גמרא
פירוש
וַאֲמַר לֵיהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ואם איתא והוא שיונק מבעי ליה – תימה אכתי ה״מ למבעי או דילמא ה״ק עולא בן שנתו בין יונק בין שאין יונק ואמר ליה ר׳ יוחנן כל זמן שיונק בין בן שנתו בין שאין בן שנתו וי״ל דלא מסתברא דבעי לאיפלוגי כולי האי ולהכי לא בעי הכי וה״ר יעקב מקורבי״ל תירץ דכולה שמעתין סברה דיותר קשה אפילו תוך שנתו כשאין יונק מיונק אחר שנתו ולכך כיון דר׳ יוחנן כל זמן שיונק קאמר א״כ פשיטא דעולא והוא שיונק קאמר דאי תוך שנתו בין יונק בין שאינו יונק קאמר א״כ כ״ש לאחר שנתו אם הוא יונק דחשיב ליה רך א״כ מה הוסיף ר׳ יוחנן כל זמן שיונק הא עולא מודה דכל שכן הוא. עור הראש של עגל הרך מהו שיטמא – על מעשה היה שואל היאך הלכה דמתני׳ הוה ידע כדפריך מינה לרבי יוחנן בסמוך. למינהו הפסיק הענין – תימה דאמר לעיל (דף קיב:) דהאי הטמאים לאסור צירן ורוטבן דהתם נמי למינהו הפסיק הענין דפסוק אחד הוא לפירוש הקונט׳ וי״ל דהכא כל הנהו דממעטינן אית להו גישתא סברא הוא לאוקומי אהנך דכתיב בתר למינהו ואע״ג דכתיבא תנשמת בהדייהו דיש לה גישתא ומרבינן לה אבל צירן ורוטבן דלעיל סברא הוא לאוקומי בכולהו. למינהו הפסיק הענין – קצת תימה כיון דהפסיק הענין למה לי אלה. כרבי יהודה דאזיל בתר גישתא – פירש בקונטרס דלית ליה דרשה דהטמאים ולפירושו לא הוי תנא דברייתא לא רבי יהודה ולא בר פלוגתיה ובחנם קאמר רב תנא הוא ופליג דהא תנא דברייתא כוותיה ויש לפרש דכולהו אית להו דרשה דהטמאים ומוקי מסברא רבויא בהנהו דלית להו גישתא ומיעוטא בהנהו דאית להו גישתא ולית להו למינהו הפסיק הענין אבל רב דאית ליה למינהו הפסיק הענין ע״כ פליג עלייהו וחשיב תנשמת. אוזן חמור שטלאה לקופה טהור – ונתבטל הבשר שהיה באזן פ״ה דפריך דהכא נמי במתני׳ להוי סגי בהנחה לפני הדורסן בלא הלוך ותימה א״כ מאי משני טלאה אפילו דלא הילך דאכתי תקשה ליתני במתני׳ הנחה לפני הדורס בלא הלוך ע״כ נראה דה״פ הילך אין טלאה לא מדלא קתני במתניתין טלאה דס״ד דטלאה גרע מהילן ומשני טלאה אף על גב דלא הילך כלומר כך לי זה כמו זה ואין חדוש בזה יותר מבזה. לגבל – פ״ה מי שיש לו לגבל עיסת חבירו בטהרה צריך לטרוח עד ד׳ מילין להטביל כליו ולפי זה לא קאי לפניו ולאחריו אגבל דאין רגילות להשכיר אדם בדרך לעשות לו עיסה ונראה כפירוש הערוך דפי׳ אם יש גבל העושה עיסה בטהרה ברחוק ד׳ מילין ימתין עד שיגיע לאותו גבל ומיירי באדם ההולך בדרך ומיהו מה שפירש בערוך לתפלה לרחוץ ידיו לתפלה אין נראה דהיכי דמי אי דמטא זמן צלויי הא לייט עלה אביי בברכות (דף טו.) אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא דכתיב ארחץ בנקיון כפי כל מידי דמנקי ואי לא מטא זמן תפלה מאי איריא ד׳ מילין אפילו טובא נמי ונראה כפירוש הקונטרס דלענין להתפלל בעשרה איירי ותימה דאמאי לא חשיב עבודה דבסמוך ועוד למאן דחשיב עבודה אמאי לא חשיב שלשים ריס דפרק לא יחפור (ב״ב דף כג.) דמדת המיל ז׳ ומחצה ריס ור״ח פי׳ לתפלה לטבול לתפלתו דאע״ג דקי״ל (לקמן דף קלו:) כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה ה״מ ללמוד ולק״ש אבל לתפלה לא אי נמי לא סבירא ליה דרבי יהודה בן בתירא ולפירוש ר״ח ניחא דלא חשיב עבודה דלא חשיב אלא הנך תלתא שהן ענין טהרה מאן דחשיב עבודה שהיא כמו מענין טהרה שמטהר העור מן הטומאה ולהכי חשיב לה ולא חשיב ההיא דשלשים ריס.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush