×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּבוּצִינֵי.
with zucchinis, indicating that often a man and his wife engage in similar actions.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
איהו בקרי ואיתתי׳ בבוציני. פי׳ שניהם לזנות.
מוכתר בנימוסו. [הי׳ כעדי] פי׳ מצויין בדתי כל התורה היה (בצדי) שהיה בחורו יודע וזהיר במצות.
ורבה בר רב הונא עדיף מיניה בענותנות דהא אמר רבא תלת מילי בעאי משמיא. חכמתיה דרב הונא. ועיתריה דרב חסדא יהבו לי. ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו לי.
בוציני – דלועין קטנות כלומר דבאותו מין עצמו זה נואף וזו נואפת הוא אומר להראות את יופיה והיא לכך נתכונה שיסתכלו ביופיה.
בבוציני [הוא בדלעות ואשתו בקישואים], כלומר, הבעל והאשה עושים דברים זה בדומה לזה, ואף כאן שניהם התכוונו לעבירה.
with zucchinis, indicating that often a man and his wife engage in similar actions.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן {אסתר א׳:י׳} אַטּוּ עַד הַשְׁתָּא לָא טָב לִבֵּיהּ בְּחַמְרָא אֲמַר רָבָא יוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת הָיָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מַתְחִילִין בד״תבְּדִבְרֵי תוֹרָה וּבְדִבְרֵי תִשְׁבָּחוֹת אֲבָל אוּמּוֹת הָעוֹלָם1 שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין אֵין מַתְחִילִין אֶלָּא בְּדִבְרֵי תִיפְלוּת.

The verse states: “On the seventh day, when the heart of the king was merry with wine” (Esther 1:10). The Gemara asks: Is that to say that until now his heart was not merry with wine? Did it take seven days for him to achieve merriment? Rava said: The seventh day was Shabbat, when the difference between the Jewish people and the gentiles is most apparent. On Shabbat, when the Jewish people eat and drink, they begin by occupying themselves with words of Torah and words of praise for God. But the nations of the world, when they eat and drink, they begin only with words of licentiousness.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יום השביעי שבת היה כו׳. דלא ה״ל למכתב ביום השביעי אלא דאתי למימר דביום השבת היה שנקרא שביעי דטב ליביה בחמרא משא״כ ישראל דלא היה אז טב לבם בחמרא אלא שאחר שאוכלין ושותין מתחילין בד״ת כו׳ ועובדי כוכבים מתחילין בדברי תיפלות כו׳:
נאמר: ״ביום השביעי כטוב לב המלך ביין״ (אסתר א, י), ותוהים: אטו [וכי] עד השתא [עכשיו] לא טב לביה בחמרא [היה טוב ליבו ביין], והוצרך לשבעה ימים לשם כך? אמר רבא: יום השביעי יום שבת היה, ובו ניכר ההבדל בין ישראל לעמים. שביום השבת, כשישראל אוכלין ושותין, מתחילין אז לעסוק בדברי תורה ובדברי תשבחות לה׳, אבל אומות העולם כשאוכלין ושותים, אין מתחילין אלא בדברי תיפלות (ניאוף).
The verse states: “On the seventh day, when the heart of the king was merry with wine” (Esther 1:10). The Gemara asks: Is that to say that until now his heart was not merry with wine? Did it take seven days for him to achieve merriment? Rava said: The seventh day was Shabbat, when the difference between the Jewish people and the gentiles is most apparent. On Shabbat, when the Jewish people eat and drink, they begin by occupying themselves with words of Torah and words of praise for God. But the nations of the world, when they eat and drink, they begin only with words of licentiousness.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְכֵן בִּסְעוּדָּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע הַלָּלוּ אוֹמְרִים מָדִיּוֹת נָאוֹת וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים פָּרְסִיּוֹת נָאוֹת אָמַר לָהֶם אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ כְּלִי שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֵינוֹ לֹא מָדִיִּי וְלֹא פָּרְסִי אֶלָּא כַּשְׂדִּיִּי רְצוֹנְכֶם לִרְאוֹתָהּ אָמְרוּ לוֹ אִין וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא עֲרוּמָּה.

The Gemara continues to detail what occurred at the feast. So too, at the feast of that wicked man, Ahasuerus, when the men began to converse, some said: The Median women are the most beautiful, while others said: The Persian women are the most beautiful. Ahasuerus said to them: The vessel that I use, i.e., my wife, is neither Median nor Persian, but rather Chaldean. Do you wish to see her? They said to him: Yes, provided that she be naked, for we wish to see her without any additional adornments.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל ובלבד שתהא ערומה כו׳ מפורש במדרש אחשורוש שהיה טפש אמר אין נאה כאשתי ולא תאמרו מפני שהיא לבושה בגדי מלכות ומקושטה א״ל א״כ תבא ערומה כו׳ ע״ש וקאמר שבמדה שאדם מודד כו׳ ר״ל דלהכי אשמועינן דשבת היה ונגזר עליה שתבא ערומה ע״ש שבמדה כו׳ שהיתה ושתי כו׳ מפשיטין ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת כו׳ וכ״ה בתרגום וגזר מלכא כו׳ לאתיא ושתי מלכתא ערטילאה בגין דהות מפלחא בבנת ישראל ערטילאין ומנפצן עמר וכיתן ביומא דשבתא כו׳ ע״ש ואפשר שהודיע רשעותה שהניפוץ מצער גוף הערומים:
וכן בסעודתו של אותו רשע כשהתחילו לדבר היו הללו אומרים: מדיות הן הנאות שבנשים, והללו אומרים: פרסיות נאות, אמר להם אחשורוש: כלי שאני משתמש בו (כלומר, אשתי) אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי, וכי רצונכם לראותה? אמרו לו: אין [כן] ובלבד שתהא ערומה, משום שאנו רוצים לראות אותה בלא קישוטים נוספים.
The Gemara continues to detail what occurred at the feast. So too, at the feast of that wicked man, Ahasuerus, when the men began to converse, some said: The Median women are the most beautiful, while others said: The Persian women are the most beautiful. Ahasuerus said to them: The vessel that I use, i.e., my wife, is neither Median nor Persian, but rather Chaldean. Do you wish to see her? They said to him: Yes, provided that she be naked, for we wish to see her without any additional adornments.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) שֶׁבַּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה וַשְׁתִּי הָרְשָׁעָה מְבִיאָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל ומפשיטן עֲרוּמּוֹת וְעוֹשָׂה בָּהֶן מְלָאכָה בְּשַׁבָּת הַיְינוּ דִּכְתִיב אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּשׁוֹךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ זָכַר אֶת וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ {אסתר ב׳:א׳} כְּשֵׁם שֶׁעָשְׂתָה כָּךְ נִגְזַר עָלֶיהָ.

The Gemara comments: Vashti was punished in this humiliating way for it is with the measure that a man measures to others that he himself is measured. In other words, God punishes individuals in line with their transgressions, measure for measure. This teaches that the wicked Vashti would take the daughters of Israel, and strip them naked, and make them work on Shabbat. Therefore, it was decreed that she be brought before the king naked, on Shabbat. This is as it is written: “After these things, when the wrath of King Ahasuerus was appeased, he remembered Vashti, and what she had done, and what was decreed against her” (Esther 2:1). That is to say, just as she had done with the young Jewish women, so it was decreed upon her.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כשוך חמת וגו׳ זכר את ושתי ואת אשר עשתה וגו׳. דלפי ענינו שזכר אותה ועצב על הריגתה בחמתו לא היה להזכיר את אשר עשתה אלא על אשר נגזר עליה הריגה עצב ולכך דרשו אשר עשתה דהיינו ששעבדה כך בנות ישראל כן נגזר עליה:
מעירים: מדוע נענשה בבזיון זה — שבמדה שבה אדם מודד בה מודדין לו, מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטתן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת, וכנגד זה נגזר עליה שתבוא בשבת כשהיא ערומה. ומעירים: והיינו דכתיב [והוא שנאמר]: ״אחר הדברים האלה כשך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה״ (אסתר ב, א), כלומר, כשם שעשתה בבנות ישראל — כך נגזר עליה.
The Gemara comments: Vashti was punished in this humiliating way for it is with the measure that a man measures to others that he himself is measured. In other words, God punishes individuals in line with their transgressions, measure for measure. This teaches that the wicked Vashti would take the daughters of Israel, and strip them naked, and make them work on Shabbat. Therefore, it was decreed that she be brought before the king naked, on Shabbat. This is as it is written: “After these things, when the wrath of King Ahasuerus was appeased, he remembered Vashti, and what she had done, and what was decreed against her” (Esther 2:1). That is to say, just as she had done with the young Jewish women, so it was decreed upon her.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי {אסתר א׳:י״ב} מִכְּדֵי פְּרִיצְתָּא הֲוַאי דְּאָמַר מָר שְׁנֵיהֶן לִדְבַר עֲבֵירָה נִתְכַּוְּונוּ מ״טמַאי טַעְמָא לָא אֲתַאי א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מְלַמֵּד שֶׁפָּרְחָה בָּהּ צָרַעַת בְּמַתְנִיתָא תָּנָא [בָּא גַּבְרִיאֵל וְעָשָׂה לָהּ זָנָב].

The verse states: “But the queen Vashti refused to come” (Esther 1:12). The Gemara asks: Since she was immodest, as the Master said above: The two of them had sinful intentions, what is the reason that she did not come? Rabbi Yosei bar Ḥanina said: This teaches that she broke out in leprosy, and therefore she was embarrassed to expose herself publicly. An alternative reason for her embarrassment was taught in a baraita: The angel Gabriel came and fashioned her a tail.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך זנב
זנבא(שבת סד) זנב לשון (יומא מא מנחות לא:) שני פרשיות לא יעשנה כזנב פי׳ רחב מצד אחד וקצרה מצד אחר. (מגילה יב:) בא גבריאל ועשה לה זנב פי׳ כל דבר שהוא יתר שאינו כמדת חברו משתנה מכמות שהוא ממה שהעולם נוהג קרוי זנב וכזה נמצא הרבה: (כלאים פרק ג) שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב חד אמר פרצוף וחד אמר זנב. (עירובין יח) כי בודאי הדבר מתברר כי לא אמר זנב ממש:
א. [שפיצע אנפאנג.]
פריצתא הואי – פרוצה היתה.
מלמד שפרחה בה צרעת – ויליף בירושלמי מאשר נגזר עליה וכתיב וישב בית החפשית מצורע כי נגזר מבית ה׳ (דברי הימים ב כו) מה להלן צרעת אף כאן צרעת.
ותמאן המלכה ושתי מאי טעמא לא אתאי אמר ר׳ יוסי בר חנינא שפרחה בה צרעת. מן אשר נגזר עליה (מגילה ב א) דריש ליה, כתיב הכא נגזר וכתיב בעוזיהו (דברי הימים ב כו) כי נגזר מבית וגו׳ שנצטרע. במתניתא תנא בא גבריאל ועשה לה זנב, מעליה דריש ליה דכת׳ (שמואל א ט כד) השוק והעליה ואמרי׳ (ע״ז כה ע״א) השוק עם האליה, דהיינו זנבא.
א. כ״ה בדפוסים הישנים ברש״י ד״ה מלמד וד״ה ועשה ובתוספות ד״ה שפרחה בשם ירושלמי. ובירושלמי דידן ליתא. (בדפוסים אחרונים נשמט הכל מרש״י וכן נשמט מתוס׳ כל ענין נעשה לה זנב – מאימת הצנזורה).
שפרחה בה צרעת – בירושלמי מפרש דילפינן נגזר דכתיב גבי ושתי מנגזר דכתיב גבי עוזיה כשנצטרע דכתיב ביה נגזר מבית ה׳ (דברי הימים ב כו).
שפרחה בה צרעת כו׳ ועשה לה זנב כו׳ עיין בפרש״י ותוס׳ ע״פ הירושלמי וכתב בעל הערוך פי׳ כל דבר שהוא יתר שאינו כמדת חבירו כו׳ קרוי זנב כו׳ ע״ש ולא ידענא מי הכריחו לפרש כך ואימא דזנב ממש עשה לה כבהמה וכה״ג אמרינן בפרק הרואה באדם הראשון שנברא בזנב שנבראת ממנו חוה:
נאמר: ״ותמאן המלכה ושתי״ (אסתר א, יב), ושואלים: מכדי פריצתא הואי [הלא פרוצה היתה] שאמר מר [החכם]: שניהן לדבר עבירה נתכוונו, ואם כן מאי טעמא [מה טעם] לא אתאי [באה]? אמר ר׳ יוסי בר חנינא: מלמד שפרחה בה צרעת ולכן התביישה לבוא. במתניתא תנא [בברייתא שנה]: בא המלאך גבריאל ועשה לה זנב, ולכן התביישה לבוא.
The verse states: “But the queen Vashti refused to come” (Esther 1:12). The Gemara asks: Since she was immodest, as the Master said above: The two of them had sinful intentions, what is the reason that she did not come? Rabbi Yosei bar Ḥanina said: This teaches that she broke out in leprosy, and therefore she was embarrassed to expose herself publicly. An alternative reason for her embarrassment was taught in a baraita: The angel Gabriel came and fashioned her a tail.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד {אסתר א׳:י״ב} אַמַּאי דְּלַקָה בֵּיהּ כּוּלֵּי הַאי אָמַר רָבָא שְׁלַחָה לֵיהּ בַּר אַהוּרְיָירֵיהּ דְּאַבָּא אַבָּא לָקֳבֵל אַלְפָּא חַמְרָא שָׁתֵי וְלָא רָוֵי וְהָהוּא גַּבְרָא אִשְׁתַּטִּי בְּחַמְרֵיהּ מִיָּד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ {אסתר א׳:י״ב}.

The verse continues: “Therefore the king was very wrathful, and his anger burned in him” (Esther 1:12). The Gemara asks: Why did his anger burn in him so greatly merely because she did not wish to come? Rava said: Vashti not only refused to come, but she also sent him a message by way of a messenger: You, son of my father’s stableman [ahuriyyarei]. Belshazzar, my father, drank wine against a thousand men and did not become inebriated, as the verse in Daniel (5:1) testifies about him: “Belshazzar the king made a great feast to a thousand of his lords, and drank wine before the thousand”; and that man, referring euphemistically to Ahasuerus himself, has become senseless from his wine. Due to her audacity, immediately “his anger burned in him” (Esther 1:12).
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אהוריירי
אהורייריא(שבת קיג: בבא מציעא פה.) אהורייריה דרבי עתיר משבור מלכ׳. בהגדת (מגילה יב:) בר אהורייריה דאבא פי׳ שומר ארוות הסוסים וחמור אבוס בעליו תרגום וחמרא אוריה דמריה:
א. [שטאל מייסטר.]
אהורייריה – שומרי הסוסים.
לקבל אלפא חמרא שתי – כן העיד הכתוב עליו (דניאל ה).
אמאי דלקה ביה כולי האי כו׳. דהענין כפול ויקצוף וגו׳ וחמתו בערה בו ואפשר שדקדק כן מלשון בו דמשמע שחמתו בערה בדבר שתלוי בו דהיינו שזלזלה בדיבורה לקרותו אהוריירי דאבא כו׳ וההוא גברא אשתטי כו׳ ולא קראה אותו מלכא:
נאמר: ״ויקצף המלך מאד וחמתו בערה בו״ (אסתר א, יב), ושואלים: אמאי דלקה ביה כולי האי [מדוע בערה בו חמתו כל כך] רק משום שלא רצתה לבוא? אמר רבא: שלחה ליה [לו] על ידי שליח: אתה בר אהורייריה דאבא [בן סייסו של אבי, בלשצר], אבא לקבל אלפא חמרא שתי, ולא רוי [אבי, כנגד אלף אנשים יין שתה, ולא השתכר] וההוא גברא אשתטי בחמריה [ואדם זה, אתה אחשורוש, משתטה ביינו], ומשום חוצפה זו מיד ״וחמתו בערה בו״ (אסתר א, יב).
The verse continues: “Therefore the king was very wrathful, and his anger burned in him” (Esther 1:12). The Gemara asks: Why did his anger burn in him so greatly merely because she did not wish to come? Rava said: Vashti not only refused to come, but she also sent him a message by way of a messenger: You, son of my father’s stableman [ahuriyyarei]. Belshazzar, my father, drank wine against a thousand men and did not become inebriated, as the verse in Daniel (5:1) testifies about him: “Belshazzar the king made a great feast to a thousand of his lords, and drank wine before the thousand”; and that man, referring euphemistically to Ahasuerus himself, has become senseless from his wine. Due to her audacity, immediately “his anger burned in him” (Esther 1:12).
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים {אסתר א׳:י״ג} מַאן חֲכָמִים רַבָּנַן יוֹדְעֵי הָעִתִּים שֶׁיּוֹדְעִין לְעַבֵּר שָׁנִים וְלִקְבּוֹעַ חֳדָשִׁים אֲמַר לְהוּ דַּיְּינוּהָ לִי אֲמַרוּ הֵיכִי נַעֲבֵיד נֵימָא לֵיהּ קִטְלַהּ לִמְחַר פָּסֵיק לֵיהּ חַמְרֵיהּ וּבָעֵי לַהּ מִינַּן נֵימָא לֵיהּ שִׁבְקַהּ קָא מְזַלְזְלָה בְּמַלְכוּתָא אָמְרוּ לוֹ מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְגָלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ נִיטְּלָה עֵצָה מִמֶּנּוּ וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת זִיל לְגַבֵּי עַמּוֹן וּמוֹאָב דְּיָתְבִי בְּדוּכְתַּיְיהוּ כְּחַמְרָא דְּיָתֵיב עַל דּוּרְדְּיֵיהּ.

The following verse states: “Then the king said to the wise men, who knew the times” (Esther 1:13). The Gemara asks: Who are these wise men? These wise men are the Sages of the Jewish people, who are referred to as those “who knew the times,” for they know how to intercalate years and fix the months of the Jewish calendar. Ahasuerus said to them: Judge her for me. The Sages said in their hearts: What should we do? If we say to him: Kill her, tomorrow he will become sober and then come and demand her from us. If we say to him: Let her be, she has scorned royalty, and that cannot be tolerated. Consequently, they decided not to judge the matter, and they said to him as follows: From the day that the Temple was destroyed and we have been exiled from our land, counsel and insight have been removed from us, and we do not know how to judge capital cases, as they are exceptionally difficult. Go to the people of Ammon and Moab, who have remained permanently settled in their places like wine that is settled on its lees, and so their minds are settled as well.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פסיק ליה – יפיג יינו מעט מעליו.
על דורדייה – על שמריו.
זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא – וקשה דהא פרק תפלת השחר (ברכות דף כח.) פריך וכי עמון במקומו יושב והלא בא סנחריב ובלבלו לכך פר״ת דגרסינן הכא מואב לחוד דקרא נמי לא הזכיר אלא מואב דכתיב שאנן מואב ובברכות נמי לא גרסינן אלא עמון ומזה הטעם התירו ליהודה גר העמוני לבא בקהל אבל משמע דגרי אינך לא רצו להתיר לבא בקהל לפי שלא בלבל סנחריב מצרים ולא בלבל מואב ומיהו קשה דבברכות משמע באותה שהבאתי שסנחריב בלבל עמון ובירמיה חשיב להו באותן שהגלה נבוכדנצר וי״ל לפי שסנחריב היה ראשון שבלבל נקרא הכל על שמו ועליו כתיב ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי אבל ודאי עיקר החורבן היה ע״י נבוכדנצר.
ויאמר המלך לחכמים מאן חכמים רבנן כו׳. מצינו לשון חכמים באו״ה כמו ויקרא פרעה לחכמים וגו׳ אבל יודעי עתים לא מצינו רק בחכמי ישראל כמ״ש ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו׳ והם מכלל סנהדרין שדנין דיני נפשות בזמן שביהמ״ק קיים ולכך א״ל דיינוה ומדלא מצינו שדנו בה אלא ממוכן פסק דינה כדכתיב לא על המלך וגו׳ ש״מ דלא רצו לדונה מטעם דהיכי נדיינ׳ כו׳ וא״ל זיל לגבי עמון ומואב דיתבו כו׳ ואפשר דאלו השרים דחשיב היה מהן מעמון ומואב כמו שהיה ממוכן זה המן מעמלק:
נאמר: ״ויאמר המלך לחכמים יודעי העיתים״ (אסתר א, יד) ושואלים: מאן [מי הם] חכמים אלה? ומשיבים: ״חכמים״ אלה הם רבנן (חכמי ישראל), ומדוע קוראים להם ״ידעי העתים״ — משום שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים. אמר אחשורוש להו [להם, לחכמים]: דיינוה לי [שיפטוה עבורי] אמרו החכמים בלבם: היכי נעביד [כיצד נעשה]? נימא ליה [אם נאמר לו]: קטלה [הרוג אותה], למחר פסיק ליה חמריה ובעי לה מינן [יפסוק ממנו יינו ויבוא ויתבע אותה מאיתנו]. נימא ליה [אם נאמר לו]: שבקה [הנח לה], — קא מזלזלה במלכותא [הרי היא מזלזלת במלכות] ואי אפשר לעשות כן, ולכן החליטו שלא לדון בדבר, ואמרו לו כך: מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו, ניטלה עצה ותבונה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות שהם קשים ביותר, זיל לגבי [לך אל] בני עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא דיתיב על דורדייה הם יושבים קבועים במקומותיהם כיין היושב על שמריו] והם מיושבים בדעתם.
The following verse states: “Then the king said to the wise men, who knew the times” (Esther 1:13). The Gemara asks: Who are these wise men? These wise men are the Sages of the Jewish people, who are referred to as those “who knew the times,” for they know how to intercalate years and fix the months of the Jewish calendar. Ahasuerus said to them: Judge her for me. The Sages said in their hearts: What should we do? If we say to him: Kill her, tomorrow he will become sober and then come and demand her from us. If we say to him: Let her be, she has scorned royalty, and that cannot be tolerated. Consequently, they decided not to judge the matter, and they said to him as follows: From the day that the Temple was destroyed and we have been exiled from our land, counsel and insight have been removed from us, and we do not know how to judge capital cases, as they are exceptionally difficult. Go to the people of Ammon and Moab, who have remained permanently settled in their places like wine that is settled on its lees, and so their minds are settled as well.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְטַעְמָא אֲמַרוּ לֵיהּ דִּכְתִיב {ירמיהו מ״ח:י״א} שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשׁוֹקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר מִיָּד וְהַקָּרוֹב אֵלָיו כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ {אסתר א׳:י״ד}.

And they provided a good reason when they spoke to him, as they proved that one who is settled retains his reasoning: For it is written: “Moab has been at ease from his youth, and he has settled on his lees, and has not been emptied from vessel to vessel, neither has he gone into exile; therefore his taste has remained in him, and his scent is not changed” (Jeremiah 48:11). Ahasuerus immediately acted on their advice and asked his advisors, as it is written: “And next to him was Carshena, Shethar, Admatha, Tarshish, Meres, Marsena, and Memucan” (Esther 1:14).
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וטעמא אמרו ליה – ויפה אמרו לו דודאי כן הוא שמתוך שהאדם שקט דעתו מיושבת עליו שנאמר שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו וסיפיה דקרא על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר.
וטעמא [וטעם] אמרו ליה [לו] מן הכתוב, דכתיב [שנאמר]: ״שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר״ (ירמיה מח, יא) מיד עשה כן, ״והקרב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש״ וכו׳ (אסתר א, יד),
And they provided a good reason when they spoke to him, as they proved that one who is settled retains his reasoning: For it is written: “Moab has been at ease from his youth, and he has settled on his lees, and has not been emptied from vessel to vessel, neither has he gone into exile; therefore his taste has remained in him, and his scent is not changed” (Jeremiah 48:11). Ahasuerus immediately acted on their advice and asked his advisors, as it is written: “And next to him was Carshena, Shethar, Admatha, Tarshish, Meres, Marsena, and Memucan” (Esther 1:14).
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״ראָמַר רַבִּי לֵוִי כׇּל פָּסוּק זֶה עַל שׁוּם קׇרְבָּנוֹת נֶאֱמַר.

Rabbi Levi said: This entire verse listing the names of the king’s advisors is stated on account of offerings. Each name alludes to an aspect of the sacrificial service that was unique to the Jewish people, which the ministering angels mentioned as merit for the Jewish people.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פסוק זה על קרבנות נאמר – והקרוב אליו לשון הקרבת קרבן מלאכי השרת הזכירו לפני הקב״ה את הקרבנות שהקריבו ישראל לפניו לעשות להם נקמה בושתי ותבא אסתר ותמלוך תחתיה.
הקרוב אליו כרשנא וגו׳ כל הפסוק ע״ש הקרבנות כו׳. כפרש״י והקרוב מלשון הקרבת קרבן עכ״ל והיינו משום דלפי פשוטו ה״ל למכתב והקרובים אליו בלשון רבים ואמר שמה״ש אמרו לפני הקב״ה כו׳ ובתרגום איתא נמי הך דרשה ובני יששכר דהזכיר לעיל שלא רצו לדונה הם היו מתפללים כך והזכיר בתפלה זו כלל הקרבנות הבאים לכפרה ובאיזה מקום וע״י מי כרשנא ע״ש כרים בני שנה שהם שני הכרים וכבשים שנקרבו בתמיד של שחרית ושל מנחה שהוא קרבן עשיר שהיה לכלל ישראל חלק בו. ואמר שתר ע״ש שני תורים שהוא קרבן עני שכל אלו נקרבו על אדמתם שנא׳ מזבח אדמה וקאמר ע״י מי ע״י כ״ג ששימש בבגדי כהונה שבו א׳ מאבנים טובות הנקרא תרשיש ואמר מרס כלום מרסו בדם שנעשה ע״י שאר כהנים שהיא עבודת הדם השייכה לזריקה המכפרת ומרסנא כלום מרסו במנחות כו׳ שהיא קרבן בדלי דלות ממוכן כלום הכינו שלחן כו׳ שהיא עבודת התמידין בלחם הפנים וכענין זה בתרגום:
ויאמר ממוכן זה המן כו׳. יש רמז במזמור אילת השחר דכתיב ביה ״הצילה ״מחרב ״נפשי ״מיד ״כלב וגו׳ שבו ר״ת המ״ן ממכ״ן ולקמן מייתי ליה אהאי קרא ע״ש ואמר שנקרא שמו ממוכן שמוכן לפורענות כו׳ פרש״י לפורענות עומד להיות תלוי עכ״ל ועי״ל שמוכן לפורענות להביא פורענות לאחרים מתחלה במעשה ושתי להורגה ושוב אח״כ להרוג ולאבד את כל היהודים וגו׳:
אמר ר׳ לוי: כל פסוק זה על שום (ירמיה מח, יא) הקרבנות נאמר, כלומר, שהוא מרמז על עניין עבודת הקרבנות, וכיצד?
Rabbi Levi said: This entire verse listing the names of the king’s advisors is stated on account of offerings. Each name alludes to an aspect of the sacrificial service that was unique to the Jewish people, which the ministering angels mentioned as merit for the Jewish people.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כַּרְשְׁנָא אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּלוּם הִקְרִיבוּ לְפָנֶיךָ כָּרִים בְּנֵי שָׁנָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ שֵׁתָר כְּלוּם הִקְרִיבוּ לְפָנֶיךָ שְׁתֵּי תוֹרִין אַדְמָתָא כְּלוּם בָּנוּ לְפָנֶיךָ מִזְבֵּחַ אֲדָמָה תַּרְשִׁישׁ כְּלוּם שִׁימְּשׁוּ לְפָנֶיךָ בְּבִגְדֵי כְהוּנָּה דִּכְתִיב בְּהוּ {שמות כ״ח:כ׳} תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה מֶרֶס כְּלוּם מֵירְסוּ בְּדָם לְפָנֶיךָ מַרְסְנָא כְּלוּם מֵירְסוּ בִּמְנָחוֹת לְפָנֶיךָ מְמוּכָן כְּלוּם הֵכִינוּ שֻׁלְחָן לְפָנֶיךָ.

“Carshena”; the ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, did the gentiles ever offer before You lambs [karim] of the first year [shana], as the Jewish people have offered before You? “Shethar”; have they ever offered before You two turtledoves [shetei torim]? “Admatha”; have they ever built before You an altar of earth [adama]? “Tarshish”; have they ever ministered before You in the priestly vestments, as it is written that on the fourth of the four rows of precious stones contained on the breastplate were: “A beryl [tarshish], an onyx, and a jasper” (Exodus 28:20). “Meres”; have they ever stirred [meirsu] the blood of the offerings before You? “Marsena”; have they ever stirred [meirsu] the meal-offering before You? “Memucan”; have they ever prepared [hekhinu] the table before You, on which the shewbread was placed?
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מרס
מרסא(מגילה יב:) מרס מרסנא כלום מרסו בדם כלום מרסו במנחות (יומא כג.) נטל את הדם ממי שהוא ממרס בו פי׳ כגון בוחש כדאמר שבוחשין את השתית. (גיטין סט) ליתי תומא יחידאה וממרטיה במשחא ומלחא. (ירושלמי שביעית פרק ב) ממרסין באורז בשביעית פי׳ ממתקין ומערבבין (א״ב תרגום מרוח אשך מרים פחדין):
א. [ערווייכען מישען.]
כרשנא – כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה.
שתר – שתי תורים.
מרס – שמירסו את הדם שלא יקרש ושוב לא יהא ראוי לזריקה.
מרסנא – מירסו במנחות לבוללן ממרס לשון מגיס.
״כרשנא״ — אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, כלום הקריבו לפניך הגוים כרים (כבשים) בני שנה כדרך שהקריבו בני ישראל לפניך? ״שתר״ — כלום הקריבו לפניך שתי תורין? ״אדמתא״ — כלום בנו לפניך מזבח אדמה? ״תרשיש״ — כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב בהו [שנאמר בהם]: ״תרשיש ושהם וישפה״ (שמות כח, כ). ״מרס״ — כלום מירסו (בחשו) בדם הקרבנות לפניך? ״מרסנא״ — כלום מירסו במנחות לפניך? ״ממוכן״ — כלום הכינו שלחן לפניך? כלומר באו להזכיר שצריך לגאול את ישראל.
“Carshena”; the ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, did the gentiles ever offer before You lambs [karim] of the first year [shana], as the Jewish people have offered before You? “Shethar”; have they ever offered before You two turtledoves [shetei torim]? “Admatha”; have they ever built before You an altar of earth [adama]? “Tarshish”; have they ever ministered before You in the priestly vestments, as it is written that on the fourth of the four rows of precious stones contained on the breastplate were: “A beryl [tarshish], an onyx, and a jasper” (Exodus 28:20). “Meres”; have they ever stirred [meirsu] the blood of the offerings before You? “Marsena”; have they ever stirred [meirsu] the meal-offering before You? “Memucan”; have they ever prepared [hekhinu] the table before You, on which the shewbread was placed?
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וַיֹּאמֶר מְמוּכָן {אסתר א׳:ט״ז} תָּנָא מְמוּכָן זֶה הָמָן וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מְמוּכָן שֶׁמּוּכָן לְפוּרְעָנוּת אָמַר רַב כָּהֲנָא מִכָּאן שֶׁהַהֶדְיוֹט קוֹפֵץ בָּרֹאשׁ.

The verse states: “And Memucan said” (Esther 1:16). A Sage taught in a baraita: Memucan is Haman. And why is Haman referred to as Memucan? Because he was prepared [mukhan] to bring calamity upon the Jewish people. Rav Kahana said: From here we see that the common man jumps to the front and speaks first, for Memucan was mentioned last of the king’s seven advisors, and nevertheless he expressed his opinion first.
ר׳ חננאלרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מוכן לפורענות – עומד להיות תלוי.
מכאן שההדיוט קופץ בראש – שהרי מנה אותו הכתוב לבסוף אלמא גרוע הוא מכולן והוא קפץ בראש.
ממוכן יש מדרש שהיה דניאל ולפי שהיה נשוי לשרית שהיתה גדולה ממנו שלא היה יכול לכופה לדבר כלשונו יעץ לעשות כן.
גמ׳ אמר ר״כ מכאן שההדיוט כו׳. עי׳ ירושל׳ פרק ד דסנהדרין ה״ז:
נאמר: ״ויאמר ממוכן״ (אסתר א, טז) תנא [שנה] החכם: ממוכן זה המן, ולמה נקרא שמו ממוכן — שמוכן היה לפורענות על ישראל. אמר רב כהנא: מכאן שההדיוט קופץ בראש ומדבר ראשון, שהרי ממוכן נמנה האחרון בין השרים, ובכל זאת הוא ענה ראשון.
The verse states: “And Memucan said” (Esther 1:16). A Sage taught in a baraita: Memucan is Haman. And why is Haman referred to as Memucan? Because he was prepared [mukhan] to bring calamity upon the Jewish people. Rav Kahana said: From here we see that the common man jumps to the front and speaks first, for Memucan was mentioned last of the king’s seven advisors, and nevertheless he expressed his opinion first.
ר׳ חננאלרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) לִהְיוֹת כׇּל אִישׁ שׂוֹרֵר בְּבֵיתוֹ {אסתר א׳:כ״ב} אָמַר רָבָא אִלְמָלֵא אִגְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט.

The king sent out letters to the people of all his provinces, in which it was written: “That every man shall wield authority in his own house and speak according to the language of his people” (Esther 1:22). Rava said: Were it not for the first letters sent by Ahasuerus, which everybody discounted, there would not have been left among the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves, a remnant or a refugee. Since these first letters were the subject of ridicule, people didn’t take the king seriously and did not immediately act upon the directive of the later letters, calling for the Jewish people’s destruction.
ר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלמלא אגרות ראשונות – שהוחזק בהן שוטה בעיני האומות.
לא נשתייר משונאי ישראל שריד ופליט – שהיו ממהרין להורגן במצות המלך באגרות האמצעיות ולא היו ממתינים ליום המועד.
שם אמר רבא אלמלא. ע״ל כא ע״א תד״ה אלמלא:
אחר התייעצות זו שלח המלך אגרות, בהן נאמר: ״להיות כל איש שרר בביתו ומדבר כלשון עמו״ (אסתר א, כב), אמר רבא: אלמלא אגרות הראשונות ששלח אחשורוש שאנשים לא קיבלו אותן ברצינות לא נשתייר משונאיהן של ישראל (בלשון נקיה, כלומר מישראל) אפילו שריד ופליט; אלא משום שהאיגרות הראשונות היו נושא של צחוק, אף באחרונות המתינו לראות מה יקרה. ומדוע?
The king sent out letters to the people of all his provinces, in which it was written: “That every man shall wield authority in his own house and speak according to the language of his people” (Esther 1:22). Rava said: Were it not for the first letters sent by Ahasuerus, which everybody discounted, there would not have been left among the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves, a remnant or a refugee. Since these first letters were the subject of ridicule, people didn’t take the king seriously and did not immediately act upon the directive of the later letters, calling for the Jewish people’s destruction.
ר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמְרִי מַאי הַאי דְּשַׁדַּיר לַן לִהְיוֹת כׇּל אִישׁ שׂוֹרֵר בְּבֵיתוֹ פְּשִׁיטָא אֲפִילּוּ קָרָחָה בְּבֵיתֵיהּ פַּרְדַּשְׁכָּא לֶיהֱוֵי.

The Gemara continues. The reason that the first letters were not taken seriously is that they who received them would say: What is this that he has sent us: “That every man shall wield authority in his own house”? This is obvious; even a lowly weaver is commander [paredashekha] in his house. If so, why then did the king find it necessary to make such a proclamation?
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פרדכש
פרדכשא(מגילה יב:) אפילו קרחא בביתיה פרדכשא ניהוי (שבת צד.) ההוא פרדכשא דרתח מלכא עליה ורהט תלת פרסי בכרעיה פירוש פקיד של מלך בפירוש הגאון כתיב פרדשכאה (א״ב פי׳ בל׳ רומי משנה הדוכוס):
א. [אויבערשטער.]
אמרי מאי האי דשדר לן – אומרים האומות מה זה ששלח לומר לנו להיות כל איש שורר בביתו שאף הגרדן שורר בביתו.
פרדשכא – פקיד ונגיד.
אפילו קרחא בביתי׳ פרדשכא כו׳. קרחא שפל אנשים נקרא בלשון גנאי קרחא כמ״ש התוס׳ בפ״ב דבכורות כדכתיב עלה קרח גו׳ ובפ׳ שואל מהכא לקרחינאה כמה כו׳ ורש״י שפי׳ שאף הגרדן שר בביתו עכ״ל אין זה פי׳ של קרחה אלא דר״ל אדם בזוי ושפל כמו הגרדי:
אמרי [אמרו] מקבלי האגרות: מאי האי דשדיר לן [מה הוא זה שהוא שולח לנו] ״להיות כל איש שרר בביתו״? פשיטא, אפילו קרחה בביתיה פרדשכא ליהוי [פשוט הוא, אפילו האורג הבזוי, בביתו הוא שר] וזה מקובל וידוע לכל, ולשם מה צריך המלך להודיע זאת?
The Gemara continues. The reason that the first letters were not taken seriously is that they who received them would say: What is this that he has sent us: “That every man shall wield authority in his own house”? This is obvious; even a lowly weaver is commander [paredashekha] in his house. If so, why then did the king find it necessary to make such a proclamation?
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים {אסתר ב׳:ג׳} א״ראָמַר רַבִּי מַאי דִּכְתִיב {משלי י״ג:ט״ז} כׇּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרוֹשׂ אִוֶּלֶת.

The verse describes Ahasuerus’s search for a new wife by stating: “And let the king appoint officers in all the provinces of his kingdom, that they may gather together all the fair young virgins unto Shushan the castle” (Esther 2:3). Rabbi Yehuda HaNasi said: What is the meaning of that which is written: “In everything a prudent man acts with knowledge, but a fool unfolds his folly” (Proverbs 13:16)? The verse highlights the difference between two kings’ approaches to finding a wife.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר: ״ויפקד המלך פקידים״ (אסתר ב, ב), אמר רב: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרש אולת״ (משלי יג, טז)
The verse describes Ahasuerus’s search for a new wife by stating: “And let the king appoint officers in all the provinces of his kingdom, that they may gather together all the fair young virgins unto Shushan the castle” (Esther 2:3). Rabbi Yehuda HaNasi said: What is the meaning of that which is written: “In everything a prudent man acts with knowledge, but a fool unfolds his folly” (Proverbs 13:16)? The verse highlights the difference between two kings’ approaches to finding a wife.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) כׇּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת זֶה דָּוִד דִּכְתִיב {מלכים א א׳:ב׳} וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה כֹּל מַאן דַּהֲוָה לֵיהּ בְּרַתָּא אַיָּיתַהּ נִיהֲלֵיהּ וּכְסִיל יִפְרוֹשׁ אִוֶּלֶת זֶה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּכְתִיב וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים כֹּל מַאן דַּהֲוָה לֵיהּ בְּרַתָּא אַיטְמְרַהּ מִינֵּיהּ.

“In everything a prudent man acts with knowledge”; this statement is referring to David, who also sought a wife for himself, as it is written: “And his servants said to him, Let there be sought for my lord the king a young virgin” (I Kings 1:2). Since he sought one maiden, whoever had a daughter brought her to him, for everyone wanted his daughter to be the king’s wife. With regard to the continuation of the verse: “But a fool unfolds his folly” (Proverbs 13:16), this statement is referring to Ahasuerus, as it is written: “And let the king appoint officers” to seek out many maidens. Since it became clear that the king would have relations with all of them, but in the end he would choose only one as his bride, whoever had a daughter hid her from him.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נערה – דוד לא ביקש אלא נערה אחת כל אדם הראה לשלוחיו את בתו אולי תיטב בעיניו ואחשורוש כסיל צוה לקבץ את כולן הכל יודעין שלא יקח אלא אחת ואת כולן יבעל מאן דהוה ליה ברתא מטמרה.
ויפקד גו׳ ערום יעשה בדעת זה דוד כו׳ יפרוש גו׳ זה אחשורוש כו׳ מפורש בפרש״י ואוסיף על פירושו לשון המקרא ערום יעשה בדעת היינו שדוד לא פי׳ כלום אלא שאמר קרא שעבדיו אמרו כן וגם בקשו לו נערה אבל הכסיל זה אחשורוש הוא פי׳ בעצמו האולת ויפקד המלך פקידים גו׳ ויקבצו כל נערה וגו׳ ובזה יתיישב שלא הביא קרא דלעיל מיניה ויאמרו נערי גו׳ יבקשו למלך נערות בתולות גו׳ אלא דמייתי קרא דבתריה ויפקד המלך פקידים גו׳ ויקבצו את כל נערה גו׳ דהיינו שהוא פי׳ והסכים באולת שא״ל נעריו:
רש״י ד״ה נערי לא גרסי׳. עי׳ דבר נחמד בספר מקום שמואל:
״כל ערום יעשה בדעת״ — זה דוד שגם הוא חיפש לעצמו אשה, דכתיב [שנאמר]: ״ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה״ (מלכים א׳ א, ב), וכיון שחיפש נערה אחת — כל מאן דהוה ליה ברתא, אייתה ניהליה [כל מי שהיתה לו בת, הביא אותה אליו], שרצה שתהיה אשת המלך, ולעומת זאת ״וכסיל יפרש אולת״ — זה אחשורוש, דכתיב [שנאמר]: ״ויפקד המלך פקידים״ לבקש נשים רבות, וממילא ידעו שכולן ייבעלו למלך ולבסוף רק אחת מהן תיבחר, ולכן כל מאן דהוה ליה ברתא איטמרה מיניה [כל מי שהיתה לו בת החביא אותה ממנו].
“In everything a prudent man acts with knowledge”; this statement is referring to David, who also sought a wife for himself, as it is written: “And his servants said to him, Let there be sought for my lord the king a young virgin” (I Kings 1:2). Since he sought one maiden, whoever had a daughter brought her to him, for everyone wanted his daughter to be the king’s wife. With regard to the continuation of the verse: “But a fool unfolds his folly” (Proverbs 13:16), this statement is referring to Ahasuerus, as it is written: “And let the king appoint officers” to seek out many maidens. Since it became clear that the king would have relations with all of them, but in the end he would choose only one as his bride, whoever had a daughter hid her from him.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְגוֹ׳ אִישׁ יְמִינִי {אסתר ב׳:ה׳} מַאי קָאָמַר אִי ליחוסא קָאָתֵי לְיַחֲסֵיהּ ואזיל עַד בִּנְיָמִין אֶלָּא מַאי שְׁנָא הָנֵי.

The verse that initially describes Mordecai states: “There was a certain Jew in Shushan the castle, whose name was Mordecai the son of Jair the son of Shimei the son of Kish, a Benjamite” (Esther 2:5). The Gemara asks: What is it conveying in the verse by saying the names of Mordecai’s ancestors? If the verse in fact comes to trace his ancestry, it should continue tracing his lineage back all the way to Benjamin, the founder of his tribe. Rather, what is different about these names that they deserve special mention?
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי ליחוסי קאתי ליחסיה עד בנימין כו׳. ובכלל קושיא זו נמי דדורות דביני ביני נמי לא הזכיר דהא שמעי לאו בן קיש הוה אלא בן גרא הוה כדלקמן:
נאמר: ״איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני״ (אסתר ב, ה), ושואלים: מאי קאמר [מה אמר], מה התכוון במנותו את ייחוסו, אי ליחוסא קאתי [אם לייחסו הוא בא] שרוצה למנות את כל שושלת היוחסין — ליחסיה ואזיל [שייחסנו וילך] עד בנימין ראש השבט! אלא מאי שנא הני [מה שונים שמות אלה] שציין?
The verse that initially describes Mordecai states: “There was a certain Jew in Shushan the castle, whose name was Mordecai the son of Jair the son of Shimei the son of Kish, a Benjamite” (Esther 2:5). The Gemara asks: What is it conveying in the verse by saying the names of Mordecai’s ancestors? If the verse in fact comes to trace his ancestry, it should continue tracing his lineage back all the way to Benjamin, the founder of his tribe. Rather, what is different about these names that they deserve special mention?
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) תָּנָא כּוּלָּן עַל שְׁמוֹ נִקְרְאוּ בֶּן יָאִיר בֵּן שֶׁהֵאִיר עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּתְפִלָּתוֹ בֶּן שִׁמְעִי בֵּן שֶׁשָּׁמַע אֵל תְּפִלָּתוֹ בֶּן קִישׁ שֶׁהִקִּישׁ עַל שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וְנִפְתְּחוּ לוֹ.

The Gemara answers: A Sage taught the following baraita: All of them are names by which Mordecai was called. He was called “the son of Jair” because he was the son who enlightened [heir] the eyes of all of the Jewish people with his prayers; “the son of Shimei” because he was the son whom God heard [shama] his prayers; “the son of Kish” because he knocked [hikish] on the gates of mercy and they were opened to him.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קש
קשא(בכורות מד) המקיש בקרסוליו פי׳ כשהולך מקיש קרסוליו זו בזו ומשמיע קול והוא הקישן שבגמרא ועיקרו מן דא לדא נקשן (זבין פרק ד) זב שהקיש על כציצטרא פי׳ הכה כאותה ששנינו הקיש בקנה (מנחות פז סנהדרין כה:) בנקישא תליא מלתא פי׳ שסופק כפיו זו לזו כדי להפריח יונו ויקדים לאידך יון אמר אנא ידענא למנקש טפי ולא גמר ומקני הילכך פסול אבל תולה בדעת עצמו כגון משחק בפספסין דלאו בכח תליא מלתא פי׳ שסופק כפיו זו בזו אמינא גמר ומקני קמ״ל (בבא מציעא נח) במשלם שערי מן כדא נקיש ואתי תיגרא פי׳ בהפנות התבואה מן הכלי כלומר נשאר הבית ריקן מן המזון דופקת המריבה ובאה (מגילה יב:) בן קיש בן שהקיש על דלתי רחמים ופתחו לו פי׳ דפק (בבא קמא נב) מהו דתימא איבעי ליה לנקושי עליה קמ״ל פי׳ לדפוק (עירובין ג) ואי נקש ביה סיכת וחבריה ביה חבריה. ותתקע את היתד תרגומו ונקשת ית סיכתא וכן ותתקע ביתד דדלילה (סנהדרין סה. כריתות ג) הקשת זרועותיו הוי מעשה פי׳ שמקשקש בזרועותיו:
א. [צוזאממען שלאגען.]
בן יאיר בן שהאיר עיניהם כו׳. כמ״ש ליהודים היתה אורה גו׳ ובן שמעי ע״ש ששמע הקב״ה כי הקיש בתפלתו על שערי רחמים כו׳ כי כבר ננעלו שערי רחמים כדאמרי׳ במדרשות שגזר עליהם כליה לולי תפלתו של מרדכי וצדיקים שבאותו דור שנפתחו להם שערי רחמים שננעלו:
ומשיבים: תנא [שנה החכם]: כולן על שמו נקראו, שהוזכרו כל השמות הללו משום שהם משמשים ככינויים למרדכי: ״בן יאיר״ הוא נקרא משום שהוא בן שהאיר עיניהם של כל ישראל בתפלתו, ״בן שמעי״ — בן ששמע אל (ה׳) את תפלתו ונענה לו ״בן קיש״ — שהקיש (דפק) על שערי רחמים ונפתחו לו.
The Gemara answers: A Sage taught the following baraita: All of them are names by which Mordecai was called. He was called “the son of Jair” because he was the son who enlightened [heir] the eyes of all of the Jewish people with his prayers; “the son of Shimei” because he was the son whom God heard [shama] his prayers; “the son of Kish” because he knocked [hikish] on the gates of mercy and they were opened to him.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) קָרֵי לֵיהּ יְהוּדִי אַלְמָא מִיהוּדָה קָאָתֵי וְקָרֵי לֵיהּ יְמִינִי אַלְמָא מִבִּנְיָמִין קָאָתֵי אָמַר רַב נַחְמָן מָרְדֳּכַי מוּכְתָּר בְּנִימוּסוֹ הָיָה.

The Gemara points out a contradiction: Mordecai is referred to as a “Jew [Yehudi],” apparently indicating that he came from the tribe of Judah, but in the continuation of the verse he is called “Benjamite” [Yemini], which indicates that he came from the tribe of Benjamin. Rav Naḥman said: Mordecai was crowned with honorary names. Yehudi is one such honorary epithet, due to its allusion to the royal tribe of Judah, but it is not referring to Mordecai’s tribal affiliation.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינאמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך נמס
נמסא(גיטין סה:) עשו לו כנימוס עשו לו כראוי. (בראשית רבה בריש וירא אליו) עלת לקרתא הלך בנימוסה. וישא עיניו עד וישתחו ארצה וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו ארצה תרגום בנימוס ארעא. לא ימכרו ממכרת עבד תרגום בנימוסי עבדא (בירושלמי) ומשפט הכהנים בני עלי משפט המלך אשר ימלוך עליכם מה משפט האיש ושפטוך במשפטיהם. (בויקרא רבה בריש צו) נומוס הוא וקילוסין הוא שכל המתגאה לפני הקב״ה אין נידון אלא באש (ובריש אם בחקתי) נימוס אגריפס כבר פי׳ בערך אגריפס (מגילה יב:) מרדכי מוכתר בנימוס הוה כעדי פי׳ מצויין בדתי כל התורה היה כעדי שהיה ידוע בדורו וזהיר במצות ורבה בר רב הונא עדיף מיניה בענוותנות דהא אמר רבא ג׳ מילי בעי מן שמיא חכמתיה דרב הונא וכו׳ ועותריה דרב חסדא יהבו ליה ענוותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו ליה (א״ב פי׳ בל׳ יוני חוק ומשפט):
ערך חט
חטב(ברכות יט. תענית יט.) אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו. כי הילדים רכים ת״י ארום טלייא מחטיין. (ובתרגום) ונקרב את קרבן העם לפני ה׳ מפרנקיתא ומחטיתא. (בפיסקא דעשר תעשר) רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר בזכות ב׳ דברים שישראל מתחטין לפני המקום בזכות שבת ובזכות מעשרות בזכות שבת דכתיב אם תשיב משבת רגלך מה כתיב בתריה אז תתענג על ה׳ בזכות מעשרות דכתיב ושמחת בכל הטוב. (מגילה יב) בהט אבנים שמתחוטטות על בעליהן פירוש ענין עינוג. פ״א של רבי גרשם שמקריבן אצלו כמו חטה. פ״א של ר״ח מחטיאות בעליהן כלומר מי שנמצאת בידו מתחייב למלכות שאינן ראויין להדיוט אלא למלכות בלבד וכן בעליהן כיון שנמצאת בידיהן נסים ובורחים שמתיראין מן המלכות:
ערך פכח
פכחג(נדה כ.) אי אמר דיו הוה אמינא כי פכחותא דדיותא פי׳ שהוא צלול ואדמדם כמעט קמ״ל להכי אמר כחרתא דשחור הרבה כיון דחזא דכל כמה דנגה יומא אשתני אמר הא טמא הוא ופכוחי הוא דפכחי ואזיל כלומר שדיה והולך (תענית יג:) מאי שנא מבישרא וחמרא התם לפכוחי פחדא (בבא מציעא סו) אשכחיה דקא שתי חמרא וכו׳ עד דילמא לפכוחי פחדיה (בבא בתרא י) פחד קשה יין מפיגו יין קשה שינה מפכחתו (מגילה יב) נימא ליה קטלא למחר מפכח ליה חמריה. ס״א אזיל ליה חמרא (א״ב ענין קטנות ופחיתות):
א. [געזעטץ. פארם.]
ב. [פערצערטילט.]
ג. [שוועכען.]
מוכתר בנימוסו היה – בשמות נאין נימוס שם בלשון יון (נערי) לא גרסינן אלא הכי גרסינן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי כו׳.
אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוס בעדי רבה בר רב הונא ורבה בר בר חנה אמר ר׳ יהושע בן לוי אביו1 מבינימין ואמו מיהודה – כך כתוב במקצת ספרים וכך נראה לי לפרש: רב נחמן אמר מרדכי היה מוכתר בנימוס – פירוש: בשמו היה בעדי כמו שמתפאר אדם בעידיו כך היה מתפאר בשמותיו דהאי קרי ליה ימיני ויהודי מבינימין קא אתי אלא על שם גדולתו היו קוראין ליהודי לשון גדולה ורבה בר רב הונא ורבה בר בר חנה אמרי משמיה דר׳ יהושע בן לוי דלהכי קרי ליה ימיני דאביו היה מבינימין ואמו מיהודה.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״אבי״.
קרי ליה יהודי אלמא כו׳ עיין פרש״י ונערי ל״ג אלא ה״ג אמר רבה בב״ח כו׳ ע״ש לפי דבריו יהיה אמר רבה בב״ח פירושו של מוכתר בנימוסו דהיינו שייחסו הכתוב בין מצד אב ובין מצד אם אבל בערוך גרס מוכתר בנימוסו הוה כעדי פי׳ כו׳ ע״ש ולפי זה י״ל דרבה בב״ח כו׳ מלתא באנפי נפשיה הוא:
ועוד שואלים: קרי ליה [קורא לו] ״יהודי״ — אלמא [מכאן] שמשבט יהודה קאתי [הוא בא], ולעומת זאת בהמשך הפסוק קרי ליה [קורא הוא לו] ״ימיני״ — אלמא [מכאן] שמשבט בנימין קאתי [הוא בא], ואם כן סתירה יש בדבר! אמר רב נחמן: מרדכי מוכתר בנימוסו היה שהיו לו תארי כבוד שונים, ואף ״יהודי״ — כינוי של כבוד הוא על שם שבט המלוכה יהודה.
The Gemara points out a contradiction: Mordecai is referred to as a “Jew [Yehudi],” apparently indicating that he came from the tribe of Judah, but in the continuation of the verse he is called “Benjamite” [Yemini], which indicates that he came from the tribe of Benjamin. Rav Naḥman said: Mordecai was crowned with honorary names. Yehudi is one such honorary epithet, due to its allusion to the royal tribe of Judah, but it is not referring to Mordecai’s tribal affiliation.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינאמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָבִיו מִבִּנְיָמִין וְאִמּוֹ מִיהוּדָה וְרַבָּנַן אָמְרִי מִשְׁפָּחוֹת מִתְגָּרוֹת זוֹ בָּזוֹ מִשְׁפַּחַת יְהוּדָה אוֹמֶרֶת אֲנָא גרים דְּמִתְיְלִיד מָרְדֳּכַי דְּלָא קַטְלֵיהּ דָּוִד לְשִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא וּמִשְׁפַּחַת בִּנְיָמִין אָמְרָה מִינַּאי קָאָתֵי.

Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yehoshua ben Levi said an alternative explanation: Mordecai’s father was from the tribe of Benjamin, and his mother was from the tribe of Judah. Therefore, he was both a Yemini, a Benjamite, and a Yehudi, from the tribe of Judah. And the Rabbis say that the dual lineage is due to a dispute: The families competed with each other over which tribe could take credit for Mordecai. The family of Judah would say: I caused the birth of Mordecai, as only because David did not kill Shimei, the son of Gera, when he cursed him (see II Samuel 16) was it possible for Mordecai to be born later from his descendants. And the family of Benjamin said in response: In the end he came from me, as he in fact was from Benjamin’s tribe.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

1דלא קטליה דוד לשמעי – שהיה חייב מיתה.
1. שני ד״ה אלו מופיעים בדפוס וילנא בתחילת דף י״ג.
אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יהושע בן לוי: אביו משבט בנימין ואמו משבט יהודה ולכן היה גם ״איש ימיני״ — מבנימין וגם ״יהודי״ — מיהודה. ורבנן אמרי [וחכמים אומרים] שבעניין זה משפחות מתגרות זו בזו: משפחת יהודה אומרת — אנא גרים דמתיליד [אני שגרמתי שייוולד] מרדכי, ומדוע? דלא קטליה [שלא הרגו] דוד לשמעי בן גרא ויכול היה מרדכי להיוולד מאוחר יותר מבני בניו. ומשפחת בנימין אמרה: סוף סוף מינאי קאתי [ממני, ממשפחתי הוא בא].
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yehoshua ben Levi said an alternative explanation: Mordecai’s father was from the tribe of Benjamin, and his mother was from the tribe of Judah. Therefore, he was both a Yemini, a Benjamite, and a Yehudi, from the tribe of Judah. And the Rabbis say that the dual lineage is due to a dispute: The families competed with each other over which tribe could take credit for Mordecai. The family of Judah would say: I caused the birth of Mordecai, as only because David did not kill Shimei, the son of Gera, when he cursed him (see II Samuel 16) was it possible for Mordecai to be born later from his descendants. And the family of Benjamin said in response: In the end he came from me, as he in fact was from Benjamin’s tribe.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) רָבָא אָמַר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אָמְרָה לְאִידַּךְ גִּיסָא רְאוּ מָה עָשָׂה לִי יְהוּדִי וּמָה שִׁילֵּם לִי יְמִינִי מָה עָשָׂה לִי יְהוּדִי

Rava said: The Congregation of Israel at the time said this from the opposite perspective, not as a boast, but as a complaint, remarking: See what a Judean has done to me and how a Benjamite has repaid me. What a Judean has done to me is referring to
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאידך גיסא – לצעקה ולא לשבח איש יהודי ואיש ימיני גרמו לי הצער הזה.
כ״י אמרה לאידך גיסא כו׳ כפרש״י לצעקה כו׳ הם גרמו לי הצער עכ״ל ולשון מה שילם לי ימיני כו׳ אינו מדוקדק לכאורה דמה תשלומים שייך בו ונראה לפרש משום דלפום ריהטה עשה יהודי דהיינו דוד מעשה טוב שלא הרג את שמעי שנולד ממנו מרדכי שהביא הגאולה בתפלתו וימיני שהוא מרדכי שילם ותיקן מה שקלקל שאול דלא קטליה לאגג דכה״ג אמרי רבנן לעיל וקאמר דאינו כן דמה עשה יהודי שלא תיקן כלום במה שגרם שנולד מרדכי דאי לא הוה מרדכי לא היה כאן תקלה דהמן לא היה מקנא אלא במרדכי וכן בימיני לא שילם מה שקלקל שאול דאילו הרג את אגג לא היה נולד המן:
רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא [לצד אחר], כלומר, לא בהתפארות אלא בתלונה: ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני. מה עשה לי יהודי
Rava said: The Congregation of Israel at the time said this from the opposite perspective, not as a boast, but as a complaint, remarking: See what a Judean has done to me and how a Benjamite has repaid me. What a Judean has done to me is referring to
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מגילה יב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל מגילה יב:, הערוך על סדר הש"ס מגילה יב:, רש"י מגילה יב:, ראב"ן מגילה יב: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות מגילה יב:, תוספות רי"ד מהדורה תנינא מגילה יב:, מהרש"א חידושי אגדות מגילה יב:, גליון הש"ס לרע"א מגילה יב:, פירוש הרב שטיינזלץ מגילה יב:, אסופת מאמרים מגילה יב:

Megillah 12b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Megillah 12b, Collected from HeArukh Megillah 12b, Rashi Megillah 12b, Raavan Megillah 12b, Tosafot Megillah 12b, Tosefot Rid Second Recension Megillah 12b, Maharsha Chidushei Aggadot Megillah 12b, Gilyon HaShas Megillah 12b, Steinsaltz Commentary Megillah 12b, Collected Articles Megillah 12b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144