×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תָּנֵי חֲדָא לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין וְתַנְיָא אִידַּךְ אֵינוֹ לֹוֶה וְגוֹאֵל וְאֵינוֹ גּוֹאֵל לַחֲצָאִין לָא קַשְׁיָא הָא רַבָּנַן וְהָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן.:
The Gemara raises a contradiction between two baraitot with regard to redeeming a field from the Temple treasury: It is taught in one baraita: One may borrow money and redeem a field, and one may partially redeem it. And it is taught in another baraita: One may not borrow money and redeem a field, nor may one partially redeem it. The Gemara explains: It is not difficult. This baraita, which teaches that one may not borrow money and redeem his field, is in accordance with the opinion of the Rabbis; and that baraita, which states that one may borrow money and redeem his field, is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who is lenient with regard to redeeming a field from the Temple treasury.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
תני חדא – [לוה וגואל וגואל לחצאין] אמוכר בית בבתי ערי חומה קאי דהכי משמע במסכ׳ קידושין:
הא רבנן והא ר׳ שמעון – הא דתני לוה וגואל לחצאין ר׳ שמעון היא [דכי היכי] דאמר לפי שמצינו [מקום שהורע כחו בענין אחד יפה כוחו בענין אחר] הכא נמי (הורע כחו בבתי ערי חומה בענין אחד) [במוכר בית בערי חומה הואיל והורע כחו] שאם הגיע (יום) שנים עשר חדש ולא היה נגאל היה חלוט לו ללוקח יפה כחו בענין אחר שלוה וגואל והא דתני אינו לוה וגואל רבנן היא דפליגי עליה דר׳ שמעון דלית להו לפי שמצינו כו׳:
תני חדא – במקדיש שדה אחוזה לוה וגואל היינו הך דקתני לעיל אם גאל יגאל מלמד שלוה וגואל כו׳ ור״ש קאמר לה ואידך רבנן דפליגי עליה.
תני חדא לוה וגואל לחצאין – פירש רש״י דאמקדיש שדה אחוזה קאי ול״נ דא״כ הוי סתם מתני׳ דתנן בהקדש מותר בכולן כר״ש ולא כרבנן ואור״י דקאי אמוכר בית בבתי ערי חומה וכן מוכחת הסוגיא בפ״ק דקדושין (דף כא. ושם כ:) אבל מקדיש שדה אחוזה אפי׳ רבנן מודו דלוה וגואל לחצאין.
תניא בת״כ גבי מוכר שדה אחוזה וחשב שני ממכרו שנים אתה מחשב ואי אתה מחשב חדשים ומנין אם רצה לעשות חדשים שנה יעשה ת״ל וחשב וא״ת היכי מצינו ששניהם לצורך המוכר שיהא בו ריוח למוכר בשלמא כשמחשב חדשים מצינו כגון שבא לגאלה באמצע השנה דמחשבינן ליה חדשים שעברו שאכל הלוקח לגרע פדיונו כמו שאנו מחשבין השנים שעברו שאכל הלוקח אבל אי אתה מחשב חדשים היכי משכחת לה ויש לומר דמשכחת ליה כגון אם מכר בניסן בעשרה ליטרין ומחצה ויש עד היובל י׳ שנים ומחצה ובא לגואלה בר״ה ויש עוד להבא עד היובל ה׳ שנים.
ומתקשים: סתירה יש בענין גאולה מן ההקדש, תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: לוה וגואל וגואל לחצאין, ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: אינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא [ברייתא זו], שאינו לווה וגואל — כשיטת רבנן [חכמים], והא ברייתא זו] שלווה וגואל — כשיטת ר׳ שמעון, שמיקל בגאולה מן ההקדש.
The Gemara raises a contradiction between two baraitot with regard to redeeming a field from the Temple treasury: It is taught in one baraita: One may borrow money and redeem a field, and one may partially redeem it. And it is taught in another baraita: One may not borrow money and redeem a field, nor may one partially redeem it. The Gemara explains: It is not difficult. This baraita, which teaches that one may not borrow money and redeem his field, is in accordance with the opinion of the Rabbis; and that baraita, which states that one may borrow money and redeem his field, is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who is lenient with regard to redeeming a field from the Temple treasury.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַתְנִי׳: הַמּוֹכֵר אבֵּית בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה הֲרֵי זֶה גּוֹאֵל מִיָּד וְגוֹאֵל כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲרֵי זֶה כְּמִין רִבִּית וְאֵינוֹ רִבִּית.

MISHNA: One who sells a house from among the houses of walled cities may redeem the house immediately, even without the consent of the buyer, and he may redeem the house during the entire twelve months following the sale, but not after that. When he redeems the house within the twelve-month period, he returns the sale price to the buyer, and this is ostensibly like a form of interest, as the buyer has effectively resided in the house for free in exchange for the fact that the buyer’s money was in the possession of the seller. It is not considered interest, because the buyer owned the house during the period in which he resided in it.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[הרי זה גואל מיד – אפי׳ לאלתר כשמכר:
הרי זו כמין רבית – שאם היה ביד הלוקח חצי שנה [או] ח׳ חדשים אינו מנכה לו הלוקח לגואל כלום ממה שאכל והיינו כמין רבית שלוקח כל דמיו ואינו מנכה לו]:
ואינה רבית – שאינו מחסרו כלום שהתורה זיכתה לו:
מתני׳ דתני הרי זה גואל מיד דלא כר׳ דתניא ימים תהיה גאולתו ר׳ אומר אין ימים פחות משנים – כלומר דקסבר המוכר בית בבתי ערי חומה אינו רשאי לגאול אלא לאחר שני ימים:
מתני׳ הרי זה גואל מיד – ואין לו דין שדה אחוזה שצריך להמתין שתי שנים.
הרי זה כמין רבית – שכשמחזיר לו מעותיו בתוך שנה ואין זה מנכה לו כלום נמצא שנשתמש בביתו בשכר המתנת מעותיו.
ואינה רבית – גמורה דרבית לא מיקרי אלא ע״י הלואה ולא ע״י מכר.
א משנה המוכר בית בבתי ערי חומההרי זה גואל מיד, בעל כורחו של הקונה, וגואל כל שנים עשר חדש, ולא מעבר לכך. וכשגואל בתוך שנה ומחזיר המוכר את דמי המכירה לקונה, הרי זה, לכאורה, כמין רבית, שבשכר שהיו מעותיו של הקונה ביד המוכר — דר הקונה בביתו בחינם כל אותו זמן, ואולם אינו רבית, שהרי כשדר בבית היה הבית שלו.
MISHNA: One who sells a house from among the houses of walled cities may redeem the house immediately, even without the consent of the buyer, and he may redeem the house during the entire twelve months following the sale, but not after that. When he redeems the house within the twelve-month period, he returns the sale price to the buyer, and this is ostensibly like a form of interest, as the buyer has effectively resided in the house for free in exchange for the fact that the buyer’s money was in the possession of the seller. It is not considered interest, because the buyer owned the house during the period in which he resided in it.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) במֵת הַמּוֹכֵר יִגְאַל בְּנוֹ מֵת הַלּוֹקֵחַ יִגְאַל מִיַּד בְּנוֹ אֵין מוֹנִין שָׁנָה אֶלָּא מִשָּׁעָה גשֶׁמָּכַר שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ה:ל׳} עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה.

If the seller died, his son may redeem the house from the buyer. If the buyer died, the seller may redeem it from the possession of the buyer’s son. If the buyer sold the house to another, one calculates the year only from the time that the owner sold the house to the first buyer, as it is stated: “And if it is not redeemed until the passage of a full year for him, then the house that is in the walled city shall stand in possession of the one who bought it in perpetuity” (Leviticus 25:30). The term “for him” indicates that the year is calculated from when the initial owner sold the house.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד מלאת לו שנה – למכירתו:
יגאל בנו – בתוך שנה אם ירצה אבל לאחר שנה נחלט ואינו נגאל עוד לעולם כדכתיב (ויקרא כה) ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה וגו׳.
אלא משעה שנמכר – שאם מכרה ראובן לשמעון בניסן ושמעון ללוי באייר כיון שהגיע ניסן הבא נחלט ואין מונין למכר שני אלא לראשון.
שנאמר עד מלאת לו שנה – משמע לזה שהיתה אחוזה שלו מונין.
אם מת המוכר בתוך שנה — יגאל בנו של המוכר מיד הקונה, וכן אם מת הלוקחיגאל המוכר מיד בנו של הלוקח. אם בתוך שנה למכירת הבית מכרו הקונה לאדם אחר, אין מונין שנה לאפשרות הגאולה אלא משעה שמכר הבעלים לקונה הראשון, שנאמר: ״ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה״ (ויקרא כה, ל), ״לו״ — לבעלים.
If the seller died, his son may redeem the house from the buyer. If the buyer died, the seller may redeem it from the possession of the buyer’s son. If the buyer sold the house to another, one calculates the year only from the time that the owner sold the house to the first buyer, as it is stated: “And if it is not redeemed until the passage of a full year for him, then the house that is in the walled city shall stand in possession of the one who bought it in perpetuity” (Leviticus 25:30). The term “for him” indicates that the year is calculated from when the initial owner sold the house.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר תְּמִימָה לְהָבִיא דאֶת חֹדֶשׁ הָעִיבּוּר רַבִּי אוֹמֵר לִיתֵּן לוֹ שָׁנָה וְעִיבּוּרָהּ הִגִּיעַ יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא נִגְאֲלָה הָיְתָה חֲלוּטָה לוֹ אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד ההַנִּיתָּן לוֹ בְּמַתָּנָה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ה:ל׳} לַצְּמִיתוּת.:

When it says: “A full year,” this serves to include the intercalated month in the year calculated from the sale, if it was a leap year. Rabbi Yehuda HaNasi says: The word “full” serves to give the seller a year and its addition, i.e., the year during which the house may be redeemed is not the 354-day lunar year, but the 365-day solar year. If the final day of the twelve-month period arrived and the house was not redeemed, the house has become the property of the seller in perpetuity. This is the halakha with regard to both one who buys a house in a walled city and one to whom it is given as a gift, as it is stated: “Then the house that is in the walled city shall stand in possession of the one who bought it in perpetuity” (Leviticus 25:30).
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנה ועיבורה – (שס״ה היינו עיבורה י״א יום שיתירה שנת חמה על הלבנה) היינו שנת הלבנה ומה שיתירים חדשי החמה על חדשי הלבנה דהיינו י״א יום דהיינו שס״ה ימים שתהא תמימה בין ללבנה ובין לחמה:
את חדש העיבור – שאם היתה שנה מעוברת אינה נחלטת עד שלשה עשר חדש.
שנה ועיבורה – בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת נותנין לו שנת לבנה וימים שיתירים בשנת חמה על שנת לבנה אחד עשר יום שמהם אנו מעברים את השנה.
ואחד הניתן במתנה – אם רצה נותן לגאול בתוך שנתו יגאל ואם לאו חלוט לו.
כשהוא אומר ״תמימה״ הרי זה להביא (להוסיף) את חדש העיבור, שאם מכרה בשנה מעוברת יכול לגאול עד מלאת שלושה עשר חודש. רבי אומר: מה שנאמר ״תמימה״ בא ליתן לו שנה ועיבורה, כלומר, שלוש מאות ששים וחמישה יום, כמנין ימות שנת החמה, אחד עשר יום יותר ממנין ימי שנת הלבנה. הגיע היום האחרון של שנים עשר חדש ועדיין לא נגאלההיתה חלוטה לו, כלומר, שייכת לגמרי לקונה. אחד הלוקח (הקונה) ואחד הניתן לו במתנה שווים בדין זה, שנאמר: ״וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו״ (שם).
When it says: “A full year,” this serves to include the intercalated month in the year calculated from the sale, if it was a leap year. Rabbi Yehuda HaNasi says: The word “full” serves to give the seller a year and its addition, i.e., the year during which the house may be redeemed is not the 354-day lunar year, but the 365-day solar year. If the final day of the twelve-month period arrived and the house was not redeemed, the house has become the property of the seller in perpetuity. This is the halakha with regard to both one who buys a house in a walled city and one to whom it is given as a gift, as it is stated: “Then the house that is in the walled city shall stand in possession of the one who bought it in perpetuity” (Leviticus 25:30).
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גְּמָ׳: מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר יָמִים אֵין יָמִים פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם.

GEMARA: The mishna teaches that one who sells a house in a walled city may redeem it immediately. The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: The Torah states: “And if a man sells a dwelling house in a walled city, then he may redeem it until the completion of the year after it is sold; for days he shall have the right of redemption” (Leviticus 25:29). The word “days” means no fewer than two days, i.e., the house cannot be redeemed during the first two days after the sale.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ מתני׳ – דקתני הרי זה גואל מיד דמשמע אפי׳ בו ביום שמכרה מותר לגאול דלא כרבי.
ימים תהיה גאולתו ואין ימים פחותין משנים – דלא תשהא ביד לוקח פחות משני ימים.
ב גמרא ומעירים: מתניתין [משנתנו] שאמרה שהמוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד, שלא כשיטת רבי היא. דתניא [ששנויה ברייתא], רבי אומר, נאמר בתורה: ״ימים תהיה גאולתו״ (ויקרא כה, כט), ואין ימים פחות משנים.
GEMARA: The mishna teaches that one who sells a house in a walled city may redeem it immediately. The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: The Torah states: “And if a man sells a dwelling house in a walled city, then he may redeem it until the completion of the year after it is sold; for days he shall have the right of redemption” (Leviticus 25:29). The word “days” means no fewer than two days, i.e., the house cannot be redeemed during the first two days after the sale.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְרַבָּנַן הַאי יָמִים מַאי עָבְדִי לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ מִיּוֹם לְיוֹם וְרַבִּי מִיּוֹם לְיוֹם מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ {ויקרא כ״ה:כ״ט} מֵעַד תּוֹם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ.

The Gemara asks: And the Rabbis, what do they do with this word “days”? The Gemara answers: The Rabbis require it to teach the halakha that the year does not conclude with the arrival of Rosh HaShana, at the end of the calendar year; rather, it is calculated from day to day, that is, until the arrival of the date of the sale in the subsequent year. The Gemara asks: And Rabbi Yehuda HaNasi, from where does he derive that the year is calculated from day to day? The Gemara responds: He derives it from the phrase: “Until the completion of the year after it is sold” (Leviticus 25:29).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבנן – דסברי דגואל מיד האי ימים מאי עבדי ליה:
מבעי ליה – שגואל עד מלאות שנה מיום ליום וימים מבעי להו לשנה תמימה מעת לעת באותה שעה שמכרה:
מעד תום שנת ממכרו – נפקא מיום ליום ומעת לעת אייתר ליה ימים שאין ימים פחות משנים:
מיום ליום – שאם מכרה באחד בניסן אין מונין שנה למנין עולם דלימא כיון שהגיע תשרי עלתה לו שנה שהרי יצתה אותה שנה אלא עד אחד בניסן הבא אינו נחלט.
שנת ממכרו – ולא של מנין עולם.
ושואלים: ורבנן [וחכמים] האי [כתוב זה] ״ימים״ מאי עבדי ליה [מה עושים הם בו]? ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך הוא] ללמדנו שמחשבים את השנה מיום ליום, עד לאותו יום ואותו חודש בשנה הבאה, ואין אומרים שנגמרה השנה בהגיע אחד בתשרי. ושואלים: ורבי, הצורך לחשב את השנה מיום ליום, מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו הדבר] ממה שנאמר ״עד תום שנת ממכרו״ (שם), ללמד שהשנה מחושבת מזמן המכר.
The Gemara asks: And the Rabbis, what do they do with this word “days”? The Gemara answers: The Rabbis require it to teach the halakha that the year does not conclude with the arrival of Rosh HaShana, at the end of the calendar year; rather, it is calculated from day to day, that is, until the arrival of the date of the sale in the subsequent year. The Gemara asks: And Rabbi Yehuda HaNasi, from where does he derive that the year is calculated from day to day? The Gemara responds: He derives it from the phrase: “Until the completion of the year after it is sold” (Leviticus 25:29).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְרַבָּנַן הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ שְׁנַת מִמְכָּרוֹ שֶׁלּוֹ וְלֹא שְׁנַת שֶׁל מִנְיַן עוֹלָם וְיָמִים מִיבְּעֵי לְהוּ לְמֵעֵת לְעֵת דְּאִי מֵעַד תּוֹם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ הֲוָה אָמֵינָא מִיּוֹם לְיוֹם אִין מֵעֵת לְעֵת לָא כְּתַב רַחֲמָנָא יָמִים.

The Gemara asks: And the Rabbis, what do they do with this phrase? The Gemara responds: Actually, they require that phrase to teach that the calculated year is a year from his sale and not the year of the counting of the world, i.e., not the calendar year. And the Rabbis require the word “days” to teach that the year is calculated not only from day to day, but also from hour to hour, i.e., the year is completed only when the hour of the sale arrives in the subsequent year. As if one sought to derive this from the phrase “until the completion of the year after it is sold,” I would say that with regard to calculating the year from day to day, yes, it is calculated in this manner, but with regard to calculating the year from hour to hour, no, it is not calculated in this manner. Rather, once the beginning of the day arrives the seller can no longer redeem the house. The Merciful One therefore wrote the word “days” to teach that the year is calculated from hour to hour.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא שנה של מנין עולם – שאין אומרים אם מכר לו באלול או באב כיון שהגיע יום א׳ בתשרי עלתה לו שנה אלא מונה שנה שלימה:
מבעי להו למעת לעת – כלומר דאם מכר לו בפסח ואותה שנה חל פסח ביום א׳ ולשנה הבאה חל פסח ביום ה׳ אין אומרים כיון שהגיע יום א׳ בניסן הבא דהוא יום [י״א] בחודש (א׳) עלתה לו שנה [מיום ליום] אלא אין עולה לו שנה עד שיגיע הפסח דהיינו מעת לעת:
ורבנן – אין הכי נמי דההיא ודאי מיבעי ליה להכי דממכרו ולא שנת מנין עולם וימים מיבעי ליה למעת לעת שאם מכרה באחד בניסן בחצי היום אין מונין לו שנה עד שיגיע חצי היום של אחד בניסן הבא.
ושואלים: ורבנן [וחכמים], מה הם דורשים מכתוב זה? ומשיבים: הכתוב ההוא באמת מיבעי ליה [נצרך הוא] ללמדנו לשנת ממכרושלו, ולא שנת של מנין עולם, וכדברי רבי. והכתוב ״ימים תהיה גאולתו״ מיבעי להו [נצרך להם] ללמד שהשנה נמנית לא רק מיום ליום, אלא גם מעת לעת, משעה לשעה, ואין השנה נגמרת כבר בתחילת אותו יום בשנה הבאה. דאי [שאם] היו צריכים ללמוד רק מ״עד תום שנת ממכרו״, הוה אמינא [הייתי אומר]: מיום ליוםאין [כן], אבל מעת לעתלא יכול לגאול, על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״ימים״.
The Gemara asks: And the Rabbis, what do they do with this phrase? The Gemara responds: Actually, they require that phrase to teach that the calculated year is a year from his sale and not the year of the counting of the world, i.e., not the calendar year. And the Rabbis require the word “days” to teach that the year is calculated not only from day to day, but also from hour to hour, i.e., the year is completed only when the hour of the sale arrives in the subsequent year. As if one sought to derive this from the phrase “until the completion of the year after it is sold,” I would say that with regard to calculating the year from day to day, yes, it is calculated in this manner, but with regard to calculating the year from hour to hour, no, it is not calculated in this manner. Rather, once the beginning of the day arrives the seller can no longer redeem the house. The Merciful One therefore wrote the word “days” to teach that the year is calculated from hour to hour.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְרַבִּי מֵעֵת לְעֵת מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ מִתְּמִימָה וְרַבָּנַן הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְעִיבּוּרַהּ.

The Gemara asks: And Rabbi Yehuda HaNasi, from where does he derive that the year is calculated from hour to hour? The Gemara answers that he derives it from the term “a full year” (Leviticus 25:30). The Gemara asks: And the Rabbis, what do they derive from the term “a full year”? The Gemara responds: The Rabbis require that term to teach that the intercalated month of a leap year is included in the year of sale.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ורבי, שמונים שנה מעת לעת מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו] מהכתוב ״ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה״. ושואלים: ורבנן [וחכמים] מה למדים הם מ״תמימה״? ומשיבים: הכתוב ההוא מיבעי ליה [נצרך הוא] לעיבורה, כלומר להוסיף בשנה מעוברת את חודש העיבור, כפי ששנינו במשנה.
The Gemara asks: And Rabbi Yehuda HaNasi, from where does he derive that the year is calculated from hour to hour? The Gemara answers that he derives it from the term “a full year” (Leviticus 25:30). The Gemara asks: And the Rabbis, what do they derive from the term “a full year”? The Gemara responds: The Rabbis require that term to teach that the intercalated month of a leap year is included in the year of sale.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְרַבִּי נָמֵי הָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְעִיבּוּרַהּ הָכִי נָמֵי מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵעֵת לְעֵת מֵעַד תּוֹם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ נָפְקָא.:

The Gemara objects: But Rabbi Yehuda HaNasi also requires that term to teach that the intercalated month of a leap year is included in the year of sale. The Gemara explains: Indeed, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi derives the inclusion of the intercalated month from the term “a full year.” Rather, according to Rabbi Yehuda HaNasi, the fact that the year is calculated from day to day and from hour to hour constitutes one halakha, which is derived from the phrase “until the completion of the year after it is sold.”
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיום ליום ומעת לעת מעד שנת ממכרו נפקא – אייתר ליה ימים ואין ימים פחות משנים:
מיום ליום ומעת לעת מעד תום שנת ממכרו נפקא – במס׳ נדה דף מז: ושם ד״ה כולן) פירש ה״ר ר׳ אלחנן דדוקא בבתי ערי חומה בעינן מעת לעת [לשעות] אבל אינך דהתם דמצי למימר דאזלינן בהן בתר שנים שלהם ולא בתר שנות עולם בכולהו לא בעינן מעת לעת [לשעות] דבבתי ערי חומה דוקא הוא דגלי ליה קרא אבל דאינך לא והתוס׳ כתבו כאן הוא הדין בכולהו בעינן מעת לעת [לשעות] דילפינן שנה [שנה] מבתי ערי חומה כדאמר הש״ס לקמן גבי מילתא אחריתי.
ושואלים: ורבי נמי [גם כן]. הא מיבעי ליה [הרי הוא צריך אותו], את ״תמימה״, לעיבורה! ומשיבים: באמת, הכי נמי [כך גם כן הדבר], שהוא לומד מ״תמימה״ להוסיף את עיבורה של השנה, ומה שמונים שנה גם מיום ליום וגם מעת לעת, שניהם דין אחד הם, ומ״עד תום שנת ממכרו״ נפקא [הוא יוצא, נלמד].
The Gemara objects: But Rabbi Yehuda HaNasi also requires that term to teach that the intercalated month of a leap year is included in the year of sale. The Gemara explains: Indeed, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi derives the inclusion of the intercalated month from the term “a full year.” Rather, according to Rabbi Yehuda HaNasi, the fact that the year is calculated from day to day and from hour to hour constitutes one halakha, which is derived from the phrase “until the completion of the year after it is sold.”
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הֲרֵי זוֹ כְּמִין רִבִּית וְכוּ׳.: וְהָתַנְיָא הֲרֵי זוֹ רִבִּית גְּמוּרָה אֶלָּא שֶׁהַתּוֹרָה הִתִּירַתּוּ.

§ The mishna teaches: When one redeems a house among those of a walled city, this is ostensibly like a form of interest, as the seller returns the original sale price to the buyer and he does not subtract from it in exchange for the period during which the buyer resided in the house. This is not considered interest because the buyer owned the house during that period. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: This is fully considered interest, but in this case the Torah permitted it?
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתניא הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתו – ומסיק רבי יוחנן הא ר׳ יהודה הא רבנן פירוש מתני׳ כר׳ יהודה דאמר צד אחד ברבית מותר וברייתא דתני רבית גמורה אתיא כרבנן וא״ת מאי שנא ממשכנתא בלא נכייתא דאינו אלא אבק רבית כדאיתא באיזהו נשך (ב״מ דף סב. ושם) א״ל רבינא והרי משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ובדיננו אין מחזירין ממלוה ללוה אלמא לאו רבית גמורה היא והכא אמר דהוי ריבית גמורה ולפי פירוש רש״י דמחלק בין שדה לבית ניחא גבי הא דתנן פרק איזהו נשך (שם סד:) המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות (ממנו) [מפני] שהוא רבית ופירש רש״י שם מאי שנא ממשכנתא דנכייתא דשרי ותירץ דיש לחלק בין שדה לבית דשמא השדה לא יעשה פירות אבל הבית אי אפשר שלא יהנה ממנו בדירתו ומשום הכי כי מנכה לו מן השכירות הוי רבית ולפי זה ניחא נמי הכא דבית שהוא דר בו בלא ספק הוי רבית גמורה אבל שדה דשמא לא יעשה פירות כי אכיל ליה נמי בלא נכייתא לאו רבית גמורה היא ואין נראה לר״ת חילוק זה דבבית נמי איכא ספיקא שמא יפול או ישרף אלא ודאי אין חילוק בין שדה לבית וההיא דמלוה את חבירו לא ישכור ממנו בפחות יש לתרץ דלא דמי למשכנתא בנכייתא דשרי דההיא משכנתא מיירי שהלוה לו על השדה ואין הלוה יכול להשכירו לאחר מפני שהוא ביד המלוה משום הכי אינו רבית דהא בלאו הכי הוא בטל והא דתנן המלוה את חבירו לא ישכור ממנו בפחות מיירי שלא הלוה לו על שדה או על הבית וביד הלוה להשכירו לאחר נמצא כשמוזיל גביה רבית הואי ולפי׳ זה דר״ת אינו מחלק בין שדה לבית הדרא קושיא לדוכתיה מאי שנא ממשכנתא בלא נכייתא דלא חשבינן ליה רבית גמורה וצ״ל דרבית גמורה מדרבנן קאמר והאי דאמר אלא שהתורה התירתו הכי פירושו מדכתב לן רחמנא דין בתי ערי חומה גלי לן דכי ה״ג אין זה רבית דאורייתא.
ג שנינו במשנה לגבי המוכר בית חומה וגואלו: הרי זו כמין רבית, שהמוכר מחזיר לקונה את הדמים שנתן לו, ואינו מנכה לו מן הסכום את מה שנשתמש בביתו במשך זמן זה, ואולם אינו ריבית. ושואלים: והתניא [והרי שנויה ברייתא]: הרי זו רבית גמורה, אלא שהתורה התירתו כאן!
§ The mishna teaches: When one redeems a house among those of a walled city, this is ostensibly like a form of interest, as the seller returns the original sale price to the buyer and he does not subtract from it in exchange for the period during which the buyer resided in the house. This is not considered interest because the buyer owned the house during that period. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: This is fully considered interest, but in this case the Torah permitted it?
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי יְהוּדָה וְהָא רַבָּנַן דְּתַנְיָא הֲרֵי ושֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בַּחֲבֵירוֹ מָנֶה וְעָשָׂה לוֹ שָׂדֵהוּ מֶכֶר בִּזְמַן שֶׁהַמּוֹכֵר אוֹכֵל פֵּירוֹת מוּתָּר לוֹקֵחַ אוֹכֵל פֵּירוֹת אָסוּר.

Rabbi Yoḥanan said: It is not difficult. This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and that baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis. As it is taught in a baraita: Consider the case of one who had a debt of one hundred dinars against another, and the borrower made a conditional sale of his field to the lender, stipulating that if he does not repay the loan on time then the sale shall take effect retroactively from the present moment. As long as the seller, i.e., the borrower, consumes the produce of that field until the time the loan comes due, this arrangement is permitted. But if the buyer, i.e., the lender, consumes the produce during this time, the arrangement is prohibited, as it constitutes interest. The reason is that if the loan is repaid on time, the sale is nullified, which means that the produce consumed by the lender will have been consumed as payment for allowing the loan to remain in the borrower’s possession.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועשה לו שדהו מכר – כשלוה ממנו אמר לו אם איני פורע לך מיכן ועד זמן פלוני תהא שדי מכורה לך מעכשיו בכך וכך ותחשוב בה דמיך ותחזיר לי המותר על חובך ועכשיו היא ברשות הלוקח:
[בזמן שהמוכר אוכל הפירות עד אותו זמן מותר שעד הזמן היא שלו:
לוקח אוכל פירות אסור – דשמא יפדנה זה ונמצא לוקח אוכל רבית למפרע]:
מתני׳ ר׳ יהודה היא – דאמר צד אחד ברבית מותר דרבית הבאה ע״י מכר קרי צד אחד משום דאין בא לידי רבית משני צדדין שאם לא יגאלנה ותיחלט לו אין כאן רבית אבל הלואה ודאי באה לידי רבית שאינה נחלטת לעולם.
ועשה לו שדהו מכר – שמשכן לו שדהו על אותו מנה וכתב לו אם לא אתן לך מנה מיכן ועד שלש שנים הרי היא שלך.
בזמן שהמוכר אוכל פירות – כל אותן שנים מותר.
לוקח אוכל פירות אסור – שמא יגאלנה בתוך שלש ונמצא שאכלם ברבית.
אמר ר׳ יוחנן, לא קשיא [אין זה קשה]: הא [משנתנו זו] כשיטת ר׳ יהודה, והא רבנן ברייתא זו כשיטת חכמים] היא. דתניא [ששנויה ברייתא]: הרי שהיה אדם נושה בחבירו מנה (שהיה חבירו חייב לו מאה דינרים), ועשה לו הלווה את שדהו מכר, שאם לא יפרענו במועד הרי שדהו מכורה לו מעכשיו, בזמן שהמוכר (הלווה) אוכל את פירות השדה עד מועד הפרעון — הרי זה מותר, ואם הלוקח (המלוה) אוכל פירות עד שיפרע לו — אסור, משום ריבית, שאם יחזיר הלווה את המעות ולא יחול המכר, נמצא שהמלוה אכל את הפירות בשכר המתנת מעותיו שהיו ביד הלווה באותה שעה.
Rabbi Yoḥanan said: It is not difficult. This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and that baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis. As it is taught in a baraita: Consider the case of one who had a debt of one hundred dinars against another, and the borrower made a conditional sale of his field to the lender, stipulating that if he does not repay the loan on time then the sale shall take effect retroactively from the present moment. As long as the seller, i.e., the borrower, consumes the produce of that field until the time the loan comes due, this arrangement is permitted. But if the buyer, i.e., the lender, consumes the produce during this time, the arrangement is prohibited, as it constitutes interest. The reason is that if the loan is repaid on time, the sale is nullified, which means that the produce consumed by the lender will have been consumed as payment for allowing the loan to remain in the borrower’s possession.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף בִּזְמַן שֶׁהַלּוֹקֵחַ אוֹכֵל פֵּירוֹת מוּתָּר אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בְּבַיְתוֹס בֶּן זוֹנִין שֶׁעָשָׂה שָׂדֵהוּ מֶכֶר עַל פִּי ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְלוֹקֵחַ אוֹכֵל פֵּירוֹת הָיָה אָמְרוּ לוֹ מִשָּׁם רְאָיָיה מוֹכֵר אוֹכֵל פֵּירוֹת הָיָה וְלֹא לוֹקֵחַ.

Rabbi Yehuda says: Even when the buyer consumes the produce, such an arrangement is permitted. Rabbi Yehuda said in support of his opinion: There was an incident involving Baitos ben Zunin, who made a conditional sale of his field by a similar arrangement under the direction of Rabbi Elazar ben Azarya, and in this case the buyer was consuming the produce. The Rabbis said to him: Do you seek to bring proof from there? Actually, it was the seller who was consuming the produce, and not the buyer.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יהודה אומר אף בזמן שהלוקח אוכל פירות מותר – הואיל ואינו תופשה בתורת משכון אלא בתורת מכר:
מעשה בביתוס בן זונין גרסינן.
ר׳ יהודה אומר: אף בזמן שהלוקח אוכל פירותמותר. אמר ר׳ יהודה: ראיה לדברי, שהרי מעשה בביתוס בן זונין שעשה שדהו מכר על פי רבי אלעזר בן עזריה, והלוקח אוכל פירות היה באותו המעשה. אמרו לו: משם מביא אתה ראייה? הפוך היה המעשה, המוכר אוכל פירות היה, ולא הלוקח.
Rabbi Yehuda says: Even when the buyer consumes the produce, such an arrangement is permitted. Rabbi Yehuda said in support of his opinion: There was an incident involving Baitos ben Zunin, who made a conditional sale of his field by a similar arrangement under the direction of Rabbi Elazar ben Azarya, and in this case the buyer was consuming the produce. The Rabbis said to him: Do you seek to bring proof from there? Actually, it was the seller who was consuming the produce, and not the buyer.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַאי בֵּינַיְיהוּ צַד אֶחָד בְּרִבִּית אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ תַּנָּא קַמָּא סָבַר צַד אֶחָד בְּרִבִּית אָסוּר ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר צַד אֶחָד בְּרִבִּית מוּתָּר

The Gemara asks: What is the basis for the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis? The Gemara responds: The dispute between them concerns the permissibility of an agreement involving an uncertain interest, i.e., an agreement that will involve interest only under certain circumstances. This is the case here, since if the loan is repaid the produce consumed by the lender constitutes interest, but if the loan is not repaid then the field is acquired retroactively by the lender and no interest is involved. The Gemara elaborates: The first tanna, i.e., the Rabbis, holds that uncertain interest is prohibited, and Rabbi Yehuda holds that uncertain interest is permitted.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צד אחד ברבית איכא בינייהו – להכי קרי ליה צד אחד ברבית דלא חשיב רבית [גמורה] אלא רבית דהלואה כגון הלוהו סלע בה׳ דינרין אבל רבית דמקח וממכר קרי צד אחד רבית ואיכא דאמר היינו צד אחד ברבית שאם יפדנו יהא רבית מה שאכל ואם לא יפדנו לא יהא רבית:
צד אחד ברבית – שאם יגאלנה יהא רבית ואם לאו לא יהא רבית.
ור׳ יהודה סבר צד אחד ברבית מותר – וא״ת לר׳ יהודה משכנתא בלא נכייתא נמי תישתרי דצד אחד בריבית הוא ושמא לא יפדנו עוד וי״ל דלא חשבינן צד אחד ברבית אלא כגון עשה לו שדהו מכר דאיכא צד מכר אם לא יפדנו בתוך הזמן הקבוע לו אבל משכנתא בלא נכייתא דליכא ביה צד מכר דלעולם הוא ביד הלוה לפדותו ואם יפדנו כיון שאין מנכה לו מן הפירות שאכל הוה ליה רבית מידי דהוה אמלוה סאה בסאה ולא חשיב ליה ר׳ יהודה צד אחד ברבית אף על גב דשמא לא יתייקר מ״מ כיון דאין בו צד מכר אסור ולא חשיב ליה ר״י צד אחד ברבית.
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל לדין ביניהם]? ומסבירים: צד אחד ברבית איכא בינייהו [יש ביניהם], כלומר, הסכם שיש בו ריבית אם תתממש רק אחת משתי האפשרויות. וכגון כאן, שאם יפרע הלווה את חובו — נמצא שהיתה כאן הלואה שיש עמה ריבית, ואם לא יפרע הלווה את חובו ונשארת השדה ביד המלוה — נמצא שלא היתה כאן ריבית, תנא קמא סבר [התנא הראשון סבור]: צד אחד ברבית — גם הוא אסור, ור׳ יהודה סבר [סבור]: צד אחד ברביתמותר.
The Gemara asks: What is the basis for the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis? The Gemara responds: The dispute between them concerns the permissibility of an agreement involving an uncertain interest, i.e., an agreement that will involve interest only under certain circumstances. This is the case here, since if the loan is repaid the produce consumed by the lender constitutes interest, but if the loan is not repaid then the field is acquired retroactively by the lender and no interest is involved. The Gemara elaborates: The first tanna, i.e., the Rabbis, holds that uncertain interest is prohibited, and Rabbi Yehuda holds that uncertain interest is permitted.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144