גמרא
פירוש
תְּרֵי חִיטֵּי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי דִּילְמָא אָזְלָא חֲדָא וְיָתְבָה בְּצִירְיָא דַחֲבֶרְתַּהּ וְלָא סָלֵיק לְהוּ דִּיקּוּלָא דְמַיָּא מֵאַרְבַּע רוּחָתָא וְאָתֵי לִידֵי חִימּוּץ.
וְאָמַר אַבָּיֵי לָא לִיחְרוֹךְ אִינִישׁ תְּרֵי שֻׁבְולֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי דִּילְמָא נָפְקִי מַיָּא מֵהַאי וּבָלַע אִידַּךְ וְאָתְיָא לִידֵי חִימּוּץ אֲמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרים״.
תרתי חיטי – גרעיני חיטין אלא חדא חדא חיטתא. דילמא אתיא חדא ויתבה בציריא דחברתה – בסדק של חברתה. דיקולא דמיא – רתיחת המים. ציריא – סדק כמו טייליא חריפא דמצרי זיקי דמסכת ע״ז (דף ל.). אי הכא אפילו חדא – שבולתא נמי לא ליחרוך. דילמא נפקי מיא – מחיטי דברישא חדא ובלעי חטים דאידך רישא. ה״ג: והדר ביה אביי דכל אגב מדלייהו לא מחמעי – כל דרך נפילתם לא מחמעי. חצבא דאבישונא – כד שמייבשין בתוכו קליות בתנור. סחיפא שרי – אם פיו כפוי למטה שהיו המים הנפלטין מן הקלי על ידי חום האור זבין ויוצאין לחוץ שרי. זקיפא – שיהא זוקף כדרכו אסור שהמים נפלטין וחוזרין ונבלעין ומדאמר אביי סחיפא שרי משום דדייבי אבראי שמע מינה הדר ביה ממאי דאמר לעיל לא ליחרוך איניש תרתי שיבלי דהני נמי דייבי מיא ושרקי ונפלי ולא מיבלעי באידך. נתבקעו – מחמת הניפוח שמחמת המים אסורות דודאי ממהרות להחמיץ. שורן בחומץ – אם רואה שנופחות שורן בחומץ. וחומץ צומתן – אשטריינ״ב בלעז ואינו מניחן להחמיץ. והן מתבקעות מאיליהן – שאינן יכולות לעמוד מפני ריח היין. בדורא דבי בר חשו – בכפר של אותו האיש. נתבקעו ממש – כלומר דאין אסורות אלא נתבקעו ממש ואותן לא מבוקעות ממש היו והתירן. אמר רבה גרסינן. בעל נפש – חסיד. הכי קאמר אפילו חיטי – שהן קשין משעורין ואין ממהרין להחמיץ בעל נפש לא ילתות אבל דלאו בעל נפש דלא מחמיר על נפשיה כולי האי. דשרירן – קשים. לאבא – רבה הכי קרי ליה לשון רבנות. מאן דצאית ליה לאבא יאכל לחם עיפושא – כלומר לא תהא סולתן נקיה. דהא בי רב הונא לתתי – כולה רב נחמן אמר לה. ורבא אמר אסור ללתות – לכולי עלמא. דשיען – שחלקין הן. והדראה – קיבר. של כפרים טהורים – לפי שאין מקפידין על סולתן לעשותן נקיה כל כך ולא לתתי לחיטי דידהו ונמצא שלא הוכשרו וקא קרי להו סולת אלמא אפשר לנקיה בלא לתיתה. בתר דנפק – רבא מבי מדרשא. אמר – רב פפא נצטער בעצמו מדוע לא נזכרתי להשיב לו מהא דאמר ר׳ ירמיה כו׳. ואי לאו – לתיתה דעכשיו בעי שימור שלא יחמיצו שימור למה לי. לאו שימור הוא – אי לא עבד ליה שימור מקמי הכי. דאמר רב הונא גרסינן. בצקות של נכרים – שמכיר בהן שלא החמיצו שאין שם לא קרני חגבים ולא הכסיפו פניו דהוא הוי סימן סידוק וסימן שיאור כדלקמן. שיאכל כזית מצה באחרונה – דבהא לא נפיק ידי חובת מצה משום דלא הוי לה שימור לשם מצה ואף על פי שאנו רואין שאין כאן חימוץ ומיהו למצה של מצוה שימור לשמה בעינן. באחרונה – היא מצות אכילתה שעם הפסח היא חובת אכילתה דכתיב קרא (שמות יב) על מצות ומרורים יאכלוהו ופסח נאכל על השובע כדתנן (לקמן דף קיט:) אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. בראשונה לא – כלומר באכילה ראשונה שאכל מבצקות של נכרים לא נפיק. הכי גרסינן: מאי טעמא דלא עבד לה שימור – ולא גרסינן אי נימא דהא ודאי טעמא משום הכי הוא. מאפייה ואילך – משמע משמתקנה לאפייה כגון עריכתה וקיטוף שלה ונתינתה לתנור. וממאי דילמא – לעולם שימור דלישה שימור הוא ואע״ג דלא איצטריך שימור מקמי הכי והכא מאי טעמא לא נפיק משום דמשעת נתינת מים לקמח שזה דבר המחמצת הויא צריכה שימור וזו לא נעשה לה שימור מההיא עידנא דנחית לתורת שימור דהיינו מנתינת מים. ואפילו הכי – דלא אשכח רבא סייעתא למילתיה לא הדר ביה ממאי דאמר בעינן שימור קודם לישה. מהפכי כיפי – העמרין וקושרין את העמרים בימות הקציר.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush