עושה עש כסיל וכימה. נטל הקב״ה שני כוכבים מכימה ונפרד{ו} שניהם ובא מבול לעולם, ובשניהם נטל שני כוכבים מעש וסתם בהן, פירצה של כימה, ועמד המבול.
(1) 
כְּטִרְפָּא דִּטְרִיף. וְהַאי דְּאָזְלָא בָּתְרַהּ, דְּאָמְרָה לַהּ: הַב לִי בְּנַי. שֶׁבְּשָׁעָה שהקב״ה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּקֵּשׁ לְהָבִיא מַבּוּל לְעוֹלָם נָטַל שְׁנֵי כּוֹכָבִים מִכִּימָה וְהֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ לְסׇתְמָהּ, נָטַל שְׁנֵי כּוֹכָבִים מֵעַיִשׁ וּסְתָמָהּ.
כְּטִרְפָּא דִּטְרִיף. וְהַאי דְּאָזְלָא בָּתְרַהּ, דְּאָמְרָה לַהּ: הַב לִי בְּנַי. שֶׁבְּשָׁעָה as if it was appended onto it. The Gemara explains: And the fact that Ursa Major follows Pleiades, it is as if Ursa Major is saying to Pleiades: Give me back my children, my two stars. As it is related: When the Holy One, Blessed be He, sought to bring a flood into the world, He took two stars from Pleiades and brought the flood upon the world. And afterward, when He wished to fill the void, He took two stars from Ursa Major and filled the void with them. Consequently, the constellation of Ursa Major attempts to persuade Pleiades, seeking to get its stars back.
על הרוחות: מאי רוחות אמר אביי זעפא5:
על הברקים ועל הרעמים אומר6 ברוך שכוחו מלא העולם7: [או]8 ברוך עושה בראשית9 הי מיניהו באעי10 מצי אמ׳ אבל11 על ההרים ועל הגבעות וכו׳12: אינו מברך אלא13 ברוך14 עושה בראשית :
2. בענן: חסר בכ״י קרפנטרץ , אשכול.
3. נאמן: כ״י פריס 312 : ״ונאמן״.
4. אמר רב פפא...במאמרו: חסר בכ״י נ , גנה אשכול. בכ״י קרפנטרץ עד: ״לתרויהו״.
5. אמר אביי זעפא: כ״י נ : ״אביי אמ׳ זעפרא״.
6. אומר: וכן גקטז . גנה , גק , גקג , גקטו : ״מברך״.
7. העולם: גק , גקג , גקטו , כ״י נ , כ״י קרפנטרץ , דפוסים, רא״ה: ״עולם״. כבמשנה שם.
8. או: כ״י א : ״ואומ׳ ״ (לכאורה אומר את שניהם).
9. בראשית: דפוסים: ברקים .
10. באעי: כ״י נ , כ״י פריס 312 : ״דבעי״.
11. או ברוך...אבל: גכפירוש רה״ג (מהגניזה באוצה״ג, ובשמו ברשב״א). וכן פסק הרמב״ם בפיהמ״ש ובמשנ״ת הל׳ ברכות (י:טו). חסר בכ״י קרפנטרץ , במקומו שם מציין: ״פיסקא״, היינו ציון תחילת לשון המשנה. ולפי זה חסרה ההלכה שניתן לבחור איזה ברכה שירצה, כפי שחסר בה״ג. גנה : ״או ברוך... חד מיניהו אמא אבל״. ציון ״פיס׳ ״ נמצא גם ב-גקטו .
12. וכו׳: גקג : ״ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות״. הרמז להמשך חסר ב-גקטו , גקטז , ובכ״י קרפנטרץ .
13. אינו מברך אלא: כ״י פריס 312 : ״א׳ ״. (אומר). כלשון המשנה.
14. ברוך: גקטז . חסר ב-גקג לפני הגהה, גקטו כ״י נ .
15. ר׳ ירמיה ור׳ זעירא: גק , גקג , גקטו , כ״י נ , כ״י פריס 312 , רא״ה. דפוסים: ר׳ ירמיה ור׳ זעירא אמ׳ . כ״י א : ״אמ׳ ר׳ ירמיה״. גנה : ״ר׳ יוסי ור׳ ירמיה״.
16. אחת: חסר בכ״י פריס 312 .
17. היום כולו: כ״י נ , כ״י פריס 312 , דפוסים, רא״ה רק: ״יום״. גק , גקג , גקטו : ״היום״.
18. באעי מאן: כ״י פריס 312 : ״א׳ מה״. גק , כ״י נ , כ״י קרפנטרץ , דפוסים: ״בעי מה״. גקטו : ״באעי מנה״. רא״ה: ״במה״.
19. אנן קיימין: כ״י נ : ״אנו מקיימין״.
20. בטרודין: וכן גקטו , כ״י קרפנטרץ , דפוסים . גק , גקג , כ״י נ , כ״י פריס 312 , אשכול, רא״ה, דפוס קושטא : ״בטורדין״. וכן בהמשך שם.
21. בכל יום: כ״י נ , גקג אחרי הגהה, דפוסים. כ״י קרפנטרץ , גקג לפני הגהה: ״ביום״. חסר בכ״י א , גק , גקטו , כ״י פריס 312 , אשכול, רא״ה.
22. ופעם: חסר ב-גקג .
23. אמ׳: גק , גקטו , כ״י פריס 312 , דפוסים, רא״ה: ״אתא״. כ״י קרפנטרץ : ״אבא״.
24. אחא בר׳: חסר בכ״י פריס 312 .
25. אמ׳...חסדא: כ״י פריס 312 , דפוסים: ״אתא...חסדא א׳ ״. כ״י קרפנטרץ : ״אבא... חסדא ואמ׳ ״. דפוסים: אתא... חסדא ואמ׳ . גק , גקטו , רא״ה: ״אתא ...חסדא״ (ברא״ה התיבה ״ואמ׳ ״ הוא מתוך הפירוש).
26. בטרודין: גק , גקג , כ״י פריס 312 , רא״ה: ״בטורדין״.
27. אם בטרודין דיו: כ״י נ : ״ואם בטורדין מברך״.
28. ביום: וכן כ״י קרפנטרץ . חסר ב-גק . כ״י נ : ״כל היום כלו ודיו״. גקג , גקטו , דפוס קושטא : ״בכל היום״. כ״י פריס 312 , דפוסים , רא״ה: ״בכל יום״.
29. מברך על כל פעם ופעם: גק , גקג , גקטו , כ״י קרפנטרץ , כ״י פריס 312 , דפוסים, רא״ה. כ״י נ : ״ר׳ יוסי מברך על כל פעם ופעם״. כ״י א : ״על כל פעם ופעם מברך עליה״.
30. היה: חסר בכ״י א .
31. בחנותו: דפוסים: בחנות .
32. כולו: וכן כ״י נ . חסר ב-גק , גקג , כ״י פריס 312 , כ״י קרפנטרץ , דפוסים, אשכול, רא״ה.
33. נכנס ויוצא נכנס ויוצא: כ״י נ : ״יוצא ונכנס״. גק , כ״י קרפנטרץ , רא״ה: ״נכנס ויוצא״. סדר המאמרים כבירושלמי כ״י וטיקן, בכ״י ליידן ודפוס הסדר: ״חייליה דר׳ יוסי... א״ר אחא״.
כטרפא דטריף – דבר שהוא חסר וסתמוהו מגופו שעשאוהו כנוס ומתחזי כמכה בקורנס טרפא דטריף מוכה בהכאות כמו ביצה טרופה. ל״א דמתחזיא כדטרפא מטרף נדבק יחד ועשאו סניפין כמין חיבור.
והאי דאזלא – עיש אחר כימה.
דאמרה לה הב לי בני – שני כוכבים שלי.
[במאור דף מג: ד״ה אמר רב. לרי״ף סי׳ ריג (ברכות דף נט.)]
כתוב שם: ירושלמי [ברכות פ״ט ה״ב] על הברקים וכו׳.
אמר אברהם: זה הירושלמי שהביא [לא ידע] מה יש עליו לדקדק כי יש עליו קושיא, וכן במה שהביאו על זה בגמרא. שהרי ראינו על מקצתם [פ]רקים של שלשים יום וברעמים ובזוועות ובחנות של בשם אין שם פרק אלא בכל הפסקה שמפסיק צריך לחזור ולברך. ושמענו בו פירוק שיש הפרש בין הרואה דבר אחד וחוזר ורואהו לחוזר ואינו רואה אותו דבר עצמו, מ״מ ריח חנותו של בשם אעפ״י שאותו דבר עצמו הוא כיון שהנאתו דומה להנאת אכילה בכל הפסקה צריך לברך1.
1. עיין ברשב״ץ ברכות דף נט: ד״ה ר׳ יהודה, ובשו״ע או״ח סי׳ ריח סעי׳ ג ובביאור הגר״א שם.
אמר ר׳ יהושע בן לוי הרואה קשת בענן אומר ברוך זוכר הברית במתניאתא תאנא נאמן בבריתו וקיים במאמרו אמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרויהו ברוך זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו.
והביא מבול כו׳. והיינו וארובות השמים נפתחו דמיעוט רוב שנים ובפ״ק דר״ה (יא:) קאמר לר״א דבחשון התחיל המבול דאית ביה טעמא שנטלן מכימה לפי ששינה עליהן מעשה בראשית דכימה מצונן ביותר והם נדונו ברותחין וק״ל:
ברכת הרעמים והברקים
ציון ו.
משנה (נד, א). על ההרים והגבעות... - אומר ׳ברוך עושה בראשית׳.
גמרא. אטו כל הני דאמרן עד השתא לאו מעשה בראשית נינהו?! והכתיב ״ברקים למטר עשה״! אמר אביי: כרוך ותני. רבא אמר: התם מברך תרתי, ׳ברוך שכחו מלא עולם׳ ו׳עושה מעשה בראשית׳, הכא ׳עושה מעשה בראשית׳ איכא, ׳שכחו מלא עולם׳ ליכא.
על הרוחות שנשבו בזעף ועל הברקים ועל הרעמים... - מברך ׳ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם׳, ואם רצה - מברך ׳עושה בראשית׳. השגת הראב״ד. בגמרא יש מברך תרתי.
על ההרים ועל הגבעות... - מברך ׳עושה בראשית׳. וכו׳.(רמב״ם ברכות י, יד-טו)
על הזיקים... ועל רעדת הארץ ועל הברקים ועל הרעמים ועל רוחות שנשבו בזעף, על כל אחד מאלו אומר ׳בא״ה אמ״ה עושה מעשה בראשית׳ ואם ירצה יאמר ׳בא״ה אמ״ה שכחו וגבורתו מלא עולם׳.(שו״ע אורח חיים רכז, א)
א. ברכה אחת או שתים.
הרי״ף (מג, ב), התוספות (ד״ה רבא) והרמב״ם מפרשים את דברי רבא שמברך אחת משתי הברכות ולא את שתיהן יחד.
אולם הראב״ד בהשגה מפרש שהכוונה שמברך את שתיהן, וכותב הבית יוסף שכך משמע מפירוש רש״י, ונראה שכוונתו למה שמפרש בדברי אביי ״כרוך ותני״ שמברך שתי ברכות על כולם, מכאן שאף רבא שאמר שמברך תרתי על הברקים והרעמים - מתכוון לומר שמברך את שתיהן.
השלחן ערוך כותב כדעת הרמב״ם, והט״ז (סק״א) מביא את המנהג שעל הרעמים אומרים ׳שכחו וגבורתו מלא עולם׳ ועל הברקים ׳עושה מעשה בראשית׳, אך כותב שאינו יודע מהו הטעם למנהג. יתכן שהרעמים מראים יותר כח, וכיון שרוצים לברך את שתי הברכות - מחלקים אותן בצורה זו. הבאר היטב כותב שרק על הרעמים יכול לברך ׳שכחו וגבורתו מלא עולם׳ ולא על הברקים, ודבריו לא התבארו, ולא משמע כן, וברמב״ם אף מפורש שמברך על הברקים ׳שכחו וגבורתו מלא עולם׳ כמו על הרעמים.
ב. אימתי מברך.
לקמן (עמוד ב ציון ד) מתבאר שמברכים את ברכות הראיה בזמן שרואים לפרקים, דהיינו אחת לשלושים יום, אבל על הרעמים והברקים למדנו בירושלמי (הלכה ב) שיש מחלוקת בדבר. לדעת רב ירמיה ורב זעירא מברכים פעם אחת בכל יום, ולדעת רבי יוסי מברך בכל פעם ופעם כשם שמברך על הבשמים בכל פעם שנכנס לחנות של בשם. עם זאת היינו דוקא, כלשון הירושלמי, במופסקין ולא בטרודין, וההסבר לפי רבינו יונה והרא״ש (סי׳ ג) הוא שאם לא התפזרו העבים - דיו בפעם אחת ביום, ורק כאשר התפזרו ושוב התקשרו מברך פעם נוספת באותו יום.
הרמב״ם אינו מבאר בהלכה שלפנינו את תדירות הברכה, וניתן להבין בפשטות שסובר שמברך בכל פעם, ורק בהלכה טו העוסקת בראית הרים, גבעות, ימים ומדברות הוא כותב שמברך לפרקים משלושים יום לשלושים יום.
השלחן ערוך (סעיף ב) כותב שכל זמן שלא התפזרו העבים - נפטר בברכה אחת, ואם התפזרו - חוזר ומברך.
אמנם יש לעיין מדוע אינו מבאר שגם כאשר לא התפזרו צריך בכל זאת לברך בכל יום ברכה לעצמה, ואולי זה פשוט כמו שמברך את כל הברכות, כגון ברכות השחר, בכל יום, או מפני שכבר היה היסח הדעת בשינה.
כטרפא דטריף [שהדביקו לו]. ומסבירים: והאי דאזלא בתרה [וזו שהיא, עיש, הולכת אחריה, אחרי כימה], דאמרה [שהיא כאומרת] לה: הב [תני] לי בני, שני הכוכבים שלי. וכפי שמסופר שבשעה שהקדוש ברוך הוא בקש להביא מבול לעולם נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם. וכשבקש אחר כך לסתמה, כלומר, לסתום את החלל, נטל שני כוכבים מעיש וסתמה בהם. ולכן מחזר מזל עיש אחר כימה ומבקש את כוכביו.
as if it was appended onto it. The Gemara explains: And the fact that Ursa Major follows Pleiades, it is as if Ursa Major is saying to Pleiades: Give me back my children, my two stars. As it is related: When the Holy One, Blessed be He, sought to bring a flood into the world, He took two stars from Pleiades and brought the flood upon the world. And afterward, when He wished to fill the void, He took two stars from Ursa Major and filled the void with them. Consequently, the constellation of Ursa Major attempts to persuade Pleiades, seeking to get its stars back.
הכל
(2) וְלַיהְדַּר לַהּ? – אֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחוּלְיָתוֹ. אִי נָמֵי – אֵין קָטֵיגוֹר נַעֲשָׂה סָנֵיגוֹר.
The Gemara asks: And return it, why did the Holy One, Blessed be He, not restore the original two stars to Pleiades? The Gemara answers: A pit cannot be filled by its own earth; when a pit is excavated, the earth that was excavated from it is insufficient to refill it. Alternatively, one could say that a prosecutor cannot become an advocate; since these stars caused the flood it is not appropriate that they facilitate the end of the flood.
ושואלים: וליהדר [ושיחזיר] לה הקדוש ברוך הוא לכימה את שני כוכביה? ומשיבים: אין הבור מתמלא מחוליתו, שחלק מן הבור אינו יכול לסתום את הבור ממנו נטלוהו. אי נמי [או גם כן] אפשר לומר כי אין קטיגור נעשה סניגור, שכוכבים אלה שגרמו למבול אין זה נאה שעכשו יביאו ברכה.
The Gemara asks: And return it, why did the Holy One, Blessed be He, not restore the original two stars to Pleiades? The Gemara answers: A pit cannot be filled by its own earth; when a pit is excavated, the earth that was excavated from it is insufficient to refill it. Alternatively, one could say that a prosecutor cannot become an advocate; since these stars caused the flood it is not appropriate that they facilitate the end of the flood.
הכל
(3) וְלִיבְרֵי לַהּ תְּרֵי כֹּכְבֵי אַחֲרִינֵי! – ״אֵין כׇּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ״ (קהלת א׳:ט׳). א״ר אָמַר רַב נַחְמָן: עָתִיד הקב״ה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם״ (איוב ל״ח:ל״ב).:
The Gemara argues: Then God should have created two other new stars for Pleiades. The Gemara responds: “There is nothing new under the sun” (Ecclesiastes 1:9). Rav Naḥman said: In the future, the Holy One, Blessed be He, will restore those same stars to Ursa Major, as it is stated: “Or can you guide [tanḥem] Ursa Major with her sons?” (Job 38:32), which is interpreted homiletically in the sense of consolation [tanḥumim] apparently due to the restoration of those stars.
ערך גב
גב – א(ברכות נט.) על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל. גובאי מין חגבים והוא בלעז ברוכ״י והוא ארבה כשר.
א. [צוג, היישריק.]
עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן כו׳. דבעוה״ז כתיב אין חדש וגו׳ אבל לעתיד כתיב השמים החדשים וארץ החדשה וק״ל:
ושואלים: וליברי [ושיבראו] לה, לכימה, תרי ככבי אחריני [שני כוכבים אחרים, חדשים]! ומשיבים: ״אין כל חדש תחת השמש״ (קהלת א, ט). ואמר רב נחמן: לעתיד לבוא עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן, לאותם כוכבים, לה, לעיש. וכפי שנאמר: ״ועיש על בניה תנחם״ (איוב לח, לב) המתפרש מלשון תנחומים, ובודאי יהיה זה בשל החזרת הכוכבים.
The Gemara argues: Then God should have created two other new stars for Pleiades. The Gemara responds: “There is nothing new under the sun” (Ecclesiastes 1:9). Rav Naḥman said: In the future, the Holy One, Blessed be He, will restore those same stars to Ursa Major, as it is stated: “Or can you guide [tanḥem] Ursa Major with her sons?” (Job 38:32), which is interpreted homiletically in the sense of consolation [tanḥumim] apparently due to the restoration of those stars.
הכל
(4) וְעַל הַזְּוָעוֹת.: אמַאי זְוָעוֹת? א״ר אָמַר רַב קַטִּינָא: גּוּהָא. רַב קַטִּינָא הֲוָה קָאָזֵיל בְּאוֹרְחָא. כִּי מְטָא אַפִּתְחָא דְּבֵי אוֹבָא טַמְיָא גְּנַח גּוּהָא. אָמַר: מִי יָדַע אוֹבָא טַמְיָא הַאי גּוּהָא מַהוּ? רְמָא לֵיהּ קָלָא: קַטִּינָא קַטִּינָא, אַמַּאי לָא יָדַעְנָא? בְּשָׁעָה שהקב״ה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹכֵר אֶת בָּנָיו שֶׁשְּׁרוּיִים בְּצַעַר בֵּין אוּמּוֹת הָעוֹלָם מוֹרִיד שְׁתֵּי דְמָעוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל, וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְהַיְינוּ גּוּהָא.
And we learned in the mishna that over zeva’ot one recites the blessing: Whose strength and power fill the world. The Gemara asks: What are zeva’ot? Rav Ketina said: An earthquake. The Gemara relates: Rav Ketina was once walking along the road when he came to the entrance of the house of a necromancer and an earthquake rumbled. He said: Does this necromancer know what is this earthquake? The necromancer raised his voice and said: Ketina, Ketina, why would I not know? Certainly this earthquake occurred because when the Holy One, Blessed be He, remembers His children who are suffering among the nations of the world, He sheds two tears into the great sea. The sound of their reverberation is heard from one end of the earth to the other. And that is an earthquake.
ועל הזועות1
ועל הזועות [...]
ישראל שמצערין אותן האומות ביותר מחשב להביא מבול ומוריד שתי דמעות חס ושלום דמעה מעין אלא טיפות כעין דמעות ומנחם הקב״ה שלא לאבד עולמו ומתגלגלות ויורדות לים הגדול וקולן הולך מסוף העולם ועד סופו זה הוא גיהא זו כולו להראות לישראל שהקב״ה לא עזבם ולא שכחם ולא נטשם וכי עתיד להחזירן כל זה לחזק את לבם שלא יתיאשו מן הגאולה אילא יסבלו על הצרות עד שישלים הזמן שגזר הקב״ה להיותם בגלות כמו שגזר בראשונה ועבדום וענו אותם ארבע וג׳ זמן אותו הגלות היה ידוע וזה אינו ידוע אילא מכל פנים יש זמן קצוב לגלות ומראה הקב״ה בעולמו כמו אותות להודיע כי יש לפני הקב״ה כמין קושי מפני ישר׳ שה[ן] בשעבוד וגולין ומטולטלין וכי רחמיו עליהם לא נטשם וכי עתיד להחזירן כבתחלה והם כשראו כך אומ׳ הנה הקב״ה [דיין] רחמיו עלינו וזכרונינו לפניו ומתחזקים ביראתו ומחזיקים בתורתו וחוקיו ומשפטיו.
והשיב רב קטינא איבא טמיא כמו שהיה שקר שהוא אלוה כך הם שקר כל דבריו וכי אינם כמין דמעות אילא כמו ספיקות כפים גוזר גוזר הקב״ה למלאך וסופק כפים כדכת׳ וגם אני אכה כפי אל כפי (יחזקאל כ״א:כ״ב) ויוצא זיעזוע מביניהן וזו היא גוהא.
והאי דאמ׳ רב קטינא דברי איבא טמיא שקר הם כדי שלא לקיים דבריו ויטעו בני אדם אחריו שיאמרו הנה יש בו ממש וזה שאמ׳ ר׳ נתן מתאנח חס ושלום שיש לשם אנחה אילא גוזר הקב״ה על המלאך [שיתאנח וזהו שאמר דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד גוזר על המלאך] העומד תחת כסא הכבוד לדחוק רגליו ורבנן אמרי אומר למלאך ובועט ברקיע שנ׳ הידד כדורכים יענה (ירמיהו כ״ה:ל׳) וזה דבר ידוע הוא שהקב״ה אומר למלאך כדכת׳ ויצא מלאך י״י ויך במחנה אשור (מלכים ב י״ט:ל״ה).
ואילמלא קרא כת׳ שיש בעבו׳ זרה שד לא היינו אומרין אותו אלא כיון שמצאנו מקרא שכת׳ יזבחו לשדים לא אלוה (דברים ל״ב:י״ז) פירשנו איבא טמיא שד ואין זה קשה כדכת׳ בדברי רבותי׳ כי השדים מסיחין שהו אמרו במסכת חגיגה פרק אין דורשין בעריות (חגיגה ט״ז.): ששה דברין נאמ׳ בשדים שלשה כבני אדם ושלשה כמלאכין אוכלין ושותין כבני אדם ופרם ורבים כבני אדם ומתים כבני אדם ג׳ כמלאכים הולכין מסוף העולם ועד סופו כמלאכים ויש להם כנפים ושומעין מה שעתיד להיות כמלאכים.
וכל חכמי התלמוד כולם פה אחד הבקיים בדברי חכמי התלמוד מפרשים הדברים הללו בתורת משל וכמו שאמ׳ הכת׳ עורה למה תישן י״י וכי איפשר לומר שיש עין כדכת׳ עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל יש לומ׳ שיש אף ופה אילא כתורת מדמין כך כל דברי חכמ׳ בתורת דימוי אבל הכל מודים שאין לפניו לא בכיה ולא שחוק ולא דמעה ולא אנחה מגוף אלא דברי החכמ׳ בתורת דימוי כדברי הנביאים.
על הרעמים מאי רעמים אמ׳ שמואל ענני דאתו בגלגלא כדכת׳ קול רעמך בגלגל. רבנן אמרי מאי רעמים ענני דשפכי מיטרא להדדי שנ׳ לקול תתו המון מים בשמים (ירמיהו י׳:י״ג).
רב אחא בר יעקוב אמ׳ מיטרא בענני ממאסי מסי כול׳ פיר׳ ממסא מלשון המוס ימוס כלומ׳ הבוקר מחמם גזיזי השלג והן נמסין ויורדין בעננים. ומסתברא בעננים כותיה דחזינן בריק ברקא ומנהמין ענני ואתי מיטרא רב אשי אמר ענני חלחולי מחללי ונשיב זיקא אפומיהו ומשתמע רעם כי קלא אפום דנא.
אמ׳ ר׳ יהושוע בן לוי הרואה קשת צריך ליפול על פניו שנ׳ כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה כבוד י״י וג׳ ולא היא משום דמחזי כמו דפלח ליה לקשת אלא צריך לברוכי ב״א מלך העול׳ זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו.
אמ׳ [רבא] ברקא חיורא וברקא יחידאה וענני יורקתא ותרתי ענני דסלקן להדי הדדי ועננא דסלקא מקרן מערבית דרומית צריך למיבעא עליה רחמי דקשיין.
ועל הרוחות אוקמה אביי ברוח של עוף ואמ׳ גמירי דזעפא לא הוי בליליא אילא אם כן מתחיל מיממא וגמירי דזעפא תרתי שעי לא הוה שנ׳ לא תקום פעמים צרה (נחום א׳:ט׳) וקמא ליה דעל הרעמים והברקים מברך שתים ברוך שכוחו מלא עולם וברוך עושה בראשית.
מיעוט כוכבים שנים מיעוט מזלות שתים.
על ההרים ועל הגבעות כול׳. אוקימנא אינו מברך אהני כולהי אלא חדא בא״י אלהינו מלך העו׳ עושה בראשית.
הרואה את הים הגדול לפרקים אוקימנה לפרקים אחת לשלשים יום.
אמ׳ ר׳ יהושע בן לוי הרואה רקיע בטהרה אומ׳ ברוך עושה רקיע בטהרה עושה בראשית.
רפרם בר פפא אומ׳ מעת שחרב בית המקדש לא נראה רקיע בטהרה שנ׳ אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם (ישעיהו נ׳:ג׳).
1. קטע זה מכ״י קמברידג׳ G2.86 מסתיים פה.
ערך גהא
גהא – אגוהא גוהא מבעי ליה (ברכות נט.) וכל הזועו׳ פיר׳ אוביא טמיא כי בעת שרואה הקב״ה צער לישראל שמצערין אותן האומות ביותר מחשב להביא מבול זוכר ברית ומוריד כמין שני דמעות ח״ו דמעה ממש אלא מעין טיפות כעין דמעות ומתנחם הקב״ה שלא לאבד עולמו ומתגלגלות ויורדות לים הגדול וקולן הולך מסוף העולם ועד סופו וזהו גוהא והשיב רב קטינא אובא טמיא כמו שהוא שקר שהוא אלוה כך הם שקר כל דבריו שאינן דמעות אלא כמו ספיקות כפים גוזר הקב״ה למלאך וסופק כפים כדכתיב וגם אני אכה כפי אל כפי (יחזקאל כ״א:כ״ב) ויוצא זעזוע מביניהם וזהו גוהא וזה שא״ר נתן מתאנח חס ושלום שיש שם אנחה אלא גוזר על מלאך שיתאנח וזה שאמר דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד גוזר למלאך לדחוק את רגליו ורבנן אמרי אומר למלאך ובועט ברקיע שנאמר הידד כדורכים יענה וזה דבר ידוע הוא כדכתיב ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור (א״ב: פי׳ בלשון יוני פועל הצועק וצווח ואולי מלה זה נעתקה מלשון עברי געה אל לשון היונים).
ערך גנח
גנח – ב(ברכות נט.) גנח גוהא. (ראש השנה לג:) וכתיב בה באימיה דסיסרא בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא מר סבר אימיה דסיסרא גנוחי גנח ומר סבר ילולי יליל. (כתובות ס) תניא רבי מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת. (בבא קמא פ) מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו ושאלו הרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב עז רותח משחרית לשחרית. (בראשית רבה לג) ישאר אך נח אך מיעוט אף הוא גונח דם מן הצנה פירוש מוציא קול כעין שועל ומשליך דם.
ערך זע
זע – ג(ברכות נט.) על הזיקין ועל הזועות פי׳ זועות גוהא וכן רעדין רעד ורעש תרגום זיע (בפרק שלשה דשביעית) אבנים שזעזעתן המחרישה (ובריש ערלה) זעזעתו המחרישה או שזעזעתו ועשאו כעפר פי׳ נענעו והרעידו.
א. [קלאגען.]
ב. [שלוכצען, הוסען.]
ג. [דאננער, געראלל, שרעקען, וועקריקען.]
גוהא – בלשונם קורין רעידת הארץ גוהא.
אובא טמיא – בעל אוב של עצמות שעושה כשוף בעצמות המת. טמיא עצמות ודומה לו במסכת כלים בית מלא טמיא ופי׳ רב האי מלא טמיא בית שהוא מלא עצמות והביא ראיה על זה מבראשית רבה דקתני אדרינוס שחיק טמיא דהיינו שחיק עצמות ואין לפרש אוב טמא שאין זה הלשון.
גנח גוהא – ותגעש ותרעש כלומר נזדעזעת הארץ מאד מאד. גנח גוהא חדא מילתא היא וכן הלשון.
זוכר את בניו כו׳. מפורש בערוך בעת שרואה הקב״ה הבריות ומוריד כמו שתי טיפין מעין דמעות ח״ו דמעה ממש ומתנחם הקב״ה שלא לאבד עולמו כו׳ ע״ש באורך לכולהו אמוראי לפרש שעושה הקב״ה כן ע״י מלאך:
א ועוד שנינו במשנה כי על הזועות יש לברך ״שכוחו וגבורתו מלא עולם״. ושואלים: מאי [מה] הן הזועות? אמר רב קטינא: גוהא [רעידת אדמה]. ומסופר: רב קטינא הוה קאזיל באורחא [היה מהלך בדרך]. כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא גנח גוהא [כאשר הגיע לפתח בית העושה כישוף אוב בעצמות מת, בעל אוב, נשמעה רעידת אדמה]. אמר: מי ידע אובא טמיא האי גוהא [האם יודע בעל האוב רעש אדמה זה] מהו? רמא ליה קלא [הרים קולו] ואמר: קטינא קטינא, אמאי לא ידענא [מדוע איני יודע]? ודאי טעם הרעש הוא שבשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, והיינו גוהא [וזוהי רעידת האדמה].
