(1) 
אנָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס אֲבָל לֹא סוֹרֵק.
אנָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס אֲבָל לֹא סוֹרֵק.A nazirite, for whom it is prohibited to cut his hair, may wash his hair with sand and natron and separate it with his fingers; however, he may not comb it, as combing will certainly cause hair to fall out. Apparently, Rabbi Shimon permits washing hair even in a case where it is prohibited to cause hair to fall out; in his opinion, the fact that washing one’s hair might inadvertently cause that to happen is not a source of concern.
ברחיצת ידים דקא אמרי׳ אבל רוחץ פניו ידיו ורגליו. הא תנא דסבר משום השרת נימין מדולדלות, אליבא דר׳ יהוד׳ מוקים לה בקטן וסריס ואשה דלית להון שיער. אבל הלכה כר׳ שמעון דאפילו גברי בעלי שער שרו.
ר׳ אלעזר בן עזריה אומר קופה מטה על צדה ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר10: אמר ר׳ אבה אמר ר׳ חייה בר אשי אמר רב11 הכל מודים שאם נתקלקלה הגומה שאסור להחזיר ובחוששין שמא נתקלקלה12 הגומה קא מיפלגי ר׳ אלעזר בן עזריה סבר חוששין ורבנן סברי אין חוששין והילכתא כרבנן.
אמר רב הונא13 [האי14] סליקוסתא [דצה]15 ושלפה והדר דצה שרי ואי לא אסיר: {כפי׳ ר״ח} פיר׳ (האי)16 סליקוסתא אגודה של-בשמים כגון17 חבצלת השרון וכיוצא [בה]ו18 שנועצין19 אותה בטיט או בארץ ליחה [כדי]20 שלא תיבש21 וקסבר רב הונא אם22 נעצה בערב23 שבת ושלפה וחזר24 ונעצה כדי שיהא מקומה מרוּוָח25 וכשיטלנה בשבת לא יתקלקל26 גומתה מותר לטלטלה בשבת ואם לאו אסור ולית הילכתא כותֵיה.
וניטלין בשבת וסלקא להו36 בתיובתא אלמא לא צריכי37 למידץ ולמשלף38 אלא לגלויי מקצתן בלבד וכן הילכתא :
1. אמר: כ״י נ : ״ואמר״.
3. נחמיה: גי , גלג , גנב , גס , דפוסים, רא״ש. כ״י א : ״נחמן״.
4. רוביה: גס , כ״י נ , דפוסים, רא״ש: ״רובא״.
5. בעו: כ״י נ : ״בעא״.
6. לפצוע זתים בשבת: גי , גלג , גנב , גס , כ״י נ , דפוסים, רא״ש שבת. כ״י א : ״למפצע זתין״. ושם התיבה ״בשבת״ מופיעה אחרי הפירוש הסמוך.
7. למימשא ביה ידיה: גי , גלג , כ״י נ , דפוסים, רא״ש. כ״י א : ״לממשי בהו ידא״. והוא כלשון ה״ג המובאת לעיל בפירוש ל״לבינתא״. דומה לפי׳ ר״ח כאן: ״לרחוץ בהן ידי[ו]״.
8. להו: כ״י נ , גנב : ״ליה״. חסר בדפוסים.
9. התיר: גי , גלג , גנב בלשון רבים: ״התירן״. כ״י נ : ״התירו״ וכן ברא״ש: ״התירו לך״.
10. שמא יטול ואינו יכול להחזיר: חסר ב-גי , גס , דפוסים. באלו יש רמז מקוצר למשנה. בגי לפניו הכותרת ״פיס׳ ״ ולאחריו הרמז ״וכו׳ ״. בגנב לפני ״מת׳ ״ ובסופו ״וכו׳ ״. בכ״י נ וברא״ש כאן מקום המשך המשנה: ״רבי אליעזר...מותר לכסותו״.
11. אמר רב: חסר ברא״ש.
12. נתקלקלה: דפוסים: תתקלקל . וכן בעיתים.
13. הונא: רא״ש: ״פפא״.
14. האי: גלג , גנב , גס , כ״י נ , דפוסים, עיתים, רא״ש. בכ״י א תיבה זו מופיעה בסמוך בהקדמה לפירוש.
15. דצה: כ״י נ , גנב , רא״ש. דומה להם ב-גלג , גס : ״דצא״. דפוסים: דדצה . כ״י א : ״דשא״.
16. האי: חסר ב-גלג , גס , כ״י נ , דפוסים, עיתים ורא״ש, שגרסו אותו לעיל בתוך לשון הבבלי.
17. אגודה של-בשמים כגון: ר״ח: ״אגודה של״. עיתים: ״אגודה של בשמים״. גנב : ״כגון אגודה של בשמים שהיא״.
18. בה: גלג , גנב ,גס , ר״ח, עיתים, רא״ש. כ״י א : ״בו״. דפוסים: בהן .
19. שנועצין: רא״ש: ״שנותנין״.
20. כדי: גלג , גנב , גס , כ״י נ , דפוסים, עיתים, רא״ש. כ״י א : ״כגון״.
21. תיבש: דפוסים: תתיבש .
22. אם: דפוסים: אמר שאם .
23. בערב: כ״י נ : ״מערב״.
24. וחזר: כ״י נ : ״והדר״.
25. מרווח: גס : ״רחב״.
26. שיהא, יתקלקל: כ״י נ , רא״ש: ״שתהא, תתקלקל״. גלג , גנב : ״שיהא״ (כנראה מוסב על הטיט), ״תתקלקל״ (מוסב על הגומה).
27. רב: חסר בגנב , בעיתים, רא״ש.
28. אוראכי: גנב (וכנראה גם עיתים): ״אורכי״. כ״י נ : ״ירכי״. דפוסים, רא״ש: אורבי .
29. אם: חסר ב-גי גלג ,גנב , כ״י נ , דפוסים, עיתים, רא״ש.
30. בגזראתא: רא״ש: ״בגודדייתא״.
31. שפיר דאמי: כ״י נ : ״שרי״.
32. הכין: חסר בכ״י נ . דפוס קושטא : הכי . דפוסים : כוותייהו .
33. עליהו: גלג גנב , כ״י נ , דפוסים , עיתים. כ״י א : ״עליה״. דפוס קושטא עלה .
34. מיהא דתנן: כ״י נ : ״מהא דתנן״. דפוסים: מההיא דתנן . עיתים: ״ממתני׳ ״.
35. מקצת העלין: גנב : ״מקצתן״. וכן בר״ח.
36. להו: גפז , דפוסים: ״לה״. חסר בעיתים.
37. צריכי: דפוסים: בעי .
38. למידץ ולמישלף: ברא״ש: ״למישלף ולמיהדר״.
ערך גרד
גרד – א(ברכות לה:) והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרדיה ללבי׳ כדאשכחן (פסחים קז: שבת קח:) א״ר חסדא אנא בעניותא לא אכלי ירקא משום דגריד בעתירורא אמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. פי׳ דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול. (שבת נ:) האי תנא אליבא דרבי יהוד׳ סבר דגריד. (שבת ע״ה) המגרד ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך. (שבת פא.) זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר. (שבת קט) ליתא גרדא דאסינתא דגריד מעילאי לתתאי פי׳ קליפה של סנה דאיגריד מעילאי לתראי שיקליפנו ממטה למעלה דלמא נפקי התולעים כעין הגרידה ויצאו דרך פיו (פסחים קיא) האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא פי׳ הנפנה על הקליפה שנקלף מן הדקל פלגא כאב חצי הראש (ובראש השנה כז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (בבא מציעא סט) אזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדיקלא. (בבא קמא צט. ובבבא מציעא קיב) אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דתרבנא פי׳ לתקן הסרבל בלעז פלו״קרי דליכא שבחא דליקני אומן לרכוכי שיהא רך ונוח דאגריה לבטישיה לדורכו ברגל כדי שיהא עב דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדיה ולרכוכיה. (שבת קלד) דלמא מידבקא גירדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה. (שבת קמז) סכין וממשמשין אבל לא מתעמלק ולא מתגרדין. (בבא בתרא מה) הרחיצו סכו גרדו הלבישו פי׳ גירוד זה חיכוך בכלי. כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדות בשבת בגוף של אדם. רשב״ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגרדא דכספא להתחכך בה. (עבודה זרה כה) לאסוקי גירדא דיבלא גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעלין. פי׳ לאסוקי לרפאות את המכה להעלות בשר למקומו גירדא דיבלא מה שגורדין מן בגד בלוי פי׳ אחר גורדות שגורדין מעשב שנקרא חצב בלישנא דרבנן גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעל מן מקום בשר. ספר אחר גירדא דאסנא מה שגורדין מן הסנה. (עבודה זרה לג) ת״ר נודות הגוים חדשים גרודין מותרין. (כתובות ע״ז) מאי אסותיה אמר אביי פילא ולונדא גירדא דאזגא גירדא דאשכפא. פירוש י״א קליפה של אגוז גירדא דאשכפא מה שאשכפין גורדין מן העורות (מנחות ל) הטועה בשם גורד מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על מקום הגרד. (חולין מג) ונגרדיה ונכסיה מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמ׳ גריד ליה ומכסי ליה (כתובות ס כריתות יב) דכותיה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסה מי אסיר הא תניא דם שעל גבי ככר גורדו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע פי׳ גורד הדם ומעבירו ואחר כך אוכל הככר. (פרק י״א בכלים) מן השוחלת מן הגורדת פי׳ ממה שנגרד מן הכלי כדכתיב ויקח לו חרש להתגרד בו (יבמות עט) רב חסדא אמר כקולמוס פסול כמרזב כשר מאי טעמא האי גריד והאי לא גריד פירוש עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה נחוץ אבל עשוי כמרזב שאין ראשו קצר לא גריד שכבת זרע מבית הרחם ואי משום גרידתא מידי דהוה האי דעשר כקולמוס אברזא דחביתא כשמוציאין אותה לחוץ אינה נוגעת בדופני הנקב הכא נמי אינו נוגע בדופני הרחם (ובפרק קמא דנזיר ד) בגמ׳ הריני כשמשון ודלמא גורדויי גרדי בהון והוא לא נגע בהון. פי׳ הים מבקע ראשם בראש הלחי ומושך ידו ואינו נוגע בהן.
א. [רייצען קראצען.]
נזיר – בחול ככל אדם בשבת.
חופף – שערו בנתר וחול.
ומפספס – מנפץ שערו דכיון דאינו מתכוין מותר ועל כרחיך ר״ש קא אמר לה אלמא נתר וחול זימנין דאינו משיר ולא דמי לפסיק רישיה ולא ימות.
אבל לא סורק – במסרק דודאי משיר.
רבי שמעון אומר נזיר חופף ומפספס כו׳ – ומיירי בנתר וחול דתנן בתר הכי בפ׳ ג׳ מינין (נזיר דף מב.) ר׳ ישמעאל אומר נזיר לא יחוף ראשו באדמה לפי שמשיר את השער.
אבל לא סורק – התם מפרש טעמא משום דלהשרת נימין המדולדלות מתכוין.
עפר לבנתא,א (בטיכת) [בטיית] שחיק אל (לפאן) [לבאן] [=אבקת לבונה].
(פיגלי) [סיגלי]ב, (פער) [סעד] [=גומא].ג
(אחלא) [אהלא]ד, אושנאן [=אשלג].
כל היכא דליכא רוביהה אהלא שפיר דאמי,ו שמ׳ מינ׳ דאהלא ממש אסור. פיר׳ לר׳ שמעוןז דאוח איפשר [להזהר]ט (משהרת) [מהשרת] נימין, ומודה ר׳ שמעון בפסיק (דישרה) [רישיה] ולא ימות.
כוספא דיסמין, פיר׳ פסולת של יסמין.
עפר פלפלי, פיר׳ שחיקת פלפלין.
דצה, פיר׳ נעצה, כלומ׳ דעצה ומבלע (ליד) [ליה] עין.
בין איראכי,י כלומ׳ בין ער/כי //הבנין, ואלף מתחלף (בנין) [בעין]. כלומ׳ בין שורה של (בנוין) [בניין] לשורה של מעלה הימנה.
בגזרתאכ דקני, כלומ׳ ש[א]ם יש בין שורות הבנין קנים או שהיה הבנין עצמו קנים מותר לכתחלה שאין לקנים גומא. (לא בקו//ני)
ר׳ שרירא: (סליקו מתא) [סליקוסתא],ל שהוא אגודה של (חצבל) [חבצלת]מ הנודע (בגד בנרקים).נ שהניחה בגומא או בחול או בטיט בערב שבת וחלצה גם מערב שבת והרויח את הגומא שכש[י]טל/נה ויחזירנה פעם אחרת לא יקלקל את הגומא, מותר ליטלה בשבת ואם לאו אסור.
[אמר] (ר׳)ס שמואלע סכינא דביני איראכי, וזו היא סכיןפ שנועצין אותה בין נדבכי הבנין כדי לשומרה. אם נעצה ונטלה וחזר ונעצה מבעוד יום, שהרויח מקומה וכשיטלה ויחזירנה לא יקלקל את הגומא שהיא בה, מותר ליטלה בשבת ואם לאו אסור.
אבל כלפיצ גזרתאק דקני שפיר דאמי, שאם יש בין נדבכי הבניןר קנים או שהיה הבנין קנים,ש מותר ליטלהת לכתחלה (שאם) [שאין]א לקנים (קומא) [גומא].ב אבל שתי השמועות [ד]ר׳ הונא ור׳ שמואל אינן הילכ׳, דאותבי (ד)רב קטינא תיובתא, כיון דראשי לפתות וצנונות (שממנן) [שטמנן] תחת הגפן איןג חושש משום כלאים, דלאו ירק באילן נינהו. ולא משום שביעית, דלאו זריעה ניהו.ד ולאוה משום מעשר, דאוו איכא התם שמנהז ראשיח לפתות לא (מצטער פיר׳) [מצטרפי]ט (תני) [הני]י לחיוביכ להנך במעשר.ל (ובטלין) [וניטלין]מ בשבת. נמצא תיובתא דשמואל ור׳ הונא, דלא קא מצריך (למשל פגין ומיד צנון) [למשלפינן ומדצינן].נ
ואית דגרסין מקצת (העליון מגילין) [עליו מגולין. [ו]טעות הוא, שאם האמהות טמונין והעלין מגולין]ס הרי זו זריעה (מעולא) [מעולה].ע אלא דוקא אם היו מקצתן מגולין,פ ודבר זה כגון פגה שטמנה בתבן. עד הנה מדברי ר׳ שרירא ז״ל.
א. לפנינו, לבינתא
ב. לפנינו
ג. כנראה גומא הפקעים.
ד. כ״ה בכ״י ב׳ ולפנינו. הדיבור מובא בכ״י ב׳ ערך אהל א׳.
ה. לפנינו, רובא
ו. לפנינו, דמי
ז. העמידו כר״ש מדפסקו כמותו בצה.
ח. =דאי
ט. כן נראה להוסיף
י. לפנינו, דביני אורבי
כ. כ״ה בד״ס אות ו׳. ולפנינו, בגורדיתא
ל. לפנינו
מ. כר״ח רי״ף וכפתור ופרח פרק נ״ו ועוד. ויתכן שצריך להוסיף כמוהם, השרון
נ. יתכן דצ״ל, ׳בשם הנרקיס׳, א״נ ׳גם כנרקיס, א״נ ׳בכיצד מברכין בנרקיס׳. וצ״ל ׳נרקיס׳ כאו״ה ת׳ קס״ו ועוד
ס. לפנינו
ע. לפנינו מוסיף, האי
פ. בדומה למשפט זה בערוך ערך אדכי
צ. נדצ״ל, בבי. ובערוך, בי. מכאן בערוך הנ״ל
ק. מכאן ברשב״א. ושם, גזראתא. ובערוך, גזריתא
ר. ברשב״א מוסיף, שום
ש. ברשב״א, הבנין בקנים. ובערוך, בנין בקנים
ת. ברשב״א, לנעצה. ובערוך, לטלטלה
א. שאר. ובערוך מוסיף, עושה
ב. רשב״א. ובערוך, גומא בקנים. ע״כ בשניהם
ג. מכאן בערוך ערך לפת. ושם, אינו
ד. בערוך, נינהו
ה. מכאן ברשב״א. ושם, ולא
ו. =דאי. ובשאר, דאי
ז. בערוך ליתא
ח. בערוך, דראשי
ט. שאר
י. ערוך. וברשב״א ליתא
כ. בערוך, לחייבינהו. ברשב״א, לחיובינהו
ל. ע״כ ברשב״א
מ. ערוך
נ. ערוך שבאו״ה. ובערוך מוסיף, במחט. ע״כ בערוך
ס. ערוך ורשב״א. ומ׳טעות׳ מופיע לשונו בהם
ע. שאר
פ. ע״כ בערוך ורשב״א. ובערוך הסדר שונה וממשיך ׳אינו חושש׳ כו׳ דלעיל
הא דתנן נזיר חופף ומפספס – בנתר ובחול קאמר, מדתנן בפרק שלשה מיניןא עלה ר״י ברבי יהודה אומר נזיר לא יחוף ראשו באדמה מכלל דרבי שמעון שרי והיינו דמקשי׳ מינה הכא להא דתניא אבל לא יחוף בהן שערו.
א. נזיר מב, א.
דתנן רבי שמעון אומר נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. לאו רבי שמעון תני(א) במתניתין אלא סתמא קתני, והכי תני(א) לה בנזיר פרק שלשה מינין (נזיר לט, א. מב.) נזיר שגלח בין בזוג בין בתער או שפספס כל שהוא חייב נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק רבי ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער, אלא דבגמרא (שם) אמרינן עלה הא מני רבי שמעון היא דאמר (שבת כב.) דבר שאין מתכוין מותר ולפיכך הכניסו כאן רבי שמעון בלישנא דמתניתין משום דרבי שמעון היא. והרבה כיוצא בזה בתלמוד. ואחרת יש בריש פרקין (שבת מח:) ההיא דתנן שלל של כובסין וכמו שכתבתי עליה למעלה (שם ד״ה תנן).
והא דתנן: אבל לא סורק. אמרינן עלה התם (בנזיר שם) משום דכל הסורק להסיר נימין המדולדלות קא מכוין.
ופירוש חופף אפילו בנתר ובחול, ותדע מדקתני רבי ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער.
נזיר שאסור לו לגלח שערותיו חופף אותן בימות החול בחול ונתר ומפספס (מפריד בין השערות הדבוקות), אבל לא סורק, כי המסרק ודאי ישיר שערות. הרי שר׳ שמעון מתיר לחוף את הראש אף במקום שיש איסור בהורדת השערות, כיון שלדעתו אין לחשוש בכך להשרת השיער!
A nazirite, for whom it is prohibited to cut his hair, may wash his hair with sand and natron and separate it with his fingers; however, he may not comb it, as combing will certainly cause hair to fall out. Apparently, Rabbi Shimon permits washing hair even in a case where it is prohibited to cause hair to fall out; in his opinion, the fact that washing one’s hair might inadvertently cause that to happen is not a source of concern.
הכל
(2) אֶלָּא הָא וְהָא ר׳ רַבִּי יְהוּדָה הִיא וּתְרֵי תַנָּאֵי אַלִּיבָּא דר׳ דְּרַבִּי יְהוּדָה הַאי תַּנָּא אַלִּיבָּא דר׳ דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר גָּרֵיר וְהַאי תַּנָּא אַלִּיבָּא דר׳ דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לָא גָּרֵיר.
Rather, both this baraita and that baraita, which disagree with regard to cleaning silver utensils with sand and natron, are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that an unintentional act is prohibited. And there are two tanna’im in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. They disagree with regard to Rabbi Yehuda’s opinion. This tanna, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, holds that sand and natron scrape and smooth the utensils. Therefore, their use on Shabbat is prohibited. And that tanna, also in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, holds that sand and natron do not scrape and smooth the utensils. Therefore, their use on Shabbat is permitted.
Rather, both this baraita and that baraita, which disagree with regard to cleaning silver utensils with sand and natron, are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that an unintentional act is prohibited. And there are two tanna’im in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. They disagree with regard to Rabbi Yehuda’s opinion. This tanna, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, holds that sand and natron scrape and smooth the utensils. Therefore, their use on Shabbat is prohibited. And that tanna, also in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, holds that sand and natron do not scrape and smooth the utensils. Therefore, their use on Shabbat is permitted.
אלא הא והא – הנך תרתי מתני׳ דלעיל דפליגי בנתר וחול ר׳ יהודה ומאן דאסר סבר זימנין דגריר ור׳ יהודה האמר דבר שאין מתכוין אסור ומאן דשרי סבר לא גריר כלל ואין כאן משום ממחק.
אלא יש לומר כי הא והא [זו וזו], שתי הברייתות החלוקות בענין רחיצה כשיטת ר׳ יהודה היא, ותרי תנאי אליבא [ושני תנאים על פי שיטת] ר׳ יהודה. האי תנא אליבא [תנא זה ההולך בשיטת] ר׳ יהודה סבר גריר [סבור הוא כי הנתר משיר] ולכן אסר לחפוף בו את השיער, והאי תנא אליבא [תנא זה ההולך בשיטת] ר׳ יהודה ומתיר, סבר לא גריר [סבור שאין הנתר משיר].
Rather, both this baraita and that baraita, which disagree with regard to cleaning silver utensils with sand and natron, are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that an unintentional act is prohibited. And there are two tanna’im in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. They disagree with regard to Rabbi Yehuda’s opinion. This tanna, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, holds that sand and natron scrape and smooth the utensils. Therefore, their use on Shabbat is prohibited. And that tanna, also in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, holds that sand and natron do not scrape and smooth the utensils. Therefore, their use on Shabbat is permitted.
הכל
(3) בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא כר׳ כְּרַבִּי יְהוּדָה אֵימָא סֵיפָא אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו מוּתָּר הָא מְעַבַּר שֵׂיעָר.
The Gemara raises an objection: How did you establish that baraita? It was in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. If so, say the latter clause of the baraita: But his face, his hands, and his feet, it is permitted to wash with sand and natron. Doesn’t he thereby cause hair to fall out? It should be prohibited according to Rabbi Yehuda.
The Gemara raises an objection: How did you establish that baraita? It was in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. If so, say the latter clause of the baraita: But his face, his hands, and his feet, it is permitted to wash with sand and natron. Doesn’t he thereby cause hair to fall out? It should be prohibited according to Rabbi Yehuda.
במאי אוקימתא כר׳ יהודה ה״ג – ול״ג להא דתניא אסור דהא תרוייהו כר׳ יהודה אוקימנא להו ועוד הך סיפא דפריך אבל פניו ידיו ורגליו מותר לאו סיפא דההיא דתניא אסור הוא אלא סיפא דההיא דתניא מותר דהכי תני בה לא יחוף בהן שערו אבל פניו ידיו ורגליו מותר והא מלתא גבי הך דתני מותר פריכנא ליה לעיל.
במאי אוקימתא כר׳ יהודה אימא סיפא כו׳ – בשלמא אי כר״ש אתיא שפיר דאיכא למימר דשערות פניו ידיו ורגליו אינם נושרות מהר ולא הוי פסיק רישיה ושרי אבל בראשו אסור דהוי פסיק רישיה אבל השתא דאוקימתא כר׳ יהודה אע״ג דלא הוה פסיק רישיה הוה לן למיסר.
נזיר מותר לחוף שערו בנתר וחול שאין באלו הסרת שער ומ״מ מין אדמה יש שמשרת השער והוא אסור לחוף בה כמו שביארנו באחרון של יום טוב וכן מותר לו לפספס ר״ל לנפץ שערו בידו ואסור לו לסרוק במסרק וכן הדין לשאר בני אדם בשבת שבני אדם בשבת לענין ניפוץ וסריקה כנזיר בחול פניו ידיו ורגליו מותר הנזיר לחפפן אף במין אדמה המשרת שער הראש ששער הזקן ושער ידיו ורגליו אינו עשוי לינשר כל כך כשער הראש והרי הן כל דבר אצלם כנתר וחול אצל הראש ויש חולקין בזו:
בפרש״י בד״ה במאי אוקימתא כו׳ דהכי תני בה לא יחוף בהן שערו אבל פניו כו׳ עכ״ל ואין זה מוכרח דאפשר דבהך דתני גבי כלים לחוף בנתר וחול אסור תני בה אבל פניו ידיו ורגליו מותר לחוף ואפשר דמשמע ליה דאימא סיפא דקאמר הכא קאי אאימא סיפא דלעיל דהיינו הך דתני מותר וק״ל:
תוס׳ בד״ה ובמאי אוקימתא כו׳ בשלמא אי כר״ש אתי כו׳ עכ״ל ר״ל דלר״ש לא הוי קשיא ליה לתלמודא אלא ההיא דנזיר אבל הך סיפא ודאי הוה אתי שפיר כו׳ ומיהו בלאו הנך אוקימתות בהני ברייתא ה״מ לאקשויי בהך סיפא גופה דאי כר״י מ״ש שערו דאסור מפניו ידיו ורגליו דמותר ואי כר״ש קשיא הך דנזיר ודו״ק:
רוחץ אדם כו׳ ידיו ורגליו כו׳. שנאמר כל פעל ה׳ למענהו פרש״י בשביל כבוד קונו דכתיב כי בצלם אלהים וגו׳ ועוד דהרואה כו׳ ע״ש לכאורה בפניו ניחא דוקא דשייך ביה בצלם ואיכא למימר דגם בידיו ורגליו נברא האדם דוגמא שלמעלה בעשר אצבעות ידיו ורגליו כדעת המקובלים ועוד יפורש פרק אמר להם הממונה:
ומקשים: במאי אוקימתא [במה, כשיטת מי העמדת את הברייתא] — כשיטת ר׳ יהודה, אם כן אימא סיפא [אמור את סופה של אותה ברייתא] ששנינו בה: אבל את פניו ידיו ורגליו מותר לרחוץ בחול ונתר. ולכאורה מדוע יהא מותר, הא מעבר שיער [הרי בכך משיר הוא את השערות]!
The Gemara raises an objection: How did you establish that baraita? It was in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. If so, say the latter clause of the baraita: But his face, his hands, and his feet, it is permitted to wash with sand and natron. Doesn’t he thereby cause hair to fall out? It should be prohibited according to Rabbi Yehuda.
הכל
(4) אִיבָּעֵית אֵימָא בְּקָטָן וְאִיבָּעֵית אֵימָא בָּאִשָּׁה וְאִיבָּעֵית אֵימָא בְּסָרִיס.
The Gemara answers: If you wish, say that the permission to wash one’s face with sand and natron refers to a child; and if you wish, say instead that it refers to a woman; and if you wish, say instead that it refers to a eunuch. All of them have no facial hair, and that is why there is no concern that use of sand and natron to clean their faces will cause hair to fall out.
The Gemara answers: If you wish, say that the permission to wash one’s face with sand and natron refers to a child; and if you wish, say instead that it refers to a woman; and if you wish, say instead that it refers to a eunuch. All of them have no facial hair, and that is why there is no concern that use of sand and natron to clean their faces will cause hair to fall out.
ומתרצים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] שההיתר לרחוץ פניו ידיו ורגליו הוא בקטן. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שהמדובר באשה. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] כי המדובר בסריס, שכל אלה אין להם שערות בפניהם ידיהם ורגליהם ואין לחשוש להשרתן.
The Gemara answers: If you wish, say that the permission to wash one’s face with sand and natron refers to a child; and if you wish, say instead that it refers to a woman; and if you wish, say instead that it refers to a eunuch. All of them have no facial hair, and that is why there is no concern that use of sand and natron to clean their faces will cause hair to fall out.
הכל
(5) אָמַר רַב יְהוּדָה בעֲפַר לְבֵינְתָּא שְׁרֵי אָמַר רַב יוֹסֵף כּוּסְפָּא דְיַסְמִין שְׁרֵי אָמַר רָבָא עֲפַר פִּלְפְּלֵי שְׁרֵי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בַּרְדָּא שְׁרֵי.
The Gemara continues: Rav Yehuda said: Washing one’s face with powdered frankincense (Rav Hai Gaon) is permitted on Shabbat, even if he has a beard, as it does not cause hair to fall out. Rav Yosef said: Washing with the solid residue of jasmine from which its fragrant oil was squeezed is permitted. Rava said: Washing with ground pepper is permitted. Rav Sheshet said: Washing with berada is permitted on Shabbat.
The Gemara continues: Rav Yehuda said: Washing one’s face with powdered frankincense (Rav Hai Gaon) is permitted on Shabbat, even if he has a beard, as it does not cause hair to fall out. Rav Yosef said: Washing with the solid residue of jasmine from which its fragrant oil was squeezed is permitted. Rava said: Washing with ground pepper is permitted. Rav Sheshet said: Washing with berada is permitted on Shabbat.
וכן עפר לבינתה שרי למימשא ביה ידיה. ויש מי שמפרש לבינתא מלשון מר1 ולבונה (שיר השירים ג׳:ו׳). וכן כוספא דיסמין.
1. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 128: ״נדר״.
ערך עפר
עפר – א(שבת נ:) עפר לבונתא שרי פירוש עפרורית של לבונה תרגום לבונה זכה לבונתא דכיתא ורגילין להטיל עפר זה באהלא לרחוץ ידים מזוהמות ואהילא גופיה כדאמרינן (נדה סז:) דרש רבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהל ועשוי לכבס בו את הכלים וכשמערבין בו אסא שהוא הדם וסיגלי קורין אותו ברדא וסיגלא עצמן עיקרין של עשבים הן וריחס יפה והוא אחד מג׳ דברים שפירשו חכמים בדודאים ובלשון ערבי שמן שערי וי״מ עפר שעושין ממנו לבנים מותר לחוף ראשו בו עפר פלפלי מותר לשוף ידיו (חולין סח) מאן יהיב לן מעפריה דרב ושמואל ומלינן עיינין כלומר מרוב החביבות היינו ממנאים עינינו מעפר קברן אבל מזה הדבר לר׳ יוחנן אנו שומעין.
א. [שטויב.]
עפר לבינתא – כתישת לבינה.
שרי – לחוף פניו ואפי׳ מי שיש לו זקן.
כוספא דיסמין – פסולת שומשמין.
עפר פילפלי – שחיקת פלפלין.
ברדא שרי – לרחוץ פניו.
עפר לבינתא שרי. כתישת לבינה, שרי לחוף בו פניו, ואפי׳ מי שיש לו זקן, לפי שאינו משיר את השער, אע״פ שאסור בנתר ובחול אלא למי שאין לו שער, כגון קטן וסריס ואשה.
כוספא דיסמין שרי. פסולת של שומשמין.
עפר פלפלין. שחיקת פלפלין.
עפר לבינתא. כתב רבנו האי גאון ז״ל יש שמפרש לבנה ממש, ויש אומרים לבינתא של לבונה כנרד לובאן בלשון ערב, וכך אנו סוברים.
א אגב בעיות אלה של רחיצה אמר רב יהודה: עפר לבינתא [לבונה שחוקה] (רה״נ) שרי [מותר] לרחוץ בו בשבת, שאינו משיר את השיער. ואמר רב יוסף: הכוספא הנשארת לאחר סחיטת השמן הריחני מן היסמין שרי [מותר] לרחוץ בה. ואמר רבא: עפר (אבקת) פלפלי שרי [פלפלים מותר] לרחוץ בה. ואמר רב ששת: ברדא שרי [מותר] לרחוץ בה בשבת.
The Gemara continues: Rav Yehuda said: Washing one’s face with powdered frankincense (Rav Hai Gaon) is permitted on Shabbat, even if he has a beard, as it does not cause hair to fall out. Rav Yosef said: Washing with the solid residue of jasmine from which its fragrant oil was squeezed is permitted. Rava said: Washing with ground pepper is permitted. Rav Sheshet said: Washing with berada is permitted on Shabbat.
הכל
(6) מַאי בַּרְדָּא אָמַר רַב יוֹסֵף תִּילְּתָא אַהֲלָא וְתִילְתָּא אָסָא וְתִילְתָּא סִיגְלֵי אָמַר רַב נְחֶמְיָה בַּר יוֹסֵף גכׇּל הֵיכָא דְּלֵיכָּא רוּבָּא אַהֲלָא שַׁפִּיר דָּמֵי.
The Gemara asks: What is berada? Rav Yosef said: It is a mixture of one-third aloe, one-third myrtle, and one-third violets. Rav Neḥemya bar Yosef said: Everywhere that there is a mixture with no majority of aloe, it may well be used. Even if the mixture contains more than a third aloe, as long as it constitutes less than a majority, it does not cause hair to fall out.
The Gemara asks: What is berada? Rav Yosef said: It is a mixture of one-third aloe, one-third myrtle, and one-third violets. Rav Neḥemya bar Yosef said: Everywhere that there is a mixture with no majority of aloe, it may well be used. Even if the mixture contains more than a third aloe, as long as it constitutes less than a majority, it does not cause hair to fall out.
וכן בראדא דהיא תלתא אהלא, תילתא סיגלי, תלתא אסא – הני כולהי לעניין רחיצת ידים בהם. וקיימא לן דבכולהי הני שרי.
אבל רובא1 אהלא רב נחמיה לא הוה שרי וכל שכן כולה.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״אבא״.
ערך סגל
סגל – א(שבת נ:) תולתא סיגלי. (ברכות מג:) סיגלי מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים (סנהדרין צט) מאי דודאים לוי אמר סיגלי (א״ב פי׳ בל׳ יוני ורומי מין פרח ולו ריח טוב ולפי דעת רבים הוא הנקרא נרקס).
א. [איין בלומע.]
אהלא – שורש עשב ששמו אהל.
אסא – הדס.
סגלי – עשב שקורין ויאו״ל יש בו שלשה עלין.
כל היכא דליכא רובא אהלא שפיר דמי – ואפי׳ הוי טפי מתלתא אהלא ופליג אדרב יוסף דרב יוסף תלתא אהלא דווקא קאמר שהאהל עשוי ללבן ולצחצח כבורית ומשיר שיער.
אהלא. עשב ששמו אהל.
אסא. הדס.
סגלי. שקורין נמלא״ש ויש בו גבעולין.
שפיר דמי. אבל אי הוי רובא אהלא, אסור לרחוץ בו פניו, שהאהל עשוי ללבן ולצחצח כבורית ומשיר את השער.
ושואלים: מאי [מהו] ברדא זו? אמר רב יוסף: תילתא אהלא ותילתא אסא ותילתא סיגלי [שליש אהל, ושליש הדס, ושליש סיגלים]. אמר רב נחמיה בר יוסף: כל היכא דליכא רובא אהלא [בכל מקום שאין רוב אהל] — שפיר דמי [יפה הדבר, מותר], ואפילו היה האהל יתר על שליש, כי רק חומר חריף זה יש בו כדי להשיר את השיער, ולא כן בשאר המרכיבים.
The Gemara asks: What is berada? Rav Yosef said: It is a mixture of one-third aloe, one-third myrtle, and one-third violets. Rav Neḥemya bar Yosef said: Everywhere that there is a mixture with no majority of aloe, it may well be used. Even if the mixture contains more than a third aloe, as long as it constitutes less than a majority, it does not cause hair to fall out.
הכל
(7) בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת מַהוּ לִפְצוֹעַ זֵיתִים בְּשַׁבָּת אֲמַר לְהוּ וְכִי בְּחוֹל מִי הִתִּירוּ קָסָבַר מִשּׁוּם הֶפְסֵד אוֹכָלִין.
The Sages raised a dilemma before Rav Sheshet: What is the halakha with regard to splitting olives on a rock on Shabbat in order to wash with the oil that oozes from them (ge’onim)? He said to them: And did they permit doing so on a weekday? Rav Sheshet holds that crushing olives in that manner is prohibited even during the week because it involves ruining food. After the olives are split in that manner, they are no longer fit for consumption.
The Sages raised a dilemma before Rav Sheshet: What is the halakha with regard to splitting olives on a rock on Shabbat in order to wash with the oil that oozes from them (ge’onim)? He said to them: And did they permit doing so on a weekday? Rav Sheshet holds that crushing olives in that manner is prohibited even during the week because it involves ruining food. After the olives are split in that manner, they are no longer fit for consumption.
1לפצוע זיתים וכיוצא בהן לרחוץ בהן ידיו בחול אסור משום הפסד אוכלין. וכל שכן בשבת שאסור.
1. בכ״י וטיקן 128 נשתרבבו כאן מלהלן המלים: ״אוכלין וכל שכן בשבת״.
מהו לפצוע זיתים בשבת – פירש בקונט׳ להכותם על הסלע למתק מרירותן ומיבעיא ליה אי אסיר בשבת משום שווי אוכלא ותיקוני אוכלא ופריך ובחול מי התירו דאיכא הפסד אוכלין שנפסד המשקה הזב מהן.
וקשה לפ״ז דבפ׳ חבית גבי דיני סחיטה ה״ל למיתני ועוד מה הפסד אוכלין יש כיון שעושה לתקנם ומפרש ר״י מהו לפצוע לחוף פניו ידיו ורגליו כי ההוא דלעיל ודרך מי זיתים להעביר וללבן כדאמר במסכת ע״ז חולטן ברותחין או מולגן במי זיתים ופריך ובחול מי התירו דאיכא הפסד דנמאסין לאכילה (ת״י).
מהו לפצוע זתים בשבת – פירש״י ז״ל על סלע כדי למתק מרירתן. ותימא הא בחול מי אסרן וכי לא יתקן אדם מאכלו כדי שיהא ראוי לו. ועוד בשבת מה איסור יש בה, אי משום סחיטה, דבר הלמד מעניינו הוא שלא נאסר בשביל סחיטה, שא״כ לא היה לשאול כאן אלא לקמן במקום הלכות סחיטה.א ויפה פי׳ הגאונים ז״לב דלממשא בהו קא מיבעי׳ ליה, מפני שהן משירין שער, ולפיכך אמר לו בחול מי התירן לאוכלין לרחוץ בהן פניו ידיו ורגליו, קסבר משום הפסד אוכלין.
א. לקמן קמה, א ועיין תוס׳ ישנים.
ב. ברשב״א הביא כן בשם בה״ג וכעי״ז בת״י, וכפי שהוא לפנינו כאן צריך לתקן ברשב״א: לממשא (בידו) [בהו]. ובזה ירדה תמיהת הפנ״י על הרשב״א.
מהו לפצוע זיתים בשבת. פירש רש״י ז״ל: כדי למתק מרירתן. ואינו מחוור. דאם כן מאי קא מתמה וכי בחול מי התירו אדרבא אפילו בשבת יהא מותר דתקון אוכל כזה למתקו למה יאסר, והכא לאו משום סחיטה קא בעי דאם כן הוה ליה למיבעי הכין בהדיא ולא היה לו לשאול כן בכאן אלא לקמן בפרק חבית בהלכות סחיטה. אבל רבנו האי גאון ז״ל פירש לפצוע זיתים לממשא ידא. וזה נכון.
בגמרא בעי מיניה מרב ששת מהו לפצוע זיתים בשבת ופירש״י למתק מרירותן והקשה הרשב״א ז״ל בחידושיו על פירושו דמה איסור יש בתיקון אוכל כזה וכתב שם פי׳ אחר בשם רבינו האי גאון דהיינו לממשא ידיה. ולכאורה פי׳ זה תמוה יותר דלפ״ז לא שייך הך מילתא כלל בשמעתין והנראה לענ״ד בשיטת רש״י ותוספת דזיתים כי הנך שצריך לפצוע להכות׳ על הסלע למתק מרירותן א״כ מסתמא איירי בזיתים שלא נתבשלו עדיין דלא חזו לאכילה כלל אם לא ע״י תיקון גדול כזה וא״כ מאתמול לא הוי חזו לאכילה ודמי׳ לגרוגרות וצמוקים או לפחות לפצעילי תמרה דבפרק כירה דף מ״ה ע״ב כמו שפירש״י שם דאיירי בכה״ג גופא שנלקטו קודם בישולן כו׳ ע״ש והיינו דקבעו מיניה דר׳ ששת אי הוי מוקצה בכה״ג לר״ש כי היכי דבעו מיניה לעיל מרבי בפצעילי תמרה או אפשר דמה״ט דשוויי אוכלא ותיקוני אוכלא הוי כמו נולד וכה״ג גופא פירש״י בשילהי מכילתין דף קנ״ה גבי פקיעי עמיר וכיפין וזירין דבכה״ג הוי נולד שמוליד אוכל בשבת ונראה דרשב״א ז״ל סובר דהאי שינויי אוכלא ותיקוני אוכלא בשילהי מכילתין דפליגי בה רב הונא ור׳ יהודא היינו דוקא באוכלי בהמה דבאוכלי אדם לא שייך הך מילתא כמו שנראה קצת מלשון הרשב״א ז״ל שם בחידושיו אלא דמלשון רש״י שם משמע להדיא דבאוכלי אדם נמי שייך האי טעמא גופא כן נראה לי:
בעו מיניה [שאלו אותו] בני הישיבה את רב ששת שאלה זו: מהו הדין לענין ההיתר לפצוע זיתים על סלע בשבת כדי לרחוץ בשמן היוצא מהם (גאונים) בשבת? אמר להו [להם] וכי לפוצעם בימות החול מי [האם] התירו? קסבר [סבור הוא] שיש בכך צד איסור משום הפסד אוכלין, שעל ידי הפציעה מתקלקלים הזיתים, ואפילו בחול אסור להשחית דבר מאכל.
The Sages raised a dilemma before Rav Sheshet: What is the halakha with regard to splitting olives on a rock on Shabbat in order to wash with the oil that oozes from them (ge’onim)? He said to them: And did they permit doing so on a weekday? Rav Sheshet holds that crushing olives in that manner is prohibited even during the week because it involves ruining food. After the olives are split in that manner, they are no longer fit for consumption.
הכל
(8) לֵימָא פְּלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל דעוֹשֶׂה אָדָם כׇּל צוֹרְכּוֹ בְּפַת אָמְרִי פַּת לָא מְאִיסָא הָנֵי מְאִיסֵי.
The Gemara comments: Let us say that Rav Sheshet disagrees with the opinion of Shmuel. As Shmuel said: A person may perform all his needs with bread, and he need not be concerned that it might be ruined. The Sages said in response: Rav Sheshet does not necessarily disagree with Shmuel. Using bread does not render it disgusting and inedible; splitting these olives renders them disgusting and inedible.
The Gemara comments: Let us say that Rav Sheshet disagrees with the opinion of Shmuel. As Shmuel said: A person may perform all his needs with bread, and he need not be concerned that it might be ruined. The Sages said in response: Rav Sheshet does not necessarily disagree with Shmuel. Using bread does not render it disgusting and inedible; splitting these olives renders them disgusting and inedible.
ערך צלח
צלח – א(שבת נ:) עטרן כל שהוא למאי חזי לצלחתא (גיטין סט.) לצלחתא ליתי תרנגולא ברא וכו׳ פירו׳ צערא דנקיט בחד גיסא דרישיה ושמו בלשון ערבי צלחתא. פ״א מי שיש לו כאב באמצע ראשו כמו ויבקע עצי עולה תרגומו וצלח (שבת קכט) שמואל צלח תכתקא דשגא (בבא מציעא עט) נצלחיה לציבי׳ ונזבני׳.
א. [קאפף שמערץ, שפאלטען.]
ומעירים: לימא פליגא [האם נאמר כי חלוקה] הלכה זו על שיטת שמואל? שאמר שמואל: עושה אדם כל צורכו בפת ואין חושש שמא תתקלקל אגב כך! ומשיבים: אין זו סתירה הכרחית כי פת לא מאיסא [אינה נמאסת], הני מאיסי [ואלה הזיתים, נמאסים] ומתקלקלים.
The Gemara comments: Let us say that Rav Sheshet disagrees with the opinion of Shmuel. As Shmuel said: A person may perform all his needs with bread, and he need not be concerned that it might be ruined. The Sages said in response: Rav Sheshet does not necessarily disagree with Shmuel. Using bread does not render it disgusting and inedible; splitting these olives renders them disgusting and inedible.
הכל
(9) אַמֵּימָר וּמָר זוּטְרָא וְרַב אָשֵׁי הֲווֹ יָתְבִי אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ בַּרְדָּא אַמֵּימָר וְרַב אָשֵׁי מְשׁוֹ מָר זוּטְרָא לָא מְשָׁא אֲמַרוּ לֵיהּ לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב שֵׁשֶׁת בַּרְדָּא שְׁרֵי אֲמַר לְהוּ רַב מָרְדֳּכַי בַּר מִינֵּיהּ דְּמָר דַּאֲפִילּוּ בְּחוֹל נָמֵי לָא ס״ל סְבִירָא לֵיהּ .
The Gemara relates that Ameimar, Mar Zutra, and Rav Ashi were sitting on Shabbat, and they brought berada before them for washing. Ameimar and Rav Ashi washed with it; Mar Zutra did not wash. They said to him: Doesn’t the Master hold in accordance with that which Rav Sheshet said: Washing with berada is permitted on Shabbat? Rav Mordekhai, who was also there, said to them: Except for him, the Master; i.e., do not draw conclusions from Mar Zutra, as he does not hold that one is permitted to use berada, even on a weekday.
The Gemara relates that Ameimar, Mar Zutra, and Rav Ashi were sitting on Shabbat, and they brought berada before them for washing. Ameimar and Rav Ashi washed with it; Mar Zutra did not wash. They said to him: Doesn’t the Master hold in accordance with that which Rav Sheshet said: Washing with berada is permitted on Shabbat? Rav Mordekhai, who was also there, said to them: Except for him, the Master; i.e., do not draw conclusions from Mar Zutra, as he does not hold that one is permitted to use berada, even on a weekday.
והאוסר1 ידיו לרחוץ בראדא, סבר לה כי האי תנא דתניא מגרר אדם גילדי צואה וגילדי מכה שעל בשרו בשביל צערו. ואם לייפות עצמו אסור.
והמתיר סבר לה כר׳ שמעון בן גמליאל, דאמר: רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו2 בשביל כבוד [קונו],3 משום שנאמר כל פעל י״י למענהו.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״והאסור״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״מגליו״.
3. כן הושלם בדפוס וילנא מן הגמרא. בכ״י וטיקן 128 חסר ״קונו״.
מותר לאדם לצחצח פניו ידיו ורגליו בשבת בעפר כתישת הלבנה או עפר כתישת פסולתן של שומשומין או אבק פלפלין ושאר מינין העשויים לצחצח הואיל ואין השרתן מוכרחת על כל פנים אע״פ שמשירין לפעמים ואיסור גבול אין כאן שאינן בני גבול וכן שהוא גבול על ידי שינוי שאין כאן אלא נתינת מים וכל שמחוסר גבול ואין גבולו גבול כ״כ מותר לכתחלה בנתינת מים כמו שביארנו בפרק ראשון ומכאן התירו רבים לידים מזוהמות לרחצן במורסן ואפי׳ כיון באלו ליפות עצמו אין כאן משום שמלת אשה ואף לתלמיד חכם מותר שאין זה אלא להתראות נאה בין הבריות שלא יתגנה עליהם ויתחלל שם שמים על ידו לפחיתותו והוא שאמרו רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו שנ׳ כל פעל י״י למענהו כלומר שהכל ברא לכבודו וכן מגרר אדם גלדי צואה וגלדי מכה שעל בשרו בין שעושה כן מפני צערו בין שעושה ליפות עצמו ומ״מ אסור לפצוע זתים בשבת לשוף בהם את הידים ואף בחול אסור מפני הפסד אוכלין ואף לדעת שמואל שאמר עושה אדם כל צרכיו בפת מ״מ בפת אין כאן מיאוס ואע״פ שהוא אמרה אף בדבר שיש בו מיאוס כמו שנזכר בברכות נדחו דבריו אצל סוגיא זו בשאר הדברים חוץ מן הפת ומ״מ אף בפת אין הלכה כן כמו שביארנו במס׳ ברכות פרק זמון י״מ באיסור פציעת זיתים זו שהוא נעשה לצורך עצמן כגון למתק מרירותן ומשום תקון אוכלין ומ״מ אין נראה לי כן שא״כ בחול אמאי אסור ואין בזוי אוכלין במה שנעשה להכשר האוכל עצמו:
מסופר: אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי, אייתו לקמייהו [היו יושבים בשבת והביאו לפניהם] ברדא לרחוץ. אמימר ורב אשי משו [רחצו], ואילו מר זוטרא לא משא [רחץ]. אמרו ליה [לו]: וכי לא סבר לה מר להא [אין אדוני סובר להלכה זו] שאמר רב ששת כי ברדא שרי [מותר] לרחוץ בו בשבת?! אמר להו [להם] רב מרדכי שהיה אף הוא שם: בר מיניה דמר [חוץ ממנו, מאדוני], כלומר, אין ללמוד ממר זוטרא, שכן אפילו בחול נמי לא סבירא ליה [גם כן אינו סבור] שמותר להשתמש בברדא.
The Gemara relates that Ameimar, Mar Zutra, and Rav Ashi were sitting on Shabbat, and they brought berada before them for washing. Ameimar and Rav Ashi washed with it; Mar Zutra did not wash. They said to him: Doesn’t the Master hold in accordance with that which Rav Sheshet said: Washing with berada is permitted on Shabbat? Rav Mordekhai, who was also there, said to them: Except for him, the Master; i.e., do not draw conclusions from Mar Zutra, as he does not hold that one is permitted to use berada, even on a weekday.
הכל
(10) סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּתַנְיָא מְגָרֵר אָדָם גִּלְדֵי צוֹאָה וְגִלְדֵי מַכָּה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ בִּשְׁבִיל צַעֲרוֹ אִם בִּשְׁבִיל לְיַפּוֹת אָסוּר.
Mar Zutra holds in accordance with that which was taught in a baraita: A person may scrape off dried excrement crusts and scabs of a wound that are on his flesh because of the pain that they are causing him. However, if he does so in order to clean and beautify himself, it is prohibited. According to the tanna of this baraita, it is prohibited to adorn or beautify oneself, as the verse: “Neither shall a man put on a woman’s garment” (Deuteronomy 22:5) prohibits dressing or conducting oneself in the manner of women.
Mar Zutra holds in accordance with that which was taught in a baraita: A person may scrape off dried excrement crusts and scabs of a wound that are on his flesh because of the pain that they are causing him. However, if he does so in order to clean and beautify himself, it is prohibited. According to the tanna of this baraita, it is prohibited to adorn or beautify oneself, as the verse: “Neither shall a man put on a woman’s garment” (Deuteronomy 22:5) prohibits dressing or conducting oneself in the manner of women.
אגדה של בשמים כגון חבצלת וכיוצא בה שנועצין אותה בטיט או בעפר לח כדי שלא תיבש ומעמידין לפני הנכבדים ונוטלין ומריחין ומחזירין לשם מותר ליטלה בשבת ולהחזירה לשם בשבת ואין צריכין לשלפה מערב שבת אחר הנעיצה ולחזור ולנעצה כדי שיהא מקום נעיצתה רחב עד שלא יזיז עפר כשיטלנה בשבת אלא מכיון שלא נשתרש ולא ננעצה לכונת השרשה ויניקה אלא להעמיד לחותה מותר שאין בהזזת העפר כונה ולא פסיק רישיה וכן סכין שתחבו בין שורות הלבנים של בנין להשתמר מותר ליטלו ולהחזירו בשבת אע״פ שלא הוציאו משם אחר התחיבה מערב שבת ואין צ״ל בקנים הרבה היוצאים בגזע א׳ התכופים זה בזה שמותר לנעוץ הסכין בתוכם ושמא תאמר באגדה של בשמים זו והיא הנקראת סליקוסתא הרי עושה גומא בהסרתה והעושה גומא פטור אבל אסור אף במקום שאין חפירה כגון תיחוח יש לומר שלא נאמר כן אלא במסיר עפר שהיה העפר בטל לשם והסרתו נקראת עשייה גומא אבל זו כבר נעשית הגומא ומה שנתמלאת באגדה זו אינו כלום שיהא הוצאתו נקראת עשיית גומא ואע״פ שבמסכ׳ ביצה בענין דקר נעוץ הקשו והא קא עביד גומא מ״מ עיקר הכונה בנעיצת הדקר אינה אלא להוצאת עפר:
כי סבר לה [סבור הוא] כי הא דתניא [כברייתא זו ששנינו]: מגרר אדם גלדי (קרומים יבשים) צואה וגלדי מכה שעל בשרו בשביל צערו שלא יכאיבו לו, ואם בשביל ליפות עצמו על ידי שמסיר הלכלוך — אסור. שלדעת החכם בברייתא זו אסור כלל לגבר ליפות עצמו משום חשש ״ולא ילבש גבר שמלת אשה״ (דברים כב, ה) שאסור לגבר להתקשט בבגדי נשים, או כדרך הנשים.
Mar Zutra holds in accordance with that which was taught in a baraita: A person may scrape off dried excrement crusts and scabs of a wound that are on his flesh because of the pain that they are causing him. However, if he does so in order to clean and beautify himself, it is prohibited. According to the tanna of this baraita, it is prohibited to adorn or beautify oneself, as the verse: “Neither shall a man put on a woman’s garment” (Deuteronomy 22:5) prohibits dressing or conducting oneself in the manner of women.
הכל
(11) וְאִינְהוּ כְּמַאן סַבְרוּהָ כִּי הָא דְּתַנְיָא רוֹחֵץ אָדָם פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בְּכׇל יוֹם בִּשְׁבִיל קוֹנוֹ מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ט״ז:ד׳} כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ.:
The Gemara asks: And Ameimar and Rav Ashi, who permit use of berada, in accordance with whose opinion do they hold? They hold in accordance with that which was taught in a baraita: A person must wash his face, his hands, and his feet every day for the sake of his Maker, as it is stated: “The Lord has made everything for His own purpose” (Proverbs 16:4). Every beautiful thing that exists in the world sings the praise of God Who created beautiful things. Therefore, it is appropriate for one to beautify himself in praise of God.
The Gemara asks: And Ameimar and Rav Ashi, who permit use of berada, in accordance with whose opinion do they hold? They hold in accordance with that which was taught in a baraita: A person must wash his face, his hands, and his feet every day for the sake of his Maker, as it is stated: “The Lord has made everything for His own purpose” (Proverbs 16:4). Every beautiful thing that exists in the world sings the praise of God Who created beautiful things. Therefore, it is appropriate for one to beautify himself in praise of God.
בשביל קונהו – לכבוד קונהו דכתיב (בראשית ט) כי בצלם אלהים עשה וגו׳ ועוד דהרואה בריות נאות אומר ברוך שככה לו בעולמו.
כל פעל ה׳ למענהו – הכל ברא לכבודו.
ומעירים: ואינהו כמאן סברוה [והם החכמים שהתירו כמי סברו]? — כי הא דתניא [כמו ברייתא זו ששנינו]: רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל כבוד קונו, משום שנאמר: ״כל פעל ה׳ למענהו״ (משלי טז, ד), כלומר, שכל דבר נאה שישנו בעולם הוא שבח לשם ה׳, שברא בריות נאות, וראוי לאדם ליפות עצמו לשבחו של הבורא.
The Gemara asks: And Ameimar and Rav Ashi, who permit use of berada, in accordance with whose opinion do they hold? They hold in accordance with that which was taught in a baraita: A person must wash his face, his hands, and his feet every day for the sake of his Maker, as it is stated: “The Lord has made everything for His own purpose” (Proverbs 16:4). Every beautiful thing that exists in the world sings the praise of God Who created beautiful things. Therefore, it is appropriate for one to beautify himself in praise of God.
הכל
(12) רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר קוּפָּה מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל שֶׁמָּא יִטּוֹל וְכוּ׳.: אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי (אָמַר רַב) ההַכֹּל מוֹדִים שֶׁאִם נִתְקַלְקְלָה הַגּוּמָּא שֶׁאָסוּר לְהַחֲזִיר.
We learned in the mishna: Rabbi Elazar ben Azarya says: If he placed the pot in a basket filled with fleece, he leans the basket on its side so that the fleece will fall to the side of the pot, and takes the pot. Otherwise, there is room for concern lest the wool collapse when he lifts the pot from the basket. Then he will be unable to replace the pot. It is prohibited to move the fleece to make room for the pot, since the fleece is set-aside. However, the Rabbis disagree and say: He may lift the pot and afterward replace it. Rabbi Abba said that Rabbi Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: Everyone agrees, even the Rabbis, that if the cavity in which the pot had been placed was destroyed, its walls having collapsed inward, it is prohibited to return the pot to the basket.
We learned in the mishna: Rabbi Elazar ben Azarya says: If he placed the pot in a basket filled with fleece, he leans the basket on its side so that the fleece will fall to the side of the pot, and takes the pot. Otherwise, there is room for concern lest the wool collapse when he lifts the pot from the basket. Then he will be unable to replace the pot. It is prohibited to move the fleece to make room for the pot, since the fleece is set-aside. However, the Rabbis disagree and say: He may lift the pot and afterward replace it. Rabbi Abba said that Rabbi Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: Everyone agrees, even the Rabbis, that if the cavity in which the pot had been placed was destroyed, its walls having collapsed inward, it is prohibited to return the pot to the basket.
מתני׳ ר׳ אלעזר בן עזריה אומר קופה מטה על צידה ונוטל כו׳.
אסיקנא: הכל מודים שאם נתקלקלה1 הגומא שאסור להחזיר.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״נסתקלקלה״.
ערך אדכי
אדכי – אאמר שמואל האי סכינא ביני אדכי יש גורסין ארכי (שבת נ:) דר׳ אלעזר בן עזריה אומר סכין שנועלין אותה בין נדבכי הבנין כדי לשומרה ביגזרייתא דקני שכיר דמי שאם יש בין נדבכי הבנין קנים או שהיה בנין בקנים מותר לטלטלם לכתחלה שאין עושין גומא בקנים וברי׳ גמרא דפרק השותפין (בבא בתרא ג) טפח יתירה לביני אדכי פי׳ בין שתי שורות שורה של אריח מכאן ושורה של אריח כנגדה וטפח חלל באמצע.
א. [הויפן שטיינר אדר האנץ.]
הכל מודים שאם נתקלקלה הגומא שאסורה להחזיר – ואפי׳ לר״א בן תדאי דאמר בפרק כל הכלים (לקמן קכג.) תוחב בכוש או בכרכר והן ננערות מאליהן דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול וכן קי״ל הכא עדיף טפי מטלטול מן הצד שצריך לטלטל אילך ואילך כשרוצין להטמין.
נתקלקלה הגומא. שנפלו הגיזין למקום מושב הקדירה.
שאסור להחזיר. לפי שמזיז הגזין לכאן ולכאן. ואפי׳ עם הקדירה עצמה שהוא טלטול מן הצד לדחותן הנה והנה אסור, דטלטול מן הצד שמיה טלטול.
ובחוששין שמא תתקלקל הגומא קא מיפלגי. דר׳ אלעזר בן עזריה סבר אי שרית ליה לכתחלה ליטול הקדירה בקופה זקופה, פעמים שתקלקל ואתי נמי להחזירה, הלכך תקינו ליה רבנן להטות קופה על צדה.
ורבנן סברי. לא חיישינן לקילקולא, דאי נמי נתקלקל לא גזרינן שמא יחזיר אותה למקומה, אלא ישימנה על הגזים שנפלו.
ב שנינו במשנה שר׳ אלעזר בן עזריה אומר שקופה המלאה בגיזי צמר (שהם מוקצה) שטמן בתוכה קדירת תבשיל, כשרוצה ליטול את הקדירה מתוכה בשבת הריהו מטה לאותה קופה על צדה ונוטל את הקדירה, שמא יטול את הקדירה מן הקופה ואינו יכול להחזיר, כי גיזי הצמר יפלו לחלל בו היתה מונחת הקדירה ויסתמוהו, וחכמים מתירים. אמר ר׳ אבא שכך אמר ר׳ חייא בר אשי שכך אמר רב: הכל מודים, אף חכמים, שאם נתקלקלה הגומא שהיתה בה הקדירה בקופה — שאסור להחזיר את הקדירה לאותה קופה.
We learned in the mishna: Rabbi Elazar ben Azarya says: If he placed the pot in a basket filled with fleece, he leans the basket on its side so that the fleece will fall to the side of the pot, and takes the pot. Otherwise, there is room for concern lest the wool collapse when he lifts the pot from the basket. Then he will be unable to replace the pot. It is prohibited to move the fleece to make room for the pot, since the fleece is set-aside. However, the Rabbis disagree and say: He may lift the pot and afterward replace it. Rabbi Abba said that Rabbi Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: Everyone agrees, even the Rabbis, that if the cavity in which the pot had been placed was destroyed, its walls having collapsed inward, it is prohibited to return the pot to the basket.
הכל
(13) תְּנַן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים נוֹטֵל וּמַחֲזִיר הֵיכִי דָמֵי אִי דְּלָא נִתְקַלְקְלָה הַגּוּמָּא שַׁפִּיר קָא אָמְרִי רַבָּנַן אֶלָּא לָאו אַף עַל פִּי דְּנִתְקַלְקְלָה הַגּוּמָּא.
The Gemara asks, based on what we learned in the mishna. And the Rabbis say: He may lift the pot and afterward replace it. The Gemara elaborates: What are the circumstances? If the cavity in which the pot had been placed was not destroyed, the Rabbis say fittingly that it is permitted to replace the pot; why would Rabbi Elazar ben Azarya prohibit the practice? Rather, is it not that the Rabbis permit returning the pot even though the cavity was destroyed? Apparently, that is the subject of the dispute in the mishna.
The Gemara asks, based on what we learned in the mishna. And the Rabbis say: He may lift the pot and afterward replace it. The Gemara elaborates: What are the circumstances? If the cavity in which the pot had been placed was not destroyed, the Rabbis say fittingly that it is permitted to replace the pot; why would Rabbi Elazar ben Azarya prohibit the practice? Rather, is it not that the Rabbis permit returning the pot even though the cavity was destroyed? Apparently, that is the subject of the dispute in the mishna.
ומקשים: הרי תנן [שנינו במשנה], וחכמים אומרים: נוטל ומחזיר. ונברר את הדבר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי [אם] במקרה שלא נתקלקלה הגומא — שפיר קא אמרי רבנן [יפה אומרים חכמים] שמותר להחזיר, ומדוע יאסור ר׳ אלעזר בן עזריה במקום זה שברור היתרו. אלא לאו [האם לא] מדובר כאן אף על פי שנתקלקלה הגומא ויש איפוא מחלוקת בדבר.
The Gemara asks, based on what we learned in the mishna. And the Rabbis say: He may lift the pot and afterward replace it. The Gemara elaborates: What are the circumstances? If the cavity in which the pot had been placed was not destroyed, the Rabbis say fittingly that it is permitted to replace the pot; why would Rabbi Elazar ben Azarya prohibit the practice? Rather, is it not that the Rabbis permit returning the pot even though the cavity was destroyed? Apparently, that is the subject of the dispute in the mishna.
הכל
(14) לָא לְעוֹלָם דְּלָא נִתְקַלְקְלָה וְהָכָא בְּחוֹשְׁשִׁין קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא נִתְקַלְקְלָה הַגּוּמָּא וּמָר סָבַר ואֵין חוֹשְׁשִׁין.
The Gemara rejects this: No, actually, everyone agrees that if the cavity was destroyed, it is prohibited to return the pot to the basket. The mishna is dealing with a case where the cavity was not destroyed, and here the tanna’im disagree with regard to whether or not one need be concerned lest, if one is allowed to remove the pot from the basket without tilting it to the side, the cavity be destroyed and he will come to return the pot to the basket anyway. One Sage, Rabbi Elazar ben Azarya, holds that one need be concerned lest the cavity be destroyed and he return the pot anyway; and the other Sage, a reference to the Rabbis, holds that one need not be concerned about that.
The Gemara rejects this: No, actually, everyone agrees that if the cavity was destroyed, it is prohibited to return the pot to the basket. The mishna is dealing with a case where the cavity was not destroyed, and here the tanna’im disagree with regard to whether or not one need be concerned lest, if one is allowed to remove the pot from the basket without tilting it to the side, the cavity be destroyed and he will come to return the pot to the basket anyway. One Sage, Rabbi Elazar ben Azarya, holds that one need be concerned lest the cavity be destroyed and he return the pot anyway; and the other Sage, a reference to the Rabbis, holds that one need not be concerned about that.
חוששין – אי שרית ליה ליטול לכתחילה בקופה זקופה פעמים שנתקלקלה ואתי נמי להחזירה הלכך תקון ליה רבנן להטות קופה על צדה.
והכא בחוששין קא מיפלגי מר סבר חוששין שמא נתקלקלה הגומא. פירש רש״י ז״ל: אי שרית ליה ליטול בקופה זקופה פעמים שנתקלקלה הגומא ואתי נמי להחזירה. והקשה עליו מורי הרב ז״ל דאם כן חוששין שמא תתקלקל הגומא הוה ליה למימר. אלא הכי קאמר מר סבר חוששין שמא נתקלקלה הגומא שאם נטלה בקופה זקופה לא יחזיר עד שיתברר לו שלא נתקלקלה הגומא הא סתמא דילמא נתקלקלה הגומא, ומר סבר סתמא לא חיישינן. כן פירש מורי הרב ז״ל. וכפירושו מצאתי לרבנו האי גאון ז״ל.
ודוחים: לא, לעולם מדובר באופן שלא נתקלקלה, והכא [וכאן] בשאלה האם חוששין לקלקול קמיפלגי [נחלקו]. מר סבר [חכם זה, ר׳ אלעזר בן עזריה, סבור] כי חוששין שמא נתקלקלה הגומא ולכן אין מחזירים, ומר סבר [וחכם זה, חכמים, סבור] כי אין חוששין שמא נתקלקלה הגומה. בקשר לנושא זה של הכנסת חפץ בתוך מוקצה נאמרו הלכות אחדות.
The Gemara rejects this: No, actually, everyone agrees that if the cavity was destroyed, it is prohibited to return the pot to the basket. The mishna is dealing with a case where the cavity was not destroyed, and here the tanna’im disagree with regard to whether or not one need be concerned lest, if one is allowed to remove the pot from the basket without tilting it to the side, the cavity be destroyed and he will come to return the pot to the basket anyway. One Sage, Rabbi Elazar ben Azarya, holds that one need be concerned lest the cavity be destroyed and he return the pot anyway; and the other Sage, a reference to the Rabbis, holds that one need not be concerned about that.
הכל
(15) אָמַר רַב הוּנָא זהַאי סְלִיקוּסְתָּא דָּצַהּ שָׁלְפָה וַהֲדַר דָּצַהּ שריא וְאִי לָאו אֲסִיר.
The Gemara records several rulings with regard to placing an object into another object that is set-aside. Rav Huna said: With regard to this fragrant daffodil branch that was kept in a pot of moist earth in the house; if on Shabbat eve one inserted it into the earth, then pulled it out, and then inserted it again into the earth, it is permitted to pull it out again on Shabbat. By inserting it and then pulling it out, he has already widened the cavity in which the branch was placed. There is no room for concern that when he pulls it out again on Shabbat he will cause earth to shift from its place. And if he did not do so on Shabbat eve, it is prohibited to pull it out on Shabbat.
The Gemara records several rulings with regard to placing an object into another object that is set-aside. Rav Huna said: With regard to this fragrant daffodil branch that was kept in a pot of moist earth in the house; if on Shabbat eve one inserted it into the earth, then pulled it out, and then inserted it again into the earth, it is permitted to pull it out again on Shabbat. By inserting it and then pulling it out, he has already widened the cavity in which the branch was placed. There is no room for concern that when he pulls it out again on Shabbat he will cause earth to shift from its place. And if he did not do so on Shabbat eve, it is prohibited to pull it out on Shabbat.
סליקוסתא – שהיא אגודה של חבצלת וכיוצא בה, אמר רב הונא: נעצה1 בחול או בטיט וחלצה והרויח בטיט מערב שבת כדי שתהא2 נכנסת ויוצא בגומא – מותר לטלה בשבת.
1. כן בכ״י וטיקן 128. בעדי נוסח של הבבלי: ״דצה״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״שתא״.
ערך חליקוסתא
חליקוסתא – א(שבת נ:) א״ר הונא האי חליקוסתא דצה שלפה והדר דצה שרי ס״א סליקוסתא ופי׳ במקומו. (בבא קמא ל) רב אדא בר אהבה אפקר חליקוסתא.
ערך סלקוסתא
סלקוסתא – ב(שבת נ:) אמר ר״ה האי סליקוסתא ס״א חליקוסת׳ פי׳ אגוד׳ של נרקום כדאמרינן (ברכות מב:) שורין טיט עבה וקובעין האגודה בטיט כדי שלא תיבש וכשרוצה להריח בה בה בשבת אם נעצה ושלפה ונעצה מערב שבת היא כמונחת בכלי או בגומא ואי לא נעשית כמחובר בטיט ואסור לעוקרה.
א. [איינע ארט טייטלין.]
ב. [בינדעל פין זעלכע בלומען וואש הייסן נרקום.]
סליקוסתא – עשב שהוא נאה למראה ולהריח וממלאין כד עפר לח ותוחבין אותו לתוכו ונותנו לפני שרים וכשהוא רוצה נוטלו ומריח בו ומחזירו למקומו ואי מבעוד יום דצה לתוך העפר ושלפה והדר דצה שפיר דמי ליטלה למחר ולהחזירה שהרי הורחב מקום מושבה והוחלק מבעוד יום ואינו מזיז עפר.
סליקוסתא. עשב שהוא נאה למראה ולהריח, וממלאין בו עפר לח ותוחבין אותו לתוכו, ונותנין אותו לפני השרים, וכשהוא רוצה נוטלו ומריח בו ומחזירו למקומו. ואי מבעוד יום דצה, דהיינו תקעה לתוך העפר ושלפה והדר דצה, נוטלו בשבת ומריח בו ומחזירו, שהרי הורחב מקום מושבה והוחלק מבעוד יום ואינו מזיז עפר. הא לא עבד הכי אסור, דטלטול מן הצד הוא ואסור.
אמר רב הונא: האי סליקוסתא [ענף נרקיס] שנהוג היה להכניסו לנוי ולריח בעציץ בתוך הבית, ולהעמידו בעפר לח, אם בערב שבת דצה [נעצה] בעפר ואחר כך שלפה, והדר דצה [וחזר ונעצה] — שריא [מותרת] לשולפה שוב בשבת, כי על ידי הנעיצה והשליפה כבר הרחיב את החור שהיא מצויה בו, ואין לחשוש שבשבת יזיז את העפר ממקומו. ואי לאו [ואם לא] עשה כן מערב שבת אסיר [אסור] לשולפה שוב בשבת.
The Gemara records several rulings with regard to placing an object into another object that is set-aside. Rav Huna said: With regard to this fragrant daffodil branch that was kept in a pot of moist earth in the house; if on Shabbat eve one inserted it into the earth, then pulled it out, and then inserted it again into the earth, it is permitted to pull it out again on Shabbat. By inserting it and then pulling it out, he has already widened the cavity in which the branch was placed. There is no room for concern that when he pulls it out again on Shabbat he will cause earth to shift from its place. And if he did not do so on Shabbat eve, it is prohibited to pull it out on Shabbat.
הכל
(16) אָמַר שְׁמוּאֵל חהַאי סַכִּינָא דְּבֵינֵי אוּרְבֵי דָּצַהּ שַׁלְפָהּ וַהֲדַר דָּצַהּ שְׁרֵי וְאִי לָאו אֲסִיר.
Shmuel said: This knife that is stored between bricks; if one stuck it between the bricks on Shabbat eve, pulled it out, and then stuck it between the bricks, it is permitted to pull it out on Shabbat. And if he did not do so on Shabbat eve, it is prohibited to pull it out on Shabbat.
Shmuel said: This knife that is stored between bricks; if one stuck it between the bricks on Shabbat eve, pulled it out, and then stuck it between the bricks, it is permitted to pull it out on Shabbat. And if he did not do so on Shabbat eve, it is prohibited to pull it out on Shabbat.
סכינא דביני אורבי. שנועצין סכין בין שורות הלבנים שבבנין להשתמר.
שרי. שהרי נרחב מקומו ואינו מזיז עפר.
אמר שמואל האי סכינא דביני אורבי דצה שלפה והדר דצה שפיר דמי. פירש רש״י ז״ל, דהא דאסרי רב הונא ושמואל היכא דלא דצה משום דמזיז עפר ממקומו. ואינו מחוור. דאם כן קשיא דשמואל אדשמואל, דהא אית ליה לשמואל דטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול, כדאיתא לעיל בפרק כירה (שבת מג:) דאמר שמואל מת המוטל בחמה הופכו ממטה למטה קסבר טלטול מן הצד לא שמיה טלטול. ועוד דטלטול בכהאי גוונא לא אשכחן אמורא דאסר, דהא איפסיקא הלכתא כרבי אלעזר בן תדאי (שבת קכג.) וכמה סתומות נסתמו כן, וכמו שכתבתי שם בפרק כירה באותה שמועה. אלא טעמא דרב הונא ושמואל הכא משום עשיית גומא. וכן נראה מדברי רבנו האי גאון ז״ל שפירש גזראתא דקני שפיר דמי שאם יש בין נדבכי הבנין קנים או שהיה הבנין בקנים מותר לנעצה לכתחילה שאין לקנים גומא. עכ״ל.
אמר שמואל: האי סכינא דביני אורבי [סכין זו שמניחה בין הלבנים] אם דצה [נעצה] בין הלבנים בערב שבת ואחר כך שלפה, והדר דצה [וחזר ונעצה] — שרי [מותר] לשולפה בשבת מבין הלבנים. ואי לאו [ואם לא] עשה כן מערב שבת אסיר [אסור] לשולפה שוב בשבת.
Shmuel said: This knife that is stored between bricks; if one stuck it between the bricks on Shabbat eve, pulled it out, and then stuck it between the bricks, it is permitted to pull it out on Shabbat. And if he did not do so on Shabbat eve, it is prohibited to pull it out on Shabbat.
הכל
(17) מָר זוּטְרָא וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי אָמַר בְּגוּרְדְּיָתָא דִּקְנֵי שַׁפִּיר דָּמֵי.
Mar Zutra, and some say Rav Ashi, said: Placing a knife between the branches of a hedge of reeds (ge’onim) may well be done and there is no concern lest one come to cut the reeds when he removes it.
Mar Zutra, and some say Rav Ashi, said: Placing a knife between the branches of a hedge of reeds (ge’onim) may well be done and there is no concern lest one come to cut the reeds when he removes it.
ערך בי גזרתא
בי גזרתא – אדקני שפיר דמי (שבת נ:) פי׳ בין אגודה של קנים וי״א בין מחצלת של קנים אף על גב דלא דצה ושלפה לסכין מבעוד יום מותר לנועצה בשבת בתוך הקנים דסכין נכנס בין קנה לחבירו (א״ב: בנוסחאות דידן כתוב בגורדיתא דקני ופרש״י קני דדקלא).
ערך אפתק
אפתק – ב(עבודה זרה לט:) במשנה חגבין מן הסלולה אסורין ומן האופתק מותרין. (שבת נ) דגיזי צמר רבינא אמר משנתנו בשל אופתק כדתניא גיזי צמר של אופתק אין מטלטלין אותן ס״א הפתק פי׳ אוצר העשוי לסחורה ובלשון יון דבר שמכניסו לקיום אפותיקין ואוצרות ברד תראה תרגומו ואפותיקו ברדא תחמי. ורב האי פי׳ כלי גדול שמשמרין בו כמו ששנינו החגבים מן הסלולה אסורין מן האופתק מותרין וחיצונה תניא הקפלוטות הבאין מן ההפתק ומן האוצר ומן הספינה מותרין והנמכרים בסלים לפני החנוני אסורין (א״ב: פי׳ בלשון יון אוצר של סחורה ושל מאכל ומשקה).
ערך בר אדא
בר אדא – גשרי (שבת נ) פי׳ עפר לבינת׳ בר אדא אסיר. (חולין סב:) בגמרא סימני העוף א״ר יהודה צררא שרי בר אדא אסור וסימניך בר מיניה.
ערך הה
הה – דדרמוני (שבת נ) פירוש תולעת שמתליעין הרימונים כשהן מחוברין לקרקע.
ערך חף
חף – ה(שבת לא.) היה הלל חופף את ראשו (סנהדרין צה.) אבישי בן צרויה הוה חייף רישיה. (בבא קמא פב) ושתהא אשה חופפת וטובלת (שבת נ) חופף ומפספס אבל לא סורק (ביצה לה) נזי׳ לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער. (נדה סו) לא תחוף בנתר. (שבת ו) אימר דאמר רבי אליעזר צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו היכ׳ דליכא חיפופי היכא דאיכא חיפופי מי אמר פי׳ מי שבונה כותל סמוך לרשות הרבים כדי שלא יזיקו גמלים ושוורים ובני אדם את הכותל מביאין אבנים שיש להם קרנים וקובעין אותן בכותל ומוציאים את ראשיהן מעט לרשות הרבים כדי שלא יזיקו גמלים ושוורים ובני אדם את הכותל שלא יתחככו בכותל ויהרסוהו ולדברי הכל לאו כרשות הרבים דמו ועיקרו מן חיכוך כמו שאמרינן בסוטה הני דחייפי גונדי ובזה הפי׳ משמש גונדי כמו גידודי וכן כאן במקום העשוי להתחכך בו ויש שקובעין בצד כותליהן עמוד או קונדס (כתובות כד) משום חיפופי רשות הרבים פי׳ שמא עוברי דרכים נתחככו בהן וטימאו החיצונות (עבודה זרה לט) רבי עקיבא איקלע לגינזק אייתי לקמיה ההוא מינא דהוה דמי לחיפושא חפייה בדיקולא חזא ביה קילפי ושרייה. (יומא פד) ר׳ הונא בריה דרב יהושע הוה קאיה בשוקא חף ביה ושלח שדנהו למניה קמיה: (גיטין סח) כי נקיט ליה ואתי מטא דיקלא חף ביה שדייה. וליתליה בסיפי בבא דכי עייל חייף ביה וכי נפיק חייף ביה. (שבת עז) ונחש לחפפית פי׳ אחת ממיני שחין ותמיד צריך בעלה לחכך אותם ולחפף אותה כמו ששנינו ויקח לו חרש להתגרד בו ורפואתה בנחש שמרתיחין אותו בשמן זית ושפין אותה ומן הטינוף מתכנס על העור.
ערך כספן
כספן – ו(עבודה זרה לח:) הכוספן של עכו״ם שהוחמו חמין. (שבת נ) סוספא דיסמין שרי פי׳ פסולת שומשמין שכובשין אותן בוורד של יסמין ומייבשין אותן ושוחקין אותן ורוחצין בהן ידים מזוהמו׳ הכוספן של עכו״ם שהוחמו חמין ויסמין והוא סימלק (ברכות מג) כוספא דיסמין גפת שומשמין והיינו הפסולת שבפירוש של מעלה.
ערך למד
למד – ז(שבת קכה:) צאו ולמדים פירש רבי חננאל זה שאמר רבי צאו ולמדו עשו להם לימודים יש מי שאומר עיינו בהן כלומר לימוד בענין בלא מעשה ויש אומר לימודים כגון זו ששנינו (מועד קטן יב.) עושה לו לימודים בשביל שלא יחמיץ והן כסויין עצים ועליהן טיט צריכים מעשים (שבת נ) מני רבה בר הונא קמיה דרב חריות של דקל שגדרם לעצים ונסמך עליהם וכו׳ (א״ב בנוסחאות כתוב תני רבה בר בר חנא קמיה דרב חריות של דקל שגדרם לעצים ונמלך עליהם לישיבה צריך לקשור).
ערך נצר
נצר – ח(בסוף בכורים) והעניים בסלי נצרים של ערבה (עבודה זרה עה. נדה סה:) העקלין של נצרים (עירובין נח.) של נצרים לסוטה (כלים פרק ב) וחומר בשירי כלי נצרים מבתחילתן פי׳ שוטים כמו נצר משרשיו יפרהו (שבת נ) צורי דקל שתים.
ערך שף
שף – ט(פסחים לט:) שפה היא על בשרה יבש. (מועד קטן יא.) שפין את הסדקין ומעגילין אותן (מ״ז כו) דלמא שייפא סם לדד. (שבת קמ) אין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן (משנה עדיות ג) כרשיני תרומה ב״ש אומרים שורין ושפין בטהרה. (עבודה זרה מט) שפאה לצרכה אסור שיפה ובעיטה כבר פירשנו בערך בעט. (כלים פי׳ נדרים נה) המטה והעריסה משישפם בעור הדג פי׳ מלשון ושפית יתיה (כלים פי״ד) הסייף מאמתי מקבל טומאה משישפנו. (בבא בתרא פא) הגדילו לא ישפה. (מעילה יד) אין מועלין לא בשפוי ולא בנביה פי׳ לוקח הגזבר קורה של הקדש ומתקנה בנרגא ומה שנופל ממנו אם יהנה אדם ממנו אינו חייב קרבן מעילה מן ושפית יתיה וכן פי׳ הגדילו לא ישפה ניקוי ושיפוי מן האילן כגון זמורת הכרם וכיוצא בו. (חולין כה) כל שעתיד לשוף קולית ששפה לאורכה כבר פירשנו בערך דקל. (שבת עה) השף בין העמודים חייב משום ממחק פי׳ השף בין העמודים שעושה כדי להחליקן חייב משום מוחק וכן הממרח את הרטיה. (ירושלמי) מה מחיקה היתה במשכן היו שפין העור על גבי העמוד רב יהודה אומר חייב משום מוחק פי׳ אחר ששף את הקרקע של בין העמודים בסנדל של סיידים ומפורש בערך סנדל חייב משום מוחק. (בבא קמא כב) כגון דשף צלמי פי׳ כגון שהיו לו צורות מצויירין בכותל ונתחככה בהן ושפפה אותן מלשון ושפית יתיה ובערם מן הכותל לגמרי כדגרסינן (יומא סח) מבערב ישפשף כלומר יחכך בבשרו עד שיבערהו לגמרי. (מקואות פרק ט) אא״כ שיפשף. (יומא ל) א״ר אשי זאת אומרת מצוה לשפשף. (שבת נ) ובשיפא דא ודא אחת היא פי׳ ששפאה שאין לה חלודה. (ראש השנה כד) והא כנישתא דשף יתיב בנהרדעא דהוה בי אנדרטא. (מגילה כח) רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף יתיב בנהרדעא פירות בגלות יכניה וסיעתו כד אתו לנהרדעא בני כנישתא ויסדוה באבנים ועפר דאיתיאו בהדיהו מבית המקדש והוו קריין ליה כי רצו עבדיך את אבניה וגו׳ וקריוה שף יתיב כלומר שנסע מקדש וישב שם והות שכינה עמהון כדאמרון בבבל היכא שריא שכינה רב אמר בכנישתא דהוצל ושמואל אמר בכנישתא דשף יתיב שף יתיב בנהרדעא וכנישתא דהוצל קרובה לבית המדרש של עזרא הסופר למטה מנהרדעא (בבא בתרא ג) גזית אבני דמשפיין כדכתיב מגוררות במגרה. (בסוף כלים) שפן בשופניא טמאין (בבא קמא כח) אבל שפייא בשופינא חסורי חסריה ואכות אותו תרגום ושפיתי יתיה בשופינא הפצירה פים תרגום שופינא. (בריש ויקרא רבה ועוד ראיתי) היו לפניו שני שבילין אחד שפוי ואחד מלא קוצין וצרורות ואורח צדיקים סלולה תרגום ואורחא דתריצי שפיא.
א. [מיטטעל ווענדע אויס ראהר.]
ב. [שפייכלר. מאגאזין. נידרלאג. קאסטן.]
ג. [שנעע פינק. איין ארט פויגל.]
ד. [איין ווארם.]
ה. [קראצין.]
ו. [אבפעל פאן אויס געדרוקטען מאהן.]
ז. [נאך דענקען.]
ח. [צווייג.]
ט. [וועלצען, רייבען, אויס גלעטין.]
בגורדיתא דקני – קנים הדקלים שיוצאין הרבה בגזע אחד ותכופין זה בזה שפיר דמי לנעוץ בתוכן סכין לשמרו ואין חוששין שמא יגרור הקליפה וחייב משום מוחק.
גורדיתא דקני – מין אילן כפירוש הקונטרס כדמשמע בעושין פסין (עירובין יט:) ומיירי למטה מג׳ דליכא איסור משתמש במחובר כדאמר בפרק כל הכלים (לקמן קכה:) ובפרק בתרא דעירובין (עירובין ק.).
בגזרתא דקני. קנים הדוקרנים שיוצאין הרבה בגזע אחד ותכו[פין] זה בזה, שפיר דמי לנעוץ בתוכן סכין לשמרה, אע״פ שלא תקעה שם מבעוד יום, דהא אינו מזיז בה שום דבר איסור, ובנין נמי לא הוי.
ולית הלכתא. הכין, לא בסליקוסתא ולא בסכינא, דבעי מבעוד יום כולי האי דצה שני פעמים, אלא בחד זימנא סגי.
מר זוטרא ואיתימא [ויש אומרים] שרב אשי הוא שאמר זאת: בגורדיתא דקני [בקנים המפרידים בבית] (גאונים) שפיר דמי [יפה הדבר, מותר] לנעוץ סכין ביניהם בשבת, ואין לחשוש שמא יבואו לחתוך.
Mar Zutra, and some say Rav Ashi, said: Placing a knife between the branches of a hedge of reeds (ge’onim) may well be done and there is no concern lest one come to cut the reeds when he removes it.
הכל
(18) אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרָבָא מֵתִיב רַב קַטִּינָא תְּיוּבְתָּא הַטּוֹמֵן לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת תַּחַת הַגֶּפֶן אִם הָיָה מִקְצָת עָלָיו מְגוּלִּים אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ
Rav Mordekhai said to Rava: Rav Ketina raised a conclusive refutation of the opinions of Rav Huna and Shmuel from that which we learned in a mishna: With regard to one who conceals a turnip or radish in the ground beneath a vine for safekeeping, if some of its leaves were showing, allowing access to pull the turnip or the radish from the ground, he need neither be concerned;
Rav Mordekhai said to Rava: Rav Ketina raised a conclusive refutation of the opinions of Rav Huna and Shmuel from that which we learned in a mishna: With regard to one who conceals a turnip or radish in the ground beneath a vine for safekeeping, if some of its leaves were showing, allowing access to pull the turnip or the radish from the ground, he need neither be concerned;
מתיב רב קטינא תיובתא – להנך רבנן דאמרי דאי לא דצה ושלפה אסור.
הטומן לפת – להשתמר בקרקע שכן דרכו הא דנקט מקצת עליו מגולין משום ניטלין בשבת נקט לה ולאו משום מידי אחריני דאי אין מקצת עליו מגולין אין לו במה לאוחזה אא״כ מזיז העפר בידים.
הטומן לפת וצנונות כו׳ – ע״כ בשלא השרישו מיירי דבהשרישו לא היו ניטלין בשבת ואם תאמר בשלמא כלאים ושביעית איצטריך לאשמעינן דלא גזרינן כשמתכוין להטמין אטו דילמא אתי לנוטעה אבל מעשר אמאי נקטיה דאפי׳ השרישו לא שייך מעשר כיון דליכא תוספת ואי נקטיה דשרי לעשר מן התלוש ממקום אחר עליו או לעשותו מעשר על התלוש ולא חיישי׳ דילמא אתי לעשר מן התלוש על המחובר או להפך א״כ הוה ליה למינקט תרומה דבכל דוכתא רגיל להזכיר תרומה על זה כדאמר (תרומות פ״א מה) אין תורמין מן התלוש על המחובר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברין ואומר ר״י דרגילות הוא שמתוספין מחמת ליחלוחית הקרקע כמו שאנו רואין שומין ובצלים שמתוספין אפי׳ כשמונחין בחלון ועל אותו תוספת קאמר דלא בעי לעשורי ודוקא נקט הטומן אבל במתכוין לנטיעה חושש משום כולן.
מקצת עליו מגולים – משום דבעי למתני וניטלין בשבת נקט מקצת עליו מגולים כדפירש בקונטרס ובערוך משמע דמשום כולהו נקט דפירש בשם רב האי גאון דגרס אם היו מקצתם מגולים שאם האמהות טמונים בקרקע והעלים מגולים הרי זו זריעה מעולה אלא דוקא מקצתן מגולים אינו חושש משום כלאים ושביעית דלאו זריעה היא ומה שהקשה והלא זריעה מעולה היא לאו פירכא היא דבלא השרישו איירי כדפרישית ולפירושו קשה דבפרק חלון (עירובין דף עז. ושם) קאמר רב יחיאל כפה ספל ממעט ופריך והא ניטלת בשבת הוא ואמאי ממעט ומשני דאית לה אוגנים וחבריה בארעא ופריך וכי יש לו מאי הוי והתנן הטומן לפת כו׳ ואי גרס מקצת מגולים מאי פריך הא לא דמי לספל שיש לו אוגנים ואומר ר״י דיש לומר דבנטיעה איכא קרקע קשה ודבוק ביותר ומדמה ליה לספל שיש לו אוגנים ואין להקשות לפירוש הערוך דמאי פריך מינה לשמואל לימא דהך משנה סבר טלטול מן הצד לא שמיה טלטול כאלעזר בן תדאי ומקצת מגולין נקט משום אחריני ולא משום שבת ושמואל סבר כרבנן דאיכא למימר דמשמע ליה דמשום שבת נמי נקט לה מדלא תנא בהדיא וניטלין בשבת אפילו מכוסין ש״מ דמכוסין אסורין כרבנן ואפ״ה מקצתן מגולין שרי.
הטומן לפת וצנונות. להשתמר בלחותן בקרקע, שכן דרכן של בני אדם. האי דנקט מקצת עלין מגולין, משום דניטלין בשבת נקט לה, ולא משום מידי אחרינא, דאם אין מקצת עליו מגולין אינו יכול [לאחזה] להוציא משם, אלא א״כ מזיז עפר שעליהם בידים.
תניא הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשר וניטלין בשבת. פירוש האי דנקט מקצת עליו מגולין לא משום כלאים ושביעית ומעשר נקיט להו, אלא משום ניטלין בשבת, שאם אין מקצת עליו מגולין אסור לטלטלן. ואע״ג דקיימא לן כאלעזר בן תדאי דאמר בפרק כל הכלים גבי פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים שאע״פ שאין מגולה מקצתה תוחבן בכוש או בכרכר והן ננערות מאליהן, שאני הכא דמחזו כזרועים אם אין מקצת עליו מגולין. אי נמי מחזי כחופר. ויש מפרשיך הא דתוחבן בכוש או בכרכר כגון שמגולה החררה כמלא פי הכוש ואי לאו הכי אסור.
אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש – אמרו מקצת הגאוניםא ז״ל שזה הגי׳ שיבוש, אלא מקצתם מגולין, לפי שאם לא הי׳ מגולה אלא עלין, זריעה מעולה היא, שכן דרך כל זריעתן. ורש״י ז״ל גורס מקצת עלין, וכן במשניות, ומתרצין לה בטומן אגודה של לפתות שהוא שלא כדרך זריעה, ולהכי שרי. וכן אמרו בירושלמי.ב והוי יודע דדוקא בדלא אשרוש, ודוקא טומן אבל נתכוין לזריעה לא.ג וכן אמרו בירושלמי במס׳ כלאיםד לפי שאינו רוצה בהשרשתן. ומדקתני ולא משום מעשר משמע כשנתוספו, שאם לא נתוספו אפי׳ אשרוש ונזרעו זריעה גמורה לשם זריעה, נמי אין בו משום מעשר. מיהו בשבת דוקא בדלא אשרוש, דכיון דמעשיו מוכיחין עליו שאינו רוצה בהשרשתן, ועדיין אינן מחוברין מותר, אבל נתכוין לשם זריעה לעולם אסור.
א. כ״ה בר״ח לפנינו, ובראשונים ובערוך בשם רה״ג, ולדעתם משמע בתוס׳ ובריטב״א החדשים שאפילו השרישו אין זו דרך זריעה, ומיהו בשבת אפשר שיהא אסור.
ב. כלאים פ״א ה״ט, ועי׳ רשב״א ריטב״א ורמב״ם פ״ב מהל׳ כלאים הי״א.
ג. עי׳ תוס׳ ד״ה הטומן, ועי׳ חז״א כלאים סי׳ ג ס״ק יג.
ד. כלאים פ״א ה״ט, ועי׳ רשב״א ריטב״א ורמב״ם פ״ב מהל׳ כלאים הי״א.
יש ספרים דגרסי: אם היו מקצת עליו מגולין. וכתב רבנו האי גאון ז״ל דטעות הוא, שאם האמהות טמונין והעלין מגולין הרי זו זריעה מעולה, אלא דוקא אם היו מקצתן מגולין. נראה שהוא ז״ל אינו גורס אותו כלל אלא כך אם היו מקצתן מגולין. ויש גורסים אם היו מקצת העליון מגולין. והכל עולה לטעם אחד. ולפי גירסא זו וגירסת רבנו האי גאון ז״ל הא דנקט מקצתן מגולין בין לענין שבת בין לענין כלאים ושביעית ומעשר נקט לה.
אבל רש״י ז״ל גורס: אם היו מקצת העלין מגולין, ומשום שבת נקט לה אבל לענין כלאים ושביעית ומעשר לא. וטעמא דאין בהם משום כלאים ושביעית ומעשר פירש בירושלמי (כלאים פ״א ה״ט) באגודה, כלומר: שעשה מהן אגודה וטמנה. ודוקא טומן שאינו רוצה בהשרשתן אבל מתכוין לזריעה לא, וכדאיתא התם בירושלמי. ודוקא בשלא השרישו הא השרישו אסור ליטלן בשבת משום תולש, ומדקתני ולא משום מעשר [משמע] דמיירי בשהשרישו וניתוספו שאם לא ניתוספו אפילו השרישו ואפילו זרען לשם זריעה גמורה אין בו משום מעשר, ואף רש״י ז״ל כן פירש, ומיהו בשבת דוקא בדלא אשרוש וכדאמרן.
הטומן לפת וצנון תחת הגפנים להשתמר וכסן בעפר הקרקע הואיל ואין כונתו להשרשה ולתוספ׳ יניקה וכן שלא נשתרש אינו חושש משום כלאים שאין זו קרויה שתילה ולא משום מעשר ר״ל שתהא בטלה אגב קרקע עד שיחשב כלוקטה מתחלה או שנחוש בה שמא ניתוספה שם ויעשר על התוספת אחר שלא ראינוהו שנשתרש וכן אין לחוש בה משום שביעית שאין זו עבודה כלל הא אם כונתו ליניקה ותוספת יש בה משום כלאי הכרם שאין חלוק בין שתילה לזריעת הזרעים וכן משום מעשר ומשום שביעית ולענין הסרתה משם בשבת אע״פ שלא היתה כונתו להשרשה ויניקה אם היתה כולה מכוסית בקרקע אסור ליטלה שהרי מזיז עפר בידים אבל אם היו מקצת העלין מגולים אוחז במגולה ונוטל ואינו חושש אחר שלא הונחו שם אלא לשמירה לא לכונת השרשה ויניקה שאלו כן הרי אף בעציץ שאינו נקוב אסור ולמדת לפי דרכך שלא הוצרכנו למקצת עלים מגולים אלא לענין שבת וכ״ש אם היה מקצת הגוף מגולה אלא שדבר בהווה ושמא תאמר ואפי׳ כלם מכוסים יהא תוחב בכוש או בכרכר כמו שאמרו (שבת קכ״ג:) פגה שטמנה בתבן וחררה בגחלים והרי שהתבן והגחלים אין ראויות לטלטל ואומר עליהם שהוא תוחב בכוש או בכרכר והם ננערות מאליהן יש שפירשוה דוקא בשמקום הכוש והכרכר מגולה שאם לא כן הרי טלטול הגחלים מיהא כדרכו בחול הוא ואע״פ שת״ק שבאותה שמועה אמר אם מגולה מקצתה מותר לטלטלה ואם לאו אין מטלטלין אותה ועל זה אמר אלעזר בן תדאי תוחבו בכוש או בכרכר והן ננערות מאליהם ונפסקה הלכה כמותו ואלמא שאף במכוסית כלה אמרה כן פירוש הדברים שלת״ק למגולה עד כדי אחיזת יד אנו צריכים שאין כאן טלטול כלל שנותן הוא לבו להסירה בדרך שלא יזיז התבן והגחלים אבל מגלה בכדי תחיבת כוש אינו כלום והרי יש כאן מיהא טלטול מן הצד על ידי הכוש ולאלעזר בן תדאי טלטול מן הצד אינו טלטול הא במכוסה כלו וצריך לפנות הגחלים מצד לצד וכן התבן טלטול גמור הוא ובגחלים הוא לגמרי כטלטולן בחול ונמצא ששמועת פגה ולפת וצנון עולות לדעת א׳ וי״מ זו של בן תדאי אף במכוסה כלו ולפת וצנון מיהא אם נתכסה כלו והוציא בכוש וכרכר הרי הוא חופר מה שאין כן בפגה וחררה וגאוני הראשונים גורסי׳ בשמועה זו אם היו מקצתם מגולים ואין מתירין אלא במקצת גופן מגולה אבל אם נטמן כל הגוף אע״פ שמקצת עלין מגולין אסור ששתילה מעולה היא שהרי כל הזריעות דרכן בכך אלא שבמקומה במשניות ובירושלמי שנויה כדברינו ובטומן שלא מדרך שתילה וזריעה:
בד״ה פשיטא שפיר קאמרי רבנן ומ״ט דר״א עכ״ל כצ״ל וכ״ה בכל ספרים ישנים בגמרא פשיטא וכמ״ש התוס׳ ובספרים חדשים הגיהו ע״פ מהרש״ל ואין צורך:
בד״ה מקצת עליו כו׳ ואין להקשות לפי׳ הערוך דמאי פריך מיניה לשמואל כו׳ עכ״ל דלפ״ה דמקצת עליו מגולין לא נקט אלא משום נטלין בשבת ניחא דשפיר פריך לשמואל דע״כ הך מתני׳ כרבנן דר״א בן תדאי אתיא מדלא קתני בכל הני אפילו במכוסין דר״א מתיר בשבת אפילו לכולה מכוסה ונוטל ע״י כוש וכרכור אבל לפירוש הערוך אימא דאתיא שפיר מתני׳ כר״א דמתיר אפילו במכוסה ולא נקט עליו מגולין אלא משום אחריני ולא משום שבת ולפי הפי׳ שכתבו התוס׳ לעיל בשם ר״י דהכא משום איסור גומא נגעו בה ולא משום איסור טלטול לא הוה קשה מידי אלא שרוצים ליישב פי׳ הערוך גם לההוא פירושא משום איסור טלטול מן הצד נגעו בה הכא א״נ לפי׳ הערוך דמיירי דגם מקצת האמהות מגולין לא משמע להו לפרש דמשום איסור גומא נגעו בה ודו״ק:
אמר ליה [לו] רב מרדכי לרבא: מתיב [מקשה] רב קטינא תיובתא [קושיא חמורה] על שיטת רב הונא ושמואל האומרים שאם לא נעץ את ענף הנרקיס או הסכין בשבת ושלפו וחזר ונעצו אינו יכול לשולפו בשבת ממה ששנינו במשנה: הטומן לפת וצנונות בעפר שתחת הגפן כדי לשומרם, אם היה מקצת עליו של הטמון מגולים ויש לו אפשרות לאחוז בהם לכשירצה לשולפם — אינו חושש
Rav Mordekhai said to Rava: Rav Ketina raised a conclusive refutation of the opinions of Rav Huna and Shmuel from that which we learned in a mishna: With regard to one who conceals a turnip or radish in the ground beneath a vine for safekeeping, if some of its leaves were showing, allowing access to pull the turnip or the radish from the ground, he need neither be concerned;
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שבת נ: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת נ:, ר׳ חננאל שבת נ: – מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון, רי"ף שבת נ: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת נ:, רש"י שבת נ:, תוספות שבת נ:, ספר הנר שבת נ: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת נ: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת נ: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה., רמב"ן שבת נ: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת נ: – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת נ: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות שבת נ:, מהרש"א חידושי אגדות שבת נ:, פני יהושע שבת נ:, גליון הש"ס לרע"א שבת נ:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת נ:, אסופת מאמרים שבת נ:
Shabbat 50b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 50b, R. Chananel Shabbat 50b, Rif by Bavli Shabbat 50b, Collected from HeArukh Shabbat 50b, Rashi Shabbat 50b, Tosafot Shabbat 50b, Sefer HaNer Shabbat 50b, Ri MiLunel Shabbat 50b, HaHashlamah Shabbat 50b, Ramban Shabbat 50b, Rashba Shabbat 50b, Meiri Shabbat 50b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 50b, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 50b, Penei Yehoshua Shabbat 50b, Gilyon HaShas Shabbat 50b, Steinsaltz Commentary Shabbat 50b, Collected Articles Shabbat 50b