×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) פְּרַשְׁתְּבִינָא דְּפוּמְבְּדִיתָא קָאֵי לֵיהּ לְאַדָּא דַּיָּילָא עַד פַּלְגֵיהּ וְכוּלֵּי עָלְמָא קָאֵי לִפְרַשְׁתְּבִינָא דְּפוּמְבְּדִיתָא עַד חַרְצֵיהּ.
and when the governor [parashtevina] of Pumbedita would stand next to Adda the attendant, he would reach only half of his height. And when everyone else in the world would stand next to the governor of Pumbedita, they would reach only his loins [ḥartzeih].
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פי⁠[ש]⁠תכ⁠[נ]⁠אא דפום בדיתא קאיי לאדא דיאלא עד חרציה, כולי עלמא קימי לפושתיכנא עד פלגיה.
א. עד סוף הקטע, כבכי״ר ב׳ ובערוך. ולפנינו, פרשתבינא דפומבדיתא קאי לאדא דיילא עד פלגיה, וכולי עלמא קאי לפרשתבינא דפומבדיתא עד חרציה.
ערך פשתיכנא
פשתיכנאאדפומבדיתא קאי ליה לאדא דיילא עד חרציה (נדה כה.) פי׳ אדם בעל קומה ששמו כך:
א. [נאמע.]
פרשתבינא – שם האיש.
פרשתבינא – פ״ה שם איש וכן בערוך ואינו כן דאם כן ה״ל למימר מפומבדיתא אלא פרשב״ם לשון פרנסות וממשלה.
פושתיכנא דפום בדיתא. פרש״י שכך שמו וקשה דה״ל למימר מפום בדיתא אלא לשון ממשלה ופרנסות היא:
פרשתבינא [מושל העיר] פומבדיתא קאי ליה [היה עומד לו] בצידו של אדא דיילא, והיה מגיע רק עד פלגיה [מחציתו], וכולי עלמא קאי לפרשתבינא דפומבדיתא [שהכל היו עומדים לצידו של מושל פומבדיתא] זה, והיו מגיעים רק עד חרציה [מתניו]. ומכאן נסיק כמה גבוה היה אבא שאול, וכמה ענק היה גלגל עין זה של אבשלום.
and when the governor [parashtevina] of Pumbedita would stand next to Adda the attendant, he would reach only half of his height. And when everyone else in the world would stand next to the governor of Pumbedita, they would reach only his loins [ḥartzeih].
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) שָׁאֲלוּ לִפְנֵי רַבִּי הַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר מָלֵא בָּשָׂר מַהוּ אָמַר לָהֶם לֹא שָׁמַעְתִּי.

§ The students asked Rabbi Yehuda HaNasi: In the case of a woman who discharges a gestational sac full of flesh, what is the halakha? Does she have the impurity of a woman after childbirth? Rabbi Yehuda HaNasi said to them: I have not heard from my teachers the halakha in this case.
ר׳ חננאלתוספותרמב״ןתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאלו לר׳, המפלת שפיר מלא בשר מהו, אמ׳ לא שמעתי, אמר ר׳ ישמעאל ביר׳ יוסי לפני⁠[ו], כך אמר אבה, מלא דם טמאה משום נידה, מלא בשר טמאה משום לידה. אמ׳ ליה ר׳, אילו דבר חדש אמרת לנו משמא דאבוך שמענוך, (תשהא) [השתא] מדקמיתא כיחיד⁠[א]⁠ה קאמ׳ (אפיר׳ שפיר בלש׳ אלערב, אלגישא. שיליה, אלכשימהב) לה, [כס]⁠ומכוס משום ר׳ מאיר, [האי נ]⁠מי שמא כר׳ יהושע אמרה. דתניא. המפלת שפיר שאינ⁠[ו] מרוקם, ר׳ יהושע אומ׳ ולד, וחכמ׳ אומ׳ אינו ולד. ולית [הי]⁠ל׳ כר׳ [יה]⁠ושע.
א. ככל הנראה מדובר בגליון שהוכנס לתוך הפירוש שלא במקומו.
ב. באוצר הגאונים ברכות חלק הפירושים עמ׳ 109 הערה ב מגיה ר״ב לוין, אלמשימה. ובפירוש הגאונים לטהרות: שיליא משימה בט׳יית.
מלא בשר מהו – ממתני׳ דקתני מלא דם ומלא מים ליכא למפשט דדילמא הא מלא בשר חוששת אבל ודאי ולד לא הוי א״נ הא דלא חשיב משום דבפלוגתא לא מיירי.
המפלת שפיר מלא בשר נימוחא מהו – פי׳, קא מיבעיא להו, לרבנן דפליגי עליה דר׳ יהושע, מיפלגי נמי בבשר נימוח או לא. אמר להם לא שמעתי, אמר לפניו ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי משום אביוב, כך אמר אבא מלא דם טמאה נדה מלא בשר טמאה לידה, שהיה ר׳ ישמעאל סבור שלא אמר אביו כדברי היחיד. ולפיכך דחה רבי ואמר שמא כדברי ר׳ יהושע אמרה, וזה שאמר מלא בשר לאו דוקא, אלא ה״ה למחוי עכורג, ולא [פי׳] בשר אלא להוציא צלול אפילו לר׳ יהושע. ויש שגורסיןד בה כמאן כסומכוס מדהא כיחידאה הא נמי דילמא כר׳ יהושע אמרה, ואינו בספרים.
וא״ת כיון שרבי לא קבלה אפילו בבשר נימוח שיהא ולד, ריב״ל מנין לו דקאמרי בצלול מחלוקת אבל בעכור ד״ה ולדה. זה אינה שאלה דריב״ל כר׳ יוסי ס״ל, וקסבר, ר׳ יוסי לרבנן אמרה, כדסבר נמי ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי. ועוד דכיון דרבי לא שמעתי אמר, אינה תשובה לדברי ריב״ל, שאם ר׳ לא שמע ריב״ל שמע, לא ראינוה אינה ראיהו.
וי״א אין אומרים בדברים אלו זו דומה לזו, שאפשר למימר עכור ולד ובשר נימוח שמא אינו ולד, ואיכא למימר נמי איפכא, ולפיכך נחלקו בכולןז.
א. כנראה שכך היתה גי׳ רבנו, ועי׳ מ״מ פ״י מאיסו״ב ה״ד.
ב. לפנינו ליתא.
ג. מרבנו משמע דס״ל כרש״י דצלול ועכור במים קאי ולא בבשר, ודלא כתוד״ה מחלוקת. ומה שהקשו בתוס׳ וכי עדיף ממלאה דם [עי׳ מהרש״א וסד״ט] כתב רש״י דר׳ יהושע מודה במלא דם דלאו ולד הוא דדם מוכיח עליו.
ד. כ״ה גירסת ספרנו.
ה. לתי׳ זה הסברא דבשר נימוח הוי יותר גדר ולד מעכור. ומה שכ׳ רבנו דבעכור ד״ה ולד, בגמ׳ הוי בעיא עי׳ על״נ.
ו. כתובות כג, א.
ז. עי׳ רשב״א וריטב״א.
שפיר מלא בשר מהו. ממתניתין דקתני מלא דם ומלא מים ליכא למיפשט דמשמע הא מלא בשר טמאה לידה משום דאיכא למימר הא מלא בשר חוששת אבל ודאי לא או א״נ אפילו חוששת אינה והאי דלא חשיב ליה משום דבפלוגתא לא קא מיירי:
לא שמעתי – וא״ת והא שמיע ליה בריתא דבסמוך כר׳ יהושע וי״ל דלא ידע פי׳ שפיר אי בצלול פליגי או אפי׳ בעכור או אפי׳ במלא בשר.
א שנינו במשנתנו דין המפלת שפיר המלא מים או דם או גנונים. ובענין דומה שאלו התלמידים היושבים לפני רבי: המפלת שפיר מלא בשר מהו דינה לענין טומאת לידה? אמר להם: לא שמעתי מפי רבותי.
§ The students asked Rabbi Yehuda HaNasi: In the case of a woman who discharges a gestational sac full of flesh, what is the halakha? Does she have the impurity of a woman after childbirth? Rabbi Yehuda HaNasi said to them: I have not heard from my teachers the halakha in this case.
ר׳ חננאלתוספותרמב״ןתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר לְפָנָיו ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי כָּךְ אָמַר אַבָּא מָלֵא דָּם טְמֵאָה נִדָּה מָלֵא בָּשָׂר טְמֵאָה לֵידָה.

Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to him: This is what my father, i.e., Rabbi Yosei ben Ḥalafta, one of Rabbi Yehuda HaNasi’s teachers, said: If a woman discharged a gestational sac full of blood, she is impure with the impurity of a menstruating woman. If it is full of flesh, she is impure with the impurity of a woman after childbirth.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר לפניו ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי: כך אמר אבא (ר׳ יוסי בן חלפתא, שהיה מרבותיו של רבי): הפילה שפיר מלא דםטמאה טומאת נדה, ואם הפילה שפיר מלא בשר — הריהי טמאה טומאת לידה.
Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to him: This is what my father, i.e., Rabbi Yosei ben Ḥalafta, one of Rabbi Yehuda HaNasi’s teachers, said: If a woman discharged a gestational sac full of blood, she is impure with the impurity of a menstruating woman. If it is full of flesh, she is impure with the impurity of a woman after childbirth.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״לאָמַר לֹיה אִילְמָלֵי דְּבַר חָדָשׁ אָמַרְתָּ לָנוּ מִשּׁוּם אָבִיךָ שְׁמַעְנוּךָ עַכְשָׁיו.

Rabbi Yehuda HaNasi said to him: If you had told us an entirely new statement in the name of your father, no part of which was also stated by another Sage, we would have listened to you, i.e., we would have accepted the statement as halakha. But now that you stated two halakhot, one with regard to a woman who discharged a gestational sac full of blood, and the other with regard to a woman who discharged a gestational sac full of flesh, the entire statement cannot be accepted as halakha.
רשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמא כר׳ יהושע אסרה ואין הלכה כר׳ יהושע דתניא המפלת שפיר שאינו מרוקם וכו׳. וא״ת היכי א״ר לא שמעתי דהא ברייתא שמיעא ליה. י״ל דר׳ ברייתא ודאי שמיע ליה אלא דלא שמע פלוגתייהו במאי אי בשאינו מלא בשר או דילמא אפילו במלא בשר ודחה הא דר׳ ישמעאל דדילמא כיחידאה אמרה משום דאמר אידך נמי כסומכוס ומלא בשר דנקט ר׳ יוסי ה״ה לעכור ולא פירש בשר אלא לאפוקי צלול.
שמא כר׳ יהושע אמרה – ק״ל ואמאי נימא דס״ל דלאו כהלכתא י״ל דמשום דמאי דקאמר מלאה דם טמאה נדה והוי נמי כסומכוס דהוי יחידאה ומי׳ ריב״ל משמע דקבלה לסהודתיה דר׳ ישמעאל בר יוסי ומשמע ליה דרבנן אמרה וכהלכתא ומש״ה קאמר דבצלול פליגי או אפשר דעכור עדיף טפי ממלא בשר או איפכא ולפי׳ נחלקו בכולן שאין או׳ כדברים אלו זו דומה לזו תיובתא ולית ליה השתא מאי דאמ׳ לקמן דקרא אסמכתא בעלמא והא דאקשי ליה רבא לרב נחמן ממה שאמר סימן ולד וכו׳ פרש״י ז״ל דמשנה היא בפ׳ הלוקח בהמה מן הנכרי דמ׳ בכורות ואשטמתי׳ למר״ן ז״ל דר׳ יהושע לא איירי במשנה ודר׳ יהושע כמתני׳ היא וכמו שכתבו התוס׳.
בד״ה כר׳ יהושע כו׳ לחודיה מטמא משום. לידה ויחידאה היא ודלמא אפי׳ במלא בשר פליגי כיון דאינו מרוקם מעולם לא היה ולד ואע״ג דפליג ר׳ יהושע בשפיר לחודה במלא דם מודה דלא ולד הוא דדם מוכיח עליו כצ״ל והס״ד:
אמר ליה [לו]: אילמלי (אילו) מסורת זו שבידיך היתה כולה דבר חדש (שלא אמרו חכם אחר), ואותה בלבד אמרת לנו משום (בשם) אביךשמענוך (היינו מקבלים ממך). ואולם עכשיו שאמרת לנו בשמו שני דברים, דין המפלת שפיר מלא דם ודין המפלת שפיר מלא בשר —
Rabbi Yehuda HaNasi said to him: If you had told us an entirely new statement in the name of your father, no part of which was also stated by another Sage, we would have listened to you, i.e., we would have accepted the statement as halakha. But now that you stated two halakhot, one with regard to a woman who discharged a gestational sac full of blood, and the other with regard to a woman who discharged a gestational sac full of flesh, the entire statement cannot be accepted as halakha.
רשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מִדְּהָא קַמַּיְיתָא כִּיחִידָאָה קָאָמַר כְּסוֹמְכוֹס שֶׁאָמַר מִשּׁוּם ר״מרַבִּי מֵאִיר הָא נָמֵי שֶׁמָּא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֲמָרָהּ וְאֵין הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

Rabbi Yehuda HaNasi explains: From the fact that Rabbi Yosei said this first clause of his statement, with regard to a gestational sac full of blood, in accordance with an individual opinion, i.e., in accordance with the opinion of Sumakhos, who said in the name of Rabbi Meir that the woman is impure, contrary to the opinion of the other Sages, it follows that with regard to this latter statement as well, with regard to a gestational sac full of flesh, one can say that perhaps Rabbi Yosei said it in accordance with the opinion of another individual Sage, Rabbi Yehoshua. And the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.
רש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כסומכוס – בריש פירקין דם שבתוך החתיכה מטמא משום נדה ויחידאה היא.
כר׳ יהושע אמרה – דמשום עור שפיר לחודיה מטמא [משום לידה ויחידאה היא דדילמא אפילו במלא בשר פליגי כיון דאינו מרוקם מעולם לא היה ולד ואע״ג דפליג רבי יהושע בשפיר לחודיה במלא דם מודה דלאו ולד הוא דדם מוכיח עליו].
כסומכוס – וא״ת ואם שפיר מלא דם הוי כחתיכה שבתוכה דם שפיר מלא בשר נמי להוי כחתיכה של בשר דאמר בפירקין דאינה טמאה לידה כשאין בה עצם ויש לומר דשפיר דמיא לולד טפי מחתיכה וטמא אפילו אין בה עצם אע״ג דבמלא דם שניהם שוים.
שמא כר׳ יהושע – אע״ג דבעי למימר בסמוך מחלוקת בצלול אבל בעכור דברי הכל ולד רבי נמי מסופק היה בהא דהא קאמר שמא.
הא נמי שמא ר׳ יהושע אמרה. אע״ג דאיכא מ״ד בסמוך מחלוקת בצלול ומיבעיא ליה אי בעכור ד״ה ולד גם ר׳ מסופק בדבר דהא שמא קאמר. ותימה אי כר׳ יהושע אפילו מלא דם נמי תהא טמאה לידה. כלומר דהא בצלול קאמר דהוי ולד ומלא דם לא גרע מצלול ואי הוה מפרשי׳ דעכור וצלול דהיינו ממראה בשר הוה ניחא אבל רש״י פי׳ צלול כמו מים צלולין:
תד״ה שמא כר׳ יהושע אע״ג דבעי למימר כו׳ ר׳ נמי מסופק היה כו׳ עכ״ל דליכא למימר דהך דמלא בשר טמא לידה בצלול איירי ומש״ה מוקי לה כר׳ יהושע דמאי דוחקיה לאוקמיה כר״י דוקא ובצלול נוקמיה בעכור וככ״ע מיהו מצינו למימר דלהכי קאמר שמא דהוה מסופק כיון דקמייתא כיחידאה הך נמי כיחידאה ובצלול או ככ״ע ובעכור:
בד״ה לעיל כסומכוס וא״ת ואם שפיר מלא דם הוי כחתיכה כו׳ דאמר בפרקין דאינה טמאה לידה כו׳ עכ״ל אע״ג דמצינן למימר דהך כשאין בה עצם אינה טמאה לידה אתי כרבנן ולר״י קושטא הוא דשפיר וחתיכה שוין וטמאין לידה ניחא להו לאוקמא אפי׳ כר״י:
מדהא קמייתא כיחידאה קאמר תוך שזו, ההלכה הראשונה, בדין המפלת שפיר מלא דם, כחכם יחיד הוא אמר], כסומכוס שאמר כן משום [בשם] ר׳ מאיר, אף שחלוקים עליו חכמים, הא נמי [בזו, בהלכה השניה, בדין המפלת שפיר מלא בשר גם כן] יש מקום לומר שמא כשיטת חכם יחידי אחר, ר׳ יהושע, אמרה אביך, ואין הלכה כר׳ יהושע.
Rabbi Yehuda HaNasi explains: From the fact that Rabbi Yosei said this first clause of his statement, with regard to a gestational sac full of blood, in accordance with an individual opinion, i.e., in accordance with the opinion of Sumakhos, who said in the name of Rabbi Meir that the woman is impure, contrary to the opinion of the other Sages, it follows that with regard to this latter statement as well, with regard to a gestational sac full of flesh, one can say that perhaps Rabbi Yosei said it in accordance with the opinion of another individual Sage, Rabbi Yehoshua. And the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.
רש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דְּתַנְיָא הַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר שֶׁאֵינוֹ מְרוּקָּם ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר וָלָד וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים אאֵינוֹ וָלָד.

As it is taught in a baraita: In the case of a woman who discharges a gestational sac in which tissue did not develop, Rabbi Yehoshua says: It has the status of an offspring, and the woman has the impurity of a woman after childbirth; and the Rabbis say: It is not an offspring, and the woman is pure. The opinion of Rabbi Yosei that a woman who discharged a gestational sac full of flesh is impure might be in accordance with the ruling of Rabbi Yehoshua, which is not accepted as halakha, since the majority of the other Sages disagree with him. Therefore, the halakha cannot be decided in accordance with either part of the statement of Rabbi Yosei.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא כן שנויה ברייתא], המפלת שפיר שאינו מרוקם (שטרם נרקמה בו צורת עובר לאיבריו) — ר׳ יהושע אומר: אף שטרם נרקמו איבריו הריהו נחשב ולד בשל עורו, וטמאה אמו בטומאת לידה. וחכמים אומרים: כיון שלא נרקמו איבריו, אינו נחשב כולד. ומעתה יש מקום לומר שכשיטת ר׳ יהושע אמר אביך ר׳ יוסי את דבריו בענין השפיר המלא בשר, שנחשב לוולד, וכיון שחלוקים חכמים על ר׳ יהושע, ואין הלכה כמותו, אפשר שאף מסורת זו שבידך אין הלכה כמותה.
As it is taught in a baraita: In the case of a woman who discharges a gestational sac in which tissue did not develop, Rabbi Yehoshua says: It has the status of an offspring, and the woman has the impurity of a woman after childbirth; and the Rabbis say: It is not an offspring, and the woman is pure. The opinion of Rabbi Yosei that a woman who discharged a gestational sac full of flesh is impure might be in accordance with the ruling of Rabbi Yehoshua, which is not accepted as halakha, since the majority of the other Sages disagree with him. Therefore, the halakha cannot be decided in accordance with either part of the statement of Rabbi Yosei.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אוֹשַׁעְיָא מַחְלוֹקֶת בְּעָכוּר אֲבָל בְּצָלוּל דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ וָלָד ור׳וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בְּצָלוּל מַחְלוֹקֶת.

Rabbi Shimon ben Lakish says in the name of Rabbi Oshaya: The dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis applies in a case where the amniotic fluid is turbid, as Rabbi Yehoshua holds that the turbidity indicates that there was likely an embryo in the sac that liquefied. But in a case where the amniotic fluid is clear, everyone agrees that the discharged sac is not considered an offspring. And Rabbi Yehoshua ben Levi says: The dispute applies in a case where the amniotic fluid is clear.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעכור – מה שבתוכו עכור דאיכא למימר ולד היה ונימוח.
בצלול – שהוא מלא מים צלולין.
ר׳ יהושע בן לוי אומר בצלול מחלוקת. וא״ת כיון דר׳ לא שמיעא ליה אפילו במלא בשר מנין ליה לריב״ל דבעכור מודו רבנן דטמאה י״ל אע״ג דר׳ לא שמיע ליה, לר׳ יהושע בן לוי דר׳ יוסי שמיע ליה ואליבא דרבנן אמרה, וכסברה דר׳ ישמעאל נמי, דהוה סבר דאבוה אליבא דרבנן אמרה דלא שביק רבנן ואמר כיחידאה, ויש אומרים שאין אומרים באלו זו דומה לזו דדילמא טפי עדיף עכור ממלא בשר ואיכא למימר איפכא ולפיכך נחלקו בכולן.
ב ובהסבר מחלוקת זו שבין ר׳ יהושע וחכמים, אמר ר׳ שמעון בן לקיש משום [בשם] ר׳ אושעיא: מחלוקת זו הריהי דווקא בשפיר שטרם נרקמו איבריו, ומי השפיר עכור. שלדעת ר׳ יהושע מסתבר שהיה בשפיר ולד, ונימוח, והרי אלו מימיו, והאשה טמאה לידה. ולדעת חכמים אין בכך כדי להוכיח. אבל במקרה שמי השפיר הינם צלול — לדברי הכל, ואף לר׳ יהושע, אינו נחשב לולד. ור׳ יהושע בן לוי אמר: דווקא בצלול היא המחלוקת שבין ר׳ יהושע וחכמים.
Rabbi Shimon ben Lakish says in the name of Rabbi Oshaya: The dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis applies in a case where the amniotic fluid is turbid, as Rabbi Yehoshua holds that the turbidity indicates that there was likely an embryo in the sac that liquefied. But in a case where the amniotic fluid is clear, everyone agrees that the discharged sac is not considered an offspring. And Rabbi Yehoshua ben Levi says: The dispute applies in a case where the amniotic fluid is clear.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִיבַּעְיָא לְהוּ בְּצָלוּל מַחְלוֹקֶת אֲבָל בְּעָכוּר דִּבְרֵי הַכֹּל וָלָד אוֹ דִּלְמָא בֵּין בָּזֶה וּבֵין בָּזֶה מַחְלוֹקֶת תֵּיקוּ.

A dilemma was raised before the Sages: What does Rabbi Yehoshua ben Levi mean? Does he mean that the dispute applies only in a case where the amniotic fluid is clear, but in a case where it is turbid, everyone agrees that it has the halakhic status of an offspring? Or perhaps Rabbi Yehoshua ben Levi means that the dispute applies in this case and in that case, i.e., the Rabbis hold that the sac does not have the status of an offspring even if the amniotic fluid is turbid. The Gemara concludes that the dilemma shall stand unresolved.
ר׳ חננאלתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אאיבעיא להו. בשפיר צלול מחלוקת ר׳ יהושע ו⁠[ח]⁠כמ׳, אבל עכור דברי הכל ולד. או דילמא בין זה ובין זה מחלוקת, [תיק]⁠ו. אמ׳ ריש לקישב, מחלוקת בעכור, אבל בצלול דברי הכל אי⁠[נו ו]⁠לד. ר׳ יהושע בן לוי אמ׳ בצלול מחלוקת. ומותבינן עלי⁠[ה דר]⁠יש לקיש מיהא, את זה דרש ר׳ יהושע בן חנניה, ויעש יי׳ [א]⁠להים לאדם ולאשתו וג׳, [מלמד שאין הקב״ה] עושה עור לאדם אלא אם כן נוצר.⁠ג אי אמרת [בשלמא] בצלול [מ]⁠חלוקת, משום הכי איצטריך קרא, אלא אי אמר⁠[ת בעכור מחלוק]⁠ת, למה לי קרא, סברא הוא, אלא לאו שמע מינה ב⁠[צלול מחל]⁠וקת.
א. לפנינו בגמרא הסדר, אמר ריש לקיש וכו׳ ור׳ יהושע בן לוי אמר וכו׳. איבעיא להו וכו׳. והיינו דאיבעיא להו אליבא דר׳ יהושע בן לוי. ולגרסת ר״ח אפשר דסתמא דגמרא הוא דבעיא לה, וכדי לפרש דברי רבי שאמר שמא כר׳ יהושע אמרה, וכמו שכתבו התוס׳ דמספקא ליה לרבי אם מודים חכמים לר׳ יהושע בעכור. ובעבודה זרה דף סח,א הביאו תוס׳ סוגייתנו למה שכתבו שם דאשכחן בגמרא שעלתה בבית המדרש בתיקו ושוב פשטוה. ואולי כוונתם להמשך הגמרא מר כמאן סבירא ליה. אבל הא דאותבינן לריש לקיש ורב נחמן אינו מענין האבעיא אליבא דר׳ יהושע בן לוי שעלתה בתיקו.
ב. לפנינו, משום ר׳ אושעיא. וכן הוא בהמשך הסוגיא: הא ר׳ אושעיא.
ג. לפנינו נוסף, אלמא בעור תליא מילתא לא שנא עכור ולא שנא צלול. ולכאורה כפילות לשון הוא. ובק״ג איתא, ס״א אי אמרת בשלמא וכו׳.
מחלוקת בצלול – פ״ה מלא מים וכן משמע וקשה וכי עדיף ממלאה דם דאמר לעיל דטמאה נדה ולא לידה אפי׳ לרבי יהושע לכך נראה לפרש דצלול ועכור היינו בשר עכור ובשר צלול.
בד״ה מחלוקת בצלול פ״ה מלא מים כו׳ וכי עדיף ממלאה דם כו׳ אפילו לר״י כו׳ עכ״ל ולא בעי למימר דר״י אפילו במלאה דם מטמא לידה אלא דר׳ יוסי לא סבר כוותיה בצלול אלא בעכור דאם כן לא הוה קאמר רבי שמא כר״י אמרה דהא במלאה דם סבר נמי כרבנן וק״ל:
ודנו התלמידים בהבנת הסברו, וזו השאלה שאיבעיא להו [נשאלה להם]: מה כוונת דבריו של ר׳ יהושע בן לוי, האם דווקא בצלול היא המחלוקת שבין ר׳ יהושע לחכמים, אבל בעכור — לדברי הכל, ואף לשיטת חכמים, הרי זה נחשב ולד, או דלמא [שמא] בין בזה (בעכור) ובין בזה (בצלול) מחלוקת, שאף בעכור סבורים חכמים שאינו ולד. והשמיענו ר׳ יהושע בן לוי שר׳ יהושע סובר שאף בצלול הרי זה נחשב ולד. ונותרה שאלה זו ללא ממענה, ומסכמים: תיקו [תעמוד] במקומה, ללא פתרון. ודנים עתה בהסבריהם של ריש לקיש ור׳ יהושע בן לוי במחלוקת ר׳ יהושע וחכמים.
A dilemma was raised before the Sages: What does Rabbi Yehoshua ben Levi mean? Does he mean that the dispute applies only in a case where the amniotic fluid is clear, but in a case where it is turbid, everyone agrees that it has the halakhic status of an offspring? Or perhaps Rabbi Yehoshua ben Levi means that the dispute applies in this case and in that case, i.e., the Rabbis hold that the sac does not have the status of an offspring even if the amniotic fluid is turbid. The Gemara concludes that the dilemma shall stand unresolved.
ר׳ חננאלתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מֵיתִיבִי אֶת זוֹ דָּרַשׁ ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא {בראשית ג׳:כ״א} וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כׇּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם מְלַמֵּד שֶׁאֵין הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עוֹר לָאָדָם אֶלָּא א״כאִם כֵּן נוֹצַר.

The Gemara raises an objection to the opinion that the dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis applies only in a case where the amniotic fluid is turbid. It is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua ben Ḥananya, who is the same Rabbi Yehoshua who disagrees with the Rabbis with regard to the case of a woman who discharges a gestational sac in which tissue did not develop, taught this following proof for his opinion that the woman is impure: It is stated: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skins, and clothed them” (Genesis 3:21). This teaches that the Holy One, Blessed be He, does not make skin for a person unless he is already created, as God first created Adam and Eve, and then gave them skin. Consequently, the existence of a gestational sac proves that there is an offspring.
תוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאין הקב״ה עושה עור כו׳ – דכתנות עור בעור אדם מיירי כדמתרגמינן על משך בשריהון.
שאין הקב״ה עושה עור לאדם כו׳. דכתנות עור מתרגמינן על משך בשריהון ובעור אדם איירי קרא ש״מ דעיקר יצירת אדם בעור קאי מדתלי כתנות בעור האדם:
גמ׳ מיתיבי את זו דרש ר״י כו׳ ש״מ בצלול מחלוקת ש״מ כו׳ יראה דלא קאמר תיובתא למ״ד בצלול ד״ה אינו ולד משום למאי דמסיק דכן א״ר נחמן דבצלול ד״ה אינו ולד ומותביה רבא עד דמסיק ומי מספקא ליה והא קרא קאמר ומשני אסמכתא בעלמא הוא דהשתא איכא למימר נמי דבעכור דוקא מחלוקת מסברא וקרא אסמכתא בעלמא וק״ל:
מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא, את זו דרש ר׳ יהושע בן חנניא: ״ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם״ (בראשית ג, כא) — הרי מלמד כתוב זה שאין הקדוש ברוך הוא עושה עור לאדם אלא אם כן נוצר תחילה האדם, שקודם נוצרו האדם ואשתו, ורק לאחר מכן ניתן להם העור (״לאדם ולאשתו כתנות עור״).
The Gemara raises an objection to the opinion that the dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis applies only in a case where the amniotic fluid is turbid. It is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua ben Ḥananya, who is the same Rabbi Yehoshua who disagrees with the Rabbis with regard to the case of a woman who discharges a gestational sac in which tissue did not develop, taught this following proof for his opinion that the woman is impure: It is stated: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skins, and clothed them” (Genesis 3:21). This teaches that the Holy One, Blessed be He, does not make skin for a person unless he is already created, as God first created Adam and Eve, and then gave them skin. Consequently, the existence of a gestational sac proves that there is an offspring.
תוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אַלְמָא בְּעוֹר תַּלְיָא מִילְּתָא לָא שְׁנָא עָכוּר ול״שוְלָא שְׁנָא צָלוּל.

Evidently, according to Rabbi Yehoshua the matter of whether or not an embryo is considered offspring is dependent on whether or not there is skin, and there is no difference whether the amniotic fluid is turbid, and there is no difference whether it is clear.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונסיק מכאן: אלמא [הרי איפוא]: לשיטת ר׳ יהושע (הוא ר׳ יהושע בן חנניה שדרש כן) בעור תליא מילתא [תלוי הדבר], ולא שנא [משנה] הדבר אם מימי השפיר עכור ולא שנא [משנה] אם הוא צלול.
Evidently, according to Rabbi Yehoshua the matter of whether or not an embryo is considered offspring is dependent on whether or not there is skin, and there is no difference whether the amniotic fluid is turbid, and there is no difference whether it is clear.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּצָלוּל מַחְלוֹקֶת הַיְינוּ דְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּעָכוּר מַחְלוֹקֶת לְמָה לִי קְרָא סְבָרָא בְּעָלְמָא הוּא אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ בְּצָלוּל מַחְלוֹקֶת שְׁמַע מִינַּהּ.

Granted, if you say that the dispute applies in a case where it is clear, that is why it was necessary for Rabbi Yehoshua to derive from a verse that an embryo that has skin is considered an offspring. But if you say that the dispute applies in a case where the amniotic fluid is turbid, but Rabbi Yehoshua concedes that the woman is pure if it is clear, why do I need a verse to teach that if the amniotic fluid is turbid the woman is impure? It is logical that where the amniotic fluid is turbid there was probably an embryo that liquefied. Rather, conclude from it that the dispute applies in a case where the amniotic fluid is clear. The Gemara concludes: Conclude from it that this is correct.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היינו דאיצטריך קרא – לרבי יהושע דמשום עור לחודיה הוי ולד.
אלא אי אמרת – טעמא דרבי יהושע משום דעכור הוא ואיכא למימר נימוח ולאו משום עור קרא ל״ל.
אלא לאו בצלול מחלוקת – ותיובתא דר״ל.
ומעתה, אי אמרת בשלמא [זה נוח אם אומר אתה] כהסבר ר׳ יהושע בן לוי במחלוקת ר׳ יהושע וחכמים שבצלול היא המחלוקת בין ר׳ יהושע לחכמים, — הרי איפוא שלשיטת ר׳ יהושע נחשב השפיר כולד, בין בצלול ובין בעכור, והיינו דאיצטריך קרא [זהו שהוצרך הכתוב] להשמיענו שכל שיש בו עור הריהו נחשב ולד. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] כהסברו של ריש לקיש בשיטת ר׳ יהושע שבעכור היא המחלוקת בין ר׳ יהושע לחכמים, אבל בצלול מודה ר׳ יהושע שאינו נחשב ולד — למה לי קרא [כתוב] להשמיענו זאת? והלא סברא בעלמא [סתם] הוא, שנחשב ולד, ותטמא בו אמו בטומאת לידה! אלא שמע מינה [למד ממנה, מכאן] כי בצלול היא המחלוקת שבין ר׳ יהושע וחכמים, וכהסברו של ר׳ יהושע בן לוי. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד ממנה] שכך הוא.
Granted, if you say that the dispute applies in a case where it is clear, that is why it was necessary for Rabbi Yehoshua to derive from a verse that an embryo that has skin is considered an offspring. But if you say that the dispute applies in a case where the amniotic fluid is turbid, but Rabbi Yehoshua concedes that the woman is pure if it is clear, why do I need a verse to teach that if the amniotic fluid is turbid the woman is impure? It is logical that where the amniotic fluid is turbid there was probably an embryo that liquefied. Rather, conclude from it that the dispute applies in a case where the amniotic fluid is clear. The Gemara concludes: Conclude from it that this is correct.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְכֵן אָמַר ר״נרַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ מַחְלוֹקֶת בְּעָכוּר אֲבָל בְּצָלוּל דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ וָלָד.

And likewise, just as Rabbi Oshaya interprets the dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis as referring to a case where the amniotic fluid is turbid, Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis applies in a case where the amniotic fluid is turbid; but in a case where the amniotic fluid is clear, everyone agrees that the discharged sac is not considered an offspring.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ רב נחמן אמ׳ רבה בר אבוה, מחלוקת בשפיר [עכור, אבל ב]⁠צלול דברי הכל אינו ולד. אותיביה רבא לרב נחמן, [תנן, אלא אמר]⁠ו [ס]⁠ימן הוולד בבהמה דקה טינוף, ובגסה [ש]⁠יליא, [ובא]⁠שה שפיר ושיליא. ואילו שפיר בבהמה לא פטר מבכור⁠[ה], מאי טעמ׳, דבאדם הכיא קרא שפיר ואפילו צלול, כדדרש ר׳ יהושע בן חנניה כול׳ב.
א. צ״ל, רבי.
ב. השמיט את מה שהשיב לו רב נחמן, דמספקא ליה וקרא אסמכתא בעלמא.
ומעירים: וכן כהסברו זה של ריש לקיש במחלוקת ר׳ יהושע וחכמים, אמר רב נחמן שכך אמר רבה בר אבוה: מחלוקת זו היא דווקא במפלת שפיר עכור, אבל במפלת שפיר צלול — לדברי הכל אינו ולד.
And likewise, just as Rabbi Oshaya interprets the dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis as referring to a case where the amniotic fluid is turbid, Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis applies in a case where the amniotic fluid is turbid; but in a case where the amniotic fluid is clear, everyone agrees that the discharged sac is not considered an offspring.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לר״נלְרַב נַחְמָן אֶלָּא אָמְרוּ בסִימָן וָלָד בִּבְהֵמָה דַּקָּה טִינּוּף בְּגַסָּה שִׁלְיָא גבְּאִשָּׁה שָׁפִיר וְשִׁלְיָא.

Rava raised an objection to the opinion of Rav Naḥman from a mishna that specifies the obligations that apply to firstborn animals (Bekhorot 19b):But the Sages said that not only does a viable offspring exempt any subsequent offspring from being counted a firstborn, but the same applies to an indication of the offspring that is discharged from the womb. The indication in a small animal is a murky discharge from the womb, in a large animal it is the emergence of an afterbirth, and in a woman the indication is a gestational sac or an afterbirth.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אמרו – רישא בבכורות פרק הלוקח בהמה מן העובד כוכבים (דף יט:) לענין לפטור את שבא אחריו מתורת בכור.
טינוף – לאחר שקבלה מן הזכר ונוצר הולד נימוח וזב הימנו ויוצא והולך ואותו טינוף פוטרתה מן הבכורה.
שפיר ושליא – או שפיר או שליא.
סימן ולד בבהמה דקה טינוף – האי טינוף הוא ולד עצמו ולא דמי לטינוף דלקמן דרוב בהמות מטנפות דהתם טינוף של אחר יצירת הולד.
הא דאקשינן ליה: רבא לרב נחמן אלא אמרו סימן הולד בבהמה דקא. לא ממתניתין דהלוקח בהמה מן הנכרי קא פריך דקתני בה א״ל ר׳ עקיבא לר׳ ישמעאל אלא אמרו וכו׳ וכמו שפרש״י ז״ל בפירושיו דההיא ר׳ עקיבא אמרה ומאי פריך מינה לר׳ יהושע אלא ברייתא היא בריש ההוא פירקא ור׳ יהושע היא דאמרה וכדקתני התם (נדה כ.) ת״ר עז בת שנתה ודאי לכהן וכו׳ וכשנאמרו דברים אלו אצל ר׳ יהושע אמר להוציאו אמרו לו ישמעאל טעית אלו בולד בלבד הבהמה נפטרת היה כדבריך אלא אמרו סימן הולד בבהמה וכו׳.
סימן לולד בבהמה דקה טינוף. האי טינוף הוי מיחוי הולד עצמו ולאו כי האי טינוף דאמרינן לקמן רוב היולדות מטנפות דהתם בטינוף שקודם הולד קאמר:
איתיביה [הקשה] על כך רבא לרב נחמן ממה ששנינו במשנה במסכת בכורות שלא רק ולד ממש הנולד לבהמה המבכירה פוטר את הנולד אחריו מן הבכורה, אלא אמרו חכמים שאף סימן ולד פוטר אותו. ומהו סימן ולד זה? בבהמה דקהטינוף (דם מזוהם המופרש מן הרחם) הריהו משמש כסימן לולד שהיה במעיה, ונמחה. ובבהמה גסה — יציאתה של שליא (נרתיק בו נמצא העובר במעי אמו). ואילו סימן לולד באשה — יציאת שפיר וכן יציאת שליא.
Rava raised an objection to the opinion of Rav Naḥman from a mishna that specifies the obligations that apply to firstborn animals (Bekhorot 19b):But the Sages said that not only does a viable offspring exempt any subsequent offspring from being counted a firstborn, but the same applies to an indication of the offspring that is discharged from the womb. The indication in a small animal is a murky discharge from the womb, in a large animal it is the emergence of an afterbirth, and in a woman the indication is a gestational sac or an afterbirth.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאִילּוּ שָׁפִיר בִּבְהֵמָה לָא פָּטַר אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּצָלוּל מַחְלוֹקֶת מִשּׁוּם הָכִי.

Rava infers: And yet the miscarriage of a gestational sac in the case of a large animal does not exempt the animal’s subsequent offspring from being counted a firstborn. Granted, if you say that the dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis applies in a case where the amniotic fluid is clear, it is due to that reason that the mishna differentiates between a large animal and a woman with regard to a gestational sac.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונדייק בדברים אלו: דווקא יציאת שליה פוטרת מן הבכורה את הוולד הנולד אחר כך בבהמה גסה, ואילו יציאת שפיר בבהמה גסה — לא פטר [אינה פוטרת]. ומעתה יש לשאול: אי אמרת בשלמא [זה נוח אם אתה אומר] שבשפיר צלול היא המחלוקת של ר׳ יהושע וחכמים — משום הכי [כך] אפשר להבין מדוע כך הוא הדין בבהמה גסה,
Rava infers: And yet the miscarriage of a gestational sac in the case of a large animal does not exempt the animal’s subsequent offspring from being counted a firstborn. Granted, if you say that the dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis applies in a case where the amniotic fluid is clear, it is due to that reason that the mishna differentiates between a large animal and a woman with regard to a gestational sac.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אִשָּׁה דְּרַבִּי בַּהּ קְרָא פְּטַר בַּהּ שָׁפִיר בִּבְהֵמָה דְּלָא רַבִּי קְרָא לָא פְּטַר בַּהּ שָׁפִיר.

Rava explains: With regard to a woman, as the aforementioned verse: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skins,” includes in the definition of offspring a gestational sac, i.e., skin, one can say that such a gestational sac exempts subsequent births from the obligations of primogeniture. By contrast, in the case of an animal, as the verse does not include a gestational sac in the definition of offspring, discharging a gestational sac does not exempt the animal’s subsequent offspring from being considered a firstborn.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכן באשה דרבי [שריבה] בה קרא [הכתוב] האמור למעלה, ״לאדם ולאשתו כתנות עור״ והרי שבעור תלוי הדבר, שכיון שיש לו עור הריהו נחשב כולד, אף בצלול. ומעתה נאמר: באשה שיש בה לימוד מיוחד זה — פטר [פוטר] בה השפיר את הנולד אחריו מן הבכורה, ואילו בבהמה שלא רבי [ריבה] בה קרא [הכתוב]לא פטר [פוטר] בה השפיר את הנולד אחריו מקדושת בכורה.
Rava explains: With regard to a woman, as the aforementioned verse: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skins,” includes in the definition of offspring a gestational sac, i.e., skin, one can say that such a gestational sac exempts subsequent births from the obligations of primogeniture. By contrast, in the case of an animal, as the verse does not include a gestational sac in the definition of offspring, discharging a gestational sac does not exempt the animal’s subsequent offspring from being considered a firstborn.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּעָכוּר מַחְלוֹקֶת מִכְּדֵי סְבָרָא הוּא מַאי שְׁנָא אִשָּׁה וּמַאי שְׁנָא בְּהֵמָה.

But if you say that the dispute applies in a case where the amniotic fluid is turbid, and Rabbi Yehoshua deems the woman impure due to the likelihood that there was an embryo that liquefied, since this halakha is based on logic, what is different in the case of a woman, and what is different in the case of an animal? Rabbi Yehoshua’s reasoning applies equally to both. Evidently, the dispute applies in a case where the amniotic fluid is clear.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אי אמרת [אומר אתה] שבעכור היא מחלוקת ר׳ יהושע וחכמים, ור׳ יהושע מן הסברה אמר שהשפיר העכור נחשב כולד, ואילו חכמים סבורים שאינו נחשב כולד, מכדי [מכיון] שסברא הוא יסוד שיטותיהם, מאי שנא [במה שונה, מיוחדת] היא האשה שהשפיר פוטר בה את הנולד אחריו, ומאי שנא [ובמה שונה] היא הבהמה שאין השפיר פוטר בה את הנולד אחריו מן הבכורה?
But if you say that the dispute applies in a case where the amniotic fluid is turbid, and Rabbi Yehoshua deems the woman impure due to the likelihood that there was an embryo that liquefied, since this halakha is based on logic, what is different in the case of a woman, and what is different in the case of an animal? Rabbi Yehoshua’s reasoning applies equally to both. Evidently, the dispute applies in a case where the amniotic fluid is clear.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מִי סָבְרַתְּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִפְשָׁט פְּשִׁיט לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ וְאָזֵיל הָכָא לְחוּמְרָא וְהָכָא לְחוּמְרָא.

The Gemara answers: Do you hold that it is obvious to Rabbi Yehoshua that a gestational sac in which the amniotic fluid is turbid has the halakhic status of an offspring? That is not so; rather, Rabbi Yehoshua is uncertain of its halakhic status, and therefore here, in this case, he rules stringently, and there he also rules stringently.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ספוקי מספקא ליה – בעכור גופיה אי ולד הוא אם לאו.
הכא לחומרא והכא לחומרא – גבי בכורת בהמה אמר דלאו ולד הוא ולא פטר את הבא אחריו דאי אמרת פטר קא גזיז ועביד ביה עבודה ודילמא לאו ולד הוא ההוא קמא וקאתי לידי תקלה וגבי טומאת ולד אזיל לחומרא דקאמר ולד הוא וטמאה שבועיים וימי טוהר לא ס״ל דניתיב לה. וגבי בכור אדם דקולא היא דקאמר פטר את הבא אחריו ולא איכפת לן דאין קדושה בבכור אדם אלא ממון כהן ה׳ סלעים וספק ממונא לקולא דכהן הוי מוציא מחברו עליו הראיה.
ודוחים: מי סברת [האם סבור אתה] שר׳ יהושע מפשט פשיט ליה [פשוט לו] שהשפיר העכור נחשב ולד? אין זה כך, אלא ר׳ יהושע ספוקי מספקא ליה [מסופק לו] בדינו של השפיר העכור, ואזיל הכא לחומרא [והולך כאן להחמיר], והכא לחומרא [וכאן להחמיר], ובאופן זה:
The Gemara answers: Do you hold that it is obvious to Rabbi Yehoshua that a gestational sac in which the amniotic fluid is turbid has the halakhic status of an offspring? That is not so; rather, Rabbi Yehoshua is uncertain of its halakhic status, and therefore here, in this case, he rules stringently, and there he also rules stringently.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) גַּבֵּי אִשָּׁה דְּמָמוֹנָא הוּא סְפֵק מָמוֹנָא לְקוּלָּא.

The Gemara elaborates: First of all, with regard to a situation where a woman discharged a gestational sac in which the amniotic fluid was turbid, in which case the obligation of primogeniture is a monetary matter, i.e., the obligation to redeem the newborn child by paying money to a priest, the subsequent births are exempt, in accordance with the principle that uncertainty with regard to monetary matters is treated leniently.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גבי [אצל, בענין] האשה שהפילה שפיר עכור, כיון שענין דממונא [של ממון] הוא, אם חייבים לפדות את הבן הנולד לאחר יציאת שפיר זה — הרי כלל הלכתי הוא שבספק ממונא [ממון] — נוהגים לקולא [להקל], ומן הספק פוטר שפיר זה את הנולד אחריו מפדיונו.
The Gemara elaborates: First of all, with regard to a situation where a woman discharged a gestational sac in which the amniotic fluid was turbid, in which case the obligation of primogeniture is a monetary matter, i.e., the obligation to redeem the newborn child by paying money to a priest, the subsequent births are exempt, in accordance with the principle that uncertainty with regard to monetary matters is treated leniently.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) גַּבֵּי בְּהֵמָה דְּאִיסּוּרָא הוּא דְּאִיכָּא לְגַבֵּי גִּיזָּה וַעֲבוֹדָה סְפֵק אִיסּוּרָא לְחוּמְרָא ה״נהָכִי נָמֵי גַּבֵּי אִשָּׁה סְפֵק טוּמְאָה לְחוּמְרָא.

By contrast, with regard to an animal, in which case firstborn status is a ritual matter, as there are prohibitions involving, i.e., against, shearing the animal’s wool and using the animal for labor before it incurs a blemish, the discharged gestational sac is not considered an offspring and does not exempt subsequent births from the obligations of firstborn status, as uncertainty with regard to ritual matters is treated stringently. So too, with regard to the impurity of a woman who discharged a gestational sac, she is deemed impure, as uncertainty with regard to impurity is treated stringently, which means that for the purposes of this halakha a gestational sac is considered an offspring.
תוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גבי בהמה לחומרא – ואע״ג דקולא הוא שמוציאין ממון מרשות ישראל היינו משום דאי לא יהיב לכהן אתי למשרי בגיזה ועבודה.
גבי בהמה דאיסורא הוא כו׳. ואף לכהן צריך ליתנו ולא אמרינן ספק ממונא לקולא משום דאי לא יהיב ליה אתי למשרייה בגזה ועבודה:
תוס׳ בד״ה גבי בהמה לחומרא ואע״ג דקולא הוא שמוציאין כו׳ עכ״ל דהא קאמרינן בשמעתין ספק ממון לקולא היינו למחזיק שהוא חומרא למוציא והכא גבי בהמה הרי קולא הוא למוציא שמוציאין כו׳ אך קשה לדבריהם דאמאי נימא דהא דקאמר גבי בהמה לחומרא דיהיב ליה לכהן דאימא יאכל במומו לבעלים כדקתני בהך מתני׳ דפרק הלוקח ואם ספק יאכל במומו לבעלים דהשתא ספק ממונא שפיר לקולא ולגבי גיזה ועבודה ספק איסורא לחומרא וכה״ג איתא לקמן בפרקין גבי בהמה שיצאת מלאה ובאה ריקנית כפרש״י שם:
ואילו גבי [אצל] בהמה, שענין דאיסורא [של איסור] הוא דאיכא [שיש] ביחס לולד שיוולד אחריו לבהמה זו, לגבי (לענין) הגיזה והעבודה בו, שכן אין גוזזים ואין עובדים בבכור בהמה — כלל הלכתי הוא: בכל ספק איסורא [איסור] — נוהגים לחומרא [להחמיר]. ולכן אין השפיר העכור פוטר את הנולד אחריו מן הבכורה. והכי נמי גבי [כך גם כן אצל] האשה היולדת שפיר, אף שהקל בה לענין הנתינה לכהן, ביחס לספק טומאה שיש בה — נוהגים בו לחומרא [להחמיר].
By contrast, with regard to an animal, in which case firstborn status is a ritual matter, as there are prohibitions involving, i.e., against, shearing the animal’s wool and using the animal for labor before it incurs a blemish, the discharged gestational sac is not considered an offspring and does not exempt subsequent births from the obligations of firstborn status, as uncertainty with regard to ritual matters is treated stringently. So too, with regard to the impurity of a woman who discharged a gestational sac, she is deemed impure, as uncertainty with regard to impurity is treated stringently, which means that for the purposes of this halakha a gestational sac is considered an offspring.
תוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ וְהָא קְרָא קָאָמַר מִדְּרַבָּנַן וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא.

The Gemara asks: And is Rabbi Yehoshua uncertain about the halakha of a woman who discharges a gestational sac? But doesn’t he cite a verse as proof that the woman has the impurity of one who gave birth? The Gemara answers: Rabbi Yehoshua maintains that the woman is impure by rabbinic law, and the verse he cites is a mere support for this halakha; it is not the actual source.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ ומי מספקא ליה והא קרא קאמר מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה כסומכוס כו׳ ויחידאה היא הס״ד:
ושואלים על הסבר זה: ומי מספקא ליה [והאם מסופק הוא] ר׳ יהושע בעניינה של היולדת שפיר, והא קרא קאמר [והרי מקרא הוא אמר], שממנו למד שנוהגת היא בשפיר ככל היולדת ולד! ומשיבים: דינו זה של ר׳ יהושע הוא רק מדרבנן [מדברי חכמים], וקרא [ומקרא] זה שהביא — אסמכתא בעלמא [סמך בלבד] הוא.
The Gemara asks: And is Rabbi Yehoshua uncertain about the halakha of a woman who discharges a gestational sac? But doesn’t he cite a verse as proof that the woman has the impurity of one who gave birth? The Gemara answers: Rabbi Yehoshua maintains that the woman is impure by rabbinic law, and the verse he cites is a mere support for this halakha; it is not the actual source.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב חֲנִינָא בַּר שֶׁלֶמְיָא לְרַב הָא רַבִּי הָא ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי וְהָא רַבִּי אוֹשַׁעְיָא וְהָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מָר כְּמַאן ס״לסְבִירָא לֵיהּ.

Rav Ḥanina bar Shelamya said to Rav: This is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who told his students that he did not hear from his teachers the halakha in the case of a woman who discharged a gestational sac full of flesh; and this is the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, who cited his father’s opinion that in such a case the woman is impure. And this is the opinion of Rabbi Oshaya, that the dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis applies only in a case where the amniotic fluid is turbid; and finally this is the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, who holds that the dispute applies if the amniotic fluid is clear. In accordance with whose opinion does the Master hold?
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרו ליה לרב, הא רבי, והא ר׳ ישמעאל ביר׳ יוסי, אוהא רבנן, והא ר׳ יהושע, הא ר׳ הושעיא, והא ר׳ יהושע בן ל⁠[וי], מר כמאן סבירא ליה, אמ׳ ליה שאני אומ׳ [ב]⁠ין שפיר צלול בין עכור אין חוששין לוולד, ושמואל אמ׳ בין זה ובין זה חו⁠[ששין. ואזדא שמואל לטעמ׳], דכי אתא רב דימי מנהרדעאב אמ׳ מעולם לא דכו שפירא בנהרדעא, בר משפירא חדא דאתא קמי׳ מר שמואל ומתחג ליה חוט מהאי גיסא וחזייה באידך גייסא, ואמ׳, אם איתה דאיכא ולד לא הוה קליש וזיג כולי האי, וקימא לן כשמואל לחומרא, דהא עבד עובדאד.
א. כבכה״י. ולפנינו בגמרא לא הוזכרו רבנן ור׳ יהושע.
ב. ׳מנהרדעא׳ ליתא לפנינו בגמרא.
ג. כבכי״ר א׳. וק״ג. ולפנינו, דמנח.
ד. יתכן שדברי הר״ח הם המקור למה שכתב הרשב״א בתורת הבית: ואנן קיימא לן בהא כשמואל, דאע״ג שקימא לן כרב באיסורי בין לקולא בין לחומרא, כיון דעבד בה שמואל עובדא ולא דכו מעולם שפיר בנהרדעא, קימא לן דמעשה רב. וזו היא גם דעת הראב״ד בבעלי הנפש שער הפרישה סימן א שכתב: וכיון דשמואל מרא דעובדא ובקי בצורת הולד טפי, הנהיג במקומו לחומרא וכו׳ כל שכן אנן דמבעי לן למיחש. ובמגיד משנה פרק י מהל׳ איסורי ביאה הל׳ ד כתב שלא אמרו מעשה רב במי שמחמיר כפי דעתו, ועיין שם בכסף משנה.
הא רבי – דאמר לעיל לא שמעתי.
והא רבי ישמעאל – דאמר מלא בשר טמאה לידה.
והא רבי אושעיא – דאמר בעכור מחלוקת.
והא רבי יהושע בן לוי – דאמר בצלול מחלוקת.
ג ולאחר שהובאו שיטותיהם השונות של חכמים בדין האשה המפלת שפיר מלא בשר, מביאים מה שאמר ליה [לו] רב חנינא בר שלמיא לרב: הא [זו] היא שיטת רבי שענה לתלמידיו שלא שמע מרבותיו מה דינה של המפלת שפיר מלא בשר. והא [זו] היא שיטת ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי שאמר בשם אביו שהמפלת שפיר מלא בשר טמאה טומאת לידה. והא [וזו] היא שיטת ר׳ אושעיא הסבור שנחלקו ר׳ יהושע וחכמים בשפיר שאינו מרוקם שהוא עכור, ולא שהוא צלול. והא [וזו] היא שיטת ר׳ יהושע בן לוי הסבור שנחלקו ר׳ יהושע וחכמים במפלת שפיר שאינו מרוקם שהוא צלול, ומעתה יש לשאול: מר, כמאן סבירא ליה [אדוני, כשיטת מי הוא סבור]?
Rav Ḥanina bar Shelamya said to Rav: This is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who told his students that he did not hear from his teachers the halakha in the case of a woman who discharged a gestational sac full of flesh; and this is the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, who cited his father’s opinion that in such a case the woman is impure. And this is the opinion of Rabbi Oshaya, that the dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis applies only in a case where the amniotic fluid is turbid; and finally this is the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, who holds that the dispute applies if the amniotic fluid is clear. In accordance with whose opinion does the Master hold?
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) א״לאֲמַר לֵיהּ אֲנִי אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.

Rav said to Rav Ḥanina bar Shelamya: I say that both in this case, where the amniotic fluid is turbid, and in that case, where the fluid is clear, the woman does not need to be concerned that she has the status of a woman who gave birth to an offspring.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחד זה ואחד זה – אחד עכור ואחד צלול.
חוששת – ויושבת ימי טומאה ואין לה ימי טוהר דספק ולד הוא ולא ודאי.
אינה חוששת – וקסבר רב דבעכור מחלוקת [ר״י] ורבנן.
אמר ליה [לו]: אני אומר שאחד זה ואחד זה, שבין שהוא עכור ובין שהוא צלול — האשה המפלת שפיר זה אינה חוששת שהוא ולד.
Rav said to Rav Ḥanina bar Shelamya: I say that both in this case, where the amniotic fluid is turbid, and in that case, where the fluid is clear, the woman does not need to be concerned that she has the status of a woman who gave birth to an offspring.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה חוֹשֶׁשֶׁת וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר מֵעוֹלָם לָא דָּכוּ שָׁפִיר בִּנְהַרְדְּעָא לְבַר מֵהָהוּא שְׁפִירָא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל דְּמַנַּח עֲלֵיהּ חוּט הַשַּׂעֲרָה מֵהַאי גִּיסָא וְחַזְיֵא מֵהַאי גִּיסָא אֲמַר אִם אִיתָא דְּוָלָד הוּאי לָא הֲוָה זִיג כּוּלֵּי הַאי.:

And Shmuel says: In both this case and that case, the woman must be concerned that the discharged gestational sac has the status of an offspring, and therefore she is considered impure like a woman who gave birth. And Shmuel follows his standard line of reasoning here, as when Rav Dimi came and transmitted many halakhic traditions, the latter said: In Neharde’a the Sages never deemed a woman who discharged a gestational sac pure, except for the case of a certain gestational sac that came before Shmuel, who placed a hair on this side of that sac, and it was visible from that side. Shmuel said, based on this test: If it were so, that there was an offspring in the sac, it would not have been so transparent. He therefore deemed the woman pure, but his ruling applied only in that extreme case.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא דכו שפיר – לא טיהרו את המפלת שפיר משבועים ואפי׳ בלידה יבישתא.
נהרדעא – אתריה דשמואל.
זיג – צלול.
ואילו שמואל אמר: אחד זה ואחד זהחוששת. ומסבירים את שיטת שמואל, אזדא [הולך] שמואל לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], דכי אתא כן כאשר בא] רב דימי והביא עמו מסורות הלכתיות רבות, אמר: מעולם לא דכו [טיהרו] חכמים אשה שהפילה שפיר מטומאת לידה בנהרדעא עירו של שמואל, לבר מההוא שפירא דאתא לקמיה [מלבד שפיר אחד שבא לפני] שמואל, דמנח עליה [שהניח עליו] חוט השערה מהאי גיסא [מצד זה] של השפיר, וחזיא מהאי גיסא [וראהו מצד זה], שכל כך שקוף היה השפיר הזה. אמר שמואל: על סמך בדיקה זו: אם איתא [יש] שולד הואי [היה]לא הוה זיג כולי האי [לא היה שקוף כל כך].
And Shmuel says: In both this case and that case, the woman must be concerned that the discharged gestational sac has the status of an offspring, and therefore she is considered impure like a woman who gave birth. And Shmuel follows his standard line of reasoning here, as when Rav Dimi came and transmitted many halakhic traditions, the latter said: In Neharde’a the Sages never deemed a woman who discharged a gestational sac pure, except for the case of a certain gestational sac that came before Shmuel, who placed a hair on this side of that sac, and it was visible from that side. Shmuel said, based on this test: If it were so, that there was an offspring in the sac, it would not have been so transparent. He therefore deemed the woman pure, but his ruling applied only in that extreme case.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) וְאִם הָיָה מְרוּקָּם וְכוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן אֵיזֶהוּ שָׁפִיר מְרוּקָּם אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר דתְּחִלַּת בְּרִיָּיתוֹ מֵרֹאשׁוֹ וּשְׁתֵּי עֵינָיו כִּשְׁתֵּי טִיפִּין שֶׁל זְבוּב תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא המְרוּחָקִין זֶה מִזֶּה שְׁנֵי חוֹטָמִין כִּשְׁתֵּי טִיפִּים שֶׁל זְבוּב.

§ The mishna teaches: But if the sac was one in which tissue developed, the halakhic status of the woman is that of a woman after childbirth. Since the sex of the embryo is unknown, she observes the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female; she is impure for fourteen days like a woman who gave birth to a female, but blood that she sees thereafter is pure only until forty days after birth, like a woman who gave birth to a male. The Sages taught in a baraita: What is the definition of a gestational sac in which tissue developed? Abba Shaul says: The beginning of the formation of the embryo is from its head, and its two eyes look like two drops, similar to the eyes of a fly. Rabbi Ḥiyya teaches: These eyes must be distant from each other. Furthermore, its two nostrils look like two drops, similar to the nostrils of a fly.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן. איזה הוא שפיר מרוקם, א⁠[בא שאול אומ׳] תחלת ברייתו כרשון. פיר׳ ראשון, מין חגבא. וש⁠[תי עיניו] כשני טיפי זבוב, תני ר׳ חייא ו⁠[מ]⁠רוחקות זו מזו, וש⁠[ני חוטמ]⁠יו כשני טיפי זבוב, ומקורבין זו לזו, ופיו מתוח כחו⁠[ט ה]⁠שערה, וגויתו כעדשה, אם הי⁠[א] נקבה נידנת כשעורה ל⁠[אורכ]⁠ה, וחי⁠[תו]⁠ך ידים ורגלים א⁠[ין לו], ועליו מפורש ב⁠[קב]⁠לה, הלא כחלב ת⁠[ת]⁠יכני, וכגבינה תקפי⁠[אני], עור ובשר תלבישני, ובעצמות ו⁠[גי]⁠דים תס׳, חיים וחסד [עש׳] עמ⁠[די], וג׳. ואין בודקין אותו במים מפני שעז⁠[ים ה]⁠ם,
א. ותוס׳ ד״ה תחלת כתבו: ונראה לר״ת דגרס ברשון, וכן פר״ח, ובתוספתא פירש כעין חגב, דסלעם מתרגמינן רשון. וכן משמע דמיירי בשיעור האיברים. וכן הוא בפירוש הגאונים לטהרות: שפיר. פי׳ כמו שפירשנוהו באהלות, ועיקרו, כרשון שהוא חגב. ובאור זרוע סי׳ שמ״ד: הלכך מפרש ר״ת זצ״ל דה״ג תחלת ברייתו כרישון, פי׳ כסלעם דמתרגמי׳ רשונא (ראה חולין דף סה,א) כלומר כך הוא קטן בתחלה. וה״ג בפר״ח, ובערוך (ערך רשון), ובויקרא רבה (תזריע פרשה יד,ז), ובתוספתא (פ״ד ה״ו).
ערך טף
טףא(מקואות פרק ח) המטיל טיפים עבות מתוך האמה טמא פי׳ המשתין טיפות גדולות. (נדה כה.) אם היה מרוקם ושתי חוטמיו כשתי טיפי של זבוב (א״ב תרגום כמר מדלי כטפא מדול):
א. [טראפפן.]
טיפין של זבוב – עיני זבוב.
תחלת ברייתו מראשו – תימה דבפ׳ בתרא דסוטה (סוטה מה:) קסבר אבא שאול תחלת ברייתו מטיבורו ומשלח שרשיו אילך ואילך ונראה לר״ת דגרס ברשון וכן פר״ח ובתוספתא פירש כעין חגב דסלעם מתרגמינן רשון וכן משמע דמיירי בשיעור האברים.
הלוקח בהמה מן הגוי ואין ידוע אם בכרה אם לאו וילדה אצלו אפילו קטנה אין זה בכור ודאי שאע״פ שאינה גדולה בכדי עבור אם דקה היא שמא הפילה טרוף כלומר שמתוך קטנותה נוצר הולד תחלת יצירה בלא היכר צורה ונמוח ונקרא טרוף על שם שהוא זב ממנה ומטנפה ואם בגסה שמא הפילה שיליא וסימן ולד בדקה טנוף וסימן ולד בגסה שליא:
ולענין ביאור זה שאמרו ובאשה שפיר ושליא פירושו שפיר או שיליא ומה שאמר אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת פירושו ומקרא איתרבי כדכתוב כתנות עור מלמד שאין עושין לאדם עור אא״כ נוצר ובעור תליא מילתא אשה דרבי בה קרא פטר בה שפיר וכו׳ אלא אי אמרת בעכור מחלקת ולא מקרא איתרבי אלא מסברא מאי שנא וכו׳:
ולענין פסק מיהא שפיר או שליא שאמרו שהוא סימן לאשה ליפטר הבא אחריו מדין בכור פירושו בשפיר או שיליא שאמו טמאה לידה בהם כמו שהתבאר:
אע״פ שביארנו בשפיר שאפילו צלול חוששין לו אם היה צלול כל כך עד שאם ימתחו לו שער מצד זה יראה מצד האחר אין חוששין לו כלל:
בכור אדם אין בו קדושה אלא שיש בו ממון לכהן והוא שאמר כאן בספק ממונא לקולא אבל בכור בהמה קדוש ואסור בגזה ועבודה כמו שביארנו בכמה מקומות:
שפיר מרוקם שכתבנו התחלת ענינו שהרקום ניכר כך הוא תחלת ברייתו כראשון והוא מין ארבה הקרוי סלעם ויש גורסין מראשו ואינו כן שהרי באחרון של סוטה (מ״ה:) אמרו מטבורו ואף הוא לא בא ללמד מהיכן תחלת ברייתו אלא לשיעורו שיהא הקרום נכר מעט ואמר שבשעה זו הוא כראשון וגויתו ר״ל האמה אם הוא זכר בליטה מועדת כעדשה פיו מתוח כחוט השערה שתי עיניו כשני טפין של זבוב ר״ל כשני עיני זבוב ומקורבות זו לזו ואם היתה נקבה מדת מקומה כשעורה באורך וכסדק השעורה ואין לו עדיין חתוך ידים ורגלים אלא ששתי זרועותיו כשני חוטין של זהורית של שתי ושתי ירכותיו כשני חוטין של זהורית של ערב שהוא גס מעט יותר מן השתי וכשבאין לבדקו שצריכין תחלה לצחצחו אין עושין כן במים מפני שמתוך שהן עזות טורדין אותו ר״ל ממחין בצורתו אלא בשמן שהוא רך ומצחצחו בנחת ומעיינין בו בחמה וכשבודקין בו לידע אם זכר אם נקבה מתוך שאין שם בליטה או סדק נכרין לעין מביא קיסם שראשו חלק ומנענעו באותו מקום ממטה למעלה או מלמעלה למטה באורך ואם הוא מתעכב כלל בידוע שהוא זכר ומתעכב בבליטה שנוגעת בה ואם לאו בידוע שהוא נקבה הא מן הצדדין ודרך רוחב אין העכוב ראיה לזכר שאף זו כותלי בית הרחם מעמידין אותו ובזכר שמא חוט של ביצים הוא שמעמידו ואע״פ שכשנכר לעין אמרו ביצים כותיהו לא ידיעי וכו׳ לענין משמוש מיהא אפשר שהוא כן:
תחלת ברייתו מראשו. ר״ח גרס ברשון וכן ר״ת והכי נמי איתא בתוספתא כלומר כעין חגב דסלעם מתרגמינן רשונא ולפי הספר דגרסינן מראשו קשה דהא שמעינן לאבא שאול גופיה בפ׳ בתרא דסוטה שהולד נולד מטיבורו ומשלח שרשיו אילך ואילך:
ד ועוד שנינו במשנתנו שאם היה השפיר שהפילה כבר מרוקם — הריהי טמאה טומאת לידה, ומספק יושבת ימי טומאה וימי טהרה כיולדת זכר וכיולדת נקבה. ובענין זה עוד תנו רבנן [שנו חכמים בתוספתא]: איזהו שפיר המוגדר כמרוקם? אבא שאול אומר: העובר תחלת ברייתו (בריאתו, היווצרותו) הינה מראשו, ושתי עיניו הריהן כשתי טיפין (טיפות) של זבוב, כשתי עיניו. ומעירים באשר להגדרה זו של השפיר המרוקם, תני [שנה] ר׳ חייא: ובלבד שתהיינה שתי עיניו של השפיר המרוקם מרוחקין זה מזה. וממשיכים בתיאור השפיר המרוקם: שני חוטמין (נחירי האף) של השפיר המרוקם הריהם כשתי טיפים של זבוב.
§ The mishna teaches: But if the sac was one in which tissue developed, the halakhic status of the woman is that of a woman after childbirth. Since the sex of the embryo is unknown, she observes the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female; she is impure for fourteen days like a woman who gave birth to a female, but blood that she sees thereafter is pure only until forty days after birth, like a woman who gave birth to a male. The Sages taught in a baraita: What is the definition of a gestational sac in which tissue developed? Abba Shaul says: The beginning of the formation of the embryo is from its head, and its two eyes look like two drops, similar to the eyes of a fly. Rabbi Ḥiyya teaches: These eyes must be distant from each other. Furthermore, its two nostrils look like two drops, similar to the nostrils of a fly.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא ווּמְקוֹרָבִין זֶה לָזֶה וּפִיו מָתוּחַ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה וּגְוִיָּתוֹ כַּעֲדָשָׁה וְאִם הָיְתָה נְקֵבָה נִדּוֹנָה כִּשְׂעוֹרָה לְאׇרְכָּהּ.

Rabbi Ḥiyya teaches: And these eyes must be close to each other. And its mouth stretches along the width of its face like a strand of hair. And its body is like the size of a lentil. And if it was female, its vagina can be discerned by the appearance of a line like a cracked grain of barley oriented along the length of its body.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופיו מתוח כחוט השערה – סדק קטן ונראה כאילו חוט השערה מתוח שם.
גויתו – גיד אבר הזכר. והא דתנן תשב לזכר ולנקבה אלמא מספקא לן אם זכר אם נקבה כשאין ניכר בו האבר מיירי.
כשעורה – היא סדוקה לארכה.
ואף בהגדרה זו תני [שנה] ומסייג אותה ר׳ חייא: ובלבד שיהיו נחירי האף מקורבין זה לזה. ועוד בהגדרת השפיר המרוקם: וצורת פיו הריהי כסדק צר מאוד המתוח הנמתח לרוחב כאילו היה חוט השערה. וגויתו (איבר המין הזכר), אם מזהים בו סימן מין, הריהו כעדשה, ואם היתה זו ממין נקבהנדונה (מובחנת) הוא סימן מינה בדמיונה כשעורה הסדוקה לארכה.
Rabbi Ḥiyya teaches: And these eyes must be close to each other. And its mouth stretches along the width of its face like a strand of hair. And its body is like the size of a lentil. And if it was female, its vagina can be discerned by the appearance of a line like a cracked grain of barley oriented along the length of its body.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) וְחִתּוּךְ יָדַיִם וְרַגְלַיִם אֵין לוֹ וְעָלָיו מְפוֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה {איוב י׳:י׳} הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִינָּה תַּקְפִּיאֵנִי עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסוֹכְכֵנִי חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקוּדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי.

And it does not have the shape of arms and legs at this stage. And it is said with regard to an embryo at this stage, in the texts of tradition, the Prophets: “Have You not poured me out as milk, and curdled me like cheese? You have clothed me with skin and flesh, and knit me together with bones and sinews. You have granted me life and favor, and Your providence has preserved my spirit” (Job 10:10–12).
רש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחיתוך ידים ורגלים – עדיין אין נראין כדאמרינן תחלת ברייתו מראשו.
כחלב – זהו שכבת זרע שהוא ניתך וקלוש מתחלה בשעת יציאתו כחלב ואח״כ נעשה קפוי.
עור ובשר תלבישני ועצמות וגידים תסוככני – ברישא עור ובשר והדר עצמות וגידים ובתחיית המתים דיחזקאל (סימן לז) איפכא גידין והדר בשר ומפרש במדרש למה הדבר דומה לאדם שפושט וחוזר ולובש מה שפושט ראשון לובש אחרון אבל בתחלת בריית הולד עור ובשר תחלה ואח״כ עצמות וגידין.
עור ובשר תלבישני כו׳. גבי תחיית המתים דיחזקאל כתיב ברישא גידין והדר בשר והדר עור ומפרש במדרש מלבוש שלובש ראשון פושט אחרון:
תוס׳ בד״ה עור ובשר כו׳ ומפרש במדרש למה הדבר דומה לאדם שפושט וחוזר ולובש מה שפושט אחרון לובש ראשון אבל בתחלת בריית הולד עור ובשר תחלה ואח״כ עצמות וגידין כצ״ל. ונ״ב כך הוא ברש״י דיחזקאל ונמחק מן מלבוש עד סוף הדבור:
בד״ה עור ובשר תלבישני כו׳ במדרש מלבוש שאדם פושט ראשון לובש אחרון עכ״ל וכצ״ל ממדרש ילקוט ובפרש״י שם בנוסח אחר ע״ש והכל על דרך אחד הוא עולה:
ועליו מפורש בקבלה הלא כחלב כו׳. נראה דאכולי שמעתי׳ קאי וסדר בריאה קחשיב עד שנעשה ולד גמור הלא כחלב תתיכני הוא שפיר מלא דם כמ״ש בפ״ק שהחלב של אשה נעשה מדם אשה ואח״כ כגבינה תקפיאני הוא שפיר מלא גנונים כאן כיון שאין עור ובשר מדמה לה לגבינה הקפוי מחלב ואינה חוששת לולד ואח״כ עור ובשר תלבישני דהיינו שפיר מרוקם כדאמרינן לעיל דאיכא למ״ד מלא בשר טמאה לידה ואיכא למ״ד בעור תליא מילתא ואמר אח״כ ועצמות וגידין תסוככני הוא יצירת הגוף של ולד גמור ואח״כ חיים וחסד וגו׳ היא הנשמה שנתנה בו ואח״כ ופקדתך שמרה רוחי כדאמרי׳ לקמן מדת ב״ו כו׳ ואלו הקב״ה צר העובר במעי אשה פתוחה ופיה למטה ומשתמר כו׳ ע״ש ועיין בתוס׳ בפרק בתרא דברכות בשם מדרש תנחומא וק״ל:
ועוד בהגדרתו: בשלב זה של התפתחות העובר, מלבד הראש המתפתח שבו, חתוך (חיטוב) ידים ורגלים עדיין אין לו. ועליו, על העובר בשלב זה מפורש בקבלה: ״הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני ועצמות וגידים תסוככני חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי״ (איוב י, י).
And it does not have the shape of arms and legs at this stage. And it is said with regard to an embryo at this stage, in the texts of tradition, the Prophets: “Have You not poured me out as milk, and curdled me like cheese? You have clothed me with skin and flesh, and knit me together with bones and sinews. You have granted me life and favor, and Your providence has preserved my spirit” (Job 10:10–12).
רש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) זוְאֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בְּמַיִם שֶׁהַמַּיִם עַזִּין

And one does not examine it with water to discover its sex, as water is too strong,
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכאשר מבקשים לדעת מהו מינו, אם זכר או נקבה, אין בודקין אותו בשטיפה במים, משום שהמים עזין (פעולתם חזקה מדי),
And one does not examine it with water to discover its sex, as water is too strong,
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה כה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה כה. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה כה. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה כה., רש"י נדה כה., תוספות נדה כה., רמב"ן נדה כה. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה כה. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה כה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה כה., ריטב"א נדה כה., מהרש"ל חכמת שלמה נדה כה., מהרש"א חידושי הלכות נדה כה., מהרש"א חידושי אגדות נדה כה., פירוש הרב שטיינזלץ נדה כה.

Niddah 25a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 25a, R. Chananel Niddah 25a, Collected from HeArukh Niddah 25a, Rashi Niddah 25a, Tosafot Niddah 25a, Ramban Niddah 25a, Rashba Niddah 25a, Meiri Niddah 25a, Tosefot Rosh Niddah 25a, Ritva Niddah 25a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 25a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 25a, Maharsha Chidushei Aggadot Niddah 25a, Steinsaltz Commentary Niddah 25a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144