{בבלי יבמות מב ע״א} וכן שאר כל הנשים לא ינשאו [ולא יתארסו עד שיהו1 להן שלשה חדשים]2: בשלמא יבמה כדאמרן אלא שאר כל הנשים מאי טעמא לא [אמר]3 רב יהודה אמר שמואל דאמר4 קרא {בראשית יז:ז} להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של-ראשון לזרעו של-שני וגר וגיורת צריכות5 להמתין שלשה חדשים להבחין6 בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא7 בקדושה. רבא אמר הינו טעמא דכל הנשים לא יתארסו ולא ינשאו8 עד שיהו להן9 שלשה חדשים גזרה שמא ישא אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור את [יבמתו]10 לשוק פיר׳ אם לא תמתין האשה אחר בעלה שלשה חדשים איפשר שתהא מעוברת מבעלה הראשון ואומרין בנו של-אחרון הוא ופעמים שישא בתו של-ראשון שלא מאמו ונמצא שנשא אחותו מאביו ואיפשר שימות בנו של אחרון11 בלא זרע ומיבם זה12 אשתו בחזקת שהוא אחיו מאביו והוא אינו [אלא אחיו מאמו]13 ואיפשר שימות זה האחרון בלא בנים ואשתו זקוקה ליבום ומדמין שזה בנו הוא ומוציא [אמו]14 לשוק בלא חליצה וגם איפשר שימות בנו של-ראשון בלא זרע ואין לו15 אח אחר מן האב אלא זה והן מדמין שזה בנו של-אחרון הוא16 ואין לאותו [המת]17 אח ליבם את אשתו ונמצאת יבמתו נפטרת לשוק בלא חליצה:
1. שיהו: כבמשנה. דפוסים: ״שיהא״.
2. וכן שאר...חדשים: גא, כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695 רק עד: ״ינשאו וכול׳ ״.
לאחר שלשה חדשים אין צריכה להמתין – אמר ר״ת דוקא חלץ שהחליצה מוכחת שלא בא עליה כדאמר בממאנת דמיאונה מוכיח עליה שהיא קטנה אבל אם מת היבם לאחר ג׳ צריכה להמתין שלשה חדשים דיותר יבמה קרובה לביאה מארוסה דגזרינן אטו נשואה אע״ג דאמר לקמן בפ׳ ב״ש (יבמות קיב.) ובפסחים פרק אלו דברים (פסחים עב:) יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה היינו לענין לאוקמי אנפשיה עד שלשים אבל לענין גזרה שמא ישא אחותו כו׳ איכא למימר יבמתו קרובה לביאה טפי.
ת״ר יבמה שחלצה לה אחים בתוך ג״ח צריכה להמתין ג״ח. לאחר ג״ח א״צ להמתין ג״ח וג״ח שאמרו משעת מיתת הבעל לא משעת חליצת יבם מ״ש מגט דרב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה פי׳ אע״ג דמשעת כתיבה לא נתיחד עמה דא״כ הי״ל גט ישן ואפ״ה משעת נתינה מנינן ה״נ נימני משעת חליצה א״ר ק״ו לאיסור כרת התרתה לאיסור לאו לכ״ש, פי׳ ליבם התרתה לאחר ג״ח דאי מעברה הות קיימא עלי׳ בכרת לאסור יבמה משום דליכא אלא לאו לכ״ש, וכן שאר כל הנשים כו׳ בשלמא יבמה כדאמרת פי׳ שלא יהא ולד של קיימא כו׳ אלא שאר נשים מ״ט אר״י א״ש א״ק והיתה לך ולזרעך אחריך להבחין בין זרע של ראשון לזרע של שני פי׳ שאין השכינה שורה אלא על המתיחסים אחר אביהם מתיב רבא לפיכך גר וגיורת צריכה להמתין ג״ח הכא מאי להבחין איכא פי׳ דהא הוא בעלה הכא נמי איכא להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא קדושה פ׳ שאין מבחין זה לפיכך מפרישין אותן ג״ח לאחר שנתגיירו שלא יהי׳ נזקקין זה לזה. רבא אמר גזירה שמא ישא אחותו מאביו ויבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור יבמתו לשוק פי׳ אי נשאת תוך ג״ח וילדה והוא בן ט׳ לראשון ונולד בביתי של שני וסבור שהוא בנו וישא את בת הבעל הראשון שי״ל מאשה אחרת והיא אחותו מצד האב ואם תלד להאי בעל האחרון בן וישא אשה זו בלא בנים ויבמה זה שסבור שהוא אחיו מאביו ונמצא מיבם אשת אחיו מאמו שלא מאביו ואם לא תלד אמו לשני וימות וכסבורים שזה בנו תנשא לשוק בלא חלצה ואם יש לו אח מן הראשון שהוא אביו ונשא אשה ומת בלא בנים ואין שם אח אלא זה וזה סבור שהוא מן האחרון ונמצאת אשת בנו של ראשון הזקוקה לו נשאת לשוק בלא חליצה, וה״ה דאיכא למיחש לכל הקרובות הנאסרות מחמת אביו וגדון אחות אביו ואשת אביו ואשת אחי אביו וחדא מכולהו נקט דקרובא לי׳ טפי דהיינו אחותו.
הגיורת אין צריך לומר שאם נשאת לישראל מיד שהיא צריכה להמתין שלשה חדשים משנתגיירה אלא אף אם נתגייר בעלה עמה צריכה להמתין שלא ליזקק עמו שלשה חדשים כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה ויש מפרשים בה כדי לידע אם יאסר בממזרת אם לאו הא מכל מקום מי שהחזיר גרושתו אינה צריכה להמתין כלל וכן כתבוה גאוני ספרד:
זה שכתבנו בנתאלמנה או נתגרשה שהצרכנוה להמתין כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני וזהו הנקרא תקנת ולד יש בה עוד טעם אחר שהוא תקנת ערוה והוא שמא ישא אחותו מאביו או שמא ייבם אשת אחיו מאמו או שמא יוציא את אמו לשוק או שמא יפטור את יבמתו לשוק כיצד הרי שמת בעלה ונשאת בתוך שלשה איפשר שהיא מעוברת מן הראשון ותלד לשבעה ויאמרו בנו של אחרון הוא שנולד לשבעה ונושא בתו של ראשון שהיתה לו מאשה אחרת בחזקת נכרית והרי היא אחותו מאביו וכן שמא נולד לזה האחרון בן אחר אחריו וכשמת זה הספק מיבם זה את אשתו בחזקת שהיא אשת אחיו מאביו ואינו אלא אחיו מאמו וכן כשימות הבעל האחרון ואין לו בן אלא ספק זה הם סבורים שהוא בנו והרי זה הספק מוציא את אמו לשוק בלא חליצה וכן שמא יש לבעל ראשון בן וכשמת בלא בנים הם סבורים שאין לו אח שהרי חושבים על ספק זה שבנו של אחרון הוא והרי ספק זה מוציא את יבמתו בלא חליצה ואף בגר וגיורת יש לחוש בקצת דברים אלו והם בהוצאת יבמתו לשוק או ביבום אשת אחיו מאמו כל שנולד לה אחריו בן שהורתו בקדושה שאם מת האחרון בלא בנים איפשר שהראשון גם כן הורתו בקדושה וסבורים עליו שאינה בקדושה והרי הוא פוטר יבמתו בלא חליצה או שמא הורתו שלא בקדושה והאחרון אחיו מאמו ולא מאביו וסבורים שהורתו בקדושה ומיבם אשת אח מאם שאין אבות לגוי:
ולענין ביאור גירסא המדויקת כלן אני קורא בהן משום תקנת ערוה כלומר כל הנשים שאסרו להנשא או להתיבם כגון עד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת וכן בהרבה ספיקות כלן משום חשש ערוה אבל כאן ר״ל בהמתנת שלשה חדשים משום תקנת ולד ולטעם שהזכרנו אף זו משום תקנת ערוה ותירץ תקנת ולד שלא להיות פוגע בערוה והכי קאמר כלן אני קורא בהן משום תקנת ערוה לדידהו גופייהו ובזו משום תקנת ערוה לגבי ולד ויש מהפכין את הגירסא ללא צורך אלא שהכל עולה לענין אחד לרוב הפירושין:
