×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בָּא לִמְדּוֹד נֵפְטְ אוֹמֵר לוֹ מְדוֹד אַתָּה לְעַצְמְךָ בָּא לִמְדּוֹד אֲפַרְסְמוֹן אוֹמֵר לוֹ הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֶמְדּוֹד עִמְּךָ כְּדֵי שֶׁנִּתְבַּסֵּם אֲנִי וְאַתָּה.
In the case of one who comes to measure and purchase naphtha, the merchant says to him: Measure it for yourself, as I prefer to keep my distance from the foul odor. With regard to one who comes to measure and purchase balsam, the merchant says to him: Wait for me until I can measure it with you, so that you and I will both be perfumed. Similarly, with regard to sin God merely provides an opening, whereas with regard to mitzvot God assists the individual in their performance.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך נפט
נפטא(שבת כד:) בעטרן ובנפט (יומא לט.) בא למדוד נפט (נדרים צא:) חד מן הלין עכו״ם נפטויי פירוש מוכרי נפט ובלעז פיטרולי״או (א״ב פי׳ שמן הנוטף מבין הסלעים תרגום בפסוק ביעים ההם כשבת מתיב ואמר לה נפט וכן שמו בלשון יוני ורומי):
א. [שטיין עהל.]
בא – הלוקח למדוד נפט מפני שריחו רע אומר לו המוכר מדוד לעצמך.
טרף בקלפי. בת״כ מפיק מקרא דבעינן קלפי דקתני התם אשר עלה עליו הגורל לה׳ יכול יתן על גביו ת״ל אשר עלה עליו שעלה לשמו מתוך קלפי ובירושלמי לא סוף דבר קלפי אלא אפילו קלתות ולמה אמרו קלפי כדי לעשות פומבי לדבר ויביא שני חוטין אחד שחור ואחד לבן ויקשור עליהם ויאמר זה לשם וזה לעזאזל ת״ל גורל לה׳ שיהא ניכר לה׳ וגורל לעזאזל שיהא ניכר לעזאזל וכן פריך משני צרורות אחד שחור ואחד לבן ומשני הכי דבעינן כתיבה ממש:
בא אדם לקנות ולמדוד נפט, אומר לו המוכר: מדוד אתה לעצמך, שאין אני רוצה להתלכלך בו. בא הלוקח למדוד אפרסמון, אומר לו המוכר: המתן לי עד שאמדוד עמך, כדי שנתבסם אני ואתה. כך בעבירות, ה׳ רק פותח פתח, ובמצוות הוא מסייע ממש בדבר.
In the case of one who comes to measure and purchase naphtha, the merchant says to him: Measure it for yourself, as I prefer to keep my distance from the foul odor. With regard to one who comes to measure and purchase balsam, the merchant says to him: Wait for me until I can measure it with you, so that you and I will both be perfumed. Similarly, with regard to sin God merely provides an opening, whereas with regard to mitzvot God assists the individual in their performance.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עֲבֵירָה מְטַמְטֶמֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא י״א:מ״ג} וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם אַל תִּקְרֵי וְנִטְמֵאתֶם אֶלָּא וְנִטַּמְטֵם.

In the school of Rabbi Yishmael it was taught: Sin stupefies the heart of a person who commits it, as it is stated: “And do not impurify yourselves with them, so that you should not be thereby impurified” (Leviticus 11:43) Do not read that term as: “And be impurified [venitmetem]”; rather, read it as: And your hearts will be stupefied [venitamtem].
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מטמטמת – אוטמת וסותמת מכל חכמה.
ונטמתם – חסר א׳.
תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: עבירה מטמטמת (מטפשת) לבו של אדם העובר אותה, שנאמר: ״ולא תטמאו בהם ונטמתם בם״ (ויקרא יא, מג) אל תקרי [תקרא] ״ונטמאתם״ אלא קרא: ״ונטמטם״ — שלבכם נעשה מטומטם — סתום ואטום.
In the school of Rabbi Yishmael it was taught: Sin stupefies the heart of a person who commits it, as it is stated: “And do not impurify yourselves with them, so that you should not be thereby impurified” (Leviticus 11:43) Do not read that term as: “And be impurified [venitmetem]”; rather, read it as: And your hearts will be stupefied [venitamtem].
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תָּנוּ רַבָּנַן (אַל) תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם אָדָם מְטַמֵּא עַצְמוֹ מְעַט מְטַמְּאִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְּמַטָּה מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה מְטַמְּאִין אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.

The Sages taught the following with regard to the verse: “And do not impurify yourselves with them, so that you should not be thereby impurified”; a person who impurifies himself a bit, they impurify him greatly. If a person impurifies himself of his own volition below, on earth, they impurify him even more so above, in Heaven. If a person impurifies himself in this world, they impurify him in the World-to-Come.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה.
מטמאין אותו הרבה – מניחין אותו ליטמא הרבה והכי קאמר קרא אל תטמאו בהן ואם תטמאו סוף ונטמתם.
מטמאין אותו מלמעלה – כלומר שיש הרבה משטינים להטעותו כדכתיב והשטן עומד על ימינו לשטנו. ואם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו המלאכים הקדושים מלמעלה. ובהכין סליק פירקא ת״ל.
תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר: ״ולא תטמאו בהם ונטמתם בם״ (ויקרא יא, מג), וכך שיעורו של הכתוב אדם מטמא את עצמו מעט (״תיטמאו בהם״) מטמאין אותו הרבה (״ונטמתם בם״). ואם אדם מטמא עצמו מלמטה מרצונו שלו — מטמאין אותו יותר מלמעלה. ואם מטמא עצמו בעולם הזה — מטמאין אותו לעולם הבא.
The Sages taught the following with regard to the verse: “And do not impurify yourselves with them, so that you should not be thereby impurified”; a person who impurifies himself a bit, they impurify him greatly. If a person impurifies himself of his own volition below, on earth, they impurify him even more so above, in Heaven. If a person impurifies himself in this world, they impurify him in the World-to-Come.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא י״א:מ״ד} וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְּמַטָּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.:

Conversely, the Sages taught the following with regard to the verse: “Sanctify yourselves and you will be sanctified” (Leviticus 11:44); a person who sanctifies himself a bit, they sanctify him and assist him greatly. If a person sanctifies himself below, they sanctify him above. If a person sanctifies himself in this world, they sanctify him in the World-to-Come.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתקדשתם – מעט והייתם קדושים הרבה הבא ליטהר מסייעין אותו.
וכנגד זה תנו רבנן [שנו חכמים] על הכתוב: ״והתקדשתם והייתם קדשים״ (ויקרא יא, מד)אדם מקדש עצמו מעט — מקדשין אותו ומסייעין לו הרבה, מקדש עצמו מלמטה — מקדשין אותו מלמעלה, מקדש עצמו בעולם הזה — מקדשין אותו לעולם הבא.
Conversely, the Sages taught the following with regard to the verse: “Sanctify yourselves and you will be sanctified” (Leviticus 11:44); a person who sanctifies himself a bit, they sanctify him and assist him greatly. If a person sanctifies himself below, they sanctify him above. If a person sanctifies himself in this world, they sanctify him in the World-to-Come.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ד – טרף בקלפי
(5) מתני׳מַתְנִיתִין: אטָרַף בְּקַלְפִּי וְהֶעֱלָה שְׁנֵי גוֹרָלוֹת אֶחָד כָּתוּב עָלָיו לַשֵּׁם וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו לַעֲזָאזֵל הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ אִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִּימִינוֹ הַסְּגָן אוֹמֵר לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל הַגְבַּהּ יְמִינְךָ וְאִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִּשְׂמֹאלוֹ רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ אִישִׁי כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל הַגְבַּהּ שְׂמֹאלְךָ.

Chapter 4
MISHNA: The High Priest would mix the lots in the lottery receptacle used to hold them and draw the two lots from it, one in each hand. Upon one was written: For God. And upon the other one was written: For Azazel. The deputy High Priest would stand to the High Priest’s right, and the head of the patrilineal family would stand to his left. If the lot for the name of God came up in his right hand, the Deputy would say to him: My master, High Priest, raise your right hand so that all can see with which hand the lot for God was selected. And if the lot for the name of God came up in his left hand, the head of the patrilineal family would say to him: My master, High Priest, raise your left hand.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קלפי
קלפיא(יומא לט.) טרף בקלפי והעלה ב׳ גורלות (גמרא) אמר רבא קלפי של עץ ושל חול היתה ואינה מחזקת אלא שתי ידים (א״ב פי׳ בל״י גביע וסף):
א. [בעכער.]
מתני׳ טרף בקלפי – שנינו בפרק שלמעלה (דף לז.) וקלפי היתה שם.
טרף – פתאום בטריפה ובחטיפה.
והעלה שני גורלות – אחד בימין ואחד בשמאל והשעירים עומדים אחד לימין ואחד בשמאל ונותן גורל שעולה בימין לשעיר של ימין.
טרף בקלפי – פירוש: נענוע וכשכוש, כדרך מטילי גורלות כדמפרש כי היכי דלא ניכוין ונישקול.
טרף בקלפי וכו׳ כבר התחלנו לבאר בפרק שלישי מה שהוא כוונת כל אלו הפרקים עד פרק אחרון והוא בסדור פרטי העבודות של יום הכפרים וביארנו סדר עבודת התמיד ווידוי הפר ועכשיו בזה הפרק יתבאר מענין זה קצת כפי סדר העבודות ועל זה הצד יחלקו ענייני הפרק לארבעה חלקים הראשון בענייני הגרלת השעירים וקשרו לשון של זהורית באותו של עזאזל השני חזרתו אצל פרו ווידוי שני שעל כל שבטו ושחיטת פרו וקבלת דמו השלישי נטילת המחתה לצורך הקטרת ומה היה עושה בה ומה שהיה משתנה באותו היום במחתה יותר משאר הימים הרביעי שעל ידי שינוי זה נתגלגל לבאר הרבה דברים שנשתנה בהם עניין היום יותר על שאר הימים זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו הרבה דברים שלא מן הכונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
פרק ד
טרף בקלפי והעלה שני גורלות – פרש״י ז״ל טרף בקלפי שהכניס שם ידיו פתאום בטריפה ובחטיפה כי היכי דלא ליכוין ולשקול ויש מפרשי׳ שנענע הקלפי לערב הגורלות מלשון ביצים טרופות.
אם של שם עולה בימינו הסגן אומר להם אישי כהן וכו׳.
נתנם על שני השעירים ואומר לה׳ חטאת. ובתוספתא אומר כי כהן אומר לה׳ והסגן אומר חטאת.

פרק ד

(6) א משנה טרף (ערבב את הגורלות. ר״ח) בקלפי (תיבה של גורל), והעלה משם שני גורלות, אחד כתוב עליו ״לשם״ ואחד כתוב עליו ״לעזאזל״. הסגן היה עומד בימינו של כהן גדול, וראש בית אב משמאלו. אם גורל של שם עלה בימינו של הכהן הגדול — הסגן אומר לו: אישי כהן גדול, הגבה ימינך והנח את הגורל על השעיר שלימינך. ואם של שם עלה בשמאלו — ראש בית אב אומר לו: אישי כהן גדול, הגבה שמאלך והנח את הגורל על השעיר שלשמאלך.

Chapter 4

(6) MISHNA: The High Priest would mix the lots in the lottery receptacle used to hold them and draw the two lots from it, one in each hand. Upon one was written: For God. And upon the other one was written: For Azazel. The deputy High Priest would stand to the High Priest’s right, and the head of the patrilineal family would stand to his left. If the lot for the name of God came up in his right hand, the Deputy would say to him: My master, High Priest, raise your right hand so that all can see with which hand the lot for God was selected. And if the lot for the name of God came up in his left hand, the head of the patrilineal family would say to him: My master, High Priest, raise your left hand.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) נְתָנָן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים בוְאוֹמֵר לַה׳ חַטָּאת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר חַטָּאת אֶלָּא לַה׳ וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וְעַד.:

Then he would place the two lots upon the two goats, the lot that arose in his right hand on the goat standing to his right side and the lot in his left hand on the goat to his left. And upon placing the lot for God upon the appropriate goat, he would say: For God, as a sin-offering. Rabbi Yishmael says: He need not say: As a sin-offering. Rather, it is sufficient to say: For God. And upon saying the name of God, the priests and the people respond after him: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והן עונין אחריו – כשמזכיר את השם.
ואומר לה׳ חטאת. הקשה ה״ר אלחנן אמאי לא קאמר חטאת לה׳ שיזכיר השם מאוחר כדאמרינן בפ״ק דנדרים (דף י.) לא לימא איניש לה׳ קרבן אלא קרבן לה׳ דילמא פשע ומדכר שם שמים לבטלה ואומר רבי דשאני הכא דכתיב אשר עלה עליו הגורל לה׳ [והדר] ועשהו חטאת:
אינו צ״ל חטאת אלא לה׳. דהכי משמע ליה לישנא דקרא אשר עלה עליו הגורל לה׳ ועשהו שלא יזכיר יותר:
ר׳ ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת – פי׳ קא מיפלגי בהא דכתב קרא והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה׳ ועשהו חטאת דת״ק סבר דהאי ועשהו חטאת אמעיקרא נמי קאי שעשהו חטאת בדיבורו בשעת העלאת הגורל. ורבי ישמעאל סבר דהאי ועשהו חטאת אהשתא בלחוד קאי כלומר שיעשנו חטאת. והקשה הר״ר אלחנן ז״ל לת״ק היאך אומר לה׳ חטאת דהא אמרינן בנדרים דלא לימא איניש לה׳ קרבן אלא קרבן לשם דילמ׳ פשע ואמר לה׳ ולא אמר קרבן ונמצא מזכיר שם שמים לבטלה. ותירץ ר״י ז״ל דשאני הכא דגלי קרא דכתיב אשר עלה עליו הגורל לה׳ והדר ועשהו חטאת. א״נ דהתם מדרבנן בעלמא הוא אבל הכא בכהן גדול דזריז ולא פשע. ועוד שהרי יש שם הסגן ואב ב״ד דמדכרי ליה לו׳. ועוד נ״ל והוא הנכון דהתם הוא דכי אמר לשם ותו לא איכא שם שמים לבטלה אבל הכא כי לא אמר חטאת ליכא שם שמים לבטלה כי מה שאמר לה׳ הוא סיום הגורל לומר כי מה שעלה בימינו הוא לה׳ וכדברי רבי ישמעאל. אלא שגזרת הכתוב הוא לת״ק שיאמר חטאת ולפי דברי התוספתא אין כהן גדול אומר כן אלא הסגן.
והם אומרים ברוך שם – כו׳ לפי שהזכיר כהן גדול את השם ככתבו כי עשרה פעמים כהן גדול מזכיר את השם ככתבו שהוא שם המפורש כדאיתא בגמרא. וכל מקום שמזכירין את השם ככתבו בבית המקדש היו עונין אחריו בשכמל״ו כדאיתא במסכת תענית.
לאחר מכן נתנן את הגורלות על שני השעירים, ואומר: ״לה׳ חטאת״. ר׳ ישמעאל אומר: לא היה צריך לומר את המילה ״חטאת״ אלא אומר ״לה״ בלבד. והן, הכהנים והעם כששומעין את הזכרת השם, עונין ואומרים אחריו: ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״.
Then he would place the two lots upon the two goats, the lot that arose in his right hand on the goat standing to his right side and the lot in his left hand on the goat to his left. And upon placing the lot for God upon the appropriate goat, he would say: For God, as a sin-offering. Rabbi Yishmael says: He need not say: As a sin-offering. Rather, it is sufficient to say: For God. And upon saying the name of God, the priests and the people respond after him: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: לְמָה לִי טָרַף בְּקַלְפִּי כִּי הֵיכִי דְּלָא נִיכַּוֵּין וְלִישְׁקוֹל.

GEMARA: Why do I need the High Priest to have mixed the lots in a receptacle before he draws the lots? In order that he not be able to intentionally take the lot for God specifically with his right hand. Since it is a fortuitous omen for the lot for God to arise in his right hand, there is a concern that he might force the result, in contravention of the requirement that the designation of the goats be made through a random lottery.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הדרן עלך אמר להם הממונה.
גמ׳ דלא ניכוין – שלא ימשמש להבין במשמושו איזה של שם ויטלנו בימין לפי שהוא סימן יפה כשהוא עולה בימין.
כי היכי דלא נכוין ונישקול. וא״ת א״כ לא עשה מצות הגרלה י״ל דודאי לפי שהוא רוצה שיביא של שם בשל ימין מטריד ושוכח להגריל:
פרק רביעי בעזר הצור:
ב גמרא על דברי המשנה שואלים: למה לי טרף בקלפי? מדוע לא היה לוקח משם בלא ערבוב? ומשיבים: כי היכי [כדי] שלא ניכוין ולישקול [יתכוין ויקח] באופן שיעלה גורל ״לה׳⁠ ⁠״ בצד ימינו דווקא, שהדבר נחשב לסימן טוב כשעולה בימין.
GEMARA: Why do I need the High Priest to have mixed the lots in a receptacle before he draws the lots? In order that he not be able to intentionally take the lot for God specifically with his right hand. Since it is a fortuitous omen for the lot for God to arise in his right hand, there is a concern that he might force the result, in contravention of the requirement that the designation of the goats be made through a random lottery.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רָבָא גקַלְפִּי שֶׁל עֵץ הָיְתָה וְשֶׁל חוֹל הָיְתָה וְאֵינָהּ מַחְזֶקֶת אֶלָּא שְׁתֵּי יָדַיִם.

Rava said: The receptacle was made out of wood and did not have the status of a sacred vessel. Rather, it was unconsecrated, and it had enough space inside only for the High Priest’s two hands.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פ״ד טרף בקלפי והעלה ב׳ גורלות. פי׳ טרף ערבבם.
ושל חול היתה – אינה מקודשת.
והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר טרף בקלפי והעלה שני גורלות אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך ואם בשמאלו עלה ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה שמאלך נתנן על שני השעירים ואומר לי״י חטאת ר׳ ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אלא לי״י והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמר הר״ם כל מקום שהוזכר בזו המסכתא שם רוצה בו שם המפורש ר״ל יו״ד ה״א ואין הלכה כר׳ ישמעאל קשר לשון של זהורית בראש השעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שלוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו לשון של זהורית הוא לשון של צמר צבוע אדום תרגום ותולעת שני וצבע זהורין ומשקלו שני סלעים וכבר ביארנו פעמים משקל הסלע:
אמר רבא: קלפי זו של עץ היתה, ושל חול היתה, כלומר שלא קדשוה בקדושת כלי שרת, ואינה מחזקת אלא שיעור שתי ידים ולא יותר.
Rava said: The receptacle was made out of wood and did not have the status of a sacred vessel. Rather, it was unconsecrated, and it had enough space inside only for the High Priest’s two hands.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא בִּשְׁלָמָא אֵינָהּ מַחְזֶקֶת אֶלָּא שְׁתֵּי יָדַיִם כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיכַּוֵּין וְלִישְׁקוֹל אֶלָּא שֶׁל חוֹל נַקְדְּשַׁהּ אִם כֵּן הָוֵה לֵהּ כְּלִי שָׁרֵת שֶׁל עֵץ דוּכְלִי שָׁרֵת דְּעֵץ לָא עָבְדִינַן וְנֶעְבְּדַהּ דְּכֶסֶף וְנֶעְבְּדַהּ דְּזָהָב הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

Ravina strongly objects to this: Granted, it was constructed so that it had enough space inside it only for the High Priest’s two hands. This was done so that he could not maneuver his hands inside the box to feel and examine the lots, in order that he not be able to intentionally take the lot for God specifically with his right hand. But why was the receptacle unconsecrated? Let it be consecrated as a sacred vessel. If so, if it were to be consecrated, it would be a sacred vessel made of wood, and the halakha is that we do not make a sacred vessel from wood. But if this is the only issue, let it be made out of silver or let it be made out of gold. However, the Torah spared the money of the Jewish people and did not want to burden them with the expense of having to make the receptacle from expensive materials. Therefore, it is made from wood, and as such it is precluded from being a sacred vessel.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התורה חסה כו׳ – שנאמר (ויקרא יד) וצוה הכהן ופנו את הבית וגו׳ על מה חסה תורה על פכין של כלי חרס שאין להם טהרה במקוה א״כ חסה על ממון קל כ״ש על ממון חשוב א״כ חסה על ממונן של (צירועין) קל וחומר על ממונן של צדיקים.
אלא של חול אמאי ליקדשיה. לפי שכבוד המצוה בשל קדש וא״ת לרב יהודה דאמר מצות ליהנות ניתנו (בר״ה דף כח.) כיון שעושה בשל קדש מצוה שיכול לעשות בשל חול דהגרלה לאו עבודה היא אם כן יהנה משל קדש יש לומר כיון שכבוד המצוה הוא יכול לעשות בשל קדש:
א״כ הוה ליה כלי שרת כו׳. וא״ת איך הוא כלי שרת והלא כלי שרת גמורין עבודתן מחנכתן וזה אין בו שום עבודה דהגרלה לאו עבודה היא ואיך יהיה כלי שרת י״ל דה״ק הוה ליה כלי שרת שיראו העולם שהוקדש ויסברו שיכולין לקדש בו מנחה או לקבל דם בשעת צורך ויבא לעשות כלי שרת של עץ וכלי שרת של עץ לא עבדינן דפלוגתא היא דרבי ור׳ יוסי בר׳ יהודה בסוכה פרק החליל (דף נ:) ובמנחות (דף כח:) ורבי פוסל ואפילו לרבי יוסי בר׳ יהודה דמכשר מדרבנן מיהא לכתחילה בעינן של מתכות:
גמרא כי היכי דלא ליכוין ולשקול – פי׳ לאו דליכוין במזיד ליטול של שם בימינו דא״כ קא מבטל מצות ההגרלה אלא דאגב שהוא רוצה להעלות של שם בימינו מטריד ושוכח מלהגריל וכן פירשו בתוספות. אי נמי דה״ק דלא ליתחזי לאינשי דקא מיכוין ושקיל.
אלא של חול נקדשיה – פי׳ דכל דאפשר בשל קדש הכי עדיף טפי מפני כבוד המצוה. והקשו בתוספות למאן דאמר מצות ליהנות ניתנו ואסור לעשותם בדבר שהוא קודש ואסור בהנאה כיון שאינו צריך לכך היכי אמרינן הכי דליקדשיה דאם כן נמצא נהנה בשל קודש שלא לצורך. ותירצו דכיון דאיכא כבוד המצות הרי הוא מותר כשם שמותר להשתמש בכלי שרת במקדש. עוד י״ל דקושיין הכא אליבא דהלכתא דקיימא לן מצות לאו ליהנות ניתנו.
אם כן הויא ליה כלי שרת – פי׳ לאו דוקא דהא אין כלי שרת מקדשין להיות עליהן דין כלי שרת אלא במשיחת שמן או בעבודה כדאיתא בכמה דוכתי ובפ״ק והכא ליכא משיחא ולא עבודה דהגרלה לאו עבודה היא אלא ה״ק כיון דאי מקדשי׳ ליה מיחזי ככלי שרת לעולם ויהיו סבורין שיכולין להשתמש לו דבר שצריך כלי שרת כגון לקדש בו מנח׳ וכיוצא בו. ואנן קיימא לן דכלי שרת דעץ לא עבדי וכן פירשו בתוספות והנכון דכיון דעבודת קלפי אינו אלא בהגרלה זו היא עבודתו לקדשו ואשר ישרתו בם קרי׳ ביה.
וכלי שרת דעץ לא עבדי׳ – פי׳ דאפילו למ״ד בפרק החליל דעבדי׳ כלי שרת דעץ ה״מ מדאורייתא אבל מדרבנן לא עבדי׳.
התורה חסה על ממונם של ישראל – פי׳ כיון דלאו מידי דעבודה היא כולי האי ואינו אלא פעם אחת ואין הקלפי עצמו דאורייתא ולאפוקי גורלות עצמן שעשאן בן גמלא שהן מספרין אותו לשבח. דשאני גורל עצמו שהשם כתוב באחד מהן והעלתם דאורייתא ולאפוקי נמי ידות הכלים דעבדי בהו עיקר שירות תדיר.
הסגן וכהן גדול מכניסין ידיהם לקלפי והקשו בתוס׳ והא קיימא לן שכל עבודת יום הכפורים אינה אלא בכהן גדול ותירצו דהאי תנא סבר הגרלה לאו עבודה היא. אי נמי דאפילו תימא הגרלה עבודה כיון דאינה אלא בשמאלו דכהן גדול אין בה חובת כהן גדול וכדאמרינן לקמן דימיניה דסגן עדיפא משמאליה דכהן גדול.
גמ׳ וכלי שרת דעץ לא עבדינן. סוכה דף נ׳ ע״ב:
מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא: בשלמא [נניח] מה שאמרנו שאינה מחזקת אלא שתי ידים, יש טעם לדבר — כי היכי [כדי] שלא ליכוין ולישקול [יתכוין ויקח] גורל של שם ביד ימין דווקא, על ידי שיהיה לו מקום רחב דיו כדי למשמש את שני הגורלות ולזהותם. אלא משום מה היתה תיבת הגורל משל חול? נקדשה [שיקדשו] אותה כשאר כלי שרת! ומשיבים: אם כן הוה לה [הרי יהיה] לנו כלי שרת של עץ, וכלי שרת של עץ לא עבדינן [אין אנו עושים] על פי דין התורה. ושואלים: אם כן ונעבדה [ונעשנה] את הקלפי משל כסף! או: ונעבדה [ונעשנה] משל זהב! ומשיבים: התורה חסה על ממונן של ישראל ואין להוציא ממון מרובה כאשר אין הדבר נחוץ לעבודת המקדש.
Ravina strongly objects to this: Granted, it was constructed so that it had enough space inside it only for the High Priest’s two hands. This was done so that he could not maneuver his hands inside the box to feel and examine the lots, in order that he not be able to intentionally take the lot for God specifically with his right hand. But why was the receptacle unconsecrated? Let it be consecrated as a sacred vessel. If so, if it were to be consecrated, it would be a sacred vessel made of wood, and the halakha is that we do not make a sacred vessel from wood. But if this is the only issue, let it be made out of silver or let it be made out of gold. However, the Torah spared the money of the Jewish people and did not want to burden them with the expense of having to make the receptacle from expensive materials. Therefore, it is made from wood, and as such it is precluded from being a sacred vessel.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַסְּגָן וְכֹהֵן גָּדוֹל מַכְנִיסִין יָדָן בַּקַּלְפִּי אִם בִּימִינוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה הַסְּגָן אוֹמֵר לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל הַגְבַּהּ יְמִינֶךָ וְאִם בִּימִינוֹ שֶׁל סְגָן עוֹלֶה רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל דַּבֵּר מִילָּךְ.

The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna whose opinion was taught in a baraita: Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Eliezer: The Deputy and the High Priest insert their hands into the receptacle. If the lot for God comes up in the High Priest’s right hand, the Deputy says to him: My master, High Priest, raise your right hand. And if the lot for God comes up in the right hand of the Deputy, the head of the patrilineal family says to the High Priest: Speak your word and declare the goat to your left side to be the sin-offering for God.
רש״יתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם בימינו של סגן עלה ראש בית אב אומר לו לכהן גדול דבר מילך – דבר דבריך לה׳ חטאת.
הסגן אומר לו כו׳. וא״ת עלה בימין הסגן למה אין אומר לו הגבה ימינך י״ל שלא היה טרוד ככ״ג ולא ישכח ועוד שהיה מבייש כ״ג תימה לרבי איך מכניס הסגן ידו להגריל והא מסקינן לקמן בשמעתין דלר׳ יהודה הגרלה מעכבת ואם עבודה היא אינה כשרה אלא בכ״ג ואומר רבי שאין כל כך עבודה שהרי ע״י כ״ג מתבררין השעירין ואמרי׳ נמי הגרלה לאו עבודה היא ואע״ג דאמרינן לקמן מת אחד מהם מביא חבירו שלא בהגרלה כר״ש אבל לרבנן דידיה מגריל מ״מ אין ההגרלה חשובה כל כך עבודה אבל התם הוי טעמא משום דלא הגריל כלל על האחד אבל אין לומר שעבודתו מחנכתו לסגן זה בכ״ג שא״כ לא ישמש עוד אלא בח׳ כלים:
ר יהודה אומר משום ר׳ אליעזר הסגן וכהן הגדול מכניסין ימיניהן בקלפי כו׳ – פירוש: נראה לי דסבירא ליה לר׳ אליעזר דהגרלה לא מעכבא ומשום הכי כשרה בסגן דאי הגרלה מעכבא הויא לה עבודה וכל עבודת יום הכיפורים אינה כשרה אלא בכהן גדול.
(11-12) אם בימינו של סגן עולה ראש בית אב אומר לו לכהן גדול אישי כהן גדול דבר מיליך – פי׳ דבר דבריך שיאמר לה׳ חטאת. וא״ת ולמה אין אומרי׳ לסגן הגבה ימינך י״ל דכיון דאיהו לית ליה לומר לה׳ חטאת אין לומר לו הגבה ימינך כי אינו טרוד כ״כ כדי שישכח ועוד כדי שלא יתביש כהן גדול. ה״ג למה סגן ממונה וכן גרש״י ז״ל וכן הוא בתוס׳ ולא גרסי׳ למה סגן בימינו.
שאם יארע פסול בכהן גדול נכנס סגן תחתיו ומשמש הקש׳ הר׳ אלחנן ז״ל בבית ראשון שהיה שם כהן משוח מלחמה למה היה סגן ממונה שאם יארע פסול בכהן גדול ישמש משוח מלחמה תחתיו שהרי משמש בשמנה בגדים ככהן גדול והוא מצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה ככהן גדול וכן לשאר דברים אחרים כדאי׳ בהוריות. ותירץ לו ר״י ז״ל דבמשוח מלחמה היה צד איבה כיון שיש עליו דיני כהן גדול במקצת מעכשו והוה ליה כצרה מה שאין כן בסגן שהוא כאלו הוא ממונה תחתיו דעבודתו.
ומעירים: מתניתין דלא כי האי תנא דתניא [משנתנו שלא כשיטתו של תנא זה], דתניא כן שנינו בברייתא]: ר׳ יהודה אומר משום ר׳ אליעזר: הסגן וכהן גדול היו מכניסין ידן בקלפי, אם בימינו של כהן גדול עולה הגורל לה׳ הסגן אומר לו: אישי כהן גדול הגבה ימינך. ואם בימינו של סגן עולה הגורל לה׳ ראש בית אב אומר לו לכהן גדול: דבר מילך [אמור דבריך].
The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna whose opinion was taught in a baraita: Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Eliezer: The Deputy and the High Priest insert their hands into the receptacle. If the lot for God comes up in the High Priest’s right hand, the Deputy says to him: My master, High Priest, raise your right hand. And if the lot for God comes up in the right hand of the Deputy, the head of the patrilineal family says to the High Priest: Speak your word and declare the goat to your left side to be the sin-offering for God.
רש״יתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְנֵימָא לֵיהּ סְגָן כֵּיוָן דְּלָא סָלֵיק בִּידֵיהּ חָלְשָׁא דַּעְתֵּיהּ.

The Gemara asks: Why should the head of the patrilineal family instruct the High Priest to speak? Let the Deputy say this to him. The Gemara answers: Since the lot for God did not come up in the High Priest’s hand, rather in the Deputy’s, he might be discouraged if the Deputy himself instructs him to speak, as it may appear that he is mocking him.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיון דלא סליק בידיה – דכהן גדול ובידיה דסגן סליק חלש דעתיה דכהן גדול אי אומר לו סגן.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 11]

ושואלים: ונימא ליה [ושיאמר לו] לכהן הגדול הסגן, שמעלתו גדולה משל ראש בית אב? ומשיבים: כיון שלא סליק בידיה חלשא דעתיה [עלה הגורל לה׳ בידו של הכהן הגדול חלשה דעתו] ואם עוד יאמר לו הסגן את הדברים יראה לו כאילו מלגלג עליו.
The Gemara asks: Why should the head of the patrilineal family instruct the High Priest to speak? Let the Deputy say this to him. The Gemara answers: Since the lot for God did not come up in the High Priest’s hand, rather in the Deputy’s, he might be discouraged if the Deputy himself instructs him to speak, as it may appear that he is mocking him.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי מָר סָבַר יַמִּינָא דִּסְגָן עֲדִיף מִשְּׂמָאלֵיהּ דְּכֹהֵן גָּדוֹל וּמָר סָבַר כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ.

With regard to what do the tanna’im of the mishna and baraita disagree? One Sage, the tanna of the baraita, holds that the Deputy’s right hand is preferable to the High Priest’s left hand. As such, the ideal way for the lots to be drawn is for both the Deputy and High Priest to use their right hands. And the other Sage, the tanna of the mishna, holds they are equivalent. Therefore, there is no reason for the Deputy to be involved, and the entire process is performed by the High Priest.
תוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי הדדי נינהו. וכשרה עבודה זו בשמאל כמו הוצאת כף ומחתה בכ״ג דיה״כ שצריך לו שתי ידים לפי שא״א בעבודה אלא הוא:
ושואלים: במאי קא מיפלגי [במה באיזה עקרון נחלקו] תנאים אלה? ומסבירים: מר [חכם זה] של הברייתא סבר: ימינא [ימינו] של הסגן עדיף [עדיפה] משמאליה [משמאלו] של הכהן גדול ולכן מוטב שיכניסו שניהם את ידם הימנית. ומר [וחכם זה] במשנתנו סבר: כי הדדי נינהו [הרי הם זה כזה] ואיו להעדיף זה על זה, ולמעשה מוטב שייעשה הכל בידו של הכהן הגדול.
With regard to what do the tanna’im of the mishna and baraita disagree? One Sage, the tanna of the baraita, holds that the Deputy’s right hand is preferable to the High Priest’s left hand. As such, the ideal way for the lots to be drawn is for both the Deputy and High Priest to use their right hands. And the other Sage, the tanna of the mishna, holds they are equivalent. Therefore, there is no reason for the Deputy to be involved, and the entire process is performed by the High Priest.
תוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּמַאן הַאי תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים הוּא דְּתַנְיָא רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר לָמָּה סְגָן מִימִינוֹ שֶׁאִם אֵירַע בּוֹ פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל נִכְנָס סְגָן וּמְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו.

And who is this tanna who argues with Rabbi Yehuda? It is Rabbi Ḥanina, the Deputy of the priests, as it was taught in a baraita: Rabbi Ḥanina, the Deputy of the priests, says: Why did the Deputy remain at the High Priest’s right side throughout the day’s service? Because if some disqualification befalls the High Priest, the Deputy can step in and serve in his stead. It is apparent from Rabbi Ḥanina’s statement that as long as the High Priest remains qualified, the Deputy has no role in the day’s service, which disputes Rabbi Yehuda’s opinion.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למה סגן מימינו כו׳ – שהולך תמיד לימינו כך אמרו בשם ר׳ יצחק הלוי ואני שמעתי מרבינו יצחק בר יהודה למה סגן ממונה שאם יארע פסול אבל כל זמן שלא יארע בו פסול אין הסגן עובד שום עבודה בעולם.
למה סגן מימינו. הקשה ה״ר אלחנן כי משוח מלחמה היה משמש בח׳ כלים ומוזהר על [האלמנה] ככ״ג והרבה דברים יש בו ככ״ג לקמן בפרק בא לו (דף עב:) לרב דימי דהתם ואם כן למה היו ממנים סגן הכהן ואשכחן שממנין סגן אף בבית ראשון שהיה שם משוח מלחמה כדאמר׳ בנזיר פ׳ כ״ג (דף מז:) דבעי התם סגן ומשוח מלחמה הי מנייהו עדיף כו׳ ואומר רבי דמשוח מלחמה היה קצת איבה הואיל ומעתה משמש בח׳ בגדים כמותו:
ושואלים: ומאן האי תנא דפליג עליה [ומיהו התנא הזה של משנתנו שחולק עליו] על ר׳ יהודה? ומשיבים: רבי חנינא סגן הכהנים הוא, דתניא הרי שנינו בברייתא]: ר׳ חנינא סגן הכהנים אומר: למה היה הסגן נמצא במשך כל יום הכיפורים מימינו של הכהן הגדול — שאם אירע בו פסול בכהן גדול, נכנס סגן ומשמש תחתיו. ומכאן למדים שקודם לכן אין לסגן תפקיד מסויים שעליו לעשות במקדש, ושלא כר׳ יהודה.
And who is this tanna who argues with Rabbi Yehuda? It is Rabbi Ḥanina, the Deputy of the priests, as it was taught in a baraita: Rabbi Ḥanina, the Deputy of the priests, says: Why did the Deputy remain at the High Priest’s right side throughout the day’s service? Because if some disqualification befalls the High Priest, the Deputy can step in and serve in his stead. It is apparent from Rabbi Ḥanina’s statement that as long as the High Priest remains qualified, the Deputy has no role in the day’s service, which disputes Rabbi Yehuda’s opinion.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תָּנוּ רַבָּנַן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה גּוֹרָל עוֹלֶה בְּיָמִין מִכָּאן וְאֵילָךְ פְּעָמִים עוֹלֶה בְּיָמִין פְּעָמִים עוֹלֶה בִּשְׂמֹאל וְהָיָה לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית מַלְבִּין מִכָּאן וְאֵילָךְ פְּעָמִים מַלְבִּין פְּעָמִים אֵינוֹ מַלְבִּין וְהָיָה נֵר מַעֲרָבִי דּוֹלֵק מִכָּאן וְאֵילָךְ פְּעָמִים דּוֹלֵק פְּעָמִים כָּבֶה.

§ The Sages taught: During all forty years that Shimon HaTzaddik served as High Priest, the lot for God arose in the right hand. From then onward, sometimes it arose in the right hand and sometimes it arose in the left hand. Furthermore, during his tenure as High Priest, the strip of crimson wool that was tied to the head of the goat that was sent to Azazel turned white, indicating that the sins of the people had been forgiven, as it is written: “Though your sins be as crimson, they shall be white as snow” (Isaiah 1:18). From then onward, it sometimes turned white and sometimes it did not turn white. Furthermore, the western lamp of the candelabrum would burn continuously as a sign that God’s presence rested upon the nation. From then onward, it sometimes burned and sometimes it went out.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי היכי שלא יתכוין ויעלה שם שם בימינו.
אמר רבה קלפי של עץ ושל חול היתה שאין עושין כלי שרת של עץ ואינה מחזקת פיה אלא ב׳ ידים כדי שלא יתכוין. הא דתני ר׳ יהודה הסגן וכ״ג מכניסין ימינם בקלפי כו׳. ר׳ חנניה סגן הכהנים חולק עליו ואומר למה סגן ממונה שאם אירע פסול בכ״ג משמש תחתיו אבל כל זמן שלא אירע בו פסול אינו משמש כלל.
תנו רבנן [מ׳] שנה ששמש שמעון הצדיק היה הגורל עולה בימין ולשון זהורית מלבן.
והיה נר מערבי דולק והיתה אש של מערכה מתגברת והיתה [ברכה] בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים כו׳ מעשה באחד שחטף חלק חבירו והיו קורין אותו חמסן.
ערך זהר
זהרא(שבת נג.) ולא בזהורית שבין עיניו פי׳ לשון של זהורית שתולין לסוס משום נוי (יומא לט.) והיה לשון של זהורית מלבין (נדה כה) אם היה מרוקם ושני יריכותיו כשני חוטין של זהירות (גיטין סט) ליתי חוטא דזהורייתא דשדיה דומה. (כלים מט) חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה. (סוטה מט) מאי חופת חתנים זהורית מוזהבת:
א. [שארלויך.]
לשון של זהורית – צמר סרוק ומשוך כמין לשון וצבוע אדום וקושרין אותו בראש שעיר המשתלח והיה מלבין מאיליו והוא סימן שמחל הקב״ה לישראל שנאמר (ישעיהו א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
והיה נר מערבי דולק – לאחר שכבו שאר כל הנרות ואע״פ שממנו מתחיל להדליק ערבית בו היה מסיי׳ הטבת נרות שחרית והוא עדות שהשכינה שורה בישראל כדכתיב מחוץ לפרוכת העדות ואמרינן במסכת שבת (דף כב:) עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל ואמרינן (שם) מאי עדות זה נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים ואיזהו נר מערבי למאן דאמר (מנחות דף צח:) שבעת הנרות סדורים מזרח ומערב קרי נר מערבי נר שני שסמוך לראשון שבמזרח כדתנן (תמיד פ״ו משנה א) נכנס אחד ומצא שתי נרות מזרחיות דולקות וכו׳ למאן דאמר כו׳ צפון ודרום נתונין היו אמצעיתן פניו מסובין כלפי מערב והוא קרוי מערבי ושאר הנרות מצדדין פניהם כלפי אמצעי כדכתיב (במדבר ח) אל מול פני המנורה היא אמצעית יאירו נרות של ששה קנים.
והיה נר מערבי דולק – פירוש: המורה לאחר שכבו1 שאר הנרות ואף על פי שממנו מתחיל להדליק ערבית בו היה מסיים הטבת הנרות שחרית והיה עדות שהשכינה שורה בישראל כדכתיב מחוץ לפרוכת העדות ואמרי׳ במסכת שבת עדות היא לכל באי העולם שהשכינה שורה בישראל ואמרי׳ מאי עדותא זה נר מערבי שנותן בה שמן כמידת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים ואיזהו מערבי למאן דאמר שבעת הנרות סידורן מזרח ומערב הוי נר שיני סמוך לראשון שבמזרח כדתנן במסכת תמיד נכנס ומצא שתי נרות מזרחים דולקין כו׳ ולמאן דאמר צפון ודרום ניתנין הוי אמצעי פניו מסובין כלפי מערב והוא קרוי מערבי ושאר הנרות מצדדין פניהם כלפי מערב כדכתיב אל מול פני המנורה היא האמצעית יאירו נרות של ששת קנים. ומה שאמר המורה שבו היה מסיים הטבת הנרות שחרית אינו נראה לי דנר מערבי היה דולק והולך כל היום כולו עד הערב והיה מדליק ממנו המנורה ואם מצאו בבקר שכבה היה עוד מדליקו שידלוק כל היום עד הערב וידליק ממנו המנורה בין הערבים ואחרי כן היה מטיבו בין הערבים ומשים בו עוד שמן ומדליקו דהכי תנן בפ״ג דתמיד מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין מדשן את השאר ומניח אלו במקומן מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין ואחר כך מדשן את השאר – פירוש: היה צריך להפסיק בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות כדאמרן בפירקין דלעיל. והילכך היכא דמצאן שכבו אם היה מיטיב החמש ואלה השתים היה מניח ולא היה מטיבן לא מוכחא מילתא דמפסיק בהו דכיון דכולן כבויין לא מוכחא ומינכרא מילתא שאילו מוטבין ואילו אינן מוטבין הילכך אם מצאן שכבו מדליקן ואחר כך מדשן השאר ומטיבן ומניח אילו דולקין עד שיפסיקם בדם התמיד והאי דקתני מדשנן ומדליקן לאו הינו הטבתן אלא האי דישון הוא בפי הפתילה מפני שרוצה עוד להדליקן כדי לעשות היכר לדבר ואם לא יסיר הפחם מראש הפתילה לא יוכל להדליקה ובעבור זה מדשנן ואין זו הטבתן אלא לאחר שיזרוק דם התמיד הוא חוזר עליהן כדתנן בפ׳ בתרא דתמיד מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין מדשן את המזרחי ומניח המערבי דולק שממנו היה מדליק את המנורה בין הערבים מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה – פירוש: מדשן את המזרחי שכבה אותו ומדשנו וגומר הטבתו ומניח המערבי דולק כשהיה נעשה בו נס מצאו שכבה לאחר מיתתו של שמעון הצדיק שפעמים היה דולק ופעמים היה כבה מדשנו ואין זה הטבתו אלא להסיר הפחם מראש הפתילה כדי שתהא נוחה להדליק ומדליקו ממזבח העולה והוא הדין שאם היה צריך שמן שהיה מוסיף בו שמן כדי שידלוק עד הערב והדלקה זו היא מן התורה כדכתיב להעלות נר תמיד דמשמע נר אחד יהא דולק תמיד שאף על פי שבכולם כתיב מערב עד בקר כאחד בפ׳ תמיד. ומה שאמר המורה ואיזהו מערבי למאן דאמר שבעת הנרות סידורן מזרח ומערב הוי נר שיני סמוך לראשון שבמזרח כו׳ קשיא לי ביה טובא דפלוגתא דמזרח ומערב וצפון ודרום הויא במנחות בפ׳ שתי הלחם והכי אמרי׳ התם תנו רבנן מזרח ומערב היו מונחין דברי [רבי]⁠2 ר׳ אלעזר בר׳ שמעון אומר צפון ודרום – פירוש: על עשר שולחנות שעשה שלמה פליגי התם ואמרינן מאי טעמא דר׳ יליף ממנורה מה מנורה מזרח ומערב אף הני נמי מזרח ומערב ומנורה גופה מנלן מדכתיב בנר מערבי לפני י״י מכלל דכולהו לאו לפני י״י ואי ס״ד צפון ודרום כולהו נמי לפני י״י נינהו ופירש המורה התם: מדכתיב בנר מערבי לפני י״י דכתיב יערוך אותו אהרן ובניו וגו׳ לפני י״י דמשמע אותו לפני י״י ולא אחר לפני י״י אלמא חד הוא דהוה כלפי מערב לצד בית קדש הקדשים אלמא מזרח ומערב מונחין והפנימי שלצד מערב קרי ליה נר מערבי דאי בצפון ודרום מנחי אשתכח דכולהו הנרות פי הפתילות שוות למערב וכך פירש גם רבינו ברוך זצוק״ל שנר מערבי הוא הסמוך לדביר שהמנורה היתה מונחת מזרח ומערב צידה אחד למזרח שהוא פתח ההיכל וצידה האחד לדביר והשלשה של צד פתח ההיכל ייקראו מזרחיים ושלשה של צד הדביר ייקראו מערביים והאמצעי לא ייקרא לא מזרחי ולא מערבי אלא אמצעי וכן כל שנים ושנים משני הצדדין לפי מחלוקתם ייקרא האחד מזרחי והשיני מערבי וכיון דכתיב לפני י״י שמעי׳ מינה שהנר הראשון מצד מערב שהוא שביעי מצד מזרח הוא נר מערבי שהיה דולק תדיר שממנו היה מתחיל ובו היה מסיים משום דכתיב לפני י״י. ואמרינן ור׳ אלעזר בר׳ שמעון נמי לילף המנורה אמר לך מנורה גופה צפון ודרום הוה מנחא. ואלא הא כתיב יערך אותו – פירוש: דמשמע אחד לפני י״י ותו לא. ומתרץ: דמצדד אצדודי – פירש המורה: לעולם צפון ודרום מונחין ואפילו הכי ליכא אלא חד כלפי מערב והינו אמצעי שפי הפתילה כלפי מערב ושאר הפתילות מונחות פיהן כלפי האמצעי ג׳ של צד צפון מצודדות כלפי דרום וג׳ של צד דרום מצודדות כלפי צפון. דתניא אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מלמד שהיו מצדידין פניהם כלפי נר מערבי ומערבי כלפי שכינה אמר ר׳ נתן מיכן שהאמצעי משובח. ונראה לי שהצידוד זה לאו אליבא דכולי עלמא היא אלא אליבא דר׳ אלעזר בר׳ שמעון דאמר צפון ודרום קיימי ומשום דכולהו הוו לפני י״י איצטריך ליה למימר דמצדדי אצדודי כולהו כלפי האמצעי שהוא המערבי שדולק כלפי מערב אבל לר׳ דאמר מזרח ומערב היו מונחין לית ליה צידוד שהרי כולן היו פונין לצפון ואין אחד מהן פונה למערב שיוכלו לומר כי לאורה הוא צריך והמערבי היה הסמוך לפרכת. והאי דכתיב אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות לומר שכולן יאירו כנגד פניה ולא יחזיר מהם לאחריה אבל לא היו מצודדין אשתכח השתא דפלוגתא הויא דר׳ ור׳ אלעזר בר׳ שמעון, דר׳ סבר מזרח ומערב הות קימא ונר מערבי הוא הסמוך לפרכת ור׳ אלעזר סבר צפון ודרום הות קיימי ומערבי הוא נר האמצעי. ומוכיח מיכן דלמאן דאמר מזרח ומערב קיימא הנר מערבי הוא הסמוך לפרכת ואם כן היכי תנן נכנס ומצא שני נרות מזרחיים דולקין כו׳ והשיני של אותם השנים הוא קורא נר מערבי. ונראה בעיני שטעות יש בספרים ומערביים צריך לגרוס ולא מזרחיים ומפני שאומר בסיפא על שני הנרות מדשן המזרחי ומניח את המערבי דולק נשתבשו וכתבו ברישא מזרחיים תדע דהכי הוא מדאמרן בפירקין דלעיל אין מעבירין על המצות ובמאי דפגע ברישא עביד עבודה והא בחיצונות פגע ברישא והדר בפנימיות ואמאי מטיב חמש פנימיות ברישא והדר מטיב שתים החיצונות. אלא ודאי חמש חיצונות מטיב ברישא ומניח שתים מערביות דולקות והדר מדשן המזרחי שבאלה השתים והמערבי הסמוך לפרוכת היה מניח דולק. ואלו היו מביאין משנה זו בגמרא בודאי כי היו משבשין אותה. ובסיפרי בפרשת בהעלותך תני אל מול פני המנורה שיהו נרות מקבילין את המנורה ומנורה את הנרות הא כיצד שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחת באמצע. נמצאו כולן מקבילין את האמצעי מיכן אמר ר׳ נתן האמצעי מכובד. וזו הגירסא אינה נראת לי דלית ליה האי סברא אלא מאן דאמר צפון ודרום הוה קיימא אבל מאן דאמר מזרח ומערב הוה קיימא לית ליה צידוד והמערב הוא הסמוך לפרוכת הילכך ה״ג שלשה בצפון ושלשה בדרום ואחת באמצע ובפרשת אמר אל הכהנים תני להעלות נר תמיד שיהא נר מערבי דולק תדיר שממנו יהא מתחיל ובו יהא מסיים ובשעה שאחיו הכהנים נכנסין להשתחוות הוא היה מקדים לפניהם כיצד נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק כו׳. וכתב שם רבינו הלל זצוק״ל ואם ליבך נוקפך הא גרסינן במנחות בפירקין דשתי הלחם אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מלמד שהיו מצדידין פניהם כלפי נר מערבי אמר ר׳ נתן מיכן שהאמצעי משובח מכלל דנר מערבי הוי האמצעי והם3 הכי תני בספרי אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות שיהו נרות מקבילין את המנורה ומנורה את הנרות. הא כיצד שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחד באמצע נמצאו כולן מקבילין את האמצעי מיכן היה ר׳ נתן אומר האמצעי מכובד אלמא נר מערבי לא הוי אלא אמצעי דאיהו הוי מכובד והכא תני שיהא נר מערבי תדיר שממנו יהא מתחיל ובו יהא מסיים. ותו תני מצא שני מזרחיים דולקין מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו מדליק את המנורה בין הערבים אלמא נר מערבי מכובד הוי ממזרחיין דהא ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים ה״פ לעולם נר מערבי הינו אמצעי והאי דתני שני מזרחיין דולקין לאו מזרחיין ממשנינהו אלא האמצעי וחד דסמיך ליה מהנהו תלתא דכלפי מזרח דלגבי תלתא דכלפי מערב אמצעי נמי מזרח הוי ולגבי תלתא דכלפי מזרח הוי מערבי. וכל זה שעשה ונדחק רבינו הלל מפני שסבר דתרוייהו חד תנא נינהו ולא היא דתרי תנאי נינהו כדפריש המורה וכדמוכח בפירוש בההיא הילכתא דפ׳ שתי הלחם דר׳ הוא דסבר מזרח ומערב הוו מונחין ור׳ אלעזר בר׳ שמעון סבר דצפון ודרום הוו מונחין ובריתא דסיפרי אתיא כר׳ אלעזר ובריתא דסיפרא אתיא כר׳ והמערבי של ר׳ הוא הסמוך לפרכת ולר׳ אלעזר הוי האמצעי שהיה אורו מושך כלפי מערב וכולן היו מצודדין אליו ולא היו מאירין כלפי המערב שלא יאמרו לאורה הוא צריך והצידוד לא היה אלא אליבא דר׳ אלעזר ולא אליבא דר׳ כדפרישית ולא קשיא ולא מידי ואין אנו צריכין לאותו הדוחק לפרש שני נרות מזרחיים האמצעי והמזרחי הסמוך לו ואינם נראים לי אלא דברי הבאי שאין הלב מקבלם. והנכון בעיני מה שפירשתי ושני נרות מערביים גרסינן ולא מזרחיים ואז יסורו ויסתלקו כל קושיות וכל גימגומים.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״שכבשו״.
2. כן הושלם בדפוסים. בכ״י ששון 557 חסר: ״רבי״.
3. כן בכ״י ששון 557. בדפוסים: ״להם״.
אמר המאירי טרף בקלפי והעלה שני גורלות פי׳ בפרק שלפניו ביארנו שלאחר שהתודה על הפר בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח ושם מוצא שני שעירים וקלפי היתה שם ר״ל כלי קטן חלול בכדי שיוכל להכניס שם שתי ידיו ובה שני גורלות שהיה באחד מהן כתוב לשם ובאחד לעזאזל להגריל בהם על השעירים איזה יקרב לשם ואיזה משתלח לעזאזל ועכשיו הוא אומר שטורף בקלפי ר״ל שמנענע הקלפי כדי שיתנענעו הגורלות בתוכו ולא יודע לו איזה של שם ואיזה של עזאזל אלא כפי מה שיזמין לו מקרה הגורל מפני שסימן טוב היה להם כשהגורל של שם עולה בימין וחוששין שמא יכוין לכך וכל שמכוין לכך ומכיר בהם אין זה גורל לפיכך תקנו שיהא טורף ומנענע כמה פעמים שלא יהא לו שום היכר בענין וכשטרף בו מכניס שתי ידיו בקלפי ומעלה אותם שתי גורלות אחד בימין ואחד בשמאל וכן השעירים עומדים אחד לימינו ואחד לשמאלו ליתן את של ימין בשעיר של ימין ושל שמאל בשעיר של שמאל ואחר שהוציא ידיו מביט בגורלות איזה בימין ואיזה בשמאל ואם עלה של שם בימין הסגן שהוא בימינו אומר לו אישי כהן גדול כלומר אדוני ורבי הגבה ימינך כלומר שבו גורל השם שידעו הכל שאותו של ימין לשם וכשעלה של שם ביד שמאל ראש בית אב שהוא לשמאלו אומר לו הגבה שמאלך ונותנן על שני השעירים של ימין בשל ימין ושל שמאל בשל שמאל וכשמניחו על של שם אומר לד׳ חטאת אבל של עזאזל אין צריך לומר בו כלום ואף זה בשם המפורש והוא אחד מעשרה פעמים שכהן גדול מזכיר שם המפורש ביום הכפורים שלשה בוידוי ראשון ר״ל אנא השם חטאתי וכו׳ אנא השם כפר וכו׳ מכל חטאתיכם לפני ד׳ וכן על דרך זה שלשה בוידוי שני ושלשה בוידוי שלישי ואחד בהגרלה זו וכולם עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו וכו׳:
וקושר לשון של זהורית ר״ל של צמר צבוע באדום על שם אם יאדימו כתולע כצמר יהיו בראש שעיר המשתלח רצה לומר בין קרניו ופי׳ בגמ׳ שמשקלו שני סלעים והעמידוהו כנגד בית שילוחו כלומר אחר שקשרו לשון זה בין קרניו העמידוהו כנגד השער שהיו מוציאין אותו דרך שם לשלחו לעזאזל והוא שער המזרחי ולנשחט כנגד בית שחיטתו פי׳ ולנשחט השעיר שעלה גורלו לשם וקוראו נשחט על שם שעתיד לישחט ומ״מ אינו שוחטו עדיין וזה שאומר עליו כנגד בית שחיטתו נסתפקו בגמ׳ אי אהעמדה קאי כלומר שיעמידוהו במקום שראוי לישחט בו והוא באיזה מקום שבצפון בתחום מקום שחיטה שבו על הדרך שכתבנו למעלה ומ״מ לא היה בשעיר של שם לשון זהורית כלל או אקשירה קאי כלומר שיהיו קושרין בו לשון של זהורית גם כן אלא שבמשתלח קושרין בין קרניו ולזה כנגד בית שחיטתו ר״ל בצוארו והעלו בה דאקשירה קאי כלומר שנותן לשון של זהורית אף בנשחט אלא שנותנו במשתלח בין קרניו ולשל שם בצוארו והביאוה ממה שאמרו בברייתא בטעם זה שלא יתערבו לא זה בזה ולא זה באחרים ואי אהעמדה קאי נהי דבחבריה לא מתערב דהא האי קטיר והאי לא קטיר באחרים מיהא מי לא מתערב אלא אקשירה קאי והיו קושרין לזה במקום אחד ולזה במקום אחר שלא יתערבו זה בזה שאם יתערבו אינו יכול עוד להגריל עליהן שמא יתהפך הגורל והיו מ״מ אף בשל שם כדי שלא יתערב באחרים גם כן ולא יצטרך להביא אחרים ואף לשון משנתנו מוכיח כן שאמר ולנשחט ואלו אהעמדה קאי היה לו לומר והנשחט:
והיה נר מערבי דולק – פרש״י ז״ל לאחר שכבו שאר נרות אף על פי שממנו היה מתחיל להדלקת נרות בערבית בו היה מסיים הטבת נרות שחרית ע״כ ואין לשון זה מכוון שהרי בזמן הנס לא היה מטיב נר מערבי בשחרית כלל. וא״כ היאך היה מסיים בו הטבת נרות שחרית אבל במסכת מנחות פרש״י ז״ל שבו היה מסיים ההטבה שלא היה מטיבו עד בין הערבים כשבא להדליקו כי היה מטיבו תחלה כדי להדליקו מיד ושידליק האחרות ממנו ואף כאן כך יש לפרש לשונו ז״ל בו היה מסיים בין הערבים הטבת נרות שהתחיל בשחרית. ועם כל זה אין פירושו מחוור כדכתיב במסכת שבת בס״ד בשם ריב״א ז״ל. וא״ת והיאך לא היה מטיב נר מערבי שחרית דהא מקראי מייתי׳ לעיל הטבת שתי נרות בבוקר. וי״ל דההיא בשאין הנס עומד שלא רצה הכתוב לסמוך על הנס ועוד דבזמן הנס היה מטיב נר מזרחי כדי שיהא השני לו מערבי והוא עומד במקום הטבת שתיהן וכאלו הטיבן לשתיהן דמי.
בפרש״י בד״ה והיה נר מערבי כו׳ בו היה מסיים הטבת הנרות שחרית והוא כו׳ עכ״ל הלשון מגומגם דלאו בשחרית היה מסיים הטבת נרות אלא בבין הערבים היה מסיים בהטבת הנרות בההוא נר מערבי כמפורש בפ׳ ב״מ ע״ש ברש״י ותוס׳:
היה גורל עולה בימין כו׳. ר״ל דאותיות של שם עולה בימין כ״ג ושל עזאזל עולה בשמאל כ״ג ולמ״ד נמי דכ״ג וסגן מכניסין ימינן בקלפי ר״ל דאלו אותיות של שם בימין כ״ג ולא בימין הסגן:
והיה לשון של זהורית מלבין וכו׳. שהיו קושרין אותו בראש שעיר המשתלח סימן שמחל הקב״ה לישראל כי בשעיר המשתלח כתיב ונשא השעיר עליו את כל עונותם וגו׳ וק״ל:
והיה נר מערבי דולק כו׳. עיין פירש״י ומה שיש לדקדק אדבריו עיין בחדושי הלכות:
ג תנו רבנן [שנו חכמים]: כל אותם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק ככהן גדול היה הגורל לה׳ עולה תמיד בצד ימין, מכאן ואילך — פעמים עולה בימין פעמים עולה בשמאל. וכן כל השנים ששימש שמעון הצדיק ככהן גדול היה לשון של זהורית (צמר סרוק שהיה צבוע אדום) שקושרים בראש השעיר המשתלח מלבין, בדרך נס, להודיע שנמחלו חטאי ישראל ככתוב ״אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו״ (ישעיה א, יח), מכאן ואילך פעמים מלבין פעמים אינו מלבין. וכן היה נר מערבי במנורה דולק בדרך נס כל היום וכל הלילה אף לאחר שכבו כל שאר הנרות, והיה בכך אות כי השכינה שורה על ישראל, מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה.
§ The Sages taught: During all forty years that Shimon HaTzaddik served as High Priest, the lot for God arose in the right hand. From then onward, sometimes it arose in the right hand and sometimes it arose in the left hand. Furthermore, during his tenure as High Priest, the strip of crimson wool that was tied to the head of the goat that was sent to Azazel turned white, indicating that the sins of the people had been forgiven, as it is written: “Though your sins be as crimson, they shall be white as snow” (Isaiah 1:18). From then onward, it sometimes turned white and sometimes it did not turn white. Furthermore, the western lamp of the candelabrum would burn continuously as a sign that God’s presence rested upon the nation. From then onward, it sometimes burned and sometimes it went out.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְהָיָה אֵשׁ שֶׁל מַעֲרָכָה מִתְגַּבֵּר וְלֹא הָיוּ כֹּהֲנִים צְרִיכִין לְהָבִיא עֵצִים לְמַעֲרָכָה חוּץ מִשְּׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים כְּדֵי לְקַיֵּים מִצְוַת עֵצִים מִכָּאן וְאֵילָךְ פְּעָמִים מִתְגַּבֵּר פְּעָמִים אֵין מִתְגַּבֵּר וְלֹא הָיוּ כֹּהֲנִים נִמְנָעִין מִלְּהָבִיא עֵצִים לַמַּעֲרָכָה כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ.

And during the tenure of Shimon HaTzaddik, the fire on the arrangement of wood on the altar kept going strongly, perpetually by itself, such that the priests did not need to bring additional wood to the arrangement on a daily basis, except for the two logs that were brought in order to fulfill the mitzva of placing wood upon the arrangement. From then onward, the fire sometimes kept going strongly and sometimes it did not, and so the priests could not avoid bringing wood to the arrangement throughout the entire day.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והיה אש המערכה מתגבר – ודולק מאיליו בלא תוספת עצים ולא היו צריכין להביא עצים משסדרוהו שחרית.
חוץ משני גזירין – של בין הערבים שהן חובה כדאמרי בפרקין לעיל.
זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
כלי זה שהזכרנו במשנתנו ששמו קלפי של עץ היה ולא היה עושין אותו של זהב שהתורה חסה על ממונם של ישראל כדכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית על מה חסה תורה אם על כלי מתכות וכלי עץ הרי יש להן טהרה במקוה הא לא חסה אלא על כלי חרס שהן בשבירה ואם חסה על ממון קל כל שכן על ממון חשוב ואם על ממון רשעים כך שהצרעת בא על חטא ק״ו על של צדיקים ואף כאן חסו שלא לעשות כלים של זהב ללא צורך ומאחר שהיה של עץ ממילא אתה למד שלא היה כלי שרת אלא של חול שהרי אין עושין כלי שרת של עץ אלא של מתכת וכן לא היה שיעורו אלא בכדי שיחזיק שתי ידיו שאם היה רחב ביותר שמא הוא נותן לב עליהם בשעת הנחתם כל כך שאם יוכל למשמשם בריוח ירגיש במשמושו איזה של שם ונוטלו בימין ומתוך כך היו עושין אותו קטן שלא יחזיק אלא שתי הידים בצמצום:
ממה שהצבור חייבי׳ להשתדל על כל דבר שיהא להם מנהיג חכם וחשוב שכל מעשי הדור וענייניו נגררים אחר מדותיו כמו שאמרו (תענית כ״ד.) עיני העדה כל כלה שעיניה יפות אין גופה צריך בדיקה אין עיניה יפות כל גופה צריך בדיקה כך בזמן שהמנהיג צדיק כל מעשי הדור מתוקנים ניסים וניסי ניסים נעשה להם תמיד וההפך בהפך דרך הערה אמרו בסוגיא זו שארבעים שנה שמש שמעון הצדיק בכהונה גדולה בבית שני בתחלת בניינו אחר עזרא מיד וכל ימיו היה גורל של שם עולה בימין ולשון של זהורית מלבין והוא סימן למחילה על שם כצמר יהיו ונר מערבי דולק יותר מכל חברותיה שממנה הוא מתחיל ובה היה מסיים על הדרך שביארנו בשני של שבת (כ״ב:) והיה אש מערכה מתגבר עד שלא היו הכהנים צריכים להביא עצים למערכה אלא סדור ראשון של שחרית ומה שאמרו בפרק ראשון (יומא כ״א:) על אש של שמים בבית שני שאע״פ שהיתה יורדת מ״מ לא היתה מסייעת כלום על הזמן שאחר שמעון הצדיק נאמרה אבל בימיו היתה מתגברת שלא היו צריכין להביא עוד אלא שני הגזרין הבאים מצד מצות הכתוב והיתה ברכה משתלחת במנחת העומר ששיריה נאכלין לכהנים אע״פ שהיא של צבור וכן בשתי הלחם וכן היתה ברכה משתלחת בלחם הפנים שהיו נאכלין להגיע לכל אחד מיהא שיעור הראוי לאכילה ואע״פ שאינו ראוי להשביע מ״מ ברכה משתלחת בו אף להשביע וכל שמגיעו ממנו כזית יש אוכל ושבע ויש אוכל ומותיר ומשמת הוא ע״ה נתקלקלו הדורות ונשתנה הסדר לשון של זהורית פעמים מלבין פעמים אינו מלבין גורל פעמים עולה בימין פעמים בשמאל נר מערבי פעמים דולק פעמים כבה אש המערכה פעמים מתגבר פעמים אינו מתגבר ונשתלחה מארה בלחם הפנים שלא היה משביע ושלא היה מגיע לכל אחד כשיעור אכילה וכל שהגיעו כפול שאין בו שיעור אכילה וכן שלא היה משביע היו הצנועים מושכים ידיהם ומניחים חלקם לאחרים והגרגרנים חוטפין את חלקם ואוכלין ומשעת מותו ואילך נמנעו הכהנים מלברך את העם בברכת כהנים בשם המפורש ונתגלגל הענין מגילגול לגלגול עד שנתקרב זמן החרבן וארבעים שנה קודם חורבן לעולם לא עלה גורל בימין ולשון של זהורית לא היה מלבין ונר מערבי לא היה דולק יתר על שאר הנרות ודלתות ההיכל נפתחות מאליהן דרך סימן ונחש שיהיו האויבים נכנסים עד שחרב בעונותינו ונחרש הר ציון ונעשה שדה מלבלב פירות ועשבים וכשם שגלה כבודנו בעונות אבותינו כך הקב״ה עתיד להחזירו לזמן הנגזר על פי רצונו ית׳ בתשובה ומעשי׳ טובים שנאמר פרוח תפרח ותגל אמן כן יעשה ד׳:
ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים כדי לקיים מצות עצים – פרש״י ז״ל לא היו צריכין להביא עצים למערכה לאחר שחרית חוץ משני גזירי עצים של בין הערבים שהם חובה כדאיתא לעיל בפרקי׳. ונראה מדבריו שלא היה חובה לעשות מערכה בבין הערבים ואין שם אלא חובת שני גזירי עצים. ויש שכתבו דבכל קרבן תמיד איכא חובת מערכה והכא ה״ק לא היו צריכין להוסיף על המערכה לאחר סדורה חוץ משני גזירי עצים שהם חובה בכל מערכה. ודברי רש״י ז״ל נכונים יותר ועליהם הסכימו בתוספות.
והיה אש מערכה מתגבר תמיד ודולקת מעצמה ולא היו הכהנים צריכין להביא עצים נוספים למערכה של עצים כל היום כולו חוץ משני גזירי עצים שהיו מביאים כדי לקיים מצות עצים, מכאן ואילך — פעמים האש מתגבר ופעמים אין מתגבר, ולא היו כהנים נמנעין מלהביא עצים למערכה כל היום כולו.
And during the tenure of Shimon HaTzaddik, the fire on the arrangement of wood on the altar kept going strongly, perpetually by itself, such that the priests did not need to bring additional wood to the arrangement on a daily basis, except for the two logs that were brought in order to fulfill the mitzva of placing wood upon the arrangement. From then onward, the fire sometimes kept going strongly and sometimes it did not, and so the priests could not avoid bringing wood to the arrangement throughout the entire day.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְנִשְׁתַּלְּחָה בְּרָכָה בָּעוֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים וְכׇל כֹּהֵן שֶׁמַּגִּיעוֹ כְּזַיִת יֵשׁ אוֹכְלוֹ וְשָׂבֵעַ וְיֵשׁ אוֹכְלוֹ וּמוֹתִיר מִכָּאן וְאֵילָךְ נִשְׁתַּלְּחָה מְאֵירָה בָּעוֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים וְכׇל כֹּהֵן מַגִּיעוֹ כְּפוּל הַצְּנוּעִין מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן וְהַגַּרְגְּרָנִין נוֹטְלִין וְאוֹכְלִין וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵירוֹ וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ בֶּן

And a blessing was sent upon the offering of the omer; and to the offering of the two loaves from the new wheat, which was sacrificed on Shavuot; and to the shewbread, which was placed on the table in the Temple. And due to that blessing, each priest that received an olive-bulk of them, there were those who ate it and were satisfied, and there were those who ate only a part of it and left over the rest because they were already satisfied from such a small amount. From then onward, a curse was sent upon the omer, and to the two loaves, and to the shewbread, that there were not sufficient quantities to give each priest a full measure. Therefore, each priest received just an amount the size of a bean; the discreet, pious ones would withdraw their hands, a bean-bulk being less that the quantity needed to properly fulfill the mitzva, and only the voracious ones would take and eat it. And an incident occurred with one who took his portion and that of his fellow, and they called him: Son of
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חמץ
חמץא(יומא לט. קידושין נג. ובתוספתא דסוטה) מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו מאי קראה מכף מעול וחומץ. רבא אמר אשרו חמוץ ואל תאשרו חומץ ורועה זוללים יכלי׳ אביו תרגומו ודמחבר נזלזולי, מחמיץ אבוי:
א. [געוואלדזאם.]
נשתלחה מאירה – שאינו משביעו.
וכל כהן מגיעו כפול – שאינו כזית מאחר שראו שאינו משביע הצנועין מושכין את ידיהן (ואם יותיר לא היו מושכין ידיהם) ובימי שמעון את מי שמגיע כפול לא היו מושכין ידיהם.
מתני׳ טרף בקלפי וכו׳ – וקראו אותו חמצן כל ימיו – אף ע״פ שגם גרגרנין אחרים חוטפים ואוכלים כמותו האי דקראו אותו חמצן טפי מאחריני י״ל לפי שהוא חטף מחמצן אחר אי נמי אחרים לא הקפידו כשהיו חוטפין זה מזה אבל זה כשזה חטף מידו הקפיד.
שמגיעו כפול הצנועין מושכין ידיהם. אומר רבי דדוקא מגיעו כפול אבל בכזית לא היו מושכין ידיהם כי דימו לקיים מצות אכילה אבל כאן לא היה מצות אכילה לגמרי כיון שאין שם אלא כפול ולא היו שביעין וא״ת היכא דמגיעין [כפול ושביעין] כדאמרינן בריש פסחים (דף ג:) איך מיקיימא מצות אכילה י״ל דלא בעי כזית לגמרי אלא כזית עדיף וחשיבא אכילה ולכולם לא היו יכולין לחלק בשוה:
והגרגרנין חולקין. חוטפין ואוכלין כדמפרש בפ״ב דקידושין (דף נג.):
ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים – נקט הני משום שהיו מתחלקין לכל המשמרות ברגלים ואפילו הכי היו מתחלקין לכולן.
וכל כהן שמגיעו כזית – נראה לי דה״ג וכל כהן מגיעו כזית. וזה היה מן הברכה שלא היה מגיע פחות מכזית. ועוד ברכה אחרת שאותו הזית היה משביע ומותיר ומיכן ואילך נשתלחה מארה ולכל כהן מגיע כפול שלא היה בו שיעור אכילה ומפני שלא היה בו שיעור אכילה הצנועין היו מושכין ידיהם ולא היו רוצים חלקם.
וכל כהן שמגיעו כפול צנועין מושכין ידיהם – פי׳ ר״י ז״ל וכן נראה מפי׳ רש״י ז״ל דדוקא כהן שמגיעו כפול אבל מגיעו כזית שיש בה מצות אכילה לא היו מושכין ידיהם אבל כפול לא היתה בו מצות אכילה כיון שאין שם בו שביעה. וא״ת א״כ מאי עדיפותא דשעת ברכה דאמרי׳ שכל כהן שמגיעו כזית יש אוכל ושובע וכי תי׳ דהתם אוכל ושובע בכזית ואלו הכא אינו שובע אפילו בכזית הא הוה ליה למיתני בהדיא וכי תי׳ כדפרש״י ז״ל דבימי שמעון אם מגיעו כפול לא היו מושכין ידיהם הוה ליה למיתני הכי ויש שגורסי׳ ברישא וכל כהן שמגיעו כפול אבל אין כן בכל הספרים אבל י״ל דכיון דבשעת ברכה כל כהן שמגיעו כזית היה אוכל ושובע ממילא שמעי׳ דכשמגיעו כפול לא היו מושכין ידיהם ממנו שהרי ברכה יש בו ואם אינו שובע יהי׳ סועד מיהת ונקט בכזית משום דרובן היה מגיע להם כזית מפני שהיה הלחם מתברך ולאשמועי׳ ריבותא דאפילו בכזית איכא פעמים שביעה ופעמים הותרה.
בד״ה נשתלחה כו׳ משביעו הס״ד ואח״כ מ״ה וכל כהן שמגיעו כו׳ הצנועין מושכין את ידיהן ובימי שמעון כו׳ עכ״ל כצ״ל מפי׳ ישן וק״ל:
תוס׳ בד״ה וקראו אותו כו׳ וי״ל לפי שהוא חטף מחמצן אחר כו׳ עכ״ל זה התירוץ אינו בתוס׳ ישנים והוא דחוק וכי משום שחטף מחמצן אחר קרא אותו חמצן טפי מאחריני ודו״ק:
וכל כהן שמגיעו כזית יש כו׳. נ״ל דכצ״ל ור״ל דזאת היתה הברכה שמגיע לכ״א מהם כזית שהוא שיעור ברכה גם שאינו כדי שביעה כדאמרי׳ פ׳ מי שמתו ולא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וגו׳ והם מדקדקים בעצמם עד כזית ולכך היה הברכה בעומר כו׳ שגם בכזית יש אוכלו ושבע ויש שהותיר אבל מכאן ואילך נשתלחה המארה בהן ולא הגיע לכ״א כזית שהוא שיעור ברכה רק הגיע לכל א׳ וא׳ כפול ולא היה שבע ביה ולכך הצנועין היו מושכין ידיהם ופירוש רש״י בע״א: בתוס׳ בד״ה
וקראו אותו וכו׳ אע״פ כו׳ י״ל כו׳. דבריהם אלו הולכים לפי מאי דמסיק פ׳ האיש מקדש מאי חולקין חוטפין וא״כ למה קראו לזה חמצן טפי מאחריני ותירצו די״ל לפי שהוא חטף מחמצן כו׳ ר״ל שהוא חטף חלק הגרגרן כמותו אבל אחרים לא היו חוטפים אלא מחלק הצנועין שמשכו ידיהם וכ״ה בתוס׳ שם ובזה יתיישב מ״ש בחידושי הלכות:
וכן ונשתלחה ברכה בימי שמעון הצדיק בעומר, ובשתי הלחם, ובלחם הפנים. ולאחר שחלקו את אלה לכהנים וכל כהן שמגיעו מהן כזית יש שהיה אוכלו מזית זה ושבע, ויש אף שהיה אוכלו ומותיר, שהיתה בו ברכת השובע. מכאן ואילך נשתלחה מאירה (קללה) בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן מגיעו כשיעור פול (פחות מכזית) בלבד ולא יותר, הכהנים הצנועין היו מושכין את ידיהן בכלל מנטילת חלקם בלחם הפנים, שלא היה בו כשיעור אכילת מצוה והגרגרנין היו נוטלין ואוכלין, ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק חבירו, והיו קורין אותו ״בן
And a blessing was sent upon the offering of the omer; and to the offering of the two loaves from the new wheat, which was sacrificed on Shavuot; and to the shewbread, which was placed on the table in the Temple. And due to that blessing, each priest that received an olive-bulk of them, there were those who ate it and were satisfied, and there were those who ate only a part of it and left over the rest because they were already satisfied from such a small amount. From then onward, a curse was sent upon the omer, and to the two loaves, and to the shewbread, that there were not sufficient quantities to give each priest a full measure. Therefore, each priest received just an amount the size of a bean; the discreet, pious ones would withdraw their hands, a bean-bulk being less that the quantity needed to properly fulfill the mitzva, and only the voracious ones would take and eat it. And an incident occurred with one who took his portion and that of his fellow, and they called him: Son of
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא לט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא לט., עין משפט נר מצוה יומא לט., ר׳ חננאל יומא לט., הערוך על סדר הש"ס יומא לט., רש"י יומא לט., תוספות יומא לט., תוספות ישנים יומא לט., תוספות רי"ד יומא לט., בית הבחירה למאירי יומא לט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא לט., מהרש"א חידושי הלכות יומא לט., מהרש"א חידושי אגדות יומא לט., גליון הש"ס לרע"א יומא לט., פירוש הרב שטיינזלץ יומא לט., אסופת מאמרים יומא לט.

Yoma 39a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 39a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 39a, R. Chananel Yoma 39a, Collected from HeArukh Yoma 39a, Rashi Yoma 39a, Tosafot Yoma 39a, Tosefot Yeshanim Yoma 39a, Tosefot Rid Yoma 39a, Meiri Yoma 39a, Ritva Yoma 39a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 39a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 39a, Gilyon HaShas Yoma 39a, Steinsaltz Commentary Yoma 39a, Collected Articles Yoma 39a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144