×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֲמַר לֵיהּ לָא אֲמַר לֵיהּ יָהֵיבְנָא לָךְ דְּמֵי פַּלְגָא דִּסְעוֹדְתָּיךְ אֲמַר לֵיהּ לָא אֲמַר לֵיהּ יָהֵיבְנָא לָךְ דְּמֵי כּוּלַּהּ סְעוֹדְתָּיךְ א״לאֲמַר לֵיהּ לָא נַקְטֵיהּ בִּידֵיהּ וְאוֹקְמֵיהּ וְאַפְּקֵיהּ.
The host said to him: No, you must leave. Bar Kamtza said to him: I will give you money for half of the feast; just do not send me away. The host said to him: No, you must leave. Bar Kamtza then said to him: I will give you money for the entire feast; just let me stay. The host said to him: No, you must leave. Finally, the host took bar Kamtza by his hand, stood him up, and took him out.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
א״ל לא – שביקנא לך.
א״ל – איהו יהיבנא לך דמי פלגא סעודתך.
עגלא תילתא – כמו ושלישים על כולו (שמות יד) וכמו עגלה משולשת ואיל משולש (בראשית טו) פי׳ בריא וטוב ויש מפרשים שלישי לבטן ולא יתכן דאמרינן בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סה:) דהוו מברו להו עיגלא תלתא ולא כמו שמפרש שגדל שליש דהא בסוף פרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלו.) אמר עבד להו עגלא תילתא ביומא דשבעא פירוש יום שביעי ללידתו [וע״ע תוספות בכורות יט. ד״ה דהך שלא וכו׳].
אמר ליה [לו] בעל הבית: לא. אמר ליה [לו] בר קמצא: יהיבנא [אתן] לך דמי פלגא דסעודתיך [חצי סעודתך] ובלבד שלא תוציאני! אמר ליה [לו]: לא. אמר ליה [לו]: יהיבנא [אתן] לך דמי כולא סעודתיך [כל סעודתך]! אמר ליה [לו]: לא, ולבסוף נקטיה בידיה ואוקמיה ואפקיה [אחזו בידו והעמידו והוציאו החוצה].
The host said to him: No, you must leave. Bar Kamtza said to him: I will give you money for half of the feast; just do not send me away. The host said to him: No, you must leave. Bar Kamtza then said to him: I will give you money for the entire feast; just let me stay. The host said to him: No, you must leave. Finally, the host took bar Kamtza by his hand, stood him up, and took him out.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר הוֹאִיל וַהֲווֹ יָתְבִי רַבָּנַן וְלָא מַחוֹ בֵּיהּ ש״משְׁמַע מִינַּהּ קָא נִיחָא לְהוּ אֵיזִיל אֵיכוֹל בְּהוּ קוּרְצָא בֵּי מַלְכָּא אֲזַל אֲמַר לֵיהּ לְקֵיסָר מְרַדוּ בָּךְ יְהוּדָאֵי א״לאֲמַר לֵיהּ מִי יֵימַר א״לאֲמַר לֵיהּ שַׁדַּר לְהוּ קוּרְבָּנָא חָזֵית אִי מַקְרְבִין לֵיהּ.

