גמרא
פירוש
אאַף כָּאן בִּפְרוּסָה. דָּבָר אַחֵר: מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל עָנִי הוּא מַסִּיק וְאִשְׁתּוֹ אוֹפָה, באַף כָּאן נַמֵי הוּא מַסִּיק וְאִשְׁתּוֹ אוֹפָה.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות חמץ ומצה ח׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה מ״א
טור אורח חיים תע״ג:ו׳
טור אורח חיים תע״ה:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תע״ג:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים תע״ה:א׳
סמ״ג מצוות עשה מ״א
טור אורח חיים תע״ג:ו׳
טור אורח חיים תע״ה:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תע״ג:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים תע״ה:א׳
ה רמב״ם הלכות חמץ ומצה ז׳:ב׳
רמב״ם הלכות חמץ ומצה ח׳:ב׳
סמ״ג מצוות עשה מ״א
טור אורח חיים תע״ג:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים תע״ג:ז׳
רמב״ם הלכות חמץ ומצה ח׳:ב׳
סמ״ג מצוות עשה מ״א
טור אורח חיים תע״ג:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים תע״ג:ז׳
1 כן במשנה בכ״י מינכן 95, מינכן 6, ועוד. בכ״י קאופמן, וטיקן 109, וטיקן 125, אוקספורד אופ׳ 23: ״וכן״, וכן ברשב״ם בשם ר״י בר יקר, רבו של רש״י.
2 כן במשנה בכ״י מינכן 95, וטיקן 109, וטיקן 125, ועוד, וכן נוסף בגיליון בכ״י קאופמן. בכ״י קאופמן, מינכן 6 חסרה מלת: ״אין״.
3 כן סדר הקושיות במשנה בכ״י מינכן 95, אוקספורד אופ׳ 23. בכ״י קאופמן, מינכן 6, וטיקן 109, וטיקן 125, ועוד: שאלת ״מטבלין״ קודמת לשאלת ״חמץ ומצה״.
4 שאלת מרור חסרה במשנה בכ״י קאופמן, מינכן 95, מינכן 6, וטיקן 109, וטיקן 125, ועוד. היא מופיעה בכ״י אוקספורד אופ׳ 23.
5 כן במשנה בכ״י קאופמן, מינכן 6, וטיקן 109, וטיקן 125, אוקספורד אופ׳ 23, ועוד. בכ״י מינכן 95: ״מטבילין״.
6 במשנה בכ״י וטיקן 125, אוקספורד אופ׳ 23: ״אין אנו מטבלין אפילו״. בכ״י קאופמן: ״אנו מטבלים אפילו״ ובין השיטין נתווספה מלת ״אין״. בכ״י מינכן 6: ״אין אנו מטבלין״. בכ״י בהמ״ל 1608, וטיקן 109 (חסר ״אין״ ו״אפילו״) ורק: ״אנו מטבלין״. בכ״י מינכן 95: ״אין אנו מטבילין אלא״. בדפוס ונציה: ״אין אנו חייבין לטבל אפילו״.
7 כן בכ״י אוקספורד אופ׳ 23, וטיקן 134. בכ״י מינכן 95: ״יודעים״. בכ״י מינכן 6: ״הבקיאין״.
8 כן בדפוס ונציה. בכ״י מינכן 95, אוקספורד אופ׳ 23, בהמ״ל 1608, וטיקן 134: ״אמר רבא״. בכ״י מינכן 6, וטיקן 109: ״מתקיף לה רב ספרא״.
9 כן בדפוס ונציה, כ״י מינכן 95, אוקספורד אופ׳ 23, בהמ״ל 1608, וטיקן 134. בכ״י מינכן 6, וטיקן 109: ״רב ספרא״.
10 כן בדפוס ונציה. בכ״י מינכן 95: ״מתקיף לה רב פפא״. בכ״י אוקספורד אופ׳ 23, בהמ״ל 1608: ״אמר רב ספרא״. בכ״י מינכן 6, וטיקן 109: ״אמר רבא״.
11 כן בדפוס ונציה, כ״י מינכן 95, אוקספורד אופ׳ 23, בהמ״ל 1608. בכ״י מינכן 6, וטיקן 109, וטיקן 134: ״אלא אמר רבא״.
12 כן בדפוס ונציה, כ״י מינכן 95, אוקספורד אופ׳ 23, בהמ״ל 1608, וטיקן 134. בכ״י מינכן 6, וטיקן 109 חסר: ״הכי קתני״.
13 כן בכ״י מינכן 6, בהמ״ל 1608, וטיקן 109, וטיקן 134. בכ״י אוקספורד אופ׳ 23: ״אביי אמ׳ ״. בדפוס ונציה, וכ״י מינכן 95 חסר: ״רב אמר״.
14 כן בכ״י וטיקן 109. בכ״י מינכן 95: ״רב״. בכ״י מינכן 6, אוקספורד אופ׳ 23, דפוס ונציה: ״ורבא״. בכ״י וטיקן 134: ״רבא״. בכ״י בהמ״ל 1608: ״רבין״. בהמ״ל 1623: ״רבה״. בכ״י וטיקן 109: ״ושמואל״.
15 כן בדפוס וילנא, ובדומה בדפוס ונציה. בכ״י מינכן 95, מינכן 6, אוקספורד אופ׳ 23, בהמ״ל 1608, וטיקן 109, וטיקן 134 חסר: ״אמר ליה פטרתן מלומר מה נשתנה״.
כבר ביארנו במשנה שחרוסת מצוה, אלא שנחלקו בענין המצוה. מהם שאמרו: זכר לתפוח שמשימים אותו בחרוסת, שהיו יושבות בשדות תחת התפוח, כמו שאמרו בסוטה (י״א:). ומהם שאמרו: זכר לטיט שהחרוסת דומה לו. ומתוך כך אמרו: צריך לקהויי וצריך לסמוכי – רוצה לומר: ליתן בתוכו דברים שיש בהם קיוהא, זכר לתפוח, ולסמוכי – רוצה לומר לעבותו זכר לטיט. ופירשו הגאונים ז״ל שנותנין לתוכו תבלין זכר לתבן, כגון קנמון וסנבל1 שהם דומים לתבן. וכך היו תגרי חרך שבירושלים אומרים: באו וקחו לכם תבלין למצוה – וענין תגרי חרך הוא שיש בחניות חלונות כעין פתחים, שדרך בהם מניחים תבלין על שולחנות שבחוץ ביום זה, מפני שיום ארבעה עשר אסור בעשיית מלאכה, ומתוך שאין זו מלאכה גמורה ושיש במכירתם כבוד יום טוב, הקלו בהם למכור באיזה שנוי. ויש גורסין: תגרי הדך – על שם שהתבלין נידוכות, מלשון: או דכו במדוכה (במדבר י״א:ח׳). {משנה} ג׳: מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל. אם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו מטבלין פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים. שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כלו צלי. לפי דעתו של בן אביו מלמדו. מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שהוא גומר את כל הפרשה. פי׳ {הרמב״ם}: מתחיל בגנות – הוא שיספר איך היינו קודם אברהם אבינו כופרים ועובדי עבודה זרה, ומשתפין השם יתברך, ואת כל התלאה אשר מצאתנו במצרים, ואחר כך גאלנו השם יתברך. ודרש אותה הפרשה ידוע ומפורסם. המשנה השלישית והיא מענין החלק השני גם כן, והוא שאמר: מזגו לו כוס שני – רוצה לומר אחר טבול ראשון של שאר ירקות, אחר הבאת מצה וחזרת, כדי לקרות על זה ההגדה בעוד שמצה ומרור מונחים לפניו, ומקצת ההלל. וכאן – רוצה לומר: במזיגת כוס זה הבן שואל את אביו אם הוא חכם שהרי בזה עוקרין את השלחן. ואם אין דעת בבן – להרגיש בענין ולשאול, אביו מלמדו. ופרשו בגמרא: חכם בנו – בנו שואלו, ואם לאו – אשתו שואלתו, ואם לאו – הוא שואל לעצמו. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות וכו׳ – ואף על פי שתחלת השאלה בעקירת השולחן, הוא מוסיף בשאלות לאמר לו: שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה, הלילה הזה כלו מצה. שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות הלילה הזה מרור. שבכל הלילות אין אנו מטבלין וכו׳ – ופרשוה בגמרא בנסח זה: שבכל הלילות אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת קודם סעודה והלילה שתי פעמים. שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כלו צלי – ופרשוה לדעת ר׳ יהודה בן בתירה שהיה אומר: שאף החגיגה באה צלי. ואין הלכה כמותו אלא במבושל, כשאר שלמים. ופרשו בגמרא שבזמן הזה שאין פסח, לא יזכיר מבושל וצלי. מתחיל בגנות – רוצה לומר: עבדים היינו, כדי שיפרסם את העבדות להגיע ממנו לכבוד שחרורו. ודרך צחות אמרו: אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה: עבדא דשבקיה מריה לחירות ויהב ליה דהבא וכספא, מאי בעי איהו למעבד ליה? אמר ליה: בעי לאודויי ולשבוחי קמיה. מיד פתח ואמר עבדים היינו. וכן מתחיל אחר כן במתחלה עובדי עבודה זרה, ומסיים בשבח שיצאנו משם ונתקרבנו לעבודת השם ית׳, בכמה מעלות טובות, ודורש בפרשת ארמי אובד אבי עד שיגמור לדרוש כל הפרשה על הדרך הנדרש בה בספרי.ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
1 כן בכ״י פרמא, וכן גם בספר המאורות.
הערות
Gemara
Peirush