×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בָּטְלוּ דִּינֵי קְנָסוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שְׁמָד1 עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁכׇּל הַסּוֹמֵךְ יֵהָרֵג וְכׇל הַנִּסְמָךְ יֵהָרֵג וְעִיר שֶׁסּוֹמְכִין בָּהּ תֵּיחָרֵב וּתְחוּמִין שֶׁסּוֹמְכִין בָּהֶן יֵעָקְרוּ.
the laws of fines would have ceased to be implemented from among the Jewish people, as they would not have been able to adjudicate cases involving these laws due to a lack of ordained judges. This is because at one time the wicked kingdom of Rome issued decrees of religious persecution against the Jewish people with the aim of abolishing the chain of ordination and the authority of the Sages. They said that anyone who ordains judges will be killed, and anyone who is ordained will be killed, and the city in which they ordain the judges will be destroyed, and the signs identifying the boundaries of the city in which they ordain judges will be uprooted. These measures were intended to discourage the Sages from performing or receiving ordination due to fear for the welfare of the local population.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״גזירה״.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בטלו דיני קנסות – דכיון דליכא סמיכה בטלו.
רש״י בד״ה פשיטא כו׳ לדין קנסות הס״ד:
ע״ב רש״י בד״ה עשרה עשרה נמחק עשרה פעם אחת:
בא״ד וארבעה בקרקעות הכל סוף דבור:
בד״ה תסגי בארבע אלמא כו׳ ולכהן תהיה אחוזתו ויוצא בזה כצ״ל והס״ד והד״א:
תוס׳ בד״ה אל יחסר המזג כו׳ דעל חד תרי כו׳ נ״ב פירוש זולתו ועמו הוה ב״ד שקול ומוסיפין עליו עוד א׳ ודו״ק (עיין במהרש״א):
בד״ה צינורא של הקדש כו׳ שבלע אב הצנור כו׳. נ״ב פירוש שהברזל שבתוך העץ כגון הצינור בתוך הפלך. והברזל שנקרא דרבן בתוך עץ הנקרא מלמד וק״ל:
רש״י:
בטלו דיני קנסות מישראל, שלא היו יכולים לדון עוד דינים אלה בהיעדר חכמים סמוכים. שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה (רומי) שמד על ישראל לבטל את שרשרת הסמיכה ואת סמכותם של חכמי ארץ ישראל, ואמרו שכל הסומךיהרג, וכל הנסמךיהרג, ועוד קבעו שעיר שסומכין בהתיחרב. ואף סימוני תחומין שסומכין בהןיעקרו, כדי להרתיע את הסומכים והנסמכים מתוך חשש לשלומם של בני מקומות אחרים.
the laws of fines would have ceased to be implemented from among the Jewish people, as they would not have been able to adjudicate cases involving these laws due to a lack of ordained judges. This is because at one time the wicked kingdom of Rome issued decrees of religious persecution against the Jewish people with the aim of abolishing the chain of ordination and the authority of the Sages. They said that anyone who ordains judges will be killed, and anyone who is ordained will be killed, and the city in which they ordain the judges will be destroyed, and the signs identifying the boundaries of the city in which they ordain judges will be uprooted. These measures were intended to discourage the Sages from performing or receiving ordination due to fear for the welfare of the local population.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מָה עָשָׂה יְהוּדָה בֶּן בָּבָא הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בֵּין שְׁנֵי הָרִים גְּדוֹלִים וּבֵין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת וּבֵין שְׁנֵי תְּחוּמֵי שַׁבָּת בֵּין אוּשָׁא לִשְׁפַרְעָם וְסָמַךְ שָׁם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים וְאֵלּוּ הֵן ר״מרַבִּי מֵאִיר ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי ור׳וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ רַב אַוְיָא מוֹסִיף אַף ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה.

What did Rabbi Yehuda ben Bava do? He went and sat between two large mountains, between two large cities, and between two Shabbat boundaries: Between Usha and Shefaram, i.e., in a desolate place that was not associated with any particular city so that he not endanger anyone not directly involved, and there he ordained five elders. And they were: Rabbi Meir, and Rabbi Yehuda, and Rabbi Shimon, and Rabbi Yosei, and Rabbi Elazar ben Shammua. Rav Avya adds that Rabbi Neḥemya was also among those ordained. This incident indicates that ordination can be performed by a single Sage.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא ר׳ יהודה בן בבא סמך חמשה זקנים, ר׳ מאיר ור׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ שמעון ור׳ אלעזר בן שמוע, ורב אויה מוסיף אף ר׳ נחמיה.
בין שתי עיירות גדולות – ולא בתוך העיר שאם יוודע שלא יחריבו את העיר.
מאי רבי יהודה בן בבא שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד שכל הסומך יהרג והנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תחרב ותחומין שסומכין בהן יעקרו כלומר יעקרו סימנים שלהן מה עשה רבי יהודה בן בבא הלך וישב לו בין שני הרים גדולים שלא היה אפשר להן ליעקר שהיו מפסיקין בין שני תחומי שבת של שתי עיירות גדולות שהן אושא ושפרעה שאם היה סומך בתוך העיר היו מחריבין אותה וסמך שם ה׳ זקנים לא זזו משם עד שנעצו בו ג׳ מאות גלביות של ברזל והן חניתות ועשאוהו ככברה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותחומין שסומכין בהן יעקרו כו׳ ובין ב׳ תחומי שבת כו׳. נראה לפרש שהיה מדרכם לסמוך בשבת בקבוץ ישראל שכל העם שבשדות באים לעיר בשבת שידעו כל העם מי הם הנסמכים ולזה גזרו על העיר שסומכין בה שתחרב ואם יהיו חסים על העיר להצילם וילכו מהעיר בקבוץ תוך תחומה לסמוך אותו התחום יעקר ולזה נתכוין ר״י ב״ב בין ב׳ הרים גדולים שהעקירה קשה בהם ובין ב׳ עיירות גדולות ובאמצע ב׳ תחומין שביניהם במכוון דהשתא כ״א מהעיר תוכל להציל עצמם ותחומה לומר שלא נעשה בתחומה וק״ל:
מה עשה יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, ובין שני תחומי שבת, כלומר, במקום שומם, שלא יוכלו לומר שהוא שייך לתחומה של עיירה מסויימת ולא יענישו את בני העיירה, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמשה זקנים. ואלו הן: ר׳ מאיר, ור׳ יהודה, ור׳ שמעון, ור׳ יוסי, ור׳ אלעזר בן שמוע. ר׳ אויא מוסיף שהיה שם אף ר׳ נחמיה, בין הנסמכים.
What did Rabbi Yehuda ben Bava do? He went and sat between two large mountains, between two large cities, and between two Shabbat boundaries: Between Usha and Shefaram, i.e., in a desolate place that was not associated with any particular city so that he not endanger anyone not directly involved, and there he ordained five elders. And they were: Rabbi Meir, and Rabbi Yehuda, and Rabbi Shimon, and Rabbi Yosei, and Rabbi Elazar ben Shammua. Rav Avya adds that Rabbi Neḥemya was also among those ordained. This incident indicates that ordination can be performed by a single Sage.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) כֵּיוָן שֶׁהִכִּירוּ אוֹיְבֵיהֶם בָּהֶן אָמַר לָהֶן בָּנַיי רוּצוּ אָמְרוּ לוֹ רַבִּי מָה תְּהֵא עָלֶיךָ אָמַר לָהֶן הֲרֵינִי מוּטָל לִפְנֵיהֶם כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִים אָמְרוּ לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁנָּעֲצוּ בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לונביאות שֶׁל בַּרְזֶל וַעֲשָׂאוּהוּ כִּכְבָרָה.

When their enemies discovered them, Rabbi Yehuda ben Bava said to the newly ordained Sages: My sons, run for your lives. They said to him: My teacher, what will be with you? Rabbi Yehuda ben Bava was elderly and unable to run. He said to them: In any case, I am cast before them like a stone that cannot be overturned; even if you attempt to assist me I will not be able to escape due to my frailty, but if you do not escape without me you will also be killed. People say about this incident: The Roman soldiers did not move from there until they had inserted three hundred iron spears [lunkhiyot] into him, making him appear like a sieve pierced with many holes.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך לנך
לנךא(גיטין סט:) אמר שמואל האי מאן דמחו ליה בלונכי פרסאי. (סנהדרין יד. עבודה זרה ח:) וקרטיסי׳ אמר לא זזו משם עד שנעצו בו ש׳ לונכיו׳ של ברזל (בבא בתרא ע״ד. סנהדרין קי) שקל גבבא דעמרא ואמשיתיה במיא וכרכתיה עילוי לונכא. (ס״א עילוי רומחא פי׳ לשון לעז לנצ״ר רומח) (א״ב בנוסחאות שלנו כתוב לולניאות והוא טעות ופי׳ לונכי בלשון יוני רומח):
א. [לאנצע. שפיז.]
לונביאות – חניתות.
כבר ביארנו שכל בתי דינן הן של שבעים ואחד והיא סנהדרי גדולה הן קטנה והיא של עשרים ושלשה הן שלשה לכל הדברים שהזכרנו חוץ מהודאות והלואות צריך שיהיו מומחין והם הנסמכים סמוך מפי סמוך והסמיכה באה מסמוך לסמוך עד משה רבינו שסמך את יהושע ושבעים זקנים ואותם הזקנים סמכו את האחרים ואחרים לאחרים בכל הדורות וכל הנסמך סומך אחרים ואפילו לא היה בסנהדרין מעולם וסמיכה זו אינה אלא בשלשה ואע״פ שמשה רבינו יחיד היה אין כל היחידים שוים וכן אע״פ שמשה רבינו במקום שבעים ואחד הוא שהרי היה ראש לכלן אין מחמירין בכך אלא שלשה סומכין ושלשה אלו אין צריך שיהו כלם סמוכים אלא שיהא אחד מהם סמוך והוא שאמרו על ר׳ יהודה בן בבא כשסמך חמשה זקנים אחרים הוו בהדיה והאי דלא קא חשיב להו משום כבודו דר׳ יהודה בן בבא כלומר שלא היו סמוכים והיה הוא עיקר הסמיכה וסמיכה זו אינה סמיכה ביד על הדרך שסמך משה ליהושע אלא סמיכה בדבור והוא שקורין לו רבי ונותנין לו רשות לדון אף דיני קנסות סמיכה זו אינה נעשית אלא בארץ ישראל אפילו היה הסומך בארץ והנסמך בחוצה לארץ או הנסמך בארץ והסומך בחוצה לארץ עד שיהו שניהם בארץ ומ״מ כל ששניהם בארץ סומכין אע״פ שאין הנסמך בפניו של סומך ושאינו באותה העיר אלא שולחין לו ע״י כתבם שהוא נסמך ואם רצו להתנות עליו שלא להרשותו אלא למקצת דברים רשאים כמו שהתבאר כל שנסמכו בארץ יש להם רשות לדון דיני קנסות אף בחוצה לארץ על הצדדין שבארנו למעלה שהסנהדרין נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כאבן שאין לו הופכים כו׳. ר״ל שלא אהפוך עורף להם לרוץ מפניהם רק הנני מוטל לפניהם לקבל המיתה מאהבה בלי הרגש צער כאבן הזה שאינו מרגיש וק״ל:
כיון שהכירו אויביהם בהן, שנודע להם הדבר שסומכים שם, אמר להן ר׳ יהודה בן בבא לחכמים: בניי, רוצו וברחו מכאן. אמרו לו: רבי, מה תהא עליך שאתה זקן ואינך יכול לרוץ? אמר להן: הרי בין כה וכה הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים, שבוודאי לא אוכל להימלט גם אם תעזרוני, ואם לא תמלטו לבדכם גם אתם תהרגו. אמרו: לא זזו האויבים משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות (חניתות) של ברזל ועשאוהו ככברה. ודרך אגב אפשר ללמוד ממעשה זה שחכם אחד בלבד יכול לסמוך!
When their enemies discovered them, Rabbi Yehuda ben Bava said to the newly ordained Sages: My sons, run for your lives. They said to him: My teacher, what will be with you? Rabbi Yehuda ben Bava was elderly and unable to run. He said to them: In any case, I am cast before them like a stone that cannot be overturned; even if you attempt to assist me I will not be able to escape due to my frailty, but if you do not escape without me you will also be killed. People say about this incident: The Roman soldiers did not move from there until they had inserted three hundred iron spears [lunkhiyot] into him, making him appear like a sieve pierced with many holes.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אַחֲרִינֵי הֲווֹ בַּהֲדֵיהּ וְהַאי דְּלָא חָשֵׁיב לְהוּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא ור״מוְרַבִּי מֵאִיר ר׳רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא סַמְכֵיהּ וְהָא אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הָאוֹמֵר ר״מרַבִּי מֵאִיר לֹא סְמָכוֹ ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה סַמְכֵיהּ ר׳רַבִּי עֲקִיבָא וְלֹא קיבלו סְמָכֶיהָ ר׳רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וקיבלו.

This proof is refuted: There may have been other Sages performing the ordination with Rabbi Yehuda ben Bava, who were added in order to reach the quota of three Sages, and this fact that they were not mentioned is due to the honor of Rabbi Yehuda ben Bava, who was the greatest among them. The Gemara asks: And with regard to Rabbi Meir, did Rabbi Yehuda ben Bava actually ordain him? But doesn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan says: Anyone who says that Rabbi Akiva did not ordain Rabbi Meir is nothing other than mistaken. The Gemara answers: Rabbi Akiva in fact ordained Rabbi Meir, but the people did not accept the appointment, as Rabbi Meir was still very young. Therefore, some time later, Rabbi Yehuda ben Bava ordained him a second time, and they accepted it.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושנינן: ר׳ יהודה – אחריני הוו בהדיה, והאי דלא חשיב להו – משום כבודו דר׳ יהודה בן בבא.
ולא קבלו – לפי שעדיין היה בחור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אינו אלא טועה כו׳. יש (בכלל) [חוץ] ה׳ זקנים שזכר לעיל עוד מתלמידי דרע״ק כדאמרינן פרק הנחנקין סתם משנה ר״מ סתם תוספתא ר״נ סתם ספרא ר״י סתם ספרי ר״ש וכולהו אליבא דרע״ק אפשר דלא הוה מסתייעא ליה מלתא לר״ע למסמכינהו א״נ דבזמנו של רע״ק עדיין לא הגיעו למעלה זו ולזה דברי ר״מ שנסמך ע״י רע״ק הם עיקר שסתם רבי המשניות אליביה וק״ל:
גמ׳. סמכיה רב עקיבא ולא קיבלו סמכיה ר״י בן בבא וקיבלו.
יעויין בהערות היעב״ץ שפירש דשאר חכמי הדור לא קיבלו את סמיכת ר״מ ולא הסכימו על סמיכתו. אמנם עוד יתכן לפרש דר״מ עצמו לא קיבל את סמיכתו. וע״כ לא חלה הסמיכה דסמיכה בעי דעת הנסמך, ואין סומכין אדם בעל כרחו. דסמיכה הוי חלות שם מינוי בגברא ולכן א״א לסמוך אדם בעל כרחו דא״א למנות מינוי לאדם בעל כרחו (וכן נקט הגר״מ זצ״ל).
ועיין בהמשך הגמ׳ ״אמר רב יהושע בן לוי אין סמיכה בחו״ל מאי אין סמיכה וכו׳ אלא סומכין בארץ ונסמכין בחו״ל מאי״, ופרש״י (בד״ה סומכין) וז״ל אם הסומך עומד בארץ והנסמך בבבל וליתיה גבי סומך מי מהני כאילו איתיה גביה בשעת סמיכה ומצי למידן בחו״ל וכו׳ או״ד כיון דליתיה גבייהו בשעת סמיכה לא מהני ליה עכ״ל. ולכאורה לפרש״י ה״ה נמי דשייך ספק זה כששניהם בא״י אלא שאינם זה בפני זה דמספק״ל אי מהני סמיכה כשהנסמך אינו עומד בפני הסומך או לא, וכן מבואר ביד רמה (דף יד. ד״ה אמר ר׳ יהושע בן לוי).
אמנם עיין ברמב״ם (פ״ד מהל׳ סנהדרין ה״ו) וז״ל אין סומכין זקנים בחוצה לארץ ואע״פ שאלו הסומכין נסמכו בארץ ישראל, אפילו היו הסומכין בארץ והנסמך חוצה לארץ אין סומכין, ואין צריך לומר אם היו הסומכין בחוצה לארץ והנסמכין בארץ, היו שניהם בארץ סומכין אותו אע״פ שאינו עם הסמוכים במקום אחד אלא שולחין לו או כותבין לו שהוא סמוך ונותנין לו רשות לדון דיני קנסות הואיל ושניהם בארץ וכו׳ עכ״ל. ומבואר דהרמב״ם אינו מצריך שתהא הסמיכה זה בפני זה דהנסמך אינו צריך להיות לפני הסומך, אלא בעינן ששניהם יהיו בא״י, ואם אינם זה בפני זה כותבין לו איגרת שהוא סמוך. ומשמע דס״ל דלמסקנת הגמ׳ אם הסומך בא״י והנסמך בחו״ל דאינו מועיל מעשה הסמיכה, וצ״ע אמאי אינו מועיל דמאי איפכת לן דהנסמך עומד בחו״ל, והרי הסומך נמצא בא״י ומעשה הסמיכה נעשה בא״י. וי״ל דמעשה הסמיכה חל ע״י שהנסמך מקבל את הסמיכה ויודע שנסמך. ויש להביא ראיה לזה ממש״כ הרמב״ם ״דשולחין לו או כותבין לו שהוא סמוך״, וצ״ב מהי כוונת האריכות ברמב״ם דשולחין או כותבין לו איגרת שהוא סמוך ונותנין לו רשות לדון דיני קנסות, דמה הענין לכתוב לו איגרת על זה, ומלשונו משמע דיש כאן הלכה ודין לכתוב לו איגרת, וצ״ע בזה. ונראה לבאר דשילוח האיגרת לנסמך אינו סתם סיפור דברים בעלמא אלא הוי דין בעצם מעשה הסמיכה שצריך להודיע לו שנסמך ויסכים לקבל את הסמיכה, דקבלת הסמיכה היא חלק מעצם מעשה הסמיכה. ולפי״ז מבואר נמי הא דבעינן שהסומך והנסמך יהיו בארץ ישראל ואינו מועיל סמיכה מא״י לחו״ל או מחו״ל לא״י, דבעינן שאף קבלת הסמיכה ע״י הנסמך תהיה בארץ ישראל, דקבלת הסמיכה הוי חלק מעצם מעשה הסמיכה. ויתכן דזה גופא הוא יסוד הספק שבגמ׳ האם מועיל סמיכה מא״י לחו״ל כלומר דמספק״ל האם קבלת הסמיכה היא חלק ממעשה הסמיכה וצריכה להיות בא״י או״ד דהוי תנאי בעלמא דסמיכה אינה חלה בעל כרחו וקבלת הסמיכה אינה חלק מעצם מעשה הסמיכה ומשו״ה מועיל סמיכה כשהסומך בא״י והנסמך נמצא בחו״ל. ויש להסתפק מה הדין באופן שנסמך בחו״ל ואח״כ הלך לא״י וקיבל את הסמיכה האם חלה הסמיכה לאחר זמן כשבא לא״י וקבל את הסמיכה או״ד דמכיון דמעשה הסמיכה להסמיכו נעשה כשהיה בחו״ל אינה חלה הסמיכה. ויתכן דהסמיכה חלה רק באופן שהנסמך לא ידע שנסמך כשהיה בחו״ל ונודע לו כשבא לא״י ואז קיבל הסמיכה דאזי חל קבלת הסמיכה בא״י. אמנם באופן שנודע לו כשהיה בחו״ל שנסמך י״ל דנחשב כאילו קיבל הסמיכה בחו״ל ואינו מועיל הך סמיכה אפילו אם אח״כ בא לא״י ומקבל את הסמיכה.
ועוד נראה להוסיף בזה, דהדין שהנסמך יקבל את הסמיכה אינה הלכה מסוימת בסמיכה אלא הוי הלכה בחלות שם מינוי שחל בגברא, דבעינן שהגברא הממונה יקבל ויסכים למינוי. ומאחר שסמיכה הויא חלות שם מינוי בגבראא, משו״ה בעינן שהנסמך יקבל ויסכים להיות סמוך, דלא חל חלות שם מינוי בגברא אלא מדעת. וכמו״כ י״ל לגבי מלך דהוי חלות שם מינוי בגברא, וחלין עליו כמה דינים כגון איסור ריבוי נשים וסוסים וכסף וזהב, ונראה דהנך דינים תלויים בחלות שם מלך שחל בגברא, ולא בהנהגת מלכות בפועלב. ולפימש״נ דחלות שם מינוי בגברא בעי קבלה והסכמה, יתכן דאיסור ריבוי נשים וכסף וזהב חלין רק לאחר שקבל המלך על עצמו את המלוכה, דאזי חל בו חלות שם מלך בגברא.
אמנם לפי״ז לכאורה צ״ע היאך אפשר למנות קטן למלך, וכדמצינו (במלכים ב׳ פי״ב:א) דיהואש היה בן שבע שנים במלכו, והרי לפימש״נ חלות מינוי למלך בעי דעת והסכמה לקבלת המינוי, והרי קטנים לאו בני דעה נינהו. וצ״ל דנתמנה למלך מדין זכין לאדם שלא בפניו. ועוד יש לעיין היאך שייך דין ירושה במלכות, והרי לפימש״נ דכל מינוי וחלות שם שבגברא בעי דעת, צ״ע איך חל דין מלכות בירושה, והרי ירושה הוי חלות שחלה ממילא בלי הדעת של היורש, ומינוי למלך בעי דעת. ועוד צ״ע דכתיב (במלכים א׳ פ״א:כ) ״ואתה אדני המלך עיני כל ישראל עליך להגיד להם מי ישב על כסא אדני המלך אחריו״, והיאך מצינו בירושה דיכול האב לברור בן מבין הבנים שירשו, וא״כ צ״ע מ״ט כאן יכול המלך לברור בן מבין בניו לירש המלכות. וכן צ״ע דמצינו שהמליכו את שלמה בחיי דוד (מלכים א:א: ל״ג) וצ״ע דהיכן מצינו דין ירושה בחיי האב. ונראה דמוכח מכ״ז דדין ירושה במלכות הוי חלות דין בפ״ע ואינה מגדרי דין ירושה בעלמא. ונראה דירושת המלכות שאני מירושה דעלמא, דבירושה בעלמא חלה הירושה ממילא במיתת המוריש בלי דעת היורש והמוריש, משא״כ בירושת המלכות דחלות הירושה צריכה דעת היורש והמוריש, ומשו״ה שפיר חל מינוי למלך בחיי האב, וכן מיושב שפיר היאך יכול המלך לברור בן מבין הבנים שירש אותו, דירושת המלכות חלה עפ״י דעת המלך המוריש ודעת היורש.⁠ג
א. וכדנתבאר כמה פעמים בשיעורים, עיין בשיעורים לעיל דף ה. תוס׳ ד״ה נקיטנא רשות.
ב. ועיין באגרות הגרי״ד הלוי הל׳ מלכים אות י״ג (עמ׳ רס״ט) שרבינו זצ״ל דייק בלשון הרמב״ם (פ״ג מהל׳ מלכים ה״א) שכתב וז״ל בעת שישב המלך על כסא מלכותו כותב לו ס״ת לעצמו עכ״ל, דמשמע דחיוב כתיבת ס״ת חל על המלך דוקא משישב על כסא מלכותו ויש לו כל זכותי מלך והנהגת המלכות בפועל. ואילו הדינים דלא ירבה לו נשים חלין במי שחל בו חלות שם מלך בגברא אע״פ שאין לו שררת המלכות, ומצינו חלות שם מלך בגברא בלי שררת המלכות כגון בשלמה שנתמנה להיות מלך בחיי דוד (כמבואר במלכים א: א, ל״ט), וכן יהושע שנתמנה למלך בימי משה (במדבר כז: כ״ב), ונראה דחל בהו חלות שם מלך אך היה חסר להם שררת וזכותי המלכות בפועל עד לאחר שמתו דוד ומשה. אמנם נראה פשוט דלאחר שחל בשלמה ויהושע חלות שם מלך בגברא דנאסרו באיסור דלא ירבה לו נשים וכו׳, ואע״פ שלא היה להם שררת המלכות בפועל, דהנך איסורים תלויים בחלות שם מלך שבגברא ובמינוי להיות מלך ולא בהנהגת ושררת המלכות בפועל. ואילו דין כתיבת ס״ת תלוי בהנהגת ושררת המלכות בפועל, ומשו״ה דקדק הרמב״ם ״בעת שישב המלך על כסא מלכותו כותב לו ס״ת לעצמו עכ״ל. ובאמת כך נמי משמע מלשון הפסוק (דברים י״ז: י״ח) ״והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת״, דחיוב כתיבת ס״ת תלוי בהנהגת המלכות בפועל.
ג. ויתכן דמכיון דדין ירושת מלכות הויא דין ירושה מסוים חל דין דזכין לקטן בירושת מלכות, ועוד יתכן לומר דלא בעינן דעת היורש, אלא רק שלא תהיה הירושה והמינוי בעל כרחו וסגי בכוונה בעלמא, ואפילו בכוונת הקטן למלוך סגי, ולפי״ז ל״צ לדין זכייה כדי למנות קטן למלך אלא בעי רק שיסכים הקטן.
ודוחים: ר׳ יהודה בן בבא אחריני הוו בהדיה [חכמים אחרים היו עמו], שצרפם כדי לסמוך את התלמידים, והאי [וזה] שלא חשיב להו [חשב, מנה, אותם],משום כבודו של ר׳ יהודה בן בבא שהיה הגדול שבהם, והשאר רק נספחו לו כדי להוות בית דין. ועוד שואלים בקשר למעשה זה: ור׳ מאיר, האם ר׳ יהודה בן בבא סמכיה [סמכו]? והא [והרי] אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: כל האומר ר׳ מאיר לא סמכו ר׳ עקיבא אינו אלא טועה, ואם כן לשם מה היה צריך שיסמכוהו שנית? ומשיבים: סמכיה [סמכו] ר׳ עקיבא ולא קיבלו הבריות את המינוי, שהיה ר׳ מאיר עדיין צעיר מאד, והיה הדבר נראה תמוה בעיני הבריות, ולאחר זמן סמכיה [סמכו] ר׳ יהודה בן בבאוקיבלו.
This proof is refuted: There may have been other Sages performing the ordination with Rabbi Yehuda ben Bava, who were added in order to reach the quota of three Sages, and this fact that they were not mentioned is due to the honor of Rabbi Yehuda ben Bava, who was the greatest among them. The Gemara asks: And with regard to Rabbi Meir, did Rabbi Yehuda ben Bava actually ordain him? But doesn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan says: Anyone who says that Rabbi Akiva did not ordain Rabbi Meir is nothing other than mistaken. The Gemara answers: Rabbi Akiva in fact ordained Rabbi Meir, but the people did not accept the appointment, as Rabbi Meir was still very young. Therefore, some time later, Rabbi Yehuda ben Bava ordained him a second time, and they accepted it.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֵין סְמִיכָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ מַאי אֵין סְמִיכָה אִילֵּימָא דְּלָא דָּיְינִי דִּינֵי קְנָסוֹת כְּלָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְהָא תְּנַן אסַנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ וּבֵין בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֶלָּא בדְּלָא סָמְכִינַן בְּחוּצָה לָאָרֶץ.

§ Rabbi Yehoshua ben Levi says: There is no ordination outside of Eretz Yisrael. The Gemara asks: What is the meaning of: There is no ordination? If we say that they may not adjudicate cases involving laws of fines at all outside of Eretz Yisrael, that is difficult: Didn’t we learn in a mishna (Makkot 7a): The Sanhedrin and its authority functions both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael? Rather, the intention is that we do not ordain judges outside of Eretz Yisrael.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ יהושע בן לוי: אין סמיכה בחוצה לארץ. מאי היא, דלא דייני דיני קנסות בחוצה לארץ? והתנן: סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. אלא כשהן הסנהדרין בחוצה לארץ – לא סמכי אפילו בארץ.
אילימא דלא דיינינן דיני קנסות בחוצה לארץ – והכי קאמר אין סמיכה מועלת בחוצה לארץ ואפילו סמכוהו בארץ.
אמר ר׳ יהושע בן לוי אין סמיכה בחוצה לארץ. ודייקינן עלה מאי אין סמיכה אילימא דלא דיינינן דיני קנסות בחוצה לארץ והיינו דקאמר אין סמיכה דלא מהניא סמיכה בחוצה לארץ למידן דיני קנסות והתנן סנהדרין נוהגת כלומר תורת סנהדרין נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ דכל היכא דאיתינהו לסנהדרי יכלי למידן דיני נפשות ואין צריך לומר דיני קנסות ודוקא כל זמן שהבית קיים וסנהדרי גדולה קבועה בלשכת הגזית כדבעינן לפרושא בדוכת׳ בס״ד. אלא מאי אין סמיכה דלא סמכינן בחוצה לארץ: ואמרינן פשיטא דהיכא דהוו סומכין בחוצה לארץ והנסמכין בארץ הא קא אמרינן דלא מצו סמכי להו דאין סמיכה בחוצה לארץ וכיון דאי הוו גבן בחוצה לארץ לא הוה מצינן למסמכינהו כ״ש היכא דליתינהו גבן אלא כי קא מיבעיא לן היכא דהוו סומכין בארץ והנסמכין בחו״ל מאי מי אמרינן סומכין עיקר ונסמכין בתרייהו גרירי ומצו סמכי להו או דילמא אידי ואידי בעינן בארץ וכיון דנסמכין בחוצה לארץ לא מצו סמכי. ואית דמפרשי דהכי קא מיבעיא ליה מי מהני כאלו איתנהו גבייהו בשעת סמיכה או דילמא כיון דליתינהו גבייהו בשעת סמיכה לא מהניא ליה. ולהאי פירושא כי היכי דמיבעיא ליה בשהיו נסמכין בחוצה לארץ הכי נמי תיבעי ליה בשהיו סומכין ביהודה ונסמכין בגליל אלא מדלא קא מיבעיא ליה אלא בדהוו נסמכין בחוצה לארץ שמע מינה כדפרשית. ופשיטנא מדרבי יוחנן דהוה בכי עליה דרב שמן דלא הוו גבייהו דליסמכיה אלמא סומכין בארץ ונסמכין בחוצה לארץ לא מצו סמכי להו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א אמר ר׳ יהושע בן לוי: אין סמיכה בחוצה לארץ. ושואלים: מאי [מה פירוש] ״אין סמיכה״? אילימא [אם תאמר] שלא דייני [דנים] דיני קנסות כלל בחוצה לארץ, והא תנן [והרי שנינו במשנה]: סנהדרין ושלטון הסנהדרין נוהגת בין בארץ ובין בחוצה לארץ! אלא הכוונה היא שלא סמכינן [סומכים אנו] חכמים בחוצה לארץ אלא בארץ ישראל בלבד.
§ Rabbi Yehoshua ben Levi says: There is no ordination outside of Eretz Yisrael. The Gemara asks: What is the meaning of: There is no ordination? If we say that they may not adjudicate cases involving laws of fines at all outside of Eretz Yisrael, that is difficult: Didn’t we learn in a mishna (Makkot 7a): The Sanhedrin and its authority functions both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael? Rather, the intention is that we do not ordain judges outside of Eretz Yisrael.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) פְּשִׁיטָא סוֹמְכִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְנִסְמָכִין בָּאָרֶץ הָא אָמְרִינַן דְּלָא אֶלָּא סוֹמְכִין בָּאָרֶץ וְנִסְמָכִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ מַאי.

The Gemara comments: It is obvious that if those ordaining the new judges were outside of Eretz Yisrael, and those being ordained were inside Eretz Yisrael, we say that they may not perform the ordination. But if those ordaining the new judges were inside Eretz Yisrael, and those being ordained were outside of Eretz Yisrael, what is the halakha? May ordination be conferred from a distance in this situation?
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומיבעיא לן: סנהדרין בארץ והנסמכין בחוצה לארץ, סומכין או לא סומכין?
פשיטא סומכין בחוצה לארץ ונסמכין בארץ – אם בני בבל נותנין רשות לאחד שבא״י לדון קנסות.
הא אמרן דלא – דאין סמיכה בחוצה לארץ וכיון דאי הוה גבן הכא לא מצינו למסמכיה כל שכן היכא דליתיה גבן.
סומכין בארץ ונסמכין בחוצה לארץ מאי – אם הסומך עומד בארץ והנסמך עומד בבבל וליתיה גבי סומך מי מהני כאילו איתיה גביה בשעת סמיכה ומצי למידן בחוצה לארץ כדתנן סנהדרין נוהגין בחוצה לארץ או דילמא כיון דליתיה גבייהו בשעת סמיכה לא מהניא ליה.
כבר בארנו שר׳ יהודה בן בבא סמך חמשה זקנים בבת אחת למדת שיש רשות לסומך לסמוך אפילו כמה בפעם אחת אפי׳ ק׳ אפי׳ אלפים ורבבות במקום אחר התבאר שדוד המלך סמך שלשים אלף ביום אחד כל שמתו כל הנסמכים ולא סמכו בטלו דיני קנסות ומ״מ כתבו גדולי המחברים שאם היו כל דייני ארץ ישראל וחכמיה במעמד כללי והסכימו למנות דיינין ולסמכן עושים ויש להם אח״כ לסמוך אחרים ולדון דיני קנסות ולא היו החכמים מצטערים על הסמיכה על שלא יבטלו דיני קנסות אלא מפני שישראל היו מפוזרים ואי אפשר שיסכימו כולם וכל שמסכימים לשאינו הגון אפילו מנהו והרשהו ראש גולה אין הרשות מועלת לו כלום שאין קדושה חלה בבעל מום אף הראוי לכך אין ראוי לו שיחזר הוא בעצמו על כך:
ראוי לאדם להרחיק את הרבנות ושלא לפרסם את עצמו דרך הערה אמרו הוי קבל וקיים כלומר שיהא אפל ר״ל צנוע ונסתר כדרך העומד בחשך שאינו נראה כל כך ובזו יהו חייו בשלוה ומ״מ אם זכה ונסמך יתנהג במדות הראוייות לנסמך דרך הערה אמרו כל העולה לגדולה מוחלין לו כל עוונותיו והוא הערה על התחדשות הנהגותיו ועלוי מדותיו על צד התכלית:
אע״פ שהנסמך סומך התבאר בתלמוד המערב שחכמים חלקו כבוד להלל הזקן והסכימו שלא יהא אדם נסמך אלא ברשות הנשיא ושלא יהא הנשיא סומך אא״כ היה אב בית דין עמו ולא אב בית דין אא״כ היה נשיא עמו ושאר הנסמכין סומכין ברשות הנשיא והוא שאמרו בירושלמי בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו ר׳ יוחנן בן זכאי מנה את ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ יהושע מנה את ר׳ עקיבא ור׳ עקיבא מנה את ר׳ מאיר ואת ר׳ שמעון ואמר ישב מאיר תחלה ונתכרכמו פניו של ר׳ שמעון אמר לו ר׳ עקיבא דייך שאני ובוראך מכירין כחך חזרו וחלקו כבוד לבית הזה אמרו בית דין שמינה שלא מדעת הנשיא אין מנויו מנוי אבל נשיא שמנה שלא מדעת בית דין מנויו מנוי חזרו והתקינו שלא יהו בית דין ממנין אלא ברשות נשיא ולא נשיא ממנה אלא מדעת בית דין:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעתה מבררים כמה פרטים בענין סמיכה, פשיטא [פשוט, מובן מאליו ] כי אם היו הסומכין נמצאים בחוצה לארץ ונסמכין בארץהא אמרינן [הרי כבר אמרנו] שלא, שאין סמיכה, אלא בארץ ישראל בלבד. ואולם אם הסומכין בארץ והנסמכין נמצאים בחוצה לארץ, מאי [מה] יהא הדין? האם יכולים הם למנותם מרחוק, בחוצה לארץ, או לא?
The Gemara comments: It is obvious that if those ordaining the new judges were outside of Eretz Yisrael, and those being ordained were inside Eretz Yisrael, we say that they may not perform the ordination. But if those ordaining the new judges were inside Eretz Yisrael, and those being ordained were outside of Eretz Yisrael, what is the halakha? May ordination be conferred from a distance in this situation?
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״שתָּא שְׁמַע דְּרַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מִצְטַעֵר עֲלֵיהּ דְּרַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא דְּלָא הֲוָה גַּבַּיְיהוּ דְּלִיסְמְכֵיהּ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זֵירוּד וְחַד דְּעִימֵּיהּ וּמַנּוּ ר׳רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַכְמַאי וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַכְמַאי וְחַד דְּעִימֵּיהּ וּמַנּוּ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זֵירוּד חַד דַּהֲוָה גַּבַּיְיהוּ סַמְכוּהּו וְחַד דְּלָא הֲוָה גַּבַּיְיהוּ גלָא סַמְכוּהּו.

The Gemara clarifies: Come and hear a resolution to the dilemma from the fact that Rabbi Yoḥanan was distressed concerning Rav Shemen bar Abba, as the latter was not with the other Sages at the time they received the consent of the Nasi so that Rabbi Yoḥanan could ordain him. In addition, concerning Rabbi Shimon ben Zeirud and one who was with him, the Gemara interjects: And who is he? Rabbi Yoḥanan ben Akhmai. And some say that it was Rabbi Yoḥanan ben Akhmai and one who was with him; the Gemara interjects: And who is he? Rabbi Shimon ben Zeirud. The Gemara continues: Although these two Sages were equal in stature, the Sages ordained only the one who was with them in Eretz Yisrael, and they did not ordain the other one, who was not with them. This indicates that ordination can be granted only in Eretz Yisrael.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ש: דבכיא ר׳ יוחנן עליה דר׳ שמן בר אבא דלא הוה גביהו דליסמכוה – ש״מ אין סומכין בחוצה לארץ.
א. כבכה״י בגמרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר מן העובדה שר׳ יוחנן הוה [היה] מצטער (משתדל) עליה [עליו] על רב שמן בר אבא שלא הוה גבייהו [היה אתם] בזמן שקיבלו את הסכמת הנשיא דליסמכיה [לצורך זה שיסמכוהו], וכן ר׳ שמעון בן זירוד וחד דעימיה [ואחד שעמו] שהיה חבירו, ומנו [ומי הוא]?ר׳ יונתן בן עכמאי. ואמרי לה [ויש אומרים אותה] בגירסא שונה: ר׳ יונתן בן עכמאי וחד דעימיה [ואחד שעמו], ומנו [ומי הוא]?ר׳ שמעון בן זירוד, שאף על פי שהיו חברים שווים במדרגה, חד דהוה גבייהו [אחד שהיה עמם] בארץ ישראל — סמכוהו, וחד [ואחד] שלא הוה גבייהו [היה עמם]לא סמכוהו, ומכאן שאין לסמוך אלא בתוך הארץ. כיון שדברנו בענין הסמיכה מביאים סיפורים נוספים בנושא זה.
The Gemara clarifies: Come and hear a resolution to the dilemma from the fact that Rabbi Yoḥanan was distressed concerning Rav Shemen bar Abba, as the latter was not with the other Sages at the time they received the consent of the Nasi so that Rabbi Yoḥanan could ordain him. In addition, concerning Rabbi Shimon ben Zeirud and one who was with him, the Gemara interjects: And who is he? Rabbi Yoḥanan ben Akhmai. And some say that it was Rabbi Yoḥanan ben Akhmai and one who was with him; the Gemara interjects: And who is he? Rabbi Shimon ben Zeirud. The Gemara continues: Although these two Sages were equal in stature, the Sages ordained only the one who was with them in Eretz Yisrael, and they did not ordain the other one, who was not with them. This indicates that ordination can be granted only in Eretz Yisrael.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ר׳רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא הֲוָה קָא מִשְׁתְּקִיד רַבִּי יוֹחָנָן לְמִיסְמְכִינְהוּ לָא הֲוָה מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא הֲוָה קָא מִצְטַעַר טוּבָא אֲמַרוּ לֵיהּ לָא נִצְטַעַר מָר דַּאֲנַן מִדְּבֵית עֵלִי קָאָתֵינַן.

The Gemara relates several other incidents with regard to ordination. Rabbi Yoḥanan persistently tried to ordain Rabbi Ḥanina and Rabbi Hoshaya, as they were scholars and righteous people. But he was not successful with regard to the matter, as various incidents repeatedly interfered with his plan, and he was very distressed about this. They said to him: Do not be distressed, our Master, as we come from, i.e., are descendants of, the house of the High Priest Eli.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(8-9) רב חנניה ורב הושעיה מדבית עלי קאתו, לפיכך לא איסתמיכו, דכתיב: לא יהיה זקן בביתך. ואין זקן אלא סמוך בישיבה של ארץ ישראלא, דהא רבה ואביי מדבית עלי קאתו והוו רישי מתיבתא בבבל. ואינו נקרא זקן סמוך, אלא בישיבה של ארץ ישראלב.
א. זה לשון הרמב״ם בפרק א מהל׳ סנהדרין הל׳ ג: הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן והוא ראש הישיבה וכו׳. וזהו כוונת הרמב״ם בפירוש המשנה בכורות פרק ד שהצריך קבלת רשות להתיר בכורות מראש הישיבה שבארץ ישראל (ראה גם אוצה״ג סי׳ רמד פירוש גאון שכתב: אין סמיכה בחוצה לארץ אין סמיכת שבעים זקנים שסומכין אותן להשיב אותן בישיבה). וזה לשון הירושלמי בביכורים פרק ג הל׳ ג: ר׳ אמי שאל לר׳ סימון שמעת שממנין זקינים בח״ל, א״ל שמעתי שאין ממנין זקינים בח״ל. א״ר לוי ולא מקרא מלא הוא בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם הא כל ישיבה שלך לא יהא אלא על אדמתך. וביומא עח,א זקן ויושב בישיבה צריך ליטול רשות להתיר בכורות, וברש״י שם זקן ויושב בישיבת סנהדרין. אלא שמדברי ר״ח שרבה ואביי היו רק ראשי הישיבה בבבל לכאורה משמעם שמעמד מקביל בארץ ישראל היא סיבה מספקת להיות סמוך, והיינו שמינוי כראש המתיבתא היינו סמיכה (ואפשר שזהו כוונת הירושלמי דתמן קורין למינוי סמיכה), ודוקא במתיבתא דארץ ישראל ומשום דאל המקום וכו׳ אבל מתיבתא דבבל אינה סנהדרין ומינוי לראשה אינה סמיכה. וב׳ הלכות הם א׳ שסמיכה היינו לדון בבית דין של ארץ ישראל, ועוד שאין סומכין אלא בארץ ישראל. ומהדין הראשון הוא שאין אלהים אלא דייני ארץ ישראל ולכן דייני בבל אינם יכולים לדון דיני קנסות, אלא אם כן חכמי הסנהדרין נמצאים בחוץ לארץ. אולם מהמשך דברי הירושלמי שם שאפשר למנות בחוץ לארץ על מנת שיחזור לארץ ישראל (הובא לעיל הערה 33, ואפשר שכך פירש ר״ח גם את הבבלי על מנת שתבוא אצלנו דהיינו על מנת שיעלה לארץ ישראל), הרי שכל הדין שהנסמך צריך להיות בארץ ישראל הוא רק מן הדין הראשון שהמינוי הוא להיות דיין בארץ ישראל, ומהטעם שאמרו בירושלמי שם יושבים על אדמתם הא כל ישיבה שלך לא תהא אלא על אדמתך. וזהו מה שכתב ר״ח שאין זקן אלא מי שסמכוהו – מינוהו להיות ראש ישיבה בארץ ישראל. ובאגרת רב שרירא גאון כתב דעד שנפטר רבי לא היו בבבל רישי מתיבתא וסנהדרין שעל זה אמרו שאינו אלא מן המקום אשר יבחר ה׳.
ב. יש כאן כפילות לשון או שיבוש. ותוכן הדברים שזקן נקרא מי שמינוהו לראש. ורק מי שמינוהו בישיבה של ארץ ישראל הוא המכונה סמוך.
ערך שקד
שקדא(סוטה מט) בטלו השקדנים (משנה אבות פרק ג) הוי שוקד ללמוד תורה. (סנהדרין יד.) הוה משתקד ברבי יוחנן למסמכיה. (כתובות ב.) שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל. (כתובות מג) שקוד מנו שמואל פירוש זה שנקרא שמואל שקיד שהיה שוקד על דלתי תורה:
א. [פלייסיג זיין וואכען.]
לא הוה מסתייע מילתא – כשהיו אצלו לא היה מוצא שנים שיצטרפו עמו לסומכו ואנן תלתא בעינן.
משתקיד – מחזר ומצפה לסומכו כמו (ירמיהו א) כי שוקד אני.
רב חנינא ור׳ הושעיא הוה משתקד ר״י עלייהו למסמכינהו כמו כי שוקד אני על דברי לעשותו לא הוה מסתייעא מילתא שכשהיו אצלו לא היו שנים סמוכין מצויין אצלו להצטרף עמו כדי לסמכן הוה קא מצטער עלייהו אמרי ליה לא ליצטער מר מדבית עלי קאתו ואין זקנים נסמכין לבית עלי:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא נצטער מר דאנן מדבית עלי וכו׳. יש לדקדק כיון שלא נסמכו למה קרו להו רבי דהא מסיק לעיל סמכין ליה בשמא וקרו ליה רבי וכו׳ דמשמע בלא סמיכות לא קרו ליה רבי וי״ל דהכי קאמר לעיל קרו ליה סתם רבי בשמיה בלא הזכרת שם עצם ועוד נראה להגיה הכא רב חנינא ורב אושעיא בלא יו״ד דרבי ביו״ד הוא נסמך ורב בלא יו״ד אינו נסמך דאין קורין רב אלא בבבל דאין שם סמיכות ובא״י דיש סמיכות קורין רבי וכ״ה לקמן בס״פ ד׳ מיתות רב חנינא ורב אושעיא מברי להו עיגלא תילתא וכ״ה בספר יוחסין ורב חנינא ורב אושעיא אחי רבה הוו דאתי מבית עלי:
ר׳ חנינא ור׳ הושעיא הוה קא משתקיד [היה משתדל] ר׳ יוחנן למיסמכינהו [לסמוך אותם], שחכמים וצדיקים היו, לא הוה מסתייעא מילתא [היה מסתייע, מצליח בידו הדבר], הוה קא מצטער טובא [והיה מצטער ביותר], שכל פעם היה קורה מאורע אחר שהיה גורם שלא יוכל לסמכם. אמרו ליה [לו]: לא נצטער מר דאנן [אל יצטער אדוני, כי אנחנו] מצאצאי בית עלי קאתינן [אנו באים],
The Gemara relates several other incidents with regard to ordination. Rabbi Yoḥanan persistently tried to ordain Rabbi Ḥanina and Rabbi Hoshaya, as they were scholars and righteous people. But he was not successful with regard to the matter, as various incidents repeatedly interfered with his plan, and he was very distressed about this. They said to him: Do not be distressed, our Master, as we come from, i.e., are descendants of, the house of the High Priest Eli.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דא״רדְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מִנַּיִין שֶׁאֵין נִסְמָכִין לְבֵית עֵלִי שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א ב׳:ל״ב} לֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כׇּל הַיָּמִים מַאי זָקֵן אִילֵּימָא זָקֵן מַמָּשׁ וְהָכְתִיב {שמואל א ב׳:ל״ג} כׇּל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים אֶלָּא סְמִיכָה.

As Rabbi Shmuel bar Naḥman says that Rabbi Yonatan says: From where is it known that there are not to be ordained Sages from the house of Eli? As it is stated with regard to the house of Eli: “And there shall not be an elder in your house forever” (I Samuel 2:32). The Gemara explains: What is the meaning of “elder” in this verse? If we say it means an actual elder, meaning an old person, but isn’t it already written: “And all those raised in your house shall die young men” (I Samuel 2:33)? Rather, the term “elder” is an honorary term for a Sage, and it means that ordination will not be granted to descendants of the House of Eli.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 8]

מנין שאין נסמכין לבית עלי – שאינן זוכין להיות נסמכין.
זקן ממש – בא בימים.
הכתיב כל מרבית ביתך ימותו אנשים – כשבאין לכלל אנשים בן שמנה עשרה שנה למה לי למיהדר ומכתביה.
אלא סמיכה – שאפילו חכמים הבאים לכלל זקנה כגון על ידי תורה וגמילות חסדים כדאמרינן בראש השנה (דף יח.) בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתורה ובגמילות חסדים מכל מקום לא תהא תורת זקנה עליהם להיות ראויים לסנהדרין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאמר ר׳ שמואל בר נחמן אמר ר׳ יונתן: מניין שאין חכמים נסמכין לבית עלי, שנאמר בקללה שנאמרה לבית עלי: ״ולא יהיה זקן בביתך כל הימים״ (שמואל א׳ ב, לב), ונברר: מאי [מה פירוש] ״זקן״ בפסוק זה? אילימא [אם תאמר]: זקן ממש, כלומר, אדם בא בימים, והכתיב [והרי כבר נאמר] דבר זה ״וכל מרבית ביתך ימותו אנשים״ (שמואל א׳ ב, לג), משמע שימותו בבחרותם ולא יגיעו לזקנה, אלא ״זקן״ זה הוא תואר כבוד לחכם, ומשמעו — סמיכה, שנתקללו בני בית עלי שלא יהיו ביניהם חכמים סמוכים.
As Rabbi Shmuel bar Naḥman says that Rabbi Yonatan says: From where is it known that there are not to be ordained Sages from the house of Eli? As it is stated with regard to the house of Eli: “And there shall not be an elder in your house forever” (I Samuel 2:32). The Gemara explains: What is the meaning of “elder” in this verse? If we say it means an actual elder, meaning an old person, but isn’t it already written: “And all those raised in your house shall die young men” (I Samuel 2:33)? Rather, the term “elder” is an honorary term for a Sage, and it means that ordination will not be granted to descendants of the House of Eli.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַבִּי זֵירָא הֲוָה מִיטַּמַּר למיסמכיה דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם הוי קָבֵל וְקַיָּים כֵּיוָן דְּשַׁמְעַהּ לְהָא דא״רדְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין אָדָם עוֹלֶה לִגְדוּלָּה אֶלָּא א״כאִם כֵּן מוֹחֲלִין לוֹ עַל כׇּל עֲוֹנוֹתָיו אַמְצִי לֵיהּ אנפשיה.

The Gemara relates: Rabbi Zeira would habitually hide himself so that they would not ordain him. He did this due to the fact that Rabbi Elazar said: Always be obscure and remain alive, meaning the more humble and unknown you make yourself, the longer you will live. When he heard that which Rabbi Elazar also said: A person does not rise to greatness unless all his sins are forgiven, he understood that there are also benefits to greatness, and he presented himself to the Nasi in order that he would ordain him.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר אלעזר: לעולם הוי קבל וקיים, ואין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו כל עוונותיו.
ירושלמי (ה״ב): תני סמיכות בשלשה. תמן קרו למינוייה – סמיכותאא.
אמר ר׳ בא: בראשונה היה כל אחד ממנה תלמידיו, כגון ר׳ יוחנן בן זכאי מינה לר׳ אליעזר ור׳ יהושע, ור׳ יהושע לר׳ עקיבה, ור׳ עקיבה לר׳ מאיר ולר׳ שמעון, כול׳. חזרו והתקינו שלא יהו בית דין ממנין אלא מדעת הנשיא, ושלא יהא הנשיא ממנה אלא מדעת בית דין.
א. זה לשון הירושלמי: תני הסמיכות בשלשה, לא סמיכה היא סמיכות (כלומר, הרי שנינו במשנה שסמיכת זקנים בשלשה), תמן קריי למנוייה סמיכותא (כלומר, למינוי הדיינים קרי לה בברייתא סמיכה). וראה רמב״ם פרק ד מסנהדרין הל׳ ג: ואין סומכין סמיכה שהיא מינוי הזקנים לדיינות אלא בשלשה.
ערך קבל
קבלא(סנהדרין יד. שם צב) לעולם הוי קבל וקיים א״ר זירא אף אנן נמי תנינא בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו פי׳ קבל כמו חושך תרגום חשך קבלא. כלומר שיהא עני ויהי קיים:
א. [פינסטער.]
הוי קבל – אפל.
וקיים – ותחיה כלומר הרחק מן הרבנות שמקברת את בעליה אפילה מתרגם קבלה (שמות י).
אמר ר׳ אלעזר לעולם הוי קבל וקיים כלומר הוי שפל והולך חשכים ותתקיים כלומר הרחק מן הרבנות שמקברת את בעליה וקבל לשון אפלה הוא כדמתרגמינן לילה קבלא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעולם הוי קבל וקיים כו׳. יבואר פ׳ חלק ע״ש:
אא״כ מוחלין כו׳. דאין פוסקין לאדם גדולה אלא מן השמים כדאמר פרק הספינה אפילו ריש גרגותני משמיא מוקמי ליה שנאמר והמתנשא לכל לראש ואי לאו דמוחלין לו עונותיו לא הוה מוקמי ליה משמיא וק״ל:
גמ׳ ר׳ זירא היה מיטמר למיסמכיה. ע׳ ירושלמי פ״ג דבכורים:
מסופר: ר׳ זירא הוה מיטמר למיסמכיה [היה מתחבא כדי להימנע מהאפשרות שיסמכו אותו], וטעמו היה על פי מה שאמר ר׳ אלעזר: לעולם הוי קבל וקיים [היה אפל ותישאר קיים], כלומר, ככל שאתה צנוע יותר ואינך ידוע תאריך ימים. כיון ששמעה להא [לאותה שמועה] שאמר ר׳ אלעזר: אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עונותיו, ראה שיש בגדולה גם מחילת עוונות, אמצי ליה אנפשיה [המציא לו, לנשיא, את עצמו] שיוכלו לסמכו.
The Gemara relates: Rabbi Zeira would habitually hide himself so that they would not ordain him. He did this due to the fact that Rabbi Elazar said: Always be obscure and remain alive, meaning the more humble and unknown you make yourself, the longer you will live. When he heard that which Rabbi Elazar also said: A person does not rise to greatness unless all his sins are forgiven, he understood that there are also benefits to greatness, and he presented himself to the Nasi in order that he would ordain him.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) כִּי סַמְכוּהּ לר׳לְרַבִּי זֵירָא שָׁרוּ לֵיהּ הָכִי לֹא כַּחַל וְלֹא שָׂרָק וְלֹא פִּירְכּוּס וְיַעֲלַת חֵן כִּי סַמְכוּהּ לְרַבִּי אַמֵּי וּלְרַבִּי אַסִּי שָׁרוּ לְהוּ הָכִי כֹּל מִן דֵּין כֹּל מִן דֵּין סְמוּכוּ לַנָא לָא תִּסְמְכוּ לַנָא לָא מִסַּרְמִיטִין וְלָא מִסַּרְמִיסִין וְאָמְרִי לַהּ לָא מֵחֲמִיסִין וְלָא מִטּוּרְמִיסִין.

The Gemara relates: When they ordained Rabbi Zeira the Sages who were present at the ceremony sang to him this paean of praise traditionally sung to a bride at her wedding: She wears no blue eye shadow and no rouge on her face and no hair dye, and nevertheless she radiates grace. The bride is described as so beautiful that she does not need any cosmetics or adornments, and metaphorically Rabbi Zeira is praised as exceptionally and recognizably qualified for his appointment. Similarly, when they ordained Rabbi Ami and Rabbi Asi, they sang to them this paean of praise: Anyone like these, anyone like these, ordain for us, as they epitomized the ideal candidate for ordination. But do not ordain for us those counted among the rags [misarmitin] or among the distorters [misarmisin]. And some say that they said: Do not ordain for us those counted among the robbers [meḥamisin] or among the tramplers [miturmisin].
רש״יתוספותרמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כחל – לעינים.
שרק – לפנים.
פירכוס – לשיער שיר הוא לכלה נאה שמעלת חן בלא קישוט.
כל מן דין – כל כמו אלו וכיוצא בהן היו סומכין לנו שראויים הם לסמיכה.
סרמיסין – לשון הפכנים כמו סרס את המקרא מסופו לראשו (ב״ב דף קיט:) שמהפכין את טעמי תורה.
סרמיטין – לשון סמרטוט כלומר שאין נותנים טעם הגון לדבריהם.
חמיסין – חמסנין שמונעין מלומר טעמי תורה.
טורמיסין – לא איתפרש.
לא שרק ולא פירכוס – משמע דתרי מילי נינהו ודלא כפי׳ הקונטרס (פ״ב) דכתובות שפירש דפוקסת היינו מעברת שרק על פניה והתם מוכח דפוקסת היינו פירכוס ואין להאריך.
כי סמכוה לר׳ זירא כו׳ היו משבחין אותו לפי מדותיו ככלה שיפה ביותר ואין צריכה לכחול עיניה ולא לטוח פניה במיני תמרוקין כי צהובין הן ואין צריכה לפרכס את שערה ואע״פ שלא עשתה אחת מכל אלו הרי היא יעלת חן כך ר׳ זירא אע״פ שהיה צנוע ולא היה מתנאה במלבושין נאין מידותיו מיפין אותו:
כי סמכונוהו לר׳ אמי ולר׳ אסי שרו להו הכי כל מדין מדין סמוכו לנא לא תסמוכו לנא לא מסרמסין שמסרסין את ההלכה ואין מפרשין את טעמה היטב ולא מסרמיטין שנודין ומטין מתוך הלכה זו לאחרת לפי שאין יודעין לסיים טעמה של ראשונה כראוי. ואמרי לה לא מחמיסין שחומסין את ההלכה ואינן מפרשין טעמה כראוי ולא מטורמסין יש אומרים מר כתרמוס. ויש לפרש לא מסרמסין משרי מסים כדכתיב וישימו עליו שרי מסים ולא מסרמיטין שרים שמטין את הדין ולא מחמיסין חמסנין שחומסין ממונן של בני אדם מטורמסין טורימסין. וכן ר׳ אבהו כשהיה הולך מישיבתו לבי קיסר לדבר על עסקי צבור היו נשים גדולות שבבית קיסר יוצאות לקראתו ומענות לפניו כן נגרר עמו ומנהיג את לאומו נר המאיר לכל מאור חכמתו ברוך שהביאך לשלום ויש לפרש ברוך יהי רצון שיהא בואך לשלום:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה לא שרק כו׳ דלא כמו שפי׳ הקונטרס בפ״ק דכתובות שפי׳ כו׳ דהתם מוכח דפוקסת כו׳ עכ״ל כצ״ל:
לא כחל ולא שרק כו׳. כוונו בזה ע״פ מ״ש בפרק היה נוטל ז׳ פרושין הן פרוש שכמי פרוש קוזאי כו׳ ואמר אל תתיראי מן הפרושין אלא מן הצבועים שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי כו׳ הרי לך העושה עצמו כפרוש ואינו פרוש מקרי צבוע כמו שעושה עצמו יפה על ידי הצבע ואינו יפה ולז״א לא כחל כו׳ שאינו מן הצבועים שעושין עצמן כפרושין ככחול הזה שהוא צבע לעינים כן יש צבועין כפרושין עושין עצמן כעוצם עיניו שלא יסתכל בנשים וקרי ליה התם פרוש קוזאי וכן לא שרק שהוא צבע לפנים הם הם הצבועים עושין עצמן כפרושים לפנים כדאמרינן בפרק ב׳ דסוטה שאין אדם רואה אלא לפנים וכן לא פירכוס שהוא צבע שעושה בשערות כן העושים עצמם כפרושים וכנזירים לגדל שער שמכל אלו מדות הצבועין לא היו ברבי זירא אבל יעלת חן שנושא חן מצד עצמו בלי צבע כן היה ר׳ זירא שהיה מעלה חן שהיא התורה ועיין בחידושינו פ׳ האשה שנתארמלה:
לא תסמכו לנא לא מסרמיטין כו׳. עי׳ בערוך ערך חמס על כל אלו לשונות ב׳ פירושים:
מסופר, כי סמכוה [כאשר סמכו] את ר׳ זירא שרו ליה [לו] החכמים המצויים שם הכי [כך]: ״לא כחל (צבע כחול לעינים), ולא שרק (צבע אדום ללחיים), ולא פירכוס (ליפות השיער), שהוא כאשה שאיננה מקשטת עצמה בשום אמצעי חיצוני, ובכל זאת יעלת חן. ואגב מסופר, כי סמכוה [כאשר סמכו] את ר׳ אמי ואת ר׳ אסי, שרו להו הכי [להם החכמים כך]: כל מן דין, כל מן דין סמוכו לנא [כל כמו אלה, כל כמו אלה, סמכו לנו], שהם הם הדוגמא לראויים לסמיכה. לא תסמכו לנא [אל תסמכו לנו] לא מסרמיטין [מן הסמרטוטים] ולא מסרמיסין [מן המסרסין]. ואמרי לה [ויש אומרים שאמרו]: אל תסמכו לנו לא מחמיסין [מן החמסנים] ולא מטורמיסין [מן הדורסנים], וכיון שהוזכרו השירים שחוברו לכבודם של חכמים, מספרים גם כי
The Gemara relates: When they ordained Rabbi Zeira the Sages who were present at the ceremony sang to him this paean of praise traditionally sung to a bride at her wedding: She wears no blue eye shadow and no rouge on her face and no hair dye, and nevertheless she radiates grace. The bride is described as so beautiful that she does not need any cosmetics or adornments, and metaphorically Rabbi Zeira is praised as exceptionally and recognizably qualified for his appointment. Similarly, when they ordained Rabbi Ami and Rabbi Asi, they sang to them this paean of praise: Anyone like these, anyone like these, ordain for us, as they epitomized the ideal candidate for ordination. But do not ordain for us those counted among the rags [misarmitin] or among the distorters [misarmisin]. And some say that they said: Do not ordain for us those counted among the robbers [meḥamisin] or among the tramplers [miturmisin].
רש״יתוספותרמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ר׳רַבִּי אֲבָהוּ כִּי הֲוָה אָתֵי מִמְּתִיבְתָּא לְבֵי קֵיסָר נָפְקִי מַטְרוֹנְיָתָא דְּבֵי קֵיסָר וּמְשַׁרְיָין לֵיהּ רַבָּה דְּעַמֵּיהּ מְדַבְּרָנָא דְּאוּמְּתֵיהּ בּוּצִינָא דִּנְהוֹרָא בְּרִיךְ מֵתְיָיךְ לִשְׁלָם.:

Since the songs composed for various Sages were mentioned, the Gemara also recounts that when Rabbi Abbahu would come from the yeshiva to the house of the emperor, the ladies from the emperor’s house would go out and sing before him: O great one of his people, leader of his nation, illuminating candle, may your arrival be blessed in peace.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבה דעמיה – נשיא בעמיו.
מדברנא – מנהיג על שם שהיה פרנס וקרוב למלכות.
בוצינא דנהורא – על שם שהיה גדול בנוי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב״מ דף פד:) שופריה דר׳ אבהו מעין שופריה (דר׳ יוחנן).
בריך מתייך – ברוך בואך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשריין ליה רבה דעמיה מדברנא דאומתיה כו׳. לפי שההנהגה הצריכה לנו בגלות צריכה בשתים הא׳ ההנהגה על פי התורה והשנית הנהגה ע״פ המלכות ורבי אבהו תרוייהו הוה איתנהו ביה שהיה בעל תורה גם שהיה קרוב למלכות וקרוב לבי קיסר וז״ש לו רבה דעמיה דהיינו בתורה ומדברנא דאומתיה נגד הקיסר ודקאמר ליה בוצינא דנהורא ע״ש שופריה דהוה כעין שופריה דיעקב אבינו כדאמרינן פרק ח״ה וק״ל:
ר׳ אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר [כאשר היה בא מן הישיבה אל בית הקיסר], נפקי מטרוניתא דבי קיסר ומשריין ליה [היו יוצאות גבירות בית הקיסר ושרות לפניו]: ״רבה דעמיה, מדברנא דאומתיה, בוצינא דנהורא, בריך מתייך לשלם״ [״גדול עמו, מנהיג אומתו, נר המאור, ברוך בואך לשלום״]!
Since the songs composed for various Sages were mentioned, the Gemara also recounts that when Rabbi Abbahu would come from the yeshiva to the house of the emperor, the ladies from the emperor’s house would go out and sing before him: O great one of his people, leader of his nation, illuminating candle, may your arrival be blessed in peace.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) עֲרִיפַת עֶגְלָה בִּשְׁלֹשָׁה.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {דברים כ״א:ב׳} וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשׁוֹפְטֶיךָ זְקֵנֶיךָ שְׁנַיִם שׁוֹפְטֶיךָ שְׁנַיִם וְאֵין ב״דבֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד דהֲרֵי כָּאן חֲמִשָּׁה דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר זְקֵנֶיךָ שְׁנַיִם וְאֵין ב״דבֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד הֲרֵי כָּאן שְׁלֹשָׁה.

§ The mishna teaches that the breaking of the heifer’s neck is performed in front of a panel of three judges, and that Rabbi Yehuda says there must be five judges. The Sages taught in a baraita: The verse states: “And your elders and your judges shall go out and they shall measure to the cities that are around the corpse” (Deuteronomy 21:2). “Your elders” is in the plural, which indicates a minimum of two, and “your judges” is also plural, indicating another two, and as a court may not be composed of an even number of judges, they add an additional one to them, so there are five judges here; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: “Your elders,” indicate two, and as a court may not be composed of an even number of judges, they add an additional one to them, so there are three judges here.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סתוספותרמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עריפת העגלה בשלשה. תנו רבנן: ויצאו אשנים כול׳, פשוטה היא.
א. צ״ל זקניך.
ערך שקל
שקלא(בבא קמא ג. ובסיפרי בפרשת חטאת נשיא) מכדי שקול הוא ויבואו שניהם פי׳ מכדי דין השן והרגל שוה זה יש הנאה להיזיקו וזה היזיקו מצוי אין אחד מכריע על חברו באיזה דרך אתה יכול לרבות האחד ולמעט האחד אי אפשר לך לרבות אלא שניהם (סוטה מד: סנהדרין יד.) אין ב״ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד אין עושין ב״ד שקול לכתחילה פי׳ כגון שנים אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב כיון שאין מי שיכריע ביניהן נמצא הדבר שקול וכן ד׳ וכן ו׳ אין עושין ב״ד זוגות אלא עד שיהא אחד מכריע שנאמר אחרי רבים להטות היכי דמי שיקול הדעת אמר רב פפא תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וסוגיין דעלמא כחד מינייהו ואזל איהו ועביד כאידך היינו שיקול הדעת (ברכות לג) מתוך ששקול׳ כתחיית המתים לפיכך קבעוה בתחיית המתים (ירושלמי) כשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם רבי חייא כרוזא שמע לה מן הדא יחיינו מיומים וגו׳ ונדעה נרדפה לדעת את ה׳ (זבחים עד) ויתן דוד לארנון במקום שקלי זהב משקל שש מאות וכתיב ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים הא כיצד גבה מכל שבט נ׳ והן ת״ר ואכתי קשיין אהדדי התם זהב הכא כסף אלא הכי קאמר גבה כסף במשקל ת״ר זהב רבי יוסי אומר משום אבא יוסי בן דוסא בקר ומקום מזבח בנ׳ וכל הבית בת״ר רבי אלעזר בן שמוע אמר בקר ועצים ומקום מזבח בחמשים וכל הבית בו׳ מאות:
א. [וועגען, גלייכן, געוויכט.]
ועריפת עגלה בג׳ – עריפה לאו דוקא דמדידה הוא דהויא בג׳ כדתנן בפ׳ עגלה ערופה (סוטה דף מד:) ג׳ מב״ד הגדול שבירושלים היו יוצאין וכו׳ והדר קתני נפטרו זקני ירושלים והלכו זקני אותה העיר ומביאין עגלה ערופה והתם לא קתני ג׳ וקראי נמי דמייתי בגמרא במדידה כתיבי.
פיסקא עריפת העגלה בשלשה. תנו רבנן ויצאו זקניך וגו׳ ר׳ יהודה דריש זקניך שנים ושופטיך שנים ואין עושין ב״ד שקול דאפשר דמיפלגי במדידת החלל מהיכא משחי ליה דהא איכא תנאי נמי דפליגי בהכי מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה ור׳ שמעון ושופטיך למנינא לא דריש מיבעי ליה למיוחדין שבשופטיך דהיינו סנהדרי גדולה וכי תימא ושופטיך כתיב ותרי אחריני משמע לאו קושיא היא דהאי ושופטיך אזקניך קאי כלומר מאותן שהן זקניך ושופטיך ולעולם תרי בלחוד משמע ורבי יהודה גמר זקני מפר העדה מה להלן מיוחדין שבעדה דכתיב העדה אף כאן מיוחדין שבעדה ושופטיך למה לי אלא ושופטיך למנינא ורבי שמעון זקני זקני לא גמר ושופטיך למיוחדין שבשופטיך אלא מעתה וכו׳ הכי אשכחינן לה בנוסחא עתיקא והכי פירושא כיון דאפקיה ר׳ שמעון להאי ושופטיך למיוחדין שבשופטיך איצטריך למימר ור׳ יהודה דמיבעי ליה ושופטיך למנינא למיוחדין מנא ליה ופשטי׳ דר׳ יהודה נפקא ליה מג״ש דזקני זקני וכיון דנפקא מג״ש ושופטיך למה לי אלא על כרחך ושופטיך למנינא כדאמרן ור״ש מיבעי ליה ושופטיך למיוחדין זקני זקני לא גמר הילכך מיבעי ליה ושופטיך למיוחדין שבשופטיך ורבינו שלמה לא גרס הכי אלא ור״י גמר זקני זקני מוסמכו וכו׳ א״ה נגמרה לכולה מילתא מהתם ושופטיך למנינא ל״ל אלא וא״ו ושופטיך למנינא ור״ש וא״ו לא דריש כלומר לעולם לא גמיר ג״ש ואיצטריך שופטיך למיוחדים ואצטריך וא״ו לשופטיך למנינא ור׳ שמעון וא״ו לא דריש. ומקשינן אלא מעתה ויצאו שנים ומדדו שנים וחמש דאמרן לר׳ יהודה הרי כאן תשעה ולר׳ שמעון דליכא ליה מהתם אלא תלת הרי כאן שבעה ומפרקינן ההוא מיבעי ליה ויצאו הן ולא שלוחן ומדדו שאפי׳ נמצא בעליל לעיר שמפורסם לכל וברור לפי מראית העין שעיר זו קרובה אל החלל יתר מחברותיה מצוה לעסוק במדידה דאי לא תימא הכי ליכתוב קרא ויצאו וראו את העיר הקרובה וגו׳ ואנא אמינא היכא דברירא להו מילתא למראית העין סגיא להו בהכי והיכא דמספקא להו מילתא משחי להו ומדדו למה לי אלא לכדאמרן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה כי עריפת עגלה בשלשה חכמים. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא על הנאמר בדין עגלה ערופה: ״ויצאו זקניך ושפטיך ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל״ (דברים כא, ב), ״זקניך״ לשון רבים, ומיעוט רבים — הרי שנים. ״שפטיך״ רבים — הרי שנים, ואין עושים בית דין שקולמוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן חמשה, אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ שמעון אומר: ״זקניך״ — הרי שנים, ואין בית דין שקולמוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן שלשה.
§ The mishna teaches that the breaking of the heifer’s neck is performed in front of a panel of three judges, and that Rabbi Yehuda says there must be five judges. The Sages taught in a baraita: The verse states: “And your elders and your judges shall go out and they shall measure to the cities that are around the corpse” (Deuteronomy 21:2). “Your elders” is in the plural, which indicates a minimum of two, and “your judges” is also plural, indicating another two, and as a court may not be composed of an even number of judges, they add an additional one to them, so there are five judges here; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: “Your elders,” indicate two, and as a court may not be composed of an even number of judges, they add an additional one to them, so there are three judges here.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סתוספותרמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַאי שׁוֹפְטֶיךָ מַאי עָבֵיד לֵיהּ הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לִמְיוּחָדִין שֶׁבְּשׁוֹפְטֶיךָ ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה מִזִּקְנֵי זְקֵנֶיךָ נָפְקָא.

The Gemara asks: But according to Rabbi Shimon, what does he do with this extra expression: “Your judges”? The Gemara answers: He requires it to teach that these judges must be of the unique ones among your judges, meaning that they must be members of the Sanhedrin. The Gemara asks: And how does Rabbi Yehuda derive the halakha that the judges must be members of the Sanhedrin? He derives it from the fact that the verse did not merely state: “Elders,” but rather: “Your elders,” which indicates the elders that are unique to all of the Jewish people, meaning the Sages of the Sanhedrin.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיוחדים שבשופטיך – שיהו מזקני סנהדרי גדולה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ור׳ שמעון, האי [זה שנאמר] ״שפטיך״, מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו], כיצד מבין הוא אותו? ומשיבים: ״שופטיך״ ההוא מיבעי ליה [נצרך לו] ללמד שיהו אלו מן המיוחדין שבשופטיך, שלצורך זה מביאים מזקני סנהדרין הגדולה, ולא די בחכמים ממקום אחר. ושואלים: ור׳ יהודה, מנין למד הוא דבר זה? ומסבירים: מ״זקני״ ״זקניך״ נפקא [יוצא], שאילו היה כתוב רק ״זקני״ היה משמעו כל זקנים (חכמים), אולם כיון שנאמר ״זקניך״ כוונתו לזקנים המיוחדים לכל ישראל, והם חכמי הסנהדרין.
The Gemara asks: But according to Rabbi Shimon, what does he do with this extra expression: “Your judges”? The Gemara answers: He requires it to teach that these judges must be of the unique ones among your judges, meaning that they must be members of the Sanhedrin. The Gemara asks: And how does Rabbi Yehuda derive the halakha that the judges must be members of the Sanhedrin? He derives it from the fact that the verse did not merely state: “Elders,” but rather: “Your elders,” which indicates the elders that are unique to all of the Jewish people, meaning the Sages of the Sanhedrin.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן אִי מִזִּקְנֵי הֲוָה אָמֵינָא זִקְנֵי הַשּׁוּק כְּתַב רַחֲמָנָא זְקֵנֶיךָ וְאִי כְּתִיב זְקֵנֶיךָ הֲוָה אָמֵינָא סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה כְּתַב רַחֲמָנָא וְשׁוֹפְטֶיךָ המִמְּיוּחָדִין שֶׁבְּשׁוֹפְטֶיךָ וְרַבִּי יְהוּדָה גָּמַר זִקְנֵי זִקְנֵי מִוְּסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם {ויקרא ד׳:ט״ו} מָה לְהַלָּן מְיוּחָדִין שֶׁבָּעֵדָה אַף כָּאן מְיוּחָדִין שֶׁבִּזְקֵנֶיךָ.

And how does Rabbi Shimon respond to this claim? He holds that had the verse written only: “Elders,” I would say that the verse is referring to any elders in the marketplace who are not members of the Sanhedrin. Therefore, the Merciful One writes: “Your elders.” And if it was written: “Your elders,” I would say that it is referring to members of a lesser Sanhedrin. Therefore, the Merciful One writes: “And your judges,” to indicate that they must be of the unique ones among your judges. And how would Rabbi Yehuda respond to this claim? He learns it by means of a verbal analogy from the word “elders” written in this verse and the word “elders” written in the verse: “And the elders of the congregation shall lay their hands on the head of the bull” (Leviticus 4:15). Just as there it is referring to the unique ones of the congregation, so too here, it is referring to the unique ones among your elders.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה להלן מיוחדין שבעדה – כדפרישית לעיל (דף יג:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא ואי כתיב זקניך ה״א סנהדרי קטנה כתב רחמנא ושופטיך ממיוחדין כו׳ מתוך סוגיא דשמעתין מוכח דלכ״ע ליכא למילף סנהדרי גדולה מזקניך אלא משופטיך אבל רש״י בחומש פי׳ ויצאו זקניך מיוחדין שבזקניך סנהדרי גדולה עכ״ל ויש ליישב דסמיך אשופטיך דהשתא דכתיב ושופטיך ע״כ זקניך סנהדרי גדולה וע״כ משופטיך לחוד נמי ליכא למילף מידי דאימא שופטיך סנהדרי קטנה אבל השתא דכתיב זקניך ע״כ ושופטיך אתא לסנהדרי גדולה ודו״ק:
ור׳ שמעון סבור כי לא די בכך, כי אי [אם] היה כתוב רק ״זקני״, הוה אמינא [הייתי אומר] כי מדובר בזקני השוק, כלומר, סתם אנשים זקנים, לכן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״זקניך״, ללמד שדרושים חכמים המפורסמים בישראל, ואי כתיב [ואילו נאמר] רק ״זקניך״, הוה אמינא [הייתי אומר]: הכוונה לזקנים מסנהדרי קטנה, לכן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״ושפטיך״, ללמדנו ממיוחדין שבשופטיך. ושואלים: ור׳ יהודה, מה משיב הוא לטענה זו? ומשיבים: גמר [למד] בגזירה שווה ״זקני״ ״זקני״ מדין סמיכה, שנאמר שם ״וסמכו זקני העדה את ידיהם״ (ויקרא ד, טו), מה להלן בענין סמיכה על חטאת הציבור הכוונה מיוחדין שבעדה מסנהדרי גדולה, אף כאן מיוחדין שבזקניך.
And how does Rabbi Shimon respond to this claim? He holds that had the verse written only: “Elders,” I would say that the verse is referring to any elders in the marketplace who are not members of the Sanhedrin. Therefore, the Merciful One writes: “Your elders.” And if it was written: “Your elders,” I would say that it is referring to members of a lesser Sanhedrin. Therefore, the Merciful One writes: “And your judges,” to indicate that they must be of the unique ones among your judges. And how would Rabbi Yehuda respond to this claim? He learns it by means of a verbal analogy from the word “elders” written in this verse and the word “elders” written in the verse: “And the elders of the congregation shall lay their hands on the head of the bull” (Leviticus 4:15). Just as there it is referring to the unique ones of the congregation, so too here, it is referring to the unique ones among your elders.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אִי יָלֵיף לֵילַף כּוּלַּהּ מֵהָתָם זְקֵנֶיךָ וְשׁוֹפְטֶיךָ לְמָה לִי אֶלָּא וי״ווָיו וְשׁוֹפְטֶיךָ לְמִנְיָינָא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וי״ווָיו לָא דָּרֵישׁ.

The Gemara asks: If he learns this verbal analogy, he should learn all of it, i.e., the entire halakha, including the number of judges as well as their rank, from there, i.e., the verse in Leviticus, and if so why do I need the extra expressions: “Your elders” and: “And your judges”? Rather, certainly he does not accept this verbal analogy. Rather, he holds that the additional letter vav, corresponding to the word “and” in the expression: “And your judges,” is there for the tally, meaning that the expression “your judges” teaches that they must be members of the Great Sanhedrin, and the additional vav serves to add an additional two to the number of judges. And how does Rabbi Shimon respond to that? He does not expound the additional letter vav.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ליגמרה לכולה מילתא – ואפילו מניינא דחמשה מהתם תיפוק דהא תניא לעיל (שם) וסמכו שנים זקני שנים.
אלא – לעולם לא גמר גזירה שוה ושופטיך למיוחדין איצטריך ומניינא מרבויא דוי״ו.
ה״ג: אלא וי״ו דושופטיך למניינא ורבי שמעון וי״ו לא דריש.
ורבי שמעון לא דריש וי״ו – וכן בפ׳ קמא דסוטה (סוטה ו:) גבי וטהורה דקאמר ר״ש אין זכות תולה במים המרים וכן בשלהי התכלת (מנחות דף נא:) גבי ומחציתה ותימה דבריש מרובה (ב״ק דף סה:) דריש ר״ש וי״ו ואת אשמו ובפרק (על אלו מומין) האסורים (בכורות כח:) גבי ומן הצאן לרבות הנוגח לקרבן ובריש פ׳ ד׳ מיתות לקמן (סנהדרין נא:) דריש ר״ע בת ובת אני דורש ורבי שמעון קאי התם כוותיה וכן קשה מרבי יהודה דדריש הכא וי״ו ובפרק אלו מציאות (ב״מ דף כז.) גבי ומצאתה דאתא לידו משמע וקשה דבריש תמורה (דף ב:) גבי ואם המיר ימיר אמרינן ור׳ יהודה וי״ו לא דריש וכן בשלהי טרף בקלפי (יומא דף מה.) גבי והאש וי״ל דהא דקאמר לא דריש לא משמע ליה לאו משום דלא דרשי ליה כלל אלא דווקא לההיא דרשה קאמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ור״ש כו׳ ושופטיך כו׳ דהא דקאמר לא דריש ליה ולא משמע ליה לאו כו׳ עכ״ל כצ״ל ר״ל לישנא דלא דריש ליה דקאמר הכא ולישנא דלא משמע ליה דקאמר בסוטה ובשאר דוכתין דקאמר כה״ג לאו משום דלא כו׳ וק״ל:
ושואלים: אי יליף [אם לומד] הוא גזירה שווה, לילף כולה מהתם [שילמד את הכל משם], גם את מספר הדיינים וגם את דרגתם (שהרי לשיטתו החמישה הם מזקני סנהדרי גדולה), ואם כן ״זקניך ושפטיך״ למה לי? אלא ודאי לא קיבל גזירה שווה זו, אלא לומד הלכה זו מוי״ו היתירה של ״ושפטיך״, שלדעתו למניינא [למנין בא], שמ״שופטיך״ עצמו למדים אנו שצריכים שיהיו מסנהדרי גדולה, ומן הוי״ו היתירה למדים שבא הדבר להוסיף עוד שנים על מנין הזקנים. ור׳ שמעון: את ייתור האות וי״ו לא דריש [אינו דורש].
The Gemara asks: If he learns this verbal analogy, he should learn all of it, i.e., the entire halakha, including the number of judges as well as their rank, from there, i.e., the verse in Leviticus, and if so why do I need the extra expressions: “Your elders” and: “And your judges”? Rather, certainly he does not accept this verbal analogy. Rather, he holds that the additional letter vav, corresponding to the word “and” in the expression: “And your judges,” is there for the tally, meaning that the expression “your judges” teaches that they must be members of the Great Sanhedrin, and the additional vav serves to add an additional two to the number of judges. And how does Rabbi Shimon respond to that? He does not expound the additional letter vav.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֶלָּא מֵעַתָּה וְיָצְאוּ שְׁנַיִם וּמָדְדוּ שְׁנַיִם לְרַבִּי יְהוּדָה הֲרֵי תִּשְׁעָה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן שִׁבְעָה הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא וְיָצְאוּ והֵן וְלֹא שְׁלוּחָן וּמָדְדוּ זשֶׁאֲפִילּוּ נִמְצָא

The Gemara asks: If that is so, if the verbs in the plural form are each understood as adding an additional two judges, then the expression: “And they shall go out,” in the continuation of the verse (Deuteronomy 21:2) indicates another two, and the expression: “And they shall measure,” adds another two, meaning that according to Rabbi Yehuda there should be nine judges, and according to Rabbi Shimon, seven. The Gemara answers: He needs this exposition for that which is taught in a baraita: The verse states: “And they shall go out,” to emphasize that they must go out, and not their agents, and the verse states: “And they shall measure,” to teach that this measurement is itself a mitzva, such that even if the corpse is found
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנא: כדתניא: ויצאו – הם ולא שלוחם, ומדדו – שאפילו נמצא
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. לכדתניא ויצאו הן ולא שלוחן ומדדו שאפילו נמצא בעליל צריך לעסוק במדידה.

בענין עגלה ערופה

א

בדין מדידה ע״י ב״ד הגדול

יש לעיין בביאור הגמ׳, דהרי קיי״ל דליכא שליחות במצוה שבגופו, וא״כ מהו החידוש בדרשה זו דא״א למנות שליח למדידת עגלה ערופה, דלכאורה המדידה הוי מצוה שבגופו המוטלת על ב״ד ואינה נתפסת בשליחות, ולמה צריך למעט שליח מהך דרשה ד״ויצאו הן ולא שלוחן״. ויתכן לתרץ בב׳ אופנים: א) י״ל דהדרשה גופא בא לאשמועינן דמדידת עגלה ערופה הוי מצוה שבגופן המוטלת על הב״ד הגדול ואינה רק חלות שנקבע ע״י ב״ד הגדול, דאם רק חלות המדידה נקבע ע״י ב״ד הגדול אזי י״ל שיכולים הן למנות שליח לעשות את מעשה המדידה, כי ב״ד הגדול קובעים רק את חלות המדידה. והדרשה מהפסוק ״ויצאו זקניך ושפטיך ומדדו וגו׳⁠ ⁠״ מחדשת דיש מצוה שבגופן למדוד, דסד״א דדין מדידה יהיה שוה לקדה״ח, דכי היכי שב״ד הגדול יכולים למנות ב״ד של ג׳ סמוכין לקדש את החודש (עיין ברמב״ם פ״ה מהל׳ סנהדרין ה״א), דהדין דקדה״ח תלוי בב״ד הגדול היינו דחלות הקידוש נעשה ע״י ב״ד הגדול ואע״פ שמעשה הקידוש נעשה בב״ד של ג׳ סמוכין, מ״מ חלות הקידוש נעשה ע״י ב״ד הגדול דהקידוש נעשה ברשותם ובשליחותן, והו״א דה״ה נמי דמעשה המדידה יכול ליעשות ע״י שליח אלא דהקביעות וחלות המדידה תהיה ע״י ב״ד הגדול, קמ״ל הדרשה ד״ויצאו הן ולא שלוחן״, דעצם מעשה המדידה הוי מצוה שבגופן המוטלת על ב״ד הגדול וא״א להן למנות שליח למדוד. ב) עוד י״ל דאע״פ דפשיטא דהמדידה הוי מצוה שבגופן ולא חל ע״ז שליחות מ״מ הו״א דבדיעבד אם מדדו ע״י שליח דחלה המדידה, וקמ״ל מהדרשה ד״ויצאו הן ולא שלוחן״ דלא חל שם מדידה אלא ע״י ב״ד הגדול בלבד, ואף בדיעבד לא מהני מדידה ע״י שליח. ומבואר מזה דלא רק דיש מצוה על ב״ד הגדול למדוד ואם מדדו ע״י שליח ביטלו את המצוה הזאת, אלא דחלות המדידה חלה רק ע״י מדידת ב״ד הגדול בגופן, ואם מדדו ע״י שליח לא חלה חלות מדידה כלל.
והנה עיין ברמב״ם (פ״ט מהל׳ רוצח ה״א) וז״ל הרוג שנמצא נופל בארץ ולא נודע מי הכהו, מניחין אותו במקומו ויוצאין חמשה זקנים מבית דין הגדול שבירושלם שנ׳ ויצאו זקניך ושופטיך ומודדין ממנו אל הערים שסביבות החלל, אפילו נמצא בצד עיר זו שהדבר ידוע בודאי שהיא הקרובה מצוה למדוד עכ״ל. ומבואר דה׳ זקנים מב״ד הגדול עושין את מעשה המדידה. אמנם בפ״ה מהל׳ סנהדרין (ה״א) כתב וז״ל אין מעמידין מלך אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, ואין עושין סנהדרי קטנה לכל שבט ושבט ולכל עיר ועיר אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, ואין דנין לא את השבט שהודח כולו ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול בדיני נפשות אלא בבית דין הגדול וכו׳, וכן אין עושין זקן ממרא ולא עושין עיר הנדחת ולא משקין את הסוטה אלא בבית דין הגדול, ואין מוסיפין על העיר ועל העזרות ולא מוציאין למלחמת הרשות ולמדידת החלל אלא על פי בית דין הגדול, שנאמר כל הדבר הגדול יביאו אליך עכ״ל. ומסתימת לשונו משמע דבעינן כל הב״ד של ע״א למדידת החלל (וכן נקט הרדב״ז שם), אולם עיין בלח״מ שדחה את דברי הרדב״ז דאין לפרש דכל השבעים ואחד היו יוצאים דומיא דאין מוסיפין על העיר וכו׳ דכולם היו יוצאין, דודאי לא היו יוצאים אלא חמשה כדברי ר׳ יהודה בגמ׳, וכ״כ הרמב״ם להדיא (פ״ה סנה׳ ה״ה, ופ״ט מהל׳ רוצח ה״א) דעריפת עגלה בחמשה, אלא נראה דר״ל דהחמשה שהיו יוצאים היו יוצאים ברשות ב״ד הגדול. ולפי״ד הלח״מ נראה דחלות המדידה נקבע ע״י ב״ד הגדול כולו, אבל מעשה המדידה נעשה ע״י חמשה זקנים מב״ד הגדול. ועפ״י זה נראה לבאר את לשון הרמב״ם (פ״ט מהל׳ רוצח ה״ב) שכתב וז״ל אחר שמודדין ונודעה העיר הקרובה קוברין את הנהרג במקומו וחוזרין זקני ירושלים למקומן עכ״ל, דצ״ב מה כוונתו בזה דפשיטא שחוזרין למקומן. וי״ל דר״ל דהחמשה דיינים שמדדו חוזרין לב״ד הגדול ומוסרין להן את תוצאות הבדיקה שעיר פלונית היא הכי קרובה אל החלל, וב״ד הגדול פוסקים על פיהם וקובעים את חלות המדידה דאותה העיר הנמדדת היא העיר הקרובה, דחייבת בהבאת עגלה ערופה. ויוצא דלפי הרמב״ם יש ב׳ דינים במדידה: א) מעשה המדידה נעשה ע״י ה׳ זקנים מב״ד הגדול עפ״י רשותן, ב) חלות המדידה נקבע ע״י הסנהדרין הגדול.
ב

בדין הבאת עגלה ערופה ע״י ב״ד של כ״ג שבאותה העיר

עיין במשנה סוטה (דף מד:) ״אין מודדין אלא לעיר שיש בה ב״ד״, והרמב״ם מפרש דמיירי בב״ד של כ״ג שכתב (בפ״ט מהל׳ רוצח ושמירת נפש ה״ד) וז״ל ואין מודדין אלא לעיר שיש בה ב״ד של עשרים ושלשה עכ״ל. ועיי״ש ברמב״ם (ה״ב) שכתב וז״ל ובית דין של אותה העיר מביאין עגלת בקר משל אנשי אותה העיר ומורידין אותה אל נחל שהוא שוטף בחזקה, וזהו איתן האמור בתורה עכ״ל. ובפשטות משמע דאף הבאת העגלה והורדתה לנחל צריך ליעשות ע״י ב״ד של כ״ג. אמנם עיי״ש בה״ג שכתב וז״ל ועורפין אותה שם בקופיץ מאחריה, ובית דין של אותה העיר עם כל זקני העיר אפילו הם מאה הכל רוחצין את ידיהן שם במקום עריפתה של עגלה. ואומרים שם בתוך הנחל בלשון הקודש ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו, כלומר שלא בא לידינו הנהרג הזה ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה וכו׳ עכ״ל. והכס״מ ציין דמש״כ הרמב״ם ״ב״ד של אותה העיר עם כל זקני העיר אפילו הם מאה״ מקורו מהספרי, וצ״ע מ״ש חיוב רחיצת ידים שמוטלת על כל זקני העיר אפילו הם מאה מחיוב הבאת עגלה ערופה והורדתה לנחל איתן דרק ב״ד הקבוע של כ״ג שבאותו העיר חייבין בהבאת העגלה. וביאר הגר״מ זצ״ל דחובת הבאת עגלה ערופה מוטלת על כל אנשי העיר והבאת העגלה ע״י ב״ד של אותה העיר מהוה קיום הבאה עבור כל העיר. משא״כ חיוב רחיצת ידים הוי חיוב שחל על זקני העיר בלבד. דדוקא הדינים שהם בחפצא של העגלה ערופה כגון דין הבאה והורדה לנחל שהן דינים בחפצא של עגלה ערופה צריכים דוקא ב״ד של כ״ג לשוויה לחלות שם עגלה ערופה עבור כל אנשי העיר.
והנה מהא דאין מורידין אלא לעיר שיש בה ב״ד של כ״ג נראה דחל חלות שם סנהדרי קטנה אף לדינים שאינם דיני נפשות, וכגון עגלה ערופה. דב״ד של כ״ג הוי חלות שם ב״ד בפ״ע דסנהדרי קטנה ואינו כב״ד של ג׳ אלא שדן ד״נ ועוד דינים אלא דהוי חפצא וחלות שם ב״ד בפ״ע דסנהדרי קטנה. אולם יתכן לדחות דהא דבעינן ב״ד של כ״ג לעגלה ערופה אינו משום דחל חלות שם סנהדרי קטנה אף לשאר דינים אלא דהוא משום דצריך שיהיה בעגלה ערופה ב״ד הראוי לדון דיני נפשות. וכן משמע מהא דקיי״ל דעד אחד נאמן בעגלה ערופה מדרשה מיוחדת (סוטה מז:) ולא מדין ע״א נאמן באיסורין דעלמא, ומשמע דעגלה ערופה אינה דין איסור והיתר בעלמא אלא חלות שם עדות של דיני נפשות ובעינן ב״ד הראוי לדיני נפשות. ועיין ברמב״ם במורה נבוכים (ח״ג פרק מ׳) שכתב בטעם המצוה של עגלה ערופה הוא שיעשה פרסום גדול לדבר שזה יועיל למצוא את הרוצח, הרי דתכלית המצוה דעגלה ערופה היא כדי לבוא לדון דיני נפשות.⁠א
ג

בדין והיתה העיר הקרובה

עיין בסוגיית הגמ׳ ב״ב (דף כג:) ״אמר רבי חנינא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואע״ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפילו הכי רובא עדיף, מתיב רב זירא והיה העיר הקרובה אל החלל ואע״ג דאיכא אחריתי דנפישי מינה, בדליכא. וליזיל בתר רובא דעלמא, ביושבת בין ההרים״. ועיין בתוס׳ (שם ד״ה בדליכא) וז״ל תימה דהכא משמע דטעמא דהעיר הקרובה מביאה עגלה ערופה משום דמתוך הקורבה מוכח שמשם בא ההורג ובסוטה (דף מה:) תניא מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב״ד שמניחין אותה שאין בה ב״ד והולכין לעיר אחרת שיש בה ב״ד ואמאי והלא מתוך הקורבה נראה שמאותה שאין בה ב״ד היה עכ״ל. התוס׳ הקשו דמהסוגיא בב״ב משמע דדין מדידה ודין העיר הקרובה הוא מדין בירור, דמתוך הקורבה מוכח שמשם בא הרוצח, אמנם מהגמ׳ בסוטה משמע דהוי גזה״כ בעלמא, דמגזה״כ נלמד דצריך להיות עיר שיש בה ב״ד, ולכן אם נמצא החלל סמוך לעיר שאין בה ב״ד מניחין אותה העיר אע״פ שהיא הקרובה והולכים לעיר אחרת שיש בה ב״ד. ולכאורה מסוגיין נמי משמע דדין מדידה הוי גזה״כ בעלמא, דאמרינן דחל דין מדידה אפילו כשנראה בעליל איזו היא העיר הקרובה לחלל, ומוכח דדין מדידה לעיר הקרובה אינו חל בתורת בירור וכדי לברר שמשם בא הרוצח, דבכהאי גוונא הרי נראה בעליל שעיר זו היא הקרובה לחלל ולא צריך עוד בירור, אלא דדין מדידה הוי גזה״כ בעלמא. וצ״ע בסתירת הסוגיות.
ותירץ הגר״מ זצ״ל דעכצ״ל דיש ב׳ דינים במדידה לעיר הקרובה: א) דין בירור, ב) דין מדידה מגזה״כ. ויש להביא ראייה לזה מדברי התוס׳ רי״ד ב״ב (דף כג: ד״ה מותיב רב זירא) וז״ל ומתרץ בדליכא, פ׳ אין עיר שם סביבותיה גדולה ממנה, שאם היתה לא היתה מביאה הקרובה עגלה מפני הרוב המכחישה, והגדולה נמי אינה מביאה שלא צוה ה׳ מצוה זו אלא על הקרובה עכ״ל. כלומר דאי איכא עיר אחרת שגדולה מזאת הקרובה אזי אין מבאין עגלה מהעיר הקרובה דהרוב מכחישה, וג״כ אין מביאין עגלה מהעיר הגדולה דהמצוה היא על העיר הקרובה. ונראה לבאר דברי התוס׳ רי״ד דיש ב׳ דינים במדידה ובעיר הקרובה, א) דין בירור, וב) דין מדידה מגזה״כ. ונראה דבעינן קורבה המבררת דמכאן בא הרוצח להתחייב בע״ע, ומכיון דיש רוב נגד הקרוב, דיש כאן עיר שגדולה הימנה, ליכא בירור, דהבירור של קרוב נסתר מהבירור של רוב שבעיר השניה, ולכן אין מביאין מהקרובה. והא דאין מביאין עגלה ערופה מהגדולה הוא משום דיש גזה״כ להביאו דוקא מהעיר הקרובה, וזו הגזה״כ דמדידה.
אמנם עיין ברמב״ם (פ״ט מהל׳ רוצח שמירת נפש ה״ו) וז״ל אין העיר הקרובה מביאה אלא בזמן שמנין העם שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה, אבל אם היו אלו שברחוקין מרובין על אנשי הקרובה ממנה הולכים אחר הרוב והמרובין מביאין עגלה עכ״ל. ונראה דהרמב״ם סובר דיש ב׳ מחייבים בפנ״ע בחיוב הבאת עגלה ערופה, דיש מחייב מחמת בירור, ויש גזה״כ בפנ״ע דהקרוב מחייב אע״פ שאין בקורבה בירור שמשם בא הרוצח. ולכן כשיש רוב המברר ויש גם עיר הקרובה דהרוב וקרוב סתרי אהדדי אזי מעיקר הדין שני הערים מתחייבים בעגלה ערופה, אמנם יש הלכה דרק עיר אחת מביאה עגלה, ובזה קיי״ל דמביאין אותה מן העיר שמבורר עפ״י רוב שממנה בא הרוצח, דברוב וקרוב הולכים אחר הרוב והעיר השניה הקרובה פטורה מלהביא.
ועיין בגמ׳ ב״ב (דף כג:) דהקשו וליזיל בתר רובא דעלמא ותירצו דמיירי ביושבת בין ההרים, ופרש״י וז״ל שאין דרך רוצחים לבא ממקומות אחרים לכאן עכ״ל. אמנם הרמב״ם השמיט את הך אוקימתא שבגמ׳ וכבר תמה עליו בכס״מ (פ״ט מהל׳ רוצח ה״ו). ובביאור שיטת הרמב״ם ביאר הגר״מ זצ״ל דהיכא דהעיר הקרובה אינה יושבת בין ההרים מביאין עגלה מהעיר הקרובה אע״פ שיש רובא דעלמא, משום דהעיר הקרובה נפטרת מחיוב הבאה רק היכא דיש רוב בעיר כנגד העיר הקרוב, דהרוב בעיר מברר שהרוצח בא מהעיר הזו, דאזי מביאין מהעיר שיש בה רוב אע״פ שהיא יותר רחוקה, וההבאה מהעיר שיש בה רוב פוטרת את חיוב ההבאה מהעיר הקרובה. אבל היכא דאיכא סתם רובא דעלמא, דליכא עיר מיוחדת שנתברר דמשם בא הרוצח לחייב אותה בהבאת עגלה אלא דיש רוב בעלמא נשאר החיוב על העיר הקרובה, והיא מחוייבת בהבאת עגלה ערופה. ונראה דלכן הרמב״ם השמיט את האוקימתא דמיירי ביושבת בין ההרים דס״ל דאפילו אינה יושבת בין ההרים לעולם לא אזלינן בתר רובא דעלמא אלא בתר העיר הקרובה, דרק היכא דיש עיר שיש בה רוב כנגד העיר הקרובה אזלינן בתר הרוב משא״כ כשיש רק רובא דעלמא וליכא עיר מסוימת שיכולים לומר דממנה בא הרוצח לא אזלינן בתר רוב אלא בתר קרוב. ונראה דמשו״ה כשיש עיר הקרובה לחלל אך אין בה ב״ד דמודדין מהעיר שיש בה ב״ד, דאע״פ דמחמת הקורבה לכאורה מוכח שהרוצח בא מהעיר הקרובה, מ״מ יש גזה״כ דמודדין לעיר שיש בה ב״ד, שהיא מחוייבת בהבאת עגלה ערופה. ואע״פ דהיכא דחל חיוב הבאה על ב׳ ערים כגון רוב וקרוב דאמרינן דמביאין העגלה מהעיר שיש בה רוב, היינו משום דחיוב הבאה על העיר שיש בה רוב שממנה בא הרוצח פוטר את העיר הקרובה מלהביא, אולם היכא דהעיר הקרובה אין בה ב״ד הרי לא נתחייבה כלל, דיש גזה״כ דאין מביאין אלא מעיר שיש בה ב״ד, ולכן אע״פ שהיא קרובה ולכאורה מבורר מחמת הקורבה שממנה בא הרוצח, מביאין מהעיר שיש בה ב״ד דרק היא נתחייבה והעיר הקרובה שאין בה ב״ד אינה פוטרת את העיר שיש בה ב״ד.⁠ב
וי״ל דיש נפ״מ בין שיטת הרמב״ם והתוס׳ רי״ד, באופן דנראה בעליל שהחלל קרוב לעיר זו, דאעפ״כ בעי מדידה מגזה״כ, מהו הדין אם לא מדדו והביאו את העגלה ערופה מהעיר שנראה בעליל שהיא העיר הקרובה, דלפי הרמב״ם דס״ל דיש ב׳ מחייבים בפנ״ע: א) דין בירור שזו העיר של חרוצח, ב) דין מדידה מגזה״כ, י״ל דבנראה בעליל חל בירור דזו העיר הקרובה אע״פ שלא מדדו ובדיעבד יצאו אם הביאו ממנה עגלה ערופה אע״פ שלא מדדו. משא״כ לפי התוס׳ רי״ד דס״ל דבעינן בירור וגם מדידה כדי להתחייב בהבאת עגלה ערופה י״ל דלא יצא יד״ח דליכא חלות שם עיר הקרובה אא״כ מדדו. ולכאורה עוד תהיה נפ״מ בין הרמב״ם והתוס׳ רי״ד בעיר שבמציאות היא קרובה לחלל אך אין בה ב״ד, דלפי התוס׳ רי״ד מאחר שאין מודדין לה י״ל דאף אם בדיעבד הביאו ממנה עגלה ערופה לא יצא יד״ח, דחסר בחלות שם עיר הקרובה, דמגזה״כ ילפינן דבעינן מדידה כדי שיחול עליה שם עיר הקרובה. משא״כ להרמב״ם י״ל דאע״פ שאין מודדין לה מ״מ מתחייבת אותה העיר מחמת בירור שממנה בא הרוצח וחל בה שם עיר הקרובה מחמת בירור, ובדיעבד אם הביאו מאותה העיר יצאו יד״ח עגלה ערופה.
אמנם לפי״ז יש להעיר דבשלמא לפי התוס׳ רי״ד מובן הדרשה דהן ולא שלוחן, דנלמד מגזה״כ שאם מדדו אחרים לא הוי מדידה ולא חל חלות שם העיר הקרובה, דבלא מדידה כהלכתה ומצוותה לא חל חלות שם עיר הקרובה. אמנם צ״ע דלפי מה שנתבאר שיטת הרמב״ם היא דיש ב׳ מחייבים בפני עצמן דין עיר הקרובה עפ״י בירור ודין עיר הקרובה עפ״י מדידה וא״כ לכאורה כשמדדו אחרים אע״פ דלא הוי עיר הקרובה עפ״י הגזה״כ ד״ומדדו״ מ״מ הוי העיר הקרובה עפ״י בירור, ובדיעבד יצא יד״ח עגלה ערופה, ומאי קמ״ל הדרשה דהן ולא שלוחן. וי״ל דבעינן הך דרשה לאופן דליכא קורבה המבררת וכגון שהעיר הקרובה אין בה ב״ד, ומביאין את העגלה מהעיר הכי קרובה שיש בה ב״ד, דבכה״ג ליכא חלות שם עיר הקרובה עפ״י בירור אלא עפ״י גזה״כ ובעינן מדידה כהלכתה וקמ״ל דאם לא מדדו הזקנים עצמן אלא שלוחן דאין מביאין עגלה ערופה, דלא חל דין קורבה מגזה״כ דמדידה אא״כ מדדו כהלכתה.
א. ועיין בס׳ נחל איתן (להגר״ח קניבסקי זצ״ל) ס״א ס״ק ג׳, שהביא כמה ראיות דעגלה ערופה דינה כדיני נפשות בנוגע לכמה דינים, דבירושלמי אי׳ דסומא אינו יכול להיות בב״ד לגבי עגלה ערופה דבעינן ב״ד הראוי לד״נ, ובס׳ החינוך מצוה תק״ל - תקל״א כתב דמצות עגלה ערופה אינה נוהגת אלא בזמן שדנין דיני נפשות, ובקרי״ס ביאר דס״ל דע״ע הוי כדיני נפשות. ועיין ברש״ש לסוטה (מז:) דטעם מצות עגלה ערופה הוא כדי שיתפרסם הדבר ויתברר מי הרוצח.
ב. ועיין בחידושי הגר״מ הלוי בדין חיוב יושבת בין ההרים בעגלה ערופה (מהדורא תנינא עמ׳ ר״ז – ר״ח).
ומקשים עוד: אלא מעתה, אם דורשים אנו לשון ריבוי למספר הדיינים, הרי בהמשך הכתוב נאמר ״ויצאו״ — הרי עוד שנים, ״ומדדו״ — עוד שנים, אם כן לר׳ יהודה הרי תשעה דיינים, ולר׳ שמעון שבעה! ומשיבים: ההוא מיבעי ליה לכדתניא [דבר זה נצרך לו לכפי ששנינו בברייתא]: ״ויצאו״, יש בכך הדגשה לומר: הן ולא שלוחן, שאין החכמים יכולים שיעשה אחר את העבודה הזאת במקומם, ״ומדדו״ — שמדידה זו מצוה לעצמה היא, שאפילו נמצא החלל
The Gemara asks: If that is so, if the verbs in the plural form are each understood as adding an additional two judges, then the expression: “And they shall go out,” in the continuation of the verse (Deuteronomy 21:2) indicates another two, and the expression: “And they shall measure,” adds another two, meaning that according to Rabbi Yehuda there should be nine judges, and according to Rabbi Shimon, seven. The Gemara answers: He needs this exposition for that which is taught in a baraita: The verse states: “And they shall go out,” to emphasize that they must go out, and not their agents, and the verse states: “And they shall measure,” to teach that this measurement is itself a mitzva, such that even if the corpse is found
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין יד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין יד., ר׳ חננאל סנהדרין יד. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין יד., רש"י סנהדרין יד., תוספות סנהדרין יד., רמ"ה סנהדרין יד., בית הבחירה למאירי סנהדרין יד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין יד., מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין יד., מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין יד., גליון הש"ס לרע"א סנהדרין יד., רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין יד. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין יד.

Sanhedrin 14a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 14a, R. Chananel Sanhedrin 14a, Collected from HeArukh Sanhedrin 14a, Rashi Sanhedrin 14a, Tosafot Sanhedrin 14a, Ramah Sanhedrin 14a, Meiri Sanhedrin 14a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 14a, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 14a, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 14a, Gilyon HaShas Sanhedrin 14a, Reshimot Shiurim Sanhedrin 14a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 14a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144