is 611, the number of mitzvot that were received and taught by Moses our teacher. In addition, there are two mitzvot: “I am the Lord your God” and: “You shall have no other gods” (Exodus 20:2, 3), the first two of the Ten Commandments, that we heard from the mouth of the Almighty, for a total of 613.
הערוך על סדר הש״סריב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך אמן
אמן – (האנדווערקער, מייסטר, באלבירער). האומנין קורין בראש האילן (ברכות טז.) לא יעשה עמו באומן (נדרים מא:) פירוש המודר הנאה מחברו לא יעשה עמו באומנית מלאכת חפירה לבעל הבית שכשמדיר חופר ומכה בארץ מרפא את הארץ ונוחה הוא לחפור למודר שחופר אצלו ומהנהו וחכמים מתירין ברחוק שלא יהנהו בחפירתו לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנו׳ חבירו (מכות כד) מפני שמאמן את ידו (שבת קג) פירוש מלמד ידו אומנות וקשו בה בני רחבה עליה ונדחית ופשיט אביי ורבא שכן מרדדי טסין עושין. פירוש מאמן מרגיל ידו לאותו מלאכה שכן מנהג מרקעי פחי׳ כשמניחי׳ המס על הסדין מכים תחילה בקורנס על הסדן כשמתחיל במלאכה ולדברי רשב״ג מלאכה גמורה ולא דמי לנוטל מגל לקצור ולא קצר ולנוטל קורנס לרדד ולא רדד אלא אותה הכאה מלאכה חשובה היא. מורייס אומן (עבודה זרה לד) תנו רבנן מורייס אומן מותר רבי יהודה בן גמליאל משום רבי חנניה בן גמליאל אף חילק אומן פירוש מורייס שמן היוצא מן הדגים ומוכרין אותו ללפת בו את הפת ושל גוי אומן מותר לקנות דכיון שדרכו למכור לישראל אין מערב בו יין דמתיירא שלא יקנו ממנו. חילק אומן דגים קטנים ביותר והן טהורין וכיון שהוא אומן העשוי למכור לישראל אין מערב בו מין טמא דלא זבין ישראל מיניה. תני אבימי בריה דרבי אבהו המורייס אומן הוא תני לה והוא אמר לה פעם ראשון ושני מותר ושלישי אסור פי׳ פעם ראשון ושני נפיש שמנייהו של דגים ולא מערב בהו חמרא פעם שלישי דלא נפיש שמנייהו מערב בהו חמרא ואסור ויש ששונין מורייס אומן פירוש השמנונית היוצא מן הדגים הכבושים במלח שני חלקו׳ דגים וחלק אחד מלח ופי׳ מורייס אומן המתמצה מן הכלי דיוצא ראשון ושני כשהן כבושין בו מותר ששמנן של דגים ודישונן חזק מאד אבל אחרי כן מכחיש כח הדגים ומתמעט שמנן וצריך להטיל עליהן יין לחזקם. אל אלהים ה׳ דבר ויקרא ארץ אומנין בנין חרכי קטונדס בירוש׳ הרואה. שתלא טבחא ואומנא וספר מתא (בבא בתרא כ״א) בגמ׳ דחנות שבחצר (שבת קנ) פי׳ שתלא דלא ידע למישתל ויבשו נטיעותיו וכן הטבח שהגרים או הטריף הבשר וכן אומן המוהל דלא מאיץ מילה כדבעי לה כדאמרינן (שבת קלג) אמר רב פפא האי אומנא דלא מאיץ סכנה וכן ספר מתא פירו׳ לבלר שכותב שטרות של כל העיר שמפסיד בכתב הני כולהו מעברינן להו מיד דפסידא דמפסדי תוב לא הדר. אחספא דאומנא (גיטין סט) קרנא דאומנא. (מכות טז) פירוש קרן של מקיז דם (א״ב: לשון מקרא זה מעשה ידי אמן):
ערך דוד
דוד – אמלך ישראל חי (ראש השנה כה.) פי׳ מלכות בית דוד נמשלה כירח שנאמר כירח יכון עולם כלומר נתקיימה ראיית הלבנה בעולם: דוד העמיד תרי״ג מצות על י״א (מכות כד):
ערך המיה
המיה – ב(בסוף מגלת איכה) עלו לרומי ושמעו קול המיה של מדינה (מכות כד) שמעו קול המונה. (ובמגלת איכה) עיר הומי׳ קרתא מרבבתא:
ערך עד זומם
עד זומם – ג(בבא קמא עב:) אביי אמר למפרע הוא נפסל פי׳ ראובן שהוציא שטר על שמעון בניסן בשנת תשצ״ח שלוה ממנו כן וכן ממון וזמן השטר באחד בניסן שנת תשצ״ז ועדים הכתובים בשטר לוי ויהודה ובאו בניסן שנת תשצ״ח וקיימו חתימתן ובאו עדים באלול שנת תשצ״ח והזימום נפסלין למפרע משעה שהעידו בב״ד ולא מזמן כתיבת השטר שאפשר שבו ביום שהעידו נכתב הזיוף וקודם כשרים הוו זה פי׳ ר״ח זצ״ל (מכות כד) ובסוף מגלת איכה ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה וכו׳. (בראשית רבה נב) ותהרין שתי בנות לוט מאביהן א״ר תנחומא שלטו בעצמן והוציאו עדותן ועיברו כמביאה שנייה (בראשית רבה ס״א) לפי שיש בנות שמשמרות עצמן ממקום עדותן וממקום אחר מפקירות וכו׳ עדותן היינו בתולים (א״ב ערותן כתוב בנוסחאות):
ערך פוטאלום
פוטאלום – ד(מכות כד) ושמעו קול המור של רומי מפלטי׳ שם עיר קרובה לרומי פוטאולוס ובתחומה נובעים מים חיים כמו חמי טבריא (ובסוף מדרש איכה כתוב) פטלילום וטעות זה וזה שהגרסא נכונה פוטאלוס:
א. [קעניג דוד.]
ב. [גערויש.]
ג. [איבערווייזען פאלשע עדות]
ד. [שטאדטס נאמע.]
מפי משה שית מאה וחד סרי – והיינו דכתיב תורה צוה לנו משה ושתים מפי הגבורה הרי שית מאה ותליסרי.
מפי הגבורה שמענום – דכתיב אחת דבר אלהים ושתים זו שמענו במכילתא.
גמ׳ משמוע דמים כגון ראב״ש דלא שמע כו׳ כצ״ל:
בפירש״י בד״ה והעמידן כו׳ לקבל עול מצות כו׳ ובד״ה בא ישעיה בן אמוץ כל כו׳ עכ״ל כצ״ל:
סליק מסכת מכות בס״ד:
שית מאה וחד סרי הוי [שש מאות ואחת עשרה הן], שאותן קיבלנו מפי משה רבינו, ועוד: ״אנכי ה׳ אלקיך״ ו״לא יהיה לך״ (שמות כ, ב— ג) שהן שתי הדברות הראשונות — מפי הגבורה (מפי ה׳ עצמו) שמענום, הרי מנין שש מאות ושלש עשרה.
is 611, the number of mitzvot that were received and taught by Moses our teacher. In addition, there are two mitzvot: “I am the Lord your God” and: “You shall have no other gods” (Exodus 20:2, 3), the first two of the Ten Commandments, that we heard from the mouth of the Almighty, for a total of 613.
הערוך על סדר הש״סריב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
(2)(סִימָן דמשמ״ק ס״ק).:
The Gemara provides a mnemonic for the biblical figures cited in the course of the discussion that follows: Dalet, mem, shin, mem, kuf; samekh, kuf; representing David, Micah, Isaiah, Amos, Habakkuk, Amos, and Ezekiel.
The Gemara provides a mnemonic for the biblical figures cited in the course of the discussion that follows: Dalet, mem, shin, mem, kuf; samekh, kuf; representing David, Micah, Isaiah, Amos, Habakkuk, Amos, and Ezekiel.
Rabbi Simlai continued: King David came and established the 613 mitzvot upon eleven mitzvot, as it is written: “A Psalm of David. Lord, who shall sojourn in Your Tabernacle? Who shall dwell upon Your sacred mountain? He who walks wholeheartedly, and works righteousness, and speaks truth in his heart. Who has no slander upon his tongue, nor does evil to his neighbor, nor takes up reproach against his relative. In whose eyes a vile person is despised, and he honors those who fear the Lord; he takes an oath to his own detriment, and changes not. He neither gives his money with interest, nor takes a bribe against the innocent. He who performs these shall never be moved” (Psalms, chapter 15). Eleven attributes that facilitate one’s entry into the World-to-Come appear on this list.
ריב״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והעמידן על אחת עשרה – שבתחלה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עול מצות הרבה אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולן אין לך אדם שזוכה ובא דוד והעמידן כו׳ כדי שיזכו אם יקיימו י״א מצות הללו וכן כל שעה דורות של מטה הולכין וממעטין אותו.
ואמר דוד בא והעמידן כו׳. לפי שיטתנו זו כיון דרוב מצות התורה מתרי״ג המצות אינן מצויים שיזכו בהם לחיי עולם הבא אלא במעט אנשים ובמעט מהזמנים כי יש הרבה מצות שהם לכהן ולא ללוי וישראל וכן להפך ויש לנשים ויש שנוהגין בזמן הבית ותלויות בארן גם בלאוין א״א שיזכה בהן אם לא בא עבירה לידו והוא נזהר ממנה וא״כ במה יזכה לחיי עולם הבא וע״כ נתנו הנביאים כללים כוללים לכל אומה ישראלית בכל זמן מהזמנים ושעל ידיהם או באחד בהם איזה שיהיה כ״א מישראל יזכה לחיי עולם הבא בקיומן ואמר שבא דוד והעמיד דבר זה על י״א כללים שהם כוללים חלק גדול מהתורה בכל זמן מהזמנים ולכל איש שבהם יזכה לחיי עולם הבא.
ודרש ר׳ שמלאי עוד שבא דוד המלך והעמידן את תרי״ג המצוות על אחת עשרה מצוות, דכתיב [שנאמר] ״מזמור לדוד [ה׳] מי יגור באהלך מי ישכן בהר קדשך. הולך תמים ופועל צדק ודבר אמת בלבבו. לא רגל על לשנו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרבו. נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה׳ יכבד נשבע להרע ולא ימר. כספו לא נתן בנשך ושחד על נקי לא לקח עשה אלה לא ימוט לעולם״(תהלים פרק טו), ומנויות פה אחת עשרה מידות שבזכותן זוכה אדם לחיי העולם.
Rabbi Simlai continued: King David came and established the 613 mitzvot upon eleven mitzvot, as it is written: “A Psalm of David. Lord, who shall sojourn in Your Tabernacle? Who shall dwell upon Your sacred mountain? He who walks wholeheartedly, and works righteousness, and speaks truth in his heart. Who has no slander upon his tongue, nor does evil to his neighbor, nor takes up reproach against his relative. In whose eyes a vile person is despised, and he honors those who fear the Lord; he takes an oath to his own detriment, and changes not. He neither gives his money with interest, nor takes a bribe against the innocent. He who performs these shall never be moved” (Psalms, chapter 15). Eleven attributes that facilitate one’s entry into the World-to-Come appear on this list.
ריב״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara analyzes these verses: “He who walks wholeheartedly”; this is referring to one who conducts himself like our forefather Abraham, as it is written concerning him: “Walk before Me and be wholehearted”(Genesis 17:1).
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר הולך תמים זה אברהם. כי הוא היה ראש האמונה וכמ״ש במדרש תשורי מראש אמנה זה אברהם שהוא היה ראש האמונה שלא להאמין בזולתו ובשום שיתוף והיה הולך תמים שהיה עושה המצות בשלמות ובתמימות והתחיל דוד בכלל גדול הזה שקיים אבינו שהיה ראש אמונה וכמ״ש בו והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה כי הנה באיש אחר המבקש שכר על האמונה בו יתברך ב״ה לא עשה [כהוגן] כמ״ש הוו כעבדים העושים על מנת שלא לקבל פרס חוץ מצדקה שמותר לכל אדם לעשות על מנת לקבל פרס כמ״ש מותר לתת צדקה ע״מ שיחיה בני ואמר שהוסיף הקב״ה באברהם שיהיה ראש האמונה לתת לו שכר על בקשתו בשכר כמ״ש מה תתן לי וז״ש והאמין בה׳ ויחשבה לו לתת לו שכר על האמונה כמו בצדק׳ גם בשכר וכמו שנתן לו שכר על הצדקה כמ״ש כי ידעתיו למען וגו׳ לעשות צדקה ומשפט וגו׳ למען הביא ה׳ על אברהם וגו׳ ופרש״י שכך היה מצוה לבניו שיביא כו׳ ע״ש:
ואמר ופועל צדק זה אבא חלקיה בתענית דיהבו ליה רבנן שלמא ולא אסבר להו. ויש לדקדק למה לא השיב להם שלום כלום כיון ששאלת שלום וכ״ש השבתה מצוה היא ואם מפני שהיה מושכר הרי פועל חוזר אפילו בחצי יום ואפשר שהיה עני כדמוכח התם כי כריך ריפתא לא אמר להו לרבנן כרוכו ופלג ריפתא לינוקא כו׳ ע״ש וזהו הפועל צדק שהזכירו בו כמ״ש עושה צדקה בכל עת זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים וה״ל פעולת צדק על מתכונת היותר שלמה אף שהיה אפשר לו מזונותיו בדרך אחר והשתא הפעולה ממש צדקה הוה לפרנס את בניו ובנותיו.
ומפרטים: ״הולך תמים״ — זה הנוהג כאברהם, דכתיב [שנאמר] בו באברהם ״התהלך לפני והיה תמים״(בראשית יז, א).
The Gemara analyzes these verses: “He who walks wholeheartedly”; this is referring to one who conducts himself like our forefather Abraham, as it is written concerning him: “Walk before Me and be wholehearted”(Genesis 17:1).
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
(5)״פּוֹעֵל צֶדֶק״, כְּגוֹן אַבָּא חִלְקִיָּהוּ.
“Works righteousness”; this is referring to one such as Abba Ḥilkiyyahu, a laborer who would not pause from his labor even to greet people; he righteously continued working.
״פועל צדק״ — כגון אבא חלקיהו, שעבד כפועל ולא ביטל ממלאכתו אפילו כדי לומר ״שלום״, שהוא פועל צדק.
“Works righteousness”; this is referring to one such as Abba Ḥilkiyyahu, a laborer who would not pause from his labor even to greet people; he righteously continued working.
“And speaks truth in his heart”; this is referring to one such as Rav Safra, who was reciting Shema when a person approached him to purchase an item. He intended to accept the man’s offer, but he was unable to respond because it is prohibited to interrupt the recitation of Shema. The buyer misinterpreted Rav Safra’s silence and concluded that Rav Safra demanded a higher price, so he raised his offer. Rav Safra insisted on selling him the item for the sum that he was offered initially.
ריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב ספרא – בשאלתות דרב אחא. (שאילתא לו) והכי הוה עובדא דרב ספרא היה לו חפץ אחד למכור ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא ק״ש ואמר לו תן לי החפץ בכך וכך דמים ולא ענהו מפני שהיה קורא ק״ש כסבור זה שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו והוסיף אמר תנהו לי בכך יותר לאחר שסיים ק״ש אמר לו טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך.
(6-14)כגון רב ספרא וכגון ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי וכגון ר׳ ישמעאל בן אלישע – עובדא דרב ספרא גמרא. דריב״י ור׳ ישמעאל ב״א איתנהו בפרק שני דייני גזירו׳ ומפורשים בפירושן וכן במהדורא קמא דידי בס״ד.
ואמרו דובר אמת זה רב ספרא. כתב המרדכי פרק קמא דקידושין דהיינו למעליותא דאף להדיוט היה מקיים מחשבתו כדין הקדש דקנה במחשבה כדכתיב כל נדיב לב והוא מבואר שהקדיש דבורו כאלו הם לשמים ועשה החול קודש וכענין זה אכלו החסידים חוליהן על טהרת הקדש והיא המתכונה שלמה שכל דיבורו ומאכלו יהיה קדש
״ודובר אמת בלבבו״ — כגון רב ספרא, שבא אליו אדם לקנות דבר בשעה שהיה קורא קריאת שמע, והוא הסכים להצעה בלבו אלא שלא יכול היה לדבר בשפתיו. ואותו אדם חשב שרב ספרא אינו מרוצה במחיר והוסיף עליו, אבל רב ספרא מכר לו כפי שקיבל עליו מתחילה בלבו.
“And speaks truth in his heart”; this is referring to one such as Rav Safra, who was reciting Shema when a person approached him to purchase an item. He intended to accept the man’s offer, but he was unable to respond because it is prohibited to interrupt the recitation of Shema. The buyer misinterpreted Rav Safra’s silence and concluded that Rav Safra demanded a higher price, so he raised his offer. Rav Safra insisted on selling him the item for the sum that he was offered initially.
ריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
“Who has no slander upon his tongue”; this is referring to one who conducts himself like our forefather Jacob, who did not want to mislead his father in order to receive his blessings, as it is written: “Perhaps my father will feel me, and I will be in his eyes like a fraud”(Genesis 27:12).
ריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(אף) לא רגל על לשונו [כו׳] – לא רצה לשקר מתחלה שאמר אולי ימושני [אבי] אלא שאמו הכריחתו ועל פי הדבור דכתיב עלי קללתך בני ומתרגמינן אלי אתאמר בנבואה [דלא ייתון לווטיא עלך ברי].
ואמר לא רגיל על לשונו זה יעקב אבינו שנאמר והייתי בעיניו כמתעתע שלא היה בו מדת לשון הרע שאם היה אביו יודע שהוא יעקב היה הוצרך יעקב לדבר לשון הרע על עשו נגד פני אביו יצחק שעשו אינו ראוי לברכה לפי מעשיו גם כי כבר מכר לו את בכורתו וכמו שהסכים על ידו זה לבסוף על ידי הגדת עשו שאמר גם ברוך יהיה וז״ש לא רגל וגו׳ ר״ל שלא הרגיל עצמו בלשון הרע וההפך נאמר ברשעים למדו לשונם דבר שקר וגו׳:
״לא רגל על לשנו״ — זה יעקב אבינו, שלא רצה להטעות את אביו, כדי לקבל את הברכות, דכתיב [שנאמר] ״אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע״ (בראשיתד כז, יב).
“Who has no slander upon his tongue”; this is referring to one who conducts himself like our forefather Jacob, who did not want to mislead his father in order to receive his blessings, as it is written: “Perhaps my father will feel me, and I will be in his eyes like a fraud”(Genesis 27:12).
ריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
ואמר לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנתו של חבירו כו׳. ר״ל שיעסוק בתורה כמ״ש בסוף קידושין מניח אני כל האומניות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה כו׳ והוא שבכל אומנות הנה אם יש אחר באותה מבואה שיש לו אותה אומנות הוא מעכב ע״ז שרוצה לירד לאומנותו כדאמרי׳ פ׳ לא יחפור דא״ל קפסקת לחיותי אבל באומנות של תורה אין כן דבמקרי דרדקי אמרי׳ שם דמודו כ״ע דלא מצי מעכב עליה דקנאת סופרים תרבה חכמה. ואמר
“Nor takes up reproach against his relative”; this is referring to one who draws his relatives near, and does not distance them when they embarrass him.
ריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחרפה לא נשא על קרובו זהו המקרב כו׳. נראה לומר שאמר דחרפה לא נשא על קרובו היינו שמוכיחן ובזה הוא מקרבן אף לעצמו כי כן דרך כל הארץ על איש טוב וישר לומר ולהודיע שהוא קרובו אבל על איש הרע אף אם קרובו הוא מכחיש בו והרי זה אם אינו מוכיחן שישובו למוטב הרי הוא מרחיקו ממנו שהוא מכחיש אח״כ בו שאינו קרובו. ואמר
״וחרפה לא נשא על קרבו״ — זה המקרב את קרוביו, ואינו מרחקם מפני שמתבייש בהם.
“Nor takes up reproach against his relative”; this is referring to one who draws his relatives near, and does not distance them when they embarrass him.
ריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
“In whose eyes a vile person is despised”; this is referring to one who conducts himself like King Hezekiah, who dragged the bones of his evil father, King Ahaz, in a bed of ropes, because he despised those considered vile by God.
ריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נבזה בעיניו נמאס – הנמאס להקב״ה נבזה הוא בעיניו של אדם זה חזקיהו שנבזה היה בעיניו אביו שנמאס בעבודת כוכבים.
נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו שגירר כו׳. בפרק מקום שנהגו ובפרק נ״ה פירש רש״י כדי שיוסרו הרשעים ויותר נראה לפרש משום כפרה כדאמרי׳ פרק נ״ה כי היכי דתהוי ליה כפרה לאבוה ובזה יתיישב מ״ש פרק חלק מפני מה לא מנו אמון מפני כבודו של יאשיה מנשה נמי לא נימני מפני כבודו של חזקיהו ברא מזכה אבא אבא לא מזכה ברא דכתיב ואין מידי מציל השתא דאתית להכי אחז נמי לא נימני מפני כבודו של חזקיהו ומפני מה לא מנו יהויקים כו׳ שנתכפר לו שלא ניתן לקבורה ויש לתת טעם בזה אמאי ברא מזכה אבוה ואבוה לא מזכה ברא ונראה דהכי קאמר ברא שהוא חזקיהו מזכה אבוה שלא הניח לקוברו ובזה נתכפר לו כמו ביהויקים ומצא לו רמז בד״ה דכתיב כי לא הביאו לקברי מלכי ישראל וכן באמון כתיב ויקשרו עליו עבדיו וימיתוהו בביתו ולא הזכיר לו קבורה אבל אבא אינו יכול לזכות ברא בכה״ג שכבר מת הוא ואינו יכול לזלזל בקבורת בנו. ואמר
״נבזה בעיניו נמאס״ — זה חזקיהו המלך שגירר עצמות אביו הרשע, אחז, במטה של חבלים כשהביאו לקבורה, שנבזה בעיניו היה מי שנמאס לה׳.
“In whose eyes a vile person is despised”; this is referring to one who conducts himself like King Hezekiah, who dragged the bones of his evil father, King Ahaz, in a bed of ropes, because he despised those considered vile by God.
ריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
“And he honors those who fear the Lord”; this is referring to one who conducts himself like Jehoshaphat, king of Judea, who when he would see a Torah scholar would arise from his throne and hug him and kiss him, and call him: My father, my father, my teacher, my teacher, my master, my master.
ואת יראי ה׳ יכבד זה יהושפט כו׳. יש בזה רמז בכתוב דמעיקרא כתיב מלך יהודה ובתר הכי כתיב ויאמר יהושפט האין פה נביא לה׳ וגו׳ וירדו אליו מלך ישראל ויהושפט וגו׳ שפירוש וירד שירד מכסאו ולכך קראו בשמו שמחל על כבודו שהיה מלך אף על גב שאין כבודו מחול ואפשר שלזה נתכוין לומר אבי אבי רבי וכו׳ שאסור למלך למחול על כבודו רק לאביו ולרבו כדאמרינן פרק קמא דקידושין. ואמר
״ואת יראי ה׳ יכבד״ — זה יהושפט מלך יהודה, שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו, וקורא לו ״אבי אבי, רבי רבי, מרי (אדוני) מרי״.
“And he honors those who fear the Lord”; this is referring to one who conducts himself like Jehoshaphat, king of Judea, who when he would see a Torah scholar would arise from his throne and hug him and kiss him, and call him: My father, my father, my teacher, my teacher, my master, my master.
עין משפט נר מצוהריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
“He takes an oath to his own detriment, and changes not”; this is in accordance with the conduct of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan would say in the form of a vow when seeking to refrain from eating in another’s home: I shall fast until I will come to my house. He would fulfill that vow and refrain from eating, even though he took the vow only to avoid eating in that place.
בית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל הנשבע להרע לעצמו כגון שיחבול בעצמו אע״פ שאינו רשאי שבועה חלה עליו ואם לא עשה חייב על שבועה בטוי ואין צריך לומר בדברים שהוא רשאי לעשותן לכתחלה כגון מי שאמר אהא בתענית עד שאבא לביתי:
אע״פ שרבית של גוי מותרת כמו שביארנו במקומו מ״מ מי שנשקע בהתיר לעצמו רבית של ישראל כשיתעורר לשוב בתשובה שלמה צריך להרחיקו בקצה האחרון ולימנע מכל ריבית אפילו מן המותר לו דרך רפואת הנפש והוא שאמרו מי יגור באהלך וכו׳ ונאמר בו כספו לא נתן בנשך ודרשו בו אפילו רבית דגוי וכבר ביארנו בחבור התשובה שזה המזמור כלו בנוי על בעל התשובה ובעניני ההנהגות שהוא ראוי לאחוז בהן הכל כמו שבארנו שם:
נשבע להרע ולא ימיר כרבי יוחנן דאמר אהא בתענית כו׳. לפי שאמר הכתוב או נפש כי תשבע להרע או להיטיב וגו׳ אמר כי המתכונה שלמה היא שנשבע להרע כנגד היצר הרע דהיינו שלא אוכל ואהא בתענית כר״י ולא נשבע להיטיב לעצמו כגון שאוכל היום שזה הוא מרדכי היצר וז״ש ולא ימיר דהיינו שלא ישבע להיטיב לגופו שהוא תמורת הרע שנזכר נשבע להרע כר״י דלא אמר כן אלא לאשתמוטי מר״ג שלא רצה ליהנות משל אחרים: ואמר
״נשבע להרע ולא ימר״ — כדברי ר׳ יוחנן, שאמר ר׳ יוחנן בלשון נדר, כשהיה רוצה להימנע מלאכול אצל מישהו: אהא בתענית עד שאבא לביתי וכך היה מקיים, אף שמתחילה לא אמר אלא כדי שלא לאכול שם.
“He takes an oath to his own detriment, and changes not”; this is in accordance with the conduct of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan would say in the form of a vow when seeking to refrain from eating in another’s home: I shall fast until I will come to my house. He would fulfill that vow and refrain from eating, even though he took the vow only to avoid eating in that place.
בית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
“Nor takes a bribe against the innocent”; this is referring to one such as Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, who refused to sit in judgment in a case involving his sharecropper. Since the latter would bring him a basket of fruit, he was concerned that he might unconsciously favor him.
ריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שוחד על נקי לא לקח – אפילו שוחד שהיה רשאי ליקח.
כגון ישמעאל ברבי יוסי – שהיה אריסו מביא לו משלו [קודם זמנו] ולא רצה ליקח כדי להיות לו דיין.
ושחד על נקי לא לקח כגון ר״י בר׳ יוסי. בסוף כתובות לפי שכל שחד הוא מקרבא דעתיה שהוא עושה לו טובה בשביל זה אבל אריס זה היה נקי ולא הביא לו ביום זה לטובת ר״י רק לטובתו שלא ילך שנית למחר והיינו על נקי בשביל שיהא נקי מה׳ ומישראל משא״כ בעובדא דר״י בן אלישע שאפשר היה לו למיתב לכהן אחר טרם שבא לכאן ואמר שכל עושה אחד מאלה י״א כללים על מתכונה השלמה כמו שעשו אלו הצדיקים לא ימוט לעולם:
״ושחד על נקי לא לקח״ — כגון ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי שאריסו הביא לו סלסלת פירות, כדרכו, וסירב לדונו, שמא יטה לבו לזכותו.
“Nor takes a bribe against the innocent”; this is referring to one such as Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, who refused to sit in judgment in a case involving his sharecropper. Since the latter would bring him a basket of fruit, he was concerned that he might unconsciously favor him.
ריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
At the conclusion of the verses, it is written: “He who performs these shall never be moved.” The Gemara relates: When Rabban Gamliel would reach this verse he would cry, and he said: It is one who performed all these actions who shall never be moved; but if he performed only one of them, he shall be moved.
ובסוף כל זה כתיב [נאמר] ״עשה אלה לא ימוט לעולם״(תהילים טו, ה). מספרים, כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה היה בוכה, אמר: מאן דעביד להו לכולהו [מי שעושה את כל אלה כולם] הוא שלא ימוט, הא [אבל] אם עושה רק חדא מינייהו [אחת מהן] — ימוט.
At the conclusion of the verses, it is written: “He who performs these shall never be moved.” The Gemara relates: When Rabban Gamliel would reach this verse he would cry, and he said: It is one who performed all these actions who shall never be moved; but if he performed only one of them, he shall be moved.
The Sages said to him: Is it written: He who performs all these? Rather, the phrase “he who performs these” is written, indicating that one is blessed even in a case where he performed one of them. As if you do not say so, compare that to a different verse that is written with regard to severe transgressions punishable by karet: “Do not impurify yourselves with all these”(Leviticus 18:24). Would you say that there too it means that it is one who comes into contact with all these who becomes impure, but one who comes into contact with one of these, no, he does not become impure? Rather, is it not that the phrase “with all these” means: With one of all these? Here too it means that one who performs one of all these has a place in the World-to-Come.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ דאי לא תימא הכי כו׳. נ״ב פי׳ ואף תימא שאין חילוק בין כל אלה לאלה אפי׳ הכי אשכחן אף היכא דכתיב כל אלה דאחת מאלה קאמר ובס״א יש גירסא אחרת:
שם בדר׳ חייא בר אבא דאמר רבי חייא בר אבא זה שאינו כו׳ כצ״ל:
מי כתיב כל עושה אלה עושה אלה כתיב כו׳. יש לגמגם דממה שאמר מי כתיב כל עושה אלה משמע אלו הוה כתיב כל עושה אלה יתחייב לפרשו דוקא דעביד לכולהו ולא לחד מינייהו ומהא דמייתי ראיה מאל תטמאו בכל אלה מוכח דאע״ג דכתיב כל אלה יש לפרשו אחד מכל אלה ובמדרש ילקוט בספר מיכה ובגי׳ עין יעקב ליתא כל זה ע״ש ונראה ליישב הגי׳ שבתלמודינו דודאי מלת כל הונח ברוב מקומות כמשמעו אכולהו ולא אכל חדא מינייהו ומ״ה אלו הוה כתיב הכא עושה כל אלה היינו מפרשים בו דעביד לכלהו ולא דעביד חד מינייהו ולא היינו מפרשים כל כמו אל תטמאו בכל אלה דהתם מוכרע ממקומו אבל השתא כיון דלא כתיב כל אלה פירושו אחד מאלה דאל״כ ליכתב כל אלה ומ״ש תו דאלת״ה כו׳ שלא תאמר דאע״ג דלא כתיב כל אלה מלת אלה לחוד נמי הונח אכולהו ולא אאחת מאלה ואין לו משמעות אחר וע״ז מייתי ראיה מאל תטמאו בכל אלה דהתם ע״כ מלת אלה הונח אאחת ואם כן הכי נמי הכא כיון דלא כתיב כל איכא לפרשו אחת מאלה דאל״כ לכתוב כל ודו״ק:
אמרו ליה [לו]: מי כתיב [האם נאמר] ״עשה כל אלה״? ״עשה אלה״ כתיב [נאמר], אפילו בחדא מינייהו [באחת מהן] גם כן זוכה. דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר ותפרש כך], הרי כתיב קרא אחרינא [נאמר כתוב אחר] לגבי העבירות החמורות שעונשן כרת ״אל תטמאו בכל אלה״(ויקרא יח, כד), האם התם נמי [שם גם כן] תאמר שהכוונה היא הנוגע (הנטמא) בכל אלה הוא שמטמא, בחדא מינייהו [באחת מהן] לא? אלא לאו [האם אין] הכוונה, כשהוא אומר ״בכל אלה״ — באחת מכל אלה, הכא נמי [כאן גם כן] מדובר בעושה אחת מכל אלו, שלא ימוט לעולם.
