ערך ספלי
ספלי –
א(גיטין סט:) תלת גריוי סופלי
(ביצה כא:) אנן סופלי לחיותא היכי שדינן פי׳ גרעינין מטלטלין אותן ומשליכין לפני בהמות ביום טוב והלא אמר לכם ולא לכלבים. פירא דסופלי פירשנו במקומו:
ערך אודדא
אודדא –
במבי סדיא נפק
(ברכות נח) בחלומוא דרבא פי׳ הנוצה היוצאה מן הכסת נשלך.
(שבת מא.) רב חסדא שרא לאהדורי אודדא בשבתא
(בבא בתרא נח.) ההוא דאמר להו חביתא דעפר׳ לחד ברא וחביתא דגרמא לחד ברא וחביתא דאודודי לחד ברא פי׳ רבי בנאה אודדי מצעות הן כגון כרים וכסתות וכיוצא בהן ועפרא הוא קרקע שלו וגרמי הן עבדים ושפחות ובהמות וחיות וכיוצא בהן.
(בבא מציעא כו) בגמ׳ דמצא בגל מתני׳ באודדא ונסכא
(גיטין סט) וליתו אודדא דעמרא.
(מנחות מב) קלינן לאודדא.
(עבודה זרה כח) דמתרפאין אודדא דנדא דלא משקף פי׳ בתשובות חתיכה של צמר שאינו מנופץ והוא צבוע. קול עלה נדף תרגום קל טרפא דשקיף. אל ידפנו אלהא ישקפיניה
(א״ב: בנוסחאות דידן גרסינן אודרא):
ערך אדר
אדר –
גבראש השנה בריש גמרא דאם אין מכירין
(ראש השנה כ״ג.) ד׳ מיני ארזים הן ארז קתרוס עץ שמן וברוש מאי קתרוס אמר רב אדרא דבי ר׳ שילא אמרי זבליגא ואמרי לה גולמיש. ס״א בולמיש.
(סנהדרין קח:) בגמרא דדור המבול עשה לך תיבת עצי גפר מאי גפר רב אמר אדרא דבי רבי שילא אמרי זבליגא (ס״א זמליגא) ואמרי לה גולמיש ותרגום גפר קתרוס. טרף אדרא
(גיטין סט) ברפואות דמי שאחזו יטע בהן אדר אדרא כשמה.
(ביצה טו) פי׳ אדיר במרום ה׳ יעשה מהן צדקה שהיא חשובה לפני ה׳ במרום כדכתיב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף פי׳ אדרא כשמה הוא מאילני סרק והוא גדול ומשלח פארות וענפים הרבה ואם מסייג בו הכרם אין חיה יכולה ליכנס בתוכו ומשתמר לעולם
(א״ב: פירוש בלשון יוני מין ארץ ואות אלף נוספת ופריו מאכל חזירים תרגום על פסוק ויאמר חרבונא אדרא אמר יצטלב ברישי):
ערך אליא
אליא –
דואספריכא ומרסכא
(גיטין סט) (א״ב: פי׳ בלשון יוני ורומי מין עשב מר ובולעים אותו עשוי כמין כדורים קטנים להריק הגוף ומועיל לרפאות את הפצעים ולחניט את המתים):
ערך אמן
אמן – (האנדווערקער, מייסטר, באלבירער). האומנין קורין בראש האילן
(ברכות טז.) לא יעשה עמו באומן
(נדרים מא:) פירוש המודר הנאה מחברו לא יעשה עמו באומנית מלאכת חפירה לבעל הבית שכשמדיר חופר ומכה בארץ מרפא את הארץ ונוחה הוא לחפור למודר שחופר אצלו ומהנהו וחכמים מתירין ברחוק שלא יהנהו בחפירתו לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנו׳ חבירו
(מכות כד) מפני שמאמן את ידו
(שבת קג) פירוש מלמד ידו אומנות וקשו בה בני רחבה עליה ונדחית ופשיט אביי ורבא שכן מרדדי טסין עושין. פירוש מאמן מרגיל ידו לאותו מלאכה שכן מנהג מרקעי פחי׳ כשמניחי׳ המס על הסדין מכים תחילה בקורנס על הסדן כשמתחיל במלאכה ולדברי רשב״ג מלאכה גמורה ולא דמי לנוטל מגל לקצור ולא קצר ולנוטל קורנס לרדד ולא רדד אלא אותה הכאה מלאכה חשובה היא. מורייס אומן
(עבודה זרה לד) תנו רבנן מורייס אומן מותר רבי יהודה בן גמליאל משום רבי חנניה בן גמליאל אף חילק אומן פירוש מורייס שמן היוצא מן הדגים ומוכרין אותו ללפת בו את הפת ושל גוי אומן מותר לקנות דכיון שדרכו למכור לישראל אין מערב בו יין דמתיירא שלא יקנו ממנו. חילק אומן דגים קטנים ביותר והן טהורין וכיון שהוא אומן העשוי למכור לישראל אין מערב בו מין טמא דלא זבין ישראל מיניה. תני אבימי בריה דרבי אבהו המורייס אומן הוא תני לה והוא אמר לה פעם ראשון ושני מותר ושלישי אסור פי׳ פעם ראשון ושני נפיש שמנייהו של דגים ולא מערב בהו חמרא פעם שלישי דלא נפיש שמנייהו מערב בהו חמרא ואסור ויש ששונין מורייס אומן פירוש השמנונית היוצא מן הדגים הכבושים במלח שני חלקו׳ דגים וחלק אחד מלח ופי׳ מורייס אומן המתמצה מן הכלי דיוצא ראשון ושני כשהן כבושין בו מותר ששמנן של דגים ודישונן חזק מאד אבל אחרי כן מכחיש כח הדגים ומתמעט שמנן וצריך להטיל עליהן יין לחזקם. אל אלהים ה׳ דבר ויקרא ארץ אומנין בנין חרכי קטונדס בירוש׳ הרואה. שתלא טבחא ואומנא וספר מתא
(בבא בתרא כ״א) בגמ׳ דחנות שבחצר
(שבת קנ) פי׳ שתלא דלא ידע למישתל ויבשו נטיעותיו וכן הטבח שהגרים או הטריף הבשר וכן אומן המוהל דלא מאיץ מילה כדבעי לה כדאמרינן
(שבת קלג) אמר רב פפא האי אומנא דלא מאיץ סכנה וכן ספר מתא פירו׳ לבלר שכותב שטרות של כל העיר שמפסיד בכתב הני כולהו מעברינן להו מיד דפסידא דמפסדי תוב לא הדר. אחספא דאומנא
(גיטין סט) קרנא דאומנא.
(מכות טז) פירוש קרן של מקיז דם
(א״ב: לשון מקרא זה מעשה ידי אמן):
ערך אסא
אסא –
האסא רדא בריש גמ׳ דששה דברים בפרק מקום שנהגו
(פסחים נו) (גיטין סט) פי׳ הדס רענן ויש אומרים הדס לח ויש אומרים מרודד ורחב
(א״ב: בנוסחאות גרסינן דרא תרגום תחת הסרפד יעלה הדס וחלוף אורביא יסק אסא):
ערך אספדיכא
אספדיכא –
וומתרכא
(גיטין סט) בגיטין ברפואות דמי שאחזו פי׳ כסף חי. פי׳ אחר מטיפולי נשים
(א״ב: פי׳ בלשון ישמעאל מין טפול הנשים ורפואה עשויה מעופרת נתוך בחומץ ונהפך לעפר לבן):
ערך אשל
אשל –
זלא צריכא דבניסן מרחקי מההיא דוכתא חד אשלא וביומי תשרי תרי אשלי
(בבא מציעא עט:) בגמר׳ דהבריקה אי נמי לאשלא יתירא
(סוכה כג.) בגמר׳ דהעושה סוכתו בראש האילן דמתיחא באשלי מלעיל.
(גיטין סט) אשלא דפוריא עמיקא
(כתובות ס׳) ר׳ פפא אמר הני שקי דאורדי׳ ואשלי דקימחוניא אשה גובה פרנסתה מהן.
(כתובות פה) בגמר׳ הניח פירות תלושין. פי׳ אשלא חבל שעושין מפשתן או קנבוס ויש שעושין חבלים מן חריות של דקל ומושכין בהן את הספינה
(א״ב: תרגום ובחבל תשקיע (איוב מ) ובאשלא תקדח):
ערך בחש
בחש –
ח(ברכות לח.) בוחשי׳ את השתות פי׳ מערבין את השתות במים ושותין אותו. פ״א נותן השתות שהוא קלי בכלי ונותן בו חומץ ומערבבו שתי וערב.
(גיטין מה.) בחשן קידרא בכשפין פירוש כשהיתה הקדירה רותחת היו מכניסות ידיהן לתוכה וגוששות כל מה שבתוכה ונראה שמחמת צדקותן הוא ולא הוה אלא מחמת כשפים.
(גיטין סט) ניבחשיה בגואזא דמרמהון
(סנהדרין לט) איתיבתיה קמיה בביחושיה.
(שבת ק״מ) ובחשי ליה בשופתא דתומא
(א״ב: תרגום בפסוק מרסנא ממוכן הוו מרסן ובחשן ית דמא פי׳ מערבין):
ערך גבל
גבל –
ט(
פסחים מו. חולין קכב:) אמר רב אבהו אמר ריש לקיש לגבל ולתפילה ולנטילת ידים ארבעה מילין פי׳ אם יש גבל העושה עיסתו בטהרה ברחוק ארבעה מילין ימתין עד שיגיע לאותו גבל או אם יש ברחוק ארבעה מילין לפניו מים ימתין עד שיגיע למים ויגבל עיסתו בטהרה וכן לא יתפלל ולא יאכל עד שיגיע למים ויטול ידיו והני מילי דבעינן ארבעה מילין לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אחד אין מטריחין אותו לחזור אלא עושה עיסתו כמו שמזדמן לו ויקנח ידיו בעפר ויתפלל כמפורש
(ברכות טו) אמר רבי יהושע בן קרחה מי שאין לו מים ליטול ידיו מקנח ידיו בצרור או בעפר וכו׳. וגם אוכל בבלאי חמתות בלא נטילה כמפורש בערך בל וכן עבודת העור בהילוך ארבעה מילין נקרת עבודה ונטהר
(שבת קנה) אבל לא גובלין ונגבול בהדי קיטמא
(גיטין סט) ונגבול בדבשא ונגבול בנטפא
(שבת כג) כל השמנין יפה לדיו ושמן זית מן המובחר בין לגבל בין לעשן פירוש לשרותו בשמן כדרך שאנו עושין במים לעשן שמעשנין כלי זכוכית בעשן השמן עד שנשחרין ומגרדים אותה שחרורית ומשימין בדיו. גביל לתורי
(ברכות מ) פי׳ אם בירך אדם המוציא לחם ובצע וקודם שיאכל אמר לא׳ טול פרוסה של המוציא לא הפסיד הברכה ואין צריך לחזור ולברך ברכה אחרת וכן אמר הבא מלח הבת לפתן אפילו אם אמר גבל לתורי הני כולהו לצורך הסעודה הן ואין צריך לברך ברכה דקיימא לן כל מידי דהוה מחמת הסעודה לאו הפסקה היא דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיטעום וכו׳.
(בבא מציעא סט) דאמר גביל לתורי כלומר לפטם שור בין השוורים אין לו טורח:
ערך גז
גז –
י(ברכות מ.) אלא היכא דכי שקלת ליה לפירא איתיה לגזא.
(עבודה זרה לה:) עד כאן לא פליגי רבי יהושע עליה דרבי אליעזר אלא בקטפא דגזא.
(נדה ח:) עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בקטפא דגזא פי׳ שרף של גוף העץ של אילן מלשון גואזות של הקדש.
(נדרים ב) זמנא חדא טבעה ספינת׳ דכולה עסקא הות מחת בההיא גזיזא ואישתכח בההוא זמנא
(חולין ח) כגון דפסק ביה גוזא לעבודה זרה.
