ושלא היה מברך לפני כהן ושלא היה אוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה ר״ל זרוע ולחיים וקיבה ואע״פ שמותר לעשות כן מ״מ ברכת כהן דוקא כשהכהן ת״ח אבל אם היה זה ת״ח והכהן עם הארץ אסור להניח לו לברך ומהם שהיה כהן והיה משבח את עצמו שלא נשא כפיו בלא ברכה וי״מ בה שאע״פ שנשא את כפיו פעם אחת כל שהלה מזדמן לו לישא פעם אחרת אף באותו היום היה חוזר ומברך וברכה זו היא אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה ואין זה נראה דמאי רבותיה ודאי כך הוא הדין לברך כל זמן שנושא את כפיו כמו שביארנו אלא נראה שהיא אמורה על מה שאמרו בשעת עלייתו אומר יהי רצון שתהא ברכה זו כתקנה וכד מהדר אפיה אומר רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו וכו׳ והיה משבח את עצמו שהיה מוסיף בה בברכה ארוכה עד שמראה מתוך דבריו חבה יתירה ואהבה עזה לעם ומהם שהיו אומרים שלא נתכבדו בקלון חביריהם לעולם והוא מדה מגונה עד למאד וביאורה בשני פנים אחד בדבור ואחד במעשה בדבור כגון שיאמר איני בעל עבירה זו כפלוני ובמעשה כגון שהיה זה מביא בידו או בכתיפו דבר שאינו כבוד לו ונותנו לזה האחר שיביאנו אחר שזה אדם הגון ג״כ ושאין זה מכבודו ומקצת חכמים היו מעטרין עצמן במדת הענוה עד שלא היתה קללת חביריהם עולה עמהם על מטתם אלא מוחלין מיד לכל מי שציערם ואע״פ שאמרו (יומא כ״ב:) כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם ההיא כשהקילוהו מתוך תוכחתו ומתוך דברי שמים וכל שלכבוד תורה וכן שהיו ותרנים בממונם ושלא היו מקבלים מתנות וכל שכן שלא היו עומדים על מדותיהם אלא מעבירין על הכל ומהם מי שלא היה מסתכל באדם רשע כלל כל שכן שהיו נזהרין ממשאו ומתנו כדרך הנביאים והחסידים וכמו שאמר אלישע לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך ומהם מי שלא הקפיד אפילו בתוך ביתו לעולם ושלא היה הולך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין והיה נזהר עם כל זה שלא להרהר במבואות המטונפות ולא היה ישן בבית המדרש ולא היה שש בתקלת חבירו כל שכן שלא היה מקלהו בהזכרתו לקראו בכנוי כל אלו וכיוצא בהם מדות החכמים ותלמידיהם וראוי לאדם ללמוד מהם כמה שאפשר לו ובספרי המוסר לחכמים נאמר ממדות החכם צהלתו בפניו ובלבו אבלו לבו רחב ונפשו שפלה איננו חומד ולא נוטר ואינו מספר בגנות מואס בגדולה שונא את השררה אם ישחק לא ירבה ואם יכעס לא יתקצף מחלקתו נאה תשובתו נכבדת הסכמתו חזקה בריתו נאמנה אם יכעס יחמול ימשול ביצרו וירצה בדין אלהיו לא ידבר עתק למי שיזיקהו ולא ייגע במה שלא יועילהו לא יתנקם ולא יזכור רעה משאו קל ועזרתו רבה הודאתו נמצאת בעת רעה וסבלו ארוך בעת הנזק אם ישאלוהו יתן ואם יחמסוהו ימחול אם ימנעו ממנו יתנדב ואם ירחיקוהו יתקרב רך מחמאה מתוק מדבש לא יגלה סוד ולא יחשוף מסתור צרותיו רבות תלונתו מועטה כשיראה טוב יזכרנו וכשיראה רע יכסנו מלמד לסכל מזכיר למשכיל כל אדם בעיניו נכבד ממנו אב ליתום בעל לאלמנה מכבד הדלים מיסר לעשירים וראוי לכל מי שייחס עצמו בשם תלמיד חכם להתנהג על דרך אלו המדות ובדומיהם:

בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש אין אוכלין בהם ואין שותין בהם ואע״פ שבמסכת פסחים (ק״א.) יתבאר שמקדשין בבית הכנסת להוציא האורחים האוכלין שם פירושו שאוכלין בבית הסמוך לבית הכנסת ולא ימנע זה אמרם אין קדוש אלא במקום סעודה הואיל ומתחלה על דעת כן מקדשין לשם כמו שיתבאר במקומו: