×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גמ׳גְּמָרָא: תַּנְיָא ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר בָּרַק בַּרְקַאי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר עָלָה בַּרְקַאי נְחוּמָא בֶּן אַפְקַשְׁיוֹן אוֹמֵר אַף בַּרְקַאי בְּחֶבְרוֹן מַתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל (אוֹמֵר) הַמְמוּנֶּה עַל הַפְּיָיסוֹת אוֹמֵר הֵאִיר פְּנֵי כׇּל הַמִּזְרָח עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר הֵאִיר פְּנֵי כׇּל הַמִּזְרָח עַד בְּחֶבְרוֹן וְיָצְאוּ כׇּל הָעָם אִישׁ אִישׁ לִמְלַאכְתּוֹ.
GEMARA: It was taught in a baraita that the Sages disputed the precise expression that was employed in the Temple. Rabbi Yishmael says that the formula is: The light flashed; Rabbi Akiva says: The light has risen, which is brighter than a mere flash. Naḥuma ben Apakshiyon says: There is even light in Hebron. Matya ben Shmuel says that the appointed priest in charge of the lotteries says: The entire eastern sky is illuminated all the way to Hebron. Rabbi Yehuda ben Beteira says that this is what the appointed priest said: The entire eastern sky is illuminated all the way to Hebron and the entire nation has gone out, each and every person to engage in his labor.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פ״ג אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה כו׳ תניא ר׳ ישמעאל אומר ברק ברקאי. כלומר האיר ר׳ עקיבא אומר עלה האור כו׳ וכיון שהורה בענין הבוקר הזכיר עוד תפלת הצהרים.
גמ׳ עלה ברקאי – האיר יותר מברק.
פרק אמר להם הממונה
א גמרא תניא [שנינו בברייתא] שנחלקו חכמים מה היתה בדיוק הלשון שהיו אומרים במקדש, ר׳ ישמעאל אומר: הנוסח היה ״ברק ברקאי״. ר׳ עקיבא אומר: ״עלה ברקאי״, כלומר: האיר יותר מברק. נחומא בן אפקשיון אומר: ״אף ברקאי בחברון״. מתיא בן שמואל אומר: הממונה על הפייסות אומר: ״האיר פני כל המזרח עד שבחברון״. ר׳ יהודה בן בתירא אומר: כך הוא אומר: ״האיר פני כל המזרח עד שבחברון, ויצאו כל העם איש איש למלאכתו״.
GEMARA: It was taught in a baraita that the Sages disputed the precise expression that was employed in the Temple. Rabbi Yishmael says that the formula is: The light flashed; Rabbi Akiva says: The light has risen, which is brighter than a mere flash. Naḥuma ben Apakshiyon says: There is even light in Hebron. Matya ben Shmuel says that the appointed priest in charge of the lotteries says: The entire eastern sky is illuminated all the way to Hebron. Rabbi Yehuda ben Beteira says that this is what the appointed priest said: The entire eastern sky is illuminated all the way to Hebron and the entire nation has gone out, each and every person to engage in his labor.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אִי הָכִי נְגַהּ לֵיהּ טוּבָא לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים קָאָמְרִינַן.

The Gemara questions Rabbi Yehuda ben Beteira’s version of the formula: If it is so that the people have gone to work, it has grown considerably lighter. People go to work after it is light. Apparently, Rabbi Yehuda ben Beteira is referring to a time after sunrise, not a time adjacent to dawn. The Gemara answers: It is that people have gone out to hire workers that we are saying. Owners of fields rose early, adjacent to dawn, to hire workers so that they could begin working when it is light.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נגה
נגהא(יומא כח:) אי הכי נגהא ליה פי׳ הרבה נתאחר לעשות התמיד כשהעם יוצאין למלאכה ופרקינן לשכור פועלים קאמרינן דהיינו קודם היום (תענית כד.) נגה עד דמייתי להו רפתא פי׳ נתאחר להביא להן פת בשעת האוכל:
א. [זוימען.]
לשכור פועלים – האי יצאו איש למלאכתו לאו על הפועלים קאי אלא בעה״ב שהוא משכים ביותר למצוא פועלים לשכור.
על שיטת ר׳ יהודה בן בתירא תוהים: אי הכי [אם כך] שכבר יצאו הכל למלאכתם נגה ליה טובא [האיר היום ביותר], שאין זה סמוך לעלות השחר, שהרי העם הולך למלאכתו כאשר היום כבר בעיצומו. ומשיבים: הכוונה היא לשכור פועלים קאמרינן [אומרים אנו], כלומר: בעלי השדות והפועלים היו משכימים לשכור את הפועלים לעבודתם, כדי שיתחילו במלאכתם עם האיר היום ושעה זו סמוכה לעלות השחר.
The Gemara questions Rabbi Yehuda ben Beteira’s version of the formula: If it is so that the people have gone to work, it has grown considerably lighter. People go to work after it is light. Apparently, Rabbi Yehuda ben Beteira is referring to a time after sunrise, not a time adjacent to dawn. The Gemara answers: It is that people have gone out to hire workers that we are saying. Owners of fields rose early, adjacent to dawn, to hire workers so that they could begin working when it is light.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַב סָפְרָא צְלוֹתֵיהּ דְּאַבְרָהָם מִכִּי מַשְׁחֲרִי כּוּתְלֵי.

§ Rav Safra said: The time for the afternoon prayer of Abraham begins from when the walls begin to blacken from shade. When the sun begins to descend from the middle of the sky, producing shadows on the walls, that marks the beginning of the setting of the sun and then the afternoon prayer may be recited.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב ספרא צלותיה דאברהם כו׳ פי׳ תפלת האבות כולן לא הזכיר אברהם אלא מפני שהוא העיקר ואמר מכי משחרי כתלי. ויש מי שאומר תחלת שעה שביעית משחרי כתלי כלומר כיון שינטו צללי ערב והוא משעה שביעית משיכנס השמש במערב ולמעלן מתחילין הכתלים להשחיר מפני שהלך השמש מן המזרח ובא הצל והיא תפלת הצהרים כדכתיב ערב ובוקר וצהרים אשיחה וגו׳ וזו השיחה היא תפלה כדכתיב באבות ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. וזו השיחה היא תפלת הצהרים כדת המסורה לו מאביו. ואמר לפנות ערב משעה שיכנס השמש במערב. ובאותה העת מתחילין הכתלים שבמזרח להשחיר.
ערך שחר
שחרא(נדרים ל:) הנודר משחורי הראש שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים (יומא כח:) צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי פי׳ תפלת האבות כולם ולא הזכיר אברהם אלא מפני שהוא עיקר וכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב משעה שיכנס השמש במערבו באותה העת מתחילין הכותלים שבמזרח להשחיר וזו השיחה תפלת הצהרים כדת המסורה לו מאביו מאברהם ניקום ונגמור כלומר אברהם קיים המצות ועדיין לא נתנה תורה ואין לנו ללמוד אלא ממנהג הנביאים כגון דניאל וכיוצא בו מפני שנהגו בהלכה למשה מסיני (בבא קמא כ) משום שחורתא דאשייתא פי׳ כיון שמשתמשין בבית מיטנפין הקירות ונראין מושחרין כישנים והוא מבקש לגבות ממנו דמי בניין חדש לפיכך מנעו מלהשתמש בו (יבמות יב) אפי׳ לר״י דאמר עד שירבה השחור על הלבן (כתובות לו) עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר עד שירבה השחור על הלבן פי׳ עד שיהא רוב השיער שחור פ״א שירבה עיקר השער שהוא השחור על ראשו של שיער שהוא הלבן אלו פי׳ ר״ח ז״ל פ״א עד שירבה שער השחור על הבשר שהוא לבן (שבת קד: גיטין יט.) בכל כותבין בשחור ובשיחור פי׳ שחור כלי ברזל כדתנן (כלים פי״ג) השחור והזוג של מספריים שנחלקו ורושם בו את המגילה שיחור גחלים שכבו נופח באש פחם תרגום בשיחרורין ופעל בפחם תרגום ונפח נור בשיחוריין (פרה פרק ג) שחור שיש בו אפר כותשין אותו פי׳ בשר שחור אם יש בקצתו אפר:
א. [שווארץ.]
צלותיה דאברהם – תפלת הערב שלו.
מכי משחרי כותלי – חומות הפונות למזרח שהלבינו מהנץ החמה הבאה מן המזרח ונוצצת עליהן ובתחילת שבע שעות שהחמה באמצע הרקיע בראש כל אדם אינה עושה עמוד אלא תחתיהן משחירין אותן הכתלים לפי שאין חמה נוצצת אלא בראש הכותל בעוביו ומיצל חודו של שפת עוביו על זקיפת הכותל ומשחרת מההיא שעתא נוטים צללי ערב וקרוי ערב.
צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי כו׳. וא״ת הא אמרינן בפרק תפלת השחר (דף כז:) יצחק תיקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה י״ל דאחר שתיקנה יצחק היה אומרה גם אברהם כך פירש רבינו תם אי נמי אומר רבי דמ״מ היה אומרה אברהם מתחילה אלא שלא עשאה כלל לכל בני ביתו עד שתיקנה יצחק דאפילו עירובי תבשילין קיים כדאמרינן לקמן:
אמר רב ספרא צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי – אי קשיא: והא אמרי׳ תפלות אבות תיקנום אברהם תיקן תפלת השחר ויצחק תיקן תפלת המנחה ויעקב תיקן תפלת ערבית אלמא לא התפלל אברהם מנחה עד שבא יצחק ותיקנה. תשובה: הא אמרינן בפ׳ תפלת השחר איתמר ר׳ יוסי בר׳ חנינה אמר תפילות אבות תיקנום ר׳ יהושע בן לוי אמר תפילות כנגד תמידין תיקנום ותניא כוותיה דר׳ יהושע בן לוי ורב ספרא סבירא ליה כר׳ יהושע בן לוי דאמר חכמים תיקנום כנגד התמידין ולקמן אמרי׳ דאברהם קיים דברי סופרים והיה מתפלל שלש תפילות.
בפרש״י בד״ה מכי משחרי כו׳ ונוצצת עליהן כו׳ הכותל בעביו ומיצל חודו של שפת עביו כו׳ ובד״ה אמר איהו זה שעל הגג עכ״ל הס״ד כצ״ל:
צלותיה דאברהם מכי משחרי כו׳. היינו תפלת מנחה ואע״ג דבפ׳ ת״ה ילפינן ליה מיצחק מדכתיב ויצא יצחק לשוח גו׳ כתוב בספר ערוך דלא הזכיר הכא אברהם אלא מפני שהוא עיקר וזו השיחה תפלת צהרים מאביו מסורה לו כו׳ ע״ש וכה״ג כתבנו בפ׳ ת״ה:
אלא שזריזין כו׳. שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבש וגו׳ כצ״ל עי׳ בתוס׳ הכא ובפ״ק דפסחים:
ב אמר רב ספרא: צלותיה [תפילת] מנחה של אברהם, מכי משחרי כותלי [מהזמן שבו הכתלים משחירים] כלומר מהרגע בו נוטה השמש מעט מאמצע השמים ונמצא צל כלשהו בכתלים הוא תחילת ערוב היום, ומאותה שעה היה מתפלל.
§ Rav Safra said: The time for the afternoon prayer of Abraham begins from when the walls begin to blacken from shade. When the sun begins to descend from the middle of the sky, producing shadows on the walls, that marks the beginning of the setting of the sun and then the afternoon prayer may be recited.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב יוֹסֵף אֲנַן מֵאַבְרָהָם נֵיקוּם וְנִיגְמַר אָמַר רָבָא תְּנָא גָּמַר מֵאַבְרָהָם וַאֲנַן לָא גָּמְרִינַן מִינֵּיהּ דְּתַנְיָא {ויקרא י״ב:ג׳} וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ אמְלַמֵּד שֶׁכׇּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְמִילָה אֶלָּא שֶׁהַזְּרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית כ״ב:ג׳} וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבוֹשׁ וְגוֹ׳.

Rav Yosef said: And will we arise and derive a halakha from Abraham? Didn’t Abraham live before the Torah was given to the Jewish people, and therefore halakhot cannot be derived from his conduct? Rava said: The tanna derived a halakha from Abraham’s conduct, and we do not derive a halakha from his conduct? As it was taught in a baraita with regard to the verse: “And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:3), this verse teaches that the entire day is suitable for performance of the mitzva of circumcision. However, the vigilant are early in their performance of mitzvot and circumcise in the morning, as it is stated with regard to the binding of Isaac: “And Abraham arose early in the morning and saddled his donkey” (Genesis 22:3). He awakened early to fulfill the mitzva without delay. Apparently, halakha is derived from the conduct of Abraham.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב יוסף אנן מאברהם נגמור אברהם קיים כלומר אברהם קיים המצות ועדיין לא נתנה התורה ואין לנו ללמוד ממנהג הנביאים אלא כגון דניאל וכיוצא בו מפני שנהגו כהלכה למשה מסיני אחרי שנתנה התורה א״ל רבה והא תנא גמר מאברהם דתניא וביום השמיני וגו׳ כלומר שאברהם היה מקיים המצות כהלכתן. ואקשינן אי הכי כי תפלת המנחה והיא תפלת הצהרים מכי משחרי כותלי הא קי״ל כי התפלות נתקנו כנגד התמידין. תפלת השחר כנגד תמיד של שחר ותפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים. ולמה היה תמיד של בין הערבים נשחט בזמן שחל ערב פסח להיות בערב שבת בשש שעות ומחצה לא ישחטיה אלא בתר שעה שביעית מכי משחרי כותלי ופרכינן ודלמא כותלי ביהמ״ק בשש ומחצה הוה משחרי משום דהוו מכווני טובא כדגרסינן בתלמוד דארץ ישראל בעירובין פרק כיצד מערבין. א״ר יוסי מי שאינו יודע לכוון הרוחות יראה ממקום שהחמה זורחת באחד בתקופת תמוז. עד מקום שהיא זורחת. באחד בתקופת טבת אלו פני מזרח עד כמה יגעו הנביאים הראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצמצמת בו בתקופת טבת ובתקופת תמוז. ד׳ שמות נקראו לו שער סוד ששם היו הטמאים פורשין הדא הוא דכתיב סורו טמא קראו למו. שער היסוד ששם היו מייסדים ההלכה. שער חרסית שהוא מכוון כנגד זריחת השמש כדכתיב (איוב ט׳:ז׳) האומר לחרס ולא יזרח. שער האיתון שמשמש כניסה ויציאה שער התווך שהוא ממוצע בין שני שערים. שער חדש ששם חידשו הסופרים ההלכה. שער העליון שהוא למעלה מעזרה.
אנן מאברהם ניקום ונגמר – באת ללמדנו להיות זריזין כאברהם.
מתני׳ אמר להם הממונה צאו וראו כו׳. שנאמר וישכם אברהם בבקר – בפ״ק דפסחים (דף ד. ושם) פריך וניבדוק מצפרא מי לא תניא כל היום כשר למילה אלא שהזריזין מקדימין שנאמר וישכם אברהם וגו׳ ותימה היכי גמר מהכא דאין זריזין מקדימין מאורתא דלמא מה שאברהם לא עמד בלילה משום דת״ח לא יצא יחידי בלילה כדאמר בפרק גיד הנשה (חולין דף צא.) וי״ל דמש״ה לא היה אברהם נמנע מלהשכים בלילה כיון דשלוחי מצוה אינן ניזוקין מיהו קשה דהיא גופה דלא יצא יחידי בלילה מוישכם אברהם בבקר יליף התם ועוד קשיא כיון דשלוחי מצוה אינן ניזוקין למה נמנע מלהשכים בלילה מתוך דת״ח אל יצא יחידי וי״ל דתרי וישכם כתיבי חד בעקידה וחד כשהתפלל על סדום והכא מייתי קרא דעקידה הלכך פריך שפיר מינה בפסחים דאי זריזין מקדימין למצות מאורתא א״כ אברהם נמי לקדום באורתא שהרי לא היה ירא כלום חדא דשלוחי מצוה אינן ניזוקין ועוד דשני נעריו עמו הוו ובפרק גיד הנשה (חולין צא.) מייתי קרא דסדום דהתם יחידי הוה שלא יראו במפלתה של סדום כדאשכחן באשתו של לוט ולא הוה נמי שליח מצוה כי לא היה חפץ הקב״ה שישא בעדם רנה ותפלה.
ואנן מאברהם ניקו וניגמר כו׳. פירש בקונטרס צלותיה דאברהם כו׳ ויש לנו ללמוד ממנו ופריך ואנן מאברהם ניקו וניגמור פי׳ מי יוכל למהר כמותו אמר רבא תנא מאברהם גמר ור״ת פי׳ ואנן מאברהם ניקו וניגמור והלא חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם ואין זמן תפלה עדיין ואמר רבא תנא מאברהם גמר שבקי בהלכה היה ואע״פ שקודם מתן תורה היה וקאמר רב יוסף הכי קא קשיא ליה דודאי משנה פליגא אדאברהם כי גם כשהיו ממהרין התמיד לא היו ממהרין בתחילת שבע ומשני דילמא שאני כותלי בהמ״ק דלא מכווני פי׳ שלא רצו בכוונה למהר שחיטת התמיד מתחילת שבע לפי שיראו שוחטי פסחים אי חמה עומדת בראש כל אדם ויאמרו כי בעבורם מהרו שחיטת התמיד שלא כהלכתו או שמא יטעו ויקדימוהו ומביאו לבית הפסול אי נמי שאני אברהם דהיה לו איצטגנינות כו׳ וכל החכמים כמותו יוכלו למהר כמותו ולא כל אדם אי נמי זקן היושב בישיבה היה ולא נלמד כל אדם ממנו. ר״ת. אך יש לתמוה מאי פריך וכי בשביל שיש לנו ללמוד מאברהם שזריזין מקדימין למצות נלמוד ממנה למהר תפלת המנחה שלא כדין:
כל היום כשר למילה שנא׳ וביום השמיני וכו׳ ומ״מ ראוי לזריזים להקדים בה בשחרית שלא יראה כמתרשל בה מצד חמלתו על הבן ולאחוז בדרכי האבות שנאמר עליהם בכיוצא בה וישכם אברהם בבוקר:
כבר ביארנו במקומו שאע״פ שמצוה מן התורה להתפלל מ״מ ענין התפלות וקביעות זמניהם אינו מן התורה וחכמים התקינו ענינם כנגד התמידין שחרית כנגד תמיד של שחר ומנחה כנגד תמיד של בין הערבים ומוסף כנגד קרבן מוסף וערבית כנגד איברי תמיד של בין הערבים שמתאכלין כל הלילה ומתוך שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע ומחצה תקנו זמנה בשיעור זה והיא הנקראת מנחה קטנה ומתוך שאם חל ערב פסח בערב שבת מתוך שאין צליית הפסח עד לאחר התמיד וכן שאין צלייתו דוחה שבת היו צריכים למהר התמיד והיה נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה ומתוך כך אמרו (ברכות כ״ו:) שהמתפלל משש ומחצה ומעלה יצא ומזמן זה ולמעלה הגיע זמן חובה והיא הנקראת מנחה גדולה:
יתבאר במקומו שהאשה אינה רשאה ללוש עיסת מצה בחמה שמא חום השמש גובר עליה וממהרה להחמיץ ומ״מ כל שאין שם חמה רשאה ללוש אף במקום מגולה וביום המעונן מיהא כל במקום מגולה אסור מצד מה שאמרו יומא דעיבא כולה שמשא כלומר שחומו מתפזר הנה והנה בשוה וכן אמרו זוהמא דשמשא קשה משמשא כלומר חום הבא ביום המעונן ומזוהם הוא קשה מחום השמש מצד שאותו לחות מתעפש בחמו ומגבירו ויש גורסין זיהרא דשימשא כמו שביארנו בפירושנו:
(כח.) אמר רב יוסף ואנן מאברהם נקום ונגמר אמר ליה עולא תנא מאברהם גמר וכו׳ – פרש״י ז״ל דהשתא קס״ד דרב יוסף קשיא ליה וכי מאברהם בא רב ספרא ללמדנו ומי יוכל להיות זריז כמותו והלא אין שום אדם יכול להיות זריז כמותו והיינו דאהדר ליה עולא דהא חזי׳ דתנא יליף זריזות מאברהם לענין מילה כדתניא כו׳ ואתא רבא ופי׳ דהא לא קשיא ליה לרב יוסף אלא קשיא ליה דמתני׳ דפסחים משמע שאין לו להתפלל תפלת מנחה באות׳ שעה עד שש שעות ומחצה זו שטת רש״י ז״ל לפי פירושו. אבל ר״ת ז״ל פי׳ ואנן מאברהם נגמר שהיה קודם מתן תורה הא ודאי מאי דעבד לגרמיה עבד וקס״ד דבעי לומר רב יוסף דאפילו במידי דלא אשכחן דפליג אדאורייתא לית לן למיגמר מאברהם כי שמא נתנה תורה ונתחדשה הלכה. ופריך עולא דהא תנא ודאי שפיר גמר מאברהם לענין מילה ואע״ג דלא אשכחן הכי בדאורייתא כלל ואמר רבא דרב יוסף הכי קשיא ליה דתנא דפסחים פליג על הא דאברהם ואנן אתנאי אית לן למסמך ולא על דברי האבות שהיו קודם מתן תורה שהרי חכמים יודעים כי נתנה תורה ונתחדשה הלכה הא במאי דלא פליג על דברי חכמים ודאי שפיר גמרי מן האבות זה דרך ר״ת ז״ל ובדרך זה פירשו הגאו׳ ז״ל וכתוב בספר הערוך ויש מקש׳ על פי׳ זה גם על פי׳ רש״י ז״ל ובמה שכתבנו נתיישבה הסוגיא יפה לכל חד וחד.
גמרא שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש גו׳ אלא כו׳ כצ״ל והיינו קרא דכתיב בפ׳ עקידה כדמוכח מדברי התוס׳ וק״ל:
אמר רב יוסף: וכי אנן [אנו] מאברהם ניקום וניגמר [נעמוד ונלמד]?! והרי אברהם קודם מתן תורה היה, ואין ללמוד ממנו להלכה (גאונים)! אמר רבא: הרי התנא גמר [למד] דבר הלכה מאברהם ואנן לא גמרינן מיניה [ואנו לא נלמד ממנו]?! דתניא הרי שנינו בברייתא]: נאמר: ״וביום השמיני ימול בשר ערלתו״ (ויקרא יב, ג) מלמד פסוק זה שכל היום מתחלתו עד סופו, כשר למילה אלא שהזריזין מקדימין למצות, שנאמר: ״וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו״ (בראשית כב, ג), שהשכים למצוה מיד ולא דחה. הרי שנלמדת הלכה ממנהגו של אברהם!
Rav Yosef said: And will we arise and derive a halakha from Abraham? Didn’t Abraham live before the Torah was given to the Jewish people, and therefore halakhot cannot be derived from his conduct? Rava said: The tanna derived a halakha from Abraham’s conduct, and we do not derive a halakha from his conduct? As it was taught in a baraita with regard to the verse: “And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:3), this verse teaches that the entire day is suitable for performance of the mitzva of circumcision. However, the vigilant are early in their performance of mitzvot and circumcise in the morning, as it is stated with regard to the binding of Isaac: “And Abraham arose early in the morning and saddled his donkey” (Genesis 22:3). He awakened early to fulfill the mitzva without delay. Apparently, halakha is derived from the conduct of Abraham.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא אָמַר רָבָא רַב יוֹסֵף הָא קָא קַשְׁיָא לֵיהּ דִּתְנַן בחָל עַרְבֵי פְּסָחִים לִהְיוֹת בע״שבְּעֶרֶב שַׁבָּת נִשְׁחָט בְּשֵׁשׁ וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה וְנִשְׁחֲטֵיהּ מִכִּי מַשְׁחֲרִי כּוּתְלֵי.

Rather, Rava said: With regard to Rav Yosef, it was not the matter of deriving halakha from the conduct of Abraham that is difficult. Rather, this is difficult for him, as we learned in a mishna: When Passover eves occur on Shabbat eves, the daily afternoon offering is slaughtered at six and a half hours of the day and sacrificed on the altar at seven and a half hours. The afternoon offering was slaughtered as early as possible to enable all the Paschal lambs, which were slaughtered after the daily afternoon offering was sacrificed, to be slaughtered and roasted before sunset, so that no labor would be performed on Shabbat. Now, if indeed this halakha is derived from the conduct of Abraham, let us slaughter the offering even earlier, from when the walls begin to blacken, just after the end of the sixth hour of the day. Apparently, halakha is not derived from the conduct of Abraham.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חל להיות בערב שבת – הוצרך למהר תמיד של בין הערבים בכל יכולת לפי שפסחים נשחטו אחריו וצריך לצלותן מבעוד יום ואמרינן התם מוקמינן ליה אדיניה מכי ינטו צללי ערב וקתני נשחט התמיד בשש ומחצה ואי מכי משחרי כותלי מיקרי בין הערבים נשחטיה מכי משחרי דהיינו מתחלת שבע.
(כח.) דתנן ערב פסחים שחל להיות בשבת תמיד נשחט בשש ומחצה וכו׳ – פי׳ והיו מקדימי׳ שעה אחת מפני שהיו צריכין לשחוט את פסחיהם לאחר התמיד ולצלותם מבעוד יום ואילו היה אפשר להקדים שחיטת התמיד קודם לכן היו מקדימי׳ אלא ודאי שאי אפשר להקדים זמן שחיטתו ותפילות כנגד תמידים תקנום דאלמא אין להתפלל תפלת המנחה אלא לאחר שש שעות ומחצה והא דלא כאברהם אבינו שהיה מתפלל מתחלת שבע ודחי׳ ודילמא שאני כתלי בית המקדש דלא מיכווני פרש״י ז״ל לפי שהיו עבות מלמטה ומתקצרות מלמעלה ולא היו משתחררים הכתלים עד לאחר שש שעות ומחצה ולפיכך לא היו שוחטין את התמיד קודם לכן ותמיהא מילתא מאי קא משני תלמודא וכי בכתלי בית המקדש תליא מילתא או בכתלי בית המקדש היה סימנא דאברהם הא בחצי היום תליא מילתא וי״ל דאנן ה״ק דרבנן לא בעו למקבע זמן שחיטת התמיד אלא בסימן הנראה במקדש ועוד דמשחררי כתלי בית המקדש לא משמע להו לאינשי שהוא חצי היום ואם באנו להקדים קודם לכן סבורי׳ לומר כי מותר לשחוט את התמיד קודם חצות ויביאוהו לבית הפסול ויבאו גם כן להתפלל תפלת המנחה קודם חצות ולפיכך תלו הזמן בכותלי בית המקדש.
אלא אמר רבא: רב יוסף הא קא קשיא ליה [דבר זה היה קשה לו], כלומר: לא עצם הלימוד מאברהם אלא מפני טעם אחר, דתנן הרי שנינו במשנה]: כשחל ערבי פסחים להיות בערב שבת יש לנהוג כך: נשחט התמיד של בין הערבים בשש ומחצה שעות ביום, וקרב על המזבח בשבע ומחצה, שהיו מקדימים אז את שחיטת התמיד של בין הערבים ככל האפשר, משום שקרבן הפסח נשחט אחר תמיד זה, ויש לסיים את שחיטת הפסחים ולצלותם מבעוד יום, כדי שלא תיעשה מלאכה זו בשבת. ואם למדים הלכה זו מאברהם, מדוע אם כן לא נקדים ונשחטיה מכי משחרי כותלי [ונשחט את התמיד מיד כאשר מחחילים הכתלים להשחיר] משעה ששית! אלא ודאי אין למדים מאברהם.
Rather, Rava said: With regard to Rav Yosef, it was not the matter of deriving halakha from the conduct of Abraham that is difficult. Rather, this is difficult for him, as we learned in a mishna: When Passover eves occur on Shabbat eves, the daily afternoon offering is slaughtered at six and a half hours of the day and sacrificed on the altar at seven and a half hours. The afternoon offering was slaughtered as early as possible to enable all the Paschal lambs, which were slaughtered after the daily afternoon offering was sacrificed, to be slaughtered and roasted before sunset, so that no labor would be performed on Shabbat. Now, if indeed this halakha is derived from the conduct of Abraham, let us slaughter the offering even earlier, from when the walls begin to blacken, just after the end of the sixth hour of the day. Apparently, halakha is not derived from the conduct of Abraham.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַאי קוּשְׁיָא וְדִילְמָא כּוּתְלֵי דְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּשֵׁשׁ וּמֶחֱצָה מַשְׁחֲרִי מִשּׁוּם דְּלָא מְכַוְּונִי טוּבָא א״נאִי נָמֵי שָׁאנֵי אַבְרָהָם דְּאִיצְטַגְנִינוּת גְּדוֹלָה הָיְתָה בְּלִבּוֹ א״נאִי נָמֵי מִשּׁוּם דְּזָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה הֲוָה דא״רדְּאָמַר רַבִּי חָמָא בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא מִימֵיהֶן שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לֹא פָּרְשָׁה יְשִׁיבָה מֵהֶם.

The Gemara rejects this: What is the difficulty?
Perhaps the walls of the Temple begin to blacken only at six and a half hours of the day because they are not perfectly aligned. The Temple walls were broad at the bottom and gradually narrowed as they reached the top; therefore, the upper part of the wall did not cast a shadow on the wall opposite it until six and a half hours of the day.
Or, alternatively, it is different with regard to Abraham because there was great knowledge of astronomy [itztagninut] in his heart. He was able to precisely calculate the movements of the heavenly bodies and was therefore able to discern immediately after noon that the sun had begun its descent. Others require a half hour to be certain that the descent of the sun has begun.
Or, alternatively Abraham was different because he was an Elder and sat and studied Torah in a yeshiva, where the Divine Presence rests. There he developed the expertise to determine the precise hour. As Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: From the days of our ancestors, yeshiva never left them. Our ancestors were leaders of their generations, who taught Torah to students who came to them.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי נמי משום דאבות איצטגנינות גדולה היתה בלבם ויודעין לכוון השעות.
ערך כוון
כווןא(יומא כח:) דלמא כתלי בית המקדש בשש ומחצה משחרי משום דמכווני. פי׳ בירושלמי (בפרק כיצד מערבין) א״ר יוסי מי שאינו יודע לכוין הרוחות יראה מקום שהחמה זורחת באחד בתקופת תמוז עד מקום שהיא זורחת באחר בתקופת טבת אילו פני מזרח עד כמה יגעו הנביאים הראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצומצמת בו בתקופת טבת ובתקופת תמוז. ז׳ שמות נקראו לו שער סור ששם הטמאין פורשין הה״ד סורו טמא. שער היסוד ששם היו מיסדים ההלכה. שער החרסית שהוא מכוון כנגד זריחה החמה כדכתיב האומר לחרס ולא יזרח. שער האיתון שמשמש כניסה ויציאה. שער התווך שהוא ממוצע בין שנ׳ שערים. שער החדש ששם חידשו הסופרים הלכה. שער העליון שהוא למעלה מן העזרה. (מכות יט) ומכוונות להם דרכים מזו לזו שנאמר תכין לך הדרך (א״ב תרגום והנה אמת נכון והא קושטא כיוון):
א. [פעסטשטעלען.]
דלא מכווני – לא הוו זקופים בצמצום ולפי שהחומה היתה רחבה מלמטה והולכת ומתקצרת ועולה ולפיכך אין חודו של שפת עוביו למעלה מיצל על זקיפתו להשחירו עד שתימשך חמה למערב.
איצטגנינות – להיות בקי בהליכות המזלות ותחילות השעות דהכי תניא בבבא בתרא (דף טז:) וה׳ ברך את אברהם בכל איצטגנינות גדולה היתה בלבו וכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו לשאול במזלות.
דילמא כותלי בית המקדש כו׳. וא״ת מנין לנו שאברהם היה מתפלל מכי משחרי שלא כדין דילמא לא היה מתפלל אלא כדרך שאמרה המשנה דפסחים י״ל דלפנות ערב דיצחק משמע ליה מכי משחרי כותלי. ה״ג בפר״ח דילמא שאני כותלי בית המקדש משום דמכווני טובא ופירש ר׳ שמואל שלפי שהיו חלקים ביותר ולא היה לשמש מקום להתעכב לא היו ממהרין להשחיר אבל בשאר כתלים יש בליטות הרבה ואין נכון כל כך1 (בבליטת כתלים בשאר כתלים שימהרו להשחיר וגם) מתחילת שבע יש להם להשחיר דאז ערבא שימשא:
לא פירשה ישיבה מהן כו׳. וכל שכן לאחר מתן תורה שלא פירשה אלא מייתי קראי דאפילו קודם מתן תורה לא פירשה מיהא קרא דאספה לי היה אחר מתן תורה והוה ליה טפי לאתויי קרא דלך ואספת או וקח אתך מזקני ישראל אלא חדא נקט מינייהו:
1. דהגם דבשאר כתלים בליטת כתלים ימהרו להשחיר מ״מ גם וכו׳ כצ״ל.
משום דלא מיכווני – הכי גריס המורה ומפרש לא היו זקופות בצימצום לפי שהחומה היתה רחבה מלמטה והולכת ומתקצרת ועולה לפיכך אין חודו של שפת עוביו למעלה מיצל על זקיפת הכותל להשחירו עד שתימשך החמה למערב. אבל בכל הספרים כתוב משום דמיכווני ורבינו ברוך זצוק״ל פירש משום דמיכווני טובא כנגד השמש ולא היה כהן נמוך וגבוה. וזה נראה לי לקיים גירסת הספרים.
אי נמי משום דזקן ויושב בישיבה הוה – פירוש: והוה חכם גדול בכל דבר ויודע לכוין השעות ברוב חכמתו ואין אדם יכול לכוין כמותו שאין בני העולם חכמים כמותו.
(כח.) אי נמי שאני אברהם דאיצטגנינות גדולה היתה בלבו – פי׳ דאברהם שהיה בקי בשעות יכול לצמצם ואל יבא להקדים אבל שאר כל אדם הרויחו להם חכמים זמן עד שש שעות ומחצה מפני שאם אנו מתירין להם בחצי היום בצמצום וכי משחררי כתלי יבאו קודם לכן.
אי נמי שאני אברהם דזקן ויושב בישיבה – פי׳ של דבר מדהוה חכם גדול באיצטגנינות שלא יטעה בשעות היה חכם בתורה ויושב בישיבה קבוע ולא יטעה להקדים קודם זמן.
גרסת הספרים היו במצרים ישיבה עמהם דכתיב לך ואספת את זקני ישראל היו במדבר ישיבה עמהם דכתיב אספה לי כו׳ ויש נוסחאות שונות שגורסין היו במצרים ישיבה שנאמר אספה לי שבעים וכו׳. ולפי גרסא זו אסיפיה דקרא סמיך דכתיב אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו ודרשי ליה במדרש שהם היו זקני העם ושוטריו במצרים ולאשמועינן האי דרש׳ נקט האי קרא ושבק מאי דכתיב לך ואספת את זקני ישראל שנאמר במצרים והכין אורחא דתלמודא.
דאצטגנינות גדולה היתה בלבו של אברהם כו׳. מפורש פ״ק דב״ב:
ודוחים: מאי קשיא [מה הקושיה]? ודילמא כותלי [ושמא הכתלים] של בית המקדש אכן בשעה שש ומחצה ביום בלבד משחרי [היו משחירים], משום שלא מכווני טובא [היו מכוונים היטב], שקירות המקדש היו רחבים במקצת מלמטה מפני רוב גובהם והלכו והצרו כלפי מעלה, ולכן לא הצל חודו העליון על תחתיתו אלא רק בשעה שש ומחצה. אי נמי [או גם], שאני [שונה] אברהם שהרי אנו יודעים שאיצטגנינות גדולה היתה בלבו, כלומר: שהיה חכם מופלג בחשבון התקופות והמזלות, והיה בקי ביותר בשעות, ואנו איננו בקיאים עד כדי כך. אי נמי [או גם כן] משום שזקן ויושב בישיבה הוה [היה] והיתה שכינה עמו, ויכול היה לכוון לשעה המדוייקת, ואין אחרים יכולים לעשות כן. כפי שאמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם, כלומר: שאבות האומה היו גדולי הדורות, ומורים את התורה לתלמידים שבאו לפניהם.
The Gemara rejects this: What is the difficulty?
Perhaps the walls of the Temple begin to blacken only at six and a half hours of the day because they are not perfectly aligned. The Temple walls were broad at the bottom and gradually narrowed as they reached the top; therefore, the upper part of the wall did not cast a shadow on the wall opposite it until six and a half hours of the day.
Or, alternatively, it is different with regard to Abraham because there was great knowledge of astronomy [itztagninut] in his heart. He was able to precisely calculate the movements of the heavenly bodies and was therefore able to discern immediately after noon that the sun had begun its descent. Others require a half hour to be certain that the descent of the sun has begun.
Or, alternatively Abraham was different because he was an Elder and sat and studied Torah in a yeshiva, where the Divine Presence rests. There he developed the expertise to determine the precise hour. As Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: From the days of our ancestors, yeshiva never left them. Our ancestors were leaders of their generations, who taught Torah to students who came to them.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הָיוּ בְּמִצְרַיִם יְשִׁיבָה עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ג׳:ט״ז} לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ בַּמִּדְבָּר יְשִׁיבָה עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״א:ט״ז} אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אַבְרָהָם אָבִינוּ זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית כ״ד:א׳} וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים יִצְחָק אָבִינוּ זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית כ״ז:א׳} וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק יַעֲקֹב אָבִינוּ זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית מ״ח:י׳} וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזּוֹקֶן.

When they were in Egypt there was a yeshiva with them, as it is stated: “Go and gather the Elders of Israel” (Exodus 3:16), indicating that there were Sages among them who studied Torah. And similarly, when they were in the desert, there was a yeshiva with them, as it is stated: “Gather for me seventy men from the Elders of Israel” (Numbers 11:16). Abraham our Patriarch was himself an Elder and would sit in yeshiva, as it is stated: “And Abraham was old, advanced in years” (Genesis 24:1). From the apparent redundancy of the terms old and advanced in years, it is derived that old means that he was a wise Elder and prominent in Torah, and advanced in years means that he was elderly. Similarly, Isaac our Patriarch was an Elder and sat in yeshiva, as it is stated: “And it came to pass when Isaac was old and his eyes were dim” (Genesis 27:1). Similarly, Jacob our Patriarch was an Elder and sat in yeshiva, as it is stated: “And Israel’s eyes were heavy with age” (Genesis 48:10).
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(כח.) יצחק יושב בישיבה הוה דכתיב ויהי כי זקן יצחק – פי׳ ואין זקן אלא זה שקנה חכמה ואיכא למידק והא בסופיה כתיב ותכהין עיניו מראות וביעקב נמי דכתיב כבדו מזוקן הא כתיב ביה לא יוכל לראות אלמא זקנה דרוב ימים משתעי קרא וי״ל דחס ושלום דמשום רוב ימים כבדו עיניהם דהא כתיב וקויי ה׳ יחליפו כח אלא אדרבה מרוב רגילותם בישיבה ותושיה שמתשת כחו של אדם כבדו עיניהם ולא יכלו לראות ובשבחם בא הכתוב ולא בגנותם.
שנאמר ואברהם זקן בא בימים וגו׳. משום דכבר מקודם זה כמו מ׳ שנים כתיב באברהם ואדני זקן דהיינו כמשמעו וא״כ האי קרא דזקן בא בימים לא אצטריך אלא להך דרשה זקן ויושב בישיבה דהיינו זה קנה חכמה וכן ביצחק וביעקב לא בא הכתוב לספר גנותם שהיו סגי נהור בזקנותם אלא מתוך שהיו מרבים בישיבה הותש כח הראייה מהם ועוד נראה לפי מה שהקדים המאוחר דהיינו היו במצרים כו׳ ובתר הכי אברהם אבינו כו׳ הוא מטעם לפי שמלת זקן באבות היה אפשר לפרש על הזקנה ממש ולא ע״ש זה קנה חכמה אבל בזקני ישראל מוכרח ממקומו כדאמרי׳ בפ״ק דסנהדרין אתך בדומין לך מומחין ויושבין בישיבה כמו משה שלימד בישיבה לכל ישראל ובתר הכי ילפי בג״ש זקן דאברהם יצחק ויעקב מזקנים שכולן ע״ש זה קנה חכמה נאמר וכדאמרי׳ פ״ק דקדושין והדרת פני זקן יכול אפי׳ זקן אשמאי ת״ל זקן כו׳:
שנאמר שבעים איש מזקני ישראל ונראה יושב בישיבתן דזקנים לאו ממש הוא שהרי היו אסורין בפני רבן משה תוך ג׳ פרסאות כדאמרי׳ פ׳ הדר אלא כדאמרי׳ פ׳ כיצד מעברין כיצד סדר משנה משה למד מפי הגבורה נכנס אהרן כו׳ נכנסו זקנים למדו כל ישראל דמפי משה לא היה אפשר שילמדו כל ישראל:
היו במצרים — היתה ישיבה עמהם, שנאמר: ״לך ואספת את זקני ישראל״ (שמות ג, טז), משמע כי במצרים היו חכמים (״זקנים״) בישראל, שהיו לומדים תורה, וכן היו במדבר — היתה ישיבה עמהם, שנאמר: ״אספה לי שבעים איש מזקני ישראל״ (במדבר יא, טז). אברהם אבינו עצמו זקן, כלומר: חכם ויושב בישיבה היה, שנאמר: ״ואברהם זקן בא בימים״ (בראשית כד, א), שכפילות הלשון ״זקן״ וגם ״בא בימים״ באה ללמד ש״זקן״ פירושו בחכמה ובמעלות התורה, ״בא בימים״ — הוא זקן בשנים. וכן יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: ״ויהי כי זקן יצחק״ (בראשית כז, א) וכן יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: ״ועיני ישראל כבדו מזקן״ (בראשית מח, י).
When they were in Egypt there was a yeshiva with them, as it is stated: “Go and gather the Elders of Israel” (Exodus 3:16), indicating that there were Sages among them who studied Torah. And similarly, when they were in the desert, there was a yeshiva with them, as it is stated: “Gather for me seventy men from the Elders of Israel” (Numbers 11:16). Abraham our Patriarch was himself an Elder and would sit in yeshiva, as it is stated: “And Abraham was old, advanced in years” (Genesis 24:1). From the apparent redundancy of the terms old and advanced in years, it is derived that old means that he was a wise Elder and prominent in Torah, and advanced in years means that he was elderly. Similarly, Isaac our Patriarch was an Elder and sat in yeshiva, as it is stated: “And it came to pass when Isaac was old and his eyes were dim” (Genesis 27:1). Similarly, Jacob our Patriarch was an Elder and sat in yeshiva, as it is stated: “And Israel’s eyes were heavy with age” (Genesis 48:10).
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית כ״ד:ב׳} וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּוֹשֵׁל בְּכׇל אֲשֶׁר לוֹ אר״אאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁמּוֹשֵׁל בְּתוֹרַת רַבּוֹ {בראשית ט״ו:ב׳} הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁדּוֹלֶה וּמַשְׁקֶה מִתּוֹרָתוֹ שֶׁל רַבּוֹ לַאֲחֵרִים.

Eliezer, servant of Abraham, was an Elder and sat in yeshiva, as it is stated: “And Abraham said to his servant, the elder of his household, who ruled over all he had” (Genesis 24:2). Rabbi Elazar said: The verse means that he had mastery over the Torah of his master, having gained proficiency in all of the Torah of Abraham. That is the meaning of the verse: “He is Damascus [Dammesek] Eliezer” (Genesis 15:2). Rabbi Elazar said: The word Dammesek is a contraction of he who draws [doleh] and gives drink [mashke] to others from his master’s Torah.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דולה ומשקה – נוטריקון של דמשק.
המושל כו׳. דלפי פשוטו שמושל בנכסי אברהם לעשות בהן כרצונו זה אינו דגם אם האדון נותן כל אשר לו ביד עבדו מ״מ אין לו שום ממשלה לעשות בהם כרצונו וע״כ דרשו שמושל בתורת רבו כל מה שקבל מרבו הותר להושיב ישיבה וללמד לאחרים ולא בדברים אחרים שאסור לו בפני אברהם רבו. וכה״ג דרשו
דמשק שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים דהיינו בדבר זה הותר לו להושיב ישיבה ללמד לאחרים ודרשו כן שהנראה דאליעזר לאו מדמשק היה כפי׳ התרגום משום דדמשק מארץ ארם היא ואליעזר עבד כנעני היה מארץ כנען ועוד שלא תמצא במקרא שם המתייחס אל המקום קודם שם העצם כמו יפתח הגלעדי נבל הכרמלי והרבה מהם ששם המתייחס אחרי המקום הוא אחר שם העצם ודו״ק:
ואף אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: ״ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו״ (בראשית כד, ב) אמר ר׳ אלעזר: כוונתו שמושל בתורת רבו כלומר שהיה בקי בכל תורתו של אברהם, ולכן נאמר עליו: ״הוא דמשק אליעזר״ (בראשית טו, ב)אמר ר׳ אלעזר: ״דמשק״ נוטריקון הוא: שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים.
Eliezer, servant of Abraham, was an Elder and sat in yeshiva, as it is stated: “And Abraham said to his servant, the elder of his household, who ruled over all he had” (Genesis 24:2). Rabbi Elazar said: The verse means that he had mastery over the Torah of his master, having gained proficiency in all of the Torah of Abraham. That is the meaning of the verse: “He is Damascus [Dammesek] Eliezer” (Genesis 15:2). Rabbi Elazar said: The word Dammesek is a contraction of he who draws [doleh] and gives drink [mashke] to others from his master’s Torah.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב קִיֵּים אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית כ״ו:ה׳} עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקוֹלִי וְגוֹ׳ א״לאֲמַר לֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב וְאֵימָא שֶׁבַע מִצְוֹת הָא אִיכָּא נָמֵי מִילָה וְאֵימָא שֶׁבַע מִצְוֹת וּמִילָה א״לאֲמַר לֵיהּ א״כאִם כֵּן מִצְוֹתַי וְתוֹרוֹתָי לְמָה לִי.

Apropos the previous statement, the Gemara cites that Rav said: Abraham our Patriarch fulfilled the entire Torah before it was given, as it is stated: “Because [ekev] Abraham hearkened to My voice and kept My charge, My mitzvot, My statutes and My Torahs” (Genesis 26:5). Rav Shimi bar Ḥiyya said to Rav: And say that the verse means that he fulfilled only the seven Noahide mitzvot and not the entire Torah. The Gemara asks: But isn’t there also circumcision that Abraham clearly observed, which is not one of the Noahide laws? Apparently, Abraham fulfilled more than just those seven. The Gemara asks: And say that he fulfilled only the seven mitzvot and circumcision. Rav said to him: If so, why do I need the continuation of the verse, that Abraham kept: My mitzvot and My Torah? That is a clear indication that he fulfilled mitzvot beyond the seven Noahide mitzvot, and apparently fulfilled the entire Torah.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבע מצות – שנצטוו לשאר כל בני נח אבל תורה לא נתנה לו.
(כח.) ודילמא שבע מצות ומילה – פי׳ והיינו מצוותי חוקותי ותורותי כי המילה חק אשר שם בשארו כמו שתקנו בברכת המילה.
אפילו עירובי תבשילין אומרים בתוספות שנסתפק ר״י ז״ל אמאי נקט עירובי תבשילין יותר מכל מצוות דרבנן ואמאי קיל טפי ונראה דהיינו קילותא שאינה אלא לזכר בעלמא שיברור מנה יפה לשבת ואקילו בה דסגי בכזית לכל העומדים בתוך התחום כדאיתא התם.
קיים אברהם אבינו כל התורה כולה. יש לדקדק בכל נוסחות שלפנינו ספ״ב דקדושין איכא הכי משנה שלימה עשה אברהם כל התורה עד שלא ניתנה שנאמר עקב וגו׳ ומאי אתא רב לאשמעינן ואדפריך הכא אמילתיה דרב ואימא ז׳ מצות כו׳ לפרוך אמתני׳ דקדושין ויש לומר דניחא ועדיפא ליה למפרך אדרב משום דהתם לא משמע אלא שעשה כל המצות והיינו העשיים אבל לישנא דרב קיים כל התורה משמע נמי אלאוין של התורה:
מילה כו׳. אין זה שינויא כלל אלא אדרב שימי בר חייא פריך תלמודא אמאי נקט בפירכתו שבע מצות ולא נקט נמי מילה וקאמר אלא אימא שבע מצות ומילה כ״ה הגירסא בע״י אלא שבע מצות ויותר נכון גירסת הילקוט דגרסי׳ מעיקרא ואימא שבע מצות ומילה כו׳:
מצותי חקותי ותורותי ל״ל כו׳. עיין בפרש״י בחומש משמרתי גזירות להרחקה כו׳ מצותי דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם כו׳ חקותי דברים שיצה״ר ואו״ה כו׳ ותורותי להביא תורה שבע״פ הל״מ עכ״ל וכתב הרא״ם אבל ביומא כו׳ קיים אברהם אפי׳ עירוב תבשילין כו׳ תורותי א׳ דברי תורה וא׳ דברי סופרים והרב לא פנה אליו משום דממלת תורותי משמע דתרווייהו הן תורותיו של הקב״ה וא״א זה משום דדברי סופרים אע״פ שצוונו השם כו׳ מ״מ אין דרך הפשט סובל שיקראהו תורתי עכ״ל בכל נוסחות גמרות שלפנינו ליתא כמ״ש הרא״ם אלא דגרסי׳ ה״נ בשמעתין כפרש״י בחומש א׳ תורה שבכתב וא׳ תורה שבעל פה מיהו הך תורה שבעל פה הנזכר בשמעתין על כרחך דבר שהוא מדרבנן ואסמכוהו רבנן אקרא דאעירובי תבשילין מייתי לה ומוכח פ״ב דביצה דעירוב תבשילין אינו אלא מדרבנן אבל תורה שבעל פה שבפרש״י בחומש היינו דבר שיש לו עיקר מן התורה אלא שאינו מפורש כגון הלכה למשה מסיני וע״כ הנראה כי תורה שבעל פה כולל כל מה שאינו מפורש בתורה בין שיש לו עיקר מן התורה כגון הלמ״מ ובין שאין לו עיקר מה״ת כגון עירוב תבשילין דאסמכוהו אקרא ורש״י בפי׳ החומש חדא מינייהו נקט ושכתב הרא״ם דמה שנצטוינו מלאו דלא תסור אין דרך פשט סובל שיקראהו תורתי אינו מחוור דהא משמרתי שהביא רש״י גזירות להרחקה כגון שניות לעריות וכיוצא בו דמסקינן פ׳ כיצד דמדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא וא״כ אינו אסור אלא בלאו דלא תסור ואפ״ה דרך הפשט סובל פירושו שיקראהו משמרתי כמ״ש רש״י בחומש. ודע שכתב הרמב״ן ע״ז בפי׳ החומש ויש לשאול א״כ איך הקים יעקב המצבה ונשא ב׳ אחיות וכדעת רבותינו ד׳ ועמרם נשא דודתו כו׳ והיאך אפשר שיהיו נוהגים היתר במה שאסר אברהם אביהם על עצמו כו׳ ע״ש באורך והנראה בכל זה דמה שנשא יעקב ב׳ אחיות כו׳ י״ל כיון דבנות נכרים היו האמהות וכשנשאו ליעקב נתגיירו אין להם קורבה כלל ולא נאסרו ליעקב כלל דכקטן שנולד דמו ודבר זה גם התורה עתידה להתיר ואפי׳ לר״א דאמר פרק ארבע מיתות כל ערוה שהוא משום שאר אם כנס יוציא ומשום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה י״ל דהארבע אמהות לא הוו אחיות מן האם אלא מן האב תדע דלא היו אחיות מן האם דלר״א דאוסר בני נח בשאר אם א״כ יעקב שהיה אז כבני נח איך נשא אחיות מן האם דמה שנאסר לבני נח ודאי לא הותר לו ובהכי ניחא נמי למאי דבעי למימר התם לר״א הא דכתיב אחותי בת אבי אך לא וגו׳ ממש הוא דשרה אחות אברהם מאב היתה תקשי ליה איך נשא אברהם אחותו מן האב כיון שהוא דבר שעתידה התורה ליאסר ואברהם קיים כל התורה אפי׳ עירוב תבשילין אלא כיון שנתגיירו שרה ואברהם כשנימול וקיבלו עליהם לקיים כל התורה ה״ל אברהם ושרה כקטן שנולד דמי ומשום דשמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ליכא הכא דשאר אב אין להן ולפי מה שכתבו בפרק נושאין אהא דאברהם שנשא הגר שהיתה מצרית שנית אע״ג שהוא דבר שעתידה התורה ליאסר היינו משום דכבר נשאה קודם שנימול שאז לא קיים עדיין כל התורה שוב לא גירשה אחר שנימול משום דעתידה תורה ליאסר כיון דלא היה מצווה ע״כ ה״נ הכא איכא למימר נמי דאברהם שנשא את שרה קודם שנימול והותרה לו אז אחותו מן האב כשנימול אח״כ שוב לא גירשה משום דבר שעתידה תורה ליאסר כיון דלא נאסרה לבן נח וה״נ ברחל ולאה איכא למימר כיון שנשא רחל בהיתר דרחל נתקדשה לו בעבודת שבעה שנים ולאה נשאה בערמת לבן אותו לא הוציא שוב אחת מהן משום שהוא דבר שעתידה תורה ליאסר כיון דלא היה מצווה אז מיהו בבלהה וזלפה ליכא למימר הכי לפי דעת מי שאומר שגם הם אחיות היו והא דעמרם שנשא דודתו נראה דלק״מ דע״פ רוח הקודש עשה כן שנשא דבר שעתידה התורה ליאסר כי ידעו מתחלה בנבואה שתלד בן המושיע כמ״ש בסוטה מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה מלמד שהיתה מתנבאה כשהיתה אחות אהרן ולא אחות משה ואמרה שתלד אמי בן המושיע את ישראל והא דהקים יעקב מצבה כו׳ כבר אמרו בזה מדכתיב אשר שנא ה׳ וגו׳ אע״פ שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה הנכרים חוק לעבודה זרה ודו״ק:
ואכן אגב דברים אלה מביאים מה שאמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה לפני שניתנה, שנאמר: ״עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי״ (בראשית כו, ה). אמר ליה [לו] רב שימי בר חייא לרב: ואימא [ואמור] שקיים רק את שבע מצות בני נח ולא את שאר כל התורה? ענה לו: הא איכא נמי [הרי יש גם כן] מילה, שמפורש בכתוב שקיים אברהם, ומילה איננה בכלל שבע מצוות הללו, הרי שקיים אברהם יותר מהן! והקשה לו שוב: ואימא [ואמור] שקיים רק שבע מצות ומילה! אמר ליה [לו] רב: אם כן מה שנאמר באברהם ששמר ״מצותי ותורתי״ למה לי? שהרי זה מראה על ריבוי מצות ותורות מסוגים שונים. ואינו נראה שמתכוון רק לשבע מצוות בלבד אלא לכאורה לכל התורה כולה!
Apropos the previous statement, the Gemara cites that Rav said: Abraham our Patriarch fulfilled the entire Torah before it was given, as it is stated: “Because [ekev] Abraham hearkened to My voice and kept My charge, My mitzvot, My statutes and My Torahs” (Genesis 26:5). Rav Shimi bar Ḥiyya said to Rav: And say that the verse means that he fulfilled only the seven Noahide mitzvot and not the entire Torah. The Gemara asks: But isn’t there also circumcision that Abraham clearly observed, which is not one of the Noahide laws? Apparently, Abraham fulfilled more than just those seven. The Gemara asks: And say that he fulfilled only the seven mitzvot and circumcision. Rav said to him: If so, why do I need the continuation of the verse, that Abraham kept: My mitzvot and My Torah? That is a clear indication that he fulfilled mitzvot beyond the seven Noahide mitzvot, and apparently fulfilled the entire Torah.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר (רַב) וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי קִיֵּים אַבְרָהָם אָבִינוּ אֲפִילּוּ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין שֶׁנֶּאֱמַר תּוֹרוֹתָי אַחַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְאַחַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.:

Rav said, and some say Rav Ashi said: Abraham our Patriarch fulfilled the entire Torah, even the mitzva of the joining of cooked foods, a rabbinic ordinance instituted later, as it is stated: MyTorahs. Since the term is in the plural, it indicates that Abraham kept two Torahs; one, the Written Torah, and one, the Oral Torah. In the course of fulfilling the Oral Torah, he fulfilled all the details and parameters included therein.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אפילו עירובי תבשילין – שאינו הלכה למשה מסיני אלא תקנת סופרים שעתידין לתקן.
אפילו עירובי תבשילין. לא ידע רבי אמאי נקט הך מצוה אמאי קילא ליה טפי מכולהו:
עירוב תבשילין. כתב בע״י נסתפק ר״י אמאי נקט עירוב תבשילין טפי מכל מצות דרבנן ונראה דהיינו קילותא שאינה אלא לזכר בעלמא שיברור מנה יפה לשבת כו׳ ע״ש ובספר יוחסין כתב בזה סוד כו׳ שהוא אברהם חידש העולם שנאמר הרימותי ידי גו׳ וכבר ידוע כי טעם עירוב משום זכור את יום השבת מאחר שבא להשכיחו כדי שיברור מנה יפה גם לשבת כו׳ ע״ש באריכות:
אמר רבא, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רב אשי: קיים אברהם אבינו כל התורה אפילו מצות עירובי תבשילין שהיא מדברי סופרים, שתיקנוה לאחר מכן, שנאמר: ״תורתי״ בלשון רבים, ללמד שקיים שתי תורות אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה, ובגדר תורה שבעל פה קיים את כל הפרטים והגדרים המצויים בה.
Rav said, and some say Rav Ashi said: Abraham our Patriarch fulfilled the entire Torah, even the mitzva of the joining of cooked foods, a rabbinic ordinance instituted later, as it is stated: MyTorahs. Since the term is in the plural, it indicates that Abraham kept two Torahs; one, the Written Torah, and one, the Oral Torah. In the course of fulfilling the Oral Torah, he fulfilled all the details and parameters included therein.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר וְכוּ׳ וְהוּא אוֹמֵר הֵן.: מַאן אָמַר הֵן אִילֵּימָא הָךְ דְּקָאֵי אַאִיגָּרָא הוּא חָלֵים וְהוּא מְפַשַּׁר אֶלָּא הָךְ דְּקָאֵי אַאַרְעָא מְנָא יָדַע.

§ It was taught in the mishna that Matya ben Shmuel says that the appointed priest asks: Is the entire eastern sky illuminated even to Hebron? And he says: Yes. The Gemara asks: Who said yes? If we say it is that person who is standing on the roof, does he dream and also interpret his dream? Is it reasonable that the one asking the question answers it? Rather, say that it was that person who is standing on the ground who said yes. From where does he know that the sky is illuminated such that he is able to answer yes?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיהו מפשר – פותר החלום כלומר הוא שואל הוא משיב.
ג במשנתנו למדנו כי מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר הן. ושואלים: מאן [מי הוא] זה שאמר ״הן״? אילימא הך דקאי אאיגרא [אם תאמר זה שעומד על הגג]הוא חלים והוא מפשר [הוא חולם והוא פותר]?! כלומר: כיצד יתכן שהוא עצמו הוא השואל והוא העונה? אלא תאמר הך דקאי אארעא [שזה שעומד בקרקע] אומר ״הן״, מנא ידע [מניין יודע הוא] שכן הוא, שיכול לענות הן?
§ It was taught in the mishna that Matya ben Shmuel says that the appointed priest asks: Is the entire eastern sky illuminated even to Hebron? And he says: Yes. The Gemara asks: Who said yes? If we say it is that person who is standing on the roof, does he dream and also interpret his dream? Is it reasonable that the one asking the question answers it? Rather, say that it was that person who is standing on the ground who said yes. From where does he know that the sky is illuminated such that he is able to answer yes?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִיבָּעֵית אֵימָא הָךְ דְּקָאֵי אַאַרְעָא וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָךְ דְּקָאֵי אַאִיגָּרָא אִיבָּעֵית אֵימָא הָךְ דְּקָאֵי אַאִיגָּרָא אָמַר אִיהוּ הֵאִיר פְּנֵי כׇּל הַמִּזְרָח וא״לוְאָמַר לֵיהּ הָךְ דְּקָאֵי אַאַרְעָא עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן וא״לוְאָמַר לֵיהּ אִיהוּ הֵן.

The Gemara suggests two possible solutions: If you wish, say it was that person who is standing on the ground who answered yes, and if you wish, say it was that person who is standing on the roof who answered. If you wish, say that the person who is standing on the roof said: The entire eastern sky is illuminated. And that person who is standing on the ground said to him: Has it illuminated even to Hebron? And he who is standing on the roof said to him: Yes.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר איהו – זה שעל הגג.
עד שבחברון – שאילה היא.
ומתרצים בשני אופנים; איבעית אימא [אם תרצה אמור] — הך דקאי אארעא [זה שעומד על הארץ] הוא שענה הן, ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] — הך דקאי אאיגרא [זה שעומד על הגג] הוא זה שענה. איבעית אימא הך דקאי אאיגרא [אם תרצה אמור זה שעומד על הגג]אמר איהו [הוא זה שבגג]: האיר פני כל המזרח. ואמר ליה [לו] הך דקאי אארעא [זה שעומד בקרקע] בשאלה: האיר עד שבחברון? ואמר ליה [לו] איהו [הוא, העומד על הגג]: הן.
The Gemara suggests two possible solutions: If you wish, say it was that person who is standing on the ground who answered yes, and if you wish, say it was that person who is standing on the roof who answered. If you wish, say that the person who is standing on the roof said: The entire eastern sky is illuminated. And that person who is standing on the ground said to him: Has it illuminated even to Hebron? And he who is standing on the roof said to him: Yes.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָךְ דְּקָאֵי אַאַרְעָא אָמַר אִיהוּ הֵאִיר פְּנֵי כׇּל הַמִּזְרָח וא״לוְאָמַר לֵיהּ עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן וא״לוְאָמַר לֵיהּ הֵן.:

And if you wish, say instead that the person who is standing on the ground said: Is the entire eastern sky illuminated? And he who is standing on the roof said to him: Do you mean that it is illuminated even to Hebron? And he who is standing on the ground said to him: Yes, that is what I mean.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיבעית אימא האי דקאי אארעא – אמר הן כיצד אמר הא דקאי אארעא האיר פני כל המזרח בלשון שאילה וזה אומר לו עד שבחברון האיר וא״ל האי דקאי אארעא הן כך אני שואל ומצינו בתלמוד ירושלמי (פ״ג ה״א) כדי להזכיר זכות אבות מזכירין חברון.
(כח.) ואי בעי׳ אי׳ מאן דקאי אארעא אמ׳ איהו האיר פני מזרח עד שבחברון – פרש״י אמר העומד בגג כבר האיר פני מזרח עד שבחברון ואמר ליה אידך דקאי אארעא הן כלומר די בכך וזה אני שואל.
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] יכול אתה לפרש את הדו-שיח כך: הך דקאי אארעא [זה שעומד על הקרקע] הוא שאמר הן. וכך היה: אמר איהו [הוא], זה שבקרקע האיר פני כל המזרח? ואמר ליה [לו] זה שעל הגג, האם מתכוון אתה עד שבחברון? ואמר ליה [לו] העומד על הקרקע: הן, אכן לכך אני מתכוון.
And if you wish, say instead that the person who is standing on the ground said: Is the entire eastern sky illuminated? And he who is standing on the roof said to him: Do you mean that it is illuminated even to Hebron? And he who is standing on the ground said to him: Yes, that is what I mean.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְלָמָּה הוּצְרְכוּ לְכָךְ וְכוּ׳.: וּמִי מיחליף וְהָתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר אֵינוֹ דּוֹמֶה תִּימּוּר שֶׁל לְבָנָה לְתִימּוּר שֶׁל חַמָּה תִּימּוּר שֶׁל לְבָנָה מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה כְּמַקֵּל תִּימּוּר שֶׁל חַמָּה מַפְצִיעַ לְכָאן וּלְכָאן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל יוֹם הַמְעוּנָּן הָיָה וּמַפְצִיעַ לְכָאן וּלְכָאן אָמַר רַב פָּפָּא שְׁמַע מִינַּהּ יוֹמָא דְעֵיבָא כּוּלֵּיהּ שִׁמְשָׁא.

§ The mishna asks: And why did they need to ascertain this? The mishna answered that there was an incident where they confused the light of the moon with the light of the rising sun and slaughtered the daily morning offering too early. The Gemara asks: And are sunlight and moonlight mistaken for one another? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: A column of the light of the moon is not similar to a column of the light of the sun; a column of the light of the moon rises like a staff in one column while a column of the light of the sun diffuses to here and to there? The Gemara answers that the school of Rabbi Yishmael taught: It was a cloudy day, and then even the moonlight diffuses to here and to there, which caused them to err and believe that it was the rising sun. Rav Pappa said: Learn from this statement of Rabbi Yishmael that a cloudy day is similar to a completely sunny day because the sunlight is further diffused by the clouds.
הערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך תמר
תמר(יומא כח:) רמ״א אינו דומה תימור של חמה לתימור של לבנה תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל של חמה מפצע לכאן ולכאן (א״ב פירש״י עלות השחר שנבקע נראה כתמר זקיף):
ומי מיחלף – צימוח תימור חמה בצימוח תימור לבנה.
תימור של חמה – עלות השחר שנבקע ונראה כתמר זקוף לשון ותמרות עשן (יואל ג) על שם שזוקף ועולה.
יום המעונן – הרקיע קשור בעבים ואין התימור נראה בעד ערפל אלא במקום פיזור העבים במקומות הרבה בין עב לעב.
שמע מינה – מדקאמר ביום המעונן נבקע במקומות הרבה.
יומא דעיבא כוליה שימשא – אפילו במקום צל שהחמה בוקעת בכל מקום ואינה יוצאת דרך חלון כנגד חלונות שהעבים עומדים בפניה והיא מתפשט׳ עליהם ובוקעת בכל פיסוק שבהן.
(כח.) יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן – פירוש תימור הלבנה היה מפציע לכאן ולכאן מפני עננים שהיו עומדין בפניו והתימור מתפצל ויוצא בין בקעי העבים.
ש״מ יומא דעיבא כוליה שמשא – פי׳ שהוא מתפזר ויוצא בין בקעי העבים לכאן ולכאן והשמש יוצא בכל שכנגדו אפילו במקום שלא היה נוגע כשהיום ברור ונפקא מינה לשטוחי עורות פירוש כי לשון חכמים דרש אי נמי לכדדרש רבא אשה לא תלוש בחמה שביום המעונן לא תלוש בשום מקום שהוא כנגד השמש בכל הרוח ההוא וכדפרי׳ בדוכתה.
ד במשנה מוסבר ולמה הוצרכו לכך לבדוק אם אמנם זרחה השמש, משום שפעם טעו והחליפו בין אור זריחת השמש ובין אור הירח והקדימו להקריב את התמיד של שחר. ושואלים: ומי מיחליף [והאם באמת מתחלפים שני מאורות אלה]? והתניא [והרי שנינו בברייתא] רבי אומר: אינו דומה תימור (עליה) של אור הלבנה לתימור של חמה (עלות השחר), כי תימור של לבנה מתמר ועולה ישר כמקל באור אחד ואילו תימור של חמה מפציע (מתחלק אורו) לכאן ולכאן. ומשיבים: תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: אותו יום יום המעונן היה, ומפציע היה אף אור הלבנה לכאן ולכאן, ובשל כך טעו לחשוב כי זוהי זריחת השמש. אמר רב פפא: שמע מינה [למדנו מכאן] מדברי ר׳ ישמעאל כי יומא דעיבא כוליה שמשא [יום המעונן כולו שמש] שאור השמש מתפזר על ידי העננים ומצוי בכל הפינות והכוונים.
§ The mishna asks: And why did they need to ascertain this? The mishna answered that there was an incident where they confused the light of the moon with the light of the rising sun and slaughtered the daily morning offering too early. The Gemara asks: And are sunlight and moonlight mistaken for one another? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: A column of the light of the moon is not similar to a column of the light of the sun; a column of the light of the moon rises like a staff in one column while a column of the light of the sun diffuses to here and to there? The Gemara answers that the school of Rabbi Yishmael taught: It was a cloudy day, and then even the moonlight diffuses to here and to there, which caused them to err and believe that it was the rising sun. Rav Pappa said: Learn from this statement of Rabbi Yishmael that a cloudy day is similar to a completely sunny day because the sunlight is further diffused by the clouds.
הערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְשַׁטּוֹחֵי עוֹרוֹת אִי נָמֵי לְכִדְדָרֵשׁ רָבָא גאִשָּׁה לֹא תָּלוּשׁ לֹא בַּחַמָּה וְלֹא בְּחַמֵּי חַמָּה.

The Gemara asks: What are the practical ramifications of the statement that a cloudy day is similar to a completely sunny day? The Gemara explains: The ramifications are with regard to spreading hides to dry them. On a cloudy day, wherever the hides are placed they will be exposed to sunlight. Alternatively, the ramifications are according to that which Rava taught with regard to matza: A woman may neither knead dough for matza for Passover in the light of the sun nor may she prepare the dough with hot water heated in the sun. On a cloudy day, one may not knead the dough anywhere outside since the light of the sun is diffused everywhere.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי נמי זקנים יושבין בישיבה היו כלומר שכינה עמהם כו׳.
לשטוח עורות – לייבש.
לא תלוש – בפסח.
ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן] אם אנו אומרים שיום זה כולו שמש? ומסבירים: לשטוחי ענין פריסת] עורות לייבוש, שביום המעונן אין הבדל באיזה מקום פורסים אותם, כיון שאור השמש הנשבר בעננים מגיע לכל מקום. אי נמי [או גם כן] יש לכך משמעות הלכתית לכדדרש [לכמו שדרש] רבא לענין מצה: אשה לא תלוש את העיסה למצות של פסח לא בחמה במקום המואר בקרני שמש גם ולא בחמי חמה (במים חמים שנתחממו על ידי השמש) ואם כן, לדברי רב פפא, ביום המעונן אינה יכולה ללוש אלא בתוך הבית, כיון שקרני השמש מפציעים מכל מקום.
The Gemara asks: What are the practical ramifications of the statement that a cloudy day is similar to a completely sunny day? The Gemara explains: The ramifications are with regard to spreading hides to dry them. On a cloudy day, wherever the hides are placed they will be exposed to sunlight. Alternatively, the ramifications are according to that which Rava taught with regard to matza: A woman may neither knead dough for matza for Passover in the light of the sun nor may she prepare the dough with hot water heated in the sun. On a cloudy day, one may not knead the dough anywhere outside since the light of the sun is diffused everywhere.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַב נַחְמָן זוּהֲמָא דְשִׁימְשָׁא קְשֵׁי מִשִּׁימְשָׁא וְסִימָנָיךְ דַּנָּא דְחַלָּא שַׁבְרִירֵי דְשִׁימְשָׁא קָשׁוּ מִשִּׁימְשָׁא וְסִימָנָיךְ דִּילְפָּא

Apropos a cloudy day, the Gemara cites that Rav Naḥman said: The hazy light of the sun through the clouds is more damaging than the light of the sun itself. And your mnemonic is the cover of a jar of vinegar: As long as the jar is tightly closed, the odor of the vinegar does not spread and it intensifies. Even the slightest opening in the lid releases an odor more powerful than the odor generated by vinegar that was not sealed in a jar. The same is true with regard to the rays of the sun. With regard to sunlight that is obscured behind clouds, when it escapes through breaks in the clouds it is more powerful than direct sunlight. Dazzling sunlight, which shines through cracks in the clouds, is more harmful to the eyes than direct sunlight. And your mnemonic is a drip; water that drips on a person is more bothersome than water in which one completely immerses his body.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב קיים אברהם כל התורה כולה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו׳ תורותי שתים דברי תורה ודברי סופרים.
מתיא בן שמואל אמר האי פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר הין מאן אמר הין איבעית אימא הך דקאי אאיגרא א׳ איהו האיר פני כל המזרח. ואמרו ליה הנך דקיימי בארעא עד שבחברון כלומר אתה רואה עד חברון ואמר להן הין. ואיבעית אימא הך דקאי אארעא. א׳ הך דקאי באיגרא האיר פני כל המזרח עד שבחברון.
ערך דלף
דלףא(יומא כח:) שברירי דשמשא קשי משמשא וסימן דילפא.(כתובות ס) הוו לה בני דולפני פי׳ בנים שעיניהן דולפות דמעות תמיד (בכורות מד.) דולפנות דמעות וטורדות פירוש דולפות דמע יותר מדמעות:
ערך דן
דןב(שבת כ.) דני דני אין בו משום דרכי האמורי פי׳ לחש הוא יוחזקו החביות. (יומא כח:) זיהא דשימשא קשי משמשא וסימניך דנא דחלא (עבודה זרה ס) אמר רב פפא גוי אדנא וישראל אכובא חמרא אסור וכו׳:
ערך זה
זהג(יומא כח:) זיהרא דשמשא קשי משמש׳ פי׳ חמות השמש אחרי שסר ועבר השמש מאותו מקום וסימניך דנא דחלא כלומר אחר שתריק החומץ ממנו ריחו חזק יותר מן החומץ עצמו (א״ב בנוסחאות זוהמא כתוב):
ערך שברר
שברר(יומא כח:) שברירי דשמשא קשי משימשא פי׳ שמש הנכנס מן החור וכיוצא בו:
ערך ברק
ברקד(ברכות נד.) על הברקים ועל הרעמים פי׳ הברק הזה מאש שלמעלה הוא יוצא ומבהיק העולם שנא׳ ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים (יומא כח ובתמיד בפרק ג׳ מנחות ק) פי׳ ברקי שהאי׳ השחר עניין ברקים ורעמים וי״א ענין פטדה וברקת:
ערך גזר
גזרהשני גזרי עצים לרבות את העצים (יומא כד: שקלים ט׳ ובסיפרא בפרשת קרבן מנחה) האומר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזרי עצים. (תמיד כט.) החלו מעלין בגזירין פי׳ גזרי עצים חתיכות עצים שהיה מנהגם בכל יום עורכין המערכה ואח״כ נכנסין שני כהנים בשני גזרי עצים ומשימין אותן על המערכה דאמר הכתוב ונתנו עצים על האש וכן היו עושין כשמקריבין תמיד של בין הערבים (יומא כח) וסידור שני גזירי עצים וכו׳ ושם (זבחים לג) גזירים שעשה משה ארכם אמה ורחבן אמה ועוביין כמחק גדיש של סאה אמר רבי ירמיה באמה גדומה אמר רב יוסף אי הכי היינו דכתיב על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא יהו עצים יוצאים מן המזבח כלום. (שבת קל) אמר רבי אושעיא שאילית את רבי יהודה הגוזר פי׳ המוהל (בבא קמא פא) אי לאו יהודה בן נקוסא את גזרית לשקיך בגיזרא דפרזלא פי׳ הייתי מקשה לך עד שהייתי משבר שוקיך ויש מפרשים כלי ברזל ממש כענין ומגזרות הברזל. (סנהדרין פא) פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגזירין וגם זה כלי ברזל ויש מפרשים בגזירין של עצים:
א. [אויגען טרערן.]
ב. [איין שפרוך.]
ג. [זאנגע שטראהלען.]
ד. [בליצען, פינקלען.]
ה. [שייטיל, האלץ שניט.]
זוהמא דשמשא – אותו חום של יום המעונן.
דנא דחלא – שפיה סתום יפה שלא יצא ריחו ויחלוש וכשאתה נוקב נקב קטן יוצא שם ריח חזק מאד כך יום המעונן מתוך שהחמה מכוסה וחום שלה כבוש נוקבת בכח דרך נקב העבים.
שברירי דשמשא – סנורים (בראשית יט) מתרגמינן שברירי שמש הנוקבת בכח דרך נקב העבים קטנים הנותן עיניו כנגד הנקב קשים לו הסנורים יותר מן המסתכל בחמה שבאויר.
וסימניך דילפא – קשה דלף היורד על האדם משאם נכנס כל גופו למים.
זוהמא דשימשא קשה משימשא וסימניך דנא דחלא – פירוש: העבים שקיבלו חום מן השמש מחממים העולם יותר מן השמש בעצמו כמו חבית של חומץ שקלטה הריח מן החומץ וריחה קשה יותר מן החומץ עצמו.
אגב דברים אלה מביאים מה שאמר רב נחמן: זוהמא דשימשא [אותו אור עמום של השמש ביום המעונן] קשי משימשא [הוא קשה וחזק ומזיק יותר מאשר השמש עצמה]. וסימניך [וסימנך] לכך: דנא דחלא [מכסה של כד חומץ], שכל עוד מכוסה כד החומץ יפה, הריהו מונע בעד ריח החומץ מלצאת, אבל בהנקבו אפילו נקב קל, הריהו מדיף ריח חריף, יותר מאשר ריח החומץ עצמו. כך גם קרני השמש, כשהן כלואות תחת מסך העננים ויוצאות בנקבים שביניהן, עוצמתן רבה וחזקה מאד, יותר מכרגיל. שברירי דשימשא [סנוורי השמש], הבאים דרך נקבים זעירים שבעננים קשו משימשא [קשים לעיניים יותר מאור השמש] הגלוי. וסימניך [וסימנך]: דילפא [דלף] היורד במקום אחד, שהוא מטריד את האדם הרבה יותר מאשר אם נכנס כולו למים.
Apropos a cloudy day, the Gemara cites that Rav Naḥman said: The hazy light of the sun through the clouds is more damaging than the light of the sun itself. And your mnemonic is the cover of a jar of vinegar: As long as the jar is tightly closed, the odor of the vinegar does not spread and it intensifies. Even the slightest opening in the lid releases an odor more powerful than the odor generated by vinegar that was not sealed in a jar. The same is true with regard to the rays of the sun. With regard to sunlight that is obscured behind clouds, when it escapes through breaks in the clouds it is more powerful than direct sunlight. Dazzling sunlight, which shines through cracks in the clouds, is more harmful to the eyes than direct sunlight. And your mnemonic is a drip; water that drips on a person is more bothersome than water in which one completely immerses his body.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא כח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא כח:, ר׳ חננאל יומא כח:, הערוך על סדר הש"ס יומא כח:, רש"י יומא כח:, תוספות יומא כח:, תוספות ישנים יומא כח:, תוספות רי"ד יומא כח:, בית הבחירה למאירי יומא כח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא כח:, מהרש"א חידושי הלכות יומא כח:, מהרש"א חידושי אגדות יומא כח:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא כח:

Yoma 28b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 28b, R. Chananel Yoma 28b, Collected from HeArukh Yoma 28b, Rashi Yoma 28b, Tosafot Yoma 28b, Tosefot Yeshanim Yoma 28b, Tosefot Rid Yoma 28b, Meiri Yoma 28b, Ritva Yoma 28b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 28b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 28b, Steinsaltz Commentary Yoma 28b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144