×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא והנ״מוְהָנֵי מִילֵּי הוּא אדִּמְשַׁנֵּי הֵיכִי מְשַׁנֵּי א״ראָמַר רַב חִסְדָּא בעַל יָד עַל יָד וְשָׁוִין שֶׁבּוֹחֲשִׁין אֶת הַשַּׁתִּית בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹתִים זֵיתוֹם הַמִּצְרִי.
It is the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda. And this leniency applies only in a case where one alters the way that he kneads. The Gemara asks: How does one alter the manner in which he kneads? Rav Ḥisda said: One does not knead the dough all at once but rather a little bit at a time. It was also taught: And they agree that one may mix the shatit, roasted barley to which honey is added, on Shabbat, and drink Egyptian beer, as it is not considered to be for medicinal purposes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ורב חסדא אמר אידי ואידי למקום שאין יכול להחזיר והמראה בכלי והלעטה ביד ואותביה רב יוסף לרב יהודה מהלקטין לתרנגולין ואין צ״ל שמלקטין כו׳ ופריק רב יהודה הכי לעולם פי׳ מתניתא דאמר כך היא מהלקטין דספו ליה בידיה והיא פחותה מהלעטה שאמרנו ומלקטין שמשליך לפניה שעורים וכיוצא בהן דברים שהן מאכל לעופות. ואין משליכין מאכל לפני יוני שובך ויוני [עליה] לפי שאינן [בני] תרבות ואין מזונותן עליך וכי [הא] דתניא נותנין מזונות לפני הכלב ואין נותנין מזונות לפני חזיר ומה הפרש בין זה לזה כלב מזונותיו עליך חזיר אין מזונותיו עליך ובא רב אשי לסייע דברי רב יהודה ולומר שנויא דשני שינויא היא מדוקיא דמתניתין דקתני אין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך אבל נותנים לפני אווזים ותרנגולים ולפני יונים הרדוסיית מאי טעמא לאו משו׳ דהני מזונותיו עליך והני אין מזונותיו עליך ולא עמדו דברי רב אשי והלכה כרב יהודה דתניא כוותיה דתניא איזו היא המראה ואיזו היא הלעטה המראה מרביצה ופוקס את פיה ומאכילה כרשינין ומים בב״א. הלעטה מאכילה מעומד ומשקה מעומד ונותן לה כרשינין בפ״ע ומים בפ״ע.
מהלקטין לתרנגולים ונותנין מים למורסן אבל לא גובלין פיר׳ מהלקטין דספי להו בידיה כתירוציה דרב יהודה. ונותנין מים למורסן אבל לא גובלין – אוקימנא לר׳ יוסי ב״ר יהודה דתניא אחד נותן את הקמח ואחד נותן לתוכו מים האחרון חייב דברי ר׳ ור׳ יוסי בר יהודה אומר עד שיגבל אלמא אמרינן [דנתינת מים לא זהו גיבולו]⁠1 ממאי דלמא עד כאן לא קאמר ר׳ יוסי ב״ר יהודה עד שיגבל אלא בקמח דבר גיבול הוא. אבל מורסן דלאו בר גיבול הוא אפילו ר׳ יוסי ב״ר יהודה מודי שנתינת מים למורסן אסור שזהו גיבולו ואשכחנן תניא בהדיא אין נותנין מים למורסן דברי ר׳ [ר׳] יוסי ב״ר יהודה אומר נותנים מים למורסן ואף על גב דבכל מקום הלכתא כרבי מחבירו הכא הלכה כר׳ יוסי דתנינן מתניתין סתמא כוותיה. ותוב מהא דכתוב אפינקסיה דלוי אמרית קדם רבינו הקדוש והוא רבי עד דהוו גבלין שתיתא בבבל והוא צווח רבי דלית דשמע ליה ולית חילא בידיה למיסר מדר׳ יוסי ב״ר יהודה מהא נמי שמעינן דהלכתא כר׳ יוסי ב״ר יהודה דהוא בר פלוגתיה לא אסר ונפק עובדא כוותיה.
1. כן נראה להשלים וכמו שפירש רש״י. המלים חסרות בכ״י וטיקן.
{בבלי שבת קנו ע״א} ושוין שבוחשין את השתית בשבת1 ושותין זיתום2 המצרי ואפילו הרבה3 ודוקא ברכה אבל בעבה לא ורכה נמי הוא4 דמשני היכי משני אמר רב יוסף בחול נותן את החומץ ואחר כך נותן את השתית ובשבת נותן את השתית ואחר כך נותן את החומץ. לוי בריה דרב הונא בר חייה אשכחיה לגבלא דבי נשיה5 דגביל וסאפי להו לתוריה פיר׳ מגבל המורסן בטּש ביה אתא אבוה אשכחיה אמר ליה הכי אמר אבוהא דאימך משמיה דרב ומנו רבי ירמיה בר אבה גובלין ולא מספין ודלא לקיט6 בלישניה מלקיטין7 יתיה והני מילי דמשני והיכי משני אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי שתי וערב והא לא מיערב שפיר אמר רב יהודה מנערו מכלי לכלי8 {כפי׳ ר״ח} כלומר מוליך בו התרווד שתי וערב אבל אינו ממרס בידו אף לא9 מסבב את התרווד ואי לא מערב שפיר מנערו מכלי לכלי:
כתיב בפינקסיה10 דזעירי אמרית קדם ר׳11 ומנו רבי חנינא מהו לגבול12 ואמר לי אסור מהו לפרק ואמר לי מותר אמר רב מנישִא13 חד קמי חד (אסיר)14 תרי קמי תרי שפיר דאמי תלתא קמי תרי אסור רב יוסף אמר אפילו קב15 אפילו קבים עולא אמר אפילו כור ואפילו כורים {כפי׳ ר״ח} והלכתא כעולא:
1. בשבת: ריבב״ן, דפוסים, וכן בר״ח.
2. זיתום: ראה פסחים ג׳ משנה א.
3. ואפילו הרבה: חסר בדפוסים.
4. הוא: דפוסים: לא אמרן אלא.
5. נשיה: דפוס קושטא: נשיאה. ריבב״ן, דפוסים: נשא.
6. ודלא לקיט: דפוס קושטאואי לא קליט, דפוסים: ואי לא לקיט.
7. מלקיטין: דפוסים: מהלקטין.
8. מכלי לכלי: ריבב״ן, דפוסים: לכלי אחר. וכן בסוף הפירוש שבסמוך, ובר״ח שם.
9. אף לא: דפוסים: ולא.
10. בפינקסיה: ריבב״ן, דפוסים: אפנקסיה.
11. קדם ר׳: דפוסים: קמיה דרבי.
12. לגבול: דפוס קושטא:למידק. דפוסים: לגבל.
13. מנישא: ריבב״ן: ״מנשי״. דפוסים: מנשיא.
14. אסיר: חסר בריבב״ן, רא״ש, דפוסים. נמצא רק בכ״י א. ראה בר״ח הסמיך חד קמי חד עם רתי קמי תרתי, נראה שלא גרס כן.
15. אפילו קב: חסר בדפוסים.
רבי יוסי בר יהודה היא – (דאי רבי לא מהני ליה שינוי דמנתינת מים מיחייב אפילו במידי דלאו בר גיבול כדאמרינן גבי מורסן אבל לרבי יוסי בר יהודה) דאמר עד שיגבל הכא גובלין כלאחר יד כדמפרש ואזיל והנ״מ הוא דקא משני.
שבוחשין – בתרווד דהיינו גובלין.
ושותים זיתום המצרי – דבלאו רפואה נמי משקה הוא דתנן כל המשקין שותה אדם לרפואה (לעיל דף קט:).
ושוין (שכוחשין) [שבוחשין]א את השתית, פיר׳ בתרוד.
לגבלא דבי נשיה, פיר׳ שומר בהמות אביו ומגבל מאכלן.
(פיר׳) דקא גבל,ב [פיר׳] מורסן על ידי שינוי.
{ספר הנר}
(בפושביה) [בטש ביה],ג פיר׳ בעט בו, דאמ׳ בפרק הכונס צאן לד/יר במסכת בבא קמאד ההוא גברא (דבפום) [דבטש]⁠ה בכספתא דחבריה שדייה במים.⁠ו
גובלין ולא מוספין,ז כלומ׳ ולא ממרין.⁠ח
ודלא לקיט בלישניה, פיר׳ עגל קטן שעדיין לא למד לאכול.
פינקסיה,ט רשצז״ל: לוחות קשורות זו עם זו (באותן) [כאותן]⁠י של (גחלים) [גלחים].⁠כ
מהו לפרק, פיר׳ל מתוך כלי שלמ בהמה זו ולתת לפני בהמה אחרת שהיאנ חברתה.
חדא קמי חדא, מילתא באפי נפשה היא, חדא מידה שרגילין לתת לפני בהמה מותר לתת לפניה בשבת, וכן תרי קמי תרי האוכלות באבוס אחד.
אבל (תלתה) [תלתא]ס קמי תרתי⁠(ה),ע הואיל ובחול לא יהיב להו כי האי גונאפ הוה (טורחא) [טירחא]⁠צ דלא צריך, וכל שכן תרתי קמי חדא.
רחז״ל: ושוין שבוחשין את השתית בשבת, פיר׳ השתית הוא שתיתא דאמור רבנן [ב]⁠כיצדק מברכין.⁠ר (ודבני) [ודברי]⁠ש הכל מותר לבחוש בשבת, והיא נתינת השתית שהיא הקליא בכלי, ואחר כך יתן בו חומץ ויערבנו שתי וערב בתרוד או כיוצא בו כלי (הנוטל) [הניטל]⁠ת בשבת, וינער אחר כך את הכלי לכלי אחר. אבל לא יערבנו כדרך מריסה, שמריץ התרוד סביבות כל הכלי שבתוכו השתית, אלא שתי וערב בלבד.
והני מילי דבחיש (להרכה) [לה רכה]⁠א אבל (לכוחשה) [לבוחשה]⁠ב עבה גיבול הוא ואסור. דאקשינן עליה היכי אמרת דשוין שבוחשין את השתית, ומי שרי והא אמרת רישא אין גובלין את הקליא. כלומ׳ תנא קמא רישא (אומ׳) אוסר גיבול הקליא, וקא תאני סופה ושויןג שבוחשין את השתיתד מיכלל דאפילו תנא קמא שארי. ומפרקינן לא קשיא הא דתני אין גובלין בעבה, וסופה דקתני ושוין שבוחשין ברכה. והוא דמשנה ממעשה דחול, שדרכן בחול נותן את החומץ ואחר כך נותן הקמח, ובשבת ישנה יתן השתית ואחר כך יתן החומץ.
ואפי׳ נתינת מים למורסן כעין גיבול בשינוי [שרי, כדאמרי משמיה דרב ירמיה בר אבא גובלין ולא מספין ודלא לקיט בלישניה מלקיטין. והני מילי גיבול בשינוי,]⁠ה והוא עירוב שתי וערב וניעור מכלי לכלי אחר, אבל (מידוח כגון) [מירוס כעין]⁠ו טוחן בריחים של יד שמסבב ומוליך ומביא אסור.
אמרו לו לר׳ חנינא מהו לגבל אמ׳ להן אסור, לפרקז ואמ׳ להן מותר.
והילכ׳ כעולא דאמ׳ אפי׳ כור אפי׳ כורים שרי ואפי׳ לשלשה ועוד, ובלבד על ידי שינוי כאשר פירשנו למעלה. ושאר השמועה פשוטה היא. עד הנה מדברי רחז״ל.
א. ד׳.
ב. בד׳, גביל.
ג. לפנינו.
ד. סב..
ה. שם.
ו. שם, בנהרא.
ז. כ״ה בד״ס. ולפנינו, מספין.
ח. כגרסת רמב״ם במשנה. ולפנינו, מאמירין.
ט. בד׳, אפינקסיה.
י. ד׳.
כ. נ״י. ובד׳, סוחרים.
ל. כ״ה בנ״י. ובד׳ מוסיף, לתת.
מ. בד׳, שלפני.
נ. ג׳ המילים אינם בד׳ ונראים מיותרים.
ס. ד׳.
ע. ד׳.
פ. כ״ה בד״ס. וליתא בד׳.
צ. נ״י.
ק. ד׳.
ש. ד׳.
ת. ד׳.
א. ד׳.
ב. ד׳.
ג. בד׳, דשוין.
ד. בד׳, הקליא.
ה. ד׳.
ו. ד׳.
ז. בד׳ מוסיף, מאי.
ושוין שבוחשין את השתית. שמערב אותו בתרוד. שתית הוא קמח מתבואה שנתייבשה כשהיא קלוייה בתנור, ומערבין אותו בחומץ עם מים קצת. ואפי׳ מאן דאסר לגבל בקמח קלי, התם מיירי בלישה עבה דדמיא לשאר לישה, אבל הכא דרכה הרבה, מותר לדברי הכל. ומשום הכי שינה לומר בוחשין ולא אמר גובלין.
ושותים זיתום המצרי. דכל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה.
מאן יש אומרים אמר רב חסדא ר׳ יוסי בר׳ יהודה היא וה״מ הוא דמשני – אבל לרבי דס״ל דנתינת מים זה גיבול לא שרא כלל, דהא א״א לשנויי שכל נתינת מים אחת, ואין גובלין דקתני אף נתינת מים בכלל.⁠א אבל לר״י ב״י דלא מחייב אלא בגיבול אפשר לה לשנוי על יד על יד, שאע״פ שהוא מגבל כל צרכו אין דרך גיבול בכך שאין דרכו אלא במרובה.⁠ב וא״ת וכיון די״א דאמרי גובלין היינו ריב״י דקא שרי במשנה, היכי מוקמי׳ ליה למתני׳ דקתני אבל לא גובלין כר״י ב״י. וא״ל במורסן לתרנגולין ליכא למישרי בשנוי,⁠ג חדא דכל גיבול לתרנגולין הוי כי אורחיה שא״צ גיבול שלם שהתרנגולין עצמן מגבילין אותו ע״י ניקור. ועוד דכיון דל״צ גיבול לא טרחינ׳ בכדי1.
א. כלומר דאף דהיה מקום לפרש ב׳ הברייתות אליבא דריבר״י והא דאין גובלין קאי בגיבול גמור ובמרובה וי״א דגובלין במשנה על יד, מיהו לשון י״א משמע דפליגי וע״כ קמייתא רבי היא, ולפי״ז הוקשה לרבנו דלרבי אמאי נקט אין גובלין והא אפילו לתת מים אסור, וע״כ פי׳ רבנו דלשון גובלין סובל כל מילי דגיבול ואפילו נתינת מים. ועי׳ אג״ט שנסתפק אי לריבר״י עיקר החיוב בגיבול או דוקא בתרתי נתינת המים והגיבול עיי״ש.
ב. דכיון דאין הדרך לטרוח לגבל קלי ושתיתא רק בשיעור מרובה, הוי שינוי גמור אפילו במילי דאורייתא, ואף דבנתינת מים אין שינוי מותר לכתחילה [ולרבי חייב בהא] דאפשר דריבר״י ל״ג כלל בנתינת מים, ובאחרונים נסתפקו בזה, ונראה דמכאן אין לפשוט שכיון שבסופו לא יבא לידי איסור דאורייתא שכוונתו לגבל מעט מעט ל״ג מה שא״כ במקום שיכול לבא לידי איסור מה״ת שגזרו, ואפשר שגם נתינת המים צריך שתהא מעט מעט אע״פ שאין בזה שינוי מ״מ אפשר דבגדר זה ל״ג, אבל לתת מרובים אפשר שגזרו אפילו יעשה הגיבול על יד ע״י. ושינוי דע״י אפשר שהוא דוקא בשתיתא ומורסן וכדומה, אבל בקמח לא מצינו להדיא בגמ׳, שו״ר שבחז״א סי׳ נח סק״ז חלק על המ״ב וכתב לאסור נתינת מים לתוך קמח מצה אפילו על יד על יד.
ג. מיהו ברמב״ם פכ״א הל״ד [וכ״מ בר״ן] לא סבירי ליה לחלק בזה ומפרשים המשנה בגיבול גמור.
1. הגהת הגרא״ז: למעלה כ׳ דלא קפדינן אטרחא בכדי, וי״ל דשם לענין לטרוח להאכיל והכא לטרוח באוכל גופי׳. אלא דא״כ קשה למה כ׳ בכדי, הא קיי״ל מטרח באוכלא לא טרחינן ואפי׳ שלא בכדי נמי, ואולי דסבר דהוי משוויי אוכלא אף דאפשר בל״ז, היינו בשביל שהתרנגולין מגבלי, וצ״ע.
הא דכתיב אפנקסיה דזעירי וכו׳ מהו לגבל אמר ליה אסור. כתבה הרב אלפסי ז״ל, ונראה מדבריו שהלכה כן. והר״ז הלוי ז״ל כתב דלא קיימא לן הכי, דשמעתיה כרבי אזלא, ופליג עליה רבי יוסי בר יהודה, וקיימא לן כותיה. והרמב״ן ז״ל כתב, דהכא בגבול גמור קאמר, והכין תרצתא דשמעתא דגבול מורסן דתרנגולין לעולם אסור. קלי ושתית לאדם מותר על ידי שינוי ואף ע״ג דמגבל כל צרכו וממרס ביד מורסן לשורים היינו דר׳ ירמיה ומותר בשאינו מגבל כל צרכו אלא שתי וערב דלאו מערב שפיר וחוזר ומנערו לכלי וזהו פנקסו של זעירי, מהו לגבל כל צרכו לשורים אמר ליה אסור, מהו לפרק מכלי דהיינו ניעור ואמר ליה מותר, ואסיקנא אפילו כור ואפילו כורים על דרך זה. וכן זה שכתב רבינו ז״ל מה שאמרו הא בעבה הא ברכה, שאמרו בגמרא לתרץ ושוין, הא לדברי רבי יוסי בן יהודה שתיהן מותר, להתיר בלא שינוי ברכה נתכון, הא במשנה על יד על יד מותרין, ולפיכך כתבה רבנו הגדול ז״ל, עד כאן. ומדבריו למדנו, פירוש לפרק, דהיינו ניעור מכלי אל כלי, ולא כדברי רש״י דפירש לפרק מלפני זו ולתת בפני בהמה אחרת. ואין פירושו מחוור, דזו מתניתין היא בפרק תולין (שבת קמ:) נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה שפיה רע, אלא הפירוש הנכון הוא כפירוש זה, היינו לפרק ולנער מכלי אל כלי, ועוד דבר הלמד מענינו הוא.
קמח של תבואה שנתיבשה כשהיא לחה ונעשית קליות הוא הנקרא קלי ולעולם הוא מתוק והוא הנקרא קמחא דאבשונא ועושין ממנה תבשיל הנקרא שתית והוא שמערבים בה מים בחומץ עם מעט מלח ושמן ותבלין ופעמים עושין אותה עבה ופעמים עושין אותה רכה ועל זה אמרו אין גובלין את הקלי ר״ל עשייתו בעובי אבל בוחשין אותו בתרווד ר״ל עשייתו ברך ואף זה לא הותר אלא בשינוי והוא שבחול נוהגי׳ ליתן את החומץ תחלה ובשבת צריך ליתן את הקמח תחלה ואח״כ נותן את החומץ ונתינת מים לתוך הקלי לבד ושלא לעשות ממנו שתית מותר על ידי שינוי ודרך שנויו הוא שיעשה מעט מעט ויש מתירין בעבה בשינוי כמו שכתבו גדולי הראשונים בחבוריהם:
גמ׳ אמר רב חסדא יד על יד כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ מעט מעט אלפסי:
שם דקא גביל וספי ליה לתוריה. נ״ב פי׳ בהלעטה אבל לא ע״י המראה וק״ל:
רש״י בד״ה ר׳ יוסי בר יהודה הוא דאמר עד שיגבל כו׳ כצ״ל והשאר נמחק:
ר׳ יוסי בר׳ יהודה היא. והני מילי הוא דמשני [ודברים אלה מותרים כאשר משנה בגיבול]. ושואלים: היכי משני [כיצד משנה]? אמר רב חסדא שאינו גובל בבת אחת אלא על יד על יד [מעט מעט]. עוד שנינו: ושוין שבוחשין את השתית (מאכל עשוי קלי) בשבת ושותים זיתום המצרי, לפי שאין בו משום רפואה.
It is the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda. And this leniency applies only in a case where one alters the way that he kneads. The Gemara asks: How does one alter the manner in which he kneads? Rav Ḥisda said: One does not knead the dough all at once but rather a little bit at a time. It was also taught: And they agree that one may mix the shatit, roasted barley to which honey is added, on Shabbat, and drink Egyptian beer, as it is not considered to be for medicinal purposes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְהָאָמְרַתְּ אֵין גּוֹבְלִין ל״קלָא קַשְׁיָא גהָא בְּעָבָה הָא בְּרַכָּה וְהָנֵי מִילֵּי הוּא דִּמְשַׁנֵּי.

The Gemara asks: Didn’t you say: One may not knead? That contradicts the statement that they agree that it is permitted to stir the shatit. The Gemara answers: This is not difficult, as there is a distinction between the cases. This dispute with regard to shatit is referring to mixing a thick mixture, which is similar to kneading. However, that statement where they agree that mixing is permitted is referring to a soft, thin mixture that cannot be kneaded. And all of these statements are referring to a case where one alters the way he kneads or stirs.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנררמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן אין גובלין את הקליא וי״א גובלין ואמרינן מאן י״א ואמר רב חסדא ר׳ יוסי ב״ר יהודה היא והוא דמשני היכי משני אמר רב חסדא על יד על יד פי׳ מעט מעט מדמתרץ רב חסדא אליבא דר׳ יוסי ב״ר יהודה הלכתא כוותיה ונתברר שהלכה כר׳ יוסי ב״ר יהודה שנותנין מים למורסן וגובלין את הקליא מעט מעט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעבה – אין גובלין ברכה בוחשין שאין זו לישה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא קשיא הא בעבה הא ברכה – לר״י ב״י נמי מיבעי׳ לן לאוקמה ברכה, כדי להתיר לו לגבל כל צרכו ואפילו במרובה, והוא שישנה בנתינת שתית ואח״כ חומץ.⁠א
א. הביאור הוא דרבנו מפרש דהא דושוים שבוחשים את השתית קאי אפילו לרבי וזה מוכרח מקושית הגמ׳ מברייתא דלעיל אין גובלין דקאי כרבי וכמו שכ׳ לעיל, וע״כ הוכרח לפרש דיש נפ״מ גם לריבר״י דקיימא שמעתתא כוותיה. ועי׳ מ״מ פכ״א הל״ג שלרמב״ם היתה לו גירסה אחרת בגמרא והיא ברייתא אחרת דקאי בשתית ע״ש, ועיין חזון איש שם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שותים זיתום המצרי בשבת אע״פ שאינו משקה הרגיל כל כך והוא דומה למשקה כעין רפואה שהרי מ״מ הרבה שותים ממנו בבריאותם וכבר אמרו כל המשקים אדם שותה:
מפנות הדת ומיסודות האמונה להאמין שהבחירה ביד האדם בכל פעולותיו לעשות כרצון איש ואיש ואם נודע מדרך החכמה שממערכת הכוכבים באו בנולד כחות וקנין מדות אם מכח היום אם מכח השעה כמו שתאמר דרך משל שהנולד במאדים יהיה לפי טבעו שופך דמים עד שאם יולד בן מלך באותה שעה ישפטו עליו מצד משפט הכוכב שיהיה בעל מלחמות ונוצח והורג ואם הוא מבני הפחותים יורו עליו שיהיה טבח וקצב וכיוצא באלו וכן בשאר הכוכבים על הדרך שהתבארו משפטיהן הכלליים והפרטיים בספרי החכמות מ״מ יש להאמין שכל זה לא ימנע הבחירה ממנו ולא יקרא בזה מוכרח רק חוטא בבחירה ורצון מפני שהשם נתן בידו בחירה להכריח טבע תולדתו וגדרי הדת ישיבוהו מטבעו למשול בעצמו לבלתי לכת אחרי עקבות תולדתו ויוכל לבחור בעצמו דרך אחרת בזולת טבע תולדתו במעט עמל והשתדלות וכונת התורה באחד מחלקיה סובבת על ענין זה כמו שתאמר דרך משל שאם הוא כילי בטבעו ומאמץ את לבבו וקופץ את ידו הנה מצות הצדקה ונתינת התרומות והמעשרות ודומיהן ירגילוהו להעתק טבעו וכן אם יהיה לפי טבעו תר אחר לבבו ואחר עיניו בדברים המגונים הנה גדרי הדת יגדרו דרכיו באיסורי העריות ומניעת חברת שאר האומות עד שגם באשת חיקו ישימו לו גבול חוק בל יעברנהו וכן בכל המדות אחת לאחת וכן צריך להאמין שהתפלות והזכיות והצדקות ישנו הנגזר עליו לפי מהלכות הכוכבים לטוב גם ממות לחיים מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ובאו בסוגיא זו דברים יורו על זאת האמונה ואמרו דרך כלל אין מזל לישראל ורוצה בשם ישראל הגדור בדרכי הדת ואל תביט למאמר האומר יש מזל לישראל שפעמים היו קצת חכמים נבוכים בראותם העדר הסדור באופני עונש וגמול בני אדם כמאמר האומר חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא וסופר במקומו שלא הביאו לומר כן אלא מה שראה למי שהיה צדיק וחכם וחסיד וראהו קשה יום ובלתי מצליח באלו הענינים וכן אמר א׳ מהם על אמרם דלת הננעלת לא במהרה תפתח וכן כל שמריעין לו לא במהרה מטיבין לו אמר אחד מהם לעולם אין מטיבין לו וכבר סופר במקומו שלא הביאו לומר כן אלא מה שראה מקשי מזלו עם צדקו נפשו עד שנאמר עליו ולא היא משום מילתא דנפשיה הוא דקאמר הכי וכל זה הוראה שאינם אלא מאמרים נאמרים לפי מה שהיו רואים בעצמם או בזולתם מקשי יומם עם דעתם צדקתם ותומת יושרם אבל המאמר הכללי שאין מזל לישראל ר״ל שאמונת הגמול והעונש יכריח הכל והוא שהעידו בסוגיא זו שאירע להם שבחנו ונתברר להם שבאו עד שערי מות ושנודע להם כן מצד הוברי שמים החוזים בכוכבים וניצולו בזכות הצדקה ואיני צריך להזכיר המעשים שבאו ע״ז בסוגיא זו שכבר הסוגיא פשוטה לפניך ובתלמוד המערב אמרו בששי של מסכתא זו תרין תלמידין הוו נפקין ומייתי קיסין חמתין חד איצטלוגלוגוס אמר אלין תרין נפקין דלא מיעל מן דנפקין פגע בון חד מסכן אמר לון זכוון עמי דאית לי תלתא יומין לא טעמית כלום הוה גבהון חד עגול ר״ל ככר לחם אחד קטן פלגיה ויהבון ליה מן דאכל צלי עליהון אמר לון כמה דיהבתון לי נפשאי בהדין יומא כן יתיהבון לכון נפשכון בהדין יומא קטעון מובליהון ועלון בשלום מן דעלין הוו תמן בני נש דשמעין קליהון אמרי ליה לא אמרית דאילין תרי נפקין דלא מיעל אמר או ההוא גברא שקר או איצטרוגלגיא דידיה שקרא פשפשון מובליהון ואשכחון אובינא פלגא גו מובלא דהן ופלגא גו מובלא דהן אמ׳ לון מה מצוה עבדתון הנון ליה עובדא אמ׳ מה אנא יכול עביד ואלהון דיהודאי מתרצי בפלגות עגול וכן העידו שם שאין ראוי לבטוח באלו הענינים ולא לשאול בהם והוא שאמרו חד גיור הוה איצטרוגלוגוס והיה מתעסק בהדין לסוטא חד זמן אתא בעי מיפוק אמר כדון נפקין כלומר שהרהר בעצמו לפי חכמתו במשפטי הכוכב אם היתה אותה שעה ראויה לצאת חזר ואמר כלום דבקית להדין אומתא קדישתא אלא בגין מפרוש מן אלין מליא נפיק על שמיה דרחמנא כיון דמטא מיכסא יהב ליה חמריה ואכליה שבקה ועלת למדינתא אמ׳ מאן גרם ליה דליפול בגין דהרהר ומאן גרם דאישתיזב דאיתרחיץ בברייה הה״ד והבוטח ביי׳ חסד יסובבנו וכבר הארכנו בעיקרי אמונות אלו בילדותנו בחיבור התשובה:
ומקשים: והאמרת [והרי אמרת] ״אין גובלין״ ופה נאמר שמסכימים הכל שמותר לבחוש את השתית, אף שבחישה זו כעין גיבול היא! ומתרצים: לא קשיא [אין הדבר קשה], שיש לחלק ולומר כי הא [זה] ששנינו שנחלקו בשתית הרי זה בעבה, שהוא כעין גיבול, ואולם הא [זה] שמשמע שרק גיבול אסור ואולם בחישה מותרת, הרי זה — ברכה, שאין זו לישה. והני מילי [ודברים אלה] הוא באופן דמשני [שמשנה בעשייתם].
The Gemara asks: Didn’t you say: One may not knead? That contradicts the statement that they agree that it is permitted to stir the shatit. The Gemara answers: This is not difficult, as there is a distinction between the cases. This dispute with regard to shatit is referring to mixing a thick mixture, which is similar to kneading. However, that statement where they agree that mixing is permitted is referring to a soft, thin mixture that cannot be kneaded. And all of these statements are referring to a case where one alters the way he kneads or stirs.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנררמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הֵיכִי מְשַׁנֵּי אָמַר רַב יוֹסֵף בַּחוֹל נוֹתֵן אֶת הַחוֹמֶץ ואח״כוְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן אֶת הַשַּׁתִּית דבַּשַּׁבָּת נוֹתֵן אֶת הַשַּׁתִּית ואח״כוְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן אֶת הַחוֹמֶץ לֵוִי בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בַּר חִיָּיא אַשְׁכְּחֵיהּ לְגַבָּלָא דְּבֵי נְשֵׁיהּ דְּקָא גָבֵיל וְסָפֵי לֵיהּ לְתוֹרֵיהּ בְּטַשׁ בֵּיהּ אֲתָא אֲבוּהּ אַשְׁכְּחֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר אֲבוּהּ דְּאִמָּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב וּמַנּוּ רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא גּוֹבְלִין וְלֹא מַסְפִּין וּדְלָא לָקֵיט בְּלִישָּׁנֵיהּ מהלקיטין לֵיהּ וה״מוְהָנֵי מִילֵּי הוּא דִּמְשַׁנֵּי.

The Gemara asks: How does one alter the manner in which he performs these actions? Rav Yosef said: On a weekday one first places the vinegar in a vessel and then places the shatit. On Shabbat one first places the shatit and then places the vinegar. The Gemara relates that Levi, son of Rav Huna bar Ḥiyya, found the one who kneads in his parents’ home kneading bran on Shabbat and feeding it to his ox. He kicked him so that he would stop. When his father came and found him, he said to him: This is what your mother’s father said in the name of Rav. The Gemara interjects: And who is his mother’s father? It is Rabbi Yirmeya bar Abba, who said: One may knead but not feed animals, and a calf that does not take the food with its tongue may be fed on Shabbat. And this applies only when one alters the manner in which he does so.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בחול נותן החומץ כו׳ – כלומר כן דרכו בחול.
לגבלא דבי נשיה – שומר בהמות אביו ומגבל מאכלן.
דקא גביל – מורסן ע״י שינוי.
בטש ביה – דהא לכולי עלמא אבל לא גובלין תנן.
גובלין – מורסן ע״י שינוי כדמפרש ואזיל והוא דקא משני.
ולא מספין – לתורי אין מאמירין אותן.
ודלא לקיט בלישניה – עגל קטן שעדיין לא לומד לאכול.
והני מילי – דאמרן דמותר לגבל מורסן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דקא גביל וסאפי לתוריה. כלומר על ידי שינוי, ומהלקט לו למקום שאינה יכולה להחזיר.
בטש ביה. הכהו ברגלו.
גובלין ולא ספין. (ב)[ל]⁠מקום שאינה יכולה להחזיר.
ודלא לקיט בלישניה מלקטין יתיה. במקום שיכולה להחזיר.
גובלין ולא מוספין וה״מ הוא דמשני היכי משני אמר רב יימר בר שלמיא שתי וערב – בכאן התיר במרובה בשינוי שלא יגבל כל צרכו, אבל לגבל כל צרכו אסור אפילו על יד על יד, שאע״פ שהתירו כן בשתית גבי אדם, לא התירו בשוורים, אי משום דעדיף לן למיטרח במאכל אדם יותר ממאכל בהמה, אי משום דשתית לא מתאכלי בלא גיבול כל צרכו, אבל מורסן לשוורים מתאכל בלא גיבול כל צרכו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם ודלא לקיט בלישניה מהלקטין ליה כו׳ כצ״ל. ונ״ב פירוש אבל לא מספין ליה וקמ״ל דמהלקטין ליה דלא תימא מאחר שיכול לינק מאמו לא הוה מטרחינן ליה אפי׳ לכלקיט אי נמי קמ״ל אפי׳ בעגל קטן שלא למד כו׳ כמו שפי׳ רש״י אפ״ה מהלקטין וזהו חידוש שלא נאמר במשנה ודו״ק:
גמרא אתא אבוה אשכחיה. עי׳ לעיל דף כג ע״ב תוס׳ ד״ה דבי נשא:
ושואלים: היכי משני [כיצד משנה]? אמר רב יוסף: השינוי הוא בכך שכרגיל בחול דרכו שנותן תחילה את החומץ ואחר כך נותן את השתית, ואילו בשבת נותן תחילה את השתית ואחר כך נותן את החומץ. מסופר: לוי בריה [בנו] של רב הונא בר חייא אשכחיה לגבלא דבי נשיה דקא גביל וספי ליה לתוריה [מצא את הגבל של בית הוריו שמגבל מורסן ומאכיל אותו לשורו]. בטש ביה [בעט בו] שיפסיק. אתא אבוה אשכחיה [בא אביו של לוי ומצאו] ואמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר אבוה דאמך משמיה [אבי אמך משמו] של רב, ומעירים: ומנו [ומי הוא זה]?ר׳ ירמיה בר אבא: גובלין ולא מספין [מאכילים], ודלא לקיט בלישניה [ועגל שאינו לוקט, לוקח אוכל בלשונו]מהלקיטין ליה [מאכילים אותו]. והני מילי הוא דמשני [ודברים אלה מותרים כאשר משנה].
The Gemara asks: How does one alter the manner in which he performs these actions? Rav Yosef said: On a weekday one first places the vinegar in a vessel and then places the shatit. On Shabbat one first places the shatit and then places the vinegar. The Gemara relates that Levi, son of Rav Huna bar Ḥiyya, found the one who kneads in his parents’ home kneading bran on Shabbat and feeding it to his ox. He kicked him so that he would stop. When his father came and found him, he said to him: This is what your mother’s father said in the name of Rav. The Gemara interjects: And who is his mother’s father? It is Rabbi Yirmeya bar Abba, who said: One may knead but not feed animals, and a calf that does not take the food with its tongue may be fed on Shabbat. And this applies only when one alters the manner in which he does so.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הֵיכִי מְשַׁנֵּי אָמַר רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי שְׁתִי וָעֵרֶב וְהָא לָא מִעָרַב שַׁפִּיר אָמַר רַב יְהוּדָה מְנַעֲרוֹ לִכְלִי.

The Gemara asks: How does one alter the manner in which he does so? Rav Yeimar bar Shelamya said in the name of Abaye: One moves the ladle or stirring utensil in the directions of warp and woof. The Gemara asks: Isn’t it the case that it will not mix well, so what is the point of stirring it that way? Rav Yehuda said: It means that one pours it into another vessel and in the process it is mixed.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שתי וערב – פעם אחת מוליך המקל שתי ופעם אחת ערב.
מנערו לכלי – והוא מתערב מאליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם אמר רב יהודה מנערו לכלי כו׳ אמר רב מנשיא חד כו׳ מאי ולא חדא ביה אילימא כו׳ כצ״ל:
ושואלים: היכי משני [איך משנה בגיבול]? אמר רב יימר בר שלמיא משמיה [משמו] של אביי : שמעביר את התרווד או שאר כלי שבוחש בו במורסן שתי וערב. ושואלים: והא לא מערב שפיר [והרי אינו מתערב יפה], ומה מועיל אם כן בפעולה זו? אמר רב יהודה: הכוונה היא שמנערו לכלי.
The Gemara asks: How does one alter the manner in which he does so? Rav Yeimar bar Shelamya said in the name of Abaye: One moves the ladle or stirring utensil in the directions of warp and woof. The Gemara asks: Isn’t it the case that it will not mix well, so what is the point of stirring it that way? Rav Yehuda said: It means that one pours it into another vessel and in the process it is mixed.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כְּתִיב אַפִּינְקָסֵיהּ דִּזְעֵירִי אֲמַרִית קֳדָם רַבִּי וּמַנּוּ רַבִּי חִיָּיא מַהוּ לְגַבֵּל אָמַר אָסוּר מַהוּ לְפָרֵק אָמַר מוּתָּר אָמַר רַב [מְנַשְּׁיָא] חַד קַמֵּי חַד תְּרֵי קַמֵּי תְּרֵי שַׁפִּיר דָּמֵי תְּלָתָא קַמֵּי תְּרֵי אסור רַב יוֹסֵף אָמַר קַב וַאֲפִילּוּ קַבַּיִים עוּלָּא אָמַר כּוֹר וַאֲפִילּוּ כּוֹרַיִים.

It was written in Ze’eiri’s notebook: I said before my rabbi, and the Gemara asks: And who is his rabbi? It is Rabbi Ḥiyya. And Ze’eiri said before him: What is the ruling? Is it permitted to knead on Shabbat? He said: It is prohibited. What is the ruling with regard to emptying food from a vessel before one animal to place it before another animal? He said: It is permitted. Rav Menashya said: Placing one trough before one animal or two troughs before two animals, one may well do so. Placing three troughs before two animals is prohibited, because it is considered to be superfluous labor as he is bringing the animals more food than they need. Rav Yosef said: It is permitted to add a kav of additional food or even two kav. Ulla said: One may add a kor or even two kor and there is no need for concern.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבעל המאורספר הנרר״י מלונילההשלמהרמב״ןרמב״ן מלחמות ה'רשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פרק
פרקאאימוראה כבר פירשה בערך אמר הא במותיב פרקי הא במקרי שמע (עירובין לז) פירוש שיושב וקובע פרק ומלמד תורה כך שנינו בא חכם מן מזרח עירובו למזרח שרוצה ללמוד ממנו במקרי שמע שאין ממנו הנאה שיש אצלן כמה כמותו שמקרין שמע אלא שהוא מבקש מהן ממון שיתנו לו ורגיל לבא אצלן ולתבוע ממון לכן בורח ממנו (ירושלמי) מאן דאמר במזרח באילן חכימיא מאן דאמר במערב ברגיל. מזבלין ומפרקין כבר פירש׳ בערך זבל פ״א משברין התלמין (עוקצין פרק ב) התחיל לפרק אוכל התחיל לפרק באגוזין פי׳ לפרק כמו לפרש האגוזין יש להם ב׳ קליפות זו על גבי זו וכשעושין אותם חמרים חמרים מפרקין מהן קליפה החיצונה (שבת קנו.) מהו לפרק אמר ליה מותר פירוש ליקח מלפני בהמה זו ולהניח לפני הבהמה אחרת פ״א לפרק טעינה בשבת כגון מפרק עול שמים פ״א לפרק להתיר פקיעים חולב חייב משום מפרק (שבת צד: יבמות קיד.) ואבא שאול אומר נוהגין היינו שיונקין מבהמה טהורה בי״ט וכו׳ עד לא צריכה דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד הוא שבת דאיסור סקילה גזרו ביה רבנן יום טוב דאיסור לאו לא גזרו רבנן (כתובות ס) תניא ר׳ מרינוס אמר גונח יונק חלב בשבת מאי טעמא מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צערא לא גזרו רבנן:
א. [ערקלעהרען טרעננען.]
אפינקסיה – לוחות קשורות זו עם זו כאותן של סוחרים.
מהו לפרק – לתת מתוך כלי שלפני בהמה זו ולתת לפני חברתה.
חדא קמי חדא – מילתא באפי נפשה היא חדא מדה שרגילין לתת לפני בהמה מותר לתת לפניה בשבת וכן תרתי קמי תרתי האוכלות באבוס אחד.
אבל תלתא קמי תרתי – הואיל ובחול לא יהיב להו כי האי הוי טרחא דלא צריך וכ״ש תרתי קמי חדא.
מהו לפרק – פירש בקונטרס לפרק מלפני בהמה זו וליתן לפני אחרת וכן פירש בערוך בערך פרק וקשה לר״י דהיינו מתניתין גבי בהמה (לעיל דף קמ:) ונראה לר״י לפרק היינו להריק המים וגם המורסן מכלי אל כלי שתגבל היטב ובערוך פירש כמה לשונות.
{שמעתא דגבול}
וזה שכתב הרי״ף דכתיב אפנקסיה דזעירי, מהו לגבל ואמר ליה אסור – לא קי״ל הכי. דשמעתיה כרבי אזלא ופליג עליה רבי יוסי ברבי יהודה, וקי״ל כוותיה דגיבול שתית ע״י שינוי מותר, אפילו בעבה.
ושמא לא כתבה הרי״ף ז״ל ללמד ממנו איסור גיבול, אלא ללמד ממנה היתר פירוק, כדקאמר בסופא: מהו לפרק. אמר ליה מותר.
סליק מסכת שבת
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מהו לפרק. מתוך כלי שלפני בהמה [זו ולתת] לפני חברתה.
חדא קמי חדא. מילתא באפי נפשה היא, ופירושא מדה אחת שרגילין לתת לפניה בחול, מותר לתת לפניה בשבת בגיבול שעל ידי שינוי.
וכן תרתי קמי תרתי. האוכלות בחול באבוס אחד, (ה)[ב]⁠שבת נמי מגבילין לשניהם.
אבל תלתא קמי תרתי. שגובל לשנים, פירוש כשיעור שלשה אסור, דמרבה בטירחה דלא צריך, דהא בחול לא יהיב בהו כל כך.
אפי׳ כור ואפי׳ כורים. כיון דמשני. ועוד דמורסן לאו בר גיבול הוא.
כתיב אפנקסיה דזעירי אמרית קדם רבי ומנו ר׳ חנינא (היא) מהו לגבל אמר לי אסור. פירוש לגבל כדרכו, אבל על ידי שנוי מותר כר׳ יוסי ב״ר יהודה. ושתית נמי אפילו בעבה מותר על ידי שנוי, דהא ברכה אפילו רבנן מודו שמותר על ידי שנוי כדתניא ושוין שבוחשין את השתית ואוקימנא ברכה ופלוגתייהו בעבה. וכיון דקיימא לן כר׳ יוסי בר׳ יהודה אפילו בעבה על ידי שנוי מותר. ומה שכתב הרב אלפס ז״ל דוקא ברכה אבל בעבה לא ורכה נמי הוא דמשני, לא מסתברא כותיה דבעבה נמי מותר, והוא דמשני כר׳ יוסי בר׳ יהודה.
(סיום)
סליק פרקא וסליקא מסכתא דשבת
ומה שאמרו מהו לגבל וא״ל אסור מהו לפרק וא״ל מותר – היינו גיבול לשוורים, שגיבול כל צרכו אסור ולפרק מותר שהוא גיבול כלאחר יד, וזהו דעת הרב אלפסי ז״ל שכתבה בהלכות להא דזעירי.⁠א אבל לפי הנראה1 לא שאלו בגיבול כל צרכו בלבד מכיון שחזרו ושאלו מהו לפרק, שנראה ודאי שלא התירו שום גיבול בכלי עצמו אלא לפרק בלבד שהוא ניעור מכלי אל כליב שלא נראה כמכוין מלאכתו לגיבול, ולדבריו שמא בכל גיבול הוא אסור אף בשל אדם, אלא שאם נפרש כן נאמר שאין הלכה כדבריו2, שלא נבטל הסוגיא מלפניו דאיהו כרבי סבירא ליה, וכבר פסקו הלכה כר׳ יוסי בר״י. והעולה מן הסוגיא כך הוא שג׳ דינין יש בגבול לתרנגולין ולשוורין ולאדם, לתרנגולין, כל גיבול אסור מפני שא״צ גיבול שלם. לשוורים מותר, והוא שלא יגבל כל צרכו, ולאדם מותר ואע״פ שמגבל כל צרכו והוא שיגבל על יד על יד, וה״מ בעבה אבל ברכה אפילו במרובה, אלא שצריך שינוי בנתינת השתית תחלה ואח״כ החומץ.
א. רבנו כ״כ ליישב קושית הרז״ה, ועי׳ מלחמות ורשב״א. ועי׳ בר״ן שדן על רבנו בזה.
ב. רבנו חולק ארש״י שמפרש לפרק מבהמה זו ולתתה לאחרת דזה קשה וכמו שהקשה ברשב״א דזו מתני׳ בפרק תולין נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה אחרת, ולכן פי׳ רבנו שלפרק ולנער מכלי אל כלי, ועוד דדבר הלמד מעניינו הוא.
1. הגהת הגרא״ז: מפי׳ ר״ח ר״ל.
2. הגהת הגרא״ז: של זעירי.
{שמעתא דגבול}
ועוד, וז״ש הרי״ף ז״ל דכתיב אפנקסיה דזעירי כו׳, ופליג עליה דר׳ יוסי ברבי יהודה.
אמר הכותב: ספיקות נעשו לו כודאות. ומניין לו זה. דילמא בגיבול גמור קאמר. והיינו ודאי תריצתא דשמעתא.
דגיבול מורסן לתרנגולין, לעולם אסור. קלי ושתית לאדם, מותר ע״י שינוי, ואע״פ שמגבל כל צרכו. וממרס ביד מורסן לשוורים, היינו דרב ירמיה ומותר בשאינו מגבל כל צרכו, אלא שתי וערב, דלא מערב שפיר, וחוזר ומנערו לכלי.
וזהו פנקסו של זעירי: מהו לגבל כל צרכו לשוורים. ואמר ליה, אסור. מהו לפרק מכלי לכלי, דהיינו ניעור. ואמר ליה, מותר. ואסיקנא, אפי׳ כור אפילו כוריים על דרך זו.
וכן זה שכתב רבינו ז״ל מה שאמר, הא בעבה הא ברכה, שנאמר בגמ׳ לתרץ, ושוין, הא לדברי ר׳ יוסי ברבי יהודה שתיהן מותר, להתיר הרבה כדרכה נתכוין. הא במשנה על יד על יד, כולן מותרין. ולפיכך כתבה רבינו הגדול ז״ל.
סליק מסכת שבת
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מהו לפרק לתת כו׳ כצ״ל:
בד״ה חדא כו׳ בשבת וכן תרתי כו׳ הד״א:
בד״ה אמרי קמיה כו׳ קדם רבי על הנך כו׳ הד״א:
תוס׳ בד״ה מהו לפרק פי׳ בקונטרס לפרק מלפני בהמה כו׳ כצ״ל:
באותו ענין כתיב אפינקסיה [כתוב היה על פנקסו] של זעירי: אמרית קדם [אמרתי לפני] רבי, ואגב מעירים: ומנו [ומי הוא] ״רבי״ זה — ר׳ חייא, וזה שאמרתי לפניו: מהו הדין, האם מותר לגבל בשבת? אמר: אסור. מהו לפרק, כלומר, לתת את הכלי מבהמה אחת לחברתה? אמר: מותר. אמר רב מנשיא: חד קמי חד, תרי קמי תרי [כלי אחד לפני בהמה אחת, שני כלים לפני שתי בהמות]שפיר דמי [יפה הדבר, מותר]. תלתא קמי תרי[שלושה כלים לפני שתי בהמות]אסור, שיש בכך טרחה יתירה, שנותן לבהמה מזון יותר מן הרגיל. רב יוסף אמר: מותר להוסיף קב ואפילו קביים. עולא אמר: מותר להוסיף כור, ואפילו כוריים, ואין מקפידים על כך כלל.
It was written in Ze’eiri’s notebook: I said before my rabbi, and the Gemara asks: And who is his rabbi? It is Rabbi Ḥiyya. And Ze’eiri said before him: What is the ruling? Is it permitted to knead on Shabbat? He said: It is prohibited. What is the ruling with regard to emptying food from a vessel before one animal to place it before another animal? He said: It is permitted. Rav Menashya said: Placing one trough before one animal or two troughs before two animals, one may well do so. Placing three troughs before two animals is prohibited, because it is considered to be superfluous labor as he is bringing the animals more food than they need. Rav Yosef said: It is permitted to add a kav of additional food or even two kav. Ulla said: One may add a kor or even two kor and there is no need for concern.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבעל המאורספר הנרר״י מלונילההשלמהרמב״ןרמב״ן מלחמות ה'רשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כְּתִיב אַפִּינְקָסֵיהּ דְּלֵוִי אֲמַרִית קֳדָם רַבִּי וּמַנּוּ רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ עַל דַּהֲווֹ גָּבְלִין שְׁתִיתָא בְּבָבֶל וַהֲוָה צָוַח רַבִּי וּמַנּוּ רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ עַל דַּהֲווֹ גָּבְלִין שַׁתִּיתָא וְלֵית דשמיע לֵיהּ וְלֵית חֵילָא בִּידֵיהּ לְמֵיסַר מִדְּרַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה.

It was written in Levi’s notebook: I said before my rabbi, and the Gemara asks: And who is his rabbi? It is our holy Rabbi, Rabbi Yehuda HaNasi. Levi spoke about the fact that people would knead shatit in Babylonia, and my rabbi, and who is it, our holy Rabbi, cried in protest over the fact that people would knead shatit. And there was no one who listened to him, and he did not have the power to prohibit it due to the people’s reliance on the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, who permitted doing so.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרית קמיה רבי – רבי לוי משתעי דהוא אמר קדם רבי על הנך אינשי דגבלין שתיתא.
מדר׳ יוסי בר יהודה – בר פלוגתיה דהוה שרי לעיל אף בעבה ועל ידי שינוי והיו נוהגין כמותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתיב אפינקסיה [כתוב היה על פנקסו] של לוי: אמרית קדם [אמרתי לפני] רבי, ואגב מעירים: ומנו [ומי הוא]?רבינו הקדוש, הוא ר׳ יהודה הנשיא, על דהוו גבלין שתיתא [על שהיו גובלים את השתית] בבבל, והוה צוח [והיה צווח] על כך רבי, ומנו [ומי הוא]?רבינו הקדוש, על דהוו [שהיו] גבלין שתיתא ולית דשמיע ליה [גובלים את השתית, ולא היה מי ששומע לו], ולית חילא בידיה למיסר [ואין כוח בידו לאסור] משום ר׳ יוסי בר׳ יהודה שנחלק עליו והתיר, ועליו סמכו כל המתירים.
It was written in Levi’s notebook: I said before my rabbi, and the Gemara asks: And who is his rabbi? It is our holy Rabbi, Rabbi Yehuda HaNasi. Levi spoke about the fact that people would knead shatit in Babylonia, and my rabbi, and who is it, our holy Rabbi, cried in protest over the fact that people would knead shatit. And there was no one who listened to him, and he did not have the power to prohibit it due to the people’s reliance on the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, who permitted doing so.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כְּתִיב אַפִּינְקָסֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הַאי מַאן דִּבְחַד בְּשַׁבָּא יְהֵי גְּבַר וְלָא חֲדָא בֵּיהּ.

After citing relevant halakhot written in the notebooks of various Sages, the Gemara relates that it was written in Rabbi Yehoshua ben Levi’s notebook: One who was born on the first day of the week, Sunday, will be a person and there will not be one in him.
רי״ףרש״יספר הנררמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האי מאן דבחד בשבא – הנולד באחד בשבת.
יהא גבר ולא חדא ביה – יהא אדם שלם במדה אחת יהא ולא אחת בו ממדה אחרת ולקמן מפרש לה ואזיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האיא מאן דבארבע בשבא גבר נהיר וחכים יהא משום דאיתלו ביה מאורות. וכתיבב כי נר מצוה ותורה אור. ואלקינו יאיר עינינו בתורתו וישים בלבנו אהבתו ויראתו.
א. קטע זה שייך לעיל קנו, א ובנד׳ חסר, והובא כאן לסיים בדבר טוב ותורה אור.
ב. משלי ו, כג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א כיון שהביאו דברים שהיו כתובים על פנקסיהם של חכמים מסופר, כי כתיב אפינקסיה [כתוב היה על פנקסו] של ר׳ יהושע בן לוי: האי מאן דבחד בשבא, יהי גבר ולא חדא ביה [מי שנולד באחד בשבת יהא אדם ולא אחת בו].
After citing relevant halakhot written in the notebooks of various Sages, the Gemara relates that it was written in Rabbi Yehoshua ben Levi’s notebook: One who was born on the first day of the week, Sunday, will be a person and there will not be one in him.
רי״ףרש״יספר הנררמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַאי [וְלָא חֲדָא בֵּיהּ] אִילֵּימָא וְלָא חַד לְטֵיבוּ וְהָאָמַר רַב אָשֵׁי אֲנָא בְּחַד בְּשַׁבָּא הֲוַאי אֶלָּא לָאו חֲדָא לְבִישׁוּ וְהָאָמַר רַב אָשֵׁי אֲנָא וְדִימִי בַּר קָקוֹזְתָּא הוויין בְּחַד בְּשַׁבָּא אֲנָא מֶלֶךְ וְהוּא הֲוָה רֵישׁ גַּנָּבֵי אֶלָּא אִי כולי לְטֵיבוּ אִי כולי לְבִישׁוּ (מַאי טַעְמָא דְּאִיבְּרוֹ בֵּיהּ אוֹר וָחוֹשֶׁךְ).

The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: There will not be one in him? If you say that there is not one quality for the best, that cannot be, as Rav Ashi said: I was born on the first day of the week, and one cannot say that there was nothing good about him. Rather, it must mean that there is not one quality for the worst. Didn’t Rav Ashi say: I and Dimi bar Kakuzta were both born on the first day of the week. I became a king, the head of a yeshiva, and he became the head of a gang of thieves, clearly a negative quality. Rather, one born on a Sunday is either completely for the best or completely for the worst. What is the reason for this? It is because both light and darkness were created on the first day of Creation.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והוא ריש גנבי – דמאן דבחד בשבא יהא ראש כמו שהיום ראש למעשה בראשית מיהו שמע מינה דנולדים בו צדיקים ורשעים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם כולו לבישו כו׳. נ״ב ומ״מ יהא ראש או לכשרים או לפועלי און וק״ל:
אי כוליה לטיבו אי כוליה לבישו כו׳. אין לפרש דחד מהני נגזר אי כוליה לטיבו אי כוליה לבישו דהא אמרי׳ בפ׳ כל היד ואילו צדיק או רשע לא קאמר דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אלא ר״ל דנגזר לו לפי בחירתו אי כוליה לטיבו אי כוליה לבישו. ומ״ט דאיברו ביה אור וחושך. ובמדרש ילקוט ויקרא אלהים לאור יום זה יעקב ולחושך קרא לילה זה עשו כו׳ ע״ש:
ושואלים: מאי [מה הפירוש] ״ולא חדא ביה״ [ומהו ״ולא אחת בו״]? אילימא [אם תאמר]: ולא חד לטיבו [דבר אחד לטוב] בו, והאמר [והרי אמר] רב אשי: אנא בחד בשבא הואי [אני באחד בשבת, ביום ראשון הייתי, כלומר, נולדתי], ולא שייך לומר בו שלא היה בו דבר אחד לטוב! אלא תאמר שהכוונה היא שלא חדא לבישו [אחת לרע], והאמר [והרי אמר] רב אשי: אנא ודימי בר קקוזתא הווין בחד בשבא [נהיינו, נולדנו באחד בשבת], אנא נעשיתי מלך, ראש ישיבה, והוא הוה ריש גנבי [היה ראש גנבים], והרי שאין בזה כלל קבוע! אלא, יש לומר: אי כולי לטיבו אי כולי לבישו [או כולו לטוב או כולו לרע]. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — דאיברו ביה [שנבראו בו] ביום ראשון אור וחושך.
The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: There will not be one in him? If you say that there is not one quality for the best, that cannot be, as Rav Ashi said: I was born on the first day of the week, and one cannot say that there was nothing good about him. Rather, it must mean that there is not one quality for the worst. Didn’t Rav Ashi say: I and Dimi bar Kakuzta were both born on the first day of the week. I became a king, the head of a yeshiva, and he became the head of a gang of thieves, clearly a negative quality. Rather, one born on a Sunday is either completely for the best or completely for the worst. What is the reason for this? It is because both light and darkness were created on the first day of Creation.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הַאי מַאן דְּבִתְרֵי בְּשַׁבָּא יְהֵי גְּבַר רַגְזָן מ״טמַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דְּאִיפְּלִיגוּ בֵּיהּ מַיָּא הַאי מַאן דְּבִתְלָתָא בְּשַׁבָּא יְהֵי גְּבַר עַתִּיר וְזַנַּאי יְהֵא מ״טמַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דְּאִיבְּרוֹ בֵּיהּ עֲשָׂבִים הַאי מַאן דִּבְאַרְבְּעָה בְּשַׁבָּא יְהֵי גְּבַר חַכִּים וְנָהִיר מ״טמַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דְּאִיתְּלוֹ בֵּיהּ מְאוֹרוֹת.

One who was born on the second day of the week, Monday, will be a short-tempered person. What is the reason for this? It is because on that day, the second day of Creation, the upper and lower waters were divided. Therefore, it is a day of contentiousness.
One who was born on the third day of the week will be a rich man and a promiscuous person. What is the reason for this? It is because on that day, the third day, vegetation was created. It grows abundantly but is also mixed together without boundaries between the grass and the plants.
One who was born on the fourth day of the week will be a wise and enlightened person. What is the reason for this? It is because the heavenly lights were hung in the heavens on that day, and wisdom is likened to light.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאיפליגו מיא – כך הוא יבדל מכל אדם.
זנאי – נואף.
דאיברו ביה עשבים – דכתי׳ (בראשי׳ א) תדשא הארץ והוא דבר שפרה ורבה מאד וממהר לגדל ולצמוח דהוא ענין פריצות אשווי״א בלעז [ל״א] דלא כתיב למינהו בעשבים בצוויים (ועוד) שיוצאין בערבוביא ויונקין זו מזו.
ונהיר – זיותן.
דאיתלו ביה מאורות – וכתיב ותורה אור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם מאי טעם דאיברו ביה אור וחושך נמחק:
בד״ה דאיברו ביה עשבים כו׳ לישנא אחרינא דלא כתיב כו׳ כצ״ל:
בד״ה נהיר צ״ל ונהיר:
משום דאיפליגו ביה מיא כו׳. והכי אמרי׳ במדרש נטל הקב״ה כל מי בראשית ונתנם חצים ברקיע וחצים באוקינוס הה״ד פלג אלהים מלא מים כו׳ וע״ש למה אין כתיב בשני כי טוב אר״ח לפי שבו נברא המחלוקת שנאמר ויהי מבדיל בין מים כו׳ ע״ש:
האי מאן דבג׳ בשבתא כו׳ זנאי יהא מ״ט דאיברו ביה עשבים כו׳. ע״פ מ״ש פ״ק דר״ה איזה חודש שהארץ מלאה דשאים הוי אומר זה ניסן ואותו הפרק זמן בהמה וחיה שמזדווגין כו׳ ע״ש:
מאן דבד׳ בשבא יהא גבר חכים ונהיר משום דאיתלו ביה מאורות כו׳. עש״ה והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו׳ ככוכבים לעולם ועד ועיין פירש״י:
משום דאיברו ביה דגים דלא כתיב ברכה רק בדגים ועופות וכדאמרי׳ דצריכי ברכה משום דצדין מהן והיינו שגמל חסד עמהם ליתן להם ברכה שלא יהיו חסרים ורש״י פירש בע״א וק״ל:
האי מאן דבתרי בשבא יהי גבר [מי שנולד בשני בשבת יהא אדם] רגזן. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — משום דאיפליגו ביה מיא [שנחלקו בו ביום השני המים] העליונים והתחתונים בימי בראשית, והרי הוא איפוא יום של מחלוקת. האי מאן דבתלתא בשבא [מי שנולד בשלישי בשבת]יהי גבר עתיר [יהיה אדם עשיר] וזנאי יהא [יהיה]. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — משום דאיברו ביה [שנבראו בו] עשבים, שהם תמיד בשפע גדול, אבל אינם מקפידים להיות נפרדים זה מזה, אלא גדלים בערבוביה. האי מאן דבארבעה בשבא [מי שנולד ברביעי בשבת] — — יהי גבר חכים ונהיר [יהיה אדם חכם ובקי]. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — משום דאיתלו ביה מאורות [שניתלו בו המאורות]. והחכמה משולה לאור.
One who was born on the second day of the week, Monday, will be a short-tempered person. What is the reason for this? It is because on that day, the second day of Creation, the upper and lower waters were divided. Therefore, it is a day of contentiousness.
One who was born on the third day of the week will be a rich man and a promiscuous person. What is the reason for this? It is because on that day, the third day, vegetation was created. It grows abundantly but is also mixed together without boundaries between the grass and the plants.
One who was born on the fourth day of the week will be a wise and enlightened person. What is the reason for this? It is because the heavenly lights were hung in the heavens on that day, and wisdom is likened to light.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הַאי מַאן דִּבְחַמְשָׁה בְּשַׁבָּא יְהֵי גְּבַר גּוֹמֵל חֲסָדִים מ״טמַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דְּאִיבְּרוֹ בֵּיהּ דָּגִים וְעוֹפוֹת הַאי מַאן דִּבְמַעֲלֵי שַׁבְּתָא יְהֵי גְּבַר חַזְרָן אָמַר ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק חַזְרָן בְּמִצְוֹת הַאי מַאן דִּבְשַׁבְּתָא יְהֵי בְּשַׁבְּתָא יְמוּת עַל דְּאַחִילוּ עֲלוֹהִי יוֹמָא רַבָּא דְּשַׁבְּתָא אָמַר רָבָא בַּר רַב שֵׁילָא וְקַדִּישָׁא רַבָּא יִתְקְרֵי.

One who was born on the fifth day of the week will be a person who performs acts of kindness. What is the reason for this? It is because on that day the fish and fowl were created, and they do not receive their sustenance by performing work for people. They are sustained by the kindness of God alone.
One who was born on the sixth day of the week will be a seeker. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that this means that he will be one who seeks out mitzvot, as most of the activity on Friday involves preparation for Shabbat.
One who was born on Shabbat will die on Shabbat, because they desecrated the great day of Shabbat on his behalf. Rava bar Rav Sheila said: And he will be called a person of great sanctity because he was born on the sacred day of Shabbat.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאיברו ביה דגים ועופות – שאין טורחין לאוכלין אלא ניזונים בחסדו של הקב״ה.
חזרן – מחזר אחר מצות.
חזרן במצות – שכן דרך ע״ש לחזר אחר מצות שבת.
וקדישא רבה יתקרי – שיהא פרוש וקדוש דכתיב (שמות כ) ויקדשהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם ימות על דאחילו כו׳ וקדישא רבא יתקרי דבכוכב חמה יהא כו׳ אי גנבא אי טבחא אי מוהלא כו׳ מזל מחכים מזל מעשיר ואף רב סבר אין מזל כו׳ כצ״ל:
חזרן במצות כו׳. פירש״י שכן דרך ע״ש לחזר כו׳ עכ״ל והנראה דבכולהו קאמר טעמא לפי הבריאה דימי בראשית וה״נ הכא במעלי שבתא יהיה אדם חזרן בז׳ מצות כדאמרי׳ פ׳ ארבע מיתות ויצו ה׳ אלהים וגו׳ ויצו אלו הדינין כו׳ ה׳ זו ברכת השם כו׳ אלהים זו ע״ז כו׳ האדם זו ש״ד לאמר זו ג״ע מכל עץ וגו׳ ולא גזל כו׳ ע״ש:
על דאחילו כו׳. ומה״ט כדי שלא יתחלל שבת היו חסידים מכוונין לשמש מטותיהן בד׳ כדי שלא ילדו נשותיהן בשבת כדאמרי׳ פ׳ יוצא דופן ורבא בר שילא דקאמר וקדישא רבה יתקרי אינו דומה דפליג ונראה לפרש דה״ק משום דמצינו הרבה בני אדם דנולדו בשבת ואינן מתים בשבת קאמר רבא בר שילא דלא אמרו כן דמת ג״כ בשבת אלא בצדיק דקדישא רבה יתקרי דהקב״ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום כדאמרי׳ פ״ק דקדושין הגם שבלידתו נתחלל שבת על ידו במותו יתקדש שבת על ידו כדאמרי׳ בפירקין דלעיל תינוק בן יומו חי דהיינו ביום שנולד מחללין עליו את השבת דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת וכדאמרי׳ פ׳ ב״מ שמת דוד בשבת:
האי מאן דבחמשה בשבא [מי שנולד בחמישי בשבת]יהי גבר [יהיה אדם] גומל חסדים. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — משום דאיברו ביה [שנבראו בו] דגים ועופות שאינם מתפרנסים מעבודתם אצל בני אדם, אלא מזונם ניתן להם בחסד ה׳. האי מאן דבמעלי שבתא [מי שנולד בערב שבת]יהי גבר [יהיה אדם] חזרן. אמר ר׳ נחמן בר יצחק: הכווה היא שיהיה חזרן במצות, שכן ערב שבת עיקר הנעשה בו הוא הכנה ליום השבת. האי מאן דבשבתא יהי [מי שנולד בשבת]בשבתא ימות, וכל זה על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא [שחיללו עליו את היום הגדול של השבת], שהרי מחללים את השבת מפני שלום הנולדים בו ביום, וכמידה כנגד מידה ימות בשבת. אמר רבא בר רב שילא: וקדישא רבא יתקרי [וקדוש גדול ייקרא], כיון שנולד בשבת שהוא יום קדוש.
One who was born on the fifth day of the week will be a person who performs acts of kindness. What is the reason for this? It is because on that day the fish and fowl were created, and they do not receive their sustenance by performing work for people. They are sustained by the kindness of God alone.
One who was born on the sixth day of the week will be a seeker. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that this means that he will be one who seeks out mitzvot, as most of the activity on Friday involves preparation for Shabbat.
One who was born on Shabbat will die on Shabbat, because they desecrated the great day of Shabbat on his behalf. Rava bar Rav Sheila said: And he will be called a person of great sanctity because he was born on the sacred day of Shabbat.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲמַר לְהוּ רַבִּי חֲנִינָא פּוּקוּ אֱמַרוּ לֵיהּ לְבַר לֵיוַאי לֹא מַזַּל יוֹם גּוֹרֵם אֶלָּא מַזַּל שָׁעָה גּוֹרֵם הַאי מַאן דִּבְחַמָּה יְהֵי גְּבַר זִיוְתָן יְהֵי אָכֵיל מִדִּילֵיהּ וְשָׁתֵי מִדִּילֵיהּ וְרָזוֹהִי גַּלְיִין אִם גָּנֵיב לָא מַצְלַח הַאי מַאן דִּבְכוֹכָב נוֹגַהּ יְהֵי גְּבַר עַתִּיר וְזַנַּאי יְהֵי מ״טמַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דְּאִיתְיְלִיד בֵּיהּ נוּרָא הַאי מַאן דִּבְכוֹכָב יְהֵי גְּבַר נָהִיר וְחַכִּים מִשּׁוּם דְּסָפְרָא דְחַמָּה הוּא הַאי מַאן דְּבִלְבָנָה יְהֵי גְּבַר סָבֵיל מַרְעִין בנאי וסתיר סתיר ובנאי אָכֵיל דְּלָא דִּילֵיהּ וְשָׁתֵי דְּלָא דִּילֵיהּ וְרָזוֹהִי כַּסְיִין אִם גָּנֵב מַצְלַח הַאי מַאן דִּבְשַׁבְּתַאי יְהֵי גְּבַר מַחְשְׁבָתֵיהּ בָּטְלִין וְאִית דְּאָמְרִי כׇּל דִּמְחַשְּׁבִין עֲלֵיהּ בָּטְלִין הַאי מַאן דִּבְצֶדֶק יְהֵי גְּבַר צִדְקָן אָמַר ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וְצַדְקָן בְּמִצְוֹת הַאי מַאן דִּבְמַאְדִּים יְהֵי גְּבַר אָשֵׁיד דְּמָא א״ראָמַר רַב אָשֵׁי אִי אוּמָּנָא אִי גַּנָּבָא אִי טַבָּחָא אִי מוהלא אָמַר רַבָּה אֲנָא בְּמַאְדִּים הֲוַאי אָמַר אַבָּיֵי מָר נָמֵי עָנֵישׁ וְקָטֵיל.

Rabbi Ḥanina said to his students who heard all this: Go and tell the son of Leiva’i, Rabbi Yehoshua ben Levi: It is not the constellation of the day of the week that determines a person’s nature; rather, it is the constellation of the hour that determines his nature.
One who was born under the influence of the sun will be a radiant person; he will eat from his own resources and drink from his own resources, and his secrets will be exposed. If he steals he will not succeed, because he will be like the sun that shines and is revealed to all.
One who was born under the influence of Venus will be a rich and promiscuous person. What is the reason for this? Because fire was born during the hour of Venus, he will be subject the fire of the evil inclination, which burns perpetually.
One who was born under the influence of Mercury will be an enlightened and expert man, because Mercury is the sun’s scribe, as it is closest to the sun.
One who was born under the influence of the moon will be a man who suffers pains, who builds and destroys, and destroys and builds. He will be a man who eats not from his own resources and drinks not from his own resources, and whose secrets are hidden. If he steals he will succeed, as he is like the moon that constantly changes form, whose light is not its own, and who is at times exposed and at times hidden.
One who was born under the influence of Saturn will be a man whose thoughts are for naught. And some say that everything that others think about him and plan to do to him is for naught.
One who was born under the influence of Jupiter [tzedek] will be a just person [tzadkan]. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And just in this context means just in the performance of mitzvot.
One who was born under the influence of Mars will be one who spills blood. Rav Ashi said: He will be either a blood letter, or a thief, or a slaughterer of animals, or a circumciser. Rabba said: I was born under the influence of Mars and I do not perform any of those activities. Abaye said: My Master also punishes and kills as a judge.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר להו רבי חנינא – לתלמידים שקראו פנקסו של ר׳ יהושע.
מזל שעה – ז׳ מזלות הן המשמשין את השעות חנכ״ל שצ״ם חמה היינו חמה ממש והוא אחד מן המזלות וכן לבנה והשאר הוויין כוכבים.
זיותן – כשמש המאיר.
אכיל מדיליה – כשמש שאינו מסיג גבול רעהו למשול בלילה.
ורזוהי גליין – אין לו רשות לכסות סודו ונסתרותיו אלא כשמש הזה שהוא פומבי לכל.
דתלי ביה נורא – אש תלוי באותו מזל יצר של תשמיש בוער כתנור.
מזל כוכב – הוא סופר של מזל חמה לכתוב דרך הילוכו ותקופותיו ומצוי אצלו תמיד.
סביל מרעין – כלבנה זו שמתנוונה והולכת.
בנאי וסתיר – כלבנה זו שגדילה ומתמעטת.
אכיל לא דיליה – כלבנה המסגת גבול החמה למשול אף ביום.
ורזוהי כסיין – כלבנה שאינה מאירה.
דבשבתאי – מזל כוכב ששמו שבתאי.
בטלין – כמו לא ישבותו (בראשיח ח).
צדקן במצות – צדקה לעניים דקרי ליה מצוה (בכל) לשון אגדה.
גנבא – ליסטים ההורג נפשות.
אומנא – מקיז דם.
עניש – בני אדם העוברין על דבריו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה סביל מרעין כלבנה זו שמתנוונה והולכת כצ״ל:
בד״ה ובשבתאי כו׳ צ״ל דבשבתאי מזל כוכב ששמו שבתאי:
בד״ה בטלין כמו לא ישבותו הס״ד:
בד״ה וצדקן במצות כו׳ דקרי ליה מצוה לשון אגדה כצ״ל. ונ״ב כדלקמן מצוה עבדת כו׳ והוא צדקה:
דבחמה כו׳. נקט סדר חנכ״ל שצ״ם ולא ידענא למה דהא לפי סדר ימי השבוע אינו כן דבתחלת לילותא משמש כצנ״ש חל״ם ובתאלת הימים משמש חל״ם כצנ״ש ולפי סדר תחלת שמושן דבתחלת ליל ד׳ נתלו המאורות הרי סדרן שצ״ם חנכ״ל כפירש״י בס״פ מפנין ויש ליישב דהפך סדרן חנכ״ל שצ״ם להתחיל בחמה שהיא עיקרן של המאורות ומזלות כו׳:
דאתלו ביה נורא כו׳. ע״ד שאמרו פ׳ עשרה יוחסין נורא בי עמרם ע״ש:
משום דספרא דחמה הוא כו׳. דכל הכוכבים הם כלם צבא הלבנה למשול בלילה אבל זה המזל כוכב מז׳ המזלות הוא ספרא דחמה למשול ביום:
סביל מרעין כו׳. שמצינו בלבנה שסבלה למעט את עצמה:
מחשבתיה בטלין כו׳. אמרו בזה זה הכוכב שבתאי הוא משמש בתחלת יום שבת לפי סדר תחלת הימים חל״ם כצנ״ש והוא ממונה על החורבן וביטול והשבתת כל דבר ולכך מלאכה אסורה בו ביום והיינו גבר דמחשבתיה בטילין וכדאמרי׳ באותו חסיד שחשב בשבח לגדור שדהו ובטל אותו מחשבה ולא גדרה לעולם ונעשה לו נס כו׳:
אי מוהלא כו׳. ה״נ יש לפרש דלא נגזר אלא שיהא אשיד דמא ולפי בחירתו של אדם אי אומנא שהוא רשות אי גנבא שהוא איסור ואי מוהלא שהוא מצוה:
רש״י ד״ה אכיל דלא דיליה כלבנה המסנת. עיין דבר נחמד בזה בכתנות אור לבעל פמ״א בפ׳ בראשית:
אמר להו [להם] ר׳ חנינא לתלמידיו שספרו לפניו דברים אלה, פוקו [צאו] ואמרו ליה לבר ליואי [לו לבן לוי, לר׳ יהושע בן לוי]: לא מזל יום גורם לאופיו של הנולד אלא מזל שעה גורם; האי מאן [מי] שנולד בשעת מזל חמהיהי גבר זיותן [יהיה אדם יפה], יהי אכיל מדיליה ושתי מדיליה, ורזוהי גליין [יהיה אוכל משלו ושותה משלו, וסודותיו גלויים], אם גניב [יגנוב]לא מצלח [יצליח], שהוא כחמה המאירה, שאורה משלה והיא גלויה לכל. האי מאן [מי] שנולד בשעת מזל כוכב נוגהיהי גבר עתיר [יהיה אדם עשיר] וזנאי יהי [יהיה]. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — משום דאיתיליד ביה נורא [שנולדה בו האש] בשעה של מזל זה, והיא אש היצר הבוער תמיד. האי מאן [מי] שנולד בשעת מזל כוכביהי גבר נהיר וחכים [יהיה אדם בקי וחכם], משום דספרא [שסופר] החמה הוא, שכוכב חמה סמוך לחמה. האי מאן [מי] שנולד בשעת מזל לבנה יהי גבר סביל מרעין [יהיה אדם סובל מכאובים], בנאי וסתיר, סתיר ובנאי [בונה וסותר, וסותר ובונה], אכיל דלא דיליה ושתי דלא דיליה ורזוהי כסיין [אוכל לא משלא ושותה לא משלו, וסודותיו מכוסים] אם גנב [יגנוב]מצלח [יצליח], כלבנה המשתנה והולכת, שאורה אינו משלה, ופעמים גלויה ופעמים נסתרת. האי מאן [מי] שנולד במזל שבתאייהי גבר מחשבתיה בטלין [יהיה אדם שמחשבותיו בטלות]. ואית דאמרי [ויש אומרים]: כל מה דמחשבין עליה בטלין [שחושבים עליו יתבטל]. האי מאן [מי] שנולד במזל צדק יהי גבר [יהיה אדם] צדקן. אמר ר׳ נחמן בר יצחק: וצדקן שאמרו הרי זה במצות. האי מאן [מי] שנולד במזל מאדיםיהי גבר אשיד דמא [יהיה אדם שופך דם]. אמר ר׳ אשי: אי אומנא, אי גנבא, אי טבחא, אי מוהלא [או מקיז דם, או גנב, או שוחט, או מוהל]. אמר רבה: אנא במאדים הואי [אני הייתי, נולדתי במזל מאדים] ואיני עוסק באף אחת מאומנות אלה. אמר אביי: מר נמי עניש וקטיל [אדוני גם כן כדיין מעניש והורג].
Rabbi Ḥanina said to his students who heard all this: Go and tell the son of Leiva’i, Rabbi Yehoshua ben Levi: It is not the constellation of the day of the week that determines a person’s nature; rather, it is the constellation of the hour that determines his nature.
One who was born under the influence of the sun will be a radiant person; he will eat from his own resources and drink from his own resources, and his secrets will be exposed. If he steals he will not succeed, because he will be like the sun that shines and is revealed to all.
One who was born under the influence of Venus will be a rich and promiscuous person. What is the reason for this? Because fire was born during the hour of Venus, he will be subject the fire of the evil inclination, which burns perpetually.
One who was born under the influence of Mercury will be an enlightened and expert man, because Mercury is the sun’s scribe, as it is closest to the sun.
One who was born under the influence of the moon will be a man who suffers pains, who builds and destroys, and destroys and builds. He will be a man who eats not from his own resources and drinks not from his own resources, and whose secrets are hidden. If he steals he will succeed, as he is like the moon that constantly changes form, whose light is not its own, and who is at times exposed and at times hidden.
One who was born under the influence of Saturn will be a man whose thoughts are for naught. And some say that everything that others think about him and plan to do to him is for naught.
One who was born under the influence of Jupiter [tzedek] will be a just person [tzadkan]. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And just in this context means just in the performance of mitzvot.
One who was born under the influence of Mars will be one who spills blood. Rav Ashi said: He will be either a blood letter, or a thief, or a slaughterer of animals, or a circumciser. Rabba said: I was born under the influence of Mars and I do not perform any of those activities. Abaye said: My Master also punishes and kills as a judge.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִיתְּמַר רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר מַזָּל מַחְכִּים מַזָּל מַעֲשִׁיר וְיֵשׁ מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ דא״רדְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִנַּיִין שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו י׳:ב׳} כֹּה אָמַר ה׳ אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה הֵם יֵחַתּוּ וְלֹא יִשְׂרָאֵל.

It was stated that Rabbi Ḥanina says: A constellation makes one wise and a constellation makes one wealthy, and there is a constellation for the Jewish people that influences them. Rabbi Yoḥanan said: There is no constellation for the Jewish people that influences them. The Jewish people are not subject to the influence of astrology. And Rabbi Yoḥanan follows his own reasoning, as Rabbi Yoḥanan said: From where is it derived that there is no constellation for the Jewish people? As it is stated: “Thus said the Lord: Learn not the way of the nations, and be not dismayed at the signs of heaven; for the nations are dismayed at them” (Jeremiah 10:2). The nations will be dismayed by them, but not the Jewish people.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מזל מחכים – לפי המזל היא החכמה כדאמר דבחמה נהיר וחכים ויש מזל לישראל שאין תפלה וצדקה משנה את המזל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מזל מחכים לפי המזל היא החכמה כו׳ כצ״ל:
אין מזל לישראל כו׳. כתבו התוס׳ והא כו׳ בני חיי ומזוני כו׳ אלא במזלא כו׳ מ״מ ע״י זכות גדול משתנה כו׳ עכ״ל וק״ק דא״כ לר׳ חנינא דאמר יש מזל לישראל אפי׳ ע״י זכות גדול לא משתנה וכל יעודי התורה בברכות אם תשמעו ובקללות אם לא תשמעו אין מורין כן אלא שתולה בזכות ישראל או בחובתם וי״ל דודאי יעודי התורה נאמרו על כלל ישראל וזכות הרבים ודאי דאינו תולה במזל כלל ולא פליגי הכא אלא ביחיד דלר״ח מזל מחכים מזל מעשיר לאותו יחיד ור״י אמר דאין מזל לישראל אפי׳ ליחיד ולהכי הקשו התוס׳ מההיא דבני חיי ומזוני כו׳ דמיירי נמי ביחיד וכן ההוא דזכה מוסיפין לו איירי ביחיד ודמייתי לר״י גוים יחתו ולא ישראל משמע ליה אפי׳ ישראל יחידי ובפ׳ הישן מוקי להאי קרא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום דהיינו ע״י זכות משתנה כמ״ש התוס׳ ודו״ק:
ב איתמר [נאמר] שנחלקו חכמים, ר׳ חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל. ר׳ יוחנן אמר: אין מזל לישראל. שעם ישראל איננו כפוף לשלטון המזלות, ואין חוקי המזלות חלים עליו. ואזדא [והולך] ר׳ יוחנן בזה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר ר׳ יוחנן: מניין שאין מזל לישראל? שנאמר: ״כה אמר ה׳ אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה״ (ירמיה י, ב)גויים יחתו, ולא ישראל.
It was stated that Rabbi Ḥanina says: A constellation makes one wise and a constellation makes one wealthy, and there is a constellation for the Jewish people that influences them. Rabbi Yoḥanan said: There is no constellation for the Jewish people that influences them. The Jewish people are not subject to the influence of astrology. And Rabbi Yoḥanan follows his own reasoning, as Rabbi Yoḥanan said: From where is it derived that there is no constellation for the Jewish people? As it is stated: “Thus said the Lord: Learn not the way of the nations, and be not dismayed at the signs of heaven; for the nations are dismayed at them” (Jeremiah 10:2). The nations will be dismayed by them, but not the Jewish people.
רי״ףרש״יספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאַף רַב סָבַר אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מִנַּיִין שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ט״ו:ה׳} וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם {בראשית ט״ו:ג׳} בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אוֹתִי אָמַר לוֹ לָאו {בראשית ט״ו:ד׳} כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ.

And Rav also holds that there is no constellation for the Jewish people, as Rav Yehuda said that Rav said: From where is it derived that there is no constellation for the Jewish people? As it is stated with regard to Abraham: “And He brought him outside, and said: Look now toward heaven, and count the stars, if you are able to count them; and He said unto him: So shall your offspring be” (Genesis 15:5). The Sages derived from this that Abraham said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, “Behold, You have given me no offspring, and one born in my house is to be my heir” (Genesis 15:3). The Holy One, Blessed be He, said to him: No. “And, behold, the word of the Lord came to him, saying: This man shall not be your heir; rather, one that will come forth from your own innards shall be your heir” (Genesis 15:4).
רי״ףרש״יתוספותספר הנררשב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין מזל לישראל – דעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה.
אין מזל לישראל – והא דאמר רבא בשילהי מו״ק (דף כח. ושם) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא מכל מקום על ידי זכות גדול משתנה אבל פעמים שאין המזל משתנה כדאמר ביבמות פרק החולץ (דף נ. ושם) זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו (דאין מזל לישראל).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויוצא אותו החוצה וגו׳. דלפי פשוטו הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים כפירש״י בחומש קשה כיון דבמחזה ראה הכוכבים לא הוה איצטריך למיכתב שהוציא אותו חוצה להראותו הכוכבים דבמחזה באהלו נמי יכול להראותו וע״כ דרשו שהוציאו מחוץ לאיצטגנינות שלו שנסתכל שאינו ראוי להוליד בן כו׳ ומה שיש לדקדק בזה אההיא דפ׳ ד׳ נדרים שאמרו שם הסתכלתי במזל שלי ואין לי אלא בן אחד כו׳ מפורש באורך שם:
ואף רב סבר [סבור] שאין מזל לישראל, שאמר רב יהודה שכך אמר רב: מניין שאין מזל לישראל?שנאמר באברהם: ״ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר כה יהיה זרעך״ (בראשית טו, ה), ולמדו חכמים שאמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם ״הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אתי״ (בראשית טו, ג) אמר לו: לאו [האם לא] כאמור ״והנה דבר ה׳ אליו לאמור לא ירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא ירשך״ (בראשית טו, ד)?!
And Rav also holds that there is no constellation for the Jewish people, as Rav Yehuda said that Rav said: From where is it derived that there is no constellation for the Jewish people? As it is stated with regard to Abraham: “And He brought him outside, and said: Look now toward heaven, and count the stars, if you are able to count them; and He said unto him: So shall your offspring be” (Genesis 15:5). The Sages derived from this that Abraham said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, “Behold, You have given me no offspring, and one born in my house is to be my heir” (Genesis 15:3). The Holy One, Blessed be He, said to him: No. “And, behold, the word of the Lord came to him, saying: This man shall not be your heir; rather, one that will come forth from your own innards shall be your heir” (Genesis 15:4).
רי״ףרש״יתוספותספר הנררשב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם נִסְתַּכַּלְתִּי בְּאִיצְטַגְנִינוּת שֶׁלִּי וְאֵינִי רָאוּי לְהוֹלִיד בֵּן אָמַר ליה צֵא מֵאִיצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל מַאי דַּעְתָּיךְ

Abraham said before Him: Master of the Universe, I looked at my astrological map, and according to the configuration of my constellations I am not fit to have a son. The Holy One, Blessed be He, said to him: Emerge from your astrology, as the verse states: “And He brought him outside,” as there is no constellation for Israel. What is your thinking?
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנררשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אסטגנין
אסטגניןאהסתכלתי באסטגנינות שלי צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל בסוף (שבת קנו. ובסנהדרין נח.) בפרק נגמר הדין (נדרים לב) הסתכלתם במזל שלי ואין לי בן אלא אחד על ישמעאל אמר לו אברהם צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל פי׳ ענין מזל הן. שמא יטעו אסטגניני פרעה (ברכות ד. ובסוטה יב) בגמרא וכן לענין הטובה המה מי מריבה המה שראו אסטגניני פרעה וטעו בגמ׳ דמי לנו גדול מיוסף אל תקרי הורד אלא הוריד שהוריד אסטגניני פרעה מגדולתן פי׳ שביישן שלא ידעו לפתור החלום והוא ידע. (סוטה לו) בגמ׳ דששה שבטים אמרו אסטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בכ׳ כסף תמשילהו עלינו. (בבתרא פ״ק) איסטגניניות היתה לו לאברהם אבינו בלבו (יומא כט) שאני אברהם דאסטגנינות גדולה היתה בלבו פי׳ חכמת המזלות היתה לו והיה יודע לכוון השעות אי נמי זקן ויושב בישיבה היה דאמר מר מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהן כלומר זקנים ויושבין בישיבה ושכינה ביניהן ויש ספרים שכתוב בהן אצטגניני (א״ב: תרגום ועצת נפתלים ומלכת אסתגננות):
א. [שטערן זעהר.]
איצטגנינות – חכמת המזלות.
צא מאיצטגנינותיך – היינו דכתיב ויוצא אותו החוצה חוץ מאיצטגנוניתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר לפניו אברהם: רבונו של עולם נסתכלתי באיצטגנינות (בידיעתי את חכמת המזלות) שלי, ולפי מזלי איני ראוי להוליד בן. אמר ליה [לו] הקדוש ברוך הוא: צא מאיצטגנינות שלך (״ויוצא אותו״), שאין מזל לישראל. מאי דעתיך [מה דעתך], מדוע חושב אתה כך?
Abraham said before Him: Master of the Universe, I looked at my astrological map, and according to the configuration of my constellations I am not fit to have a son. The Holy One, Blessed be He, said to him: Emerge from your astrology, as the verse states: “And He brought him outside,” as there is no constellation for Israel. What is your thinking?
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנררשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קנו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת קנו., ר׳ חננאל שבת קנו., רי"ף שבת קנו. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קנו., רש"י שבת קנו., תוספות שבת קנו., בעל המאור שבת קנו. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ספר הנר שבת קנו. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קנו. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת קנו. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן שבת קנו. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן מלחמות ה' שבת קנו. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קנו. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קנו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קנו., מהרש"א חידושי אגדות שבת קנו., גליון הש"ס לרע"א שבת קנו., פירוש הרב שטיינזלץ שבת קנו., אסופת מאמרים שבת קנו.

Shabbat 156a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 156a, R. Chananel Shabbat 156a, Rif by Bavli Shabbat 156a, Collected from HeArukh Shabbat 156a, Rashi Shabbat 156a, Tosafot Shabbat 156a, Baal HaMaor Shabbat 156a, Sefer HaNer Shabbat 156a, Ri MiLunel Shabbat 156a, HaHashlamah Shabbat 156a, Ramban Shabbat 156a, Ramban Milchamot HaShem Shabbat 156a, Rashba Shabbat 156a, Meiri Shabbat 156a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 156a, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 156a, Gilyon HaShas Shabbat 156a, Steinsaltz Commentary Shabbat 156a, Collected Articles Shabbat 156a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144