×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לר׳לְרַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא מַהוּ כֵּיוָן דְּלָא כְּתַב בְּהוּ לְמִינֵהוּ לָא מִיחַיַּיב אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּהִסְכִּים אַיְּדַיְהוּ כְּמַאן דִּכְתִיב בְּהוּ לְמִינֵהוּ דָּמְיָא תֵּיקוּ.:
what is the halakha according to Rabbi Ḥanina bar Pappa? Shall one say that since the phrase “after its kind” is not written as a mitzva with regard to them, one is not liable for transgressing the prohibition against mixing diverse kinds? Or perhaps, since God agreed with them after the fact, as the verse states: “Let the Lord rejoice in His works,” it is as if the mitzva “after its kind” is written with regard to them. The Gemara responds: The dilemma shall stand unresolved.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
לר׳ חנינא בר פפא – דאמר מדעתן יצאו דשאים למיניהם ולא נצטוו על כך.
מהו – להרכיב זה בזה.
אידיהו – הקב״ה הסכים על ידם.
לר׳ חנינא בר פפא שדרש דרשה זו, מהו? כיון דלא כתב בהו [שלא כתוב בהם בציווי] ״למינהו״לא מיחייב [אין אדם חייב] על הרכבה של דשאים. או דילמא [שמא] כיון שהסכים הקדוש ברוך הוא אידיהו [על ידם], כפי שדרש את הכתוב ״ישמח ה׳ במעשיו״ — כמאן דכתיב בהו [כמי שכתוב בהם] ״למינהו״ דמיא [נחשב] הדבר? שאלה זו לא נפתרה ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.
what is the halakha according to Rabbi Ḥanina bar Pappa? Shall one say that since the phrase “after its kind” is not written as a mitzva with regard to them, one is not liable for transgressing the prohibition against mixing diverse kinds? Or perhaps, since God agreed with them after the fact, as the verse states: “Let the Lord rejoice in His works,” it is as if the mitzva “after its kind” is written with regard to them. The Gemara responds: The dilemma shall stand unresolved.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי רָמֵי כְּתִיב {בראשית א׳:ט״ז} וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי המאורות הַגְּדוֹלִים וּכְתִיב אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן אָמְרָה יָרֵחַ לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד אָמַר לָהּ לְכִי וּמַעֲטִי אֶת עַצְמֵךְ.

§ Rabbi Shimon ben Pazi raises a contradiction between two verses. It is written: “And God made the two great lights” (Genesis 1:16), and it is also written in the same verse: “The greater light to rule the day, and the lesser light to rule the night,” indicating that only one was great. Rabbi Shimon ben Pazi explains: When God first created the sun and the moon, they were equally bright. Then, the moon said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, is it possible for two kings to serve with one crown? One of us must be subservient to the other. God therefore said to her, i.e., the moon: If so, go and diminish yourself.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב הגדולים – דמשמע שניהם גדולים וכתיב הקטן.
אמרה ירח – בלשון תורה לשון זכר הוא דכתיב (יהושע י׳:י״ג) וירח עמד.
א״ל לכי ומעטי את עצמך כו׳. הענין הרמוז כמו שכתבו המפרשים לכנסת ישראל שימעטו את עצמן בעוה״ז כדאמרינן פ׳ גיד הנשה כי אתם המעט וגו׳ כי אתם הממעטין כו׳ וענין לכי ומשול ביום ובלילה הוא שע״י שאתם ממעטין עצמכם בעוה״ז שהוא לכם לילה תזכו למשול גם בעוה״ב שהוא לכם ליום ותשובה שרגא בטיהרא כו׳ כי אין זה ממשלה בעוה״ז והיתה התשובה לימנו בך ימים ושנים שתמשלו בעוה״ז שהם ימי המעשה במנין הימים ושנים אשר על ידו תזכו לעולם שכולו ארוך באין מנין ואמרה יומא נמי שהוא טובת העוה״ז אשר ניתן לעובדי כוכבים א״א דלא מנו ביה תקופות רמז כי דבר המקיף אם אינו גדול כ״כ הנה אין לו סוף והוא ענין שרבו גם רבו ממשלת העובדי כוכבים בעוה״ז ואמר לה זיל ליקרו בך צדיקי כו׳ אמר לה כן ליישב דעתה כי אלו הצדיקים לא נקראו כן אלא ע״ש שמקטינין עצמן בעוה״ז יעקב אמר קטנתי מכל וגו׳ וכן בדוד כדאמרינן הוא הקטן כשם שבקטנותו הקטין את עצמו כו׳ ושמואל הקטן בעובדא דפ״ק דסנהדרין חזייא דלא קא מתיישבה דעתה שלא יהיה לה כלל ממשלה בעוה״ז אמר ששעיר של ר״ח יהיה כו׳ הוא שעיר הוא אדום הוא מקטרגן של ישראל להתיש כחו בר״ח ושיהיה גם לישראל לפעמים ממשלה בעוה״ז כירח הזו שפעם שהיא מתגדלת מתחלת החדש ופעם שהיא מתקטנת בסוף החדש וכן הוא הענין בכנסת ישראל כדאיתא במדרשות:
א ועוד במקראות במעשה הבריאה הנראים כסותרים. ר׳ שמעון בן פזי רמי [השליך, הראה סתירה], כתיב [נאמר]: ״ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים״ (בראשית א, טז), וכתיב [ונאמר]: ״את המאור הגדול ואת המאור הקטן״ (שם), הרי שאחד מהם קטן! אלא כך היה המעשה: בתחילה נעשו השמש והירח שניהם גדולים, אמרה ירח לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, וכי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? ומוכרח הדבר שיהיה סדר דרגות של ראשון ושני לו! אמר לה: לכי ומעטי את עצמך, ואז לא יהיו שנים משתמשים בכתר אחד!
§ Rabbi Shimon ben Pazi raises a contradiction between two verses. It is written: “And God made the two great lights” (Genesis 1:16), and it is also written in the same verse: “The greater light to rule the day, and the lesser light to rule the night,” indicating that only one was great. Rabbi Shimon ben Pazi explains: When God first created the sun and the moon, they were equally bright. Then, the moon said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, is it possible for two kings to serve with one crown? One of us must be subservient to the other. God therefore said to her, i.e., the moon: If so, go and diminish yourself.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמְרָה לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוֹאִיל וְאָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ דָּבָר הָגוּן אַמְעִיט אֶת עַצְמִי אָמַר לָהּ לְכִי וּמְשׁוֹל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה אֲמַרָה לֵיהּ מַאי רְבוּתֵיהּ דִּשְׁרָגָא בְּטִיהֲרָא מַאי אַהֲנִי אֲמַר לַהּ זִיל לִימְנוֹ בָּךְ יִשְׂרָאֵל יָמִים וְשָׁנִים אָמְרָה לֵיהּ יוֹמָא נָמֵי אִי אֶפְשָׁר דְּלָא מָנוּ בֵּיהּ תְּקוּפוֹתָא דִּכְתִיב {בראשית א׳:י״ד} וְהָיוּ לאותות וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים זִיל לִיקְרוֹ צַדִּיקֵי בִּשְׁמִיךְ {עמוס ז׳:ב׳} יַעֲקֹב הַקָּטָן שְׁמוּאֵל הַקָּטָן {שמואל א י״ז:י״ד} דָּוִד הַקָּטָן.

She said before Him: Master of the Universe, since I said a correct observation before You, must I diminish myself? God said to her: As compensation, go and rule both during the day along with the sun and during the night. She said to Him: What is the greatness of shining alongside the sun? What use is a candle in the middle of the day? God said to her: Go; let the Jewish people count the days and years with you, and this will be your greatness. She said to Him: But the Jewish people will count with the sun as well, as it is impossible that they will not count seasons with it, as it is written: “And let them be for signs, and for seasons, and for days and years” (Genesis 1:14). God said to her: Go; let righteous men be named after you. Just as you are called the lesser [hakatan] light, there will be Ya’akov HaKatan, i.e., Jacob our forefather (see Amos 7:2), Shmuel HaKatan the tanna, and David HaKatan, i.e., King David (see I Samuel 17:14).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לך ומשול ביום ובלילה – נחמה היא.
שרגא בטיהרא – נר בצהרים אינו מאיר.
יומא – חמה.
תקופות – נמנין לחמה ועל התקופה מעברין את השנה בסנהדרין (דף יא:).
יעקב הקטן – מי יקום יעקב כי קטן הוא (עמוס ז).
דוד הקטן – מקרא הוא בשמואל (א יז).
אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי?! אמר לה כדי לפייסה: לכי ומשול ביום ובלילה, שתאירי לא רק בלילה אלא גם ביום, כשהשמש מאירה. אמרה ליה [לו]: מאי רבותיה [מה גדולתו] של דבר זה? דשרגא בטיהרא מאי אהני [שנר בצהרים מה מועיל]? אמר לה: זיל [לכי], לימנו [שימנו] בך ישראל ימים ושנים, ובכך תהא חשיבותך. אמרה ליה [לו]: יומא נמי [השמש גם כן], אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא [שלא ימנו בו תקופות], דכתיב [שנאמר] ״והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים״ (שם יד)! אמר לה: זיל [לכי], ליקרו צדיקי בשמיך [שייקראו צדיקים בשמך], כמו שנאמר ״יעקב הקטן״, ״שמואל הקטן״, ״דוד הקטן״.
She said before Him: Master of the Universe, since I said a correct observation before You, must I diminish myself? God said to her: As compensation, go and rule both during the day along with the sun and during the night. She said to Him: What is the greatness of shining alongside the sun? What use is a candle in the middle of the day? God said to her: Go; let the Jewish people count the days and years with you, and this will be your greatness. She said to Him: But the Jewish people will count with the sun as well, as it is impossible that they will not count seasons with it, as it is written: “And let them be for signs, and for seasons, and for days and years” (Genesis 1:14). God said to her: Go; let righteous men be named after you. Just as you are called the lesser [hakatan] light, there will be Ya’akov HaKatan, i.e., Jacob our forefather (see Amos 7:2), Shmuel HaKatan the tanna, and David HaKatan, i.e., King David (see I Samuel 17:14).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) חַזְיַיהּ דְּלָא קָא מִיַּתְּבָא דַּעְתַּהּ אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּיעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ וְהַיְינוּ דְּאָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מָה נִשְׁתַּנָּה שָׂעִיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ {במדבר כ״ח:י״א} לַה׳ אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂעִיר זֶה יְהֵא כַּפָּרָה עַל שֶׁמִּיעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ.

God saw that the moon was not comforted. The Holy One, Blessed be He, said: Bring atonement for me, since I diminished the moon. The Gemara notes: And this is what Rabbi Shimon ben Lakish says: What is different about the goat offering of the New Moon, that it is stated with regard to it: “For the Lord” (Numbers 28:15)? The Holy One, Blessed be He, said: This goat shall be an atonement for Me for having diminished the size of the moon.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכולהו רגלים כתיב (במדבר כח) ושעיר חטאת אחד ולא כתיב בהו לה׳.
חזייה דלא קא מיתבא דעתה [ראה אותה שאין דעתה מתיישבת], אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח! והיינו דאמר [וזהו שאמר] ר׳ שמעון בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש משאר שעירי חטאת שבפרשת קרבנות המועדים, שנאמר בו ״ושעיר עזים אחד לחטאת לה׳ ״(במדבר כח, טו)? אמר הקדוש ברוך הוא: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.
God saw that the moon was not comforted. The Holy One, Blessed be He, said: Bring atonement for me, since I diminished the moon. The Gemara notes: And this is what Rabbi Shimon ben Lakish says: What is different about the goat offering of the New Moon, that it is stated with regard to it: “For the Lord” (Numbers 28:15)? The Holy One, Blessed be He, said: This goat shall be an atonement for Me for having diminished the size of the moon.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַב אַסִּי רָמֵי כְּתִיב {בראשית א׳:י״ב} וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא בתלת בשבתא וּכְתִיב {בראשית ב׳:ה׳} וְכׇל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ בְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא מְלַמֵּד שֶׁיָּצְאוּ דְּשָׁאִים וְעָמְדוּ עַל פֶּתַח קַרְקַע עַד שֶׁבָּא אָדָם הָרִאשׁוֹן וּבִקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים וְצָמְחוּ לְלַמֶּדְךָ שהקב״השֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים.

§ Rav Asi raises a contradiction between two verses. It is written: “And the earth brought forth grass” (Genesis 1:12), on the third day of the week of Creation. And it is also written: “No shrub of the field was yet in the earth” (Genesis 2:5), on Shabbat eve, the sixth day of Creation, immediately before Adam was created. Rav Asi explains: This teaches that the grasses emerged on the third day and stood at the opening of the ground, but they did not grow until Adam, the first man, came and prayed for mercy upon them, and rain came, and they sprouted. And this is meant to teach you that the Holy One, Blessed be He, desires the prayers of the righteous.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכתיב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא – כלומר ששינו ועשב עדיין לא היה בארץ:
טרם יהיה בארץ – עדיין לא היה בארץ.
ועמדו על פתח קרקע – מתאוים למי גשמים כדכתיב (בראשית ב) כי לא המטיר עד שנברא אדם בששי.
ועמדו על פתח קרקע כו׳. לפי מה שפרש״י בחומש שהכל נברא ביום ראשון וכל א׳ נקבע ביומו גם הדשאין נבראו ביום ראשון ועמדו מאז על פתח קרקע אלא שבתלתא בשבתא יצאו קצת עד שבקש אדם רחמים וצמחו ביום ו׳ והענין מבואר שאמרו בפ״ק דתענית גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ ואמרו שבתחלה עלה במחשבה לבראו במדת הדין ולבסוף שיתף עמו מדת הרחמים כנאמר בענינא ביום עשות ה׳ אלהים ארץ וגו׳ ובגשמים נאמר כיוצא בזה כי לא המטיר ה׳ אלהים על הארץ ואדם אין וגו׳ דכשעדיין לא היה אדם בעולם לא המטיר ה׳ אלהים במדת הדין שהיה שליט עד שבא אדם ובקש רחמים להפך מדת הדין לרחמים והוא ענין שהקב״ה מתאוה לתפלתן של צדיקים שהם מטילין כח וגבורה בפמליא של מעלה שהוא מדת הרחמים שיגבר על מדת הדין:
ב ועוד במקראות בפרשת הבריאה הנראים כסותרים. רב אסי רמי [השליך, הראה סתירה], כתיב [נאמר]: ״ותוצא הארץ דשא״ (בראשית א, יב), ודבר זה נאמר בתלת בשבתא [בשלישי בשבת], וכתיב [ונאמר]: ״וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ״ (שם ב, ה) ודבר זה הוא במעלי שבתא [בערב שבת, ביום השישי], קודם בריאת האדם. כיצד? מלמד שיצאו דשאים ביום השלישי ועמדו על פתח קרקע, אבל לא יצאו החוצה עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים, וירדו גשמים וצמחו. ללמדך שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים.
§ Rav Asi raises a contradiction between two verses. It is written: “And the earth brought forth grass” (Genesis 1:12), on the third day of the week of Creation. And it is also written: “No shrub of the field was yet in the earth” (Genesis 2:5), on Shabbat eve, the sixth day of Creation, immediately before Adam was created. Rav Asi explains: This teaches that the grasses emerged on the third day and stood at the opening of the ground, but they did not grow until Adam, the first man, came and prayed for mercy upon them, and rain came, and they sprouted. And this is meant to teach you that the Holy One, Blessed be He, desires the prayers of the righteous.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רַב נַחְמָן בַּר פָּפָּא הַוְיָא לֵיהּ הָהִיא גִּינְּתָא שְׁדִי בַּיהּ בִּיזְרָנֵי וְלָא צְמַח בְּעָא רַחֲמֵי אֲתָא מִיטְרָא וּצְמַח אֲמַר הַיְינוּ דְּרַב אַסִּי.:

The Gemara recounts: Rav Naḥman bar Pappa had a certain garden. He planted seeds but they did not sprout. He prayed for mercy, and rain came, and they sprouted. He said: This is what is meant by the statement of Rav Asi, that the Holy One, Blessed be He, desires the prayers of the righteous.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ביזרני – זרעים:
ביזרני – זרעים.
היינו דרב אסי – שהקדוש ב״ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.
ובענין זה מסופר, רב נחמן בר פפא הויא ליה ההיא גינתא [היתה לו גינה אחת], שדי ביה ביזרני ולא צמח [זרע בה זרעים ולא צמחו], בעא רחמי אתא מיטרא [ביקש רחמים בתפילה בא הגשם] וצמח, אמר: היינו [הוא שאמר] רב אסי, שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים.
The Gemara recounts: Rav Naḥman bar Pappa had a certain garden. He planted seeds but they did not sprout. He prayed for mercy, and rain came, and they sprouted. He said: This is what is meant by the statement of Rav Asi, that the Holy One, Blessed be He, desires the prayers of the righteous.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא א{דברים י״ד:ז׳} הַשְּׁסוּעָה בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת וְכִי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ קְנִיגִי הָיָה אוֹ בַּלִּיסְטָרִי הָיָה מִכָּאן תְּשׁוּבָה לָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם.

