×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאָתֵי לְאִימְּנוֹעֵי מִלְּמֶיעֱבַד פִּסְחָא; אוֹ דִּילְמָא סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה תְּנַן, וּמִשּׁוּם מַצָּה, דִּילְמָא אָתֵי לְמֵיכְלַהּ לַמַּצָּה אֲכִילָה גַּסָּה?
and he will end up refraining from performing the Paschal lamb? Or perhaps we learned this halakha in the mishna as pertaining to the time adjacent to the lesser minḥa, and the reason for the prohibition is due to matza. If one eats shortly before nightfall, perhaps he will come to eat the matza as an act of excessive eating, when one forces himself to eat despite the fact that he has no desire to do so.
ר׳ חננאלרש״ירשב״םתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מתני׳ סמוך למנחה כו׳ אוקימנא סמוך למנחה קטנה מדתניא אפילו אגריפס המלך שרגיל לאכול בתשע לא יאכל עד שתחשך אמר רב יוסף אבל מטבל הוא במיני תרגימא. פי׳ רב האי תרגימא כסנין של מיני מתיקה דתנינן בתוספתא דברכות הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני [מזונו׳].
רבי צדוק מטבל בירקי כלומר היה אוכל זה מיני תרגימא וזה היה אוכל מן המנחה ולמעלה תניא נמי הכי השמש טובל בבני מעים ונותן לפני האורחים רבא הוה שתי חמרא טובא במעלי דפסחא אמר כי היכי דנגרריה ללביה ונכפין [ונאכל] למצה וכו׳.
או דילמא סמוך למנחה קטנה – בתשע שעות כשהוא מאוחר בפרק תמיד (לעיל דף נט.).
ומשום מצה – שיכנס לה כשהוא תאוה.
או דילמא סמוך למנחה קטנה – והיינו בגמר ט׳ שעות דמתשע שעות ומחצה הוי זמן דהקרבת תמיד של כל השנה כשהוא מאוחר דהשתא משום אימנועי מפסח ליכא דערב הפסח היה התמיד קרב בשמונה ומחצה והפסח אחריו מיד לפיכך אם בא לאכול סמוך למנחה קטנה דהיינו בגמר תשעה וכבר נשחט הפסח ואין כאן לחוש אלא משום מצה שלא יאכלנה אכילה גסה ונהי נמי דמשום פסח איכא למיחש לאכילה גסה דאף על גב דהוא נאכל על השובע אכילה גסה מיהא אינה אכילה ובקדשים מזיק הוא דחשבינן ליה ביבמות (דף מ.) אלא משום דלגבי לחם הויא אכילה גסה באכילה מועטת נקט מצה אי נמי רבותא קאמר והכי קאמר או דילמא סמוך למנחה קטנה ואפילו בזמן דליכא פסח דליכא למיחש לעשייתו ולא לאכילתו משום אכילת מצה מיהא איכא דלא ליהוי אכילה גסה חיישינן.
ואתי לאימנועי מפסח – ואפילו אחר שיעשה פסח אסור כדי שלא ימהר לאכול ויעשה פסח שלא כראוי.
דילמא אתי למיכל אכילה גסה – ואינה אכילה כדאמרינן בפרק בתרא דיומא (יומא פ:) האוכל אכילה גסה ביום הכפורים פטור וקשה דאמרי׳ בנזיר (דף כג.) גבי פסח זה שאכלו אכילה גסה ופושעים יכשלו בם ופריך רשע קרית ליה נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד ואומר ר״ת דתרי גווני אכילה גסה אחת שנפשו קצה מלאכול ועל אותה פטור ביוה״כ ויש אכילה גסה שאינו מתאוה לאכול אך יש בה טעם והא דפסח נאכל על השבע היינו שמתאוה לאכול קצת ועוד י״ל דאין לו לקרותו רשע כיון שקיים מצות פסח אע״פ שלא קיים מצות אכילה דאכילת פסחים לא מעכבא ומה שפירש רשב״ם דנקט מצה משום דשייכא אפילו בזמן הזה דליכא פסח לא נהירא דאפילו הוי טעמא משום פסח אסור בזמן הזה כדמוכח בסמוך גבי רב ששת דהוה יתיב כולי יומא בתעניתא ופירוש אחר עיקר שפי׳ דנקט מצה דבאכילה מועטת הוי אכילה גסה.
זה שביארנו במשנה שאין אוכלין בערבי פסחים מסמוך למנחה קטנה ולמעלה טעם הדבר שלא יבא לאכול מצה אכילה גסה ר״ל שישביע עצמו קודם אכילתה עד שעכשיו קץ באכילה זו ואין זו קרויה אכילה ומה שאמרו בפסח שיהא נאכל על השובע פירושו שכשיכלה בשר הפסח מפיו יהא שבע ולשון זה ר״ל נאכל על השובע הוא ממוצע בין מי שאוכלו רעב למי שאוכלו אחר אכילה מרובה עד שהוא [קץ] באכילה זו ופסח וכן שאר קדשים אין ראוי לאכלם דרך רעבתנות אלא דרך כבוד ואחר אכילה אחרת כדרך מאכל חשוב שבא לאחר אכילה ומ״מ לא אחר אכילה מרובה עד שיהא קץ באכילתו אלא אחר אכילה שכשמצטרפת זו עמה נעשה שבע:
בד״ה דילמא אתי כו׳ דתרי גוני אכילה גסה אחת שנפשו קצה כו׳ עכ״ל וק״ק דאכתי מאי פריך בההיא דנזיר רשע קרית ליה נהי כו׳ אימא דבהך אכילה גסה שנפשו קצה מלאכול איירי ושפיר נקרא רשע ויש ליישב ודו״ק:
בא״ד ופי׳ אחר עיקר שפירש דנקט מצה דבאכילה מועטת הוי אכילה גסה עכ״ל לפי התירוץ שכתבו לעיל דאין לקרותו רשע כיון שקיים מצות פסח כו׳ דאכילה לא מעכבת בפסח י״ל דנקט מצה דודאי
 אכילה מעכבה בה דבעשית מצה ליכא מצוה וק״ל:
ואתי לאימנועי מלמיעבד פסחא [ויבוא להמנע מלעשות את הפסח], או דילמא [שמא] סמוך למנחה קטנה תנן [שנינו] וטעם האיסור משום מצה, שאם יאכל סמוך ללילה דילמא אתי למיכלה למצה [שמא יבוא לאכול את המצה] אכילה גסה כלומר אכילה שאדם אוכל בעל כורחו בלא רצון מתוך שהוא כבר שבע.
and he will end up refraining from performing the Paschal lamb? Or perhaps we learned this halakha in the mishna as pertaining to the time adjacent to the lesser minḥa, and the reason for the prohibition is due to matza. If one eats shortly before nightfall, perhaps he will come to eat the matza as an act of excessive eating, when one forces himself to eat despite the fact that he has no desire to do so.
ר׳ חננאלרש״ירשב״םתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֲמַר רַבִּינָא: ת״שתָּא שְׁמַע: אֲפִילּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא רָגִיל לֶאֱכוֹל בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת, אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא יֹאכַל עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. אִי אָמְרַתְּ, בִּשְׁלָמָא, סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה תְּנַן, הַיְינוּ רְבוּתֵיהּ דְּאַגְרִיפַּס;

Ravina said: Come and hear a solution from a baraita: Even King Agrippa, who regularly eats every day at nine hours, i.e., three hours before sunset, on that day of Passover eve, he may not eat until dark. Ravina infers from this baraita: Granted, if you say that we learned in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the lesser minḥa, this is why his actions are accounted to the greatness of Agrippa, as he refrained from eating despite the fact that the prohibition had not yet gone into effect.
רש״ירשב״םתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אגריפס המלך – לא היה אוכל עד תשע שעות.
אי אמרת בשלמא סמוך למנחה קטנה היינו רבותיה – דאע״ג דעדיין לא אכל וזמן איסוריה אכתי לא מטא בשעה תשיעית עד לאחר תשע אפ״ה לא יאכל משום דמשיך ליה עד זמן איסורא יתענה ולא יאכל.
אגריפס המלך – מלך כשר היה ממלכי חשמונאי ולא היה אוכל עד שעה ט׳.
רבותיה דאגריפס – כלומר היינו רבותא דקתני בברייתא אפי׳ אגריפס דאע״ג דעדיין לא אכל וזמן איסורא לא מטא אכתי בשעה תשיעית עד לאחר תשעה אפילו הכי לא יאכל משום דמשיך ליה עד זמן איסור ויתענה ולא יאכל.
אפי׳ אגריפס המלך – פי׳ רשב״ם מלך כשר ומבני חשמונאי היה ולא דק דבסוטה (דף מא.) אמרי׳ כשהגיע למקרב אחיך תשים עליך מלך זלגו עיניו דמעות.
שהיה רגיל לאכול בתשע שעות – י״מ לפי שדרך מלכים לעמוד בג׳ שעות והיה מתנהג כתלמיד חכם לאכול בשעה ששית אחרי קומו ואין נראה דא״כ הוה ליה למימר ט׳ שעות לאגריפס כשש שעות לת״ח.
אפילו אגריפס המלך כו׳ – פירש רבינו שמואל זצוק״ל: מלך כשר היה ממלכי בית חשמונאי. ואין הדבר כן דלא היה אלא ממלכי הירודוס שהיו עבדים לבית חשמונאי דהכי תנן בסוטה בפרק אילו נאמרין: אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד ושיבחוהו חכמים וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תתירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה. ואמרינן התם: בו ביום נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה מפני שהחניפו לו לאגריפס. והמורה פירש בסוטה דבימיו של אגריפס חרב הבית.
תוס׳ ד״ה שהיה כו׳ י״מ. עי׳ תענית כה ע״ב רש״י ד״ה שכן מצינו:
אמר רבינא: תא שמע [בוא ושמע] פיתרון לשאלה זו ממה ששנינו: אפילו אגריפס המלך שהוא רגיל לאכול בכל יום בתשע שעות (שלש שעות לפני הלילה) — אותו היום של ערב פסח לא יאכל עד שתחשך. ונדייק מכאן לעניננו: אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] סמוך למנחה קטנה תנן [שנינו], היינו רבותיה [זוהי גדולתו] של אגריפס שנמנע ואינו אוכל ונוהג איסור בעצמו לפני הזמן,
Ravina said: Come and hear a solution from a baraita: Even King Agrippa, who regularly eats every day at nine hours, i.e., three hours before sunset, on that day of Passover eve, he may not eat until dark. Ravina infers from this baraita: Granted, if you say that we learned in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the lesser minḥa, this is why his actions are accounted to the greatness of Agrippa, as he refrained from eating despite the fact that the prohibition had not yet gone into effect.
רש״ירשב״םתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֵלָּא אִי אָמְרַתְּ סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה תְּנַן, מַאי רְבוּתֵיהּ דְּאַגְרִיפַּס? חָל אִיסּוּר עֲלֵיהּ מֵעִיקָּרָא! אאֵלָּא סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה תְּנַן.

However, if you say that we learned in the mishna that one may not eat adjacent to the greater minḥa, what is the greatness of Agrippa? The prohibition against eating had already taken effect at the outset, right after midday. Rather, it must be that we learned in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the lesser minḥa, and Agrippa was praised for changing his regular routine, despite the fact that he was not obligated to do so.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״םפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אי אמרת – ממנחה גדולה ואילך אסור מאי רבותיה דאגריפס והא כבר חל זמן איסוריה משש שעות ואילך וצריכא למימר דאסור בתמיה דאטו משום דלא אכל בעי למיעבד איסורא ונשרי למיכל מתחלת תשע.
אלא אי אמרת – ממנחה גדולה ולמעלה אסור מאי אפילו אגריפס הא מטא כבר זמן איסוריה משש שעות ומחצה ואילך וצריכה למימר דאסור בתמיה דאטו משום דלא אכל בעי למיעבד איסורא: כדבעינן למימר לקמן לא גרס ליה.
אלא אי אמרת [אם אומר אתה] סמוך למנחה גדולה שנינו, אם כן מאי רבותיה [מהי גדולתו] של אגריפס, הלא חל איסור עליה מעיקרא [מתחילה] לפני תשע שעות, שהרי מחצות היום ואילך אסור לו! אלא על כורחך צריך לומר סמוך למנחה קטנה תנן [שנינו], ובכך גדולתו של אגריפס שנהג בערב פסח שלא כרגילותו.
However, if you say that we learned in the mishna that one may not eat adjacent to the greater minḥa, what is the greatness of Agrippa? The prohibition against eating had already taken effect at the outset, right after midday. Rather, it must be that we learned in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the lesser minḥa, and Agrippa was praised for changing his regular routine, despite the fact that he was not obligated to do so.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״םפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) סוֹף סוֹף מַאי רְבוּתֵיהּ דְּאַגְרִיפַּס? הָא מָטְיָא לֵיהּ זְמַן אִיסּוּרָא! מַהוּ דְּתֵימָא, תֵּשַׁע שָׁעוֹת לְאַגְרִיפַּס כְּאַרְבַּע שָׁעוֹת דִּידַן דָּמֵי. קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

However, the question still remains: Ultimately, what is the greatness of Agrippa? The time of the prohibition had arrived. Although the ninth hour begins shortly before the prohibition goes into effect, Agrippa’s meal would presumably extend into the time when it is prohibited to eat, and therefore it was indeed prohibited for him to start his meal at the regular time. The Gemara answers: Since Agrippa was accustomed to eating in the afternoon, it might have been thought that he should be permitted to eat at this hour on Passover eve as well. Lest you say that since Agrippa would not eat during the morning like most people, nine hours for Agrippa is considered like four hours for us, the baraita therefore teaches us that we do not distinguish between Agrippa and anyone else in this regard.
רשב״םפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סוף סוף מאי רבותיה דאגריפס הא מטא ליה עידן איסוריה – קודם שיגמור סעודתו דאפילו רבי יוסי דפליג בהפסקת ערב הפסח בריש פירקא ואמר שלא להפסיק מאחר שהתחיל לאכול בהיתר הכא מודי דאסור דמעיקרא לדעת כן היה אוכל בתשע שעות שגמר סעודתו בתוך זמן איסוריה וכמתחיל לאכול אחר זמן איסורו דמי ואסיר.
מהו דתימא ט׳ דאגריפס כארבע לדידן דמי – דכיון דלמוד לאכול בתשע שעות כארבע שעות לדידן דמי ויאכל גם הוא מצה לתיאבון גם הוא כמותינו שאוכלין בד׳ שעות ביום והלכך הואיל ואכתי לא מטא זמן איסורא נישרי לאכול בתחלת ט׳ אע״פ שתמשך סעודתו לאחר ט׳ קמ״ל דאסור לאכול אבל אי הוה תנינן סמוך למנחה גדולה ליכא רבותא כלל ולא הוה שייך למיתני אפי׳ דכיון דטעמא משום דילמא אתו לאימנועי מפסח ולא משום אכילה גסה דמצה ליכא למימר הכי מהו דתימא ט׳ לאגריפס כד׳ לדידן דמי הלכך שמעינן מינה דמנחה קטנה תנן.
ויש לשאול: סוף סוף מאי רבותיה [מהי גדולתו] של אגריפס, הא מטיא ליה [הלא הגיע לו] כבר זמן איסורא [האיסור] שהרי מן הסתם תימשך סעודתו מעט לתוך הזמן האסור לכל ישראל (שהרי זמן מנחה קטנה היא בתשע ומחצה), ומכיון שכך, אסור לו אף להתחיל לסעוד בשעה זו! ומשיבים: בכך יש חידוש, מהו דתימא [שתאמר] תשע שעות לאגריפס כארבע שעות דידן [שלנו] דמי [נחשבות], שכיון שאין הוא רגיל לסעוד סעודה ראשונה של יום בבוקר כשאר אנשים אלא אחר הצהרים, היה ראוי אולי לומר שמאחר וזוהי רגילותו, הרי שעה זו לגביו כשעת בוקר לשאר אנשים ויהיה רשאי לאכול בה אף בערב פסח, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין מחלקים.
However, the question still remains: Ultimately, what is the greatness of Agrippa? The time of the prohibition had arrived. Although the ninth hour begins shortly before the prohibition goes into effect, Agrippa’s meal would presumably extend into the time when it is prohibited to eat, and therefore it was indeed prohibited for him to start his meal at the regular time. The Gemara answers: Since Agrippa was accustomed to eating in the afternoon, it might have been thought that he should be permitted to eat at this hour on Passover eve as well. Lest you say that since Agrippa would not eat during the morning like most people, nine hours for Agrippa is considered like four hours for us, the baraita therefore teaches us that we do not distinguish between Agrippa and anyone else in this regard.
רשב״םפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רִבִּי [אַסֵי] (יוֹסֵי): באֲבָל מַטְבִּיל הוּא בְּמִינֵי תְּרָגִימָא. ר׳רִבִּי יִצְחָק מַטְבִּיל בְּיַרְקֵי. תַּנְיָא נַמֵי הָכִי: הַשַּׁמָּשׁ מְטַבֵּיל בִּבְנֵי מֵעַיִין וְנוֹתְנָן לִפְנֵי הָאוֹרְחִים.

Rabbi Yosei said: It is prohibited to eat a proper meal from minḥa time onward; however, one may dip and eat types of refreshments, e.g., fruit or meat that do not constitute a full meal and will not fill one’s stomach. The Gemara relates that Rabbi Yitzḥak would dip and eat vegetables. That opinion, that it is permitted to snack after minḥa time on Passover eve, was also taught in a baraita: During the afternoon of Passover eve, the waiter may dip the intestines of the animals that had been slaughtered in preparation for the Festival meals and place them before the guests who had registered for the Paschal lamb. This was done to whet their appetites, so they would eat the Paschal lamb and matza that evening with greater relish.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״םראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל – יכול אדם לטבול ולאכול מיני תרגימא פירות והאי דנקט מטביל לפי שמאכלם על ידי טיבול.
בירקי – היה אוכל ירק מן המנחה ולמעלה לפי שאין משביע.
בבני מעים – הואיל ועסוק בסעודה יכול הוא לאכול בבני מעים מה שדרך השמש לאכול רשאי הוא לעשות כן מן המנחה ולמעלה דהואיל והוא עסוק בהן מצער ליה אי לא אכיל ואי אכיל לא משבעו ליה.
מטבל ואוכל – מן המנחה ולמעלה.
תרגימא – פירות ובשר בלא לחם והא דנקט מטבל שכל מאכלם ע״י טיבול.
בירקא – היה אוכל ירק מן המנחה ולמעלה לפי שאינו משביע ונראה בעיני דמגרר ליבא למיכל ואכל מצה לתיאבון יותר ולפיכך היה אוכל [ירק] ולא היה נוהג כן כי אם ערב הפסח כדי להמשיך ולאכול בלילה כדאמרי׳ במס׳ שבת בפ׳ תולין (שבת קמ:) אמר רב חסדא בר בי רב לא ליכול ירקא משום דמגררי ליבא כו׳ וכדאמר נמי בסמוך רבא הוי שתי חמרא במעלי יומא דפסחא כי היכי דנגריר לליביה ודברים הללו כגון מיני תרגימא וירקות ממשיכין את הלב לאכול כדמוכח נמי בברכות (ברכות מב.) שהיו רגילין לאכול פרפרת קודם אכילת הפת לגרר את הלב כדתנן בירך על הפת פטר את הפרפרת על הפרפרת לא פטר את הפת אלמא דפרפרת קודם לפת.
תניא נמי הכי – דאוכלין מיני תרגימא ערב הפסח כדי להמשיך את הלב.
השמש מטביל בבני מעים – כלומר בבני מעים של בהמות הנשחטות לסעודת יו״ט וגם נותן מהם לפני האורחין המנויין יחד על הפסח כדי שיאכלו מצה ופסח לתיאבון ובערב הפסח קאי בתוספתא דפסחים ואפי׳ מן המנחה ולמעלה דלעיל מינה תניא ע״פ סמוך למנחה לא יאכל כו׳.
וערבי פסחים לא יאכל אדם משעה שמיניתא ומעלה כדי שירעב למצה. אבל אם רוצה לאכול כיסניןב וירקות אוכל.
א. צ״ל תשיעית (ור״ל סוף תשיעית) או עשירית (ר״ל תחילת עשירית). [ואמנם בעל שלה״ג ריש פירקין הבין בד׳ הרי״ף והר״מ וסמ״ג שאסור מתחילת ט׳ (כך פירש דבריו הפר״ח רס״י תעא), ולפי״ז אפשר לפרש שמינית סוף שמינית, אבל רחוק לומר שכ״ד רבינו. ועוד שהאור חדש כתב שהשלה״ג לא נתכון לכך].
ב. כ״ה בפי׳ ר״ח על מה שאמרו מטבל הוא במיני תרגימא, פי׳ רב האיי תרגימא כסנין של מיני מתיקה. וכ״ה ברי״ץ גיאת עמ׳ צז: במיני תרגימא פי׳ כסנין ומיני פירות. וכיסנין נראה שהם מיני מתיקה (וכ״ה בערוך ע׳ כסן: רגילין לבשל חיטין ופולים וכו׳ ולתת בהן צימוקים וקרויין כיסני. ור״ח כאן הביא מהתוספתא דעל אלו הכיסנין מברך בורא מיני כיסנין. עי׳ בפי׳ ר״ח ירושלם תשנ״א. ובה״ג הל׳ ברכות ד״ז ע״א כתוב דעל כיסאני מברך בפה״א. ופת הבאה בכיסנין היינו פת שנותן בה כיסנין). ולפי״ז נקט רבינו כשיטת הרי״ף ודעימיה דמיני מזונות לא. (ולא כאשר כתב בהע׳ לריצ״ג דכיסנין הוא כפי׳ הרא״ש, דכיסנין לחוד ופת הבאה בכיסנין לחוד).
מיני תרגימא – פי׳ רשב״ם פירות ובשר בלא לחם ולא נהירא דאמרינן בתוספתא דכיצד מברכין הביאו לפניו מיני תרגימא מברך בורא מיני מזונות ואין מברכין בורא מיני מזונות אלא על חמשת מינים ומיהו בפרק בתרא דיומא (יומא עט:) איכא חד שינויא דמשני ואיבעית אימא מאי מיני תרגימא פרי.
אע״פ שאסרו שלא לאכול בערב הפסח מן המנחה ולמעלה מ״מ מטבל הוא במיני תרגימא כגון פירות ולשון מטבל הוא מפני שכל מאכלם היה על ידי טבול וי״מ מטבל במקום מיטפל כלומר מעביר שעתו במיני תרגימא כגון פירות או קטניות או ירקות וכן השמש מטבל בבני מעים ונותן לפני האורחים שאין אכילות אלו אלא כעין הערה לחדוד המאכל ופתחת פי האצטומכא והרי הוא כעין הניר העשוי בשדה לקבלת הזרע ומגדולי החכמים היו רגילים להתמיד כל אותו היום בשתיית יין כדי לגרור את הלב להעיר תאות מאכלם ומהם שהיו מתענים והכל לפי מה שהיו מכירים בטבעם יש מי שאכילת פירות ודברים הדקים מעוררתם לאכילה ויש מי שאף אכילות אלו סותמות בהם ומעכבת תאותם ויעשה אדם כפי מה שמכיר בטבעו ובתלמוד המערב וכן במסכת סופרים מצריכים מצד אחר לבכורות להתענות בערבי פסחים לזכר מכה בכורות ותשועת בכורי ישראל וכן נוהגים בקצת מקומות באשכנז ובצרפת ואין בה סרך הכרח כלל:
אמר ר׳ [אסי] (יוסי): אף שאסור בסעודה ממש משעת המנחה ולמעלה, אבל מטביל ואוכל הוא במשך הזמן במיני תרגימא [מטעמים, פירות או בשר] שאינם סעודה גמורה ואין בהם כדי שביעה. ומסופר: ר׳ יצחק מטביל בירקי [בירקות] תניא נמי הכי [שנויה תוספתא גם כן כך] שמותר לאכול מיני תרגימא בערב פסח לאחר שעת המנחה: ערב פסח אחר הצהרים היה השמש מטביל בבני מעיין של הבהמות שנשחטו לסעודת החג ונותנן לפני האורחים המנויים על הפסח, כדי שאכילה זו תגרום להם לאכול בלילה את הפסח והמצה לתיאבון.
Rabbi Yosei said: It is prohibited to eat a proper meal from minḥa time onward; however, one may dip and eat types of refreshments, e.g., fruit or meat that do not constitute a full meal and will not fill one’s stomach. The Gemara relates that Rabbi Yitzḥak would dip and eat vegetables. That opinion, that it is permitted to snack after minḥa time on Passover eve, was also taught in a baraita: During the afternoon of Passover eve, the waiter may dip the intestines of the animals that had been slaughtered in preparation for the Festival meals and place them before the guests who had registered for the Paschal lamb. This was done to whet their appetites, so they would eat the Paschal lamb and matza that evening with greater relish.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״םראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: {ירמיהו ד׳:ג׳} ״נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים״.

The baraita continues: And although there is no absolute proof for this matter, there is an allusion to this matter, as it is stated: “Break up for yourselves a fallow ground, and do not sow among thorns” (Jeremiah 4:3). This verse teaches that one must undertake preparations to achieve positive results. Similarly, one should eat a small amount in the afternoon to enable him to consume more in the evening.
רש״ירשב״םתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נירו לכם ניר – כשאתם טורחים תטרחו בדבר שאתם יכולין ליהנות ממנו ושמש זה שעוסק בסעודה ובית המטבחים אם אינו נהנה מצער ליה.
ואע״פ שאין ראיה לדבר – דאכילה מושכת אכילה זכר לדבר יש קצת דכתיב נירו לכם ניר הראה לנו הנביא דוגמא שחורשין את הקרקע כדי לקבל את הזריעה ואם אינה חרושה אינה מקבלת הזריעה אף אדם האוכל דברים שאין משביעין את האדם פותחים בני מעים ומרחיבין אותן ויקבל המאכל של סעודה אחרי כן לתיאבון כך נראה בעיני שיטה זו ועיקרא ורבינו שלמה זקיני פירשה כן בני מעיים הואיל ועסוק בסעודה יכול הוא לאכול בני מעיים מה שדרך השמש לאכול רשאי הוא לעשות כן מן המנחה ולמעלה דהואיל ועסוק בהן מצערי ליה אי לא אכיל ואי אכיל לא משבעי ליה.
נירו לכם ניר – כשאתם טורחים תטרחו שתוכלו ליהנות ממנו ושמש זה שעסוק בסעודה או בבית המטבחים אם אינו נהנה מצער ליה ולא נהירא עוד יש לשון אחר ואין בו ממש.
נירו לכם ניר – פי׳ רשב״ם דעל ידי החרישה מקבלת הזריעה ה״נ ע״י אכילת תרגימא יאכל מצה מיהו חרישה וזריעה תרי מילי נינהו ולא דמי לשתי אכילות ונראה שזה הפסוק משל הוא כענין זה דכתיב (ירמיהו ד) אם תשוב ישראל נאם ה׳ אלי תשוב אם תסיר שקוציך וגו׳ פי׳ לאחר שתסירו שקוצים אז תשובו אלי וכל זמן ששקוצים עמכם ונתייאשתם ממני לא תוכלו לשוב כי כה אמר ה׳ נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים כל זמן שהקוצים בתוכה אינה מועלת זריעתה כלום וה״נ מייתי זכר לדבר כשאכל קצת לבו נמשך יותר אבל כשלא אכל כלל ונתיאש אין לבו נמשך אחר אכילה והוי כזורק אבן לחמת.
ואף על פי שאין ראיה לדבר זיכר לדבר נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים – פירש רבינו שמואל זצוק״ל: ואף על פי שאין ראיה לדבר דאכילה ממשכת אכילה זכר קצת יש לדבר דכתיב נירו לכם ניר הראה לנו הנביא דוגמא שחורשין את הקרקע כדי לקבל הזריעה ואם אינה חרושה אינה מקבלת הזריעה אף אדם האוכל דברים שאין משביעין אותו פותחין את בני מיעיו ומרחיבין אותן ויקבל המאכל של סעודה אחרי כן לתיאבון ומסתבר.
