(1) 
אֲבָל אעוֹשֶׂה הוּא אֶת מֵי הַמֶּלַח וְטוֹבֵל בָּהֶן פִּתּוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל א״ר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי וַהֲלֹא הוּא הֵילְמֵי בֵּין מְרוּבֶּה וּבֵין מוּעָט וְאֵלּוּ הֵן מֵי מֶלַח הַמּוּתָּרִין נוֹתֵן שֶׁמֶן לְכַתְּחִלָּה לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הַמֶּלַח.:
אֲבָל אעוֹשֶׂה הוּא אֶת מֵי הַמֶּלַח וְטוֹבֵל בָּהֶן פִּתּוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל but one may make salt water and dip one’s bread in it, and place it in cooked food. Rabbi Yosei said: But isn’t it still brine, whether it is a large quantity or whether it is a small quantity? And this is the type of salt water that is permitted: Salt water in which one places oil initially into the water or into the salt. This is salt water prepared not in the usual manner.
מלח המותרין נותן9 שמן ומלח או שמן ומים ובלבד שלא יתן מים ומלח לכתחלה {פי׳ ר״ח} ולית הילכתא כר׳ יוסי אלא כתנא קמא דקאמרינן בעירובין בפרקא קמא {בבלי עירובין יד ע״ב} אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כר׳ יוסי לא בהלמי ולא בלחיים:
תאני רב10 יהודה בר חביבא אין עושין מי מלח עזין מאי מי מלח עזין רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו כל שהביצה צפה בהן וכמה אמר אביי תרתי תולתי מלחא ותולתא11 מיא למאי עבדי ליה אמר ר׳ אבהו12 למוריאסא ותאני רב יהודה בר חביבא אין מולחין צנון ובצה בשבת רב חזקיה משמיה דאביי אמר13 צנון אסור ובצה מותר וכן הלכה: אמר רב נחמן מריש הוה מלחנא פוגלא בשבתא אמינא אפסודי קא מפסידנא ליה דאמר שמואל פוגלא מעליא חורפיה14 כיון דשמעתה להא דכי15 אתא עולא אמר במערבא מלחי כשרי כשרי16 ממלאח17 לא מלחנא טבולי מטבילנא:
יין לתוך העין אסור על גבי העין מותר ורוק תפל אפילו על גב העין אסור וכן הלכה.
תניא ר׳ מונא23 אומר משום ר׳ יהודה טובה טפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם [והוא]24 היה אומר יד לעין תקצץ יד לחוטם תקצץ יד לפה תקצץ25 (יד לאזן תקצץ)26 יד לחסודה תקצץ יד לאמה תקצץ יד לפי טבעת תקצץ יד לגיגית תקצץ27 יד מסמא28 יד מחרשת29 יד מעלה פוליפוס30:
1. עושין: גסח , כ״י מוסקבה : ״עושה הוא״ כלשון המשנה והברייתא הסמוכה אחריו וכן ברא״ש .
2. בין מרובה בין מועט: דפוסים : בין מרובין בין מועטין .
3. לתת: חסר בכ״י נ , כ״י מוסקבה .
4. הכבשין: גיג גסח , כ״י נ , דפוסים. כ״י א : ״הכבשן״.
5. שבתוך גצטרה: כ״י נ : ״שבגסטרא״.
6. עושה הוא: דפוסים: עושין .
7. בהן פתו ונותן: כ״י נ : ״פתו בהן״.
8. הללו אסורין והללו מותרין: כ״י נ : ״הללו מותרין והללו אסורין״.
9. נותן: חסר ב-גיג .
10. רב: חסר בכ״י נ . וכן בסמוך. וכן חסר בר״ח.
12. אבהו: חסר בכ״י נ .
13. אמר: חסר בכ״י נ .
14. מעליא חורפיה: כ״י נ : ״חורפי מעלי״. דפוסים: חורפיה מעלי ליה .
15. דכי: דפוסים: דאמרינן כי .
16. כשרי כשרי: גלג : ״משרי משרי״. דפוסים: פישרי פישרי .
17. ממלאח: כ״י נ : ״מילחא״.
18. מר עוקבא: כ״י נ : ״רב יהודה״.
19. ונותן: גלג , כ״י נ , דפוסים, ה״ג. כ״י א : ״ונותנן״.
20. קאים: כ״י נ : ״קאי״.
21. אמיץ: כ״י נ , דפוסים: ״עמיץ״.
22. ודאי: וכן גם בה״ג. חסר בכ״י נ , דפוסים.
23. ר׳ מונא: גסח : ״חו[נ]א״. דפוסים: חנניה .
24. והוא: גלג , כ״י נ , דפוסים. כ״י א : ״הוא״, וללא סימן הפסקה לפניו.
25. יד לפה תקצץ: חסר בכ״י נ .
26. יד לאזן תקצץ: חסר ב-גלג , כ״י נ , דפוסים.
27. יד לגיגית תקצץ: חסר ב-געב .
28. מסמא: דפוס קושטא : מסמאה . דפוסים : מסמאת .
29. מסמא, מחרשת: דפוסים: מחרשת, מסמא .
30. כ״י נ מוסיף: ״פי׳ ריח רע״.
ערך הלמי
הלמי – א(שבת קח:) אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא מי מלח אמר רבי יוסי והלא הילמי בין מרובה בין מועט פי׳ בירושלמי כל שנותנין בתוכה ביצה ושוקעת זו היא מי מלח אינה שוקעת הילמי. וכן פי׳ בגמ׳ שלנו תני יהודה בר חביבא אין עושין מי מלח עזין מאי מי מלח עזין אבא ורב יוסף דאמרי תרויהו כל שהביצה צפה בהן וכמה אמר אביי תרי תילתי מילחא ותילתא מיא (עירובין יד:) אין הלכה כרבי יוסי לא בהלמי ולא בלחיים (א״ב פי׳ בל׳ יוני מורייס בל׳ רומי).
א. [זאלץ בריה.]
אבל עושה כו׳ – מפרש בגמ׳.
והלא הוא הילמי בין רב בין מעט – ואם המרובים אסורים אף המועטים אסורים ואם אלו מותרים אף אלו מותרין ובגמרא מפרש דלחומרא א״ר יוסי דכולן לאיסור מפני שהוא כמעבד מתקן את האוכל הנתון לתוכו כדי שיתקיים.
ואלו הן המותרין נותן שמן לתוך מים בתחלה – קודם שיתן המלח נותן שמן לתוך המלח בתחלה קודם שיתן המים דהשמן מעכב שאין המלח מתערב יפה עם המים ומתיש את כחו מהיות מי מלח עזין אבל לא יתן מים ומלח תחילה אפילו נותן שמן לבסוף דבשעה שנותן מים ומלח יחד הוא נראה כמעבד.
אמ׳ ר׳ יוסי והלא הוא הילמי, כלומ׳ והלאא מי מלח הוא הילמי וכו׳.} ב
בגמרא מפורש דלחומרא (אמרא) [אמרה]ג ר׳ יוסי דכולן לאיסור (דכולן לאיסור) מפני שהוא (כמעבר) [כמעבד]ד ומתקן את האוכל הנתון לתוכו כדי שיתקיים.
ואלו הן מי מלח המותרין נותן שמן לתוכו כתחלה,ה קודם שיתן את המלח, אוו נותן שמן לתוך המלח כתחלהז קודם שיתן המים. שהשמן מעכבו שאין המלח מתערב יפה עם המים ומתיש את כוחו מהיות מי מלח עזין. אבל לא יתן מים ומלח תחלה, ואפי׳ נותן שמן לבסוף שמשעה שנתןח ומלח (וחד) [יחד]ט הוא (כמעבר) [כמעבד]י וכו׳.כ <כן דרך תיקון (המעבר) [המעבד] ליתן מים ומלח.>
[מאי קאמר,]ל מאי הילמי ומאי מי מלח.
לאסור [או]מ להתר,נ האי דקאמ׳ שניהן שווין לאיסור או להתר.
כבשין, פיר׳ ירק שכובשין להתקיים.
גיסטרא, פיר׳ כלי חרס שבורס ואינו ראוי לכל תשמיש בעולםע ומקצין אותו לכך.
שהביצה צפה (צפה) בהן, פיר׳ (רוח) [כח]פ המלח מעכבהצ מלשקע.
למוריסא,ק פיר׳ של דגים.
כשרי כשרי, חתיכות חתיכות.
(הא קא אמוץ) [דקא אמיץ]ר ופתח, מלשוןש מאמציןת את המת, יעני יגמץ עיניה ויפתחהא [=כלומר עוצם עיניו ופותחן].
יד לחסודאא תקצץ,ב פיר׳ חסודא (דיכרא) [ריבדא]ג דכוסילתא, והו מוצע אל חגאמה וקיל [=והוא מקום הקזת דם, ויש אומרים] מקום הקזה עצמה.ד
יד לגיגית, ר׳ יוסף בן יהבוי: פיר׳ גיגית, אל סרת [=הטבור].
רשצז״ל: יד לעין, שחרית קודם שיטול ידיו.
תקצץ,ה פיר׳ נוח לו שתקצץ, שרוח רעה שורה על העינים ומסמיאתן,ו וכן כולן.
לחסורא,ז פיר׳ (דיברא דחסילתא) [ריבדא דכוסילתא].ח
לפי הטבעת,ט פי נקב הרעי (שגעול) [שעגול]י כטבעת.
תיקצץ, ולא תיגע שוב לאוזן או לעין קודם נטילה.
א. בכ״י ב׳ מוסיף, הוא.
ב. ע״כ בכ״י ב׳.
ג. נ״י.
ד. ד׳.
ה. בד׳, לתוך מים בתחלה. ובמשניות הרמב״ם, כתחלה לתוך המים או לתוך המלח.
ו. כ״ה בנ״י. ובד׳ נשמט.
ז. בד׳, בתחלה.
ח. בד׳, דבשעה שנותן. ובנ״י, דמשעה שנותן.
ט. ד׳.
י. ד׳. ובד׳ מקדים, נראה.
כ. נראה מיותר.
ל. ד׳.
מ. ד׳.
נ. בד׳, להיתר.
ס. כ״ה בנ״י. ובד׳, שבור של חרס.
ע. כ״ה בד״ס רש״י. ובד׳, כשלם.
פ. ד׳.
צ. כ״ה בנ״י. ובד׳, מעכבת.
ק. בד׳, למורייסא.
ר. ד״ס. ולפנינו, דהוה מייץ.
ש. קנא:. נראה להוסיף כשם, אין.
ת. כ״ה במשניות הרמב״ם. ולפנינו, מעצמין.
א. כ״ה בד״ס אות ע׳. ולפנינו, לחסודה.
ב. כ״ה ברי״ף. ולפנינו, תיקצץ.
ג. ד׳.
ד. יש בדבר שיבוש שהרי שני הפירושים שוים. וכנראה הערבית הוא פי׳ העברית ומקומו בסוף, ויש למחוק א״כ המילים ׳וי״א׳.
ה. כ״ה ברי״ף. ובד׳, תיקצץ.
ו. בד׳, היד ומסמתו.
ז. נדצ״ל כלעיל, לחסודא. ובד״ס אות ע׳, לחסורה. ובד׳, לחסודה.
ח. ד׳.
ט. בד׳, טבעת.
י. ד׳.
אבל עושה הוא את מי המלח, וטובל בהן את פתו, ונותן אותם לתוך התבשיל. אמר ר׳ יוסי: והלא הוא הילמי, בין שהוא מרובה ובין שהוא מועט! ואלו הן מי מלח המותרין — נותן שמן לכתחלה לתוך המים או לתוך המלח, ועל ידי כך אין מי המלח נעשים כתיקונם ובדרך הרגילה.
but one may make salt water and dip one’s bread in it, and place it in cooked food. Rabbi Yosei said: But isn’t it still brine, whether it is a large quantity or whether it is a small quantity? And this is the type of salt water that is permitted: Salt water in which one places oil initially into the water or into the salt. This is salt water prepared not in the usual manner.
הכל
(2) גמ׳ גְּמָרָא : מַאי קָאָמַר א״ר אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל ה״ק הָכִי קָאָמַר אֵין עוֹשִׂין מֵי מֶלַח מְרוּבִּין אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא מֵי מֶלַח מוּעָטִין.:
GEMARA: With regard to that which was stated in the mishna, the Gemara asks: What is the tanna saying with regard to the distinction between brine and salt water? Rav Yehuda said that Shmuel said: This is what he is saying: One may not prepare a large quantity of salt water, brine, on Shabbat, but one may prepare a small quantity of salt water.
וכי היכי דמפרשא בברייתא – אין עושין מי מלח מרובין לתת לתוך הכבשין שבתוך הגסטרא. אבל עושה הוא מי מלח מועטין וטובל בהן פתו ונותן לתוך התבשיל, וכך הלכה.
א גמרא על הנאמר במשנה שואלים: מאי קאמר [מה אמר התנא], מה עניינו של ההבדל בין ההילמי ובין מי המלח? אמר רב יהודה שכך אמר שמואל, הכי קאמר [כך אמר]: אין עושין בשבת מי מלח מרובין (הילמי), אבל עושה הוא מי מלח מועטין.
GEMARA: With regard to that which was stated in the mishna, the Gemara asks: What is the tanna saying with regard to the distinction between brine and salt water? Rav Yehuda said that Shmuel said: This is what he is saying: One may not prepare a large quantity of salt water, brine, on Shabbat, but one may prepare a small quantity of salt water.
הכל
(3) א״ר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי וַהֲלֹא הוּא הֵילְמֵי בֵּין מְרוּבִּין בֵּין מוּעָטִין.: אִיבַּעְיָא לְהוּ רַבִּי יוֹסֵי לֶאֱסוֹר אוֹ לְהַתִּיר אָמַר רַב יְהוּדָה לְהַתִּיר מִדְּלָא קָתָנֵי רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר א״ל אֲמַר לֵיהּ רַבָּה הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא וְאֵלּוּ הֵן מֵי מֶלַח הַמּוּתָּרִין מִכְּלָל דר׳ דְּרַבִּי יוֹסֵי לֶאֱסוֹר אֶלָּא אָמַר רַבָּה לֶאֱסוֹר וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֶאֱסוֹר.
We learned in the mishna that Rabbi Yosei said: But isn’t it still brine whether it is a large quantity or a small quantity? A dilemma was raised before the Sages: When Rabbi Yosei said that there is no difference between a large and small quantity of salt water, was his intention to prohibit preparing any salt water on Shabbat or to permit doing so? Rav Yehuda said: His intention is to permit doing so, which is understood from the fact that the mishna is not teaching: Rabbi Yosei prohibits. Rabba said to him: From the fact that it is taught in the latter clause of the mishna: And this is the type of salt water that is permitted, by inference, Rabbi Yosei intended to prohibit preparing salt water. Rather, Rabba said: Rabbi Yosei intended to prohibit preparing any salt water on Shabbat. And similarly, Rabbi Yoḥanan said: Rabbi Yosei’s intention was to prohibit.
ואף על גב דר׳ יוסי אוסר מי מלח, אין הלכה כמותו. דגרסי׳ בתחילת1 עירובין (עירובין י״ד:): אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כרבי יוסי לא בהלמי ולא בלחיים.
ירושלמי (ירושלמי שבת י״ד:ב׳:ב׳): כל מי שנותנין לתוכה ביצה ושוקעת – זו היא מי מלח. אינה שוקעת – הילמי.
1. בדפוס וילנא תיקנו: ״בתחלת״. בכ״י וטיקן 128: ״בתחילה״.
ערך פע
פע – אמחצה וחלפה רקתו תרגום פעת מוחיה ואעבריה בצדעיה. וכפטיש יפוצץ סלע תרגום וכפטישא דמנפעי כיפא (שבת קח:) פעפועי ביעי אסור פי׳ לטרוף בצים ביין (בבא בתרא י.) ברזל קשה אור מפעפעו (חולין צו) ירך שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו שאני חלב דמפעפע פי׳ בהתחממו נימס וטבע ונבלע באיברים כולן (חולין קה) מים אחרונים ניטלין בצוק אבל בחמין לא שמפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא פי׳ מפעפעין מבעבעין מלשון שחין אבעבועות.
א. [צערפליסען.]
אמר לו ר׳ יוסי והלא הילמי וכו׳. מפרש בגמ׳ דלחומרא אמרה ר׳ יוסי דשניהם לאיסור, מפני שנראה כמתקן דבר לעבד אוכלין וכל מה שינתן בתוכם.
המשנה השניה אין עושין הלמי בשבת אבל עושה הוא מי מלח וטובל בהן פתו ונותן לתוך התבשיל אמר ר׳ יוסי והלא הלמי בין מרובה בין מועטת ואלו הן מי מלח המותרין נותן שמן בתחלה לתוך המים או לתוך המלח אמר הר״ם פי׳ הלמי הוא המים והמלח ואין בין הלמי ומי מלח אלא שהלמי שיעור גדול ומי מלח שיעור קטן ור׳ יוסי מחמיר ואוסר אפי׳ מי מלח ואינו מתיר אלא שישפוך על המלח או על המים ואין הלכה כר׳ יוסי:
אמר המאירי המשנה השניה והכונה בה בביאור החלק השני והוא שאמר אין עושין הילמי בשבת והוא תערובת מים ושמן ומלח שהיו נותנין מלח בתוך הכלי ומים עליהם והיו אותם המים עזים ואח״כ נותנין שם מעט שמן להטעים וענין איסורו מפני שנראה כמי שעושהו לתקון אוכלין הניתנין בתוכן שיתקיימו יפה והרי זה כמולח את הבשר להעמידו לצרך חול שלא יסרח ואע״פ שבפרק כלל גדול אמרו אין עיבוד באוכלים פירושו לענין חיוב כרת וחטאת הא מ״מ איסור חכמים יש בו כמו שכתבנו שם ג״כ במליחת הבשר והוא שאמרו במסכת י״ט שאסור למלוח בשר ביום טוב אא״כ לצורך היום אבל עושין מי מלח ופי׳ בגמ׳ מי מלח מועטין פירוש לעשות הילמי מועט ולא בא להפקיע משם את השמן שאף בתערובת שמן הם קרויים מי מלח או הילמי אבל בא להתיר כל זמן שהם מועטין שאדם מרגיש בהם שאינם נעשות אלא לצורך השבת לטבול שם את פתו או ליתן לתוך התבשיל ולא ליתן שם אוכלין מרובין להתקיים שם אחר שעה עד שיהא סבור שהוא עושה כן לצורך חול ור׳ יוסי מחמיר בזו אף במועט ואמר והלא היא הילמי בין מרובה בין מועטת ומאחר שאף המועטת נקראת הילמי יאמרו מ״מ הילמי מותר ואין חילוק בין רב למעט אלא אלו הן מי מלח המותרין שנותן שמן תחלה לתוך המלח קודם שיבאו המים לשם או למים קודם שיבא המלח לשם וכל שהשמן קודם לעירוב המים והמלח אינו נקרא הילמי שחלקות השמן ומתיקותו מונע חוזק תערובת המים והמלח שאינן נעשות עזים ולא ראויות לקיים שם אוכלין אלא לטבל בהם פת לשעתו או ליתן לתוך קערות תבשיליהן אבל כשנתערבו המים והמלח תחלה כבר נעשו עזים וראויים לכך ואין השמן מוציאן מחזקתן או שהרואה נתינת המלח והמים אינו מרגיש שיהא השמן עתיד לבא לשם ויחשוב שלקיים אוכלין הוא עושה ומ״מ הלכה כתנא קמא כמו שאמרו בראשון של מציעא ובמסכת עירובין אין הלכה כר׳ יוסי לא בהילמי ולא בלחיים ר״ל שהיה מצריך ברחבן ועוביין שלשה טפחים ואינו כן אלא גבהן עשרה ורחבן ועוביין כל שהוא ואחר שכן הילמי מותרין בכל ענין ובלבד במועטין שיהא ניכר בהם שלצורך שעה הם עשויים הא כל שלקיים אף לשבת עצמו אסור שנראה כעושה לצורך חול וכ״ש אם עושה אותן בדרך שנראה שלקיים אוכלין הוא עושה כגון על הכבשים ר״ל על הירקות שאדם כובש להתקיים ובתוך גיסטרא והוא כלי חרש הנשבר שאינו ראוי לתשמישו הראשון ומקצין אותו לכך:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הם:
שם אמר רב יהודה להתיר מדלא קתני (לאסור) [ר״י אוסר] כו׳ דאסוף דברי ת״ק דקאמר אבל עושה מי מלח כו׳ סגי ליה דהל״ל ר״י אוסר אבל ר״י מתיר לא שייך למיתני דהא ת״ק נמי מתיר למי מלח ועוד י״ל כיון דלישנא דר״י משמע הכי ומשמע הכי ע״כ כוונתו להתיר מדלא קתני בהדיא ר״י אוסר דלא ניתי למיטעי למימר להתיר אבל השתא לא תקשה הא דלא קתני ר״י מתיר דלא אכפת ליה אם נטעה לאסור וכיוצא בסוגיא זו איתא בפרק אלו טריפות גבי צלע וחוליא ודו״ק:
שנינו במשנה שאמר ר׳ יוסי: והלא הוא הילמי, בין שהם מרובין בין שהם מועטין. איבעיא להו [נשאלה להם לחכמים] שאלה זו: האם מה שאמר ר׳ יוסי שאין הבדל בין מרובה ובין מעט נתכוון שיש לאסור הכל בעשייה בשבת או להתיר? אמר רב יהודה: להתיר. וראיה לכך — ממה שלא קתני [שנינו] בלשון ״ר׳ יוסי אוסר״. אמר ליה [לו] רבה: הא מדקתני סיפא [הרי ממה ששנה בסוף המשנה] ואלו הן מי המלח המותרין, מכלל הדברים אתה למד כי ר׳ יוסי לאסור נתכוין. אלא אמר רבה: ר׳ יוסי בא לאסור לעשות בשבת את כל מי מלח. וכן אמר ר׳ יוחנן: כוונת ר׳ יוסי לאסור.
We learned in the mishna that Rabbi Yosei said: But isn’t it still brine whether it is a large quantity or a small quantity? A dilemma was raised before the Sages: When Rabbi Yosei said that there is no difference between a large and small quantity of salt water, was his intention to prohibit preparing any salt water on Shabbat or to permit doing so? Rav Yehuda said: His intention is to permit doing so, which is understood from the fact that the mishna is not teaching: Rabbi Yosei prohibits. Rabba said to him: From the fact that it is taught in the latter clause of the mishna: And this is the type of salt water that is permitted, by inference, Rabbi Yosei intended to prohibit preparing salt water. Rather, Rabba said: Rabbi Yosei intended to prohibit preparing any salt water on Shabbat. And similarly, Rabbi Yoḥanan said: Rabbi Yosei’s intention was to prohibit.
הכל
(4) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אֵין עוֹשִׂין מֵי מֶלַח מְרוּבִּין לָתֵת לְתוֹךְ הַכְּבָשִׁין שֶׁבְּתוֹךְ גִּיסְטְרָא אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא מֵי מֶלַח מוּעָטִין וְאוֹכֵל בָּהֶן פִּתּוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל א״ר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי וְכִי מִפְּנֵי שֶׁהַלָּלוּ מְרוּבִּין וְהַלָּלוּ מוּעָטִין הַלָּלוּ אֲסוּרִין וְהַלָּלוּ מוּתָּרִין יֹאמְרוּ מְלָאכָה מְרוּבָּה אֲסוּרָה מְלָאכָה מוּעֶטֶת מוּתֶּרֶת אֶלָּא אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֲסוּרִין הֵן וְאֵלּוּ הֵן מֵי מֶלַח הַמּוּתָּרִין נוֹתֵן שֶׁמֶן וּמֶלַח אוֹ שֶׁמֶן וּמַיִם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתֵּן מַיִם וּמֶלַח לְכַתְּחִלָּה.:
That was also taught in a baraita: One may not prepare a large quantity of salt water to add to the pickled vegetables that are inside a flat earthenware shard used for pickling [gistera]. However, one may prepare a small quantity of salt water and eat his bread with it and add it to cooked food. Rabbi Yosei said: Is it because this is a large quantity and this is a small quantity that this is prohibited and this is permitted? People will learn from this and say: A large amount of labor is prohibited on Shabbat, but a small amount of labor is permitted. Rather, certainly they are both prohibited. And this is the type of salt water that is permitted: One may place oil and salt together or oil and water and then add salt to the mixture, and this halakha applies provided one does not place water and salt together ab initio.
ואלו הן מותרים נותן שמן לתוך המים בתחלה. קודם שיתן את המלח, או נותן שמן לתוך המלח בתחלה קודם שיתן מים שהשמן מעכבו, שאין השמן מתערב יפה עם המים ומתיש את כחו מהיות מי מלח עזין, אבל לא יתן מלח תחלה אע״פ שיתן לבסוף השמן, דמשעה שנותן מים ומלח יחד הוא נראה כמעבד.
גמ׳. אין עושין הילמי. מפורש בפירוש המשנה.
ולא בלחיים. בפרק קמא דעירובין דתנא קמא סבר לחיים רחבן ועבין כל שהוא ר׳ יוסי אומר רחבן שלשה.
מי מלח בלא שמן כל שהם עזים הרבה לא היה דרכן לעשותו לטבול בהן פתן לשעתן אלא להצניען לערב מהם כל השבוע במורייסן ואחר שכן אף במועטין אסור לעשותן הא כל שאינן עזים כל כך מותר וא״כ לא אסרו במשנתנו מי מלח בלא שמן אלא בעזים ואיזהו שיעורן לאיסור כל שיש שם שני שלישי מלח ושליש מים והיאך אתה מרגיש בדבר זה כל שהביצה שאדם רוצה לטבל בתוכו צפה ואינה שוקעת הרי הן מי מלח עזים שכח חוזק המלח מונעו מלשקוע על דרך מה שאמרו דרך הפלגה לא טבע איניש בימא דסדום וכל ששוקע׳ אינה אלא הילמי שהתרנו במשנה:
תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: אין עושין מי מלח מרובין לתת לתוך הכבשין שבתוך גיסטרא (שבר כלי חרס שטוח העשוי לכך). אבל עושה הוא מי מלח מועטין, ואוכל בהן פתו, וכן נותן לתוך אותם התבשיל. אמר ר׳ יוסי: וכי מפני שהללו מרובין והללו מועטין נאמר שהללו אסורין והללו מותרין? הלא ילמדו מכאן האנשים ויאמרו: מלאכה מרובה — אסורה בשבת, ואולם מלאכה מועטת — מותרת! אלא ודאי אלו ואלו אסורין הן. ואלו הן מי המלח המותרין — נותן שמן ומלח או שמן ומים, ומוסיף להם אחר כך מלח, ובלבד שלא יתן מים ומלח לכתחלה.
That was also taught in a baraita: One may not prepare a large quantity of salt water to add to the pickled vegetables that are inside a flat earthenware shard used for pickling [gistera]. However, one may prepare a small quantity of salt water and eat his bread with it and add it to cooked food. Rabbi Yosei said: Is it because this is a large quantity and this is a small quantity that this is prohibited and this is permitted? People will learn from this and say: A large amount of labor is prohibited on Shabbat, but a small amount of labor is permitted. Rather, certainly they are both prohibited. And this is the type of salt water that is permitted: One may place oil and salt together or oil and water and then add salt to the mixture, and this halakha applies provided one does not place water and salt together ab initio.
הכל
(5) (עַזִּין צְנוֹן וְאֶתְרוֹג סִימָן).:
Strong, radish, and citron are a mnemonic for the following halakhot.
הכל
(6) תָּנֵי רַבִּי יְהוּדָה בַּר חֲבִיבָא באֵין עוֹשִׂין מֵי מֶלַח עַזִּין מַאי מֵי מֶלַח עַזִּין רַבָּה וְרַב יוֹסֵף בַּר אַבָּא דְאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ כֹּל שֶׁהַבֵּיצָה צָפָה בָּהֶן וְכַמָּה אָמַר אַבָּיֵי תְּרֵי תִּילְתֵי מִילְחָא וְתִילְתָּא מַיָּא.
Rabbi Yehuda bar Ḥaviva taught: One may not prepare strong salt water on Shabbat. The Gemara asks: What is strong salt water? Rabba and Rav Yosef bar Abba both said: Any water in which an egg can float. The Gemara asks: And how much salt is in this salt water? Abaye said: Two-thirds salt and one-third water.
תני יהודה בר חביבא: אין עושין מי מלח עזין, והן שהביצה צפה בהן. והילכתא1 כוותיה.
ואם הביצה שוקעת בהן מותרין. וכיון דאמר הביצה צפה בהן, הזכיר לא טבע בים סדום2. כלומר כל מים מלוחים עזין צפִין בהן.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״הילכתא״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״סודם״.
אין עושין מי מלח עזין. אפי׳ לתנא קמא דמיקל לעשות מועטין, אסור בזה, שניכר לכל שאין עושה אותו [אלא] לצורך חול לתת אותו לתוך המורייס שיעשה בחול.
שהביצה צפה בהם. שכח המלח מעכבתו מלשקוע. וכן תמצא שמי הים המלוחים נושאין הספינות הגדולות המלאות, מה שלא יוכל[ו] (דממי) [מימי] הנהרות העמוקים לסבלם, שיבלעו תחת המים כפלי כפלים ממה שהן נכנסין בים.
מותר למלוח את הביצה בשבת לאוכלה אבל צנון אסור למלחו ר״ל עגול על עגול ומלח באמצע כדרך שעושין הרבה בני אדם אבל מותר לטובלו במלח בשעת אכילתו שאין זה אלא כמליחת ביצה:
תני [שנה] ר׳ יהודה בר חביבא: אין עושין בשבת מי מלח עזין. ושאלו: מאי [מה הם] מי מלח עזין? רבה ורב יוסף בר אבא דאמרי תרווייהו [שאמרו שניהם]: כל שהביצה צפה בהן. ושאלו: וכמה מלח במי מלח אלה? אמר אביי: תרי תילתי מילחא ותילתא מיא [שני שלישים מלח ושליש מים].
Rabbi Yehuda bar Ḥaviva taught: One may not prepare strong salt water on Shabbat. The Gemara asks: What is strong salt water? Rabba and Rav Yosef bar Abba both said: Any water in which an egg can float. The Gemara asks: And how much salt is in this salt water? Abaye said: Two-thirds salt and one-third water.
הכל
(7) לְמַאי עָבְדִי לַהּ א״ר אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ לְמוּרְיְיסָא תָּנֵי רַבִּי יְהוּדָה בַּר חֲבִיבָא אֵין מוֹלְחִין צְנוֹן וּבֵיצָה בְּשַׁבָּת רַב חִזְקִיָּה מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי אָמַר גצְנוֹן אָסוּר וּבֵיצָה מוּתֶּרֶת אָמַר רַב נַחְמָן מֵרֵישׁ הֲוָה מָלַחְנָא פּוּגְלָא אָמֵינָא אַפְסוֹדֵי קָא מַפְסֵידְנָא לֵיהּ דַּאֲמַר שְׁמוּאֵל פּוּגְלָא חורפי מְעַלֵּי כֵּיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא דְּכִי אֲתָא עוּלָּא וְאָמַר בְּמַעְרְבָא מָלְחִי כִּישְׁרֵי כִּישְׁרֵי ד מִמְלָח לָא מָלַחְנָא טַבּוֹלֵי וַדַּאי מְטַבֵּילְנָא.
The Gemara asks: For what purpose is this salt water prepared? Rabbi Abbahu said: It is prepared for fish brine [muraisa]. And Rabbi Yehuda bar Ḥaviva taught with regard to salting: One may not salt a radish or an egg on Shabbat because by salting them he performs a labor that improves them. Rav Ḥizkiya said in the name of Abaye: Preparing a radish is prohibited, and preparing an egg is permitted. Rav Naḥman said: Initially, I would salt radishes on Shabbat, as I said: I am ruining it by doing so, as Shmuel said: Sharpness is good for radishes; since salt reduces their sharpness, one who adds salt ruins the radish. However, once I heard this, that when Ulla came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that in the West, i.e., Eretz Yisrael, they salt many piles of radishes throughout the week, I do not salt them on Shabbat anymore, but I certainly dip them in salt because that is not considered to be an improvement.
למורייסא – של דגים.
אין מולחין צנון וביצה – ג׳ וד׳ חתיכות יחד שהמלח מעבדן ונעשין קשין והוי תיקון.
מריש הוה מלחנא פוגלא – בשבתא.
פוגלא – צנון.
כשרי – תילין גבוהים עיגול על עיגול.
מימלח לא מלחנא – שתים יחד.
טבולי – בשעת אכילה מטבילנא ואכילנא.
אין מולחין צנון וביצה. כגון שיקח שלש וארבע חתיכות יחד, שהמלח הוא מעבדן ונעשין קשין, והוי תיקון.
מלח[י] כשרי. תלים גבוהים.
טבולי מטבלינא. ובההוא פורתא לא מיקרי תיקון.
ושואלים: מי מלח כאלה למאי עבדי לה [לשם מה עושים אותם]? אמר ר׳ אבהו: למורייסא (למליחת דגים). ועוד תני [שנה] ר׳ יהודה בר חביבא במליחה: אין מולחין צנון וביצה בשבת, כיון שעל ידי מליחתם הוא עושה בהם מלאכת תיקון. רב חזקיה משמיה [משמו] של אביי אמר: צנון — אסור, וביצה — מותרת. אמר רב נחמן: מריש הוה מלחנא פוגלא [מתחילה הייתי מולח צנון] בשבת, שכן אמינא [אמרתי]: אפסודי קא מפסידנא ליה [מפסיד, מקלקל אני אותו] בכך, שכן אמר שמואל: פוגלא חורפי מעלי [בצנון החריפות יפה] וכיון שהמלח ממתיק את חריפות הצנון הריהו מקלקלו בכך. ואולם כיון דשמענא להא, דכי אתא [ששמעתי את זה, שכאשר בא] עולא מארץ ישראל לבבל ואמר שבמערבא [במערב, בארץ ישראל] מלחי כישרי כישרי [מולחים ביום חול ערימות ערימות] צנון, שוב ממלח לא מלחנא [למלוח איני מולח] בשבת, אבל טבולי [לטבול] במלח ודאי מטבילנא [אני מטביל], שעד כדי כך אינו קרוי תיקון.
The Gemara asks: For what purpose is this salt water prepared? Rabbi Abbahu said: It is prepared for fish brine [muraisa]. And Rabbi Yehuda bar Ḥaviva taught with regard to salting: One may not salt a radish or an egg on Shabbat because by salting them he performs a labor that improves them. Rav Ḥizkiya said in the name of Abaye: Preparing a radish is prohibited, and preparing an egg is permitted. Rav Naḥman said: Initially, I would salt radishes on Shabbat, as I said: I am ruining it by doing so, as Shmuel said: Sharpness is good for radishes; since salt reduces their sharpness, one who adds salt ruins the radish. However, once I heard this, that when Ulla came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that in the West, i.e., Eretz Yisrael, they salt many piles of radishes throughout the week, I do not salt them on Shabbat anymore, but I certainly dip them in salt because that is not considered to be an improvement.
הכל
(8) תָּנֵי ר׳ רַבִּי יְהוּדָה בַּר חֲבִיבָא אֶתְרוֹג צְנוֹן וּבֵיצָה אִילְמָלֵא קְלִיפָּתָן הַחִיצוֹנָה אֵינָן יוֹצְאִין מִבְּנֵי מֵעַיִים לְעוֹלָם.
The Gemara cites that which Rabbi Yehuda bar Ḥaviva taught with regard to radishes and eggs: With regard to a citron, a radish, and an egg, if it were not for their outer peel, or egg white, they would never emerge from the intestines, because they are extremely hard to digest.
קליפה חיצונה – דביצה היא החלבון אלא איידי דתני בהדי אתרוג וצנון קליפה נקט בה נמי לשון קליפה.
אין יוצאין מבני מעים – שמתקשרין ומתקשין ונעצרין.
ואגב כך מביאים מה שתני [שנה] ר׳ יהודה בר חביבא בצנון וביצה: אתרוג צנון וביצה, אילמלא קליפתן החיצונה (ובביצה החלבון) — אינן יוצאין מבני מעיים לעולם, שהם קשים ביותר לעיכול.
The Gemara cites that which Rabbi Yehuda bar Ḥaviva taught with regard to radishes and eggs: With regard to a citron, a radish, and an egg, if it were not for their outer peel, or egg white, they would never emerge from the intestines, because they are extremely hard to digest.
הכל
(9) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר מֵעוֹלָם לָא טְבַע גַּבְרָא בְּיַמָּא דִסְדוֹם אֲמַר רַב יוֹסֵף הפוכה סְדוֹם והפוכה מילה גַּבְרָא הוּא דְּלָא טָבַע כְּשׁוּרָא טָבַע אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִבַּעְיָא כְּשׁוּרָא דַּאֲפִילּוּ בְּכׇל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לָא טָבַע אֶלָּא אֲפִילּוּ גַּבְרָא דְּטָבַע בְּכׇל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בְּיַמָּא דִסְדוֹם לָא טָבַע לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ כִּי הָא דְּרָבִין הֲוָה שָׁקֵיל וְאָזֵיל אֲחוֹרֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה אַגּוּדָּא דְּיַמָּא דִסְדוֹם אֲמַר לֵיהּ מַהוּ לְמִימְשֵׁי מֵהָנֵי מַיָּא בשבת א״ל אֲמַר לֵיהּ שַׁפִּיר דָּמֵי.
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: No person has ever drowned in the Sea of Sodom, the Dead Sea. Since there is so much salt, people easily float in it. Rav Yosef said: Sodom is overturned and Rav Dimi’s statement is backward. Is his statement saying that it is a man who does not drown in the Dead Sea, but a plank sinks? Abaye said to him: He is saying his statement utilizing the style of: It is not necessary: It is not necessary to mention a plank because it does not sink in any body of water in the world. But even a man, who drowns in other bodies of water in the world, does not drown in the Sea of Sodom. The Gemara asks: What are the practical consequences of this halakha? The Gemara explains: This halakha is relevant in a case of this kind: Ravin was walking after Rabbi Yirmeya on the shore of the Sea of Sodom. Ravin said to Rabbi Yirmeya: What is the ruling? Is it permitted to wash oneself with this water on Shabbat, or perhaps it is prohibited because it has healing properties? Rabbi Yirmeya said to him: One may well do so.
לא טבע גברא בימא דסדום – מפני שהמים מלוחין וכח מליחתן מעכבו מלטבוע.
והפוכה מילה – דברים האמורים בה הפוכין.
כשורא טבע – בתמיה.
מהו למימשי מהני מיא גרסינן – מי אסור משום רפואה דגזור רבנן בכל רפואות בשבת משום שחיקת סממנין ואלו מרפאות את העין.
שפיר דמי – דלאו מוכחא מילתא דלרפואה עביד אף על פי שמרפאין שרי דטעמא דרפואה דאסירא ליתא אלא גזירה שמא ישחוק סממנין דדמי לטחינה שהוא אב מלאכה.
ג כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: מעולם לא טבע גברא בימא [אדם בים] של סדום, ים המלח, שבשל ריבוי המלח צפים על פני המים ביתר קלות. אמר רב יוסף: הפוכה סדום, והפוכה מילה (הדבר שאמר רב דימי). שכן מדבריו משמע שרק גברא [אדם] הוא דלא טבע [שאינו טובע] בים המלח, והדבר תמוה, שכן וכי כשורא טבע [קורה טובעת בו]?! אמר ליה [לו] אביי: בסגנון לא מיבעיא קאמר [נצרכה אמר]: לא מבעיא כשורא [נצרך לומר בקורה] שאפילו בכל מימות שבעולם לא טבע [אינה טובעת], אלא אפילו גברא דטבע [אדם שטובע] בכל מימות שבעולם, בימא [בים] של סדום לא טבע [אינו טובע]. ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה להלכה]? ומסבירים: כי הא [כמו מעשה זה] שרבין הוה שקיל ואזיל אחוריה [היה מטייל והולך אחרי] ר׳ ירמיה אגודא דימא [על שפת ים] סדום, ים המלח. אמר ליה [לו] רבין לר׳ ירמיה: מהו הדין, האם מותר למימשי מהני מיא [לרחוץ במים אלו] בשבת, או שאין לרחוץ בהם כיון שאסורה רפואה בשבת. אמר ליה [לו] ר׳ ירמיה: שפיר דמי [יפה, ראוי הדבר].
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: No person has ever drowned in the Sea of Sodom, the Dead Sea. Since there is so much salt, people easily float in it. Rav Yosef said: Sodom is overturned and Rav Dimi’s statement is backward. Is his statement saying that it is a man who does not drown in the Dead Sea, but a plank sinks? Abaye said to him: He is saying his statement utilizing the style of: It is not necessary: It is not necessary to mention a plank because it does not sink in any body of water in the world. But even a man, who drowns in other bodies of water in the world, does not drown in the Sea of Sodom. The Gemara asks: What are the practical consequences of this halakha? The Gemara explains: This halakha is relevant in a case of this kind: Ravin was walking after Rabbi Yirmeya on the shore of the Sea of Sodom. Ravin said to Rabbi Yirmeya: What is the ruling? Is it permitted to wash oneself with this water on Shabbat, or perhaps it is prohibited because it has healing properties? Rabbi Yirmeya said to him: One may well do so.
הכל
(10) מַהוּ לְמִימַּץ וּלְמִיפְתַּח אֲמַר לֵיהּ זוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי כַּיּוֹצֵא בָּהּ שָׁמַעְתִּי דְּאָמַר ר׳ רַבִּי זֵירָא זִימְנִין א״ל אָמַר לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב מַתְנָה וְזִימְנִין אָמַר לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּמָר עוּקְבָא וְתַרְוַויְיהוּ מִשְּׁמֵיהּ דַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי אָמְרִין חַד אָמַר היַיִן בְּתוֹךְ הָעַיִן אָסוּר עַל גַּב הָעַיִן מוּתָּר וְחַד אָמַר ו רוֹק תָּפֵל [אֲפִילּוּ] עַל גַּב הָעַיִן אָסוּר.
Ravin asked another question: When one washes himself on Shabbat in water from the Dead Sea, what is the halakha? Is it permitted for him to close and open his eyes in the water so that the water gets inside? Rabbi Yirmeya said to him: That case I did not hear; however, with regard to a similar case, placing wine in one’s eye on Shabbat, I did hear. As Rabbi Zeira said, sometimes he said it in the name of Rav Mattana and sometimes he said it in the name of Mar Ukva, and they both said it in the name of Shmuel’s father and in the name of Levi: One of them said: With regard to placing wine inside the eye on Shabbat, it is prohibited because it heals; on the eye, it is permitted. And one of them said: Bland saliva, saliva from one who has not eaten since waking, even placing it on the eye on Shabbat is prohibited because it is commonly used as medicine.
מהו למימץ ולמפתח – לשון אין מעמצין את המת (לקמן דף קנא:) עוצם עיניו כשהוא רוחץ מהן בשבת מהו שיסגיר ויפתח עיניו כדי שיכנס מהן לעין.
כיוצא בו שמעתי – דהיכא דמוכחא מילתא דלרפואה עביד אסור ומימץ ומפתח נמי מוכחא מילתא והא אסהדותא דרב דימי דאמר לא טבע גברא בימא דסדום נפקא לן מינה הא כיון דמליחי טובא. מסו ואסר למימץ ולמפתח.
זימנין א״ל וכו׳ – שקבל משניהם.
ותרוייהו – רב מתנה ומר עוקבא.
משמיה דאבוה דשמואל ולוי אמרי – תרתי מילי אמור חדא משמיה דאבוה דשמואל וחדא משמיה דלוי.
חד אמר – או אבוה דשמואל או לוי.
יין בתוך העין – דעמיץ ופתח אסור דמוכחא מילתא.
על גב העין מותר – דאמרי לרחיצה בעלמא עבדי.
רוק תפל – שלא טעם כלום משניעור משנתו.
אפילו על גב עין אסור – דמוכחא מילתא דלרפואה דאילו לרחיצה מאיס להכי נקט רוק תפל לפי שהוא חזק ומרפא.
יין לתוך העין אסור. דמוכחא מילתא דלרפואה קא עביד.
על גב העין מותר. ואע״ג דמועיל קצת, דאמרי אינשי לרחיצה בעלמא עביד.
רוק תפל. עד שלא טעם כלום, לפי שהוא חזק ומרפא, ואע״ג העין ניכר דלרפואה עביד.
יין בתוך העין אסור על גבי העין מותר – פירוש: בתוך העין אסור משום דמוכחא מילתא דלרפואה קא עביד אבל על גבי העין מותר דמיחזי כרוחץ אותה ואף על גב דכונתו לרפואה לא גזרינן ביה משום שחיקת סממנין דתלמיד חכם ידע ולא גזרינן אלא מפני עמי הארץ הרואין ואפילו אי אתי עם הארץ ונמלך אם הוא מותר ליתן יין על גבי העין לרפואה שרינן ליה שאין לחלק ולומר שלא הותר אלא לתלמיד חכם ואי אמרת כיון דעם הארץ הוא דילמא אתי למישחק סממנין אתה צריך לומר דמודעינן ליה שלא ישחוק אבל הרואין ליכא דמודע להו ואתו למישחק ומשום הכי אסרינן דבר המוכיח.
ימה של סדום היה ידוע אצלם במים שבה שהיו מרפאין את העינים ואע״פ שבמלח היוצא מהם אמרו שמסמא את העינים הפיכא סדום והפיכן מלהא מימיה מרפאין ומלח היוצא מהן מסמא או שמא כח המלח חזק יותר מדאי או שמא מרפאין את החולה ומסמאין את הבריא כדרך הרבה מהדברים הרפואיים מעתה מותר ליתן מאותם המים על גב העין אף במקום שאין שם סכנה שלא גזרו הרפואה למי שאין צריך לה כל כך אלא מגזירת שחיקת סמנים וכל שאין ניכר שיהא לרפואה לא גזרו בו ומ״מ אסור לו להיות מתמיד בפתיחת העין וסגירתו בעוד שהמים על גב העין והוא הנקרא כאן מעמץ ומפתח שנראה בזה כמכוין לרפואה בתחלה אלא נותן על גב העין ואם יכנסו יכנסו ומ״מ נתינה בתחלה בתוך העין אסור וכן הדין והענין ביין שנתינתו בתחלה לתוך העין אסור על גב העין מותר ובלבד שלא יעמוץ ויפתח והוא שאמרו שורה אדם פתו ביין ונותנו על גב העין בשבת וכן שורה אדם קילורין מערב שבת ונותן על גב עינו בשבת אבל רוק תפל אפי׳ על גב העין אסור שרפואתו ידועה לכל והכל מרגישין בה אבל שאר הדברים אפי׳ הקילורין אין הדברים ברורים בהם כל כך שהן לרפואה אחר שאין חולי ניכר בעינו כל כך ושאינו נותנם לתוך העין ולא עוד אלא שאמרו טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין בערבית מכל קילורין שבעולם ולא עוד אלא שאף הרואה יאמר שדרך רחיצה היא ואינו מרגיש בו שהוא קילור ולעצמו מיהא הואיל ומזקיקים אותו לשרותם מערב שבת אין כאן גזירה ומ״מ י״מ בקילור זה לא קילור וכחול הידוע לכך אלא ששורה עשבים מערב שבת במים על הדרך שעושים עכשיו בשומר שמימיו יפין לעינים ונותן מאותן המים על גבי עיניו שאין הדבר ניכר:
ועוד שאלו: וכשהוא רוחץ בהם בשבת, מהו הדין, האם מותר לו למימץ ולמיפתח [לעצום ולפתוח] את העינים בתוך המים, כדי שייכנסו המים בתוכם? אמר ליה [לו]: זו לא שמעתי, ואולם כיוצא בה שמעתי, בענין נתינת יין לתוך העין בשבת. שאמר ר׳ זירא, זימנין אמר לה משמיה [לפעמים היה אומר אותה משמו] של רב מתנה וזימנין אמר לה משמיה [ולפעמים היה אומר אותה משמו] של מר עוקבא, ותרווייהו משמיה דאבוה [ושניהם משמו של אביו] של שמואל ולוי אמרין [אמרו], חד [אחד מהם] אמר: נתינת יין בשבת, בתוך העין — אסור, לפי שהוא מרפא, ואילו על גב העין — מותר. וחד [ואחד מהם] אמר: רוק תפל (רוק של אדם שניעור משנתו ועדיין לא טעם כלום) אפילו על גב העין — אסור לתיתו בשבת, שהכל יודעים שהוא לרפואה.
Ravin asked another question: When one washes himself on Shabbat in water from the Dead Sea, what is the halakha? Is it permitted for him to close and open his eyes in the water so that the water gets inside? Rabbi Yirmeya said to him: That case I did not hear; however, with regard to a similar case, placing wine in one’s eye on Shabbat, I did hear. As Rabbi Zeira said, sometimes he said it in the name of Rav Mattana and sometimes he said it in the name of Mar Ukva, and they both said it in the name of Shmuel’s father and in the name of Levi: One of them said: With regard to placing wine inside the eye on Shabbat, it is prohibited because it heals; on the eye, it is permitted. And one of them said: Bland saliva, saliva from one who has not eaten since waking, even placing it on the eye on Shabbat is prohibited because it is commonly used as medicine.
הכל
(11) תִּסְתַּיֵּים דַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל הוּא דְּאָמַר יַיִן בְּתוֹךְ הָעַיִן אָסוּר עַל גַּב הָעַיִן מוּתָּר מִדְּאָמַר שְׁמוּאֵל שׁוֹרֶה אָדָם פִּיתּוֹ בְּיַיִן וְנוֹתְנוֹ עַל גַּב הָעַיִן בְּשַׁבָּת דִּשְׁמִיעָא לֵיהּ מִמַּאן לָאו דִּשְׁמִיעָא לֵיהּ מֵאֲבוּהּ וְלִיטַעְמָיךְ הָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל רוֹק תָּפֵל אפי׳ אֲפִילּוּ ע״ג עַל גַּבֵּי הָעַיִן אָסוּר דִּשְׁמִיעָא לֵיהּ מִמַּאן אִילֵּימָא דִּשְׁמִיעָא לֵיהּ מֵאֲבוּהּ אֶלָּא לֵוִי וְלָא חֲדָא אָמַר אֶלָּא חֲדָא שְׁמִיעָא לֵיהּ מֵאֲבוּהּ וַחֲדָא שְׁמִיעָא לֵיהּ מִלֵּוִי וְלָא יָדְעִינַן הֵי מֵאֲבוּהּ הֵי מִלֵּוִי.
The Gemara comments: Conclude that Shmuel’s father is the one who said that placing wine inside the eye is prohibited but on the eye is permitted, from the fact that Shmuel said: A person may soak his bread in wine and place it on his eye on Shabbat. He said this after he heard this halakha from whom? Is it not that he heard it from his father? The Gemara rejects this: And according to your reasoning, that halakha which Shmuel said: It is prohibited to place bland saliva even on the eye on Shabbat, he said this after he heard this halakha from whom? If we say that he heard it from his father, then Levi, who was cited together with Shmuel’s father in the list of those who stated the halakhot, did he himself not say even one halakha? Rather, one halakha Shmuel heard from his father, and one halakha he heard one from Levi, and we do not know which he heard from his father and which he heard from Levi.
שורה אדם פתו ביין ונותן על גבי העין בשבת – פירוש: ולא מוכחא מילתא דלרפואה קא עביד אלא לרחוץ עינו והאי דקא עביד על ידי פת משום דמשמוש היד קשה לעין.
שורה אדם קילורית מערב שבת ונותן על גבי העין בשבת – גם הנה יש לומר דלא מוכחא מילתא דנמחת הקילור במים ונעשית כמו מים.
ומעירים: תסתיים דאבוה [תוגדר שאביו] של שמואל הוא שאמר שנתינת יין בתוך העין — אסור, על גב העין — מותר, ממה שאמר שמואל: שורה אדם פיתו ביין ונותנו על גב העין בשבת. דשמיעא ליה ממאן [ששמע, קיבל אותה הלכה ממי] — לאו דשמיעא ליה מאבוה [האם לא ששמע, קיבל אותה מאביו]? ודוחים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך] הא [הלכה זו] שאמר שמואל: רוק תפל אפילו על גב העין אסור לתיתו בשבת, דשמיעא ליה ממאן [ששמע, קיבל אותה הלכה ממי]? אילימא דשמיעא ליה מאבוה [אם נאמר ששמע, קיבל אותה מאביו], אלא לוי המוזכר כמי שמסרו שמועה זו מאבי שמואל וממנו, והאם הוא עצמו אפילו לא חדא [הלכה אחת] אמר?! אלא שמואל חדא שמיעא ליה מאבוה, וחדא שמיעא ליה [הלכה אחת שמע מאביו, ואחת שמע] מלוי, ולא ידעינן הי מאבוה, הי [ואין אנו יודעים איזו שמע מאביו, ואיזו] מלוי.
The Gemara comments: Conclude that Shmuel’s father is the one who said that placing wine inside the eye is prohibited but on the eye is permitted, from the fact that Shmuel said: A person may soak his bread in wine and place it on his eye on Shabbat. He said this after he heard this halakha from whom? Is it not that he heard it from his father? The Gemara rejects this: And according to your reasoning, that halakha which Shmuel said: It is prohibited to place bland saliva even on the eye on Shabbat, he said this after he heard this halakha from whom? If we say that he heard it from his father, then Levi, who was cited together with Shmuel’s father in the list of those who stated the halakhot, did he himself not say even one halakha? Rather, one halakha Shmuel heard from his father, and one halakha he heard one from Levi, and we do not know which he heard from his father and which he heard from Levi.
הכל
(12) אָמַר מָר עוּקְבָא אָמַר שְׁמוּאֵל זשׁוֹרֶה אָדָם קִילוֹרִין מע״ש מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְנוֹתֵן עַל גַּב עֵינָיו בְּשַׁבָּת וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ בַּר לֵיוַאי הוי קָאֵי קַמֵּיהּ דְּמָר עוּקְבָא חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה מייץ וּפָתַח אֲמַר לֵיהּ ח כּוּלֵּי הַאי וַדַּאי לָא שְׁרָא מָר שְׁמוּאֵל שְׁלַח לֵיהּ רַבִּי יַנַּאי לְמָר עוּקְבָא לִישַׁדַּר לַן מָר מֵהָנָךְ קִילוֹרִין דְּמָר שְׁמוּאֵל שְׁלַח לֵיהּ שַׁדּוֹרֵי מְשַׁדַּרְנָא לָךְ דְּלָא תֵּימָא צַר עַיִן אֲנָא אֶלָּא הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל טוֹבָה טִיפַּת צוֹנֵן שַׁחֲרִית וּרְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִּין עַרְבִית מִכׇּל קִילוֹרִין שֶׁבָּעוֹלָם תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אָמַר רַבִּי מוּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה טוֹבָה טִיפַּת צוֹנֵן שַׁחֲרִית וּרְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם עַרְבִית מִכׇּל קִילוֹרִין שֶׁבָּעוֹלָם.
Mar Ukva said that Shmuel said: One may soak eye salves from Shabbat eve and place them on his eyes on Shabbat, and he need not be concerned that he is violating the prohibition against healing on Shabbat. The Gemara relates: Bar Liva’ei was standing before Mar Ukva on Shabbat. He saw Mar Ukva, who was opening and closing his eyes while applying a salve to them. Bar Liva’ei said to him: Master Shmuel certainly did not permit doing all of this. Rabbi Yannai sent a message to Mar Ukva: Can the master send us some of Master Shmuel’s eye salves? Mar Ukva sent him in response: I will send it to you so that you do not say I am miserly, but be aware that this is what Shmuel said: For healing the eyes, better a drop of cold water in the morning and washing the hands and feet with hot water in the evening than all the eye salves in the world. Follow these instructions and you will need nor other cures. That was also taught in a baraita: Rabbi Mona said in the name of Rabbi Yehuda: Better a drop of cold water in the morning and washing the hands and feet in the evening than all the eye salves in the world.
וכן קילורין שהוא שרן מערב שבת, או מי סדום1 על גבי העין שרי, אבל מיפתח ומימץ עיינא בין בסממנא וקילורי בין במיא דסדום, כדאמר ליה מר עוקבא לבר: לָחֵי2 כוליה לא שרא מר שמואל.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״סודם״.
2. כן (עם ניקוד) בכ״י וטיקן 128. ברוב עדי נוסח של הבבלי: ״לואי״, ובמקצתם: ״ליהי״.
ערך גרד
גרד – א(ברכות לה:) והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרדיה ללבי׳ כדאשכחן (פסחים קז: שבת קח:) א״ר חסדא אנא בעניותא לא אכלי ירקא משום דגריד בעתירורא אמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. פי׳ דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול. (שבת נ:) האי תנא אליבא דרבי יהוד׳ סבר דגריד. (שבת ע״ה) המגרד ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך. (שבת פא.) זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר. (שבת קט) ליתא גרדא דאסינתא דגריד מעילאי לתתאי פי׳ קליפה של סנה דאיגריד מעילאי לתראי שיקליפנו ממטה למעלה דלמא נפקי התולעים כעין הגרידה ויצאו דרך פיו (פסחים קיא) האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא פי׳ הנפנה על הקליפה שנקלף מן הדקל פלגא כאב חצי הראש (ובראש השנה כז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (בבא מציעא סט) אזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדיקלא. (בבא קמא צט. ובבבא מציעא קיב) אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דתרבנא פי׳ לתקן הסרבל בלעז פלו״קרי דליכא שבחא דליקני אומן לרכוכי שיהא רך ונוח דאגריה לבטישיה לדורכו ברגל כדי שיהא עב דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדיה ולרכוכיה. (שבת קלד) דלמא מידבקא גירדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה. (שבת קמז) סכין וממשמשין אבל לא מתעמלק ולא מתגרדין. (בבא בתרא מה) הרחיצו סכו גרדו הלבישו פי׳ גירוד זה חיכוך בכלי. כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדות בשבת בגוף של אדם. רשב״ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגרדא דכספא להתחכך בה. (עבודה זרה כה) לאסוקי גירדא דיבלא גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעלין. פי׳ לאסוקי לרפאות את המכה להעלות בשר למקומו גירדא דיבלא מה שגורדין מן בגד בלוי פי׳ אחר גורדות שגורדין מעשב שנקרא חצב בלישנא דרבנן גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעל מן מקום בשר. ספר אחר גירדא דאסנא מה שגורדין מן הסנה. (עבודה זרה לג) ת״ר נודות הגוים חדשים גרודין מותרין. (כתובות ע״ז) מאי אסותיה אמר אביי פילא ולונדא גירדא דאזגא גירדא דאשכפא. פירוש י״א קליפה של אגוז גירדא דאשכפא מה שאשכפין גורדין מן העורות (מנחות ל) הטועה בשם גורד מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על מקום הגרד. (חולין מג) ונגרדיה ונכסיה מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמ׳ גריד ליה ומכסי ליה (כתובות ס כריתות יב) דכותיה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסה מי אסיר הא תניא דם שעל גבי ככר גורדו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע פי׳ גורד הדם ומעבירו ואחר כך אוכל הככר. (פרק י״א בכלים) מן השוחלת מן הגורדת פי׳ ממה שנגרד מן הכלי כדכתיב ויקח לו חרש להתגרד בו (יבמות עט) רב חסדא אמר כקולמוס פסול כמרזב כשר מאי טעמא האי גריד והאי לא גריד פירוש עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה נחוץ אבל עשוי כמרזב שאין ראשו קצר לא גריד שכבת זרע מבית הרחם ואי משום גרידתא מידי דהוה האי דעשר כקולמוס אברזא דחביתא כשמוציאין אותה לחוץ אינה נוגעת בדופני הנקב הכא נמי אינו נוגע בדופני הרחם (ובפרק קמא דנזיר ד) בגמ׳ הריני כשמשון ודלמא גורדויי גרדי בהון והוא לא נגע בהון. פי׳ הים מבקע ראשם בראש הלחי ומושך ידו ואינו נוגע בהן.
ערך על
על – ב(שבת קח:) אמר שמואל עלין אין בהן משום רפואה פי׳ עלי ירק לצנן בהן העין אין בהן משום רפואה ושרי.
ערך קלר
קלר – ג(שבת עו:) מים כדי לשוף בהן את הקילורית (שבת קח:) טובה טיפת צונן בשחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם. (נדה כ) מעשה ותלה רבי מאיר בקילור ור׳ תלה בשרף של שקמה (בויקרא רבה זאת תהיה ובפסקא דותאמר ציון) ומסקרות עינים ריש לקיש אמר בקילורית אדומה פי׳ כחול אדום ודומה לאחד ממיני דם ומפסיק הדמע (א״ב פי׳ בל״י ורומי שם כללי לרפואה אשר צורתה ארוכה ועגולה ובפרט אם היא מתוקנת לחולי עינים אבל קילורית בל״י מין אדמה לבנה הבאה מאיסמיא ונקראת בלשון משנה סם ומתערבת ברפואות לעינים לכן תהיה הגרסא קילורית אדמה וזה פי׳ ומסקרות עינים כי בל״י סקירא מין אדמה לבנה עיין ערך סם וערך סקירא).
א. [רייצען קראצען.]
ב. [בלאט.]
ג. [זאלבע.]
שורה – במים.
קילורין – לוזי״א בלעז.
ונותן ע״ג עיניו – דלדידיה כיון דאצרכוה לשרותה מע״ש איכא היכרא וליכא למיגזר ומאן דחזינהו סבר דרחיצה בעלמא היא דכסבר שהוא יין.
כולי האי ודאי לא שרא – דמוכחא מילתא.
מר עוקבא הוה שכיח גבי מר שמואל ואב ב״ד היה בימיו כדאמרינן לעיל (דף נה. ובמועד קטן דף טז.).
טיפת צונן – לתת בעיניו.
ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית – נמי מאירה העינים.
שורה אדם קילורין. מיני עשבים או מיני סממנין שאינן שחוקין אלא שרויין במים, ונותנין (בה) [כח] (המים) [במים] [ש]מועילים להאיר לעינים, ולמחר בשבת רוחץ מאותם מים עיניו, ובלבד שלא יפתחם, ולא גזרינן משום שחיקת סממנין, דלדידיה כיון דאצרכוה רבנן לשרותה מערב שבת, איכא היכרא וליכא למיגזר, ומאן דחזי נמי סבר דרחיצה בעלמא הוא כסבור שהוא יין.
כולי האי. לפי שמחמת סגירת העינים.
והחמימות מאכלו שעלה עשנו למוח, אותו הבל מזיק לבבת עינו, ומתפשט המראה לכאן ולכאן, לפי (שהתיכו) [שהסתירו] ההבל, ועתה באין מים הצוננין ועוצרין המראה למקום [אחד], ויש בו כח לראות היטב בדבר דק מאוד, ועל כן (הצטננו) [הצונן] מועיל לו מאד.
ורחיצת ידים ורגלים. שמרוב יגיעתו בדרך כל היום יוצא חמימות גדול מרגליו, ואותה חמימות לא ירחצנו (בחמין) [בצונן] אלא (בצונן) [בחמין], [ד]דרך הצונן בגוף להחם אחר כך הגוף, אבל החמין מצננין הגוף אחר כך, ואם לא ירחץ יצטרף חמימות הרגלים שעולה לראש עם חמימות הלילה (ויתיכו) [ויסתירו] לגמרי המראה, ויתפשט הנה והנה, וכשיראה עוד אחד [י]חשוב אותו לשנים.
ד אמר מר עוקבא שכך אמר שמואל: שורה אדם קילורין (תחבושות, תרופות לעינים) מערב שבת מבעוד יום ונותן אותם על גב עיניו בשבת, ואינו חושש משום ריפוי בשבת. ומסופר: בר ליואי הוי קאי קמיה [היה עומד לפני] מר עוקבא בשבת. חזייה דהוה מייץ ופתח [ראה אותו, את מר עוקבא שהוא עוצם ופותח] את עיניו כשהוא מניח קילור עליהן. אמר ליה [לו] בר ליואי: כולי האי [כל כך] ודאי לא שרא [התיר] מר שמואל. שלח ליה [לו] ר׳ ינאי למר עוקבא: לישדר לן מר מהנך [ישלח לנו אדוני מאותם] קילורין של מר שמואל. שלח ליה [לו] מר עוקבא בתשובה: שדורי משדרנא [לשלוח אני שולח] לך, כדי שלא תימא [תאמר] שצר עין אנא [אני], אלא דע לך כי הכי [כך] אמר שמואל: טובה טיפת צונן לעת שחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין לעת ערבית לרפואת עינים מכל קילורין שבעולם, ומוטב שתיזהר באלה ולא תצטרך לרפואות. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], אמר ר׳ מונא משום (בשם) ר׳ יהודה: טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים ערבית לרפואת העין מכל קילורין שבעולם.
Mar Ukva said that Shmuel said: One may soak eye salves from Shabbat eve and place them on his eyes on Shabbat, and he need not be concerned that he is violating the prohibition against healing on Shabbat. The Gemara relates: Bar Liva’ei was standing before Mar Ukva on Shabbat. He saw Mar Ukva, who was opening and closing his eyes while applying a salve to them. Bar Liva’ei said to him: Master Shmuel certainly did not permit doing all of this. Rabbi Yannai sent a message to Mar Ukva: Can the master send us some of Master Shmuel’s eye salves? Mar Ukva sent him in response: I will send it to you so that you do not say I am miserly, but be aware that this is what Shmuel said: For healing the eyes, better a drop of cold water in the morning and washing the hands and feet with hot water in the evening than all the eye salves in the world. Follow these instructions and you will need nor other cures. That was also taught in a baraita: Rabbi Mona said in the name of Rabbi Yehuda: Better a drop of cold water in the morning and washing the hands and feet in the evening than all the eye salves in the world.
הכל
(13) הוּא הָיָה אוֹמֵר טיָד לָעַיִן תִּיקָּצֵץ יָד לַחוֹטֶם תִּיקָּצֵץ יָד לַפֶּה תִּיקָּצֵץ יָד לָאוֹזֶן תִּיקָּצֵץ י יָד לַחֲסוּדָה תִּיקָּצֵץ כ יָד לָאַמָּה תִּיקָּצֵץ ל יָד לְפִי טַבַּעַת תִּיקָּצֵץ יָד
Apropos Rabbi Mona’s statement with regard to healing, the text cites what he would say about other matters that require special attention: A hand that touches the eye should be severed because it harms the eye. A hand that touches the nose should be severed. A hand that touches the mouth should be severed. A hand that touches the ear should be severed. A hand that touches one’s wound should be severed. A hand that touches one’s member should be severed, lest one arouse himself. A hand that touches one’s anus should be severed, lest one make himself ill. A hand
ערך פי טבעת
פי טבעת – א(בבא קמא צב.) שלש באיש שכבת זרע וקטנים ופי טבעת (שבת קח:) יד לפי טבעת תקצץ פי׳ הוצאת הרעי.
ערך בין
בין – ב(שבת סז.) שב ביני מדיקנא דכלבא פי׳ ז׳ שערות מזקן הכלב. (מועד קטן כח) וחכמים אומרים עד חצות (ברכות ח.) כמישחל ביניתא מחלבא. וחשאי מביניתא דרישי ועד טופרא דכרעאי (שבת קח) בגמ׳ יינומלין. ביניתא ממזיה (יומא סט) משתמט ביניתא (בבא מציעא פד). אריש ביניתא בעי למיקם (נזיר לט) בגמ׳ דסתם קולע אל השערה ולא יחטיא תרגום בבינת שערה.
ערך גסטר
גסטר – ג(שבת צו. נדה מט.) ולא אמרו מוציא משקה אלא לענין גסטרא בלבד מאי טעמא אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן לפי שאין אומרים הבא גסטרא לגסטרא פי״ חצי כד שזורעין שם העשבים וקורין בנ יון גסטרא ובלעז גרשת״א ובלשון ישמעאל קצריה ובלשון משנה גצרא ובלשון קדש עציץ ואם ניקב החצב במוציא משקה אומר הבא גסטרא והנח תחתיו כדי שיקבל מה שיזוב ממנה אבל אם הגסטרא גופה מוציאה משקה אין אומר הבא גסטרא שיקבל מה שיזוב ממנה דתנן (בכלים פרק רביעי) וכן גסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקי׳ אף על פי שמקבל אוכלין טהורה שאין שירים לשירים פי׳ כי עקר גיסטרא כלי שנחלק לשנים הוא והיינו שירי כלי (א״ב פי׳ בלשון יוני מין כלי אשר לו בטן גדול וגם תחתית הכלים נקרא כן) (שבת קח) אין עושין מי מלח מרובין לתת לתוך הכבשין שבתוך גסטרא. (עבודה זרה יג) ונשוייה גסטרא אמר קרא ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה׳ אלהיכם פי׳ חותכה לשנים חציה נופלת בכאן וחציה נופלת בכאן כלומר כאלו עושה אותה נבלה אמר קרא ונתצתם את מזבחותם וניתוץ כן הוא שמשליך את האבנים אילך ואילך ואמר קרא לא תעשון כן לה׳ אלהיכם כל ענין נתוץ. (חולין כא.,לב.) אמר חזקיה עשאה גסטרא נבלה. (חולין נב) נשתברו רוב צלעותיה גסטרא קא אמריתו הא נמי גסטרא קא אמר פירוש כיון שניטלה מן הבהמה צלע מכאן וצלע מכאן זה כנגד זה הרי זה גסטרא. (חולין קכד) התם דגורר את הטפילה דצלקיה מיצלק הכא דעבדיה גסטרא. (סנהדרין נב) ואימא דעביד ליה גסטרא פי׳ שחתכו באמצע גופו ואינו מתיז ראשו אלא חולקו לשנים.
ערך טר
טר – ד(שבת קח) א״ל מה למיטרא (למימשי) מהני מיא בשבתא א״ל שפיר דמי מהו למימץ ומיפתח פי׳ ליתן בפניו (בסוף גמרא דמסכת תמיד) שקל מהנהו מיא טרא באפיה. (בבא מציעא סב) ואי איניש דאתא מעלמא דלא שקיל וטרי בהדיה פי׳ אדם שלא נשא ונתן מעולם עמו. כולם אחוזי חרב תרגום וכהנאי וליואי וכל שבטיא דישראל כולהון אחידן בפיתגמי אוריתא דמתילן לחרבא ושקלן וטרן בהון כגיברין מאלפי קרבא. (מכות יא: סוטה ז:) בגמרא ואומר לה דברים שאינן כדי לא הוה ידע למישקל ומיטר׳ בהדי רבנן ידיו רב לו כלומר יש לו כח לישא וליתן.
ערך כבש
כבש – ה(שביעית פ״ט פסחים נב.) הכובש שלשה כבשים בחבית אחת. (פרק ב דטהרות) האשה שהיתה כובשת ירק פי׳ והוא טבולת יום (מקואות פרק ז) מי כבשין ומי שלקות (פסחים לט.) לא כבושין ולא שלוקין פי׳ כבושין בלעז קומפו״שטא שמונחין בחומץ או במלח שלא ירקבו. (שבת קח) (בגמרא) אין עושין הילמי לתת לתוך הכבשין בגסטרא. (שבת קמה) כבשין שסחטן. האשה שכובשת ירק בקדרה. זתים שכבשן בטרפיהן פי׳ בערך זית. משחת כבישא פירושו בערך כשרתא (חולין יז. שם ניא) דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל.
ערך ערקא
ערקא – ו(עבודה זרה יג:) לא ישתה אדם מים מן הנהרות לא בפיו ולא בידו מפני סכנת ערקא מאי סכנת ערקא מסייע ליה לרבי חנינא דאמר הבולע נימא של מים מותר להחם לו חמין בשבת פי׳ תולעת ארוכה ומצויה במים וכשנופלת על הבשר נתלית בו ומוצצת את הדם וכל זמן שהיא מוצצת היא נתמלאת מן הליחה שמוצצת ומתנפחה עד שתהא כמו חבית וכשאדם בולעה מתוך המים מוצצת ליחה שבמעיו ומתגדלת במעיו ונמצאת כריסו צבה ומקשינן עלה (בכורות מד:) ותיפוק ליה משום סכנת ערקא אהא קיימא דתניא מעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין ונמצאת כריסו צבה ומקשינן עלה מפני מה אמרו שזה שכריסו צבה מפני שלא השתין דילמא ערקא בלע וצבתה כריסו ופרקינן שהיה אותו האיש שותת והבולע ערקא כל לחלוחית שבמעיו מוצצות ערקא מכאן ידעינן מפני שביקש להשתין ולא השתין נמצאת כריסו צבה. ס״א עלקא כרום זלות תרגומו כעלקא דמצצא דמהון דבני אינשי (שבת קח) מאי יועזר פוטנג למאי אכלי לערקתא פי׳ גם זה תולעת שבכבד כמו אותו שפירשנו אבל זה נברא מאותו מאכל שמפרש בגמ׳ (א״ב בנוסחאות כתוב ארקתא וערקא נקרא בלשון מקרא עלוקה וכן בלשון ישמעאל).
ערך פוך
פוך – ז(שבת קח) פיך מעביר בת מלך פוך פי׳ כוחל כדאמרינן (בבא בתרא טז:) מא קרן הפך כוחלא רישקא פי׳ שהוא שחור הרבי ומבהיק מאד והוא משובח במינו ככורכמא רישקא משובח במינו שקורין אותו קרוקו אוריינטל״ו מה אותו צבע יפה הרבה במינו כך היתה יפה משאר הנשים (א״ב לשון מקרא זה ותשם בפוך עיניה)
ערך צף
צף – ח(ברכות כה.) הני ציכי דבי רב פירוש מחצלות שהיו יושבין עליהן והיו שולחי׳ זמורה ואחרים בני רב עוסקין בתורה (קידושין מד) הנהו בי תרי דהוו יתבי וקא שתי חמרא תותי ציפי דבבל שקל חד מנייהו כסא וכו׳. (בבא בתרא ט:) מריש לא הוה יתיב מר אציפי דבי כנישתא כיון דשמעה להא דתניא ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה הוה יתיב (שבת קח) בר בי רב לא ליתיב אצפתא חדתא פי׳ מחצלת חדשה. (נדרים מט) דלי צפתא א״ל לשליחא חזו מאי איכא פירוש מחצלת אחת שהיתה מונחת על גבי גומא של זהובים והראה לו לשלוחו של רבן גמליאל שהיה עשיר ולא היה צריך לטליתו אלא שלא היה רוצה ליהנות מן העולם הזה.
ערך קרן
קרן – ט(שבת מז.) קרן פשוטה פטור פי׳ רב שר שלום קרן זו מכלי שיר היא והיא של קרן ממש והוא של חוליות ויש בהן פשוטות ויש בהן עגולות והן נדבקות זו בזו כשמזמרין בה כדכתיב קל קרנא משרוקיתא והעגולה קשה להדביקה יותר מן הפשוטה והוא כלי ויש בו מלאכה להחזירה לפיכך המחזיר קרן עגולה בשבת חייב וקרן פשוטה פטור אבל אסור ותנן (כלים פי״א) הכוש והאימה וכו׳ עד קרן עגולה טמאה ופשוטה טהורה (בסוף פרה) קרן של כליבה וקרנים של יוצאי דרכים פי קרן של כליבה מטה של מתים עושין לה קרן של ברזל נקשר המת שלא יפול וקרנים של יוצאי דרכים קרני בהמה או חיה שמוליכין עמהן יוצאי דרכים למלאות בהן מים ולשתות בשביל שלא תשבר (ברכות סב:) קרנא קריא ברומי בר מזבין תאני וכו׳ פי רגילין ברומי להכריז בקל קרנא משרוקיתא ולומר כן בן מוכר תאנים מכור תאנים כאביך ואל תשנה מאומנותו כי כן טוב לך (שבת קח) נפקא ליה קרנא בעיניה פי׳ קרן של בשר יצא בעינו (בבא בתרא טז). קרן הפוך אמרי דבי רבי שילא קרנא דקרש פי׳ קרן של חיה ששמה קרש לקותא היא כלומר אינו יפה מפני שיש בו גוונים אלא כי כורכמא רישקא במיניה כלומר קרן כרכום שהוא חשוב במינו מכל שאר מיני כרכום בברור שבו כבר פי׳ בערך בר (בראשית רבה עו הצילני נא) מסתכל הוית בקרניא וארו קרן אחרי זעירא זו מלכות הכותיים ותלת מן קרניא קדמייתא אלו שלש מלכיות הראשונות וארו עיינין כעיני אינשא בקרנא דא זו מלכות הכותיים שמכנסת עין רעה בממונו של אדם וכו׳ שבעה שופרות היובלים תרגומו קרן דכריא.
א. [אפטער.]
ב. [האאר.]
ג. [איין בייכיגיס געפעס ברוך שטיק.]
ד. [געבן האנדלען.]
ה. [איין ווייקען.]
ו. [בלוט, איגעל.]
ז. [פארב צו דיא אויגין.]
ח. [דיואן. מאטטע.]
ט. [הארן, בלאזהארען, האקען.]
הוא היה אומר – ר׳ מונא.
יד לעין – שחרית קודם שיטול ידיו.
תיקצץ – נוח לו שתקצץ שרוח רעה שורה על היד ומסמתו וכן כולן.
לחסודה – ריבדא דכוסילתא פלימא״ה בלעז.
לפי טבעת – נקב הרעי שעגול כטבעת.
תיקצץ – ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה.
יד לעין. שחרית קודם שיטול ידיו.
תיקצץ. נוח לו אם תקצץ, לפי שרוח רעה שורה על הידים ומסממתו, וכן כולם חוץ מיד לאמה.
לחסודא. פי׳ מקום הקזה. ריבדא דכוסילתא פלימדוא.
לפי טבעת. נקב הרעי שעגול כטבעת.
בפרש״י בד״ה תקצץ ולא תגע שוב כו׳ עכ״ל. דהכא גבי פי הטבעת לא משמע ליה לפרושי דומיא דכל הני דלעיל לענין נטילת שחרית משום דעיקר הנטילה בשחרית שרוח רעה שורה על הידים וזה אינו תלוי באמה אלא בכל היום קאמר שאם נגע בפי הטבעת בעי נטילה ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה ובפי׳ שני כתב דלא לענין נטילה כלל קאמר אלא שלא יהא רגיל למשמש בה מפני תחתוניות וק״ל:
ומכיון שהוזכרו דברי ר׳ מונא בענין המועיל לרפואה מביאים עוד מה שהוא היה אומר עוד: יד הממשמשת בעין — ראוי לה שתיקצץ, כיון שהדבר מזיק לעינים. יד לחוטם — תיקצץ. יד לפה — תיקצץ. יד לאוזן — תיקצץ. יד לחסודה (מקום שיש בו פצע) — תיקצץ. יד לאמה — תיקצץ, לפי שמגרה את עצמו על ידי כך. יד לפי הטבעת — תיקצץ שהוא עלול לגרום לעצמו מחלה. יד
Apropos Rabbi Mona’s statement with regard to healing, the text cites what he would say about other matters that require special attention: A hand that touches the eye should be severed because it harms the eye. A hand that touches the nose should be severed. A hand that touches the mouth should be severed. A hand that touches the ear should be severed. A hand that touches one’s wound should be severed. A hand that touches one’s member should be severed, lest one arouse himself. A hand that touches one’s anus should be severed, lest one make himself ill. A hand
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.