And we learned in the mishna that over zeva’ot one recites the blessing: Whose strength and power fill the world. The Gemara asks: What are zeva’ot? Rav Ketina said: An earthquake. The Gemara relates: Rav Ketina was once walking along the road when he came to the entrance of the house of a necromancer and an earthquake rumbled. He said: Does this necromancer know what is this earthquake? The necromancer raised his voice and said: Ketina, Ketina, why would I not know? Certainly this earthquake occurred because when the Holy One, Blessed be He, remembers His children who are suffering among the nations of the world, He sheds two tears into the great sea. The sound of their reverberation is heard from one end of the earth to the other. And that is an earthquake.
הכל
(5) א״ר אָמַר רַב קַטִּינָא: אוֹבָא טַמְיָא כַּדִּיב הוּא, וּמִילֵּיהּ כְּדִיבִין. אִי הָכִי – גּוּהָא גּוּהָא מִיבְּעֵי לֵיהּ? וְלָא הִיא, גּוּהָא גּוּהָא עָבֵיד, וְהַאי דְּלָא אוֹדִי לֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיטְעֵי כּוּלֵּי עָלְמָא אַבָּתְרֵיהּ.
Rav Ketina said: The necromancer is a liar and his statements are lies. If so, it would necessitate an earthquake followed by another earthquake, one for each tear. The Gemara remarks: That is not so, as it indeed causes an earthquake followed by another earthquake; and the fact that Rav Ketina did not admit that the necromancer was correct was so that everyone would not mistakenly follow him.
אמר רב קטינא: אובא טמיא כדיב [בעל האוב כוזב] הוא, ומיליה כדיבין [ודבריו כוזבים]. שכן אי הכי [אם כך] כדבריו — גוהא גוהא מיבעי ליה [רעידת האדמה ועוד רעידת אדמה, כלומר, פעמיים היתה צריכה להיות] כנגד שתי דמעות. ומעירים: ולא היא, אין הדבר כן, גוהא גוהא עביד [רעידת האדמה ועוד רעידת אדמה עושה], והאי [וזה] שלא אודי ליה [הודה לו] רב קטינא לאותו בעל אוב, הרי זה כי היכי [כדי] שלא ליטעי כולי עלמא אבתריה [יטעו הכל אחריו].
Rav Ketina said: The necromancer is a liar and his statements are lies. If so, it would necessitate an earthquake followed by another earthquake, one for each tear. The Gemara remarks: That is not so, as it indeed causes an earthquake followed by another earthquake; and the fact that Rav Ketina did not admit that the necromancer was correct was so that everyone would not mistakenly follow him.
הכל
(6) וְרַב קַטִּינָא דִּידֵיהּ אָמַר: סוֹפֵק כַּפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי וַהֲנִיחוֹתִי חֲמָתִי״ (יחזקאל כ״א:כ״ב). רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֲנָחָה מִתְאַנֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַהֲנִיחוֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי״ (יחזקאל ה׳:י״ג). וְרַבָּנַן אָמְרִי: בּוֹעֵט בָּרָקִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵידָד כְּדוֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כׇּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ״ (ירמיהו כ״ה:ל׳). רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: דּוֹחֵק אֶת רַגְלָיו תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי״ (ישעיהו ס״ו:א׳).:
Rav Ketina also stated his own explanation for the earthquake: Because God claps His hands together in anger, as it is stated: “I will also smite My hands together and I will satisfy My fury; I, the Lord, have spoken it” (Ezekiel 21:22). Rabbi Natan says: The earthquake is caused because God sighs over the dire straits in which Israel finds itself, as it is stated: “Thus shall My anger spend itself, and I will satisfy My fury upon them, and I will be eased” (Ezekiel 5:13). And the Rabbis say: An earthquake is caused when God kicks the firmament, causing a rumbling, as it is stated: “The Lord roars from on high, from His holy dwelling He makes His voice heard. He roars mightily over His dwelling place, He cries out like those who tread grapes, against all the inhabitants of the earth” (Jeremiah 25:30). Rav Aḥa bar Ya’akov said: An earthquake is caused when God forces His feet beneath the throne of glory and the world quakes, as it is stated: “The heaven is My throne, and the earth is My footstool” (Isaiah 66:1).
סופק כפיו – ומאותו קול מזדעזעת הארץ שמצינו שכפיו סופק שנאמר גם אני אכה כפי אל כפי (יחזקאל כא).
אנחה מתאנח – ומאותה אנחה מרעיד הקרקע ומצינו שמתאנח שנאמר והניחותי חמתי בם (יחזקאל ה) כביכול כאדם שיש לו חימה ומתאנח ומתנחם דעתו ועושה לו נחת רוח.
והנחמתי – אנחם על הרעה שעשיתי להן.
הידד כדורכים יענה – שדורך ובועט ברקיע.
והארץ הדום רגלי – כגון שדחה תחת כסא הכבוד ומגיע בעוטו עד לארץ שהיא הדום רגליו.
ועל הזוועות ופירשו בגמ׳ גוהא וענינו האור הפתאומי היוצא מן הענן ונקרא לנציא״ר וי״מ קול בקיעת הארץ ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים והוא הנקרא לאמ״ף על כל אלו אומר ברוך שכחו מלא עולם מפני שענינם של אלו להתפשט רחוק מאד ופי׳ בגמ׳ שאף על אלו אם רצה לברך ברוך עושה בראשית דיו ובתלמוד המערב פרשו על הרוחות דוקא כשבאים בזעף אבל אינם באים בזעף ברוך עושה בראשית על ההרים ועל הגבעות וכו׳ אומר ברוך עושה בראשית שדברים אלו אין זזין ממקומן כדי לברך עליהם שכחו מלא עולם ודברים אלו אינו אומרם אלא במי שרואה אותם לפרקים ר׳ יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה הים הגדול שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו ודוקא בזמן שרואהו לפרקים וכבר פרשנו על הפרקים שהם מל׳ לל׳:
זהו ביאור המשנה ופי׳ בתלמוד המערב שלא נאמרו פרקים הללו אלא על ההרים והשנויים עמהם אבל על הזיקים ועל השנויים עמהם אם בטורדין ר״ל שאין בהם הפסק ופי׳ בו רבים כל זמן שלא נתפזרו העבים אינו מברך עליהם אלא פעם אחת ביום ואם יש בהם הפסק והוא שנתפזרו העבים ואח״כ באו עבים פעם אחרת מברך על כל פעם ופעם והרי דבר זה כמי שיושב בחנותו של בשם שאם ישב לו כל היום אינו מברך אלא פעם אחת ואם נכנס ויצא כל היום מברך על כל פעם ופעם ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ׳ אלו הן:
הרואה קשת בענן מברך ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו הרואה שמים בטהרה והוא אחר שנכלא הגשם ובא רוח צפוני ופזר את העבים ונזדכך האויר אומר ברוך עושה בראשית ובתלמוד המערב פרשוה בימות הגשמים ובלבד לאחר ג׳ ימים:
גמרא ורב קטינא דידיה אמר סופק כפיו כו׳ והוא מגומגם דמשמע לעיל דרב קטינא נמי סבר כטעמא דלעיל דאמר אובא טמיא אלא לא אודי ליה כי היכי דלא ליטעו כו׳ וק״ל:
ורב קטינא דידיה [הסבר משלו] אמר בסיבת רעידת האדמה: מפני שהקדוש ברוך הוא סופק כפיו, כלומר, מכה כף לכף מתוך צער וכפי שנאמר: ״וגם אני אכה כפי אל כפי והניחתי חמתי אני ה׳ דברתי״ (יחזקאל כא, כב). ור׳ נתן אומר: סיבת רעש האדמה היא מפני שהקדוש ברוך הוא אנחה מתאנח על צרת ישראל, כפי שנאמר: ״וכלה אפי והניחתי חמתי בם והנחמתי״ (שם ה, יג). ורבנן אמרי [וחכמים אומרים]: סיבת הרעש היא לפי שהקדוש ברוך הוא בועט ברקיע, ומתוך כך נשמע הקול, וכפי שנאמר: ״ה׳ ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו הידד כדרכים יענה אל כל ישבי הארץ״ (ירמיהו כה, ל). ורב אחא בר יעקב אמר: סיבת הרעש היא, שהקדוש ברוך הוא דוחק את רגליו מתחת לכסא הכבוד והעולם מזדעזע, וכפי שנאמר: ״השמים כסאי והארץ הדם רגלי״ (ישעיהו סו, א).
Rav Ketina also stated his own explanation for the earthquake: Because God claps His hands together in anger, as it is stated: “I will also smite My hands together and I will satisfy My fury; I, the Lord, have spoken it” (Ezekiel 21:22). Rabbi Natan says: The earthquake is caused because God sighs over the dire straits in which Israel finds itself, as it is stated: “Thus shall My anger spend itself, and I will satisfy My fury upon them, and I will be eased” (Ezekiel 5:13). And the Rabbis say: An earthquake is caused when God kicks the firmament, causing a rumbling, as it is stated: “The Lord roars from on high, from His holy dwelling He makes His voice heard. He roars mightily over His dwelling place, He cries out like those who tread grapes, against all the inhabitants of the earth” (Jeremiah 25:30). Rav Aḥa bar Ya’akov said: An earthquake is caused when God forces His feet beneath the throne of glory and the world quakes, as it is stated: “The heaven is My throne, and the earth is My footstool” (Isaiah 66:1).
הכל
(7) וְעַל הָרְעָמִים.: במַאי רְעָמִים? אָמַר שְׁמוּאֵל: עֲנָנֵי בְּגַלְגַּלָּא. שֶׁנֶּאֱמַר: ״קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ״ (תהלים ע״ז:י״ט). וְרַבָּנַן אָמְרִי: עֲנָנֵי דְּשָׁפְכִי מַיָּא לַהֲדָדֵי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם״ (ירמיהו י׳:י״ג). רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: בַּרְקָא תַּקִּיפָא דְּבָרֵיק בַּעֲנָנָא, וּמְתַבַּר גְּזִיזֵי דְבַרְזָא. רַב אָשֵׁי אָמַר: עֲנָנֵי חַלְחוֹלֵי מְחַלְחֲלִי, וְאָתֵי זִיקָא וּמְנַשֵּׁב אַפּוּמַּיְיהוּ, וְדָמֵי כְּזִיקָּא עַל פּוּם דַּנֵּי. וּמִסְתַּבְּרָא כְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, דְּבָרֵיק בַּרְקָא, וּמְנַהֲמֵי עֲנָנֵי, וְאָתֵי מִטְרָא.:
We also learned in the mishna that over thunder one recites: Whose strength and power fill the world. The Gemara asks: What causes thunder? Shmuel said: When the clouds located in the curvature of the firmament collide with the firmament itself, they produce this sound, as it is stated: “The voice of Your thunder was in the whirlwind; the lightning lighted up the world; the earth trembled and shook” (Psalms 77:19). And the Rabbis say: Thunder is the sound of clouds pouring water into one another, as it is stated: “At the sound of His giving a multitude of waters in the heavens” (Jeremiah 10:13). Rav Aḥa bar Ya’akov said: Thunder is caused by a powerful lightning bolt that flashes in the cloud and shatters the hailstones. Rav Ashi said: Because the clouds are hollow, and when the wind comes and blows across their mouths, it sounds like wind blowing in the mouth of a jug. The Gemara concludes: And it stands to reason in accordance with the opinion of Rav Aḥa bar Ya’akov; as lightning flashes, the clouds rumble, and the rain comes.
ענני בגלגלא – עננים מתחופפין ומתחככין ונשמע הקול לשון אחר העננים פוגעין בגלגל ומתגלגלות עם הגלגל בעל כרחם ואותו הקול היינו רעמים.
ברקא – ברקים של אש.
ומתבר גזיזי דברזא – ואותו הקול היינו רעמים. גזיזי גלציי״ש חתיכות של ברד.
חלחולי מחלחלי – ענני ומנשב זיקא עלייהו והיינו רעמים.
מנהמי ענני – הומות העננים.
ועל הרעמים, ועל ברק יחידי בלא רעם אומר כמו כן. אבל אין רעם בלא ברקא.
א. וכתב ע״ז בא״ר סי׳ רכז סק״ד ונ״ל דמ״מ אם אינו רואה לברק הוי כאלו לא היה ברק וצריך לחזור ולברך אברק. ומכ״ש כשבירך תחילה אברק לחוד שמברך אח״כ ארעם.
על הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים וכו׳ אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם – איתמר בירושלמי אם בטורדים דיו בפעם אחת אם במפסיקין מברך על כל פעם ופעם וגמר לה מחנותו של בשם. וא״ת והא ברואה את הים הגדול בעינן הפסק ל׳ יום, התם הוא שרואה פעם ראשונה הוא שרואה עכשו אבל הכא דבר מחודש הוא וכל אחד בפני עצמו. וא״ת והא חנותו של בשם הוא הוא שמריח פעם ראשונה וחוזר ומברך התם על הנאתו שהיא עכשו מתחדשת הוא מברך וטורדין היינו שלא נתפזרו העבים מפסיקין שנתפזרו העבים בינתים. בתוספות.
דבריק ברקא כו׳. ר״ל דאנן חזינן שמתחלה בא הברק ואחר כך הרעם ואחר כך המטר והיינו משום דהברק שהוא להב אש בא מתחלה ושובר הגזרנא דברד והוא הרעם וע״י שבירה זו נולדו המים ואחית מיטרא לארץ והיינו ממש כרב אחא בר יעקב:
ב ועוד שנינו במשנה שעל הרעמים יש לברך ״שכוחו וגבורתו מלא עולם״. ושואלים: מאי [מה] הם הרעמים, כיצד הם נוצרים? אמר שמואל: אלו הם ענני בגלגלא [עננים הנמצאים בגלגל הרקיע] וכשהם מתנגשים בו נשמע קול זה. וראיה לדבר ממה שנאמר: ״קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ״ (תהלים עז, יט). ורבנן אמרי [וחכמים אומרים]: הרעם הוא קול ענני דשפכי מיא להדדי [עננים השופכים מים זה לזה], וכפי שנאמר: ״לקול תתו המון מים בשמים״ (ירמיהו י, יג). רב אחא בר יעקב אמר: הסיבה היא ברקא תקיפא דבריק בעננא, ומתבר גזיזי דברזא [ברק חזק המבריק בענן, ושובר את גושי הקרח]. רב אשי אמר: הסיבה לרעש זה משום שענני חלחולי מחלחלי, ואתי זיקא ומנשב אפומייהו, ודמי כזיקא על פום דני [חלולים הם העננים, ובאה הרוח ומנשבת על פיהם, ונשמע הקול ונדמה כקול הרוח הנושבת על פי הכדים]. ומסכמים: ומסתברא [ומסתבר] לומר כטעמו של רב אחא בר יעקב, שרואים דבריק ברקא, ומנהמי ענני, ואתי מטרא [שמבריק הברק, ונוהמים העננים, ובא הגשם].
We also learned in the mishna that over thunder one recites: Whose strength and power fill the world. The Gemara asks: What causes thunder? Shmuel said: When the clouds located in the curvature of the firmament collide with the firmament itself, they produce this sound, as it is stated: “The voice of Your thunder was in the whirlwind; the lightning lighted up the world; the earth trembled and shook” (Psalms 77:19). And the Rabbis say: Thunder is the sound of clouds pouring water into one another, as it is stated: “At the sound of His giving a multitude of waters in the heavens” (Jeremiah 10:13). Rav Aḥa bar Ya’akov said: Thunder is caused by a powerful lightning bolt that flashes in the cloud and shatters the hailstones. Rav Ashi said: Because the clouds are hollow, and when the wind comes and blows across their mouths, it sounds like wind blowing in the mouth of a jug. The Gemara concludes: And it stands to reason in accordance with the opinion of Rav Aḥa bar Ya’akov; as lightning flashes, the clouds rumble, and the rain comes.
הכל
(8) וְעַל הָרוּחוֹת.: גמַאי רוּחוֹת? אָמַר אַבָּיֵי: זַעְפָּא. וְאָמַר אַבָּיֵי: גְּמִירִי, דְּזַעְפָּא בְּלֵילְיָא לָא הָוֵי. וְהָא קָא חֲזֵינַן דְּהָוֵי! – הָהוּא, דאתחולי בִּימָמָא. וְאָמַר אַבָּיֵי: גְּמִירִי, דְּזַעְפָּא תַּרְתֵּי שָׁעֵי לָא קָאֵי, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תָקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה״ (נחום א׳:ט׳). וְהָא קָא חָזֵינַן דְּקָאֵי! – דְּמַפְסֵיק בֵּינֵי בֵּינֵי.:
We also learned in the mishna that over wind one recites the blessing: Whose strength and power fill the world. The Gemara asks: What are these winds? Abaye said: These are gale force winds. Abaye said: We learned through tradition that there are no gale force winds at night. The Gemara asks: Don’t we see that there are gale force winds at night? The Gemara answers: This gale force wind that blows at night does not begin blowing at night; rather, it begins blowing during the day. And Abaye said: We learned through tradition that a gale force wind does not last two hours, to fulfill that which is stated: “Trouble shall not rise up a second time” (Nahum 1:9). The Gemara asks: Don’t we see that it does last longer than two hours? The Gemara answers: Actually, it does not last longer than two hours. The fact that we sense that it does last longer is due to cases where it does not blow uninterruptedly, but it briefly stops in between.
ועל הרוחות של זעףא אומר ברוך שכוחוב וכו׳.
א. ירושלמי שהובא בתוס׳ ושא״ר.
ב. בד׳ פראג נוסף וגבורתו. עי׳ לעיל.
על הרוחות. מאי רוחות אמר אביי זעפא. על הברקים ועל הרעמים אומר ברוך שכחו מלא עולם או ברוך עושה בראשיתא. ירושלמי על הברקים ר׳ ירמיה ור׳ זעירא בשם רב חסדא דיו פעם אחת בכל יום ר׳ יוסי במה אנן קיימין אם בטורדין דיו פעם אחת ואם במפסיקין מברך על כל פעם ופעם אתא ר׳ אחא בר חנינא בשם ר׳ חסדא. פי׳ ואמר לה בשם רב חסדא כדאמר לה ר׳ יוסי. אם בטורדין דיו פעם אחת בכל יום ואם במפסיקין מברך על כל פעם ופעם חיליה דר׳ יוסי מן הדא היה יושב בחנותו של בשם כל היום אינו מברך אלא פעם אחת היה נכנס ויוצא מברך על כל פעם ופעם. פי׳ ומאי טורדין ומאי מפסיקין, מפסיקין היינו שנתפזרו העבים בינתים, אבל בטורדין שלא הפסיק פזור העבים בין זה לזה דיו פעם אחת ביוםב, ולא דמי לרואה הימים וההרים והגבעות שאינו מברך אלא לאחר הפסקה של שלשים יום שלא ראה, דהתם שאני שהם מקומות קבועים בעולם ודיו בברכה אחת משלשים יום לשלשים יום לראייתו, אבל זועות ורעמים שהשניים אינן הראשונים עצמן צריך לברך על חדושן הואיל ומפסיקין בפזור העביםג.
א. עיין לעיל הערה 5.
ב. לכאורה נראה פירוש הירושלמי דר׳ יוסי פליג אדרב חסדא והקשה ממה נפשך דאם לא הפסיקו אף למחרת אינו מברך מחדש ואם הפסיקו מברך אף כמה פעמים באותו יום אכן בדברי רבינו מבואר דלא פליג ולפרושי קאתי דדברי רב חסדא בטורדין דאילו במפסיקין מברך על כל פעם ופעם (ועיין גירסת בעה״מ בירושלמי), וצריך להוסיף ע״ד רבינו דגם בטורדין הברקים והרעמים אינם אותם שהיו קודם (אף שהגשמים הם אותם גשמים) ולכן אע״פ דבים הגדול מברך לאחר ל׳ יום הכא מברך כל יום אף שלא הפסיקו מאתמול ולא נתפזרו העבים. והטעם שמברך דאף שלא הפסיקו משך הלילה חשיבי ליה כדבר מחודש בבוקר.
ג. עיין בראב״ד (על הרי״ף כאן) ובמג״א ריח סק״ה, ועמ״ש בפ״ו הע׳ 352.
זעפא ר״ל שבאו הרוחות בזעף ובכעס ומצינו כהאי לישנא במים שנאמר וישתוק הים מזעפו ואמר דמחסד אלהים שלא בא בלילה שהוא עת שינה ואין מקום להשמר מלהזיקו ואמר עוד דתרתי שעי לא קאי הוא ג״כ מחסד אלהים כמפורש בהאי קרא דרישא דקרא דמייתי מה תחשבון אל ה׳ כלה וגו׳ לא תקום פעמים צרה משתמע מיניה הא אם תקום פעמים כלה הוא עושה ולכאורה דהכי משמע מהאי קרא לא תקום פעמים דהיינו ב׳ שעות דכל שעה ושעה מקרי פעם אחד דכל שעה יש לו מזל בפני עצמו אבל א״כ מכ״ש דב׳ שעות בהפסק ביני וביני מקרי ב׳ פעמים וע״כ נראה דה״פ דקרא כשלא תקום פעמים דהיינו בהפסק ביני וביני אלא ב׳ שעות רצופים אז היא צרה אבל כשתקום פעמים דהיינו בהפסק אין כאן צרה ודו״ק:
ג ועוד שנינו במשנה שעל הרוחות, יש לברך ״שכוחו וגבורתו מלא עולם״. ושואלים: מאי [מה] הן רוחות אלה? אמר אביי: המדובר בזעפא [רוח סערה]. ואמר אביי: גמירי, דזעפא בליליא לא הוי [למודים אנו במסורת שאין רוח סערה בלילה], ושואלים: והא קא חזינן דהוי [והרי אנו רואים שיש] רוח סערה בלילה! ומשיבים: ההוא, אותה רוח סערה שישנה בלילה לא מדובר ברוח שהתחילה בלילה, אלא דאתחולי ביממא [שהתחילה ביום]. ועוד אמר אביי: גמירי, דזעפא תרתי שעי לא קאי [למודים אנו במסורת שרוח הסערה אינה נמשכת שתי שעות], לקיים מה שנאמר: ״לא תקום פעמים צרה״ (נחום א, ט). ושואלים: והא קא חזינן דקאי [והרי אנו רואים שעומדת, נמשכת] יותר משעתיים! ומשיבים: אכן אינה נמשכת יותר משעתיים, ומה שרואים אנו שנמשכת, אינה רצופה אלא דמפסיק ביני ביני [שנפסקת בינתיים] לזמן קצר.
We also learned in the mishna that over wind one recites the blessing: Whose strength and power fill the world. The Gemara asks: What are these winds? Abaye said: These are gale force winds. Abaye said: We learned through tradition that there are no gale force winds at night. The Gemara asks: Don’t we see that there are gale force winds at night? The Gemara answers: This gale force wind that blows at night does not begin blowing at night; rather, it begins blowing during the day. And Abaye said: We learned through tradition that a gale force wind does not last two hours, to fulfill that which is stated: “Trouble shall not rise up a second time” (Nahum 1:9). The Gemara asks: Don’t we see that it does last longer than two hours? The Gemara answers: Actually, it does not last longer than two hours. The fact that we sense that it does last longer is due to cases where it does not blow uninterruptedly, but it briefly stops in between.
הכל
(9) וְעַל הַבְּרָקִים אוֹמֵר ״בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם״.: דמַאי בְּרָקִים? אָמַר רָבָא: בַּרְקָא. וְאָמַר רָבָא: בַּרְקָא יְחִידָאָה, וּבַרְקָא חִיוָּרָא, וּבַרְקָא יְרוּקְתָּא, וַעֲנָנֵי דְּסָלְקָן בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית וְאָתְיָין מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית, וְתַרְתֵּי עֲנָנֵי דְּסָלְקָן חֲדָא לְאַפֵּי חֲבֶרְתָּהּ – כּוּלְּהוּ קַשְׁיָין.
We also learned in the mishna that over lightning one recites: Blessed…Whose strength and power fill the world. The Gemara asks: What is this lightning? Rava said: A bright light. And Rava said: A single bolt of lightning, white lightning, green lightning, clouds that rise in the western corner and come from the southern corner, and two clouds that rise with one facing the other are all signs of trouble.
ברקא – אישלוזיר״א לשון מבריק נהר.
ברקא יחידאה – שלא הבריק אלא פעם אחד.
וברקא חיורא וברקא ירוקתא כולהו קשיין – שאינם של ברכה.
דסלקן חדא לאפי חברתה – ששני עננים פוגעים זה את זה.
על הברקים ועל הרעמים ברוך שכחו וגבורתו מ״ע – ירושלמי ר׳ ירמי׳ ור׳ זירא בשם ר״ח דיו פע״א בכל יום א״ר יוסי במה אנן קיימי אי בטורדין דיו פעם א׳ ואי במופסקין מברך על כל פעם ופע׳ פי׳ טורדין שלא נתפזרו עבים בנתי׳ מופסקי׳ שנתפזרו עבים בנתים חיליה דר״י מן הדא הי׳ יושב בחנותו של בושם כל היום אינו מבר׳ אלא אחת נכנס ויוצא מברך על כל פעם ופעם היה יושב בבית הכסא או באספקולרין אם היה יכול לצאת ולברך אם תוך כדי דבור יצא ואם לאו לא יצא ר׳ ירמיה בעי היה יושב במגדל עצים מהו שיעשה כמו מלבוש ויוציא ראש חוץ לחלון ויברך. מספקא ליה אם לבו רואה את הערוה מותר או אסור:
אמר רבא ברקא כו׳. לעיל גבי זיקין וזועות דקאמר מאי הן ניחא דלא ידע כלל מאי הן וכן גבי רעמים גם שהמקרא מלא מלשון רעם קבעי מאי הוא ענינו דבעי לברך עליה וכן גבי רוחות מאי הן רוחות דבעי לברך עליהם דמסתמא לאו אסתם רוחות קאמר אבל הכא גבי ברקים שהמקרא מלא ממנו מאי בעי מאי ברקים ומאי הוסיף רבא לומר שהוא ברקא וי״ל משום דכל הנהו דלעיל דאמרן בלשון רבים משום דאין דרכן לבא יחידי משא״כ ברקא דדרכו לבא נמי יחידי מ״ה בא רבא לומר דלאו דוקא קתני ברקים דה״ה ברקא יחידאה ודו״ק:
ד ושנינו במשנה שעל הברקים אומר ״ברוך... שכחו וגבורתו מלא עולם״. ושואלים: מאי [מה] הם ברקים אלה? אמר רבא: ברקא [אור בוהק]. ואמר רבא: ברקא יחידאה [ברק יחידי], וברקא חיורא [וברק לבן], וברקא ירוקתא [וברק ירוק], וענני דסלקן [ועננים העולים] בקרן מערבית ואתיין [ובאים] מקרן דרומית, ותרתי ענני דסלקן חדא לאפי חברתה [ושני עננים העולים זה מול זה] — כולהו קשיין [כולם קשים].
We also learned in the mishna that over lightning one recites: Blessed…Whose strength and power fill the world. The Gemara asks: What is this lightning? Rava said: A bright light. And Rava said: A single bolt of lightning, white lightning, green lightning, clouds that rise in the western corner and come from the southern corner, and two clouds that rise with one facing the other are all signs of trouble.
הכל
(10) לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְמִבְעֵי רַחֲמֵי. וְהָנֵי מִילֵּי בְּלֵילְיָא, אֲבָל בְּצַפְרָא – לֵית בְּהוּ מְשָׁשָׁא.
The Gemara asks: What practical difference is there in the knowledge that they are signs of trouble? The Gemara answers: So that we may pray for God’s mercy, that they cause us no harm. The Gemara remarks that this only applies when these phenomena appear at night. In the morning, however, they are insignificant.
ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה] שיודעים אנו שקשים הם? ומשיבים: למבעי רחמי [לבקש רחמים] מה׳ שלא יזיקו. ומסייגים את הדברים ואומרים כי הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא כאשר הם באים בליליא [בלילה], אבל בצפרא [בבוקר] — לית בהו מששא [אין בהם ממש].
The Gemara asks: What practical difference is there in the knowledge that they are signs of trouble? The Gemara answers: So that we may pray for God’s mercy, that they cause us no harm. The Gemara remarks that this only applies when these phenomena appear at night. In the morning, however, they are insignificant.
הכל
(11) אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: הָנֵי עֲנָנֵי דְצַפְרָא לֵית בְּהוּ מְשָׁשָׁא, דִּכְתִיב: ״וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר״ וְגוֹ׳ (הושע ו׳:ד׳). א״ל אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי, הָא אָמְרִי אִינָשֵׁי: כַּד מִפְתָּח בָּבֵי מִיטְרָא, בַּר חַמָּרָא, מוּךְ שַׂקָּיךָ וּגְנִי! לָא קַשְׁיָא: הָא דִּקְטִר בְּעֵיבָא, הָא דִּקְטִר בַּעֲנָנֵי.
Rabbi Shmuel bar Yitzḥak said: Morning clouds dissipate immediately so they have no substance, as it is written: “For your goodness is as a morning cloud, and as the dew that early passes away” (Hosea 6:4). With regard to this, Rav Pappa said to Abaye: But don’t people say the maxim: If there is rain when people open their doors in the morning, donkey-driver, fold your sack and go to sleep, as rain will continue to fall all day. Apparently morning clouds indicate that there will be rain all day. The Gemara responds: This is not difficult, as this, that suggests that there will be considerable rain, refers to a case where the sky is covered with thick clouds, while this opinion, where Rabbi Shmuel bar Yitzḥak said that morning clouds have no substance and will not produce much rain, refers to a case where the sky is covered with flimsy clouds which will certainly pass.
ענן בקר – לא קבוע.
כד מפתח בבי מטרא בר חמרא מוך שקיך וגני – אם כשתפתח דלתיך בבקר ירד לך מטר לך אני אומר חמר ההולך ממקום למקום להביא תבואה מוך שקיך וגני כפול שקך תחתיך ותישן עליו ולא תלך אנה ואנה להביא תבואה לפי שיהיו החטים בזול בשביל הגשם.
ה״ג: הא דקטר בעיבא – נתקשרו השמים בעב עבה אז טוב כי ירד גשם רב.
הא דקטיר בעננא – ענן קלוש הוא ענן בקר שאין בו ממש.
אמר רב פפא הילכך נימרינהו לכולהו – ברכה זו אינה חותמת בברוך אלא הכי מברך בא״י אמ״ה נאמן בבריתו וקים במאמרו וזוכר הברית:
וכן אמר ר׳ שמואל בר יצחק: הני [אלה] ענני דצפרא [הבוקר] לית בהו מששא [אין בהם ממש], שמיד יעלמו. וראיה לכך ממה דכתיב [שנאמר]: ״וחסדכם כענן בקר וכטל משכים הולך״ (הושע ו, ד). על כך אמר ליה [לו] רב פפא לאביי, הא אמרי אינשי [הרי אומרים אנשים] כפתגם מקובל: כד מפתח בבי מיטרא, בר חמרא, מוך שקיך וגני [כאשר בפתיחת השערים בבוקר יורד גשם, החמר, קפל את שקיך ושכב לישון], שוודאי ימשך הגשם זמן רב, ואם כן נראה מכאן שענני בוקר אינם חולפים מיד! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שמשמע שבודאי שיהיו גשמים רבים, הרי זה באופן דקטר בעיבא [שנקשרו השמים בעבים, עננים כבדים], הא [זה] שאמר ר׳ שמואל בר יצחק שבענני הבוקר אין ממש ולא יהיו מהם גשמים רבים, הרי זה באופן דקטר בענני [שנקשרו השמים בעננים קלים] שודאי יחלפו.
Rabbi Shmuel bar Yitzḥak said: Morning clouds dissipate immediately so they have no substance, as it is written: “For your goodness is as a morning cloud, and as the dew that early passes away” (Hosea 6:4). With regard to this, Rav Pappa said to Abaye: But don’t people say the maxim: If there is rain when people open their doors in the morning, donkey-driver, fold your sack and go to sleep, as rain will continue to fall all day. Apparently morning clouds indicate that there will be rain all day. The Gemara responds: This is not difficult, as this, that suggests that there will be considerable rain, refers to a case where the sky is covered with thick clouds, while this opinion, where Rabbi Shmuel bar Yitzḥak said that morning clouds have no substance and will not produce much rain, refers to a case where the sky is covered with flimsy clouds which will certainly pass.
הכל
(12) אָמַר ר׳ רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר ר׳ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לֹא נִבְרְאוּ רְעָמִים אֶלָּא לִפְשׁוֹט עַקְמוּמִית שֶׁבַּלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו״ (קהלת ג׳:י״ד). וא״ר וְאָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר ריב״ל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי : הָרוֹאֶה אֶת הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן צָרִיךְ שֶׁיִּפּוֹל עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן וְגוֹ׳ וָאֶרְאֶה וָאֶפּוֹל עַל פָּנַי״ (יחזקאל א׳:כ״ח). לָיְיטִי עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא, מִשּׁוּם דְּמִחֲזֵי כְּמַאן דְּסָגֵיד לְקַשְׁתָּא. אֲבָל בָּרוֹכֵי וַדַּאי מְבָרֵךְ. מַאי מְבָרֵךְ? – ״בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית״. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: ״נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּים בְּמַאֲמָרוֹ״. א״ר אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ נֵימְרִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ: ה״בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית, וְנֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּים בְּמַאֲמָרוֹ״.:
Rabbi Alexandri said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: Thunder was created only to impose fear and straighten the crookedness of the heart, as it is stated: “And God has so made it, that men should fear before Him” (Ecclesiastes 3:14). And Rabbi Alexandri said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who sees a rainbow in a cloud must fall upon his face, as it is stated: “As the appearance of the bow that is in the cloud in the day of rain, so was the appearance of the brightness round about. This was the appearance of the likeness of the glory of the Lord. And when I saw it, I fell upon my face” (Ezekiel 1:28). The colors of the rainbow symbolize the glory of God and one may not stare at them. Yet, in the West, Eretz Yisrael, they would curse one who fell upon his face when seeing a rainbow because it appears as one who is bowing to the rainbow. As far as blessing is concerned, however, all agree that one certainly recites a blessing. What blessing does one recite? Blessed…Who remembers the covenant with Noah. It was taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says that the blessing is: Blessed…Who is faithful to His covenant and fulfills His word. Rav Pappa said: Therefore we will say them both combined: Blessed…Who remembers the covenant and is faithful to His covenant and fulfills His word.
ערך קשת
קשת – א(ברכות נט.) על הקשת כשרואה אותו מברך בא״י אמ״ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו (קידושין מ) והא תנן כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאלו לא בא לעולם רבה אמר זה המסתכל בקשת פי׳ מהרהר בלבו שיש דמות כדכתיב כמראה הקשת וגו׳ והרואה בקשת אסור לו להסתכל בו היינו הבטה ביותר כדי שלא יראה דמות כבוד ה׳ אלא יהפוך פניו ממנו ויברך וכדכתיב בסופיה דקרא ואפול על פני וגו׳ (סנהדרין צב.) כל המסתכל בערוה קשתו ננערת שנאמר עריה תעור קשתך פי׳ ערוה של אשה קשת שלו ננערת אבר שלו מתחסרת להזריע שנא׳ עריה משמע ערוה כלומר אם מסתכל אתה בערוה נעור קשתך (יבמות יז) מתרמוד מאי טעמא לא וכו׳ עד שיתא אלפי קשתוי שנפנו על בנות ירושלים שנאמר נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה (בראשית רבה נו) ויירש זרעך את שער אויביו זה תרמוד וכו׳ עד בחרבן ראשון העמידה פ׳ אלפים קשתים וכו׳. ס״א כשטים. ס״א קשטים. לא יורה שם חץ תרגומו לא יקשות תמן גיר.
א. [רעגען בויגען.]
הרואה הקשת אומר בא״י אמ״ה זוכר הברית ונאמןא בבריתו וקיים במאמרוב.
א. כך בכתה״י. אבל בד׳ פראג נאמן. ועי׳ באהגר״א שכתב הוא״ו ט״ס.
ב. כך בכתה״י. והוא נוסח ר״ח [כמובא בפר״ח הנדמ״ח] והרי״ף והרמב״ם [אלא שהם גורסים נאמן בלי ואו״ו. וע״ע שנו״ס לרמב״ם במהדורת הרש״ף]. בד׳ פראג: האל הנאמן במאמרו וקיים בבריתו בא״י זוכר הברית. ונוסח ד׳ פראג הוא כבמחז״ו עמ׳ תשכ ונזכר בראבי״ה סי׳ קמו: והעם נהגו לומר איפכא דחתמי לבסוף. ונמצא נוסח זה בכל הסידורים כתובי יד שמוצאם מצרפת ובכארבע עשר סידורים כת״י שמוצאם מאשכנז. מפי ר׳ יונה פרנקל נ״י מירושלים. ודע שבכתה״י של הש״ס הנוסח ׳הלכך נימרינהו לתרוייהו׳ ותו לא. וסדר האמירה ליתא.
1הלכך נימרינהו לתרוייהו – אומר ר״י דאין חותמין בברוך בברכה זו והיכי מברך ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם נאמן בבריתו וקיים בשבועתו וזוכר הברית.
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״על הרוחות״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף נ״ד.
תוס׳ בד״ה הלכך נמרינהו לתרווייהו ואור״י דאין חותמין בברוך כו׳ עכ״ל ר״ל אע״ג דנמרינהו לתרווייהו לא מקרי ברכה ארוכה לחתום בברוך וק״ל:
בד״ה הלכך נמרינהו לתרוייהו כו׳ ולפיכך תקנו בישתבח אחר סיום כו׳ אל ההודאות עכ״ל נראה לדמות דכמו דאמרי׳ הכא אחר שאומר רוב ההודאות יאמר אל ההודאות כדי שלא למעט ברוב הודאות את כל הודאות כן בישתבח אחר שאומר בו ט״ו שבחות וגדול בתשבחות כדי שלא למעט שאר כל שבחות יסיים בו אל ההודאות וק״ל:
לפשט עקמומיות כו׳. משום דהרעם הוא דבר המחריד ביותר ואין ידוע בו תועלת לעולם מש״ה קאמר דלא נבראו אלא לפשט כו׳ דהיינו להחריד הלבבות של המינים שישובו כמפורש פרק ת״ה (כט.) לגבי ברכת המינין תקנוהו כנגד אל הכבוד הרעים ומייתי ליה שנאמר והאלהים עשה שייראו כמפורש לעיל לגבי חלומות ע״ש וק״ל:
ברוכי ודאי מברך כו׳. דלא תימא כיון דמחזי כסגיד לקשת דהיינו שמחשב שיהיה שם מראה שכינה בעצמה לא יברך נמי מה״ט ברואה הקשת משום דמחזי כמברך לקשת שהוא חושב שיהיה זה השכינה עצמה וקאמר דא״כ מהמברך שלא יהיה נאמר כן וקאמר דמברך זוכר הברית דהשתא לא מחשב הקשת אלא שהוא זכירת הברית בעלמא כדכתיב ונראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי וגו׳. וקאמר דמסיים נאמן בבריתו כו׳ דהיינו שע״י הקשת זוכר הברית ונאמן הוא לעשות כן שלא להביא מבול לעולם ולפי שאין כל חדש וגו׳ ולא נברא הקשת השתא לזכור הברית קאמר שהוא קיים במאמרו שכבר נברא במאמר בו׳ ימי בראשית כמו ששנינו בעשרה דברים שנבראו בע״ש והקשת וק״ל:
אמר ר׳ אלכסנדרי אמר ר׳ יהושע בן לוי: לא נבראו הרעמים אלא כדי להפיל אימה ובכך לפשוט (ליישר) עקמומית שבלב, שנאמר: ״והאלהים עשה שיראו מלפניו״ (קהלת ג, יד). ועוד אמר ר׳ אלכסנדרי אמר ר׳ יהושע בן לוי: הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו, שנאמר: ״כמראה הקשת אשר יהיה בענן כן מראה כבוד ה׳ ואראה ואפל על פני״ (יחזקאל א, כח), ואם כן מסמלים צבעי הקשת כביכול את כבוד ה׳ ואין להביט בהם. אולם לייטי עלה במערבא [היו מקללים על כך בארץ ישראל] מי שנפל על פניו למראה הקשת, והטעם: משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא [שנראה כמי שמשתחווה לקשת]. אבל ברוכי [לברך] הכל מודים כי ודאי מברך. מאי [מה], איזו ברכה מברך? — ״ברוך... זוכר הברית״ (הברית עם נח). במתניתא תנא [בברייתא שנינו], ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא אומר כי נוסח הברכה הוא: ״ברוך... נאמן בבריתו וקיים במאמרו״. אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו [על כן נאמר את שניהם] בנוסחה משולבת ״ברוך... זוכר הברית, ונאמן בבריתו, וקיים במאמרו״.
Rabbi Alexandri said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: Thunder was created only to impose fear and straighten the crookedness of the heart, as it is stated: “And God has so made it, that men should fear before Him” (Ecclesiastes 3:14). And Rabbi Alexandri said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who sees a rainbow in a cloud must fall upon his face, as it is stated: “As the appearance of the bow that is in the cloud in the day of rain, so was the appearance of the brightness round about. This was the appearance of the likeness of the glory of the Lord. And when I saw it, I fell upon my face” (Ezekiel 1:28). The colors of the rainbow symbolize the glory of God and one may not stare at them. Yet, in the West, Eretz Yisrael, they would curse one who fell upon his face when seeing a rainbow because it appears as one who is bowing to the rainbow. As far as blessing is concerned, however, all agree that one certainly recites a blessing. What blessing does one recite? Blessed…Who remembers the covenant with Noah. It was taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says that the blessing is: Blessed…Who is faithful to His covenant and fulfills His word. Rav Pappa said: Therefore we will say them both combined: Blessed…Who remembers the covenant and is faithful to His covenant and fulfills His word.
הכל
(13) עַל הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת.: אַטּוּ כׇּל הָנֵי דַּאֲמַרַן עַד הַשְׁתָּא, לָאו מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית נִינְהוּ? וְהָכְתִיב ״בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה״ (תהלים קל״ה:ז׳)! אָמַר אַבָּיֵי: כְּרוֹךְ וּתְנִי. רָבָא אָמַר: והָתָם מְבָרֵךְ תַּרְתֵּי – ״בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם״, וְ״עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית״. הָכָא ״עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית״ – אִיכָּא, ״שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם״ לֵיכָּא.
We learned in the mishna that over mountains and hills one recites: Blessed…Author of creation. The Gemara asks: Is that to say that all those that we mentioned until now, such as lightning, are not acts of creation? Among God’s praise for creation of the world and forming the mountains, is it not also written: “He makes lightning for the rain” (Psalms 135:7)? Abaye said: Combine the two statements and teach that in all the cases in our mishna, one recites these two blessings. Rava said: There, over lightning and thunder, one recites two blessings: Blessed…Whose power fills the world, and: Author of creation. Here, however, over mountains and hills, one recites the blessing: Author of creation, but need not recite: Whose power fills the world.
כרוך ותני – בכולהו ברוך עושה בראשית וברוך שכחו מלא עולם כרוך ותני לכולהו בחדא בבא ועל כולם שתי ברכות הללו.
על ההרים – לא מצי לברוכי מלא עולם שאינן במקום אחד אלא כל אחד ואחד במקומו.
רבא אמר התם מברך שכחו וגבורתו מלא עולם ועושה מעשה בראשית – פי׳ אומר או האי או האי איזה שירצה וכן פירש רב אלפס.1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״הלכך נימרינהו לתרוייהו רוב ההודאות״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף נ״ט:.
רבא אמר התם מברך תרתי, הכא עושה מעשה בראשית איכא, שכחו מלא עולם ליכא. פירש רב האי גאון ז״ל: מברך תרתי אחד מתרתי קאמר, או שכחו מלא עולם או עושה מעשה בראשית, אבל על ההרים לא מצי מברך שכחו מלא עולם. וכן כתב הרמב״ם ז״ל (שם, הי״ד). ובתוספות נמי כן פירשו. ומיהו לישנא דגמרא לכאורה הוה משמע דתרוייהו מברך ממש.
רבא אמר התם מברך תרתי שכחו וגבורתו מלא עולם ועושה מעשה בראשית – פי׳ או האי או האי וכן פסק רב אלפס דאיזה מהם שירצה יברך אבל תרווייהו לא:
אמר אביי כרוך ותני נמי הכא ברקים – פירוש ושתי הברכות הן לכל אחד ותנא חדא בכל חדא וה״ה לאידך ורבא אמר התם מצי מברך תרתי ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם מצי מברך עושה בראשית מצי מברך אבל גבי הרים. וימים וכו׳ ברוך עושה בראשית מצי מברך ברוך שכחו לא. ויש גרסאות שנראה מהם ששתים מברך בברקים ורוחות וקמא עיקר והיא גרסת הגאונים ז״ל. ירושלמי דוקא תוך כדי דיבור. ואסיקנא דלא מברך אנהרות עושה בראשית אלא במה שידוע שלא נשתנה מברייתו.
בד״ה רבא אמר כו׳ פירוש אומר או האי או האי איזה שירצה כו׳ עכ״ל ובמרדכי כתב גם כאן מתני׳ כשבאו בזעף אבל בנחת אומר ברוך עושה בראשית כמ״ש התוס׳ לעיל לגבי רוחות ודו״ק:
ה שנינו במשנה כי על ההרים ועל הגבעות מברך ״ברוך... עושה בראשית״. ושואלים: אטו [וכי] כל הני דאמרן [אלה שאמרנו] עד השתא [עכשיו], וכגון ברקים, לאו [לא] מעשה בראשית נינהו [הם]? והכתיב [והרי נאמר] בין שאר שבחי ה׳ בבריאת העולם ובעשיית ההרים נזכר גם כי ״ברקים למטר עשה״ (תהלים קלה, ז)! אמר אביי: כרוך את שתי הברכות הללו, ותני [ושנה] שבכל המקרים שבמשנה יש לברך שתי ברכות אלו. ורבא אמר: התם [שם] על ברקים ורעמים מברך תרתי [שתים] — ״ברוך... שכחו מלא עולם״, ו״עושה מעשה בראשית״. ואולם הכא [כאן] על ההרים והגבעות ברכת ״עושה מעשה בראשית״ — איכא [יש], ואולם ״שכחו מלא עולם״ ליכא [אין], שאין למראה העין מקום לברך על התגלות כוח ה׳.
We learned in the mishna that over mountains and hills one recites: Blessed…Author of creation. The Gemara asks: Is that to say that all those that we mentioned until now, such as lightning, are not acts of creation? Among God’s praise for creation of the world and forming the mountains, is it not also written: “He makes lightning for the rain” (Psalms 135:7)? Abaye said: Combine the two statements and teach that in all the cases in our mishna, one recites these two blessings. Rava said: There, over lightning and thunder, one recites two blessings: Blessed…Whose power fills the world, and: Author of creation. Here, however, over mountains and hills, one recites the blessing: Author of creation, but need not recite: Whose power fills the world.
הכל
(14) אריב״ל אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי : הָרוֹאֶה רָקִיעַ בְּטׇהֳרָתָהּ, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ עוֹשֵׂה בְרֵאשִׁית״. אִימַּתִּי? אָמַר אַבָּיֵי: כִּי אָתָא מִטְרָא כּוּלֵּי לֵילְיָא, וּבְצַפְרָא אָתָא אִסְתָּנָא וּמְגַלְּיָא לְהוּ לִשְׁמַיָּא.
Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who sees the firmament in its purity recites: Blessed…Author of creation. The Gemara asks: When does the firmament appear in its purity? Abaye said: When rain falls all night and in the morning a northern wind blows, exposing the heavens.
הרואה רקיע בטהרתו אומר ברוך עושה בראשית. בתחילת כל מחזור כ״ח שנים מברך ברוך עושה בראשית כל אחד מישראל.
הרואה שמים בטהרתם אומר ברוך עושה בראשית – ודוקא בהפסקת ל׳ יום הראב״ד ז״ל. ובירושלמי הדא דתימר בימות הגשמים ובלבד לאחר ג׳ ימים.
כי אתא מטרא כו׳. משום דלפעמים הרקיע עומד בטהרתו כמה ימים וכמה שבועות וכי בכל פעם שרואה בו יברך וקאמר אביי דאינו מברך אלא כי אתא מטרא כולה ליליא ובצפרא כו׳ דהיינו שנתחדש ברקיע מעשה בראשית שנברא בלא עננים ודוקא מצפרא שאז נראה טהרתו ביותר וע״י אסתנא שהיא רוח צפונית כדכתיב רוח צפון תחולל גשם והוא שולט מחצי לילה עד צפרא כמפורש פ״ק:
ו אמר ר׳ יהושע בן לוי: הרואה רקיע בטהרתה, אומר: ״ברוך... עושה בראשית״. ושואלים: אימתי נראה כך הרקיע? אמר אביי: כי אתא מטרא כולי ליליא, ובצפרא אתא אסתנא ומגליא להו לשמיא [כאשר בא, יורד, הגשם כל הלילה, ובבוקר נושבת רוח צפונית ומגלה את השמים].
Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who sees the firmament in its purity recites: Blessed…Author of creation. The Gemara asks: When does the firmament appear in its purity? Abaye said: When rain falls all night and in the morning a northern wind blows, exposing the heavens.
הכל
(15) וּפְלִיגָא דְּרַפְרָם בַּר פָּפָּא א״ר אָמַר רַב חִסְדָּא. דְּאָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא א״ר אָמַר רַב חִסְדָּא: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בהמ״ק בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא נִרְאֵית רָקִיעַ בְּטׇהֳרָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם״ (ישעיהו נ׳:ג׳).:
The Gemara notes: And in this they disagree with Rafram bar Pappa who said that Rav Ḥisda said, as Rafram bar Pappa said that Rav Ḥisda said: Since the day the Temple was destroyed the firmament has not been seen in its purity, as it is said: “I clothe the heavens with blackness and I make sackcloth their covering” (Isaiah 50:3).
ומעירים: ופליגי [וחלוקים הם] בדבר זה על דברי רפרם בר פפא שאמר בשם רב חסדא. שאמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש לא נראית רקיע בטהרתה, שנאמר: ״אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם״ (ישעיהו נ, ג).
The Gemara notes: And in this they disagree with Rafram bar Pappa who said that Rav Ḥisda said, as Rafram bar Pappa said that Rav Ḥisda said: Since the day the Temple was destroyed the firmament has not been seen in its purity, as it is said: “I clothe the heavens with blackness and I make sackcloth their covering” (Isaiah 50:3).
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.