After having been cast out from the feast, bar Kamtza said to himself: Since the Sages were sitting there and did not protest the actions of the host, although they saw how he humiliated me, learn from it that they were content with what he did. I will therefore go and inform [eikhul kurtza] against them to the king. He went and said to the emperor: The Jews have rebelled against you. The emperor said to him: Who says that this is the case? Bar Kamtza said to him: Go and test them; send them an offering to be brought in honor of the government, and see whether they will sacrifice it.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכול קורצא – מלשינות.
קורבנא – קרבן להקריב על גבי המזבח דקיימא לן איש איש לרבות את עובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל (חולין דף יג:).
ואמר הואיל והוו יתבי רבנן ולא מיחו בו כו׳. איכא למימר מה שלא מיחו מפני שלא היה בידם למחות אפשר שעשו כן כי החנופה הוא שגברה באותו הדור כמ״ש בסוטה גבי אגריפס המלך:
שדר להו עגלא תלתא כו׳. רמז להם שפקידת העגל וביום פקדי ופקדתי וגו׳ עדיין בידם כמו שהיה בחורבן בית ראשון כמ״ש בחלק קרבו פקודת העיר ואיש כלי משחיתו גו׳ היינו העגל שנאמר וביום פקדי ופקדתי וגו׳ ואולי שאמר עגלא תלתא ע״ש ג׳ עגלים כמ״ש ג״כ שם עד ירבעם היו ישראל יונקים מעגל א׳ מכאן ואילך מג׳ עגלים. ואמר
דשדא ביה מומא בניב כו׳ דלדידן הוי מומא כו׳. רמז להן לאותו דור שהיו בהן בעלי לשון הרע שהוא מום ניב שפתים באדם וא״ל בדוקין שבעין שהיו בהן בעלי צרי עין שהוא מום דוק שבעין באדם כמו שנראה ממעשה הזה שלא רצה שיהנה חבירו מסעודתו וגם ביישו בדברים. ואמר
יאמרו בעלי מומין קריבין כו׳. דודאי הכא בעלי מומין קריבין בכה״ג משום שלום מלכות אבל ילמדו לומר דבעלי מומין כאילו קריבין גם במקום אחר שלא משום שלום מלכות וקאמר ר׳ יוחנן שזה שלא נקרב קרבנו של מלכות ע״י ר׳ זכריה החריבה ביתנו ושרפה היכלנו כו׳ גם כי נגזר אז גלות עליהם בעבור שנאת חנם אפשר שהבית לא היה נחרב שהיה המלכות חס עליו אילו היה קרבנו קרב אבל עתה שלא נקרב קרבנו היה חמתו על הבית שאמר אין לו צורך בו.
כי שדא גירא למזרח כו׳. עשה כן דרך קסם כשהיה סמוך לעיר כפרש״י ונראה לפי ענינו דבמקום אחד מד׳ רוחות העיר עמד לירות חציו לארבע רוחות וא״כ אחד מארבע רוחות הוה נגד ירושלים ואין בו חידוש שנפל בירושלים אם היה סמוך לירושלים ואפשר שלא היה סמוך כ״כ כדי שיוכל לירות לעיר אבל הרוח נשאו דרך הפלא עד לעיר.
א״ל ונתתי נקמתי באדום גו׳. נקמתי שהם החריבו ביתו של הקב״ה בבית שני והנקמה תהיה ע״י עמי ישראל לא כמו בבית ראשון שלא היתה הנקמה ע״י ישראל כ״א ע״י מלכות פרס אבל לעתיד נאמר ועלו מושיעים בהר ציון גו׳ וז״ש הקב״ה בעי לאחרובי ביתיה דאי לא היה רצונו בכך א״א בידינו להחריבו ובעי לכפורי ידיה כו׳ ואמר ערק ואזיל ואיגייר כו׳:
ערק אזיל בו׳. עיין בספר יוחסין שכן נמצא בספר חיי מלכים דנירון קיסר ברח כו׳ עכ״ל ע״ש:
הוו בהו הנהו תלתא עתירי כו׳. באיכה רבתי איתא כל הך עובדא בפנים שונים וחשיב שם נקדימון בן גוריון בתרתי והוו ארבע עתירי ואמר נקדימון שנקדה לו חמה כו׳ פי׳ שמותן ע״פ מ״ש בפ״ק דיומא במקדש שני שהיו עוסקין בתורה ומצות כו׳ ולזה אמר כיון שגם עשיריהם היו בעלי מעשים נקדימון שנקדה לו כו׳ ע״י תפלתו כמפורש בתענית בן כלבא שבוע שכל הנכנס כו׳ שהיה פתו מצויה לכל. בן ציצית כו׳ שהיה זהיר במצות ציצית כמ״ש בהם למען תזכרו את כל מצותו כו׳ וא״ד שהיה כסתו מוטלת כו׳ והיה בידו להתנצל עליהם בפני המלכות או לאו כדמסיק משום דהוו בה בריוני כו׳ והם פריצי ישראל שהיו בהם כמפורש ביוסופון והם מתוך שנאתן זה את זה גרמו להם החורבן והגלות שלא היו רוצים ליכנע לרומיים כדקאמר דא״ל רבנן ניעבוד שלמא כו׳ שכבר ידעו זה כי סימן אבות לבנים שאמר יעקב יעבר נא אדוני לפני עבדו גו׳ כמפורש בחידושינו באגדות דפ״ק דע״ז ולכך אמרו רבנן לא מסתייעא מלתא ליעבוד בהדייהו קרבא. ואמר
מרתא בת בייתוס עתירתא כו׳ נ״ל דאין זו מרתא בת בייתוס כו׳. דקדשה יהושע בן גמלא כדתנן פרק הבע״י דההיא בזמן ינאי המלך הות כדאמרינן שם וינאי מקמיה דחורבן טובא הוה שהיה מבני חשמונאי כדמוכח בכמה דוכתין ומיהו ביומא פירשו התוס׳ דזה ינאי לאו ההוא ינאי דהוה מבני חשמונאי דא״כ לא הוה מוקים ליהושע לכ״ג דאיהו גופיה כ״ג הוה כדאמר פרק האומר:
קרי עליה ר״י ב״ז הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה גו׳. לפי שכבר כתיב באיש כל הענין האיש הרך בך והעגוג מאוד תרע עינו גו׳ לבד מזה שלא נכתב באיש רק הוסיף דבר זה באשה שהיא בטבע רכה וענוגה ביותר לרמוז על אשה זו:
סמידא ליכא חיוורתא איכא כו׳. חשיב הכא ד׳ מיני לחם לפי שבקיום המקדש שהיו מקריבין לחמי תודה שהן ארבעה מינין וע״ד וכי לחמינו הוא צריך אבל הוא מזונינו משלחן גבוה להתברך פרנסינו בד׳ מיני לחמין שזכר כאן ובהבטל הקרבה זו בבהמ״ק גם שהיו כפויי טובה ששרפו כל מזונותיהם ניטל מהם ארבע מיני לחם שזכר לעיל:
דרבי צדוק יתיב מ׳ שנין בתעניתא דלא ליחרוב כו׳. דארבעים שנין קודם שנחרב הבית בטלו סנהדרין וחזו בו סימני חורבן כדאמרינן פרק הוו בודקין דמ׳ שנה קודם שנחרב הבית בטלו סנהדרין ודו״ק.
לכל דהבא וכספא שדיתיה כו׳ כספם בחוצות ישליכו אסיפא דקרא קסמיך דכתיב כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת ה׳ נפשם לא ישבעו גו׳ וברישא דקרא לא כתיב זהבם גבי השלכה אלא דהכי כתיב וזהבם לנדה יהיה גו׳ אולי שהוא על גודל חטאם בזהבם כדאמר ביומא דתרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא לאוקמא ליהושע בן גמלא בכ״ג:
וקטליתו לעלמא בכפנא כו׳ גם שהם אמרו ניפוק ליעבוד קרבא בהדייהו מ״מ לדעת רבנן לא הוה מסתייעא מלתא והם שרפו אוצר החטים תלה הכפנא בהם וק״ל:
ולא ליעול בך איניש אחרינא דלא לירגשון בך כו׳. ובהא דלא לישבק ליעול ביה איניש אחרינא לא ירגשון דדרך הצדיקים להקפיד על כך כמו שמצינו ביעקב שצוה דדוקא בניו ישאוהו ולא בני בניו וק״ל.
שלמא עליך מלכא שלמא כו׳. דכפלינן שלום למלך כדאמרינן לקמן בסוף פרקין.
דלאו מלכא אנא כו׳. פרש״י והתעללת בי עכ״ל ולולי פירושו נראה משום שזלזל בכבוד המלך והקיסר שהיה באותה שעה:
אמר בר קמצא: הואיל והוו יתבי רבנן [והיו יושבים שם חכמים] ולא מחו ביה [בו] אף על פי שראו כיצד הוא מביישני, שמע מינה קא ניחא להו [למד אתה מכאן שנוח להם] בדבר כזה. איזיל איכול בהו קורצא בי מלכא [אלך, ואלשין עליהם בבית המלך]. אזל [הלך] למלכות אמר ליה [לו] לקיסר: מרדו בך יהודאי [היהודים]! אמר ליה [לו]: מי יימר [יאמר, יוכיח] שכן הוא? אמר ליה [לו]: נסה אותם בכך, שדר להו קורבנא, חזית אי מקרבין ליה [שלח להם קרבן לכבוד המלכות, ותראה אם מקריבים אותו].
After having been cast out from the feast, bar Kamtza said to himself: Since the Sages were sitting there and did not protest the actions of the host, although they saw how he humiliated me, learn from it that they were content with what he did. I will therefore go and inform [eikhul kurtza] against them to the king. He went and said to the emperor: The Jews have rebelled against you. The emperor said to him: Who says that this is the case? Bar Kamtza said to him: Go and test them; send them an offering to be brought in honor of the government, and see whether they will sacrifice it.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲזַל שַׁדַּר בִּידֵיהּ עִגְלָא תִּלְתָּא בַּהֲדֵי דְּקָאָתֵי שְׁדָא בֵּיהּ מוּמָא בְּנִיב שְׂפָתַיִם וְאָמְרִי לַהּ בְּדוּקִּין שֶׁבָּעַיִן דּוּכְתָּא דִּלְדִידַן הָוֵה מוּמָא וּלְדִידְהוּ לָאו מוּמָא הוּא.

The emperor went and sent with him a choice three-year-old calf. While bar Kamtza was coming with the calf to the Temple, he made a blemish on the calf’s upper lip. And some say he made the blemish on its eyelids, a place where according to us, i.e., halakha, it is a blemish, but according to them, gentile rules for their offerings, it is not a blemish. Therefore, when bar Kamtza brought the animal to the Temple, the priests would not sacrifice it on the altar since it was blemished, but they also could not explain this satisfactorily to the gentile authorities, who did not consider it to be blemished.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חרץ
חרץא(גיטין נו. בגמ׳ לא היה סיקריקון) בחרוץ שבעין דוכתא דלדידן הוי מומא. (בכורות לט) חריץ של עין שניקב (בגמ׳) מאי חריץ אמר רב פפא תורא ברח בעיניה פי׳ שורה שחוץ מן העין שמכסה את העין וזהו בת עין:
א. [אויגען ברעמען.]
בניב שפתים – שפה העליונה.
לדידהו לא הוי מומא – להקריב לגבוה בבמה דידהו אלא מחוסר אבר דוקין טיל״ה כמו הנוטה כדוק (ישעיהו מ).
אזל שדר בידיה עגלא תלתא [הלך הקיסר, שלח בידו עגל משולש מובחר]. בהדי דקאתי [בזמן שבא] בר קמצא משם שדא ביה מומא [הטיל בו מום] בניב שפתים, בשפתיו של העגל, ואמרי לה [ויש אומרים] בדוקין (בעפעפיים) שבעין, דוכתא דלדידן הוה מומא [מקום שבשבילנו הוא נחשב למום] ולדידהו לאו מומא הוא [ולהם, לדעת הגויים, אינו מום] ולכן כשהביא אותו לא יכלו להקריב אותו במקדש, משום שהוא בעל מום, ולא יכלו להסביר למלכות שהוא בעל מום מפני שבעיני הגויים הוא לא נחשב למום.
The emperor went and sent with him a choice three-year-old calf. While bar Kamtza was coming with the calf to the Temple, he made a blemish on the calf’s upper lip. And some say he made the blemish on its eyelids, a place where according to us, i.e., halakha, it is a blemish, but according to them, gentile rules for their offerings, it is not a blemish. Therefore, when bar Kamtza brought the animal to the Temple, the priests would not sacrifice it on the altar since it was blemished, but they also could not explain this satisfactorily to the gentile authorities, who did not consider it to be blemished.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) סְבוּר רַבָּנַן לְקָרוֹבֵיהּ מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת אֲמַר לְהוּ רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן אַבְקוּלָס יֹאמְרוּ בַּעֲלֵי מוּמִין קְרֵיבִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ סְבוּר לְמִיקְטְלֵיהּ דְּלָא לֵיזִיל וְלֵימָא אֲמַר לְהוּ רַבִּי זְכַרְיָה יֹאמְרוּ מֵטִיל מוּם בַּקֳּדָשִׁים יֵהָרֵג.

The blemish notwithstanding, the Sages thought to sacrifice the animal as an offering due to the imperative to maintain peace with the government. Rabbi Zekharya ben Avkolas said to them: If the priests do that, people will say that blemished animals may be sacrificed as offerings on the altar. The Sages said: If we do not sacrifice it, then we must prevent bar Kamtza from reporting this to the emperor. The Sages thought to kill him so that he would not go and speak against them. Rabbi Zekharya said to them: If you kill him, people will say that one who makes a blemish on sacrificial animals is to be killed. As a result, they did nothing, bar Kamtza’s slander was accepted by the authorities, and consequently the war between the Jews and the Romans began.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יאמרו המטיל מום בקדשים יהרג – שיהו סבורין שבשביל שהטיל מום בקדשים ועבר על מום לא יהיה בו (ויקרא כב) נהרג.
סבור רבנן לקרוביה [חשבו חכמים להקריב אותו] בכל זאת משום שלום מלכות. אמר להו [להם] ר׳ זכריה בן אבקולס, אם כך, י אמרו האנשים מעתה: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח! אמרו החכמים: אם כן, אם לא נקריב אותו, צריך לעשות משהו ביחס לבר קמצא, סבור [[חשבו] חכמים למיקטליה [להרוג אותו] כדי שלא ליזיל ולימא [ילך ויאמר] למלכות. אמר להו [להם] ר׳ זכריה, יאמרו האנשים מעתה שמי שמטיל מום בקדשים יהרג! וכיון שכך, לא עשו דבר, ונתקבלה ההלשנה על ידי המלכות, והתחילה המלחמה.
The blemish notwithstanding, the Sages thought to sacrifice the animal as an offering due to the imperative to maintain peace with the government. Rabbi Zekharya ben Avkolas said to them: If the priests do that, people will say that blemished animals may be sacrificed as offerings on the altar. The Sages said: If we do not sacrifice it, then we must prevent bar Kamtza from reporting this to the emperor. The Sages thought to kill him so that he would not go and speak against them. Rabbi Zekharya said to them: If you kill him, people will say that one who makes a blemish on sacrificial animals is to be killed. As a result, they did nothing, bar Kamtza’s slander was accepted by the authorities, and consequently the war between the Jews and the Romans began.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עִנְוְותָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן אַבְקוּלָס הֶחְרִיבָה אֶת בֵּיתֵנוּ וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלֵנוּ וְהִגְלִיתָנוּ מֵאַרְצֵנוּ.

Rabbi Yoḥanan says: The excessive humility of Rabbi Zekharya ben Avkolas destroyed our Temple, burned our Sanctuary, and exiled us from our land.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ענותנותו – סבלנותו שסבל את זה ולא הרגו.
אמר ר׳ יוחנן: ענוותנותו (יראת השמים, צדקותו) של ר׳ זכריה בן אבקולס, היא שהחריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו.
Rabbi Yoḥanan says: The excessive humility of Rabbi Zekharya ben Avkolas destroyed our Temple, burned our Sanctuary, and exiled us from our land.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) שַׁדַּר עִלָּוַיְיהוּ לְנֵירוֹן קֵיסָר כִּי קָאָתֵי שְׁדָא גִּירָא לְמִזְרָח אֲתָא נְפַל בִּירוּשָׁלַיִם לְמַעֲרָב אֲתָא נְפַל בִּירוּשָׁלַיִם לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם אֲתָא נְפַל בִּירוּשָׁלַיִם.

The Roman authorities then sent Nero Caesar against the Jews. When he came to Jerusalem, he wished to test his fate. He shot an arrow to the east and the arrow came and fell in Jerusalem. He then shot another arrow to the west and it also fell in Jerusalem. He shot an arrow in all four directions of the heavens, and each time the arrow fell in Jerusalem.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שדא גירא למזרח – לקסום קסם כשהיה סמוך לירושלים.
א שדר עלוייהו [שלח עליהם] את נירון קיסר. כי קאתי [כאשר בא] לירושלים רצה לנסות בגורל, שדא גירא [זרק חץ] למזרחאתא [בא] החץ ונפל בכיוון ירושלים, זרק למערבאתא [בא] נפל בירושלים, וכך עשה לכל ארבע רוחות השמים — ובכל פעם אתא [בא] ונפל החץ בירושלים.
The Roman authorities then sent Nero Caesar against the Jews. When he came to Jerusalem, he wished to test his fate. He shot an arrow to the east and the arrow came and fell in Jerusalem. He then shot another arrow to the west and it also fell in Jerusalem. He shot an arrow in all four directions of the heavens, and each time the arrow fell in Jerusalem.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״לאֲמַר לֵיהּ לְיָנוֹקָא פְּסוֹק לִי פְּסוּקָיךְ אֲמַר לֵיהּ {יחזקאל כ״ה:י״ד} וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לַחֲרוֹבֵי בֵּיתֵיהּ וּבָעֵי לְכַפּוֹרֵי יְדֵיהּ בְּהָהוּא גַּבְרָא עֲרַק וַאֲזַל וְאִיגַּיַּיר וּנְפַק מִינֵּיהּ ר״מרַבִּי מֵאִיר.