§ In one of the passages discussing kosher and non-kosher animals, the Torah states: “Nevertheless, these you shall not eat of them that only chew the cud, or of them that have split hooves that are cloven [hashesua]: The camel, and the hare, and the hyrax” (Deuteronomy 14:7). Rav Ḥanan bar Rava said: “Hashesua is not a redundant description of the split hooves but a distinct creature, which has two backs and two spines and therefore looks like an entirely cloven animal. One might ask: But was Moses our teacher a hunter, or was he an archer, who was familiar with the most exotic animals? Rather, from here there is a refutation to those who say that the Torah is not from Heaven, since Moses could not have known of the existence of such an animal save by divine revelation.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קניגי או בלסטרי היה – צייד או רובה קשת:
מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים – כלומר שמשה לא היה לא קניגי ולא בלסטרי וידע שם של אותה בריה ברוח הקדש:
ערך בלסטר
בלסטרא(חולין ס:) סימני חיה קניגי היה ובלסטורי היה מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים כלומר משה לא היה לא קניגי ולא בלסטורי וידע סימנם ברוח הקדש. (ובפסיקא דויהי בחצי הלילה ובילמדנו ויהי חשך אפילה) השליך עליהם אבני בלסטרא ברד ובלעז הקשת בליסטר״ו (א״ב: פי׳ בלשון יוני כלי מלחמה אשר בו מורים אבנים וחניתות לרדות החומות ולהרוג האויבים והאיש המורה באותו כלי נקרא בלסטרי וגם הרובה חצים להרוג בהמות):
ערך גנג
גנגב(חולין ס:) כי משה רבינו גניגי היה או בליסטורי היה כבר פירשנו בערך בלסטרי ספר אחר קניגי והנם בערך ק׳:
ערך קגג
קגגג(בבא בתרא פה) עתיד גבריאל לעשות קינוגיא עם לויתן שנא׳ תמשוך לויתן בחכה (חולין ס:) וכי משה רבכם קיניגי היה או בלסטרי היה. (עבודה זרה יט.) ובדרך חטאים לא עמד שלא עמד בקיניגיון פי׳ כשהולכין ביערים לרדוף חיות והוא שחוק להם (בראשית רבה לג) והבאים זכר ונקבה אמר נו קיניגי אנא א״ל אי איכפת לך מובאין אין כתיב כאן אלא הבאים מאליהן. (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני פ׳ ר׳ פנחס) בהמות ולויתן הן קיניגין של צדיקים לעתיד לבא וכל מי שלא ראה קיניגי של אומות העולם בעולם הזה זוכה לראותן לעתיד לבא (א״ב פי׳ קיניגיא בל״י צידת חיות מדבריות פי׳ קיניגי הצד אותם):
א. [שליידער שטיינער.]
ב. [יעגער.]
ג. [יעגער.]
שיש לה שני גבין – ולכך נקראת שסועה תאומה.
וכי משה רבינו קניגי היה – צד חיות בקניגון.
או בליסטרי – מורה בקשת לחיות ובלעז בלישטדי״ר. ומנין היה בקי בחיות הללו שאין אדם בקי בהם.
וכי משה קניגי היה או בליסטרי היה – שהיה יודע להכיר השסועה וא״ת והא אמרינן בהמפלת (נדה כד.) דשסועה באה מבהמה טהורה וליכא מאן דפליג ואם כן יכול להיות שבהמה טהורה היה לו למשה וילדה לו שסועה ולא אצטריך למהוי קניגי וי״ל דשמא שסועה אינה באה אלא מבהמה שאינה מצויה בינינו.
ג בפרשת בעלי החיים הטהורים והטמאים שבספר דברים נאמר: ״אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן״ (דברים יד, ז). אמר רב חנן בר רבא: השסועה אינו תיאור של הפרסה, שהיא מחולקת לשתים, אלא בריה בפני עצמה היא, שיש לה שני גבין ושני שדראות, ונראית כמחולקת לשני בעלי חיים נפרדים. ויש לשאול: וכי משה רבינו שציוה על כך קניגי (צייד) היה או בליסטרי (רובה קשת) היה, ומכיר בכל מיני חיות שאינן מצויות? אלא מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים, שהרי רק משום שגילו לו מן השמים על חיה זו יכול היה לצוות עליה!
§ In one of the passages discussing kosher and non-kosher animals, the Torah states: “Nevertheless, these you shall not eat of them that only chew the cud, or of them that have split hooves that are cloven [hashesua]: The camel, and the hare, and the hyrax” (Deuteronomy 14:7). Rav Ḥanan bar Rava said: “Hashesua is not a redundant description of the split hooves but a distinct creature, which has two backs and two spines and therefore looks like an entirely cloven animal. One might ask: But was Moses our teacher a hunter, or was he an archer, who was familiar with the most exotic animals? Rather, from here there is a refutation to those who say that the Torah is not from Heaven, since Moses could not have known of the existence of such an animal save by divine revelation.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב תַּחְלִיפָא בַּר אֲבִינָא זִיל כְּתוֹב קְנִיגִי וּבַלִּיסְטָרִי בְּאַגַּדְתָּיךְ וּפָרְשַׁהּ.

Rav Ḥisda said to Rav Taḥlifa bar Avina: Go write this statement about the hunter [kinnigi] and the archer [ballisteri] in your book of aggada, and explain those two words, since some are unfamiliar with them.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זיל כתוב קניגי באגדתיך – כלומר טעם דרב חנן בר רבא ופרשה:
ערך אדנדקו
אדנדקואזיל כתוב אדנדק באגדתך (חולין ס:) בגמרא דאחוזת הדם פירוש ענין אדונים הוא ושמעתי מפי רבי משה הדרשן ז״ל מעיר נרבונא זיל כתיב אדנדקי בהגדה שלך שכן דרך לכתוב בהגדות תיבות קשות ויש ששונין באגרתא שכן דרך לכתוב באגרת תיבות חמורות (א״ב: בנוסחאות דידן גרסינן אדונקי):
א. [הערשר, פערוואלטר.]
כתוב קניגי ובליסטרי – אגדה זה כתוב שיש בה תיבות יפין ולשון צח.
ופרשה – מאי קניגי ובליסטרי באגדתיך. ומשום דנקט כתוב באגדתיך נקט נמי להאי קרא דסרני פלשתים.
אמר ליה [לו] רב חסדא לרב תחליפא בר אבינא: זיל כתוב [לך וכתוב] אגדה זו של ״קניגי ובליסטרי״ באגדתיך [בספר האגדה] שלך, ופרשה את המילים הללו שבה, שאינן ידועות לכל.
Rav Ḥisda said to Rav Taḥlifa bar Avina: Go write this statement about the hunter [kinnigi] and the archer [ballisteri] in your book of aggada, and explain those two words, since some are unfamiliar with them.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) {יהושע י״ג:ג׳} (וְאֶת) חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים אָמַר חַמְשָׁה וְחָשֵׁיב שִׁיתָּא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹנָתָן אֲרוּנְקֵי שֶׁלָּהֶן חֲמִשָּׁה א״לאֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לר׳לְרַב תַּחְלִיפָא בַּר אֲבִינָא כְּתוֹב אֲרוּנְקֵי בְּאַגַּדְתָּיךְ וּפָרְשַׁהּ וּפְלִיגָא דְּרַב דְּאָמַר רַב עַוִּים מִתֵּימָן בָּאוּ.

The Gemara relates another statement. The verse states: “The five lords of the Philistines: The Gazite, and the Ashdodite, the Ashkelonite, the Gittite, and the Ekronite; also the Avvim” (Joshua 13:3). The verse is difficult, since it first said there are five lords of the Philistines, but it then lists six. Rabbi Yonatan said: There were in fact six lords, but the greatest of them were only five. Rav Ḥisda said to Rav Taḥlifa bar Avina: Write this statement about the greatest [arunekei] in your book of aggada, and explain that word. The Gemara notes: And this statement disagrees with the opinion of Rav, as Rav says: The Avvim were not Philistines; rather, they came from Teiman.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פתח חמשה וחשיב שיתא – כלומר עוים הם הששי:
א״ר יוחנן אינדוקי שלהם חמשה – חשובים הששי אינם חשובים. העוים היושבים כו׳ וירשום וישבו תחתם כלומ׳ כפתורים הורישום וישבו תחתם הא למדת שאומה שעלה הן:
ופליגא דרב דאמר רב עוים מתימן באו – והם הורישו כפתורי׳ ממקומן:
ארונקי שלהם – חשובים שלהם ה׳.
מתימן – בן אליפז בן עשו באו ואיוו לאלהי פלשתים ויצאו ממקומם ובאו לגור ביניהם ולהכי לא חשיב ששה סרני פלשתים.
עוים מתימן באו כו׳ – ב׳ מקראות הם בספר יהושע (יג) והכי כתיב חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים והדר כתיב מתימן כל ארץ הכנעני ומערה אשר לצידונים עד אפקה עד גבול האמורי והשתא מפרשה רב והעוים דכתיב בסוף קרא קמא קאי אתימן דבראש קרא דבתריה.
לעולם יזהר אדם שלא יבוז בלבו על מה שרואה בתורה דברים וספורים שהם נראים כאלו נכתבו ללא צורך שאין לך ספור בתורה שהוא בא בחנם אלא ללמד ולהועיל אם במדות אם בשאר ענינים והרי הם נקראים גופי תורה מצד מה שיגיע לאדם תועלת בידיעת המובן מענינם דרך הערה אמרו הרבה מקראות יש שהם נראין כאלו נכתבו ללא צורך כדברים שבספרים החיצוניים והן הן גופי תורה העוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור וגו׳ מה לנו בידיעת דבר זה אלא מתוך שהשביעו אבימלך לאברהם אם תשקור לי ולניני ולנכדי ועדין לא כלו הדורות אמר הקב״ה יבאו כפתורים ויטלוה ויבאו ישראל ויטלוה מיד כפתורים וכן סיחון בארץ עמון ומואב והוא שאמרו עמון ומואב טיהרו בסיחון:
המשנה השביעית והכונה בה להשלים מה שהתחיל לבאר במה שלפניה ולבאר בפרט סימני עופות טהורים ואמר על זה סימני העוף לא נאמרו אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא וכל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקורקבנו נקלף טהור ר׳ אליעזר בר׳ צדוק אומר כל העוף החולק את רגליו טמא אמר הר״מ פי׳ דורס הוא שיתן ידו על הדבר שהוא אוכל ואחר כך אוכל אותו וכן עושים כל הבעלי חיים הטורפים ובתוך הקורקבן קרום נקלף בעוף טהור ואינו נקלף בעוף טמא ואין אנו צריכים לכלם אפי׳ אחד מהם אם נמצא בעוף שאין אנו מכירין אותו הרי זה עוף טהור על מנת שלא יהא דורס ואוכל לפי שכל דורס ואוכל טמא דין כולל ומה שאמר ר׳ אליעזר בר׳ צדוק אמת וענינו שעוף טמא כשעומד על חבל או על שרביט דק ונתן קצת צפרניו על אותו השרביט מצד אחד ומקצתם מצד אחר עד שיהיה השרביט תחת אצבעותיו כמו שאוחז שום דבר ביניהם וכשנדע שהבהמה הזאת מותרת באכילה בשני סימנין הנאמרין בתורה חייבין אנו לידע אם חיה הוא ומותר לאכל חלבה וטעונה כסוי הדם או היא בהמה וחלבה אסור ודמה אינו טעון כסוי והדברים המבדילים בין חיה לבהמה הם מה שאני אומר אם יוצאים מראש אותה הבהמה קרנים ואחר כך צומחים בהם קרנים אחרים כגון האיל והרי היא חיה בלי ספק ואינה צריכה סימן אחר אבל אם אין שום דבר צומח בהם רואים הקרנים הצומחים בראש אם היו דומות למי שלקח גוף פשוט שיש לו גובה ידוע מתוקן הקצוות ר״ל שיהיו קרנותיו על זויות שוות ושזר אותו ופתלו כמו שעושין צמיד של זרוע ואחר שפתלו עוותו עד שנוטה ואפי׳ כל שהוא הרי זה חיה כגון הצבאים והדומה להם לפי שקרני השור מעוותים אין בהם נפתולים וקרני העזים מעוותים ומפותלין אבל נפתוליהם כמו שפתל דבר עגול שאין לו שפה חדה והבן זה:
אמר המאירי סימני העוף לא נאמרו בתורה ר״ל שלא נתפרשו סימנין שלהם בתורה עד שמי שאינו מכיר באותם הכתובים בתורה לאיסור יהא מכיר מתוך סימנין איזה מהן טמא ואיזה מהן טהור אלא שחכמים למדום מענין פרטי העופות שהוזכרו בתורה לאיסור ומענין אותם שהוזכרו להיתר ותחלת הדברים צריך אתה לידע שמשנה זו ופירושה וענינים היוצאים ממנה מבולבלים הרבה ביד מפרשים ופסקים שבה משתנים לפי שנוי הפירושים והריני מודיעך רוב הענינים האמורים בה דרך פסק ומה שראוי לנהוג בהם בדורות הללו:
כבר ידעת שהנשר הוא תחלה לעופות טמאים הנזכרים במקרא וטהורים הוזכרו להיתר הואיל ונבחרו לקרבן והרי שני אלו הפכים בארבעה דברים שהתור אינו דורס ויש לו אצבע יתרה וזפק וקורקבנו נקלף והנשר דורס ואין לו אצבע יתרה ולא זפק ואין קורקבנו נקלף ומתוך כך למדו רבותינו ששלשה סימנין אלו הם סימני טהרה ר״ל זפק וקורקבן נקלף ואצבע יתרה והרביעי סימן טומאה ר״ל דריסה וראו בשאר עופות טמאים הנזכרים בכתוב שיש בהם קצת סימני טהרה וקצת סימני טומאה ומתוך כך נתנו כלל במשנה זו שכל עוף הדורס הואיל וברור לנו שהוא דורס טמא ואין לו עוד בדיקה בשאר סימנין שאין הטהור דורס לעולם והילכך הרי זה טמא אפי׳ בא בשלשה סימני טהרה ואפי׳ ראו כבר שנאכל במסורת שאין אחר הדריסה כלום ושכל עוף שיש בו שלשה סימני טהרה הנזכרים טהור אפי׳ לא היה להם מסורת עליו ובלבד בשאינו דורס שנמצאו עכשיו בו כל סימני טהרה אבל אם לא היו שם אלא קצת סימני טהרה הן שיהא אותו סימן שאינו דורס הן שיהא מן הסימנין האחרים אינו נכלל בגדר זה וצריך לעיין בו אם הוא משאר עופות הנזכרים בתורה לטומאה או ממיניהם שהרי יש בהם אחד שאינו דורס ויש בהם שיש להם קצת סימני טהרה האחרים כמו שנבאר ואין נאכלין אלא במסורת או על פי התנאים שנזכיר בגמרא ופירש ר׳ אלעזר בר׳ צדוק שכל עוף החולק את רגליו טמא ר״ל שאם נעמידהו על רגליו על חוט אחד הוא נותן שתי אצבעותיו מכאן ושתי אצבעותיו מכאן וזהו סימן טומאה לדריסה ואין הלכה כדבריו אלא אין אנו קורין לו דורס אלא בדריסה ודאית ויש מפרשים שר׳ אליעזר בר׳ צדוק על אצבע יתרה הוא רומז דכיון שחולק את רגליו אין האצבע האחרון נקרא יתר הואיל וסומך עליו כל כך ששאר עופות טהורים אינם סומכים אלא על שלשה הראשונים וראשון נראה יותר:
וענין הדריסה נחלקו בה קדמונינו והוא שגדולי המפרשים כתבו שכל שהוא תוחב צפרניו בבשר ואוכלו בפיו מבין רגליו הרי זה דורס אע״פ שאינו הורג וממית וראיה להם מן העורב שאין רואין אותו הורג או אוכל עוף החי ונכלל בדורסים ומ״מ אחרוני הרבנים פירשוה דוקא בשהוא הורג ואוכל או שאוכל עוף חי או שהורג אע״פ שאינו אוכל מיד והוא שאמרו בארי דרס ואכל ואין דריסה זו כעין דריסה שהוזכרה בנץ למעלה שאותה דריסה ענינה בהטלת ארס אבל זו אף בלא ארס כל שדורס לאכילתו והראיה שהרי בדריסת ארס אמרו ודריסת הזאב ובדריסה לאכילה אמרו בב״ק בא ארי ודרס זאב וטרף אלמא שאין דרכו בדריסה ואף בהדיא אמרוה שם דזאב אינו דורס אלא טורף ואוכל ועורב שהוא בכלל הדורסים איפשר שאף הוא דורס בקצת עופות ואוכל ואין ספק שקליטת זבובים וכיוצא בהם מן האויר ואין צריך לומר אכילת שקצים ורמשים אינו בכלל דריסה:
זהו באור המשנה ומה שאנו צריכים לכלול בה לפי סוגית הגמרא להשלמת ענין זה ולהמשך מה שפירשנו במשנה כך הוא עשרים וארבעה מיני עופות טמאים הוזכרו בתורה עשרים ושנים מהם נזכרו בפירוש אלא ששנים מהם נכללים באחד והם דאה וראה ועוד שנים אחרים והם איה ודיה ולא נשארו אלא עשרים וכתוב שם למינה למינו למינה למינהו ארבעה פעמים הרי כאן כ״ד ואין לך עוף טמא בעולם חוץ מאלו או ממיניהם שהם כמה וכמה ודבר ידוע בנשר שאין לו שום סימן טהרה ודורס ופרס ועזניה יש לכל אחד מהם סימן אחד של טהרה ואין אנו יודעין איזה הוא ומ״מ את שישנו בפרס אינו בעזניה וכמו שאמרו דאיתיה בהאי ליתיה בהאי וכן אחד שבאחד מהם אינו בכל האחרים כמו שאמרו חד לא משכחת ליה אלא בפרס או בעזניה ואם כן את של אחד מהם הוא נמצא באחרים עורב וכל מיניו יש לו שני סימני טהרה שאר עופות הדבר [מבולבל] ביותר ביד הפוסקים כמו שביארנו וקבלנו פירושה על אחד מארבעה דרכים הראשונה לגדולי הרבנים ואף גדולי קדמונינו הסכימו בה עם קצת גאוני ספרד ואע״פ שגדולי הרבנים אינם שוים מכל וכל עמהם בפי׳ הסוגיא וכן שאני מוסיף בה לישבה מ״מ לענין פסק זה וזה שוים והוא שהם סוברים על שאר עופות שכלם דורסים ויש להם שלשה סימני טהרה ואם כן על כל פנים הם זפק ואצבע יתרה וקורקבן נקלף ואחר שכן הדבר ידוע שאותו סימן שאמרנו עליו שהוא בפרס או בעזניה שאינו באחרים הוא שאינו דורס ואין לך לדעתם עוף טמא שאינו דורס אלא אחד מן השנים שהם בני חד חד ר״ל או פרס או עזניה אבל עורב והנשאר מאלו השנים ר״ל פרס או עזניה ושאר עופות טמאים כלם דורסים הם וקבלו ממקצת גאונים לשיטה זו שהפרס הוא הוא שדורס אלא שיש לה אחד מסימני טהרה האחרים והעזניה היא היא שאינה דורסת ואין לה עוד סימן טהרה ונמצא לדעת זה שאם בא לפנינו עוף שנתברר לנו שאינו דורס אין לספק בו אלא בעזניה ומן הדין היה לאסרו מספק עזניה כמו שביארנו במשנה אלא שפירשו בגמרא בפרס ועזניה שאין מצויים ביישוב ואין לחוש להם ואם כן כל עוף שיתברר לנו שאינו דורס מותר ונמסר לנו בו סימן מפי הגאונים שכל שרגליו רחבים ובעלי מחיצות כרגלי האווז או שחרטומו רחב אינו דורס ונמצא שכל עוף כיוצא בזה אין אנו צריכים בו לבדיקה אחרת אלא שאין ראוי לסמוך בענינים אלו מפני שאנו מוצאים לפעמים בצורות אלו שהם נכללים בכלל הדורסים ואין בירור בענין זה אלא במסורת או בנסיון:
בא לפנינו עוף בסימן אחד לבד מן השלשה ואין ידוע לנו אם דורס אם לאו אין לספקו אלא בפרס והוא אינו מצוי בישוב ומותר וכן כתבוה גדולי המפרשים בהדיא אלא שכתבו בשם הגאונים שלא היו סומכין בכך אלא בקורקבן נקלף מצד שסימן אצבע יתרה וזפק לא נתברר ענינם והרבה יש שאדם סבור עליו שיש להם אצבע יתרה וזפק (לא נתברר ענינם) ואין להם או שאין להם ויש להם כמו שנבאר:
בא לפנינו עוף בשני סימנין ואין ידוע לנו אם דורס אם לאו יש לספקו בעורב וכל מיניו ואין לנו היכר בכל מיני העורב ואוסרין אותו מספק מין עורב:
בא לפנינו עוף בשלשה סימני טהרה ואין ידוע לנו אם דורס אם לאו יש לספקו בכל שאר עופות הטמאים שאין לנו היכר בכלם ואוסרין אותו נתברר לנו בזה שדורס אסור על כל פנים שאם בא בשלשה סימני טהרה אסור מספק שאר עופות בא לו בשנים טמא מספק עורב ומיניו בא לו באחד טמא מספק פרס ואע״פ שאינה מצויה ביישוב על כרחנו יצאה לה ממקומה ובאה לה על ידי גלגול שאי אפשר לטהור בדריסה ויש אומרים לשטה זו שזה טהור הואיל ופרס אינו מצוי ואין זה כלום שאין לאחר דריסה כלום בא לו שלא בשום סימן טהרה טמא מספק נשר בא לפנינו עוף בשני סימנין ואין ידוע שדורס שאנו מספקין בו ממין עורב קצת גאונים כתבו שאין בזה הפרש בין שאותם שני הסימנין הם אותם שבעורב או שהם סימנים אחרים שכל שהוא שוה לו במנין הסימנין הרי הוא ממינו אע״פ שאינו שוה לו בעצמן של סימנין שהרי הזרזיר וסנונית לבנה מין עורב ואינו שוה לו בסימנין והלא אנשי תמרתא היו אוכלין אותה מפני שיש לה זפק והם מפרשים בה מה שאין כן בעורב וכן סנונית לבנה שבני גליל היו אוכלין אותה מפני שקורקבנה נקלף כלומר מה שאין כן בעורב ואי אפשר לומר כן לשיטה זו שאם כן נשארו שני סימני טהרה של עורב אצבע יתרה ושאינו דורס ולשיטה זו על כל פנים דורס הוא ושאף הציידים מעידין בו כן אלא שאנו מפרשים לשטה זו היו אוכלין אותה בסימן זה ובמסורת שאף המסורת צריכה סימן אחד כמו שיתבאר ועורב מיהא יש לו שנים מסימני הגוף אלא שדברי הגאונים אמתיים הם שמיני העורב אע״פ שכלם שוים במינם אינם שוים בסימנין עצמן וכן העידו בהם רבים כמו שיתבאר ועורב המצוי אצלינו מיהא בדקו בו חכמי הדורות ומצאו בו קורקבן נקלף ואצבע יתרה ואין לו זפק כלל וכן שהוא דורס זו היא שיטת גדולי קדמונינו וחכמי דורם בהסכמת גדולי המפרשים ופי׳ הסוגיא לשיטה זו הוא ששאל תחלה וכי לא נתפרשו סימנין בתורה עד שאף מי שאינו מכיר עופות הכתובים בתורה יהא מכיר הבא לפניו מכח סימנין והתניא נשר מה נשר מיוחד שאין לו שום סימן טהרה ודורס וטמא אף כל כיוצא בו טמא:
כתוב קניגי כו׳ כתוב אדונקי באגדתיך כו׳. עי׳ פרש״י ובערוך בערך אדונקי פירש ענין אדונים הוא כו׳ זיל כתוב באגדתיך באגדה שלך שכן דרך לכתוב באגדות תי׳ קשות ויש ששונים באגרתיך שכן דרך לכתוב באגרות תי׳ תמורות עכ״ל:
עוים מתימן באו כו׳. ויהיה והעוים מחובר למקרא שלאחריו דכתיב מתימן כל ארץ וגו׳ כמ״ש התוס׳. ואמר
ולמה נקראו עוים שעיוותו מקומן. לשון חורבן כמו עוה עוה עוה אשימנה ד״א שאיוו לאלוהות כו׳ א׳ מתחלף בע׳ בלשון כמ״ש בר׳ חייא שקרא לאלפין עיינין כו׳ ורמז בזה דכתיב אלוה מתימן יבא וגו׳ כדאמרי׳ שלא רצו לקבל אלוה א׳ ואיוו לאלוהות הרבה וק״ל:
וכיוצא בזה מסופר, נאמר: ״ואת חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים״ (יהושע יג, ג), וקשה, שאמר תחילה חמשה סרני פלשתים וחשיב שיתא [ומנה שישה]! אמר ר׳ יונתן בטעם הדבר: באמת היו ששה, ואולם ארונקי שלהן, החשובים שבהם, הם חמשה. אמר ליה [לו] רב חסדא לר׳ תחליפא בר אבינא: כתוב דרשה זו של ״ארונקי״ באגדתיך [באגדתך], ופרשה את המלה הזו. ומעירים: ופליגא [וחלוקה] דרשה זו על שיטת רב, שאמר רב: עוים אינם מן הפלישתים, אלא מתימן באו.
The Gemara relates another statement. The verse states: “The five lords of the Philistines: The Gazite, and the Ashdodite, the Ashkelonite, the Gittite, and the Ekronite; also the Avvim” (Joshua 13:3). The verse is difficult, since it first said there are five lords of the Philistines, but it then lists six. Rabbi Yonatan said: There were in fact six lords, but the greatest of them were only five. Rav Ḥisda said to Rav Taḥlifa bar Avina: Write this statement about the greatest [arunekei] in your book of aggada, and explain that word. The Gemara notes: And this statement disagrees with the opinion of Rav, as Rav says: The Avvim were not Philistines; rather, they came from Teiman.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי עַוִּים מִתֵּימָן בָּאוּ וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָן עַוִּים שֶׁעִיוְּתוּ אֶת מְקוֹמָן ד״אדָּבָר אַחֵר עַוִּים שֶׁאִיוּוּ לֶאֱלֹהוֹת הַרְבֵּה ד״אדָּבָר אַחֵר עַוִּים שֶׁכׇּל הָרוֹאֶה אוֹתָם אוֹחַזְתּוֹ עֲוִית א״ראָמַר רַב יוֹסֵף וְאִית לְהוּ שִׁיתַּסְרֵי דָּרֵי שִׁינֵּי לְכׇל חַד וְחַד.

This is also taught in a baraita: The Avvim came from Teiman. And why were they called Avvim and not Teimanim? Because they corrupted [ivvetu] and destroyed their place of origin when they left. Alternatively, they were called Avvim since they desired [ivvu] many deities. Alternatively, they were called Avvim since they were so fearsome that all who saw them were seized by convulsions [avit]. Rav Yosef said: And each one of them has sixteen rows of teeth.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אוחזתו עוית – חולי (בסיפרי מירס. מין הוא ושמו מירס):
ערך עוים
עויםא(חולין ס:) והעקרונים והעוים עוים מתימן באו ולמה נקראו שמם עוים שעיוו את מקומן. דבר אחר שעיוו לאלהות הרבה דבר אחר שכל הרואה אותן אוחזתן עוית (בראשית רבה סז) עוים שהצדו את העולם והוצדו מן העולם וגרמו לעולם שיציד הד״א עוה עוה אשימנ׳ רבי אליעזר ברבי שמעון אמר שהיו בקיאין בעפרות כנחש בגלילא צווחין לחויא עוויא וכן פירוש בחוי (גיטין סט) ת״ר המשמש מטתו מעומד אוחזתו עוית (ברכות יד:) א״ר יהושע רב שלוחיה הוא דעוית פי׳ השליח לא הלך בדרך ישר ואיחר והביא תפילין לאחר שקרא ק״ש:
א. [פאלקס נאמע. קרום.]
שעיוו את מקומן – יצאו משם ונתעוות שחרב.
עוית – רתת וחלחלה בלעז קרנפ״א.
שיתסר דרי שיני – שורות של שינים.
תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: עוים מתימן באו, ולמה נקרא שמן עוים ולא ״תימנים״? על שום שעיותו והחריבו את מקומן כשיצאו משם. דבר אחר: עוים בחילוף ע׳ וא׳ — משום שאיוו לאלהות הרבה. דבר אחר: עוים — שהיו מפחידים כל כך שכל הרואה אותם אוחזתו עוית. אמר רב יוסף: ואית להו שיתסרי דרי שיני לכל חד וחד [ויש להם שש עשרה שורות שיניים לכל אחד ואחד].
This is also taught in a baraita: The Avvim came from Teiman. And why were they called Avvim and not Teimanim? Because they corrupted [ivvetu] and destroyed their place of origin when they left. Alternatively, they were called Avvim since they desired [ivvu] many deities. Alternatively, they were called Avvim since they were so fearsome that all who saw them were seized by convulsions [avit]. Rav Yosef said: And each one of them has sixteen rows of teeth.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הַרְבֵּה מִקְרָאוֹת שֶׁרְאוּיִין לִשְׂרוֹף כְּסִפְרֵי מִינִין1 וְהֵן הֵן גּוּפֵי תוֹרָה {דברים ב׳:כ״ג} וְהָעַוִּים הַיּוֹשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה מַאי נָפְקָא לַן מִינַּהּ.