The Sages said to him: Is it written: He who performs all these? Rather, the phrase “he who performs these” is written, indicating that one is blessed even in a case where he performed one of them. As if you do not say so, compare that to a different verse that is written with regard to severe transgressions punishable by karet: “Do not impurify yourselves with all these”(Leviticus 18:24). Would you say that there too it means that it is one who comes into contact with all these who becomes impure, but one who comes into contact with one of these, no, he does not become impure? Rather, is it not that the phrase “with all these” means: With one of all these? Here too it means that one who performs one of all these has a place in the World-to-Come.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rabbi Simlai’s exposition continues: Isaiah came and established the 613 mitzvot upon six, as it is written: “He who walks righteously, and speaks uprightly; he who despises the gain of oppressions, who shakes his hands from holding of bribes, who stops his ears from hearing blood, and shuts his eyes from looking upon evil”(Isaiah 33:15).
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בא ישעיה והעמידן על ו׳ כו׳. כללים היותר מצוים ושאין אדם נמלט מהם וכ״א כולל חלק גדול מן המצוה ואמר הולך צדקות זה אברהם שנאמר כי ידעתיו וגו׳ ר״ל שהוא ודאי עשה צדקה וגמילות חסדים אבל נוסף בו שהולך צדקות להדריך את בניו לעשות צדקה שנאמר כי ידעתיו וגו׳ ופירוש הכתוב על פי מ״ש בחלק שלשה דברים היו בסדום האחד שאמרו למה לנו עוברי דרכים שאין באים אלא לחסרנו נשכח תורת רגל מארצנו כו׳ השני במשפט שקר כמ״ש דאית ליה חד תורא מרעי חד יומא דלית ליה ב׳ כו׳ דעבר במברא חד זוזא דלא עבר ב׳ ד׳ דיינים הוו התם שקראי כו׳. ע״ש הג׳ בצדקה דאתרמי ליה עניא יהבי ליה כ״א דינר וכתב שמיה עליה ולא יהבו ליה ריפתא כי הוה מיית אתי כל חד ושקל דידיה וההיא עובדא דרביתא פלטית כו׳ ע״ש ולז״א הש״י ב״ה כי ידעתיו וגו׳ ר״ל שאודיע דבר זה לאברהם שאני מאבד הסדומים בשביל ג׳ עבירות אלו למען אשר יצוה את בניו ליזהר בהם שלא יעשו כן רק ושמרו דרך ה׳ הוא דרך עוברי דרכים להכניס אותם לבית ולעשות משפט וצדקה כמשמעו וכל זה עשה ה׳ למען וגו׳: ואמר
Rabbi Simlai’s exposition continues: Isaiah came and established the 613 mitzvot upon six, as it is written: “He who walks righteously, and speaks uprightly; he who despises the gain of oppressions, who shakes his hands from holding of bribes, who stops his ears from hearing blood, and shuts his eyes from looking upon evil”(Isaiah 33:15).
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara elaborates: “He who walks righteously”; this is referring to one who conducts himself like our forefather Abraham, as it is written concerning him: “For I have known him, that he will command his children…to perform righteousness and justice” (Genesis 18:19).
ומפרטים: ״הלך צדקות״ — זה הנוהג כאברהם אבינו, דכתיב [שנאמר] בו ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו... לעשות צדקה ומשפט״ (בראשית יח, יט).
The Gemara elaborates: “He who walks righteously”; this is referring to one who conducts himself like our forefather Abraham, as it is written concerning him: “For I have known him, that he will command his children…to perform righteousness and justice” (Genesis 18:19).
ודובר מישרים זה שאינו מקניט פני חבירו. שאינו מדבר בעקב ורמאות להונות חבירו כדאמרינן פרק הזהב כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה כו׳ והכל נפרע על ידי שליח חוץ מאונאה והטעם כי האונאה בדבור רמאות ועקב אין דינו מסור לב״ד כמ״ש שם כל דבר המסור ללב כו׳ ואמר מואס בבצע כגון ר״י בן אלישע מהנראה שאף שאמר פסילנא לך לדינא ולא רצה לקבל משום שחד מ״מ אחר שלא ישב עליו בדינו היה לו לקבלו אבל לא קבלו משום עושק של כהן אחר שהיה זה רגיל ליתן לו מתנותיו: ואמר
״ודבר מישרים״ — זה שאינו מקניט (מעליב) פני חבירו ברבים.
“And speaks uprightly”; this is referring to one who does not shame another in public.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
“He who despises the gain of oppressions”; this is referring to one such as Rabbi Yishmael ben Elisha, who refused to sit in judgment in a case involving one who gave him priestly gifts, to avoid the appearance of impropriety.
ריב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בבצע מעשקות – שלא רצה ליטול לעצמו ראשית הגז שהביא לו אדם אחד שבא לדון לפניו אע״ג דהוה כהן רבי ישמעאל בן אלישע משום דדמי כאילו עושקו לכהן שהיה רגיל זה ליתן לו מתנותיו.
״מאס בבצע מעשקות״ — כגון ר׳ ישמעאל בן אלישע, שאחר שקיבל מתנות כהונה מאדם — סירב לדונו, מחשש שוחד.
“He who despises the gain of oppressions”; this is referring to one such as Rabbi Yishmael ben Elisha, who refused to sit in judgment in a case involving one who gave him priestly gifts, to avoid the appearance of impropriety.
“Who shakes his hands from holding of bribes”; this is referring to one such as Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, who, as explained above, refused to sit in judgment in a case involving his sharecropper.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נוער כפיו וגו׳. כי דיין הצדיק נוער כפיו ופותח ידו וכפיו ומראה שאין בידו כלום בפני בעלי דינין שלא יחשדוהו אחד מהן שקבל דבר מה שבידו מבעל דין חברו וזו דעת ר״י בר יוסי שאף שלא הביא האריס לטובת ר״י רק לטובת עצמו כמ״ש לעיל מ״מ לא רצה בזה מפני החשד שלא יאמרו נתנו בתורת שחד. ואמר
“Who shakes his hands from holding of bribes”; this is referring to one such as Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, who, as explained above, refused to sit in judgment in a case involving his sharecropper.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
“Who stops his ears from hearing blood”; this is referring to one who would not hear derision of a Torah scholar and remain silent, such as Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who was well known for this.
ריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אוטם אזנו משמוע דמים – אזנו חתומה וסתומה בדבר זה שלא ישמע בה דבר גנאי ושותק והיינו דמים לשון שתיקה.
כגון רבי אלעזר ברבי שמעון – בהשוכר את הפועלים (ב״מ דף פד:) דנפק ריחשא מאודניה ואיתחזי לאיתתיה בחלמא ואמר לה האי דשמעית בזילותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדמבעי לי אלמא בחייו הוה רגיל לדקדק בכך ולפיכך הקפיד הקב״ה עליו על אותו הפעם שלא מיחה.
ולא אוטם אזנו משמוע דמים דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק – יש שפירש דדריש דמים ממש שכל האומר זילותא מצורבא מרבנן חשוב כשופך דמים ויש שפירש דדריש דמים לשון דומם שהיא שתיקה.
אוטם אזנו משמוע דמים דלא שמע בזילותא וכו׳. והיינו דמים שהמבזה אותו כאילו שופך דמים דאזיל סומקא וכו׳. ודמים תחת דמים ששיערו למבייש ת״ח ליטרא זהב: ואמר
״אטם אזנו משמע דמים״ כוונתו: זה דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק [שאינו שומע בזלזולו של תלמיד חכם, ושותק], כגון ר׳ אלעזר בר׳ שמעון שהיה מקפיד בדבר זה.
“Who stops his ears from hearing blood”; this is referring to one who would not hear derision of a Torah scholar and remain silent, such as Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who was well known for this.
ריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
“And shuts his eyes from looking upon evil” is to be understood in accordance with the statement of Rabbi Ḥiyya bar Abba, as Rabbi Ḥiyya bar Abba says: This is referring to one who does not look at women when they stand over the laundry at the river. The women would lift the garments they were wearing to keep them out of the water, and thereby expose part of their bodies.
ועוצם עיניו מראות וגו׳. בשעה שעומדות על הכביסה נקט בכה״ג דודאי להסתכל בפני אשה ובשאר מקומות המגולים דאסור דאפשר ליזהר ולהשמר מלהסתכל בזולת עצימת עין רק שלא יגבה עיניו ובכפיפת ראש אבל בשעת הכביסה במקום מגולה בעקבת רגל האשה א״א ליזהר מלהסתכל אם לא בעצימת עין והכי מוקמינן לה בפרק ח״ה דמבעי ליה למינס נפשיה וע״ש בחדושינו ומסיים וכתיב הוא מרומים וגו׳ ר״ל שהמקיים אלו ששה מצות הכוללים חלק גדול ממצות התורה הוא מרומים ישכון שהוא זוכה למעלה גדולה: ואמר
״ועצם עיניו מראות ברע״ — כדברי ר׳ חייא בר אבא על פסוק זה. שאמר ר׳ חייא בר אבא: ״עוצם עיניו מראות ברע״ — זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה בנהר ומרימות את בגדיהן, כדי שלא להירטב, ומתוך כך נחשף חלק מגופן.
“And shuts his eyes from looking upon evil” is to be understood in accordance with the statement of Rabbi Ḥiyya bar Abba, as Rabbi Ḥiyya bar Abba says: This is referring to one who does not look at women when they stand over the laundry at the river. The women would lift the garments they were wearing to keep them out of the water, and thereby expose part of their bodies.
עין משפט נר מצוהריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
And it is written with regard to one who performs these matters: “He shall dwell on high; his fortress shall be the munitions of rocks; his bread shall be given, his waters shall be sure” (Isaiah 33:16).
וכתיב [ונאמר] באדם כזה המקיים את האמור לעיל: ״הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו ניתן מימיו נאמנים״ (ישעיה לג, טז).
And it is written with regard to one who performs these matters: “He shall dwell on high; his fortress shall be the munitions of rocks; his bread shall be given, his waters shall be sure” (Isaiah 33:16).
Micah came and established the 613 mitzvot upon three, as it is written: “It has been told to you, O man, what is good, and what the Lord does require of you; only to do justly, and to love mercy, and to walk humbly with your God”(Micah 6:8).
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בא מיכה והעמידן על ג׳ כו׳. שהם יותר כוללים ומוסכמים גם בדת הנימוסית וז״ש דכתיב הגיד לך אדם מה וגו׳ שהיא דת הנמוסית המוסכם בשכלו של אדם ומה ה׳ דורש מעמך וגו׳ שהוא דת אלהית כי באלו הג׳ דברים הדת נימוסית תודה ומסכים לדת אלהית והם משפט ואהבת חסד והצנע לכת אבל אמר שיש יתרון לדת אלהית שהיא תשער שלא לעשות המצות בשתוף ד״א רק לש״ש והוא שאמר
והצנע לכת עם וכו׳ שאף בדבר המפורסם וגלוי לא יאמר האדם כך וכך וזו המצוה עשיתי שאין זה רק ליוהרא ולכבוד עצמו שהוא שתוף ד״א ואין זו מתכונה שלמה שתהיה המצוה לשמה וא״כ ק״ו לדברים שדרכן לעשות בצנעא כגון הצדקה שמלבד זה אסור לעשותה בגלוי שלא יתבייש המקבל: ואמר
שבא ישעיה ופיחת מהן והעמידן על שנים היותר כוללים בין איש לחבירו והם משפט וצדקה שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה וגו׳ ר״ל אף שבעוה״ז שכר המצוה נעלם כמ״ש עין לא ראתה וגו׳ לפי שהשכר שיהיה לעוה״ב הוא בב״ת לפי שהוא בא מצדו ית׳ שהוא בב״ת כי לא נברא האדם רק בשבילו ב״ה לקיים העשיים כמ״ש לעיל וע״כ אמר וצדקתו להגלות בעוה״ב שתקרב התשועה ממנו ית׳ אז תגלה צדקתו והשכר הנעלם בעוה״ז: ואמר
בא מיכה והעמידן את המצוות על שלש, דכתיב [שנאמר] ״הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם (ה׳) אלהיך״(מיכה ו, ח).
Micah came and established the 613 mitzvot upon three, as it is written: “It has been told to you, O man, what is good, and what the Lord does require of you; only to do justly, and to love mercy, and to walk humbly with your God”(Micah 6:8).
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara elaborates: “To do justly,” this is justice; “to love mercy,” this is an allusion to acts of loving-kindness; “and to walk humbly with your God,” this is an allusion to taking the indigent dead out for burial and accompanying a poor bride to her wedding canopy, both of which are to be performed without fanfare glorifying the doer. The Gemara notes: And are these matters not inferred a fortiori? If, with regard to matters that tend to be conducted in public, e.g., funerals and weddings, the Torah states “walk humbly” when doing them, then in matters that tend to be conducted in private, e.g., charity and Torah study, all the more so should they be conducted in private.
ריב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זו הוצאת המת והכנסת הכלה – דכתיב בהו לכת טוב ללכת אל בית אבל מלכת וגו׳.
כל המצות פונות אל תכלית אחת והוא התכלית שראוי לכל משכיל להדריך עליו כל פעולותיו והוא הכונה לעבודת השם והוא שאמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים והוא שדרשו בכאן על כלל המצות בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה:
ומהנה נשלם מה שנראה לנו לכללו במסכת מכות תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו במסכת שבועות בע״ה ובישועתו אמן ואמן.
ומסבירים: ״עשות משפט״ — זה הדין, כלומר שצריך לנהוג על פי מידת הדין, ״אהבת חסד״ — זה גמילות חסדים, ״הצנע לכת״ — זה רמז למצוות שנעשות בכעין תהלוכה, כגון הוצאת המת והכנסת כלה. ומעירים: והלא דברים קל וחומר, ומה דברים כהוצאת המת או הכנסת כלה שאין דרכן לעשותן בצנעא, שהרי הם דברים פומביים — אמרה תורה ״והצנע לכת״, שמי שמתעסק בזה צריך לעשות בצניעות, דברים שדרכם לעשותם בצנעא כגון מתן צדקה לנזקקים — על אחת כמה וכמה!
The Gemara elaborates: “To do justly,” this is justice; “to love mercy,” this is an allusion to acts of loving-kindness; “and to walk humbly with your God,” this is an allusion to taking the indigent dead out for burial and accompanying a poor bride to her wedding canopy, both of which are to be performed without fanfare glorifying the doer. The Gemara notes: And are these matters not inferred a fortiori? If, with regard to matters that tend to be conducted in public, e.g., funerals and weddings, the Torah states “walk humbly” when doing them, then in matters that tend to be conducted in private, e.g., charity and Torah study, all the more so should they be conducted in private.
ריב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Isaiah then established the 613 mitzvot upon two, as it is stated: “So says the Lord: Observe justice and perform righteous-ness”(Isaiah 56:1). Amos came and established the 613 mitzvot upon one, as it is stated: “So says the Lord to the house of Israel: Seek Me and live”(Amos 5:4). Rav Naḥman bar Yitzḥak objects to this: There is no proof that the verse in Amos is establishing all the mitzvot upon one; say that Amos is saying: Seek Me throughout the entire Torah, as the verse does not specify the manner in which one should seek the Lord. Rather, say: Habakkuk came and established the 613 mitzvot upon one, as it is stated: “But the righteous person shall live by his faith”(Habakkuk 2:4).
ריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בא ישעיה בן אמוץ – כל שעה דורות של מטה היו מתמעטין.
בא חבקוק והעמיד׳ על אחת – שהמקיי׳ אות׳ מקיים כל התור׳ והיא האמור׳ בשם כראוי בקבלת אלהותו וייחודו ועול מלכותו כדרך שנצטוינו בפרשת ק״ש שכוללת כל התורה והיינו דכתיב וצדיק באמונתו יחיה כדרך שנאמר בכל המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.