Nero then conducted another test: He said to a child: Tell me the verse that you learned today. He said to him as follows: “And I will lay My vengeance upon Edom by the hand of My people Israel” (Ezekiel 25:14). Nero said: The Holy One, Blessed be He, wishes to destroy His Temple, and He wishes to wipe his hands with that man, i.e., with me. The Romans are associated with Edom, the descendants of Esau. If I continue on this mission, I will eventually be punished for having served as God’s agent to bring about the destruction. So he fled and became a convert, and ultimately Rabbi Meir descended from him.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך כפר
כפרא(גיטין נו.) אמר נירון הקב״ה ניחא ליה לאחרובי ביתיה וכפורי ידיה בההוא גברא. (זבחים יז) במאי מקנח ליה אמר אביי בשפת מזרק כדכתיב כפורי זהב (זבחים נג. מנחות ז:) אלא לא גמר מקנח אצבעו בפנים במאי עקנח ליה אמר אביי בשפת מזרק דכתיב כפורי זהב פי׳ על שם כך נקרא המזרק כפור שהיה מקנת בו אצבעו על גבו משום השירים. (יבמות קטו) אי איתא דפנינהו מכפר הוה כפר ליה פי׳ היה מוחק לההוא כתב. כפרא דודי כבר פירשנו בערך כלבוס. אכלה ומחתה פיה תרגומו אכלה ומכפרה פומהא:
א. [אבווישען. בעקען.]
ההוא ינוקא – הוה מגמגם בלישניה לא גרסינן.
ביד עמי ישראל – על ידי עמי ישראל.
ולכפורי ידיה – לקנח ידיו.
ניסה עוד גורל: אמר ליה לינוקא [אמר לו לתינוק]: פסוק לי פסוקיך שלמדת היום. אמר ליה [לו] את הפסוק: ״ונתתי את נקמתי באדם ביד עמי ישראל״ (יחזקאל כה, יד). אמר נירון: קודשא בריך הוא בעי לחרובי ביתיה [הקדוש ברוך הוא רוצה להחריב את ביתו], ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא הוא רוצה לקנח את ידיו באיש הזה, בי], שלבסוף איענש על שהייתי השליח לעשות זאת. ערק ואזל ואיגייר [ברח והלך והתגייר], ונפק מיניה [ויצא ממנו] לבסוף ר׳ מאיר.
Nero then conducted another test: He said to a child: Tell me the verse that you learned today. He said to him as follows: “And I will lay My vengeance upon Edom by the hand of My people Israel” (Ezekiel 25:14). Nero said: The Holy One, Blessed be He, wishes to destroy His Temple, and He wishes to wipe his hands with that man, i.e., with me. The Romans are associated with Edom, the descendants of Esau. If I continue on this mission, I will eventually be punished for having served as God’s agent to bring about the destruction. So he fled and became a convert, and ultimately Rabbi Meir descended from him.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) שַׁדְּרֵיהּ עִילָּוַיְיהוּ לְאַסְפַּסְיָינוּס קֵיסָר אֲתָא צָר עֲלַהּ תְּלָת שְׁנֵי הֲווֹ בַּהּ הָנְהוּ תְּלָתָא עַתִּירֵי נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן וּבֶן כַּלְבָּא שָׂבוּעַ וּבֶן צִיצִית הַכֶּסֶת נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן שֶׁנָּקְדָה לוֹ חַמָּה בַּעֲבוּרוֹ בֶּן כַּלְבָּא שָׂבוּעַ שֶׁכׇּל הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ כְּשֶׁהוּא רָעֵב כְּכֶלֶב יוֹצֵא כְּשֶׁהוּא שָׂבֵעַ בֶּן צִיצִית הַכֶּסֶת שֶׁהָיְתָה צִיצָתוֹ נִגְרֶרֶת עַל גַּבֵּי כְּסָתוֹת אִיכָּא דְּאָמְרִי שֶׁהָיְתָה כִּסְתּוֹ מוּטֶּלֶת בֵּין גְּדוֹלֵי רוֹמִי.

The Roman authorities then sent Vespasian Caesar against the Jews. He came and laid siege to Jerusalem for three years. There were at that time in Jerusalem these three wealthy people: Nakdimon ben Guryon, ben Kalba Savua, and ben Tzitzit HaKesat. The Gemara explains their names: Nakdimon ben Guryon was called by that name because the sun shined [nakad] on his behalf, as it is related elsewhere (see Ta’anit 19b) that the sun once continued to shine in order to prevent him from suffering a substantial loss. Ben Kalba Savua was called this because anyone who entered his house when he was hungry as a dog [kelev] would leave satiated [save’a]. Ben Tzitzit HaKesat was referred to by that name because his ritual fringes [tzitzit] dragged along on blankets [keset], meaning that he would not walk in the street with his feet on the ground, but rather they would place blankets beneath him. There are those who say that his seat [kiseh] was found among the nobles of Rome, meaning that he would sit among them.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך כלב
כלבא(כלאים פרק א) כלב כפרי והשועל (כלאים פרק ח) הכלב מין חיה ובסוף תוספת׳ דכלאים מפורש מאי נפקא לן אי מין חיה אי מין בהמה (מועד קטן י.) והאומן מכלב פי׳ בגמרא מפצע כלומר מפזר התפירה ולהכי קרי מכלב שדומין תחובי המחט לשיני הכלב המפוזרים. כלבתא שאינו תופר מיושר והכי שיני הכלב אחד חוץ ואחד פנים ואינם מיושרין (כתובות סו: גיטין נו.) הוו בה הנהו תלתא עתירי נקדימון בן גוריון שנקדמה לו חמה. בן כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו שהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע. בן ציצת הכסת שהיה ציציתו נגררת על גבי כרים וכסתות כלבוהי לא נבחין כבר פירשנו בערך טר:
ערך צץ
צץב(שבת קלו.) אלו הן ציצין המעכבין את המילה תשובת רב האי גאון ואביו רב סרירא ז״ל בשר החופה את רוב העטרה דאמריתו אמאי אפקוה בל׳ ציצין כך הוא כל הבשר החופה העטרה אינו נקרא ציצין אלא אם נטל מקצתו ושייר מקצתו הנה מעט והנה מעט נקראו אותן מעט הנתרים ציצין מפני שדומין לסנפירין ותרגום סנפיר ציצין (א״ב תרגום אשא כנפי שחר אזקוף ציצין דקריץ) (שבת צד) ציצין שפירשו רובן ביד מותר בכלי פטור אבל אסור (ביצה לו:) אמר להן אביי נקטוה בציצתיה ואפקוה פי׳ בשערו מלשון בציצת ראשי. (עבודה זרה מב) כל שיש לו ציצין בין פרקיו פי׳ שערות כמו ציצת ראשי (כלים פי״ז) סקורטי׳ משיחסום וינקב ועשה ציציתיה נתן דצוציתא כבר פי׳ בערך נתן. (גיטין נו. ובריש ברייתא דר״א) למה נקרא שמו בן ציצת הכסת שהיתה ציצתו נגררת על גבי כרים וכסתות פי׳ כל אדם כשהולך בדרך ציצתו נגררת בקרקע וזה כשהולך מביתו ועד פתח העזרה היו מונעות כרים וכסות בקרקע במקום שהולך וציצתו נגררת עליהן (ירושלמי בפרק הרואה) העושה ציצית לעצמו אומר בא״י אמ״ה אקב״ו לעשות ציצית לאחר לעשות ציצית לשמו. נחעטף מברך להתעטף בציצית וכן ללולב ומזוזה וכל מצות. הני כובשני ציצייני עיין בערך כבשן פי׳ למה קורין אותן צוציינ׳ שיש להן ציצית בראשיהן כמו שכתוב ויקחני בציצת ראשי (מנחות מב) ת״ר אין ציצת אלא ענף וכן הוא אומר ויקחני בציצת ראשי. אמר אביי וצריך לפרודה כציצאת דארמאי פי׳ וצריך לפרד הפתילין היוצאין מן הגדיל כקווצות שער של בלורית שדבוקה מלמעלה ופרודה מלמטה (בבא בתרא עג) האי גלא דמטבע לספינתא נפקא ליה פי צוציתא דנורא חיוורת ברישיה (תענית כז) חזייה דבכה ואחיך ונפק צוציתא דנורא מאפותיה פי׳ אלו שנים כעין ציצית ויש לומר לענין ניצוצין דנורא:
א. [הונד.]
ב. [קווסטען.]
נקדה – נקבה לשון מקדרין בהרים (עירובין דף נח.) נקדה לו חמה זרחה בשבילו במסכת תענית (דף כ.).
ציצתו – ציצית של טליתו.
נגררת על גבי כרים וכסתות – שלא היה מהלך אלא על גבי מילת.
ואיכא דאמרי – בן ציצית שמו ולמה נקרא שמו הכסת שהיתה כסתו כסא שלו מוטלת בין גדולי רומי כשהי׳ הולך ברומי להקביל פני קיסר.
ב שדריה עילוייהו [שלח עליהם] את אספסיינוס קיסר. אתא, צר עלה תלת שני [בא, צר עליה על ירושלים שלוש שנים]. הוו [היו] בה, בירושלים, הנהו תלתא עתירי [שלושה עשירים אלה]: נקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע, ובן ציצית הכסת. ומסבירים את שמותיהם: נקדימון בן גוריוןשנקדה לו חמה בעבורו, כמסופר, שזרחה לו השמש שלא בזמנה כדי להצילו מהפסד גדול. בן כלבא שבוע — כך קראו לו, שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב, יוצא כשהוא שבע. בן ציצית הכסתשהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתות, שלא היה הולך ברחוב על הארץ אלא היו שמים לפניו כסתות. איכא דאמרי [יש שאומרים]: שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי, שהיה יושב ביניהם.
The Roman authorities then sent Vespasian Caesar against the Jews. He came and laid siege to Jerusalem for three years. There were at that time in Jerusalem these three wealthy people: Nakdimon ben Guryon, ben Kalba Savua, and ben Tzitzit HaKesat. The Gemara explains their names: Nakdimon ben Guryon was called by that name because the sun shined [nakad] on his behalf, as it is related elsewhere (see Ta’anit 19b) that the sun once continued to shine in order to prevent him from suffering a substantial loss. Ben Kalba Savua was called this because anyone who entered his house when he was hungry as a dog [kelev] would leave satiated [save’a]. Ben Tzitzit HaKesat was referred to by that name because his ritual fringes [tzitzit] dragged along on blankets [keset], meaning that he would not walk in the street with his feet on the ground, but rather they would place blankets beneath him. There are those who say that his seat [kiseh] was found among the nobles of Rome, meaning that he would sit among them.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) חַד אֲמַר לְהוּ אֲנָא זָיֵינָּא לְהוּ בְּחִיטֵּי וּשְׂעָרֵי וְחַד אֲמַר לְהוּ בִּדְחַמְרָא וּבִדְמִלְחָא וּמִשְׁחָא וְחַד אֲמַר לְהוּ בִּדְצִיבֵי וְשַׁבַּחוּ רַבָּנַן לִדְצִיבֵי דְּרַב חִסְדָּא כֹּל אַקְלִידֵי הֲוָה מָסַר לְשַׁמָּעֵיהּ בַּר מִדְּצִיבֵי דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אֲכַלְבָּא דְחִיטֵּי בָּעֵי שִׁיתִּין אֲכַלְבֵּי דְצִיבֵי הֲוָה לְהוּ לְמֵיזַן עֶשְׂרִים וְחַד שַׁתָּא.

These three wealthy people offered their assistance. One of them said to the leaders of the city: I will feed the residents with wheat and barley. And one of them said to leaders of the city: I will provide the residents with wine, salt, and oil. And one of them said to the leaders of the city: I will supply the residents with wood. The Gemara comments: And the Sages gave special praise to he who gave the wood, since this was an especially expensive gift. As Rav Ḥisda would give all of the keys [aklidei] to his servant, except for the key to his shed for storing wood, which he deemed the most important of them all. As Rav Ḥisda said: One storehouse [akhleva] of wheat requires sixty storehouses of wood for cooking and baking fuel. These three wealthy men had between them enough commodities to sustain the besieged for twenty-one years.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קלד
קלדא(פסחים קט סנהדרין קי.) וכולהו אקלידי וגופלי דגילדא. ס״א אקלידי דקיפלי דגלדאי פי׳ קלידי מפתחות קופלי בלעז קנטר״ו גילדא עור. (סנהדרין קיג) מסר ליה אקלידא דמטרא (גיטין נו.) כל אקלידי מסר לשמעיה לבר מדציבי. (שבת פט) אבל עצים דחזו לבבא דאקליד׳ (מנחות נז) לעולם במקום אחד וחזו לבבא דאקלידא (חולין צג) א״ר כהנא אקלודי מיקלד בהו פי׳ מקום יש בירך שמתפצל ומתהפך פנימי על החיצון ובמקום דפרעי טבחי פי׳ מפתח בל״י קלידי:
א. [שליסעל.]
הוו להו – להנך תלתא עתירי חיטי ושערי וחמרא וציבי למיזן כל בני העיר עשרים וחד שתא.
ועשירים אלה התנדבו לעזור, חד [אחד] מהם אמר להו [להם]: אנא זיינא להו בחיטי ושע רי [אני אזון אותם, את בני העיר, בחיטים ושעורים], וחד [ואחד] אמר להו [להם]: אני אזון אותם בדחמרא ובדמלחא ומשחא [ביין ובמלח ובשמן], וחד [ואחד] אמר להו [להם]: בדציבי [בעצים] שאספק לכולם. ומעירים: ושבחו רבנן לדציבי [ושיבחו חכמים את זה שנתן עצים] שזו הוצאה גדולה מאד. שרב חסדא כל אקלידי הוה מסר לשמעיה [כל המפתחות של ביתו היה מוסר לשמשו], בר מדציבי [חוץ מהמפתח של מחסן העצים] שחשב שהוא חשוב ביותר. דאמר [שכן היה אומר] רב חסדא: אכלבא דחיטי בעי שיתין אכלבי דציבי [מחסן אחד של חיטים צריך ששים מחסנים של עצים] כדי לאפות אותם כראוי. הוה להו למיזן עשרים וחד שתא [היה להם במחסניהם מזון כדי לזון את הנצורים עשרים ואחת שנים].
These three wealthy people offered their assistance. One of them said to the leaders of the city: I will feed the residents with wheat and barley. And one of them said to leaders of the city: I will provide the residents with wine, salt, and oil. And one of them said to the leaders of the city: I will supply the residents with wood. The Gemara comments: And the Sages gave special praise to he who gave the wood, since this was an especially expensive gift. As Rav Ḥisda would give all of the keys [aklidei] to his servant, except for the key to his shed for storing wood, which he deemed the most important of them all. As Rav Ḥisda said: One storehouse [akhleva] of wheat requires sixty storehouses of wood for cooking and baking fuel. These three wealthy men had between them enough commodities to sustain the besieged for twenty-one years.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הֲווֹ בְּהוּ הָנְהוּ בִּרְיוֹנֵי אֲמַרוּ לְהוּ רַבָּנַן נִיפּוֹק וְנַעֲבֵיד שְׁלָמָא בַּהֲדַיְיהוּ לָא שַׁבְקִינְהוּ אֲמַרוּ לְהוּ נִיפּוֹק וְנַעֲבֵיד קְרָבָא בַּהֲדַיְיהוּ אֲמַרוּ לְהוּ רַבָּנַן לָא מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא קָמוּ קְלֹנְהוּ לְהָנְהוּ אַמְבָּרֵי דְּחִיטֵּי וּשְׂעָרֵי וַהֲוָה כַּפְנָא.

