×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רָבָא אָמַר כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק וְכֵן אָמַר רַב שֵׁשֶׁת כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק.
Rava said an alternative suggestion: Once one has started to mention rain, he no longer stops, i.e., he continues the mention of rain consistently until the summer. And, so too, Rav Sheshet said: Once one has started to mention rain, he no longer stops. In other words, once one has begun to mention rain in his prayers in the additional prayer on the Eighth Day of Assembly, he continues to do so uninterrupted, even in the Diaspora.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןתוספותראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה תענית א:ב} מתני׳ אין שואלין1 את הגשמין אלא סמוך לגשמים ר׳ יהודה אומר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של-חג האחרון מזכיר והראשון2 אינו מזכיר ביום טוב הראשון של-פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר3: עד מתי שואלין את הגשמים רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח ר׳ יוסי אומר עד שיצא ניסן שנאמר {יואל ב:כג} ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון: {כפי׳ ר״ח} פיר׳ האחרון המתפלל במוסף4 הוא מזכיר גבורות5 גשמים6 ובשחרית אינו מזכיר וביום טוב הראשון של-פסח7 בשחרית מזכיר גבורת8 גשמין ובמוסף אינו מזכיר.
{ירושלמי תענית א:ב} ירושלמי מאי טעמיה9 דר׳ יהודה כדי שיצאו המועדות בטל10 מפני11 שהטל סימן יפה לעולם:
1. שואלין: כ״י נ: ״מזכירין״.
2. והראשון: כ״י קרפנטרץ, רא״ה: ״הראשון״.
3. ביום טוב הראשון...מזכיר: וכן בדפוסים, אשכול, וברמב״ם פיהמ״ש. חסר ב-גו, גז, גח, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ.
4. במוסף: גז, כ״י נ: ״מוסף״, וכן בר״ח.
5. גבורות: גו, גז, גח: ״גבורת״.
6. כ״י נ מוסיף: ״בתחיית המתים״.
7. כ״י נ מוסיף: ״העובר לפני התיבה״.
8. גבורת: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״גבורות״.
9. טעמיה: כ״י נ: ״טעמ׳⁠ ⁠״. גז, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, אשכול, רא״ה, ר״ן: ״טעמא״.
10. שיצאו המועדות בטל: כ״י נ: ״שיצאו המועדות בטל ויכנסו בטל״. כ״י קרפנטרץ: ״שיכנסו המועדות בטל ויצאו בטל״. אשכול, ריטב״א (בשם ׳הלכות׳): ״שיצאו כל המועדות בטל״.
11. מפני: חסר בכ״י נ, אשכול.
כיון שהתחיל לשאול במוסף דיום ראשון שוב אינו פוסק אלא שואל במנחה בשחרית ובערבית ומוסף וכו׳ ואף רב הדר ביה ואמר כיון שהתחיל שוב אינו פוסק. מונה כ״א בתשרי דהיינו ראשון של אחרון ויתחיל לשאול ושוב אינו פוסק:
רבא אמר כיון שהתחיל – בשמיני ספק שביעי שוב אינו פוסק.
ומסקנא אמר רב⁠[א] כיון שהתחיל שוב אינו פוסק. וכן אמר רב ששת. ואף רב הדר ביה.
רבא אמר כיון שהתחיל שוב אינו פוסק – כלומר כיון שהתחיל ביום ראשון של אחרונים שוב אינו פוסק וכן הפסק.
[במאור דף א: ד״ה רבי יהודא. לרי״ף סי׳ תתד (תענית דף ה.)]
כתוב שם: [ר׳ יהודה אומר העובר לפני התבה ביו״ט האחרון של חג. כתב עלה הרי״ף ז״ל ירושלמי [פ״א ה״א] מאי טעמא דרבי יהודה כדי שיצאו המועדות בטל, מפני שהטל יפה לעולם. ובמקום אחר מצאתי בירושלמי [שם] ויזכיר מבערב, לית כל עמא תמן ויזכיר בשחרית וכו׳] והוא הוי מדכר מן גו דיחמי לון דלא מדכרי בקמייתא ומדכרין בבתרייתא אף הוא יודע שלא הזכירו.
אמר אברהם: אלו שני הטעמים שאמרו בירושלמי, האחד הוא ליום טוב אחרון של חג, והוא שכתב הרב, והאחר ליום טוב הראשון של פסח, והוא ודאי מבערב לית כל עמא תמן מפני שהוא חול והעם טרודים במלאכתם ובמצה ובמרור. אבל יום טוב האחרון של חג שהוא יום טוב הרי כל עמא תמן כמו בשחרית, אלא כדי שיצאו כל המועדות בטל, והוא שמיני של חג. וכן כתוב בפירושי1.
1. עיין במכתם שם דף ב. ד״ה העובר לפני התיבה.
רבא אמר: כיון שהתחיל — שוב אינו פוסק, וכן אמר רב ששת: כיון שהתחיל שוב אינו פוסק ולכן מתחילים במוסף ביום הראשון של שמיני עצרת, וממשיכים ואומרים מאז והלאה.
Rava said an alternative suggestion: Once one has started to mention rain, he no longer stops, i.e., he continues the mention of rain consistently until the summer. And, so too, Rav Sheshet said: Once one has started to mention rain, he no longer stops. In other words, once one has begun to mention rain in his prayers in the additional prayer on the Eighth Day of Assembly, he continues to do so uninterrupted, even in the Diaspora.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןתוספותראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאַף רַב הֲדַר בֵּיהּ דְּאָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב מוֹנֶה עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנֶה עֲשָׂרָה יָמִים מר״המֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים אוּמַתְחִיל וְכֵיוָן שֶׁהִתְחִיל שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק בוְהִלְכְתָא כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק.:

The Gemara adds: And even Rav retracted his previously stated opinion, as Rav Ḥananel said that Rav said: One counts twenty-one days from Rosh HaShana, just as one counts ten days from Rosh HaShana until Yom Kippur. And after the twenty-one days, one starts to mention rain, and once one has started, he no longer stops. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion that once one has started to mention rain, he no longer stops.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם ישאלו מיום טוב (הראשון) [האחרון] של חג וירד המטר נמצא המטר מעכבן בחזירתן ואוקימנא בזמן הזה דליכא בית המקדש ושקלי ואסקוה [מונה] כ״א יום מראש השנה ועד יום טוב האחרון של חג ומתחיל להזכיר ביום טוב האחרון כדרך שמונה י׳ ימים מראש השנה ועד יום הכיפורים והעשירי הוא יום הכיפורים. ומתחיל להזכיר וכיון שמתחיל שוב אינו פוסק וכן הלכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדרך שמונה מר״ה ועד יוה״כ – יורה ומלקוש בראשון האי ראשון היינו ניסן. בימי יואל נתקיים מקרא הזה יורה בראשון ולעולם יורה במרחשון הוא:
הדר ביה – ממאי דאמר פוסק.
מונה כ״א יום – מראש השנה עד שמיני ספק שביעי של חג כדרך שמונה מר״ה עד יוה״כ י׳ ימים שמתחיל למנות מיום ראשון של ר״ה ומזכיר מכאן ואילך וזהו שמזכיר בשמיני ספק שביעי שהוא כ״ב שוב אינו פוסק והא דמתחילין אנו למנות מיום א׳ דהא דאנו עושין ב׳ ימים לאו משום ספק דשמא עיברו לאלול דהא אנן בקיאינן בקביעא דירחא אלא משום דמנהג אבותינו בידינו ל״א מונה כ״א יום כדרך שמונה כו׳ כלומר אם עיברו אלול לא יחשוב מיום ראשון של ר״ה כ״א יום שאם כן לא ימצאו בידו אלא כ׳ וכלים ביום טוב שביעי יום נטילת ערבה אלא מיום שמתחילין למנות עשרה ימים לעשות בעשירי יוה״כ יתחיל למנות באלו שבכך לא יטעה שיום הכפורים יום אחד לבד וידע מהיכן התחילו למנות לו וביום שכלין כ״א דהיינו ביום טוב אחרון מתחיל להזכיר וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרש״י בד״ה מונה כ״א כו׳ וידע מהיכן התחילו ובד״ה א״ל ודאי כו׳ שבע שנים וכתיב כו׳ הד״א ובד״ה הגדילה בו׳ חדשים מתשרי ועד ניסן הס״ד ובד״ה משום דבקרבך קדוש בתמיה משום דבקרבך קדוש דהיינו שאתה כו׳ הקב״ה בעיר הס״ד ואח״כ מ״ה לא אבא בירושלים כו׳ וה״ק כו׳ כצ״ל:
ואף רב הדר ביה [חזר בו מדבריו]. שאמר רב חננאל אמר רב: מונה עשרים ואחד יום מראש השנה כדרך שמונה עשרה ימים מראש השנה עד יום הכפורים, ומתחיל אחרי עשרים ואחד יום להזכיר את הגשמים, וכיון שהתחילשוב אינו פוסק, ומסכמים: והלכתא [וההלכה] היא: כיון שהתחיל שוב אינו פוסק.
The Gemara adds: And even Rav retracted his previously stated opinion, as Rav Ḥananel said that Rav said: One counts twenty-one days from Rosh HaShana, just as one counts ten days from Rosh HaShana until Yom Kippur. And after the twenty-one days, one starts to mention rain, and once one has started, he no longer stops. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion that once one has started to mention rain, he no longer stops.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: עַד מָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח ר׳רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן שֶׁנֶּאֱמַר {יואל ב׳:כ״ג} וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה1 וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן.:

MISHNA: Until when does one request rain? Rabbi Yehuda says: We request rain until Passover has passed. Rabbi Meir says: Until the month of Nisan has ended, as it is stated: “And He causes to come down for you the rain, the first rain and the last rain, in the first month” (Joel 2:23). Since the verse states that it rains in Nisan, the first month, this indicates that the entire month is considered part of the rainy season.
1. כן בדפוס וילנא, וכן בנוסח המקרא שלנו. בכ״י מינכן 95, דפוס ונציה, הרבה מקורות אחרים, והרבה כ״י של המקרא: ״יורה״.
קישוריםר׳ חננאלרי״ףראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ עד מתי שואלין את הגשמים כו׳ הא אסיק׳ לשמעתא כי ש״ץ היורד לפני התיבה ביום טוב הראשון של פסח מזכיר מוריד הגשם ופוסק מלהזכיר והיורד במוסף אינו מזכיר כיון שא״ר מאיר עד שיצא ניסן שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון ואקשינן והא מורה במרחשון הוא ומלקוש בניסן ושנינן בימי יואל בן פתואל (ש״מ) [נאמר] מורה בניסן שיצא אדר ולא ירדו גשמים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המשנה השלישית עד מתי שואלים את הגשמים פי׳ מאחר שהתחיל במשנה שלפניה אגב גררא להודיע זמן שאלת גשמים מהיכן הוא מתחיל אע״פ שלא נתבאר בו כל הצורך בא עכשו לבאר במשנה זו שיעור זמן שאלה עד היכן הוא מגיע ואמר ר׳ יהודה עד שיעבור הפסח ור׳ יוסי אומר עד שיצא ניסן שנאמר ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון שהדבר מוכיח על ניסן שזמן גשמים הוא ואין הלכה כאחד מהם שאין שאלה במקום שאין הזכרה וכשבטלה הזכרה בטלה שאלה ונמצאת בטולה אחר תפלת המנחה של י״ד בניסן שעד שלא בא זמן ברכת השנים כבר הופקעה הזכרת גשמים:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש וגו׳. מ״ם מורה במקום י׳ יורה ואמרי׳ לקמן יורה שמורה את הבריות כו׳. ואולי עוד דנקט ליה בהאי לישנא מורה דומה דכתיב לעיל מיניה את המורה לצדקה:
א משנה עד מתי שואלין את הגשמים? ר׳ יהודה אומר: שואלים אותם עד שיעבור הפסח, ר׳ מאיר אומר: עד שיצא כל חודש ניסן, וראיה לדבר, ממה שנאמר: ״ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון״ (יואל ב, כג), כלומר, ירד הגשם בחודש הראשון, חודש ניסן, משמע שהוא זמן גשמים.
MISHNA: Until when does one request rain? Rabbi Yehuda says: We request rain until Passover has passed. Rabbi Meir says: Until the month of Nisan has ended, as it is stated: “And He causes to come down for you the rain, the first rain and the last rain, in the first month” (Joel 2:23). Since the verse states that it rains in Nisan, the first month, this indicates that the entire month is considered part of the rainy season.
קישוריםר׳ חננאלרי״ףראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: א״לאֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לר׳לְרַבִּי יִצְחָק יוֹרֶה בְּנִיסָן יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן הוּא (דִּתְנַן) יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּימֵי יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל נִתְקַיֵּים מִקְרָא זֶה דִּכְתִיב בֵּיהּ {יואל א׳:ד׳} יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְגוֹ׳ אוֹתָהּ שָׁנָה יָצָא אֲדָר וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים יָרְדָה לָהֶם רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה בְּאֶחָד בְּנִיסָן.

