×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אשֶׁבְּשָׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ. דִּבְרֵי רַבַּן גַּמְלִיאֵל. ר׳רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶתְרוֹג שָׁוֶה לָאִילָן לְכָל דָּבָר.
It is like a vegetable in that at the time of its picking it is tithed; this is the statement of Rabban Gamliel. If it was picked in the third year of the Sabbatical cycle, poor man’s tithe is separated although it ripened in the second year, when the obligation is to separate second tithe and not poor man’s tithe. Rabbi Eliezer says: The halakhic status of the fruit of an etrog tree is like that of a typical fruit tree in every matter. In any case, with regard to ascribing the status of Sabbatical-Year produce to the fruits, it is apparent from the mishna that the status of an etrog of the sixth year that was picked in the seventh year is that of sixth-year produce.
עין משפט נר מצוהרש״יהמאורותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
שבשעת לקיטתו עישורו – שאם חנט בשנה שניה שמעשרותיה מעשר ראשון ומעשר שני ונלקט בשלישית לשמיטה שמעשרותיה מעשר ראשון ומעשר עני מתעשר כדין מעשר שלישית ואילו שאר אילנות שחנטו פירותיהן בשניה ונלקטו בשלישית מתעשרין כדין שניה ולענין מעשר השוו אתרוג לירק דמעשר פירות האילן וירקות דרבנן ומעשר גורן ויקב דאורייתא ובגורן ויקב ילפינן בראש השנה (דף יג:) שמתעשר אחר השנה שהביאו שליש מקראי ואסמכו רבנן מעשר דבריהם אגורן ויקב מה גורן ויקב מיוחדים שגדילים על רוב מים דהיינו מי גשמים ומתעשרין לשנה שעברה אף כל הגדילין על רוב מים כגון פירות האילן מתעשרין לשנה שעברה יצאו ירקות שגדילין על כל מים שמתעשרים לשנה הבאה ואתרוג נמי גדל על כל מים כירק.
לכל דבר – אף למעשרות.
כותבי ספרים תפלין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקים במלאכת שמים לאתויי מוכרי תכלת פטורין מקרית שמע ומן התפלה ומן התפלין ומכל מצות האמורות בתורה, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. כתוב בהשלמה דוקא עוסק נקט, ולא אמר העושה, משום דעוסק טריד אבל העושה מצוה לא טריד, כגון מי שיש תפלין בראשו וציצית בבגדו ודאי חייב במצוה. ומאי דאמרי׳ בבבא מציעא (בבלי בבא מציעא כ״ט.) דשומר אבדה הוי שומר שכר משום דפטור לתת פת לעני, דוקא שומר אבדה דטריד. אבל מי שמצא אבדה והניחה בביתו או בתיבתו, כיון דלא טריד בה ודאי חייב בצדקה ובכל מצות האמורות בתורה, ע״כ. כללא דמילתא היכא דאפשר לקיים את שתיהן חייב, אם לאו פטור. הולכי דרכים ביום, פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה. הולכי דרכים בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום. הולכי לדבר מצות פטורין בין ביום ובין בלילה, כי הא דרב חסדא ורב הונא כי אזלי לשבתא דרגלא דבי ריש גלותא הוו גנו ארקתא דסורא, אמרי שלוחי מצוה אנן ופטירינן. שומרי העיר ביום, פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה. שומרי העיר בלילה, פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום. שומרי גנות ופרדסים פטורין בין ביום ובין בלילה, ולא אמרינן ליעבדו סוכה התם וליתבו, דפרצה קוראה לגנב. ואי מנטר כריא דפירי חייב. חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. ואפילו חש בעיניו או חש בראשו פטור הוא ומשמשיו, ושרי למגנא בכילה בסוכה משום בקי ולמגנא בר ממטללתא משום סרחא דגרגשא, דמצטער פטור מן הסוכה. אבל משמשיו חייבין.
אוכלין אכילת ארעי חוץ לסוכה, ואין ישנין שינת ארעי חוץ לסוכה לפי שאין קבע לשינה. וכמה אכילת ארעי, כד טעים בר בי רב ועייל לכלה. פירש רש״י (רש״י סוכה כ״ז.) והוא כביצה. וא״ד פחות מכביצה, אבל כביצה חייב. והר״מ (רמב״ם הלכות סוכה ו׳:ו׳) כתב כביצה או פחות מעט. ובהשלמה כתוב אסיקנא בגמרא דכביצה בעי נטילת ידים ובעי ברכה, אבל לא בעי סוכה עד דהוי יותר מכביצה. ודוקא פת, אבל פירי לא בעי סוכה. הכי איתא בפרק יום הכפורים (בבלי יומא ע״ט:).
אסור לאדם לישן ביום יותר משנת סוס, וכמה שתין נשמין. מיהו איניש דאניס ליה שינה מבעי ליה דיזיף ופרע, כדגרסינן במסכת עירובין (בבלי עירובין ס״ה.). פירוש יזיף ביממא ופרע בליליא. ישן אדם בתפליו בסוכה שינת ארעי אבל לא שינת קבע. והני מילי דמנחן ארישיה, דליכא למיחש שמא יפיח בשינת ארעי. אבל אי נקיט להו בידיה לא קבע ולא ארעי, שמא יפלו לארץ. ואי פריס סודרא עילוייהו, כגון שהניחם תחת מראשותיו, ישן בין קבע בין ארעי. וכמה שיעור ארעי, כדי הילוך מאה אמה. הנכנס לישן ביום, רצה חולץ רצה מניח, ובלילה חולץ ואינו מניח. ונראה לפרש דאפילו בשינת ארעי. והילדים לעולם חולצין ואין מניחין. מפני שמרגילין בטומאה, כגון בילדים ונשותיהן עמהן, שמא יבאו לידי הרגל דבר. אבל בעל קרי מותר להניח תפלין. שכח ושמש בתפליו, אינו אוחז לא ברצועה ולא בקציצה עד שיטול ידיו, מפני שהידים עסקניות הן.
בפירש״י בד״ה הכי גרסינן עצים דהסקה תנאי הוא כו׳ ואני שמעתי מרבותי שהיו גורסים וסתם עצים להסקה נינהו תנאי היא כו׳ וטרחתי מנעורי ליישב כו׳ ואיני יכול עכ״ל. מיהו בפרק הגוזל עצים (בבא קמא ד׳ ק״א) מפרש רש״י כפי׳ רבותיו שהביא כאן ובחידושינו שם כתבתי ליישב פירושו בזה ונתיישב לי ג״כ מה שהקשה מהרש״א בשמעתין והיינו ע״פ מה שדקדקתי שם בהא דאמרינן שם ובשמעתין דלכם דומיא דלאכלה והיינו למעט מי שהנאתו אחר ביעורו והיינו משרה וכביסה דמשמע דאי הוי הנאתו וביעורו שוה הוי שרי ואמאי הא קי״ל דשביעית ניתן לאכול דבר שדרכו לאכול דוקא ואין לשנותן א״כ בלא״ה אסור אפי׳ בדבר שהנאתו וביעורו שוה וכתבתי ליישב והעליתי דמש״ה חזר בו רש״י כאן בשמעתין ע״ש:
שיטת הרמב״ם באתרוג. שיטת הרמב״ם (פ״א ממעשר שני הל״ד - ו) היא שבאתרוג הולכים בתר לקיטה בין למעשר ובין לשביעית. בד״א לחייבו במע״ש או במעשר עני דהולכים לפי שנת הלקיטה, ברם באתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית פוסק הרמב״ם שחייבת בתו״מ דאין שעת הלקיטה דשביעית פוטרת את האתרוג מחיוב הפרשה, עיין בפסקיו.
שם. רש״י ד״ה שהנאתו וביעורו שוה כו׳ ומהך דרשא נמי ילפינן שאין שביעית נוהג אלא בפרי העומד להנאות הללו דה״נ מידרש קרא והיתה שבת הארץ נוהגת במה שלכם לאכלה שהנאתו דומה לאכילה עכ״ל. משמעות פירש״י שיש כאן שני דינים נפרדים: א) איסור להשתמש בפירות שביעית להנאות הבאות אחרי ביעורן: ב) אין קדושה חלה על דברים שעיקר תשמישם הוא לאחר ביעורם. ברם מפשטות הסוגיא נראה שיש לפנינו דין א׳, דמאחר שאסור להשתמש בפירות שביעית באופן שאין הנאתן וביעורן שוה ממילא לא חלה קדושת שביעית על דברים שאין הנאתם וביעורן שוה. ולכאורה כן מסתבר - שהרי עיקר קדושת שביעית חלה דוקא למצותה והיא כשהנאתו וביעורו שוה. סמך לכך ברמב״ם (פ״ג ממע״ש הלי״א) וז״ל: מעשר אוכל דבר שדרכו לאכול ושותה דבר שדרכו לשתות כו׳ ואין מחייבין אותו לאכול פת שעיפשה ושמן שנסרח אלא כיון שנפסל מאוכל אדם פקעה קדושה ממנו עכ״ל. סברת הרמב״ם היא שמכיון שנפסל מאכילת אדם נתבטל קיום הניתן שלו לאכילה ומש״ה פקעה קדושתו. ה״ה כאן, מאחרי שהעצים אין להם ניתן וקיום מצוה כהלכת שביעית לא נתקדשו כלל, ודברי רש״י צ״ע.
שם. שיטת הרמב״ם במצות פירות שביעית ובעצים. שיטת הרמב״ם בפ״ה משמיטה זקוקה לעיון, כי בהל״א כותב הרמב״ם שפירות שביעית ניתנו לאכילה, לשתיה, לסיכה, להדלקת הנר ולצביעה, משמע ותו לא. עכ״ז הוא פוסק בהל״י שמיני כבוסים ניתנו לכביסה שנא׳ לכם לכל צרכיכם, ועיין שם בכ״מ (שם הל״י), ויש גם צורך לבאר למה מחלקם לשתי הלכות נפרדות. ונראה שלדעת הרמב״ם שונים מאכלי אדם ביסוד דינם משאר גדולי שביעית. במאכלי אדם החפצא של הפירות ניתנו לאכילה, לשתיה, לסיכה וכו׳. ה׳ תשמישים הללו מהווים קיום מצוה בעצם קדושת הפירות. מאידך בשאר דברים - כבמיני כובסים - אין הכביסה חשובה קיום מצוה בחפצא אלא היתר הוא באיסורי השביעית החלים במיני הכבוסים. בכך מוסבר שנוי הלשון בין הל״א להל״י וגם למה חילקן הרמב״ם לשתי הלכות. לפי״ז יוצא שאיסור שביעית לשנות את החפצא מתשמיש לתשמיש (הל״ב) אינו חל במיני כבוסים, כי האיסור לשנות מתשמישו המיוחד לו לתשמיש אחר הוא דין בקיום מצותו של החפצא - דאין לשנות את הפרי ממצותו. זה שייך רק בה׳ התשמישים המהווים קיום מצוה בעצם חפצא של השביעית. אולם כביסה, הואיל ואינה קיום מצוה במצות החפצא של שביעית והיא היתר בלבד, ולפיכך אין במיני כבוסים האיסור לשנות מתשמישו המיוחד לו לתשמיש אחר. וביסוד חלוק זה פסק הרמב״ם מיושבא, שקיימים שני דינים בפירות שביעית, דין של לאכלה ודין שני של לכם לכל צרכיכם, ואין דין דלכם שוה לדין דלאכלה, דדין דלאכלה מהוה קיום מצוה בחפצא של השביעית ואין לשנותו לשאר צרכים ודין לכל צרכיכם מהוה היתר ולא ניתן למצוה.
א. ולפי״ז יתכן נ״מ גם בנוגע לאיסור אבוד פירות שביעית, דכשיש קיום מצוה בחפצא יש איסור אבוד דבכך מבטל הניתן למצותו, משא״כ בכבוסים כיון דאין בהם ניתן לקיום מצוה, אין בהם איסור אבוד, ויל״ע בזה.
שבשעת לקיטתו עישורו, כלומר: נוהגים בו לענין מעשר כדין השנה שבה נלקט, ולמשל אם נלקט בשנה השניה לשמיטה — מפרישים ממנו מעשר שני — אף שגמר הפרי היה בשנה שעברה, אלו דברי רבן גמליאל. ר׳ אליעזר אומר: אתרוג שוה לאילן לכל דבר. ומכל מקום לענייננו משמע שלענין שביעית, אתרוג של השנה השישית שנקטף בשביעית דנים אותו כבן השישית!
It is like a vegetable in that at the time of its picking it is tithed; this is the statement of Rabban Gamliel. If it was picked in the third year of the Sabbatical cycle, poor man’s tithe is separated although it ripened in the second year, when the obligation is to separate second tithe and not poor man’s tithe. Rabbi Eliezer says: The halakhic status of the fruit of an etrog tree is like that of a typical fruit tree in every matter. In any case, with regard to ascribing the status of Sabbatical-Year produce to the fruits, it is apparent from the mishna that the status of an etrog of the sixth year that was picked in the seventh year is that of sixth-year produce.
עין משפט נר מצוהרש״יהמאורותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הוּא דַּאֲמַר כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא: א״ראָמַר רִבִּי יוֹסֵי: אַבְטוּלְמוֹס הֵעִיד מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים: אֶתְרוֹג אַחַר לְקִיטָה לַמַּעֲשֵׂר. וְרַבּוֹתֵינוּ נִמְנוּ בְּאוּשָׁא וְאָמְרוּ: בֵּין לַמַּעֲשֵׂר בבֵּין לַשְּׁבִיעִית.

The Gemara answers: It was the tanna of the mishna that distinguishes between the lulav and the etrog who stated his opinion in accordance with the statement of that tanna, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei said that Avtolemos, one of the Sages, testified in the name of five Elders: The status of an etrog is determined by the time of its picking with regard to the halakhot of tithes. And our Sages were counted in Usha, reached a decision, and said: The status of an etrog is determined by the time of its picking both with regard to the halakhot of tithes and with regard to the halakhot of the Sabbatical Year.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותהמאורותר' אברהם מן ההרפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא נמנו וגמרו באושא אתרוג אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעית כבר פירשנו זה הענין כולו בראש השנה לפיכך לא הוצרכנו להאריך בכאן. ומקשינן וכי לולב כפרי הוא דמוקמת לה בבן ששית שנכנס לשביעית עץ הוא ועץ אין בו קדושת שביעית דתנן עלי קנים ועלי גפנים שגבבן מן השדה ליקטן לאכילה יש בהן קדושת שביעית לעצים אין בהם משום קדושת [שביעית] ושנינן שאני התם דאמר קרא לכם ואמר קרא לאכלה. כלומר לא ניתנה לכם שביעית אלא לאכילה.
הוא דאמר – תנא דמתני׳ דמקפיד אאתרוג.
(דאמר) כי האי תנא – דקתני ורבותינו נמנו באושא ואמרו אתרוג אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעית.
ורבותינו נמנו באושא – אית דגרסי פ״ק דר״ה (דף טו:) אתרוג אחר חנטה בין למעשר בין לשביעית וסברי כרבי אליעזר דלעיל ואי אפשר לומר כן כדמוכח בשמעתין דגרס אחר לקיטה ושלש מחלוקות בדבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוא דאמר – תנא דמתניתין דמקפיד אאתרוג.
בחיבא – לשון מחבוא, כלומר שנכנס לאוצר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: הוא שאמר את דבריו כי האי תנא שיטת תנא זה]; דתניא כן שנינו בברייתא]: אמר ר׳ יוסי: החכם אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים: אתרוג הולך אחר זמן הלקיטה למעשר, ורבותינו נמנו (הצביעו והחליטו) על כך באושא ואמרו שאתרוג הולך אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעית.
The Gemara answers: It was the tanna of the mishna that distinguishes between the lulav and the etrog who stated his opinion in accordance with the statement of that tanna, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei said that Avtolemos, one of the Sages, testified in the name of five Elders: The status of an etrog is determined by the time of its picking with regard to the halakhot of tithes. And our Sages were counted in Usha, reached a decision, and said: The status of an etrog is determined by the time of its picking both with regard to the halakhot of tithes and with regard to the halakhot of the Sabbatical Year.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותהמאורותר' אברהם מן ההרפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) שְׁבִיעִית, מַאן דְּכַר שְׁמַיהּ! חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: אֶתְרוֹג אַחַר לְקִיטָה לַמַּעֲשֵׂר, וְאַחַר חַנְטָה לַשְּׁבִיעִית. וְרַבּוֹתֵינוּ נִמְנוּ בְּאוּשָׁא וְאָמְרוּ: אֶתְרוֹג בָּתַר לְקִיטָה בֵּין לְמַעֲשֵׂר בֵּין לַשְּׁבִיעִית.

The Gemara questions the formulation of the baraita: With regard to the Sabbatical Year, who mentioned it? As no previous mention was made of the Sabbatical Year, the discussion of the status of an etrog during the Sabbatical Year is a non sequitur. The Gemara answers: The baraita is incomplete, and this is what it is teaching: The status of an etrog is determined by the time of its picking with regard to the halakhot of tithes and determined by the time of its ripening with regard to the Sabbatical Year. And our Sages were counted in Usha and said: The status of an etrog is determined by the time of its picking both with regard to the halakhot of tithes and with regard to the halakhot of the Sabbatical Year.
המאורותמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בא״ד נהג בו שני עישורין כו׳. נ״ב פי׳ מעשר שני ומעשר עני ששנה שניה הנכנסת לשלישית הוה וק״ל:
בא״ד אע״ג דנגמר פירי כו׳ פי׳ מאחר שנחנט קודם ט״ו דאידך דשבט א״א שלא יהא נגמר קודם לקיטתו דא׳ בשבט ואע״ג דמ״מ כל היכא דנגמר אחר ט״ו דאידך דשבט צריך שני עישורים מספק דר״א ורבן גמליאל אי אזלינן בתר חנטה כו׳ וכן איתא לשם בגמ׳ הא דנלקט בא׳ בשבט לאו דוקא ה״ה קודם אלא מעשה שהיה כך היה מ״מ דייקי התוס׳ מדהזכיר לשם זמן הלקיטה שהיה נלקט בא׳ בשבט ולא הזכיר זמן שהיה נגמר משמע לשונו משום דאזלינן בתר לקיטה ונ״מ אי לא הוי נלקט בא׳ בשבט אלא אחר כך בט״ז בשבט לא היה נוהג בו שני עישורין אלא מעשר שני לבד אבל אי אזלינן בתר גמר פרי לעולם נוהג בו שני עישורין אלא בע״כ ש״מ דלא אזלינן בתר גמר פירי אלא בתר לקיטה ולכך צריך להזכיר לקיטה דא׳ בשבט ודו״ק נ״ל:
גמ׳ באושא ואמרו אחר לקיטה בין למעשר כו׳. ומה ראית כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה ה״ג כו׳ ואינו מוגה נ״ב פי׳ סתם וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על לשון הברייתא תוהים: שביעית מאן דכר שמיה [מי הזכיר את שמה] קודם, שמוסיפים ואומרים כי רבותינו נמנו בענין שביעית? ומשיבים: חסורי מיחסרא והכי קתני [חסרה הברייתא וכך יש לשנותה]: אתרוג — אחר לקיטה למעשר, ואחר חנטה לשביעית. ורבותינו נמנו באושא ואמרו: אתרוג בתר [אחר] לקיטה, בין למעשר בין לשביעית.
The Gemara questions the formulation of the baraita: With regard to the Sabbatical Year, who mentioned it? As no previous mention was made of the Sabbatical Year, the discussion of the status of an etrog during the Sabbatical Year is a non sequitur. The Gemara answers: The baraita is incomplete, and this is what it is teaching: The status of an etrog is determined by the time of its picking with regard to the halakhot of tithes and determined by the time of its ripening with regard to the Sabbatical Year. And our Sages were counted in Usha and said: The status of an etrog is determined by the time of its picking both with regard to the halakhot of tithes and with regard to the halakhot of the Sabbatical Year.
המאורותמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) טַעֲמָא, דְּלוּלָב בַּר שִׁשִּׁית הַנִּכְנָס לַשְּׁבִיעִית הוּא, הָא דִּשְׁבִיעִית, קָדוֹשׁ, אַמַּאי? עֵצִים בְּעָלְמָא הוּא! וְעֵצִים, אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית, (דִּתְנַן): עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפַנִּים שֶׁגְּבָבָן לְחוּבָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, גלְקָטָן לַאֲכִילָה, יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם קדוש׳קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית, לְקָטָן לְעֵצִים, אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית.

§ The Gemara resumes its discussion of the mishna: The reason that a lulav may be purchased from an am ha’aretz during the Sabbatical Year is specifically that it is a lulav of the sixth year that is entering the seventh. This indicates by inference that a lulav of the seventh year is sacred with the sanctity of the Sabbatical Year. The Gemara asks: Why is it sacred? It is merely wood, and wood is not subject to the sanctity of the Sabbatical Year, as it was taught in a baraita: With regard to reed leaves and vine leaves that one piled for storage upon the field, if he gathered them for eating, they are subject to the sanctity of the Sabbatical Year; if he gathered them for use as wood, e.g., for kindling, they are not subject to the sanctity of the Sabbatical Year. Apparently, wood or any other non-food product is not subject to the sanctity of the Sabbatical Year.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותהמאורותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חב
חבא(כתובות כז.) עיר שכבשה כרכום אם יש שם מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות כולן. (פרק ז דפיאה) משתהלך המחבא פי׳ שיבדוק המחבויין כדכתיב מכל המחבואים אשר יתחבא שם. (מנחות עג. ובסיפרי) מה בין מחבת למרחשת שהמחרשת יש לה כסוי והמחבת אין לה כסוי דברי רבי יוסי הגלילי רבי חנינא בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין מחבת צפה ומעשיה קשין פי׳ מחבת צפה אין לה בית קבול אלא חלקה דכתיב על המחבת גמרא מאי טעמא אילימא מרחשת משום דאתיא ארחושי הלב כדכתיב רחש לבי דבר טוב כלומר הרהורי הלב מחבת דאתיא אמחבואי הלב כדאמרי אינשי קא מנבח נביחי כלומר שנגע בפיו הדיבור אימר איפכא מחבת דאתי אמחבואי הלב כדכתיב למה נחבאת לברוח מרחשת דאתי׳ ארחושי הפה כדאמרי אינשי קא מרחשת שיפוותי׳ פי׳ אחר רוחשין רותחין מעשיה קשין יש בה מים מועטין (נדה לט) אם היתה במחבת והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה שחרדה מסלקת את הדמים. (סוכה מ., בבא קמא קא) עלי קנים ועלי גפנים שגבבן בחיבה על פני השדה לקטן לאכילה ולמאכל בהמתו יש בהן משום קדושת שביעית שמתבערין בשביעית דאסורין לאחר שיצא שביעית לקטן לעצים לשרוף אין בהם משום קדושת שביעית ומותרין אפילו לאחר שיצא שביעית (בבא קמא פא) ושאר כל האילנות מן חובו של אילן ולא מן חודו פי׳ מענפין שבצדדין שמחבין האילן ולא מן חודו עיקר לבו של אילן. השב ידך אל חיקך תרגום ירושלמי אעל כען ידך בחובך. ותחבק חיק נכריה תרגום ולא תחבק חובא דאחריתא היחתה איש אש בחיקו תרגום סיים בר נשא נורא בחוביה (א״ב בנוסחאות דידן כתוב בעוביה)
א. [פערבערגען. בהעלטנישען. שויס.]
טעמא דלולב בר ששית כו׳ – קושיא היא כלומר לעיל אמר דהיינו טעמא דלולב ניקח משום דבר ששית הוא הא שביעית הוא אסור ונפקא מינה שלולבי שביעית קדושת שביעית נוהג בהו שלא ליקח בדמיהן חלוק וטלית.
שגבבן – שכינסן לאוצרן.
לחובה – לשון מחבא.
לקטן לאכילה – למאכל בהמה.
שגבבן לחובה – יש לפרש דווקא נקט ויש לפרש אורחא דמלתא נקט.
לקטן לאכילה – אי בסתם היו לעצים לא היה מועיל מפרש לאכילה מידי דהוה אעצים דמשחן שליקטן להאיר לרבא דאמר סתם עצים להסקה ושמא הני סתמייהו להכי ולהכי הלכך אזלינן בתר מפרש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עלי קנים ועלי גפנים שלקטם בחיבה ר״ל בלחותם עד שהם ראויים למאכל בהמה אם ליקטן לאכילה ר״ל למאכל בהמה יש להם קדושת שביעית ואפי׳ עצים דמשחן ר״ל שראויות להדליק בהם אבוקות כגון עץ שמן וכיוצא בו שנמצאת עכשיו הנאתן וביעורן שוה הואיל ורוב מינן עומד להיסק אין בו קדושת שביעית וי״מ דמשחן כמו דמשחנן ר״ל שמודלקות לחמם שאף החימום ראוי יותר אחר שהוסקו ונעשו גחלים וכן י״מ בגבבם בחיבה פירוש אחר והכל עולה לענין אחד:
פירות שביעית הראויים לאכילה אין מתירין אותם לכביסה ולא למשרה כגון שיהו שורין את פשתנם או מכבסין ביין של שביעית וכן אין עושין מהן מלוגמא ולא זילוף ולא אפקטויזין ומ״מ מיני הצבעים הותרו לצבוע בהם וכן מיני הכבוס הותרו לכבס בהם כמו שהתבאר במקומו וכבר כתבנוה בתשיעי של קמא:
לאכילה – למאכל בהמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שוב חוזרים אנו ודנים בהלכה שבמשנה: טעמא [הטעם] דווקא מפני שלולב בר [בן] השנה הששית הנכנס לשביעית הוא, הא [הרי] אם היה זה לולב של השנה השביעיתקדוש הוא בקדושת שמיטה, אמאי [ומדוע]? והלא עצים בעלמא [בלבד] הוא ועצים אין בהן משום קדושת שביעית כלל! דתנן כן שנינו במשנה]: עלי קנים, ועלי גפנים שגבבן [שכנסם] לחובה (למקום מחבוא) על פני השדה, אם לקטן לצורך אכילה (למאכל בהמה) — יש בהן משום קדושת שביעית, ואם לקטן לעצים, כגון להסיק בהם — אין בהן משום קדושת שביעית. הרי שעצים וכל שאינו משמש לאכילה אין בו קדושת שביעית!
§ The Gemara resumes its discussion of the mishna: The reason that a lulav may be purchased from an am ha’aretz during the Sabbatical Year is specifically that it is a lulav of the sixth year that is entering the seventh. This indicates by inference that a lulav of the seventh year is sacred with the sanctity of the Sabbatical Year. The Gemara asks: Why is it sacred? It is merely wood, and wood is not subject to the sanctity of the Sabbatical Year, as it was taught in a baraita: With regard to reed leaves and vine leaves that one piled for storage upon the field, if he gathered them for eating, they are subject to the sanctity of the Sabbatical Year; if he gathered them for use as wood, e.g., for kindling, they are not subject to the sanctity of the Sabbatical Year. Apparently, wood or any other non-food product is not subject to the sanctity of the Sabbatical Year.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותהמאורותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) שָׁאנֵי הָתָם, דַּאֲמַר קְרָא: {ויקרא כ״ה:ו׳} ״לָכֶם לְאָכְלָה״, לָכֶם דּוּמְיָא דִּלְאָכְלָה, מִי שֶׁהֲנָאָתוֹ וּבִיעוּרוֹ שָׁוֶה, יָצְאוּ עֵצִים שֶׁהֲנָאָתָן אַחַר בִּיעוּרָן.

The Gemara answers: It is different there, in the case of the reed and vine leaves, as the verse states: “And the Sabbatical produce of the land shall be for you for food” (Leviticus 25:6). From the juxtaposition of the term: For you, and the term: For food, it is derived: For you is similar to for food; the sanctity of the Sabbatical Year takes effect on those items whose benefit and whose consumption coincide. Wood is excluded, as its benefit is subsequent to its consumption. The primary purpose of kindling wood is not accomplished with the burning of the wood; rather, it is with the charcoal that heats the oven. Therefore, it is not subject to the sanctity of the Sabbatical Year.
ר׳ חננאלרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובעינן [לכם] דומיא דלאכילה ודרך המאכל ללעוס ולבער המאכל בלעיסתו מתורת אוכל. וכיון שמגיע בחניכיו נהנה חכו מן המאכל בלעיסתו ונתבער אותו הפרי נמצאת הנאתו ועת ביעורו באין כאחד. וזהו פי׳ הנאתו וביעורו שוין וכל דבר שהנאתו וביעורו ביחד קדושה חלה עליו ואף על שאינו נאכל והוא שניתן ליהנות ממנו בדרך האכילה ששוה בכל אדם. יצאו העצים שהנאתן אחר ביעורן. כלומר אין הפת נאפת ואין התבשיל מתבשלת אלא אחר שריפת עצים. הנה ביעורן קודם להנאתן. לפיכך אין קדושה חלה על העצים ודחינן והאיכא עצים דמשחן. פי׳ משחן להתחמם כדכתיב ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו ומתרגמינן ולא שחין ליה כלומר שעושין מהן המדורה להתחמם שבעת הדלקתן הוא מתחמם בהן. נמצאת הנאתן ועת ביעורן ביחד ולמה אין קדושת שביעית חלה עליהן.
שאני התם – גבי עצי הסקה להכי לא נוהגין בהן שביעית דאמר קרא והיתה שבת וגו׳ ומשמע לכם לכל צרכיכם וכתיב לאכלה למימרא דאין מותר ליהנות מפירות שביעית אלא הנאה הדומה לאכילה.
שהנאתו וביעורו שוה – כלומר שהנאתו וביעורו שמתבער מן העולם באין כאחד כגון סיכה ושתיה והדלקת הנר ומהך דרשה נמי ילפינן שאין שביעית נוהג אלא בפרי העומד להנאות הללו דה״נ מידרש קרא והיתה שבת הארץ נוהגת במה שלכם לאכלה שהנאתו דומה לאכילה.
יצאו עצי הסקה שהנאתן אחר ביעורן – משנעשו גחלים אופין בהן אבל לולב עיקר הנאתו לכבד את הבית והוא שעת ביעורו וקלקולו ודמי להנאת אכילה ועלי קנים וגפנים קיימי להכי ולהכי הלכך בתר מחשבה אזלי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאני התם – גבי עצי הסקה. משום הכי לא נהגא בהו שביעית, דאמר קרא [לכם לכל צרכיכם]. וכתיב לאכלה למימרא דאינו מותר ליהנות מפירות [שביעית אלא הנאה הדומה לאכילה] שכשנהנה ממנו מתבער מן העולם, כגון [סיכה ושתיה והדלקת הנר.
אח]⁠ר ביעורן – משנעשו גחלים מתחממין כנגדן [ואופין בהן. אבל לולב] עיקר הנייתו לכבד הבית והיא שעת ביעורו וקילקולו, ודמי [להנאת אכילה ועלי קני]⁠ם וגפנים קיימי להכי ולהכי, הילכך אזלינן בתר מחשבה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: שאני התם [שונה שם] בעלים אלה שלקטם לעצים דאמר קרא כן אמר הכתוב]: ״והיתה שבת הארץ לכם לאכלה״ (ויקרא כה, ו). ״לכם״ שאמר דומיא [בדומה] למה שאמר ״לאכלה״. לומר לנו: על מה חלה קדושת שביעית — על מי שהנאתו וביעורו שוה. דבר שבשעה שנהנים ממנו, הרי יחד עם הנאה זו הריהו מתבער מן העולם, כגון דברים העשויים לסיכה, לאכילה, או להדלקת הנר, יצאו עצים שהנאתן אחר ביעורן. שהרי עצי הסקה שאופים ומסיקים בהם עיקר שימושם בגחליהם או בתנור שהתחמם כתוצאה משריפתם, ואלה מצויים לאחר שנתבער כבר העץ עצמו. ומטעם זה אין קדושת שביעית חלה עליהם.
The Gemara answers: It is different there, in the case of the reed and vine leaves, as the verse states: “And the Sabbatical produce of the land shall be for you for food” (Leviticus 25:6). From the juxtaposition of the term: For you, and the term: For food, it is derived: For you is similar to for food; the sanctity of the Sabbatical Year takes effect on those items whose benefit and whose consumption coincide. Wood is excluded, as its benefit is subsequent to its consumption. The primary purpose of kindling wood is not accomplished with the burning of the wood; rather, it is with the charcoal that heats the oven. Therefore, it is not subject to the sanctity of the Sabbatical Year.
ר׳ חננאלרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהָאִיכָּא עֵצִים דְּמִשְׁחָן, דַּהֲנָאָתָן וּבִיעוּרָן שָׁוֶה! אֲמַר רָבָא: סְתָם עֵצִים, לַהַסָּקָה1 הֵן עוֹמְדִין.

The Gemara objects: But isn’t there wood used to provide heat (Rabbeinu Ḥananel), whose benefit coincides with its consumption? Rava said: Undesignated wood exists for fuel, i.e., charcoal, so its benefit is subsequent to its consumption.
1. כן בכ״י מינכן 95, דפוס ונציה. בדפוס וילנא: ״ולהסקה״.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודחי רבא סתם עצים להסקה הן עומדין. פי׳ עצים להסיקן תחת תבשילו ועל התנור לאפות בו את הפת עומדים לאפוקי לולב דלאו להסקה עומד והנאתו בעת ביעורו. לפיכך יש בו קדושת שביעית ומשום דהוא בן ששית שנכנס לשביעית שרי לזבוני. וסתם עצים להסקה עומדים ואין מותרין בשביעית אלא משום הנאתן אחר ביעורן תנאי היא דתניא אין מוסרין פירות שביעית למשרה ולכביסה. פי׳ כגון פירות שמלבנין וכובסין בהן כגון הבורית וכיוצא בהן בשביעית אסור מהאי טעמא דכתיב לכם יהיה לאכלה בעינן לכם דומיא דלאכלה מה לאכלה בעת הנאתו מתבערין אף לכם בעינן להיות ביעורו בעת הנאתו שמתכבסין ומתלבנין אחר ביעורן ונמצאת הנאתן אחר ביעורן ואסור וכן העצים. ור׳ יוסי מתיר דייק לכם לכל צרכיכם.
ערך שחן
שחןא(יומא נג:) ומתפלל שתהא שנה זו שחונה וגשומה. (בבא קמא פב.) ת״ר ה׳ דברים נאמרו בשום משביע ומשחין ומרבה הזרע וכו׳ (כתובות י: גיטין סט) תמרי משבעא ומשחנא משלשלא ומאשרא ולא מפקנא פי׳ בערך אשר (סוכה מ. בבא בתרא קא) והא איכא עצים דמשחן פירוש עצים שמדליקין בהן התנור לאחר שריפת העצים הנאתן לאפו׳ בהן את הפת והעשויין להתחמם בהם בני אדם הנאתן וביעורן שוה שהעצים והאדם מתחמם בהם (ערכין לא) ולימא ליה אנא קדים שחין נורא מקמך דידך פי׳ לימא אותו שקנה בט״ו באדר ראשון לאותו שקנה באדר שני אנא קדים שחין נורא כלומר אני הסקתי אש בביתי במדורתי קודם שהסקת אתה בביתך שאני קניתי קודם מפני מה נחלט לך ביתך קודם משיחליט אותו שלי שקניתי קודם דא״ל את נחית לעיבורא שקנית בחדש העיבור בט״ו באדר ראשון גלית דעתך דשנת עיבור אתה רוצה לחשב הלכך לא נגמרה שנתך עד ט״ו באדר ולא יחם לו תרגום ולא שחין ליה (בראשית רבה טז) משל הדיוט עבד מלך כמלך דבוק לשחון וישחין לך כחם צח תרגומו כשחין בציח:
א. [ווארם ווערדען.]
והא איכא עצים דמשחן – עץ שמן שהעץ עצמו מדליקין בו להאיר כמו באבוקות והוי הנאתו וביעורו שוה נימא השתא מיהא אם לקטן להדלקת אורה דנהגא בהו שביעית.
ומשני: סתם עצים – של היסק להסקה ניתנו לבריות וסתמן לאו להאיר קיימו הלכך לא נחתא בהו קדושת שביעית מעיקרא ואפילו לקטן להאיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמשחן – עץ שמן שהעץ עצמו מדליקין בו כדי להאיר כמין אבוקה והויא [הנאתו וביעורו שוה], נימא נמי מיהא אם ליקטן להדלקת אורה דנהגא בו שביעית.
[סתם עצים להסקה] ולא להאיר, הילכך אפילו ליקטן להאיר לא נהגא בהו שביעית.
גריס רבינו שלמה, ועצים להסקה – כלומר עצי הסקה גופייהו שהנאתן אחר ביעורן. וכתב, אית דגרסי וסתם עצים להסקה קיימי תנאי היא. וכתב ואיני יכול להעמידה.
ופרכינן והא איכא עצים דמשחן והנאתן וביעורן שוה – פי׳ עצים שעשוים להתחמם בהם שהנאתן וביעורן שוה והוא מל׳ שנה שחונ׳ וכדכתיב חמותי ראיתי אור דמתרגמינן שחנית וכל שם חום שחו׳ ושלא כפרש״י ז״ל. מהדרינן סתם עצים להסק׳ הם עומדין פירוש ובתר רובא אזלי׳ ושרי׳ אפי׳ מיעוטו דקיימי למשחן שלא חלק הכתוב בהם.
איכא נוסחי דגרסי׳ ועלים להסקה הם עומדים תנאי היא – פי׳ אי אמרי׳ דעצים דמשחא דינם כעלים דהסקה דשרו או דינם כפירות ואסירי וליתא דהא במתניתין דמייתי דלא דרשי׳ דומיא דלאכלה אלא אפילו עצים דהסקה שהנאתן אחר ביעורן יש בהן קדושת שביעית וכן בכל דכותייהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והאיכא [והרי יש] עצים דמשחן [עצים של שמן] העשויים למאור, שבשעה שהם בוערים הם משמשים כאבוקות ונמצא שהנאתן וביעורן שוה! אמר רבא מכל מקום סתם עצים של היסק, להסקה הן עומדין והנאתם לאחר ביעורם.
The Gemara objects: But isn’t there wood used to provide heat (Rabbeinu Ḥananel), whose benefit coincides with its consumption? Rava said: Undesignated wood exists for fuel, i.e., charcoal, so its benefit is subsequent to its consumption.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְעֵצִים לַהַסָּקָה, תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: דאֵין מוֹסְרִין פֵּירוֹת שְׁבִיעִית לֹא לְמִשְׁרָה וְלֹא לִכְבוּסָה. ר׳רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מוֹסְרִין.

§ The Gemara notes: The matter of whether kindling wood, whose benefit is subsequent to its consumption, is subject to the sanctity of the Sabbatical Year is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: One may neither transfer Sabbatical-Year produce, e.g., wine, for soaking flax to prepare it for spinning, as the benefit derived from the flax is subsequent to its soaking, when the soaked and spun thread is woven into a garment; nor for laundering with it, as the benefit derived is subsequent to the laundering when one wears the clean clothes. Soaking the flax or laundering the garment in wine is consumption of the wine, as it is no longer potable. Rabbi Yosei says: One may transfer Sabbatical-Year produce for those purposes.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: עצים דהסקה תנאי היא – ועצים דהסקה גופייהו שהנאתן אחר ביעורן תנאי היא אי נהגא בהו שביעית אי לא דאיכא תנא דדריש לכם דומיא דלאכילה למעוטי כל שהנאתו אחר ביעורו כדדרשינן לעיל ומההיא דרשה אימעוט עצים ואיכא דלא ממעט מיניה אלא דבר שאין הנאתו שוה בכל אדם כגון מלוגמא וזילוף ואפיקטויזין ואני שמעתי מרבותי שהיו גורסים וסתם עצים להסקה נינהו תנאי היא וכן כתוב בכל הספרים וטרחתי מנעורי בכל צידי שיטת הש״ס לישבה כפי דבריהם ואיני יכול ומצאתי גירסא זו בספר כתב ידו של רבינו גרשום בן יהודה מנוחתו כבוד ובסדר ישועות של רבינו יצחק בר מנחם כתוב ואינו מוגה וכן נראה בעיני.
אין מוסרין פירות שביעית לא לתוך משרה – לשרות פשתן ביין של שביעית.
ולא לכבוסה – לכבוס בגדי׳ ביין של שביעית משרה וכבוסה הנאתן אחר ביעורן שמשעה ששורה הבגדים או הפשתן ביין שעה אחת נתבער ואבד לו והנאתו אינה עד שילבש הבגדים.
ועצים דהסקה תנאי היא – אי נהגא בהו שביעית או לא דאיכא תנא דדריש לכם דומיא דלאכילה למעוטי כל שהנאתו אחר ביעורו וממעט עצי הסקה ואית דלא ממעט אלא דבר שהנאתו אין שוה בכל אדם כגון מלוגמא וזילוף ואפיקטויזין כך פירש בקונט׳ ורבותינו היו גורסין וסתם עצים להסקה ניתנו תנאי היא ופי׳ בקונט׳ דטרח עלה לישבה ולא יכול ובהגוזל קמא (ב״ק דף קב.) פי׳ בקונט׳ וזה לשונו תנאי היא איכא למאן דאית ליה סתם עצים להסקה ניתנו ולא חיילא שביעית ואפילו אעצים דמשחן ואיכא דסבר אעצים דמשחן מיהא חיילא והיינו תנאי רבנן סברי סתם פירות לאכילה ניתנו וחיילא עלייהו קדושת שביעית כדאמרי׳ דאכל דבר שהם וביעורן שוה חיילא הלכך אפילו לקטן למשרה ולכבוסה לא מהניא מחשבה למיהוי כעלי קנים שלקטן לעצים ומשתרו דהכא סתמייהו להכי ולהכי אבל פירות סתמייהו לאכילה ומשעת יצירתן חיילא קדושה עלייהו ותו לא מהניא מחשבה לאפקועי למשרה ולכבוסה דאין נוהגין בקדושת שביעית וגבי עצים נמי סתם עצים להסקה ניתנו ולא חיילא אפילו אעצים דמשחן ור׳ יוסי סבר לא אמרי׳ סתם פירות לאכילה ניתנו ומהניא בהו מחשבה כעלי קנים וגפנים והיכא דלקטן למשרה הוי דבר שהנאתו אחר ביעורו ולא חל עליה שביעית.
{שמעתא דדין עצים לענין שביעית}
רב כהנא אמר: עצים להסקה ניתנו, תנאי היא – כך היא גי׳ הגאונים ז״ל וכך נמצא בתשובה לרב שרירא גאון ז״ל.
ופירוק שני הוא, חוץ מן הפירוק של רבא, שאמר, סתם עצים להסקה הם עומדים. בא רב כהנא להוסיף ולומר, דאפי׳ עצים דהסקה עצמן, שהנאתן אחר ביעורן, איכא תנא דאמר יש בהם משום קדושת שביעית. והיינו דר׳ יוסי, דאמר, לכם − לכל צרכיכם. שכשם שמוסרין דמי פירות שביעית למשרה ולכביסה, ואף על פי שהנאתן אחר ביעורן, כך קדושת שביעית חלה בכל דבר הנאה השוה לכל אדם, אף על פי שהנאתו אחר ביעורו. וכל שכן במה שהנאתו וביעורו שוה, כגון עצים דמשחן, שמתחמם כנגדן [ותרגום, חמותי ראיתי אור (ישעיהו מ״ד:ט״ז), שחינית]. וכ״ש במי שנהנה בו קודם שיתבער, כגון לולב העשוי לכבד בו את הבית. בין שהנאתו וביעורו שוה בין שביעורו אחר הנאתו, אצ״ל שיש בו קדושת שביעית, שאפילו היה עומד להסקה כשאר עצים היה בו קדושת שביעית לר׳ יוסי. ואמטול הכי אצטריכא לאוקומה בבת ששית הנכנסת לשביעית, ואפי׳ היה לולב העומד להסקה.
ולת״ק דר׳ יוסי, דאמר, לכם דומיא דלאכלה − מי שהנאתו וביעורו שוה, יצאו משרה וכביסה שהנאתן אחר ביעורן − אין קדושת שביעית נוהגת בכל דבר שהנאתו אחר ביעורו, כיון שאינו דומיא דלאכלה. ועצים להסק׳ לדידהו, אין בהם משום קדושת שביעית כלל.
[במאור שם. ד״ה רב כהנא.]
כתוב שם: ועצים דהסקה לדידהו ואין בהם קדושת שביעית כלל.
אמר אברהם: כך פירשו הראשונים ז״ל1 אלא שלא האירו דבריהם. ואנו כך מפרשים דבין [ת״ק] ובין רבי יוסי תרוייהו סבירא להו לכם דומיא דלאכילה, אלא דת״ק סבר דומיא דלאכלה שהנאתו וביעורו שוה, ורבי יוסי סבר דומיא דלאכלה שהוא שוה לכל אדם. הילכך עצים להסקה נמי שוה לכל אדם הוא ונוהג בהם שביעית, ומתוך טעמיה נמי מרבינן מיני הצבעים לקדושת שביעית אף על גב דלאו בני אכילה נינהו2.
1. עיין בסוכה דף מ. בתוס׳ ד״ה ועצים, ובש״מ ב״ק דף קב.
2. עיין בחידושי הראב״ד לב״ק דף קב. ד״ה יצאו עמ׳ רצד והלאה, מהדורת ליכטנשטיין).
עצים להסקה תנאי היא – עיין בפרק הגוזל קמא במהדורה תליתאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתניא אין מוסרין פירות שביעית לכביסה ולמשרה – פירוש דאע״ג דכתיב לכם לכל צרכיכם דוקא דומיא דלאכלה שהנאתו וביעורו שוה אבל במידי אחרינא אסור וליהנות מהם אפילו תוך זמן הביעור ולדידהו עצים דהסקה שכל הנאתן אחר ביעורן אינה בכלל קדושת שביעית שאינה בכלל לאכלה האמור בדין שביעית ואפילו אחר הביעור הם מותרים כתנא דמתניתין דלעיל.
בד״ה ועצים דהסקה תנאי היא כו׳ והיכא דליקטן למשרה הוי דבר שהנאתו אחר ביעורו ולא חל עליה שביעית עכ״ל משמע לפי שיטה זו דהיכא דלא לקטן למשרה מודה רבי יוסי דאסור למשרה דהוי דבר שהנאתו אחר ביעורו ופירות סתמייהו לאכילה וא״כ הוא לא הוה אצטריך למימר לר״י לאכלה ולא למלוגמא אלא לאכלה ולא למשרה היכא דלא לקטן למשרה אלא דקושטא קאמר לר״י דממעטינן למלוגמא אפילו בכה״ג דלקטה למלוגמא ולא מהני בהו מחשבה אך קשה דאמאי איצטריך ליה למימר לר״י לכם לכל צרכיכם אפילו למשרה וכביסה דהא שפיר דרש ר״י כרבנן דלכם דומיא דלאכלה במי שהנאתו וביעורו שוה יצאו משרה וכביסה אם לא לקטן למשרה משום דהנאתן אחר ביעורן ואם לקטן נמי למשרה מהני בהו מחשבה ולא נהגא בהן שביעית נמי מה״ט דהוי דבר שהנאתן אחר ביעורן ויש ליישב אבל בדוחק ואולי שמפני זה כתב בפ״ה כאן שטרח ליישבה ולא יכול ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב ומעירים: ועצם ההלכה בדבר קדושת שביעית של עצים להסקה שהנאתן לאחר ביעורן, תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דתניא כן שנינו בברייתא]: אין מוסרין פירות שביעית כגון יין לא למשרה (לשרות בהם פשתן כדי להכשירו לטויה) שההנאה מן הפשתן הוא לאחר שרייתו ולא לכבוסה (לכבס) בהם, ואף בזה עיקר ההנאה היא בלבישת הבגדים הבאה לאחר הכביסה. ושריית הפשתן והכביסה ביין הם עצמם נחשבים כביעור לאותו יין, שעל ידי הכנסת הפשתן או הבגדים המלוכלכים ליין, בכך הוא נפסל. ר׳ יוסי אומר: מוסרין.
§ The Gemara notes: The matter of whether kindling wood, whose benefit is subsequent to its consumption, is subject to the sanctity of the Sabbatical Year is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: One may neither transfer Sabbatical-Year produce, e.g., wine, for soaking flax to prepare it for spinning, as the benefit derived from the flax is subsequent to its soaking, when the soaked and spun thread is woven into a garment; nor for laundering with it, as the benefit derived is subsequent to the laundering when one wears the clean clothes. Soaking the flax or laundering the garment in wine is consumption of the wine, as it is no longer potable. Rabbi Yosei says: One may transfer Sabbatical-Year produce for those purposes.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מ״טמַאי טַעֲמָא דת״קדְּתַּנָּא קַמָּא? דַּאֲמַר קְרָא ״לְאָכְלָה״, וְלֹא לְמִשְׁרָה וְלֹא לִכְבוּסָה. מ״טמַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי? אֲמַר קְרָא ״לָכֶם״, לָכֶם לְכָל צָרְכֵיכֶם, וַאֲפִילּוּ לְמִשְׁרָה וְלִכְבוּסָה. ות״קוְתַנָּא קַמָּא, הָא כְתִיב ״לָכֶם״! הַהוּא ״לָכֶם״, דּוּמְיָא דִּ״לְאָכְלָה״, מִי שֶׁהֲנָאָתוֹ וּבִיעוּרוֹ שָׁוֶה, יָצְאוּ מִשְׁרָה וּכְבוּסָה שֶׁהֲנָאָתָן אַחַר בִּיעוּרָן.

The Gemara asks: What is the rationale for the statement of the first tanna? It is as the verse states with regard to Sabbatical-Year produce: “For food,” from which it is inferred: And not for soaking and not for laundering. What is the rationale for the statement of Rabbi Yosei permitting one to do so? It is as the verse states: “For you,” from which it is inferred: For you, for all your needs, and even for soaking and for laundering. The Gemara asks: But according to the first tanna, isn’t it written: “For you”? How does he explain that term? The Gemara answers: From that term “for you” it is derived: For you, similar to for food; the sanctity of the Sabbatical Year takes effect on those items whose benefit and whose consumption coincide, which excludes soaking and laundering, where the items’ benefit is subsequent to their consumption.
הערוך על סדר הש״סתוספותהמאורותריטב״אפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שר
שרא(שבת יז:) אין שורין דיו (פסחים נט.) אין שורין את המורסן לתרנגולין (בפ״ב דמעשר שני עדיות פרק א) בית שמאי אומרין שפין ושורין בטהרה (בבא בתרא כה) מרחיקין את המשרה מן ירק (סוכה מ. בבא קמא קה) לאכלה ולא למשרה ולא לכביסה פי׳ שריית הפשתן וכיבוס הבגדים:
א. [ווייקען.]
יצאו משרה וכבוסה שהנאתן אחר ביעורן – שמשעת ששרה הפשתן או הבגדים ביין שעה אחת נתבער ואבד והנאתו אינה עד שילבש אותן בגדים כך פי׳ בקונט׳ ותימה דבהגוזל קמא (ב״ק דף קא: ושם) קא חשיב מין הצבועין הנאתן וביעורן שוה ומהאי טעמא הוה ליה לאחשובי הנאתו אחר ביעורו שביעור בשעת צביעה ולבישה אחר כך ולמאי דבעי למימר׳ התם יש שבח סמנין על גבי הצמר ניחא דאין זה שייך גבי משרה וכבוסה ובקונטרס פירש שם דמיני צבעים בשעת רתיחת היורה כלה השורש וקולט הצבע בבגד נמצא הנאתו וביעורו שוה אבל משרה וכבוסה משעה שמטילין פשתן או בגד ביין נתקלקל ונבער והנאתו אינה עד שלשה ימים או ארבעה שיהא הפשתן שרוי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי יוסי אומר מוסרין דלא דריש לכם דומיא דלאכלה אלא מותר ליהנות מן הפירות תוך זמן הביעור אפילו במשרה וכביסה דלא הוי הנאתן וביעורן שוה כעין אכילה דלא ממעטינן מדומיא דלאכלה אלא מלוגמא שאינה שוה בכל כדמפרש תלמודא ונמצאו משרה וכביסה בשאר הנאות תוך הביעור וה״ה לעצים דהסקה דאע״ג דאין הנאתן וביעורן שוה אף הם בכלל לאכלה ומותרין בתוך הביעור ואסורין אחר זמן הביעור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי טעמיה [מה טעמו] של תנא קמא [התנא הראשון]? שאמר קרא [הכתוב] על פירות שביעית: ״לאכלה״, ומשמע דווקא לצורך זה נתנו פירות שביעית ולא למשרה, ולא לכבוסה. מאי טעמיה [מה טעמו] של ר׳ יוסי המתיר? אמר קרא [הכתוב] ״לכם״ והוא למד מכאן ״לכם״ — לכל צרכיכם, ואפילו למשרה ולכבוסה. ושואלים: ותנא קמא [והתנא הראשון], והא כתיב [והרי נאמר] ״לכם״ וכיצד מפרש הוא מלה זו? ומשיבים: ההוא [אותו] ״לכם״ שנאמר, דומיא [בדומה] למה שנאמר ״לאכלה״, כלומר: מותר להשתמש בפירות שביעית לצורך אדם, אבל שימוש זה מוגבל דווקא למי שהנאתו וביעורו שוה, יצאו משרה וכבוסה שהנאתן אחר ביעורן.
The Gemara asks: What is the rationale for the statement of the first tanna? It is as the verse states with regard to Sabbatical-Year produce: “For food,” from which it is inferred: And not for soaking and not for laundering. What is the rationale for the statement of Rabbi Yosei permitting one to do so? It is as the verse states: “For you,” from which it is inferred: For you, for all your needs, and even for soaking and for laundering. The Gemara asks: But according to the first tanna, isn’t it written: “For you”? How does he explain that term? The Gemara answers: From that term “for you” it is derived: For you, similar to for food; the sanctity of the Sabbatical Year takes effect on those items whose benefit and whose consumption coincide, which excludes soaking and laundering, where the items’ benefit is subsequent to their consumption.
הערוך על סדר הש״סתוספותהמאורותריטב״אפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְרִבִּי יוֹסֵי, הָא כְתִיב ״לְאָכְלָה״! הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ לְאָכְלָה וְלָא לִמְלוּגְמָא, כִּדְתַנְיָא: ״לְאָכְלָה״, וְלָא לִמְלוּגְמָא. אַתָּה אוֹמֵר לְאָכְלָה וְלָא למלוגמ׳לִמְלוּגְמָא, אוֹ אֵינוֹ אֵלָּא וְלֹא לִכְבוּסָה? כְּשֵׁהוּא אוֹמֵר ״לָכֶם״, הֲרֵי לִכְבוּסָה אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״לְאָכְלָה״? ״לְאָכְלָה״ וְלֹא לִמְלוּגְמָא. מָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת הַכְּבוּסָה וּלְהוֹצִיא אֶת הַמְּלוּגְמָא?

The Gemara asks: But according to Rabbi Yosei, isn’t it written: “For food,” indicating that it may not be used for any other purpose? The Gemara answers: He needs that phrase to teach: For food, and not for a remedy [melugma], as it is taught in a baraita: For food and not for a remedy. The baraita continues: Do you say: For food and not for a remedy, or perhaps it is only: For food and not for laundering? When the verse says: “For you,” for laundering is already stated as permitted since it includes all one’s bodily needs. How, then, do I uphold that which the verse states: “For food”? It is: For food, and not for a remedy. And should one ask: What did you see that led you to include the use of Sabbatical-Year produce for laundering and to exclude the use of Sabbatical-Year produce as a remedy?
רש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למלוגמא – לרפואה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למלוגמא – כמו שכתב [ר״ש] שאינה לכל אדם אלא לחולים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ור׳ יוסי, מה משיב הוא על כך, הא כתיב [הרי נאמר] ״לאכלה״ ומשמע שלא לצורך אחר! ומשיבים: ההוא מיבעי ליה [אותו פסוק נצרך לו] ללמדנו: ״לאכלה״ ולא למלוגמא [לרפואה]. כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: ״לאכלה״ משמעו ולא למלוגמא, אתה אומר כי ״לאכלה״ בא ללמד ולא למלוגמא, או אינו בא ללמד אלא ולא לכבוסה? כשהוא אומר ״לכם״ — הרי לכבוסה אמור, ש״לכם״ משמעו לצורך גופכם ולא לכל דבר אחר, הא [הרי] מה אני מקיים במה שנאמר ״לאכלה״לאכלה ולא למלוגמא. ואם תאמר כי מה ראית לרבות את הכבוסה בכלל השימושים המותרים בשביעית ולהוציא את המלוגמא
The Gemara asks: But according to Rabbi Yosei, isn’t it written: “For food,” indicating that it may not be used for any other purpose? The Gemara answers: He needs that phrase to teach: For food, and not for a remedy [melugma], as it is taught in a baraita: For food and not for a remedy. The baraita continues: Do you say: For food and not for a remedy, or perhaps it is only: For food and not for laundering? When the verse says: “For you,” for laundering is already stated as permitted since it includes all one’s bodily needs. How, then, do I uphold that which the verse states: “For food”? It is: For food, and not for a remedy. And should one ask: What did you see that led you to include the use of Sabbatical-Year produce for laundering and to exclude the use of Sabbatical-Year produce as a remedy?
רש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה מ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוכה מ., ר׳ חננאל סוכה מ., הערוך על סדר הש"ס סוכה מ., רש"י סוכה מ., תוספות סוכה מ., בעל המאור סוכה מ. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם סוכה מ. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד מהדורה תנינא סוכה מ., המאורות סוכה מ. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי סוכה מ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה מ. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א סוכה מ., מהרש"ל חכמת שלמה סוכה מ., מהרש"א חידושי הלכות סוכה מ., פני יהושע סוכה מ., רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה מ. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה מ., אסופת מאמרים סוכה מ.

Sukkah 40a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 40a, R. Chananel Sukkah 40a, Collected from HeArukh Sukkah 40a, Rashi Sukkah 40a, Tosafot Sukkah 40a, Baal HaMaor Sukkah 40a, Raavad Katuv Sham Sukkah 40a, Tosefot Rid Second Recension Sukkah 40a, HaMeorot Sukkah 40a, Meiri Sukkah 40a, R. Avraham of Montpellier Sukkah 40a, Ritva Sukkah 40a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 40a, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 40a, Penei Yehoshua Sukkah 40a, Reshimot Shiurim Sukkah 40a, Steinsaltz Commentary Sukkah 40a, Collected Articles Sukkah 40a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144