×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לְיָנוֹקָא פְּסוֹק לִי פְּסוּקָךְ א״לאֲמַר לֵיהּ {ירמיהו ד׳:ל׳} וְאַתְּ שָׁדוּד מַה תַּעֲשִׂי כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי וְגוֹ׳.
a child: Recite your verse to me. He recited to him: “And you, spoiled one, what are you doing, that you clothe yourself with scarlet, that you deck yourself with ornaments of gold, that you enlarge your eyes with paint? In vain you make yourself fair” (Jeremiah 4:30).
פירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
לינוקא [לתינוק]: פסוק לי פסוקך. אמר ליה [לו]: ״ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי״ (ירמיהו ד, ל).
a child: Recite your verse to me. He recited to him: “And you, spoiled one, what are you doing, that you clothe yourself with scarlet, that you deck yourself with ornaments of gold, that you enlarge your eyes with paint? In vain you make yourself fair” (Jeremiah 4:30).
פירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) עַיְּילֵיהּ לְבֵי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִיתִי עַד דְּעַיְּילֵיהּ לִתְלֵיסַר בֵּי כְנִישָׁתָא כּוּלְּהוּ פְּסַקוּ לֵיהּ כִּי הַאי גַוְונָא לְבָתְרָא א״לאֲמַר לֵיהּ פְּסוֹק לִי פְּסוּקָךְ א״לאֲמַר לֵיהּ {תהלים נ׳:ט״ז} וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וְגוֹ׳ הָהוּא יָנוֹקָא הֲוָה מְגַמְגֵּם בְּלִישָּׁנֵיהּ אִשְׁתְּמַע כְּמָה דַּאֲמַר לֵיהּ וְלֶאֱלִישָׁע אָמַר אֱלֹהִים אִיכָּא דְּאָמְרִי סַכִּינָא הֲוָה בַּהֲדֵיהּ וְקַרְעֵיהּ וְשַׁדַּרֵיהּ לִתְלֵיסַר בֵּי כְנִישָׁתֵי וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אֲמַר אִי הֲוַאי בִּידִי סַכִּינָא הֲוָה קָרַעְנָא לֵיהּ.

He brought him to another synagogue, until he had brought him into thirteen synagogues, where all the children recited to him similar verses that speak of the hopeless situation of the wicked. At the last one, he said to him: Recite your verse to me. He recited to him: “And to the wicked [velerasha] God says, what is it for you to declare My statutes” (Psalms 50:16). The Gemara relates: That child had a stutter, so it sounded as though he were saying to him: Vele’elisha, i.e., and to Elisha, God says. This made Elisha think the child was deliberately insulting him. Some say Aḥer had a knife, and he tore the child apart and sent him to the thirteen synagogues. And others say that Aḥer merely said: Had I a knife, I would have torn him apart.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והאי דבדק אחר בינוקי משום דהוה ר׳ מאיר מפצר ליה לחזור בתשובה ולא היה לבו חפץ, ואמר לו: שמעתי מאחורי הפרגוד, והוא מעיקרא טינא היתה דלא פסק1 זימר יווני2 מביתו, ובשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה סיפרי מינין היו נושרין מחיקו ויצא לתרבות רעה.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״ספק״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא, וכן בר״ח מו״ק י״ז. בכ״י וטיקן 128: ״זוונו״.
ערך לגס
לגסא(חגיגה טו:) בענין אחר ההוא ינוקא לגס בלישניה הוה (א״ב בנוסחאות כתוב הוה מגמגם בלישניה):
א. [פערהיען.]
עייליה לבי כנישתא אחריתי, עד דעייליה לתליסר בי כנישתא, כולהו פסקו ליה כי האי גוונא [הכניסו לבית כנסת אחר, עד שהכניסו לשלושה עשר בתי כנסת וכל התינוקות כולם פסקו לו, כעין זה] פסוקים האומרים שאין לו לרשע תקנה. לבתרא [לאחרון] אמר ליה [לו]: פסוק לי פסוקך. אמר ליה [לו]: ״ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי״ (תהלים נ, טז). ומספרים: ההוא ינוקא הוה [אותו תינוק היה] מגמגם בלישניה [בלשונו], אשתמע כמה דאמר ליה [נשמע כאילו אומר לו]: ולאלישע אמר אלהים, ונראה לאלישע בן אבויה כאילו תינוק זה מתכוון להעליבו, איכא דאמרי [יש אומרים]: סכינא הוה בהדיה וקרעיה ושדריה לתליסר בי כנישתי [סכין היתה עמו, עם אחר, וקרע אותו, את התינוק ושלח אותו לשלושה עשר בתי הכנסת]. ואיכא דאמרי [יש אומרים] שאמר: אי הואי בידי סכינא, הוה קרענא ליה [אם היתה בידי סכין, הייתי קורע אותו].
He brought him to another synagogue, until he had brought him into thirteen synagogues, where all the children recited to him similar verses that speak of the hopeless situation of the wicked. At the last one, he said to him: Recite your verse to me. He recited to him: “And to the wicked [velerasha] God says, what is it for you to declare My statutes” (Psalms 50:16). The Gemara relates: That child had a stutter, so it sounded as though he were saying to him: Vele’elisha, i.e., and to Elisha, God says. This made Elisha think the child was deliberately insulting him. Some say Aḥer had a knife, and he tore the child apart and sent him to the thirteen synagogues. And others say that Aḥer merely said: Had I a knife, I would have torn him apart.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּאַחֵר אָמְרִי לָא מֵידָן לִידַיְּינֵיהּ וְלָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי לֵיתֵי לָא מֵידָן לִידַיְּינֵיהּ מִשּׁוּם דַּעֲסַק בְּאוֹרָיְיתָא וְלָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי לֵיתֵי מִשּׁוּם דַּחֲטָא אֲמַר ר״מרַבִּי מֵאִיר מוּטָב דְּלִידַיְּינֵיהּ וְלֵיתֵי לְעָלְמָא דְּאָתֵי מָתַי אָמוּת וְאַעֲלֶה עָשָׁן מִקִּבְרוֹ כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דר׳דְּרַבִּי מֵאִיר סְלֵיק קוּטְרָא מִקִּבְרֵיהּ דְּאַחֵר.

The Gemara relates: When Aḥer passed away, the Heavenly Court declared that he should not be judged, nor brought into the World-to-Come. He should not be judged in a manner befitting his deeds, because he occupied himself with Torah, whose merit protects him. And he should not be brought into the World-to-Come because he sinned. Rabbi Meir said: It is better that he be judged properly and be brought into the World-to-Come. When I die I will request this of Heaven, and I will cause smoke to rise up from his grave, as a sign that he is being sentenced in Gehenna. The Gemara relates: When Rabbi Meir passed away, smoke rose up from the grave of Aḥer, implying that Rabbi Meir’s wish was granted.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זה שאמר ר׳ מאיר: מתי אמות ואעלה עשן מקברו – כלומר ידין אותו הקב״ה באש יוקדת מעלה עשן כדי שיתכפרו לו עוונותיו ויזכה לעולם הבא. וכיון שהגיע ר׳ מאיר למות ביקש רחמים על זה, וקיבל תפילתו. וכיון שמת, עלה עשן מקברו של אחר.
כי שכיב – אחר.
אמרי – ברקיע לא מידין נידייניה כו׳.
לא מידן לדייניה משום דעסק כו׳. הא ודאי דהוה אחר מכלל פושעי ישראל בגופן דאמרינן בהו פ״ק דר״ה יורדין לגיהנם ונידונין בה י״ב חדש לאחר י״ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת כו׳ תורתו היתה מגנת עליו מדינה של גיהנם כדקאמר משום דעסק באורייתא וכדכתיב בשכבך תשמור עליך גו׳ ולא לעלמא דאתי ליתי דאין לו שום זכות להיות זוכה לעולם הבא ורבי מאיר ביקש עליו בהיפך זה דלדייניה על עבירותיו בגיהנם ויהיה זוכה לעוה״ב בשביל תורתו כדאמרינן בעלמא דאינו דומה שיהיה הרב בגיהנם והתלמיד בג״ע דר״מ תלמיד של אחר היה כדלקמן:
אעלה עשן מקברו כו׳. כמה רשעים שמתין ונידונין בגיהנם ואין אנו רואין שום עשן עולה מקבריהם ואפשר ע״ד שאמרו ותגזור אומר ויקם לך שהצדיקים גוזרין והקב״ה מקיים ה״נ ר״מ ביקש על זאת דלידייניה לאחר ויעלה עשן מקברו להודיע לרבים שנתקיימה גזירת ר״מ וה״נ איכא למימר בפ׳ ד׳ מיתות בר״ע שהעלה עשן מקבר אביו של טורנוסרופוס הרשע חוץ מבשבת להודיע לו שזה הוא יום השבת גם נראה דבהך עובדא דהכא ודהתם גם שעלה עשן מהקבר אשר שם הגוף על דין שריפת הנשמה בגיהנם הראוי להם כדמסיק דאפי׳ שומר הפתח כו׳ דהיינו שומר פתח של גיהנם כפרש״י ועוד כדאמרינן פרק חלק שהקב״ה מביא הנשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד שנאמר יקרא אל השמים גו׳:
א מסופר: כי נח נפשיה [כאשר נחה נפשו, מת] אחר, אמרי [אמרו] בבית דין של מעלה: שלא מידן לידייניה [ידונו אותו] ולא לעלמא דאתי ליתי [יבוא לעולם הבא]. שלא מידן לידייניה [ידונו אותו] כראוי לו — משום שעסק באורייתא [בתורה], וזכות התורה מגינה עליו, ושלא לעלמא דאתי ליתי [יבוא לעולם הבא], משום שחטא. אמר ר׳ מאיר: מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי [שידונו אותו כראוי ושיבוא לעולם הבא], מתי אמות ואז אבקש דבר זה בשמים, ואעלה עשן מקברו שידעו שהוא נידון בגיהנם. ומספרים: כי נח נפשיה [כאשר נחה נפשו, נפטר] ר׳ מאיר סליק קוטרא מקבריה [עלה עשן מקברו] של אחר, משמע, שנתקבלה בקשתו.
The Gemara relates: When Aḥer passed away, the Heavenly Court declared that he should not be judged, nor brought into the World-to-Come. He should not be judged in a manner befitting his deeds, because he occupied himself with Torah, whose merit protects him. And he should not be brought into the World-to-Come because he sinned. Rabbi Meir said: It is better that he be judged properly and be brought into the World-to-Come. When I die I will request this of Heaven, and I will cause smoke to rise up from his grave, as a sign that he is being sentenced in Gehenna. The Gemara relates: When Rabbi Meir passed away, smoke rose up from the grave of Aḥer, implying that Rabbi Meir’s wish was granted.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן גְּבוּרְתָּא למיקלא רַבֵּיהּ חַד הֲוָה בֵּינַנָא וְלָא מָצֵינַן לְאַצּוֹלֵיהּ אי נקטיה בְּיָד מַאן מַרְמֵי לֵיהּ מאן אָמַר מָתַי אָמוּת וַאֲכַבֶּה עָשָׁן מִקִּבְרוֹ כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן פְּסַק קוּטְרָא מִקִּבְרֵיהּ דְּאַחֵר פְּתַח עֲלֵיהּ הַהוּא סַפְדָנָא אֲפִילּוּ שׁוֹמֵר הַפֶּתַח לֹא עָמַד לְפָנֶיךָ רַבֵּינוּ.

Rabbi Yoḥanan said: Was this a mighty deed on Rabbi Meir’s part, to burn his teacher? Was this the only remedy available? Can it be that there was one Sage among us who left the path and we cannot save him? If we hold him by the hand, who will remove him from our protection; who? Rabbi Yoḥanan continued and said: When I die I will have the smoke extinguished from his grave, as a sign that he has been released from the sentence of Gehenna and brought to the World-to-Come. Indeed, when Rabbi Yoḥanan passed away, the smoke ceased to rise up from the grave of Aḥer. A certain eulogizer began his eulogy of Rabbi Yoḥanan with the following: Even the guard at the entrance could not stand before you, our rabbi. The guard at the entrance to Gehenna could not prevent Rabbi Yoḥanan from arranging the release of Aḥer.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ יוחנן אמר: חד הוה כאן – כלומר אחד מן חכמי מדרשינו1 חטא, אין בנו זכות לפני הקב״ה להצילו מדינה של גיהנם. מתי אמות ואפסיק עשן מקברו.
1. כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא תוקן ל: ״בית מדרשנו״. והשוו לשון ר״ח חגיגה ד׳.
חדא הוה ביננא – תלמיד אחד הי׳ בינינו ונכשל ויצא לתרבות רעה ואין כח בין כולנו להביאו לעולם הבא.
אי נקטי ליה ביד מאן מרמי ליה – אם אוחז אני בידו להביאו לעולם הבא מי יקחנו מידי מרמי לשון נוטל מידי ויש לו דוגמא בפסחים (דף י:) ארמויי ארמייה מיניה גבי ככר בפי עכבר.
מאן – כמו מנאי לשון קצר הוא.
שומר הפתח – של גיהנם לא עמד לפניך רבינו בבואך להוציא אחר משם.
גבורתא למקליא רביה כו׳. גם שעשה זה לטובתו של רביה שיזכה לעוה״ב מ״מ לפי הנראה מהרואים דמיקלא רביה ולא יראו שיזכה לעוה״ב אין כאן טובה לרביה ועוד דאם היא טובה לרביה מצד שיזכה לעוה״ב הרי היא רעה לו דלידייניה ואפשר דרוצה יותר דלא לידייניה ולא ליתי לעלמא דאתי כמשל לא מדובשך ולא מעוקצך:
אמר ר׳ יוחנן: וכי גבורתא [גבורה] היא למיקלא רביה [לשרוף את רבו]?! ורק זו בלבד אפשר היה לעשות לתקנתו? חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה [אחד היה בינינו בין החכמים שהתקלקל ואין אנחנו יכולים להצילו]? אי נקטיה [אם נחזיק אותו] ביד, מאן מרמי ליה מאן [מי יוציא אותו מידינו, מי]? אמר ר׳ יוחנן: מתי אמות ואכבה עשן מקברו להודיע שהוציאוהו מדין גיהנם והביאוהו לחיי עולם הבא. ואכן, כי נח נפשיה [כאשר נחה נפשו, נפטר] ר׳ יוחנן פסק קוטרא מקבריה [עשן מקברו] של אחר, פתח עליה [עליו] ההוא ספדנא [ספדן אחד] בהספידו את ר׳ יוחנן, וכך אמר: אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך, רבינו. שהרי שומר הפתח של גיהנם לא יכול היה לעמוד בפני ר׳ יוחנן שהוציא את אחר משם.
Rabbi Yoḥanan said: Was this a mighty deed on Rabbi Meir’s part, to burn his teacher? Was this the only remedy available? Can it be that there was one Sage among us who left the path and we cannot save him? If we hold him by the hand, who will remove him from our protection; who? Rabbi Yoḥanan continued and said: When I die I will have the smoke extinguished from his grave, as a sign that he has been released from the sentence of Gehenna and brought to the World-to-Come. Indeed, when Rabbi Yoḥanan passed away, the smoke ceased to rise up from the grave of Aḥer. A certain eulogizer began his eulogy of Rabbi Yoḥanan with the following: Even the guard at the entrance could not stand before you, our rabbi. The guard at the entrance to Gehenna could not prevent Rabbi Yoḥanan from arranging the release of Aḥer.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בִּתּוֹ שֶׁל אַחֵר אָתְיָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲמַרָה לֵיהּ רַבִּי פַּרְנְסֵנִי אָמַר לָהּ בַּת מִי אַתְּ אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ שֶׁל אַחֵר אֲנִי אָמַר לָהּ עֲדַיִין יֵשׁ מִזַּרְעוֹ בָּעוֹלָם וְהָא כְּתִיב {איוב י״ח:י״ט} לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְאֵין שָׂרִיד בִּמְגוּרָיו אָמְרָה לוֹ זְכוֹר לְתוֹרָתוֹ וְאַל תִּזְכּוֹר מַעֲשָׂיו מִיָּד יָרְדָה אֵשׁ וְסִכְסְכָה סַפְסָלוֹ שֶׁל רַבִּי בָּכָה וְאָמַר רַבִּי וּמָה לַמִּתְגַּנִּין בָּהּ כָּךְ לַמִּשְׁתַּבְּחִין בָּהּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

The Gemara relates: The daughter of Aḥer came before Rabbi Yehuda HaNasi and said to him: Rabbi, provide me with sustenance, as she was in need of food. He said to her: Whose daughter are you? She said to him: I am the daughter of Aḥer. He said to her, angrily: Is there still of his seed remaining in the world? But isn’t it stated: “He shall have neither son nor grandson among his people or any remaining in his dwellings” (Job 18:19)? She said to him: Remember his Torah, and do not remember his deeds. Immediately, fire descended and licked Rabbi Yehuda HaNasi’s bench. Rabbi Yehuda HaNasi wept and said: If God protects the honor of those who treat the Torah with contempt in such a manner, as Aḥer despised the Torah and relinquished its teachings, how much more so would He do for those who treat it with honor.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אסור ללמוד תורה אלא מפי הגון שנא׳ ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך י״י צבאות הוא אם דומה הרב למלאך י״י צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו וכו׳:
עדיין יש מזרעו כו׳ לא נין ולא נכד גו׳. כמה רשעים כן עשו ויש להם עדיין זרע בעולם ואפשר לדעת רבי דזה גרע טפי שיודע רבונו ומורד בו כמ״ש בשם הירושלמי:
ירדה אש וסכסכה כו׳. אש הזה הוא רמז לתורתו שנקרא דת אש וכמ״ש לו זכור תורתו:
מסופר: בתו של אחר אתיא לקמיה [באה לפניו], לפני רבי, אמרה ליה [לו]: רבי, פרנסני, שהיתה זקוקה למזונות. אמר לה: בת מי את? אמרה לו: בתו של אחר אני. אמר לה בכעס: עדיין יש מזרעו בעולם?! והא כתיב [והרי נאמר] ״לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו״ (איוב יח, יט)! אמרה לו לרבי: זכור לתורתו, ואל תזכור מעשיו. מיד ירדה אש וסכסכה (לחכה) ספסלו של רבי. בכה ואמר רבי: ומה למתגנין בה לאחר, שהתורה היתה מגונה בעיניו ופרש ממנה — כך, הקדוש ברוך הוא מקפיד על כבודו, למשתבחין בה, על אחת כמה וכמה!
The Gemara relates: The daughter of Aḥer came before Rabbi Yehuda HaNasi and said to him: Rabbi, provide me with sustenance, as she was in need of food. He said to her: Whose daughter are you? She said to him: I am the daughter of Aḥer. He said to her, angrily: Is there still of his seed remaining in the world? But isn’t it stated: “He shall have neither son nor grandson among his people or any remaining in his dwellings” (Job 18:19)? She said to him: Remember his Torah, and do not remember his deeds. Immediately, fire descended and licked Rabbi Yehuda HaNasi’s bench. Rabbi Yehuda HaNasi wept and said: If God protects the honor of those who treat the Torah with contempt in such a manner, as Aḥer despised the Torah and relinquished its teachings, how much more so would He do for those who treat it with honor.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ור״מוְרַבִּי מֵאִיר הֵיכִי גְּמַר תּוֹרָה מִפּוּמֵּיהּ דְּאַחֵר וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב {מלאכי ב׳:ז׳} כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה׳ צְבָאוֹת הוּא אאִם דּוֹמֶה הָרַב לְמַלְאַךְ ה׳ צְבָאוֹת יְבַקְּשׁוּ תּוֹרָה מִפִּיהוּ וְאִם לָאו אַל יְבַקְּשׁוּ תּוֹרָה מִפִּיהוּ.

The Gemara poses a question: And Rabbi Meir, how could he learn Torah from the mouth of Aḥer? But didn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “For the priest’s lips should keep knowledge, and they should seek Torah from his mouth; for he is an angel of the Lord of hosts” (Malachi 2:7)? The verse teaches: If the rabbi is similar to an angel of the Lord of hosts, perfect in his ways, they should seek Torah from his mouth; but if not, they should not seek Torah from his mouth.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ מאיר היכי הוה גמיר מאחר? והכתיב: כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך י״י צבאות {הוא}1. ואמר ר׳ יוחנן: אם דומה הרב למלאך י״י צבאות – יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו – אל יבקשו תורה מפיהו.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״הוא״.
וכן אסור ללמוד מכל מי שכופר באמונה ואם לא מצא אחר ילמד ויזהר שלא יטעה אחריו אלא רמון מצא יאכל תוכו ויזרוק קלפתו הוא שאמרו ז״ל הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי:
מ״ד כי שפתי הן גו׳ אם דומה הרב למלאך כו׳ ה״פ כי הכהן משבט לוי הוא מורה התורה. ומלמדה לישראל כמ״ש יורו משפטיך ליעקב גו׳ ואמר גם כי הוא שומר בשפתיו דעת ללמדך תורה אם תבקש ללמוד תורה מפיהו ראה אם דומה הוא במעשיו למלאך:
ב ושואלים: ור׳ מאיר היכי גמר [כיצד למד] תורה מפומיה [מפיו] של אחר? והאמר [והרי אמר] רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה׳ צבאות הוא״ (מלאכי ב, ז), ללמד: אם דומה הרב למלאך ה׳ צבאות שהוא שלם במעשיו — יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו — אל יבקשו תורה מפיהו!
The Gemara poses a question: And Rabbi Meir, how could he learn Torah from the mouth of Aḥer? But didn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “For the priest’s lips should keep knowledge, and they should seek Torah from his mouth; for he is an angel of the Lord of hosts” (Malachi 2:7)? The verse teaches: If the rabbi is similar to an angel of the Lord of hosts, perfect in his ways, they should seek Torah from his mouth; but if not, they should not seek Torah from his mouth.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ ר״מרַבִּי מֵאִיר קְרָא אַשְׁכַּח וּדְרַשׁ {משלי כ״ב:י״ז} הַט אׇזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי לְדַעְתָּם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לְדַעְתִּי.

Reish Lakish said: Rabbi Meir found a verse and interpreted it homiletically: “Incline your ear, and hear the words of the wise, and apply your heart to My knowledge” (Proverbs 22:17). It does not state “to their knowledge,” but “to My knowledge.” In other words, one must listen to the words of the Sages, despite their flaws, provided that their opinion concurs with that of God.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואף על גב דאמרינן, ר׳ מאיר קרא אחרינא אשכח וסמך עליה, דכתיב: הט אוזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי1לדעתם לא נאמר, אלא לדעתי2 – מכלל שיש לך לקבל תורתו ולא דעתו.
1. כן תוקן בדפוס וילנא, וכן בפסוק ובעדי נוסח של הבבלי. בכ״י וטיקן 128: ״לדעתו״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא, וכן בפסוק ובעדי נוסח של הבבלי. בכ״י וטיקן 128: ״לדעתו״.
לדעתם לא נאמר – אלמא ברשיעי עסיקינן וקאמר הט אזנך.
קרא אשכח ודרש הט אזניך ושמע גו׳. לפי שכל אברים שבאדם נבראין לעשות רצון קונם בפרט האוזן שיהא ציית לשמוע דברי חכמים אבל שאר כלים ואברי המעשה שבאדם אשר הלב הוא העיקר בהם לא יהיו צייתי׳ לדעת חכמים בכל פעם שמא רשעים הם אבל תשית לבך וכל שאר אברים לדעתי דהיינו לשמים וכן מקרא דמייתי שמעי בת שהיא כ״י וראי להטות אברי אזניך לחכמים אשר יסוד המזמור נאמר עליהם למנצח על שושנים גו׳ כפרש״י שם אבל בשאר אברים אל תציית להם שמא רשעים הם ושכחי עמך גו׳ דהיינו מעשיהם הרעים:
אמר ריש לקיש: ר׳ מאיר קרא אשכח [פסק מצא] ודרש, ועל פיו עשה כן, שנאמר: ״הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי״ (משלי כב, יז), ״לדעתם״ — לא נאמר, אלא לדעתי. כלומר: צריך לשמוע דברי חכמים, גם אם חכמים אלה פגומים הם, אבל אין לקבל דעתם אלא יש לשים לב לדעת המקום.
Reish Lakish said: Rabbi Meir found a verse and interpreted it homiletically: “Incline your ear, and hear the words of the wise, and apply your heart to My knowledge” (Proverbs 22:17). It does not state “to their knowledge,” but “to My knowledge.” In other words, one must listen to the words of the Sages, despite their flaws, provided that their opinion concurs with that of God.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַב חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא {תהלים מ״ה:י״א} שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אׇזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ וְגוֹ׳.

Rav Ḥanina said that one can find support for this idea from here: “Listen, daughter and consider, and incline your ear; forget also your own people and your father’s house” (Psalms 45:11), which likewise indicates that one must listen to the words of a Sage while forgetting, i.e., ignoring, the faulty aspects of his teachings.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הטי אזנך – לשמוע ואת מעשיהם שכחי ואל תלמדי אותן.
רב חנינא אמר סמך לזה מהכא [מכאן]: ״שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך״ (תהלים מה, יא), שצריך לשמוע דברי החכם, אבל יש לשכוח צדדים פגומים שבתורתו.
Rav Ḥanina said that one can find support for this idea from here: “Listen, daughter and consider, and incline your ear; forget also your own people and your father’s house” (Psalms 45:11), which likewise indicates that one must listen to the words of a Sage while forgetting, i.e., ignoring, the faulty aspects of his teachings.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי לָא קַשְׁיָא הָא בְּגָדוֹל הָא בְּקָטָן.

The Gemara asks: If so, the verses contradict each other, for one source states that one may learn only from a scholar who is perfect in his ways, while the other indicates that it is permitted even to learn from one whose character is flawed. The Gemara answers: This is not difficult. This case, in which it is permitted to a flawed scholar, is referring to an adult; whereas that case, which prohibits doing so, is referring to a minor, who should learn only from a righteous person, so that his ways are not corrupted by a teacher with flawed character.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן: קשו קראי אהדדי. ושנינן: הא דאמרינן: אם דומה הרב למלאך י״י צבאות יבקשו תורה מפיהו – בקטן דעביד כדעתיה דרביה, דחיישינן דילמא מפיק ליה לתרבות רעה. אבל גדול דכדעתא דנפשיה קא עביד – הט אוזנך ושמע דברי חכמים וגו׳.
גדול – היודע ליזהר [שלא ילמוד] מעשיו יכול ללמוד תורה מפיו.
הא בגדול הא בקטן – והא דריש פ׳ בתרא דמו״ק (מועד קטן יז.) דהוו סנו שומעניה דשמתיה רב יהודה איכא למימר דקטנים הוו דגרסי קמיה וחיישי׳ דלמא מימשכי אי נמי אפילו הוו גדולים נידהו רב יהודה כיון שמצא מקום לנדותו ובדין היה כיון דסנו שומעניה. הר״ר אלחנן.
ושואלים: אם כן, קשו קראי אהדדי [קשים הכתובים זה על זה]? שממקור אחד למדים שמותר ללמוד רק מחכם שמעשיו מושלמים, ובמקום אחר למדים שאפשר ללמוד גם ממי שהוא פגום במעשיו! ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה]; הא [זה] שאמרנו שמותר הרי זה באדם גדול, הא [זה] שאמרנו שאסור, הרי זה באדם קטן שראוי לו ללמוד רק מאיש צדיק כדי שלא יתקלקל על ידי רבו.
The Gemara asks: If so, the verses contradict each other, for one source states that one may learn only from a scholar who is perfect in his ways, while the other indicates that it is permitted even to learn from one whose character is flawed. The Gemara answers: This is not difficult. This case, in which it is permitted to a flawed scholar, is referring to an adult; whereas that case, which prohibits doing so, is referring to a minor, who should learn only from a righteous person, so that his ways are not corrupted by a teacher with flawed character.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר אָמְרִי בְּמַעְרְבָא ר״מרַבִּי מֵאִיר אֲכַל תַּחְלָא וּשְׁדָא שִׁיחְלָא לְבָרָא דָּרֵשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב {שיר השירים ו׳:י״א} אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל וְגוֹ׳ לָמָּה נִמְשְׁלוּ ת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֶאֱגוֹז לוֹמַר לָךְ מָה אֱגוֹז זֶה אע״פאַף עַל פִּי שֶׁמְּלוּכְלָךְ בְּטִיט וּבְצוֹאָה אֵין מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ נִמְאָס אַף ת״חתַּלְמִיד חָכָם אע״פאַף עַל פִּי שֶׁסָּרַח אֵין תּוֹרָתוֹ נִמְאֶסֶת.

When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: In the West, Eretz Yisrael, they say: Rabbi Meir ate a half-ripe date and threw the peel away. In other words, he was able to extract the important content from the inedible shell. Rava taught: What is the meaning of that which is written: “I went down into the garden of nuts, to look at the green plants of the valley” (Song of Songs 6:11)? Why are Torah scholars compared to nuts? To tell you: Just as this nut, despite being soiled with mud and excrement, its content is not made repulsive, as only its shell is soiled; so too a Torah scholar, although he has sinned, his Torah is not made repulsive.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פירוש שילחה1 – קליפתה שהיא כסותה ותיקה.
1. כן כנראה צ״ל, וכן בשני כ״י של הבבלי. בכ״י וטיקן 128: ״שילחם״. בדפוס וילנא שינו ל: ״שיחלא״.
ערך תחל
תחלא(מועד קטן יא.) כוורא תחלי וחלבא פי׳ תמרים שלא בישלו כל צרכן (חגיגה טו:) אכיל תוחלנא ושדי קשייתא לבר פי׳ אכיל תמרה ושדי גרעינה (גיטין פט) אצפא דתוחלא עיין בערך אצפא (שבת קט) ליבלע תחלי חיוורתא (גיטין סט) לאפתוחי ליה לינפח ליה חבריה תחלי חיוורתא פי׳ שחלים לבנים (שבת קיג) ההוא גברא דאכיל גרגושתא ואכיל תחלי וקדחי ליה (כתובות ס) דאכלה תחלא הוו לה בני דילפני (בבא מציעא קח) הני תחלי דבי כיתנא אין בהן משום גזל פירוש השחלים הצומחין בתוך הפשתן הזרוע המלקטן מתוך שדה פשתן מהנה הוא לפשתן לפיכך אין בהן משום גזל ואם יבשו שהגיעו להתלש ולקח הזרע שלהן לזרו׳ כבר מעתה אין מפסידין בפשתן לגופיה ואסורין משום גזל:
א. [אומצייטיגע דייטלען.]
תחלא – פרי החיצון הנאכל בתמרה.
שיחלא – גרעינה הנזרקת.
ר״מ תחלא אכל ושדא שיחלא כו׳. הכא דימה מה שלמד ר״מ לפרי שמחוץ והגרעין שבפנים שדי ולקמן דימה היפך זה דתוכו של רמון אכל והקליפה שמחוץ שדי וי״ל דאחר לא היה שלם לא במדות כדאמרינן לעיל אשכח זונה כו׳ ולא בדעות כדאמרינן לעיל שחשב שתי רשויות הן וקאמר דר״מ הרחיק ממנו מדותיו הרעות וגם דעותיו הרעות והשתא לגבי דעות קאמר דהפרי שמחוץ אכל דהיינו התורה שלמד עמו בנגלה אבל הטינא בדעות שהיה בלבו בפנים כגון שתי רשויות הן לא רצה לקבל ממנו ושדי ולגבי מדותיו ומעשים הרעים שעשה בנגלה כגון הך דאשכח זונה כו׳ ועקר פוגלא בשבת קאמר דר״מ הרחיק מהם כדאמרינן לעיל גבי תחום שבת והיינו קליפתו זרק אבל המצות שבתורה שלמד ממנו שנמשלו לגרעין שבתוך הרמון כמ״ש מלאים מצות כרמון אותן אכל ר״מ דהיינו שקיים מצות התורה ובסמוך דימה הת״ח לאגוז והפרי הפנימי שבו לתורה שבו והקליפה שבאגוז שנמאסת למעשים היינו ודאי דהתורה שהיא מכלל הדעות היא מקרי פנימית לגבי המדות והמעשים שבאדם שהם נגלים מבחוץ:
כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר, אמרי במערבא [אומרים אנשים בארץ ישראל]: ר׳ מאיר אכל תחלא [שחליים], ושדא שיחלא לברא [וזרק את הקליפה לחוץ], שיודע היה כיצד להוציא את התוכן החשוב מן הקליפה הרעה. דרש רבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו׳⁠ ⁠״ (שיר השירים ו, יא), למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז — לומר לך: מה אגוז זה, אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה אין מה שבתוכו נמאס, שרק הקליפה מתלכלכת ולא תוכו, אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח (חטא) — אין תורתו נמאסת.
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: In the West, Eretz Yisrael, they say: Rabbi Meir ate a half-ripe date and threw the peel away. In other words, he was able to extract the important content from the inedible shell. Rava taught: What is the meaning of that which is written: “I went down into the garden of nuts, to look at the green plants of the valley” (Song of Songs 6:11)? Why are Torah scholars compared to nuts? To tell you: Just as this nut, despite being soiled with mud and excrement, its content is not made repulsive, as only its shell is soiled; so too a Torah scholar, although he has sinned, his Torah is not made repulsive.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אַשְׁכְּחֵיהּ רַבָּה בַּר שֵׁילָא לְאֵלִיָּהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ מַאי קָא עָבֵיד הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא א״לאֲמַר לֵיהּ קָאָמַר שְׁמַעְתָּא מִפּוּמַּיְיהוּ דְּכוּלְּהוּ רַבָּנַן וּמִפּוּמֵּיהּ דר״מדְּרַבִּי מֵאִיר לָא קָאָמַר א״לאֲמַר לֵיהּ אַמַּאי מִשּׁוּם דְּקָא גָמַר שְׁמַעְתָּא מִפּוּמֵּיהּ דְּאַחֵר א״לאָמַר לֵיהּ אַמַּאי ר״מרַבִּי מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא תּוֹכוֹ אָכַל קְלִיפָּתוֹ זָרַק א״לאֲמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא קָאָמַר מֵאִיר בְּנִי אוֹמֵר בִּזְמַן שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר שְׁכִינָה מָה לָשׁוֹן אוֹמֶרֶת קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי אִם כָּךְ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְטַעֵר עַל דָּמָן שֶׁל רְשָׁעִים ק״וקַל וָחוֹמֶר עַל דָּמָן שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ.

The Gemara relates: Rabba bar Sheila found Elijah the prophet, who had appeared to him. He said to Elijah: What is the Holy One, Blessed be He, doing? Elijah said to him: He is stating halakhot transmitted by all of the Sages, but in the name of Rabbi Meir He will not speak. He said to him: Why? He replied: Because he learned halakhot from the mouth of Aḥer. He said to him: Why should he be judged unfavorably for that? Rabbi Meir found a pomegranate and ate its contents while throwing away its peel. He said to him: Indeed, your defense has been heard above. Now God is saying: My son, Meir, says: When a person suffers, e.g., by receiving lashes or the death penalty at the hands of the court, how does the Divine Presence express itself? Woe is Me from My head, woe is Me from My arm, as God empathizes with the sufferer. If the Holy One, Blessed be He, suffers to such an extent over the blood of the wicked, how much more so does He suffer over the blood of the righteous that is spilled.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האמר אליהו דאמרי במתיבתא דרקיעא שמעתא מכולהו רבנן. ושמעתתיה דר׳ מאיר משום דגמר מאחר לא, אמרי הילכתא אפילו גדול ללמוד תורה מחבירו ירא שמים טפי עדיף ליה.
קלני מראשי קלני מזרועי – כבר פירשנוהו בסנדרין (בבלי סנהדרין מ״ו.).
[השתא קאמר] – עכשיו שמע לקולך ואמר שמועה מפיו.
קלני מראשי – רבי מאיר אמרה במסכת סנהדרין (דף מו.) במדרש כי קללת אלהים תלוי (דברים כא) קל לית איני קל ולישנא מעליא כינה הדבר כלפי מעלה קלני מזרועי כבד אני מזרועי שיצרתי זה שמת בעונו.
א״ל השתא קאמר מאיר בני אומר בזמן שאדם מצטער כו׳. ר״ל השתא אהך מלתא גופה דאמר שייכא מילתיה דר״מ כדקאמר א״כ מצטער הקב״ה על דמן של רשעים ק״ו כו׳ וענין קלני מראשי קלני כו׳ מבואר בחידושינו פ׳ נ״ה:
מסופר: אשכחיה [מצא אותו] רבה בר [בנו] של שילא לאליהו הנביא, שהתגלה לו. אמר ליה [לו] לאליהו: מאי קא עביד [מה עושה] הקדוש ברוך הוא? אמר ליה [לו] אליהו: קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן [אומר הוא הלכות מפיהם, משמם של כל החכמים], ומפומיה [ומפיו, משמו] של ר׳ מאיר לא קאמר [אינו אומר]. אמר ליה [לו]: אמאי [מדוע]? אמר לו: משום דקא גמר שמעתא מפומיה [שלמד הלכה מפיו] של אחר. אמר ליה [לו]: אמאי [מדוע] ידונו אותו לחובה על כך? הלא ר׳ מאיר רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק. אמר ליה [לו]: אכן, נשמעו דברי הסנגוריה שלך במרום, השתא קאמר [עכשיו אומר] הקדוש ברוך הוא, מאיר בני אומר: בזמן שאדם מצטער וסובל, כגון שמלקים אותו, או ממיתים אותו בבית דין, שכינה, מה לשון אומרת: קלני [אוי לי] מראשי, קלני [אוי לי] מזרועי, שאני משתתף בכאבו של אותו אדם. ואם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמן של רשעים — קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך.
The Gemara relates: Rabba bar Sheila found Elijah the prophet, who had appeared to him. He said to Elijah: What is the Holy One, Blessed be He, doing? Elijah said to him: He is stating halakhot transmitted by all of the Sages, but in the name of Rabbi Meir He will not speak. He said to him: Why? He replied: Because he learned halakhot from the mouth of Aḥer. He said to him: Why should he be judged unfavorably for that? Rabbi Meir found a pomegranate and ate its contents while throwing away its peel. He said to him: Indeed, your defense has been heard above. Now God is saying: My son, Meir, says: When a person suffers, e.g., by receiving lashes or the death penalty at the hands of the court, how does the Divine Presence express itself? Woe is Me from My head, woe is Me from My arm, as God empathizes with the sufferer. If the Holy One, Blessed be He, suffers to such an extent over the blood of the wicked, how much more so does He suffer over the blood of the righteous that is spilled.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אַשְׁכְּחֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה דִּתְלֵי בְּעִיבְרָא דְּדַשָּׁא וְקָא בָכֵי א״לאָמַר לֵיהּ שִׁינָּנָא מַאי קָא בָכֵית א״לאֲמַר לֵיהּ מִי זוּטְרָא מַאי דִּכְתִיב בְּהוּ בְּרַבָּנַן {ישעיהו ל״ג:י״ח} אַיֵּה סוֹפֵר אַיֵּה שׁוֹקֵל אַיֵּה סוֹפֵר אֶת הַמִּגְדָּלִים אַיֵּה סוֹפֵר שֶׁהָיוּ סוֹפְרִים כׇּל אוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אַיֵּה שׁוֹקֵל שֶׁהָיוּ שׁוֹקְלִים קַלִּין וַחֲמוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה אַיֵּה סוֹפֵר אֶת הַמִּגְדָּלִים שֶׁהָיוּ שׁוֹנִין ג׳שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת בְּמִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר.

The Gemara relates: Shmuel found Rav Yehuda leaning on the bar of the door, crying. He said to him: Long-toothed one [shinnana], what are you crying for? He said to him: Is it a small matter, that which is written with regard to Sages who have sinned: “Where is he who counted, where is he who weighed? Where is he who counted the towers?” (Isaiah 33:18). He proceeded to explain: “Where is he who counted”; for they would count all the letters of the Torah. “Where is he who weighed”; for they would weigh and compare the minor and major transgressions of the Torah. “Where is he who counted the towers”; for they would teach three hundred halakhot concerning the details of tent impurity involving a wooden closet floating in the air. If they studied a subject so removed from reality in such depths, how much more so did they analyze other issues.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(12-13) פירוש כמגדל הפורח – משנה ידועה היא.
(12) פירוש בעברא דדשא – בבריח הדלת.
ותלי בעיברא דדשא – נשען על הבריח.
ברבנן – בתלמידים היוצאין לתרבות רעה.
שוקלין – לדרוש קל מחמור וחמור מקל לפי המשקולת של ק״ו.
במגדל הפורח באויר – י״מ שדורשין גובהו של למ״ד ודורשין בו כל זאת וי״א מגדל דור הפלגה ולי נראה מגדל הפתוח לאויר גרסינן והן מהלכות אהלות מגדל של עץ שקורין משטיי״ר ועומד בפתח ופתחו פתוח לבקעה או לחצר שהוא אויר במסכת אהלות (פ״ד מ״א) ישנה משנה מגדל העומד באויר.
איה סופר כו׳. כל אותיות כו׳ ואיה שוקל ק״ו כו׳ שהיו שונין ג׳ מאות כו׳ מפורש פרק חלק:
ג מסופר: אשכחיה [מצאו] שמואל את רב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי הוא תלוי, נשען, על בריח הדלת ובוכה] אמר ליה [לו]: שיננא [גדול השינים]! מאי קא בכית [על מה אתה בוכה]? אמר ליה [לו]: מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן [האם קטן הוא מה שנאמר בהם באותם חכמים] שחטאו: ״איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים״ (ישעיהו לג, יח), ומפרשים: ״איה סופר״ — שהיו סופרים כל אותיות שבתורה. ״איה שוקל״ — שהיו שוקלים ומשווים קלין וחמורין שבתורה. ״איה סופר את המגדלים״ — שהיו שונין שלש מאות הלכות בפרטי דיני טומאת אוהל המת במגדל (ארון עץ) הפורח באויר. ואם בנושא כזה, שהיה רחוק מן המציאות, העמיקו כל כך, כל שכן בנושאים אחרים.
The Gemara relates: Shmuel found Rav Yehuda leaning on the bar of the door, crying. He said to him: Long-toothed one [shinnana], what are you crying for? He said to him: Is it a small matter, that which is written with regard to Sages who have sinned: “Where is he who counted, where is he who weighed? Where is he who counted the towers?” (Isaiah 33:18). He proceeded to explain: “Where is he who counted”; for they would count all the letters of the Torah. “Where is he who weighed”; for they would weigh and compare the minor and major transgressions of the Torah. “Where is he who counted the towers”; for they would teach three hundred halakhot concerning the details of tent impurity involving a wooden closet floating in the air. If they studied a subject so removed from reality in such depths, how much more so did they analyze other issues.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאָמַר רַבִּי אַמֵּי תְּלָת מְאָה בַּעְיֵי בְּעוֹ דּוֹאֵג וַאֲחִיתוֹפֶל בְּמִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר וּתְנַן ג׳שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא אֲנַן מָה תִּהְוֵי עֲלַן א״לאֲמַר לֵיהּ שִׁינָּנָא טִינָא הָיְתָה בְּלִבָּם.

And Rabbi Ami said: Doeg asked Ahithophel three hundred questions with regard to a closet floating in the air, as they were both great Torah scholars. And we learned in a mishna (Sanhedrin 90a): Three kings and four commoners have no portion in the World-to-Come, a list that includes Doeg and Ahithophel. If such great Sages could sin and forfeit their share in the World-to-Come, we, who are less knowledgeable than they, what will be of us? He said to him: Long-toothed one, there was mud [tina] in their hearts, i.e., they had certain flaws that prevented their Torah learning from protecting them.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 12]

ערך טן
טןא(חגיגה טו:) טינא היתה בלבם (סנהדרין עה.) מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבבו טינא (א״ב פי׳ קנאה ושייך למטה):
ערך מגדל
מגדלב(שבת קו. ביצה כד.) הצד צפור למגדל פירוש מגדל זה של עץ הוא והוא ככלוב גדול אם פתח שער המגדל ועשה תחבולות להיכנס שם צפור וסגרו חייב (חגיגה טו: סנהדרין צא) בעיי בעיין דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר פירוש משנה ידועה היא (פרק ד אהלות) מגדל שהוא עומד באויר ופי׳ תיבה ארוכה כמגדל תלויה בחבליה. (פ״א ראשו של למד כלומר עליון של למד למה גבוה מכל האותיות):
א. [אייפער זיכטיג.]
ב. [טאהרם.]
ד׳ הדיוטות – בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי בפ׳ חלק.
טינא היתה בלבם – רשעים היו מימיהם.
ואמר ר׳ אמי: תלת מאה בעיי בעו [שלוש מאות שאלות שאלו] דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר, שהיו גדולים מאוד בתורה. ותנן [ושנינו במשנה]: שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא, ודואג ואחיתופל ביניהם. והרי שגם חכמים גדולים אלה חטאו והפסידו חלקם בעולם הבא, אם כן, אנן מה תהוי עלן [אנחנו, הקטנים בחכמה, מה יהיה עלינו]? אמר ליה [לו]: שיננא [גדול השינים]! טינא (פגימה) היתה בלבם מתחילה, שהיו פגומים מתוכם מתחילה ולכן לא נחשבה להם תורתם ולא הגנה עליהם.
And Rabbi Ami said: Doeg asked Ahithophel three hundred questions with regard to a closet floating in the air, as they were both great Torah scholars. And we learned in a mishna (Sanhedrin 90a): Three kings and four commoners have no portion in the World-to-Come, a list that includes Doeg and Ahithophel. If such great Sages could sin and forfeit their share in the World-to-Come, we, who are less knowledgeable than they, what will be of us? He said to him: Long-toothed one, there was mud [tina] in their hearts, i.e., they had certain flaws that prevented their Torah learning from protecting them.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אַחֵר מַאי זֶמֶר יְוָונִי לָא פְּסַק מִפּוּמֵּיהּ אָמְרוּ עָלָיו עַל אַחֵר בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַרְבֵּה סִפְרֵי מִינִין נוֹשְׁרִין מֵחֵיקוֹ.

The Gemara explains: Aḥer, what was his failing? Greek tunes never ceased from his mouth. He would constantly hum Greek songs, even when he was among the Sages. This shows that from the outset he was drawn to gentile culture and beliefs. Similarly, they said about Aḥer: When he would stand after learning in the study hall, many heretical books, which he had been reading, would fall from his lap. Therefore, he was somewhat unsound even when among the Sages.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך זמר
זמרא(סוטה מח.) אמר רב הונא זמרא דנגרי ובקרי שרי דגלדאי אסיר פירש נגרי מושכי הספינות בקרי מושכי המשואות עם הבקר והן מזמרים כדי שיהא עוזר למושכין ועיין בהו רב הונא ולא היה בהן גידופין. (גיטין ז) שלחו למר עוקבא זמרא מנא לן דאסור שרטט וכתב להו אל תשמח ישראל אל גיל בעמים ולישלח להו בשיר לא ישתו יין אי מההיא הוה אמינא הני מילי זמרא דמנא אסיר אבל זמרא דפומא שריקא משמע לן. (חגיגה טו:) אחר מאי טעמא איעניש אמר ליה זמר יוני לא פסק מביתו. (סנהדרין צט) רבי עקיבא אומר זמר בכל יום זמר פי׳ הזמר שמזמר כל היום הזמירות אינן יוצאין מפיו אף מי שמחזיר תלמודו אינו שוכחו:
א. [געזאנג.]
אחר מאי – מפני מה בא לידי כך ולא הגינה תורתו עליו.
זמר יווני לא פסק מביתו – והיה לו להניח בשביל חורבן הבית דכתיב בשיר לא ישתו יין (ישעיהו כד).
נושרין מחיקו – קודם שהפקיר עצמו לתרבות רעה אלמא טינא הוות בלבו.
אחר מאי זמר יוני לא פסק מפומיה כו׳. פרש״י והיה לו להניח משום חורבן הבית משום שנאמר בשיר לא ישתו וגו׳ עכ״ל ולא הל״ל זמר יוני אלא סתם זמרא לא פסק כו׳ כדאמר התם במס׳ גיטין זמרא מנלן דאסור כו׳ גם אינו נראה דמשום זמר דלאחר החורבן יהיה נגע בו משום מינות ונראה דנקט זמר יונית דהיה בו מינות בזמר גופיה וכה״ג אמרו בס״פ מרובה דחכמת יונית אסורה וטעמא משום דמשכא למינות ואהא מייתי שפיר אמרו עליו על אחר כו׳ הרבה ספרי מינין כו׳ ר״ל שהיו עמו ספרי מינין אלא כשבא לב״ה היה מכסן בחיקו ושמרן מלהראותן בפני תלמידים שהיו בבהמ״ד אבל לסוף מתוך טרדת לימודו שם שכח מלשמרן כשעמד ממקומו שהיה יושב ונפלו מתוך חיקו על הארץ לפני התלמידים שבבה״מ:
רש״י ד״ה זמר יוני וכו׳ דכתיב בשיר. עיין גיטין דף ז ע״א:
ומסבירים: אחר מאי [מה] היה בו — זמר יווני לא פסק מפומיה [מפיו], שהיה מזמר תמיד שירים יווניים אף בהיותו בין החכמים. משמע שעוד בתחילתו היה כרוך אחרי תרבות הגויים ואמונתם. כן אמרו עליו על אחר: בשעה שהיה עומד (מפסיק מלימודו) מבית המדרש, הרבה ספרי מינין היו נושרין מחיקו, שהיה מחזיק וקורא בהם. הרי שאפילו בהיותו בבית המדרש כבר היה בו פגם מסויים, ולכן חטא.
The Gemara explains: Aḥer, what was his failing? Greek tunes never ceased from his mouth. He would constantly hum Greek songs, even when he was among the Sages. This shows that from the outset he was drawn to gentile culture and beliefs. Similarly, they said about Aḥer: When he would stand after learning in the study hall, many heretical books, which he had been reading, would fall from his lap. Therefore, he was somewhat unsound even when among the Sages.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) שָׁאַל נִימוֹס הַגַּרְדִּי אֶת ר״מרַבִּי מֵאִיר כֹּל עֲמַר דְּנָחֵית לְיוֹרָה סָלֵיק א״לאֲמַר לֵיהּ כֹּל מַאן דַּהֲוָה נְקֵי אַגַּב אִימֵּיהּ סָלֵיק כֹּל דְּלָא הֲוָה נְקֵי אַגַּב אִימֵּיהּ לָא סָלֵיק.

The gentile philosopher, Nimos HaGardi, asked Rabbi Meir: Does all wool that enters the cauldron to be dyed emerge colored? In other words, do all those who learn Torah emerge as decent and worthy? He said to him: Whoever was clean when he was with his mother, from the outset, will emerge decent and worthy, but all those who were not clean when they were with their mother will not emerge worthy. One who approaches Torah study having been flawed from the outset will not be properly influenced by it.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך עמר
עמרא(שבת כ:) עמרניתא דביני ביני פי׳ מר שיש בין קליפה ובין האילן רך כעין צמר בארז שמו לכש עמרניתא דערבא שמו פתילת האילן (חגיגה טו:) כל עמר דנחית ליורה סליק פי׳ כל אותו צמר הנותנין ליורה גדולה לצבוע עולה בכולה הצבע יפה א״ל דעל גב אימיה נקי כלומר כל אותו הצמר שהוא נקי ואינו מלוכלך בטיט קולט הצבע יפה כך ר׳ עקיבא מתחילה היה יפה עלה בשלום וירד בשלום אחר שמתחלה לא היה הגון לא ירד בשלום (א״ב תרגום בבגד צמר בלבוש עמר):
ערך עבר
עברב(עירובין קב.) חזייה לההוא דהוה תלי בעברא דדשא (פסחים סח:) רב ששת כל שלשים יום מהדר תלמודיה ותלי בעברא דדשא ואמר חדי נפשי (סוכה נב) תלא נפשיה בעברא דדשא והוה מצער טובא (ביצה מ) איתלי ליה בישרא בעברא דדשא (חגיגה טו) אשכחיה שמואל לרב יהודה דהוה קא תלי בעברא פירוש בבריח הדלת (גיטין לב) רבינא אשכחיה לרבא בר יצחק דתלי וקאי בעברא דדשא (גיטין פט) התם דדמו כי עברא פירוש עורות הללו כמין בריח מבריח מזה לזה ואין נגן כלפי אחד מהן (א״ב תרגום והבריח התיכון ועבראה מציעאה):
ערך קל
קלגלא יקל אדם את ראשו (ברכות נד.) פי׳ נטיית גרון כלומר לא יהלך בהרמת ראש בקומה זקופה אלא בכפיפת קומה ובהרכנת ראש (נדרים יח) שלא ינהגו קלות ראש (בפרק עקביא) הוי קל לראש (בריש דמאי) הקלין שבדמאי פי׳ שהקלו חכמים על פירות הללו הזכירים במשנה זו שהלוקח אותם מעם הארץ א״צ לעשר (מעילה יא.) הדם קל בתחילתו וחמור בסופו בתחילה אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו (ברכות כד) זה קל וחומר שאין עליו תשובה (חגיגה טו) בענין אחר (סנהדרין מז) אר״מ בזמן שאדם מצטער מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי (גמ׳) מאי משמע אביי כמ״ד קל לית כלומר שאין בו קלות בכאב ודחה רבא ואמר מי שאין בו קלות כובד יש בו כבד עלי ראשי מבעי ליה אלא רבא כמ״ד קליל לי עלמא ופי׳ תששה הרוח ונעשית מעוטה כלומר רוחו של אדם נכאב בזמן שנכאב אחד מן האברים (חולין צח: ערכין כג) ת״ר ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהא שאפילו מרגלית בקלים אין לך אלא מקומה ושעתה הכי כתב בתורת כהנים פי׳ אם הקדיש אדם מרגלית ורוצה לפדותה בזה המקום ונמכרת בזול ובמקום אחר נמכרת ביותר אין משלחין אותה לשם אלא מוכרין אותה בשוה במקומה בזול וכן אם ממתינין אותה מתייקרת אין ממתינין אותה אלא מוכרין אותה בשוויה כשעתה בזול. פ״א ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהא מרגלית לקלים פי׳ אם העריך עצמו והוא אדם קל וערי ויש לו מרגלית ואינה שוה בידו ובמקומו אלא שקל מחשבין אותה בשקל ונידון בהשג יד ופטור ואין אומרים ישהה עד שתמכר ביוקר ולא יהא נידון בהשג יד ת״ל ביום ההוא:
א. [וואל.]
ב. [ריעגעל.]
ג. [לייכט. לייכטזינניג, גרינג.]
כל עמר דנחית ליורה סליק – כל צמר שניתן ליורה של סממנין לצבוע עולה לו צבעו או אינו עולה כלומר כל הלומדים לפני חכמים עולה להן תורתן להגין עליהן מן החטא.
כל דנקי אגב אימיה – שלא נתלכלך בגיזה עולה לו צבעו כלומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו עולה לו כן נראה בעיני ורבותי מפרשין כל עמר דנחית ליורה סליק כל שירד לידון בגיהנם עולה אגב אמו צמר בן יומו שלא נרמס בטיט עולה לו הצבע כלומר שיש זכיות בידו עולה.
כל עמר דנקי נחית אגב אימיה – כלומר מי שיראתו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ודואג ואחיתופל דלא מגני להו תורתן לפי שלא היה להם יראה כלל כדאיתא בסוטה פרק נוטל (סוטה כא.).
כל עמר דנחית כו׳ דהוי נקי אגב אמיה כו׳. עיין פרש״י ותוס׳ ובערוך בערך עמר פי׳ דעל גב אמיה נקי כלומר כל אותו צמר שהוא נקי ואינו מלוכלך בטיט קולט צבע יפה כך ר״ע מתחלה היה יפה עלה בשלום וירד בשלום ואחר שמתחלה לא היה הגון לא ירד בשלום עכ״ל ונראה לפרש מהאי לישנא דנקט נקי אגב אמיה שרמז בזה מעובדא דאיתא בירושלמי דאבויה אביו של אחר הפרישו ביום המילה לתורה וכוונתו היה שלא לשם שמים ולכך [לא] נתקיים בו דיצא לתרבות רעה וז״ש דאחר לא היה נקי אגב אמיה דהיינו קרוב ללידתו ביום המילה נתכוין אביו ללמדו שלא לשם שמים ולכך לא יצא בשלום:
שאל הפילוסוף הגוי נימוס הגרדי את ר׳ מאיר: האם כל עמר דנחית [צמר שנכנס] ליורה להיצבע סליק [עולה לו הצבע]? כלומר, האם כל הבאים ללמוד תורה כולם יוצאים אנשים הגונים וראויים? אמר ליה [לו]: כל מאן דהוה [מי שהיה] נקי אגב אימיה [אימו], מתחילתו — סליק [עולה] וכל מי שלא הוה [היה] נקי אגב אימיה [אימו] — לא סליק [אינו עולה], שמי שלא היה נקי והיה לו פגם מעיקרו אין התורה משפיעה עליו כראוי.
The gentile philosopher, Nimos HaGardi, asked Rabbi Meir: Does all wool that enters the cauldron to be dyed emerge colored? In other words, do all those who learn Torah emerge as decent and worthy? He said to him: Whoever was clean when he was with his mother, from the outset, will emerge decent and worthy, but all those who were not clean when they were with their mother will not emerge worthy. One who approaches Torah study having been flawed from the outset will not be properly influenced by it.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) ר״ערַבִּי עֲקִיבָא עָלָה בְּשָׁלוֹם וְיָרַד בְּשָׁלוֹם וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר {שיר השירים א׳:ד׳} מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה וְאַף רַבִּי עֲקִיבָא בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדוֹחְפוֹ אָמַר לָהֶם הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַנִּיחוּ לְזָקֵן זֶה שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְבוֹדִי

§ The Gemara returns to the four who entered the orchard. It is stated above that Rabbi Akiva ascended in safety and descended safely. With regard to him, the verse states: “Draw me, we will run after you; the king has brought me into his chambers” (Song of Songs 1:4). The Gemara relates: And even Rabbi Akiva, the ministering angels sought to push him out of the orchard. The Holy One, Blessed be He, said to them: Leave this Elder, for he is fit to serve My glory.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף ר׳ עקיבא ביקשו המלאכים לדחפו. אמר הקב״ה: הניחו לזקן זה, ראוי הוא להסתכל בכבודי.
ועליו הכתוב אומר משכני אחריך נרוצה כו׳. אסיפא דהאי קרא קסמיך דמסיים ביה הביאני המלך חדריו דהיינו שבא בשלום בחדרי היכלות של מעלה כמפורש בדברי רב האי ובערוך ע״ש ובספר ישן מצאתי וז״ל רע״ק היה שלם בכל מיני שלימות וכשהגיע לגבול ששכל האנושי א״א להגיע אליו עמד ולא הרס לעלות אל ה׳ וע״כ נאמר עליו משכני אחריך וגו׳ כלומר שנמשך ולא נכנס לפנים מן הגבול עכ״ל:
הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי כו׳. נראה מהאי לישנא כפרש״י האי דנכנסו לפרדס ועלו לרקיע להשיג שם היו משתמשין בשמות הקדושים וע״כ אמרו מ״ה שאין ראוי להשתמש בשמותיו הקדושים ורצו לדוחפו ולהזיקו כמו שניזוקו ג׳ חביריו עד שא״ל הקב״ה הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי דהיינו בכבוד השם:
ד וחוזרים להשלים ענין ארבעה שנכנסו לפרדס. נאמר שר׳ עקיבא עלה בשלום וירד בשלום, ועליו הכתוב אומר: ״משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו״ (שיר השירים א, ד). מספרים: ואף ר׳ עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו על שנכנס לפרדס, אמר להם הקדוש ברוך הוא: הניחו לזקן זה, שראוי להשתמש בכבודי.
§ The Gemara returns to the four who entered the orchard. It is stated above that Rabbi Akiva ascended in safety and descended safely. With regard to him, the verse states: “Draw me, we will run after you; the king has brought me into his chambers” (Song of Songs 1:4). The Gemara relates: And even Rabbi Akiva, the ministering angels sought to push him out of the orchard. The Holy One, Blessed be He, said to them: Leave this Elder, for he is fit to serve My glory.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144