The Gemara cites another statement related to the Avvim: Rabbi Shimon ben Lakish says: There are many verses that are seemingly fit to be burned as books of the heretics, since they appear redundant or frivolous, and yet they are themselves the essence of Torah. For example, the verse states: “And the Avvim, that dwelt in villages as far as Gaza, the Caphtorim, that came forth out of Caphtor, destroyed them, and dwelt in their stead” (Deuteronomy 2:23). What practical difference does this make for us?
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא הושמט כאן ע״י הצנזורה: ״כספרי מינין״.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1 ורדי שקרא הכי וירשום וישבו תחתם עוים הורישו לכפתורים וישבו תחתם:
דעוים היינו פלשתים – כלומר דמצינו דפלשתים היו יושבים בעזה שכן מצינו ושמשון שנאמר וילך שמשון עזתה ויאהב אשה בנחל שורק:
1. נראה דצ״ל ופי׳ דקרא הכי וכו׳.
ערך מרוס
מרוסא(ידים פרק ד) וספרי המירוס אין מטמאין את הידים (חולין ס:): אמר ריש לקיש הרבה מקראות יש שראוין להישרף כספרי מרוס פי׳ ספרי הכופרים בבוראם ומפורש (שבת קי) פ״א מין היה ושמו מרוס. פ״א ספרים החיצונים של חכמת יוונית שמם בלשונם המירום (א״ב ראש הפייטנים היונים שמו הומירוס וספריו עד היום חשובים בין העמים ויש בהם שיחות וקטטות אלילים בהדיא כתוב בירושלמי (בפרק חלק) דסנהדרין אבל ספרי הומירוס הקורא בהם כקורא באגרת):
א. [נאמע איינער דיכטער.]
הרבה מקראות – יש שדומה לקוראיהן שהן ראוין לישרף שלא היה לו לכותבם שאין להם צורך בתורה וגנאי הוא לחברן עם הקדושה.
והן הן גופי תורה – טעמים גדולים תלויין בהם. והשתא קא חשיב ואזיל להו עד סוף שמעתא.
חצרים עד עזה – ארץ ישראל.
מאי נפקא לן מינה – אי לאו מקומן של אלו היה אלא מקום אחרים ואלו גרשום.
ובענין העוים מביאים מה שאמר ר׳ שמעון בן לקיש: הרבה מקראות יש שראויין לשרוף כספרי מינין (כופרים), שנראה שאין בהם צורך, ואינם ראויים להיכתב, ואולם הן הן גופי (עיקרי) תורה. כגון האמור: ״והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם״ (דברים ב, כג), ולכאורה, מאי נפקא לן מינה [מה יוצא לנו מכאן]? לשם מה נכתב?
The Gemara cites another statement related to the Avvim: Rabbi Shimon ben Lakish says: There are many verses that are seemingly fit to be burned as books of the heretics, since they appear redundant or frivolous, and yet they are themselves the essence of Torah. For example, the verse states: “And the Avvim, that dwelt in villages as far as Gaza, the Caphtorim, that came forth out of Caphtor, destroyed them, and dwelt in their stead” (Deuteronomy 2:23). What practical difference does this make for us?
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מִדְּאַשְׁבְּעֵיהּ אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם {בראשית כ״א:כ״ג} אִם תִּשְׁקוֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵיתוֹ כַּפְתּוֹרִים לִיפְּקוּ מֵעַוִּים דְּהַיְינוּ פְּלִשְׁתִּים וְלֵיתוֹ יִשְׂרָאֵל לִיפְּקוּ מִכַּפְתּוֹרִים.

The verse teaches the following: Since Abimelech, king of the Philistines, administered an oath to Abraham: “That you will not deal falsely with me, nor with my son, nor with my grandson” (Genesis 21:23), the Jewish people were prohibited from conquering the land of the Philistines until four generations had passed. Therefore, the Holy One, Blessed be He, said: Let the Caphtorim come and remove the land from the Avvim, who are the same as the Philistines, and let Israel come and remove it from the Caphtorim, circumventing the prohibition.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולניני ולנכדי – ועדיין לא עברו הדורות.
כפתורים – לאו מפלשתים נינהו.
ליתו וליפקו – ארעא מפלשתים וליתו ישראל וליפקו מינייהו. וקסבר ריש לקיש עוים מפלשתים היו ולמאן דאמר מתימן היו להך מילתא נמי אצטריך משום דאזהרינהו שלא להתגרות בבני עשו אמר רחמנא ליתו כפתורים וליפקו מעוים וניתו ישראל וניפקו מינייהו. ושאר מקראות הדומין לזה באלה הדברים כגון ובשעיר ישבו החורים ובמואבים ובעמונים כתיב רפאים ישבו בה כולהו טעמא אית בהו דבכולהו כתיב ארץ רפאים תחשב לפי שנאמר לאברהם אבינו בין הבתרים לזרעך נתתי וגו׳ וקחשיב ואת הרפאים וכשיצאו ממצרים ועברו דרך הר שעיר ועמון ומואב שנקראו כבר ארץ רפאים היה עולה על דעתם להתגרות בהם כסבורים זו היא שניתנה לאברהם ומנעם הקדוש ברוך הוא ואמר להם ארץ רפאים ודאי נחשבת שהרפאים ישבו בה מקדם אבל לא זו היא שנתתי לאברהם אלא לאלו נתתיה שגרשום משם וישבו תחתיהם בשכר אברהם שיצאו בני עשו הימנו ולוט היה קרוב לאברהם וכשהגיעו לחבל ארגוב כתיב (דברים ג) ההוא יקרא ארץ רפאים זו היא שנתתי לאביכם.
ליפקו מכפתורים כו׳. אין זה מפורש בקרא אבל הוא בכח המאמר דלכך נכתב המקרא אבל גבי חשבון מפורש בקרא דאתו ישראל וליפקו מסיחון והא דלא חשיב בכיבוש א״י רק ז׳ עממים ולא חשיב נמי ארץ עוים שכבשו מכפתורים י״ל דכל ארץ פלשתים מארץ כנעני תחשב כמפורש בספר יהושע וק״ל:
אלא כך הוא טעמם של דברים: מדאשבעיה [ממה שהשביע] אבימלך מלך פלשתים לאברהם ״אם תשקור לי ולניני ולנכדי״ (בראשית כא, כג), נמצא שבני ישראל לא יוכלו לרשת את ארץ פלשתים עד לאחר ארבעה דורות, לכן אמר הקדוש ברוך הוא: ליתו [יבואו] כפתורים, ליפקו [יוציאו] את הארץ מהעוים, דהיינו [שהם] מן הפלשתים, וליתו [ויבואו] ישראל ליפקו [יוציאו] מהכפתורים.
The verse teaches the following: Since Abimelech, king of the Philistines, administered an oath to Abraham: “That you will not deal falsely with me, nor with my son, nor with my grandson” (Genesis 21:23), the Jewish people were prohibited from conquering the land of the Philistines until four generations had passed. Therefore, the Holy One, Blessed be He, said: Let the Caphtorim come and remove the land from the Avvim, who are the same as the Philistines, and let Israel come and remove it from the Caphtorim, circumventing the prohibition.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) כְּיוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר {במדבר כ״א:כ״ו} כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי היא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב וְגוֹ׳ מַאי נָפְקָא מִינַּהּ דַּאֲמַר לְהוּ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל {דברים ב׳:ט׳} אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵיתֵי סִיחוֹן לִיפּוֹק מִמּוֹאָב וְלֵיתוֹ יִשְׂרָאֵל וְלִיפְּקוּ מִסִּיחוֹן וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַב פָּפָּא עַמּוֹן וּמוֹאָב טִיהֲרוּ בְּסִיחוֹן.

Similarly, you say with regard to another apparently unnecessary verse, describing a city that the Israelites conquered: “For Heshbon was the city of Sihon, the king of the Amorites, who had fought against the former king of Moab, and taken all his land out of his hand” (Numbers 21:26). What is the practical difference in knowing this information? It teaches that since the Holy One, Blessed be He, said to Israel: “Be not at enmity with Moab” (Deuteronomy 2:9), the Jewish people were prohibited from conquering the land of Moab. Therefore, the Holy One, Blessed be He, said: Let Sihon come and remove the land from Moab, and let Israel come and remove it from Sihon. The Gemara notes: And this is what Rav Pappa says: The lands of Ammon and Moab were purified by Sihon, i.e., rendered permitted for conquest.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עמון ומואב טיהרו בסיחון – כלומר מעיקרא כשהיה המלכות ביד בני עמון ומואב היה אסור לישראל לצור עליהם כדבר טומאה דכתי׳ אל תצר את מואב וכתיב בקרבת מול בני עמון אל תצורם כיון דאפיקו סיחון מיניהו מיד נטהרו בסיחון שהיה מותרין לישראל כדבר טהרה:
והוא נלחם במלך מואב – למה לו לאשמועינן אלא משום דכתיב אל תצר את מואב וגו׳.
והיינו דאמר רב פפא – במסכת גיטין (דף לח.).
עמון ומואב טהרו בסיחון – ע״י סיחון טהרו ארצם לישראל במואב כתיב (במדבר כא) והוא נלחם וגו׳ ובעמון מפורש בנחלת בני גד בספר יהושע (יג) ויהי להם הגבול יעזר וכל ארץ הגלעד וחצי ארץ בני עמון וקא חשיב ואזיל וכתיב בסיפיה יתר ממלכות סיחון אלמא סיחון כבש לארץ בני עמון ועוד מצינו במלך בני עמון שאמר למלאכי יפתח כי לקח ישראל את ארצי מארנון ועד היבוק אלמא ארץ בני עמון הוא והם מסיחון כבשוה דכתיב בו וירשו את ארצו מארנון ועד היבוק אבל מהנשאר בידם לא לקחו כלום.
השסועה האמורה בתורה היא שנולדה מן הבהמה הכשרה בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות והיא אסורה באכילה אע״פ שיצתה מן הכשרה וקורא אותה שסועה מפני שנולדה שסועה לשתי בהמות ואין צריך לומר בהמה שנמצאת בעלמא על תכונה זו אלא שאנו פוסקים כדברי האומר שאי אפשר שתמצא כמו שיתבאר במסכת נדה ומ״מ סוגיא זו מוכחת שהוא מין בפני עצמו וכן פסקו במסכת נדה על אשה שהפילה על תכונה זו שאינו ולד ואינה טמאה לידה:
כיוצא בדבר אתה אומר על פסוק אחר הנראה כסיפור דברים שאין בו צורך. לאחר שתיארה התורה את כיבוש עבר הירדן מיד סיחון מלך האמורי, נאמר: ״כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא, והוא נלחם במלך מואב״ (במדבר כא, כו), ולכאורה מאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן]? לשם מה נאמר שנלחם במלך מואב? אלא משום דאמר להו [שאמר להם] הקדוש ברוך הוא לישראל: ״אל תצר את מואב״ (דברים ב, ט), אמר הקדוש ברוך הוא: ליתי [יבוא] סיחון ליפוק [ויוציא] ממואב שטחים אלו, וליתו כך יבואו] ישראל וליפקו [ויוציאו] אותם מיד סיחון, וכך לא יעברו על האיסור. ומעירים, והיינו דאמר [וזהו שאמר] רב פפא: עמון ומואב טיהרו בסיחון, כלומר חלקים מארצם נעשו כשרים לכיבוש ישראל על ידי כיבושו של סיחון. ועוד
Similarly, you say with regard to another apparently unnecessary verse, describing a city that the Israelites conquered: “For Heshbon was the city of Sihon, the king of the Amorites, who had fought against the former king of Moab, and taken all his land out of his hand” (Numbers 21:26). What is the practical difference in knowing this information? It teaches that since the Holy One, Blessed be He, said to Israel: “Be not at enmity with Moab” (Deuteronomy 2:9), the Jewish people were prohibited from conquering the land of Moab. Therefore, the Holy One, Blessed be He, said: Let Sihon come and remove the land from Moab, and let Israel come and remove it from Sihon. The Gemara notes: And this is what Rav Pappa says: The lands of Ammon and Moab were purified by Sihon, i.e., rendered permitted for conquest.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) {דברים ג׳:ט׳} צִידוֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיוֹן תָּנָא שְׂנִיר וְשִׂרְיוֹן מֵהָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְלַמֵּד שֶׁכׇּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאוּמּוֹת הָעוֹלָם הָלַךְ וּבָנָה לוֹ כְּרַךְ גָּדוֹל לְעַצְמוֹ וְהֶעֱלָה לוֹ עַל שֵׁם הָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֲפִילּוּ הָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֲבִיבִין עַל האומות הָעוֹלָם.