GEMARA: Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: Is the first rain in Nisan? The first rain is in Marḥeshvan, as we learned in a baraita: The first rain is in Marḥeshvan and the last rain is in Nisan. Rabbi Yitzḥak said to Rav Naḥman that Rabbi Yoḥanan said as follows: This verse was fulfilled in the days of the prophet Joel, son of Pethuel, in a year concerning which it is written: “That which the palmer-worm has left, the locust has eaten and that which the locust has left, the canker-worm has eaten; and that which the canker-worm has left, the caterpillar has eaten” (Joel 1:4), when no crops remained. In that year, the month of Adar ended and still no rain had fallen. The rain of the first rainy season fell for them on the first of Nisan.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ירד רביעה ראשונה באחד בניסן אמר להם הנביא צאו וזרעו נעשה להן נס ונתגלה להם החטים שאוגרין הנמלין בחורין ובכתלים ולקחו אותן וזרעו ירדה להן רביעה שנייה בחמשה בניסן וצמחו זרעים והקריבו העומר בי״ו בניסן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל רב נחמן לרב יצחק יורה בניסן הוא – דכתיב ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון בתמיה.
והא במרחשון הוא – כדתניא לקמן ובספרי הוא.
יורה ומלקוש – מפרש לקמן.
אמר ליה – ודאי במרחשון הוא ומקרא זה בימי יואל בן פתואל נתקיים שיורה ומלקוש היה בראשון ע״י נס שהיה רעב שבע שנים דכתיב כי קרא ה׳ לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים וכתיב יתר הגזם אכל הארבה וגו׳.
הכי גרסינן: יצא אדר ולא ירדו גשמים – ולא זרעו רוב אדר לא גרסינן.
רביעה ראשונה – התחלת גשמים ולקמן (דף ו:) מפרש רביעה שמרביע את הארץ.
יורה במרחשון הוא – פי׳ אקרא דכתיב ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון פריך דמתני׳ אפשר לתרץ דאמלקוש קסמיך אבל ביורה מודה דבמרחשון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בימי יואל בן פתואל נתקיים כו׳. הוא אמרו ובימיו נתקיים ופרש״י ע״י נס שהיה רעב ז׳ שנים דכתיב כי קרא ה׳ וגו׳ וגם בא אל הארץ שבע שנים וגו׳ ההוא קרא אלישע אמרו בימי יהורם בן אחאב וכפרש״י בתרי עשר דיואל בן פתואל בימי יהורם ניבא ונראה דמשמע להו דההוא רעב ז׳ שנים דבימי יהורם היה ע״י הארבה דכתיב בימי יואל לפי שאמר אלישע קרא ה׳ לרעב וגם בא אל הארץ וגו׳ לפי פשטיה ה״ל למכתב וגם היה בארץ שבע שנים וגו׳ כדכתיב רעב כי יהיה בארץ וגו׳ וע״כ אמרו וגם בא אל הארץ וגו׳ היינו אותו הארבה שנזכר בימי יואל הוא בא אל הארץ שבע שנים לכלות הכל:
בא׳ בניסן כו׳. זמנים אלו דנקט קבלה היתה בידו כן ויש לתת בזה טעם לפי מ״ש דהנך נינהו שני רעב דבימי יהורם ויצא אדר דקאמר היינו שכלו אותן ז׳ שני רעב ומאחד בניסן התחיל שנה אחרת וירדה להם רביעה ראשונה דמאז נענו להתחיל ימי השובע דשני התבואה מתחלת (עשרה) מניסן כמ״ש בפ״ק דר״ה שבפסח העולם נידון על התבואה ואע״ג דלא היה להם תבואה חדשה עד ט״ז בניסן מ״מ שני השובע התחילו מאחד בניסן שהתחילו הזרעים לגדל וגם היה להם לאכול בנס שנתגלה להם מה שבכתלים כו׳. ואמר מי שיש לו קב חטים או קביים שעורין כו׳ דשיעור השעורים כפול מדחטים וכן לענין נתינת מעשר עני בגורן חצי קב חטים או קב שעורים כמ״ש בספ״ב דפאה ואמר יאכלנו ויחיה כו׳ היינו לחיי שעה דהא אם יאכלנו ולא יזרענו ודאי דנמי ימותו כשיכלה קב חטין כו׳:
ב גמרא אמר ליה [לו] רב נחמן לר׳ יצחק: וכי יורה (״מורה... בראשון״) בניסן? הלא יורה במרחשון הוא! דתניא כן שנינו בברייתא]: יורה במרחשון ומלקוש בניסן! אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר ר׳ יוחנן: אכן היורה בחשוון הוא, וענין כתוב זה יש לומר כי בימי יואל בן פתואל הנביא נתקיים מקרא זה, דכתיב ביה [שנאמר בו] ״יתר הגזם אכל הארבה״ וגו׳ (יואל א, ד), ולא נשארה בידם תבואה כלל. אותה שנה יצא חודש אדר ולא ירדו גשמים כל השנה, ירדה להם רביעה (עונת גשמים) ראשונה באחד בניסן,
GEMARA: Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: Is the first rain in Nisan? The first rain is in Marḥeshvan, as we learned in a baraita: The first rain is in Marḥeshvan and the last rain is in Nisan. Rabbi Yitzḥak said to Rav Naḥman that Rabbi Yoḥanan said as follows: This verse was fulfilled in the days of the prophet Joel, son of Pethuel, in a year concerning which it is written: “That which the palmer-worm has left, the locust has eaten and that which the locust has left, the canker-worm has eaten; and that which the canker-worm has left, the caterpillar has eaten” (Joel 1:4), when no crops remained. In that year, the month of Adar ended and still no rain had fallen. The rain of the first rainy season fell for them on the first of Nisan.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר לָהֶם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל צְאוּ וְזִרְעוּ אָמְרוּ לוֹ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַב חִטִּים אוֹ קַבִּים שְׂעוֹרִין יֹאכְלֶנּוּ וְיִחְיֶה אוֹ יִזְרָעֶנּוּ וְיָמוּת אָמַר לָהֶם אעפ״כאַף עַל פִּי כֵן צְאוּ וְזִרְעוּ נַעֲשָׂה לָהֶם נֵס וְנִתְגַּלָּה לָהֶם מַה שֶּׁבַּכְּתָלִין וּמַה שֶּׁבְּחוֹרֵי נְמָלִים.

After the first rain fell, the prophet said to the Jews: Go out and sow. They said to him: One who has one kav of wheat or two kav of barley left, should he eat them and live off them for a while or sow them and die? Given the improbability of the crops’ growth under these circumstances, it appears wasteful to plant them rather than consume that which remains. The prophet said to them: Nevertheless, go out and sow. A miracle occurred for them and they discovered wheat and barley seeds that were hidden in the walls and that were concealed in ant holes.
רי״ףמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

או יזרענו וימות – ברעב קודם שתגדל התבואה החדשה שלא יהיה לו מה יאכל.
נעשה להם נס כו׳ – והיינו דכתיב ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה וגו׳.
נתגלה להם תבואה שבחורי נמלים ומה שבכתלים – שאצרו העכברים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו עכשיו! אמרו לו: מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין שנשארו עדיין בידו יאכלנו ויחיה בהם, או יזרענו וימות? כלומר, חבל לנו לזרוע, שספק הוא אם תצמח התבואה, ומזון ההכרחי לנו מוטב שנאכלנו. אמר להם: אף על פי כן צאו וזרעו, נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים, שהיו שם עוד גרגירי חיטה ושעורה שהחביאו העכברים.
After the first rain fell, the prophet said to the Jews: Go out and sow. They said to him: One who has one kav of wheat or two kav of barley left, should he eat them and live off them for a while or sow them and die? Given the improbability of the crops’ growth under these circumstances, it appears wasteful to plant them rather than consume that which remains. The prophet said to them: Nevertheless, go out and sow. A miracle occurred for them and they discovered wheat and barley seeds that were hidden in the walls and that were concealed in ant holes.
רי״ףמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) יָצְאוּ וְזָרְעוּ שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי וְיָרְדָה לָהֶם רְבִיעָה שְׁנִיָּה בַּחֲמִשָּׁה בְּנִיסָן הִקְרִיבוּ עוֹמֶר בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן נִמְצֵאת תְּבוּאָה הַגְּדֵילָה בְּשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים גְּדֵילָה בְּאַחַד עָשָׂר יוֹם נִמְצָא עוֹמֶר הַקָּרֵב מִתְּבוּאָה שֶׁל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים קָרֵב מִתְּבוּאָה שֶׁל אַחַד עָשָׂר יוֹם.

They went out and sowed on the second, third, and fourth days of Nisan, and the rain of the second rainy season fell for them on the fifth of Nisan. The crops grew so quickly that they were able to sacrifice the omer offering in its proper time, on the sixteenth of Nisan. Consequently, grain that normally grows in six months grew in eleven days, and consequently, the omer that is generally sacrificed from grain that grows in six months was sacrificed that year from grain that grew in eleven days.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נמצאת תבואה הגדילה בו׳ חדשים גידלה בי״א יום על אותו דור נאמר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו השור שהיה בהליכתו הולך כמו בוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שני ושלישי ורביעי בניסן נמצא תבואה שרגילה להתגדל בו׳ חדשים גדילה בי״א יום מרביעי דניסן עד יום י״ו בו שמקריבין בו העומר:
יצאו וזרעו – וזרעו מה שבידם.
שני – בניסן ושלישי ורביעי ומה שמצאו אכלו ולאחר שזרעו ירדו להם גשמים בה׳ בניסן והקריבו עומר בט״ז בניסן מאותה תבואה חדשה.
הגדילה בששה חדשים – מתשרי ועד ניסן.
בי״א יום – מחמשה בניסן עד ט״ז בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וזרעו שני שלישי ורביעי וירד כו׳ גם שהיו יכולין כולן לזרוע בשני מיד אחר רביעה ראשונה מ״מ בעי ג׳ ימים קודם רביעה שניה להשרשה ולקליטה כדאמרינן פ״ק דר״ה ג׳ ימים לקליטה ואמר נמצא תבואה הגדילה בששה חדשים כו׳ כפרש״י מתשרי ועד ניסן עכ״ל והיינו אי כר״א בפרק המקבל דחצי תשרי וחשוון וחצי כסליו זרע כו׳ וחצי ניסן ואייר וחצי סיון קציר ואי כר״י דאמר דמתחלת תשרי מונה אבל ר״ש פליג התם ואמר דמתחלת חשוון מונה ע״ש:
יצאו וזרעו ביום שני ושלישי ורביעי בניסן, וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן, וצמחה התבואה מהר כל כך עד שהקריבו עומר בששה עשר בניסן, נמצאת תבואה הגדילה כרגיל בששה חדשים, גדילה אז באחד עשר יום. נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב באותה שנה מתבואה של אחד עשר יום.
They went out and sowed on the second, third, and fourth days of Nisan, and the rain of the second rainy season fell for them on the fifth of Nisan. The crops grew so quickly that they were able to sacrifice the omer offering in its proper time, on the sixteenth of Nisan. Consequently, grain that normally grows in six months grew in eleven days, and consequently, the omer that is generally sacrificed from grain that grows in six months was sacrificed that year from grain that grew in eleven days.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְעַל אוֹתוֹ הַדּוֹר הוּא אוֹמֵר {תהלים קכ״ו:ה׳} הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ הָלֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נוֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע וְגוֹ׳ מַאי הָלֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נוֹשֵׂא מֶשֶׁךְ וְגוֹ׳ א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה שׁוֹר כְּשֶׁהוּא חוֹרֵשׁ הוֹלֵךְ וּבוֹכֶה וּבַחֲזִירָתוֹ אוֹכֵל חָזִיז מִן הַתֶּלֶם וְזֶהוּ בֹּא יָבֹא בְּרִנָּה.

And with regard to that generation the verse says: “They who sow in tears shall reap with songs of joy. Though he goes on his way weeping, who bears the measure of seed, he shall come home with joy, bearing his sheaves” (Psalms 126:6). The Gemara asks: What is the meaning of the expression: “Though he goes on his way weeping, who bears the measure of seed”? Rabbi Yehuda said: An ox, when it plowed at that time, it went on its way weeping and lamenting its labor; and yet upon its return, through the same furrow, it was able to eat the young shoots [ḥaziz] of crops that had already sprouted from the furrow. And this is the meaning of the phrase: “He shall come home with songs of joy.”
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בחזירתו היה אוכל חזיז. בא יבא ברנה [נושא] אלומותיו קנה זרת שבולת שתים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כשהשור הולך לזרוע בוכה שרעב – מהו אלומותיו דמשמע תרי דקנה זרת ושיבולת שתי זרתות:
ערך חזין
חזיןא(תענית ה.) שור כשהוא זורע הולך ובוכה ובחזירתו אוכל חזין מן התלם (א״ב בנוסחאות דידן כתוב חזיז) (כתובות ס:) דברים הרעים לחלב כגון מאי א״ר כהנא כשות וחזין דגים קטנים ואדמה (בבא קמא נח:) אכלה חזין רבי יוסי הגלילי אומר נדון במשוייר שבו: (בבא קמא קיט:) כשות וחזין אין בהן משום גזל. באתרא דקפדי יש בהן משום גזל. (עירובין כח) כשות וחזין מערבין בהן ומברכין עליהן בורא פרי האדמה פי׳ חזין דדברא דזרעי ליה אדעת׳ שערי דלא גמר פירי שהכל ודגגוניתא דזרעי לי׳ אדעתא דחזין וסוא גמר פירי בורא פרי האדמה:
א. [גראז.]
הזורעים בדמעה ברנה יקצורו – שלא היה להן מה לאכול.
מאי הלך ילך ובכה – אם לבני אדם כבר נאמר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו אלא על השור הכתוב אומר.
בהליכתו – לחרוש התלם.
ובחזירתו אוכל חזיז – שחת מן התלם שזרעו בהליכתן שכשהוא זורע מיד מתחלת ליגדל.
ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם וכו׳ וקשיא הא דקאמר לעיל נמצא הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום הוה ליה למימר גדילה בתליסר ובי״ד יומי שהרי מיד מתחלת ליגדל ושמא י״ל דלכל המאוחרת שנזרעה בשלישית קאמר נמצא גדילה בי״א יום וצ״ע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה ובחזירתו אוכל כו׳ גדילה בתליסר ובי״ד יומי כו׳ שנזרעה בשלישית כו׳ עכ״ל כ״ה בנוסחת התוס׳ שלפנינו ואין זה מובן דאמאי לא קשיא נמי דגדילה בי״ב יומי ומאי קאמרי שנזרעה בשלישית כו׳ אף אם נפרש דבריהם שלישית מזריעה דהיינו רביעי בחודש מ״מ תקשי להו דה״ל י״ב יום ונ״ל להגיה בדבריהם בתליסר ובי״ב יומי כו׳ דהשתא מזרעו בשני דהוו י״ד יומי לא קשיא להו מידי דלא חש למחשביה כיון דלא גדילה בו יום שלם אלא משלישי דהוה י״ג יומי ומרביעי דהוה י״ב יומי קשיא להו למחשבינהו דהוי נמי ימים שלמים ותירצו דלכל המאוחרת שנזרעה בשלישית מזריעה דהיינו בד׳ בחדש קאמר דגדילה בי״א ימים שלמים ודו״ק:
ובחזירתו אוכל כו׳. נראה הא דקאמר לעיל וזרעו ב׳ וג׳ וד׳ כו׳ בו ביום ע״כ נמי דחרשו ואחר כך זרעו בכל יום מג׳ הימים וקאמר דמאי הלך ילך וגו׳ לשון כפול דשור כשהוא חורש הולך כו׳ בכל ג׳ ימים לחרישה ולכך נקט לשון הלך ילך דהיינו בהליכתו כל יום מג׳ ימים היה בוכה שעדיין לא היה גדל וצמח כלום שעדיין לא היה רביעה שניה וז״ש נושא משך הזרע שהיה השור בוכה כל משך שנמשך הזרע דהיינו בב׳ ובג׳ ובד׳ אבל בחזירתו מן החרישה ביום ה׳ מן השדה לבית וירד רביעה שניה התחיל מיד לגדל ולצמוח היה אוכל חזיז מן התלם וז״ש בא יבא וגו׳ לשון כפל אחר שבא לבית בכל ג׳ הימים ונמצא דשפיר קאמר דגדילה בי״א ימים והתוס׳ לא הבינו השמועה כן והקשו מה שהקשו ודו״ק:
ועל אותו הדור הוא אומר: ״הזרעים בדמעה ברנה יקצרו. הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבוא ברנה נושא אלומותיו״ (תהלים קכו, ה-ו), שמאחר וכמעט לא היה להם מה לאכול, הרי שאת המעט שהיה בידם זרעו בדמעה. ושואלים: מאי [מה פירוש] ״הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע ״? אמר ר׳ יהודה: שור כשהוא חורש — הולך ובוכה שהרי הוא מצטער בעבודתו, ובחזירתו באותו תלם כבר אוכל חזיז (שחת, עשבים) מהתבואה הצומחת מן התלם. וזהו מה שנאמר: ״בא יבא ברנה״.
And with regard to that generation the verse says: “They who sow in tears shall reap with songs of joy. Though he goes on his way weeping, who bears the measure of seed, he shall come home with joy, bearing his sheaves” (Psalms 126:6). The Gemara asks: What is the meaning of the expression: “Though he goes on his way weeping, who bears the measure of seed”? Rabbi Yehuda said: An ox, when it plowed at that time, it went on its way weeping and lamenting its labor; and yet upon its return, through the same furrow, it was able to eat the young shoots [ḥaziz] of crops that had already sprouted from the furrow. And this is the meaning of the phrase: “He shall come home with songs of joy.”
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַאי נוֹשֵׂא אלומותיו א״ראָמַר רַב חִסְדָּא וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא קָנֶה זֶרֶת שִׁיבּוֹלֶת זִרְתַּיִם.

The Gemara further asks: What is the meaning of the expression: “Bearing his sheaves”? Rav Ḥisda said, and some say this was taught in a baraita: The stalk of that crop was one span, i.e., the distance between the thumb and the little finger, while the ear itself was two spans, i.e., the ears were twice as long as the stalk, whereas usually the stalk is three or four times longer than the ear.
רי״ףמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי בא יבוא ברנה נושא אלומותיו – אם מפני התבואה שיש להם לאכול הרי כבר אמור ברנה יקצורו.
שבולת זרתים – זהו נס גדול מה שאין כן דרך כל תבואה שהקנה פי שלשה וארבעה בשבולת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נושא אלמותיו כו׳. ר״ל דה״ל למכתב נושא אלומות מאי אלומותיו בכינוי לנושא ומשני לפי ששבולת זרתים והיה כבד לישא סתם אלומה כדרך שעשה בשאר שנים אלא אלומותיו שעשה עתה כפי יכולת לו לישא וק״ל:
מאי [מה פירוש] ״נשא אלמתיו״ בענין זה? אמר רב חסדא ואמרי לה במתניתא תנא [ויש אומרים שבברייתא היא שנויה], שהצמח שהיה אז קנה של שיבולת באורך זרת, והשיבולת עצמה היתה זרתים (שתי זרתות) שהם שתי אלומות (שבלים) כנגד כל קנה, ודבר זה הוא נס גדול, שהרי בדרך כלל אורך הקנה מגיע לכדי פי שלוש וארבע מן השיבולת עצמה.
The Gemara further asks: What is the meaning of the expression: “Bearing his sheaves”? Rav Ḥisda said, and some say this was taught in a baraita: The stalk of that crop was one span, i.e., the distance between the thumb and the little finger, while the ear itself was two spans, i.e., the ears were twice as long as the stalk, whereas usually the stalk is three or four times longer than the ear.
רי״ףמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לר׳לְרַבִּי יִצְחָק מַאי דִּכְתִיב {מלכים ב ח׳:א׳} כִּי קָרָא ה׳ לָרָעָב וְגַם בָּא אֶל הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּהָנָךְ שֶׁבַע שָׁנִים מַאי אֲכוּל.

§ Incidental to the interpretation of these verses, the Gemara cites a series of verses, starting with the topic of hunger, that also involve questions that Rav Naḥman posed to Rabbi Yitzḥak. Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: What is the meaning of that which is written: “For the Lord has called upon a famine and it shall also come upon the land seven years” (II Kings 8:1)? Specifically, in those seven years, what did they eat?
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל רב נחמן לר׳ יצחק הא דכתיב כי קרא י״י לרעב וגו׳ אותן ז׳ שנים מאי אכול א״ל הכי א״ר יוחנן שנה ראשונה אכלו מה שבבתים שניה אכלו מה שבשדות כו׳. ותוב בעא מיניה בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר א״ל הקדוש ברוך הוא לישראל שאינו בא בירושלים של מעלה עד שיבנה להם ירושלים של מטה וישרה שכינתו הקדושה בקרבם. ותוב בעא מיניה מאי דכתיב ובאחת יבערו ויכסלו וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי קרא ה׳ לרעב – בימי יהורם בן אחאב נאמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בהנך שבע שנים כו׳ ר״ל דכמה. שני רעב היו כמפורש בתרגום רות חלא מהם לא היו שבע שנים כמו רעב דבימי יעקב שנגזר שבע שנים אבל לא נתקיימו ז׳ שנים לז״א בהנך ז׳ שנים רעב דבימי יהורם דכתיב כי קרא ה׳ לרעב וגו׳ שנגזר לז׳ שנים וכתיב וגם בא אל הארץ שבע וגו׳ דהיינו שנתקיים הגזירה:
ג אגב ביאורי מקראות אלה באים לבאר כמה פסוקים אחרים, מתחילה בענין הרעב, ואחר כך לשאלות אחרות של רב נחמן לרבי יצחק. אמר ליה [לו] רב נחמן לר׳ יצחק: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״כי קרא ה׳ לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים״ (מלכים ב׳ ח, א), בהנך [באותן] שבע שנים מאי אכול [מה אכלו]?
§ Incidental to the interpretation of these verses, the Gemara cites a series of verses, starting with the topic of hunger, that also involve questions that Rav Naḥman posed to Rabbi Yitzḥak. Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: What is the meaning of that which is written: “For the Lord has called upon a famine and it shall also come upon the land seven years” (II Kings 8:1)? Specifically, in those seven years, what did they eat?
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שָׁנָה רִאשׁוֹנָה אָכְלוּ מַה שֶּׁבַּבָּתִּים שְׁנִיָּה אָכְלוּ מַה שֶּׁבַּשָּׂדוֹת שְׁלִישִׁית בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה רְבִיעִית בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה חֲמִישִׁית בְּשַׂר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים שִׁשִּׁית בְּשַׂר בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם שְׁבִיעִית בְּשַׂר זְרוֹעוֹתֵיהֶם לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ט׳:י״ט} אִישׁ בְּשַׂר זְרוֹעוֹ יֹאכֵלוּ.

Rabbi Yitzḥak said to Rabbi Naḥman that Rabbi Yoḥanan said as follows: In the first year they ate that which was in their houses; in the second year they ate that which was in their fields; in the third year they ate the meat of their remaining kosher animals; in the fourth year they ate the meat of their remaining non-kosher animals; in the fifth year they ate the meat of repugnant creatures and creeping animals, i.e., any insects they found; in the sixth year they ate the flesh of their sons and their daughters; and in the seventh year they ate the flesh of their own arms, to fulfill that which is stated: “Each man shall eat the flesh of his own arm” (Isaiah 9:19).
רי״ףמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה שבשדות – ספיחים ומה שנשתייר בשדות.
אכלו בשר בניהם – מקצתם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי אכלו כו׳ ששית בשר בניהם וכו׳ פרש״י מקצתם עכ״ל דודאי כמה מהם דלא באו לידי כך ואפי׳ בסוף שבע שנים היה למקצת לאכול כדקאמר לעיל מי שיש לו קב חטין כו׳ וק״ל:
אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר ר׳ יוחנן: שנה ראשונה אכלו מה שבבתים, שנה שניה אכלו מה שבשדות, שלישית אכלו בשר בהמה טהורה שנותרה, רביעית אכלו בשר בהמה טמאה, חמישית אכלו בשר שקצים ורמשים שמצאו, ששית אכלו בשר בניהם ובנותיהם, שביעית אכלו בשר זרועותיהם שלהם, לקיים מה שנאמר: ״איש בשר זרעו יאכלו״ (ישעיהו ט, יט).
Rabbi Yitzḥak said to Rabbi Naḥman that Rabbi Yoḥanan said as follows: In the first year they ate that which was in their houses; in the second year they ate that which was in their fields; in the third year they ate the meat of their remaining kosher animals; in the fourth year they ate the meat of their remaining non-kosher animals; in the fifth year they ate the meat of repugnant creatures and creeping animals, i.e., any insects they found; in the sixth year they ate the flesh of their sons and their daughters; and in the seventh year they ate the flesh of their own arms, to fulfill that which is stated: “Each man shall eat the flesh of his own arm” (Isaiah 9:19).
רי״ףמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וא״לוַאֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לר׳לְרַבִּי יִצְחָק מַאי דִּכְתִיב {הושע י״א:ט׳} בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר מִשּׁוּם דִּבְקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ לֹא אָבוֹא בְּעִיר א״לאָמַר לֵיהּ הָכִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא אָבוֹא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה עַד שֶׁאָבוֹא לִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה.

And Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: What is the meaning of that which is written: “It is sacred in your midst, and I will not enter the city” (Hosea 11:9)? This verse is puzzling: Because it is sacred in your midst, will God not enter the city? Rabbi Yitzḥak said to Rav Naḥman that Rabbi Yoḥanan said the verse should be understood as follows: The Holy One, Blessed be He, said: I shall not enter Jerusalem above, in heaven, until I enter Jerusalem on earth down below at the time of the redemption, when it will be sacred in your midst.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר הקב״ה לא אכנס בירושלים של מעלה דהכי משמע עד שבקרבך קדוש שיבנה ירושלים למטה לא אכנס לירושלים של מעלה:
משום דבקרבך קדוש – שאתה מטיב מעשיך לא יבא הקב״ה בעיר.
לא אבא בירושלים כו׳ – והכי קאמר עד שיהא בקרבך קדוש למטה דהיינו ירושלים לא אבוא בעיר שלמעלה.
לא אבוא בעיר – פירוש בעיר ר״ל בעיר ממש וי״מ פשטיה דקרא בעיר בשנאה כלומר לא אבוא בשנאה ועיר הוי ל׳ שנאה כמו ומלאו פני תבל ערים (ישעיהו יד).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא אבא בירושלים של מעלה כו׳ פרש״י דה״ק עד שיהא בקרבך קדושלמטה דהיינו ירושלים לא כו׳ עכ״ל וק״ק לפירושו דאם נפרש קרא בלשון עד מי הכריחו לדרשה זו ואימא כדס״ד מעיקרא לפי פשטיה וה״ק עד דבקרבך קדוש דהיינו עד שאתה מטיב מעשיך לא אבא בעיר ירושלים ויש לפרש לפי הדרש בלשון תמיה אם קדוש בקרבך בירושלים שלמטה וכי לא יבא בעיר בירושלים דלמעלה דאם משרה שכינתו למטה אע״ג דהארץ לבני אדם כ״ש דמשרה שכינתו למעלה שהשמים לה׳ ויתיישב לפירוש זה וי״ו דולא אבא וגו׳ משא״כ לפירוש רש״י ומיהו רבי יוחנן דאמר לא אבא בירושלים של מעלה עד שאבא כו׳ לא מכח הך קושיא משום דבקרבך קדוש לא אבא כו׳ דריש ליה אלא דמפיק ליה מדהקדים בקרבך קדוש דהיינו ירושלים שלמטה מולא אבא בעיר דהיינו ירושלים שלמעלה דה״מ למכתב ולא אבא בעיר בקרבך קדוש ובלשון תמיה ודו״ק:
ועוד אמר ליה [לו] רב נחמן לר׳ יצחק: מאי דכתיב [מהו שנאמר], מה פירוש הכתוב: ״בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר״ (הושע יא, ט), והרי תמוה הוא: משום שבקרבך קדוש לכן לא אבוא בעיר? אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר ר׳ יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא לא אבוא בירושלים של מעלה (שבעולם העליון) עד שאבוא בזמן הגאולה לירושלים של מטה!
And Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: What is the meaning of that which is written: “It is sacred in your midst, and I will not enter the city” (Hosea 11:9)? This verse is puzzling: Because it is sacred in your midst, will God not enter the city? Rabbi Yitzḥak said to Rav Naḥman that Rabbi Yoḥanan said the verse should be understood as follows: The Holy One, Blessed be He, said: I shall not enter Jerusalem above, in heaven, until I enter Jerusalem on earth down below at the time of the redemption, when it will be sacred in your midst.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּמִי אִיכָּא יְרוּשָׁלַיִם לְמַעְלָה אִין דִּכְתִיב {תהלים קכ״ב:ג׳} ירושלם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחוּבְּרָה לָּהּ יחדיו.

The Gemara asks: And is there such a place as Jerusalem above? The Gemara answers: Yes, as it is written: “Jerusalem built up, a city unified together” (Psalms 122:3). The term unified indicates that there are two cities of Jerusalem, a heavenly one and an earthly one, which are bound together.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יחדיו משמע תרי ירושלים – ומנלן דהאי אחת משמע ע״ז כתיב הכא מוסר הבלים עץ הוא. עשרים וארבעה שביקא להו כלומר והלא עברו על עשרים וארבעה ספרים ע״א עשרים ושש עבירות כתיבי באותה פרשה התשפט התשפט:
ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו – ירושלים שלמטה תהא בנויה כעיר שחוברה לה שהיא כיוצא בה חבירתה ודוגמתה מכלל דאיכא ירושלים אחריתי והיכן אם לא למעלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ירושלים הבנויה כעיר שחוברה כו׳ כלומר ירושלים הבנויה למטה היא כעיר ירושלים שחוברה לה כו׳ דהיינו שהיא למעלה בשמים נגד ירושלים שלמטה שהיא מכוונת כנגד שער השמים וכעין זה אמרו בפ׳ אין דורשין בז׳ רקיעים זבול שבו ירושלים וביהמ״ק ומזבח כו׳ ע״ש:
ושואלים: ומי איכא [והאם יש] ירושלים למעלה? ומשיבים: אין [כן], דכתיב [שנאמר]: ״ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו״ (תהלים קכב, ג), משמע שירושלים עיר כפולה היא, למעלה ולמטה, והן מתחברות כאחת.
The Gemara asks: And is there such a place as Jerusalem above? The Gemara answers: Yes, as it is written: “Jerusalem built up, a city unified together” (Psalms 122:3). The term unified indicates that there are two cities of Jerusalem, a heavenly one and an earthly one, which are bound together.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וא״לוַאֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לר׳לְרַבִּי יִצְחָק מַאי דִּכְתִיב {ירמיהו י׳:ח׳} וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אַחַת הִיא שֶׁמְּבַעֶרֶת רְשָׁעִים בְּגֵיהִנָּם מַאי הִיא ע״זעֲבוֹדָה זָרָה כְּתִיב הָכָא מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא וּכְתִיב הָתָם {ירמיהו י׳:ט״ו} הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים.

§ And Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: What is the meaning of that which is written: “And with one they are brutish and foolish, the teaching of their vanity is a stock” (Jeremiah 10:8)? Rabbi Yitzḥak said to Rabbi Naḥman that Rabbi Yoḥanan said as follows: There is one transgression that causes the wicked to burn in Gehenna. What is this transgression? Idol worship. This can be proven by a verbal analogy. It is written here: “The teaching of their vanity [hevel] is a stock,” and it is written there, with regard to idols: “They are vanity [hevel], a work of delusion” (Jeremiah 10:15).
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל אחת היא שמבערת הרשעים לגיהנם ומאי ניהי ע״ז. ותוב בעא מיניה מאי דכתיב כי שתים רעות עשה עמי וגו׳ תרתי בלחוד הוא דעבוד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא – אי לאו גזרה שוה היה משמע אטומים כעץ לקבל מוסר ולשוא היו לוקין.
באחת – עבירה שהן עושין יתבערו הכסילים רשעים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתיב הכא מוסר הבלים וגו׳ מפרש״י נראה דאצטריך ג״ש דמיירי בע״ז ואי לאו ג״ש הוה משמע אטומים כעץ כו׳ ע״ש אבל א״כ מתוך האי ענינא גופיה ה״ל למילף בג״ש דכתיב לעיל מינה כי חקות העמים הבל הוא כי עץ מיער כרתו וגו׳ דמפרש דמשתעי בעבודת כוכבים ועוד לפירושו דר״נ דלא ידע הג״ש דאיירי בעבודת כוכבים אמאי לא מתפרש ליה לענין מוסר אטומים כעץ כו׳ כפרש״י וע״כ הנראה דידע ר״נ נמי שפיר דבעבודת כוכבים משתעי כולה ענינא אלא דמשמע ליה ויבערו מלשון בער וכסיל וה״ק מ״ד ובאחת יבערו ויכסלו וגו׳ דמשמע דבעבודת כוכבים אחת הם יבערו ויכסלו והלא הרבה עבודות כוכבים היה להם כמ״ש כי מספר עריך היו אלהיך ומשני ליה דודאי לאו בעבודת כוכבים אחת היו תועים אלא דה״ק דבזאת עבירה אחת הקשה מכלם הם יבערו לגיהנם מלשון בוער באש ואהא מייתי גמרא כתיב הכא כו׳ וכתיב התם כו׳ מה התם יאבדו בשביל ע״ז בגיהנם דמסיים ביה ביום פקודתם יאבדו דהיינו ביום הדין להבא יאבדו בגיהנם ה״נ הכא בשביל ע״ז יבערו בגיהנם:
ואמר ליה [לו] ר׳ נחמן לר׳ יצחק: מאי דכתיב [מהו שנאמר], מה פירוש הכתוב: ״ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא״ (ירמיהו י, ח)? אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר ר׳ יוחנן: אחת היא העבירה שמבערת רשעים בגיהנם, מאי [מה] היא עבירה זו — עבודה זרה. וראיה לדבר, מגזירה שווה: כתיב הכא [נאמר כאן]: ״מוסר הבלים עץ הוא״ וכתיב התם [ונאמר שם] על הפסילים והאלילים: ״הבל המה מעשה תעתעים״ (ירמיהו י, טו).
§ And Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: What is the meaning of that which is written: “And with one they are brutish and foolish, the teaching of their vanity is a stock” (Jeremiah 10:8)? Rabbi Yitzḥak said to Rabbi Naḥman that Rabbi Yoḥanan said as follows: There is one transgression that causes the wicked to burn in Gehenna. What is this transgression? Idol worship. This can be proven by a verbal analogy. It is written here: “The teaching of their vanity [hevel] is a stock,” and it is written there, with regard to idols: “They are vanity [hevel], a work of delusion” (Jeremiah 10:15).
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וא״לוַאֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לר׳לְרַבִּי יִצְחָק מ״דמַאי דִּכְתִיב {ירמיהו ב׳:י״ג} כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי תַּרְתֵּין הוּא דַּהֲווֹ עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע שְׁבִיקָא לְהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אַחַת שֶׁהִיא

And Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: What is the meaning of that which is written: “For my people have committed two evils” (Jeremiah 2:13)? Were there only two evils they performed? Were, then, the twenty-four violations listed in the book of Ezekiel abandoned, i.e., pardoned? Rabbi Yitzḥak said to Rav Naḥman that Rabbi Yoḥanan said as follows: They have violated one transgression that is
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כ״ב שביקא להו יש מי שמפרש וכי יש עבירה הכתובה בכ״ד ספרים כלומר במקרא שלא עשו אותה ואמאי כתיב כי שתים רעות (וכ״ב דמתמה כלומר וכי הניחו כ״ד ספרים עבירה הכתובה בהם שלא עשו אותה) ואנו קבלנו מרבותינו כי אלו הן כ״ד חטאות בכאן הם המפורשים בתלמוד ארץ ישראל בפרק אלו שאין להם חלק יש מן החכמים המפרשים שהיו אומרים כ״ד רעות אלו הן הנדברות בהאי קרא אותי עזבו מקור מים חיים. לחצוב להם. עזבך את י״י אלהיך. רעתך ומשובותיך ולא פחדתי אליך לא אעבור צועה זונה נהפכת נכתם עונך לא נטמאתי דרכך בגיא אהבתי זרים ואחריהם אלך הובישו המה מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו כי פנו אלי עורף מספר עריך היו אלהיך אלו כ״ד רעות א״ר יוחנן לא גלו ישראל עד שנעשו כ״ד כתות של מינים שנאמר בן אדם שולח אני אותך וגו׳ אל גוי המורד לא נאמר אלא גוי המורדים ומצאנו במדרש חזית א״ר יוחנן כ״ד חטאות הוכיח יחזקאל הנביא את ישראל בפרשת התשפוט את עיר הדמים אלו הן עיר שופכת דם ועשתה גלולים טמאת השם רבת המהומה איש לזרועו היו בך למען שפוך דם אב ואם הקלו בך לגר עשו בעושק בתוכך יתום ואלמנה הונו בך קדשי בזית ואת שבתותי חללת אנשי רכיל היו בך ואל ההרים אכלו בך זמה עשו בתוכך ערות אב גלה בך טמאת הנדה ענו בך ואיש את אשת רעהו עשה תועבה ואיש את כלתו טמא בזמה ואיש את אחותו בת אביו ענה בך שוחד לקחו בך נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בעשק ואותי שכחת נאם י״י ועל כולם לא חתם אלא על הגזל והנה הכיתי כפי אל בצעך אשר עשית ועל דמך אשר היו בתוכך. היעמוד לבך אם תחזקנה ידיך לימים אשר אני עושה אותך אני י״י דברתי ועשיתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עשרים וארבע שביקא להו – בתמיה בפרשת התשפוט (יחזקאל כב) כ״ד עבירות שעברו ל״א שעברו על כ״ד ספרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא עשרים וארבע שביקא להו כו׳ וכ״ה בילקוט אבל בגירסת ע״י עשרין ותרתין שביקא כו׳:
תרתין הוא דהויין כ״ב עיין פרש״י ועוי״ל תרתין הוא דהויין וכי לא עברו רק על שתי עבירות וכי כ״ב דהיינו שעברו על כל התורה שניתנה בכ״ב אותיות שביקא להו:
ואמר ליה [לו] רב נחמן לר׳ יצחק: מאי דכתיב [מהו שנאמר], מה פירוש הכתוב: ״כי שתים רעות עשה עמי״ (ירמיהו ב, יג) תרתין הוא דהוו [שתים הן שהיו] שעברו עליהם? ושאר עשרין וארבע המנויות בספר יחזקאל שביקא להו [נעזבו, הותרו להם]? אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר ר׳ יוחנן: אחת שהיא
And Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: What is the meaning of that which is written: “For my people have committed two evils” (Jeremiah 2:13)? Were there only two evils they performed? Were, then, the twenty-four violations listed in the book of Ezekiel abandoned, i.e., pardoned? Rabbi Yitzḥak said to Rav Naḥman that Rabbi Yoḥanan said as follows: They have violated one transgression that is
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית ה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים תענית ה., עין משפט נר מצוה תענית ה., ר׳ חננאל תענית ה., רי"ף תענית ה. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום תענית ה., הערוך על סדר הש"ס תענית ה., מיוחס לרש"י תענית ה., ראב"ן תענית ה. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות תענית ה., ראב"ד כתוב שם תענית ה. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי תענית ה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות תענית ה., מהרש"א חידושי אגדות תענית ה., פירוש הרב שטיינזלץ תענית ה., אסופת מאמרים תענית ה.

Taanit 5a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Taanit 5a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 5a, R. Chananel Taanit 5a, Rif by Bavli Taanit 5a, Attributed to R. Gershom Taanit 5a, Collected from HeArukh Taanit 5a, Attributed to Rashi Taanit 5a, Raavan Taanit 5a, Tosafot Taanit 5a, Raavad Katuv Sham Taanit 5a, Meiri Taanit 5a, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 5a, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 5a, Steinsaltz Commentary Taanit 5a, Collected Articles Taanit 5a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144