×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף הָכִי עָבֵיד רָבָא אֲמַר לֵיהּ יְהֵא רַעֲוָא דִּתְרוּם רֵישָׁךְ אַכּוּלֵּהּ כַּרְכָּא.
They said to Rav Yosef: This is what Rava does. Rav Yosef was blind and could not see for himself. Rav Yosef said to him: May it be God’s will that you lift your head over the entire city, in reward for honoring your teacher.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אודעוה לרב יוסף דהוה הוא סגי נהורא אמר יהא רעוא דתירום רישא אכולא כרכא. וי״א שתהיה בכל הלכה כרבא.
{בבלי יומא נג ע״ב} גרסינן [בפרק]⁠1 הוציאו לו את הכף ואת המחתה2 אמר ר׳ אלכסנדרי אמר ר׳ יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסע3 שלוש פסיעות
לאחריו ואחר כך יתן שלום ואם לא עשה כן [ראוי לו4] כאילו לא התפלל ומשום שמעיה5 אמרו נותן שלום לימינו ואחר כך לשמאלו6 שנאמר {דברים לג:ב} מימינו אש דת למו ואומר {תהלים צא:ז} יפול מצדך אלף ורבבה מימינך: רבא חזייה לאביי [דהוה] קא7 יהיב שלמא לימיניה ברישא אמר ליה מי סברת לימין דידך ולשמאל דידך8 לשמאל דידך שהוא9 ימינו של-הקב״ה. אמר רב חייה בריה דרב הונא10 חזינא להו לאביי ורבא דפסעי11 להו להני12 שלוש פסיעות בכריעה אחת. {פי׳ ר״ח13} ומשמיה דרב מרדכי אמרו כיון שפסע שלש פסיעות לאחריו התם [איבעי]⁠14 ליה15 למיקם משל לתלמיד הנפטר מרבו אם [חוזר]⁠16 לאלתר דומה לכלב17 שב18 על קיאו אלא מיבעי ליה למיקם [התם19] עד דפתח שליחא דציבורא וכדפתח שליחא דציבורא הדר לדוכתיה ואיכא מאן דאמר עד דמאטי שליח צבור20 לקדוש21:
1. בפרק: גסו, גפח, גצ, גצב, כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה. כ״י א: ״בסוף״.
2. ואת המחתה: כ״י פריס 312: ״ביומא״.
3. שיפסע: וכן כ״י נ, גצ. גסו, גפח, גצב, כ״י פריס 312, דפוסים: ״שיפסיע״.
4. ראוי לו: גסו, גצב, כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה, וכן בר״ח יומא שם. חסר בכ״י א, גפח.
5. שמעיה: רא״ה, דפוסים: ר׳ שמעיה. ראה ב״ח לטור או״ח תחילת סי׳ קכג. (ר״ח יומא שם: ״שמעון״).
6. לשמאלו: כ״י נ: ״נותן שלום לשמאלו״.
7. דהוה קא: כ״י נ, גצב. כ״י א רק: ״דקא״. גסו, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה רק: ״דהוה״.
8. ולשמאל דידך: וכן גם בדפוסים. חסר ב-גסו, גצב, כ״י נ, כ״י פריס 312, רא״ה, וכן חסר בה״ג.
9. שהוא: וכן רא״ה, בה״ג. גסו: ״דהיא״. גצב: ״והיא״. כ״י נ, דפוסים: ״דהוא״. כ״י פריס 312: ״הוא״. בכ״י קרפנטרץ חסר.
10. רב חייה בריה דרב הונא: כ״י א לפני הגהה: ״רב יהודה בריה דרב הונא״. כ״י קרפנטרץ: ״ר׳ חייא בריה דרב הונא בר אבא״, דפוסים: רבי חייא בר אבא. כ״י נ: ״ר׳ חייא בריה דרב אשי״.
11. דפסעי: כ״י קרפנטרץ, גצב: ״דפסעין״.
12. להו להני: חסר ב-גסו.כ״י פריס 312 רק: ״להני״.
13. ר״ח יומא שם. המאמר אינו בגמ׳ יומא שבכ״י, פרט להוספת גליון שבכ״י ספה״ב. וכן במפורש שו״ת רשב״א ח״א סי׳ תל״ו: דבר זה לא נמצא בגמרא. ומה שאמרת שעיקרו ביומא זה לא נודע לנו ביומא. אלא שהרב אלפסי ז״ל כתבו בפרק אין עומדין שאמרו כן משמי׳ דרב מרדכי. בספר הבתים על רמב״ם תפילה ה:יח ציין: ״כתב הרי״ף בשם ר׳ מרדכי גאון כיון שפסע שלש פסיעות...״, וכן בשלטי גבורים למרדכי ברכות סוף פרק ה.
14. איבעי: גסו, גצ, גצב, כ״י נ, כ״י פריס 312, רא״ה. כ״י א: ״מיבעי״. דפוסים: איבעיא.
15. ליה: גסו: ״להו״.
16. חוזר: גסו, גצ, גצב, כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה. כ״י א: ״חזר״.
17. לכלב: וכן בר״ח יומא שם. גסו, גצ, כ״י נ, רא״ה: ״ככלב״.
18. שב: וכן בר״ח שם. כ״י נ, דפוסים: ״ששב״.
19. התם: גסו, גצ, גצב, כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה.
20. שליח צבור: כ״י נ גם כאן: ״שליחא דצבורא״.
21. לקדוש: גסו: ״לקדיש״. אשכול, דפוסים: ״לקדושה״. בכ״י א נוסף הגהה: ״והכין טפי עדיף״, ובאשכול הושמטה הדעה הראשונה ״עד דפתח וכו׳⁠ ⁠״. הדעה השנייה, ״עד דמאטי ש״צ לקדוש״ מובאת בשם ר׳ שרירא גאון (אוצה״ג יומא סי׳ נז). הלכה זו אינה בגמרא שלפנינו, ולא בר״ח.
אמרו ליה לרב יוסף – שהוא היה מאור עינים ואינו מכיר בדבר.
תרום רישיך – תהיה ראש ישיבת הכרך.
ואח״כ יתן שלו׳ כלומ׳ שישתחוה כמי שנותן שלו׳ ונפטר מרבו – ויש נוהגין לתת שלו׳ ממש שהם או׳ שלו׳ לימיני שלו׳ לשמאלי ומשום שמעי׳ אמרו נותן שלו׳ לימינו. ואסיקנא לימינו של הקב״ה שהוא שמאל דידי׳ כי המתפלל כמי שעומד לפני השכינה. ומיבעי למיעבד כאביי ורבא דפסעי להו לשלש פסיעות בכריעה אחת ולסוף הכריעה נותנין שלו׳ לימין ולשמאל וכן ראיתי למורי הרב שהי׳ נוהג.
יהא רעוא דתרום רישך אכולא כרכא כו׳. ר״ל בימי אביי היו ב׳ ישיבות דהיינו ישיבת אביי וישיבת רבא בב׳ כרכין וברכו רב יוסף שיהיה ראש ישיבה לב׳ הישיבות שבב׳ הכרכים וכן הוה ליה כשמת אביי בא ישיבת אביי לרבא כמפורש פ׳ הרואה בחלומות דבר הדיא וק״ל:
אמרו ליה [אמרו לו] לרב יוסף: הכי עביד [כך עושה] רבא, מפני שרב יוסף עיוור היה ולא ראה. אמר ליה [לו] רב יוסף: יהא רעוא דתרום רישך אכולה כרכא [יהי רצון שירום ראשך על כל העיר], שכיון שכך אתה מכבד את רבך — ראוי אתה לכבוד זה.
They said to Rav Yosef: This is what Rava does. Rav Yosef was blind and could not see for himself. Rav Yosef said to him: May it be God’s will that you lift your head over the entire city, in reward for honoring your teacher.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אהַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיַּפְסִיעַ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן שָׁלוֹם אָמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי כֵּיוָן שֶׁפָּסַע שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו הָתָם אִיבַּעְיָא לֵיהּ לְמֵיקַם מָשָׁל לְתַלְמִיד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ אִם חוֹזֵר לְאַלְתַּר דּוֹמֶה לְכֶלֶב שֶׁשָּׁב עַל קִיאוֹ.

§ Apropos the obligation of a student to walk backward when taking leave of his teacher, the Gemara discusses a similar topic. Rabbi Alexandri said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who prays must take three steps backward upon concluding his prayer and then recite: Peace, in a manner befitting one who departs from before the Holy One, Blessed be He. Rav Mordekhai said to him: Since he has taken three steps backward, he should stand there and not return to his place immediately. This is analogous to a student who takes leave of his teacher. If he returns immediately to the place where was first standing, he is similar to a dog who returns to its vomit, and his previous action is spoiled.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אריב״ל המתפלל צריך לפסוע ג׳ פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום. תנ״ה המתפלל צריך לפסוע ג׳ פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום ואם לא עשה כן ראוי לו כאילו לא התפלל ומשום שמעון אמרו נותן שלום לימינו ואחר כך לשמאלו וא״ל רבה לאביי לימין הקב״ה שהוא שמאלך. אביי ורבא הוו פסעי להני ג׳ פסיעות בכריעה אחת. ואמר רב מרדכי כיון שפסע ג׳ פסיעות לאחוריו התם איבעי ליה למיקם. משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב שב על קיאו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

התם מיבעי ליה למיקם – במקום שהפסיעות כלות ולא לחזור לאלתר.
מכאן אמרו המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות בסוף תפלתו לאחוריו ואח״כ יאמר שלום בשמאל ומקדים תחלה בפסיעת שמאלו שהרי הוא מראה בעצמו כאלו עומד ממש לפניו יתברך ונותן כבוד למה שהוא מראה בעצמו עומד כנגד ימינו על דרך ימינך ד׳ נאדרי וכו׳ ובשעה שיתחיל בפסיעות אלו צריך לכרוע ואין זז מכריעתו עד שיעשה את שלשתן באותה כריעה ושאר דברים שבסוגיא כבר התבאר עניינם במשנה:
צריך שיפסיע ג׳ פסיעות כו׳. עיין הטעם בזה בב״י טור א״ח סי׳ קכ״ג ע״ש ושמעתי עוד טעם בזה והוא מפורש בפ׳ חלק גבי נ״נ דרהט שלש פסיעות ואתא גבריאל כו׳:
א כיון שעסקו בענין הצורך בהליכה לאחור בעת פרידת התלמיד מן הרב, מביאים נושא דומה. אמר ר׳ אלכסנדרי אמר ר׳ יהושע בן לוי: המתפלל וסיים תפלתו צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו, ואחר כך יתן שלום שהוא כיוצא מלפני הקדוש ברוך הוא, בדרך פרידה של כבוד. אמר ליה [לו] רב מרדכי והוסיף: כיון שפסע שלש פסיעות לאחוריו — התם איבעיא ליה למיקם [שם צריך הוא לעמוד] ולא יחזור מיד. משל לתלמיד הנפטר מרבו, אם חוזר לאלתר (מיד) למקום שעמד בו דומה לכלב ששב על קיאו, ונמצא מקלקל כל מה שעשה קודם.
§ Apropos the obligation of a student to walk backward when taking leave of his teacher, the Gemara discusses a similar topic. Rabbi Alexandri said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who prays must take three steps backward upon concluding his prayer and then recite: Peace, in a manner befitting one who departs from before the Holy One, Blessed be He. Rav Mordekhai said to him: Since he has taken three steps backward, he should stand there and not return to his place immediately. This is analogous to a student who takes leave of his teacher. If he returns immediately to the place where was first standing, he is similar to a dog who returns to its vomit, and his previous action is spoiled.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיַּפְסִיעַ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן שָׁלוֹם וְאִם לֹא עָשָׂה כֵּן רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל וּמִשּׁוּם שְׁמַעְיָה אָמְרוּ בשֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְיָמִין וְאַחַר כָּךְ לִשְׂמֹאל שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ל״ג:ב׳} מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ וְאוֹמֵר {תהלים צ״א:ז׳} יִפּוֹל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ.

The Gemara comments that this was also taught in a baraita: One who prays must take three steps backward upon concluding his prayer and then recite: Peace. And if he did not do so, it is better for him not to have prayed, as his actions are disrespectful toward God. And they said in the name of Shemaya the Sage that when one recites: Peace, he first bows to the right and then to the left, as it is stated: “At His right hand was a fiery law to them” (Deuteronomy 33:2), and it says: “A thousand may fall at your side, and ten thousand at your right side” (Psalms 91:7).
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם לא עשה כן – נראה כמו שלא נטל רשות להיפטר.
וראוי לו שלא התפלל – ראוי לו שלא התפלל גרסינן כלומר נוח היה לו אם לא התפלל כמו ראוי לו שלא בא לעולם.
מימינו אש דת – אלמא ימין עדיפא.
ורבבה מימינך – הימין סובלת רבבה מזיקין.
שנותן שלום לימין ואח״כ לשמאל כו׳. שם בטור מפורש כשאומר עושה שלום במרומיו הופך פניו לצד שמאל וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו הופך פניו לימין כו׳ ע״ש והיינו כדמסיק לימין ושמאל של הקב״ה כשאומר עושה שלום במרומיו למעלה ששם הרחמים הופך פניו לימין של הקב״ה וכשאומר הוא יעשה שלום עלינו כו׳ למטה הופך פניו לצד שמאל של הקב״ה המורה על מדת הדין וק״ל:
וכ״ת אורחא דמלתא כו׳ ת״ל יפול מצדך וגו׳ דהוי לימין הקב״ה כו׳. ולפי זה אביי בסמוך דטעה ויהיב שלמא לימין דידיה ברישא לא הוה שמיעא ליה הך דר׳ שמעיה והענין שבאלו ג׳ פסיעות בכריעה יש להכניע מדת הדין וע״כ מתחיל בשמאל שהוא ימינו של הקב״ה שהם הרחמים שיכופו את מדת הרוגז ומייתי ליה מהאי קרא יפול מצדך אלף ורבבה וגו׳ שהם המקטרגים של אדם מב׳ הצדדים שבאלו ב׳ הכריעות מב׳ צדדים יכניע ויתיש כחם כההיא דאמרי׳ פ״ק דקידושין בחסיד שהיה בבהכ״נ שהיה שם מזיק אחד נחש בז׳ רישין בכל כריעה מז׳ כריעות נפל חד רישיה דנחש והם ז׳ כחות הטומאה של נחש הקדמוני כמפורש שם ובפ״ק דב״ק:
ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: המתפלל, צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום, ואם לא עשה כן — ראוי לו שלא התפלל, שהרי הראה במעשיו שאינו מכבד את הקדוש ברוך הוא. ומשום החכם שמעיה אמרו: שנותן שלום ומשתחוה תחילה לצד ימין ואחר כך לשמאל, שנאמר: ״מימינו אש דת למו״ (דברים לג, ב) ואומר: ״יפל מצדך אלף ורבבה מימינך״ (תהלים צא, ז).
The Gemara comments that this was also taught in a baraita: One who prays must take three steps backward upon concluding his prayer and then recite: Peace. And if he did not do so, it is better for him not to have prayed, as his actions are disrespectful toward God. And they said in the name of Shemaya the Sage that when one recites: Peace, he first bows to the right and then to the left, as it is stated: “At His right hand was a fiery law to them” (Deuteronomy 33:2), and it says: “A thousand may fall at your side, and ten thousand at your right side” (Psalms 91:7).
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵּימָא אוֹרְחָא דְמִילְּתָא הִיא לְמִיתַּב בְּיָמִין ת״שתָּא שְׁמַע יִפּוֹל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ.

The Gemara asks: What is the reason for: And it says? Why is it necessary to cite another source? The Gemara explains: If you say that it is merely the usual manner to give an object with the right hand, but this bears no special significance, come and hear: “A thousand may fall at your side, and ten thousand at your right side,” which indicates that the right side is the more significant one.
רי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא אורחא הוא – שהימין מוכנת להשתמש בה לכך ניתנו הלוחות בימין ולאו חשיבותא דימין היא.
וכי תימא אורחא דמילתא למיתב לימין – נ״ל לפרש כלומר אדרבה כי היכי דהתם יהב קודשא בריך הוא מימינו הכא נמי המתפלל יתן שלום לימין שלו ברישא ת״ל יפול מצדך אלף אלמא דיש לבקש על נגד השמאלי ברישא והדר אימין וטעמא הוי דהוי לימין הקב״ה ברישא.
אורחא דמלתא הוא – פי׳ אורחא דמלתא לתת וליטול בימין מפני שהיא מיומנת יותר ולאו משום דחשיבא טפי.
ת״ש ורבבה מימיניך דאלמ׳ ימין חשיבא ואע״ג דהאי ימיניך אימינו של אדם קאי ואנן אסקינן דכריעה לימינו של הקב״ה. י״ל דמימיניך היינו נמי שמאל דידי׳ שהוא כנגד ימינו של הקב״ה א״נ כיון דימינו של אדם חשיבא משמאלו היא הנותנת דלמעלה נמי כנגד ימינו של הקב״ה אית לן למיכרע טפי כי הימין משובח.
תוס׳ בד״ה וכ״ת אורחא כו׳ אלמא דיש לבקש על נגד השמאלי כו׳ וטעמא דהוי לימין הקב״ה כו׳ עכ״ל ולעיל צ״ל אביי דהוה יהיב שלמא לימיניה ברישא לא הוה ידע הך ברייתא דתני ואומר (יכול) [יפול] וגו׳ דמוכח מינה שמאל של אדם ברישא וק״ל:
ושואלים: מאי ואומר, כלומר מדוע הוצרך להוסיף עוד ראיה אחרת? ומשיבים: וכי תימא אורחא דמילתא היא למיתב [ואם תאמר כי דרך רגילה היא לתת] בימין, שצד זה רגילים להשתמש בו, ולא משום החשיבות שיש בדבר, על כן תא שמע [בוא ושמע] ממה שנאמר: ״יפל מצדך אלף ורבבה מימינך״, לומר שצד ימין הוא החשוב.
The Gemara asks: What is the reason for: And it says? Why is it necessary to cite another source? The Gemara explains: If you say that it is merely the usual manner to give an object with the right hand, but this bears no special significance, come and hear: “A thousand may fall at your side, and ten thousand at your right side,” which indicates that the right side is the more significant one.
רי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רָבָא חַזְיֵיהּ לְאַבָּיֵי דְּיָהֵיב שְׁלָמָא לְיַמִּינָא בְּרֵישָׁא א״לאֲמַר לֵיהּ מִי סָבְרַתְּ לִימִין דִּידָךְ לִשְׂמֹאל דִּידָךְ קָא אָמֵינָא דְּהָוֵי יְמִינוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא חֲזֵינָא לְהוּ לְאַבָּיֵי וְרָבָא דְּפָסְעִי לְהוּ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת בִּכְרִיעָה אַחַת.:

The Gemara relates that Rava saw Abaye reciting: Peace, by bowing at the end of his prayer to his right first. Rava said to him: Do you maintain that you should bow to your right? I say you should bow to your left first, as it is the right of the Holy One, Blessed be He, since He is opposite you face-to-face, as it were. Rav Ḥiyya, son of Rav Huna, said: I observed that Abaye and Rava both took those three steps all in one act of bowing, without standing upright in between, by way of submission to and acceptance of God’s authority.
רי״ףרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לשמאל דידך – דהיא ימינו של הקב״ה שהמתפלל רואה עצמו כאילו שכינה למול פניו שנאמר שויתי ה׳ לנגדי תמיד (תהלים טז).
שלש פסיעות בכריעה אחת – פירוש: שיעור שלש פסיעות היו עושים אותם בפסיעה אחת וכריעה היא פסיעה לאחור כלומר פשיטת הכרעים.
מסופר: רבא חזייה [ראה את] אביי דיהיב שלמא לימינא ברישא [שהוא נותן שלום, משתחווה בסוף התפלה, לצד ימין תחילה] אמר ליה [לו]: מי סברת [האם סבור אתה] שצריך להשתחוות לצד ימין דידך [שלך]? לצד שמאל דידך קא אמינא [שלך אני אומר] שיש להשתחוות תחילה, משום דהוי [שהיא] ימינו של הקדוש ברוך הוא. שהרי הוא, כביכול, עומד אליך פנים אל פנים. אמר רב חייא בריה [בנו] של רב הונא: חזינא להו [ראיתי אותם] את אביי ורבא דפסעי להו [שהיו פוסעים] אותן שלש פסיעות בכריעה אחת ולא היו זוקפים קודם, שכל זה דרך הכנעה וקבלת מרות היא.
The Gemara relates that Rava saw Abaye reciting: Peace, by bowing at the end of his prayer to his right first. Rava said to him: Do you maintain that you should bow to your right? I say you should bow to your left first, as it is the right of the Holy One, Blessed be He, since He is opposite you face-to-face, as it were. Rav Ḥiyya, son of Rav Huna, said: I observed that Abaye and Rava both took those three steps all in one act of bowing, without standing upright in between, by way of submission to and acceptance of God’s authority.
רי״ףרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן.: מַאי מְצַלֵּי רָבָא בַּר רַב אַדָּא וְרָבִין בַּר רַב אַדָּא תַּרְוַיְיהוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמְרִי יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא שָׁנָה זוֹ גְּשׁוּמָה וּשְׁחוּנָה שְׁחוּנָה מְעַלְּיוּתָא הִיא אֶלָּא אֵימָא גאִם שְׁחוּנָה תְּהֵא גְּשׁוּמָה.

§ The mishna taught: And the High Priest recites a brief prayer in the outer chamber. The Gemara asks: What does he pray? Rava bar Rav Adda and Ravin bar Rav Adda both said in the name of Rav that this was his prayer: May it be your will, Lord our God, that this year shall be rainy and hot. The Gemara immediately expresses surprise at this request: Is heat a good matter? Why should he request that the year be hot? Rather, say and emend it as follows: If the upcoming year is hot, may it also be rainy, lest the heat harm the crops.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומתפלל תפלה קצרה כו׳ מאי היא יהי רצון מלפניך י״י אלהינו שאם תהיה זו השנה שחונה תהיה גשומה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים שמבקשים שיפסקו גשמים.
ירושלמי ולא יגביהו עמך ישראל שררה זה על זה ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שחן
שחןא(יומא נג:) ומתפלל שתהא שנה זו שחונה וגשומה. (בבא קמא פב.) ת״ר ה׳ דברים נאמרו בשום משביע ומשחין ומרבה הזרע וכו׳ (כתובות י: גיטין סט) תמרי משבעא ומשחנא משלשלא ומאשרא ולא מפקנא פי׳ בערך אשר (סוכה מ. בבא בתרא קא) והא איכא עצים דמשחן פירוש עצים שמדליקין בהן התנור לאחר שריפת העצים הנאתן לאפו׳ בהן את הפת והעשויין להתחמם בהם בני אדם הנאתן וביעורן שוה שהעצים והאדם מתחמם בהם (ערכין לא) ולימא ליה אנא קדים שחין נורא מקמך דידך פי׳ לימא אותו שקנה בט״ו באדר ראשון לאותו שקנה באדר שני אנא קדים שחין נורא כלומר אני הסקתי אש בביתי במדורתי קודם שהסקת אתה בביתך שאני קניתי קודם מפני מה נחלט לך ביתך קודם משיחליט אותו שלי שקניתי קודם דא״ל את נחית לעיבורא שקנית בחדש העיבור בט״ו באדר ראשון גלית דעתך דשנת עיבור אתה רוצה לחשב הלכך לא נגמרה שנתך עד ט״ו באדר ולא יחם לו תרגום ולא שחין ליה (בראשית רבה טז) משל הדיוט עבד מלך כמלך דבוק לשחון וישחין לך כחם צח תרגומו כשחין בציח:
א. [ווארם ווערדען.]
שחונה – חמה.
מאי מצלי. בירושלמי מסיים בה ולא יגביהו שררה זה על זה וזהו שיסד הפייט בסדר יוה״כ לבל רדות עם קדש רב בצעיר:
שחונה מעליותא היא כו׳. דה״ל להתפלל שתהא שנה זו כדרכה אבל שחונה משמע יותר מכדי צרכה ולכך פריך שחונה יותר מכדי צורך מעליותא היא בתמיה הא גריעותא היא דהכי אמרי׳ בפ׳ סדר תעניות והיינו דהטבעיים שהם קר וחם ולח ויבש אם גבר הא׳ כי הכא שהחום גבר הוה לגריעותא וה״ה דה״מ למיפרך בגשומה יותר מדאי וכי מעליותא היא דגשמים מרובים יותר מדאי נמי גריעותא היא כדאמרי׳ התם ומשני דה״ק אם תהיה השנה שלא כדרכה דהיינו שתהיה חמה ביותר תהיה ג״כ בזה שלא כדרכה שתהיה גשומה ביותר דהיינו לח דבזה תתקן החמימות ותהיה השנה חם ולח וק״ל:
ב שנינו במשנה שהיה הכהן הגדול מתפלל תפלה קצרה בבית החיצון. ושואלים: מאי מצלי [מה היה מתפלל]? רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא תרוייהו משמיה [שניהם משמו] של רב אמרי [היו אומרים] כך היתה תפילתו: יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתהא שנה זו גשומה ושחונה (חמה). ותוהים מיד: שחונה מעליותא [מעלה] היא?! כלומר: לשם מה יש לבקש שתהא שנה חמה? אלא אימא [אמור] ותקן כך: אם שחונה היא השנה הבאה שתהא גם גשומה ולא יזיק החום ליבול.
§ The mishna taught: And the High Priest recites a brief prayer in the outer chamber. The Gemara asks: What does he pray? Rava bar Rav Adda and Ravin bar Rav Adda both said in the name of Rav that this was his prayer: May it be your will, Lord our God, that this year shall be rainy and hot. The Gemara immediately expresses surprise at this request: Is heat a good matter? Why should he request that the year be hot? Rather, say and emend it as follows: If the upcoming year is hot, may it also be rainy, lest the heat harm the crops.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מְסַיֵּים בַּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה לָא יִעְדֵּי עָבֵיד שׁוּלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה וְלֹא יִהְיוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לפרנס זֶה מִזֶּה וְלֹא תִּכָּנֵס לְפָנֶיךָ תְּפִלַּת עוֹבְרֵי דְּרָכִים.