(שבת קכד) התם מגוזא פרסיכנא. פי׳ נטיעים שטוחים אילך ואילך פרוסים כעין דלת. פי׳ אחר מחיצה אחת שבאילן בשדה לאו דחק באילן וסיכך על גביו ולא דכייפי׳ אלא מענפיו היוצאין לחוץ ומעובי שבו עשה מחיצה שלישית לסוכה דיכול לינטל האילן ועומדת הסוכה ומשום הכי מותר אבל נדדין ליכא למשמע מיהא. ובסוף הלכה אלא לינחיה אגואזי וכי סליק לא לינח כרעיה אגואזי אלא אקנה. בלשון ערבי קורין לקורות גוזאין ועוד פי׳ מזה בערך אמדלא.
(גיטין סט) לברסם וליבחשיה בגיאזי למרמהון וכי בשיל גואזא דמרמהון בשיל ליה כוליה דמסר ליה גואזא סילת׳ ושרגא.
(בבא קמא כה) פי׳ גואזא עצים יבשים סילתא עצים קטנים שרגא נר
(א״ב: גאזא כמו זאזא עיין שם):
ערך דבש
דבש –
כ(בבא בתרא פ.) בפרק המוכר את הספינה בגמרא פירות כורת דבש בכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה. (ובפרק קמא דחלה פסחים לו) הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין פי׳ פונטלו. ירושלמי סופגנים טריקטא דובשנין מליגאלה איסקריטין חליטין דשוק חלת המסרת חליטין דמוי אמר רבי יוחנן כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ויוצא בה בפסח. ריש לקיש אמר אינו כן אמר ליה רבי יוחנן ובלבד על ידי משקה
(בבא מציעא ל״ח.) המפקיד אצל חבירו פירות יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש.
(שבת קלד) הגיע לחצר כשהדביש למאי חזי לכתיתא דגמלי פי׳ נמאס והופסד.
(גיטין סט) וכי אמגוזא דחלבניתא דובשניתא פי׳ חלבנה מתוקה כדבש:
ערך זהר
זהר –
ל(שבת נג.) ולא בזהורית שבין עיניו פי׳ לשון של זהורית שתולין לסוס משום נוי
(יומא לט.) והיה לשון של זהורית מלבין
(נדה כה) אם היה מרוקם ושני יריכותיו כשני חוטין של זהירות
(גיטין סט) ליתי חוטא דזהורייתא דשדיה דומה.
(כלים מט) חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה.
(סוטה מט) מאי חופת חתנים זהורית מוזהבת:
ערך חם
חם –
מ(עבודה זרה כח:) חמא לחמא וסילקא לזיקא וחילופא סכנתא פי׳ צנון הוא יפה לחמה תרדין יפין לרוח שהיא בכריסו של אדם
(פסחים קטז.) קפא דחסא חמא.
(גיטין סט) חומרתא לפילון ושיפא דחמימתא:
ערך טח
טח –
נ(שבת קיט.) קריבו ליה ג׳ סאוי טחיי טי׳ ג׳ סאים פת שהיו פניו טחין מלמעלה דבר תנור דטחו ביה טחיי פי׳ טחו את התנור בשומן של בשר.
(מועד קטן יז.) ומהניא ביה כי טחייא לתנור׳ כלו׳ אינה יוצאה משם לעולם.
(נדה כג) היינו גוף אטום היינו פניו טוחות. (בנגעים פרק יג) חולץ וקוצה וטח
(גיטין סט) ואלו נטחייה ביני ארבי דביתא חדתא.
(תענית ו) ת״ר מורה שמורה את הבריות להטיח גגותיהן.
(ביצה ט) בגמרא אין מוליכין את הסולם הרואה אומר להטיח גג הוא צריך.
