×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רַב אָשֵׁי אָמַר לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְשׇׁמְנוֹ דְּתַנְיָא אשׇׁמְנוֹ מוּתָּר וְיִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים נָהֲגוּ בּוֹ אִיסּוּר.
Rav Ashi said: The mishna’s ruling that the sinews must be burned is necessary only with regard to the fat around the sciatic nerve, as it is taught in a baraita: The fat around the sciatic nerve is permitted by Torah law, but the Jewish people are holy and treated it as forbidden. Since it is permitted by Torah law, it has the status of sacrificial meat and may not be simply discarded. Nevertheless, since the Jewish people treat it as forbidden, they do not eat it even from the Paschal offering, despite the mitzva to eat that offering in its entirety. Therefore, it is left until after the time when the meat may be eaten and it is burned as leftover sacrificial meat.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין צא ע״א} אמר רב יהודה אמר שמואל שני גידין הן הפנימי הסמוך1 לעצם אסור וחייבין עליו חיצון הסמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו.
1. הסמוך: כ״י פריס: ״סמוך״.
לא צריכא אלא לשמנו – כלומר מה דאמרי׳ הגידין ישרפו לששה עשר לשמנו לא שדי ליה דמותר לא אכיל ליה דישראל קדושים נהגו בו איסור:
רב אשי אמר – מהכא לא תפשוט וטעמא לאו משום ספיקא דגיד הוא אלא מיפשט פשיטא ליה והכא בשומן הגיד קאמר דמותר מדאורייתא.
וישראל קדושים – העושין סייג לתורה נהגו בו איסור והלכך על כרחיך משייר ליה משום מנהגא ושרפה בעי הואיל ומדאורייתא בר אכילה הוא.
רב אשי אמר לא נצרכא אלא לשמנו של גיד – לא קאי אדרב חסדא דמוקי לה כר׳ יהודה ולפי מה שאמר לקמן דלר׳ יהודה שמנו של גיד אפילו מדרבנן שרי לא אתיא אלא כרבי מאיר והא דלא קאמר רב אשי אליבא דר״מ משום דבברייתא דמייתי לא הוזכר בה ר״מ וכן רבינא דמוקי לה בגיד החיצון דהוי מדרבנן לכאורה לא אתי כרבי יהודה דלקמן מפיק לה מהירך דפשיט ליה בכוליה ירך לאפוקי חיצון דלא ורבי יהודה דריש הירך המיומנת שבירך אם לא נאמר דתרתי שמעת מינה דבלאו הכי דריש ליה לקמן (דף צו:) לדרשה אחריתי ונימא דכולהו מפיק מינה.
רב אשי אמר לא נצרכה אלא לשמנו של גיד. כתוב בתוס׳ דלאו אדרב חסדא קאי דאוקמה כרב יהודה, דלרב אשי לא מצינא לאוקמה כר׳ יהודה דר׳ יהודה שמנו של גיד משרא שרי ליה לגמרי כדמשמע לקמן (חולין צב:), והא דלא קאמר הכא לא נצרכה אלא לשמנו של גיד ואליבא דרבי מאיר, משום דההיא ברייתא דישראל קדושים נהגו בו איסור דמייתי לה רבינא לא נזכר בה רבי מאיר.
רב אשי אמר לא נצרכה אלא לשמנו של גיד דתניא וכו׳ – פירוש דכיון דאסור מדרבנן לא מצי אכיל ליה וכיון דשרי מדאורייתא באכילה איתא בבל תותירו ולא מצי למשריי׳ והא דרב אשי לפי׳ רש״י זכרונו לברכה שפסק לקמן דאף לר״י איכא איסורא ממנהג קדושי׳ בשמנו של גיד באותו שעל השופי מיהת אתיא הא אפילו לר״י וכרב חסדא דאמר לא נצרכה אלא לגיד הנשה ואליבא דר״י: אבל לפי׳ התו׳ שכתבו לקמן דלר״י ליכא שום מנהג קדושים בשמנו של גיד כלל אתיא מתניתין כר״מ דוקא ולא קיימא דרב חסדא.
מדקתני משתי בהמות פשיטא דתרווייהו לאיסורי – כלומר ושניהם מן הימין או מן השמאל ולר״י איצטריך פי׳ דלרבנן אפי׳ בבהמה אחת משכחת תרווייהו לאיסורא וש״מ מפשט פשיט ליה לר״י הי׳ מינייהו מיתסר דאי לא פשיטא ליה אמאי לוקה כלל דלמא לא מתסר גיד הנשה שבצד זה ואפי׳ כהתראת ספק אין כאן דדילמא לא עביד איסורא כלל אלא ודאי ש״מ ואמרי׳ אי פשיטא ליה אמאי ארבעים ותו לא פי׳ הא ודאי על כורחין פשיטא ליה וכדאמר אלא הכא קא שמעינן דאי נמי פשיטא ליה אכתי קשה ממתני׳ אמאי ארבעים ותו לא דהא מדאמרינן רבנן סופג שמוני׳ מכלל דבשתי התראות אכלינהו. והכן טול גיד הנשה כמאן דאמר לבני נח נאסר וא״ת ודילמא לא נאסר אלא שהם נהגו בו בעצמן כדרך שנהגו בשחיט׳ דקאמר פרע להם בית השחיטה וי״ל דמאי בית השחיט׳ דקאמרי בית הנחירה דנחירתן זו היא שחיטתן א״נ דשאני הכא דכתיב והכן משמע משורת הדין.
גמ׳ לא נצרכה אלא לשמנו כו׳ נהגו בו איסור כו׳ חיצון סמוך לבשר אסור כו׳ וצ״ל דמפני סייג ותקנת דרבנן מיעקר לאו דאורייתא דלא תותירו בשב ואל תעשה וכה״ג אמרי׳ בפ׳ מי שמתו ע״ש ודו״ק:
רבי יהושע בן לוי אמר כו׳ כעובד כוכבים נדמה לו כו׳ כת״ח נדמה לו כו׳. יש לשאול מהיכן הדעת של תורה מכרעת לומר כן דאימא כישראל נדמה לו וכע״ה ונראה לפרש דכיון דהעיד הכתוב שלא היה יכול לו יש לי לומר מאיזה מקום בא עליו המלאך עד שנגע בכף ירך א׳ שלא היה יכול ליזהר ממנו והכתוב בא לפרש ולא לסתום ולהכי קאמרינן דכעובד כוכבים נדמה לו או כת״ח נדמה לו דהשתא שפיר נדע באיזה ירך נאסר דהיינו טופלו לימינו אבל אם היה נדמה לו כישראל וכע״ה אכתי לא היה ידעינן באיזה ירך שנאסר כיון דיכול לטופלו לאיזה צד שירצה וק״ל:
וכן רב אשי אמר כי אין להביא מברייתא זו ראיה ביחס לדעת ר׳ יהודה באיסור גיד הנשה, שכן לא נצרכא [לא נצרכה] הברייתא להשמיענו אלא לענין שמנו של גיד הנשה, שנשרף למחרת יום ראשון של פסח. דתניא כן שנויה ברייתא]: שמנו של גיד הנשה מותר מן התורה, ואולם ישראל קדושים נהגו בו איסור. ולכך אין אוכלים אותו בכלל קרבן פסח, אבל שורפים אותו למחרת היום כדין חלקי קרבן פסח שדינם באכילה ולא נאכלו. וכן
Rav Ashi said: The mishna’s ruling that the sinews must be burned is necessary only with regard to the fat around the sciatic nerve, as it is taught in a baraita: The fat around the sciatic nerve is permitted by Torah law, but the Jewish people are holy and treated it as forbidden. Since it is permitted by Torah law, it has the status of sacrificial meat and may not be simply discarded. Nevertheless, since the Jewish people treat it as forbidden, they do not eat it even from the Paschal offering, despite the mitzva to eat that offering in its entirety. Therefore, it is left until after the time when the meat may be eaten and it is burned as leftover sacrificial meat.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רָבִינָא אָמַר לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְכִדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בשְׁנֵי גִידִין הֵן פְּנִימִי סָמוּךְ לְעֶצֶם אָסוּר וְחַיָּיבִין עָלָיו חִיצוֹן סָמוּךְ לְבָשָׂר אָסוּר וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו.

Ravina said: The mishna’s statement is necessary only with regard to the outer nerve, and it is in accordance with that which Rav Yehuda said that Shmuel said. As Rav Yehuda said that Shmuel said: There are two nerves included in the prohibition of the sciatic nerve. The inner nerve that is next to the bone is forbidden by Torah law, and one is liable to be flogged for eating it. The outer nerve that is next to the flesh is forbidden by rabbinic law, and therefore one is not liable to be flogged for eating it. In the case of a Paschal offering, since the outer nerve is permitted by Torah law, it assumes the status of leftover sacrificial meat when it is not eaten.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבינא אמר לא נצרכא [אלא] כדרב יהודה אמר שמואל (לא) [כו׳] שני גידים הן כו׳. כלומר מה דאמרי׳ ישרפו לששה עשר זהו חיצון דאסור ואין חייבין עליו. לא שדי ליה דאין חייבין עליו ולא אכיל דאסור הלכך ישרפו לששה עשר:
פנימי הסמוך לעצם – הוא גיד ארוך ונתון לארכו של שופי כשפורעין את הירך ופושט בכל הירך ראשו אחד מחובר בעצם האליה ומשם נפשט לאורך השופי עד מקום חיבור הקולית ועצם הירך ושם הוא סמוך לעצם.
אסור – מן התורה.
וחייבין עליו – מלקות כדיליף לקמן מהירך ועוד שהוא על הכף שהכף הוא בשר עגול הסובב את הקולית דבוקה בה ועל שם שהוא בצד פנימי של ירך צד שכלפי ירך חברתה כשהבהמה מחוברת קרי לה פנימי.
וחיצון – גיד קצר הנתון לרוחב השופי בסופו מובלע בכף הסובבת את הקולית והוא נתון בצד חיצון של ירך.
אסור – מדרבנן.
ואין חייבים עליו – דלאו היינו על הכף אלא בתוך הכף ובההוא חיצון עסקינן ומשייר ליה על כרחיה ושרפה בעי דהא מדאורייתא חזי.
גמרא. פנימי סמוך לעצם. הוא גיד ארוך הנתון לארכו של שופי כשפורעין הירך, ופושט בכל הירך, ראשו אחד מחובר בעצם האליה, ומשם נפשט לאורך השופי עד מקום חיבור הקולית ועצם הירך, ושם סמוך לעצם. אסור. מן התורה. וחייבין עליו. מלקות, כדילפינן לקמן מהירך, דפשיט איסוריה בכוליה ירך, ועוד שהוא על הכף, שהכף הוא בשר עגול הסובב את הקולית ודבוק בה, ועל שם שהוא בצד פנימי של ירך, צד שכלפי ירך חברתה כשהבהמה מחוברת, קרי ליה פנימי. חיצון. גיד הצד הנתון לרוחב השופי בסופו מובלע בכף הסובב את הקולית, והוא נתון בצד חיצון של ירך. אסור. מדרבנן. ואין חייבין עליו. דלאו היינו על הכף, אלא בתוך הכף.
שני גידים יש בגיד הנשה אחד בצד הפנימי של ירך על הכף סמוך לעצם והוא אסור מן התורה ולא כלו אלא שעל הכף בלבד אבל מה שמתארך ומתפשט מלמעלה ולמטה אינו מן התורה והגיד האחר הוא בצד חיצון סמוך לבשר הרואה את החוץ והוא אסור מדבריהם ובקרבן הפסח אינו אוכלו ומ״מ הואיל ומן התורה מותר הרי הן בכלל שריפה ושאר דברים שבסוגיא זו מפורשים בפרק בהמה המקשה:
תלמידי חכמים מתוך שאין פושטין ידיהם בגזל ושאין מטכסיס שלהם לבקש טרפם בדברים שאינם מהוגנים ראוי להם לצמצם בממונם ולהיות את שלהם חביב בעיניהם אמרו רבותי׳ ויותר יעקב לבדו על עסקי בדו ועל מה אם לכלים חשובים כבר נאמר ויעבר את אשר לו הא לא נשאר אלא על עסקי פכים קטנים:
תלמיד חכם אין ראוי לו לצאת יחידי בלילה ולא משום חשד בלבד אלא שהקנאה מצויה לבריות עליו וההיזק מחזר ורודף אחריו דרשו ז״ל ויאבק איש עמו מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה:
רש״י בד״ה פנימי הסמוך כו׳ לארכו של שופי כו׳. נ״ב רש״י פי׳ פ׳ אין מעמידין (עבודה זרה דף כ״ה) על שופי עלויה דשוק קאי פרש״י שופי כף הירך הסובב עצם הקולית וקורין פולפא עכ״ל וכן משמע בהדיא בסמ״ג שהזכיר פירוש רש״י נ״ל:
בד״ה אסור מדרבנן הס״ד:
רבינא אמר כי אין להביא מברייתא זו ראיה באשר לדעת ר׳ יהודה באיסור גיד הנשה, שכן אין השנוי בברייתא ״והגידים״ אמור בגיד הנשה עצמו, ולא נצרכא [ולא נצרכה] הברייתא להשמיענו אלא לענין זה שאמר רב יהודה אמר שמואל, שכן אמר רב יהודה אמר שמואל כי שני גידין הן הכלולים בגיד הנשה, ודינם של אלה שונה זה מזה. שכן הגיד הפנימי הסמוך לעצם — הריהו אסור מן התורה, וחייבין מלקות עליו (על אכילתו). ואילו הגיד החיצון הסמוך לבשר — אמנם אסור באכילה, ואולם אין איסורו אלא מדברי חכמים, ולכך אין חייבין עליו מלקות. ובאותו גיד חיצון עוסקת הברייתא, ללמדנו שאינו נאכל עם הפסח, אלא נשרף למחרת היום כשאר חלקי הקרבן שהיו אמורים להיאכל ולא נאכלו.
Ravina said: The mishna’s statement is necessary only with regard to the outer nerve, and it is in accordance with that which Rav Yehuda said that Shmuel said. As Rav Yehuda said that Shmuel said: There are two nerves included in the prohibition of the sciatic nerve. The inner nerve that is next to the bone is forbidden by Torah law, and one is liable to be flogged for eating it. The outer nerve that is next to the flesh is forbidden by rabbinic law, and therefore one is not liable to be flogged for eating it. In the case of a Paschal offering, since the outer nerve is permitted by Torah law, it assumes the status of leftover sacrificial meat when it is not eaten.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״שתָּא שְׁמַע אָכַל מִזֶּה כְּזַיִת וּמִזֶּה כְּזַיִת סוֹפֵג שְׁמוֹנִים רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים.

The Gemara suggests: Come and hear another resolution to the dilemma about Rabbi Yehuda’s statement, from a mishna (96a): If one ate an olive-bulk from this sciatic nerve of the right leg and an olive-bulk from that sciatic nerve of the left leg, he incurs eighty lashes. Rabbi Yehuda says: He incurs only forty lashes.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מזה כזית ומזה כזית – משל ימין ומשל שמאל. ומדנקט אכל מזה כזית ומזה כזית ולא נקט אכל ב׳ זיתים משניהם ש״מ שתי אכילות ושתי התראות הוו.
בפרש״י בד״ה מזה כזית כו׳ ומדנקט ואכל מזה כו׳ ולא נקט אכל ב׳ זיתים משניהם ש״מ ב׳ כו׳ עכ״ל ובס״פ אותו ואת בנו לא חש תלמודא לזה ובעי לאוקמי בבת אחת והיינו למאי דלא בעי למשפט הך בעיא דהכא כמ״ש רש״י והתוס׳ שם וא״כ ע״כ איירי בבת אחת אבל הכא דבעי למשפט בעיא דהכא ניחא ליה לאוקמי בהכי ולא בבת אחת מה״ט שפרש״י ודו״ק:
ומציעים עוד: תא שמע [בא ושמע] פתרון לבעיה שהועלתה באשר לדעת ר׳ יהודה, ממה ששנינו: מי שאכל מגיד הנשה הזה שבירך שבצד ימין כשיעור אכילה שהוא כזית, וכן אכל אף מגיד הנשה הזה שבירך שמאל גם כן כשיעור כזית — הריהו סופג (לוקה מלקות) שמניינן שמונים, שכן העובר על מצות לא תעשה שמן התורה לוקים ארבעים מלקות. וזה עבר שתי פעמים על הדבר האסור מן התורה, באכילת גיד הנשה של ירך ימין ובאכילת גיד הנשה של ירך שמאל. ואילו ר׳ יהודה אומר: אינו סופג אלא ארבעים מלקות בלבד. ויש לדון בדברי ר׳ יהודה אלה:
The Gemara suggests: Come and hear another resolution to the dilemma about Rabbi Yehuda’s statement, from a mishna (96a): If one ate an olive-bulk from this sciatic nerve of the right leg and an olive-bulk from that sciatic nerve of the left leg, he incurs eighty lashes. Rabbi Yehuda says: He incurs only forty lashes.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מִיפְשָׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ הָוְיָא לַהּ הַתְרָאַת סָפֵק וְשָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר הַתְרָאַת סָפֵק לֹא שְׁמָהּ הַתְרָאָה.

Granted, if you say it is obvious to Rabbi Yehuda that the sciatic nerve of the right thigh is the one forbidden by Torah law, it is well. But if you say he is uncertain, why would he hold that one incurs any lashes? When the individual is forewarned not to partake of each sciatic nerve, which is necessary in order to be liable for incurring lashes, it is an uncertain forewarning, and we have heard about Rabbi Yehuda that he said: An uncertain forewarning is not characterized as forewarning.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי אמרת בשלמא פשיטא ליה – משום הכי לקי אימנית.
אלא אי אמרת ספוקי מספקא ליה כו׳ – ולא בעי לאוקומי שאכל שניהם בבת אחת דהשתא לא הויא התראת ספק כי היכי דלא נפשוט בעיא דאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד דס״פ אותו ואת בנו (לעיל דף פב:).
אי אמרת בשלמא מיפשט פשיטא ליה [זה נוח, אם אתה אומר שפשוט לו] לר׳ יהודה שאיסור גיד הנשה מן התורה הוא דווקא בזה של ירך ימיןשפיר [יפה, מובן] מדוע לוקה ארבעים מלקות בלבד (רק על אכילת גיד הנשה של ירך ימין). אלא אי אמרת ספוקי מספקא ליה [אם אתה אומר שמסופק לו לר׳ יהודה אם איסור גיד הנשה מן התורה הוא דווקא בזה של ירך ימין — מדוע בכלל לוקה? והרי ההתראה שמתרים בו העדים בעובר עבירה (שבלעדיה אין הוא לוקה על עבירתו) הויא לה [הריהי] התראת ספק, שכן אין העדים המתרים יכולים לומר לו בוודאות על כל גיד וגיד שאכילתו של זה אסורה מן התורה, ושמעינן ליה [ושמענו אותו] את ר׳ יהודה שאמר כי התראת ספק לא שמה (אינה נחשבת) התראה!
Granted, if you say it is obvious to Rabbi Yehuda that the sciatic nerve of the right thigh is the one forbidden by Torah law, it is well. But if you say he is uncertain, why would he hold that one incurs any lashes? When the individual is forewarned not to partake of each sciatic nerve, which is necessary in order to be liable for incurring lashes, it is an uncertain forewarning, and we have heard about Rabbi Yehuda that he said: An uncertain forewarning is not characterized as forewarning.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דְּתַנְיָא הִכָּה אֶת זֶה וְחָזַר וְהִכָּה אֶת זֶה קִלֵּל אֶת זֶה וְחָזַר וְקִלֵּל אֶת זֶה הִכָּה שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת אוֹ שֶׁקִּלֵּל שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת חַיָּיב רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּבַת אַחַת חַיָּיב בְּזֶה אַחַר זֶה פָּטוּר.

As it is taught in a baraita: If one is uncertain which of two men is his father and he struck this one and then struck that one, or cursed this one and then cursed that one, or struck both of them simultaneously, or cursed both of them simultaneously, he is liable to receive the death penalty, as he certainly struck or cursed his father. Rabbi Yehuda says: If he struck or cursed both of them simultaneously he is liable, provided he was forewarned that his action will certainly render him liable to receive the death penalty. But if he struck or cursed them one after the other he is exempt. Apparently, Rabbi Yehuda is of the opinion that one is not punished after uncertain forewarning; since in this case it is impossible to determine which of them is the father, inevitably each forewarning is uncertain. Similarly, if Rabbi Yehuda is uncertain which sciatic nerve is forbidden by Torah law, he should hold that since the forewarning before eating either sciatic nerve is uncertain, one who consumes both should be exempt.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכה את זה – ספק בן ט׳ לזה וספק בן ז׳ לזה.
בבת אחת – בהכאה אחת.
חייב – דהתראת ודאי היא.
דתניא כן שנויה ברייתא] בדינו של מי שספק הוא מיהו אביו (כגון שהתגרשה אמו מבעלה הראשון וחזרה ונישאה לאחר בתוך חדשיים, ונולד לה בן לאחר שבעה חדשים מנישואיה השניים. ואין זה ברור אם הילד שנולד הוא בנו של בעלה הראשון ונולד לאחר תשעה חדשי הריון. או שמא הוא בנו של בעלה השני, ונולד לאחר שבעה חדשי הריון). ועמד בן זה והכה את זה (בעלה הראשון של אמו) וחזר והכה את זה (בעלה השני של אמו). או שעמד וקלל את זה, וחזר וקלל את זה. וכן אם הכה את שניהם בבת אחת, או שקלל את שניהם בבת אחת — בכל המקרים הללו הריהו חייב מיתה, שהרי ברור שהיכה או קילל את אביו (שהוא אחד מבין שני האנשים שהוכו או קוללו על ידו). ואילו ר׳ יהודה אומר כי בהכאה או בקללה של שניהם בבת אחת — הריהו חייב מיתה, ומשום שההתראה שהתרו בו העדים לבל יכה או יקלל את אביו הריהי התראת ודאי (כי בוודאי אחד משני האנשים הללו שהוכו הינו אביו). ואולם אם היכה או קילל את שניהם בזה אחר זה — הריהו פטור. משום שבכל פעם שהתרו בו העדים לבל יכה או יקלל את אביו, לא היתה זו התראת ודאי אלא מן הספק בלבד. הרי איפוא שלדעת ר׳ יהודה אין התראת ספק נחשבת כהתראה להעניש על ידה!
As it is taught in a baraita: If one is uncertain which of two men is his father and he struck this one and then struck that one, or cursed this one and then cursed that one, or struck both of them simultaneously, or cursed both of them simultaneously, he is liable to receive the death penalty, as he certainly struck or cursed his father. Rabbi Yehuda says: If he struck or cursed both of them simultaneously he is liable, provided he was forewarned that his action will certainly render him liable to receive the death penalty. But if he struck or cursed them one after the other he is exempt. Apparently, Rabbi Yehuda is of the opinion that one is not punished after uncertain forewarning; since in this case it is impossible to determine which of them is the father, inevitably each forewarning is uncertain. Similarly, if Rabbi Yehuda is uncertain which sciatic nerve is forbidden by Torah law, he should hold that since the forewarning before eating either sciatic nerve is uncertain, one who consumes both should be exempt.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הַאי תַּנָּא סָבַר לַהּ כְּאִידַּךְ תַּנָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר הַתְרָאַת סָפֵק שְׁמָהּ הַתְרָאָה.

The Gemara answers: This tanna of that mishna, on 96a, holds in accordance with the opinion of another tanna with regard to the opinion of Rabbi Yehuda, who said that Rabbi Yehuda holds that an uncertain forewarning is characterized as forewarning.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האי תנא סבר לה כאידך דר׳ יהודה כו׳ – כלומר ולעולם מספקא ליה דתניא לא תותירו ממנו עד בקר כו׳ כדפרשינן לעיל בפ׳ אותו ואת בנו:
ומשיבים: האי [זה] התנא סבר לה כאידך תנא [הריהו סבור כדעתו של תנא אחר] בשיטתו של ר׳ יהודה, שאמר כי התראת ספקשמה התראה.
The Gemara answers: This tanna of that mishna, on 96a, holds in accordance with the opinion of another tanna with regard to the opinion of Rabbi Yehuda, who said that Rabbi Yehuda holds that an uncertain forewarning is characterized as forewarning.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דְּתַנְיָא {שמות י״ב:י׳} לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְגוֹ׳ בָּא הַכָּתוּב לִיתֵּן עֲשֵׂה אַחַר לֹא תַעֲשֶׂה לוֹמַר שֶׁאֵין לוֹקִין עָלָיו דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה.

As it is taught in a baraita: The verse states with regard to the Paschal offering: “And you shall not leave any of it until morning; but that which remains of it until morning you shall burn with fire” (Exodus 12:10). The verse comes to provide a positive mitzva to burn the leftover meat after it has taught a prohibition against leaving it over, to say that one is not flogged for violation of the prohibition; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yehuda holds that one is not flogged for any transgression that can be rectified by the performance of a positive mitzva.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בא הכתוב כו׳ – כבר פרשתי באותו ואת בנו דכל מותיר התראת ספק היא דכי מתרינן ביה אל תותיר מספקא לן אם עובר על התראה ואם לאו דשמא קודם עלות השחר יאכלנו.
דתניא כן שנויה ברייתא] על הכתוב בקרבן פסח ״ו לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו״ (שמות יב, י)בא הכתוב ליתן מצות עשה (״באש תשרופו״) אחר מצות לא תעשה (״ולא תותירו״), לומר שאין לוקין עליו, על איסור ״ולא תותירו״ שעברו עליו, אלו דברי ר׳ יהודה.
As it is taught in a baraita: The verse states with regard to the Paschal offering: “And you shall not leave any of it until morning; but that which remains of it until morning you shall burn with fire” (Exodus 12:10). The verse comes to provide a positive mitzva to burn the leftover meat after it has taught a prohibition against leaving it over, to say that one is not flogged for violation of the prohibition; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yehuda holds that one is not flogged for any transgression that can be rectified by the performance of a positive mitzva.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה אֶלָּא מִשּׁוּם דְּהָוֵה לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה וְכׇל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו.

Rabbi Ya’akov says: This, the halakha that one is not flogged, is not for that reason. Rather, it is because leaving over sacrificial meat is a prohibition that does not involve an action, as one violates the prohibition through failure to take action, and concerning any prohibition that does not involve an action, one is not flogged for its violation. The forewarning one could receive for this transgression is an uncertain one, because witnesses who forewarn the individual cannot be certain until daybreak that he will leave it over. Nevertheless, this baraita indicates that if not for the fact that leaving over sacrificial meat can be rectified by a positive mitzva, Rabbi Yehuda would hold that one is flogged for leaving over sacrificial meat.
רי״ףהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שגדן
שגדןא(חולין צא.) אמר רב יימר האי שיגדונא נקטא פי׳ חולי היגיעתה על הירך לפיכך מושכת כרעה בתרייתא וי״מ בלעז גוט״א (גיטין סט:) לשגדונא ליתי פתיא דמינוני (א״ב פי׳ בל״י כאב הירך והוא באטמא):
א. [היפט שמערץ.]
ואילו ר׳ יעקב אומר: לא מן השם (הענין, הטעם) של מצות עשה הבאה לאחר מצות לא תעשה (״לאו הניתק לעשה״) הוא זה שאין לוקים על ״ולא תותירו״, אלא משום דהוה [שהריהו] לאו שאין בו מעשה, וכלל הוא שכל לאו שאין בו מעשהאין לוקין עליו. והעולה מדברי ברייתא זו כי אילו לאו ״ולא תותירו״ לא היה לאו הניתק לעשה, היו לוקים עליו, אף שבשעה שעבר על לאו זה היתה ההתראה שהתרו בו העדים, התראת ספק, שכן אין העדים יודעים בוודאות שהוא יעבור על איסור זה, שכן אפשר שיאכל את קרבן הפסח אחר כך ולפני עלות השחר. משמע שיש דעה הסבורה כי שיטת ר׳ יהודה היא שהתראת ספק שמה התראה.
Rabbi Ya’akov says: This, the halakha that one is not flogged, is not for that reason. Rather, it is because leaving over sacrificial meat is a prohibition that does not involve an action, as one violates the prohibition through failure to take action, and concerning any prohibition that does not involve an action, one is not flogged for its violation. The forewarning one could receive for this transgression is an uncertain one, because witnesses who forewarn the individual cannot be certain until daybreak that he will leave it over. Nevertheless, this baraita indicates that if not for the fact that leaving over sacrificial meat can be rectified by a positive mitzva, Rabbi Yehuda would hold that one is flogged for leaving over sacrificial meat.
רי״ףהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ת״שתָּא שְׁמַע אָכַל ב׳שְׁנֵי גִידִין מב׳מִשְּׁתֵּי יְרֵכוֹת מב׳מִשְּׁתֵּי בְהֵמוֹת סוֹפֵג פ׳שְׁמוֹנִים רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים.

The Gemara suggests: Come and hear a resolution of the uncertainty with regard to the opinion of Rabbi Yehuda from a baraita: If one ate two sciatic nerves from two thighs of two different animals, he incurs eighty lashes. Rabbi Yehuda says: He incurs only forty lashes.
רי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משתי בהמות – מדנקט משתי בהמות כי היכי דניהוי תרוייהו ימניות נקט דאי ימין ושמאל מה לי שתי בהמות ומה לי אחת.
סימן רעח
ב׳ גידין יש בתוך השופי שנקרא פולפאא, הפנימי סמוך לעצם, הוא אותו גיד המונח בין ראש השופי ובין עיקר השופי והוא סמוך לעצם הקולית ופנימי שהוא מונח לצד פנים בין הירכים, והוא אותו שאסרה תורה וחייב עליו מלקות, חיצון סמוך לבשרב, הוא אותו גיד עב המונח באמצע השופי לצד חיצון של ירך, ואסור דמדרבנן הוא ואין חייבין עליו מלקות. וכן אין חייבין מלקות על חלבו של שופי כולו, דחלבו של גיד מותר וישראל קדושים נהגו בו איסור. וצריך לחטט אחריו ולהוציא כולו. ואע״פ שאין בגידין בנותן טעם חייב עליו וכל שכן קנוקנות שבו שיש בהן טעם. והגיד בין נתבשל בין נצלה בירך זורקו ואוכל הבשר כי אין בגידין בנותן טעם.
דרבה בר בר חנה דדרש עד שיתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות, ודרב דאוקי אמורא עליה ודרש אפילו לא נתן טעם אלא בחתיכה וכו׳ג, תמצא פירושי במס׳ ע״ז (ראב״ן ע״ז ע״ג:, סי׳ שיא) ובקונטרס האחרון של זה הספר. וגם טיפת חלב שנפלה כו׳ וגם תניא (שלימה) [בשלה] אין (שלימה) [בשלה] אלא שלימה כל זה תמצא בקונטרס האחרון בתשובתי לרב ר׳ אפרים.
מצאתיד. לימדונו רבותינו הגאונים, שגיד הנשה נוהג בעובר שנמצא במעי אמו הנקרא שליל, וחלב שעל קרבו וכליותיו מותר. דהכי אמר רחמנא (ויקרא ז כג) כל חלב שור וכשב ועז וגומר, ואין קרוי שור וכשב ועז עד שיולד שנאמר (ויקרא כב כו) שור או כשב או עז כי יולד, הא קודם שיוולד שאין קרוי כן מותר, אבל גיד הנשה נוהג בו משום דסתם אמר רחמנא (בראשית לב לג) אשר על כף הירך. כך פי׳ מר רב האיי גאון.
א. עי׳ לעיל רס״י ער ׳הקולית שעליו מסובב השופי שקורין פולפא׳.
ב. כ״ה בכת״י וכן העתיק בס׳ האסופות סי׳ סד. בד״פ בטעות לעצם.
ג. ק ע״א.
ד. הובא בראבי״ה סי׳ אלף וצ ומשם במרדכי ר׳ תרמז.
ומציעים עוד: תא שמע [בא ושמע] פתרון לבעיה שהועלתה ביחס לדעת ר׳ יהודה, ממה ששנינו בדינו של זה שאכל שני גידין (גידי הנשה) משתי ירכות הבאות משתי בהמות שונות — הרי זה סופג (לוקה) שמונים מלקות, שהן ארבעים מלקות על אכילת גיד זה וארבעים מלקות על אכילת גיד זה. ואילו ר׳ יהודה אומר שאינו סופג אלא ארבעים מלקות בלבד.
The Gemara suggests: Come and hear a resolution of the uncertainty with regard to the opinion of Rabbi Yehuda from a baraita: If one ate two sciatic nerves from two thighs of two different animals, he incurs eighty lashes. Rabbi Yehuda says: He incurs only forty lashes.
רי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מִדְּקָאָמַר מב׳מִשְׁתֵּי יְרֵכוֹת מב׳מִשְּׁתֵּי בְהֵמוֹת פְּשִׁיטָא דְּתַרְוַיְיהוּ לְאִיסּוּרָא וּלְרַבִּי יְהוּדָה אִיצְטְרִיךְ ש״משְׁמַע מִינַּהּ מִיפְשָׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ ש״משְׁמַע מִינַּהּ.

The Gemara comments: From the fact that the first tanna said that he was referring to two thighs of two different animals, it is obvious that he meant they were both from the right thigh, because if one were from the right thigh and one were from the left thigh it would not matter if they were from two different animals or from the same animal. Consequently, both sciatic nerves are definitely forbidden by Torah law, and according to the first tanna one incurs eighty lashes for eating them. And it was necessary to teach that according to Rabbi Yehuda one incurs only forty lashes, as will be explained. Conclude from this baraita that it is obvious to Rabbi Yehuda that it is the sciatic nerve of the right thigh that is forbidden by Torah law. The Gemara affirms: Conclude from it that this is Rabbi Yehuda’s opinion.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פשיטא דתרוייהו לאיסורא כו׳ – כלומר שתי ירכות של ימין משתי בהמות ולר׳ יהודה איצטריך דאמר אין גיד הנשה נוהג אלא בשל ימין:
ולר׳ יהודה איצטריך – דאע״ג דתרוייהו דאיסורא קא פטר ליה בחד מלקות וטעמא כדמפרש לקמיה שאין בין שניהם אלא כזית ואי מספקא ליה אמאי לקי אפילו חדא דילמא תרוייהו דהיתירא הואיל ושתיהן ימניות.
ומדייקים בדבריו: מדקאמר מה שהוא התנא הראשון בברייתא אומר] שמדובר במי שאוכל שני גידי הנשה ״משתי ירכות משתי בהמות״, משמע שמדובר בשני גידי הנשה הבאים מירך ימנית דווקא. שהרי אם בגידים הבאים מירך ימין ושמאל, אין זה משנה אם הם באים מבהמה אחת או משתי בהמות. ומעתה נוכל איפוא לסכם כי פשיטא [פשוט הוא] כי איסור גיד הנשה מן התורה הוא דווקא בשל ירך ימין, וכאן שמדובר בגידים הבאים משתי ירכות של ימין, דתרוייהו לאיסורא [ששתיהן לאיסור], ולכך לדעת התנא הראשון בברייתא לוקים על אכילתם שמונים מלקות. ואילו לר׳ יהודה איצטריך [הוצרך] להשמיענו, שאף על פי ששניהם גידים האסורים מן התורה, מכל מקום אין הוא לוקה אלא ארבעים, ומטעם שיוסבר הלאה. ומעתה נאמר כי שמע מינה [נסיק מכאן] כי מיפשט פשיטא ליה [פשוט לו, לר׳ יהודה] שאיסור גיד הנשה מן התורה הוא דווקא בשל ימין. ומסכמים: אכן כך שמע מינה [נסיק מכאן].
The Gemara comments: From the fact that the first tanna said that he was referring to two thighs of two different animals, it is obvious that he meant they were both from the right thigh, because if one were from the right thigh and one were from the left thigh it would not matter if they were from two different animals or from the same animal. Consequently, both sciatic nerves are definitely forbidden by Torah law, and according to the first tanna one incurs eighty lashes for eating them. And it was necessary to teach that according to Rabbi Yehuda one incurs only forty lashes, as will be explained. Conclude from this baraita that it is obvious to Rabbi Yehuda that it is the sciatic nerve of the right thigh that is forbidden by Torah law. The Gemara affirms: Conclude from it that this is Rabbi Yehuda’s opinion.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאִי פְּשִׁיטָא לֵיהּ אַמַּאי סוֹפֵג מ׳אַרְבָּעִים וְתוּ לָא לִילְקֵי פ׳שְׁמוֹנִים הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן דְּלֵית בּוֹ כְּזַיִת דְּתַנְיָא אֲכָלוֹ וְאֵין בּוֹ כְּזַיִת חַיָּיב רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּזַיִת.

The Gemara seeks to clarify the baraita: But if it is obvious to Rabbi Yehuda that the sciatic nerve from the right thigh is prohibited by Torah law, why does he incur forty lashes and nothing more? Let him be flogged eighty times. The Gemara answers: Here we are dealing with a case where the volume of one of the sciatic nerves is not an olive-bulk, and Rabbi Yehuda holds that in such a case one is not flogged for its consumption. As it is taught in a baraita: If one ate the entire sciatic nerve and its volume is not an olive-bulk, he is nevertheless liable to be flogged, because he ate a complete, natural unit of forbidden food. Rabbi Yehuda says: He is not liable unless it has a volume of at least an olive-bulk.
רי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אכלו – גיד שלם חייב כאוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב משום דבריה הוא וחשיב איסור.
הא דאמרינן: ואי פשיטא ליה אמאי ארבעים תו לא. לאו למימרא דאי הוה אמרינן דלא פשיטא ליה דאתיא שפיר טפי, דאדרבה תקשי לן אמאי לקי כלל, אלא הכי קאמר ברייתא ודאי הכי מוכחת דמיפשט פשיט ליה כדקאמר. מיהו ברייתא גופא קשיא לן אמאי ארבעים ותו לא דהא שני גידין אסורין (אבל) [אכל] בשתי אכילות ובשתי התראות מדקא מחייב ליה רבנן שמונים. ופריק הכא במאי עסקינן דלית ביה כזית, וכבר כתבתי למעלה בסוף אותו ואת בנו מה שפירש רש״י ז״ל בו ומה שפירשו בו אחרים.
ועתה מבררים את הברייתא שהבאנו: אי פשיטא ליה [אם פשוט לו, לר׳ יהודה] שאיסור גיד הנשה מן התורה הוא דווקא בשל ימין, וכאן שמדובר בשני גידים הבאים כל אחד מירך ימין, אמאי [מדוע] האוכלם אינו סופג אלא ארבעים מלקות, ותו [ויותר] לא? לילקי [שילקה] שמונים מלקות! ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן, בברייתא, במה אנו עוסקים], כגון שבאחד הגידים שאכל יש שיעור כזית, ואילו בגיד השני מדובר דלית [שאין] בו שיעור כזית. דתניא כן שנויה ברייתא]: אכלו לגיד הנשה, ואין בו שיעור כזית — הרי זה חייב. שאף שאין בו כשיעור אכילה, שהוא כזית, מכל מקום כיון שאכל דבר שלם, הרי זה כאוכל בריה שלימה כל שהיא שחייב באכילה זו. ואילו ר׳ יהודה אומר שאין חייבים על אכילת גיד הנשה אלא עד שיהא בו שיעור כזית.
The Gemara seeks to clarify the baraita: But if it is obvious to Rabbi Yehuda that the sciatic nerve from the right thigh is prohibited by Torah law, why does he incur forty lashes and nothing more? Let him be flogged eighty times. The Gemara answers: Here we are dealing with a case where the volume of one of the sciatic nerves is not an olive-bulk, and Rabbi Yehuda holds that in such a case one is not flogged for its consumption. As it is taught in a baraita: If one ate the entire sciatic nerve and its volume is not an olive-bulk, he is nevertheless liable to be flogged, because he ate a complete, natural unit of forbidden food. Rabbi Yehuda says: He is not liable unless it has a volume of at least an olive-bulk.
רי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְטַעְמָא מַאי אָמַר רָבָא אָמַר קְרָא הַיָּרֵךְ הַמְיוּמֶּנֶת שֶׁבַּיָּרֵךְ.

The Gemara asks: And what is the reason that Rabbi Yehuda holds that only the sciatic nerve of the right thigh is forbidden by Torah law? Rava said that it is because the verse states: “Therefore the children of Israel eat not the sciatic nerve that is upon the spoon of the thigh” (Genesis 32:33). The definite article indicates that this is referring to the most important thigh.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המיומנת שבירך – כלומר שהוא ימין:
טעמא מאי – פשיטא ליה לרבי יהודה דשל ימין.
וטעמא מאי [וטעם, מקור שיטת ר׳ יהודה שאיסור תורה הוא דווקא בגיד הנשה של ירך ימין מה הוא]? אמר רבא: שכן אמר קרא [הכתוב] באיסור גיד הנשה ״הירך״ (בראשית לב, לב)המיומנת שבירך.
The Gemara asks: And what is the reason that Rabbi Yehuda holds that only the sciatic nerve of the right thigh is forbidden by Torah law? Rava said that it is because the verse states: “Therefore the children of Israel eat not the sciatic nerve that is upon the spoon of the thigh” (Genesis 32:33). The definite article indicates that this is referring to the most important thigh.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְרַבָּנַן הַהוּא דְּפָשֵׁיט אִיסּוּרֵיהּ בְּכוּלֵּיהּ יָרֵךְ לְאַפּוֹקֵי חִיצוֹן דְּלָא.

And the Rabbis, who hold that the sciatic nerves of both the right and left thighs are forbidden by Torah law, explain the definite article as teaching that the prohibition applies to the one whose prohibition spreads through the entire thigh, i.e., the inner nerve. This serves to exclude the outer nerve, which is not prohibited by Torah law.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ההוא – הא דכתיב הירך לאשמועינן אתא דבההוא גיד קאי.
דפשיט איסוריה בכוליה ירך – הוא וקנוקנותיו ושרשיו נפשטין בכל הירך והיינו גיד הפנימי הגדול הנמצא בתחלת פריעת הירך.
ואילו לדעת רבנן [חכמים], החולקים על ר׳ יהודה וסבורים שאיסור גיד הנשה מן התורה הוא בשני הגידים שבשתי הירכות — כתוב זה בא להורות כי אין איסור גיד הנשה מן התורה אלא בגיד ההוא דפשיט איסוריה בכוליה [שמתפשט איסורו בכל] הירך, הוא הגיד הפנימי, הגדול ומסתעף עם על שלוחותיו בכל הירך. ולאפוקי [להוציא, למעט מכלל איסור] את הגיד החיצון שלא, שאין בו איסור מן התורה.
And the Rabbis, who hold that the sciatic nerves of both the right and left thighs are forbidden by Torah law, explain the definite article as teaching that the prohibition applies to the one whose prohibition spreads through the entire thigh, i.e., the inner nerve. This serves to exclude the outer nerve, which is not prohibited by Torah law.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וריב״לוְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר אָמַר קְרָא {בראשית ל״ב:כ״ו} בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ כְּאָדָם שֶׁחוֹבֵק אֶת חֲבֵירוֹ וְיָדוֹ מַגַּעַת לְכַף יְמִינוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ.

And Rabbi Yehoshua ben Levi said that Rabbi Yehuda holds that the sciatic nerve of the right thigh is forbidden because the verse states: “And when he saw that he could not prevail against him, he touched the spoon of his thigh; and the spoon of Jacob’s thigh was strained, as he wrestled with him” (Genesis 32:26). The angel grappled with Jacob like a man who hugs another in order to throw him to the ground, and his hand reaches to the spoon of the right thigh of the other.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כאדם שחובק את חבירו כו׳ – כלומר ידו של שמאל מגעת לכף ירך ימין:
שחובק את חבירו – מלפניו.
וידו – הימנית מגעת לכף ירך ימנית של חבירו מאחוריו.
בהאבקו עמו כאדם שחובק כו׳ ורש״י בחומש כתב מנחם פי׳ לשון אבק שהיו מעלים עפר כו׳ ול״נ שהוא לשון ויתקשר כו׳ שחובקו ואובקו כו׳ עכ״ל צ״ע שהוא הכריע שלא כדברי מנחם שהוא לשון אבק אלא מלשון קישור כאילו מפיו אנו חיים והנה פירושו ופירוש מנחם הם בעצמם פלוגתא דתנאי הכא. בשמעתין ויש ליישב בדוחק וכוונת הדרוש בשהתאבקו עד כסא הכבוד עיין בחדושי אגדות הרשב״א בע״י:
א ומביאים עוד הסברים למקור שיטותיהם של ר׳ יהודה וחכמים בדין איסור גיד הנשה. שר׳ יהושע בן לוי אמר כי מקור שיטתו של ר׳ יהודה הוא מה שאמר קרא [המקרא]: בתיאור מאבקו של יעקב במלאך ״ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו״ (שם כה)כאדם הנאבק עם חבירו על מנת להפילו ארצה, שעומד כנגדו, ושולח את ידו הימנית וחובק את חבירו, וידו מגעת עד לכף ימינו של חבירו. ומכאן שאיסור גיד הנשה שנקבע בעקבות מאבק זה, אף הוא אמור בגיד הנשה של ירך ימין.
And Rabbi Yehoshua ben Levi said that Rabbi Yehuda holds that the sciatic nerve of the right thigh is forbidden because the verse states: “And when he saw that he could not prevail against him, he touched the spoon of his thigh; and the spoon of Jacob’s thigh was strained, as he wrestled with him” (Genesis 32:26). The angel grappled with Jacob like a man who hugs another in order to throw him to the ground, and his hand reaches to the spoon of the right thigh of the other.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר כְּגוֹי1 נִדְמָה לוֹ דְּאָמַר מָר גיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּטְפַּל לוֹ גּוֹי2 בַּדֶּרֶךְ טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ.

Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: The angel appeared to him as a gentile, as the Master said: A Jew who is joined by a gentile on the road and continues his travels with him should position the gentile to his right, close to one’s dominant hand. This allows the Jew to defend himself against any potential attack. Since Jacob followed this practice, it was therefore Jacob’s right thigh that the angel touched.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״כעובד כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טופלו לימינו כו׳ – כלומר1 והוא עשק כשבא לקראתו טופלו לימינו והוא ירך ימינו כנגד יד ימינו ונשקו בו:
1. נראה דצ״ל וכן יעקב כשבא לקראתו המלאך טפלו לימינו והיה ירך ימינו וכו׳.
כעובד כוכבים נדמה לו – כסבור היה יעקב שהוא עובד כוכבים וטפלו לימינו כדי שיהא מזומן לאוחזו אם יקום עליו ובירך הסמוכה לו נגע.
טופלו לימינו – מחברו לימין.
ר׳ שמואל בר נחמני אמר: כגוי נדמה לו, שכן אמר מר [החכם]: ישראל שנטפל (הצטרף) לו גוי כשהוא מהלך לו בדרך — צריך לחשוש מפניו, ולכן יהא טופלו (יצרף אותו) לצד ימינו, שהוא צד שמאלו של הגוי. כדי שיוכל הישראל להגן על עצמו ביתר יעילות אם הגוי יתקפנו. וכן נהג יעקב אבינו במלאך זה, שנראה לו כגוי, ולכך ירכו הימנית של יעקב היא זו שנפגעה במאבקו עם המלאך. ומכאן לאיסור גיד הנשה מן התורה שהוא דווקא בירך ימין.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: The angel appeared to him as a gentile, as the Master said: A Jew who is joined by a gentile on the road and continues his travels with him should position the gentile to his right, close to one’s dominant hand. This allows the Jew to defend himself against any potential attack. Since Jacob followed this practice, it was therefore Jacob’s right thigh that the angel touched.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחָא קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא בַּר עוּלָּא אָמַר כת״חכְּתַלְמִיד חָכָם נִדְמָה לוֹ דְּאָמַר מָר דהַמְהַלֵּךְ לִימִין רַבּוֹ הֲרֵי זֶה בּוּר.

Rav Shmuel bar Aḥa said before Rav Pappa in the name of Rava bar Ulla that the angel appeared to Jacob as a Torah scholar, and therefore Jacob positioned the angel on his right side, as the Master said: One who walks to the right of his teacher is an ignoramus, in that he does not know how to act with good manners. Consequently, it was Jacob’s right thigh that the angel touched.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתלמיד חכם נדמה לו – והלך יעקב לשמאל רבו והיה ימין יריכו של יעקב בצד שמאלו ונשקו המלאך ביד שמאלו בימין יריכו של יעקב:
כת״ח נדמה לו – וחלק לו יעקב כבוד כאילו הוא רבו וטפלו לימינו כדי שיהא יעקב לשמאל המלאך.
ה״ז בור – אין בו חכמת דרך ארץ.
ואילו רב שמואל בר אחא ביושבו כתלמיד קמיה [לפני] רב פפא משמיה [משמו] של רבא בר עולא אמר: כתלמיד חכם נדמה לו מלאך זה ליעקב. ולכך היה יעקב מהלך לשמאלו של מלאך זה, שכן אמר מר [החכם]: המהלך לימין רבוהרי זה בור. ולכך דווקא ירך ימין של יעקב היא שנפגעה. ומכאן לאיסור גיד הנשה מן התורה שהוא בירך ימין.
Rav Shmuel bar Aḥa said before Rav Pappa in the name of Rava bar Ulla that the angel appeared to Jacob as a Torah scholar, and therefore Jacob positioned the angel on his right side, as the Master said: One who walks to the right of his teacher is an ignoramus, in that he does not know how to act with good manners. Consequently, it was Jacob’s right thigh that the angel touched.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְרַבָּנַן מֵאֲחוֹרֵיהּ אֲתָא וְנַשְּׁיֵיהּ בְּתַרְוַיְיהוּ.

And the Rabbis, who hold that the sciatic nerves of both thighs are forbidden, understand that the angel came from behind Jacob and hit him on both thighs.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבנן – דפליגי אדרבי יהודה ואסרי בתרוייהו קסברי מאחוריה אתא ונשייה בתרוייהו הכהו בשתיהם עד שנשו ממקומם ועלו.
ואילו רבנן [וחכמים] החולקים על ר׳ יהודה וסבורים שאף גיד הנשה של ירך שמאל אסור מן התורה, לדעתם המלאך שפגע ביעקב לא היה לצידו, אלא מאחוריה אתא [מאחוריו בא], ונשייה בתרוייהו [ופגע בו בשניהם, בשתי הירכות].
And the Rabbis, who hold that the sciatic nerves of both thighs are forbidden, understand that the angel came from behind Jacob and hit him on both thighs.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְרַבָּנַן הַאי בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ מִבְּעֵי לֵיהּ לִכְאִידַּךְ דר׳דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ב״לבֶּן לֵוִי מְלַמֵּד שֶׁהֶעֱלוּ אֲבַק מַרְגְּלוֹתָם עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד כְּתִיב הָכָא בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ וּכְתִיב הָתָם {נחום א׳:ג׳} וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו.

The Gemara asks: And the Rabbis, what do they derive from this phrase: “As he wrestled with him” (Genesis 32:26)? The Gemara answers: They require it for the other interpretation of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: This teaches that the dust [avak] from their feet ascended to the throne of glory. It is written here: “As he wrestled [behe’avko] with him,” and it is written there in a description of how God will punish the wicked: “The Lord, in the whirlwind and in the storm is His way, and the clouds are the dust of His feet” (Nahum 1:3).
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האי בהאבקו מאי דרשת ביה – למה לי למכתביה כלל אי לאו למימרא דכדרך הנאבקים נגע בו.
ושואלים: ורבנן [וחכמים] הסבורים כי המלאך תקף את יעקב מאחוריו, לפי זה האי [זה] הכתוב ״בהאבקו עמו״ מאי דרשי ביה [מה הם דורשים בו]? ומשיבים: מבעי ליה לכאידך [נצרך לו כתוב זה לכמו השמועה האחרת] של ר׳ יהושע בן לוי בפירוש הכתוב הזה, שכן אמר ר׳ יהושע בן לוי: מלמד שהעלו יעקב והמלאך תוך כדי מאבקם, אבק מרגלותם עד כסא הכבוד, כתיב הכא [נאמר כאן] ״בהאבקו עמו״, וכתיב התם [ונאמר שם] בתיאור נקמת ה׳ באויבים ״בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו״ (נחום א, ב).
The Gemara asks: And the Rabbis, what do they derive from this phrase: “As he wrestled with him” (Genesis 32:26)? The Gemara answers: They require it for the other interpretation of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: This teaches that the dust [avak] from their feet ascended to the throne of glory. It is written here: “As he wrestled [behe’avko] with him,” and it is written there in a description of how God will punish the wicked: “The Lord, in the whirlwind and in the storm is His way, and the clouds are the dust of His feet” (Nahum 1:3).
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁנָּשָׁה מִמְּקוֹמוֹ וְעָלָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר {ירמיהו נ״א:ל׳} נָשְׁתָה גְבוּרָתָם הָיוּ לְנָשִׁים.

§ The Gemara cites another statement of Rabbi Yehoshua ben Levi concerning the sciatic nerve: And Rabbi Yehoshua ben Levi says: Why is its name called sciatic nerve [gid hanashe]? It is because the sciatic nerve left [nasha] its place and rose. And similarly the verse says: “The mighty men of Babylon have ceased to fight, they remain in their strongholds; their might has left [nashata], they are become as women” (Jeremiah 51:30).
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנשה ממקומו – כלומר הגיד נשה ממקומו:
ערך ש
שא(חולין צא.) למה נקרא שמו גיד הנשה שנשה ממקומו ועלה וכן הוא אומר נשתה גבורתם היו לנשים (א״ב אין זה עיקר):
א. [פעררענקען.]
נשה ממקומו – קפץ.
נשתה גבורתם – קפצה גבורתם.
היו לנשים – חלשים כנשים.
ב ומתוך שהובאו שתי מדרשותיו של ר׳ יהושע בן לוי בענין גיד הנשה, מביאים עוד מדבריו בענין זה. אמר ר׳ יהושע בן לוי: למה נקרא שמו גיד הנשה? שנשה (יצא) ממקומו ועלה, וכן הוא אומר: ״נשתה גבורתם היו לנשים״ (ירמיהו נא, ל).
§ The Gemara cites another statement of Rabbi Yehoshua ben Levi concerning the sciatic nerve: And Rabbi Yehoshua ben Levi says: Why is its name called sciatic nerve [gid hanashe]? It is because the sciatic nerve left [nasha] its place and rose. And similarly the verse says: “The mighty men of Babylon have ceased to fight, they remain in their strongholds; their might has left [nashata], they are become as women” (Jeremiah 51:30).
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי דִּכְתִיב {ישעיהו ט׳:ז׳} דָּבָר שָׁלַח בְּיַעֲקֹב וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל דָּבָר שָׁלַח בְּיַעֲקֹב זֶה גִּיד הַנָּשֶׁה וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁפָּשַׁט אִיסּוּרוֹ בְּכׇל יִשְׂרָאֵל.

The Gemara continues with other expositions pertaining to the sciatic nerve. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “The Lord sent a word to Jacob, and it has fallen upon Israel” (Isaiah 9:7)? “He sent a word to Jacob”; this is a reference to the sciatic nerve. “And it has fallen upon Israel”; this teaches that its prohibition has been extended to the entire Jewish people.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דבר הנשלח ביעקב נפל בישראל – בכל ישראל.
דבר שלח ביעקב זה גיד הנשה כו׳. ר״ל כל שאר מצות אין להם דבר (סבה) מיעקב רק זו המצוה ששלח אדני ביעקב גופיה דבר דהיינו שתקע כף ירך ובסבה זו נפל המצוה בכל אומה ישראלית והענין מבואר בקרא וירא כי לא יכול לו שראה כי עלה השחר שדמות יעקב הוא למעלה לא יכול לו לעצמו ויגע בכף ירכו רמז דליוצאי ירכו יוכל להזיק וע״כ לא יאכלו בני ישראל וגו׳ לפי שנגע בהם להזיקם וק״ל:
ועוד מדרשות חכמים בענין גיד הנשה, אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״דבר שלח ה׳ ביעקב ונפל בישראל״ (ישעיהו ט, ל)? ״דבר שלח ביעקב״זה איסור גיד הנשה, ״ונפל בישראל״שפשט איסורו בכל ישראל.
The Gemara continues with other expositions pertaining to the sciatic nerve. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “The Lord sent a word to Jacob, and it has fallen upon Israel” (Isaiah 9:7)? “He sent a word to Jacob”; this is a reference to the sciatic nerve. “And it has fallen upon Israel”; this teaches that its prohibition has been extended to the entire Jewish people.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי דִּכְתִיב {בראשית מ״ג:ט״ז} וּטְבוֹחַ טֶבַח וְהָכֵן פְּרַע לָהֶן בֵּית הַשְּׁחִיטָה וְהָכֵן טוֹל גִּיד הַנָּשֶׁה בִּפְנֵיהֶם כמ״דכְּמַאן דְּאָמַר גִּיד הַנָּשֶׁה נֶאֱסָר לִבְנֵי נֹחַ.

And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, also said: What is the meaning of that which is written: “And when Joseph saw Benjamin with them, he said to the steward of his house: Bring the men into the house, and slaughter the animals, and prepare the meat; for the men shall dine with me at noon” (Genesis 43:16)? Joseph commanded his steward: Expose the place of the slaughter on the neck of the animal to them so that the brothers will know that it is being slaughtered correctly. “And prepare” teaches that Joseph instructed the steward to remove the sciatic nerve in their presence so that the brothers would know that it had been fully removed. The Gemara comments that this opinion is according to the one who said that the sciatic nerve was forbidden to the children of Jacob even before the Torah was given, when they still had the status of descendants of Noah.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמאן דאמר גיד הנשה נאסר לבני נח – כלומר כר׳ יהודה דמתני׳:
ופרע להן בית השחיטה – שלא יאמרו בשר הנחירה אני אוכל לפי שבני יעקב שומרי מצות היו דאף על פי שלא נתנה תורה מקובלין היו מאבותיהם.
כמאן דאמר – במתניתין (לקמן דף ק:) גיד הנשה נאסר להם בעודם בני נח.
כמאן דאמר גיד הנשה נאסר לבני נח – וא״ת דילמא לא נאסר ואפילו הכי היו מקיימין כמו שחיטה דקאמר ליה פרע להם בית השחיטה וי״ל מדקאמר והכן משמע דבלאו הכי לא משתרי אי נמי פרע להו בית השחיטה היינו נחירה שנצטוו על הנחירה.
והכן טול גיד הנשה בפניהם כמאן דאמר גיד הנשה נאסר לבני נח. ואם תאמר דלמא לא נאסר להם אלא (הכא) [הכן] שנהגו בו איסור כמו שנהגו בשחיטה שלא נצטוו, ואפילו הכי אמר ליה וטבוח טבח פרע להן בית השחיטה. ויש לומר דמאי דקאמר פרע להן בית השחיטה היינו נחירה, לומר שיראה להן שאינו אבר מן החי, וקרי ליה בית השחיטה דנחירתן זו היא שחיטתן.
תוס׳ בד״ה כמ״ד גיד הנשה כו׳ וי״ל מדקאמר והכן משמע כו׳ עכ״ל דוהכן משמע לשון צווי וטבוח אינו לשון צווי כנראה מפרש״י בחומש ודו״ק:
פרע להם בית השחיטה כו׳. דקדק לומר גבי גיד הנשה בפניהם ולא קאמר גבי בית השחיטה משום דאם היה השוחט אחד מבית יוסף אפילו לפניהם לא היה מועיל כיון דשחיטת עובד כוכבים פסולה אפילו בעומד ע״ג ופרע להם בית השחיטה היינו שיניח אותן שיפרעו להן בעצמן אבל בגיד הנשה ודאי דאף בעובד כוכבים נוטל לפניהם סגי ועיין בחדושי הלכות פירוש והכן לפי׳ התוספות וק״ל:
ועוד אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא בענין איסור גיד הנשה: מאי דכתיב [מהו שנאמר] בתיאור פגישת יוסף ואחיו ״הבא את האנשים הביתה וטבוח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים״ (בראשית מג, טז)? ״וטבוח טבח״ — פרע (גלה) להן את בית השחיטה, שידעו שהבהמה נשחטה כראוי, ״והכן״טול את גיד הנשה בפניהם. ואומרים: הרי זה כמאן דאמר שיטת מי שאומר] שגיד הנשה נאסר לבני נח, שנאסר לבני יעקב עוד לפני מתן תורה, אף שהיו אז בגדר של בני נח.
And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, also said: What is the meaning of that which is written: “And when Joseph saw Benjamin with them, he said to the steward of his house: Bring the men into the house, and slaughter the animals, and prepare the meat; for the men shall dine with me at noon” (Genesis 43:16)? Joseph commanded his steward: Expose the place of the slaughter on the neck of the animal to them so that the brothers will know that it is being slaughtered correctly. “And prepare” teaches that Joseph instructed the steward to remove the sciatic nerve in their presence so that the brothers would know that it had been fully removed. The Gemara comments that this opinion is according to the one who said that the sciatic nerve was forbidden to the children of Jacob even before the Torah was given, when they still had the status of descendants of Noah.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) {בראשית ל״ב:כ״ה} וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר עַל פַּכִּין קְטַנִּים מִכָּאן לַצַּדִּיקִים שֶׁחָבִיב עֲלֵיהֶם מָמוֹנָם יוֹתֵר מִגּוּפָם וְכׇל כָּךְ לָמָּה לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן בְּגָזֵל.

The Gemara returns to the verse of Jacob wrestling with the angel. The verse states: “And Jacob was left alone; and a man wrestled with him until the breaking of the day” (Genesis 32:25). Rabbi Elazar says: The reason Jacob remained alone was that he remained to collect some small pitchers that had been left behind. From here it is derived that the possessions of the righteous are dearer to them than their bodies. And why do they care so much about their possessions? It is because they do not stretch out their hands to partake of stolen property.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנשתייר על פכים קטנים – דכל כלים החשובים ומקנה כבר העבירן את נחל יבק כדכתיב לעיל מיניה ויעבר את כל אשר לו והוא נשאר על פכין קטנים שלא הספיק להעביר וחשכה לו.
על פכים כו׳. עיין פרש״י ופירוש לפירושו דמדכתיב כבר שהעביר כל אשר לו ע״כ מה שחזר שוב ונשאר שם לא היה אלא בשביל דבר מה שלא היה נחשב לכלום והם הפחותים שבכלים כדתנן פי״ב דנגעים על מה חסה תורה על כלי חרסו ועל פכו כו׳ על ממונו הבזוי כו׳ ולזה אמרו מכאן לצדיקים שחביב עליהן ממונם הבזוי כ״כ לפי שאין פושטים כו׳ וכדרך שאמרו ת״ח מדקדקין על פחות משוה פרוטה אך מה שפרש״י בסוף דבריו שלא הספיק להעבירם וחשכם לו הוא מגומגם דכבר כתוב והוא לן בלילה וגו׳ ויקם בלילה ויקח וגו׳ דמשמע דכל זה נעשה בלילה ודו״ק ורש״י פי׳ בחומש ששכח פכים קטנים והוא ע״פ ב״ר ועיין ברא״ם שם:
ג מתוך שהובאו למעלה פירושי מקראות שבענין מאבקו של יעקב במלאך, מביאים עוד פירושי מקראות בענין זה. נאמר ״ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר״ (שם כד), ובטעם הדבר שנשאר יעקב לבדו, אחר שהעביר כבר את כל משפחתו את מעבר נחל יבוק, אמר ר׳ אלעזר: שנשתייר בצד הזה של הנחל על פכין קטנים שלא העבירום לצד השני של הנחל, מכאן למדנו לעניינם של הצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, עד שהסתכן יעקב בגופו בשל ממונו. וכל כך למה? לפי שהצדיקים אין פושטין ידיהן בגזל לכן קשה עליהם השגת הממון והם דואגים לו. עוד נאמר באותו כתוב
The Gemara returns to the verse of Jacob wrestling with the angel. The verse states: “And Jacob was left alone; and a man wrestled with him until the breaking of the day” (Genesis 32:25). Rabbi Elazar says: The reason Jacob remained alone was that he remained to collect some small pitchers that had been left behind. From here it is derived that the possessions of the righteous are dearer to them than their bodies. And why do they care so much about their possessions? It is because they do not stretch out their hands to partake of stolen property.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) {בראשית ל״ב:כ״ה} וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר אָמַר רַבִּי יִצְחָק המִכָּאן לת״חלְתַלְמִיד חָכָם שֶׁלֹּא יֵצֵא יְחִידִי בַּלַּיְלָה רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא אָמַר מֵהָכָא

The verse states: “And a man wrestled with him until the breaking of the day.” Rabbi Yitzḥak says: From here it is derived that a Torah scholar should not go out of his house alone at night, as Jacob went out alone at night and was injured. Rabbi Abba bar Kahana said that the source for this instruction is from here:
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד עלות השחר מכאן לתלמיד חכם – כלומר בלילה שלט בו ביום לא שלט בו:
מדקאמר עד עלות השחר שמע מינה לא ניתנה רשות למזיק להזיק ביום לפיכך לא הוצרך שמירה.
מכאן לתלמיד חכם כו׳ – שהרי יעקב נשאר יחידי והוזק.
מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה – אומר ר״ת דדוקא נקט תלמיד חכם משום דמזיקין מתקנאים בהם כדאמרינן ג׳ צריכין שימור מלך ות״ח וחתן והא דאמרן בריש פסחים (דף ב.) לעולם יכנס אדם בכי טוב כו׳ דמשמע כל אדם מדלא נקט תלמיד חכם התם מיירי ברחוק מן העיר מפני המכשולות והליסטים.
מכאן לת״ח שלא יצא כו׳. כתבו התוס׳ דאומר ר״ת דדוקא נקט ת״ח כו׳ עכ״ל ע״ש אבל ר״י פירש בתוספות רפ״ק דפסחים דבשאר כל אדם נמי שייך מפני המזיקין מדמייתי עלה מקרא דאל תצאי איש וגו׳ ויש לישב לפירושו דנקט הכא ת״ח לרבותא דלא תימא תורתו משמרתו מן המזיקים ועי״ל לפי מה שפרש״י לקמן גבי בועז שגנאי הוא לת״ח לצאת בלילה כו׳ עכ״ל והיינו דמשום מזיקין לא היה שייך שהיו נעריו עמו אלא משום גנאי נגעו בו וכדאמרי׳ פרק כיצד מברכין ואע״ג דלא היה יחידי אל יצא בלילה שלא יחשדוהו שהולך לזונה מ״ה נקט הכא ת״ח ובהכי ניחא דמייתי קרא דוישכם אברהם בבקר ויחבוש וגו׳ דנראה מפרש״י דהיינו קרא דעקידה והרי אברהם לא היה יחידי דב׳ נעריו היו עמו כמו שהקשו התוספות אבל אם נאמר דמשום גנאי קאמר אע״ג דלא היה יחידי ניחא אבל בפרק כיצד מברכין משמע דלא נגעו בו משום גנאי אלא ביחידי בלילה ורש״י בפירוש רות כתב טעם אחר בבועז לפי שהיה הדור פרוץ בגניבה כו׳ ע״ש ולא ידענא למה הניח תלמודינו וק״ל:
״ויאבק איש עמו עד עלות השחר״אמר ר׳ יצחק: מכאן למדנו לעניינו של תלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה, שהרי יעקב יצא יחידי בלילה, וניזוק. ר׳ אבא בר כהנא אמר מהכא [מכאן, ממקרא זה] יש ראיה לכך:
The verse states: “And a man wrestled with him until the breaking of the day.” Rabbi Yitzḥak says: From here it is derived that a Torah scholar should not go out of his house alone at night, as Jacob went out alone at night and was injured. Rabbi Abba bar Kahana said that the source for this instruction is from here:
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין צא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין צא. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין צא. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין צא., הערוך על סדר הש"ס חולין צא., רש"י חולין צא., ראב"ן חולין צא. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין צא., ר"י מלוניל חולין צא. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רשב"א חולין צא. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין צא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין צא., מהרש"ל חכמת שלמה חולין צא., מהרש"א חידושי הלכות חולין צא., מהרש"א חידושי אגדות חולין צא., פירוש הרב שטיינזלץ חולין צא., אסופת מאמרים חולין צא.

Chulin 91a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 91a, Rif by Bavli Chulin 91a, Attributed to R. Gershom Chulin 91a, Collected from HeArukh Chulin 91a, Rashi Chulin 91a, Raavan Chulin 91a, Tosafot Chulin 91a, Ri MiLunel Chulin 91a, Rashba Chulin 91a, Meiri Chulin 91a, Ritva Chulin 91a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 91a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 91a, Maharsha Chidushei Aggadot Chulin 91a, Steinsaltz Commentary Chulin 91a, Collected Articles Chulin 91a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144