The Gemara cites another seemingly superfluous verse, describing Mount Hermon: “Which Hermon the Sidonians call Sirion, and the Amorites call it Senir” (Deuteronomy 3:9). A Sage taught: Senir and Sirion are mountains of Eretz Yisrael. The verse teaches that every one of the nations of the world went and built itself a great city on Mount Hermon, and named it after one of the mountains of Eretz Yisrael, teaching you that even the mountains of Eretz Yisrael are beloved by the nations of the world.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך צדון
צדוןא(כלים פרק ד) שולי קיסים והצידונים פי׳ בערך קסם (חולין ס:) צדונים יקראו לחרמון שריון תנא חרמון ושניר שני הרים של ארץ ישראל הם מלמד שכל אחד מאומות העולם הלך ובנה כרך גדול לעצמו והעלה לו שם על שם ארץ ישראל מרוב חביבות:
ערך בזר
בזרב(שבת קמ:) נקיט ביזרא בחדא ידיה ומרגניתא בחדא ידיה פי׳ כגון אבן שאין לה דמים וי״א ביניתא ונימא של זרע שאין לה דמים ולא צורך ומפני שהסתירה מהן נתייקרה בעיניהן ופייסוהו להראותם להם (א״ב: בנוסחאות שלנו גרסי׳ וכורא בחדא דא ומפרש רש״י לשון כור צורפין לשון אח׳ בור לשון בור שיחה ולפי פירושו כנוי לערות נקבה הוא ושייך יותר פי׳ של בעל הערוך לסוגית הגמרא) בי אוצבתא בבורא כבר פירשנו עם אוצבתא. (בריש גמרא דכיצד הרגל) דשדו בה בזרני פי׳ שהיו זרעונין בכלי. (בבא מציעא עד:) אריסא יהיב ביזרא. (בבא מציעא קג) פי׳ אפילו אמר לו בתר הכי כריבנא לה או נכישנא לה יכיל למימר ליה בזרא דנפל נפל כלומר כיון שגדלו העשבים והוקשו לזרע ונפל אותו הזרע על הארץ אפילו או תחרוש או תנכש אחר כן הוא צומח. (סנהדרין צג) שלחי׳ לאיתויי בזרא דאספסתא פי׳ שלחו נבוכדנצר לדניאל להביא לבבל זרע אספסתא (עבודה זרה סח) בזרא דכיתנא. (גיטין עח) בזר׳ גרגלא. (קידושין לט) מערב בזרני ושרי (חולין ס) רב חיננא בר רב פפא הוה ליה גינתא שדא ביה בזרי ולא צמחו לאורתא בעי רחמי ואתא מיטרא וצמחו. (חולין נא) עביד ביזרי חיישינן כלומר אם יש לו גבעולין קשין ובלשון ערבי קורין לזרע בזר (א״ב: תרגום ירושלמי מזריע זרע דבזריה מזדרע ואונקלוס תרגם בר זרעי׳ אם כן בזרא כמו בר זרע׳):
ערך גנב
גנבג(שבת עז:) מאי טעמא גמלא זוטרא גנובתיה מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה. (מועד קטן יז.) אמר רב יוסף שדי שמתא אגנובתא דכלבא והיא דידה עבדא (חולין ס) סימן חיה שור כרסתן פרסתן רב רישיה רבה גנובתיה רבן פסיעתיה וחילופיהן בחמרא נפקא מינה למקח וממכר (חולין עט) רבן אודניה וזוטר גנובתיה פי׳ זנב. יחפוז זנבו תרגום כאיף גנובתיה:
ערך דל
דלד(בבא קמא יז.) במשנת היה דליל קשור ברגלו פי׳ חבל או חוט (יבמות סג.) זבין ולא תדויל (א״ב כתוב בנוסחאות זבין ולא תיזול ופירוש רש״י מכור ואל תבא לעניות ורבינו חננאל כמו שכתבו התוספות פי׳ קנה ואל תארג והביא ראיה מן סתר זוללת בשוק אבל בעל הערוך גרס וסתר דוללא ולפי דעתו יהיה הפי׳ קנה בגד עשוי ואל תתקן הפשתן לארגו) (חולין ס) דכל מאן דמינגע יהבין ליה מסתוריתא וסתר דוללא ויתיב בשוקא. וכבר פירשתי בערך ביסתרקי ובלשון ישמעאל קורין לאנוצי פשתן דליל:
ערך טהר
טהרה(יומא יד זבחים לח) והא תנן (יומא נח:) הזה על טהרו של מזבח ז׳ פעמים מאי לאו אפלגי׳ דמזבח כדאמרי אינשי טהר טיהרא והוי פלגא דיומא כלומר כמו שקורים ב״א חציו של יום טיהרא כך קורין לחציו של מזבח טיהרא תרגום והיית ממשש בצהרים בטיהרא אמר רבה ב״ר שילא לא אגילויא דמזבח דכתיב וכעצם השמים לטוהר פי׳ מקום נקי שנראה ונתגלה זהבו שאין שם עיכולי קטרת בשמים נקיים ואין בהן עבים. (יבמות פ:) אמר אביי כל המטיל מים ואין עושה כיפה ממאי הוי דאפיא אימיה בטיהרא ושתיה שכרא מרחא. (נזיר לא) אביי אמר מאי סלקא דעתיך דקאים בצפרא לא הכא במאי עסיקנן דקאים בטיהרא (חולין ס) שרגא בטיהרא למאי מהניא. רוח צח שפיים תרגום רוח טיהרין (מנחות נז) התחתונה אינה צריכה כל עיקר שמונח׳ על טהרו של שלחן:
ערך עבר
עברו(בבא בתרא צא.) עברא זעירא דכותי זהו אור כשדים פי׳ אותו מעבר קטן שבכותה (ברכות כח:) כל פרשת העיבור יהיו צרכיהן מלפניך פירוש בתלמוד אפילו כשישראל עוברין על דברי תורה יהיו צרכיהן (א״ב תרגום ערות דבר עברת פתגמא) ואיכא דאמרי אפילו כשאתה מלא עליהם עברה יהיו צרכיהן לפניך (יומא לג) עבורי דרעא אטוטפתא אסור פי׳ להעביר תפילין שביד קודם תפילין של ראש אסור למה כי כשיבא להוציאן יעלו בידו תפילין של ראש ואסור להניחן קודם תפילין של יד כמפורש (מנחות לו) תנא כשהוא מניח מניח של יד ואח״כ של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח״כ של יד ומפרש שם מאי טעמא והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהו שתים של תפילין למטה ואח״כ חולץ של יד ומניח בכיס הלכך חולץ בתחילה של ראש כמצוותה ומניח בכיס למעלה וכשיבא ללבוש לוקח תחילה של זרוע שהן למעלה ומניחה לאלתר ואינו עובר על המצות ואח״כ נוטל הטוטפת שהיא למטה בכיס ומקיים כל זמן שבין עיניך יהו שתים (חולין ס) ואת העם העביר אותו לערים מאי נפקא מינה כי היכי דלא לקרו לאחוהי גלותא בני גלותא (ברכות ד) וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה (זבחים עח) תעובר צרתו ויצא לבית השריפה. (פסחים לד) בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה פי׳ פסולו בגופו כגון פגול בדם ובבעלים שאירע בו פסול מחמת הדם שנשפך או מחמת הבעלים שמתו דפסול טומאה הוי משום הכי בעי צורה וממתין עד שתעובר צורתו ואח״כ מוציאו לבית השריפה:
ערך צבת
צבתז(ראש השנה יז.) חזייה דחליש ליה עלמא טובא אמר ליה צביתו ליה זוודתא (נדה לז.) אזל בר אבינא אמר לה לדביתהו צבית ליה זוודתא פי׳ הכיני לי תכריכים (חולין ס) בעינא דאצבית לחמא לאלהינו:
א. [פלאקס נאמע.]
ב. [זייען. זאממע.]
ג. [שווייף, שוואנץ.]
ד. [פאדום שניר.]
ה. [לויטער.]
ו. [איבערפאהרען, איבערטרעטען, פערניכטען.]
ז. [בערייטען.]
צידונים יקראו וגו׳ – ל״ל.
תנא שניר ושריון הרי ארץ ישראל הן – וחרמון קרוב לצידונים ולאמורי ובנו עליו כרכים זה קרא לו שריון וזה קרא לו שניר.
השור כריסו רחבה ופרסותיו רחבים וראשו וזנבו גדולים מכר לחברו שור סתם ומסר לו שור שתכונותיו הפכיות לאלו שהזכרנו אין זה שור וחוזר והפך הדברים בחמור ויש חולקין שלא לפסוק דבר זה:
שריון תנא כו׳. ובחומש הוסיף רש״י לפרש בו ובמקום אחר הוא אומר עד הר שיאון הוא חרמון הרי לו ד׳ שמות כו׳ ע״ש וקאמר הכא דאפי׳ הרי ארץ ישראל כו׳ ר״ל אפי׳ אלו הרים גבוהים שנקראין שניר על שם הרי שלג כפרש״י בחומש דאין דרך להיות שם ישוב אעפ״כ חביבין הן על א״ה וק״ל:
כתוב שאינו מובן: ״צידונים יקראו לחרמון שריון והאמורי יקראו לו שניר״ (דברים ג, ט), ועל כך תנא [שנה החכם]: והרי שניר ושריוןמהרי ארץ ישראל הם! אלא מלמד שכל אחד ואחד מאומות העולם הלך ובנה לו כרך גדול לעצמו, והעלה (קרא) לו שם על שם אחד מהרי ארץ ישראל. ללמדך, שאפילו הרי ארץ ישראל חביבין על האומות העולם.
The Gemara cites another seemingly superfluous verse, describing Mount Hermon: “Which Hermon the Sidonians call Sirion, and the Amorites call it Senir” (Deuteronomy 3:9). A Sage taught: Senir and Sirion are mountains of Eretz Yisrael. The verse teaches that every one of the nations of the world went and built itself a great city on Mount Hermon, and named it after one of the mountains of Eretz Yisrael, teaching you that even the mountains of Eretz Yisrael are beloved by the nations of the world.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) כַּיּוֹצֵא בּוֹ {בראשית מ״ז:כ״א} וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אוֹתוֹ לֶעָרִים מַאי נָפְקָא מִינַּהּ דְּלָא לִיקְרוֹ לְאֶחָיו גָּלְוָותָא.:

Similarly, a difficult verse describes Joseph’s treatment of the Egyptians: “And as for the people, he removed them city by city” (Genesis 47:21). What is the practical difference of this information? It teaches Joseph’s love for his brothers, as he transferred the entire Egyptian population so that they would not call his brothers exiles.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיוצא בו ואת העם העביר אותו לערים – כלומר אמרנו לעיל הרבה מקראות יש שהן דומין שראוין לישרף כו׳. הפסוק הזה דומה כמה שאינו צריך ליכתב ויש צריכות גדול ליכתב:
דלא ליקרו ליה לאחווה גלוותא בני גלוותא – (כלומר):
העביר אותו לערים – מאי אשמועינן.
כי היכי דלא ליקרו – מצרים לאחיו לאחר זמן גולים בני גולים לכך הגלם.
ואת העם העביר וגו׳ מנ״מ כו׳. לפי פשוטו איכא טעמא לפי שכבר קנה יוסף בלחם את כל אשר להם גם את ארצם העביר אותם מעיר לעיר כדי שיהיה להם זכרון שאין להם עוד חלק בארץ כפרש״י בחומש מ״מ כל הסיפור זה לא הוה איצטריך אי לאו לאשמועינן שהיה חס על כבודן של ישראל דלא ליקרו כו׳ וק״ל:
כיוצא בו מה שנאמר ביוסף במצרים: ״ואת העם העביר אותו לערים״ (בראשית מז, כא), מאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן]? מה בא ללמדנו? את אהבתו וכבודו של יוסף לאחיו, שהיגלה את כל המצרים ממקומם כדי דלא ליקרו לאחיו גלוותא [שלא יקראו לאחיו שבאו מארץ ישראל גולים].
Similarly, a difficult verse describes Joseph’s treatment of the Egyptians: “And as for the people, he removed them city by city” (Genesis 47:21). What is the practical difference of this information? It teaches Joseph’s love for his brothers, as he transferred the entire Egyptian population so that they would not call his brothers exiles.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) סִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֶמְרוּ.: וְלָא וְהָתַנְיָא {ויקרא י״א:י״ג} נֶשֶׁר

§ The mishna states: The signs of the kosher bird were not explicitly stated in the Torah. The Gemara asks: And is it true that they were not stated in the Torah? But isn’t it taught in a baraita: “The nesher (Leviticus 11:13) is a non-kosher bird.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ד שנינו במשנה: סימני העוף לא נאמרו בתורה. ושואלים: וכי לא נאמרו? וכי אי אפשר ללמוד אותם מן הכתוב? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: נשר (ויקרא יא, יג) נמנה בין רשימת העופות הטמאים, וממנו יש ללמוד:
§ The mishna states: The signs of the kosher bird were not explicitly stated in the Torah. The Gemara asks: And is it true that they were not stated in the Torah? But isn’t it taught in a baraita: “The nesher (Leviticus 11:13) is a non-kosher bird.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין ס: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין ס: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין ס:, הערוך על סדר הש"ס חולין ס:, רש"י חולין ס:, תוספות חולין ס:, בית הבחירה למאירי חולין ס: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי אגדות חולין ס:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין ס:, אסופת מאמרים חולין ס:

Chulin 60b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 60b, Attributed to R. Gershom Chulin 60b, Collected from HeArukh Chulin 60b, Rashi Chulin 60b, Tosafot Chulin 60b, Meiri Chulin 60b, Maharsha Chidushei Aggadot Chulin 60b, Steinsaltz Commentary Chulin 60b, Collected Articles Chulin 60b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144