שבא חבקוק וכו׳ שנאמר וצדיק באמונתו יחיה שהוא האחד היותר כולל לכל בר ישראל בכל עת והיא האמונה שהיא אנכי מעשיין ולא יהיה לך מלאוין ששמענום מפי הגבורה כמ״ש לעיל ר״ל מפי הגבורה שהוא אחד ומצותיו א׳ ולא יקבלו המצות רבוי מצדו ית׳ ב״ה וע״ז רמז דוד בתמני אפי שאמר כל מצותיך אמונה וגו׳ ר״ל שכל המצות נכללים במצוה הראשונה שהיא אמונה ששמענו מפי הגבורה וכמו שהעמידה חבקוק שנאמר וצדיק באמונתו יחיה וגו׳:
חזר ישעיהו והעמידן את המצוות על שתים, שנאמר ״כה אמר ה׳ שמרו משפט ועשו צדקה״(ישעיה נו, א). בא עמוס והעמידן על אחת, שנאמר ״כי כה אמר ה׳ לבית ישראל דרשוני וחיו״(עמוס ה, ד). מתקיף לה [מקשה על כך] רב נחמן בר יצחק: אין זה מעמיד את כל המצוות על אחת, כי אימא [אמור, פרש]: דרשוני בכל התורה שהרי אין מפורש במה לדרוש! אלא כך יש לומר: בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר ״וצדיק באמונתו יחיה״(חבקוק ב, ד).
Isaiah then established the 613 mitzvot upon two, as it is stated: “So says the Lord: Observe justice and perform righteous-ness”(Isaiah 56:1). Amos came and established the 613 mitzvot upon one, as it is stated: “So says the Lord to the house of Israel: Seek Me and live”(Amos 5:4). Rav Naḥman bar Yitzḥak objects to this: There is no proof that the verse in Amos is establishing all the mitzvot upon one; say that Amos is saying: Seek Me throughout the entire Torah, as the verse does not specify the manner in which one should seek the Lord. Rather, say: Habakkuk came and established the 613 mitzvot upon one, as it is stated: “But the righteous person shall live by his faith”(Habakkuk 2:4).
ריב״ןריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
§ Rabbi Yosei bar Ḥanina says: Moses our teacher issued four decrees upon the Jewish people, and four prophets came and revoked them. Moses said: “And Israel dwells in safety, the fountain [ein] of Jacob alone”(Deuteronomy 33:28), indicating that the Jewish people will dwell in safety only when they reach a lofty spiritual level similar to [me’ein] that of Jacob our forefather. Amos came and revoked it, as it is stated: “Lord God, cease, I beseech You; how shall Jacob stand, as he is small” (Amos 7:5), and immediately afterward it states: “The Lord regretted this; it too shall not be, says the Lord God” (Amos 7:6).
ריב״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חדל נא – אותה ברכה שאמר משה וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב כלומר אימתי ישכון ישראל בטח כשיהיו צדיקים כעין יעקב.
מי יקום יעקב – מי יוכל להיות חסיד כיעקב כי קטן הוא קטנים הם הטובים שיהיו צדיקים כיעקב.
וישכון ישראל וכו׳ עיין פרש״י ועוד נראה לפרש ע״פ מ״ש דשם ישראל הוא ע״ש מעלתם וישרותם ושם יעקב ע״ש עקב מרמה וז״ש לא יעקב יאמר עוד שמך שיהיו ח״ו מעשיך בעקב ורמיה כ״א ישראל יהיה שמך ע״ש מעשיך הישרים לאל ולזה כשישראל עושין רצונו של מקום נקראו ישראל וכשאין עושין רצונו של מקום נקראו יעקב כמ״ש כי כל אח עקב יעקב וז״ש שהתנה משה בברכתו לישראל וישכון ישראל ר״ל כשאתם עושין רצונו של מקום ותהיו קרוים ישראל תשכנו בטח כמ״ש וישבתם על הארץ לבטח אבל בדד וגו׳ כשאין אתם עושין רצונו של מקום כעין של יעקב שהוא עקב ורמיה אז תהיו בדד כמ״ש ירמיה איכה ישבה בדד בדד ישבתי ואמר שבא עמוס וביטל זה התנאי ואמר חדל נא מתנאי זה בברכה זו כי מי יקום יעקב וגו׳ כי איך יהיה לו תקומה כשהוא יהיה כעין יעקב שקטן הוא ע״ש מעשיו וכן היה שנתבטל התנאי דכתיב כי נחם וגו׳:
א אמר ר׳ יוסי בר חנינא: ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל, באו ארבעה נביאים וביטלום. משה אמר ״וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב״(דברים לג, כח), ומובן הדברים שישכון עם ישראל לבטח, רק כאשר יהיה במדרגה מעין יעקב אבינו — בא עמוס וביטלה, [שנאמר] ״חדל נא מי יקום יעקב כי קטון הוא״ (עמוס ז, ה), וכתיב [ונאמר] מיד אחר כך ״נחם ה׳ על זאת גם היא לא תהיה אמר ה׳ ״ (עמוס ז, ו).
§ Rabbi Yosei bar Ḥanina says: Moses our teacher issued four decrees upon the Jewish people, and four prophets came and revoked them. Moses said: “And Israel dwells in safety, the fountain [ein] of Jacob alone”(Deuteronomy 33:28), indicating that the Jewish people will dwell in safety only when they reach a lofty spiritual level similar to [me’ein] that of Jacob our forefather. Amos came and revoked it, as it is stated: “Lord God, cease, I beseech You; how shall Jacob stand, as he is small” (Amos 7:5), and immediately afterward it states: “The Lord regretted this; it too shall not be, says the Lord God” (Amos 7:6).
ריב״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Moses said: “And among these nations you shall have no repose”(Deuteronomy 28:65). Jeremiah came and revoked it, and said: “Even Israel, when I go to cause him to rest”(Jeremiah 31:1), indicating that the Jewish people will find rest even in exile.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משה אמר ובגוים וגו׳ ובא ירמיה ואמר הלוך וגו׳. שדרשו פסוק זה על הגלות שאמר עם שרידי חרב בגלותם וה׳ יתברך ב״ה מתהלך בתוכם בגלות להרגיעם היפך שאמר משה ובגוים וגו׳.
משה אמר ״ובגוים ההם לא תרגיע״(דברים כח, סה) — בא ירמיה ואמר ״הלוך להרגיעו ישראל״(ירמיה לא, א) גם בהיותם בגלות.
Moses said: “And among these nations you shall have no repose”(Deuteronomy 28:65). Jeremiah came and revoked it, and said: “Even Israel, when I go to cause him to rest”(Jeremiah 31:1), indicating that the Jewish people will find rest even in exile.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Moses said: “He visits the transgression of the fathers upon the sons”(Exodus 34:7). Ezekiel came and revoked it: “The soul that sins, it shall die”(Ezekiel 18:4), and not the children of that soul.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משה אמר פוקד עון וגו׳. משה גופיה אמר איש בחטאו יומתו ובפ״ק דברכות רמינן הני קראי אהדדי ומשנינן הא דכתיב פוקד עון אבות וגו׳ כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם ודכתיב איש בחטאו וגו׳ כשאין אוחזין כו׳ אבל קרא דיחזקאל הנפש החוטאת היא תמות משמע ליה דאיירי אף כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וביטל גזירת משה דכתיב בתר האי קרא בן לא ישא בעון אב וגו׳ ורשעת הרשע עליו תהיה והרשע כי ישוב וגו׳:
משה אמר ״פקד עון אבות על בנים״(שמות לד, ז) — בא יחזקאל וביטלה, שאמר ״הנפש החטאת היא תמות״(יחזקאל יח, ד) ולא ישאו בנים בעוון אבותיהם.
Moses said: “He visits the transgression of the fathers upon the sons”(Exodus 34:7). Ezekiel came and revoked it: “The soul that sins, it shall die”(Ezekiel 18:4), and not the children of that soul.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Moses said: “And you shall be lost among the nations”(Leviticus 26:38). Isaiah came and revoked it, and said: “And it shall be on that day the great shofar shall be sounded, and those lost in the land of Assyria shall come” (Isaiah 27:13).
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשופר גדול וגו׳ – ובאו האובדים בארץ מלמד שלא יהו אבודים בין העובדי כוכבים.
משה אמר ואבדתם וגו׳ בא ישעיה וכו׳. נראה שהוא מפרש ואבדתם אבדה ממש כרב דמייתי ליה לקמן דהשתא בא ישעיה וביטל הגזירה ובאו האובדים וגו׳ אבל למאן דמפרש ואבדתם כאבדה המתבקשת לא הוה צריך לבטל הגזירה. והא דלא מייתי הני קראי מארבע גזרות לא כסדר הכתובות שבתורה ולא כסדר הנביאות אפשר דלפי ענין ד׳ הגזרות שיבואו זה אחר זה קחשיב להו דבדד ישב כמ״ש הוא תחלת החורבן ואחר כך שלא יהיה להם מרגוע בגלות ואחר כך שיפקוד שם עונותם על בניהם שיולדו להם בגלות ואח״כ ואבדתם ולכך מייתי נמי כסדר הזה הנביאים לבטלם ודו״ק:
משה אמר ״ואבדתם בגוים״(ויקרא כו, לח) — בא ישעיהו ואמר ״והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים מארץ אשור...״(ישעיה כז, יג).
Moses said: “And you shall be lost among the nations”(Leviticus 26:38). Isaiah came and revoked it, and said: “And it shall be on that day the great shofar shall be sounded, and those lost in the land of Assyria shall come” (Isaiah 27:13).
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rav says: I am afraid of that verse: “And you shall be lost among the nations.” Rav Pappa objects to this: Perhaps it means that the Jewish people will be like a lost item that is sought by its owner, and God will restore those lost in exile, as it is written: “I have gone astray like a lost lamb; seek Your servant”(Psalms 119:176). Rather, Rav was afraid from that which is written in the latter portion of that verse, where it is written: “And the land of your enemies shall consume you.” Mar Zutra objects to this: Perhaps it means like the consumption of cucumbers and gourds, which are not consumed in their entirety. Some is left over, from which additional plants can grow.
שנאמר תעיתי כשה אובד בקש וגו׳. אמר תעיתי כשה אובד המתבקש מבעליו כן בקש עבדיך האובד בגלות ואף שפשע העבד בך הנה מצותיך לא שכחתי והם עמי בגלות וראוי לך לבקש אותי בשביל מצותיך אשר עמי ובדרך צחות נאמר בזה הכתוב לפי מ״ש בפ׳ אלו מציאות דשה דכתבה בפרשת אבדה לכ״ע קשיא דלא איצטריך ליה וע״ז אמר כ״י הנני אומר תעיתי כשה אובד ר״ל כשה האובד האמור בפרשת אבדה דלא איצטריך ליה בקרא אבל הוא רמוז על ישראל הנקראים שה פזורה והם המה שה דאבדה שבתורה שהש״י ב״ה הוא בעליו של אותו השה ומבקשו להוציא מאבדתו מן הגלות וק״ל:
דלמא כאכילת קישואין כו׳. פי׳ כאכילת קישואין שאינו נאכל כולו רק בשר שמבחוץ אבל הגרעינין והזרע שבתוכו נשארו כן ישארו זרע ישראל בגלותם ועוד י״ל דה״ק קרא ואכלה אתכם ארץ אויביכם כמו שהארץ אוכלת קישואין שלמים שמניחים בה שהבשר של הקישואין הוא כלה בארץ אבל הזרע שבתוכו אינו כלה בארץ ואדרבה הוא נשרש בארץ ומצמיח ועושה פרי שמגדל קישואין הרבה כן תאכל אתכם ארץ אויביכם שיהיה זרעכם לעתיד מפרה ומרבה בתוך ארץ אויביכם בזמן הגאולה בב״י:
אמר רב: מסתפינא מהאי קרא [מפחד אני מפסוק זה] שנאמר ״ואבדתם בגוים״. מתקיף לה [מקשה על כך] רב פפא: דלמא [שמא] הכוונה היא כאבידה המתבקשת, שבעליה מחפש אותה, וכך ה׳ ישיב אבידה זו, דכתיב [שנאמר] ״תעיתי כשה אבד בקש עבדך״(תהלים קיט, קעו)! אלא מסיפא [דקרא] [מסופו של אותו הפסוק] חשש רב, ממה שנאמר ״ואכלה אתכם ארץ איביכם״. מתקיף לה [מקשה על כך] מר זוטרא: גם שם אפשר לומר דלמא [שמא] כאכילת קישואין ודילועין, שאין אוכלים אותם בשלמות ומשאירים מהם מקצת, וזרעיהם צומחים.
Rav says: I am afraid of that verse: “And you shall be lost among the nations.” Rav Pappa objects to this: Perhaps it means that the Jewish people will be like a lost item that is sought by its owner, and God will restore those lost in exile, as it is written: “I have gone astray like a lost lamb; seek Your servant”(Psalms 119:176). Rather, Rav was afraid from that which is written in the latter portion of that verse, where it is written: “And the land of your enemies shall consume you.” Mar Zutra objects to this: Perhaps it means like the consumption of cucumbers and gourds, which are not consumed in their entirety. Some is left over, from which additional plants can grow.
§ Apropos tribulations of exile and hope for redemption, the Gemara relates: And it once was that Rabban Gamliel, Rabbi Elazar ben Azarya, Rabbi Yehoshua, and Rabbi Akiva were walking along the road in the Roman Empire, and they heard the sound of the multitudes of Rome from Puteoli at a distance of one hundred and twenty mil. The city was so large that they were able to hear its tumult from a great distance. And the other Sages began weeping and Rabbi Akiva was laughing. They said to him: For what reason are you laughing? Rabbi Akiva said to them: And you, for what reason are you weeping? They said to him: These gentiles, who bow to false gods and burn incense to idols, dwell securely and tranquilly in this colossal city, and for us, the House of the footstool of our God, the Temple, is burnt
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״כושיים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכבר היה ר״ג כו׳. ר״ל כמו שאמר ריב״ח בענין ד׳ הגזירות שבאו הנביאים ובטלום כבר היה ר״ג כו׳ ואמר רע״ק דומה לענין זה שבא נביא זכריה וביטל נבואתו וגזירת אוריה שהיה לרעה כמפורש לקמן ומ״ש ושמעו קול המונה של רומי כו׳ בע״י מפורש שאין זה קול המונה ממש אבל רצה בו קול המיית ההצלחות הזמניות אשר הם שקטים ושלוים כו׳ ע״ש:
ב באותם עניינים של יסורי הגלות ותקוות הגאולה מספרים, וכבר היה רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה ור׳ יהושע ור׳ עקיבא מהלכין בדרך במלכות רומי, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל, שהעיר היתה גדולה כל כך עד ששמעו את רעשי העיר ממרחק עצום, והתחילו חכמים אלה בוכין, ואילו ר׳ עקיבא היה משחק (צוחק). אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: ואתם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: הללו גוים שמשתחוים לעצבים (לאלילים) ומקטרים לעבודה זרה יושבין בטח והשקט בעיר עצומה זו, ואנו, בית הדום רגלי אלהינו (בית המקדש) שרוף
§ Apropos tribulations of exile and hope for redemption, the Gemara relates: And it once was that Rabban Gamliel, Rabbi Elazar ben Azarya, Rabbi Yehoshua, and Rabbi Akiva were walking along the road in the Roman Empire, and they heard the sound of the multitudes of Rome from Puteoli at a distance of one hundred and twenty mil. The city was so large that they were able to hear its tumult from a great distance. And the other Sages began weeping and Rabbi Akiva was laughing. They said to him: For what reason are you laughing? Rabbi Akiva said to them: And you, for what reason are you weeping? They said to him: These gentiles, who bow to false gods and burn incense to idols, dwell securely and tranquilly in this colossal city, and for us, the House of the footstool of our God, the Temple, is burnt
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.