There were certain zealots among the people of Jerusalem. The Sages said to them: Let us go out and make peace with the Romans. But the zealots did not allow them to do this. The zealots said to the Sages: Let us go out and engage in battle against the Romans. But the Sages said to them: You will not be successful. It would be better for you to wait until the siege is broken. In order to force the residents of the city to engage in battle, the zealots arose and burned down these storehouses [ambarei] of wheat and barley, and there was a general famine.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בריוני – אנשים ריקים ופוחזים למלחמה.
אמרו להו רבנן – להנך בריוני.
לא מסתייעא מילתא – לנצח.
קמו – בריוני.
קלינהו להנך אמברי – לאוצרות התבואה ועצים כדי שילחמו.
הוו בהו הנהו בריוני [היו בהם, באנשי ירושלים, בריונים], אמרו להו רבנן [להם חכמים]: ניפוק ונעביד שלמא בהדייהו [נצא ונעשה שלום איתם, עם הרומאים]. לא שבקינהו [הניחו להם]. אמרו להו [להם] הבריונים: ניפוק ונעביד קרבא בהדייהו [נצא ונעשה מלחמה איתם], אמרו להו רבנן [להם חכמים]: לא מסתייעא מילתא [יסתייע הדבר] ומוטב שנחכה עד שיסור המצור. קמו קלנהו להנהו אמברי דחיטי ושע רי, והוה כפנא [עמדו הבריונים שרפו את המחסנים הללו של החיטים והשעורים, ונהיה רעב] ועשו זאת כדי להכריח את האנשים לצאת למלחמה.
There were certain zealots among the people of Jerusalem. The Sages said to them: Let us go out and make peace with the Romans. But the zealots did not allow them to do this. The zealots said to the Sages: Let us go out and engage in battle against the Romans. But the Sages said to them: You will not be successful. It would be better for you to wait until the siege is broken. In order to force the residents of the city to engage in battle, the zealots arose and burned down these storehouses [ambarei] of wheat and barley, and there was a general famine.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מָרְתָּא בַּת בַּיְיתּוֹס עַתִּירְתָּא דִּירוּשָׁלַיִם הַוְיָא שַׁדַּרְתֵּהּ לִשְׁלוּחַהּ וַאֲמַרָה לֵיהּ זִיל אַיְיתִי לִי סְמִידָא אַדַּאֲזַל אִיזְדַּבַּן אֲתָא אֲמַר לַהּ סְמִידָא לֵיכָּא חִיוָּרְתָּא אִיכָּא אֲמַרָה לֵיהּ זִיל אַיְיתִי לִי אַדַּאֲזַל אִיזְדַּבַּן אֲתָא וַאֲמַר לַהּ חִיוָּרְתָּא לֵיכָּא גּוּשְׁקְרָא אִיכָּא א״לאֲמַרָה לֵיהּ זִיל אַיְיתִי לִי אַדַּאֲזַל אִזְדַּבַּן אֲתָא וַאֲמַר לַהּ גּוּשְׁקְרָא לֵיכָּא קִימְחָא דִשְׂעָרֵי אִיכָּא אֲמַרָה לֵיהּ זִיל אַיְיתִי לִי אַדַּאֲזַל אִיזְדַּבַּן.

With regard to this famine it is related that Marta bat Baitos was one of the wealthy women of Jerusalem. She sent out her agent and said to him: Go bring me fine flour [semida]. By the time he went, the fine flour was already sold. He came and said to her: There is no fine flour, but there is ordinary flour. She said to him: Go then and bring me ordinary flour. By the time he went, the ordinary flour was also sold. He came and said to her: There is no ordinary flour, but there is coarse flour [gushkera]. She said to him: Go then and bring me coarse flour. By the time he went, the coarse flour was already sold. He came and said to her: There is no coarse flour, but there is barley flour. She said to him: Go then and bring me barley flour. But once again, by the time he went, the barley flour was also sold.
הערוך על סדר הש״סרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גשקר
גשקרא(שבת כ:) יצחק בר זעורי אמר גשקרא פי׳ הבינוני היוצא מן המשי ולא מן המובחר. (גיטין נו.) חיוריתא ליכא גושקרא איכא פי׳ הבינוני שמוציאין מן הקמח ובלשון ערבי כושקר:
א. [זיידען צייג קלייען.]
סמידא – סלת.
חיוורתא – פת נקייה.
גושקרא – פת קיבר שאונדיי״ר.
רש״י ד״ה גושקרא פת קיבר. עיין שבת דף כ ע״ב ברש״י ד״ה גושקרא:
ג ועל רעב זה מסופר: אשה אחת ושמה מרתא בת בייתוס עתירתא [עשירה] שבירושלים הויא [היתה]. שדרתה [שלחה] לשלוחה ואמרה ליה [לו]: זיל אייתי [לך הבא] לי סמידא [סולת]. אדאזל איזדבן [עד שהלך נמכרה הסולת]. אתא [בא] אמר לה: סמידא ליכא, חיורתא איכא [סולת אין, קמח יש], אמרה ליה [לו]: זיל אייתי [לך הבא] לי קמח. אדאזל אזדבן [עד שהלך נמכר הקמח]. אתא [בא] ואמר לה: חיורתא ליכא, גושקרא איכא [קמח אין, סובין יש]. אמרה ליה [לו]: זיל אייתי [לך הבא] לי. אדאזל אזדבן [עד שהלך נמכר] גם זה. אתא [בא] ואמר לה: גושקרא ליכא, קימחא דשערי איכא [סובין אין, קמח שעורים יש]. אמרה ליה [לו]: זיל אייתי [לך הבא] לי קמח שעורים. אדאזל איזדבן [עד שהלך נמכר] גם זה.
With regard to this famine it is related that Marta bat Baitos was one of the wealthy women of Jerusalem. She sent out her agent and said to him: Go bring me fine flour [semida]. By the time he went, the fine flour was already sold. He came and said to her: There is no fine flour, but there is ordinary flour. She said to him: Go then and bring me ordinary flour. By the time he went, the ordinary flour was also sold. He came and said to her: There is no ordinary flour, but there is coarse flour [gushkera]. She said to him: Go then and bring me coarse flour. By the time he went, the coarse flour was already sold. He came and said to her: There is no coarse flour, but there is barley flour. She said to him: Go then and bring me barley flour. But once again, by the time he went, the barley flour was also sold.
הערוך על סדר הש״סרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הֲוָה שְׁלִיפָא מְסָאנָא אֲמַרָה אִיפּוֹק וְאֶחְזֵי אִי מַשְׁכַּחְנָא מִידֵּי לְמֵיכַל אִיתִיב לַהּ פַּרְתָּא בְּכַרְעַאּ וּמִתָה.

She had just removed her shoes, but she said: I will go out myself and see if I can find something to eat. She stepped on some dung, which stuck to her foot, and, overcome by disgust, she died.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרתא – פרש של גללי בהמה.
ומתה – מחמת איסטניסותה.
הוה שליפא מסאנא [היתה חלוצת נעל, יחפה] באותה שעה, אמרה: איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל [אצא ואראה אם אמצא דבר מה לאכול], איתיב לה פרתא בכרעא [התיישב לה גלל ברגלה] ומתה, מכיון שהיתה כל כך מפונקת והגועל גרם לה למות.
She had just removed her shoes, but she said: I will go out myself and see if I can find something to eat. She stepped on some dung, which stuck to her foot, and, overcome by disgust, she died.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) קָרֵי עֲלַהּ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי {דברים כ״ח:נ״ו} הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנוּגָּה אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ אִיכָּא דְּאָמְרִי גרוגרות דר׳דְּרַבִּי צָדוֹק אֲכַלָה וְאִיתְּנִיסָא וּמִתָה דר׳דְּרַבִּי צָדוֹק יְתֵיב אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּתַעֲנִיתָא דְּלָא לֵיחָרֵב יְרוּשָׁלַיִם כִּי הֲוָה אָכֵיל מִידֵּי הֲוָה מִיתְחֲזֵי מֵאַבָּרַאי וְכִי הֲוָה בָּרֵיא מַיְיתִי לֵיהּ גְּרוֹגְרוֹת מָיֵיץ מַיַּיְהוּ וְשָׁדֵי לְהוּ.

Rabban Yoḥanan ben Zakkai read concerning her a verse found in the section of the Torah listing the curses that will befall Israel: “The tender and delicate woman among you who would not adventure to set the sole of her foot upon the ground” (Deuteronomy 28:56). There are those who say that she did not step on dung, but rather she ate a fig of Rabbi Tzadok, and became disgusted and died. What are these figs? Rabbi Tzadok observed fasts for forty years, praying that Jerusalem would not be destroyed. He became so emaciated from fasting that when he would eat something it was visible from the outside of his body. And when he would eat after a fast they would bring him figs and he would suck out their liquid and cast the rest away. It was one such fig that Marta bat Baitos found and that caused her death.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גרוגרות – מאותם שנשארו לרבי צדוק שמצץ את מימיה ומצאתה היא ואכלת׳ לרעבונה ומריח החולי של רבי צדוק שנכנס בגרוגרת טעמה ומתה באסטניסו׳.
הוה מתחזי – בגרונו.
מאבראי – מחמת שהיה כחוש.
כי הוה בריא – כשגמר תעניותיו ורצה להברות עצמו.
הוו מייתי ליה גרוגרות – תאנים יבשין מפני שלא היה יכול לבלוע דבר עבה והיה מוצץ את מימיהן ומשליך הגרוגרות.
קרי עלה [קרא עליה] רבן יוחנן בן זכאי כתוב זה שבפרשת הקללות שבתורה: ״הרכה בך והענגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרוך״ (דברים כח, נו). איכא דאמרי [יש שאומרים]: לא גלל היה זה, אלא גרוגרות של ר׳ צדוק אכלה, ואיתניסא [ונאנסה, חלתה] ומחמת גועל מתה. ומה הן הגרוגרות הללו? — שר׳ צדוק יתיב ארבעין שנין בתעניתא [ישב ארבעים שנים בתענית] ובתפילה שלא ליחרב [תחרב] ירושלים, וכל כך רזה גופו מן התעניות כי הוה אכיל מידי הוה מיתחזי מאבראי [שכאשר היה אוכל דבר היה נראה בולט מבחוץ]. וכי הוה בריא, מייתי ליה [וכאשר היה אוכל לאחר הצום, היו מביאים לו] גרוגרות, מייץ מייהו ושדי להו [היה מוצץ את מימיהן וזורק אותן], וזוהי הגרוגרת שמצאה מרתא בת בייתוס.
Rabban Yoḥanan ben Zakkai read concerning her a verse found in the section of the Torah listing the curses that will befall Israel: “The tender and delicate woman among you who would not adventure to set the sole of her foot upon the ground” (Deuteronomy 28:56). There are those who say that she did not step on dung, but rather she ate a fig of Rabbi Tzadok, and became disgusted and died. What are these figs? Rabbi Tzadok observed fasts for forty years, praying that Jerusalem would not be destroyed. He became so emaciated from fasting that when he would eat something it was visible from the outside of his body. And when he would eat after a fast they would bring him figs and he would suck out their liquid and cast the rest away. It was one such fig that Marta bat Baitos found and that caused her death.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) כִּי הֲוָה קָא נִיחָא נַפְשַׁהּ אַפִּיקְתֵּהּ לְכֹל דַּהֲבַא וְכַסְפַּא שְׁדֵיתֵיהּ בְּשׁוּקָא אֲמַרָה הַאי לְמַאי מִיבְּעֵי לִי וְהַיְינוּ דִּכְתִיב {יחזקאל ז׳:י״ט} כַּסְפָּם בְּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ.

It is further related that as she was dying, she took out all of her gold and silver and threw it in the marketplace. She said: Why do I need this? And this is as it is written: “They shall cast their silver in the streets and their gold shall be as an impure thing; their silver and their gold shall not be able to deliver them in the day of the wrath of the Lord; they shall not satisfy their souls, neither fill their bowels” (Ezekiel 7:19).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מספרים: כי הוה קאי ניחא נפשה [כאשר מתה], אפיקתא לכל דהבא וכספא [הוציאה את כל הזהב והכסף] שלה שדיתיה בשוקא [זרקה אותו בשוק], אמרה: האי למאי מיבעי לי [זה למה אני צריכה]! והיינו דכתיב [וזהו שנאמר]: ״כספם בחוצות ישליכו... לא יוכל להצילם ביום עברת ה׳, נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו״ (יחזקאל ז, יט).
It is further related that as she was dying, she took out all of her gold and silver and threw it in the marketplace. She said: Why do I need this? And this is as it is written: “They shall cast their silver in the streets and their gold shall be as an impure thing; their silver and their gold shall not be able to deliver them in the day of the wrath of the Lord; they shall not satisfy their souls, neither fill their bowels” (Ezekiel 7:19).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אַבָּא סִקְרָא רֵישׁ בִּרְיוֹנֵי דִּירוּשָׁלַיִם בַּר אֲחָתֵיהּ דְּרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הֲוָה שְׁלַח לֵיהּ תָּא בְּצִינְעָא לְגַבַּאי אֲתָא א״לאֲמַר לֵיהּ עַד אֵימַת עָבְדִיתוּ הָכִי וְקָטְלִיתוּ לֵיהּ לְעָלְמָא בְּכַפְנָא א״לאֲמַר לֵיהּ מַאי אֶיעֱבֵיד דְּאִי אָמֵינָא לְהוּ מִידֵּי קָטְלוּ לִי א״לאֲמַר לֵיהּ חֲזִי לִי תַּקַּנְתָּא לְדִידִי דְּאֶיפּוֹק אֶפְשָׁר דְּהָוֵי הַצָּלָה פּוּרְתָּא.

§ The Gemara relates: Abba Sikkara was the leader of the zealots [biryonei] of Jerusalem and the son of the sister of Rabban Yoḥanan ben Zakkai. Rabban Yoḥanan ben Zakkai sent a message to him: Come to me in secret. He came, and Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Until when will you do this and kill everyone through starvation? Abba Sikkara said to him: What can I do, for if I say something to them they will kill me. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Show me a method so that I will be able to leave the city, and it is possible that through this there will be some small salvation.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבא סיקרא – כך שמו.
שלח ליה – רבן יוחנן בן זכאי תא לגבאי בצנעא.
אמר ליה – רבן יוחנן בן זכאי.
עד אימתי עבדיתו הכי – דלא שבקיתון לאשלומי.
חזי לי תקנתא לדידי – שיניחוני לצאת מן העיר.
ד מסופר: אבא סקרא ריש בריוני [ראש הבריונים] של ירושלים, בר אחתיה [בן אחותו] של רבן יוחנן בן זכאי הוה [היה], שלח ליה [לו] רבן יוחנן בן זכאי: תא בצינעא לגבאי [בוא בחשאי אלי]. אתא [בא]. אמר ליה [לו] רבן יוחנן בן זכאי: עד אימת עבדיתו הכי, וקטליתו ליה לעלמא בכפנא [עד מתי אתם עושים כך, והורגים את העולם ברעב]? אמר ליה [לו] אבא סיקרא: מאי איעביד [מה אעשה], דאי אמינא להו מידי קטלו לי [שאם אומר להם דבר יהרגו אותי]! אמר ליה [לו]: חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק [ראה איזו תקנה בשבילי שאני אצא] מחוץ לעיר, אפשר על ידי כך דהוי [שתהא] הצלה פורתא [מעטה].
§ The Gemara relates: Abba Sikkara was the leader of the zealots [biryonei] of Jerusalem and the son of the sister of Rabban Yoḥanan ben Zakkai. Rabban Yoḥanan ben Zakkai sent a message to him: Come to me in secret. He came, and Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Until when will you do this and kill everyone through starvation? Abba Sikkara said to him: What can I do, for if I say something to them they will kill me. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Show me a method so that I will be able to leave the city, and it is possible that through this there will be some small salvation.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) א״לאֲמַר לֵיהּ נְקוֹט נַפְשָׁךְ בִּקְצִירֵי וליתי כּוּלֵּי עָלְמָא וְלִישַׁיְּילוּ בָּךְ וְאַיְיתִי מִידֵּי סַרְיָא וְאַגְנִי גַּבָּךְ וְלֵימְרוּ דְּנָח נַפְשָׁךְ וְלִיעַיְּילוּ בָּךְ תַּלְמִידָךְ וְלָא לֵיעוּל בָּךְ אִינִישׁ אַחֲרִינָא דְּלָא לרגשן בָּךְ דְּקַלִּיל אַתְּ דְּאִינְהוּ יָדְעִי דְּחַיָּיא קַלִּיל מִמִּיתָא.

Abba Sikkara said to him: This is what you should do: Pretend to be sick, and have everyone come and ask about your welfare, so that word will spread about your ailing condition. Afterward bring something putrid and place it near you, so that people will say that you have died and are decomposing. And then, have your students enter to bring you to burial, and let no one else come in so that the zealots not notice that you are still light. As the zealots know that a living person is lighter than a dead person.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נקוט נפשך בקצירי – החזק עצמך כחולה הוציא קול שאתה חולה.
לישיילו בך – כמו שאתה גוסס.
ואייתי מידי סריא – דבר מסריח כגון נבילה.
ואגני גבך – והשכב במטתך עמך שיאמרו מת הוא ומסריח כבר.
וליעיילו בך תלמידך – יכנסו תחת רגלי מטתך לשאת ולא יניחו אחרים לשאת דאינון ידעין דחייא קליל ממיתה.
אמר ליה [לו] אבא סיקרא: כך תעשה ותצא מן העיר: נקוט נפשך בקצירי [עשה עצמך חולה], וליתי כולי עלמא ולישיילו [ויבואו הכל וישאלו] בך לשלומך, כבחולה, שיתפרסם הדבר, ואחר כך אייתי מידי סריא ואגני גבך [הבא דבר מסריח והשכב לידך], ולימרו דנח נפשך [ושיאמרו שמתת] ומסריח כבר, וליעיילו בך תלמידך [ויכנסו אצלך, להוציאך, תלמידיך] ולא ליעול בך איניש אחרינא [יכנס אצלך איש אחר] כדי שלא לרגשן [ירגישו] בך דקליל את [שאתה קל], דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא [שהם, הבריונים יודעים שאדם חי קל ממת].
Abba Sikkara said to him: This is what you should do: Pretend to be sick, and have everyone come and ask about your welfare, so that word will spread about your ailing condition. Afterward bring something putrid and place it near you, so that people will say that you have died and are decomposing. And then, have your students enter to bring you to burial, and let no one else come in so that the zealots not notice that you are still light. As the zealots know that a living person is lighter than a dead person.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) עָבֵיד הָכִי נִכְנַס בּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִצַּד אֶחָד וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִצַּד אַחֵר כִּי מְטוֹ לְפִיתְחָא בְּעוֹ לְמִדְקְרֵיהּ אֲמַר לְהוּ יֹאמְרוּ רַבָּן דָּקְרוּ בְּעוֹ לְמִדְחֲפֵיהּ אֲמַר לְהוּ יֹאמְרוּ רַבָּן דָּחֲפוּ פְּתַחוּ לֵיהּ בָּבָא נְפַק.

Rabban Yoḥanan ben Zakkai did this. Rabbi Eliezer entered from one side and Rabbi Yehoshua from the other side to take him out. When they arrived at the entrance of the city on the inside, the guards, who were of the faction of the zealots, wanted to pierce him with their swords in order to ascertain that he was actually dead, as was the common practice. Abba Sikkara said to them: The Romans will say that they pierce even their teacher. The guards then wanted at least to push him to see whether he was still alive, in which case he would cry out on account of the pushing. Abba Sikkara said to them: They will say that they push even their teacher. The guards then opened the gate and he was taken out.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעו – הנך בריוני.
למדקריה – ברמחים שמא מערים הוא.
אמר להו – אבא סקרא.
יאמרו – הרומיים עליכם שאפילו רבן דקרו.
למידחפיה – אולי יצעק.
עביד הכי [עשה רבן יוחנן כך], נכנס בו מתחת למיטתו כדי לנושאה ר׳ אליעזר מצד אחד ור׳ יהושע מצד אחר, כי מטו לפיתחא [כאשר באו לפתח העיר] בעו למדקריה [רצו השומרים לדקור אותו] כדי לבדוק אם באמת מת הוא, שכן היו עושים. אמר להו [להם] אבא סיקרא: יאמרו הרומאים: רבן דקרו, כלומר, אפילו את רבם הם דוקרים! בעו למדחפיה [רצו לדחוף אותו] לבדוק אולי חי הוא ויצעק מחמת הדחיפה. אמר להו [להם] אבא סיקרא: יאמרו: רבן דחפו! פתחו ליה בבא, נפק [פתחו לו את השער, יצא], כלומר, הוציאו אותו.
Rabban Yoḥanan ben Zakkai did this. Rabbi Eliezer entered from one side and Rabbi Yehoshua from the other side to take him out. When they arrived at the entrance of the city on the inside, the guards, who were of the faction of the zealots, wanted to pierce him with their swords in order to ascertain that he was actually dead, as was the common practice. Abba Sikkara said to them: The Romans will say that they pierce even their teacher. The guards then wanted at least to push him to see whether he was still alive, in which case he would cry out on account of the pushing. Abba Sikkara said to them: They will say that they push even their teacher. The guards then opened the gate and he was taken out.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) כִּי מְטָא לְהָתָם אֲמַר שְׁלָמָא עֲלָךְ מַלְכָּא שְׁלָמָא עֲלָךְ מַלְכָּא א״לאֲמַר לֵיהּ מִיחַיְּיבַתְּ תְּרֵי קְטָלָא חֲדָא דְּלָאו מַלְכָּא אֲנָא וְקָא קָרֵית לִי מַלְכָּא וְתוּ אִי מַלְכָּא אֲנָא עַד הָאִידָּנָא אַמַּאי לָא אָתֵית לְגַבַּאי א״לאֲמַר לֵיהּ דְּקָאָמְרַתְּ לָאו מַלְכָּא אֲנָא

When Rabban Yoḥanan ben Zakkai reached there, i.e., the Roman camp, he said: Greetings to you, the king; greetings to you, the king. Vespasian said to him: You are liable for two death penalties, one because I am not a king and yet you call me king, and furthermore, if I am a king, why didn’t you come to me until now? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: As for what you said about yourself: I am not a king,
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלאו מלכא אנא – והתעללת בי.
כי מטא להתם [כאשר הגיע רבן יוחנן לשם] למחנה הרומאים, אמר לאספסיינוס: ״שלמא עלך מלכא, שלמא עלך מלכא״ [שלום עליך המלך, שלום עליך המלך]! אמר ליה [לו] אספסיינוס: מיחייבת תרי קטלא [מחויב אתה שתי מיתות], חדא, דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא [אחת, שאין אני מלך ואתה קורא לי מלך]! ותו, אי מלכא אנא, עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי [ועוד, אם מלך אני, עד עכשיו מדוע לא באת אלי]? אמר ליה [לו] רבן יוחנן בתשובה לשאלותיו: דקאמרת ״לאו מלכא אנא״ [מה שאמרת ״אין אני מלך״]
When Rabban Yoḥanan ben Zakkai reached there, i.e., the Roman camp, he said: Greetings to you, the king; greetings to you, the king. Vespasian said to him: You are liable for two death penalties, one because I am not a king and yet you call me king, and furthermore, if I am a king, why didn’t you come to me until now? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: As for what you said about yourself: I am not a king,
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144