זכר לדבר נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים – כלומ׳ כשם דכשאדם מנייר השדה אינו זורע אל קוצים ועולה יפה כן כשאוכל מעט פותח ומרחיב בני מיעיו ומקבל המאכל של סעודה לאחר כן בתיאבון:
ואף על פי שאין ראיה מפורשת מן הכתוב לדבר שאכילה אחת מושכת אכילה אחרת, מכל מקום יש זכר ורמז לדבר מן הכתוב, שנאמר: ״נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קצים״ (ירמיהו ד, ג) ולומדים מכך שכדי להגיע לתוצאות צריך להשתדל ולהכין את הדברים מראש, וכן באכילה יש צורך לאכול משהו כדי שיוכל לאכול אחר כך הרבה.
The baraita continues: And although there is no absolute proof for this matter, there is an allusion to this matter, as it is stated: “Break up for yourselves a fallow ground, and do not sow among thorns” (Jeremiah 4:3). This verse teaches that one must undertake preparations to achieve positive results. Similarly, one should eat a small amount in the afternoon to enable him to consume more in the evening.
רש״ירשב״םתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רָבָא גהֲוָה שָׁתֵי חַמְרָא כּוּלֵּי מַעֲלֵי יוֹמָא דְּפִיסְחָא, כִּי הֵיכִי דְּנִיגְרְרֵיהּ לְלִיבֵּיהּ דְּנֵיכוּל מַצָּה טְפֵי לְאוּרְתָא. אֲמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּחַמְרָא מִיגְרָר גָּרֵיר? דִּתְנַן:

The Gemara relates that Rava would drink wine the entire day of Passover eve, so as to whet his appetite to enable him to eat more matza at night. Rava said: From where do I say it, that wine whets the appetite? As we learned in a mishna:
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גרד
גרדא(ברכות לה:) והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרדיה ללבי׳ כדאשכחן (פסחים קז: שבת קח:) א״ר חסדא אנא בעניותא לא אכלי ירקא משום דגריד בעתירורא אמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. פי׳ דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול. (שבת נ:) האי תנא אליבא דרבי יהוד׳ סבר דגריד. (שבת ע״ה) המגרד ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך. (שבת פא.) זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר. (שבת קט) ליתא גרדא דאסינתא דגריד מעילאי לתתאי פי׳ קליפה של סנה דאיגריד מעילאי לתראי שיקליפנו ממטה למעלה דלמא נפקי התולעים כעין הגרידה ויצאו דרך פיו (פסחים קיא) האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא פי׳ הנפנה על הקליפה שנקלף מן הדקל פלגא כאב חצי הראש (ובראש השנה כז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (בבא מציעא סט) אזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדיקלא. (בבא קמא צט. ובבבא מציעא קיב) אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דתרבנא פי׳ לתקן הסרבל בלעז פלו״קרי דליכא שבחא דליקני אומן לרכוכי שיהא רך ונוח דאגריה לבטישיה לדורכו ברגל כדי שיהא עב דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדיה ולרכוכיה. (שבת קלד) דלמא מידבקא גירדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה. (שבת קמז) סכין וממשמשין אבל לא מתעמלק ולא מתגרדין. (בבא בתרא מה) הרחיצו סכו גרדו הלבישו פי׳ גירוד זה חיכוך בכלי. כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדות בשבת בגוף של אדם. רשב״ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגרדא דכספא להתחכך בה. (עבודה זרה כה) לאסוקי גירדא דיבלא גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעלין. פי׳ לאסוקי לרפאות את המכה להעלות בשר למקומו גירדא דיבלא מה שגורדין מן בגד בלוי פי׳ אחר גורדות שגורדין מעשב שנקרא חצב בלישנא דרבנן גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעל מן מקום בשר. ספר אחר גירדא דאסנא מה שגורדין מן הסנה. (עבודה זרה לג) ת״ר נודות הגוים חדשים גרודין מותרין. (כתובות ע״ז) מאי אסותיה אמר אביי פילא ולונדא גירדא דאזגא גירדא דאשכפא. פירוש י״א קליפה של אגוז גירדא דאשכפא מה שאשכפין גורדין מן העורות (מנחות ל) הטועה בשם גורד מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על מקום הגרד. (חולין מג) ונגרדיה ונכסיה מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמ׳ גריד ליה ומכסי ליה (כתובות ס כריתות יב) דכותיה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסה מי אסיר הא תניא דם שעל גבי ככר גורדו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע פי׳ גורד הדם ומעבירו ואחר כך אוכל הככר. (פרק י״א בכלים) מן השוחלת מן הגורדת פי׳ ממה שנגרד מן הכלי כדכתיב ויקח לו חרש להתגרד בו (יבמות עט) רב חסדא אמר כקולמוס פסול כמרזב כשר מאי טעמא האי גריד והאי לא גריד פירוש עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה נחוץ אבל עשוי כמרזב שאין ראשו קצר לא גריד שכבת זרע מבית הרחם ואי משום גרידתא מידי דהוה האי דעשר כקולמוס אברזא דחביתא כשמוציאין אותה לחוץ אינה נוגעת בדופני הנקב הכא נמי אינו נוגע בדופני הרחם (ובפרק קמא דנזיר ד) בגמ׳ הריני כשמשון ודלמא גורדויי גרדי בהון והוא לא נגע בהון. פי׳ הים מבקע ראשם בראש הלחי ומושך ידו ואינו נוגע בהן:
ערך מי
מיב(סוטה ד:) מים הראשונים צריך להגביה ידיו למעלה שמא יצאו המים לזרועו שלא נטל אותו במים שהוא חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. מים אחרונים צריך להשפיל ידיו למטה שמא יצאו מים מידים מזוהמות וילכלכו את זרועיו. (עירובין כו:) בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח (ירושלמי) א״ר יוסי שאין הגוף ניזון מהן א״ר לוי שהן מין קללה פי׳ המים שהן על דור המבול והמלח בסדום. (ערלה פרק א) העלים והלולבים ומי גפנים פי׳ היוצא מן הגפנים כשזומרין אותן (פסחים קז) א״ר אשי אישתי מי זריון ולא אישתי שכרא:
א. [רייצען קראצען.]
ב. [וואסר, זאפט.]
רבא הוי שתי חמרא טובא במעלי פסחא, ולא היה אוכל, כי היכי דניגרריה לליביה וניכפין למצהא. יש מפרשין בי״ד. ואני אומר בלילה הראשון בשתי כוסות הראשונות קודם אכילהב.
א. כגירסת ר״ח.
ב. רבינו [וכנ׳ גם ר״ח שרבינו בעקבותיו] לא גרס לעיל כגירסתנו דניכול מצה טפי לאורתא, שלגירסא זו א״א לפרש דמיירי ששותה בלילה דמאי וניכול לאורתא דקאמר, הא עכשיו אורתא היא. וכן לא גרסי ׳לאורתא׳ כמה כת״י של הגמרא. ומשום שגריס רבינו [כגירסת ר״ח] חמרא ׳טובא׳ יכול הוא לפרש דקאי אליל פסח, שלגירסתנו דל״ג טובא א״א לפרש אליל פסח, דמה הלשון אומרת שתי חמרא בליל פסח, פשיטא ששתה, הרי שתה ד׳ כוסות. וכן ל״ג רבינו ור״ח ׳כולי׳ מעלי יומא דפסחא. ואם היה גורס ׳כולי׳ (כגירסתנו) לא היה יכול לפרש כפירושו, דעל בין שני הכוסות לא שייך לשון כולי. [והנה רבא אמר מנא אמינא לה דתנן בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה, ש״מ מגרר גריר, ולפי״ד רבינו דרבא מיירי בין הכוסות, א״כ הרי דברי רבא מפורשים במשנה ומאי לשון מנא אמינא לה. וצ״ל שכונת רבא מנא אמינא לה שראוי לנהוג כן, כיון שלמדנו מהמשנה דמותר, דמגרר גריר, ממילא ראוי לנהוג כן].
מסופר: רבא הוה שתי חמרא כולי מעלי יומא דפסחא כי היכי דניגרריה לליביה דניכול מצה טפי לאורתא [היה שותה יין כל ערב הפסח כדי שימשוך את לבו שיאכל מצה יותר בערב]. אמר רבא: מנא אמינא לה דחמרא מגרר גריר [מנין אומר אני אותה את הדעה הזו שהיין מושך לאכול], דתנן [ששנינו במשנה]:
The Gemara relates that Rava would drink wine the entire day of Passover eve, so as to whet his appetite to enable him to eat more matza at night. Rava said: From where do I say it, that wine whets the appetite? As we learned in a mishna:
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים קז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים קז:, ר׳ חננאל פסחים קז:, הערוך על סדר הש"ס פסחים קז:, רש"י פסחים קז:, רשב"ם פסחים קז:, ראב"ן פסחים קז: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות פסחים קז:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים קז:, בית הבחירה למאירי פסחים קז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהר"ם חלאווה פסחים קז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"א חידושי הלכות פסחים קז:, גליון הש"ס לרע"א פסחים קז:, פירוש הרב שטיינזלץ פסחים קז:, אסופת מאמרים פסחים קז:

Pesachim 107b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 107b, R. Chananel Pesachim 107b, Collected from HeArukh Pesachim 107b, Rashi Pesachim 107b, Rashbam Pesachim 107b, Raavan Pesachim 107b, Tosafot Pesachim 107b, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 107b, Meiri Pesachim 107b, R. Moshe Chalava Pesachim 107b, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 107b, Gilyon HaShas Pesachim 107b, Steinsaltz Commentary Pesachim 107b, Collected Articles Pesachim 107b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144