גמרא
פירוש
פְּסוּלוֹת לַכְּהוּנָּה. לָא סָבַר כִּי הֵיכִי דְּלָא לֵילְפָן גּוּפָא נוּכְרָאָה. אוְעָבֵיד לְהוּ מִקְוֶה בְּיוֹמֵי נִיסָן מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב דְּאָמַר רַב מִטְרָא בְּמַעְרְבָא סָהֲדָא רַבָּה פְּרָת בסָבַר שֶׁלֹּא יִרְבּוּ הַנּוֹטְפִין עַל הַזּוֹחֲלִין. וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל נַהֲרָא מִכֵּיפֵיהּ מִיבָּרַךְ וּפְלִיגָא דִּידֵיהּ אַדִּידֵיהּ דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין אֶלָּא פְּרָת בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי בִּלְבַד.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
פסולות לכהונה – פי׳ לכהונה גדולה דלאו בתולה שלימה היא ואע״ג דכהן גדול בימי שמואל לא הוה היה מחמיר וי״מ משום זונה ופסולות אף לכהן הדיוט וכן משמע בפ׳ הערל (יבמות עו.) דקאמר התם לית הלכתא [לא כברא ולא] כאבא (עד דקאמר) [וקאמר] ואפילו לרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה כו׳ משמע דטעמא משום זונה. סהדא רבה פרת – פי׳ הקונטרס פרת מעיד שהוא יורד מא״י לבבל וגדל ממי גשמים ולא נהירא שהרי בבל במזרח א״י קאי וכל הנהרות יורדים ממזרח למערב לכך פר״ת שהיו מכירים שירדו הגשמים לא״י ע״י שחוזר פרת לאחוריו על ידי גדילתו בא״י מתוך הגשמים. שמא ירבו הנוטפים – פירוש מי גשמים על מי נהרות שהיו זוחלין והוו להו מקוה ואמרינן דאין מקוה מטהר בזוחלין כ״א באשבורן דתנן במסכת מקוואות (משנה מקוואות ה׳:ה׳) הזוחלין כמעיין והנוטפין כמקוה ותניא בת״כ יכול מילא מים על כתיפו ועשאו מקוה בתחילה יהא טהור תלמוד לומר מעיין מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין פי׳ אף בזוחלין וכ״ש באשבורן תלמוד לומר אך מעיין מעיין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן ומהו אשבורן דקוו וקיימי ויש מפרשים שלא היה רוצה להטבילן בהן משום דהוו להו ספק זבות וזב וזבה טעונים מים חיים ושמא ירבו הנוטפין והוו להו מכונסין ולא נהירא חדא דמ״ט עביד להו מקוואות והא בעינן מים חיים ועוד (דבת״כ) [דבתוספתא פ״ג דזבים] קאמר חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים והזבה אינה טעונה מים חיים וא״ת ולשמואל דאמר אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי זב דבעי מים חיים איך יטבול ביומי ניסן וי״ל במעיין מכוסה שאין מי גשמים יורדין בתוכו וא״ת אמאי חיישינן שמא ירבו הנוטפים לימא קמא קמא בטיל כדאמר בפ״ה דמסכת ע״ז (דף עג.) המערה יין נסך לבור אפילו כל היום כולו כשר דאמרינן קמא קמא בטיל וי״ל דלא מהני טעמא דקמא קמא בטיל כיון שהאיסור רבה מכשיעור וההיא דיין נסך דקאמר קמא קמא בטיל היינו קודם שרבה האיסור עד כדי נתינת טעם בהיתר. דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיתבריך – פי׳ ממקומו ומסלעו סלע מתרגם כיפיה מנביעתו מיתבריך ולא ממי גשמים וא״ת והא קא חזינן שמחמת הגשמים הם גדילים וי״ל כדאמר במסכת תענית (דף כה:) שאין לך טפח יורד מלמעלה שאין טפחיים עולים כנגדו מלמטה ואור״ת דהילכתא כוותיה דשמואל ומייתי ראיה מפרק בתרא דבכורות (בכורות נה:) דתניא רבי מאיר אומר לא פרת שמו אלא יובל שמו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין ולאו דוקא נקט פרת דה״ה לכל נהרות והא דנקט פרת משום שהוא גדול מכל נהרות ולפי שהוא מא״י וקאמר התם מסייע ליה לשמואל דאמר נהרא מכיפיה מיתבריך ועל זה אנו סומכין לטבול בנהרות אפילו אם גדלו מאד. הקיטע יוצא בקב שלו – פ״ה קיטע שנקטעה רגלו עושה כמין דפוס רגל וחוקק בו מעט לשום ראש שוקו בתוכו ואינו [ס״א והוא] נסמך עליו ומש״ה יוצא בקב שלו דמנעל דידיה הוא ור׳ יוסי אוסר דלאו תכשיט הוא ואינו מנעל והוי משוי והקשה רבינו תם דבמסכת יומא (דף ח: ושם) משמע דלכ״ע מנעל הוא ואסור לנעול בו ביוה״כ ולענין שבת בהא הוא דפליגי דרבי יוסי גזר דילמא מיפסיק ואתי לאתויי ורבי מאיר לא גזר וי״ל דה״נ בהא פליגי דטעמא דר׳ יוסי דכיון דלא הוי של עור לא מיהדק ואיכא למיחש דילמא מיפסיק ואתי לאתויי אך קשה מהא דאמר בגמרא חלצה בסנדל כו׳ חליצתו כשרה ואמר שמואל ר״מ הוא משמע דלר׳ יוסי חליצתו פסולה ואמאי כיון דמנעל הוא וי״ל דהאי נמי בהא תליא דכיון דלענין שבת גזר דילמא מיפסיק אינו ראוי להלך בו ודמי לקטן שחלץ במנעל גדול דחליצתו פסולה כדאיתא בפ׳ מצות חליצה (יבות קג:) משום דנעלו כתיב נעלו הראוי לו וא״ת היכי גזרי דילמא נפיל ואתי לאתויי הלא אין לו אלא רגל אחד ואי נפיל לא יזוז ממקומו ואומר ר״י דמיירי שנושא בידו מקל ועיקר הליכתו היא בסמיכת המקל והשתא אי נמי מיפסיק יוכל להלך מכאן יש להתיר למי שכווצו גידי שוקיו ללכת במקלו בשבת והרב פור״ת פי׳ דקיטע יש לו סמך שקושר בכרעו ומגיע לארץ והשוק כפופה לאחוריה ובראש השוק במקום הרגל עושה לו קב להראות כמו שיש לו רגל ובהא פליגי ר׳ יוסי סבר כיון שאינו נסמך עליו אלא תלוי באויר חיישינן דילמא נפיל ור״מ לא חייש ולפי זה אין ראיה להתיר לקיטע לצאת במקלו אמנם יש להתיר מסיפא דמתניתין דאינו אוסר אלא סמוכות שלו לפי ששוקיו תלויין באויר ודילמא נפיל ואתי לאתויי (אבל הכסא) והספסלים שבידו אינו אוסר ואינהו הוו דומיא דמקל וק״ק לפי זה אמאי מטמא ליה רבא משום מדרס כיון שאינו נסמך עליו ושמא כשהוא יושב פעמים הוא נסמך עליו ולכך עושה לו בית קבול כתיתין שלא יוזק בקשר העץ שהוא יושב.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush