×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאוֹכְלִין מִתַּחַת הַנְּשָׁרִים בְּשַׁבָּת וְנוֹתְנִין פֵּאָה לַיָּרָק וּמִיחוּ בְּיָדָם חֲכָמִים.:
and they would eat fallen fruit from beneath palm trees that shed fruit that had fallen on Shabbat; and they would designate the produce in the corner for the poor in a field of vegetables, which is exempt from this obligation even by rabbinic law. And the Sages reprimanded the people of Jericho for doing these three things.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פי׳ צאוי יבש. מייתו גופרא דיכרא ומעייל ליה בי׳ דנקיבתא.
{בבלי פסחים נו ע״א} גרסינן1 בפרק מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים23 בענין ששה דברים עשו אנשי יריחו [וכו׳4] וכורכין את שמע היכי עבוד אמר רב יהודה אומרין שמע ישראל ייָ׳י אלהינו ייָ׳י אחד5 ולא היו מפסיקין6 רבא אמר מפסיקין היו אלא שהיו אומרים היום על לבבך דמשמע היום על לבבך ולא למחר על לבבך7: תנו רבנן כיצד כורכין את שמע אומ׳ שמע ישראל ייָ׳י אלהינו ייָ׳י אחד8 ולא היו מפסיקין דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה9 אומר מפסיקין היו אלא שהיו10 אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ואנן מאי טעמא אמרינן ליה כדדרש ר׳ שמעון בן פזי {בראשית מט:א-ג} ויקרא יעקב אל בניו וג׳11 ראובן בכורי אתה (וג׳)⁠12 בקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין13 [ונסתלקה ממנו שכינה]⁠14 אמר (חוס ושלום)⁠15 שמא יש במטתי פסול כאברהם16 שיצא ממנו ישמעאל [וכיצחק אבי]⁠17 שיצא ממנו עשו אמרו לו18 שמע ישראל ייָ׳י אלהינו ייָ׳י אחד כשם שאין [בלבך]⁠19 אלא אל אחד כך אין בלבינו אלא אל אחד20 באותה שעה פתח ואמר21 ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרי רבנן אנן22 היכי23 נעביד נימריה [לא אמריה משה]⁠24 לא נימריה [אמריה יעקב]⁠25 התקינו שיהו אומרין אותו26 בחשאי אמ׳ ר׳ יצחק דבי27 ר׳ אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה [והביאו]⁠28 לה בחשאי29:
1. גרסינן: גנט: ״גרסינן בפסחים״.
2. לעשות מלאכה בערבי פסחים: חסר בדפוסים. כ״י פריס 312: ״במסכת פסחים״.
3. גרסינן בפרק...פסחים: דפוסים עד: שנהגו. כ״י פריס 312: ״גרסינן בפרק...שנהגו במסכת פסחים״. גכז, כ״י קרפנטרץ, רא״ה: ״בפרק...פסחים גרסינן״.
4. וכו׳: גכז, גלט, גקא, דפוסים. כ״י נ ממשיך: ״על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם מרכיבין דקלים כל היום״.
5. יי׳י אחד: חסר ב-גכז.
6. כ״י נ מוסיף: ״בין אחד ובין ברוך שם כבוד מלכותו״. ראה רש״י פסחים שם.
7. דמשמע... לבבך: חסר בכ״י נ (כנראה מחמת הדומות).
8. ה׳ אלהינו ה׳ אחד: חסר ב-גכז, גקא, כ״י נ. כ״י פריס 312, כ״י קרפנטרץ: ״וגו׳⁠ ⁠״. גנט: ״שמע יש⁠[רא]⁠ל ה׳⁠ ⁠״.
9. דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה: גלט: ״דברי ר׳ יהודה ר׳ מאיר״. אשכול רק: ״ר׳ יהודה״.
10. שהיו: כ״י קרפנטרץ, גמט, דפוס קושטא, וכן כ״י א לפני הגהה, גקא לפני הגהה, וכן ברא״ה ובריב״ב. גכז, גלט, גנא, גנט, כ״י פריס 312, דפוסים, אשכול: ״שלא היו״, וכן רמב״ם בפיהמ״ש (פסחים ד:ט), ור״ח בפסחים שם (נו ע״א) כבתוספתא (פסחים ג:יט), וברוב נוסחאות התלמודים.
11. ויקרא... בניו וג׳: גמט, גקא, דפוסים עד: ״בניו וגו׳⁠ ⁠״. גכז, כ״י נ ממשיכים: ״האספו ואגידה לכם״. גנא, רא״ה ממשיכים: ״ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים וכתיב״.
12. וג׳: חסר ב-גכז, גלט, גמט, גקא, כ״י פריס 312, כ״י נ, רא״ה.
13. הימין: גמט, כ״י נ: ״הימים״.
14. ונסתלקה ממנו שכינה: גכז, גנא, גקא, דפוסים, רא״ה. כ״י א: ״נתעלמה שכינה הימנו״. גלט: ״ונסתלקה ממנו רוח שכינה״. גמט, כ״י נ: ״ונסתלקה הימנו שכינה״. כ״י פריס 312, כ״י קרפנטרץ: ״נסתלקה הימנו שכינה״.
15. חוס ושלום: חסר ב-גכז, גלט, גמט, גנא, גקא, כ״י פריס 312, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים.
16. אברהם: גלט, גקא: ״אברהם אבינו״. גקא אחרי הגהה, דפוסים: אבי אבא.
17. וכיצחק אבי: גכז, גלט, גמב, גמט, גנא, גקא, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, רא״ה. כ״י א: ״וכאבי יצחק״. כ״י פריס 312: ״וכיצחק״.
18. לו: חסר בכ״י נ. גלט: ״לו בניו״.
19. בלבך: גלח, גלט, גמב, גמט, גקא, כ״י פריס 312, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, רא״ה. כ״י א: ״בלבבך״.
20. אל אחד...אל אחד: גלח, גמב, גמט, גנא, גקא, כ״י פריס 312, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים רק: ״אחד...אחד״.
21. פתח ואמר: גנא: ״פתח יעקוב אבינו ואמר״. כ״י קרפנטרץ: ״פתח ואמ׳ אותו זקן״.
22. אנן: חסר ב-גלח, גמב, גמה, גמט, גנא, גקא, כ״י פריס 312, כ״י קרפנטרץ, דפוסים.
23. היכי: בכ״י א מחוק. גקא: ״מאי״.
24. לא אמריה משה: גלח, גלט, גמב, גמה, גמט, גנא, גקא, כ״י פריס 312, כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים. כ״י א: ״משה לא אמריה״.
25. אמריה יעקב: גלח, גקא, כ״י פריס 312, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, רא״ה. גלט, גמב: ״הא אמרי יעקב אבינו״. גמט: ״הא אמריה יעקב״. גמה, גנא: ״אמריה יעקב אבינו״. כ״י א: ״יעקב אמריה״.
26. אותו: גלט: ״אותה״.
27. דבי: כ״י נ: ״אמ׳⁠ ⁠״.
28. והביאו: גלט, גמב, גמה, כ״י פריס 312, כ״י נ, דפוסים, רא״ה. גלח: ״להביא״. כ״י א: ״מביאין״. כ״י קרפנטרץ, גקא: ״הביאו״.
29. בחשאי: גלח: ״בצער״.
ואוכלין מתחת הנשרין – תחת הדקל המשיר פירותיו היו אוכלין מן הנושרות וטעמא דכולהו מפרש בגמרא.
ונותנין פיאה לירק – והוא פטור מן הפיאה כדמפרש בגמרא.
ומיחו בידן – משום דקא מפקעי ליה ממעשר שהיו עניים אוכלים פיאה בטיבלה דסבורין שהיא פיאה גמורה ולקט שכחה ופיאה פטורין מן המעשר משום דהפקר נינהו.
השניה הוא שהיו אוכלין מתחת הנשר בשבת ר״ל מפירות שהיו מוצאין בדקל שנשרו בשבת מאליהן ונחלקו בענין זה בגמ׳ עולא ורבין שלדעת עולא מחלוקת בשל מכבדות ופירשו גדולי הרבנים באותם הנמצאים בענפים הגבוהים העליונים וקורא להם מכבדות על שם שעושין מהם מכבדות והם עבות ותכופות זו לזו וכשהתמרים נושרין מתלקטות שם ביניהם וחכמים היו אוסרים שמתוך שהיו גבוהות וצריך לעלות על הדקל לנטלן שמא בעלייתו יתלוש מן התמרים המחוברים עדיין או מן הענפים המחוברות ותלישה אב מלאכה ולאנשי יריחו אין גוזרין אבל של בין הכיפין והם הנופין התחתונים שאדם יכול ליטלן בלא עלייה דברי הכל מותר שאין כאן חשש תלישה ומה שקורא להם כיפין מפני שהן נמוכות ומשתטחות על האבנים הגסות כעין סלע שהן סביבות האילן והקשה והא אף של כיפין מוקצין נינהו כלומר שהרי מחוברות היו בין השמשות ואע״פ שאפשר שהיה דעתו עליהם וכמו שאמרו בסוגיא זו שהיו פורצין פרצות בגנותיהם להאכיל לעניים מ״מ הרי הוקצו בין השמשות מחמת איסור תלישה ומוקצה לבין השמשות מוקצה לכל היום ואם מפני שאף במחובר היו ראויות לעורבים ולשאר עופות הגדלים בביתו שיכול להעמידם עליו במחובר ומאחר שכן כל שנשרו מאליהן אין מוקצה שמחמת החבור אוסרן והלא אף מוכן לאדם אינו מוכן לבהמה שהרי בחתוך נבלה לפני הכלבים אוסר ר׳ יהודה אא״כ היתה נבלה מבעוד יום וכל שכן שמוכן לבהמה לא הוי מוכן לאדם [ומשני מוכן לאדם לא הוי מוכן לבהמה מדחזי לי׳ לא מקצה מדעתו] וכן הדין שאין אדם נותן לב במה שראוי לו ליתנו לבהמתו אבל מוכן לבהמה הוי מוכן לאדם שדעתו של אדם מתרחבת על מה שראוי לבהמתו להיות מוכן לו כך פירשו גדולי הרבנים וקשה מפירושם שהרי אין טעם מוכן לאדם ומוכן לבהמה נאמר אלא במה שאינו מוקצה אלא מחמת הכנה אבל אלו שהן מוקצות מחמת איסור תלישה לא אמרו שהרי מודה ר׳ שמעון בנר וקערה ועששית שבזו ודאי אין דעתו למה שהוא אסור ושמא הואיל ומ״מ אף מוקצה מחמת איסור עיקרו מחמת שאין דעתו עליו מצד האיסור נאמר עליו גם כן מוכן לבהמה מוכן לאדם לדברי הכל ולדעת רבין מחלוקת בשל כיפין שלדעת חכמים מוכן לעורבין לא הוי מוכן לאדם ולאנשי יריחו מוכן לבהמה מוכן לאדם אבל בשל מכבדות דברי הכל אסור מגזרה שמא יעלה ויתלוש:
ולענין פסק יראה לפסוק כחכמים ולדעת רבין וא״כ גזרת תלישה במקומה עומדת וכל שיש לחוש שמא יעלה ויתלוש אסור ואף במקום שאין לחוש לתלישה אסור משום מוקצה שהמוכן לבהמה אינו מוכן לאדם ואע״פ שבעגל שנולד מן הטרפה פסקנו שמוכן לבהמה מוכן לאדם בזו בבהמה שאדם נותן לה לזונה ככלבו ושאר בהמותיו אבל עורבים וכיוצא בהם אף הגדלים בביתו אין אדם נותן לב לזונם עד שתהא דעתו מתרחבת מהם לעצמו או שמא במוקצה מחמת איסור כזה שבכאן אומרין כן וזו של עגל אין שם אלא מוקצה מחמת הכנה או שמא בכאן עורבים סתמא אמרו ולא בגדלים בביתו אלא שסתם עורבים מצויים בחצר וכך שכן במקום שאילנות לשם ונמצא שאף של הכיפין או אף שבקרקע אסורין הואיל ונתלשו בשבת ושמא תאמר והלא במסכת יום טוב אמרו באיסור ביצה גזרה משום פירות הנושרים והקשו פירות הנושרים מאי טעמא גזרה שמא יעלה ויתלוש היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה היה לו לתרץ שאין צורך לאיסורן משום שמא יעלה ויתלוש אלא שהם מוקצים מחמת איסור שהרי מוכן לבהמה אינו מוכן לאדם אפשר שמאחר שלדעת עולא אין איסורן משום מוקצה תפש בה איסור שהכל מודים בו והוא גזרת תלישה ובשל מכבדות שהרי בשל כיפין אין שם גזרת תלישה ולענין חתוך נבלה כל שלא נתנבלה מבעוד יום בשבת מותר לחתכה לפני הבהמה שאין מוקצה מחמת הכנה בשבת ומוקצה מחמת איסור שחיטה אין כאן שהרי אף כשהיא חיה ראויה לכלבים הא ביום טוב כל שלא נתנבלה מבערב אינה מן המוכן כמו שביארנו במקומו:
ולענין ביאור מיהא יש מי שנמשך בשמועה זו לדעת מה שפרשנו שמחוברות היו בין השמשות אלא שפרשו השמועה שלדעת עולא מחלוקת בשל מכבדות והוא שהיה מנהגם לכבד תחת הדקלים מערב שבת שלא יטנפו התמרים הנושרים לשם או להטיל לשם משוכי הדקלים הנקראים מכבדות ומאחר שדעתם עליהם מאתמול הרי הם מוכנים אלא שחכמים גוזרים בהם שמא יעלה ויתלוש אבל בשל כיפים והם הנופלים בחול בשעת גרידה ונטמנים בין הסלעים הואיל ונפלו מערב יום טוב דברי הכל מותר ואע״פ שאין אדם נותן דעתו עליהם ונמצאו מוקצים מחמת הכנה הואיל ומוכנים הם לעורבים שלו הגדלים בביתו דעתו מתרחבת עליהם ומוכן הוא לאדם ולרבין בשל כיפין מחלוקת שלדעת חכמים מוכן לעורבים אינו מוכן לאדם אע״פ שבטלטול מטלטלין עצמות הראויים לכלבים ובשר תפוח הראוי לחיה אבל בשל מכבדות שנשרו בשבת דברי הכל אסור ולדעת זה ראוי לפסוק כעולא לאסור במכבדות שנתלשו בשבת ולהתיר בשל כיפין הואיל ואין שם מוקצה מחמת איסור ואף הם פסקוה כן אלא שאף בזו יש פוסקים שמוכן לעורבים אינו מוכן לאדם ומחלקים בין מוכן לעורבים למוכן לבהמה כמו שביארנו למעלה ובמסכת יום טוב:
וגדולי המפרשים כתבו בשמועה זו שכולה בנתלשו מערב שבת היא שנויה אלא שנשארו בין המכבדות או בין הכיפין ונשרו בשבת מהם בקרקע ולעולא נשרו מבין המכבדות אסורות שמא יעלה ליטול מהם עוד ויתלוש נופים או עלים בעלייתו אבל מבין הכיפין שיכול ליטלם אף בלא עלייה מותר ושאל בה והלא מוקצים הם ר״ל אף של בין הכיפין שהרי מכיון שלא נשרו בארץ לא היה דעתו עליהם ותירץ בה שמ״מ ראויים הם לעורבים ואף בפי׳ זה ראוי לפסוק כעולא או שמא אף מוקצה שבהם מחמת שאע״פ שהם בין הכיפים אי אפשר ליטלם אלא אם משתמש באילן ואף שמועת פירות הנושרים שבמסכת יום טוב שנזכר בה איסור משום שמא יעלה ויתלוש הם פרשוה בנתלשו מערב יום טוב ונשארו בין הנופים ולפיכך לא הוזכר בה איסור מוקצה מחמת איסור אבל אם לא נתלשו מערב יום טוב אסורות משום מוקצה מחמת איסור ואף בשבת כן שהרי מוקצה של מחובר אף ר׳ שמעון מודה בו ושמא תאמר ומפני מה לא גזרו שם משום פירות הנושרים בשבת שאסורות משום מוקצה גמור פרשו גדולי הדורות מפני שהתלושים הטמונים בין הענפים דומים לביצה יותר מן המחוברים לגמרי:
והשלישית היא שהיו מניחים פיאה מן הירק ומיחו בידם לפי שהירק פטור מן הפיאה וחייב במעשר וכשמניחין אותה פיאה נמצאו מפקיעין אותה מן המעשר וכן שהיא טבל ביד עניים שאע״פ שפאה הפקר היא והפקר פטור מן המעשר מ״מ הפקר בטעות הוא שמתוך שהם סבורים שהיא חייבת בפיאה הם מניחים אותה ובגמ׳ פי׳ שלא ירק ממש היה שאף הם לא היו טועים בכך שכלל ידוע בפיאה שאינו חייב בה אלא בחמשה דרכים והם שיהא אוכל ולמעוטי סטים וקוצה והם ממיני הצבעים ולא ממיני האוכלים ושיהא גדולו מן הארץ ולמעט כמהין ופטריות ושיהא נשמר ולמעוטי הפקר ושתהא לקיטתו כאחת ולמעט תאנים שקצתם נגמרות היום וקצתם למחר וקצתם לאחר כמה ימים ושיהיו מכניסין אותו לקיום לעשות ממנו אוצר ולמעט ירק אלא לא היה המחלוקת אלא בראשי לפתות ר״ל העלים שבראשיהם שמכניסין אותם לקיום אגב לפתות עצמן ואעפ״כ מיחו בידם שכל שמכניסו לקיום על ידי דבר אחר לא שמיה קיום וכן הלכה:
זהו ביאור המשנה וכבר למדת פסק שלה במה שיש בו מקום לענין פסק מתוך דברינו ומה שנכנס תחתיה בגמ׳ כך הוא:
ונותנין פאה לירק ומיחו בידם חכמים משום דמפקיע ליה מידי מעשר – וא״ת מדינא מפקעת דהפקר פטור מן המעשר. א״ל הכא לא מפקיר ליה אלא לעניים ותנן הפקר לעניים הפקר בש״א עד שיפקיר בין לעניים בין לעשירים:
ע״ב בגמרא אמר עולא אמר ריש לקיש מחלוקת בשל מכבדות כו׳ אבל בשל בין הכיפין ד״ה מותר א״ל רבא והא מוקצות נינהו. נראה דהא דפשיטא ליה לרבא דמוקצה אסור אף ע״ג דבעלמא מספקא ליה לתלמודא אי סבר רבא כר״י או כר״ש מ״מ הכא שפיר מקשה ליה לעולא דפסק להדיא בשילהי שבת הלכה כר״י ועוד דהא ר״י גופא איירי הכא במעשה דאנשי יריחו אלא דאכתי במלתא דרבינו בסמוך דאמר משמיה דר״ל מחלוקת בשל בין הכיפין ובמוכן לעורבין פליגי ורבנן כר״י א״כ תיקשי התינח לר״י אבל לר״מ דשמעתין דקאמר נמי שמיחו חכמים באנשי יריחו א״כ צריך לומר דמשמע ליה לר״ל דר״מ נמי בהא כר״י ס״ל לענין מוקצה כמ״ש התוספות בפרק כירה דף מ״ד גבי פמוט ובפ״ק דחולין דף י״ד גבי השוחט בשבת ע״ש אלא דאכתי קשיא לי התינח לפרש״י דשמעתין דבמחוברין איירי משא״כ לפי התוספו׳ דבתלושין איירי ואפ״ה הוי מוקצה משום דמשתמש באילן ואם כן לא הוי אלא מוקצה מחמת איסור דרבנן ובפרק המביא דף ל״א ע״ב כתבו התוס׳ לחלק בין מוקצה מחמת איסור דאורייתא למוקצה מחמת איסור דרבנן וע״ש בל׳ התוספות ובחידושינו באריכות ובס׳ המלחמות להרמב״ן ז״ל בשמעתין ומה שיש עוד בסוגי דשמעתין כתבתי באריכות ברפ״ק דביצה דף ג׳ גבי פירות הנושרין ע״ש:
ואוכלין מתחת הנשרים (דקלים המשירים פירותיהם) בשבת, שהיו אוכלים מן הפירות הנושרים מן העץ בשבת, ונותנין פאה מן הירק שפטור מפאה אפילו מדברי חכמים. ומיחו בידם חכמים באלה, שאין עושין כהוגן.
and they would eat fallen fruit from beneath palm trees that shed fruit that had fallen on Shabbat; and they would designate the produce in the corner for the poor in a field of vegetables, which is exempt from this obligation even by rabbinic law. And the Sages reprimanded the people of Jericho for doing these three things.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ עַל שְׁלֹשָׁה הוֹדוּ לוֹ וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ גֵּירַר עַצְמוֹת אָבִיו עַל מִטָּה שֶׁל חֲבָלִים וְהוֹדוּ לוֹ כִּיתַּת נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת וְהוֹדוּ לוֹ גָּנַז סֵפֶר רְפוּאוֹת וְהוֹדוּ לוֹ.

GEMARA: Apropos the people of Jericho, who were reprimanded for some of their actions and not reprimanded for others, the Gemara cites a similar baraita. The Sages taught: King Hezekiah performed six actions. With regard to three of them, the Sages of his generation conceded to him; and with regard to three of them, the Sages did not concede to him. Due to King Hezekiah’s father’s wickedness, he dragged the bones of his father Ahaz on a bier of ropes and did not afford him the respect due to a king, and the Sages conceded to him. He ground the copper snake that Moses fashioned in the desert because Israel worshipped it, and the Sages conceded to him. He suppressed the Book of Cures, and they conceded to him.
קישוריםרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ גירר עצמות אביו – משום כפרה ולא קברו בכבוד בדרגש ומטה נאה ומפני קידוש השם שיתגנה על רשעו ויוסרו הרשעים.
כיתת נחש הנחשת – לפי שהיו טועים אחריו.
וגנז ספר רפואות – כדכתיב והטוב (והישר) בעיניך עשיתי ואמרינן בברכות שגנז ספר רפואות לפי שלא היה לבם נכנע על חולים אלא מתרפאין מיד.
ואחר ששה דברים אלו נתגלגלו לששה דברים שעשה חזקיהו מלך יהודה שעל שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו ואלו הם גירר עצמות אביו במטה של חבלים כלומר שהוליכו לקבור כאחד העם ולא רצה לקברו בכבוד כדרך שאר מלכים מפני קדוש השם שיתגנה על רשעו ויוסרו הרשעי׳ וכתת נחש הנחשת שעשה משה מפני שהיו כל ישראל טועים אחריו וגנז ספר רפואות והוא ספר חברוהו חכמי התכונה בעשיית צורות בשעות ידועות על פי מערכת הכוכבי׳ ומבטי המזלות וכל צורה מהם מועילה לחולי ידוע והוא דבר אסור מן התורה כמו שביארנו בשביעי של סנהדרין ולזה הודו לו בכך וי״מ בספר רפואות שחברו שלמה בטבעי כל הדברים סתם מי גיחון כדי שלא יהיו מים נמצאים למלך אשור ולא הודו לו שהיה לו לבטוח בהקב״ה וכל שכן שהיה מזיק בכך לבני עמו וקצץ דלתות ההיכל ושלחם דורון למלך אשור ולא הודו לו בשני אלו שהיה לו לבטוח בהקב״ה וכן עיבר ניסן בניסן ר״ל כשהושלם אדר ונכנסה שעה הראויה לקדש בו ניסן והוא תחלת יום שלשים נמלך לעברו ועשאו אדר שני ואע״פ שבדיעבד הואיל ולא קדשוהו בית דין עדיין לשם ניסן כל שעושין אותו אדר שני מה שעשה עשוי מ״מ לכתחלה אין לעשות כן כמו שביארנו במסכת סנהדרין בפרק ראשון ולפיכך לא הודו לו חכמים באלו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א גמרא אגב המדובר בדברים שמיחו ושלא מיחו בהם חכמים מביאים ברייתא דומה. תנו רבנן [שנו חכמים]: ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלשה הודו לו חכמים בדורו, ועל שלשה לא הודו לו: גירר עצמות אביו אחז לאחר מותו על מטה של חבלים, ולא קברו בכבוד כשאר מלכים, מפני רשעותו — והודו לו חכמי דורו. כיתת נחש הנחשת שעשה משה לנס, משום שעשאוהו ישראל עבודה זרה — והודו לו חכמי דורו. גנז ספר רפואות — והודו לו.
GEMARA: Apropos the people of Jericho, who were reprimanded for some of their actions and not reprimanded for others, the Gemara cites a similar baraita. The Sages taught: King Hezekiah performed six actions. With regard to three of them, the Sages of his generation conceded to him; and with regard to three of them, the Sages did not concede to him. Due to King Hezekiah’s father’s wickedness, he dragged the bones of his father Ahaz on a bier of ropes and did not afford him the respect due to a king, and the Sages conceded to him. He ground the copper snake that Moses fashioned in the desert because Israel worshipped it, and the Sages conceded to him. He suppressed the Book of Cures, and they conceded to him.
קישוריםרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ קִיצֵּץ דְּלָתוֹת שֶׁל הֵיכָל וְשִׁיגְּרָן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא הוֹדוּ לוֹ סָתַם מֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וְלֹא הוֹדוּ לוֹ עִיבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן וְלֹא הוֹדוּ לוֹ.:

And with regard to three actions, the Sages did not concede to him. He cut off the doors of the Sanctuary and sent them to the King of Assyria, and they did not concede to him because he thereby demeaned the Temple. He sealed the waters of the upper Gihon stream, diverting its water into the city by means of a tunnel, and they did not concede to him, because he harmed the local populace in the process and should have relied upon God (Me’iri). He intercalated the year, delaying the advent of the month of Nisan during Nisan, and they did not concede to him. The Gemara explains that he declared the first of Nisan to be the thirtieth of Adar and only then intercalated the year (see II Chronicles 30:2).
רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סתם מי גיחון – כדכתיב (ד״ה ב לב) למען לא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות.
ולא הודו לו – שהיה לו לבטוח בהקב״ה שאמר (מלכים ב יט) וגנותי על העיר הזאת להושיעה.
עיבר ניסן בניסן – לאחר שנכנס ניסן נמלך ועשאו אדר השני כדכתיב (ד״ה ב ל) ויועץ המלך חזקיה לעשות פסח בחדש השני וגו׳ כי מרבית העם רבים אשר לא הוטהרו עדיין מטומאות שהחזיקו בהן בימי אביו אחז הרשע.
ולא הודו לו – כדאמר בסנהדרין ובברכות החדש הזה וגו׳ זה ניסן ואין אחר ניסן.
1עיבר ניסן בניסן – בפרק קמא דסנהדרין מפרש דעיברה ביום שלשים של אדר שהיה ראוי לקובעו ניסן.
1. ביאור זה מופיע בכ״י ששון 557 לאחר הביאור לדף נ״ו: ״הכא בראשי״.
רש״י בד״ה עיבר ניסן בניסן כו׳. נ״ב בס״א של פירש״י עיבר ניסן בניסן לאחר שנכנס ניסן עשה אותו ניסן עיבור לשנה וקראו אדר השני ולאייר קראו ניסן והאי ניסן לא משמע שהניסן עיבורו עיבור מל׳ יום כמו עיברוה לאלול אלא הכי משמע מניסן עשה עיבור לשנה כמו אין מעברין את השנה אלא אחר כו׳ דהיינו נמי כי האי לישנא וכ״כ למה שהרי בשנה ראשונה למלכותו שלח בכל גבול ישראל שיעשו תשובה ויבאו לעשות פסח והלא הכהנים טמאין היו שעד ימיו לא נטהרו ישראל מטומאה שהוחזקו בה בימי אחז אביו הרשע ועיבר השנה כדי שיהא להם פנאי לכהנים זורקי הדם לטהר ושהות לרחוקים להגיע לירושלים כדכתיב ויועץ המלך ושריו בירושלים לעשות הפסח בחודש השני שלא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא נטהרו למדי והעם לא נאספו לירושלים ומתוך שהפסח היה בטל באותן הימים היה נוח לו לקדש הכהנים לכך ולאסוף כל ישראל לשמחן ואחר כך ביקש רחמים על שהיה מדחהו לפסח ממקומו שלא לצורך דמשום טומאת רבים אין נדחה דאמרינן במועדו ואפילו בטומאה דאיש נדחה ואין ציבור נדחים ואפילו בכהנים טהורין אלא שכלי שרת טמאין יעשה בטומאה כדאמרי׳ בפסחים גם לאסיפת העם אין לחוש דדרך רחוקה אמר רחמנא והיינו דכתיב כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל חזקיה עליהם ויאמר ה׳ הטוב יכפר בעד והוא מדעת עשה משום חבובי מצוה לזרז ישראל ולא הודו לו על מה שקרא את החדש אדר אחר שנכנס ניסן דהא אמרי׳ בברכות ובסנהדרין החודש הזה לכם זה ניסן ואין אחר ניסן:
בד״ה רבי יהודה כו׳ מוסיפין ואית דגרסי שהיו אומרים בשכמל״ו כצ״ל והד״א. ונ״ב פי׳ שהיו אומרים אותו בקול רם כדלקמן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועל שלשה דברים שעשה לא הודו לו: קיצץ דלתות של היכל ושגרן למלך אשורולא הודו לו, שביזה את הקודש ללא צורך. סתם מי גיחון העליון כדי להכניס את המים לעיר במחילה מתחת לקרקע — ולא הודו לו, שהזיק לבני הסביבה והיה לו להישען על ה׳ (מאירי). עיבר ניסן בניסן כמבואר שביום א׳ בניסן נמלך והוסיף חודש נוסף, וקבע שאותו יום הוא ל׳ באדר ראשון (ראה דברי הימים ב, ל) — ולא הודו לו.
And with regard to three actions, the Sages did not concede to him. He cut off the doors of the Sanctuary and sent them to the King of Assyria, and they did not concede to him because he thereby demeaned the Temple. He sealed the waters of the upper Gihon stream, diverting its water into the city by means of a tunnel, and they did not concede to him, because he harmed the local populace in the process and should have relied upon God (Me’iri). He intercalated the year, delaying the advent of the month of Nisan during Nisan, and they did not concede to him. The Gemara explains that he declared the first of Nisan to be the thirtieth of Adar and only then intercalated the year (see II Chronicles 30:2).
רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כׇּל הַיּוֹם וְכוּ׳.: הֵיכִי עָבְדִי אָמַר רַב יְהוּדָה מַיְיתֵי אָסָא דָּרָא וְשִׁיכְרָא דְּדַפְנָא וְקִימְחָא דִשְׂעָרֵי דִּרְמֵי בְּמָנָא דְּלָא חָלְפִי עֲלֵיהּ אַרְבְּעִין יוֹמִין וּמַרְתְּחִי לְהוּ וְשָׁדוּ לְהוּ לְדִיקְלָא בְּלִיבֵּיהּ וְכׇל דְּקָאֵי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דִּידֵיהּ אִי לָא עָבְדִי לֵיהּ הָכִי צָאוֵי לְאַלְתַּר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא אָמַר מַנְּחִי כּוּפְרָא דִּיכְרָא לְנוּקְבְּתָא.:

We learned in the mishna: They would graft palm trees the entire day of the fourteenth of Nisan. The Gemara asks: How did they perform this grafting? Rabbi Yehuda said: They brought fresh myrtle, strong beer made from the fruit of the laurel tree, and barley flour that was cast into a vessel, and forty days has not passed since it was ground. They boiled them together and poured the mixture into the core of the palm tree. They would also pour the mixture into all the other trees standing within four cubits of it. Had they not done so, the surrounding trees would immediately wither because the tree that received the treatment would grow faster at the expense of the surrounding trees. Rav Aḥa, son of Rava, said: They placed a branch of a male palm tree on the female, and by doing so the female tree would yield fruit.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דפן
דפןא(פסחים נו.) אסא דרא ושיכרא דדפנא פי׳ שכר שעושין מפרי אילן ששמו דפנא ולשון יון קורין ללאורו דפני. (מועד קטן ז.) כיצד מקרין א״ר יוסף בהוצא ודפנא. (בבא בתרא ד) הכל לאתויי מאי לאתויי היכא דנהיגי בהוצא ודפנא פי׳ עבדי לחיים של גדר מן הדפנא ומגדלי׳ אותה מהוצי הדקל. ורב האי גאון פי׳ הוצא גדר של קנים דפנא קנים עומדין שמחזיקין בהן מחיצת הקנים שלא תדחה אותה הרוח ויפילה:
ערך צו
צוב(פסחים נו.) וכל דקאים בד׳ אמות ולא עבדו ליה הכי צווי (פסחים קיא:) אזל חבקיה לדקלא פקע גברא וצווא דיקלא (בבא בתרא כד) בשלמא מקשאיו ומדלעיו אזל יתיב בליביה ומצוי ליה פי׳ שורף ומייבש לחלוחיתו:
א. [לארבערבוים.]
ב. [פערטריקענען.]
אסא דרא – הדס לח.
ושיכרא דדפנא – שכר של עץ שקורין לו״ר וגדילין בו פרי שקורין ביי״ש.
דלא מלו עליה ארבעין יומי – משנטחנה.
ושדו ליה לדקלא בליביה – דקל יש לו לב מתוכו ויש לו מוח לאורכו כמו שיש לעץ שקורין שנבו״ג ולאגוז והמשקה הזה מועיל לדקל להתקיים.
וכל – אילן דקאי בארבע אמות דידיה דלא עבדי ליה הכי.
צאוי – מתייבש.
רב אחא בריה דרבא אמר – לאו היינו מרכיבין דמתניתין אלא מנחי כופרא דוכרא לנוקבתא מניחין ותוחבין גמזיות רכה בת שנתה שניתוספה באילן בשנה שעברה וקרי ליה כופרא דיכרא על שם שמכניסין אותו בענף האילן שקוצץ ענף גדול וסודקו ומשים את זה בתוכו לשון אחר כופרא דיכרא ענף רך של דקל זכר ומרכיבו בסדק של דקל נקיבה מפני שדקל נקיבה אינה עושה פירות והזכרים עושין פירות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב מעתה באים לפירוש המשנה. שנינו שהיו מרכיבין דקלים ביום ארבעה עשר בניסן כל היום. ושואלים: היכי עבדי [כיצד עושים] הרכבה כזו? אמר ר׳ יהודה: מייתי אסא דרא ושיכרא דדפנא וקימחא דשערי דרמי במנא דלא חלפי עליה ארבעין יומין [מביאים הדס לח ושיכר של דפנה, וקמח שעורים המונח בכלי שלא עברו עליו משעת טחינתו ארבעים יום], ומרתחי להו, ושדו להו לדיקלא בליביה [ומרתיחים אותם, ומכניסים אותם לדקל לתוך ליבתו], וכל עץ דקאי [שעומד] בארבע אמות דידיה [שלו], אי [אם] לא עבדי ליה הכי [עושים לו גם כן כך], צאוי לאלתר [מתיבש מיד]. משום שהעץ שטיפלו בו באופן זה גדל במהירות רבה על חשבון האחרים. רב אחא בריה [בנו] של רבא אמר: מנחי כופרא דיכרא לנוקבתא [מניחים ענף דקל זכר לנקבה] ועל ידי כך דקל הנקיבה עושה פירות.
We learned in the mishna: They would graft palm trees the entire day of the fourteenth of Nisan. The Gemara asks: How did they perform this grafting? Rabbi Yehuda said: They brought fresh myrtle, strong beer made from the fruit of the laurel tree, and barley flour that was cast into a vessel, and forty days has not passed since it was ground. They boiled them together and poured the mixture into the core of the palm tree. They would also pour the mixture into all the other trees standing within four cubits of it. Had they not done so, the surrounding trees would immediately wither because the tree that received the treatment would grow faster at the expense of the surrounding trees. Rav Aḥa, son of Rava, said: They placed a branch of a male palm tree on the female, and by doing so the female tree would yield fruit.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע.: הֵיכִי עָבְדִי אָמַר רַב יְהוּדָה אוֹמְרִים {דברים ו׳:ד׳} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד וְלֹא הָיוּ מַפְסִיקִין רָבָא אָמַר מַפְסִיקִין הָיוּ אֶלָּא שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ דְּמַשְׁמַע הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ וְלֹא מָחָר עַל לְבָבֶךָ.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן כֵּיצַד הָיוּ כּוֹרְכִין אֶת שְׁמַע אוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד וְלֹא הָיוּ מַפְסִיקִין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מַפְסִיקִין הָיוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ אוֹמְרִים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וְעַד.

We learned in the mishna that the residents of Jericho would bundle Shema. The Gemara asks: What does it mean that they bundled Shema? How did they do so? Rabbi Yehuda said that they recited: “Hear Israel: The Lord is our God, the Lord is One(Deuteronomy 6:4), and they would not pause between words. Rava said: They would pause between words, but instead of reciting this verse in the proper manner: “That which I command you today, shall be on your heart” (Deuteronomy 6:5), pausing after the word today; they would say: Today shall be on your heart, inferring: Today it will be on your heart, and tomorrow it will not be on your heart. The Sages taught in the Tosefta: How would they bundle Shema? They recited: “Hear Israel, the Lord is our God the Lord is One,” without pausing; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: They paused, but they would not recite: Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכורכין את שמע קיימא לן כרבי יהודה דאמר לא שהיו כורכין שמע ישראל עם ואהבת את י״י אלא לעולם מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ומאי כורכין דקתני דלא היו מפסקי בדבר אחר בין שמע לואהבת את י״י.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא היו מפסיקין – בין אחד לואהבת אע״פ דצריך להאריך באחד ולהפסיק בין קבלת מלכות שמים לדברים אחרים שכל אחד מקבל עליו ואומר אחד הוא אלהינו בפסוק ראשון ופסוק שני לשון צוואה היא.
ר׳ יהודה אומר – מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו.
וכורכין – כלומר שהיו מדבקין כל הקרייה כמות שהיא ולא היו מוסיפין ואית דגרסי שהיו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו פי׳ שהיו אומרים אותו בקול רם.
לא היו מפסיקין – בין שמע ישראל לשם דמשמע דאומר לשם שישמע ישראל ויענם.
גמ׳ דברי ר״מ ר׳ יהודה כו׳. נ״ב ותימה א״כ רבא אתי דלא כמאן ודו״ק:
ולא היו מפסיקין כו׳. עפרש״י מפירושו נראה לר״מ דאין אומרים כלל בשכמל״ו ודרשה דלקמן ואנן מ״ט אמרי׳ לי׳ כו׳ היינו אליבא דר״י ומיהו לפי גירסא שניה שבפרש״י שהיו אומרים בשכמל״ו ק״ק דא״כ הא דאנן אמרי׳ ליה לא אתיא נמי לר׳ יהודה שהרי מיחו חכמים באנשי יריחו דהיינו שלא לאומרו ומלשון המרדכי שכתב מפסיקין ולא היו שותקין אלא שהיו אומרים בשכמל״ו עכ״ל ור״ל שלא היו שותקין והיו אומרים בשכמל״ו בקול רם כמו פסוק ראשון והיינו שלא היו שותקין לאומרו בלחש וק״ל:
רבא אמר כו׳ כפירש״י בחומש כי מלת היום אינו דבוק עם לבבך אלא עם אשר אנכי מצוך היום וכה״ג פרש״י גבי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה ובטור א״ח כתוב ג״כ יש להפסיק בין היום ובין לאהבה ומיהו ק״ק אמילתיה דרבא שהוא מפרש לה דלא כמאן מהנך תנאי דלקמן וכי פליג אהני תנאי דלא מפרשין כורכין שמע הכי וק״ל:
בקש יעקב לגלות כו׳. מלשונות הכפולים בהאי קרא האספו ואגידה לכם וגו׳ הקבצו ושמעו וגו׳ דהיינו האספו ואגידה לכם באחרית הימים היינו ממש קץ הימין שנאמר בסוף דניאל ומשמע לפי הדרש הימין מלשון ימים דהכי פרש״י שם ולא כפירש״י בשמעתין ימין שיחזיר ימינו לפניו כו׳ ע״ש ואמר הקבצו ושמעו וגו׳ ע״ש קיבוץ גליות כדמפרש בב״ר ומפני שלא הוזכר בקרא בתר הכי שהודיע להם זמן קץ הימין וקיבוץ גליות אמרו שנסתלקה ממנו שכינה כדי שלא יבא לגלות קץ הימין כמ״ש גם בדניאל סתום הדברים וחתום וגו׳ אבל הוא חשב מטעם אחר שנסתלקה ממנו השכינה דשמא יש פסול במטתו ופי׳ הסמ״ג שמא יש בכם פסול שאינו מאמין בה׳ אחד כו׳ ע״ש וז״ש להו ושמעו אל ישראל אביכם דהיינו שתקבלו מלכות שמים עליכם כמו שקבל ישראל אביכם ועיין בב״ר. ובזה הלשון השיבו שמע ישראל וגו׳ כפרש״י לאביהם היו אומרים כן שמע ישראל ה׳ וגו׳ כשם שאתה קבלת עליך ה׳ שהוא שם האחדות גם אלהינו ה׳ אחד ומלשון אלהינו לשון רבים ולא כתיב אלהיך וגו׳ מלשון יחיד כדכתיב בתר הכי ואהבת את ה׳ אלהיך וגו׳ אמרו דלא משה אמרו בתחלה רק בני יעקב ואח״כ גם משה אמרו ע״ש זה בהאי לישנא ועל כוונה זו אמר הכתוב אני ה׳ לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם ר״ל אני ה׳ שהוא שם המיוחד לא שניתי רק אחדות גמור ובני יעקב ממש לא כליתם דבר זה אבל הודו לדברי אביהם לומר ה׳ אחד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג ועוד שנינו שאנשי יריחו היו כורכין את שמע. ושואלים: היכי עבדי [כיצד היו עושים], כלומר, מהי כריכת שמע זו? אמר ר׳ יהודה: היו אומרים ״שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד״, ולא היו מפסיקין בין המילים. רבא אמר: מפסיקין היו, אלא שהיו אומרים ״היום על לבבך״, שמשמע: היום על לבבך, ולא מחר על לבבך. ואילו את הפסוק יש לקרוא ״אשר אנכי מצוך היום — על לבבך״. תנו רבנן [שנו חכמים בתוספתא]: כיצד היו כורכין את שמע? אומרים ״שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד״, ולא היו מפסיקין, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר: מפסיקין היו, אלא שלא היו אומרים ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״.
We learned in the mishna that the residents of Jericho would bundle Shema. The Gemara asks: What does it mean that they bundled Shema? How did they do so? Rabbi Yehuda said that they recited: “Hear Israel: The Lord is our God, the Lord is One(Deuteronomy 6:4), and they would not pause between words. Rava said: They would pause between words, but instead of reciting this verse in the proper manner: “That which I command you today, shall be on your heart” (Deuteronomy 6:5), pausing after the word today; they would say: Today shall be on your heart, inferring: Today it will be on your heart, and tomorrow it will not be on your heart. The Sages taught in the Tosefta: How would they bundle Shema? They recited: “Hear Israel, the Lord is our God the Lord is One,” without pausing; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: They paused, but they would not recite: Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אוַאֲנַן מַאי טַעְמָא אָמְרִינַן לֵיהּ כִּדְדָרֵישׁ ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.

The Gemara asks: What is the reason that we recite that passage: Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever, even though it does not appear in the Torah? The Gemara answers: We recite it in accordance with that which Rabbi Shimon ben Lakish interpreted homiletically.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואנן מאי טעמא אמרי׳ ליה כי הא דדרש ר״ש בן פזי ויקרא יעקב אל בניו מלמד שבקש לגלות הקץ לבניו נסתלקה שכינה ממנו אמר דלמא חס ושלום פסול יש במטתי פתחו כלן ואמרו שמע ישראל י״י אלהינו י״י אחד כיון ששמע להם כך פתח הוא ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד התקינו במקום שאין בו מינין לאמרו בחשאי ובמקום שיש בו מינין אומרין אותו בקול [רם] באושא הוו שכיחי מינין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ואנן, מאי טעמא אמרינן ליה [ואנו, מה טעם אומרים אנו אותו], אף כי לא נאמר בתורה? ומשיבים: כדרריש [כפי שדרש] ר׳ שמעון בן לקיש.
The Gemara asks: What is the reason that we recite that passage: Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever, even though it does not appear in the Torah? The Gemara answers: We recite it in accordance with that which Rabbi Shimon ben Lakish interpreted homiletically.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דְּאָמַר רשב״לרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ {בראשית מ״ט:א׳} וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם בִּיקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת לְבָנָיו קֵץ הַיָּמִין וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה אָמַר שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם יֵשׁ בְּמִטָּתִי פְּסוּל כְּאַבְרָהָם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל וְאָבִי יִצְחָק שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו אָמְרוּ לוֹ בָּנָיו שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד אָמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ אֶלָּא אֶחָד כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ אֶלָּא אֶחָד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתַח יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וְעַד.

As Rabbi Shimon ben Lakish said that it is written: “And Jacob called his sons and said, Gather around and I will tell you what will occur to you in the end of days” (Genesis 49:1). Jacob wanted to reveal to his sons when the complete redemption would arrive at the end of days (see Daniel 12:13), but the Divine Presence abandoned him, rendering him unable to prophesy. He said: Perhaps the Divine Presence has abandoned me because, Heaven forfend, one of my descendants is unfit, as was the case with my grandfather Abraham, from whom Ishmael emerged, and like my father Isaac, from whom Esau emerged. His sons said to him: Hear Israel, our father, the Lord is our God, the Lord is One. They said: Just as there is only one God in your heart, so too, there is only one in our hearts. At that moment Jacob our father said in praise: Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever, as all his children were righteous.
רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קץ הימין – שיחזיר ימינו לפניו שהשיב אחור ימינו מפני אויב.
שמע ישראל – לאביהם היו אומרים.
קץ הימין – פירוש: האמור בדניאל ותנוח לגורלך לקץ הימין והוא מתפרש כמו ימים כמו חטין ושעורין.
פתח הנראה לפי סוגיא דשמעתין כי יעקב אמרו כששמע שהיו בניו מזכירים שם שמים כשאמרו שמע ישראל ה׳ וגו׳ וכמ״ש ביומא כשהזכיר כה״ג השם ביוה״כ היו עונין אחריו בשכמל״ו ותניא ר׳ אומר כי שם ה׳ אקרא וגו׳ אבל משה לא אמרו דהיינו בפ׳ שמע ישראל ה׳ וגו׳ שנכתבה בתורה מפני שלא אמרו כדרך הקורא ק״ש כמקבל עליו מלכות שמים אלא בדרך לימוד לישראל כתבה וע״כ לא שייך ביה לענות אחריו בשכמל״ו ולזה אמר אנן נמי בקורא ק״ש לקבל עליו עול מלכות שמים היה לנו לומר ג״כ בשכמל״ו כמ״ש יעקב בקבלת בניו עול מלכות שמים עליהם וכדכתיב כי שם ה׳ אקרא וגו׳ כמ״ש ביומא אבל משום דלא אמריה משה בתורה היה גנאי להוסיף על דברי משה ולהפסיק בקול רם בשכמל״ו בין ה׳ אחד לואהבת ומשום דאמרו יעקב בקבלת מלכות שמים נימריה מיהת בחשאי ומסיק דהיכא דאיכא למיחש לתרעומת המינין התקינו שלא ניחוש אל מה שלא אמרו ונמריה בקול רם כמו שאמרוהו בני יעקב. זהו הנראה לפי סוגיין דשמעתין ולפי המדרשות פירשו בו המפרשים דרכים אחרים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאמר ר׳ שמעון בן לקיש: נאמר ״ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים״ (בראשית מט, א), ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין (הימים) מתי תבוא הגאולה השלימה (ראה דניאל יב, יג), ונסתלקה ממנו שכינה ולא יכול היה לנבא. אמר: שמא חס ושלום יש במטתי (בין יוצאי חלצי) פסול, כסבי אברהם שיצא ממנו ישמעאל, וכאבי יצחק שיצא ממנו עשו, ומשום כך נסתלקה שכינה? אמרו לו בניו: ״שמע ישראל אבינו, ה׳ אלהינו ה׳ אחד״. וכך אמרו: כשם שאין בלבך אלא ה׳ אחד, כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ושיבח: ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״, שכל בניו כשרים.
As Rabbi Shimon ben Lakish said that it is written: “And Jacob called his sons and said, Gather around and I will tell you what will occur to you in the end of days” (Genesis 49:1). Jacob wanted to reveal to his sons when the complete redemption would arrive at the end of days (see Daniel 12:13), but the Divine Presence abandoned him, rendering him unable to prophesy. He said: Perhaps the Divine Presence has abandoned me because, Heaven forfend, one of my descendants is unfit, as was the case with my grandfather Abraham, from whom Ishmael emerged, and like my father Isaac, from whom Esau emerged. His sons said to him: Hear Israel, our father, the Lord is our God, the Lord is One. They said: Just as there is only one God in your heart, so too, there is only one in our hearts. At that moment Jacob our father said in praise: Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever, as all his children were righteous.
רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמְרִי רַבָּנַן הֵיכִי נַעֲבֵיד נאמרוהו לֹא אֲמָרוֹ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לָא נאמרוהו אֲמָרוֹ יַעֲקֹב הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים אוֹתוֹ בַּחֲשַׁאי אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי מָשָׁל לְבַת מֶלֶךְ שֶׁהֵרִיחָה צִיקֵי קְדֵירָה אִם תֹּאמַר יֵשׁ לָהּ גְּנַאי לֹא תֹּאמַר יֵשׁ לָהּ צַעַר הִתְחִילוּ עֲבָדֶיהָ לְהָבִיא בַּחֲשַׁאי.

The Rabbis said: What should we do? Shall we recite this verse? But Moses our teacher did not say it in the Torah as part of Shema; let us not recite it. But Jacob said it. In order to resolve this dilemma they established that this passage should be recited surreptitiously. Rabbi Yitzḥak said that the school of Rabbi Ami said: This is analogous to the daughter of a king who smelled the fragrance of the dried spices stuck to the bottom of the pot and craved to eat them. What can she do? If she tells her servants to give it to her, she will be disgraced, as the dried spices are a contemptible food. However, if she does not say she wants to eat them, she will endure suffering. Her servants began to bring them to her surreptitiously. One should conduct himself in that manner in similar cases of uncertainty.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך צק
צקא(פסחים נו.) משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה (יומא עה.) ובשלו בפרור מלמד שירד להם לישראל ציקי קדירה עם המן (בבא מציעא פו) הללו לציקי קדירה. (בבא בתרא עו) אני ראיתי ציפורי בשלוותה והיו בה ק״פ אלף מוכרי ציקי קדירה. (כתובות סה) מעשה בכלתו של נקדימון שפסקו לה חכמים סאתים יין לציקי קדירה (חולין עז) בנבלתה ולא בעצמות ולא בגידין וכו׳ עד לא נצרכא אלא שעשאן ציקי קדירא פי׳ דבר היורד לקדירה:
א. [איינגוס.]
נימריה – להאי ברוך שם כבוד מלכותו בקריאת שמע.
ציקי קדירה – ארשדור״א.
יש לה צער – צער גופה מחמת התאווה.
בד״ה ציקי קדירה כו׳. נ״ב מין מאכל ששמו ציקי קדירה ארשדור״א בלע״ז רש״י פרק השוכר את הפועלים. ורבי׳ יונה פירש בברכות כלומר הדברים שמתקנין ומבשמין את הקדירה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרי רבנן [אמרו חכמים]: היכי נעביד [איך נעשה] בענין זה? נאמרוהו את המשפט הזה, הרי לא אמרו משה רבינו בקריאת שמע. לא נאמרוהו, הלוא אמרו יעקב. התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי (בלחישה). אמר ר׳ יצחק, אמרי דבי [אמרו חכמי בית מדרשו] של ר׳ אמי: משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה, כלומר, מן התבלין המיובש שבשולי הקדירה, והתאוותה לאוכלם. מה תעשה, אם תאמר לעבדיה שיתנו לה — יש לה גנאי, שהוא מאכל בזוי. ואולם אם לא תאמר — יש לה צער. התחילו עבדיה להביא לה בחשאי.
The Rabbis said: What should we do? Shall we recite this verse? But Moses our teacher did not say it in the Torah as part of Shema; let us not recite it. But Jacob said it. In order to resolve this dilemma they established that this passage should be recited surreptitiously. Rabbi Yitzḥak said that the school of Rabbi Ami said: This is analogous to the daughter of a king who smelled the fragrance of the dried spices stuck to the bottom of the pot and craved to eat them. What can she do? If she tells her servants to give it to her, she will be disgraced, as the dried spices are a contemptible food. However, if she does not say she wants to eat them, she will endure suffering. Her servants began to bring them to her surreptitiously. One should conduct himself in that manner in similar cases of uncertainty.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּקוֹל רָם מִפְּנֵי תַּרְעוֹמֶת הַמִּינִין וּבִנְהַרְדְּעָא דְּלֵיכָּא מִינִין עַד הַשְׁתָּא אָמְרִי לַהּ בַּחֲשַׁאי.:

Rabbi Abbahu said: The Sages instituted that the people should recite it aloud due to the grievance of the heretics. It was instituted to prevent the heretics from claiming that the Jews are surreptitiously reciting inappropriate statements. The Gemara adds: In Neharde’a, where there are no heretics, they recite it surreptitiously even now.
רי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני תרעומת המינין – שלא יהו אומרים עלינו שאנו מוסיפין דבר שאינו הגון בחשאי ומאן דגרסי שהיו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מפרש שהיו אומרים אותו בקול רם כשאר הקרייה וביניהן לא היו מינין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן עושים בדבר שיש ספק כיצד לנהוג בו, אמר ר׳ אבהו: התקינו שיהו אומרים אותו בקול רם, מפני תרעומת המינין. שלא יהיו המינים אומרים: דבר שאינו הגון אומרים שם היהודים בחשאי. ומוסיפים: בנהרדעא, דליכא [שאין] בה מינין, עד השתא אמרי לה [עכשיו אומרים אותה] בחשאי.
Rabbi Abbahu said: The Sages instituted that the people should recite it aloud due to the grievance of the heretics. It was instituted to prevent the heretics from claiming that the Jews are surreptitiously reciting inappropriate statements. The Gemara adds: In Neharde’a, where there are no heretics, they recite it surreptitiously even now.
רי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תָּנוּ רַבָּנַן שִׁשָּׁה דְּבָרִים עָשׂוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ שְׁלֹשָׁה בִּרְצוֹן חֲכָמִים וּשְׁלֹשָׁה שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים וְאֵלּוּ בִּרְצוֹן חֲכָמִים מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כׇּל הַיּוֹם וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע וְקוֹצְרִין לִפְנֵי הָעוֹמֶר וְאֵלּוּ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים גּוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעוֹמֶר וּפוֹרְצִין פְּרָצוֹת בְּגַנּוֹתֵיהֶן וּבְפַרְדְּסוֹתֵיהֶן לְהַאֲכִיל נֶשֶׁר לַעֲנִיִּים בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וּמַתִּירִין גַּמְזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁל חָרוּב וְשֶׁל שִׁקְמָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

The Sages taught a related matter in the Tosefta: The people of Jericho performed six actions, three in keeping with the will of the Sages and three against the will of the Sages. And these are what they did in keeping with the will of the Sages: They would graft palm trees the entire day of the fourteenth of Nisan; and they would bundle Shema; and they would harvest grain before the omer offering was brought. And these are what they did against the will of the Sages: They would pile the harvest before the omer; and they would make breaches in the walls of their gardens and their orchards to feed fallen fruit to the poor during drought years, so that the poor could take the fruit that had fallen on Shabbat and Festivals; and they would permit the use of consecrated branches of carob and of sycamore trees. This is the statement of Rabbi Meir.
רי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נשר – פירות הנושרין.
ה״ג: מתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה – כשהוקדשו הסדנין תחילה וניתוספו הגידולין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד תנו רבנן [שנו חכמים בתוספתא] באותו ענין: ששה דברים עשו אנשי יריחו, שלשה ברצון חכמים ושלשה שלא ברצון חכמים, ואלו שעשו ברצון חכמים: מרכיבים היו דקלים ביום ארבעה עשר בניסן כל היום, וכורכין את שמע, וקוצרין את התבואה לפני הקרבת העומר. ואלו שעשו שלא ברצון חכמים: גודשין את הקציר לפני העומר, ופורצים פרצות בגנותיהן ובפרדסותיהן להאכיל נשר (מה שנשר מן העצים) לעניים בשני בצורת בשבתות וימים טובים, כדי שיוכלו העניים לקחת מן הפירות הנושרים. ומתירין שימוש בגמזיות (ענפים) של הקדש של חרוב ושל שקמה, אלו דברי ר׳ מאיר.
The Sages taught a related matter in the Tosefta: The people of Jericho performed six actions, three in keeping with the will of the Sages and three against the will of the Sages. And these are what they did in keeping with the will of the Sages: They would graft palm trees the entire day of the fourteenth of Nisan; and they would bundle Shema; and they would harvest grain before the omer offering was brought. And these are what they did against the will of the Sages: They would pile the harvest before the omer; and they would make breaches in the walls of their gardens and their orchards to feed fallen fruit to the poor during drought years, so that the poor could take the fruit that had fallen on Shabbat and Festivals; and they would permit the use of consecrated branches of carob and of sycamore trees. This is the statement of Rabbi Meir.
רי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה אִם בִּרְצוֹן חֲכָמִים הָיוּ עוֹשִׂין יְהוּ כׇּל אָדָם עוֹשִׂין כֵּן אֶלָּא אֵלּוּ וָאֵלּוּ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים הָיוּ עוֹשִׂין עַל שְׁלֹשָׁה מִיחוּ בְּיָדָם וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא מִיחוּ בְּיָדָם.

Rabbi Yehuda said to him: It is inaccurate to formulate it in that manner, as if they acted in keeping with the will of the Sages then. If that were so, all people would do so, not only the residents of Jericho. Rather, formulate it in this manner: Both these three acts and those three were performed against the will of the Sages. With regard to three the Sages reprimanded them; and with regard to three the Sages did not reprimand them. Since one could contend that the latter are permitted and the people of Jericho had already performed them, the Sages chose not to reprimand them.
רי״ףפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר לו ר׳ יהודה: אין נכון לומר בלשון זו, כי אם ברצון חכמים היו עושין, יהו (יהיו) כל בני אדם עושין כן ולא רק אנשי יריחו. אלא כך יש לומר: אלו ואלו שלא ברצון חכמים היו עושין, אלא על שלשה מהם שהם העלולים לגרום לאיסור חמור מיחו בידם, ועל שלשה לא מיחו בידם, משום שיש בהם צד להקל ולא רצו חכמים למחות, כיון שעברו כבר — עברו.
Rabbi Yehuda said to him: It is inaccurate to formulate it in that manner, as if they acted in keeping with the will of the Sages then. If that were so, all people would do so, not only the residents of Jericho. Rather, formulate it in this manner: Both these three acts and those three were performed against the will of the Sages. With regard to three the Sages reprimanded them; and with regard to three the Sages did not reprimand them. Since one could contend that the latter are permitted and the people of Jericho had already performed them, the Sages chose not to reprimand them.
רי״ףפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאֵלּוּ שֶׁלֹּא מִיחוּ בְּיָדָם מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כׇּל הַיּוֹם וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע וְקוֹצְרִין וְגוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעוֹמֶר וְאֵלּוּ שֶׁמִּיחוּ בְּיָדָם מַתִּירִין גַּמְזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁל חָרוּב וְשֶׁל שִׁקְמָה וּפוֹרְצִין פְּרָצוֹת בְּגַנּוֹתֵיהֶן וּפַרְדְּסֵיהֶן לְהַאֲכִיל נֶשֶׁר לַעֲנִיִּים בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת נוֹתְנִין פֵּיאָה לַיָּרָק וּמִיחוּ בְּיָדָם חֲכָמִים.

And these are what they did for which the Sages did not reprimand them: They would graft palm trees the entire day; and they would bundle Shema; and they would harvest and pile grain before the omer offering was brought. And these are what they did for which the Sages reprimanded them: They would permit the use of consecrated branches of carob and of sycamore trees; they would make breaches in the walls of their gardens and orchards on Shabbat and Festivals, in order to feed the poor fallen fruit during drought years; and they would designate for the poor the produce in the corner in a field of vegetables. And the Sages reprimanded them for those actions.
רי״ףתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונותנין פיאה לירק ומיחו בידם חכמים – פירוש: דמפקעי לה ממעשר ונמצאו עניים אוכלין אותה בטיבלה. ואי קשיא תיפוק לי דהא מפקרי לה וההפקר פטור מן המעשר כמו הפיאה דתנן לעולם הוא נותן משום פיאה ופטור מן המעשרות עד שימרח ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח. תשובה: הפקר לא ייקרא עד שיופקר לעניים ולעשירים כדתנן בפרק ו׳ דפיאה בית שמי אומרים הפקר לעניים הפקר ובית הלל אומרים אינו הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה. ואלה לא היו מפקירים אלא לעניים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואלו שלא מיחו בידם: מרכיבין דקלים כל היום, וכורכין את שמע, וקוצרין וגודשין לפני העומר. ואלו שמיחו בידם: מתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה, ופורצין פרצות בגנותיהן ופרדסיהן להאכיל נשר לעניים בשבתות וימים טובים בשני בצורת, נותנין פיאה לירק, ועל אלה מיחו בידם חכמים.
And these are what they did for which the Sages did not reprimand them: They would graft palm trees the entire day; and they would bundle Shema; and they would harvest and pile grain before the omer offering was brought. And these are what they did for which the Sages reprimanded them: They would permit the use of consecrated branches of carob and of sycamore trees; they would make breaches in the walls of their gardens and orchards on Shabbat and Festivals, in order to feed the poor fallen fruit during drought years; and they would designate for the poor the produce in the corner in a field of vegetables. And the Sages reprimanded them for those actions.
רי״ףתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה קְצִירָה שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים הִיא וְהָתְנַן אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ קוֹצְרִין לִפְנֵי הָעוֹמֶר בִּרְצוֹן חֲכָמִים וְגוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעוֹמֶר שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים וְלֹא מִיחוּ בְּיָדָם חֲכָמִים

The Gemara asks: And does Rabbi Yehuda maintain that this harvest performed by the residents of Jericho was against the will of the Sages? Didn’t we learn in a mishna: The people of Jericho would harvest before the omer, in keeping with the will of the Sages, and they would pile the grain before the omer, against the will of the Sages, but the Sages did not reprimand them?
רי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קוצרין לפני העומר ברצון חכמים – כלומר לא הקפידו חכמים דאיסורא דאורייתא ליכא דמקום שאי אתה מביא הוא ואיסורא דרבנן נמי ליתא דילמא אתי למיכל מיניה לא גזרו דהא חדש מיבדל בדילי מיניה כולי שתא שאינו נוהג אותו כל השנה.
וגודשין שלא ברצון חכמים – כיון דלאו פסידא הוא גזרו רבנן שימתינו משום שמתוך שהוא מתעסק בו אתי למיכל מיניה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: וכי סבר ר׳ יהודה כי קצירה זו שקצרו אנשי יריחו שלא ברצון חכמים היא? והתנן [והרי שנינו במשנה]: אנשי יריחו היו קוצרין לפני העומר ברצון חכמים, וגודשין לפני העומר שלא ברצון חכמים, ולא מיחו בידם חכמים.
The Gemara asks: And does Rabbi Yehuda maintain that this harvest performed by the residents of Jericho was against the will of the Sages? Didn’t we learn in a mishna: The people of Jericho would harvest before the omer, in keeping with the will of the Sages, and they would pile the grain before the omer, against the will of the Sages, but the Sages did not reprimand them?
רי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים נו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים פסחים נו., עין משפט נר מצוה פסחים נו., ר׳ חננאל פסחים נו., רי"ף פסחים נו. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס פסחים נו., רש"י פסחים נו., תוספות פסחים נו., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים נו., בית הבחירה למאירי פסחים נו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהר"ם חלאווה פסחים נו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים נו., מהרש"א חידושי אגדות פסחים נו., פני יהושע פסחים נו., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים נו., אסופת מאמרים פסחים נו.

Pesachim 56a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Pesachim 56a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 56a, R. Chananel Pesachim 56a, Rif by Bavli Pesachim 56a, Collected from HeArukh Pesachim 56a, Rashi Pesachim 56a, Tosafot Pesachim 56a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 56a, Meiri Pesachim 56a, R. Moshe Chalava Pesachim 56a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 56a, Maharsha Chidushei Aggadot Pesachim 56a, Penei Yehoshua Pesachim 56a, Steinsaltz Commentary Pesachim 56a, Collected Articles Pesachim 56a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144