×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גִּיהוּץ שֶׁלָּנוּ כְּכִיבּוּס שֶׁלָּהֶם וְאִי אָמְרַתְּ נֶיעְבַּד גִּיהוּץ מְעַבְּרָא לֵיהּ חוּמַרְתָּא.
Our calendering in Babylonia, which includes passing an abrasive stone over the garments to scrape off dirt, is like their laundering in Eretz Israel, and only in that manner do the garments in Babylonia reach that level of cleanliness. And if you say: Let us perform the process of calendering on cloths brought as proof that she was not a virgin, the stone removes any trace of blood. Therefore, the process would be ineffective.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה כתובות א:ב} מתני׳ בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים: הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו1 פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים: הגדול שבא על הקטנה והקטן2 שבא על הגדולה ומוכת עץ כתובתן מאתים דברי ר׳ מאיר וחכמ׳ או׳ מוכת עץ כתובתה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנישואין כתובתן מנה ואין להן טענת בתולים. הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנשתחררו ושנתגיירו3 יתרות על בנות4 שלש שנים ויום אחד כתובתן מנה ואין להן טענת בתולים5:
1. שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו: גג: ״שנתגירו ושנפדו ושנשתחררו״. גלא: ״שנפדו ושנתתחררו ושנתגיורו״.
2. והקטן: גג: ״והקטון״. דפוסים: וקטן.
3. שנפדו ושנשתחררו ושנתגיירו: גג: ״שנתגירו ושנפדו ושנשתחררו״. כ״י נ: ״שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו״, כברמב״ם פיהמ״ש. גלא: ״שנתגיירו ושנשתחררו ושנפדו״.
4. בנות: חסר ב-גז.
5. הגיורת...פחותות...בתולים, הגדול...בתולים, הגיורת...יתרות...בתולים: ב-גז סדר סעיפי המשנה: ״הגיורת...יתרות...בתולים, הגיורת...פחותות...בתולים, הגדול...בתולים״, ונראה שכן הסדר ב-גט.
ערך חמר
חמר(כתובות י:) מעברא ליה לחומרתא כבר פירשתי בערך גהץ:
גיהוץ – לשיקיי״ר באבן הזכוכית.
ככיבוס שלהן – שהיו מימיהם יפים לכבס או סמנין יפים היו להן לכבס ובכיבוס שלנו אין הבגד מלובן עד שיהיה מגוהץ.
מעברא ליה חומרתא – שפשוף האבן מעביר את הדם.
חומרתא – אבן כדאמרינן בגיטין (דף סט:) ונזדהר בחומרתא דנפק מיניה אבן הנמצאת באמה מחמת חולי.
גיהוץ שלנו וכו׳. לכאורה צ״ל דע״כ הבדיקה היה לטובתה דודאי אין לחייבו כתובה כשלא מצא דם או להתירה באשת כהן מטעם זה דשמא יש טיפת דם וחיפהו שכבת זרע. אף דקי״ל לענין בועל בעילת מצוה ופורש אפילו לא מצא דם כמ״ש הרא״ש והרשב״א וכמה גאונים מדקאמר הש״ס סתם בועל בעילת מצוה ופורש לחומרא אבל להתיר באשת כהן אפילו לעשות מזה ספק לענין ספק ספיקא משום דהוי ספק חסרון ידיעה וכ״ש להוציא ממנו הכתובה ודאי לא אמרינן והיינו שהשמיטו הרי״ף והרא״ש עובדא זו דלא נ״מ לדידן. אך לפ״ז צ״ל אכתי הא דלא עבדינן הכא לטובתה דשמא ימצא דם ע״י כיבוס דידן או גיהוץ וכיון ששאלו אנן נמי נעביד הכי לטובתה אין התשובה מספקת. וצ״ל דאטרוחי בכדי לא מטריחנן ודוחק. וכ״ש לפמ״ש הר״ן והש״ע בא״ח סימן תקנ״א דאפשר דכיבוס שלנו ככיבוס של ארץ ישראל ודוקא גיהוץ דבבל ככיבוס דארץ ישראל. ואפשר לפרש דמה ששאלו אנן נמי נעביד הכי היינו לענין בועל בעילת מצוה ופורש דחיישינן אפילו לא מצא דם שמא חיפוהו שכבת זרע ואמאי נבדוק על ידי כיבוס ואם לא ימצא תטהר ועל זה שפיר השיבו דהכיבוס שלנו אפשר דאינו מעביר הש״ז ושמא חיפוהו והגיהוץ שמא מעביר גם הדם ואין לסמוך להקל:

בדיקת טענת דמים ע״י חבית או ביאה נוספת

ציון א.
גמרא. ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל בר רבי, אמר ליה: ׳רבי, בעלתי ולא מצאתי דם׳, אמרה ליה: ׳רבי, עדיין בתולה׳ אני, אמר להן: הביאו לי שתי שפחות, אחת בתולה ואחת בעולה... אמר לו: לך זכה במקחך.
טען ואמר ׳לא מצאתיה בתולה׳, והיא אומרת ׳לא בא עלי ועדיין בתולה אני׳ - בודקין אותה, או חוזר ובועל בפני עדים. וכו׳.(רמב״ם אישות יא, יב)
טען ואמר ׳לא מצאתיה בתולה׳, והיא אומרת ׳לא בא עלי ועדיין אני בתולה׳ - בודקין אותה (על פי חבית של יין), או מתייחד עמה בפני עדים וחוזר ובועל.(שו״ע אבן העזר סח, ד)
רבן גמליאל הורה לבדוק את האשה על ידי חבית של יין אם היא בתולה כטענתה או בעולה כטענת הבעל.
הרמב״ם כותב שבודקים אותה ואינו מפרט שהבדיקה נעשית על ידי חבית של יין. המגיד משנה מסביר שהבדיקה הנזכרת בגמרא אינה בדוקא, והחלקת מחוקק (סק״ג) מסביר שבזמן הזה אין היין חזק כל כך שריחה של בעולה יהיה נודף.
הרמב״ם מוסיף שאפשר לעשות את הבדיקה גם על ידי ביאה נוספת, וכותב החלקת מחוקק (סק״ד) שהדבר אפשרי רק במציאות של ספק ספקא כשטענתו אינה אוסרתה עליו, וכל הדיון הוא רק על הכתובה. אבל במציאות של ספק אחד - אי אפשר לבדוק על ידי ביאה נוספת לאחר שכבר נאסרה עליו על ידי טענתו.
הבית שמואל (סק״ה) כותב שדברי החלקת מחוקק נכונים בדעת הרמב״ם והשלחן ערוך שמפרשים שהאשה מכחישה את טענתו וטוענת שכלל לא בא עליה. אבל לדעתו ניתן לפרש שמדובר בגמרא בכגון שטוענת שבא עליה דרך הטייה והוא אינו טוען בודאות שלא היטה, שכיון שהיא טוענת טענת ברי והוא טוען טענת שמא - אינה נאסרת עליו אפילו במציאות של ספק אחד, ועם זאת כיון שניתן לברר על ידי בדיקה עדיף לבדוק, וניתן גם לבדוק על ידי ביאה נוספת משום שלא נאסרה. הבית שמואל מוסיף שכך יש לפרש בדעת הטור שכותב שהיא טוענת שהיא עדיין בתולה, ואינו מפרט כרמב״ם שהיא מכחישה וטוענת שלא בא עליה, וכוונתו שטוענת שבא עליה בהטייה, ונאמנת מפני שהוא טוען טענת שמא. אכן מצינו בשיטה מקובצת בשם הראב״ד שמפרש שטענת האשה היא שהבעל היטה, וכן משמע מדברי המאירי. מאידך גיסא כותב הגר״א (סק״ג) בדעת הרמב״ם והשלחן ערוך שמפרשים שבגמרא מדובר במציאות של ספק אחד באופן שנאסרת עליו, ולכן נזכרה רק האפשרות לבדוק על ידי חבית יין ולא על ידי ביאה נוספת.

הבדיקות לאשה שלא היה לה דם בתולים

ציון ב.ג.
גמרא. ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל הזקן, אמר לו: ׳רבי, בעלתי ולא מצאתי דם׳, אמרה לו: ׳רבי, ממשפחת דורקטי אני, שאין להן לא דם נדה ולא דם בתולים׳. בדק רבן גמליאל בקרובותיה ומצא כדבריה, אמר לו: לך זכה במקחך, אשריך שזכית למשפחת דורקטי... ההוא דאתא לקמיה דרבי, אמר ליה: ׳רבי, בעלתי ולא מצאתי דם׳, אמרה לו: ׳רבי, עדיין בתולה הייתי׳, ושני בצורת הוה, ראה רבי שפניהם שחורים, צוה עליהן והכניסום למרחץ והאכילום והשקום והכניסום לחדר, בעל ומצא דם, אמר לו: לך זכה במקחך.
טען ואמר ׳לא מצאתיה בתולה׳... אמרה ׳בא עלי ובתולה מצאני ככל הבתולות, ושקר הוא טוען׳ - שואלין אותו ואומרין לו מה היה הדבר עד שאמרת אינה בתולה, אם אמר ׳מפני שלא מצאתי דם׳ - בודקין במשפחתה שמא אין להם דם כלל, לא דם נדה ולא דם בתולים; אם נמצאו כולן כן - הרי זו בחזקתה, לא נמצאו בני משפחתה כן - בודקין אותה שמא חולי גדול יש בה שיבש לחלוחית האיברים, או שמא היתה מתענה ברעב, ומרטבין אותה ומאכילין אותה ומשקין אותה עד שתבריא, ותבעל שנייה ונראה אם תוציא דם אם לאו. וכו׳.(רמב״ם אישות יא, יב)
טען טענת דמים, אם היתה ממשפחת דורקטי (פירוש: דור קטוע, כלומר משפחה של עקרים שעל ידה הדור קטוע מבנים) - הרי זו בחזקתה, ואם לאו - בודקין אותה שמא חולי גדול יש בה שיבש לחלוחית האברים, או שהיתה מתענית ברעב, ומכניסין אותה למרחץ ומרטיבין אותה ומאכילין ומשקין אותה עד שתבעל שנית ונראה אם תוציא דם, ואם אין שם חולי ולא רעב וכיוצא בו - הרי זו טענה.(שו״ע אבן העזר סח, ה)
המאירי בסוגייתנו מפרש שהיא זו שטוענת שהיא ממשפחת דורקטי, או שהיתה שנת בצורת, ולעיל (ט, א ד״ה טענת) הוא כותב שאין חוששים שהיא ממשפחת דורקטי כשאינה טוענת זאת, מפני שאין הדבר מצוי.
המאירי בסוגייתנו מוסיף שסומכים על דבריה אפילו אם היא מארץ רחוקה ואי אפשר לבדוק בקרובותיה, מפני שטענתה טענת ברי בעוד שטענתו טענת שמא.
אולם הרמב״ם כותב שהיא מכחישתו וטוענת שהיא בתולה, ובכל זאת בודקים שמא לא היה דם מפני הרעב, או מפני שזה טבע משפחתה, אף על פי שהיא עצמה אינה טוענת זאת.
הטור כותב שאם היא טוענת שלא מצא דם מפני שלבנות משפחתה אין דם - בודקים את משפחתה, ואם לא מוצאים כדבריה - בודקים אם יש בה חולי או רעבון שמחמתם לא היה דם.
הב״ח מסביר שהטור מדייק מלשון הגמרא שאת הטענה שהיא ממשפחת דורקטי טענה האשה עצמה בפני רבן גמליאל, בעוד שאת הטענה שהיה רעב לא טענה האשה בעצמה, ומה שנאמר ״ושני בצורת הוה״ אין זה מלשון האשה אלא מלשון הגמרא שבאה להסביר מדוע רבי ציוה להאכילם ולהשקותם, כדי לבדוק אם הרעב גרם לכך שלא היה לה דם, ולא מפני שהאשה עצמה העלתה טענה כזו. בטעם החילוק מסביר הב״ח שאין טוענים לה שהיא ממשפחת דורקטי כשהיא עצמה אינה טוענת זאת מפני שאין זה שכיח, מה שאין כן בטענת רעב שכיון שרואים זאת על פניה טוענים לה גם ללא טענתה.
לעומת זאת בדעת הרמב״ם מסביר הב״ח שמפרש שכך היה המעשה שהאשה עצמה טענה שהיא ממשפחת דורקטי, אך גם ללא טענתה יש לבדוק זאת.
השלחן ערוך כותב שאם היא ממשפחת דורקטי הרי זו בחזקתה, ומפרשים החלקת מחוקק (סק״ה) והבית שמואל (סק״ח) שסובר כרמב״ם שבודקים זאת אפילו אם אינה טוענת בעצמה. החלקת מחוקק מסביר שלא כולן יודעות לטעון טענה זו, ועל כגון זה נאמר ״פתח פיך לאילם״.
מלשון הטור שכותב שאם טענה שהיא ממשפחת דורקטי ולא נמצא כדבריה בודקים אם יש לה חולי או רעב, מדייק הבית שמואל (סק״ט) שבודקים זאת למרות שהתברר ששיקרה בטענתה שהיא ממשפחת דורקטי, וכן כותב בעל הפרישה (סקי״א) שאין מחזיקים אותה ככפרנית אלא בודקים אם יש לתלות את העדר הדם בחולי או ברעב.
גיהוץ שלנו בבבל, שמעבירים אבן רכה על הבגד לשפשפו הוא ככיבוס שלהם בארץ ישראל, שרק אז מגיעים אנו לאותה דרגה של נקיון הבגד. ואין אנו יודעים לכבס בגדים במים כפי שהם עושים. ואי אמרת ניעבד [ואם אתה אומר שנעשה אנו] גיהוץ ואחר כך נבדוק — מעברא ליה חומרתא [מעבירה אותו, את כתם הדם, האבן] שבה משפשפים בשעת הגיהוץ. ולכן אין אנו יכולים לבדוק בדיקה זו.
Our calendering in Babylonia, which includes passing an abrasive stone over the garments to scrape off dirt, is like their laundering in Eretz Israel, and only in that manner do the garments in Babylonia reach that level of cleanliness. And if you say: Let us perform the process of calendering on cloths brought as proof that she was not a virgin, the stone removes any trace of blood. Therefore, the process would be ineffective.
מאמרים באתר אסיף
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל ב״ר אֲמַר לֵיהּ רַבִּי בָּעַלְתִּי וְלֹא מָצָאתִי דָּם אֲמַרָה לֵיהּ רַבִּי עֲדַיִין בְּתוּלָה אֲנִי אאָמַר לָהֶן הָבִיאוּ לִי שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת אַחַת בְּתוּלָה וְאַחַת בְּעוּלָה הֵבִיאוּ לוֹ וְהוֹשִׁיבָן עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן בְּעוּלָה רֵיחָהּ נוֹדֵף בְּתוּלָה אֵין רֵיחָהּ נוֹדֵף אַף זוֹ הוֹשִׁיבָה וְלֹא הָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף אָמַר לוֹ לֵךְ זְכֵה בְּמִקָּחֶךָ.

The Gemara relates: A certain man who came before Rabban Gamliel bar Rabbi Yehuda HaNasi said to him: My teacher, I engaged in intercourse and did not find blood. The bride said to him: My teacher, I am still a virgin. Rabban Gamliel bar Rabbi Yehuda HaNasi said to them: Bring me two maidservants, one a virgin and one a non-virgin, to conduct a trial. They brought him the two maidservants, and he seated them on the opening of a barrel of wine. From the non-virgin, he discovered that the scent of the wine in the barrel diffuses from her mouth; from the virgin he discovered that the scent does not diffuse from her mouth. Then, he also seated that bride on the barrel, and the scent of the wine did not diffuse from her mouth. Rabban Gamliel bar Rabbi Yehuda HaNasi said to the groom: Go take possession of your acquisition, as she is a virgin.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילפסקי רי״דשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ריחה נודף – מפיה מריחין ריח היין שנכנס לה דרך פתח הפתוח.
ריח׳ נודף. כלו׳, מפיה מריחין ריח היין שנכנס לה דרך פתח פתוח. גמ׳ הוה שמי׳ ליה. שעשו כן לבנות יבש גלעד, במס׳ יבמות. וסבר שמא לא אדע לנסות כהוגן ומשום הכי נסה תחלה בשפחות.
ההוא דאתא לקמיה דר״ג. א״ל בעלתי ולא מצאתי דם. אמרה לו רבי עדיין בתולה אני. אמר להן הביאו לי שתי שפחות א׳ בעולה וא׳ בתולה הביאו לו הושיבם על פי חבית של יין. בתולה אין ריחה נודף. בעולה ריחה נודף מפיה (כרימון) [כריח] בית היין. שנכנס לה דרך (הפגם הפגום) [פתח הפתוח] הושיבוה ולא היה ריחה נודף. אמר ליה לך כי במקחך. ההוא דאתא לקמיה דר״ג הזקן א״ל רבי בעלתי ולא מצאתי דם. אמרה לו רבי בתולה שלימה נבעלתי אלא ממשפחת דורקטי אני שאין להם לא דם בתולות ולא דם נדה בדק ר״ג בקרובותי׳ ומצא כדבריה א״ל לך זכי במקחך:
(י.) א״ל רבי עדיין בתולה אני. פירשה הראב״ד ז״ל שהבעל הטה ואף על פי כן היתה סתומה ולא היה ריחה נודף והא דאמרינן לעיל שמא הטית פירוש ולכך מצאו פתוח יש לומר אחר בעילה חוזר ונסתם. ומורי יצ״ו מוכיח דבתוליה נפסדין אם הטה מהא דאמרינן במסכת נדה [סד ב׳] בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם ר׳ חנינא אומר טמא אם איתא דדם בתולים הוה מעיקרא הוה אתי ומקשה ודילמא איתרמי כדשמואל דאמר יכולני לבעול כמה בתולות בלא דם ומשני שאני שמואל דרב גובריה והרי רוב בקיאין אלא ודאי כדשמואל שלא היה מטה והיה בועל בלא דם ויש לדחות דדילמא מיירי שברי לו שלא הטה אבל בדשמואל כיון שאין בקיאין בה לא אפשר למהוי ברי אבל יש להביא ראיה מהא דאמרינן במסכת חגיגה [יד ב׳] שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכ״ג מי חיישינן לדשמואל דאמר שמואל יכולני לבעול כמה בתולות בלא דם או דילמא חיישינן שמא באמבטי עיברה ודשמואל לא שכיח ומסיק הכי דשמואל לא שכיח ולא מקשינן שמא הטה משמע שאם הטה לא הויא בתולה והא דהכא יש לומר שלא נגע בסימנין לכך היתה סתומה. שיטה ישנה:
בעולה ריחה נודף בתולה כו׳. עיין במסכת יבמות:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד מעשה מסופר: ההוא דאתא לקמיה [אדם אחד שבא לפני] רבן גמליאל בר רבי, אמר ליה [לו]: רבי, בעלתי ולא מצאתי דם. אמרה ליה [לו] האשה הנתבעת: רבי, עדיין בתולה אני. אמר להן: הביאו לי שתי שפחות, אחת בתולה ואחת בעולה לצורך נסיון. הביאו לו, והושיבן על פי חבית של יין, ומצא שהבעולה — היה ריחה של החבית נודף מפיה, והבתולהאין ריחה נודף. לאחר מכן אף את זו האשה שטענה שהיא בתולה הושיבה ולא היה ריחה נודף. אמר לו לבעל: מסתבר שצודקת היא ובתולה היא — לך, זכה במקחך.
The Gemara relates: A certain man who came before Rabban Gamliel bar Rabbi Yehuda HaNasi said to him: My teacher, I engaged in intercourse and did not find blood. The bride said to him: My teacher, I am still a virgin. Rabban Gamliel bar Rabbi Yehuda HaNasi said to them: Bring me two maidservants, one a virgin and one a non-virgin, to conduct a trial. They brought him the two maidservants, and he seated them on the opening of a barrel of wine. From the non-virgin, he discovered that the scent of the wine in the barrel diffuses from her mouth; from the virgin he discovered that the scent does not diffuse from her mouth. Then, he also seated that bride on the barrel, and the scent of the wine did not diffuse from her mouth. Rabban Gamliel bar Rabbi Yehuda HaNasi said to the groom: Go take possession of your acquisition, as she is a virgin.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילפסקי רי״דשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְנִבְדּוֹק מֵעִיקָּרָא בְּגַוַּוהּ גְּמָרָא הֲוָה שְׁמִיעַ לֵיהּ מַעֲשֶׂה לָא הֲוָה חָזֵי וְסָבַר דִּלְמָא לָא קִים לֵיהּ בְּגַוַּוהּ דְּמִלְּתָא שַׁפִּיר וְלָאו אוֹרַח אַרְעָא לְזַלְזוֹלֵי בִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל.

The Gemara asks: Since Rabban Gamliel was familiar with this method of examination, let him use it to examine her initially. Why was the trial with the maidservants necessary? The Gemara answers: He learned that it was effective through tradition; however, he had never seen it in action, and he thought perhaps he was not sufficiently expert in that manner of examination, and it is improper conduct to demean Jewish women by subjecting them to that indignity for naught. Once he established the effectiveness of that method, he proceeded to examine the bride to resolve the matter.
רי״ףרש״ישיטה מקובצתהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא הוה שמיע ליה – שעשו כן לבנות יבש גלעד במסכת יבמות (דף ס:).
ולאו אורח ארעא לזלזל בבנות ישראל. וזה היה זלזול שאף על פי שהיו עומדות במלבושיהן היו מתביישות והיו צריכות לבא לב״ד ולעלות על פי החבית ולפסק את רגליהן. תלמידי הרב רבינו יונה ז״ל:
שם בגמרא וליבדוק מעיקרא. הלשון מעיקרא אינו מדוקדק. ותו דלמה ליה למימר משום זילזול אלא הול״ל למימר דלא קים ליה שפיר. ונראה דודאי ידע המקשן דלא קים ליה ונסה בשפחות. אלא דהקושיא דנבדוק אותה בתחלה אם ריחה נודף ולא נצטרך אח״כ לנסות אלא ע״י שפחה אחת דאם לא תהיה ריחה נודף יבדוק אח״כ ע״י שפחה בעולה אם ימצא ריחה נודף ידע בבירור דבתולה היא ואם תהיה ריחה נודף יבדוק אח״כ ע״י שפחה בתולה וכשלא תהיה ריחה נודף ידע בבירור דבעולה היא. ותו דקשה אי ס״ל לר״ג דהיכא דליכא לברורי הבעל מהימן כיון שטוען ברי משום חזקה דאין אדם טורח בסעודה א״כ כל הבדיקה היה להכחישו ואם יבדוק אותה מעיקרא ותהיה ריחה נודף תו אין צריך ליקח שום שפחה שאף לא קים ליה ואינו יכול לבדקה הרי הבעל מהימן ואי ס״ל דהיא נאמנת משום דיש לומר שהטה ולא ידע כמ״ש הב״ש בסימן ס״ח דהוי ליה כברי ושמא. קשה להיפך דיבדוק אותה תחלה דאם תמצא שאין ריחה נודף תו אין צריך לבדיקת שום שפחה דממ״נ אם אינו יכול לבדוק הרי היא נאמנת. ואפילו נימא שהיה במקום שאסורה לו כמ״ש לקמן וס״ל דנאמן לאוסרה ולא להפסידה כתובתה והיה הבדיקה לשני הצדדים דאם תמצא בתולה תהיה מותרת לו דע״כ טעה. ואם תמצא בעולה תפסיד כתובתה. אכתי קשה שיבדקנה תחלה וסגי בשפחה אחת כנ״ל. ועל זה קאמר כיון דלא קים ליה חשש שמא תמצא השפחה בדומה לה. נמצא דזה הנסיון אינו כלום ויהיה בתולה ובעולה שוין וזילזל בחנם בבת ישראל. וק״ל: ונלע״ד הא דלא צוה ר״ג ברבי לבדוק ע״י שיבעול עוד הפעם כההיא דלעיל דאתי לקמיה דר״ג. וכן רבי לקמן בשני בצורת. ודוחק לומר שהיתה אשת כהן או קדשה פחותה מג׳ שנים דאסורה לו. ויותר נראה דלעיל דוקא בפתח פתוח חקר ר״ג שמא אינו בקי כמ״ש הרא״ש משא״כ הכא בטענת דמים לא חיישינן להטיה ובהא דרבי שאני שהיה שנת בצורת שראה שפניהם שחורים הא לאו הכי אף אם ימצא דם אח״כ יש לתלות בדם נדה אע״ג דדם נדה לא שכיח הא קי״ל בר״פ התנוקת בעל ולא מצא דם ואח״כ בעל ומצא דם טמאה דאם איתא דהוי דם בתולים מעיקרא הוי אתי ולא תלינן בהטיה. וה״נ כיון שהבעל אומר שלא הטה אף אם ימצא דם יש לומר שהוא דם נדה. משא״כ בשנת בצורת דמוכחא מילתא. מיהו ברמב״ם וש״ע סימן ס״ח משמע דלעולם חוזר ובועל ועמ״ש שם בקונטרס אחרון באריכות:
תוס׳ ד״ה בתולה וכו׳. והא דנקט בסיפא חלוצה מן הנשואין עיין מ״ש בקונטרס אחרון:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאחר שידע רבן גמליאל דרך זו של בדיקה, ונבדוק מעיקרא בגווה [ושיבדוק מתחילה בה] ומדוע לא בדק מיד את האשה, וניסה תחילה בשתי השפחות? ומסבירים: גמרא הוה שמיע ליה [מסורת היה לו משמיעה], ואולם מעשה לא הוה חזי [ראה] שהדבר אמנם כן הוא, וסבר דלמא [שמא] לא קים ליה [ברור לו] בגווה דמלתא שפיר [בתוך, בפרטי, הדבר יפה], שאי אפשר להבחין היטב בבדיקה זו, ולאו אורח ארעא לזלזולי [ואין זו דרך ארץ לזלזל] בבנות ישראל ולהושיבן כך, וכיון שניסה וראה שהבדיקה עולה יפה — בדק באופן זה אף את האשה ההיא.
The Gemara asks: Since Rabban Gamliel was familiar with this method of examination, let him use it to examine her initially. Why was the trial with the maidservants necessary? The Gemara answers: He learned that it was effective through tradition; however, he had never seen it in action, and he thought perhaps he was not sufficiently expert in that manner of examination, and it is improper conduct to demean Jewish women by subjecting them to that indignity for naught. Once he established the effectiveness of that method, he proceeded to examine the bride to resolve the matter.
רי״ףרש״ישיטה מקובצתהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן אָמַר לוֹ רַבִּי בָּעַלְתִּי וְלֹא מָצָאתִי דָּם באָמְרָה לוֹ רַבִּי מִמִּשְׁפַּחַת דּוֹרְקְטִי אֲנִי שֶׁאֵין לָהֶן לֹא דַּם נִדָּה וְלֹא דַּם בְּתוּלִים בָּדַק רַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וּמָצָא כִּדְבָרֶיהָ אָמַר לוֹ לֵךְ זְכֵה בְּמִקָּחֶךָ אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְמִשְׁפַּחַת דּוֹרְקְטִי.

The Gemara relates: A certain man who came before Rabban Gamliel the Elder said to him: My teacher, I engaged in intercourse and did not find blood. The bride said to him: My teacher, I am from the family of Dorketi, who have neither menstrual blood nor blood from the rupture of the hymen. Rabban Gamliel investigated among her relatives to determine whether the claim with regard to her family was true, and discovered that the truth was in accordance with her statement. He said to him: Go take possession of your acquisition. Happy are you that you were privileged to marry a member of the Dorketi family, as those forms of blood will never pose a problem for you.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סר״י מלונילרא״הבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דרקט
דרקטא(כתובות י:) אמרה לו ממשפחת דורקטי אני שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולין אשריך שזכית לדורקטי מאי דורקטי תנא דור קטועי (נדה סד:) ושאין בה יין דורקטי. ס״א דור קטוע שלא תלד ויפסוק הדור ופירש דורקטי בתה כדכתיב ואשיתהו בתה (א״ב פי׳ בל׳ רומי קשה וחזק וכן הענבים אשר חרצנם וזגם קשה מאוד לא יועילו לסחוט מהם יין אך בירושלמי דכתובות פרקא קמא כתוב תמן תנינן כל גפן יש בה יין ושאין בה יין טרזקטי פי׳ בלשון יוי דבר שנאכל וכן הענבים אשר אינם ליין כי אם למאכל ובפרט הצמוקי׳ נקראים כן):
א. [זאפט לאז.]
דורקטי. בגמ׳ מפר׳ דור קטוע, שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים, ומשום הכי נקראין דור קטוע לפי שרוב דמים יפים למהר לא הריון.
ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל ברבי, אמר ליה ר׳ בעלתי ולא מצאתי דם, אמרה ליה ר׳ עדיין בתולה אני, אמר לה⁠[ן] הביאו לי שתי שפחות אחת בתולה ואחת בעולה, הביאו לו שתי שפחות והושיבן על פי חביות של יין, בעולה ריחה נודף בתולה אין ריחה נודף, הושיבה ואין ריחה נודף, אמר לו לך זכי במיקחך. וליבדוק מעיקרא בגו׳ דידה, גמר׳ הוה שמיע׳ ליה, מעשה לא הוה חזי, וסבר לא קים ליה בגוה דמלתא שפיר ולאו אורח ארעא לזלזולי [ב]⁠בנות ישראל.
ההוא דאתא לקמיה דר״ג הזקן אמר לו רבי בעלתי ולא מצאתי דם, אמר׳ בתולה שלמה נבעלתי אלא ממשפחת דורקטי אני שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים, בדק ר״ג בקרובותיה ונמצא כדבריה, אמר לו לך זכה במקחך, אשריך שזכית לדורקט⁠[י]. אמר ר׳ חנינא תנחומין של הבל נחמו ר״ג לאותו האיש, דתני ר׳ חייא כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפין לאשה, ותנא משום רבי מאיר כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין. איתמר ר׳ ירמיה אמר זכי במקחך אמר ליה, ר״י בר אבון אמר נתחייבת במקחך אמר ליה. בשלמא למ״ד נתחייבת היינו דר״ח, אלא למ״ד זכה מאי זכות׳, דלא אתי לספק נדה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד מסופר: ההוא דאתא לקמיה [אדם אחד שבא לפני] רבן גמליאל הזקן, אמר לו: רבי, בעלתי ולא מצאתי דם, אמרה לו האשה הנתבעת: רבי, ממשפחת דורקטי אני, שאין להן לא דם נדה ולא דם בתולים. בדק רבן גמליאל בקרובותיה אם אמנם נכון הדבר לגבי המשפחה, ומצא כדבריה. אמר לו: לך, זכה במקחך, אשריך שזכית למשפחת דורקטי, שאין לך בעיות עם דמים אלה.
The Gemara relates: A certain man who came before Rabban Gamliel the Elder said to him: My teacher, I engaged in intercourse and did not find blood. The bride said to him: My teacher, I am from the family of Dorketi, who have neither menstrual blood nor blood from the rupture of the hymen. Rabban Gamliel investigated among her relatives to determine whether the claim with regard to her family was true, and discovered that the truth was in accordance with her statement. He said to him: Go take possession of your acquisition. Happy are you that you were privileged to marry a member of the Dorketi family, as those forms of blood will never pose a problem for you.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סר״י מלונילרא״הבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַאי דּוֹרְקְטִי דּוֹר קָטוּעַ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא תַּנְחוּמִים שֶׁל הֶבֶל נִיחֲמוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְאוֹתוֹ הָאִישׁ דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא כְּשֵׁם שֶׁהַשְּׂאוֹר יָפֶה לְעִיסָּה כָּךְ דָּמִים יָפִים לָאִשָּׁה וְתָנָא מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר כׇּל אִשָּׁה שֶׁדָּמֶיהָ מְרוּבִּין בָּנֶיהָ מְרוּבִּים.

The Gemara elaborates: What is the meaning of Dorketi? It means truncated generation [dor katua]. Rabbi Ḥanina said: Rabban Gamliel consoled that man with vain words of consolation, because the absence of blood in this woman is a drawback. As Rabbi Ḥiyya taught: Just as leaven is fortuitous for dough, so too, blood is fortuitous for a woman. And it was taught in the name of Rabbi Meir: Any woman whose blood is plentiful, her children are plentiful. This bride, who lacks blood, will not produce many children.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דור קטוע – שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים.
יפין לאשה – למהר לה הריון.
גמרא דור קטוע מדם כו׳ אמרה לו רבי בתולה הייתי ושני בצורת הוה כו׳ כצ״ל. ונ״ב באלפסי גריס אבל בשנת בצורת הואי:
דור קטוע. עיין פרש״י ובערוך מפורש דור קטוע שלא תלד ויפסוק הדור כו׳ עכ״ל וכדאמרינן לקמן כך דמים יפין לאשה כו׳ שדמיה מרובים בניה מרובים וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: מאי [ומה היא לשון] ״דורקטי״ — כעין קיצור של המלים: דור קטוע. ומעירים: אמר ר׳ חנינא: תנחומים של הבל ניחמו רבן גמליאל לאותו האיש. כלומר, דברי תנחומים אלה אין בהם ממש, משום שבאמת יש חסרון באשה זו. דתני [ששנה] ר׳ חייא: כשם שהשאור יפה לעיסה, כך דמים יפים לאשה. ותנא [ושנה החכם] משום (משמו של) ר׳ מאיר: כל אשה שדמיה מרובין — בניה מרובים. ואשה זו שאין לה דמים — מן הסתם גם לא יהיו לה בנים מרובים.
The Gemara elaborates: What is the meaning of Dorketi? It means truncated generation [dor katua]. Rabbi Ḥanina said: Rabban Gamliel consoled that man with vain words of consolation, because the absence of blood in this woman is a drawback. As Rabbi Ḥiyya taught: Just as leaven is fortuitous for dough, so too, blood is fortuitous for a woman. And it was taught in the name of Rabbi Meir: Any woman whose blood is plentiful, her children are plentiful. This bride, who lacks blood, will not produce many children.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִתְּמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר זְכֵה בְּמִקָּחֶךָ אֲמַר לֵיהּ וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין אָמַר נתחייב בְּמִקָּחֶךָ אֲמַר לֵיהּ בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר נתחייב הַיְינוּ דְּרַבִּי חֲנִינָא אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר זְכֵה מַאי זְכוּתָא דְּלָא אָתֵי לִידֵי סְפֵק נִדָּה.

It was stated that there is a dispute with regard to Rabban Gamliel’s reply. Rabbi Yirmeya bar Abba said that Rabban Gamliel said to the groom: Exercise your privilege and take possession of your acquisition. And Rabbi Yosei bar Avin said that Rabban Gamliel said to him: It is your misfortune to take possession of your acquisition. Granted, according to the one who says: It is your misfortune, that is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, who said the consolation was vain. However, according to the one who says: Exercise your privilege, what is the privilege to which he is referring? The Gemara answers: The privilege is that thanks to the condition of the women of this family, he will not come to a situation of uncertainty whether she has the halakhic status of a menstruating woman.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ישיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שחן
שחןא(יומא נג:) ומתפלל שתהא שנה זו שחונה וגשומה. (בבא קמא פב.) ת״ר ה׳ דברים נאמרו בשום משביע ומשחין ומרבה הזרע וכו׳ (כתובות י: גיטין סט) תמרי משבעא ומשחנא משלשלא ומאשרא ולא מפקנא פי׳ בערך אשר (סוכה מ. בבא בתרא קא) והא איכא עצים דמשחן פירוש עצים שמדליקין בהן התנור לאחר שריפת העצים הנאתן לאפו׳ בהן את הפת והעשויין להתחמם בהם בני אדם הנאתן וביעורן שוה שהעצים והאדם מתחמם בהם (ערכין לא) ולימא ליה אנא קדים שחין נורא מקמך דידך פי׳ לימא אותו שקנה בט״ו באדר ראשון לאותו שקנה באדר שני אנא קדים שחין נורא כלומר אני הסקתי אש בביתי במדורתי קודם שהסקת אתה בביתך שאני קניתי קודם מפני מה נחלט לך ביתך קודם משיחליט אותו שלי שקניתי קודם דא״ל את נחית לעיבורא שקנית בחדש העיבור בט״ו באדר ראשון גלית דעתך דשנת עיבור אתה רוצה לחשב הלכך לא נגמרה שנתך עד ט״ו באדר ולא יחם לו תרגום ולא שחין ליה (בראשית רבה טז) משל הדיוט עבד מלך כמלך דבוק לשחון וישחין לך כחם צח תרגומו כשחין בציח:
א. [ווארם ווערדען.]
נתחייב במקחך – על כרחך תקבל חובה הבאה לך במקחך לשון אין חבין לאדם (לקמן דף יא.) דבר שהוא לרעתו קרוי חובה.
איתמר רבי ירמיה בר אבא אמר זכה במקחך כו׳. משמע לי דלא פליגי בלישנא דהכי אמר ליה דלתרווייהו זכה במקחך וכו׳ אמר ליה אלא דבהא פליגי דמר סבר דפירושו כמשמעו וזכה במקחך אמר ליה ומר סבר אין פירושו כמשמעו ונתחייב במקחך אמר לו פירוש דבע״כ יזכה במקחו והכי קאמר ליה לך בע״כ זכה במקחך ותקבל חובה הבאה לך במקחך. אי נמי להפיס דעתו של בעל אמר ליה זכה במקחך וכוונתו נתחייב במקחך בעי למימר ליה והוא על דרך סגי נהור ועל דרך זה קאמר ליה נמי אשריך שזכית למשפחת דורקטי והיינו דקאמר בשלמא למאן דאמר נתחייב היינו דרבי חייא כו׳ פי׳ והדוחק היינו דאין פירושו כמשמעו ומיהו אי בעי למימר דר״ג קאמר ליה בהדיא קאמר ליה בההוא לך נתחייבת במקחך אין כאן שום דוחק ואמאי קאמר בשלמא וכו׳ היה לו לקצר ואפשר לפרש דבפירוש אמר ליה נתחייבת במקחך ודוחקיה היינו דלמה ליה לר״ג לגנות בעיניו מקחו הא אמרינן לקמן בריש פרק ב׳ תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה כו׳ עד אמרו להן בית הלל לבית שמאי מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בפניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו כו׳ ומכל מקום מאי דפרישנא מעיקרא נ״ל עיקר והראיה מההיא דב״ה דמייתינן כנ״ל:
בד״ה בתולה כו׳ דלרבותא נקט חלוצה דסד״א כיון דשומרת יבם כו׳ עכ״ל משום דכל חלוצה בכלל אלמנה היא הוצרכו לומר דלרבותא נקט כו׳ ומיהו לקמן דתני בסיפא בתולה כו׳ וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה לא הוה איצטריך ליה למיתני חלוצה דבכלל אלמנה היא וכ״ש דמהאי טעמא כנשואה דמיא ויש ליישב דאגב רישא נקט חלוצה בסיפא ועיין בר״ן וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אתמר [נאמר] שנחלקו חכמים בגירסת הדברים. ר׳ ירמיה בר אבא אמר: ״זכה במקחך״ אמר ליה [לו], ור׳ יוסי בר אבין אמר: ״נתחייב במקחך״ אמר ליה [לו]: ומבררים: בשלמא למאן שאמר [נניח לשיטת מי שאומר] ״נתחייב״ — היינו [זהו] שאמר ר׳ חנינא שתנחומים של הבל הם, משום שאשה זו שדמיה מעטים יש פגם בפריון שלה. אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] ״זכה״, מאי זכותא [מה הזכות שבכך]? ומשיבים: יש בכך זכות מצד אחר, דלא אתי [שאינו בא] על ידה לידי ספק נדה, שהרי אין לה דם נידה.
It was stated that there is a dispute with regard to Rabban Gamliel’s reply. Rabbi Yirmeya bar Abba said that Rabban Gamliel said to the groom: Exercise your privilege and take possession of your acquisition. And Rabbi Yosei bar Avin said that Rabban Gamliel said to him: It is your misfortune to take possession of your acquisition. Granted, according to the one who says: It is your misfortune, that is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, who said the consolation was vain. However, according to the one who says: Exercise your privilege, what is the privilege to which he is referring? The Gemara answers: The privilege is that thanks to the condition of the women of this family, he will not come to a situation of uncertainty whether she has the halakhic status of a menstruating woman.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ישיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲמַר לֵיהּ רַבִּי בָּעַלְתִּי וְלֹא מָצָאתִי דָּם גאָמְרָה לוֹ רַבִּי עֲדַיִין בְּתוּלָה הייתי וּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת הֲוָה רָאָה רַבִּי שֶׁפְּנֵיהֶם שְׁחוֹרִים צִוָּה עֲלֵיהֶן וְהִכְנִיסוּם לַמֶּרְחָץ וְהֶאֱכִילוּם וְהִשְׁקוּם וְהִכְנִיסוּם לַחֶדֶר בָּעַל וּמָצָא דָּם אָמַר לוֹ לֵךְ זְכֵה בְּמִקָּחֶךָ קָרֵי רַבִּי עֲלֵיהֶם {איכה ד׳:ח׳} צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ.:

The Gemara relates: A certain man who came before Rabbi Yehuda HaNasi said to him: My teacher, I engaged in intercourse and did not find blood. The bride said to him: My teacher, I was still a virgin. And the Gemara comments that this incident was during years of drought. Rabbi Yehuda HaNasi saw that their faces were black due to hunger. He instructed his attendants to tend to them and they took them into the bathhouse and bathed them and they fed them and gave them drink. Then they took them into a room, and the groom engaged in intercourse with her and found blood, as it was due to the famine that there was no blood. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Go take possession of your acquisition. Rabbi Yehuda HaNasi read this verse in their regard: “Their skin is shriveled upon their bones, it is withered, it has become like a stick” (Lamentations 4:8), in the sense that no blood flows from them.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילפסקי רי״דרא״המהרש״ל חכמת שלמהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שפניהם שחורים – מחמת רעבון.
צפד עורם – דונש פירש כמו דבק עורם על עצמם ומנחם פירש שחר עורם.
צפד עורם על עצמם. דבק עורם על עצמם, מרוב כחישות לא נשאר בשר בין העור והעצם, ומשום הכי אם יחתכו בשרו לא יצא ממנו דם.
ההוא דאתא לקמיה דרבי. א״ל רבי בעלתי ולא מצאתי דם אמרה לו בתולה שלימה אני. אלא שני בצורת הם. ראה פניה מוריקות. פי׳ מושחרים מחמת רעבון. צוה עליהם והכניסם למרחץ והאכילם והשקם והכניסם לחופה ובעל ומצא דם. א״ל לך זכי במקחך. קרא עליהם צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ. צפד פי׳ לשון דבק:
ההוא דאתא לקמיה דר׳ א״ל בעלתי ולא מצאתי דם, אמרה ליה רבי בתולה הייתי ושני (בצרות) [בצורת] הוי, ראה רבי שפניהם שחורים, צוה עליהם והכניסום למרחץ והאכילום והשקום והכניסום לחופה, ובעל ומצא דם, אמ׳ לי׳ לך זכה במקחך, קרא עליהם ר׳ צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ.
שם ראה רבי שפניהם שחורים כו׳. נ״ב בס״א גרסינן ראה רבי שפניה שחורים צוה עליה והכניסה למרחץ והאכילה כו׳ אבל ברי״ף ורא״ש גורסין כגירסא שלנו ואפשר אגב דידה האכילוהו אי נמי חשש רבי דשמא לא יהיה לו כח בבעילה וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד מסופר מעין אלה: ההוא דאתא לקמיה [אדם אחד שבא לפני] רבי, אמר ליה [לו]: רבי בעלתי ולא מצאתי דם, אמרה לו האשה הנתבעת: רבי עדיין בתולה הייתי. ומעירים: שבזמן מעשה זה שני [שנות] בצורת הוה [היו] השנים ההן, ראה רבי שפניהם שחורים מפני הרעב. צוה עליהן והכניסום למרחץ, והאכילום והשקום, והכניסום לחדר ושם בחדר בעל האיש ומצא דם. אמר לו: לך, זכה במקחך. שלא מצא עד אז דם משום ששניהם היו חלושים מאד. קרי [קרא] רבי עליהם מקרא זה: ״צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ״ (איכה ד, ח), עד שאין הדם יצא מהם.
The Gemara relates: A certain man who came before Rabbi Yehuda HaNasi said to him: My teacher, I engaged in intercourse and did not find blood. The bride said to him: My teacher, I was still a virgin. And the Gemara comments that this incident was during years of drought. Rabbi Yehuda HaNasi saw that their faces were black due to hunger. He instructed his attendants to tend to them and they took them into the bathhouse and bathed them and they fed them and gave them drink. Then they took them into a room, and the groom engaged in intercourse with her and found blood, as it was due to the famine that there was no blood. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Go take possession of your acquisition. Rabbi Yehuda HaNasi read this verse in their regard: “Their skin is shriveled upon their bones, it is withered, it has become like a stick” (Lamentations 4:8), in the sense that no blood flows from them.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילפסקי רי״דרא״המהרש״ל חכמת שלמהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מתני׳מַתְנִיתִין: דבְּתוּלָה כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה הבְּתוּלָה אַלְמָנָה גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה מִן הָאֵירוּסִין כְּתוּבָּתָן מָאתַיִם וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים.:

MISHNA: With regard to a virgin, her marriage contract is two hundred dinars, and with regard to a widow, her marriage contract is one hundred dinars. With regard to a virgin who is a widow, a divorcée, or a ḥalutza who achieved that status from a state of betrothal, before marriage and before consummation of the marriage, for all of these their marriage contract is two hundred dinars, and they are subject to a claim concerning their virginity, as their presumptive status of virginity is intact.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילפסקי רי״דרא״הבית הבחירה למאירישיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנא כול׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ בתולה אלמנה וגרושה – בין בתולה שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה מן האירוסין וחזרה ונשאת.
כתובתה – מן השני.
מאתים – שהרי בחזקת בתולה היא נשאת לו.
ויש להם טענת בתולים – אם לא מצאה הב׳ בתולה אבדה כל כתובתה דמקח טעות היא לו.
בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה. בתולה אלמנה או גרושה מן האירוסין וניסת לאחר כתובתה מאתים. מן הנשואין נתארמלה או נתגרשה אף על פי שהיא בתולה כתובתה מנה. אוהגיורת והשפחה והשבויה שנתגיירו ושנשתחררו ושנפדו פחות׳ מבת ג׳ שנים כתובתה מאתים, יתירות על בת ג׳ ויום אחד כתובת׳ מנה. וגדול שבא על הקטנה פחות מבת ג׳ כנותן אצבע בעין דמי ובתולין חוזרין וכי נשאת לאחר משהגדילה כתובתה מאתים. בוכן קטן שבא על הגדולה כתובתה מאתים כשנישאת לאחר. ומוכת עץ אם הכיר בה כתובתה מנה, לא הכיר בה ולא כלום כדרב אשי דהוא בתרא ואמר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה ולא כלום.
א. יא ע״א.
ב. שם ע״ב.
בתולה אלמנה גרושה חלוצה – נראה לפרש דלרבותא נקט חלוצה דסלקא דעתך אמינא כיון דשומרת יבם לא מיחסרא כניסה לחופה שהרי יבמה יבא עליה בעל כרחה וה״א דכנשואה דמיא קמ״ל.
משנה. ב. בתולה כתובתה מאתים. תקנו חכמי׳ כתובה לאשה אפי׳ לא תביא לו שום נדוניא בעולם, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כשיכעס עליה. וסמכו חכמים לשיעור מאתים אקרא דכתיב כסף ישקול כמוהר הבתולות, דהיינו חמשי׳ כסף דכת׳ באונס, ואותו כסף שקלים הם, דילפי׳ אונס ממפתה ומפתה מאונס. וכל שקל האמור בתורה הוא כפול, דהיינו סלע בלשון משנה שהוא ארבעה דינ׳ של כסף צורי, דהיינו מאתים דינרי׳ של כסף צרוף, דאיכא שש מעה כסף בכל דינר ודינר. ואליב׳ דהלכה דכתובת מאתים דינ׳ אינם אלא שמינית של חמשים שקל, דהינו עשרים וחמשה דינ׳ של כסף צרוף, דהא תניא כל כסף האמור בתורה צורי ושל דבריהם כסף מדינה, וכל כסף מדינה היא שמינית בכסף צורי, דהיינו שלשה מחציות.
ואלמנה מנה. דלא חביבה כל כך עליה, תקנו מנה בלבד, שאם השוו מדותיהם היו אומרי׳ עד דנסבינן אלמנות ניזיל וניסיב בתולות.
ג. בתולה אלמנה, גרושה, וחלוצה וכו׳. כלו׳, בתולה שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה מן הארוסין וחזרה ונשאת. כתובתה. מן השני. מאתים. שהרי בחזקת בתולה נשאת לו. ויש לה טענת בתולים. אם לא מצאה השני בתולה, אבדה כתובתה לגמרי כי מקח טעות הוא לו.
מתני׳ בתולה כתובתה מאתים. ואלמנה מנה. בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתן מאתים מן הנשואין כתובתן מנה. פי׳ בתולה שהיא אלמנה או גרושה וחלוצה מן האירוסין ונשאת. כתובתה מן השני מאתים שהרי בחזקת בתולה נשאת לו ויש לה טענות בתולים:
מתני׳ בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה. בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתה מאתים ויש להם טענת בתולים, הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות ג׳ שנים ויום א׳, כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים.
טען הוא בעלתי ולא מצאתי דם והיא טוענת עדין אני בתולה אע״פ שהוא טוען שמא שהרי אפשר שהטה ולא הרגיש והיא טוענת בבריא מאחר שיש בדבר בדיקה בודקין אותה ובדיקה הוגנת בענין זה להושיבה על פי חבית של יין ואם היא בתולה אין ריח היין נודף דרך פיה:
מתניתין בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה כו׳. לא זו אף זו קתני ולא מבעיא בתולה אלמנה דלא בטל חינה כלל אלא אפילו גרושה דהוה אמינא דבטל חינה בקבלת גטה ולא מבעיא גרושה אלא אפילו חלוצה דבחליצתה לפני ב״ד של חמשה וגם כבר נמי היתה אלמנה איכא למימר דבטל חינה קמ״ל דכיון שהיתה מן האירוסין כתובתה מאתים אבל מן הנישואין אף על גב דבתולה היא כתובתה מנה ופירשו בירושלמי משום דבטל חינה וכן כתב הרשב״א ז״ל וכדבעינן למימר לקמן באידך מתני׳ בס״ד ונ״ל דאפילו ביהודה שהיו מייחדין כלה מן האירוסין כתובתה מאתים שהרי בחזקת בתולה היא נשאת לו דלא היה שם כי אם יחוד בעלמא כנ״ל:
ויש להן טענת בתולין. אין לפרש דלאוסרה עליו קאמר דאי הכי מן הנשואין נמי כל שכנסה בחזקת בתולה וכמו שכתבו התוספות לעיל בשמעתא דפתח פתוח גבי הא בגליל מצי טעין אלא להפסידה כתובתה מיירי והא אתא לאשמועינן למאן דאמר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אבדה כל כתובתה דיש להן טענת בתולים לאבד כל כתובתה ולמ״ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה אתא לאשמועינן דלגבי מאתים לבד יש להן טענת בתולים פירוש לאבד מנה ממאתים ותשאר מנה לעולם וזהו שכתב רש״י ז״ל ויש להן טענת בתולים. אם לא מצאה השני בתולה אבדה כתובתה דמקח טעות הוא לו. ע״כ. כן כתוב בס״י ומה שכתוב בספר הדפוס אבדה כל כתובתה הוא טעות אלא נקט רש״י ז״ל לשון השוה לשתי הסברות. עוד יש לי לומר דלהכי נקט כתובתה מאתים ויש להן טענת בתולים דלא תימא דהיינו טעמא דכתובתה מאתים משום דכיון דלא נשאת הרי היא חינה עליה ואפילו תמצא בעולה אי נמי דלא תימא כיון דחכמים תקנו לה כתובה שוב אינו יכול לטעון עליה כדי לאבד כתובתה עד שיביא ראיה לדבריו דהטוען אחר מעשה ב״ד לא אמר כלום קמשמע לן דיש להן טענת בתולים ואם יטעון הבעל לא מצאתיה בתולה אבדה כתובתה:
אלמנה ע״ש מנה כו׳ הגם כי מצינו כן בלשון זכר כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו וגו׳ דריש אלמנה ע״ש מנה ואיכא למימר איידי דקרי לה אלמנה קרי לזכר אלמן כדאמרינן באלמנה מן הארוסין:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה בתולהכתובתה מאתים זוז, ואלמנה — כתובתה מנה (מאה זוז). בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין, כל עוד היא בתולה — כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים, שהרי לא נישאו, והן עדיין בחזקת בתולות.
MISHNA: With regard to a virgin, her marriage contract is two hundred dinars, and with regard to a widow, her marriage contract is one hundred dinars. With regard to a virgin who is a widow, a divorcée, or a ḥalutza who achieved that status from a state of betrothal, before marriage and before consummation of the marriage, for all of these their marriage contract is two hundred dinars, and they are subject to a claim concerning their virginity, as their presumptive status of virginity is intact.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילפסקי רי״דרא״הבית הבחירה למאירישיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) גמ׳גְּמָרָא: מַאי אַלְמָנָה אָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה אַלְמָנָה עַל שֵׁם מָנֶה אַלְמָנָה מִן הָאֵירוּסִין מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אַיְּידֵי דְּהָא קָרֵי לַהּ אַלְמָנָה הָא נָמֵי קָרֵי לַהּ אַלְמָנָה.

GEMARA: What is the relationship between the term almana and its meaning, widow? Rav Ḥana of Baghdad said: A widow is called an almana after the maneh, one hundred dinars, which is the sum of her marriage contract. The Gemara asks: With regard to a widow from betrothal, whose marriage contract is two hundred dinars and not a maneh, what is there to say? The Gemara answers: Since they called this widow from marriage almana, this widow from betrothal they also called almana.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי אלמנה? אמר רב חנא בגדתאה על שום מנה – שמועותיו כולן פשוטות הן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ בגדתאה – דמן בגדת.
על שם מנה – שאם נשאת משנתאלמנה אין לה כתובה אלא מנה.
אלמנה על שם מנה – פי׳ אף על פי שהיא לשון אלם שהיא יושבת דומיא דתנא דייק למה הוסיפו לה של אלמנה.
ותני רב יוסף אשור זה סילוק – פירש״י ז״ל מי הוה בנויה בבריאת עולם ולא נהירא דלמא בימי משה. ותו מבריאות עולם פריך ל״ל למינקט אשור זה סילוק מאשור גופי׳ אית ליה למיפרך וכן מארץ כוש ומארץ חוילה האמורים בפרשה לכך פי׳ בתו׳ מי הוה בימי משה והא אמרי׳ ביומא סלקות׳ סליקו וסילקותא בימי בית שני.
גמרא מאי אלמנה כו׳. פי׳ ובהכי מתפרשא מתניתין דקתני ואלמנה מנה דלמה ליה למתנייה הכא הוה ליה למתני דיני כתובתה מאתים בהדי הדדי ושוב לקמן באידך מתניתין דקתני בתולה אלמנה כו׳ מן הנשואין כתובתה מנה הוה ליה למפתח ולמתני אלמנה מנה אי נמי בשלמא בתולה קתני לה משום דאיכא מאן דאמר כתובת בתולה מן התורה ואפילו למאן דאמר מדרבנן מכל מקום איכא למימר דיש לה סמך בעלמא מן התורה מדאפקיה רחמנא בלשון מוהר להכי פתח ותנא בתולה כתובתה מאתים אבל אלמנה מנה למה לי למתנייה כלל הרי אפילו בתולה אלמנה מן הנשואין כתובתה מנה כדקתני לקמן במתניתין ומיהו השתא דאמר רב חנא אלמנה על שם מנה אתי שפיר דהיינו נמי דקתני מתניתין ואלמנה מנה כנ״ל:
אלמנה על שם מנה. פירוש לישנא קטיע נקט אל כמו אלא וחסר אות אלף וזהו שכתב רש״י ז״ל על שם מנה. שאם נשאת משנתאלמנה אין לה כתובה אלא מנה. אי נמי הכי קאמר אל מנה פירוש שחסר ממנה מנה מהמאתים וכן מצאתי בפירושי הגאונים ז״ל וז״ל על שום מנה כלומר אל מנה דמשמע הסיר מנה ממאתים דבתולה ירושלמי דיה לאלמנה שתטול מחצית בתולה עד כאן. ומה שכתב רש״י ז״ל על שם מנה שאם נשאת וכו׳ משום שהוקשה לו והרי לא נקראת אלמנה אלא עד שלא נשאת (וכו׳) עדיין בעודה פנויה לכך כתב רש״י ז״ל שאם נשאת. והריטב״א ז״ל כתב וז״ל אלמנה על שום מנה פי׳ אע״פ שהוא לשון אלם שהיא יושבת דומיה רב חנא דייקא למה הוסיפו בהי׳ של אלמנה ע״כ. והוא נכון:
אלמנה דכתיבא באורייתא מאי איכא למימר. ואם תאמר בשלמא לשיטת הרא״ש ז״ל דלעיל דיליף כתובת בתולה מן התורה מדכתיב כמוהר הבתולות והיינו כתובה והיקשא להכי הוא דאתא ניחא אבל לשיטת רש״י ז״ל דלא יליף אלא מקארי ליה מוהר הכא נמי קארי ליה אלמנה על שם מנה ותפשוט מהכא דכתובת אלמנה מנה דאורייתא ותירצו בתוספות דליכא למימר הכי דהא מנה בימי משה לא היה ואין לך לומר דהזכירה תורה מנה על שם העתיד וכדמשני ולא תפשוט דאם כן למה היה לקרותה על שם מנה העתיד והרי לא הזכירה תורה לעולם אלא ככר אלא ודאי על שם דעתידין רבנן דמתקני לה מנה וכדמשני תלמודא כנ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא מסבירים: מאי [מה הוא לשון] ״אלמנה״ — אמר רב חנא בגדתאה [מבגדד]: ״אלמנה״ — על שם מנה. שהוא כעין נוטריקון ״אל מנה״ — שמקבלת רק מנה. ושואלים: אם כן, אלמנה מן האירוסין שכתובתה כאמור מאתים, מאי איכא למימר [מה יש לומר], מדוע נקראת אף היא אלמנה! ומשיבים: איידי דהא קרי לה [כיון שזו, מן הנישואין, קוראים אותה] אלמנה, הא נמי קרי לה [זו, מן האירוסין, גם כן קוראים אותה] אלמנה.
GEMARA: What is the relationship between the term almana and its meaning, widow? Rav Ḥana of Baghdad said: A widow is called an almana after the maneh, one hundred dinars, which is the sum of her marriage contract. The Gemara asks: With regard to a widow from betrothal, whose marriage contract is two hundred dinars and not a maneh, what is there to say? The Gemara answers: Since they called this widow from marriage almana, this widow from betrothal they also called almana.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אַלְמָנָה דִּכְתִיבָא בְּאוֹרָיְיתָא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר דַּעֲתִידִין רַבָּנַן דִּמְתַקְּנִי לַהּ מָנֶה וּמִי כָּתֵב קְרָא לְעָתִיד אִין דִּכְתִיב {בראשית ב׳:י״ד} וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהוֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְתָנָא רַב יוֹסֵף אַשּׁוּר זוֹ סְלֵיקָא וּמִי הֲוַאי אֶלָּא דַּעֲתִידָה הָכָא נָמֵי דַּעֲתִידָה.

The Gemara asks: That explains the use of almana in the terminology of the Sages. However, with regard to the term almana that is written in the Torah, what is there to say? The rabbinic ordinance that the marriage contract of a widow is a maneh was not yet instituted. The Gemara answers: The Torah employs the term almana because the Sages are destined to institute the sum of a maneh for her in her marriage contract. The Gemara asks: And is a verse written for the future? The Gemara answers: Yes, indeed it is, as it is written: “And the name of the third river is Tigris; that is it which goes toward the east of Asshur” (Genesis 2:14). And Rav Yosef taught: Asshur, that is Seleucia. And did that city exist when the Torah was written? Rather, the Torah is referring to that city because it was destined to exist in the future. Here too, the Torah employs the term almana because a widow was destined to have a marriage contract of a maneh instituted for her.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרא״השיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך סליק
סליקא(כתובות י:) ותני רב יוסף אשור זו סליק (מכות י) א״ר יוסף תרתי קדש הוו א״ר אשי כגון סליקות ואקר׳ דסליקוס סלכה ואדרעי תרגום ירושלמי סליוקא ואדרעא (א״ב עיר ואם בארם אשר בנאה סליקוס המלך ועל שמו נקראת ואינה רחוקה מבבל אך סלכה אשר היא במדינת בשן רחוקה ממנה וי״א כי שלש ערים נקראו בשם זה):
א. [שטאדס נאמע.]
דכתיבא באורייתא – ועדיין לא נתקנו כתובות.
ומי כתיב קרא – לקרות על שם דבר העתיד.
זו סליקא – שם עיר.
ומי הואי – העיר בנויה בבריאת עולם דכתיב ההולך קדמת אשור.
אלמנה דכתיבא באורייתא מאי איכא למימר – והא ליכא למימר דתפשוט מהכא דכתובת אלמנה מנה מדאורייתא דהא מנה לא היה בימי משה דלא הזכירה תורה אלא ככר והא דאמרינן בבכורות (דף ה. ושם) משה רבינו נאמן היה ובקי בחשבונות אלא שמנה של קודש כפול היה לא שהיה מנה בימי משה אלא כלומר כמו שמנה של קודש בימי יחזקאל כפול היה כך היה ככר של קודש כפול בימי משה.
ותנא רב יוסף אשור זו סליקא ומי הואי – פי׳ בקונטרס ומי הואי בבריאת עולם ובלא רב יוסף מאשור וכן מכוש לא מצי למיפרך דמצינן למימר דאשור וכוש שם המחוז ולא שם העיר ומימות עולם היה שמם כך אבל קשה דמאי מייתי מאשור דאשור אע״ג דלא הוה בבריאת עולם כיון דהוה בימי משה שפיר הוה ליה למכתב אבל מנה לא היה לו לכתוב כיון שעדיין לא היה בדורו ונראה לר״י לפרש דסליקא בימי משה מי הואי דקים ליה דסליקא לא היה בימי משה וסביב סליקא הולך חדקל ולא אצל אשור שהיה בימי משה.
גמר׳ ומי הואי. כלומר בימי משה.
ותנא רב יוסף אשור זו סליקת ומי הואי. פרש״י ז״ל ומי הואי בבריאת העולם וקשה למה ליה לאתויי הא דר״י תקשי ליה קרא ומי הוה אשור בבריאת העולם וכן נמי ה״ל למפרך מאידך קרא הוא הסובב את כל ארץ כוש ומי הוה כוש בבריאת עולם ותירצו בתוספות דאי לאו דרב יוסף לא היה מצי למפרך דמצינן למימר דאשור וכוש שם המחוז ולא שם העיר ומימות העולם היה שמם כך וזהו שכתב רש״י ז״ל זו סליקא. של עיר. ע״כ. אבל אכתי קשיא להו דמאי נפקא מינה אי לא הוה בבריאת העולם כיון שהיה בימי משה כתבו משה לברר הדבר ובאלמנה נמי אי הוה מנה בימי משה לא הוה קשיא לן אם כתבו משה אפילו על העתיד וכן הקשו בשיטה ישנה דלאו בבריאת עולם נכתבה תורה אלא בימי משה וכבר נבנית העיר ובמאי שכתב הרמב״ן ז״ל בהקדמתו על פי׳ התורה דלא היה משה אלא כמעתיק מספר קדמון ניחא ומכל מקום קשיא להו לתוס׳ דאפשר שהקדימה וכתבה תורה מה שעתיד להיות בימי משה שתנתן התורה על ידו כדי שיבורר לו כל הדברים על מתכונתם אבל מה שלא יהיה בימיו לא כתבה תורה. והתוספות ז״ל פירשו ותנא רב יוסף אשור זו סליקת פירוש אינו אשור שהיה בימי משה דקים ליה דחדקל אינו הולך לקדמת אותה העיר שקורין אשור אלא זו סליקת שחדקל הולך ומי הואי סליקת בימי משה דקים ליה דסליקת לא נבנה בימי משה דסליקא בנה סליקת ובבית שני היה דמני ליה עם מלכי יון וכדאיתא בפרק קמא דיומא. ונ״ל דמעיקרא הכי פריך ומי כתיב קרא על שם העתיד פי׳ שיקרא שם חדש על שם העתיד ומיהו לא פריך דהיכי כתיב בקרא העתיד דהרי כוש וחוילה כתיבי על שם העתיד אלא הכי פריך ומי כתיב קרא לקרות שם על דבר העתיד וכן כתב רש״י ז״ל ומי כתיב קרא. לקרות שם על דבר העתיד. כן כתוב בפירושי הישנים מכתיבת יד ומה שכתוב בדפוס טעות ומשני אין דכתיב ושם הנהר וכו׳ ותנא רב יוסף וכו׳ הא קמן דעדיין לא היה ושינה התורה שמה וקראה אשור אלמא דשפיר קרי שם על דבר העתיד ואפשר שיש איזה טעם למה קראה אשור כנ״ל:
ותנא רב יוסף אשור זו סליקא כו׳. עיין בדברי התוס׳ מה שכתבו וכן מכוש לא מצי למפרך דמצינו למימר דאשור וכוש שם המחוז כו׳ ולענין כוש אף לפי האמת יש לפרשו מלשון מחוז וכן בחוילה אלא באשור היה קבלתם דהוא שם העיר ונראה עוד לדקדק כן מלשון המקרא דכתיב ארץ החוילה וארץ כוש אבל באשור לא כתיב ארץ דמשמע שם העיר טפי ורש״י בפי׳ החומש כתב כוש ואשור עדיין לא היו וכתב המקרא על העתיד עכ״ל והוא ע״פ ב״ר שהזכיר גם כוש ולא ידעתי למה לא הזכיר גם חוילה דכתיב מקמיה וכמ״ש בב״ר גם כן גבי חוילה ודברי התוס׳ קצת מגומגם שכתבו בסוף דבריהם וסביב סליקא הולך חדקל ולא אצל אשור שהיה בימי משה עכ״ל דמהיכא תיתי לן שהיה אשור אחר קודם משה עד שהוצרכו לומר ולא אצל אשור שהיה בימי משה:
תוס׳ ד״ה אלמנה דכתיבא וכו׳ והא ליכא למימר וכו׳. נראה דאין קושיתם על המקשה דהא מפורש בברייתא לעיל דכתובת אלמנה היא מדברי סופרים אלא קושיתם אליבא דאמת דנילף מהכא דכתובת אלמנה היא מן התורה דאין לנו לומר דנכתב על שם העתיד אלא היכא דמוכרח לומר כן. ועל זה תירצו דכיון דלא היה מנה בימי משה ע״כ קרא זה על שם העתיד נאמר ומ״ש דלא הזכירה תורה אלא ככר רצה לומר דמצינו בתורה בפרשת פקודי ויהי זהב התנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל הרי דצירף השקלים לככרים ולא צירפם למנים. מיהו מלשון רש״י ד״ה דכתיבא באורייתא ועדיין לא נתקנו הכתובות משמע דאין הקושיא כמ״ש התוס׳ משום דלא היה מנה בימי משה אלא משום דלא נתקנו הכתובות ונראה מדבריו דלא קשיא דנימא באמת דכתובת אלמנה מדאורייתא מדכתיב באורייתא אלמנה דאפילו אם היה התיקון בשעת מתן תורה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. מ״מ בשביל שנקראת אלמנה מחמת התיקון וכתבה התורה זה השם אלמנה כפי לשון בני אדם אכתי בשביל זה לא יהיה נתינת הכתובה מן התורה. תדע דאף לפי דברי התוס׳ דלא היה מנה באותו הפעם ג״כ נזכר בזה השם נתינת האלמנה ואפ״ה אמרינן דשמא בעלמא אדכרא רחמנא כמו זה יש לומר אפילו היה התקון באותו הפעם ולא דמי למוהר הבתולות דיליף מיניה דכתובת בתולה מדאורייתא דהתם כתיבה הנתינה מפורש בתורה. וצ״ל לפירש״י ז״ל דמצד הסברא קאמר דלא נתקנה הכתובות בימי משה. ועוד יש לומר דאפילו אם נימא דמשעה שנאמרה פרשת גרושין עשו התקנה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה מ״מ הא מצינו אלמנה קודם מתן תורה דכתיב בתמר שבי אלמנה בית אביך וקודם מתן תורה לא שייך כלל שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כיון דאין גרושין לבני נח. ומה שפירש רש״י גבי ולבני הפילגשים אשר לאברהם נשים בכתובה פילגשים בלא כתובה וכן גבי וקח לי משם שני גדיי עזים פי׳ כך כתב לה יצחק בכתובתה צ״ל דהיינו כתובת בתולות לפ״ז יש לומר לפירש״י דהא דכתב קרא על שם העתיד היינו דעכ״פ היה בימי משה תיקון כתובת אלמנה. ונכתב בתמר ע״ש העתיד שיהיה בימי משה ממילא מתורץ בזה מה שהקשו תוס׳ בד״ה ותנא וכו׳ אבל קשה וכו׳. וק״ל:
ויש להביא קצת ראיה למ״ש דס״ל לרש״י ז״ל דאף דכתבו התורה השם כפי המנהג אפ״ה אינו מדאורייתא ממה שפירש״י במגילה דף כ״ב ע״ב בר״ח שאין בו ביטול מלאכה מדכתיב בקרא ביום המעשה מכלל דר״ח לאו יום המעשה והרי אין לנו שום אוסר לעשות מלאכה בר״ח מדברי קבלה הרי דאף דנקרא כן מפני המנהג אין בזה שום איסור וה״נ כן הוא. וכה״ג איתא בסנהדרין דף מ״ו ע״ב דאין להביא ראיה לקבורה מן התורה מדאקבור צדיקי ומשאר מילי דדילמא מנהגא הרי דאף דנכתב המנהג בתורה אפ״ה אינו מדאורייתא:
שם בתוס׳ ד״ה ותנא וכו׳ אבל קשה וכו׳. כבר כתבנו דיש לפרש דגם במנה דאלמנה כבר היה המנהג בימי משה אלא דכתב בתמר אף שהיה קודם המנהג ע״ש העתיד שהיה בימיו והיינו דומיא דאשור. ומ״ש התוס׳ ולא אצל אשור שהיה בימי משם. וכתב מהרש״א בחידושי אגדות דמנ״ל שהיה אשור בימי משה יש לומר כיון דכתיב בקרא משה יצא אשור ויבן את ננוה וגו׳ הרי שהיה ארץ אשור שידוע לנו שהוא ננוה כמפורש בקרא. וגם בנבואות בלעם כתיב וענו אשור עד מה אשור תשבך משמע שהיה כבר אשור על מקומו:
שם מזבח מזיח מזין. כתב מהרש״א בחידושי אגדות דמזין שנאמר לחמי כפירש״י ובב״ב סוף פרק חזקת משמע שם דקאמר לא נאכל לחם שבטלו מנחות משמע דעיקר המזון שהוא הלחם היה בזכות המנחות. ויש לפרש הא דקאמר בריש ברכות שאמר להם דוד לכו והתפרנסו זה מזה ואמרו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו ע״ש מ״ש תוספות בבור מתמלא רצה לומר דאי אפשר לפרנס זה מזה שיחסר לזה מה שיתן לזה. אבל בהקומץ משביע את הארי לא מפרשי תוס׳. ויש לפרש מפני שהמזון היה בזכות המנחות ובנוב וגבעון בימי דוד ס״ל לחכמים דאין מנחה קריבה בהן כדאיתא בפרק פרת חטאת. וזה שאמר שאין הקומץ קרב על המזבח שנקרא איריאל ואמר דלכך הם חסירים פרנסה שאין הברכה שורה בו וממילא אין הבור וכו׳ ויש לנו בס״ד פירוש אחר בזה ואין כאן מקומו:
תוס ד״ה אמר רב וכו׳ וא״ת וכו׳. נלע״ד דלפי מה שפסק הרמב״ם ריש הלכות ביאת מקדש דין ב׳ היה שכור משאר משקין אסור לכנוס למקדש ואם נכנס וכו׳ הרי זה לוקה ועבודתו כשרה וכו׳ ופירש דבריו הרשב״א בתשובה והביאו הכסף משנה שם דאף דאמר בש״ס הלכה כר״א ס״ל דר״א לא פליג על ר׳ יהודה בשאר דברים המשכרים והא דאוקימנא ברייתא דאכל דבילה קעילית כר״י היינו משום דלר״א בעינן שיעור הראוי לשכר (ממילא מיושב קושיות התוספות). והנה הכ״מ תמה שם דלא פסק כסתם מתניתין דבפרק אלו מומין דמפרש הש״ס שם מתניתין דחשיב שכור בין הני דפסולים ואינם מחללין עבודה דמיירי בשאר דברים המשכרים ודלא כר״י. ואיך פסק הרמב״ם דלא כסתם מתניתין. ותירוצו דחוק מאוד ע״ש. ולדידי קשיא טובא טפי דלפי מאי דס״ל להרמב״ם דר׳ יהודה גופיה דס״ל באזהרה אפ״ה עבודתו כשרה. א״כ למה מוקי הש״ס שם מתניתין דלא כר׳ יהודה הא אדרבא לר״י אתיא מתניתין שפיר טפי דשאר דברים המשכרים אסור מדאורייתא ואינו מחלל עבודה. ונראה דהרמב״ם מפרש דהש״ס מדייק שם מדנקט לשון שכור משמע דשתה שיעור הראוי לשכר כמו שדייקו התוס׳ שם. והיינו דלא כר״י דלר׳ יהודה אפילו בשאר דברים לא בעינן שיעור הראוי לשכר וע״כ תנא דמתניתין ס״ל דלא כר״י אלא כר״א כנ״ל. והא דלא קאמר שם מתניתין ר״א היא. היינו משום דודאי ת״ק דמתניתין שם לאו ר״א עצמו הוא מדקתני בסיפא שם ר״א אומר אף בעלי הדלדולים (מיהו אית דגרסי שם ר״א בן יעקב ע״ש בתי״ט) א״כ פסק הרמב״ם הוא כסתם מתניתין דסוף פרק אלו מומין ומוכח מדברי רב דהכא ג״כ כותיה. אלא דלכאורה קשה דהא בברייתא דזבחים דף י״ד ע״ב נקט נמי לשון שכור ומשמע נמי שיעור הראוי לשכור וע״כ מיירי בשאר דברים כמ״ש התוס׳ שם ומשמע דמחלל עבודה מדנקט גבי זר ואונן. מיהו אין בזה קושיא כל כך דדוקא בס״פ אלו מומין מדייק הש״ס שפיר מדחשיב מתניתין הני דמחללין עבודה בפני עצמו והני דלא מחללין בפני עצמו. אבל בברייתא שם יש לומר דאינו מדקדק. מיהו יותר נראה דלפי מאי דפסיק הרמב״ם דבנתן לתוך היין מים ושתה יותר מרביעית מחלל עבודה והראב״ד שם חולק עליו דהא דקאמר הש״ס ביותר מרביעית חייב אפילו רמי ביה מיא היינו באזהרה ולא מחלל עבודה. ונראה דהרמב״ם מדייק ליה מדלא מוקי הש״ס מתניתין דס״פ אלו מומין ביין מזוג דאינו חייב ברביעית ולהכי נקט שכור ולא שתוי יין דהוי משמע ברביעית אלא ע״כ דבזה נמי מחלל עבודה וממילא אתי שפיר ברייתא דזבחים דמיירי ביין מזוג נמצא דברי הרמב״ם מוכרחים בש״ס ומ״ש התוס׳ דמתניתין דס״פ אלו מומין הוא איסור מדרבנן אף למאן דפליג על ר״י לכאורה יותר הוי להו להביא ראיה מר״א עצמו מדקאמר ר״א בסיפא שם אף בעלי הדלדולין משמע דמודה לת״ק בשכור מדקאמר אף. מיהו יש לומר דאף אאחרינא קאי כדמפרש הש״ס בקידושין דף ל״ז גבי ר״א אומראף החדש מיהו קשה לי דמשמע מן הש״ס דכריתות שם דאין איסור בהוראה אלא במאי דחייב מן התורה בעבודה מדפריך שם על רב אשי דלא אורי מיומא טבא לחבריה מרב דאמר הלכה כר״א. וקשה הא ר״א פטור קאמר משמע דלכתחלה אסור כמ״ש הראב״ד שם בהשגות. וצ״ל דקושיות הש״ס הוא משום דכיון דליכא חיוב מדאורייתא בעבודה מותר בהוראה אפילו לכתחלה כמ״ש הראב״ד שם א״כ אכתי לא מתרצה הא דרב הכא ויש ליישב. ודוק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: זה הסבר למנהג דורות אחרונים, אבל אלמנה דכתיבא באורייתא [שנאמרה בתורה], מאי איכא למימר [מה יש לומר]? הרי אז לא היתה תקנה זו של כתובת אלמנה! ומשיבים: אף בתורה קראו לה כך, על שם שעתידין רבנן דמתקני [חכמים שיתקנו] לה כתובה של מנה. ותוהים: ומי כתב קרא [והאם נאמר מקרא] על שם העתיד? ומשיבים: אין [כן], דכתיב [שנאמר]: ״ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור״ (בראשית ב, יד), ותנא [ושנה] רב יוסף: אשור זו העיר סליקא. ויש לשאול ומי הואי [והאם היתה] עיר זו בזמן התורה? אלא נאמר כן בתורה משום שעתידה להיות עיר זו. הכא נמי [כאן גם כן] נקראה ״אלמנה״ משום שעתידה אשה כזו לקבל כתובה בשווי של מנה.
The Gemara asks: That explains the use of almana in the terminology of the Sages. However, with regard to the term almana that is written in the Torah, what is there to say? The rabbinic ordinance that the marriage contract of a widow is a maneh was not yet instituted. The Gemara answers: The Torah employs the term almana because the Sages are destined to institute the sum of a maneh for her in her marriage contract. The Gemara asks: And is a verse written for the future? The Gemara answers: Yes, indeed it is, as it is written: “And the name of the third river is Tigris; that is it which goes toward the east of Asshur” (Genesis 2:14). And Rav Yosef taught: Asshur, that is Seleucia. And did that city exist when the Torah was written? Rather, the Torah is referring to that city because it was destined to exist in the future. Here too, the Torah employs the term almana because a widow was destined to have a marriage contract of a maneh instituted for her.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרא״השיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה מָטָר מַשְׁקֶה מַרְוֶה וּמְזַבֵּל וּמְעַדֵּן וּמַמְשִׁיךְ אָמַר רָבָא בַּר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאִיתֵּימָא רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָא מַאי קְרָא {תהלים ס״ה:י״א} תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ בִּרְבִיבִים תְּמוֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ.

Apropos the statement of Rav Ḥana of Baghdad, the Gemara cites additional statements of his. And Rav Ḥana of Baghdad said: Rain irrigates, saturates, and fertilizes the land, and refines the fruit and causes it to proliferate. Rava bar Rabbi Yishmael, and some say it was Rav Yeimar bar Shelamya who said: What is the verse that alludes to this? “Watering its ridges abundantly, settling its furrows, You make it soft with showers, You bless its growth” (Psalms 65:11). “Watering its ridges abundantly” indicates that the rain irrigates and saturates the land, “You make it soft with showers” indicates that it fertilizes the land, and “You bless its growth” indicates that it refines the fruit and causes it to proliferate.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שך
שךא(כתובות י:) מטר משקה מרווה מזבל ומעדן וממשיך או מושכות כסיל תפתח עיין בערך כסל משכוה גברי לגברא כדרך שתקנו משיכה במוכרין עיין בערך משך שייך ואזיל דיקלא בישא עיין בערך שדך. (עבודה זרה סט:) מ״ט לא מפקדנא חמרא בי גוים משום שיכא פי׳ בתשובות כשסותם פי החבית ועושהו צמיד פתיל מביא כוש או בצבוץ ונוקב בתוכו שיצא הבל של יין ויכנס לו אויר וינדוף ריחו ונקרא הנקב בלשון ארמי שיכא וחוששין שמא מריח בו הגוי ויכנוס קנה קטן ויוציא בו יין. פ״א משום שיכא משום נקב שעושין בחבית שיצא הרוח שלא תבקע החבית וי״א אי קרינא שיכא מלשון משיך מישך שייך ואי קרינא שיבא מלשון שאיב מישאב:
א. [פאסינד. לאך.]
[מטר – ולא מאותיות דריש הכי אלא לפום סברא].
מזבל – את הארץ.
מעדן – נותן עדנה וזיו בפירות.
תלמיה – של א״י.
רוה נחת גדודיה כאשר ברביבים תמוגגנה – רוה הרי משקה ומרוה תמוגגנה הרי מזבל מעדן וממשיך את הפירות נפקא מצמחה תברך. תמוגגנה דישטנפי״ר.
שם ואמר רב חנא בגדתאי כו׳ משקה מרוה כו׳ כצ״ל. ונ״ב נראה לפרש לא די שהוא משקה הארץ ואין צריך להשקות ברגליו אלא אפילו משביע בהשקאה שאין צריך כל כך הרבה מטר כמו שהיה צריך בהשקאת הרגל וע״ד שאמרו אין טפה יורד מלמעלה שלא יעלה התהום טפחיים מלמטה ולפי זה מיושב הפסוק שפיר רוה נחת גדודיה פי׳ הרויה תהיה נחת רוח לבני אדם בענין שלא יהא מטר הרבה שקשה לבריות ומש״ה אמר כרביבים ור״ל שאינו מטר שוטף נ״ל:
מאי תלמיה רוה. והיינו משקה ומרוה. נחת גדודיה היינו מזבל. וגדודיה הם מוטצטץ בלע״ז. ורביבים תמוגגנה מעדן. צמחה תברך ממשיך. ור״ש והראב״ד ז״ל פירשו בע״א. שיטה ישנה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיון שהזכרנו את דברי רב חנא בגדתאה, מזכירים דרשה אחרת משמו, ואמר רב חנא בגדתאה [מבגדד]: מטר — משקה, מרוה, ומזבל, ומעדן את הפירות, וממשיך (מוסיף, מרבה אותם). אמר רבא בר ר׳ ישמעאל, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב יימר בר שלמיא: מאי קרא [מהו הכתוב] שממנו למדים דבר זה — שנאמר: ״תלמיה רוה נחת גדודה ברביבים תמגגנה צמחה תברך״ (תהלים סה, יא). ״תלמיה רוה״ — משקה ומרוה, ״ברביבים תמוגגנה״ — מזבל, ״צמחה תברך״ — מעדן, וממשיך.
Apropos the statement of Rav Ḥana of Baghdad, the Gemara cites additional statements of his. And Rav Ḥana of Baghdad said: Rain irrigates, saturates, and fertilizes the land, and refines the fruit and causes it to proliferate. Rava bar Rabbi Yishmael, and some say it was Rav Yeimar bar Shelamya who said: What is the verse that alludes to this? “Watering its ridges abundantly, settling its furrows, You make it soft with showers, You bless its growth” (Psalms 65:11). “Watering its ridges abundantly” indicates that the rain irrigates and saturates the land, “You make it soft with showers” indicates that it fertilizes the land, and “You bless its growth” indicates that it refines the fruit and causes it to proliferate.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִזְבֵּחַ מֵזִיחַ וּמֵזִין מְחַבֵּב מְכַפֵּר הַיְינוּ מְכַפֵּר הַיְינוּ מֵזִיחַ מֵזִיחַ גְּזֵירוֹת וּמְכַפֵּר עֲוֹנוֹת.

Rabbi Elazar said: The term mizbe’aḥ, altar, is a rough acrostic representing its qualities. It moves [meziaḥ] sins and sustains [mezin], because as a result of the offerings sacrificed on the altar, sustenance is provided to all. It endears [meḥabev], and atones [mekhapper]. Mizbe’aḥ evokes the letters mem and zayin from the first two qualities, bet from meḥabev and the kaf from mekhapper. The Gemara asks: This quality, that the altar atones, is the same as that quality, that it moves sins. Why are they listed separately? The Gemara answers: The altar moves evil decrees, and atones for sins.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ישיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך זה
זהא(כתובות י:) היינו מזיח היינו מכפר מזיח גזירות ומכפר עונות (כתובות סז:) הבא משכון וטול כדי שתזוח דעתו עליו פי׳ מלשון ולא יזח החשן (א״ב תרגום וחנפי לב וזחוחי לבא פי׳ גבהי לב ובעל הערוך גרס זהוהי עיין שם):
ערך זן
זןב(כתובות י:) מזבח מזיח מזין מחבב פי׳ מזין מפרנס העולם (בראשית רבה צה) בר עיבור לחם כמשמעו מזון אמר רב אחא בר אילא מכאן שכל הדברים קרויין מזון: (אהלות פרק יג) לזון את עיניו ולדבר את חבירו ולתשמיש בפותח טפח:
א. [וועקריקן.]
ב. [נעהרען שפייזען.]
מזיח – קס״ד מזיח עונות.
מזין – בזכות הקרבנות העולם נזון שהקרבנו׳ באין מן המזון וגורמין לו ברכה.
מחבב – את ישראל אל אביהם.
היינו מזיח היינו מכפר – הי ניהו מזיח הי ניהו מכפר.
מזיח גזירות – רעות מעל ישראל.
מזבח מזיח וכו׳. פי׳ כמו נוטריקון הוא אבל מכפר אין בתיבת מזבח כי אם המ״ם לבד אבל מזיח מחבב הרי במזבח שלשה תיבות ומזין ב׳ תיבות והוי כמו נוטריקון:
היינו מכפר וכו׳. אין פירושו דמכפר היינו מזיח דאם כן למה ליה לאורוכי היינו מכפר היינו מזיח לא הוה ליה למימר אלא מכפר היינו מזיח א״נ איפכא ולמה ליה למימר היינו אלא פירוש היינו כמו הי ניהו ולישנא קטיעא הוא וכן פירש רש״י ז״ל ולהכי משני מזיח גזרות ומכפר עונות דלא הוה ליה לשנויי אלא מזיח גזרות ולמה ליה למימר תו ומכפר עונות. כנ״ל:
מטר משקה מרוה כו׳ מזבח מזיח מזין כו׳. גבי מזבח ודאי דאיכא לפרושי דמלשון מזבח דריש ליה נוטריקון אבל גבי מטר וכן לקמן גבי תמרי משחנן כו׳ אין מקום לפרש דמלשון דריש ליה אלא דחשיב בכל הנהו המעלות טובות שבהן בלי הוראה מלשון ונראה לפרש במעלות המזבח שזכר נרמזו בלשון מזבח לפי הקרבנות שמקטירין עליו.
ואמר מזיח גזירות רעות הוא הקטורת שנקטר עליו כמ״ש ויעמוד בין המתים וגו׳ ותעצר המגפה.
ואמר מזין הוא הקרבן תמיד ושאר עולות שנקרבו עליו שנאמר בו לחמי לאשי ריח וגו׳ וכי ללחם שלנו הוא צריך אבל הוא לחם ומזון שלנו.
ואמר מחבב על השלמים שנקרבו עליו שהם מביאים שלום וחבה בין ישראל לאביהם שבשמים. ואמר מכפר על החטאות והאשמות שבאו לכפרה על עונות ע״פ הכוונה זו איתא במדרש ויקרא רבה שדרשו מלשון שע״כ נקרא מזבח מ׳ מחילה ז׳ זכות ב׳ ברכה ח׳ חיום היינו מחילה במקום מכפר שהם חטאות ואשמות זכות במקום מחבב השלמים המביאים זכות ושלום להם ברכה במקום מזין שהם הקרבת תמידים ועולות חיים במקום מזיח שהוא הקטורת כמ״ש ויעמוד בין המתים ובין החיים וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ אלעזר מדרש בדרך דומה: מזבח הוא כעין נוטריקון של מזיח (מזיז) את החטאים, ומזין, שבזכותו ניזונים הכל, מחבב את ישראל על אביהם שבשמים, ומכפר. ושואלים: היינו [זהו] מכפר היינו [זהו] מזיח, שהרי לשניהם אותה משמעות! ומסבירים: אין הדבר כן, מזיח פירושו שהוא מזיז ומסלק את הגזירות, ומכפר הוא לעונות.
Rabbi Elazar said: The term mizbe’aḥ, altar, is a rough acrostic representing its qualities. It moves [meziaḥ] sins and sustains [mezin], because as a result of the offerings sacrificed on the altar, sustenance is provided to all. It endears [meḥabev], and atones [mekhapper]. Mizbe’aḥ evokes the letters mem and zayin from the first two qualities, bet from meḥabev and the kaf from mekhapper. The Gemara asks: This quality, that the altar atones, is the same as that quality, that it moves sins. Why are they listed separately? The Gemara answers: The altar moves evil decrees, and atones for sins.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ישיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה תַּמְרֵי מְשַׁחֲנָן מַשְׂבְּעָן מְשַׁלְשְׁלָן מְאַשְּׁרָן וְלָא מְפַנְּקָן אָמַר רַב אָכַל תְּמָרִים ואַל יוֹרֶה מֵיתִיבִי תְּמָרִים שַׁחֲרִית וְעַרְבִית יָפוֹת בְּמִנְחָה רָעוֹת בַּצׇּהֳרַיִם אֵין כְּמוֹתָן וּמְבַטְּלוֹת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַחְשָׁבָה רָעָה וְחוֹלִי מֵעַיִם וְתַחְתּוֹנִיּוֹת.

And Rav Ḥana of Baghdad said: Dates warm and satiate, loosen the bowels, strengthen, but do not pamper. Rav said: If one ate dates he should not issue halakhic rulings, as dates are intoxicating. The Gemara raises an objection: With regard to dates, in the morning and evening they have a positive effect on one who eats them; in the afternoon, they have a negative effect on one who eats them. At noon, their positive effect is unparalleled, and they negate three matters: A troubling thought, intestinal illness, and hemorrhoids. Apparently, the effect of dates is primarily a positive one.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרא״הבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב האוכל תמרים אל יורה, ואותבינן תמרים שחרית וערבית יפו⁠[ת] כול׳, ופרק׳ עלויי מעלו ולפי שעה טרדן, מידי דהוה אחמרא דאמר מר: השותה רביעית אל יורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אשר
אשרא(כתובות י:) בגמר׳ בתולה כתובתה מאתים תמרי משחנן משבען משלשלן מאשרן ולא מפנקן פירוש משחנן שמחממות את הגוף משלשלן שמשלשלין את המעים מאשרן שנותנין לו כח כמו חטי דשרירן ולא מפנקן שאין הבשר מתעדן בהן. (גיטין סב.) רב יהודה אמר להו הוחזקו רב ששת אמר להו אשרתא פירוש אשרתא היינו הוחזקו אלא שבלשון הזה היה אומר. (בבא בתרא קסג) אמר רב לא שנו אלא בין עדים לכתב אבל בין עדים לאשרא אפילו טובא נמי כשר פי׳ אשרא הוא אשרתא והוא קיום השטר שמקיימין ב״ד וכותבין אשרנוהו וקיימנוהו:
ערך גהץ
גהץב(פסחים קט.) אפילו עני שבישראל בבגדי פשתן המגוהצין. (תענית כט:) שבת שחל ט׳ באב להיות וגיהוץ שלנו ככיבום שלהם. וכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ. (כתובות י) גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם ואי אמר׳ ליעביד גיהוץ מעברא ליה חומרתא. פי׳ גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם לפי שכלי פשתן שלהם דקין הן ביותר ובכיבוס הראשון מתלבנין כבגיהוץ שלנו. חומרתא אבן שמחליקין בה בגדי פשתן נקראת בלעז ליש״א:
ערך דרג
דרגגדרגא דרך גג (שבת עז:) (כתובות י) דרגא דאמדלא כבר פירשנו בערך אמדלא:
ערך חבט
חבטד(סוכה מה.) חריות של דקל היו מלקטין וחובטין ע״ג המזבח ואותו היום נקרא יום חיבוט חריות. (בריש מדות) וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו (ובסוף פרה) חובטין אותה במקלו׳ כוברין אותה בכברות. (שבת פ:) נראין דברי רבי יהודה בחבוט פי׳ סיד טרוף. (עירובין מב) הואיל ותקרת הבית חובטא פי׳ ר׳ ניסים כגון שהבית פתוח משני צדדין וכלתה מדתו במקצת הבית תחת התקרה כגון שהבית כולו מקורה הרי הוא כד׳ אמות ומטלטל בכולו ואם תאמר הרי הוא פתוח לצד מערבית וכאלו פרוץ למקום האסור לו קא משמע לן רב הונא דתקרת הבית חובטת ראה כאלו תקרה יורדת וסותמת צד מערבי (בבא קמא נ) בור שחייבה עליה תורה להבלו ולא לחבטו פי׳ שמת מחמת הבל וחמימות שבתוך הבור ולא מחמת המכה שנפל בקרקעית הבור (חולין ח) הבלא קדים או חבטא קדים פי׳ חמימות קדים או פציעת המכה. (ובבא מציעא קטז) אי בחבטא נפל אי בחבסא נפל פי׳ שחבטתם הרוח והפילתם ממעלה למטה ונשתברו (ובפסיקתא דפרה) אמר ליה חבוט חבטך דהיא טבא בקולטא פי׳ רמי ואחבטך חיפה להלקתך בשביל פעם אחרת. וחבטא בהפקר קני (בבא בתרא קיח) כבר פירשנו בערך בט. (כתובות לו) אמר רבי זירא מפני שנחבטת ע״ג קרקע כולהו נמי מחבטא. (כתובות י) ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן אמרו ליה פתח פתוח מצאתי אמר להו רב נחמן אסבוה כופרי מברכתא הביטא ליה. פי׳ גאון כופרי עצים לחין הנלקחין מן חריות של דקל מברכתא נברכת של כובסין ונעשה כנוי לאותו מקום וכן הוא אומר הכוהו והלקוהו בכופרי כי כבר חבט בנברכת כלומר ידע את הנשים. ס״א מקור ונברכת אח׳ הן לכן כינהו מברכתא כלומר על מקור חבט עצמו:
ערך מרזח
מרזחה(מועד קטן כח:) מרזח נעשה שר לסרוחים. (כתובות סט:) מאי מרזח אבל דכתיב כה אמר ה׳ אל תבא בית מרזח כלומר האבל הניזח במרירות ומזדעזע מלשון ולא יזח החשן כמו מזיז ומזיח. (כתובות י) ישב בראש כמו שר פי׳ סרוחים לנשארים מלשון וסרח העודף:
ערך נרגא
נרגאו(ברכות נד:) שקל נרגא דהוה עשר אמות (ראש השנה יג.) שדא ביה נרגא פירוש חתכו כחתיכת אילן בגרזן (כתובות י) תמרי מקמי נהמא כי נרגא לדיקלא (א״ב תרגום לקש נחשבו תותח היך גילי אתחשבו ליה נרגיא):
ערך פר
פרז(ברכות מד שם נז) דגים קטנים מפרין ומרבין כל גופו של אדם (בבא מציעא סט:) מפרין על שדהו אין חוששין משום ריבית (א״ב בקצת נוסחא כתוב מפריז ופי׳ רש״י שהוא מלשון פרזות תשב ירושלים לשון מרחיב) ובגמרא מפורש כיצד. (שבת קיח. בבא בתרא ט.) מאי פרנסת לינה אמר רב פפא פוריא ובי סדיא (כתובות י) מאי פוריא אמר רב פפא שפרין ורבין עליה (יבמות סא) לא יבטל אדם מפריה ורביה וכו׳ (בבא בתרא לו) פירא רבה ופירא זוטא איכא בינייהו פי׳ פירא רבה כגון קשואין ודלועין דגמר פירא לג׳ חדשים פי׳ פירא זוטא כגון ירק דגמר פירא דידיה בחדש בלבד:
א. [בקרעפטוגונג. בשטערגונג.]
ב. [בלייכען.]
ג. [גארטין לייעטר.]
ד. [שלאגען, קלאפפען.]
ה. [אויס גישרייא פיר פריידע אונד שמערצע.]
ו. [האק.]
ז. [פרוכטבאר זיין.]
משחנן – מחממות.
משלשלן – שלשול.
מאשרן – מחזיקות כח כמו אשרו חמוץ (ישעיהו א).
ולא מפנקן – אינן מרבות אסטניסא על הלב וכלן לשבח.
אל יורה – שום הוראה לפי שטורדות דעתו כשיכור.
שחרית וערבית יפות – כללא דמילתא לאחר אכילה יפות שחרית דרכן של בני אדם בפת שחרית כדאמר בהמקבל (ב״מ קז:) ערבית לאחר אכילה.
במנחה רעות – שהן קודם אכילה לאחר שינת הצהרים.
בצהרים – לאחר הסעודה שאכל ושבע.
אין כמותם – וטובות יותר מערבית לפי שאינו מעוכב ביום מלילך לשדות לבית הכסא בכל עת שירצה אבל בלילה טורח הוא לו.
מבטלות מחשבה רעה – דאגה לפי שמשמחות את הלב וצהרים שעת אורה וצהלה היא.
אמר רב אכל תמרים אל יורה – ואם תאמר דבפ״ג דכריתות (דף יג: ושם) (אמר רב הונא) אמר רב הלכה כר׳ אלעזר דאינו מחייב על שאר משכרין אלא על היין בלבד וי״ל אע״ג דלא מחייב על ביאת מקדש אסור להורות וה״נ משמע בס״פ אלו מומין (בכורות מה:) דפסול לעבודה למאן דלא מחייב אשאר משכרין אף על גב דעבודה לא אחיל הוא הדין נמי דאל יורה.
א״ר אכל תמרים אל יורה. ואע״ג דמעליאן בתר נהמא, לפי שעתא טרדן מידי דהוה אחמרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד מביאים מה שאמר רב חנא בגדתאה [מבגדד]: תמרי [תמרים] יש בהן כמה מעלות, שהן: משחנן [מחממות], משבען [משביעות], משלשלן [משלשלות], מאשרן ולא מפנקן [מחזקות ואינן מפנקות]. אמר רב: אכל תמרים — אל יורה הלכה, משום שהתמרים יש בהן כדי לשכר. מיתיבי [מקשים] על כך: תמרים, שחרית וערבית — יפות לאוכל אותן, במנחה — רעות לאוכל אותן, בצהריםאין כמותן לטוב, ומבטלות שלשה דברים: מחשבה רעה (דאגה), וחולי מעים, ומחלת התחתוניות (טחורים). הרי שתמרים בדרך כלל טובים הם!
And Rav Ḥana of Baghdad said: Dates warm and satiate, loosen the bowels, strengthen, but do not pamper. Rav said: If one ate dates he should not issue halakhic rulings, as dates are intoxicating. The Gemara raises an objection: With regard to dates, in the morning and evening they have a positive effect on one who eats them; in the afternoon, they have a negative effect on one who eats them. At noon, their positive effect is unparalleled, and they negate three matters: A troubling thought, intestinal illness, and hemorrhoids. Apparently, the effect of dates is primarily a positive one.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרא״הבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מִי אָמְרִינַן דְּלָא מְעַלּוּ עַלּוֹיֵי מְעַלּוּ וּלְפִי שַׁעְתָּא טָרְדָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַחַמְרָא דְּאָמַר מָר הַשּׁוֹתֶה רְבִיעִית יַיִן אַל יוֹרֶה וְאִיבָּעֵית אֵימָא לָא קַשְׁיָא הָא מִקַּמֵּי נַהֲמָא הָא לְבָתַר נַהֲמָא דְּאָמַר אַבָּיֵי אֲמַרָה לִי אֵם תַּמְרֵי מִקַּמֵּי נַהֲמָא כִּי נַרְגָּא לְדִיקּוּלָא בָּתַר נַהֲמָא כִּי עָבְרָא לְדַשָּׁא.

The Gemara answers that there is no contradiction. Did we say that they are not exemplary? They are exemplary, and at the same time cause temporary distraction and intoxication, just as it is in the case of wine, as the Master said: One who drinks a quarter-log of wine should not issue halakhic rulings. And if you wish, say instead: This apparent contradiction is not difficult. This statement, which prohibits issuing a ruling under the influence of dates, is referring to one eating dates before he eats bread, when eating them can lead to intoxication. That statement, which enumerates the salutary effects of dates, is referring to one eating dates after he eats bread. As Abaye said: My mother told me that dates eaten before eating bread are destructive like an ax to a palm tree; dates eaten after eating bread they are beneficial like a bolt to a door, which provides support.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תמרי מקמי נהמא כנרגא לדיקלא, בתר נהמא כעברא לדשא – פיר׳ האוכל תמרים אליבא ריקנא שוברים הגוף כמו הגרזן לאילן, אבל האוכלן אחר הסעודה מחזקין הגוף כמו הבריח לד⁠[לת].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי עברא לדשא – מחזיקות את הגוף כבריח את הדלת.
טען הוא בעלתי ולא מצאתי דם והיא אומרת בתולה הייתי אלא שאני ממשפחת דורקטי ר״ל דור קטוע שאין לבנותיהם לא דם נדות ולא דם בתולים אע״פ שהיא טוענת כך בבריא בודקין אותה בקרובותיה הואיל ואיפשר לבדוק אין סומכין על דבריה ומכל מקום יראה לי שאם היא מארץ רחוקה ואין לנו בדיקה בכך סומכין על דבריה שהרי מכל מקום בזו היא ברי והוא שמא ומכל מקום אם טוענת אני מטבע של דורקטי אע״פ שקרובותיה אינן מטבע זה אינו כלום שאף היא אינה יודעת בעצמה שיהא טבעה בכך שהרי רוב נשים אינן רואות קודם בגרות והרי בוגרת אין לה טענת דמים כמו שיתבאר:
טענה היא ששני בצורת היו ונתיבשה כל כך מתוך הרעבון עד שאין הדמים מצויין אף זו יש לה בדיקה והוא שתכף לדבר זה ירחיצנה בחמין ויעדנוה ויעגנוה במאכל ובמשתה ויחזור ויבעול ואם ראה דם נאמנת ואם לא ראה דם אינה נאמנת הא כל שאי אפשר לבדוק כל שהיא טוענת בבריא והוא אין לו טענת בריא כטענה שלה נאמנת:
בפרק שלישי יתבאר שהסומא ואילונית יש להם טענת בתולים שבנות דעה הן ובחזקת בתולות הן עומדות אבל החרשת והשוטה אין להם טענת בתולים שהרי בחזקת בעולות הן מתוך שאינן בנות דעה מופקרות הן לכל מוכת עץ אין לה טענת בתולים הבוגרת יש לה טענת פתח פתוח מפני שאף הבוגרת פתחה סתום אבל אין לה טענת דמים מפני שדמיה כלים ויש פוסקים בה הפך הדברים מצד גירסא שנזדמנה להם בספריהם בפרק שלישי כמו שיתבאר שם ולדעתם יש לבוגרת טענת דמים אבל לא טענת פתח פתוח ואף גדולי המחברים כתבוה כן ואף בתלמוד המערב נראה כן שאמרו שם בוגרת כחבית פתוחה דמיא כלומר שהבתולים כלים ומתקלשים עד שאין אדם מרגיש בפירוקן ומכל מקום גדולי הפוסקים כתבוה כשיטתנו ויש אומרין באילונית שכתבנו שיש לה טענת בתולים דוקא בששה חדשים שהם זמן נערות אבל אחר כן אף האילונית נקראת בוגרת לענין זה אם לטענת פתח אם לטענת דם כל אחד לשיטתו:
ובתלמוד המערב נתחדשו דברים לומר שבכל אלו שאין להם טענת בתולים דוקא להפסיד כתבה אבל לקיימה אינו רשאי וכבר כתבנו שבתלמוד שלנו אינו כן ומכל מקום לשון תלמוד המערב בזה בוגרת כחבית פתוחה הדא דתימא שלא להפסידה כתבתה אבל לקיימה אינו רשאי מעשה באשה אחת שלא נמצאו לה בתולים ובאת לפני ר׳ ואמר לה היכן הם אמרה לו מעלותיו של אבא היו גבוהות והאמינה הדא דתימא שלא להפסידה אבל לקיימה אינו רשאי האוכל אצל חמיו ביהודה אינו יכול וכו׳ הדא דתימא להפסיד כתבה אבל לקיימה אינו רשאי הנושא את האשה וכו׳ משארסתני נאנסתי וכו׳ נאמנת הדא דתימא להפסיד כתבה אבל לקיימה אינו רשאי וכלהון מן דמר ר׳ הילא מצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה היא אומרת דם בתולים והוא אומר דם צפור הורע כחו שלא נהג המנהג הזה הדא דתימא שלא להפסידה אבל לקיימה אינו רשאי:
המשנה השנית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר בתולה כתבתה מאתים ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתן מאתים ויש להם טענת בתולים הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו שנתגיירו שנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתבתן מאתים ויש להם טענת בתולים הגדול שבא על הקטנה והקטן שבא על הגדולה ומוכת עץ כתובתן מאתים דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים מוכת עץ כתבתה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה ואין להם טענת בתולים הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו שנתגיירו שנשתחררו יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מנה ואין להם טענת בתולים אמר הר״ם פי׳ העקר שכל שנבעלה והיתה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד הנה היא כאלו לא נבעלה ולא נפסדו בתוליה ואמרו הנה גדול ר״ל בן תשע שנים ויום אחד אשר התבאר במסכתא הקודמת במקומות רבים שביאתו ביאה והקטן הוא כאשר הוא פחות מאלו השנים אשר אין ביאתו ביאה וגדולה היא אשר היא בת ג׳ שנים ויום אחד ולמעלה אשר ביאתה אשר היא בת ג׳ שנים ויום אחד ולמעלה אשר ביאתה ביאה והקטנה תקרא אשר היא פחותה מאלו השנים וכבר ידעת ששפחה וגיורת ושבויה בחזקת בעולות לעולם:
אמר המאירי בתולה כתובתה מאתים אם מן התורה אם מדרבנן כל אחד לשיטתו על הדרכים שביארנו ואלמנה מנה וכלם מודים בה שמדרבנן היא ועקר הדברים ששתיהן מדברי סופרים וכמו שאמרו בכמה מקומות טעמא מאי תקינו רבנן כתבה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כמו שביארנו ונתקן להם שיעור כתבה כפי חביבותם בתולה אלמנה וכו׳ כלומר בתולה שנתגרשה או נתאלמנה או נחלצה מן האירוסין אף זו כתבתה מאתים ויש לזה הנושאה עכשו עליה טענת בתולים אם לאסור אם להפסד כתבה על הדרכים שביארנו וכן הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירה או נפדית או נשתחררה פחות מבת שלש שנים ויום אחד כתבתן מאתים שחזקת בתולות גמורות עליהן ואפילו נבעלו בודאי שכל שבתוך שיעור זה כנותן אצבע בעין דמי ובתלמוד המערב אמרו למה זה דומה לעושה גומא בתוך בשר והיא חוזרת ומתמלאת ר׳ חייא תני לעוכר את העין והיא חוזרת וצוללת הגדול שבא על הקטנה ר״ל פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כתבתה מאתים וזו כבר הוזכרה אלא שחזר ולמדה לצורך הבאה אחריה והיא הגדולה שבא עליה קטן פחות מבן תשע כתבתה מאתים שאף זו אינה ביאה כלל מוכת עץ והוא שנתקע עץ בבתוליה או שנבקעו מצד חבטה כתבתה מאתים דברי ר׳ מאיר מפני שהוא מדמה אותה לבוגרת וחכמים אומרים שמוכת עץ אין כתבתה אלא מנה מפני שהם מדמים אותה לבעולה והלכה כדבריהם ויתבאר בגמרא אפילו הכיר בה בשעת קדושין או אף בשעה שכתב לה הכתבה לדעת קצת הא כתבת מנה יש לה אפילו לא הכיר בה אלא שכנסה בחזקת בתולה ואין אומרין שמקח טעות הוא לגמרי ואין לה כלום אלא יש לה מיהא כתבת מנה וכן הלכה בתולה שנתאלמנה או נתגרשה או נחלצה מן הנשואין כתבתה מנה הואיל ונכנסה לחפה אע״פ שהיא בתולה אין לה אלא כתבת מנה ובתלמוד המערב אמרו בתולה מן הנשואין בטל חינה ואין לה טענת בתולים להפסידה כתבתה הא לאסרה כל שהיא אשת כהן ואין בה אלא ספק אחד אסורה ומשנתנו שמוכחת שמותרת לו פירשוה בגמרא בשקדש השני ובעל סמוך לקדושין שאין לחוש לתחתיו זינתה הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירה או נפדית או נשתחררה יתירה מבת שלש שנים ויום אחד אפילו הן בתולות עדין הואיל וחזקתן בעולות אין להם אלא כתבת מנה וכן אין להן טענת בתולים ויתבאר במסכתא זו שהבוגרת והסומא והאילונית כתבתן מאתים אבל חרשת אע״פ שתקנו בה נשואין מדבריהם לא תקנו לה כתבה אבל השוטה לא תקנו לה אפילו נשואין כלל ומכל מקום כל שכתב להן כתבה כתבתן קיימת ונראה שזהו שאמרו בבריתא פקח שנשא חרשת או שוטה כתבתן מאתים מפני שרוצה הוא להחזיק להם את הנכסים:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
חכם ששתה רביעית יין אל יורה ולא סוף דבר בשתיית יין אלא כל שאכל דברים המשכרים כגון תמרים ודבילה קעילית וכיוצא בהם ראוי לו להזהר מן ההוראה שאין הוראה בבלבול הדעת ושמעתא בעיא צילותא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: זו איננה סתירה, מי אמרינן דלא מעלו [האם אמרנו שאינן מעולות]? עלויי מעלו, ולפי שעתא טרדא [מעולות הן, ולפי שעה גורמות הן טירדה ושכרות]. מידי דהוה אחמרא [כשם שהוא הדבר לגבי יין]. שאמר מר [החכם]: השותה רביעית יין — אל יורה, למרות שהוא משקה טוב. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] — כשאוכל אותן מקמי נהמא [לפני הלחם], יכולות הן להזיק והן משכרות. הא [זה] — כשאוכל אותן לבתר נהמא [אחרי הלחם], ואז מעולות הן. שאמר אביי, אמרה לי אם (אומנתי): תמרי מקמי נהמא [התמרים שאוכלים לפני הלחם] — הן כי נרגא לדיקולא [כמו גרזן לדקל], כלומר, מזיקות ביותר. אבל האוכלם בתר נהמא [אחרי הלחם] — הרי הן כי עברא לדשא [כמו בריח לדלת] שמחזקות ומועילות.
The Gemara answers that there is no contradiction. Did we say that they are not exemplary? They are exemplary, and at the same time cause temporary distraction and intoxication, just as it is in the case of wine, as the Master said: One who drinks a quarter-log of wine should not issue halakhic rulings. And if you wish, say instead: This apparent contradiction is not difficult. This statement, which prohibits issuing a ruling under the influence of dates, is referring to one eating dates before he eats bread, when eating them can lead to intoxication. That statement, which enumerates the salutary effects of dates, is referring to one eating dates after he eats bread. As Abaye said: My mother told me that dates eaten before eating bread are destructive like an ax to a palm tree; dates eaten after eating bread they are beneficial like a bolt to a door, which provides support.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) דַּשָּׁא אָמַר רָבָא דֶּרֶךְ שָׁם דַּרְגָּא אָמַר רָבָא דֶּרֶךְ גַּג פּוּרְיָא א״ראָמַר רַב פָּפָּא שֶׁפָּרִין וְרָבִין עָלֶיהָ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק

Apropos the term door [dasha], the Gemara cites statements referring to its etymology as well as that of several other Aramaic terms. With regard to the word dasha, door, Rava said: It is an acrostic for derekh sham, meaning through there. With regard to the word darga, ladder or stair, Rava said: It is an acrostic for derekh gag, meaning way to the roof. With regard to the word purya, bed, Rav Pappa said: It is an acrostic for parin veravin aleha, meaning one procreates upon it. Rav Naḥman bar Yitzḥak said:
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[דשא אמר רבא דרך שם כו׳. מבואר פרק המוציא יין ע״ש]:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיון שהוזכרה המלה דשא, ועסקנו בדרשות של מילים, מביאים דרשה על המלה דשא [דלת], אמר רבא, הוא נוטריקון של המילים: דרך שם, כלומר, דרך שם נכנסים. דרגא [סולם, מדרגה]אמר רבא, נוטריקון: דרך גג. פוריא [מיטה]אמר רב פפא: אף זו כלשון קיצור, מפני שפרין ורבין עליה. אמר רב נחמן בר יצחק:
Apropos the term door [dasha], the Gemara cites statements referring to its etymology as well as that of several other Aramaic terms. With regard to the word dasha, door, Rava said: It is an acrostic for derekh sham, meaning through there. With regard to the word darga, ladder or stair, Rava said: It is an acrostic for derekh gag, meaning way to the roof. With regard to the word purya, bed, Rav Pappa said: It is an acrostic for parin veravin aleha, meaning one procreates upon it. Rav Naḥman bar Yitzḥak said:
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כתובות י: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים כתובות י:, עין משפט נר מצוה כתובות י: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל כתובות י:, רי"ף כתובות י: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס כתובות י:, רש"י כתובות י:, ראב"ן כתובות י: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות כתובות י:, ר"י מלוניל כתובות י: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד כתובות י:, רא"ה כתובות י: – מהדורת הרב צבי יהושע לייטנר ז"ל המבוססת על כתב יד מוסקבה 489 ועדי נוסח נוספים, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר ולעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי כתובות י: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א כתובות י:, מהרש"ל חכמת שלמה כתובות י:, שיטה מקובצת כתובות י:, מהרש"א חידושי הלכות כתובות י:, מהרש"א חידושי אגדות כתובות י:, הפלאה כתובות י:, בירור הלכה כתובות י:, פירוש הרב שטיינזלץ כתובות י:, אסופת מאמרים כתובות י:

Ketubot 10b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Ketubot 10b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Ketubot 10b, R. Chananel Ketubot 10b, Rif by Bavli Ketubot 10b, Collected from HeArukh Ketubot 10b, Rashi Ketubot 10b, Raavan Ketubot 10b, Tosafot Ketubot 10b, Ri MiLunel Ketubot 10b, Piskei Rid Ketubot 10b, Raah Ketubot 10b, Meiri Ketubot 10b, Ritva Ketubot 10b, Maharshal Chokhmat Shelomo Ketubot 10b, Shitah Mekubetzet Ketubot 10b, Maharsha Chidushei Halakhot Ketubot 10b, Maharsha Chidushei Aggadot Ketubot 10b, Haflaah Ketubot 10b, Beirur Halakhah Ketubot 10b, Steinsaltz Commentary Ketubot 10b, Collected Articles Ketubot 10b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144