(בבא מציעא קא) ולהטיח גגו:
ערך כמך
כמך –
ס(נדה נא:) לא תימא בשבת העשויה לכמך הא סתמא לקדירה אלא סתם שבת לכמך עשויה דתנן וכו׳ פירוש לכותח דהתם לאו לטעמא גרידא עביד אלא אפי׳ לאכילה עביד ומשתנה טעם בקדירה שנתנוה בקדירה להטעים אין בה שוב בשבת גופא משום תרומה ואינה מטמאה דהא תו הויא עץ בעלמא הא קודם שנתנה טעם בקדירה יש בה אמאי כיון דסתמא לקדירה קאי לטעם ולא למאכל אמינא יש בה משום תרומה אלא שמע מינה להכי יש בה משום תרומה עד שלא נתנה טעם בקדירה דסתם שבת לכמך עשויה לאכילה שמע מינה.
(פסחים ל.) דלמא אתי למיכליה בכמכא (
פסחים עד: חולין קט) ההוא בר יונה דנפל לכדא דכמכא שרייא רב חיננא וכו׳
(גיטין סט) לפירחא דליבא ליתי תלת קרישותא דשערי ונישתרינהו בכמכא
(עבודה זרה לה) אי לא דקא בעי ליה לגבינה הכי נמי הכא במאי עסקינן דקא בעי ליה לכמכא:
ערך כפר
כפר –
ע(שבת סז.) ושבעה כופרי משבעה ארבי פי׳ שבעה חתיכות זפת מז׳ ספינות.
(שבת עד:) האי מאן דארתח כופרא חייב משום מבשל פי׳ שהרתיח אח הזפת.
(בבא מציעא כג) ההוא דאשכח כופרא בי מעצרתא.
(גיטין סט) תלת ניטופייתא מישחא דכופרי פירוש שלשה טיפין של פסולת זפת והוא העיטרן.
(ערכין יט) באתרא דתקלי כופרא פטר נפשיה אפילו בכופרא
(א״ב לשון מקרא הוא וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפר ובלשון יוני כפורא):
ערך מק
מק –
פ(גיטין סט) במוקיה קא אתי
(יבמות קב:) במוק ובסמיכת הרגלים פי׳ אלמיק בלשון ישמעאל ועץ למטה ובלעז פיינו״לי:
ערך מרס
מרס –
צ(מגילה יב:) מרס מרסנא כלום מרסו בדם כלום מרסו במנחות
(יומא כג.) נטל את הדם ממי שהוא ממרס בו פי׳ כגון בוחש כדאמר שבוחשין את השתית.
(גיטין סט) ליתי תומא יחידאה וממרטיה במשחא ומלחא.
(ירושלמי שביעית פרק ב) ממרסין באורז בשביעית פי׳ ממתקין ומערבבין
(א״ב תרגום מרוח אשך מרים פחדין):
ערך משחתא
משחתא –
ק((גיטין סט) למשחתא ליתי אקקי׳ בעל הערוך גריס לשיחתא עיין שם):
ערך משכל
משכל –
ר(מועד קטן יח:) דמפסקי לה משיכלי דמאני דכיתנא בחולא דמועדא.
(בבא מציעא פה:) נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמיא.
(עבודה זרה נא) דסחיפא ליה משכילתא ארישיה.
(גיטין סט) ולותבינהו בתרתי משיכלי
(שבת עו) משיכלא משיכול׳ פי׳ ספל גדול שרוחצין בו הכל משיכלא פי׳ ספל קטן שרוחצין בו הכלה לבדה:
ערך נקד
נקד –
ששרא דמזוני נקיד שמיה בערך נבל.
(בבא מציעא קג:) בעינא דתינקד ארעאי
(עבודה זרה ל.) נהי דאגלי לא קפדי אמנקדותא קפדי
(חולין קה) האי דכנשי נשורא משום מנקדותא הוא וכו׳. מוניני נקידי פי׳ בערך מוניני
(גיטין סט) חמרא נקידא
(א״ב בנוסחאות כתוב דתינקר ארעאי וכתיב אמנקרותא קפדי ופירושם ענין נקיות וכן חמרא נקירא צלול ונקי):
ערך סמידתא
סמידתא –
ת(גיטין סט) (א״ב בנוסחאות כתוב חומרתא דכשותא ופירוש רש״י פרח שבכשות):
ערך עוים
עוים –
א(חולין ס:) והעקרונים והעוים עוים מתימן באו ולמה נקראו שמם עוים שעיוו את מקומן. דבר אחר שעיוו לאלהות הרבה דבר אחר שכל הרואה אותן אוחזתן עוית
(בראשית רבה סז) עוים שהצדו את העולם והוצדו מן העולם וגרמו לעולם שיציד הד״א עוה עוה אשימנ׳ רבי אליעזר ברבי שמעון אמר שהיו בקיאין בעפרות כנחש בגלילא צווחין לחויא עוויא וכן פירוש בחוי
(גיטין סט) ת״ר המשמש מטתו מעומד אוחזתו עוית
(ברכות יד:) א״ר יהושע רב שלוחיה הוא דעוית פי׳ השליח לא הלך בדרך ישר ואיחר והביא תפילין לאחר שקרא ק״ש:
ערך ער
ערך פארי
ערך פרזם
פרזם –
ד(גיטין סט) לצפרא אפרזמינהו למיא מיניה
(א״ב אין גרסא זו בנוסחא שלנו):
ערך פתיא
פתיא –
ה(
פסחים פח. מגילה יג.) אמר ליה עניא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא פי׳ הוא טפיח כדאמרי׳ שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהן טפיח ואמאי קרי ליה פתיא אוכמא מפני שהוא קצר ושחור ופתיא היא קרויה כדתנן האבן שבקרויה והוא דלי כלומר עב שחור כמין משל ואחד נקרא פתיא ורבים פתיותא כדאמרינן
(עבודה זרה לג) אמר רב פפי הני פתיותא דבי מכסי כיון דלא בלעי טובא משכשכן במים ואינו חושש
(גיטין סט) לשגרונה ליתי פתיא דמינוני פי׳ לחולי הנקרא גוטא ליתי דלי מלא ציר של דגים:
ערך צנר
צנר –
ו(ברכות יח:) א״ל זוזי היכא א״ל זיל שקלינהו מתחות צינורא דדשא.
(שבת קיט.) ומשלם להו אצינורא דדשא
(כתובות סז) מר עוקבא הוה שדי לההוא עניא ד׳ זוזי בצינורא דדשא
(גיטין סט) ונפקינהו נהליה אצינורא דדשא דלמא בבוצינא דריחיא אי נמי בצינורא דדשא כבר פי׳ בערך בנין הציר והצינור והקורה והמנעול פי׳ בערך צר:
ערך צרח
צרח –
ז(
שבת לז: ברכות מ.) אבל כל יומא לא משום דקשי לצירחא דליבא
(גיטין סט) לצירחא דליבא ליכול תלתא ביעי בנניא וכומנא ושומשמי פי׳ כאב הלב:
ערך רס
רס –
ח(שבת פ:) אם היה עב או מרוסס (בפ״ב בעוקצין) האגוזין והשקדים חיבור משירסס
(חולין עז.) מתרוסס מהו פי׳ כמו קנה רציץ המפיס מורסא בשבת עיין בערך מפיס.
(גיטין סט) למורסא אנפקא דחמרא באהלא תולענא מכה טרייה תרגום במחא מרסא:
ערך שחן
שחן –
ט(יומא נג:) ומתפלל שתהא שנה זו שחונה וגשומה.
(בבא קמא פב.) ת״ר ה׳ דברים נאמרו בשום משביע ומשחין ומרבה הזרע וכו׳ (
כתובות י: גיטין סט) תמרי משבעא ומשחנא משלשלא ומאשרא ולא מפקנא פי׳ בערך אשר (
סוכה מ. בבא בתרא קא) והא איכא עצים דמשחן פירוש עצים שמדליקין בהן התנור לאחר שריפת העצים הנאתן לאפו׳ בהן את הפת והעשויין להתחמם בהם בני אדם הנאתן וביעורן שוה שהעצים והאדם מתחמם בהם
(ערכין לא) ולימא ליה אנא קדים שחין נורא מקמך דידך פי׳ לימא אותו שקנה בט״ו באדר ראשון לאותו שקנה באדר שני אנא קדים שחין נורא כלומר אני הסקתי אש בביתי במדורתי קודם שהסקת אתה בביתך שאני קניתי קודם מפני מה נחלט לך ביתך קודם משיחליט אותו שלי שקניתי קודם דא״ל את נחית לעיבורא שקנית בחדש העיבור בט״ו באדר ראשון גלית דעתך דשנת עיבור אתה רוצה לחשב הלכך לא נגמרה שנתך עד ט״ו באדר ולא יחם לו תרגום ולא שחין ליה
(בראשית רבה טז) משל הדיוט עבד מלך כמלך דבוק לשחון וישחין לך כחם צח תרגומו כשחין בציח:
ערך שמש
שמש –
י(גיטין סט) לשמשא בת יומא פי׳ לקדחת תדירה יום ליום פי׳ באותו יום שהתחילה עליו:
ערך שסתמיה
שסתמיה –
כ(גיטין סט) לישתרא ליה שושילתיה ושסתמיה פי׳ סגר השלשלת:
ערך תחל
תחל –
ל(מועד קטן יא.) כוורא תחלי וחלבא פי׳ תמרים שלא בישלו כל צרכן
(חגיגה טו:) אכיל תוחלנא ושדי קשייתא לבר פי׳ אכיל תמרה ושדי גרעינה
(גיטין פט) אצפא דתוחלא עיין בערך אצפא
(שבת קט) ליבלע תחלי חיוורתא
(גיטין סט) לאפתוחי ליה לינפח ליה חבריה תחלי חיוורתא פי׳ שחלים לבנים
(שבת קיג) ההוא גברא דאכיל גרגושתא ואכיל תחלי וקדחי ליה
(כתובות ס) דאכלה תחלא הוו לה בני דילפני
(בבא מציעא קח) הני תחלי דבי כיתנא אין בהן משום גזל פירוש השחלים הצומחין בתוך הפשתן הזרוע המלקטן מתוך שדה פשתן מהנה הוא לפשתן לפיכך אין בהן משום גזל ואם יבשו שהגיעו להתלש ולקח הזרע שלהן לזרו׳ כבר מעתה אין מפסידין בפשתן לגופיה ואסורין משום גזל:
ערך תלג
תלג –
מ(גיטין סט) לתלגא בשרא שמינא
(א״ב פי׳ חמימות הבא אחר קור מדי יום ביומו או מדי יום שלישי או מדי יום רביעי תרגום שלג תלגא):
ערך חר
א. [קערנער.]
ב. [פעדר.]
ג. [צעדר בוים.]
ד. [איין ביטר קריטיכץ עס הייסט אלווא.]
ה. [מירטהע דאס הייסט הדס.]
ו. [קוועק זילבר, אפארב וואס דיא ווייבר פארבן דאס גזיכט.]
ז. [שטריק.]
ח. [אויס מישען.]
ט. [קנעטען, טרעטען, איינווייכען.]
י. [צווייג.]
כ. [ביענען האניק.]
ל. [שארלויך.]
מ. [ווארום.]
נ. [שמירען.]
ס. [איינע ארט זופפע.]
ע. [פעך.]
פ. [פאנטאפפעל.]
צ. [ערווייכען מישען.]
ק. [גילדנע אדער.]
ר. [גרויסער בעקען.]
ש. [ריינליכקייט.]
ת. [בליט.]
א. [פאלקס נאמע. קרום.]
ב. [לארבער בוים.]
ג. [קלייען.]
ד. [פרעסען.]
ה. [פאס.]
ו. [דאם לאך אין דער שוועללע.]
ז. [הערץ שמערץ.]
ח. [צערשלאגען.]
ט. [ווארם ווערדען.]
י. [פיעבער היטצע.]
כ. [פערשליססען.]
ל. [אומצייטיגע דייטלען.]
מ. [פיעבער שנעע.]
נ. [איין ווייקען.]