ערך גרגרן
גרגרן –
א(כתובות ס:) דדרכא על דמא דחמרא הוו לה בני גרגרני
(גטין פט) אכלם בשוק גירגרה בשוק.
(נדה עב.) בית הלל אומרים הרי זה גרגרן. (ובצלוחית פרק ט׳ בפרה) רבי יהושע אומר כששתה או גירגר כשר פי׳ שפכם בגרונו ולא שתה בשפתיו מן הכלי פי׳ אחר אם שפך המים בקנה ולא הגיע בפיהו כשר
(פסחים פג) השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן. כי הייתי זוללה תרגום גרגרניתא:
ערך גרדן
גרדן –
ב(עבודה זרה כו.) היינו דאמרי אנשי גרדנא דלטיא שתא בצורא משניה. ס״א גירדינא דלא טייזן פי׳ שאינו עניו.
(כתובות ס:) דדרכה על דמא דחמרא הוו ליה בני גירדני. ס״א גרגרני פי׳ גירדן אדם שנמרט שער ראשו ויש מפרשים בעל גרב:
ערך כער
כער –
ג(כתובות ס:) דאכלו גרגושתא היו ליה בני מכוערי תרגום ושמתיך ברואי ואשוינן מכרערא עיין ערך כאר:
ערך מץ
מץ –
דלמצות מדותי כבר פי׳ בערך חב
(שבת קלג). מולין ופורעין ומוצצין
(כתובות ס:) בני מציצי עיינא פי׳ קטני עיני
(פרה פרק ט). כל העופות פוסלין חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת. (בריש מקואות) למעלה מהן מי תמציות שלא פסקו מפורש בתוספתא אלו הן מי תמציות כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין כלומר שיתמצו המים ומבצבצים ומבעבעים כדאמרינן לענין טריפות אי מבצבצה טריפה:
ערך שמט
שמט –
ה(כתובות ס:) דמשמשא על ארעא הוו לה בני שמוטי פי׳ ארוכים ודקים.
(בכורות מג) באריכא שמיטא סניא פי׳ ארוך ודק השנאוי לראות:
ערך אשל
אשל –
ולא צריכא דבניסן מרחקי מההיא דוכתא חד אשלא וביומי תשרי תרי אשלי
(בבא מציעא עט:) בגמר׳ דהבריקה אי נמי לאשלא יתירא
(סוכה כג.) בגמר׳ דהעושה סוכתו בראש האילן דמתיחא באשלי מלעיל.
(גיטין סט) אשלא דפוריא עמיקא
(כתובות ס׳) ר׳ פפא אמר הני שקי דאורדי׳ ואשלי דקימחוניא אשה גובה פרנסתה מהן.
(כתובות פה) בגמר׳ הניח פירות תלושין. פי׳ אשלא חבל שעושין מפשתן או קנבוס ויש שעושין חבלים מן חריות של דקל ומושכין בהן את הספינה
(א״ב: תרגום ובחבל תשקיע (איוב מ) ובאשלא תקדח):
ערך גנח
גנח –
ז(ברכות נט.) גנח גוהא.
(ראש השנה לג:) וכתיב בה באימיה דסיסרא בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא מר סבר אימיה דסיסרא גנוחי גנח ומר סבר ילולי יליל.
(כתובות ס) תניא רבי מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת.
(בבא קמא פ) מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו ושאלו הרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב עז רותח משחרית לשחרית.
(בראשית רבה לג) ישאר אך נח אך מיעוט אף הוא גונח דם מן הצנה פירוש מוציא קול כעין שועל ומשליך דם:
ערך גרגשתא
גרגשתא –
ח(שבת קיג:) ההוא גברא דאכל גרגשתא ואכל תחלי וקדחי ליה לליביה ומית.
(בבא מציעא מ.) איכא דאמרי משום גרגשתא האי מיצא והאי נא מיצא פי׳ עפר נקי שאין בו תערובת ועושין ממנו כלי חרש יש עפר שמוצץ ויש עפר שאינו מוצץ.
(עבודה זרה לח) ומייתי חצבי חדתי חיורי ומלן להו מיא ותרן בהו גרגשתא.
(יבמות קז) אכלה גרגשתא ורקקה ולא כלום הוא.
(כתובות ס) דאכלה גרגשתא הוו לה בני מכוערי. במעבה האדמה תרגום בעובי גרגשתא:
ערך גרד
גרד –
ט(ברכות לה:) והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרדיה ללבי׳ כדאשכחן (
פסחים קז: שבת קח:) א״ר חסדא אנא בעניותא לא אכלי ירקא משום דגריד בעתירורא אמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. פי׳ דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול.
(שבת נ:) האי תנא אליבא דרבי יהוד׳ סבר דגריד.
(שבת ע״ה) המגרד ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך.
(שבת פא.) זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר.
(שבת קט) ליתא גרדא דאסינתא דגריד מעילאי לתתאי פי׳ קליפה של סנה דאיגריד מעילאי לתראי שיקליפנו ממטה למעלה דלמא נפקי התולעים כעין הגרידה ויצאו דרך פיו
(פסחים קיא) האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא פי׳ הנפנה על הקליפה שנקלף מן הדקל פלגא כאב חצי הראש (ובראש השנה כז) גרדו והעמידו על גלדו כשר
(בבא מציעא סט) אזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדיקלא. (
בבא קמא צט. ובבבא מציעא קיב) אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דתרבנא פי׳ לתקן הסרבל בלעז פלו״קרי דליכא שבחא דליקני אומן לרכוכי שיהא רך ונוח דאגריה לבטישיה לדורכו ברגל כדי שיהא עב דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדיה ולרכוכיה.
(שבת קלד) דלמא מידבקא גירדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה.
(שבת קמז) סכין וממשמשין אבל לא מתעמלק ולא מתגרדין.
(בבא בתרא מה) הרחיצו סכו גרדו הלבישו פי׳ גירוד זה חיכוך בכלי. כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדות בשבת בגוף של אדם. רשב״ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגרדא דכספא להתחכך בה.
(עבודה זרה כה) לאסוקי גירדא דיבלא גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעלין. פי׳ לאסוקי לרפאות את המכה להעלות בשר למקומו גירדא דיבלא מה שגורדין מן בגד בלוי פי׳ אחר גורדות שגורדין מעשב שנקרא חצב בלישנא דרבנן גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעל מן מקום בשר. ספר אחר גירדא דאסנא מה שגורדין מן הסנה.
(עבודה זרה לג) ת״ר נודות הגוים חדשים גרודין מותרין.
(כתובות ע״ז) מאי אסותיה אמר אביי פילא ולונדא גירדא דאזגא גירדא דאשכפא. פירוש י״א קליפה של אגוז גירדא דאשכפא מה שאשכפין גורדין מן העורות
(מנחות ל) הטועה בשם גורד מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על מקום הגרד.
(חולין מג) ונגרדיה ונכסיה מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמ׳ גריד ליה ומכסי ליה (
כתובות ס כריתות יב) דכותיה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסה מי אסיר הא תניא דם שעל גבי ככר גורדו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע פי׳ גורד הדם ומעבירו ואחר כך אוכל הככר. (פרק י״א בכלים) מן השוחלת מן הגורדת פי׳ ממה שנגרד מן הכלי כדכתיב ויקח לו חרש להתגרד בו
(יבמות עט) רב חסדא אמר כקולמוס פסול כמרזב כשר מאי טעמא האי גריד והאי לא גריד פירוש עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה נחוץ אבל עשוי כמרזב שאין ראשו קצר לא גריד שכבת זרע מבית הרחם ואי משום גרידתא מידי דהוה האי דעשר כקולמוס אברזא דחביתא כשמוציאין אותה לחוץ אינה נוגעת בדופני הנקב הכא נמי אינו נוגע בדופני הרחם (ובפרק קמא דנזיר ד) בגמ׳ הריני כשמשון ודלמא גורדויי גרדי בהון והוא לא נגע בהון. פי׳ הים מבקע ראשם בראש הלחי ומושך ידו ואינו נוגע בהן:
ערך דלף
דלף –
י(יומא כח:) שברירי דשמשא קשי משמשא וסימן דילפא.
(כתובות ס) הוו לה בני דולפני פי׳ בנים שעיניהן דולפות דמעות תמיד
(בכורות מד.) דולפנות דמעות וטורדות פירוש דולפות דמע יותר מדמעות:
ערך זיו
זיו –
כ(סנהדרין לא:) זה בורר לדזיו ליה כבר בתיה שלם פי׳ לדזיו ליה כמשה רבינו דכתיב ביה כי קרן עור פניו וכתיב ביה בכל ביתי נאמן הוא וי״א כבר בתיה בן בתיה בת פרעה מפרי שגדלתו. ירמיה אתי העביר עלי את הדרך פי׳ שהעביר עלי דרך בני אדם וחבל בי והכה ופצע שהן דיני קנסות פי׳ אחר בערך דרך
(כתובות ס) בני זיותני בני בעלי זיו והדר.
(ראש השנה יא.) בחדש זיו ירח שבו נולדו זיותני עולם.
(סוטה מט) משמת ישמעאל בן פאבי בעל זיו הכהונה. ואת הזוזים בהם תרגו׳ ירושלמי זיוותניא רבהון וכן בב״ר:
ערך זל
זל –
ל(כתובות כו:) תנא קמא סבר כיון דאחתיניה לא מסקינן ליה חיישינן לזילותא דבי דינא,
(ברכות סג.) דרש בר קפרא זלת קפוץ קני מינה פי׳ סחורה שהיא בזול קפוץ קנה מינה שסופה להתעלות.
(גיטין יג) עבדא בהפקירא ניחא ליה זילא לי׳ שכיחא ליה פריצא ליה
(כתובות ס) דאכלה חרדלא הוו לה בני זלזלני
(א״ב תרגום טוב נקלה ועבד לו טב הוא זליל׳ הן קלותי הא איזדלדלית):
ערך חבש
חבש –
מ(
שבת מה. ביצה כו:) ובן אתה מוצא באפרסקין ובחבושין.
(כתובות ס) אביי אמר אפילו קרא וחבושא הן חבושין ובלעז קודנ״י:
ערך טף
טף –
נ(שבת סה:) דאמר רב מטרא במערבא סהדא רבא פרת שמא ירבו נוטפין על הזוחלין והוו להו מי גשמים פי׳ מש״ה אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוה ביומי ניסן ולא היה מניחן לטבול בפרת מפני שרוב מימיו בניסן מי מטר הן כדרב דאמר מטרא במערבא סהדא רבא פרת כלומר כיון שתראה שרבו מי פרת עדות שהוגשמה ארץ המערב וסבר אבוה דשמואל שמא ירבו מי גשמים דהן נוטפין מן הגנות ונעשו שאובים על מי פרת שהן זוחלין כדתנן
(מקואות סג) הזוחלין במעיין והנוטפין במקוה. העיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שכשרין פי׳ זוחלין נובעין נוטפין מי גשמים אחזיק לנטפי לא אחזיק לשפכי פי׳ בערך שפך.
(שבת ל:) כל תלמוד היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה אל תקרי שושנים אלא ששונים כלומר התלמידים שיושבין ללמוד צריכין להטיף ולהזיל אמרתו של רב באימה ובמרירות ואם יעבור שלא יעשה כן יכוה ויבער.
(פסחים מ) א״ר פפא והוא דעביד טיף טיף דלהדי טיף טיף פירוש שאין ריוח בין דלף לדלף וכל זמן שמטפטף אינו מחמץ.
(פסחים קיא) א״ר יוסף ג׳ מילי יהבן ארבונא לנהורא מאן דשתי טיף טיף ומאן דסריק רישיה יבש ודסיים מסאניה אדמתונה כרעיה.
(עבודה זרה ל) א״ר חייא בר אשי אמר שמואל מי טיף אין בו משום גילוי א״ר פפא והוא דעביד טיף טיף דלהדי טיף טיף.
(כתובות ס) בגמרא מניקה דאכלה מוניני הוו לה בני מטיפי עינא פי׳ נוטפי עינים.
(בכורות מד) חוטמו נוטף מניין ת״ל או חרום:
ערך כף
כף –
ס(ראש השנה כח.) שכפאו שד או שכפאוהו פרסיים
(בכורות מד:) נכפה אפילו אחד לימים הרבה
(יבמות סד) לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעין
(כתובות ס) דמשמשי בי ריחיא הוו להו בני נכפי פי׳ שגעון שנופל לארץ:
ערך פרק
פרק –
עאימוראה כבר פירשה בערך אמר הא במותיב פרקי הא במקרי שמע
(עירובין לז) פירוש שיושב וקובע פרק ומלמד תורה כך שנינו בא חכם מן מזרח עירובו למזרח שרוצה ללמוד ממנו במקרי שמע שאין ממנו הנאה שיש אצלן כמה כמותו שמקרין שמע אלא שהוא מבקש מהן ממון שיתנו לו ורגיל לבא אצלן ולתבוע ממון לכן בורח ממנו (ירושלמי) מאן דאמר במזרח באילן חכימיא מאן דאמר במערב ברגיל. מזבלין ומפרקין כבר פירש׳ בערך זבל פ״א משברין התלמין
(עוקצין פרק ב) התחיל לפרק אוכל התחיל לפרק באגוזין פי׳ לפרק כמו לפרש האגוזין יש להם ב׳ קליפות זו על גבי זו וכשעושין אותם חמרים חמרים מפרקין מהן קליפה החיצונה
(שבת קנו.) מהו לפרק אמר ליה מותר פירוש ליקח מלפני בהמה זו ולהניח לפני הבהמה אחרת פ״א לפרק טעינה בשבת כגון מפרק עול שמים פ״א לפרק להתיר פקיעים חולב חייב משום מפרק (
שבת צד: יבמות קיד.) ואבא שאול אומר נוהגין היינו שיונקין מבהמה טהורה בי״ט וכו׳ עד לא צריכה דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד הוא שבת דאיסור סקילה גזרו ביה רבנן יום טוב דאיסור לאו לא גזרו רבנן
(כתובות ס) תניא ר׳ מרינוס אמר גונח יונק חלב בשבת מאי טעמא מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צערא לא גזרו רבנן:
ערך שמכי
שמכי –
פ(כתובות ס) אפי׳ שמכא והרסנא.
(ערכין כא) באתרא דשקלו שמכי פטיר נפשיה אפילו בשמכי
(א״ב בנוסחאות כתוב אפי׳ כמכא והרסנא ופי׳ רש״י כותח):
ערך תחל
תחל –
צ(מועד קטן יא.) כוורא תחלי וחלבא פי׳ תמרים שלא בישלו כל צרכן
(חגיגה טו:) אכיל תוחלנא ושדי קשייתא לבר פי׳ אכיל תמרה ושדי גרעינה
(גיטין פט) אצפא דתוחלא עיין בערך אצפא
(שבת קט) ליבלע תחלי חיוורתא
(גיטין סט) לאפתוחי ליה לינפח ליה חבריה תחלי חיוורתא פי׳ שחלים לבנים
(שבת קיג) ההוא גברא דאכיל גרגושתא ואכיל תחלי וקדחי ליה
(כתובות ס) דאכלה תחלא הוו לה בני דילפני
(בבא מציעא קח) הני תחלי דבי כיתנא אין בהן משום גזל פירוש השחלים הצומחין בתוך הפשתן הזרוע המלקטן מתוך שדה פשתן מהנה הוא לפשתן לפיכך אין בהן משום גזל ואם יבשו שהגיעו להתלש ולקח הזרע שלהן לזרו׳ כבר מעתה אין מפסידין בפשתן לגופיה ואסורין משום גזל:
א. [פיעל עסער אונד זויפער.]
ב. [קאהל קאפף. קרעציג. גרינדיק.]
ג. [העסליך.]
ד. [אויסדרוקין, אויסזויגען.]
ה. [אויס דעהנען.]
ו. [שטריק.]
ז. [שלוכצען, הוסען.]
ח. [טעפפער ליים.]
ט. [רייצען קראצען.]
י. [אויגען טרערן.]
כ. [הייטערקייט, זיכט באר.]
ל. [נידריג שימפף.]
מ. [קוויטע איינע פרוכט.]
נ. [טריפין רעגענוואסער.]
ס. [צווינגען, דריקען.]
ע. [ערקלעהרען טרעננען.]
פ. [צוויבעל בריאה.]
צ. [אומצייטיגע דייטלען.]