Rav Aḥa, son of Rava, concluded the language of this prayer in the name of Rav Yehuda: May the rule of power not depart from the house of Judah; and may your nation Israel not depend on each other for sustenance, rather, they should be sustained from the produce of their land; and let not the prayer of travelers enter Your presence when they pray for the rain to stop on their travels.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא יהו עמך ישראל צריכין להתפרנס זה מזה. מעשה בר׳ חנינא בן דוסא שהיה מהלך בדרך וירדו גשמים. ואמר רבון כל העולם הכל בנחת ודנינא בצער פסק מיטרא כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עביד שולטן – עושה ממשלה.
עוברי דרכים – מתפללים שלא ירדו גשמים.
לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה כו׳. עש״ה לא יסור שבט מיהודה וגו׳:
ולא יהיו עמך צריכין לפרנסה זה מזה כו׳. נראה דאין לפרש לענין צדקה שלא יהיו צריכין זה לזה לקבל צדקה דהא כתיב כי לא יחדל אביון וגו׳ אלא דר״ל שגם במשא ומתן לא יהיו צריכין זה לזה וע״ד דאמרי׳ פ״ק דסנהדרין אין הבור מתמלא מחוליתו אלא תפשטו ידיכם בגדוד ע״ש:
רב אחא בריה [בנו] של רבא מסיים בה בלשון תפילה זו משמיה [משמו] של רב יהודה: לא יעדי עביד שולטן מדבית [יסור מעשה, כח, שלטון מבית] יהודה, ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה אלא יתפרנסו מתנובת הארץ, ולא יזדקקו לעזרת הבריות. ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים ההולכים בשעת הגשם ומתפללים שיפסקו הגשמים.
Rav Aḥa, son of Rava, concluded the language of this prayer in the name of Rav Yehuda: May the rule of power not depart from the house of Judah; and may your nation Israel not depend on each other for sustenance, rather, they should be sustained from the produce of their land; and let not the prayer of travelers enter Your presence when they pray for the rain to stop on their travels.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הֲוָה קָא אָזֵיל בְּאוֹרְחָא שְׁדָא מִטְרָא עֲלֵיהּ אֲמַר רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּנַחַת וַחֲנִינָא בְּצַעַר פְּסַק מִיטְרָא כִּי אֲתָא לְבֵיתֵיהּ אָמַר רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּצַעַר וַחֲנִינָא בְּנַחַת אֲתָא מִיטְרָא א״ראָמַר רַב יוֹסֵף מַאי אַהְנְיָא לֵיהּ צְלוֹתֵיהּ דְּכֹהֵן גָּדוֹל לְגַבֵּי ר׳רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא.

The Gemara relates: Rabbi Ḥanina ben Dosa was walking on the road when rain fell upon him. He said: Master of the Universe, the entire world is comfortable and Ḥanina is suffering. The rain stopped. When he came to his house he said: Master of the Universe, the entire world is suffering for lack of rain and Ḥanina is comfortable. The rain came back. Rav Yosef said: What effect does the prayer of the High Priest have with regard to Rabbi Ḥanina ben Dosa? Notwithstanding the prayer of the High Priest in the Holy of Holies, Rabbi Ḥanina ben Dosa’s sanctity is greater, as God fulfills his bidding.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחנינא בנחת – שאין לי זריעה בשדות.
כל העולם בנחת וחנינא כו׳. לכאורה קשה היאך היה מתפלל כך וכי משום צער דידיה לא יהיה נחת לכל העולם דאינו נראה שחסיד זה יאמר כן משום דכל עולם ניזון בשבילו כדאמרי׳ התם ונ״ל דבאותה שעה עדיין לא היה צריך כל עולם למטרא עד שבא לביתו ולזה כדרך היה מתפלל כיון דכל עולם בנחת יהיה גם לחנינא נחת שיפסוק המטר שאז יהיה ג״כ לעולם נחת כיון שלא נצטרכו למטר עדיין וכשבא לביתו שנצטרך עולם למטר התפלל גם שחנינא בנחת שאין לו שדות העולם כולו בצער שיש להם שדות וצריכין עתה למטר:
אבן היה שם כו׳ ושתיה היתה נקראת כו׳ שממנה הושתת העולם כו׳. ובמדרשות יש רמז בזה דכתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וגו׳:
מסופר: ר׳ חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא [היה מהלך בדרך] שדא מטרא עליה [ירד המטר עליו] אמר: רבונו של עולם! כל העולם כולו בנחת, וחנינא בצער. פסק מיטרא [פסק המטר] כי אתא לביתיה [כאשר בא לביתו] אמר: רבונו של עולם! כל העולם כולו בצער שאין גשמים, וחנינא בנחת. אתא מיטרא [בא הגשם בחזרה]. אמר ר׳ יוסף: מאי אהניא ליה צלותיה [מה הועילה לו תפילתו של] הכהן גדול לגבי ר׳ חנינא בן דוסא שלמרות תפילת הכהן הגדול בקודש, גדולה קדושתו של ר׳ חנינא בן דוסא שהקדוש ברוך הוא עושה לו רצונו. שנינו במשנה כי לא היה הכהן הגדול מאריך בתפילתו.
The Gemara relates: Rabbi Ḥanina ben Dosa was walking on the road when rain fell upon him. He said: Master of the Universe, the entire world is comfortable and Ḥanina is suffering. The rain stopped. When he came to his house he said: Master of the Universe, the entire world is suffering for lack of rain and Ḥanina is comfortable. The rain came back. Rav Yosef said: What effect does the prayer of the High Priest have with regard to Rabbi Ḥanina ben Dosa? Notwithstanding the prayer of the High Priest in the Holy of Holies, Rabbi Ḥanina ben Dosa’s sanctity is greater, as God fulfills his bidding.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד שֶׁהֶאֱרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ וְנִמְנוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִיכָּנֵס אַחֲרָיו הִתְחִילוּ הֵם נִכְנָסִין וְהוּא יוֹצֵא אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי מָה הֶאֱרַכְתָּ בִּתְפִלָּתֶךָ אָמַר לָהֶם קָשֶׁה בְּעֵינֵיכֶם שֶׁהִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיכֶם וְעַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלֹּא יֵחָרֵב אָמְרוּ לוֹ אַל תְּהִי רָגִיל לַעֲשׂוֹת כֵּן שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ לֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל.:

§ The mishna stated that the High Priest would not extend his prayer. The Sages taught in the Tosefta: There was an incident involving a certain High Priest who extended his prayer, and his fellow priests took a vote, counted, and decided to go in after him out of concern that he had died or fainted and required assistance. They began to enter and at that moment he emerged. They said to him: Why did you extend your prayer? He said to them: Why not? Does it trouble you that I prayed for you and for the Temple not to be destroyed? They said to him: Do not make a habit of doing so, as we learned: He would not extend his prayer, so as not to alarm the Jewish people, who might fear he had died.
ר׳ חננאלרי״ףתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן מעשה בכ״ג שהאריך בתפלתו כו׳ ואמרו לו אל תהי רגיל לעשות כן שלא להבעית את ישראל משניטל הארון כו׳ תנן כמאן דאמר ארון גלה לבבל דתניא רשבי״א ארון גלה לבבל שנאמר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית י״י. וכן א״ר אליעזר ארון גלה לבבל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעשה בכהן אחד שהאריך בתפלתו. בירושלמי אמר שמעון הצדיק היה:
מעשה בכ״ג כו׳ שלא להבעית כו׳. שיחשבו שמא הוא עשה כדעת הצדוקים וניגף ביציאתו כדאמרי׳ פ״ק:
ותנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: מעשה בכהן גדול אחד שהאריך בתפלתו, ונמנו (החליטו) אחיו הכהנים ליכנס אחריו שמא מת או התעלף ויש להוציאו. התחילו הם נכנסין והוא יוצא. אמרו לו: מפני מה הארכת בתפלתך? אמר להם: ומדוע לא, וכי קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם ועל בית המקדש שלא יחרב? אמרו לו: אל תהי רגיל לעשות כן, שהרי שנינו: לא היה מאריך בתפלתו כדי שלא להבעית (להפחיד) את ישראל שמא מת שם.
§ The mishna stated that the High Priest would not extend his prayer. The Sages taught in the Tosefta: There was an incident involving a certain High Priest who extended his prayer, and his fellow priests took a vote, counted, and decided to go in after him out of concern that he had died or fainted and required assistance. They began to enter and at that moment he emerged. They said to him: Why did you extend your prayer? He said to them: Why not? Does it trouble you that I prayed for you and for the Temple not to be destroyed? They said to him: Do not make a habit of doing so, as we learned: He would not extend his prayer, so as not to alarm the Jewish people, who might fear he had died.
ר׳ חננאלרי״ףתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מתני׳מַתְנִיתִין: המִשֶּׁנִּיטַּל אָרוֹן אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים וּשְׁתִיָּיה הָיְתָה נִקְרֵאת גבוה מִן הָאָרֶץ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן ונָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁהָיָה מְמָרֵס בּוֹ נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד וְהִזָּה מִמֶּנּוּ זאַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה.

MISHNA: After the Ark was taken into exile, there was a rock in the Holy of Holies from the days of the early prophets, David and Samuel, who laid the groundwork for construction of the Temple, and this stone was called the foundation rock. It was three fingerbreadths higher than the ground, and the High Priest would place the incense on it. After the High Priest left the Holy of Holies, he took the blood of the bull sacrificed as a sin-offering from the one who was stirring it, so it would not coagulate. He entered into the place that he had previously entered, the Holy of Holies, and stood at the place where he had previously stood to offer the incense, between the staves. And he sprinkled from the blood, one time upward and seven times downward.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ נביאים הראשונים – דוד ושמואל מפרש במס׳ סוטה (דף מח:).
ושתייה היתה נקראת – מפרש בגמ׳.
למקום שנכנס – לבית קדשי הקדשים.
במקום שעמד – בין הבדים.
ג משנה משניטל ארון הקודש בגלות, אבן היתה שם בקודש הקדשים מימות נביאים הראשונים, דוד ושמואל שיסדו את המקדש, ואבן זו ״שתייה״ היתה נקראת, והיתה גבוה מן הארץ שלש אצבעות ועליה היה נותן את הקטורת. לאחר שיצא הכהן הגדול מקודש הקדשים נטל את הדם של פר החטאת ממי שהיה ממרס בו שלא יקרוש, ונכנס שוב למקום שנכנס בקודש הקדשים ועמד במקום שעמד קודם בהקטרת הקטורת, בין הבדים, והזה ממנו מן הדם, הזאה אחת למעלה ושבע הזאות למטה.
MISHNA: After the Ark was taken into exile, there was a rock in the Holy of Holies from the days of the early prophets, David and Samuel, who laid the groundwork for construction of the Temple, and this stone was called the foundation rock. It was three fingerbreadths higher than the ground, and the High Priest would place the incense on it. After the High Priest left the Holy of Holies, he took the blood of the bull sacrificed as a sin-offering from the one who was stirring it, so it would not coagulate. He entered into the place that he had previously entered, the Holy of Holies, and stood at the place where he had previously stood to offer the incense, between the staves. And he sprinkled from the blood, one time upward and seven times downward.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) חוְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּון לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה אֶלָּא כְּמַצְלִיף טוְכָךְ הָיָה מוֹנֶה אַחַת אַחַת וְאַחַת אַחַת וּשְׁתַּיִם אַחַת וְשָׁלֹשׁ אַחַת וְאַרְבַּע אַחַת וְחָמֵשׁ אַחַת וְשֵׁשׁ אַחַת וָשֶׁבַע ייָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל.

And he would neither intend to sprinkle the blood upward nor to sprinkle it downward, but rather like one who whips, with the blood sprinkled in a single column, one drop below the other. And this is how he would count as he sprinkled, to avoid error: One; one and one; one and two; one and three; one and four; one and five; one and six; one and seven. The High Priest then emerged from there and placed the bowl with the remaining blood on the golden pedestal in the Sanctuary.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא היה מתכוון להזות לא למעלה וכו׳ – שתהא אחת למעלה בחודה של כפורת העליון והשבע למטה מאמצעה שהרי לא על הכפורת נוגעים אלא לארץ נופלות.
אלא כמצליף – בשורה זו תחת זו כל שמונה הזאות כמצליף לא ידעתי לשונו.
ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ממש ולא למטה ממש אלא כמצליף בשורה אחת, זו מתחת לזו. וכך היה מונה בהזאותיו, שלא יטעה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. יצא משם והניחו לדם שנשאר על כן הזהב שבהיכל.
And he would neither intend to sprinkle the blood upward nor to sprinkle it downward, but rather like one who whips, with the blood sprinkled in a single column, one drop below the other. And this is how he would count as he sprinkled, to avoid error: One; one and one; one and two; one and three; one and four; one and five; one and six; one and seven. The High Priest then emerged from there and placed the bowl with the remaining blood on the golden pedestal in the Sanctuary.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) כהֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַשָּׂעִיר שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בְּמִזְרָק אֶת דָּמוֹ נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה [וְלֹא הָיָה מתכון לְהַזּוֹת לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, אֶלָּא כְּמַצְלִיף]⁠1 וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה אַחַת אַחַת וְאַחַת אַחַת וּשְׁתַּיִם וְכוּ׳ ליָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב הַשֵּׁנִי שֶׁבַּהֵיכָל רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא כֵּן אֶחָד בִּלְבַד נָטַל דַּם הַפָּר וְהִנִּיחַ דַּם הַשָּׂעִיר.

They brought him the goat to be sacrificed as a sin-offering to God. He slaughtered it and received its blood in the bowl. He again entered into the place that he had previously entered, the Holy of Holies, and stood at the place that he previously stood, and sprinkled from the blood of the goat one time upward and seven times downward. And this is how he would count, just as he counted when sprinkling the blood of the bull: One; one and one; one and two; etc. The High Priest then emerged from the Holy of Holies and placed the bowl with the remaining blood on the second golden pedestal in the Sanctuary. Rabbi Yehuda says: There was only one pedestal there, and he took the blood of the bull from the pedestal and placed the blood of the goat in its place.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכך היה מונה – בגמרא מפרש טעמא.
נטל דם הפר תחילה והניח דם השעיר – מסקנא דמילתיה דר׳ יהודה היא דאמר לא היה שם אלא כן אחד וצריך ליטול דם הפר תחילה.
הביאו לו את השעיר החטאת לה׳, שחטו, וקבל במזרק את דמו, נכנס למקום שנכנס בקודש הקדשים ועמד במקום שעמד, והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה, וכך היה מונה, כדרך שמנה בדם הפר: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים וכו׳ יצא והניחו גם הוא על כן הזהב השני שהיה בהיכל. ר׳ יהודה אומר: לא היה שם אלא כן אחד בלבד, ועליו היו מניחים את שני הבזיכים, וכך היה עושה: נטל דם הפר מן הכן והניח דם השעיר במקומו,
They brought him the goat to be sacrificed as a sin-offering to God. He slaughtered it and received its blood in the bowl. He again entered into the place that he had previously entered, the Holy of Holies, and stood at the place that he previously stood, and sprinkled from the blood of the goat one time upward and seven times downward. And this is how he would count, just as he counted when sprinkling the blood of the bull: One; one and one; one and two; etc. The High Priest then emerged from the Holy of Holies and placed the bowl with the remaining blood on the second golden pedestal in the Sanctuary. Rabbi Yehuda says: There was only one pedestal there, and he took the blood of the bull from the pedestal and placed the blood of the goat in its place.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרוֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּון וְכוּ׳ וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה וְכוּ׳ נָטַל דַּם הַשָּׂעִיר וְהִנִּיחַ דַּם הַפָּר וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרוֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה וְכוּ׳ מעֵירָה דַּם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן אֶת הַמָּלֵא בָּרֵיקָן.:

And he sprinkled from the blood of the bull on the curtain opposite the Ark from outside the Holy of Holies, one time upward and seven times downward, and he would not intend, etc. And this is how he would count, etc. When he concluded, he took the blood of the goat from the pedestal and placed blood of the bull in its place on the pedestal. And he sprinkled from the goat’s blood on the curtain opposite the Ark from outside, just as he did with the blood of the bull, one time upward and seven times downward, etc. Afterward, he poured the blood of the bull into the blood of the goat and placed the blood from the full bowl into the empty bowl, so that the blood would be mixed well.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ער
ערא(יומא נג:) עירה דם הפר לתוך דם השעיר (נדה עא:) היושבת על דם טוהר היתה מערה מים לפסח פי׳ היולדת בימי טהרתה מותרת לעבוד בקדשים ושופכת מים על קרבן פסח שהיו שוחטין בעזרה ורוחצין וצולין אותו בבתיהן ואינה נוגעות בגופו של פסח מן ותער כדה:
א. [אוס לערען.]
על הפרוכת – כדכתיב וכן יעשה לאהל מועד (ויקרא טז).
עירה דם הפר וכו׳ – כדכתיב במתנות המזבח ולקח מדם הפר ומדם השעיר מדם שניהן יחדיו.
ונתן המלא וכו׳ – בגמרא מפרש חוזר ומערה מזרק מלא לתוך הריקן כדי לערבן יפה.
והזה ממנו מדם הפר על הפרוכת שכנגד (מול) הארון מבחוץ, אחת למעלה ושבע למטה ולא היה מתכוון וכו׳. וכך היה מונה וכו׳. סיים נטל דם השעיר מן הכן והניח דם הפר במקומו על הכן והזה ממנו מדם השעיר על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ כדרך שעשה בדם הפר, אחת למעלה ושבע למטה וכו׳. לאחר מכן עירה דם הפר לתוך דם השעיר, ונתן שוב את הדם מן המזרק המלא אל תוך המזרק הריקן כדי לערב יפה את הדמים.
And he sprinkled from the blood of the bull on the curtain opposite the Ark from outside the Holy of Holies, one time upward and seven times downward, and he would not intend, etc. And this is how he would count, etc. When he concluded, he took the blood of the goat from the pedestal and placed blood of the bull in its place on the pedestal. And he sprinkled from the goat’s blood on the curtain opposite the Ark from outside, just as he did with the blood of the bull, one time upward and seven times downward, etc. Afterward, he poured the blood of the bull into the blood of the goat and placed the blood from the full bowl into the empty bowl, so that the blood would be mixed well.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גמ׳גְּמָרָא: מִשֶּׁנִּגְנַז לָא קָתָנֵי אֶלָּא מִשֶּׁנִּיטַּל תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל שֶׁנֶּאֱמַר {דברי הימים ב ל״ו:י׳} וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר וַיְבִיאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה׳.

GEMARA: The Gemara comments with regard to the wording of the mishna: It does not teach: After the Ark was buried, but: After it was taken. If so, we learned this mishna in accordance with the opinion of the one who said that the Ark was exiled to Babylonia and was not buried in its place, as it was taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: The Ark was exiled to Babylonia, as it is stated: “And at the turn of the year King Nebuchadnezzar sent and brought him to Babylonia, along with the precious vessels of the House of the Lord” (II Chronicles 36:10). These precious vessels must include the Ark.
רי״ףרש״יתוספותתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ויביאו בבלה – ליהויכין.
עם כלי חמדת – הוא ארון.
תנן כמאן דאמר ארון גלה לבבל – אע״ג דרבי יהודה אומר במקומו נגנז ופליג בסיפא גבי כן ולא פליג ברישא אארון י״ל פליג בברייתא ברישא אארון.
תנן כמאן דאמר ארון גלה לבבל – קשיא לי ואם גלה לבבל למה לא חזר עם שאר הכלים כמפורש בעזרא שנתנו להם כל כלי בית המקדש שלקחו.
בד״ה תנן כמאן כו׳ י״ל פליג בברייתא ברישא אארון עכ״ל הס״ד כצ״ל:
ד גמרא על לשון המשנה מעירים: ״משנגנז הארון ״לא קתני [שנינו], אלא ״משניטל״, ואם כן תנן [שנינו במשנה] כמאן דאמר שיטת מי שאמר] כי ארון גלה לבבל ולא נגנז במקומו. דתניא כן שנינו בברייתא]: ר׳ אליעזר אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר: ״ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה׳⁠ ⁠״ (דברי הימים ב׳ לו, י), וכלי החמדה המיוחד הלא הוא ארון הברית.
GEMARA: The Gemara comments with regard to the wording of the mishna: It does not teach: After the Ark was buried, but: After it was taken. If so, we learned this mishna in accordance with the opinion of the one who said that the Ark was exiled to Babylonia and was not buried in its place, as it was taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: The Ark was exiled to Babylonia, as it is stated: “And at the turn of the year King Nebuchadnezzar sent and brought him to Babylonia, along with the precious vessels of the House of the Lord” (II Chronicles 36:10). These precious vessels must include the Ark.
רי״ףרש״יתוספותתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ל״ט:ו׳} לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה׳ אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבּוֹ.

Likewise, Rabbi Shimon ben Yoḥai says: The Ark was exiled to Babylonia, as it is stated: “Behold, the days come that all that is in your house, and that which your fathers have stored until this day, shall be carried to Babylonia; nothing [davar] shall be left, says the Lord” (Isaiah 39:6). These are the Ten Commandments [dibrot] that are inside it; they too shall not be left behind.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארון גלה לבבל שנאמר לא יותר וגו׳. דלעיל מיניה כתיב לא היה דבר אשר לא הראיתים דהיינו שהראה להם הספר תורה בארון דמיקרי דבר ועלה קאמר קרא ונשא כל אשר וגו׳ בבלה לא יותר דבר וגו׳ דהיינו הדבר אשר הראם:
וכן ר׳ שמעון בן יוחאי אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר: ״הנה ימים באים ונישא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה בבל לא יותר דבר אמר ה׳⁠ ⁠״ (ישעיה לט, ו)אלו עשרת הדברות שבו, שגם הם לא נותרו.
Likewise, Rabbi Shimon ben Yoḥai says: The Ark was exiled to Babylonia, as it is stated: “Behold, the days come that all that is in your house, and that which your fathers have stored until this day, shall be carried to Babylonia; nothing [davar] shall be left, says the Lord” (Isaiah 39:6). These are the Ten Commandments [dibrot] that are inside it; they too shall not be left behind.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) רַבִּי יְהוּדָה (בֶּן לָקִישׁ) אוֹמֵר אָרוֹן בִּמְקוֹמוֹ נִגְנַז שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א ח׳:ח׳} וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

Rabbi Yehuda ben Lakish says: The Ark was buried in its place, as it is stated: “And the ends of the staves were seen from the sacred place before the partition, but they could not be seen without; and they are there to this day” (I Kings 8:8). The expression “to this day” means forever, as the text might be read at any time. This teaches that the Ark is hidden in its place.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויאריכו הבדים וגו׳ – סיפיה דקרא ויהיו שם עד היום הזה.
גמ׳ ר׳ יהודה (בן לקיש) אומר ארון במקומו נגנז כו׳ כן נראה מדברי התוס׳ דר׳ יהודה סתם גרסי׳ נמי בברייתא דהיינו ר׳ יהודה בר אלעאי ול״ג ר׳ יהודה בן לקיש בברייתא וק״ל:
ור׳ יהודה בן לקיש אומר: ארון במקומו נגנז, שנאמר: ״ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה״ (מלכים א׳ ח, ח) ובכל מקום שנאמר ״עד היום הזה״, נשאר כך לעולם, שהרי בכל זמן אפשר לקרוא כן. משמע שנגנז הארון במקומו.
Rabbi Yehuda ben Lakish says: The Ark was buried in its place, as it is stated: “And the ends of the staves were seen from the sacred place before the partition, but they could not be seen without; and they are there to this day” (I Kings 8:8). The expression “to this day” means forever, as the text might be read at any time. This teaches that the Ark is hidden in its place.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וּפְלִיגָא דְּעוּלָּא דְּאָמַר עוּלָּא שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בְּרוֹמִי וְכִי מֵאַחַר שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְלַמְּדֵנוּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל רִאשׁוֹנָה הָא דַּאֲמַרַן {דברי הימים ב ל״ו:י׳} וַיְבִיאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה׳ שְׁנִיָּה מַאי הִיא דִּכְתִיב {איכה א׳:ו׳} וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן

The Gemara comments: And this opinion that the Ark was exiled to Babylonia disagrees with that of Ulla, as Ulla said: Rabbi Matya ben Ḥarash asked Rabbi Shimon ben Yoḥai in Rome: And since Rabbi Eliezer taught us once and twice, i.e., from two separate verses, that the Ark was exiled to Babylonia. The Gemara interrupts its citation of Rabbi Matya ben Ḥarash’s question to identify these two verses. The first verse is that which we said: “And brought him to Babylonia, along with the precious vessels of the House of the Lord.” What is the second verse? Rabbi Eliezer said: As it is written: “And gone from the daughter of Zion is
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופליגא דעולא – הא דתניא ר׳ שמעון אומר ארון גלה לבבל.
ראשונה ושניה – כלומר משני מקראות.
ופליגא דעולא – דאמר לר״ש גלה לבבל פליגא דעולא דאמר לר״ש דארון נגנז.
ומעירים: ושיטה זו שארון גלה לבבל פליגא [חלוקה] על דעת עולא שאמר עולא, שאל ר׳ מתיא בן חרש את ר׳ שמעון בן יוחאי כשהיה ברומי: וכי מאחר שר׳ אליעזר מלמדנו פעם ראשונה ושניה, כלומר: בשני כתובים, כי ארון גלה לבבל, פעם ראשונה מלמדנו הא דאמרן [זו שאמרנו] שהביא מן הכתוב: ״ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה׳⁠ ⁠״ (דברי הימים ב׳ לו, י), פעם שניה מאי [מה] היא? — שאמר ר׳ אליעזר: דכתיב [שנאמר]: ״ויצא מבת ציון
The Gemara comments: And this opinion that the Ark was exiled to Babylonia disagrees with that of Ulla, as Ulla said: Rabbi Matya ben Ḥarash asked Rabbi Shimon ben Yoḥai in Rome: And since Rabbi Eliezer taught us once and twice, i.e., from two separate verses, that the Ark was exiled to Babylonia. The Gemara interrupts its citation of Rabbi Matya ben Ḥarash’s question to identify these two verses. The first verse is that which we said: “And brought him to Babylonia, along with the precious vessels of the House of the Lord.” What is the second verse? Rabbi Eliezer said: As it is written: “And gone from the daughter of Zion is
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא נג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא נג:, עין משפט נר מצוה יומא נג:, ר׳ חננאל יומא נג:, רי"ף יומא נג: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יומא נג:, רש"י יומא נג:, תוספות יומא נג:, תוספות ישנים יומא נג:, תוספות רי"ד יומא נג:, בית הבחירה למאירי יומא נג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא נג:, מהרש"א חידושי הלכות יומא נג:, מהרש"א חידושי אגדות יומא נג:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא נג:, אסופת מאמרים יומא נג:

Yoma 53b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 53b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 53b, R. Chananel Yoma 53b, Rif by Bavli Yoma 53b, Collected from HeArukh Yoma 53b, Rashi Yoma 53b, Tosafot Yoma 53b, Tosefot Yeshanim Yoma 53b, Tosefot Rid Yoma 53b, Meiri Yoma 53b, Ritva Yoma 53b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 53b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 53b, Steinsaltz Commentary Yoma 53b, Collected Articles Yoma 53b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144