×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ אָמַר רַבִּי נָתָן בַּר יוֹסֵף הֵן הֵן דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי הֵן הֵן דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.
until twenty-four months from the day the child was born. The reason for this decree is to protect the child. If she remarries she may become pregnant and may not be able to continue nursing, but her second husband will not be obligated to support the child who is not his son. This is the statement of Rabbi Meir. And Rabbi Yehuda permits getting married after eighteen months. Rabbi Natan bar Yosef said: These words are the same as the statement of Beit Shammai, and those words are the same as the statement of Beit Hillel, i.e., this is an ancient dispute, as Beit Shammai say: Twenty-four months, and Beit Hillel say: Eighteen months.
רי״ףרש״יר״י מיגשר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי כתובות ס ע״ב} תנו רבנן הרי שנתנו לה בן להניק הרי זו1 לא תניק עמו [לא]⁠2 בנה ולא בן חברתה פסקה3 קימעא אוכלת הרבה ולא תאכל עמו דברים הרעים פסקה [קימעא]⁠4 אוכלת הרבה מהיכא אמר רב ששת משלה: ולא תאכל עמו דברים הרעים כגון מאי אמר רב כהנא כגון5 כשות6 וחזין7 ואדמה אביי אמר אפילו קרא וחבושא רב פפא אמר אפילו [קורא]⁠8 וכופרי רב אשי אמר אפילו9 שימכי ושיכרא והרסנא מיניהי10 פסקי חלבא ומיניהי עכרי חלבא. פירוש שימכי בצלים גדולים11.
1. זו: כ״י נ: ״זה״. חסר ב-גיח.
2. לא: גטו, גיח, כ״י נ. חסר בכ״י בהמ״ל 695דפוס קושטא. דפוסים: את.
3. פסקה: גיח: ״פיסקא״. וכן בסמוך שם.
4. קימעא: גטו, גיח, כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״עמה״.
5. כגון: חסר בדפוסים.
6. כשות: וכן גטו, גיח. כ״י נ: ״קשות״. דפוסים: קישות.
7. וחזין: וכן גטו, גיח, כ״י נ, דפוס קושטא, ובערוך (חזין). דפוסים: וחזיז.
8. קורא: גטו, גיח, כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״קרא״.
9. אפילו: חסר ב-גטו, גיח, כ״י נ.
10. מיניהי: וכן גטו. גיח: ״מניהו״. כ״י נ: ״מיניהו״. דפוסים: מינייהו. וכן בסמוך שם.
11. פירוש...גדולים: חסר ב-גיח, כ״י נ.
עד עשרים וארבעה חדש – שמא תתעבר ותצטרך לגמול את בנה ובעל זה אינו אביו שיקנה לו ביצים וחלב.
שמונה עשר חדש – דיו לתינוק לינק בכך.
1אם פסקה המינקת עם אביו של תינוק שיתן לה מזונות מועטין ואינן מספיקין לה אלא צריכה ליותר ממה שפסק לה אבי התנוק כופה אותה בב״ד שתאכל הרבה כדי צורך כל המניקות כדי שלא ימות התינוק.
1. פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם הר״י מיגש.
ואפי׳ נתנה בנה למניקה, או גמלתו. כלומ׳, שהפרישתו מן הדד ויכול לחיות בלא חלב, אפי׳ הכי אסורה להנשא, דגזרי׳ אטו לא נתנה, ואטו לא גמלתו. אבל מת מותר, דלא גזרי׳ מת אטו חי.
אר״נ ב״י הן הן דברי ב״ש והן הן דברי ב״ה. שבש״א כ״ד חודש ובה״א י״ח חודש. רשבג״א אני אכריע לדברי האומר כ״ד חודש מותרת להנשא בכ״א חודש ולדברי האומר בי״ח חודש מותרת להנשא בט״ו חודש לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר ג׳ חדשים:
מניקה שמת בעלה אסורה מדברי סופרים לינשא או אף ליארס ר״ל בקדושין עד שישלמו לולד עשרים וארבעה חדש חוץ מיום הלידה וחוץ מיום האירוסין ועיקר איסור זה שמא תתעבר ויעכר החלב וימות הבן ואע״פ שאין חוששין בזו לאסור על בעלה שלא יבא עליה בזו אינה בושה ממנו לשאול ביצים וחלב להחיותו בהם אבל כשמת בעלה ונשאת לאחר בושה היא לבא לב״ד על כך ולתבוע מן היורשים וגזרו אירוסין אטו נשואין ואפילו נתנה בנה למיניקה שמא יחזרו הם או תחזור המינקת ואפילו באדם שחשיבותו מונעו מלחזור וכן שהמנקת חוששת לכבודה ואינה חוזרת אע״פ שמן הסוגיא נראה להיתר בעובדא דבי נשיאה נראה שלא נאמרה אלא לשעתה אבל ללמוד הימנה לדורות לא שמכל מקום לא חלקו חכמים בדבר וכן אם גמלתו ר״ל שהעתיקתו משדים קודם שישלמו לו כ״ד חדש ומכל מקום אם מת הולד מותרת לינשא ואין חוששין שמא תמיתהו מחמת שהיא רוצה לינשא דכלי האי לא עבדא ואע״פ שאמרו עובדא הוא וחנקתיה כבר אמרו בצדה ההוא שוטה הואי ולא עבדן נשי דחנקן בריהו:
יש אומרים בעשרים וארבעה חדשים אלו ששיעורן למנין ימות החמה וסומכין לה ממה שאמרו במדרש ר׳ תנחומא סימן לדבר מדכתוב לא תבשל גדי בחלב אמו תבשל בגימטריא שס״ה יום שני פעמים ועוד שני ימים ליום לידה ויום אירוסין ואין הדברים נראין אלא שתי שנים כפי מה שהן אם פשוטה אם מעברת לפי סדר השנים והוא שאמרו בשמואל עד הגמל הנער וישב שם עד עולם ופירשו בתלמוד המערב עולמו של לוי שהוא חמשים שנה כדכתיב ומבן חמשים שנה ומעלה ישוב מצבא העבודה ושתי שנים העודפים ליניקתו:
בגמרא אמר ר׳ נתן בר יוסף הן הן דברי ב״ש כו׳ שב״ש אומרים כ״ד חודש וב״ה אומרים י״ח חדש כו׳ נ״ל דעיקר פלוגתא דב״ש וב״ה לא איירי לענין איסור נשואי המניקה אלא לענין שיעור עיקר יניקת הולד דמיירי בפ׳ מי שאחזו וכן נראה כאן מלשון רש״י ז״ל בד״ה י״ח חדש ולפ״ז א״ש הא דקאמר רשב״ג אני אכריע לדברי האומר כ״ד חדש מותרת לינשא בכ״א חדש פירוש דלדברי האומר כ״ד חדש היינו לב״ש מותרת לינשא בכ״א ולדברי האומר י״ח חדש היינו ב״ה דאומר דתחילת זמן הנקת הולד אין צורך יותר א״כ מותרת לינשא בט״ו חדש לפי שאין החלב נעכר כו׳ כן נראה לי וק״ל:
ציון ב.ג.
עיין בירור הלכה לסנהדרין ה, ב ציון ה.ו.

הזכות והחובה של האשה המניקה במאכליה

ציון ט.י.כ.
גמרא. תנו רבנן: הרי שנתנו לה בן להניק - הרי זו לא תניק עמו לא בנה ולא בן חברתה. פסקה קימעא - אוכלת הרבה. לא תאכל עמו דברים הרעים לחלב... פסקה קימעא אוכלת הרבה - מהיכא? אמר רב ששת: משלה.
האשה, כל זמן שהיא מניקה את בנה - פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה יין ודברים שיפין לחלב. פסקו לה מזונות הראויות לה והרי היא מתאוה לאכול יתר או לאכול מאכלות אחרות, מפני חלי התאוה שיש לה בבטנה - הרי זו אוכלת משלה כל מה שתרצה, ואין הבעל יכול לעכב ולומר שאם תאכל יתר מדאי או תאכל מאכל רע ימות הולד, מפני שצער גופה קודם.
השגת הראב״ד. דברים שאינן כתב, שלא דברו בגמרא אלא בשנתנו לה בן אחר להניק ופסקו לה מזונות, אם צריכה יותר כדי צורך הולד - חייבת לאכול משל בעלה כדי צורך הולד.(רמב״ם אישות כא, יא)
כל זמן שהיא מניקה את בנה - פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה יין ודברים שיפים לחלב. לא הוסיפו לה - צריכה לאכול משלה, אם יש לה.
פסקו לה מזונות הראויים לה, והרי היא מתאוה לאכול יותר או לאכול מאכלות אחרות, יש מי שאומר שאין הבעל יכול לעכב מפני סכנת הולד, שצער גופה קודם, ויש מי שאומר שיכול לעכב.(שו״ע אבן העזר פ, יא-יב)
רבינו יהונתן, המאירי והריא״ז (הלכה ג, י) מבארים שדברי הברייתא ״פסקה קימעא אוכלת הרבה״ הם המשך לדין הראשון בברייתא העוסק באשה שקיבלה תינוק להניק בשכר, ועליה נאמר שאם מה שנתחייבו לתת לה למזונות אינו מספיק לה - תאכל משלה.
לעומתם מפרשים תלמידי רבינו יונה (בשטמ״ק) שמדובר על אשה נשואה שפסקה עם בעלה לתת לה כמות מזונות מסוימת, ואם כמות זו אינה מספיקה - מחייבים אותה להשלים משלה כדי שיהיה לה מספיק חלב. כיוצא בזה כותב הטור שאם לא הוסיפו לאשה על מזונותיה לצורך ההנקה צריכה להוסיף משלה אם יש לה.
מדברי הרמב״ם נראה שמפרש שבחלק השני של הברייתא מדובר באשה המניקה את בנה, ועליה נאמר שאם הבעל פסק לה מזונות כראוי אלא שהיא מתאווה לאכול יותר או מאכל אחר מפני חולי של תאוה שיש לה - רשאית לאכול משלה מה שתרצה ואין הבעל יכול למונעה בטענה שאכילה זו תגרום נזק לתינוק, מפני שצער גופה עדיף.
הראב״ד משיג על הרמב״ם בטענה שבגמרא מדובר על מינקת שקיבלה תינוק אחר להניק, ולא על מי שמניקה את בנה.
גם הר״ן (כה, א בדפי הרי״ף) תמה על הרמב״ם שאין מקור לחידושו שאם האשה מתאווה למאכל רע אין הבעל יכול לעכב. המגיד משנה והטור מוסיפים שדבריו סותרים את דברי הברייתא שאשה לא תאכל מאכלים הרעים לחלב.
המגיד משנה מתרץ בדרך של חילוק שבברייתא מדובר כשאין לאשה צער אם תימנע מהאכילה, אבל כשיש לה צער חייה קודמים, ואי אפשר למונעה מן האכילה.
אולם הכסף משנה טוען שלסברה שחייה קודמים יש מקום רק בדברים הצריכים לקיום גופה ממש ולא בדברים שאינם צורך של חיים. מלבד זה הוא כותב שלפי תירוץ המגיד משנה היה על הרמב״ם להביא את דברי הברייתא ולהוסיף עליהם את החילוק הזה, ולא להשמיט לגמרי את מה שנאמר בברייתא בקשר למאכלים הרעים.
הכסף משנה עצמו מבאר שהרמב״ם מפרש שדברי הברייתא שלא תאכל עמו דברים הרעים הם המשך למה שנאמר לפני כן שאם פסקה קמעא אוכלת הרבה, וכוונתה לומר שאם פסקו לה מזונות הראויים לה והיא רוצה לאכול יותר - אין הבעל יכול לעכבה בטענה שאכילה מרובה מזיקה, וכמו כן אינו יכול למונעה מאכילת דברים הרעים.
הב״ח מבאר שהרמב״ם מפרש שבסיפא של הברייתא הכוונה היא שמהמזונות שמקבלת מהבעל לא תאכל דברים הרעים לחלב, אבל משל עצמה רשאית לאכול כל מה שתרצה.
כשיטת הרמב״ם עולה מדברי רב האי גאון (בשטמ״ק) ורבינו חננאל (מובא באור זרוע ח״א סי׳ תרל) שכותבים שמותר לאשה לאכול משלה כפי תאוותה אף שזה מוסיף לה חולי.
השלחן ערוך מביא את המחלוקת אם הבעל יכול לעכב את האשה מלאכול דברים המזיקים להנקה, ומלשונו מבין בעל שו״ת אחיעזר (ח״ג סי׳ טז) שפוסק כרמב״ם שאין הבעל יכול לעכב. אולם יש שסוברים שבמקום שהמחבר כותב שתי דעות בשם ״יש מי שאומר״ - ההכרעה היא כדעה השניה, ויוצא שכאן דעתו היא שיכול לעכב (עיין יד מלאכי כללי השו״ע יג).
הרמ״א מוסיף בסעיף יא את מה שיוצא מהברייתא על פי פירוש הטור, שאם לא פסקו לה מזונות כראוי - צריכה להוסיף אם יש לה, כדי שירבה החלב.
עד עשרים וארבעה חדש מיום שהתינוק נולד. שאם תינשא עלולה היא להתעבר, ולא תוכל להניק עוד, אלו דברי ר׳ מאיר. ור׳ יהודה מתיר בשמונה עשר חדש. אמר ר׳ נתן בר יוסף: הן הן דברי בית שמאי, הן הן דברי בית הלל. כלומר, מחלוקת זו היא מחלוקת עתיקה, שבית שמאי אומרים: עשרים וארבעה חדש, ובית הלל אומרים: שמונה עשר חדש.
until twenty-four months from the day the child was born. The reason for this decree is to protect the child. If she remarries she may become pregnant and may not be able to continue nursing, but her second husband will not be obligated to support the child who is not his son. This is the statement of Rabbi Meir. And Rabbi Yehuda permits getting married after eighteen months. Rabbi Natan bar Yosef said: These words are the same as the statement of Beit Shammai, and those words are the same as the statement of Beit Hillel, i.e., this is an ancient dispute, as Beit Shammai say: Twenty-four months, and Beit Hillel say: Eighteen months.
רי״ףרש״יר״י מיגשר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֲנִי אַכְרִיעַ לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ מוּתֶּרֶת לִינָּשֵׂא בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד חֹדֶשׁ לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ מוּתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ לְפִי שֶׁאֵין הֶחָלָב נֶעְכָּר אֶלָּא לְאַחַר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.

Rabban Shimon ben Gamliel said: I will decide. According to the one who says twenty-four months, she may marry after twenty-one months, since even if she gets pregnant, for the first three months of pregnancy she can still continue to nurse. According to the one who says eighteen months, she may marry after fifteen months, since the milk becomes spoiled due to pregnancy only after three months.
רי״ףר״י מיגשבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבן שמעון בן גמליאל: אני אכריע. לדברי האומר עשרים וארבעה חדש — מותרת לינשא בעשרים ואחד חדש, משום שעד שלושה חדשים אפילו אם תתעבר לא ימנע העיבור מלהניק. לדברי האומר בשמונה עשר חדש — מותרת להנשא בחמשה עשר חדש. וטעמו — לפי שאין החלב נעכר על ידי ההריון אלא לאחר שלשה חדשים.
Rabban Shimon ben Gamliel said: I will decide. According to the one who says twenty-four months, she may marry after twenty-one months, since even if she gets pregnant, for the first three months of pregnancy she can still continue to nurse. According to the one who says eighteen months, she may marry after fifteen months, since the milk becomes spoiled due to pregnancy only after three months.
רי״ףר״י מיגשבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר עוּלָּא הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר מָר עוּקְבָא לִי הִתִּיר רַבִּי חֲנִינָא לָשֵׂאת לְאַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ אֲרִיסֵיהּ דְּאַבָּיֵי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ מַהוּ לֵיאָרֵס בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ אֲמַר לֵיהּ חֲדָא דר״מדְּרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה וְעוֹד בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל הֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל וְאָמַר עוּלָּא הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר מָר עוּקְבָא לִי הִתִּיר רַבִּי חֲנִינָא לָשֵׂאת לְאַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ כׇּל שֶׁכֵּן דְּאַתְּ לֵיאָרֵס.

Ulla said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. And Mar Ukva said: Rabbi Ḥanina allowed me to marry a nursing woman after fifteen months. It is related that Abaye’s tenant farmer came before Abaye to ask a question. He said to him: What is the halakha with regard to betrothing a nursing woman after fifteen months? Abaye said to him: One reason it is permitted is that in disputes between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, the halakha is in accordance with Rabbi Yehuda. And furthermore, this is actually a dispute between earlier tanna’im, and when Beit Shammai and Beit Hillel dispute, the halakha is in accordance with Beit Hillel. And in addition, Ulla said: The halakha is in accordance with Rabbi Yehuda. And Mar Ukva said: Rabbi Ḥanina allowed me to marry after fifteen months, and therefore all the more so you are permitted to betroth her, as you are only betrothing and not marrying her.
רי״ףר״י מיגשפסקי רי״דשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר עולא הל׳ כר״י ואמר מר עוקבא התיר ר״ח לישא בט״ו חודש כר״י:
אריסי׳ דאביי אתא לקמי׳ דאביי א״ל מהו ליארס בחמשה עשר חודש א״ל חדא דר״מ ור״י הל׳ כר״י וב״ש וב״ה הל׳ כב״ה ואמר עולא הל׳ כר״י ואמר מר עוקבא לי התיר ר״ח לאחר ט״ו וכ״ש את דליארס כי אתא אביי לקמי׳ דר״י א״ל רב ושמואל דאמרי תרווייהו צריכה להמתין כ״ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו רהיט בתרי׳ תלתא פרסי וא״ל פרסא בחלא ולא אדרכי׳ אמר אביי הא מילתא דאמר רבנן אפי׳ בשעתא דדוחקא לא לישרי איניש במקום רבי׳ לא משום דמחזי כאפקירותא ותו לא אלא משום דלא מסתייע נמי מילתא דהא אנא הוה גמירא להא דרב ושמואל עשרים וארבע שנין ואפ״ה במקום רבי׳ לא מסתייע מילתא ובההיא שעתא איעלמא מיני׳:
אריסיה דאביי כו׳. א״ל חדא דר״מ ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה אביי אינשי ליה לשמעתיה דהא איהו אמר לעיל משמיה דשמואל לרב יוסף רבי׳ הלכה כר׳ מאיר בגזרותיו והא דר׳ מאיר חורא היא והיינו דאמר אביי לקמן אנא הוה גמירנא להא דרב ושמואל ולא מיסתייעא לי מלתא למימר כי אתא לקמיה דרב יוסף רביה רהט אביי בתר אריסיה בחלא ארץ חול שהרגל נשקע בתוכה ולא הדרכיה לא השיגו כמו כתרו את בנימן הרדיפוהו מנוחה הדריכוהו אל מקום מנוחתו השיגוהו. רש״י ז״ל במהדורא קמא:
אפי׳ ביעתא בכותח׳ פרש״י במהדורא קמא ביצה בחלב כותח׳ העשוי מנסיובי דחלבא בפרק אלו עוברין. משמע מתוך לשונו דבסתם ביצים מיירי וצריכין היתר כי היכי דלא נגזור אטו ביצים הנמצאות בתוך התרנגולת דאסור לאכלן בחלב דומיא דביצת נבלה דאסרי ב״ה אפי׳ כמוה נמכרת בשוק אבל בערוך פיר׳ דלאו בסתם ביצה מיירי דאותם אינן צריכין היתר דאין לך עם הארץ שלא ידע שהן מותרות בחלב אלא בשוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות איירי שמותר לאכלן בחלב כדתניא בפ״ק דביצה. ואם תאמר אמאי מותר לאכלן בחלב מאי שנא מביצת נבלה דאסרי ב״ה אפי׳ כמוה נמכרת בשוק כדתנן במסכת עדיות ואפילו אם תחלק בין ביצת נבלה לאיסור בשר בחלב מ״מ קשיא אמאי פשטה הוראה זו כולי האי כיון דצריך לחלק וצריכה רבה.
ותירץ בה״ג דגבי איסור נבלה דאורייתא החמירו וכ״ת אם כן מאי אפילו דהא הוראה גמורה היא ויש לומר דפשיטא ודאי דיש לחלק בבשר עוף בחלב דרבנן וליכא למגזר בה מידי ומיהו קשיא אכתי אמאי פשטה הוראה זו יותר משאר הוראות הא פלוגתא היא ואיכא מ״ד דבשר עוף בחלב דאורייתא ולדידיה ודאי אסירא מידי דהוה אביצת נבלה ויש לומר דפשוטה היתה הוראה זו בימיהם שהכל היו נוהגין בו היתר וכן תירץ הריטב״א דהלכה רווחת היתה אצלם שהיו מותרות ובהדיא פרכינן מינה התם ביו״ט למימרא דהלכה פסוקה היא ע״כ. ור״ת תירץ דבביצת נבלה החמירו משום דנבלה דבר איסור וגזרו בביצה אטו נבלה עצמה אבל בשר עוף בחלב לא שייך להחמיר דאין איסור עד שתפול לתוך החלב ואז לא ידיע שנמצאת בתרנגולת ולא שייך למגזר אטו בשר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר עולא: הלכה כר׳ יהודה שדי בשמונה עשר חודש. ואמר מר עוקבא: לי התיר ר׳ חנינא לשאת אשה מינקת לאחר חמשה עשר חדש וכשיטת ר׳ יהודה לדברי רבן שמעון בן גמליאל. מסופר: אריסיה [אריסו] של אביי אתא לקמיה [בא לפני] אביי לשאול, אמר ליה [לו]: מהו ליארס עם אשה שמניקה את בנה והוא בן חמשה עשר חדש? אמר ליה [לו] אביי: חדא [טעם אחד] שמותר משום שבמחלוקת ר׳ מאיר ור׳ יהודה — הלכה כר׳ יהודה. ועוד, הלא זו מחלוקת ראשונים, בית שמאי ובית הלל, ובמקרה כזה הלכה כבית הלל. ועוד, הרי אמר עולא: הלכה כר׳ יהודה, וכן אמר מר עוקבא: לי התיר ר׳ חנינא לשאת לאחר חמשה עשר חדש, כל שכן שלך מותר דאת ליארס [שאתה בא רק לארס אשה] ולא לשאת אותה.
Ulla said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. And Mar Ukva said: Rabbi Ḥanina allowed me to marry a nursing woman after fifteen months. It is related that Abaye’s tenant farmer came before Abaye to ask a question. He said to him: What is the halakha with regard to betrothing a nursing woman after fifteen months? Abaye said to him: One reason it is permitted is that in disputes between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, the halakha is in accordance with Rabbi Yehuda. And furthermore, this is actually a dispute between earlier tanna’im, and when Beit Shammai and Beit Hillel dispute, the halakha is in accordance with Beit Hillel. And in addition, Ulla said: The halakha is in accordance with Rabbi Yehuda. And Mar Ukva said: Rabbi Ḥanina allowed me to marry after fifteen months, and therefore all the more so you are permitted to betroth her, as you are only betrothing and not marrying her.
רי״ףר״י מיגשפסקי רי״דשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף א״לאֲמַר לֵיהּ רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ אצְרִיכָה לְהַמְתִּין עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ חוּץ מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד בּוֹ וְחוּץ מִיּוֹם שֶׁנִּתְאָרְסָה בּוֹ רְהַט בָּתְרֵיהּ תְּלָתָא פַּרְסֵי וְאָמְרִי לַהּ פַּרְסָא בְּחָלָא וְלָא אַדְרְכֵיהּ.

When Abaye came before Rav Yosef and told him of the incident, Rav Yosef said to him in response: Rav and Shmuel both say: She must wait twenty-four months before even becoming betrothed, excluding the day that the child was born and excluding the day she became betrothed. When Abaye heard this, he ran three parasangs after his tenant farmer, and some say that he ran one parasang [parsa] through sand. He wanted to inform him that he should not rely on the leniency, but rather he should act in accordance with Rav and Shmuel, who prohibited the betrothal, but he did not succeed in catching up to him.
עין משפט נר מצוהרי״ףר״י מיגשראב״ןבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלמנהא יניקה עשרים וארבעה חודש חוץ מיום שנולד בו ויום שנתארסה בו.
א. בכת״י אמן. וצ״ל וזמן. ואולי חסר וצ״ל: וזמן יניקה עשרים וארבעה חדש [ומינקת שמת בעלה לא תתארס עד עשרים וארבעה חדש] חוץ וכו׳.
לעולם אל יורה אדם במקום רבו אפילו היה הרב מוחל על כבודו והוא שאמרו כאן הא דאמור רבנן אפילו ביעתא בכותחא לא לישרי איניש במקום רביה לאו משום דמיחזי כאפקירותא ופירשו בו עד שאם ימחול הרב על כבודו יהא רשאי בכך אלא משום דלא מיסתייעא מילתא ומעתה אפילו מחל הרב על כבודו או נתן לו רשות דרך כלל להורות שלא בפניו כדרך שנראה שהרשה רב יוסף את אביי בכך שאין כאן עוד אפקירותא אין ראוי לעשות כן שהדבר קרוב לבא לידי שגיאה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי אתא [כאשר בא] אביי לקמיה [לפני] רב יוסף, אמר ליה [לו] רב יוסף בענין זה: רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: צריכה להמתין עשרים וארבעה חדש ואפילו מלהתארס, וחודשים אלו נמנים חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו. כיון ששמע אביי כך רהט בתריה תלתא פרסי [רץ אחריו, אחרי אותו אריס, שלוש פרסות] ואמרי לה פרסא בחלא [ויש אומרים שרץ אחריו פרסה בתוך חול] שרצה להזכירו שלא יסמוך על ההיתר, אלא כפי שאמרו רב ושמואל שהדבר אסור, ולא אדרכיה [השיג אותו].
When Abaye came before Rav Yosef and told him of the incident, Rav Yosef said to him in response: Rav and Shmuel both say: She must wait twenty-four months before even becoming betrothed, excluding the day that the child was born and excluding the day she became betrothed. When Abaye heard this, he ran three parasangs after his tenant farmer, and some say that he ran one parasang [parsa] through sand. He wanted to inform him that he should not rely on the leniency, but rather he should act in accordance with Rav and Shmuel, who prohibited the betrothal, but he did not succeed in catching up to him.
עין משפט נר מצוהרי״ףר״י מיגשראב״ןבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר אַבָּיֵי הַאי מִילְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן אֲפִילּוּ בבֵּיעֲתָא בְּכוּתָּחָא לָא לִישְׁרֵי אִינִישׁ בִּמְקוֹם רַבֵּיהּ לָא מִשּׁוּם דְּמִיחֲזֵי כְּאַפְקִירוּתָא גאֶלָּא מִשּׁוּם דְּלָא מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא לְמֵימְרָא דְּהָא אֲנָא הֲוָה גְּמִירְנָא לֵיהּ לְהָא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל אפי׳אֲפִילּוּ הָכִי לָא מִסְתַּיְּיעָא לִי מִילְּתָא לְמֵימַר.

Abaye said that he learned from this situation that which the Sages said: A person should not permit even eating an egg in kutaḥ, a dish made with milk, in his teacher’s vicinity. This this is a very simple ruling, as an egg is not meat and may unquestionably be eaten with milk. There are no stringencies that apply to this case, but nevertheless one should not rule even on such a halakha in his teacher’s vicinity. Abaye explained that this is not because it appears disrespectful to teach halakha in one’s teacher’s vicinity, as this is a simple matter that does not require great knowledge of halakha, rather because he will not be successful in saying the matter correctly. An illustration of this principle is what just happened, since I had learned this halakha of Rav and Shmuel, and even so I was unsuccessful in saying it correctly, as I ruled in the vicinity of my teacher, Rav Yosef.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מיגשתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפקירותא – חוצפא.
דלא מיסתייעא מילתא – שיורה כהלכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפילו ביעתא בכותחא – מפרש בערוך דלאו בסתם ביצים איירי דאין לך עם הארץ שלא ידע שהן מותרות בחלב אלא בשוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מיירי שמותר לאוכלן בחלב כדתניא בפ״ק דביצה (דף ו: ושם) וא״ת ואמאי מותר לאכלן בחלב מאי שנא מביצת נבלה דאסרי בית הלל אפי׳ כמוה נמכרת בשוק כדתנן במסכת עדיות (פ״א מ״ה) ותירץ בהלכות גדולות דגבי איסור נבילה החמירו דהוי דאורייתא אבל גבי בשר עוף בחלב דרבנן הקילו וא״ת ומאי אפי׳ דקאמר אפילו ביעתא בכותחא הא איכא מאן דאמר (חולין דף קיג.) בשר עוף בחלב דאורייתא ולדידיה אסורה כמו ביצת נבילה וי״ל דמ״מ קאמר אפי׳ שכל העולם נהגו בו היתר ולר״ת אתי שפיר שתירץ דבביצת נבילה החמירו משום דנבלה דבר איסור הוא אבל בבשר בחלב לא החמירו דהוי היתר דכל חד וחד באפי נפשיה שרי.
כי אפקירותא – ונפקא מיניה שהיכא שהרב מוחל על כבודו דשרי ואפ״ה אל יורה דלא מסתייע מילתא הואיל ורבו אצלו.
וענין ביעתא בכותחא הוא שאמרו במסכת יום טוב שביצים גמורות הנמצאות במעי תרנגולת מותר לאכלן בחלב והכותח יש בו חלב:
אפי׳ ביעתא בכותתא לא לישרי אינש באתרא דרבי׳ – פי׳ בעל הערוך ז״ל דלאו ביצה ממש דהנה מאי הוראה צריכה אלא ביצה גמורה שנמצא בתרנגולת קאמר דקי״ל השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצה גמורה מותר לאכלה בחלב וכי תאמר מאי אפילו הוראה גמורה היא. י״ל דהלכה רווחת היתה אצלנו שהיא מותר׳ ובהדיא פרכינן [מינה] התם במסכת דהלכה פסוקה היא וכן פי׳ בתוספ׳.
בד״ה ואמר רב נחמן כו׳ אין לפרש דגזרינן מת אטו כו׳ עכ״ל (א) וק״ק דהא בכל הנהו דמייתי דגזרינן *)⁠במעוברת חבירו היינו דגזרינן בהו הא אטו הא דליכא למגזר **)⁠בהו מיניה וא״כ אמאי לא נגזור נמי במינקת הא אטו הא ודו״ק:
בד״ה והלכתא כו׳ דגרושה מותרת כו׳ ור״ת אומר דאסורה כו׳ עכ״ל וההיא דלעיל נתגרשה אינו כופה אותה כו׳ לא תקשי לר״ת דמכל מקום אסורה לינשא דגזרינן אטו לא נתגרשה ואטו מכירה דכופין אותה ועוד דאלמנה נמי לא משעבדה ואין כופין אותה להניק מכי תבעה כתובתה כו׳ ואפילו הכי אסורה לינשא וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי שלמד מתוך מעשה זה: האי מילתא דאמור רבנן [דבר זה שאמרו חכמים] אפילו לאכול ביעתא בכותחא [ביצה בכותח] שיש בו מעט חלב לא לישרי איניש [יתיר אדם] במקום רביה [במקום רבו], שאף שלכאורה היא שאלה פשוטה מאד, שאין הביצה נחשבת כבשר, ומותר לאוכלה עם חלב, ואין בה שום צדדים של חומרה — בכל זאת לא יפסוק אדם הלכה זו במקום רבו. ואמר אביי שהטעם לא משום דמיחזי כאפקירותא [שנראה כחוצפה] שמורה הלכה במקום רבו, שהרי הוא דבר פשוט שאין צורך בו בידיעה מרובה של ההלכה, אלא משום שלא מסתייעא מילתא למימרא [מסתייע הדבר לומר] דבר הלכה לאמיתו. דהא אנא הוה גמירנא ליה להא [שהרי אני למדתי את ההלכה הזו] של רב ושמואל ואפילו הכי לא מסתייעא [הסתייע] לי מילתא [הדבר] למימר [לומר] אותו כראוי, מפני שפסק במקום רבו רב יוסף, ופסק בטעות.
Abaye said that he learned from this situation that which the Sages said: A person should not permit even eating an egg in kutaḥ, a dish made with milk, in his teacher’s vicinity. This this is a very simple ruling, as an egg is not meat and may unquestionably be eaten with milk. There are no stringencies that apply to this case, but nevertheless one should not rule even on such a halakha in his teacher’s vicinity. Abaye explained that this is not because it appears disrespectful to teach halakha in one’s teacher’s vicinity, as this is a simple matter that does not require great knowledge of halakha, rather because he will not be successful in saying the matter correctly. An illustration of this principle is what just happened, since I had learned this halakha of Rav and Shmuel, and even so I was unsuccessful in saying it correctly, as I ruled in the vicinity of my teacher, Rav Yosef.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מיגשתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן נָתְנָה בְּנָהּ לְמֵינֶקֶת אוֹ גְּמָלַתּוּ אוֹ מֵת מוּתֶּרֶת לִינָּשֵׂא מִיָּד רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ סְבוּר לְמִיעְבַּד עוֹבָדָא כִּי הָא מַתְנִיתָא אֲמַרָה לְהוּ הָהִיא סָבְתָּא בְּדִידִי הֲוָה עוֹבָדָא דוַאֲסַר לִי רַב נַחְמָן.

§ The Sages taught: If a woman gave her child to a wet nurse during the waiting period, or weaned him, or the child died, she is permitted to marry immediately. It is related that Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, thought to act in accordance with this baraita. However, a certain old woman said to them: There was an incident in which I was involved with regard to this issue and Rav Naḥman prohibited it for me.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מיגשראב״ןפסקי רי״דבית הבחירה למאירישיטה מקובצתהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נתנה בנה למינקת – זו שמת בעלה או גמלתו בתוך זמנו או מת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נתנה בנה למיניקה צריכה להמתין כ״ד חודש. מת הבן מותרת מיד. גמלתו אסורה עד כ״ד חודש משנולד.
היאא אומרת להניק והוא אומר שלא להניק, לה שומעין. היא אורחה להניק, שמשפחת⁠[ה] מיניקות את בניהן, והוא (את) [אין] בנות משפחתו מניקות, בתריה דידיה שדינן לה ועולה עמו, ואינה יורדת עמו אם בנות משפחתו מניקות ולא בנות משפחתה. דכת׳ והיא בעולת בעל בעלייתו של בעל היא ולא בירידתו.
א. סא ע״א.
ת״ר נתנה בנה למניקה גמלתו או מת מותרת להנשא מיד ר״פ ור״ה ברי׳ דר״י סבור למיעבד עובדא כי הא מתני׳ א״ל ההיא סבתא בדידי הוה עבודא ואסר לי ר״נ איני והא ר״נ שרא להו לבי ריש גלותא שאני דבי ר״נ דמכי יהבי בנייהו למניקה תו לא הדרי בהו ומסיק תלמודא מת מותר גמלתו אסור מר בר״א אמר אפי׳ מת נמי אסור דילמא קטלה ליה ואזלא ומינסבא הוה עובדא וחנקתי׳. ולא היא. ההיא כותית הוה:
כל אשה שנתאלמנה או נתגרשה אסורה לינשא או אף ליארס עד שיעברו שלשה חדשים ר״ל תשעים יום חוץ מיום האלמנות או הגירושין וחוץ מן האירוסין שמא תתעבר מזה ואין בחינה אם מראשון אם משני וגזרו בדבר זה אף בנשים שאינן ראויות לילד או שהדבר מוכיח הרבה שאינה מעוברת כגון שהיתה רדופה לילך לבית אביה תכף שנכנסה לחפה ולא שמש בעלה עמה או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין או שהלך למדינת הים או שהיה בעלה זקן או חולה או שהיתה היא עקרה וזקנה אילונית וקטנה או שהפילה לאחר מיתת בעלה או שאינה ראויה לילד מצד אי זה סם כלן צריכות להמתין שלשה חדשים אף לאירוסין וכן הדין אף בנתגרשה או נתאלמנה מן האירוסין:
נתנה בנה למניקה או גמלתו שהפרישתו או מת מותרת להנשא מיד כהא מתני׳ דהתם נתנתו למניקה מותרת לינשא. ואסר לי רב נחמן משום דחיישינן שמא תחזור ותטלנו לאחר שתנשא וימות. שאני דבי ריש גלותא דלא הדרי בהו שאין המניקה חוזרת בה לאחר שקבלתו להניק משום אימתו וגם הם אינן חוזרין בהן מתוך חשיבותן וליכא למיחש למיתת הבן. א״ל רב פפי לרב פפא ורב הונא ואתון שבעיתון למשרייה מיד אמאי לא תסברו מהא דאסורה להנשא עד ג׳ חדשים. רדופה רגילה לילך לבית אביה ואין בעלה עמה. עקרה נעקרו כותלי בית הרחם. איילונית דוכרניתא דלא ילדה ואינה מביאה שערות לזמן שאר נשים. קטנה פחותה מי״ב שנה דאמרן לעיל פחות מכאן משמשת והולכת כדרכן שאינה ראויה לילד על ידיהן כולהו צריכות להמתין דלא פלוג רבנן דאע״ג דליכא למיחש בהני לולד אסורות להנשא מיד משום גזרה דשאר נשים שנישאו׳ מיד ומתעברות ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון וגבי נתנה בנה למניקה נמי אסורה לינשא מיד גזרה אטו ההיא דלא נתנה ודאי דלא פריך דרב נחמן אדרב נחמן דלעיל דשרא לדבי ריש גלותא דהנותנת בנה למניקה תנשא ולא גזר מידי והכא אמר רב נחמן הלכה כר״מ בגזרותיו דגזר כל הני שאין ראויות לילד אטו ראויות לילד משום דהני ס״ל לרב נחמן שאינן ראויות לילד מחלפן אבל זו מניקה שלה מוכחת עליה ולא מחלפא נותנת בנה למניקה באינה נותנת. רש״י ז״ל במהדורא קמא.
ובמהדורא בתרא כתב וז״ל בגזרותיו. בכל מקום שהוא מחמיר מדרבנן אלמא אף על גב דאין כאן להבחין בין זרעו של ראשון לשל שני דהא לא מיעברא לא פלוג רבנן בתקנת גזרות שלהם בין אשה לאשה וגזרו סתם שתמתין כל אשה שלשה חדשים והכא נמי לא פלוג רבנן במניקה שמת בעלה בין שהיא מניקתו בין שאינה מניקתו. ע״כ. פירוש לאו משום גזרה נגעו בהו בהני כלל אלא משום דבסתם גזרו חכמים ולא פלוג רבנן והני דבי ריש גלותא לא שכיחי ובמלתא דלא שכיחי לא גזרו ביה רבנן הלכך לא נכנסו בכלל גזרתם מעיקרא. כן נראה לי:
אבל הריטב״א ז״ל פירש במהדורא קמא שכתבו וז״ל ואמאי לא תסברוה מהא דתניא כו׳. עד ואמר שמואל הלכה כר״מ בגזרותיו פי׳ והכא נמי אית לן למגזר גבי נתנה בנה למניקה ואיכא למידק קשיא הלכתא אהלכתא דהכא קי״ל מת מותר גמלתו אסור שמא תגמלנו קודם זמנו הא לאו הכי הוה מותר ואילו התם קי״ל כר״מ בגזרותיו ותלמודא מדמי להא אהדדי ורב נחמן שרא הכא לדבי ריש גלותא ולא גזור אטו אינשי דעלמא.
והנכון בזה מה שתירצו בתוספות דכי גזרי ה״מ במילתא דלא מינכר לעלמא כגון התם גבי קטנה ועקרה שאין הכל יודעין בה שאינה ראויה לילד אבל הכא כשמת או נתנה בנה למינקת הרי קברו יוכיח עליו והרי מניקתו מוכחת עליו ולא הוה קשיא לן בסוגיין אלא דהוה לן למגזר היכא דלא הדרא בה אטו היכא דהדרא בה דהא לא מינכר לאינשי אי הדרא בה או לא והיינו דשרי רב נחמן לבי ריש גלותא משום דהכל יודעין דלא הדרא בה הלכך באיניש דעלמא אפי׳ נשבעת המניקת או קנסה עצמה שלא תחזור בה אסור משום גזרה דהא לא מינכר לאינשי וכן פי׳ רבינו יהודה ז״ל אבל יש מבעלי התוס׳ האחרונים שכתבו שאם נשבעה המניקת בדבר הרי היא כבי ריש גלותא וקלא אית לה ומותר. ע״כ:
וז״ל הרא״ש ז״ל הלכה כר״מ בגזרותיו אין לפרש דהכא גבי מניקה גזרינן מת אטו לא מת וכן נתנה בנה למנקת אטו לא נתנה וכן גמלתו אטו לא גמלתו דאם כן היכי שרא רב נחמן לדבי ריש גלותא אלא ודאי מינכר בין נתנה ללא נתנה ובין מת ללא מת אלא גזרינן במת שמא תהרגנו ונתנה בנה למניקה שמא תחזור בה המינקת וגמלתו שמא רוצה להנשא ותגמלנו קודם זמנו והשתא ניחא דשרינן בי ריש גלותא דהתם משום דידיע לכל דלא הדרי וליכא למיטעי אבל בעלמא אפילו נתנה בנה ובשבועה וקנין ואז ודאי לא הדרא אפ״ה לא שרינן לה דאין הקנין והשבועה ידועין לכל ואתו לחלופי בדליכא שבועה וקנין. ע״כ:
וכן פסקו תלמידי רבינו יונה ז״ל דצריכה להמתין כ״ד חדש חוץ מיום שנתארסה וחוץ מיום שנולד בו דכ״ד חדש שלמים בעינן ובתר הכי נפיק לה זמן חיובא לדברי הכל ומותרת להנשא אבל בתוך כ״ד חדש אסורה להנשא ואף על פי שלא הניקה אותו מעולם ואפילו להתארס ואפי׳ נתנה בנה למניקה או גמלתו ואפילו אשה שאינה מחוייבת להניק כגון שהכניסה לו שפחות א״נ אשה חשובה ואפי׳ היכא שאין לחוש שמא תחזור בה המניקה ולא מבעיא היכא שמכירה אלא אפילו היכא שאין מכירה דליכא סכנה כל כך שהרי יכולים למצוא לה מינקת אחרת אפ״ה אסור דדבר שיש בו סכנה יש לחוש אפי׳ לדבר רחוק ומהאי דאמרינן בגמרא רב נחמן שרא להו לדבי ריש גלותא דיראתם גדולה כמו שמצינו גבי חזקה ובעניינים אחרים והמיקל בזה ובכיוצא בזה עליו נאמר ופורץ גדר ישכנו נח״ש. ע״כ:
ודע שרבינו שמשון הזקן אומר דגרושה מותרת להנשא ואפשר דמ״ה קאמר בגמרא והלכתא מת מותר גמלתו אסור ואיכא למידק למה ליה למימר גמלתו אסור פשיטא לא הוה ליה למפסק אלא דמת מותר דאיסורא מידע ידיעא אלא ודאי דה״ק דוקא גמלתו אסור כיון דמעיקרא הוה משעבדא ליה אבל גרושה דלעולם לא משעבדא ליה מותר:
אבל הרא״ה ז״ל כתב דה״ה דנתגרשה אסור כדאמר ביבמות בסתמא לא ישא אדם מינקת חבירו ומעוברת חבירו ואע״ג דסברי רבנן אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת התם הוא דאיתיה לאבוה והוי בעלה נמי מה שאין כן במת ונתגרשה דהתם דאיתיה לאבוה ממסמס ליה בביעי וחלבא והכ׳ ודאי אפילו כשאין מכירה איירינן והכי נמי אסרינן לקמן בנתנה בנה למניקה אלמא דלא מכירה ואפ״ה אסורה דאף ע״ג דלא משעבדא ליה מדינא אלא בעודה תחתיו מ״מ כי היכי דמשעבדא ליה במכירה מפני הסכנה דלמא לא בעי למינק מאחריתי לאונוקי בשכר מיהת אע״ג דאיתתא אחריתי כה״ג לא מחייבא הכי נמי אף על פי שאינו מכירה אם לא היו מוצאין אחרת משועבדת להניק אותו בשכר. ע״כ:
פסקה קמעא אוכלת הרבה פי׳ רש״י ז״ל במהדורא קמא פסקה המניקה עם אם התינוק מזונות קמעא אוכלת הרבה משל עצמה כדי שימצא תינוק מה לינק. ע״כ:
אבל תלמידי רבינו יונה פירשו וז״ל פסקה קמעא אוכלת הרבה כלומר אם פסקה עם בעלה לתת לה דבר ידוע למזונות ואותו השיעור הוא דבר מועט מחייבין אותה להוציא משלה ולהרבות במאכלה כדי שיהיה לה חלב הרבה. ע״כ:
וכן פי׳ הרמב״ם בפרק כ״א מה׳ אישות דבאשה המניקה את בנה קא מיירי ואף על פי שתחלת הברייתא לא מיירי אלא באשה המניקה את בן חברתה בשכר דקתני הרי שנתנו לה בן להניק הרי זו לא תניק עמו לא בנה ולא בן חברתה. [וז״ל] פסקו לה מזונות הראויות לה והרי היא מתאוה לאכול יותר או לאכול מאכלות אחרות מפני חולי התאוה שיש לה בבטנה הרי זו אוכלת משלה כל מה שתרצה ואין הבעל יכול לעכב כו׳. ע״כ:
והקשו עליו במה שכתב או תאכל מאכל רע כו׳. שהרי שנינו ולא תאכל עמו דברים הרעים והרב המגיד ז״ל תירץ דמאי דאמרינן בגמרא היינו באינה מצטערת על אותן דברים אבל במצטערת וכמו שכתב הרמב״ם ז״ל ודאי צערה קודם שחייה קודמין. ומיהו אכתי קשיא טובא דאמאי לא הזכיר הרב ז״ל דינא דגמ׳ כלל ואין דרך הרב ז״ל אלא להעתיק לישנא דגמ׳ ושוב מחדש איהו מאי דבעי ואפשר דה״ק פסקה קמעא אוכלת הרבה דהיינו מזיק לולד דרוב המאכל מזיק ולא תאכל עמו דברים הרעים פי׳ דעם רוב המאכל לא תאכל דברים הרעים והיינו דקתני ולא תאכל עמו כו׳ דתרתי לא עבדא לאכול יותר מדאי ממאכלים רעים ומיהו כל אחד בפני עצמו מצי למעבד והיינו דכתב הרמב״ם ז״ל והרי היא מתאוה לאכול יותר או לאכול מאכלות אחרות כו׳ ע״כ ומיהו תרתי לא עבדא.
שוב מצאתי בלקוטי הגאונים ז״ל שכתבו בשם רבינו האיי גאון ז״ל הא דתנו רבנן הרי שנתנו לה בן להניק לא תניק עמו בנה אקטן קאי מאי עבדא ליה שבקא ליה ומאית ואי אבן כ״ד חדש קאי לא ידעי׳. ופסקה קמעא אוכלת הרבה מאי פירושיה דאשכחן בה פירושא דלא מסתבר לן הכין נקיט לה בהני תרי מילי דהכי קא מגמר לן שלא תשכיר אשה עצמה להניק עד שתגמול את בנה או שבנה נטלו אביו ונתנו למינקת אחרת וכיוצא בזה ולעולם אם נטלה בן להניק לא תניק את בנה עמו ואם היה בו חולי וקשה לה שתאכל קמעא כדי צרכה והיא בחליה מצטערת אם לא תאכל הרבה כתאותה אינה חייבת לעשו׳ כמו שפסקו עמה אלא שאם פסקו לה מזונות כפי צרכה (ו)⁠אין לה לתבוע אותם במה שהיא מתאוה אלא אוכלת משלה ואף על פי שמוסיף חלייה. עכ״ל שאלה ותשובה לר׳ האיי גאון.
וז״ל הר׳ יהוסף הלוי בן מיגש ז״ל אם פסקה המינקת עם אביו של תינוק שיתן לה מזונות מועטין ואינן מספיקין לה אלא צריכה ליותר ממה שפסק לה אבי התנוק כופה אותה בב״ד שתאכל הרבה כדי צורך כל המניקות כדי שלא ימות התינוק ע״כ. הא קמן דכולהו הני רבוואתא אזלי בשיטת הר״מ ב״מ ז״ל.
וז״ל רבינו יהונתן הכהן ז״ל פסקה קמעא כלומר פסקה המניקה עם אם התינוק מזונות מועטין אוכלת הרבה. מפרש בגמרא אוכלת משל עצמה כדי שימצא התינוק מה לינק דכיון דנתרצתה בכך מוטלין עליה מזונות התינוק ונסתלק האב משעבוד מזונותיו ונכנסה היא במקומו ע״כ. נקט לשון רש״י ופריך בהדיא על שיטת הרמב״ם:
ממציא לה טפי שתמציא דדיה מן החלב לבנה שימצנו כולו דהוה מותר לה שיש לה חלב בשפע יתר מדאי. הזיז שחת. אדמה כמשמעה. רש״י ז״ל במהדורא קמא. ובלקוטי הגאונים ז״ל כתוב חזיז הצמחין של חטים ושל שעורים כשהן רכין עד שלא יצאו השבלים קורא בערבי אל ג׳ומאר כופרא בערבי אל טל״ע שמכי בצלים ע״כ.
ובמהדורא קמא כתב רש״י ז״ל כופרא תמרים שלא נתבשלו כל צרכן אפילו כמכא והרסנא כמכא כותח הרסנא ציר. אית ספרים דכתוב בה שמכא והרסנא בלע״ז אשקלאנש. ה״ג מינייהו פסקי חלבא יש בדברים הללו שפוסקין חלב האשה ויש בהן שאין מפסיקין אלא עוכרין. נכפה חולי המפיל את האדם ומנענע כל איבריו. בני שמוטי שצוארן ארוך לכתפיה יותר מדאי. דדרכה על דמא דחמרא הפוסעת על דם חמור. נטיפי עיני שבולטין עיניהם חוץ לגולגלותן. עינני עיניהם יפים וגדולים. וחנני בעלי חן חינני רחמנים. זותני יפה תואר. ריחני ריחם טוב וכל אלו כשאכלם כשהיא מעוברת. דאכלה אתרוגא כשהיתה מעוברת. ע״כ במהדורא קמא:
שם ע״ב אמר רשב״ג אני אכריע וכו׳. משמע דפליג אר׳ מאיר ור״י ור׳ נתן וסבירא ליה דב״ש וב״ה לא פליגי אלא בשיעור הנקה ולא בנשואין ואביי דהתיר לארוס אחר ט״ו חדש משום דר״מ ור״י הלכה כרבי יהודה. אף דלר״י צריך י״ח חדש היינו דבשיעור הנקה הלכה כר״י ובסברא דנשואין ס״ל כר׳ שמעון ב״ג. מיהו הא קשה לי לכאורה דסברת רשב״ג מוכרחת היא דהא פריך ביבמות דף מ״ב ע״ב אי הכי דידיה נמי ומשני דידיה ממסמס ליה בבצים וחלב ואס״ד דאיכא עכירת חלב בג׳ חדשים הראשונים קשה בדידיה נמי דהא לא מינכרא עובר עד אחר ג׳ חדשים ואפשר זהו באמת טעמא דר״מ דאינו סומך בדידיה נמי על מסמוס וס״ל דכל מניקה משמשת במוך היינו משום ג׳ חדשים הראשונים דלא מנכרא עוברה ואיכא למיחוש לעכירת חלב (וע״כ הא דאסורה לר״מ להנשא ולשמש במוך משום דלא התירו לכתחלה א״נ דהבעל האחר לא יחוש על זה אף דמסקינן שם ביבמות דלא חיישינן משום דחיה היינו להמית בידים אבל בכה״ג דיכול הולד להתקיים על ידי מסמוס אלא דחששו שתבוש לילך לבית דין לא חייש) אבל לר׳ יהודה קשה דלמה בעי י״ח חדש ולא סגי בט״ו כדברי רשב״ג דבג׳ חדשים הראשונים אין חילוק בין ולד דידיה לולד חבירו כיון דלא ידע דמעברא ואין לדחוק ולומר דלר׳ יהודה באמת בעינן שיעור הנקה כ״א חדש דהיינו י״ח חדש חוץ ג׳ חדשים הראשונים. זה אינו דהא אביי אמר ר״מ ור״י הלכה כר״י והתיר לאחר ט״ו חודש. וע״כ דשיעור הנקה לר״י י״ח חדש והיינו משום דשמעינן ליה לר״י במסכת גיטין דף ע״ה ע״ב במתנית׳ כמה מניקתו ר״י אומר י״ח חדש. והעיקר נראה דהטעם בזה דאף דס״ל לר׳ יהודה דיש עכירת החלב בג״ חדשים הראשונים מ״מ אין חשש בדידיה דכיון שתראה שהחלב מזיק לולד תמסמס ליה וכן צ״ל דלא מצינו במניקה שהמתינה כ״ד חדש וניסת שתצטרך לגמול הולד קודם שתנשא משום שמא תתעבר ותעכר החלב אלא כיון דלאחר כ״ד חדש אין סכנה לגמלו א״כ אם תראה שמזיק לולד תגמלנו וה״נ בג״ חדשים הראשונים בדידיה. ולפ״ז יש לומר דאף ר״מ מודה בזה והא דס״ל דמניקה משמשת במוך ואינו סומך על מסמוס משום דס״ל דמסמוס ג״כ איכא מיעוטא דאינו מועיל לר״מ דחייש למיעוטא וכ״ש במקום פיקוח נפש דאין הולכין אחר הרוב. ולהכי אמר לעיל דאם היה מכירה כופה ומניקתו אף דיכול למסמס לא סמכינן על זה אלא דרבנן ס״ל דמן השמים ירחמו בכל ד׳ נשים דאיכא חשש. ור״מ ל״ל הא. וק״ל:
תוס׳ ד״ה אפילו ביעתא וכו׳. וא״ת וכו׳. כבר כתבתי מזה בחידושי מסכת ביצה. ובפשטות יש לומר דהכא מיירי שלא בדרך בישול דבל״ז הוא מדרבנן. ע״ש:
בגמרא שאני ביה ר״ג וכו׳. לכאורה היה נראה דמיירי בענין שמצד הדין אינה יכולה לחזור בה אף דקי״ל דפועל חוזר אפילו בחצי יום וכיון שהשכירה עצמה לזמן ה״ל כפועל. מ״מ במכירה דאמר לעיל דכופה את גרושתו להניק וה״ה במניקת אחרת כדאיתא באה״ע סימן פ״ב ס״ה בהג״ה וכ״ש בהשכירה עצמה ודאי דאינה יכולה לחזור דלא גרע מדבר האבד דכתב הרמ״א בח״מ סימן של״ג דמשרתת אצל בעה״ב הוי דבר האבד. ואפ״ה דוקא בריש גלותא דודאי לא הדרה בה מחמת אימה הא לאו הכי חיישינן שמא תחזור בה שלא כדין ולפ״ז משמע כדעת הרא״ש ומרדכי דאפילו נשבעה המינקת לא מהני כיון דבל״ז צ״ל שתחזור שלא כדין והטעם שאף שתוכל לתבעה הא ה״נ יכול לתבוע ליורשים ואפ״ה אמרינן ביבמות דף מ״ב דילמא בושה לבא לפני בית דין וה״נ במניקה והא דלא חששו יותר שמא תנשא המניקת עצמה דלא מצינו שאסורה למינקת בן אחר שלא תנשא צ״ל משום דהוא חששא רחוקה שמא תנשא המניקת ושמא תתעבר וכולי האי לא חיישינן. וק״ל:
שם רב פפא ור״ה בריה דר״י סבור למעבד וכו׳. לכאורה לפמ״ש הרא״ש בנתנה בנה למניקה בחיי בעלה מותרת להנשא המ״ל דהך ברייתא מיירי בהכי שנתנה בנה למניקה בחיי בעלה וצ״ל דדייק מלשון לינשא מיד דא״ל לשון מיד אחר מיתת בעלה דע״כ צריכה להמתין ג׳ חדשים ועל כרחך צריך לפרש לשון מיד שנתנה בנה למניקה והיינו ע״כ שכבר עברו ג״ חדשים ממיתת בעלה. וק״ל
תוס׳ ד״ה והילכתא וכו׳. ועוד דאלמנה נמי לא משעבדא וכו׳. נראה דטעם הר״ש הזקן דס״ל דאף דודאי כן הוא דכל שנתפייסה להנשא או תובעת כתובתה תו ל״ל מזוני ולא משעבדא מ״מ באמת תקנת חכמים היתה משום זה שכיון שאינה יכולה להנשא בשום אופן אף אם תתבע כתובתה או תאמר איני ניזונת ואיני עושה ממילא לא תתבע כתובתה כדי שתהיה לה מזוני וממילא תניקהו ולפ״ז נלענ״ד לתרץ קושית הב״ש על הר״ש הזקן דמאי מקשה מריש גלותא הא מסתמא עשירים היו וכשהכניסה לו שיעור שיכול לקנות שפחות פטורה ממלאכות ומהנקה ולפמ״ש יש לומר דכיון דטעם חז״ל היה דמשום שאסורה לינשא ממילא לא תתבע כתובתה בשביל שתזון א״כ יש לומר נמי דממילא היכא שהיה לה נדוניא כיון דקי״ל דמזונות בעיקר כתובה תליא ואף שגובה נדונייתה יש לה מזונות. א״כ שפיר תקנת חכמים כן הוא דכיון שתהיה אסורה להנשא מסתמא לא תניח ביד היורשים אלא כתובה ותתבע את נדוניתה ותתחייב בהנקה כיון שכבר גבתה מה שהכניסה לו ה״ל כאלו לא הכניסה ואפשר דקושית הב״ש הוא לפי גירסא שכתבו התוס׳ לקמן במצאה לו משלו נמי פטורה ממלאכות והנקה א״כ מסתמא היו בעליהן שמתו עשירים וקי״ל כר״י דעולה עמו אפילו לאחר מיתה (מיהו זה אינו מיכרח כ״כ כמו שכתב הב״ש שם). והנלענ״ד דראייתו של ר״ש הזקן הוא מדמקשה ביבמות דף מ״ב ותמתין חדש וכו׳ וכי מלו ג׳ חדשים לבדיקה ומשני אשה מחפה על עצמה כדי שיירש בנה בנכסי בעלה קשה ל״ל למימר כדי שירש ת״ל דכיון שתמצא מעוברת יצטרך בעלה לפרוש או לגרשה לכך תחפה עצמה כדי שלא יצטרך להפרישה או לגרשה אבל לסברת הר״ש הזקן א״ש דהוצרך לתירוץ זה משום גרושה דאינה משועבדת להניק וגם באלמנה יש לומר דכיון דבהיתר נישאת דלא חיישינן שמא היא מעוברת ותחזור ותתעבר. תדע דהא לא אמרינן הטעם שצריכה להמתין ג״ חדשים משום זה שמא תמצא תוך ג׳ חדשים שמעוברת מבעל ראשון ותחזור ותתעבר לאחר שתלד ולד הראשון ויבא הולד לידי סכנה אלא דלכתחלה לא חיישינן כולי האי א״כ בהיתר נישאת ואפילו אם תמצא אח״כ מעוברת הא לא משעבדא ולא הוי בכלל מניקה כסברת הר״ש הזקן מיהו הא קשיא לי על שיטת הר״ש הזקן מהא דקאמר לעיל הן הן דברי ב״ש וב״ש הא ס״ל לעיל דאינה מחויבת להניק כדאיתא סוף דף נ״ט ואף שכתבנו לעיל דפלוגתא דב״ש וב״ה לא איירי בענין זמן נשואין אלא לענין הנקת והלד כדמשמע מדברי רשב״ג דאמר אני אכריע וכו׳. מ״מ נראה דאף לרשב״ג עיקר פלוגתייהו לענין הנקה הוא אתשיל כדי שנדע זמן הנשואין דאף דנפקא מיניה נמי לענין אם פירש הולד מלהניק ג׳ ימים. דאחר זמן הנקה תו אינו חוזר א״נ לענין שאינה חוששת לוסתה אבל לא אתשיל ע״כ לענינים אלו דא״כ ליחשוב בעדיות גבי מקולי ב״ש ומחומרי ב״ה. ותו קשיא לי דהא בר״פ אלמנה ניזונת מיבעיא להו ניזונת תנן או הניזונת וע״ש בתוס׳ דלפי המסקנא דוקא באנשי גליל מעשה ידיה ליורשים אבל באנשי יהודה דהברירה ביד היורשים פטורה ממעשה ידיה והנקה בכלל מעשה ידיה הוא ועיין בסימן צ״ה א״כ לשיטת הר״ש הזקן כל דיני מניקה אינם נוהגין ביהודה משום דלא משעבדא ורב אמר הכא דצריכה להמתין כ״ד חודש וס״ל בס״פ נערה הלכה כאנשי יהודה ודוחק גדול לומר דכל דברי רב הכא היינו למקום שנוהגין כאנשי גליל ובתשובה הארכתי מזה ודוק:
שם ודגים קטנים וכו׳. יש להבין בזה בפרשת בהעלותך דכתיב זכרנו את הדגה וגו׳ ואת הקישואין וגו׳ עיין בפירש״י וביומא דף ע״ה גבי את הקשואין דלא נשתנו לדברים אלו הוא משום דקשין למניקות ונראה דקאי גם זה הטעם על דגה דכתיב זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם דהיינו דגים קטנים כדאיתא שם ביומא. חנם שהזמין להם דגים קטנים בתוך כדיהם לא נשתנה הטעם לדגים קטנים מפני שקשין למינקת. וק״ל:
מיהו קשה לי דגבי מן משמע שם שנשתנה לכל הטעמים חוץ מחמשה מינין דחשיב קרא ולא חשיב כמה מילי דחשיב הכא דקשין למינקת כגון כשות וחזיז. ונראה דבל״ז צריך להבין וכי משום המינקת לא היו אלו הטעמים אצל כולן והיה ראוי שלא יטעמו המניקות לבד אלו הטעמים ונראה דאמרינן ביומא שם כטעם לשד השמן שנמשל לשדים שהתינוק יונק וטעם בו כל טעמים ממאכל אמו. אף המן טעמו בו כל הטעמים. וכמו שדברים אלו קשים למינקת משום דעכרי חלבא. כן היה במן לכל אדם. והענין שדברים אלו טעמן פוגם בטעם היוצא מן המאכלים הטובים לגוף כמ״ש חז״ל למה נקראו קשואין שקשים לגוף. אלא שהם מועילים ובאים לעכל את הפסולת שבתוך המאכלים. ויש מהם שבאים לפני הסעודה כמו שפירש״י בברכות דף מ״ב שהיו אוכלים דגים לפרפרת שלפני הסעודה ובחדושי תורה כתבתי דזהו דכתיב את הדגה אשר נאכל לשון עתיד שמועיל להמשיך אח״כ המאכלים. אך כל זה לא היה צריך במן שלא היה בו פסולת המאכלים כי אם הטעמים שבהם שנבלע באיברים והיה נחמד למאכל כאשר העיד הכתוב עליו. א״כ לא היה במינין אלו תועלת. וממילא שהם מקלקלים ומעכרים הטעמים וזהו ענין עצמו שקשים למינקת גם כן כי החלב שהתינוק יונק בא מבירורים הטובים שבמאכל האם וא״צ לדברים אלו וממילא שהם מעכרים החלב וקשים לגוף התינוק. וז״ש כיון דהם קשים לתינוקות אצלינו. ממילא בדור המדבר היה קשה לכולם. וזהו בהנהו דמעכרי חלבא. אבל אותן דפסקי חלבא לא היה מפסידן במן אצל כל העולם. ואפשר המניקות באמת לא טעמו אלו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א תנו רבנן [שנו חכמים]: נתנה בנה למינקת בתוך הזמן, או גמלתו מלינוק, או מת — מותרת לינשא מיד. מסופר: רב פפא ורב הונא בריה [בנו] של רב יהושע סבור למיעבד עובדא כי הא מתניתא [חשבו לעשות מעשה כמו ברייתא זו]. אמרה להו [להם] ההיא סבתא [זקנה אחת]: בדידי הוה עובדא [בי היה מעשה] בשאלה כגון זו, ואסר לי רב נחמן.
§ The Sages taught: If a woman gave her child to a wet nurse during the waiting period, or weaned him, or the child died, she is permitted to marry immediately. It is related that Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, thought to act in accordance with this baraita. However, a certain old woman said to them: There was an incident in which I was involved with regard to this issue and Rav Naḥman prohibited it for me.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מיגשראב״ןפסקי רי״דבית הבחירה למאירישיטה מקובצתהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִינִי וְהָא רַב נַחְמָן שְׁרָא לְהוּ לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא שָׁאנֵי בֵּי רֵישׁ גָּלוּתָא דְּלָא הדר בְּהוּ.

The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Naḥman permit this for the members of the Exilarch’s household? The Gemara answers: The Exilarch’s household is different, since people employed by them do not renege out of fear of the consequences. Consequently, if a woman from that household arranges a wet nurse for her child, it is certain that the wet nurse will keep her commitment, whereas with other people there is a danger that if the mother remarries the child might be left without anyone to feed him.
רי״ףרש״יר״י מיגשבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לבי ריש גלותא – אלמנות שהיו בהן מניקות ונתנו בניהם למניקה והתירום לינשא.
דלא הדרי בהו – מניקה שפסקה להניק בניהם יראה לחזור בה לפי שבני אדם מאוימים הם אבל באינשי אחריני דלמא הדרא בה המניקה וחוזר הבן אצל האם ומסתכן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: איני [וכן הוא]?! והא [והרי] רב נחמן שרא להו לבי ריש גלותא [התיר להם לבני בית ראש הגולה] בכגון זה! ומשיבים: שאני בי ריש גלותא דלא הדר בהו [שונים בני בית ראש הגולה, שאין המניקות חוזרות בהן], שאם נתנה אחת מהנשים הללו את הילד למינקת — ודאי לא תחזור בה המינקת מפני מורא ראש הגולה, מה שאין כן באדם אחר, שמא יימצא התינוק בלא מינקת כלל.
The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Naḥman permit this for the members of the Exilarch’s household? The Gemara answers: The Exilarch’s household is different, since people employed by them do not renege out of fear of the consequences. Consequently, if a woman from that household arranges a wet nurse for her child, it is certain that the wet nurse will keep her commitment, whereas with other people there is a danger that if the mother remarries the child might be left without anyone to feed him.
רי״ףרש״יר״י מיגשבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲמַר לְהוּ רַב פַּפֵּי וְאַתּוּן לָא תִּסְבְּרוּהָ מֵהָא דְּתַנְיָא הֲרֵי שֶׁהָיְתָה רְדוּפָה לֵילֵךְ לְבֵית אָבִיהָ אוֹ שֶׁהָיָה לָהּ כַּעַס בְּבֵית בַּעְלָהּ אוֹ שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין אוֹ שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם אוֹ שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ זָקֵן אוֹ חוֹלֶה אוֹ שֶׁהָיְתָה עֲקָרָה וּזְקֵנָה אַיְילוֹנִית וּקְטַנָּה וְהַמַּפֶּלֶת אַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד הכּוּלָּן צְרִיכוֹת לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר.

Rav Pappi said to Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua: And do you not maintain that such a marriage is prohibited from that which is taught in a baraita: If a woman frequently went to her father’s house and had been there for a long time; or she had been angry with her husband and separated from him while still in his house; or her husband had been incarcerated in prison; or her husband had gone overseas; or her husband had been old or ill; or if she was a barren woman, or elderly, or a sexually underdeveloped woman, or a minor girl; or if she had miscarried after the death of her husband; or if she was unfit to give birth for any other reason, although in any of these cases there is no concern that she might be pregnant, they must all wait at least three months. The Sages said that a woman must wait for three months between marriages, so there would be no doubt as to who is the father of any child she may give birth to, and they did not distinguish between different women with regard to this decree. This is the statement of Rabbi Meir.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מיגשריטב״אפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חבש
חבשא(כתובות ס:) או שהיה בעלה חבוש בבית האסורים בבית הסהר תרגום ירושלמי בבתי חבושיי (חולין נב.) כללא דמלתא כל דחביש חיישינן פי׳ כל דבר הקשור שכשנופל עליו עומד במקומו וחיישינן. ס״א כל דחביט חיישינן פי׳ כללא דמילתא כל דבר קשה דחביט חיישינן לריסוק איברי׳ דבר רך אי שריק לא חיישינן:
א. [גיבינדען.]
לא תסברוה מהא – אי לא אמרה לכו סבתא משמי׳ דר״נ לא הייתם יודעים ללמוד מתוך משנה זו שאסור.
הרי שהיתה רדופה – רוב ימיה להיות בבית אביה כו׳ כל אלו אין דרכן להתעבר.
שאינה ראויה לילד – שנעקר בית הריון שלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמאי לא תסברוה מהא דתניא וכו׳ עד דאמר שמואל הלכה כר״מ בגזרותיו – פי׳ וה״נ אית לן למיגזר גבי נתנה בנה למניקה ואיכא למידק קשי׳ הלכת׳ אהלכת׳ דהכא קי״ל מת מותר גמלתו אסור שמא תגמלנו קודם זמנו הא לא״ה הוה מותר ואלו התם קי״ל כר״מ בגזרותיו ותלמוד׳ מדמי להא אהדדי ורב נחמן שרי הכא לבני ריש גלותא ולא גזר דריש גלותא אטו אינשי דעלמ׳ והנכון בזה מה שתרצו בתוס׳ דכי גזרינן ה״מ במלתא דלא מנכר לעלמא כגון התם גבי קטנה ועקרה שאין הכל יודעין בה שאינה ראוי לילד אבל הכא כשמת ונתנה אותה למניקה הרי קברא מוכיח עליה והרי מניקתו מוכח עליו ולא הוה קשיא לך בסוגיין אלא דהוה לן למגזר הכא דלא הדרה בה אטו היכא דהדרה ביה דהא לא מנכרי ליה לאנשי אי הדרה בה או לאו והיינו דשרי ר״נ לבי ריש גלותא משום [דהכל יודעין] דלא הדרא ביה הלכך באינש דעלמ׳ אפי׳ נשבעת המניק קנסה עצמה שלא תחזור בה אסור משום גזירה דהא לא מנכר לאינש וכן פי׳ ר׳ יהוד׳ ז״ל אבל יש מגדולי תוס׳ האחרונים ז״ל שכתבו שאם נשבעה המניקה בדבר הרי הוא כדבי ריש גלותא וקלא אית לה ומותר.
שם וא״ל רב פפי ואתון לא תסברוה מהא דתניא כו׳ ואמר רב נחמן הלכה כר״מ בגזירותיו. לכאורה יש לתמוה מאי פסיקא ליה לדמות מניקה לאיסור הבחנה לומר דגזר ר״מ נמי כה״ג במניקה אטו כולהו בחדא מחתא מחתינהו לכולהו איסורי דרבנן לומר דבכולהו גזר רבי מאיר הא אטו הא ולא פלוג רבנן ובכמה מקומות בלי מספר מצינן שלא השוה ר״מ מידותיו בגזירותיו אלא היכא שנראה לו לגזור ומכ״ש דקשה טפי לשיטת התוס׳ בד״ה ואמר רב נחמן דעיקר הגזירה הכא במניקה לאו משום דגזרינן האי אטו האי אלא דגזרינן שמא תגמלנו ושמא תמיתנו וא״כ מאי מייתי מהא דאמר ר״נ הלכה כר״מ בגזירותיו דמאן יימר דגזר ר״מ כה״ג כיון דלא דמי כלל לגזירת ר״מ בהבחנה. ונלע״ד ליישב דודאי מדר״מ גופא מוכח לה דקאמר לעיל בברייתא מניקה שמת בעלה הרי זו לא תתארס ולא תנשא עד כ״ד חדש אלמא דגזר אירוסין אטו נשואין דומיא דהבחנה ומדקאמר נמי בהאי לישנא ולא קאמר אסור לישא מינקת חברו עד כ״ד חדש אע״כ דאי הוי תני לה בהאי לישנא הוי משמע דליכא איסורא אלא לישא אותה בעודה מניקה משא״כ במת או גמלתו או שנתנה למניקה שרי מש״ה קתני לה בהאי לישנא דמניקה שמת בעלה הרי זה לא תינשא עד כ״ד חדש דמשמע דמילתא דפסיקא הוא דכל שהיתה מניקה בשעת מיתת בעלה אין לה שום תקנה להינשא בשום ענין תוך כ״ד חדש אלא דאכתי מצינן למימר דר״מ לטעמיה דגזר כה״ג בהבחנה משא״כ ר׳ יוסי דפליג היכא דלא שייך טעם האיסור שרי נמי הכא בגווני דברייתא דהכא דנותנת בנה למניקה ואתיא ברייתא כר׳ יוסי אהא מסיק דאפילו את״ל דשייך בהא פלוגתייהו אפ״ה הא אמר ר״נ הלכה כר״מ בגזירותיו וא״כ תקשי דר״נ אדר״נ גופא למאי דשמיע לכו דר״נ שרי לדבי ר״ג ע״י נתינה למניקה אע״כ דלאו הא בהא תליא אלא טעמא דר״מ מדקאמר מילתא דפסיקא משום דגזר בנתנה בנה למניקה שמא תחזור בה ובגמלתו שמא תגמלנו וא״כ לפי״ז פשיטא דהלכה כר״מ דאפילו ר׳ יוסי דפליג בגזירה דהבחנה אפשר דמודה בגזירה כהאי דמניקה ועוד דכולהו תנאי דברייתא דלעיל ר״י ורשב״ג משמע דמודו ליה בהא דאין לה היתר בשום ענין להינשא תוך זמן שקבעו חכמים כן נ״ל נכון ולולי פירוש התוס׳ היה נ״ל לפרש דר׳ פפי לא קאי אלא אעיקר מילתא דר׳ פפא ור׳ הונא בריה דר״י משמע להו מעיקרא דהא דר״נ שרי לדבי ר״ג ה״ה לאינש אחרינא דלא חיישינן כלל לדלמא הדרא בה המינקת ואהא קאמר רב פפי שפיר ואתון לא תסברוה מהא דתניא כו׳ ואמר ר״נ הלכה כר״מ בגזירותיו וא״כ קשיא דר״נ אדר״נ דהא ר״מ ודאי חייש וגזר דילמא הדרא בה דאל״כ אמאי קפסיק ותני הרי זו לא תנשא האיכא תקנתא אף לכתחילה שתתן בנה למינקת אע״כ דגזר דילמא הדרא בה וא״כ ע״כ הא דשרי ר״נ לדבי ר״ג היינו דוקא לר״ג דלא הדרא בה והשתא א״ש נמי הא דמסקינן והלכתא מת מותר גמלתו אסור והיינו לגמרי כר״מ דלא אשכחן לר״מ גופא דמדמה מינקת להבחנה אלא בנתנה בנה למניקה וגמלתו ודאי אשכחן לר״מ דגזר כדפרישית אבל במת הולד לא איירי ר״מ כלל כן נ״ל נכון בעזה״י ונתיישב׳ קושיית מהרש״א ז״ל גם מה שהקשו הפוסקים החולקים על שיטת התוספות ודוק היטב ועיין בסמוך:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר להו [להם] רב פפי לרב פפא ורב הונא בנו של רב יהושע: ואתון לא תסברוה [ואתם אינכם סבורים כך] לאסור, ומנין — מהא דתניא [מזו ששנינו בברייתא]: הרי שהיתה האשה רדופה (רגילה ונוהגת) לילך לבית אביה ושהתה שם זמן מרובה, או שהיה לה כעס בבית בעלה ולא היתה עמו, או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין, או שהלך בעלה למדינת הים, או שהיה בעלה זקן, או חולה, או שהיתה היא עקרה או זקנה או איילונית או קטנה, וכן המפלת אחר מיתת בעלה, ושאינה ראויה לילד מאיזה טעם אחר — אף על פי שבכל אלה אין לחשוש שהן מעוברות — כולן צריכות להמתין לפחות שלשה חדשים, שאמרו חכמים שלא תינשא אשה אלא אחר שלושה חדשים למות בעלה, כדי שלא יווצר ספק בן מי הוא הילד הנולד לה, וגזרו שלא לחלק בין אשה ואשה, אלו דברי ר׳ מאיר.
Rav Pappi said to Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua: And do you not maintain that such a marriage is prohibited from that which is taught in a baraita: If a woman frequently went to her father’s house and had been there for a long time; or she had been angry with her husband and separated from him while still in his house; or her husband had been incarcerated in prison; or her husband had gone overseas; or her husband had been old or ill; or if she was a barren woman, or elderly, or a sexually underdeveloped woman, or a minor girl; or if she had miscarried after the death of her husband; or if she was unfit to give birth for any other reason, although in any of these cases there is no concern that she might be pregnant, they must all wait at least three months. The Sages said that a woman must wait for three months between marriages, so there would be no doubt as to who is the father of any child she may give birth to, and they did not distinguish between different women with regard to this decree. This is the statement of Rabbi Meir.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מיגשריטב״אפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר לֵיאָרֵס וְלִינָּשֵׂא מִיָּד וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר בִּגְזֵירוֹתָיו.

However, Rabbi Yosei permits all the aforementioned women to be betrothed and to marry immediately, since there is no concern that they may be pregnant. And Rav Naḥman said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir with regard to all of his decrees. In every place where Rabbi Meir was stringent so as to avoid possibility of error, the halakha is in accordance with his opinion. Consequently, this ruling should apply also to a nursing mother who wishes to remarry; the restriction should apply equally to a woman who had given her child to a wet nurse, or who had weaned him, or whose child had died.
רי״ףרש״יר״י מיגשתוספותבית הבחירה למאיריפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגזירותיו – בכל מקום שהוא מחמיר מדרבנן אלמא אע״ג דאין כאן להבחין בין זרעו של ראשון לשל שני דהא לא מיעברא לא פלוג רבנן בתקנת גזירות שלהם בין אשה לאשה וגזרו סתם שתמתין כל אשה שלשה חדשים והכי נמי לא פלוג רבנן במינקת שמת בעלה בין שהיא מניקתו בין שאינה מניקתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר ר״נ אמר שמואל הלכה כר״מ בגזירותיו – אין לפרש דגזרינן מת אטו לא מת ונתנה בנה להניק אטו לא נתנה וגמלתו אטו לא גמלתו דא״כ היכי שרא ר״נ לבי ריש גלותא אלא י״ל דגזרינן במת שמא תהרגנו ונתנה בנה להניק שמא תחזור בה וגמלתו אטו שמא תגמלנו ועדיין הוא צריך לינק.
מי שנתנו לה בן להניק בשכר הרי זו לא תניק עמו לא בנה ולא בן חברתה ואם פסקה לה אמו של ולד קימעא בכדי שאין בו מזון לספוק הנקה חייבת היא לאכל הרבה בכל ספוק הנקה ופורעתו משכרה שמתוך ששכרה יפה לה היא מחלה במיעוט המזונות ומסתמא מקבלת עליה לאכל בכדי ספוק ותזהר שלא תאכל דברים הרעים לחלב הן מן הדברים שעוכרין את החלב הן מן הדברים שמפסיקין אותו גדולי המחברים נראה שפירשו בפסקה קימעא שהיא חוזרת לדין מניקה את בנה ופירוש קימעא בראוי לה בצמצום ומכאן כתבו שאם פסקו לה מזונות הראויים לה והיא מתאוה לאכול יותר מצד חולי התאוה אוכלת משלה כל מה שתרצה ואין הבעל מעכב לומר שאם תאכל יותר מדאי או מאכל רע ימות הולד שצער גופה קודם ואין הדברים נראין שכל שפסקו לה כראוי אין זה לשון קימעא ועוד היאך לא יעכבנה במאכלים הרעים:
קונטרס אחרון
בהא דמדמה הש״ס ענין איסור מניקה לאיסור הבחנה כתבתי פי׳ מחודש וענין מספיק ומתוך כך כתבתי דנראה עיקר שיטת התוס׳ דהא דאסרינן בנתנתו למניקה היינו שמא תחזור בה וגמלתו אטו שמא תגמלנו והטעם בכל זה דאל״כ לא הועילו חכמים בתקנתן ולפ״ז מה״ט גופא יש לאסור אף בלא התחילה להניק כלל לאחר מיתת בעלה דשייך נמי הך גזירה גופא ומכ״ש לפי מה שהעליתי ג״כ דדברי ר״ת ז״ל עיקר במה שאוסר בגרושה דלאו במשעבדא להניק תליא מילתא וכמ״ש בביאור פירוש דברי ר״ת ז״ל ובאמת שכן מבואר להדיא בספרי שאלות ותשובות וביותר בתשובת הגאון מוהר״ר צבי אשכנזי זצ״ל שהחמיר מאד בדין זה בנתנה בנה למניקה לאחר מיתת בעלה אע״פ שלא התחילה להניק כלל ע״ש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד בכל המקרים הללו, משום שאין לחשוש בהם להריון. ואמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כר׳ מאיר בגזירותיו, שבכל מקום שגזר ר׳ מאיר להחמיר כדי שלא יבואו לידי טעות — הלכה כמותו. ואף כאן במינקת יש לומר שלא חילקו חכמים בין מקרה למקרה, ולא תינשא בכל אופן שהוא.
However, Rabbi Yosei permits all the aforementioned women to be betrothed and to marry immediately, since there is no concern that they may be pregnant. And Rav Naḥman said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir with regard to all of his decrees. In every place where Rabbi Meir was stringent so as to avoid possibility of error, the halakha is in accordance with his opinion. Consequently, this ruling should apply also to a nursing mother who wishes to remarry; the restriction should apply equally to a woman who had given her child to a wet nurse, or who had weaned him, or whose child had died.
רי״ףרש״יר״י מיגשתוספותבית הבחירה למאיריפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמְרִי לֵיהּ לָאו אַדַּעְתִּין וְהִלְכְתָא ומֵת מוּתָּר גְּמָלַתּוּ אָסוּר מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר אֲפִילּוּ מֵת נָמֵי אָסוּר דִּלְמָא קָטְלָה לֵיהּ וְאָזְלָא וּמִינַּסְבָא הֲוָה עוֹבָדָא וַחֲנַקְתֵּיהּ זוְלָא הִיא הָהִיא שׁוֹטָה הֲוַאי דְּלָא עָבְדִי נְשֵׁי דְּחָנְקָן בְּנַיְיהוּ.:

They answered him: The matter was not in our mind, meaning that we had forgotten this principle. Nevertheless, the Gemara concludes: The halakha is that if a nursing mother’s child died, the mother is permitted to marry immediately, but if she had weaned him, she is prohibited from marrying, lest she forcibly wean him prematurely. Mar bar Rav Ashi said: Even if the child died, she is also prohibited from marrying, because if it were permitted when the child dies, there would be concern that she might kill him and then go and get married. It is related that there was an incident where a woman strangled her child for this reason. The Gemara concludes that that is not so, i.e., this incident does not affect the halakha. That woman was insane, and since women do not ordinarily strangle their children, one need not be concerned about this happening.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מיגשתוספותרשב״אפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמלתו אסור – שגמלתו מחמת שרוצה לינשא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והלכתא מת מותר גמלתו אסור – רבינו שמשון הזקן אומר דגרושה מותרת לינשא דלא משעבדא להניק כדתניא לעיל (דף נט:) נתגרשה אינו כופה משום דלא משעבדא לי׳ ור״ת אומר דאסורה לינשא דתניא בפ׳ החולץ (יבמות מב. ושם) מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא ישא וקא פסיק ותני לא שנא נתאלמנה ולא שנא נתגרשה ועוד דמפרש טעמא התם דסתם מעוברת למניקה קיימא דמשמע דהיינו טעמא דמניקה היינו טעמא דמעוברת ולמאי דהוה מפרש מעיקרא טעמא דמעוברת שייך בגרושה כמו באלמנה אע״ג דהדר בי׳ מההוא טעמא מגופא דמילתא לא הדר ביה דמיירי אפי׳ בגרושה ועוד דאלמנה נמי לא משעבדא מכי תבעה כתובתה או רוצה לינשא.
והלכתא מת מותר גמלתו אסור. וכן נמי דבי ריש גלותא ודומיהן דמיסתפו אינשי למהדר בהו, אם נתנה למניקה שרי, דהא רב נחמן שרא להו לבי ריש גלותא משום דמיסתפו אינשי מינייהו למהדר בהו. ואף על גב דתניא הרי שהיתה רדופה ללכת לבית אביה וכו׳ דגזרינן הני אטו הני, הכא שאני דכשמת הרי מת והרי קברו מוכיח עליו, ונתנה בנה למניקה מניקתו מוכחת עליו ולא אתי למישרי בעלמא.
קונטרס אחרון
אמנם לפי מה שנשתרבב הדבר בעו״ה ונעשה כהיתר ע״י קלי ההוראה שהתירו מורים לכתחלה ליתן למניקת מיד לאחר שילדה ולא התחילה להניק עד שכמעט בטלה תקנת חכמים ולא הועילו בתקנתן וכבר נעשה מעשה בימינו שעשינו פומבי לדבר בהסכמות גדולי דורינו לאסור אף בדיעבד לאחר שניסת ע״י כך ולנדות הבעל עד שיוציאה בגט וישאנה לאחר כ״ד חודש ויש שחשו לדברינו והפתאים עברו ונענשו במיתה ועוני. אמנם פעם א׳ בא לידי באשה שכבר התיר לה חכם ליתן בנה למינקת ולא התחילה להניק וע״י הוראה זו נשתדכה לאיש וקבעו זמן הנשואין לאחר ג׳ חדשים לאחר מיתת בעלה וכשהרגישו אח״כ שיש איסור בדבר חזר בו המשדך ולא רצה להמתין כל כך וכדי שלא להפריד בין הדבקים בקושי התרתי לו לישא אחר ט״ו חודש כעובדא דמר עוקבא ורב חנינא ועולא ורב יוסף דכדאי הן לסמוך בשעת הדחק כי האי דנהי דאיפסקא הלכתא דצריכה להמתין כ״ד חודש איכא למימר דהיינו באשה שמניקה באמת ואסורה לגמלו תוך הזמן כלל דאע״ג דמדהתיר ר׳ חנינא לישא לכתחילה אלמא דליכא סכנת הולד לאחר ט״ו חודש אפ״ה חיישינן למיעוט ולדות שצריכין לינק כ״ד חודש ומה״ט גופא כל שכן דאסורה ליתן למינקת לאחר ט״ו חודש דא״כ לא הועילו חכמים בתקנתן דכל אשה תעשה כן ועוד דמכיון שמכירה לא שייך הא מילתא כלל משא״כ בנדון כי האי שכבר נעשה מעשה ע״י הוראה בטעות שנתנו למינקת ופסק חלבה וא״א לה להניק עוד מעתה אלא דאנן אסרינן למיעבד הכי לכתחלה דאל״כ כל אשה תתן למינקת וא״כ אפשר שתחזור בה המינקת ואתי לידי סכנה ובנדון דידן לא שייך לומר כן חדא דמאן יימר דמשום ריוח פורתא כי האי תעבור על דברי חכמים ותתן למניקת לכתחילה ועוד דאף אם תתן למינקת אפ״ה חששא רחוקה היא לומר שתחזור בה המניקת לאחר ט״ו חודש וכיון שאף אם תחזור בה לא אתי לידי סכנת הולד כדפרישית מש״ה יש להקל בשעת הדחק. ועם כל זה היה לבי נוקפי עד שהוגד לי שכיוצא בזה התיר גדול אחד מגדולים בשעת הדחק לאחר ט״ו חודש כיון שהולד היה כבר אצל המינקת ופסק חלב האם וא״כ עיקר איסורא בכה״ג אינו אלא משום קנסא וא״כ סגיא בקנסא כי האי לאחר ט״ו חודש ונתתי שמחה בלבי שכוונתי לדעת הגדולים בעזה״י ודוקא היכא דאיכא טעמים אחרים להתיר יש לצרף סברא זו:
שם הרי שהיתה רדופה כו׳ או שהיתה עקרה וזקנה או איילונית וקטנה כו׳. לכאורה מההיא ברייתא גופא נמי יש לדקדק דר״מ אוסר במניקה שנתנה בנה למינקת או גמלתו דאל״כ תיקשי אהא דר״מ קחשיב כל הנך פרטי ואמאי לא אשמעינן נמי דאפי׳ היכא שהיתה מעוברת וילדה אחר מיתת בעלה מיד דלא שייך כלל חששא דהבחנה אפ״ה אסורה להינשא עד ג׳ חדשים אפילו היכא דליכא איסורא דמינקת חברו כגון שנתנה למינקת או שמת הולד ובהאי ודאי הוי רבותא טפי דבכל הנך לא מינכרא מילתא וגזרינן האי אטו האי משא״כ בילדה אחר מיתת בעלה הכל יודעין דלא שייך טעמא דהבחנה ולא אתי לאחלופי באחרנייתא אלא ע״כ מדשייר ר׳ מאיר להאיך היינו משום דהא בלא״ה אסורה עד כ״ד חדש משום איסור מינקת דלא פלוג רבנן. ויותר יש לדקדק מדקתני המפלת לאחר מיתת בעלה משמע להדיא דבילדה ולד קיימא ומת אסורה בלא״ה משום מינקת חבירו. ואע״ג דהא מילתא סתרא למאי דפרישית בסמוך דר״מ מודה במת הולד דשרי לא נמנעתי לכותבו דמלאכת שמים היא ובתשובה הארכתי יותר ודו״ק:
שם ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כר״מ בגזירותיו. ולכאורה משמע דהא דר״נ אמר שמואל הלכה פסוקה היא דבכל מקום הלכה כר״מ בגזירותיו ומש״ה פסקו כן בכמה מקומות וקשיא לי בגווה הא אשכחן דר׳ יוחנן לית ליה האי כללא ובעירובין פ׳ מי שהוציאוהו דף מ״ו קפסיק רבי יוחנן בהאי דרדופה גופא כר׳ יוסי ונהי דביבמות פ׳ החולץ מסקינן דהדר ביה ר׳ יוחנן היינו משום דממתני׳ דכרמא הדר ביה אבל לא משום דהלכה כר״מ בגזירותיו ויש ליישב קצת דאדרבה ממאי דקאמר ר׳ יוחנן מעיקרא הלכה כר׳ יוסי בההיא דרדופה ואמאי איצטריך ר׳ יוחנן למיפסק הכי הא איהו גופא קאמר בפ׳ מי שהוציאוהו דכל היכא דפליגי ר״מ ור׳ יהודא הלכה כר״י כדמקשה הש״ס גופא בפ׳ מי שהוציאוהו אע״כ כדמסיק הש״ס התם דאיצטריך לאפוקי מהא דאמר ר״נ אמר שמואל הלכה כר״מ בגזירותיו וא״כ פשטא דסוגייא משמע דר״י גופא אית ליה נמי הא דהלכה כר״מ בגזירותיו. אם לא היכא דאיתמר בהדיא להיפך והיינו דאיצטריך לאשמעינן ברדופה גופיה אע״ג דר״נ אהא אמרה כנ״ל. ובזה יש ליישב לשון המרדכי בשמעתין ואין להאריך יותר:
בתוספות בד״ה והלכתא מת מותר כו׳ רבינו שמשון הזקן אומר דגרושה מותרת להינשא כו׳ עכ״ל. לכאורה משמע דהיינו באינו מכירה אבל כשהניקתו כבר והולד מכירה דכופין אותה להניק מפני הסכנה מודה רבינו שמשון דאסורה להינשא אלא שהפוסקים כתבו בשיטת רבינו שמשון דאפילו במכירה נמי מותרת כיון דלא מחייבא להניק מצד השעבוד אלא דהב״ד כופין אותה מפני הסכנה תו לא מתקרייא מינקת חברו ובאמת בלא״ה נ״ל דעיקר דברי רבינו שמשון לאו מהאי סברא לחוד אמרה אלא דלישנא דברייתא דלעיל משמע ליה הכי דקתני מניקה שמת בעלה ולא קתני סתמא לא ישא אדם מינקת חבירו אלמא דדוקא קאמר מת אבל נתגרשה שריא ורבינו שמשון לא בא אלא לפרש טעמא דמילתא לחלק בין אלמנה לגרושה ורבינו תם משמע ליה עיקר אידך ברייתא דהחולץ דקתני סתמא משמע ל״ש אלמנה ול״ש גרושה ולפ״ז ע״כ הא דקתני בברייתא דהכא מניקה שמת בעלה אפשר דמפרש לה ר״ת כדפרישית בסמוך לאשמעינן דאע״ג שאינה מניקה עכשיו כגון שנתנתו למינקת או שגמלתו אפ״ה אסור וכיון דאיצטריך למיתני בהאי לישנא משום האי רבותא נקיט לה במת בעלה דמיתה שכיח וגירושין לא שכיח ולא חששו להאריך כיון דבלא״ה כבר אשמעינן ר״מ גופא בברייתא דהחולץ דלא ישא מינקת חברו מדקתני סתמא משמע דל״ש אלמנה ול״ש גרושה ועוד אפשר דנקט ר׳ מאיר הכא מניקה שמת בעלה לאשמעי׳ שאם לא היתה מניקה בחיי בעלה כגון שגמלתו או נתנתו למינקת אפילו באלמנה מותרת כנ״ל לפי שיטת הסוברים דלרבינו שמשון לעולם מותרת אף במכירה ולר״ת לעולם אסורה אף באינו מכירה אלא דהר״ן ז״ל כתב דרבינו שמשון ז״ל לא התיר אלא באינו מכירה אבל במכירה מודה ע״ש ודו״ק:
בא״ד ועוד דמפרש טעמא כו׳ ולמאי דהוה מפרש מעיקרא כו׳ עס״ה. מעודי נתקשו לי דברי ר״ת בזה דראיה זו איני מכיר דהא בכמה מקומות לאין מספר אשכחן בכולה שקלא וטריא דתלמודא שנשתנה הדין לפי הטעמים ולפי האוקימתות דגמרא ולא דייקינן בכה״ג ולכן רבים חולקים על ר״ת ז״ל בזה עיין בס׳ אמונת שמואל סי׳ ג׳ דף י״ד בשם רבי שמחה מלוצאטי. אמנם לענ״ד דברי ר״ת ז״ל בזה ברורים דלאו ממעוברת דייק למילתיה אלא ממניקה גופא דייק לה דכיון דלמאי דס״ד מעיקרא דטעמא דמעוברת משום דחסא וע״כ ל״ש אלמנה ל״ש גרושה א״כ מסתמא במינקת חברו נמי ל״ש אלמנה ל״ש גרושה דהא בחדא בבא וחדא לישנא נקיט לה א״כ מסתמא הוי סובר דבגרושה נמי אע״ג דלא משעבדא להניק אפ״ה אסורה ומהטעם שכתב הרא״ש ז״ל בפ׳ החולץ בשיטת ר״ת דנהי דלא משעבדה אפ״ה רוב גרושות נמי מניקות בניהם ועשו חכמים תקנה שלא יפרשו מלהניק או ימהרו לגמלן כדי למהר התירן להינשא ומש״ה אסורות להינשא וכיון דע״כ סברת המקשה היה כך א״כ להתרצן נמי דקאמר טעמא דמעוברת למניקה קיימי אע״ג דמצ״ל דהדר ביה מהאי סברא דבשניהם לא אסרו בגרושה כ״א באלמנה כדמשמע מבריי׳ דהכא כדפרישית ע״ז מסיק ר״ת דנהי דהדר ביה מטעמא דמעוברת אפ״ה מעיקר הדין והטעם לא הדר ביה דשייך לאסור אף בגרושה אע״ג דלא משעבדא כן נראה לי. אע״ג דבלשון התוספות כאן נראה דוחק לפרש כן מ״מ המעיין בלשון התוספות פ׳ החולץ יראה שר״ת נתכוון לראייה זו כן נ״ל ועיין בלשון מהרש״א ז״ל שכתב דטעמא דר״ת בגרושה דגזר גרושה אטו לא נתגרשה או אטו מכירה וא״כ דבריו סותרין למה שכתבו התוספות בדיבור הקודם דלא שייך למיגזר הכי ואישתמיטתיה למהרש״א ז״ל לשון הרא״ש ז״ל בפרק החולץ כמו שהבאתי דבריו בטעמא דר״ת:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרי ליה [אמרו לו]: לאו אדעתין [לא היה הדבר בדעתנו], כלומר, שכחנו דבר זה. והלכתא [והלכה] לסיכום הדברים: אם מת הילד — מותר לאשה להינשא מיד, ואם גמלתו (מהנקה) — אסור, שיש לחשוש שמא תגמלנו בעל כרחו לפני זמנו. מר בר רב אשי אמר: אפילו מת נמי [גם כן] אסור. שאם תתיר במקרה שמת התינוק יש לחשוש דלמא קטלה ליה ואזלא ומינסבא [שמא תהרוג אותו לשם כך ותלך ותתחתן]. ומספרים: אכן הוה עובדא וחנקתיה [היה מעשה וחנקה אותו] את הילד לשם כך. ומסכמים להלכה: ולא היא, אין ללמוד מכאן, כי האישה ההיא שוטה הואי [היתה], דלא עבדי נשי דחנקן בנייהו [שאין נשים עשויות לחנוק את בניהן], ואין לחשוש לכך.
They answered him: The matter was not in our mind, meaning that we had forgotten this principle. Nevertheless, the Gemara concludes: The halakha is that if a nursing mother’s child died, the mother is permitted to marry immediately, but if she had weaned him, she is prohibited from marrying, lest she forcibly wean him prematurely. Mar bar Rav Ashi said: Even if the child died, she is also prohibited from marrying, because if it were permitted when the child dies, there would be concern that she might kill him and then go and get married. It is related that there was an incident where a woman strangled her child for this reason. The Gemara concludes that that is not so, i.e., this incident does not affect the halakha. That woman was insane, and since women do not ordinarily strangle their children, one need not be concerned about this happening.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מיגשתוספותרשב״אפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תָּנוּ רַבָּנַן חהֲרֵי שֶׁנָּתְנוּ לָהּ בֵּן לְהָנִיק הֲרֵי זוֹ לֹא תָּנִיק עִמּוֹ לֹא בְּנָהּ וְלֹא בֶּן חֲבֶרְתָּהּ טפָּסְקָה קִימְעָא אוֹכֶלֶת הַרְבֵּה ילֹא תֹּאכַל עִמּוֹ דְּבָרִים הָרָעִים לְחָלָב.

§ The Sages taught: If someone gave a child to a wet nurse, and she agreed to nurse him for payment, she may not nurse her own child or another woman’s child together with him, in order that she not take away milk from the child she is being paid to nurse. Even if she fixed a small allowance for food with the payment for nursing, she must nevertheless eat large quantities so that she will have enough milk. And she may not eat together with him, i.e., while she is nursing the child, things that are bad for her milk.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מיגשראב״ןר״י מלונילפסקי רי״דבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פסקה קימעא – פסקו ליתן לה מזונות מועטים.
אוכלת הרבה – משלה כדי שיהיה לה חלב הרבה ולא תמיתנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרי שנתנו לה בן להניק לא תניק עמו לא בנה ולא בן אחר.
ואם הכניסה לו ד׳ שפחות, או שראויה להכניס שהיא עשירה או שמצאתהא לו, אינה עושה לו אלא מזיגת הכוס והצעת המיטה והרחצת פניו ידיו ורגליו. וכופה לעשות בצמר אפילו הכניסה לו מאה שפחות.
כל דבר שיש לו ריח אין משהין בפני שמש עד שיגמור בעל הבית סעוד׳ אלא מאכילין אותו מיד מפני שמזיק לו.
א. כנ׳ שמצאתן.
הרי שנתנו לה בן להניק. כלומ׳, בשכר. לא תניק עמו לא בנה ולא בן חברתה. מקשי׳ בגמ׳, השתא בנה אמרת לא, בן חברתה מיבעיא, ומשני, אין, איצטריך למיתני תרויהו, דאי תנא את בנה, משום הכי אסור דילמא איידי דרחמא ליה טפי, יהיב ליה יותר מדאי ולא יפסיק מה שנשאר למי ששכרתה, אבל בן של חברתה, דלא רחמא ליה טפי מהאי, אימ׳ דשרי, דאי לאו דהוה ליה רבוי של חלב לא הוה יהבה ליה, קמ״ל דאפי׳ בן חברתה אסור כדי שלא תצמצם לזה התינוק ששכרה בהנקתה.
פסקה קימעא. כלו׳, פסקה המניקה עם אם התינוק מזונות מועטין. אוכלת הרבה. מפר׳ בגמ׳ אוכלת משל עצמה, כדי שימצא התינוק מה לינק, דכיון דנתרצתה בכך, מוטלין עליה מזונות התינוק ונסתלק האב משעבוד מזונותיו, ונכנסה היא במקומו.
ת״ר הרי שנתנו לה בן להניק ה״ז לא תניק עמו לא בנה ולא בן חברתה. פסקה קמעא אוכלת הרבה ולא תאכל דברים הרעים לחלב. אוכלת הרבה מהיכא משלה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: הרי שנתנו לה לאשה מינקת בן להניק בשכר — הרי זו לא תניק עמו לא את בנה, ולא את בן חברתה, שלא יתמעט החלב לתינוק שנשכרה להניקו. פסקה קימעא, אם הסכימה לקבל בשכר הנקה מזונות מעטים — אוכלת הרבה כדי שיהיה לה מספיק חלב, ולא תאכל עמו, כלומר, בזמן שהיא מניקה אותו, דברים הרעים והמזיקים לחלב.
§ The Sages taught: If someone gave a child to a wet nurse, and she agreed to nurse him for payment, she may not nurse her own child or another woman’s child together with him, in order that she not take away milk from the child she is being paid to nurse. Even if she fixed a small allowance for food with the payment for nursing, she must nevertheless eat large quantities so that she will have enough milk. And she may not eat together with him, i.e., while she is nursing the child, things that are bad for her milk.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מיגשראב״ןר״י מלונילפסקי רי״דבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הַשְׁתָּא בְּנָהּ אָמְרַתְּ לָא בֶּן חֲבֶרְתָּהּ מִיבַּעְיָא מַהוּ דְּתֵימָא בְּנָהּ הוּא דחייס עִילָּוֵיהּ מַמְצְיָא לֵיהּ טְפֵי אֲבָל בֶּן חֲבֶרְתָּהּ אִי לָאו דַּהֲוָה לַהּ מוֹתָר לָא הֲוָה מַמְצְיָא לֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara asks about this baraita: Now that you said that she may not nurse her own child together with her client’s child, is it necessary to say that she cannot nurse another woman’s child? The Gemara answers: Lest you say that the prohibition is limited to her child, as there is a concern that since she favors him, she will feed him more milk than the other child, but with regard to another woman’s child, if she did not have surplus milk she would not feed him, and therefore it should be permitted, the baraita therefore teaches us not to distinguish between the cases.
רי״ףר״י מיגשבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומבררים את פרטי ברייתא זו: השתא [עכשיו], הרי, שתניק את בנה עם הילד אמרת שלא, בן חברתה מיבעיא [נצרכה לומר] שאין מניקה אותו כשנשכרה להניק?! ומסבירים: מהו דתימא [שתאמר]: בנה הוא דחייס עילויה היא חסה עליו] ולכן ממציא ליה טפי [מוציאה לו יותר] חלב מהשני. לכן לא תניק בנה אתו, אבל בן חברתה, אי לאו דהוה [אם לא שהיה] לה מותר [חלב מיותר] לא הוה ממציא ליה [היתה מוציאה לו יותר], ולפיכך אולי מותר לה להניקו, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין לחלק בדבר.
The Gemara asks about this baraita: Now that you said that she may not nurse her own child together with her client’s child, is it necessary to say that she cannot nurse another woman’s child? The Gemara answers: Lest you say that the prohibition is limited to her child, as there is a concern that since she favors him, she will feed him more milk than the other child, but with regard to another woman’s child, if she did not have surplus milk she would not feed him, and therefore it should be permitted, the baraita therefore teaches us not to distinguish between the cases.
רי״ףר״י מיגשבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) פָּסְקָה קִימְעָא אוֹכֶלֶת הַרְבֵּה מֵהֵיכָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת כמִשֶּׁלָּהּ.

The baraita said that even if she fixed a small allowance for food, she must eat large quantities. The Gemara asks: From where should she get this food if the allowance cannot cover it? Rav Sheshet said: From her own funds. Because she accepted an obligation to nurse the child, she must take the necessary steps to fulfill her obligation.
עין משפט נר מצוהרי״ףר״י מיגשבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרנו שפסקה קימעא, כלומר, שפסקו לה מזונות בשכר ההנקה — אוכלת הרבה. ושואלים: מהיכא [מהיכן] משל מי? אמר רב ששת: משלה. שהרי התחייבה להניק אותו, והיא צריכה לדאוג לכך.
The baraita said that even if she fixed a small allowance for food, she must eat large quantities. The Gemara asks: From where should she get this food if the allowance cannot cover it? Rav Sheshet said: From her own funds. Because she accepted an obligation to nurse the child, she must take the necessary steps to fulfill her obligation.
עין משפט נר מצוהרי״ףר״י מיגשבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לֹא תֹּאכַל עִמּוֹ דְּבָרִים הָרָעִים מַאי נִינְהוּ א״ראָמַר רַב כָּהֲנָא כְּגוֹן כְּשׁוּת וַחֲזִיז וְדָגִים קְטַנִּים וַאֲדָמָה אַבָּיֵי אָמַר אֲפִילּוּ קָרָא וַחֲבוּשָׁא רַב פָּפָּא אָמַר אֲפִילּוּ קֹרָא וְכוּפְרָא רַב אָשֵׁי אָמַר אפי׳אֲפִילּוּ כַּמְכָּא וְהַרְסָנָא מִינַּיְיהוּ פָּסְקִי חֲלָבָא מִינַּיְיהוּ עָכְרִי חֲלָבָא.:

The baraita said: She may not eat together with him things that are bad for her milk. The Gemara asks: What are these foods that are detrimental for milk? Rav Kahana said: For example, hops; and young, green grain sprouts; small fish; and soil. Abaye said: Even pumpkin and quince. Rav Pappa said: Even pumpkin and palm branches with small, unripe dates. Rav Ashi said: Even kutaḥ [kamka] and small fried fish. All these items are bad, as some cause milk to dry up and some cause milk to spoil.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מיגשר״י מלונילבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חזין
חזיןא(תענית ה.) שור כשהוא זורע הולך ובוכה ובחזירתו אוכל חזין מן התלם (א״ב בנוסחאות דידן כתוב חזיז) (כתובות ס:) דברים הרעים לחלב כגון מאי א״ר כהנא כשות וחזין דגים קטנים ואדמה (בבא קמא נח:) אכלה חזין רבי יוסי הגלילי אומר נדון במשוייר שבו: (בבא קמא קיט:) כשות וחזין אין בהן משום גזל. באתרא דקפדי יש בהן משום גזל. (עירובין כח) כשות וחזין מערבין בהן ומברכין עליהן בורא פרי האדמה פי׳ חזין דדברא דזרעי ליה אדעת׳ שערי דלא גמר פירי שהכל ודגגוניתא דזרעי לי׳ אדעתא דחזין וסוא גמר פירי בורא פרי האדמה:
א. [גראז.]
כשות – הומלו״ן.
חזיז – עשבים של זרע תבואה.
חבושא – קורציי״ה.
קורא – רך הגדל בדקל מה שנוסף על הענף בשנה זו.
כופרא – תמרים בקטנותן.
כמכא – כותח.
והרסנא – דגים מטוגנין בקמח וציר ושומן שלהן.
מינייהו פסקי חלבא – יש בדברים הללו שפוסקין חלב האשה ויש בהן שאין מפסיקין אלא עוכרין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חזיז. שחת. כלומ׳, כל פרי שלא נגמר מזיק לחלב. אדמה. כמשמעה, שיש בני אדם שאוכלין העפר הלבן, ומוצאין בו טעם כאדם שאוכל פולין ועדשים. קרא. דלעת. חבושין. קודויינש בלע׳. קורא. מה שנמצא רך בענפי הדקל, כמין לולבי גפנים. כופרא. תמרים שלא נתבשלו כל צרכם, אע״פ שדרך רוב העולם אוכלין אותן. שימכי. אישקלויינש בלע׳. כמכא. כותח. הרסנא. ציר של דגים קטנים. מינייהו פסקי חלבא. כלו׳, יש בדברים הללו שפוסקין חלב האשה, שאין לה רבוי חלב כדמעיקרא, ויש בהן שאין מפסיק כלל, אלא עוכר החלב ומעבה אותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנינו שם: לא תאכל עמו דברים הרעים. ושואלים: מאי נינהו [מה הם] הדברים הרעים לחלב? אמר רב כהנא: כגון כשות וחזיז (נבטי תבואה) ודגים קטנים, ואדמה. אביי אמר: אפילו קרא וחבושא [דלעת וחבוש]. רב פפא אמר: אפילו קרא וכופרא [דלעת וענפי דקל]. רב אשי אמר: אפילו כמכא והרסנא [כותח ודגים קטנים], כי מכל אלה מינייהו פסקי חלבא, מינייהו עכרי חלבא [מהם המפסיקים את החלב, מהם העוכרים את החלב].
The baraita said: She may not eat together with him things that are bad for her milk. The Gemara asks: What are these foods that are detrimental for milk? Rav Kahana said: For example, hops; and young, green grain sprouts; small fish; and soil. Abaye said: Even pumpkin and quince. Rav Pappa said: Even pumpkin and palm branches with small, unripe dates. Rav Ashi said: Even kutaḥ [kamka] and small fried fish. All these items are bad, as some cause milk to dry up and some cause milk to spoil.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מיגשר״י מלונילבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) דִּמְשַׁמְּשָׁא בֵּי רִיחְיָא הָווּ לַהּ בְּנֵי נִכְפֵּי דִּמְשַׁמְּשָׁא עַל אַרְעָא הָווּ לַהּ בְּנֵי שְׁמוּטֵי דְּדָרְכָא עַל רְמָא דַּחֲמָרָא הָווּ לַהּ בְּנֵי גִּירְדָּנֵי דְּאָכְלָה חַרְדְּלָא הָווּ לַהּ בְּנֵי זַלְזְלָנֵי דְּאָכְלָה תַּחְלֵי הָווּ לַהּ בְּנֵי דּוּלְפָנֵי דְּאָכְלָה מוֹנִינֵי הָווּ לַהּ בְּנֵי מְצִיצֵי עֵינָא דְּאָכְלָה גַּרְגּוּשְׁתָּא הָווּ לַהּ בְּנֵי מְכוֹעָרֵי דְּשָׁתְיָא שִׁיכְרָא הָווּ לַהּ בְּנֵי אוּכָּמֵי דְּאָכְלָה בִּישְׂרָא וְשָׁתְיָא חַמְרָא הָווּ לַהּ בְּנֵי

The Gemara cites other possible consequences of a mother’s behavior that could affect her children: A woman who engages in intercourse in a mill will have epileptic children; one who engages in intercourse on the ground will have long-necked children; one who steps on a donkey’s dung when pregnant will have bald children; one who eats mustard during pregnancy will have gluttonous children; one who eats garden cress [taḥlei] will have tearful children; one who eats fish brine [moninei] will have children with blinking eyes; one who eats soil will have ugly children; one who drinks intoxicating liquor will have black children; one who eats meat and drinks wine during pregnancy will have children who are
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מיגשראב״ןמהרש״ל חכמת שלמהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גרגרן
גרגרןא(כתובות ס:) דדרכא על דמא דחמרא הוו לה בני גרגרני (גטין פט) אכלם בשוק גירגרה בשוק. (נדה עב.) בית הלל אומרים הרי זה גרגרן. (ובצלוחית פרק ט׳ בפרה) רבי יהושע אומר כששתה או גירגר כשר פי׳ שפכם בגרונו ולא שתה בשפתיו מן הכלי פי׳ אחר אם שפך המים בקנה ולא הגיע בפיהו כשר (פסחים פג) השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן. כי הייתי זוללה תרגום גרגרניתא:
ערך גרדן
גרדןב(עבודה זרה כו.) היינו דאמרי אנשי גרדנא דלטיא שתא בצורא משניה. ס״א גירדינא דלא טייזן פי׳ שאינו עניו. (כתובות ס:) דדרכה על דמא דחמרא הוו ליה בני גירדני. ס״א גרגרני פי׳ גירדן אדם שנמרט שער ראשו ויש מפרשים בעל גרב:
ערך כער
כערג(כתובות ס:) דאכלו גרגושתא היו ליה בני מכוערי תרגום ושמתיך ברואי ואשוינן מכרערא עיין ערך כאר:
ערך מץ
מץדלמצות מדותי כבר פי׳ בערך חב (שבת קלג). מולין ופורעין ומוצצין (כתובות ס:) בני מציצי עיינא פי׳ קטני עיני (פרה פרק ט). כל העופות פוסלין חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת. (בריש מקואות) למעלה מהן מי תמציות שלא פסקו מפורש בתוספתא אלו הן מי תמציות כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין כלומר שיתמצו המים ומבצבצים ומבעבעים כדאמרינן לענין טריפות אי מבצבצה טריפה:
ערך שמט
שמטה(כתובות ס:) דמשמשא על ארעא הוו לה בני שמוטי פי׳ ארוכים ודקים. (בכורות מג) באריכא שמיטא סניא פי׳ ארוך ודק השנאוי לראות:
ערך אשל
אשלולא צריכא דבניסן מרחקי מההיא דוכתא חד אשלא וביומי תשרי תרי אשלי (בבא מציעא עט:) בגמר׳ דהבריקה אי נמי לאשלא יתירא (סוכה כג.) בגמר׳ דהעושה סוכתו בראש האילן דמתיחא באשלי מלעיל. (גיטין סט) אשלא דפוריא עמיקא (כתובות ס׳) ר׳ פפא אמר הני שקי דאורדי׳ ואשלי דקימחוניא אשה גובה פרנסתה מהן. (כתובות פה) בגמר׳ הניח פירות תלושין. פי׳ אשלא חבל שעושין מפשתן או קנבוס ויש שעושין חבלים מן חריות של דקל ומושכין בהן את הספינה (א״ב: תרגום ובחבל תשקיע (איוב מ) ובאשלא תקדח):
ערך גנח
גנחז(ברכות נט.) גנח גוהא. (ראש השנה לג:) וכתיב בה באימיה דסיסרא בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא מר סבר אימיה דסיסרא גנוחי גנח ומר סבר ילולי יליל. (כתובות ס) תניא רבי מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת. (בבא קמא פ) מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו ושאלו הרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב עז רותח משחרית לשחרית. (בראשית רבה לג) ישאר אך נח אך מיעוט אף הוא גונח דם מן הצנה פירוש מוציא קול כעין שועל ומשליך דם:
ערך גרגשתא
גרגשתאח(שבת קיג:) ההוא גברא דאכל גרגשתא ואכל תחלי וקדחי ליה לליביה ומית. (בבא מציעא מ.) איכא דאמרי משום גרגשתא האי מיצא והאי נא מיצא פי׳ עפר נקי שאין בו תערובת ועושין ממנו כלי חרש יש עפר שמוצץ ויש עפר שאינו מוצץ. (עבודה זרה לח) ומייתי חצבי חדתי חיורי ומלן להו מיא ותרן בהו גרגשתא. (יבמות קז) אכלה גרגשתא ורקקה ולא כלום הוא. (כתובות ס) דאכלה גרגשתא הוו לה בני מכוערי. במעבה האדמה תרגום בעובי גרגשתא:
ערך גרד
גרדט(ברכות לה:) והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרדיה ללבי׳ כדאשכחן (פסחים קז: שבת קח:) א״ר חסדא אנא בעניותא לא אכלי ירקא משום דגריד בעתירורא אמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. פי׳ דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול. (שבת נ:) האי תנא אליבא דרבי יהוד׳ סבר דגריד. (שבת ע״ה) המגרד ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך. (שבת פא.) זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר. (שבת קט) ליתא גרדא דאסינתא דגריד מעילאי לתתאי פי׳ קליפה של סנה דאיגריד מעילאי לתראי שיקליפנו ממטה למעלה דלמא נפקי התולעים כעין הגרידה ויצאו דרך פיו (פסחים קיא) האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא פי׳ הנפנה על הקליפה שנקלף מן הדקל פלגא כאב חצי הראש (ובראש השנה כז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (בבא מציעא סט) אזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדיקלא. (בבא קמא צט. ובבבא מציעא קיב) אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דתרבנא פי׳ לתקן הסרבל בלעז פלו״קרי דליכא שבחא דליקני אומן לרכוכי שיהא רך ונוח דאגריה לבטישיה לדורכו ברגל כדי שיהא עב דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדיה ולרכוכיה. (שבת קלד) דלמא מידבקא גירדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה. (שבת קמז) סכין וממשמשין אבל לא מתעמלק ולא מתגרדין. (בבא בתרא מה) הרחיצו סכו גרדו הלבישו פי׳ גירוד זה חיכוך בכלי. כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדות בשבת בגוף של אדם. רשב״ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגרדא דכספא להתחכך בה. (עבודה זרה כה) לאסוקי גירדא דיבלא גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעלין. פי׳ לאסוקי לרפאות את המכה להעלות בשר למקומו גירדא דיבלא מה שגורדין מן בגד בלוי פי׳ אחר גורדות שגורדין מעשב שנקרא חצב בלישנא דרבנן גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעל מן מקום בשר. ספר אחר גירדא דאסנא מה שגורדין מן הסנה. (עבודה זרה לג) ת״ר נודות הגוים חדשים גרודין מותרין. (כתובות ע״ז) מאי אסותיה אמר אביי פילא ולונדא גירדא דאזגא גירדא דאשכפא. פירוש י״א קליפה של אגוז גירדא דאשכפא מה שאשכפין גורדין מן העורות (מנחות ל) הטועה בשם גורד מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על מקום הגרד. (חולין מג) ונגרדיה ונכסיה מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמ׳ גריד ליה ומכסי ליה (כתובות ס כריתות יב) דכותיה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסה מי אסיר הא תניא דם שעל גבי ככר גורדו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע פי׳ גורד הדם ומעבירו ואחר כך אוכל הככר. (פרק י״א בכלים) מן השוחלת מן הגורדת פי׳ ממה שנגרד מן הכלי כדכתיב ויקח לו חרש להתגרד בו (יבמות עט) רב חסדא אמר כקולמוס פסול כמרזב כשר מאי טעמא האי גריד והאי לא גריד פירוש עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה נחוץ אבל עשוי כמרזב שאין ראשו קצר לא גריד שכבת זרע מבית הרחם ואי משום גרידתא מידי דהוה האי דעשר כקולמוס אברזא דחביתא כשמוציאין אותה לחוץ אינה נוגעת בדופני הנקב הכא נמי אינו נוגע בדופני הרחם (ובפרק קמא דנזיר ד) בגמ׳ הריני כשמשון ודלמא גורדויי גרדי בהון והוא לא נגע בהון. פי׳ הים מבקע ראשם בראש הלחי ומושך ידו ואינו נוגע בהן:
ערך דלף
דלףי(יומא כח:) שברירי דשמשא קשי משמשא וסימן דילפא.(כתובות ס) הוו לה בני דולפני פי׳ בנים שעיניהן דולפות דמעות תמיד (בכורות מד.) דולפנות דמעות וטורדות פירוש דולפות דמע יותר מדמעות:
ערך זיו
זיוכ(סנהדרין לא:) זה בורר לדזיו ליה כבר בתיה שלם פי׳ לדזיו ליה כמשה רבינו דכתיב ביה כי קרן עור פניו וכתיב ביה בכל ביתי נאמן הוא וי״א כבר בתיה בן בתיה בת פרעה מפרי שגדלתו. ירמיה אתי העביר עלי את הדרך פי׳ שהעביר עלי דרך בני אדם וחבל בי והכה ופצע שהן דיני קנסות פי׳ אחר בערך דרך (כתובות ס) בני זיותני בני בעלי זיו והדר. (ראש השנה יא.) בחדש זיו ירח שבו נולדו זיותני עולם. (סוטה מט) משמת ישמעאל בן פאבי בעל זיו הכהונה. ואת הזוזים בהם תרגו׳ ירושלמי זיוותניא רבהון וכן בב״ר:
ערך זל
זלל(כתובות כו:) תנא קמא סבר כיון דאחתיניה לא מסקינן ליה חיישינן לזילותא דבי דינא, (ברכות סג.) דרש בר קפרא זלת קפוץ קני מינה פי׳ סחורה שהיא בזול קפוץ קנה מינה שסופה להתעלות. (גיטין יג) עבדא בהפקירא ניחא ליה זילא לי׳ שכיחא ליה פריצא ליה (כתובות ס) דאכלה חרדלא הוו לה בני זלזלני (א״ב תרגום טוב נקלה ועבד לו טב הוא זליל׳ הן קלותי הא איזדלדלית):
ערך חבש
חבשמ(שבת מה. ביצה כו:) ובן אתה מוצא באפרסקין ובחבושין. (כתובות ס) אביי אמר אפילו קרא וחבושא הן חבושין ובלעז קודנ״י:
ערך טף
טףנ(שבת סה:) דאמר רב מטרא במערבא סהדא רבא פרת שמא ירבו נוטפין על הזוחלין והוו להו מי גשמים פי׳ מש״ה אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוה ביומי ניסן ולא היה מניחן לטבול בפרת מפני שרוב מימיו בניסן מי מטר הן כדרב דאמר מטרא במערבא סהדא רבא פרת כלומר כיון שתראה שרבו מי פרת עדות שהוגשמה ארץ המערב וסבר אבוה דשמואל שמא ירבו מי גשמים דהן נוטפין מן הגנות ונעשו שאובים על מי פרת שהן זוחלין כדתנן (מקואות סג) הזוחלין במעיין והנוטפין במקוה. העיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שכשרין פי׳ זוחלין נובעין נוטפין מי גשמים אחזיק לנטפי לא אחזיק לשפכי פי׳ בערך שפך. (שבת ל:) כל תלמוד היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה אל תקרי שושנים אלא ששונים כלומר התלמידים שיושבין ללמוד צריכין להטיף ולהזיל אמרתו של רב באימה ובמרירות ואם יעבור שלא יעשה כן יכוה ויבער. (פסחים מ) א״ר פפא והוא דעביד טיף טיף דלהדי טיף טיף פירוש שאין ריוח בין דלף לדלף וכל זמן שמטפטף אינו מחמץ. (פסחים קיא) א״ר יוסף ג׳ מילי יהבן ארבונא לנהורא מאן דשתי טיף טיף ומאן דסריק רישיה יבש ודסיים מסאניה אדמתונה כרעיה. (עבודה זרה ל) א״ר חייא בר אשי אמר שמואל מי טיף אין בו משום גילוי א״ר פפא והוא דעביד טיף טיף דלהדי טיף טיף. (כתובות ס) בגמרא מניקה דאכלה מוניני הוו לה בני מטיפי עינא פי׳ נוטפי עינים. (בכורות מד) חוטמו נוטף מניין ת״ל או חרום:
ערך כף
כףס(ראש השנה כח.) שכפאו שד או שכפאוהו פרסיים (בכורות מד:) נכפה אפילו אחד לימים הרבה (יבמות סד) לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעין (כתובות ס) דמשמשי בי ריחיא הוו להו בני נכפי פי׳ שגעון שנופל לארץ:
ערך פרק
פרקעאימוראה כבר פירשה בערך אמר הא במותיב פרקי הא במקרי שמע (עירובין לז) פירוש שיושב וקובע פרק ומלמד תורה כך שנינו בא חכם מן מזרח עירובו למזרח שרוצה ללמוד ממנו במקרי שמע שאין ממנו הנאה שיש אצלן כמה כמותו שמקרין שמע אלא שהוא מבקש מהן ממון שיתנו לו ורגיל לבא אצלן ולתבוע ממון לכן בורח ממנו (ירושלמי) מאן דאמר במזרח באילן חכימיא מאן דאמר במערב ברגיל. מזבלין ומפרקין כבר פירש׳ בערך זבל פ״א משברין התלמין (עוקצין פרק ב) התחיל לפרק אוכל התחיל לפרק באגוזין פי׳ לפרק כמו לפרש האגוזין יש להם ב׳ קליפות זו על גבי זו וכשעושין אותם חמרים חמרים מפרקין מהן קליפה החיצונה (שבת קנו.) מהו לפרק אמר ליה מותר פירוש ליקח מלפני בהמה זו ולהניח לפני הבהמה אחרת פ״א לפרק טעינה בשבת כגון מפרק עול שמים פ״א לפרק להתיר פקיעים חולב חייב משום מפרק (שבת צד: יבמות קיד.) ואבא שאול אומר נוהגין היינו שיונקין מבהמה טהורה בי״ט וכו׳ עד לא צריכה דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד הוא שבת דאיסור סקילה גזרו ביה רבנן יום טוב דאיסור לאו לא גזרו רבנן (כתובות ס) תניא ר׳ מרינוס אמר גונח יונק חלב בשבת מאי טעמא מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צערא לא גזרו רבנן:
ערך שמכי
שמכיפ(כתובות ס) אפי׳ שמכא והרסנא. (ערכין כא) באתרא דשקלו שמכי פטיר נפשיה אפילו בשמכי (א״ב בנוסחאות כתוב אפי׳ כמכא והרסנא ופי׳ רש״י כותח):
ערך תחל
תחלצ(מועד קטן יא.) כוורא תחלי וחלבא פי׳ תמרים שלא בישלו כל צרכן (חגיגה טו:) אכיל תוחלנא ושדי קשייתא לבר פי׳ אכיל תמרה ושדי גרעינה (גיטין פט) אצפא דתוחלא עיין בערך אצפא (שבת קט) ליבלע תחלי חיוורתא (גיטין סט) לאפתוחי ליה לינפח ליה חבריה תחלי חיוורתא פי׳ שחלים לבנים (שבת קיג) ההוא גברא דאכיל גרגושתא ואכיל תחלי וקדחי ליה (כתובות ס) דאכלה תחלא הוו לה בני דילפני (בבא מציעא קח) הני תחלי דבי כיתנא אין בהן משום גזל פירוש השחלים הצומחין בתוך הפשתן הזרוע המלקטן מתוך שדה פשתן מהנה הוא לפשתן לפיכך אין בהן משום גזל ואם יבשו שהגיעו להתלש ולקח הזרע שלהן לזרו׳ כבר מעתה אין מפסידין בפשתן לגופיה ואסורין משום גזל:
א. [פיעל עסער אונד זויפער.]
ב. [קאהל קאפף. קרעציג. גרינדיק.]
ג. [העסליך.]
ד. [אויסדרוקין, אויסזויגען.]
ה. [אויס דעהנען.]
ו. [שטריק.]
ז. [שלוכצען, הוסען.]
ח. [טעפפער ליים.]
ט. [רייצען קראצען.]
י. [אויגען טרערן.]
כ. [הייטערקייט, זיכט באר.]
ל. [נידריג שימפף.]
מ. [קוויטע איינע פרוכט.]
נ. [טריפין רעגענוואסער.]
ס. [צווינגען, דריקען.]
ע. [ערקלעהרען טרעננען.]
פ. [צוויבעל בריאה.]
צ. [אומצייטיגע דייטלען.]
בני נכפי – ולדות שמתעברות שם נופלים מחולי שמו פישיאו״ן.
שמוטי – ארוכי צואר והוא מום.
גירדני – פי׳ אדם שנמרט שערות ראשו או בעל גרב.
זלזלני – רעבתנין.
דולפני – עיניהם זולפות מים תמיד.
מוניני – הורגלה לאכול דגים קטנים.
מציצי עינא – עיניו פורחות ונעות תמיד.
גרגושתא – אדמה ארזילא״ה בלעז.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמשמשא בי [ריחיא] הוו לה בני ניכפי. דמשמשא על ארעא הוו לה בני שמוטי. דדרכא אדמאא דחמרא הוו לה בני גירדני. דאכלא חרדלא הוו לה בני זלזלני. דאכלה תחלי הוו לה בני דילפני. דאכלה מוניני הוו לה בני מטייפיב עינא. דאכלה גרגישתא הוו לה בני (מכופרי) [מכוערי]. דשתיא שיכרא הוו לה בני אוכמי. דאכלה בישרא ושתיא חמרא הוו לה בני (ברוי) [בריי]. דאכלה ביעי הוו לה בני עינני. דאכלה כוורי הוו לה בני חינני. דאכלה כרפסא הוו לה בני זיותניג. דאכלה אתרוגא הוו לה בני ריחתניד.
א. עי׳ מסוהש״ס.
ב. וכ״ה בערוך ע׳ מץ (מטיפי). לפנינו מציצי.
ג. דאכלה כוסברתא וכו׳ דאכלה אתרוגא וכו׳. כ״ה בכל הנוסחאות שלפנינו.
ד. כגי׳ שבדק״ס.
גמ׳ בני גירדני כו׳. נ״ב פי׳ שנמרט שערות ראשם וי״מ בעלי גרב ערוך:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאחר שנגענו בדברים אלה, מביאים עוד כמה דברים לגבי התוצאות העלולות לבוא לוולדות מחמת התנהגות האם: דמשמשא בי ריחיא [מי שמשמשת, מזדווגת, בבית הריחיים] — הוו [יהיו] לה בני נכפי [בנים נכפים, חולים במחלת נפילה]. דמשמשא [מי שמשמשת] על ארעא [הארץ הקרקע] — הוו [יהיו] לה בני שמוטי [בנים ארוכי צוואר]. דדרכא [זו הדורכת] על רמא דחמרא [גללי חמור] בזמן ההריון — הוו [יהיו] לה בני גירדני [בנים קרחים]. דאכלה חרדלא [האוכלת חרדל] בזמן ההריון — הוו [יהיו] לה בני זלזלני [בנים זוללים]. דאכלה תחלי [האוכלת שחלים] — הוו [יהיו] לה בני דולפני [בנים זולגי דמעה]. דאכלה מוניני [האוכלת ציר דגים] — הוו [יהיו] לה בני מציצי עינא [בנים מניעי עיניים]. דאכלה גרגושתא [האוכלת אדמה] — הוו [יהיו] לה בני מכוערי [בנים מכוערים]. דשתיא שיכרא [השותה שיכר] — הוו [יהיו] לה בני אוכמי [בנים שחורים]. דאכלה בישרא ושתיא חמרא [האוכלת בשר ושותה יין] בזמן ההריון — הוו [יהיו] לה בני [בנים]
The Gemara cites other possible consequences of a mother’s behavior that could affect her children: A woman who engages in intercourse in a mill will have epileptic children; one who engages in intercourse on the ground will have long-necked children; one who steps on a donkey’s dung when pregnant will have bald children; one who eats mustard during pregnancy will have gluttonous children; one who eats garden cress [taḥlei] will have tearful children; one who eats fish brine [moninei] will have children with blinking eyes; one who eats soil will have ugly children; one who drinks intoxicating liquor will have black children; one who eats meat and drinks wine during pregnancy will have children who are
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מיגשראב״ןמהרש״ל חכמת שלמהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כתובות ס: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה כתובות ס: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף כתובות ס: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס כתובות ס:, רש"י כתובות ס:, ר"י מיגש כתובות ס:, ראב"ן כתובות ס: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות כתובות ס:, ר"י מלוניל כתובות ס: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד כתובות ס:, רשב"א כתובות ס: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי כתובות ס: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א כתובות ס:, מהרש"ל חכמת שלמה כתובות ס:, שיטה מקובצת כתובות ס:, מהרש"א חידושי הלכות כתובות ס:, פני יהושע כתובות ס:, הפלאה כתובות ס:, בירור הלכה כתובות ס:, פירוש הרב שטיינזלץ כתובות ס:, אסופת מאמרים כתובות ס:

Ketubot 60b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Ketubot 60b, Rif by Bavli Ketubot 60b, Collected from HeArukh Ketubot 60b, Rashi Ketubot 60b, Ri MiGash Ketubot 60b, Raavan Ketubot 60b, Tosafot Ketubot 60b, Ri MiLunel Ketubot 60b, Piskei Rid Ketubot 60b, Rashba Ketubot 60b, Meiri Ketubot 60b, Ritva Ketubot 60b, Maharshal Chokhmat Shelomo Ketubot 60b, Shitah Mekubetzet Ketubot 60b, Maharsha Chidushei Halakhot Ketubot 60b, Penei Yehoshua Ketubot 60b, Haflaah Ketubot 60b, Beirur Halakhah Ketubot 60b, Steinsaltz Commentary Ketubot 60b, Collected Articles Ketubot 60b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144