זה שהצרכנו להמתין שלשה חדשים לאלמנה או גרושה שמא תאמר והלא דיה בהמתנת חדש שאם לשבעה יולדת דבתרא הוא ואם לשמונה יולדת דקמא הוא שהרי בן שמנה לא חיי אין זה כלום שאם לשבעה יולדת איפשר שהוא לראשון ונתעברה חדש אחד קודם מיתה ואי נמי לתמניא איפשר דלבתרא הוא ולא נתעברה תכף לנשואיה אלא לסוף חדש ובר שבעה הוא ואם תאמר תמתין שני חדשים ומחצה שאם יולדת לשבעה דבתרא הוא דאי דקמא רובא דנשי טפי מתשעה לא שהיין ואי לשיתא ופלגא ילדה ודאי דקמא הוא דבר שיתא ופלגא לא חיי אין זה כלום שאפילו יולדת לשיתא ופלגא איפשר דלבתרא הוא וחיי שהיולדת לשבעה יולדת היא אף למקוטעים ושמא תאמר דיה בשהייה מועטת ולסוף שלש נבדקה אם בדדיה אם בבטנה ואם הוכר עוברה ודאי דקמא הוא דאי מבתרא הרי תוך שלשה אין העובר ניכר אין בודקין לנשואות שמא יתגנו על בעליהן ואע״פ שאם עברו ונישאו בתוך שלשה בודקין בהא הואיל ושלא ברשות נשאת תתגנה ותתגנה מכל מקום תקנו להן שלא לבא לידי כך ואם תאמר שאיפשר לבדוק בהלוכה שהמעוברת הלוכה כבד יותר מן האחרות אף היא מדקדקת בפסיעותיה ומחפה עצמה כדי שיירש בנה בנכסי בעלה:
מי שהיתה מעוברת חברו אע״פ שנודע שהיא מעוברת לראשון אין האחר יכול לנשאה שמא תפסד צורת הולד ואע״פ שהמעוברת מותרת לשמש ומן השמים ירחמו מכל מקום סתם מעוברת להנקה קיימא וכשתניק שמא תתעבר ויעכר חלבה וכן הדין מטעם זה שלא לישא מיניקת חברו ואע״פ שהמינקת גם כן מותרת לשמש עם בעלה ומן השמים ירחמו כל שהולד שלו אין היא בושה הימנו ומסמסא ליה לולד בביצים וחלב כלומר מאכילתו מהם הרבה אבל כשהולד אינו של בעל זה בושה ממנו ואינה תובעת לו ואם תאמר שתתבעם ליורשים של בעל ראשון שהוא אביו של ולד זה אף היא בושה לבא לבית דין ומתוך כך תקנו שלא לישא מעוברת חברו ומינקת חברו ומכל מקום מקצת רבני צרפת כתבו דדוקא באלמנה אבל גרושה יכולה לינשא אע״פ שהיא מעוברת ומיניקה שהרי הבעל חי ואינה בושה לתבוע ממנו ומכל מקום אין נראה כן דהא מעוברת חברו ומינקת חברו סתם קאמר ועוד כתבו בה אחרוני הרבנים דהא בגרושה גופה אי אפשר לתובעו אלא על ידי שליח כמו שביארנו בשני של כתובות (כ״ח.) ואף היא בושה בכך וכן היא כתובה בשאלתות:
אינה צריכה להמתין ג׳ חדשים. לאוכוחי אתא דהאי שלשה חדשים דרישא ממיתת הבעל נינהו ולא משעת חליצה, כדתני הרי, כלומ׳ הרי למד מכאן דהאי שלשה דרישא לאו משעת חליצה נינהו, דאם כן אפי׳ כי חלצה אחר ג׳ תמתין ג׳. מגט. מדרב פריך דאמ׳ דג׳ חדשים מנינן משעת נתינה, ואעפ״י שלא נתיחד עמה משעת כתיבה, דאם [כן] הוה ליה גט ישן והוה פסול. לאסור כרת. ליבם. שהרי מותרת לו אחר ג׳ חדשים מיום המיתה. לאסור לאו. דמכי חלצה ושהתה ג׳ חדשים מיום המיתה תהא מותרת לשוק, דליכא אלא לאו. וקסבר רבא דהאי לא תהיה אשת המת החוצה ללאו אתא1. ומסתברא שאם לא חלץ לה ומת היבם, צריכה להמתין ג׳ חדשים ממיתת היבם, דחיישי׳ דלמ׳ בא עליה, אבל אי חלץ לה ומת לא, דחליצה מוכחת שלא בא עליה.
1. ראה להלן צב, ב.
לאחר שלשה חודשים — אין צריכה להמתין שלשה חדשים מזמן החליצה ורשאית להינשא מיד.
If they performed the ḥalitzaafter three months, she does not need to wait three months and may marry immediately.
The Gemara infers from the latter clause of the baraita: It must be that the three months that are stated throughout the baraita are counted from the time of the husband’s death and not from the time of the ḥalitza of the yavam.
הוי [הרי] ראיה שהשלשה חדשים שאמרו, נמנים משעת מיתת הבעל, ולא משעת חליצת היבם.
The Gemara infers from the latter clause of the baraita: It must be that the three months that are stated throughout the baraita are counted from the time of the husband’s death and not from the time of the ḥalitza of the yavam.
The Gemara asks: In what way is this case different from the case of a bill of divorce, where Rav said that the three months are counted from the time of the giving of the bill of divorce, and Shmuel said that the count is from the time of the writing of the bill. If a couple is secluded together after the bill of divorce is written, the bill of divorce is invalid. Therefore, there is no concern that they were secluded from that time. This is why Shmuel holds that the three months are counted from the writing. Rav apparently assumes that even so, the count always begins from the formal end of the marriage and not from the point from which there was no possibility of her becoming pregnant. Why, then, does the baraita not rule also in the case when a woman happens for levirate marriage, that the count should begin from the point of ḥalitza, since the marriage is only fully severed at that point?
ומ״ש מגט דרב אמר משעת נתינה – ואף על גב דמשעת כתיבה לא נתייחד עמה דאם כן הוה ליה גט ישן ואפילו הכי משעת נתינה מנינן ה״נ נמני משעת חליצה.
מאי שנא מגט דרב אמר משעת נתינה – אע״ג דודאי לא בא עליה מקמי כתיבה דאם כן לא היה פוטרה בגט זה דהוה ליה גט ישן וטעמא מפרש בפרק שני דגיטין (דף יח. ושם) שלא יאמרו ב׳ נשים בחצר אחת זו אסורה וזו מותרת שהעולם סוברים שכתיבת שניהם היתה סמוך לנתינה ויבא להתיר תוך שלשה והכא גבי חליצה נמי יסברו ששתיהן סמוך למיתה חלצו ויבא להתיר תוך שלשה ומשני לאיסור כרת התרת דאם היה רוצה לייבם אחר שלשה היה מייבם לאיסור לאו לא כ״ש דהיאך אפשר לאסרה להנשא לשוק אחר חליצה שזה דומה לחוכא ואיטלולא ולא ישמעו לנו העולם על כך.
ומאי שנא מגט דרב [אמר] משעת נתינה. כלומ׳ מי שכותב גט לאשתו בראש חדש ניסן, והחתים עליו עדים בו ביום כדי שלא יהא מוקדם, שאם לא החתימו עד למחר הוי מיפסל בכך, דמ׳[קרי] גט מוקדם. והניחו בכיסו ב׳ חדש׳ קודם שיתננו לה, אפי׳ הכי צריכה להמתין ג׳ חדשי׳, שלא ת׳[נשא] אלא משעת נתינה דהיינו ראש חדש סיון, וישלים זמן נישואיה לר״ח אלול, ולא מנינן משעת כתיבת הגט דהיינו [מר״ח] ניסן, ואע״ג דמשעת כתיב׳ לא נתייחד עמה, [דאם כן הוה ליה גט ישן, אלא מנינן משעת נתינה] כרב, הכא נמי נמני משעת חליצה ולא נמני משעת מיתה.
ושואלים: מאי שנא [במה שונה הדבר] מגט, שרב אמר בעניינו: מונים שלושה חדשים משעת נתינה של הגט, ושמואל אמר: משעת כתיבה, שמשעה שכותב גט לאשתו אסור לו להתייחד עימה, שאם לא כן ייפסל הגט, ולכן אפשר למנות כבר מזמן הכתיבה. נמצא שבגט סבור רב כי מונים מזמן התרת האשה בפועל שהוא זמן נתינת הגט, ואילו בחליצה אין הולכים אחר זמן החליצה!
The Gemara asks: In what way is this case different from the case of a bill of divorce, where Rav said that the three months are counted from the time of the giving of the bill of divorce, and Shmuel said that the count is from the time of the writing of the bill. If a couple is secluded together after the bill of divorce is written, the bill of divorce is invalid. Therefore, there is no concern that they were secluded from that time. This is why Shmuel holds that the three months are counted from the writing. Rav apparently assumes that even so, the count always begins from the formal end of the marriage and not from the point from which there was no possibility of her becoming pregnant. Why, then, does the baraita not rule also in the case when a woman happens for levirate marriage, that the count should begin from the point of ḥalitza, since the marriage is only fully severed at that point?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rava said: With regard to a yevama, all agree that the count begins from the time of her husband’s death. This can be derived through an a fortiori inference, as follows: If a prohibition that entails karet, i.e., the prohibition against engaging in relations with one’s brother’s wife in the event she is pregnant and not subject to levirate marriage, you have permitted after three months from the husband’s death, then in the case of a standard negative prohibition, such as the prohibition against engaging in relations with a woman within three months of the death of her previous husband, is it not all the more so clear that she should be permitted to remarry after three months from her husband’s death? Therefore, even Rav agrees that in this case, the count begins from the husband’s death.
רי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא: קל וחומר הוא ביבמה שחליצתה מתירתה: שכן אם איסור כרת התרת, שהרי מותר ליבם לבוא על יבמתו שלושה חדשים לאחר מות בעלה, למרות שייתכן שיבמה זו היא בהריון, ואז עובר היבם משום אשת אח, שאסורה מן התורה באיסור כרת, ובכל זאת אין חוששים לכך לאחר שלושה חדשים ומתירים לייבמה — איסור לאו שמא היה פסול בחליצה ונישאה היבמה לאדם אחר בלא חליצה, שיש בכך רק איסור לאו — לא כל שכן שיהא מותר. ולכן, כיון שאחרי שלושה חדשים מותר לייבמה, כל שכן שמותר גם לאדם מן השוק לשאתה לאשה אם נחלצה.
Rava said: With regard to a yevama, all agree that the count begins from the time of her husband’s death. This can be derived through an a fortiori inference, as follows: If a prohibition that entails karet, i.e., the prohibition against engaging in relations with one’s brother’s wife in the event she is pregnant and not subject to levirate marriage, you have permitted after three months from the husband’s death, then in the case of a standard negative prohibition, such as the prohibition against engaging in relations with a woman within three months of the death of her previous husband, is it not all the more so clear that she should be permitted to remarry after three months from her husband’s death? Therefore, even Rav agrees that in this case, the count begins from the husband’s death.
רי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
§ The mishna states: And similarly, all other women may not be betrothed or marry until they have waited three months. The Gemara asks: Granted, a yevama has to wait, in accordance with the reason that we said, that if she is pregnant with viable offspring, consummating the levirate marriage would violate the prohibition against engaging in relations with one’s brother’s wife. But with regard to all other women, why shouldn’t they remarry immediately even if they are pregnant?
רי״ףתוספות ישניםר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא שאר כל הנשים מאי טעמא – תימה אמאי [לא] קאמר משום דדלמא היא מעוברת ואמרי׳ לא ישא אדם מעוברת. וי״ל דהיינו דווקא כשהיא ודאי מעוברת אבל כשאינה אלא ספק אם היא מעוברת אם לאו [לא אסרינן לה] משום לא ישא אדם מעוברת חבירו אם לא מקרא כדמייתי:
בשלמא יבמה דצריכה להמתין שלשה חדשים כדאמ[רן שמא ימצא] מעוברת היא, וקא פגע באיסור אשת אח שיש לה בנים.
אלא בשאר נשים [שאין] שום איסור כלל אם היא מעוברת ואם לאו.
א שנינו במשנה: וכן כל שאר הנשים צריכות להמתין שלושה חדשים מזמן התרת קשר הנישואין עד לנישואין אחרים. ושואלים: בשלמא [נניח] יבמה, הרי זה כדאמרן [כמו שאמרנו], כדי שיתברר אם מעוברת היא, כדי שלא יפגע באיסור אשת אח שיש לה בנים, אלא שאר כל הנשים אמאי [מדוע] צריכות להמתין? שהרי גם אם היתה בהריון מן הבעל הראשון, נישואיה השניים אין בהם פסול, והילד הוא ילד כשר בכל מקרה, גם אם יש ספק מי מן הבעלים הוא אביו!
§ The mishna states: And similarly, all other women may not be betrothed or marry until they have waited three months. The Gemara asks: Granted, a yevama has to wait, in accordance with the reason that we said, that if she is pregnant with viable offspring, consummating the levirate marriage would violate the prohibition against engaging in relations with one’s brother’s wife. But with regard to all other women, why shouldn’t they remarry immediately even if they are pregnant?
רי״ףתוספות ישניםר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rav Naḥman said that Shmuel said: It is due to the fact that the verse states with regard to Abraham: “To be a God to you and your seed after you”(Genesis 17:7), which indicates that the Divine Presence rests with someone only when his seed can be identified as being descended from him, i.e., there are no uncertainties with regard to their lineage. Therefore, to prevent any uncertainties concerning the lineage of her child, the woman must wait so that it will be possible to distinguish between the seed of the first husband and the seed of the second husband. After three months, if she has conceived from her previous husband, the pregnancy will already be noticeable.
אחריך. שאין השכינה שורה אלא על הודאין, כדאיתא בנדרים1. גר וגיורת. איש ואשתו שנתגיירו. הרי הכל מאיש אחד, ואמאי צריכין לפרוש זה מזה ג׳ חדשים. גזירה. היינו טעמא דצריכות להמתין ג׳ חדשים, שאם תנשא בתוך ג׳ שמת ראובן ותוליד ספק בן ט׳ לראשון או בן ז׳ לאחרון, ישא זה הספק בת ראובן שהיתה לו מאשה אחרת, שיחשבו שזה בן השיני הוא והם רחוקים. או זה הספק ייבם אשת אחיו מאמו, כגון שיהא לו אח מזה השיני שימות בלא בנים, ויחשבו שהוא מאחרון והוא אח המת מאביו ומאמו, והוא בן הראשון, וזה המת אינו אחיו מן האב אלא מן האם. ויוציא. הספק. כגון שמת אחרון בלא בן אלא זה, ויחשבו שזה בן אחרון, ואמו פטורה, והוא בן ראשון ואמו זקוקה. ויפטור. שהראשון היה לו בן ומת בלא בנים, ויחשבו שזה הספק הוא בן אחרון, ואין לכלת הראשון יבם, והוא בן הראשון וזה יבם. בכלן. כל הנשים שאסרו להנשא או להתיבם. וכאן. בהמתנת ג׳ חדשים. תקנת ולד. הוא להבחין בן מי הוא.
1. כ, ב.
אמר רב נחמן אמר שמואל: משום שאמר קרא [הכתוב] באברהם: ״להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך״(בראשית יז, ז), ללמד שהשכינה שורה רק על אלה שייחוסם ברור וודאי, ולכן ממתינה האשה שלושה חודשים כדי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני. שאם אמנם היתה מעוברת מן הראשון, הרי הוולד שיוולד זמן קצר לאחר הנישואין ברור יהיה לכול שהוא בנו של הראשון.
Rav Naḥman said that Shmuel said: It is due to the fact that the verse states with regard to Abraham: “To be a God to you and your seed after you”(Genesis 17:7), which indicates that the Divine Presence rests with someone only when his seed can be identified as being descended from him, i.e., there are no uncertainties with regard to their lineage. Therefore, to prevent any uncertainties concerning the lineage of her child, the woman must wait so that it will be possible to distinguish between the seed of the first husband and the seed of the second husband. After three months, if she has conceived from her previous husband, the pregnancy will already be noticeable.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rava raised an objection from a baraita: Therefore, on account of the requirement to wait three months, a male convert and a female convert who were originally married to each other and converted need to wait three months before they may remarry following their conversion. Rava asks: Here, in this case, what reason is there to distinguish? Even if they do not wait and she is found to be pregnant, it is clear who the child’s parents are.
מאי טעמ׳. כלומ׳ צריך להמ[תין] שלשה חדשים אחר שמתו או שנתגרשו, ואי משום דאמרי׳ לא ישא מעוב[רת] חבירו ומניקת חבירו, האי תקנתא היא, ותקנתא לתקנתא לא עבדי׳ רבנן.
וגר וגיורת. דהיינו שנתגייר עם אשתו.
צריכין להמתין שלשה חדשים. כלו׳ לפרוש זה מזה, אע״ג דליכא להבחין, שהרי אין כאן ראשון ושני.
מתיב [מקשה] רבא: אם זהו הטעם, אם כן, מה ששנינו: לפיכך, בגלל גדר זה שגדרו חכמים, גר וגיורת שהיו נשואים זה לזה והתגיירו שניהם — צריכין לפרוש זה מזה ולהמתין שלשה חדשים ורק אז מותר להם לשוב ולחיות כאחד, ולכאורה הכא [כאן] מאי [מה] ענין של להבחין איכא [יש]?
Rava raised an objection from a baraita: Therefore, on account of the requirement to wait three months, a male convert and a female convert who were originally married to each other and converted need to wait three months before they may remarry following their conversion. Rava asks: Here, in this case, what reason is there to distinguish? Even if they do not wait and she is found to be pregnant, it is clear who the child’s parents are.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara explains: Here, too, there is a need to distinguish between seed that was sown in sanctity, i.e., a child conceived by a Jewish parents, and seed that was not sown in sanctity, i.e., a child conceived by gentile parents.
ומשיבים: הכא נמי איכא [כאן גם כן יש] להבחין בין זרע שנזרע בקדושה, כלומר, שגם הורתו של הילד היתה בקדושת ישראל, לזרע שלא נזרע בקדושה. שאם הגיורת היתה מעוברת בהיותה גויה, אף שהילד הוא ילד כשר בישראל, מכל מקום יש בו פגם מסויים, שכן הורתו לא היתה בקדושה, ויש גם הבדל בדינם.
The Gemara explains: Here, too, there is a need to distinguish between seed that was sown in sanctity, i.e., a child conceived by a Jewish parents, and seed that was not sown in sanctity, i.e., a child conceived by gentile parents.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rava stated a different reason for the need to wait: It is a rabbinic decree lest a child be born and be incorrectly identified as the son of his mother’s second husband when he is fact the son of her first husband. This could result in him marrying his paternal sister, unaware of the true relationship between them, or consummating a levirate marriage with the wife of his maternal brother under the misconception that his maternal brother was also his paternal brother. This would be prohibited because the prohibition to engage in relations with one’s brother’s wife is waived only in the case where there is a mitzva of levirate marriage, which applies only to paternal brothers.
רי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבא אמר שמא ישא אחותו מאביו – אם נשאת תוך שלשה וילדה והוא בן ט׳ לראשון ונולד בביתו של שני וסבור שהוא בנו וישא את בת בעלה הראשון שיש לו מאשה אחרת והיא אחותו מן האב.
ומייבם אשת אחיו מאמו – שאם תלד לאחרון בן אחר וישא אשה וימות בלא בנים וייבמנה זה כסבור שהוא אחיו מאביו ונמצא מייבם אשת אחיו מאמו שלא מאביו וחייב כרת.
גזרה שמא ישא אחותו מאביו וכו׳ מפורש בהלכות הרב ז״ל ומפורש בפי׳ המשנה.
רבא אמר גזרה שמא ישאו אחותו מאביו – פי׳ כי אולי הוא בן ז׳ לב׳ ואמרינן שהוא בן ט׳ לראשון ומסבא ליה בתו של ב׳ שיש לו מאשה אחרת שהיא אחותו מאביו א״נ איפכא שהיא בן ט׳ לראשון ודיינינן ליה שהוא בן שבעה לשני ומסבא ליה בתו של ראשון מאשה אחרת שהיא אחותו מאביו.
וייבם אשת אחיו מאמו – פירוש כי היא בן ט׳ לראשון דיינינן ליה בבנו של ב׳ וכשימות בן אחר שיש לב׳ בלא בנים יאמרו לזה שייבם את אשתו ונמצא מיבם אשת אחיו מאמו. א״נ איפכא שהוא בנו של ב׳ ודיינינן ליה בבנו של ראשון וייבם אשת בנו של ראשון שהיה לו מאמו של זה נמצא מייבם אשת אחיו מאמו.
רבא אמר טעם אחר להבחנה זו: משום גזירה, שאם לא יהא ברור מי אבי הילד ויתכן שייחסו אותו בטעות לאב אחר ושמא בעתיד ישא את אחותו מאביו האמיתי, או שיש לחשוש שמא תלד אמו בן לשני (שעל פי האמת אינו אחיו אלא מאמו) וימות אותו בן בלא בנים ובטעות יבוא זה וייבם את אשת אחיו מאמו שהיא עליו בכרת.
Rava stated a different reason for the need to wait: It is a rabbinic decree lest a child be born and be incorrectly identified as the son of his mother’s second husband when he is fact the son of her first husband. This could result in him marrying his paternal sister, unaware of the true relationship between them, or consummating a levirate marriage with the wife of his maternal brother under the misconception that his maternal brother was also his paternal brother. This would be prohibited because the prohibition to engage in relations with one’s brother’s wife is waived only in the case where there is a mitzva of levirate marriage, which applies only to paternal brothers.
רי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
Or in the event that his mother’s second husband died and he was assumed to be his only offspring, he would cause his mother to go out and be permitted to the general public because, under the misconception that he was the offspring of the deceased, he assumed that there was no mitzva of levirate marriage. Or, in the event that his maternal brother died childless and the brother’s widow became subject to levirate marriage, under the misconception that he was the paternal brother of the deceased he might perform ḥalitza and permit his supposed yevama to marry a man from the general public. To avoid these problems, the Sages decreed that a woman must wait before remarrying.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויוציא את אמו לשוק – אם לא תלד אמו לשני וימות וכסבורים שזה בנו ותנשא אמו לשוק בלא חליצה.
ויפטור את יבמתו לשוק – אם יש לו אח מאביו הראשון ולא היו לו בנים ומת ואין שם אח אלא הוא והוא סבור שהוא בן האחרון ונמצאת אשת בנו של ראשון הזקוקה לו נשאת לשוק בלא חליצה. וגבי גר וגיורת לחדא מהני הוא דאיכא למיחש כגון לשמא ייבם אשת אחיו מאמו שמא מעוברת היתה וכשתלד סבורה היא שבן ז׳ הוא ובקדושה נזרע ותחזור ותלד בן אחריו וישא אשה וימות בלא בנים וייבם זה את אשתו דסבור שגם הוא נזרע בקדושה וכיון שזה נזרע שלא בקדושה וסתם עובדת כוכבים זונה היא איכא למימר שמא אינו בנו של זה ונמצא נושא אשת אחיו מאמו.
ויפטור את יבמתו לשוק – אבל בגר וגיורת לתנהו לכלהו טעמי דהכא אלא משום דשמא ייבם אשת אחיו מאמו לפי שזה יחשוב כי הוא נזרע בקדושה וא״כ ייבם אשת אחיו הנזרע בודאי בקדושה כי הוא יחשוב כי הוא אחיו מן האב ביהדות והוא נזרע בקדושה ושמא הוא אינו אלא אחיו מאמו כי שמא נזרע שלא בקדושה וסתם עובדת כוכבים זונה היא ואין לו קורבה דאבות אף אם הגר נתגייר עם אשתו:
לפיכך גר וגיורת צריכות להמתין וכו׳ – מכאן קשה למאי דאיתא בהגדה גר לא ישא גיורת שמא יחזרו לסורן דהכא משמע דשרי:
ויוציא את אמו לשוק – פי׳ כשימות הב׳ בלא בנים אחרים חוץ מזה הספק יאמרו שהוא מותרת לשוק משום דדינינן ליה להאי ספק בנו של ב׳ ואולי הוא בנו של ראשון.
ויפטור את יבמתו לשוק – פי׳ כגון שיש לו בן אחר לראשון ומת בלא בנים ויאמרו כי זה הספק בנו של ב׳ הוא ואין לו לאותו המת אחין מן האב ואשתו פטורה לשוק ואולי כי זה הספק בנו של ראשון ואשת המת זקוקה לו. א״נ איפכא שימות בנו של ב׳ בלא בנים ואין לב׳ בן אחר ואולי הספק הזה בנו ואשת המת זקוקה לו ויאמרו שהוא בנו של ראשון וכי אשתו של מת פטורה לשוק לפי שאין לו אחין וגבי גר וגיורת משכחת לה שישא אחות מאביו שהוא בן ט׳ שנזרע בגירות ושרו ליה בבת אביו הגר שנולדה ונזרעה לו בגירות מאשה אחרת ואולי הוא בן ז׳ שנזרע בגירות והיא אחותו מאחיו.
וכן אולי ייבם אשת אחיו מאמו – פי׳ אביו שנולד לו בן בגירות גמורי׳ וימות בלא בנים ויאמרו שזה אחיו מאביו כי בן ז׳ לגירות הוא ואולי הוא בן ט׳ לעכו״מז ונשא אשת אחיו מאמו שלא במקום מצוה ואולי שהוא אחיו כי הוא בן ז׳ ויאמרו שהוא בן ט׳ ויפטרו אשת המת לשוק בלא חליצה אבל לא משכחת לה שיוציא את אמו לשוק דלא משכחת לאמו שתהא נופלת לפניהם.
בפרש״י בד״ה ויפטור את יבמתו כו׳ וגבי גר וגיורת לחדא מהני הוא דאיכא למיחש לשמא ייבם אשת אחיו מאמו כו׳ דכיון שזה נזרע שלא בקדושה וסתם עובדת כוכבים זונה היא איכא למימר שמא אינו בנו כו׳ עכ״ל פירושו תמוה דמי הכריחו לפרש משום דסתם עובדת כוכבים זונה היא כו׳ דהא א״נ הוא ודאי בנו כיון שלא נזרע בקדושה ליכא ביה יבום שהוא מצד אב וחייב משום אשת אחיו מאמו כדאיתא בהדיא בפרק נושאין ב׳ אחים תאומים שנזרעו שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מייבמין וחייבים משום אשת אח מאם ועוד קשה דאם נימא לתירוצא דרבא דניחוש שמא זינתה ואין זה בנו של גר אישה א״כ מאי קפריך רבא לתירוצא דשמואל דהא שפיר איכא הבחנה בין ב׳ זרעים של ב׳ בני אדם דשמא זינתה בעודה עובדת כוכבים ונתעברה או שמא נתעברה בקדושה מן הגר דהא ודאי משום דהראשון עובד כוכבים והב׳ גר לא עדיף מאם היו שניהם ישראלים דרבא לא בעי למימר דליכא הבחנה אלא בזרע של אדם אחד של גר זה ומשום דסתם עובדת כוכבים זונה היא שכתב רש״י איכא למימר דאין לחוש הכא דכיון דבעי לאיגיורי אם היא מזנה מתהפכת לבד מזרע אישה שאינה מתהפכת ממנו כמ״ש התוס׳ בס״פ ד׳ אחין לדעת ר״י דאתיא ברייתא כוותיה ואולי דאיזה תלמיד טועה כתב כך בפרש״י ודו״ק:
וכן יש לחשוש שמא ימות השני בלא בנים, ומתוך שהוא חושב שהוא בנו של השני וממילא היא פטורה מייבום וחליצה יוציא בטעות את אמו ויתירה להינשא לשוק. וכן אם נולד לאמו מבעלה הראשון בן אחר ומת אותו בן בלי בנים ואין להם אח נוסף, ומתוך שהוא חושב שהוא בנו של השני, ממילא יבוא ויפטור בטעות את יבמתו להינשא לשוק, אף על פי שעל פי האמת היא זקוקה לו.
Or in the event that his mother’s second husband died and he was assumed to be his only offspring, he would cause his mother to go out and be permitted to the general public because, under the misconception that he was the offspring of the deceased, he assumed that there was no mitzva of levirate marriage. Or, in the event that his maternal brother died childless and the brother’s widow became subject to levirate marriage, under the misconception that he was the paternal brother of the deceased he might perform ḥalitza and permit his supposed yevama to marry a man from the general public. To avoid these problems, the Sages decreed that a woman must wait before remarrying.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rav Ḥananya raised an objection from a baraita: In all of those cases where the Sages prohibit a woman from marrying or consummating a levirate marriage, I identify that the prohibition is due to an ordinance instituted to prevent a violation of forbidden relations, and here, with regard to the prohibition against marrying within three months, it is due to an ordinance for the benefit of the offspring. Rav Ḥananya explains the challenge: And if it is so that Rava’s understanding of the prohibition against marrying within three months is correct, then all of the cases of forbidden marriages are due to an ordinance to prevent violation of forbidden relations. However, the baraita indicates otherwise.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכולן אני קורא בהן – כל נשים שאסרו חכמים להנשא או להתייבם קורא אני בהן תקנת ערוה כדי שלא יבאו לידי ערוה.
וכאן – בהמתנה של ג׳ חדשים שאסרו חכמים לשאר נשים אין כאן תקנת ערוה אלא תקנת הולד להבחין בן מי הוא.
ואם איתא – דחשו חכמים לשמא ישא אחותו מן אביו הא נמי תקנת ערוה היא.
בכולן אני קורא כו׳ – איבמה לחוד קאי ונקט לשון כולן משום דאיירי בכל יבמות בין ארוסות בין נשואות בין להתייבם או להנשא לשוק אם חלצה תוך ג׳ כולן צריכות להמתין שלשה חדשים.
רש״י בד״ה בכולן אני כו׳ שאסרו חכמים להנשא. נ״ב פי׳ לשוק אחר חליצה:
מתיב [מקשה] על כך רב חנניה: בכולן, בכל היבמות שאסרו חכמים שתינשאנה, אני קורא בהן, כלומר, הטעם הוא משום תקנת ערוה, שלא יגיע לידי גילוי עריות, וכאן באיסור זה שלא לייבם או לשאת אשה מיד לאחר מות בעלה הראשון, הטעם הוא משום תקנת ולד, כדי שידעו מי אביו. ואם איתא [יש] מקום לדבריו של רבא, אם כן כולהו [כולם] ואף תקנה זו בכלל, הן משום תקנת ערוה!
Rav Ḥananya raised an objection from a baraita: In all of those cases where the Sages prohibit a woman from marrying or consummating a levirate marriage, I identify that the prohibition is due to an ordinance instituted to prevent a violation of forbidden relations, and here, with regard to the prohibition against marrying within three months, it is due to an ordinance for the benefit of the offspring. Rav Ḥananya explains the challenge: And if it is so that Rava’s understanding of the prohibition against marrying within three months is correct, then all of the cases of forbidden marriages are due to an ordinance to prevent violation of forbidden relations. However, the baraita indicates otherwise.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara defends Rava’s opinion and explains that the baraita can be interpreted in a way that is consistent with his understanding: When the baraita says that this prohibition is due to an ordinance for the benefit of the offspring, it means that due to the prohibition the offspring will not encounter a prohibition of forbidden relations.
ומשיבים: אכן, זו הכוונה, האי [תקנה זו] היא משום תקנת ולד, שלא לפגע בהו [יפגע בהם] ערוה, שאכן גם בתקנה זו הטעם הוא בסופו של דבר משום ערוה, אלא שכאן הדאגה היא בראש ובראשונה לתקנת הוולד.
The Gemara defends Rava’s opinion and explains that the baraita can be interpreted in a way that is consistent with his understanding: When the baraita says that this prohibition is due to an ordinance for the benefit of the offspring, it means that due to the prohibition the offspring will not encounter a prohibition of forbidden relations.
§ The Gemara analyzes the prohibition against marrying before three months have passed: Granted, she should not wait for only two months and then marry, as this is still a case that could give rise to an uncertainty whether the child born to her seven months after remarrying is nine months old, i.e., counting from conception, and it is the offspring of the first husband, or whether the child is only seven months old and is the offspring of the latter husband.
בלגופה של גזירת חכמים, להמתנה של שלושה חודשים, שואלים: בשלמא [נניח] שתמתין שני חדשים ותנשא — לא התרנוה, דהיינו ספיקא [שהרי זה הספק]: אי [אם הוולד] בר [בן] תשעה חודשים והוא נולד לקמא [לבעל הראשון], אי בר [או שהוולד בן] שבעה חודשים לבתרא [לבעל האחרון, השני].
§ The Gemara analyzes the prohibition against marrying before three months have passed: Granted, she should not wait for only two months and then marry, as this is still a case that could give rise to an uncertainty whether the child born to her seven months after remarrying is nine months old, i.e., counting from conception, and it is the offspring of the first husband, or whether the child is only seven months old and is the offspring of the latter husband.
However, let her wait only one month and then marry, and then, since it is presumed that a baby born during its eighth month since conception is not viable but a baby born during its seventh or nine month is viable, if after seven months since remarrying she gives birth, then the child is clearly seven months old and is the offspring of the latter husband, and if after eight months since remarrying she gives birth, then this child is clearly nine months old and is the offspring of the first husband. Why, then, is there a need to wait three months?
רי״ףרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא בר ז׳ לבתרא הוא – דאי מקמא איעברא כשמת אישתכח דבר תמניא הוא ובר תמניא לא חיי.
אלא תמתין חדש א׳ ותנשא וכו׳ – כתב רש״י ז״לא, וה״ה דמצי לתרוצי אי נמי לשבעה איכא למימר בר תשעה לקמא הוא ומעיקרא חודש אחד איעבר קודם מיתתו אלא הואיל ותריץ מילתא בהכיב אוקמא בהכי משום [דאכתי איכא ספיקא ליה בהא. ואיכא למימר דלהכי לא תריץ לה הכי, משום]ג דמתניתין מילתא פסיקא קתני, אפילו לא עמדה אצל ראשון אלא חד יומא, דליכא למימר מעיקרא חדש א׳ איעבר, אפ״ה לית ליהד בדיקהה. וכיון דאסיקנא טעמא דמעוברת משום מניקה הוא, איפשר למימר טעמא בתוך שלשה משום מניקה, אלא חששא דחיקתא היא, וכולי האי לא גזרו בספק מעוברת, אלא משום טעמא דעדיף מהאיו.
ואי לז׳ ילדה בר ז׳ לבתרא הוא – פי׳ דאילו הוי בן ראשון הוי ליה נולד לח׳ שהוא נפל.
אלא מדוע לא תמתין חדש אחד בלבד ותנשא, ואי [ואם] לשבעה חודשים אחרי נישואיה השניים ילדה — האי [זה, הוולד] ברור שבר [בן] שבעה חודשים לבתרא [לאחרון, לשני] הוא, שאין אשה יולדת ולד חי לשמונה חודשים. ואי לתמניא [ואם לשמונה] חודשים ילדה — האי [זה, הוולד] ברור שבר [בן] תשעה חודשים לקמא [לראשון] הוא!
However, let her wait only one month and then marry, and then, since it is presumed that a baby born during its eighth month since conception is not viable but a baby born during its seventh or nine month is viable, if after seven months since remarrying she gives birth, then the child is clearly seven months old and is the offspring of the latter husband, and if after eight months since remarrying she gives birth, then this child is clearly nine months old and is the offspring of the first husband. Why, then, is there a need to wait three months?
רי״ףרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara explains: Even if she gave birth after eight months since remarrying one could say that the child is the offspring of the latter husband, as perhaps she waited one month after remarrying and conceived only then. As such, the baby would be only seven months old, and that would explain its viability.
רי״ףרש״יתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אישתהי – לאחר שנשאה. וה״ה נמי דמצי לתרוצי אי נמי לשבעה ילדה איכא למימר בר תשעה לקמא הוא מעיקרא חדש אחד איעברא קודם מיתתו אלא הואיל ותירץ למילתיה בחדא ואוקי דאכתי איכא ספק סגי ליה בהכי.
א״נ לתמניא ילדה איכא למימר דבתרא הוא – ה״נ ה״מ למימר א״נ לשבעה ילדה איכא למימר אימור בר תשעה לקמא הוא דשמא נתעברה חדש אחד לפני מותו:
אי נמי לתמניא ילדה איכא למימר בר בתרא הוא. וכתב רש״י ז״ל (בד״ה אישתהי) דהוא הדין דמצי לתרוצי אי נמי לשבעה ילדה איכא למימר בר תשעה לקמא הוא ומעיקרא חדש אחד איעבר קודם מיתתו, אלא הואיל ותירץ מלתא בחדא אוקמה בהכי משום דאכתי איכא ספיקא [סגי]1 ליה בהאי. ויש מתרצים (רמב״ן וחסר שם אי נמי או ועוד יש לומר) משום דמתניתין מלתא פסיקתא קתני ואפילו לא עמדה אצל הראשון אלא חד יומא דליכא למיחש להכי אפילו הכי לא תתיבם עד שיעברו עליה שלשה חדשים, דאי נמי לתמניא ילדה איכא למימר בר בתרא הוא ואשתהויי אשתהי ואיעבר. והוא הדין דהוי מצי למימר האי בר בתרא הוא והאי לשבעה נגמר ואשתהויי אשתהי חדש, ונפקא מינה היכי דבא עליה בתרא ופירש מיד וילדה לשמונה, אלא משום דפלוגתא הוא לקמן (יבמות פ:) ולא ניחא ליה לאוקמה בפלוגתא כנ״ל.
בשלמא וכו׳ אי נמי. תירוצא הוא דקא מתרץ, ששהתה עם הבעל האחרון חודש קודם שנתעברה. והוא הדין דמצי לתרוצי אי נמי לשבעה ילדה דלמ׳ בר קמא הוא וכשמת היתה מעוברת מחדש אחד. לא חיי. דקס״ד דיולדת לשבעה אינה יולדת למקוטעין. אי נמי. תירוצא הוא. אפילו למאן דאמ׳. בפרק בנות כותיים1. לתקופות הימים. הרי ששה חדשים ושני ימים. משהו. שבוע או שבועיים. וכי מלו ג׳ חדשים. למיתת הראשון שדרך שיוכר העובר, נראה אם הוכר ודאי בן המת הוא, דבציר מג׳ אינו ניכר, ואם לא הוכר ודאי בן האחרון, דרוב נשים הוכר העובר לג׳ חדשים. דבהא מילתא דג׳ חדשים ודאי ארובא סמכו רבנן, דהא אמרי׳ בנדה2 דג׳ ימים שוהה לקלוט הזרע, ואם כן שלשה חדשים וג׳ ימים היה להם לתקן. אלא ודאי רוב נשים ניכר עוברן לג׳ חדשים של ביאת העיבור. בהלוכה. פי׳ ר״ש3 שמוליכין אותה בעפר תיחוח, ואם מעוברת היא פסיעותיה מעמיקות, שהולד מכבידה. מחפה. שלא תראה מעוברת, כדי שלא יאמרו בן הראשון הוא כדי שירש בנכסי בעלה. מינקת חבירו. משמע שהיא חייבת להניק בן חבירו, כגון נתארמלה או נתגרשה והניקתו עד שהכירה כמו שנבאר לקמן, וכמו שביארנו בפרק אעפ״י. סנדל. עובר שאין לו צורה, וקסבר דאשה מתעברת וחוזרת ומתעברת, וידחוק האחד את חבירו וימעך צורת פניו, כסנדל הזה שאין לו צורה. דידיה נמי. לא ישמש את אשתו משנתעברה. אי למאן דאמ׳. פלוגתא היא בפ״ק4, ותירוצא הוא. דיחסא. שדוחקו ולוחצו בשעת תשמיש. חייס עליה. שאין אדם מתכוין להרוג את הנפש. למניקה. כשתלד תניקהו, ודלמא מעברא לאחר לידתה ויתעכר החלב וקטלא לברה ברעב.
1. נדה לח, ב.
2. ראה שם ע״א.
3. ד״ה בהילוכה.
4. לעיל יב, ב.
א״נ לתמניא ילדה איכא למימר דבר ז׳ לבתרא הוא ואשתהויי אשתהי חדש א׳ ואיעברא – פי׳ שלא נתעברה מן הב׳ אכא לסוף חדש וא״ת ונימא ליה דאפילו לז׳ ילדה דילמא בר ט׳ לקמא הוא וכבר היתה מעוברת מן הראשון חדש אחד קודם מיתתו דמילתא פסיקתא קתני ואפילו לא עמדה עם הראשון אלא יום א׳ בלבד דליכא למיחש להכי. וא״ת בבתרא נמי מצי למימר שאפילו לא נבעלה לו אלא פעם א׳ פי׳ דילמא בר ז׳ לבתרא הוא ונשתהה העובר עד חדש ח׳ דהא איכא מאן דסבר להכי לק׳ במכילתי׳ וי״ל דההיא פלוגתא היא ולא בעי לאוקמה בפלוגתא.
בד״ה אישתהי כו׳ הוה ומעיקרא חדש כו׳ כצ״ל:
ומשיבים: אי נמי לתמניא [אם גם לשמונה] חודשים ילדה, איכא למימר דבתרא [יש מקום לומר ששל האחרון, השני] הוא. כיצד? שמא עובר זה נולד לשבעה חודשים, אלא דלמא אשתהויי אשתהא [שמא שהתה] חדש אחד, שלא נתעברה מיד עם נשואיה, ואיעבר [ונתעברה] חודש לאחר מכן.
The Gemara explains: Even if she gave birth after eight months since remarrying one could say that the child is the offspring of the latter husband, as perhaps she waited one month after remarrying and conceived only then. As such, the baby would be only seven months old, and that would explain its viability.
רי״ףרש״יתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara asks further: But let her wait for two and a half months and then marry, as, if after seven months since remarrying she gives birth, then this child is clearly seven months old and is the offspring of the latter husband. And if after six and a half months since remarrying she gives birth, then this child is clearly nine months old and is the offspring of the first husband, because if one would suggest it is the offspring of the latter husband, in that case it would be six and a half months old, at which age it cannot survive.
רי״ףרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותמתין ב׳ חדשים ומחצה ותנשא דאי לז׳ ילדה בר ז׳ לבתרא הוא – פי׳ דאלו הוי בר קמא ה״ל נולד לט׳ חדשים ומחצה. והשתא קס״ד שאי׳ הולד משתהה אחר ט׳ אלא משום דסתם מעוברת למניקה קיימא וא״ת ואמאי לא פריש מה״ט צריכה להמתין ג׳ חדשים שמה מעוברת וקיימא למניקה וי״ל דדיינו לאיסור מטעם הנקה דלבסוף מעוברת גמורה ולא בספק מעוברת ואפילו בגדולה ונשואה כ״ש דנגזור בבתולה וארוסה כדאיתא במתני׳.
ושואלים עוד: ותמתין שני חדשים ומחצה ותנשא, ואז לא יהיה ספק: דאי [שאם] לשבעה חודשים ילדה, האי בר [זה, הוולד בן] שבעה לבתרא [לאחרון, לשני] הוא, ואי לשיתא ופלגא [ואם לשישה וחצי] חודשים ילדה, ודאי האי בר [זה בן] תשעה חודשים לקמא [לראשון] הוא. דאי בר בתרא [שאם בן האחרון, השני] הוא — הלא עובר בר שיתא ופלגא לא חיי [בן שישה וחצי חודשים איננו חי]!
The Gemara asks further: But let her wait for two and a half months and then marry, as, if after seven months since remarrying she gives birth, then this child is clearly seven months old and is the offspring of the latter husband. And if after six and a half months since remarrying she gives birth, then this child is clearly nine months old and is the offspring of the first husband, because if one would suggest it is the offspring of the latter husband, in that case it would be six and a half months old, at which age it cannot survive.
רי״ףרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara objects: Even if after six and a half months since remarrying she gave birth, one could say that the child is the offspring of the latter husband, as Mar Zutra said: Even according to the one who says that a woman who gives birth after nine months does not give birth after an incomplete number of months, i.e., she carries for a full nine months, nevertheless, a woman who gives birth after seven months can give birth after an incomplete number of months, and therefore it is possible that the baby was actually born after six and a half months.
ודוחים: אי נמי לשיתא ופלגא [אם גם כן לשישה וחצי] חודשים ילדה, איכא למימר דבתרא [יש עדיין מקום לומר ששל האחרון, השני] הוא, שאמר מר זוטרא: אפילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי היולדת לתשעה חודשים אינה יולדת למקוטעין, אלא משלימה תשעה חודשים שלמים, מכל מקום, אם ילדה לשבעה — יולדת אפילו למקוטעין.
The Gemara objects: Even if after six and a half months since remarrying she gave birth, one could say that the child is the offspring of the latter husband, as Mar Zutra said: Even according to the one who says that a woman who gives birth after nine months does not give birth after an incomplete number of months, i.e., she carries for a full nine months, nevertheless, a woman who gives birth after seven months can give birth after an incomplete number of months, and therefore it is possible that the baby was actually born after six and a half months.
This fact is derived from the verse concerning the birth of Samuel the prophet, as it is stated: “And it came to pass, when the seasons of the days had come, that Hannah conceived, and bore a son” (I Samuel 1:20). How much time is indicated by the phrase “the seasons of the days”? The minimal sense of the word “seasons” is two, and since each season of the year is three months, that indicates six months. The minimal sense of the word “days” is two. Accordingly, one may conclude that Samuel the prophet was born after six months and two days.
שנאמר: ״ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן״(שמואל א׳ א, כ), וחשבון הזמן הוא: מיעוט ״תקופות״ שהוא לשון רבים — שתים, וכל תקופת שנה היא שלושה חודשים, הרי שישה חודשים, מיעוט ״ימים״ — שנים, כלומר, שילדתו לשישה חודשים ושני ימים, הרי שאשה היולדת לשבעה חודשים יכולה ללדת אפילו בפחות משבעה חודשים שלמים.
This fact is derived from the verse concerning the birth of Samuel the prophet, as it is stated: “And it came to pass, when the seasons of the days had come, that Hannah conceived, and bore a son” (I Samuel 1:20). How much time is indicated by the phrase “the seasons of the days”? The minimal sense of the word “seasons” is two, and since each season of the year is three months, that indicates six months. The minimal sense of the word “days” is two. Accordingly, one may conclude that Samuel the prophet was born after six months and two days.
The Gemara suggests further: But let her wait any minimal amount of time, less than a month, and then marry, and then when three months after the end of her first marriage are complete, examine her body to see if she is noticeably pregnant. If she is, then perforce the baby is the offspring of her previous husband because a pregnancy is not noticeable until three months.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי מלו ג׳ חדשים – ליום מיתת בעלה שדרך עובר להיות ניכר ליבדקה בדדיה כדרך נשים ואי מיעברא ודאי בר קמא הוא דאי בר בתרא הוא אכתי לא הוה מינכר דלא מלו שלשה חדשים לנישואיה דחסר ליה ההוא משהו שהמתינה ואי לא מינכר ולבתר הכי מינכר ודאי בר בתרא הוא.
ותמתין משהו ותנשא – לאו דוקא משהו שצריכה להמתין שלשה ימים של קליטת הזרע.
ושואלים עוד: ותמתין משהו, זמן קצר, פחות מחודש, ותנשא. וכי מלו [וכאשר ימלאו] שלשה חדשים מיום שניתק הקשר מבעלה הראשון — לבדקה [שיבדקו אותה] אם הרה היא, כדרך הבדיקות שבודקים כרגיל בין הנשים שהרי פחות משלושה חדשים אין העובר ניכר, ואם לפי הבדיקות הריהי הרה שלושה חודשים — ודאי שלראשון היא הרה!
The Gemara suggests further: But let her wait any minimal amount of time, less than a month, and then marry, and then when three months after the end of her first marriage are complete, examine her body to see if she is noticeably pregnant. If she is, then perforce the baby is the offspring of her previous husband because a pregnancy is not noticeable until three months.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rav Safra said: This solution is not possible because one does not examine the bodies of married women so as not to shame them before their husbands. The Gemara suggests: But let her be examined through the way she walks, since after three months a pregnant woman walks differently than a woman who is not pregnant.
אמר רב ספרא: כלל הוא שאין בודקין את הנשואות בזה, כדי שלא יתגנו על בעליהן שמישהו אחר בודק אותן. ושואלים: ונבדקה [ונבדוק אותה] בהלוכה שאפשר להבחין בין אשה בהריון לאחר שלושה חודשים לשאינה בהריון, לפי דרך הילוכה.
Rav Safra said: This solution is not possible because one does not examine the bodies of married women so as not to shame them before their husbands. The Gemara suggests: But let her be examined through the way she walks, since after three months a pregnant woman walks differently than a woman who is not pregnant.
Rami bar Ḥama said: A woman who conceived from her previous husband would mask herself by purposefully walking in a manner in which her pregnancy will not be discerned, so that her child will be identified as the son of her new husband in order that her child will ultimately inherit her new husband’s property. Therefore, it is impossible to rely upon a test of this kind. In summary, the Gemara has demonstrated that it would be ineffective to wait any less than three months.
אמר רמי בר חמא: אשה לפעמים מחפה (מסתירה) עצמה ומשנה את דרך הילוכה בכוונה, כדי שלא ידעו שהיא מעוברת. ויש לה טעם בדבר, כדי שיירש בנה בנכסי בעלה השני שיחשבו שבנו הוא. ולכן אי אפשר לסמוך על בדיקה זו.
Rami bar Ḥama said: A woman who conceived from her previous husband would mask herself by purposefully walking in a manner in which her pregnancy will not be discerned, so that her child will be identified as the son of her new husband in order that her child will ultimately inherit her new husband’s property. Therefore, it is impossible to rely upon a test of this kind. In summary, the Gemara has demonstrated that it would be ineffective to wait any less than three months.
§ The Gemara asks: In cases where we are convinced that she is pregnant, let her marry immediately, as the reason to wait three months does not apply. Why, then, is it taught in a baraita: A man may not marry a woman who is pregnant with the child of another man, nor a woman who is nursing the child of another man; and if he transgressed and married her, he is penalized for violating the prohibition, and he must divorce her and may never take her back?
היכא דקים לן כו׳ – הואיל וטעם המתנה משום ולד הוא שלא יהא ספק כשאנו יודעים ודאי שהיא מעוברת מראשון תנשא. ומשני גזרה שמא תעשה כו׳.
ומקשה היכא דקי״ל דמעוברת היא תינשא דהשתא ליכא הבחנה אלמה תניא לא ישא אדם מעוברת חברו ומנקת חברו ומסיק התם מעוברת למניקה קיימא. ודלמא מעברא ונעכרה חלבה וקטלה לה, פי׳ כיון שמעוברת היא עתידה לילד ותהי׳ צריכה להניק את בנה וזה לא יפרוש ממנה ואם תתעבר בתוך ימי הנקתה יתעכר חלבה וימות הולד א״ה מניקה דידה נמי יהא אסור להזקק לה דידה ממסמסא לי׳ בבצים וחלב דידיה נמי ממסמסה לי׳ בביצים לא יהיב לה בעל ליתבעיני׳ ליורשים אמר אבי אישה בושה לבא לב״ד והורגת את בנה:
ושואלים: היכא דקים לן [היכן שמוחזק, שברור, לנו] שמעוברת היא, מדוע לא תנשא מיד? שאז אין חשש כלל, שכן כל החששות הללו של הבחנה אינם קיימים! אלמה תניא [מדוע שנינו בברייתא]: לא ישא אדם אלמנה או גרושה שהיא מעוברת חברו (לבעלה הקודם), או מינקת חברו, שיש לה ילד מבעלה הקודם שהוא עדיין בתקופת ההנקה שלו. ואם נשא למרות זאת — יוציא, יגרש אותה, ולא יחזיר עולמית!
§ The Gemara asks: In cases where we are convinced that she is pregnant, let her marry immediately, as the reason to wait three months does not apply. Why, then, is it taught in a baraita: A man may not marry a woman who is pregnant with the child of another man, nor a woman who is nursing the child of another man; and if he transgressed and married her, he is penalized for violating the prohibition, and he must divorce her and may never take her back?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara explains: This prohibition is a rabbinic decree lest she become pregnant a second time and her original fetus will be deformed into the shape of a sandal fish. The Gemara asks: If so, even if his wife is pregnant with his own child, the same concern applies.
ומסבירים שם שהטעם הוא גזרה שמא תעשה עוברה סנדל, כלומר, אם תינשא לאחר בתוך זמן הריונה, שמא תחזור ותתעבר שנית, ועל ידי זה יימעך עוברה הראשון, ושואלים: אי הכי דידיה נמי [אם כך הילד שלו גם כן] שאם אנו חוששים שמא תחזור ותתעבר, הרי יש לאסור לכל אדם לבוא על אשתו כשהיא בהריון, מחשש זה!
The Gemara explains: This prohibition is a rabbinic decree lest she become pregnant a second time and her original fetus will be deformed into the shape of a sandal fish. The Gemara asks: If so, even if his wife is pregnant with his own child, the same concern applies.
The Gemara responds: She is permitted to engage in relations, both if one holds in accordance with the one who said that a young girl, for whom it is dangerous to become pregnant, is permitted to engage in relations using a contraceptive resorbent placed at the entrance to her womb, then also a woman pregnant with her husband’s child may engage in relations using a resorbent, and similarly if one holds in accordance with the one who said a young girl is permitted to engage in relations in her usual manner and Heaven will have mercy upon her and prevent any mishap, then in this case as well a pregnant woman should continue to engage in relations and Heaven will have mercy upon her.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: אי למאן דאמר [אם לדעת מי שאומר] שאשה מעוברת רשאית להשתמש במוך כדי שלא תתעבר — אם כן תשתמש במוך, ואי למאן דאמר [ואם לדעת מי שאומר] כי מן השמים ירחמו ולכן אין אוסרים שיבא אדם על אשתו ההרה — אם כן יבוא עליה ומן השמים ירחמו.
The Gemara responds: She is permitted to engage in relations, both if one holds in accordance with the one who said that a young girl, for whom it is dangerous to become pregnant, is permitted to engage in relations using a contraceptive resorbent placed at the entrance to her womb, then also a woman pregnant with her husband’s child may engage in relations using a resorbent, and similarly if one holds in accordance with the one who said a young girl is permitted to engage in relations in her usual manner and Heaven will have mercy upon her and prevent any mishap, then in this case as well a pregnant woman should continue to engage in relations and Heaven will have mercy upon her.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara objects: But here, too, in the case of a woman who is pregnant with the child of another man, these solutions could be employed: Both if one holds in accordance with the one who says that a young girl may engage in relations using a resorbent, in this case as well she may do so using a resorbent, and similarly if one holds in accordance with the one who says that Heaven will have mercy upon her, in this case as well Heaven will have mercy upon her.
ושבים ומקשים: הכא נמי [כאן גם כן] במעוברת חבירו — אי למאן דאמר [אם לדעת מי שאומר] שרשאית להשתמש במוך — תשתמש גם כאן במוך, אי למאן דאמר [אם לדעת מי שאומר] שמן השמים ירחמו — גם כאן יבוא עליה השני ומן השמים ירחמו!
The Gemara objects: But here, too, in the case of a woman who is pregnant with the child of another man, these solutions could be employed: Both if one holds in accordance with the one who says that a young girl may engage in relations using a resorbent, in this case as well she may do so using a resorbent, and similarly if one holds in accordance with the one who says that Heaven will have mercy upon her, in this case as well Heaven will have mercy upon her.
The Gemara suggests a different reason for the prohibition against marrying a woman who is pregnant with the child of another man: Rather, it is due to the damage that could be caused to the fetus by the pressure applied to it at the time of intercourse. The Gemara asks: If so, even if his wife his pregnant with his own child, the same concern applies. The Gemara explains: When it is his own child, he has mercy upon it and tries not to apply too much pressure. The Gemara asks: But here, too, when it is the child of another man, he will have mercy upon it, as certainly one is careful not to cause harm to any human life and will be careful not to press down too hard.
דחס – א(יבמות מב.) אלא משום דחסא. (יבמות קג) משום דחיילא דכרעא עליה דחיס. אמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למדחסיה לכרעיה פי׳ להכביד רגלו בקרקע ולהדחיק (ובויקרא רבה אמור אל הכהנים) ענף עץ עבות זו לאה מה הדס זה דחוס בעלים אף לאה דחוסה בבניה:
א. [צודריקי פרעסען.]
דחסה – שממעכו בשעת תשמיש. דחסה לשון לחץ שלוחצו כדאמר לקמן (דף קג.) גבי חליצה צריך למידחסיה לכרעיה.
אלא, לא זה הטעם, כי אם משום דחסה [הדוחק] של שעת תשמיש, שיכול להזיק לעובר. ושואלים: אי הכי דידיה נמי [אם כך בשלו גם כן] נגזור שלא יבוא עליה משום אותו חשש! ומשיבים: דידיה חייס עילויה [על העובר שלו הוא חס] וישתדל שלא לדחוק אותה הרבה. ואומרים: הכא נמי חייס עילויה [כאן, במעוברת חבירו, גם כן חס עליו], שבוודאי אין אדם הורג את הנפש בכוונה, ואם הוא יודע שהאשה מעוברת והלחץ יזיק לעובר ישתדל לא ללחוץ אותה.
The Gemara suggests a different reason for the prohibition against marrying a woman who is pregnant with the child of another man: Rather, it is due to the damage that could be caused to the fetus by the pressure applied to it at the time of intercourse. The Gemara asks: If so, even if his wife his pregnant with his own child, the same concern applies. The Gemara explains: When it is his own child, he has mercy upon it and tries not to apply too much pressure. The Gemara asks: But here, too, when it is the child of another man, he will have mercy upon it, as certainly one is careful not to cause harm to any human life and will be careful not to press down too hard.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
(27)אֶלָּא סְתָם מְעוּבֶּרֶת לְמֵנִיקָה קַיְימָא
The Gemara suggests a different reason: Rather, the reason for the prohibition is that a typical pregnant woman is poised to nurse her child once it is born;
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סתם מעוברת למניקה קיימא – רבינו שמשון זקנו של רשב״א היה אומר דגרושה מינקת מותרת לינשא משום דלא משעבדא להניק כדאמרי׳ בפ׳ אע״פ (כתובות נט: ושם) נתגרשה אינו כופה ואין נראה לר״ת דהא למאי דהוה בעי למימר דטעמא משום סנדל או משום דיחסא לא היה חילוק בין אלמנה לגרושה וה״ה להאי טעמא דאינו חוזר בו אלא מהטעם בלבד ועוד אלמנה גופה אי אמרה איני ניזונית ואיני עושה או תבעה כתובתה לא משעבדא וכן פוסק בשאלתות דרב אחאי דלא שנא גרושה ולא שנא אלמנה.
אלא סתם מעוברת למניקה קיימא. והא דלא פירש לעיל טעמא דשלשה חדשים מהאי טעמא דדילמא נמצאת מעוברת וסתם מעוברת למניקה קיימא איכא למימר משום דכולה האי לא גזרינן בספק מעוברת.
אלא יש לחזור מטעם זה, ולומר שהטעם הוא: כי סתם מעוברת למניקה קיימא [להניק את הילד שעתיד להוולד היא עומדת], ואם כן יש לחשוש
The Gemara suggests a different reason: Rather, the reason for the prohibition is that a typical pregnant woman is poised to nurse her child once it is born;
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.