×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְלֹא בֵּרַכְתִּי לִפְנֵי כֹהֵן וְלֹא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ.
And I never recited Grace after Meals in the presence of a priest, but rather I gave him the privilege to lead. And I never ate from an animal whose priestly portions, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw, had not already been set aside.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי מגילה כח ע״א} גרסינן בפרק1 בני העיר אמר רבה בר בר חנה2 אמר ר׳ יוחנן כל תלמיד חכמ׳3 שמברך לפניו אפילו כהן גדול4 עם הארץ אותו תלמיד חכמ׳5 חייב מיתה שנאמר {משלי ח:לו} כל משנאי אהבו מות אל תיקרא משנאי אלא משניאי אבל כהן תלמיד חכמ׳ מצוה6 לאקדומיה {בבלי נדרים סב ע״א} דאמר מר וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה [יפה] ראשון7:
והכותי מזמנין עליו: הני מילי באותו הזמן8 אבל עכשיו גוים גמורים הן ואין מזמנין עליהן9:
{בבלי מגילה כח ע״א-ע״ב} ועוד אמר ר׳ יהודה10 [וכו׳11]: תנו רבנן בתי כנסיות ובתי מדרשות12 אין נוהגין בהן קלות ראש ואין אוכלין בהן ואין שותין בהן13 ואין נאותין בהן ואין מטיילין בהן ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמין מפני הגשמין אבל קורין בהן ושונין בהן ומספידין בהן הספד של-רבים ומכבדין אותן ומרביצין אותן אמ׳ ר׳ יהודה אימתי בישובן אבל בחורבנן מניחין אותן ועולין בהן עשבין14 מפני עגומת15 נפש: אמ׳ רב אסי16 בתי כניסיות שבבבל17 על תנאי הן18 עשויות19 ואע״פ כן אין נוהגין בהן קלות ראש20 ומאי21 ניהו22 חשבונות דאמר רב ששת בית הכנסת שמחשבין בו23 חשבונות לסוף מלינין בו מת מצוה:
ואין נאותין בהן: אמר רבא חכמים ותלמידיהן מותרין [דאמר]⁠24 ר׳ יהושע בן לוי מאי בי רבנן ביתא דרבנן:
ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמין25 מפני הגשמין26: רבינא ורב אחא בר אבא27 הוו קימי וקא [שיילי]⁠28 שמעתא מרבא אתא זלאחא29 דמיטרא עאלו30 לבי כנישתא אמרי האי דעילינן לבי כנישתא לאו משום דמטרא31 הוא אלא משום32 דשמעתא בעיא צילותא אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי כי33 איצטריך איניש34 למיקרי גברא35 מבי כנישתא מאי אמר ליה אי צורבא מרבנן הוא36 לימא (ליה) שמעתא ואי תנא הוא לימא (ליה)⁠37 הלכה38 ואי קרא הוא לימא (ליה39) פסוקא ואי לאו בר הכי הוא לימא ליה40 לינוקא מאי41 פסוקך אי נמי42 נשהי פורתא וניקום:
ומספידין בתוכו43 הספד של-רבים: מחוי רב חסדא כגון הספידא דקאיי ביה רב ששת מחוי רב ששת כגון [הספידא]⁠44 דקאי ביה45 רב חסדא רפרם ספדה46 לכלתיה בבי כנישתא אמר אי47 משום יקרא דידי אי משום יקרה דידה48 מיתא49 [אתו]⁠50 כולי עלמא ר׳ זעירא ספדיה לההוא מרבנן בבי כנישתא אמר אי משום יקרא דידי ויקרא דידיה51 מיתא52 [אתו] כולי עלמא:
1. בפרק: כ״י פריס 312: ״במגילה בסוף פרק״.
2. בר חנה: דפוסים: רב הונא.
3. חכמ׳: כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה: ״חכם״. וכן בהמשך שם.
4. גדול: חסר בכ״י פריס 312.
5. חכמ׳: חסר בכ״י פריס 312.
6. מצוה: כ״י פריס 312: ״חייב״.
7. מנה יפה ראשון: גפא, כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים. כ״י אלפני הגהה: ״מנה ראשון״, אחרי הגהה: ״חלק בראש״. גנב, כ״י קרפנטרץ, רא״ה: ״חלק ראשון״. ראה גם ברי״ף מגילה פרק ד (דף יד ע״א), בסוף הלכות מועד קטן, בגיטין (כז ע״ב) ובבבא בתרא (ה ע״ב). וגם ברמב״ם משנ״ת הל׳ כלי המקדש (ד:ב).
8. הזמן: כ״י נ, רא״ה: ״זמן״.
9. כ״י פריס 312 מוסיף: ״וכן היל׳⁠ ⁠⁠״.
10. ועוד אמר ר׳ יהודה וכו׳: גא, גיא, גיד, גיז, כ״י א, כ״י נ, דפוסים. כ״י נ ממשיך: ״בית הכנסת״. גלח ממשיך: ״ב״ה שחרב אין מספיקי׳ בתוכו ואין מפשילין בתוכו חבלים ואין פורשין בתוכו מצודות ואין שוטחין על גגו פירות״.
11. וכו׳: כ״י א חסר ״וכו׳⁠ ⁠⁠״.
12. ובתי מדרשות: וכן בה״ג וברמב״ם משנ״ת הל׳ תפילה (יא:ו). חסר ב-גיז, כפי שחסר בר״ח, ובתוספתא (ב:יא).
13. ואין שותין בהן: חסר ב-גלח.
14. ועולין בהן עשבין: כ״י נ: ״עלו בהן עשבים לא יתלוש״, כבמשנה.
15. עגומת: וכן ב-גיא. וכן כ״י א שוב בסוף הגמ׳ כאן ובמו״ק פרק ג (דף טז ע״א). גלח, כ״י נ, דפוסים: ״עגמת״, כבר״ח. גיד, גיז: ״עגמות״, כבה״ג דפוס ברלין, וכן כ״י א במשנה.
16. אסי: גיא: ״אשי״.
17. שבבבל: כ״י נ: ״של בבל״.
18. הן: וכן בר״ח. חסר ב-גיד, גיז.
19. עשויות: גלח: ״עשויים״, כבר״ח: ״עשויין״.
20. גיד ממשיך כלשון הברייתא הסמוכה לפניו: ״ואין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין נאותין בהן״. גיז מוסיף: ״ואין ניאותין בהן״.
21. ומאי: וכן ב-גיא, כ״י נ, דפוסים. גיד, גלח: ״מאי״. גיז: ״ומי״.
22. ניהו: וכן בכ״י נ, דפוס קושטא. גיד: ״היא״. גיא, גיז: ״ניהי״. גלח: ״קלות ראש״. דפוסים: נינהו.
23. בו: וכן גיד, גיז, גלח. דפוסים: בה גיא: ״בתוכו״. ר״ח: ״בהן״.
24. דאמר: גיד, גיז, גלח, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״אמר״.
25. ובגשמים: גלח: ״ובימות הגשמים״.
26. ואין נכנסין...הגשמין: גיא עד: ״החמה וכו׳⁠ ⁠⁠״.
27. בר אבא: חסר ב-גיד.
28. שיילי: גיז, גלח. גט, גיא, גיד, כ״י נ: ״שילי״. דפוסים: שיילו. כ״י א: ״משיילי״.
29. זלאחא: גט: ״זלחא״. גיא, גיד, גיז, גלח, כ״י נ, דפוסים: ״זילחא״.
30. עאלו: וכן נראה ב-גיא. גיד, גיז, דפוסים: ״עיילי״. גלח, כ״י נ, דפוס קושטא: ״עילי״.
31. דמטרא: גלח: ״מטרא״. דפוסים: מיטרא.
32. משום: וכן בכל כה״י. חסר בדפוסים.
33. כי: וכן בכל כה״י. דפוסים: וכי.
34. איצטריך איניש: וכן דפוסים. גט, גיא, גיז, גלח, כ״י נ: ״איצטריך ליה לאיניש״. גיד: ״איצטריך ליה איניש״.
35. גברא: גיד: ״גברי״.
36. הוא: וכן בר״ח וכל קטעי הגניזה. חסר בכ״י נ, דפוסים.
37. פסוקא ואי תנא הוא לימא: חסר ב-גיא.
38. הלכה: גיא, גיד, גיט, גלח: ״הילכתא״ כבר״ח.
39. ליה, ליה, ליה: רק כ״י א.
40. ליה: וכן ר״ח. חסר ב-גיד, דפוסים.
41. מאי: כך בכל כה״י, דפוס קושטא. דפוסים: אימא לי. רמב״ם משנ״ת הל׳ תפילה (יא:ט): ״קרא לי״.
42. אי נמי: וכן ברמב״ם שם: ״או״. חסר ב-גיא.
43. בתוכו: גיא: ״בו״. גלח: ״בהן״, כלשון הברייתא לעיל.
44. הספידא: גיד, גיז, גיט, גלח, כ״י נ חסר בכ״י א, דפוסים.
45. רב ששת... ביה: חסר ב-גיא, כנראה מחמת הדומות.
46. ספדה: גיט: ״ספדיה״, וכן בהלכות ריצ״ג.
47. אי: גט, כ״י נ, דפוסים. חסר ב-גיא, גיד, גיט, גלח.
48. אי משום יקרא דידה: דפוסים, כבמאמר שלאחריו. דומה להם ב-גלח: ״ויקרא דידה״.
49. מיתא: וכן ב-גט, גיא, גיז, כ״י נ, דפוסים. חסר ב-גיד, גיט, גלח, וכן חסר בכ״י א לפני הגהה.
50. אתו: גיא, גיד, גיז, גלח, כ״י נ, דפוסים. וכן גט (משובש): ״אותו״. כ״י א: ״אתי״. וכן במאמר שלאחריו שם.
51. יקרא דידי ויקרא דידיה: וכן ב-גט, כ״י נ. גיא גיט רק: ״יקרא דידיה״. גיד גלח: ״יקרא דידי ודידיה״. דפוסים בלשון מלא: יקרא דידי אי משום יקרא דידיה.
52. מיתא: חסר ב-גלח.
מתנותיה – הזרוע והלחיים והקיבה.
(א-ב) ולא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה דאמר ר׳ יצחק אר״י כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאלו אוכל טבלים ולית הלכתא כוותיה – דלא דמי לטבל בעלמא שמתנות כהונה שבו הוא מעורב בכל הדגן אבל בבהמה מתנות כהונה שבו דהיינו זרוע ולחיים וקיבה חלוקים הם לעצמם וגם אינם קדושין שמותרין נמי להדיוט אלא שיש בהם משום גזל השבט ורב פרידא שלא היה אוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה למדת חסידות היה וכעין שאמרו במסכת חולין על יחזקאל הנביא.
ולא אכלתי מבהמה שלא כו׳ דאמר ר״י אסור כו׳. וא״ת מאי רבותיה כיון דאסור הוא וי״ל דהכל נמשך אלית הלכתא כוותיה ושרי ואפ״ה החמיר הוא על עצמו:
ולא ברכתי בסעודה לפני כהן, אלא כיבדתי את הכהן שיהיה בראש, ולא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה (מתנות כהונה: זרוע לחיים וקיבה),
And I never recited Grace after Meals in the presence of a priest, but rather I gave him the privilege to lead. And I never ate from an animal whose priestly portions, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw, had not already been set aside.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) דא״רדְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָסוּר לֶאֱכוֹל מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ וְאָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק כׇּל הָאוֹכֵל מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ כְּאִילּוּ אוֹכֵל טְבָלִים אוְלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ.
Another example of Rabbi Perida’s meticulous behavior is based on that which Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited to eat meat from an animal whose priestly portions have not been set aside. And Rabbi Yitzḥak said: Anyone who eats meat from an animal whose priestly portions have not been set aside is regarded as if he were eating untithed produce. The Gemara comments: And the halakha is not in accordance with his opinion. Rather, it is permitted to eat meat from such an animal. Nevertheless, Rabbi Perida acted stringently and did not eat from it.
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 1]

וכפי שאמר ר׳ יצחק אמר ר׳ יוחנן: אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה. ואמר ר׳ יצחק: כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה, כאילו אוכל טבלים (תבואה שלא הופרשו ממנה מעשרות), שיש בכך איסור חמור. ומעירים: ולית הלכתא כוותיה [ואין הלכה כמותו], אלא מותר לאכול מבהמה זו, ובכל זאת הקפיד ר׳ פרידא על עצמו ולא אכל.
Another example of Rabbi Perida’s meticulous behavior is based on that which Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited to eat meat from an animal whose priestly portions have not been set aside. And Rabbi Yitzḥak said: Anyone who eats meat from an animal whose priestly portions have not been set aside is regarded as if he were eating untithed produce. The Gemara comments: And the halakha is not in accordance with his opinion. Rather, it is permitted to eat meat from such an animal. Nevertheless, Rabbi Perida acted stringently and did not eat from it.
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְלֹא בֵּרַכְתִּי לִפְנֵי כֹהֵן.
The Gemara considers another of Rabbi Perida’s actions: He said: And I never blessed Grace after Meals in the presence of a priest, but rather I gave him the privilege to lead.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא ברכתי – בסעודה לפני כהן דאמר מר (גיטין דף נט:) וקדשתו (ויקרא כא) לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון.
(ג-ד) ולא בירכתי לפני כהן למימרא דמעליותא הוא והאמר ר״י כל ת״ח שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תיקרי משנאי אלא משניאי – כי המזלזל בכבוד תורה גורם שישנאוהו בני אדם ודוקא כשהכהן מברך מעצמו דאומר שלו ראוי לברך ונראה שברשותו הוא שמברך אין בכך כלום ואפילו לעם הארץ דעלמא כדאיתא בפרק כיצד מברכין.
(ג-ח) ואמרינן כי קאמר ר׳ פרידא בשוין – כתב ר״ת ז״ל דלאו בשוין ממש דא״כ ודאי כהן קודם שהרי שוה בתורה ויותר עליו קדושת כהונה וכתיב וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון ומאי רבותיה דר׳ פרידא אלא לומר שאף הכהן ת״ח אלא שזה גדול ממנו ובהכי רשאי החכם הגדול ממנו לתת לו כוס של ברכה לברך לפניו מפני מעלת קדושת כהונתו ולא קאמר ר׳ יוחנן אלא בעם הארץ כדאיתא בהדיא.
ושואלים: ומה שאמר ולא ברכתי לפני כהן,
The Gemara considers another of Rabbi Perida’s actions: He said: And I never blessed Grace after Meals in the presence of a priest, but rather I gave him the privilege to lead.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לְמֵימְרָא דִּמְעַלְּיוּתָא הִיא וְהָא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמְּבָרֵךְ לְפָנָיו אֲפִילּוּ כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ אוֹתוֹ ת״חתַּלְמִיד חָכָם חַיָּיב מִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר ״כׇּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת״ (משלי ח׳:ל״ו) אַל תִּקְרֵי מְשַׂנְאַי אֶלָּא מַשְׂנִיאַי.
Is this to say that doing so is especially virtuous? But hasn’t Rabbi Yoḥanan said: Any Torah scholar who allows someone else to bless Grace after Meals in his presence, i.e., to lead for him, even if that person is a High Priest who is an ignoramus, then that Torah scholar is liable to receive the death penalty for belittling his own honor? This is as it is stated: “All those who hate me, love death” (Proverbs 8:36). Do not read it as “those who hate Me [mesan’ai],” rather read it as though it said: Those who make Me hated [masni’ai]. The honor due to a Torah scholar is representative of the honor of God in the world. Therefore, by belittling his own honor, he causes others to fail to respect God, which can ultimately develop into hate. If so, why did Rabbi Perida consider his behavior to be so deserving of praise?
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משניאי – שגורמין לבני אדם לשנאותו שהרואה תלמיד חכם שפל לפני עם הארץ אומר אין נחת רוח בתורה.
[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 3]

[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 3]

שנאמר כל משנאי אהבו מות כו׳ אלא למשניאי כו׳ מפורש פרק ואלו קשרים:
למימרא דמעליותא היא [האם לומר שדבר של שבח הוא]? והא [והרי] אמר ר׳ יוחנן: כל תלמיד חכם שמברך לפניו, אפילו כהן גדול עם הארץ — אותו תלמיד חכם חייב מיתה, שנאמר: ״כל משנאי אהבו מות״ (משלי ח, לו) אל תקרי ״משנאי״ אלא משניאי. שאותו תלמיד חכם שמזלזל בכבוד עצמו גורם שיזלזלו בתורה וגורם להשניא את התורה על הבריות. אלא תלמיד חכם צריך להיות ראשון בכל דבר, כדי שיידעו אנשים כמה גדול כבודה של התורה.
Is this to say that doing so is especially virtuous? But hasn’t Rabbi Yoḥanan said: Any Torah scholar who allows someone else to bless Grace after Meals in his presence, i.e., to lead for him, even if that person is a High Priest who is an ignoramus, then that Torah scholar is liable to receive the death penalty for belittling his own honor? This is as it is stated: “All those who hate me, love death” (Proverbs 8:36). Do not read it as “those who hate Me [mesan’ai],” rather read it as though it said: Those who make Me hated [masni’ai]. The honor due to a Torah scholar is representative of the honor of God in the world. Therefore, by belittling his own honor, he causes others to fail to respect God, which can ultimately develop into hate. If so, why did Rabbi Perida consider his behavior to be so deserving of praise?
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כִּי קָאָמַר אִיהוּ בְּשָׁוִין.
The Gemara answers: When Rabbi Perida says this, he was speaking of people of equal stature. He was particular to honor the priesthood only when the priest was also a Torah scholar.
רי״ףתוספותרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי קאמר איהו בשוין – וקשה מאי רבותא והא כתיב וקדשתו לכל דבר שבקדושה לברך ראשון וי״ל דשוין לאו דוקא אלא כלומר שהכהן נמי תלמיד חכם אמנם אינו חשוב כמותו ואפי׳ הכי לא היה רבי פרידא רוצה לקרות לפניו וגם צריך לומר דשאר כהנים היו כפופים לרבי פרידא דאל״כ לא הוי רבותא כדחזינן פרק הניזקין (גיטין דף נט. ושם) דרב הונא לא הוי קרי בכהני אי לאו דרבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דארעא דישראל הוו כייפי ליה ועי״ל דהא דאמר התם דרב הונא לא הוה קרי בכהני אלא משום דשאר כהני כייפו ליה היינו דווקא בשבתות וי״ט דאיכא כינופיא אבל בב׳ ובה׳ קורא שפיר בפני כהן אע״ג דלא הוי גדול כ״כ וכדיוקא זה יש בהדיא פרק הניזקין ורבי פרידא לא רצה לקרות בפני כהן אפילו בב׳ ובה׳ ורש״י פירש דהכא מיירי בברכת המזון וה״נ משמע לישנא דלא ברכתי מדלא קאמר ולא קריתי וברכת המזון לא נתקן להן משום דרכי שלום ואפי׳ הכי לא היה רוצה רבי פרידא לברך בפני הכהן.
כי קאמר איהו בשוין. פירש ר״ת ז״ל דלאו בשוין ממש דאם כן פשיטא דכהן קודם, אלא ששניהם תלמידי חכמים וליכא משום משנאי אהבו מות (משלי ח, לו), ואע״פ שהיו הכהנים ואפילו החכמים שבהן כפופים לו כרב הונא לא קרא בפניהם. ויש מפרשים לא ברכתי ברכת המזון מדלא קאמר לא קריתי, ואפילו הכי בכהן עם הארץ איכא משום משנאי אהבו מות שהרואה אומר דמשום כבוד כהונה דעדיף מכבוד תורה הוא נותן לו לברך, אבל בעם הארץ דעלמא יכול הוא תלמיד חכם לתת לו רשות לברך לפניו ברכת המזון.
[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 3]

כי קאמר איהו בשוין כו׳ מאי רבותיה מפורש בתוספות:
ומשיבים: כי קאמר איהו [כאשר אמר הוא], ר׳ פרידא, אמר זאת בשוין, כלומר, כאשר אף הכהן הוא תלמיד חכם, מפני כבוד הכהונה, הקדים את הכהן שיברך לפניו.
The Gemara answers: When Rabbi Perida says this, he was speaking of people of equal stature. He was particular to honor the priesthood only when the priest was also a Torah scholar.
רי״ףתוספותרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים אָמַר לָהֶם מִיָּמַי לֹא נִתְכַּבַּדְתִּי בִּקְלוֹן חֲבֵרִי וְלֹא עָלְתָה עַל מִטָּתִי קִלְלַת חֲבֵרִי וַותְּרָן בְּמָמוֹנִי הָיִיתִי.
The Gemara discusses the fourth Sage who was blessed with longevity: Rabbi Neḥunya ben HaKana was once asked by his disciples: In the merit of which virtue were you blessed with longevity? He said to them: In all my days, I never attained veneration at the expense of my fellow’s degradation. Nor did my fellow’s curse ever go up with me upon my bed. If ever I offended someone, I made sure to appease him that day. Therefore, when I went to bed I knew that no one had any grievances against me. And I was always openhanded with my money.
רי״ףרש״יראב״ןריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא נתכבדתי כו׳ – מפרש לה ואזיל.
שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים אמר להם מימי לא נתכבדתי בקלון חבירי ולא עלתה קללת חבירי עמי על מיטתי.
[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 3]

מימי לא נתכבדתי בקלון כו׳. אפי׳ בכה״ג בעובדא דמייתי שחבירו עושה כן מרצונו. ואמר לא עלתה על מטתי כו׳ ומייתי כי הא דמר זוטרא כו׳ דכל היום היה ממתין שיבא חבירו לפייסו ועד״ז אמר דוד עד מה כבודי לכלימה וגו׳ שמכלימים אותי כל היום ומסיים בענין בשלום יחדיו אשכבה ואישן וגו׳ שאני מוחל לו: ואמר ותרן בממוני הייתי דאמר מר איוב כו׳ שהיה מניח פרוטה כו׳ ובפ״ק דב״ב אמרו בלשון אחר היה נותן חצי פרוטה כו׳ ושם מפורש בחידושינו ענין הויתור:
ועוד מסופר: שאלו תלמידיו את ר׳ נחוניא בן הקנה: במה, באיזו זכות הארכת ימים? אמר להם: מימי לא נתכבדתי בקלון חברי, כלומר, לא עשיתי פעולה שיגיע לי כבוד על ידי קלון חברי, ולא עלתה על מטתי קללת חברי, שדאגתי לפייסו מיד, ולפני שהלכתי לישון ידעתי שאין בלבו טינה עלי, וכן ותרן בממוני הייתי.
The Gemara discusses the fourth Sage who was blessed with longevity: Rabbi Neḥunya ben HaKana was once asked by his disciples: In the merit of which virtue were you blessed with longevity? He said to them: In all my days, I never attained veneration at the expense of my fellow’s degradation. Nor did my fellow’s curse ever go up with me upon my bed. If ever I offended someone, I made sure to appease him that day. Therefore, when I went to bed I knew that no one had any grievances against me. And I was always openhanded with my money.
רי״ףרש״יראב״ןריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לֹא נִתְכַּבַּדְתִּי בִּקְלוֹן חֲבֵרִי כִּי הָא דְּרַב הוּנָא דָּרֵי מָרָא אַכַּתְפֵּיהּ אֲתָא רַב חָנָא בַּר חֲנִילַאי וְקָא דָרֵי מִינֵּיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ אִי רְגִילַתְּ דְּדָרֵית בְּמָאתָיךְ דְּרִי וְאִי לָא אִתְיַיקּוֹרֵי אֲנָא בְּזִילוּתָא דִּידָךְ לָא נִיחָא לִי.
The Gemara clarifies the meaning of his statement: Rabbi Neḥunya said: I never attained veneration at the expense of my fellow’s denigration. This is referring to conduct such as that of Rav Huna, who was carrying a hoe over his shoulder as he returned from his work. Rav Ḥana bar Ḥanilai came and, out of respect for his teacher, took the hoe from him to carry it for him. Rav Huna said to him: If you are accustomed to carry such objects in your own city, you may carry it; but if not, then for me to be venerated through your denigration is not pleasing for me.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דר
דרא(שבת סז) שושמנא גמלא דדרו מידי ולחתמיה שיתין גושפנקי ולידייריה. ובפרק בני העיר (מגילה כח.) אי דריית במתך דרי ובפרק כל הצלמים (עבודה זרה מד.) ר׳ יוסי בר רב חנינא אמר אבן שואבת היתה בה דהות דרי ליה. רבי אליעזר אומר אבן יקרה היתה בה ששוה ככר זהב (שבת עז. בבא בתרא צה) כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא לאו תמרא הוא. (גיטין לד) בראשונה היו אומרים דראר׳ אבינא לסילתיה ואזיל לגביה דרב הונא רביה (חולין קה) הנהו שקולאי דדרו תביתא (ראש השנה ט) דכולי עלמא דרור לשון חירות מאי לשון דרור א״ר יהודה כי מדואר דריא ומוביל סחורתא בכל מדינתא פי׳ כשירוץ הסבל כשנושא הסחורה ומוליך הסחורה בכל מדינה לסחור ודומה למדואר שהוא ענין ריצה (יומא יז) מאי פקיע מדוורתא היא הרצועה שמלקין בו האדם (בבא קמא צב: בבא מציעא קז) שיתין רהוט רהטין ולא דוורוה לגברא דמצפרא כרך. ובספרים כתוב ולא אמטו ובפירוש הגאון כתיב ולא דוורוה.
א. [טראגין, פוהרען, קרייזען, טרעפל.]
מרא – פורי״ש בלעז.
וקא שקיל מיניה – לכבדו וישאנה הוא.
דרית במאתיך – שאתה נושא כלי כזה בעירך.
[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 3]

ומסבירים: מה שאמר לא נתכבדתי בקלון חברי — כי הא [כמו מעשה זה] שרב הונא דרי מרא אכתפיה [נשא מעדר על כתיפו] כשחזר מעבודתו. אתא [בא] רב חנא בר חנילאי וקא דרי מיניה [ולקח אותו ממנו] מפני כבוד רבו, מתוך כוונה שהוא עצמו ישא את המעדר. אמר ליה [לו] רב הונא: אי רגילת דדרית במאתיך [אם רגיל אתה לשאת מעדר בעירך] — דרי [שא], ואי [ואם] לאאתייקורי אנא בזילותא דידך, לא ניחא לי [שאני אתכבד בקלון שלך, אין הדבר נוח לי].
The Gemara clarifies the meaning of his statement: Rabbi Neḥunya said: I never attained veneration at the expense of my fellow’s denigration. This is referring to conduct such as that of Rav Huna, who was carrying a hoe over his shoulder as he returned from his work. Rav Ḥana bar Ḥanilai came and, out of respect for his teacher, took the hoe from him to carry it for him. Rav Huna said to him: If you are accustomed to carry such objects in your own city, you may carry it; but if not, then for me to be venerated through your denigration is not pleasing for me.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְלֹא עָלְתָה עַל מִטָּתִי קִלְלַת חֲבֵרִי כִּי הָא דְּמַר זוּטְרָא כִּי הֲוָה סָלֵיק לְפוּרְיֵיהּ אֲמַר שְׁרֵי לֵיהּ לְכׇל מַאן דְּצַעֲרָן.
Rabbi Neḥunya also said: Nor did I ever allow the resentment caused by my fellow’s curse to go up with me upon my bed. This is referring to conduct such as that of Mar Zutra. When he would go to bed at night, he would first say: I forgive anyone who has vexed me.
רי״ףראב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי הא דמר זוטרא בריה דרב נחמן כי הוה סליק לפוריא אמר שרי ליה ומחיל ליה לכל מאן דצערן יתיא.
א. ׳ומחיל ליה׳ כך בכמה כתה״י של הש״ס. ׳יתי׳ בכי״מ.
[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 3]

(ח) ולא עלתה קללת חברי על מיטתי כי הא דמר זוטרא בריה דרב נחמן כי הוה סליק לפוריא אמר שרי ליה מחיל ליה לכל מאן דמצערין לי – והא דאמרינן כל ת״ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת״ח ההיא במי שחטא לו במילי דשמיא ולייסר את החטאים.
ולא עלתה על מטתי קללת חברי — כי הא [כמו זה] שמסופר, שמר זוטרא, כי הוה סליק לפורייה [כאשר היה עולה למיטתו] לישון, אמר: שרי ליה לכל מאן דצערן [מחול לו לכל מי שציער אותי].
Rabbi Neḥunya also said: Nor did I ever allow the resentment caused by my fellow’s curse to go up with me upon my bed. This is referring to conduct such as that of Mar Zutra. When he would go to bed at night, he would first say: I forgive anyone who has vexed me.
רי״ףראב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וַותְּרָן בְּמָמוֹנִי הָיִיתִי דְּאָמַר מָר אִיּוֹב וַותְּרָן בְּמָמוֹנֵיהּ הֲוָה שֶׁהָיָה מַנִּיחַ פְּרוּטָה לַחֶנְוָנִי מִמָּמוֹנֵיהּ.
Lastly, Rabbi Neḥunya said: And I was always openhanded with my money. This is referring to conduct such as that which the Master said: Job was openhanded with his money, as he would always leave at least a peruta of his money with the shopkeeper. He never demanded the change from his transactions.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וותרן בממוני הייתי — כיוצא בו אמר מר [החכם]: איוב ותרן בממוניה הוה [בממונו היה], שהיה מניח פרוטה של עודף לחנוני מממוניה [מממונו], ולא היה עומד על קבלת העודף.
Lastly, Rabbi Neḥunya said: And I was always openhanded with my money. This is referring to conduct such as that which the Master said: Job was openhanded with his money, as he would always leave at least a peruta of his money with the shopkeeper. He never demanded the change from his transactions.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) שָׁאַל ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אֶת רַבִּי נְחוּנְיָא הַגָּדוֹל (אָמַר לוֹ) בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים אֲתוֹ גַּוָּוזֵי וְקָא מָחוּ לֵיהּ סְלֵיק יְתֵיב אַרֵישָׁא דְּדִיקְלָא א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי אִם נֶאֱמַר ״כֶּבֶשׂ״ (במדבר כ״ח:ד׳) לָמָּה נֶאֱמַר ״אֶחָד״ (במדבר כ״ח:ד׳) אָמַר לְהוּ צוּרְבָּא מִדְּרַבָּנַן הוּא שִׁבְקוּהוּ.
On a similar occasion, Rabbi Akiva asked Rabbi Neḥunya the Great; he said to him: In the merit of which virtue were you blessed with longevity? Rabbi Neḥunya’s attendants [gavzei] came and started beating Rabbi Akiva, for they felt that he was acting disrespectfully by highlighting Rabbi Neḥunya’s old age. Rabbi Akiva ran away from them, and he climbed up and sat upon the top of a date palm. From there, he said to Rabbi Neḥunya: My teacher, I have a question about the verse concerning the daily offering that states “one lamb” (Numbers 28:4). If it is stated “lamb” in the singular, why is it also stated “one”; isn’t this superfluous? Upon hearing Rabbi Akiva’s scholarly question, Rabbi Neḥunya said to his attendants: He is clearly a young Torah scholar, let him be.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גווזי – סריסין היו עבדים משרתים אותו וקא מחו ליה לר״ע סבורין היו שהיה קץ בחייו.
אם נאמר כבש – את הכבש אחד תעשה בבקר.
מסופר: שאל ר׳ עקיבא את ר׳ נחוניא הגדול, אמר לו: במה הארכת ימים? אתו גווזי וקא מחו ליה [באו סריסיו, משרתיו של ר׳ נחוניא והיכו אותו] את ר׳ עקיבא, כאדם השואל שאלות סרק, כאילו תוהה ומתרעם למה הוא זקן כל כך. ברח מהם, סליק יתיב ארישא דדיקלא [עלה וישב על ראש הדקל] אמר ליה [לו] לר׳ נחוניא: רבי, יש לי שאלה, נאמר: ״הכבש אחד״ (במדבר כח, ד), ויש להבין, אם (מאחר) שנאמר ״כבש״ למה נאמר גם ״אחד״? שהרי די היה לומר ״כבש״, וכיון ששמע רבי נחוניא שאלה זו שהיא שאלת חכם, אמר להו [להם] למשרתיו: צורבא מדרבנן [תלמיד חכם] הוא זה, שבקוהו [הניחו לו].
On a similar occasion, Rabbi Akiva asked Rabbi Neḥunya the Great; he said to him: In the merit of which virtue were you blessed with longevity? Rabbi Neḥunya’s attendants [gavzei] came and started beating Rabbi Akiva, for they felt that he was acting disrespectfully by highlighting Rabbi Neḥunya’s old age. Rabbi Akiva ran away from them, and he climbed up and sat upon the top of a date palm. From there, he said to Rabbi Neḥunya: My teacher, I have a question about the verse concerning the daily offering that states “one lamb” (Numbers 28:4). If it is stated “lamb” in the singular, why is it also stated “one”; isn’t this superfluous? Upon hearing Rabbi Akiva’s scholarly question, Rabbi Neḥunya said to his attendants: He is clearly a young Torah scholar, let him be.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״לאֲמַר לֵיהּ אֶחָד מְיוּחָד שֶׁבְּעֶדְרוֹ.
Rabbi Neḥunya then addressed Rabbi Akiva’s questions. With regard to the second question, he said to him: The word “one” teaches that the lamb should be the unique one of its flock, i.e., only the best quality lamb should be used.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וענה לו תחילה לשאלתו האחרונה: אמר ליה [לו] ״אחד״ פירושו: מיוחד שבעדרו שצריך לבחור לקרבן כבש משובח.
Rabbi Neḥunya then addressed Rabbi Akiva’s questions. With regard to the second question, he said to him: The word “one” teaches that the lamb should be the unique one of its flock, i.e., only the best quality lamb should be used.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״לאֲמַר לֵיהּ מִיָּמַי לֹא קִבַּלְתִּי מַתָּנוֹת וְלֹא עָמַדְתִּי עַל מִדּוֹתַי וּוַתְּרָן בְּמָמוֹנִי הָיִיתִי.
With regard to the original question, Rabbi Neḥunya said to him: In all my days I never accepted gifts. Nor was I ever inflexible by exacting a measure of retribution against those who wronged me. And I was always openhanded with my money.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא עמדתי על מדותי – לשלם גמול רע למי שציערני.
מימי לא קבלתי מתנות כו׳. נראה דג׳ אלו דברים שייכי אהדדי כיון דלא קבלתי מתנות מאחרים וגם לא עמדתי על מדותי לפייסי בממון בליטרא דדהבא שמחויבין ליתן למבייש ת״ח אלא שמחלתי לו בזולת ממון והשתא ותרן בממוני דהיינו בממון שלי הייתי ואילו קבלתי מתנות או שקבלתי ממון על ביושי גם אם הייתי ותרן לא הייתי ותרן מממון שלי אלא מממון של אחרים שקבלתי:
ועל השאלה הראשונה במה זכה לאריכות ימים, אמר לו: מימי לא קבלתי מתנות, ולא עמדתי על מדותי להתעקש על דברים שייעשו כרצוני, וותרן בממוני הייתי.
With regard to the original question, Rabbi Neḥunya said to him: In all my days I never accepted gifts. Nor was I ever inflexible by exacting a measure of retribution against those who wronged me. And I was always openhanded with my money.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) לֹא קִבַּלְתִּי מַתָּנוֹת כִּי הָא דר׳דְּרַבִּי אֶלְעָזָר כִּי הֲווֹ מְשַׁדְּרִי לֵיהּ מַתָּנוֹת מִבֵּי נְשִׂיאָה לָא הֲוָה שָׁקֵיל כִּי הֲוָה מְזַמְּנִי לֵיהּ לָא הֲוָה אָזֵיל אֲמַר לְהוּ לָא נִיחָא לְכוּ דְּאֶחְיֶה דִּכְתִיב ״שׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה״ (משלי ט״ו:כ״ז) ר׳רַבִּי זֵירָא כִּי הֲווֹ מְשַׁדְּרִי לֵיהּ מִבֵּי נְשִׂיאָה לָא הֲוָה שָׁקֵיל כִּי הֲוָה מְזַמְּנִי לֵיהּ אָזֵיל אֲמַר אִתְיַיקּוֹרֵי דְּמִתְיַיקְּרִי בִּי.
The Gemara explains: I never accepted gifts; this is referring to conduct such as that of Rabbi Elazar. When they would send him gifts from the house of the Nasi, he would not take them, and when they would invite him, he would not go there, as he considered hospitality to be a type of gift. He would say to them: Is it not pleasing to you that I should live, as it is written: “He that hates gifts shall live” (Proverbs 15:27)? In contrast, it was reported about Rabbi Zeira that when they would send him gifts from the house of the Nasi, he would not accept them, but when they would invite him, he would go there. He said: They are honored by my presence; therefore my visiting is not considered like I am taking a gift from them.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא ניחא לכו דאחיה שנאמר ושונא וגו׳ מפורש פרק א״ט:
ומסבירים: לא קבלתי מתנות — כי הא [כמו מעשה זה] שהיה בר׳ אלעזר, כי הוו משדרי ליה [כאשר היו שולחים לו] מתנות מבי נשיאה [מבית הנשיא] — לא הוה שקיל [לא היה מקבל], כי הוה מזמני ליה [וכאשר היו מזמינים אותו] — לא הוה אזיל [לא היה הולך], אמר להו [להם]: האם לא ניחא לכו [נוח לכם] שאחיה? דכתיב הרי נאמר]: ״ושונא מתנת יחיה״ (משלי טו, כז). לעומת זאת מסופר: ר׳ זירא כי הוו משדרי ליה מבי נשיאה [כאשר היו שולחים לו מתנות מבית הנשיא] — לא הוה שקיל [לא היה לוקח], כי הוה מזמני ליה [כאשר היו מזמינים אותו] — אזיל [היה הולך]. אמר: אתייקורי דמתייקרי בי [מתכבדים הם בי] ולא שאני נהנה מהם.
The Gemara explains: I never accepted gifts; this is referring to conduct such as that of Rabbi Elazar. When they would send him gifts from the house of the Nasi, he would not take them, and when they would invite him, he would not go there, as he considered hospitality to be a type of gift. He would say to them: Is it not pleasing to you that I should live, as it is written: “He that hates gifts shall live” (Proverbs 15:27)? In contrast, it was reported about Rabbi Zeira that when they would send him gifts from the house of the Nasi, he would not accept them, but when they would invite him, he would go there. He said: They are honored by my presence; therefore my visiting is not considered like I am taking a gift from them.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְלֹא עָמַדְתִּי עַל מִדּוֹתַי דְּאָמַר רָבָא בכׇּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ כׇּל פְּשָׁעָיו שֶׁנֶּאֱמַר ״נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע״ (מיכה ז׳:י״ח) לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע.
He also said: Nor was I ever inflexible in exacting a measure of retribution against those who wronged me. This is referring to conduct such as that which Rava said: Anyone who overlooks exacting a measure of retribution against those who wronged him, all his transgressions are removed from him, as it is stated: “He pardons iniquity and overlooks transgression” (Micah 7:18), which is homiletically read as saying: For whom does He pardon iniquity? For he who overlooks transgressions that others have committed against him.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל המעביר כו׳ שנאמר נושא עון ועובר וגו׳ מפורש פ״ק דר״ה:
ומה שאמר רבי נחוניא ולא עמדתי על מדותי — שאמר רבא: כל המעביר על מדותיו ומוותר על מה שקבע לעצמו — מעבירין ממנו מן השמים כל פשעיו, שנאמר: ״נשא עון ועבר על פשע״ (מיכה ז, יח), ודייקו: למי נושא עון — למי שעובר (מוחל ומוותר) על פשע שפשעו אנשים כנגדו.
He also said: Nor was I ever inflexible in exacting a measure of retribution against those who wronged me. This is referring to conduct such as that which Rava said: Anyone who overlooks exacting a measure of retribution against those who wronged him, all his transgressions are removed from him, as it is stated: “He pardons iniquity and overlooks transgression” (Micah 7:18), which is homiletically read as saying: For whom does He pardon iniquity? For he who overlooks transgressions that others have committed against him.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) שָׁאַל רַבִּי אֶת ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים א״לאָמַר לוֹ קַצְתָּ בְּחַיַּי אָמַר לוֹ רַבִּי תּוֹרָה הִיא וְלִלְמוֹד אֲנִי צָרִיךְ א״לאָמַר לוֹ מִיָּמַי לֹא נִסְתַּכַּלְתִּי בִּדְמוּת אָדָם רָשָׁע דְּאָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָסוּר לְאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בְּצֶלֶם דְּמוּת אָדָם רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר ״לוּלֵא פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נוֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ״ (מלכים ב ג׳:י״ד).
In a similar incident, Rabbi Yehuda HaNasi once asked Rabbi Yehoshua ben Korḥa: In the merit of which virtue were you blessed with longevity? He said to him: Why do you ask me, are you wearied of my long life? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: My teacher, it is Torah and so I must learn it. Rabbi Yehoshua ben Korḥa said to him: In all my days I never gazed at the likeness of a wicked man, as Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited for a person to gaze in the image of the likeness of a wicked man, as it is stated that the prophet Elisha said to Jehoram king of Israel: “Were it not that I regard the presence of Jehoshaphat, the king of Judea, I would not look toward you, nor see you” (II Kings 3:14).
רי״ףרש״יר״י מלונילר׳ ישמעאל בן חכמוןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ללמוד אני צריך – אולי אוכל לקיים.
לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך – אלישע אמר כן ליהורם.
מתני׳ ד. ועוד אמר ר׳ יהודה וכו׳. כלומר שהוא מחמיר בבית הכנסת שאין לצבור למכרו אלא למקום צנוע, כמו כן הוא מחמיר בבית הכנסת שחרב, שאין מספידין בתוכו. פירוש מספד של יחיד.
. ועוד אמ׳ ר׳ יהודה, פי׳ כיון שהחמיר ר׳ יהודה בענין בית הכנסת שאין ראוי למכרו אלא למקום מושב, החמיר כמו כן1 ואמ׳ בית הכנסת שחרב אין מספידין בתוכו מספד של יחיד ואין (מפסילין) [מפשילין] לתוכו חבלים, פי׳ מפשילין גודלין ופותלין, והוא הדין לכל המלאכות ומפני שבית הכנסת רחבת ידיים נקט הפשלת חבלים שצריך למקום רחב.⁠2 ואין פורשין בתוכו מצודות. בשהיה אותו בית הכנסת בשדה לפי שהיה דרכם לעשות בשדה כדי שיקבצו שם בעלי השדות והפועלין בשעת התפלה3. ואין שוטחין על גגו פירות. כדי ליבשן כמו שעושה אדם על גגו שהרי נוהג בו מנהג חול. ואין עושין אותו קפונדריא4, מפרש לקמן. שנאמר (ויקרא כו,לא) והשמותי את מקדשיכם קדושתן בהם עומדת אף כשהן שוממין. עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמות נפש, פי׳ עגמות נפש הרואים אותו כשהוא חרב כדי שתיער רוחם וישתדלו לבנותו או יזכרו וישובו אל יי׳ וידעו שמעוונותיהם חרבו מקדשיהם (בשאיפשר) [בשאי אפשר] להם לבנותו. והלכה כר׳ יהודה5.
[כז, ב] גמרא. אמ׳ שמואל מותר לאדם להשתין מים בתוך ארבע אמות של תפלה, פי׳ מי שהתפלל במקום ושהה בו אחר תפילתו כדי הילוך ארבע אמות כדי שינוחו שפתותיו מתנועתם בענין התפילה משום דקימא לן דרחושי מרחשן שפתותיה קודם שעור הילוך ארבע אמות6, והוצרך להשתין מים אחר כן מותר לו להשתין (בואתן) [באותן] ארבע אמות שהתפלל בהן 7כיון ששהה כדי הילוך ארבע אמות. שאלו תלמידיו את ר׳ זכאי במה הארכת ימים, אמ׳ להם מימי לא השתנתי מים בתוך ארבע אמות של תפילה. אע״פ שמותר אלא נהגתי חומרא בדבר. ולא כניתי שם לחברי. ואע״פ שהוחזק לו ואין מתבייש ממנו. ולא בטלתי מקדוש היום. משום כבוד שבת ואע״פ שאפשר לקדש על הפת, היין מצוה מן המובחר. אימא זקנה היתה לי פעם אחת לא היה לי קדוש היום מכרה כפח8 של ראשה. פי׳ כפח שבכה שנותנת על ראשה לכסות בה השער, והביאה לי קדוש היום. תנא כשמתה היא הניחה לו שלש מאות גרבי יין9. פי׳ גרבי חבייות.
1. ע״פ ר״י מלוניל ועיין תוד״ה ועוד.
2. כ״כ רש״י ור״י מלוניל.
3. כ״ז לשון ר״י מלוניל.
4. קפודנריא בוא״ו כ״ה גם בר״י מלוניל ועוד.
5. כ״ז לקוח מפירוש המשניות להרמב״ם.
6. רבינו מפרש (ע״פ הגמ׳) דכל ההיתר להשתין בתוך ד׳ אמות של תפלה הוא כשהמתין שיעור הילוך ד׳ אמות דקודם לזה אסור דקושי מרחשן וכו׳.
7. כאן מתחיל דף 7ב2.
8. כ״כ בבירור בכתב היד ולפנינו כפה בהא.
9. בגמרא סיימו: ״כשמת הוא הניח לבניו שלושת אלפים גרבי יין״, ורבינו השמיטו למען הקיצור.
גמרא במה הארכת ימים א״ל קצת בחיי כו׳ כצ״ל:
א״ל רבי תורה היא וללמוד כו׳. דאריכות ימים שלך מסתמא במילי דתורה היא תלויה:
אסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע כו׳. והוא כענין קללת אלהים תלוי וגו׳ וע״פ חכמי המקובלים כי הכרת פניהם ענתה בם שיש בצלם דמות מראה אדם צורה רוחנית לטוב או לרע כפי מעשיו לצד הטהרה או לצד הטומאה ואסור להסתכל לצד הטומאה ע״ד אל תפנו אל האלילים ומה״ט קאמר בסמוך דלא אסתכלי בעובדי כוכבים דצורתו מצד הטומאה ומייתי ליה שנ׳ לולא פני גו׳ אם אביט ואם אראך שהוא לשון כפול מורה גם על הצורה הרוחני לצד הטומאה:
עוד מסופר: שאל רבי את ר׳ יהושע בן קרחה: במה הארכת ימים? אמר לו: קצת בחיי? שאם לא כן, מדוע תוהה אתה למה אני זקן כל כך! אמר לו רבי לרבי יהושע בן קרחה: רבי, תורה היא וללמוד אני צריך כדי לדעת כיצד מאריכים ימים. אמר לו ר׳ יהושע בן קרחה: מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע. שאמר ר׳ יוחנן: אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר שאמר אלישע ליהורם: ״לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך״ (מלכים ב׳ ג, יד).
In a similar incident, Rabbi Yehuda HaNasi once asked Rabbi Yehoshua ben Korḥa: In the merit of which virtue were you blessed with longevity? He said to him: Why do you ask me, are you wearied of my long life? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: My teacher, it is Torah and so I must learn it. Rabbi Yehoshua ben Korḥa said to him: In all my days I never gazed at the likeness of a wicked man, as Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited for a person to gaze in the image of the likeness of a wicked man, as it is stated that the prophet Elisha said to Jehoram king of Israel: “Were it not that I regard the presence of Jehoshaphat, the king of Judea, I would not look toward you, nor see you” (II Kings 3:14).
רי״ףרש״יר״י מלונילר׳ ישמעאל בן חכמוןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר עֵינָיו כֵּהוֹת שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת״ (בראשית כ״ז:א׳) מִשּׁוּם דְּאִסְתַּכַּל בְּעֵשָׂו הָרָשָׁע.
Rabbi Elazar said: One who gazes at the likeness of an evil man, his eyes become dim, as it is stated: “And it came to pass, that when Isaac was old, and his eyes were dim so that he could not see” (Genesis 27:1). This happened because he gazed at the wicked Esau.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותכהן עיניו מראות משום דאסתכל כו׳ דלפי פשוטו היא מיותר דודאי כיון שכהו עיניו מן הראיה כהו וע״כ דרשו מ׳ מראות כמו בשביל כמו חכלילי עינים מיין דהו״ל מ׳ מיין כמו בשביל:
ר׳ אלעזר אמר: המסתכל ברשע עיניו כהות, שנאמר: ״ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת״ (בראשית כז, א), והטעם משום דאסתכל [שהסתכל] בעשו הרשע.
Rabbi Elazar said: One who gazes at the likeness of an evil man, his eyes become dim, as it is stated: “And it came to pass, that when Isaac was old, and his eyes were dim so that he could not see” (Genesis 27:1). This happened because he gazed at the wicked Esau.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְהָא גְּרַמָא לֵיהּ וְהָאָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק לְעוֹלָם אַל תְּהִי קִלְלַת הֶדְיוֹט קַלָּה בְּעֵינֶיךָ שֶׁהֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ קִלֵּל אֶת שָׂרָה וְנִתְקַיֵּים בְּזַרְעָהּ שֶׁנֶּאֱמַר ״הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם״ (בראשית כ׳:ט״ז) אַל תִּקְרֵי כְּסוּת אֶלָּא כְּסִיַּית עֵינַיִם.
The Gemara asks: Did this cause Isaac’s blindness? Didn’t Rabbi Yitzḥak say: A curse of an ordinary person should not be lightly regarded in your eyes, because Abimelech cursed Sarah, and although he was not a righteous man, his curse was nevertheless fulfilled, albeit in her descendant. As it is stated that Abimelech said to Sarah with regard to the gift that he gave to Abraham: “Behold, it is for you a covering of the eyes” (Genesis 20:16). Do not read it as “a covering [kesut] of the eyes,” but rather read it as: A blindness [kesiat] of the eyes. Abimelech’s words were a veiled curse for Sarah to suffer from blindness. While she herself did not suffer, the curse was apparently fulfilled in the blindness of her son, Isaac.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא כסיות עינים כו׳ מפורש פרק החובל:
ושואלים: והא גרמא ליה כי זו גרמה לו עיורון]? והאמר [והרי אמר] ר׳ יצחק: לעולם אל תהי קללת הדיוט אף על פי שאינו אדם חשוב קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה, ונתקיים הדבר בזרעה, שנאמר שאמר אבימלך לשרה: ״הנה הוא לך כסות עינים״ (בראשית כ, טז), ופירשו: אל תקרי [תקרא] ״כסות עינים ״ אלא קרא ״כסיית עינים״, כלומר, רמז בדבריו שיגיע להם עיורון, וכך התקיים ביצחק, והרי שהסיבה לעיוורונו היתה הקללה ולא מה שהסתכל בפני עשיו!
The Gemara asks: Did this cause Isaac’s blindness? Didn’t Rabbi Yitzḥak say: A curse of an ordinary person should not be lightly regarded in your eyes, because Abimelech cursed Sarah, and although he was not a righteous man, his curse was nevertheless fulfilled, albeit in her descendant. As it is stated that Abimelech said to Sarah with regard to the gift that he gave to Abraham: “Behold, it is for you a covering of the eyes” (Genesis 20:16). Do not read it as “a covering [kesut] of the eyes,” but rather read it as: A blindness [kesiat] of the eyes. Abimelech’s words were a veiled curse for Sarah to suffer from blindness. While she herself did not suffer, the curse was apparently fulfilled in the blindness of her son, Isaac.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) הָא וְהָא גְּרַמָא לֵיהּ רָבָא אָמַר מֵהָכָא ״שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב״ (משלי י״ח:ה׳).
According to Rabbi Yitzḥak, Abimelech’s curse was the cause of Isaac’s blindness, and it was not, as Rabbi Elazar suggested, the fact he gazed at Esau. The Gemara explains: Both this and that jointly caused it. Rava said: The prohibition against gazing at the likeness of a wicked person is derived from here: “It is not good to raise the face of the wicked” (Proverbs 18:5).
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מהכא שאת פני רשע לא טוב כו׳. לפי פשוטו כמו לא תשא פני דל גו׳ אשר לא ישא פנים גו׳ ואולי דהנך נמי משמען ראיית פנים דכל הנושא פנים הוא מראה לו פנים וכן משמעו דקרא דמייתי לעיל לולי פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך גו׳:
ומשיבים: הא והא גרמא ליה [זו וזו גרמו לו]. רבא אמר הוכחה לאיסור זה: מהכא [מכאן] יש ללמוד זאת, ממה שנאמר: ״שאת פני רשע לא טוב״ (משלי יח, ה), כלומר, אסור לשאת פנים ולהסתכל בפני אדם רשע.
According to Rabbi Yitzḥak, Abimelech’s curse was the cause of Isaac’s blindness, and it was not, as Rabbi Elazar suggested, the fact he gazed at Esau. The Gemara explains: Both this and that jointly caused it. Rava said: The prohibition against gazing at the likeness of a wicked person is derived from here: “It is not good to raise the face of the wicked” (Proverbs 18:5).
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ א״לאָמַר לוֹ [רַבִּי] בָּרְכֵנִי א״לאָמַר לוֹ יְהִי רָצוֹן שֶׁתַּגִּיעַ לַחֲצִי יָמַי וּלְכוּלְּהוּ לָא אָמַר לוֹ הַבָּאִים אַחֲרֶיךָ בְּהֵמָה יִרְעוּ.
At the time of Rabbi Yehoshua ben Korḥa’s departure from this world, Rabbi Yehuda HaNasi said to him: My teacher, bless me. He said to him: May it be God’s will that you live to reach to half of my days. When Rabbi Yehuda HaNasi heard this, he asked in astonishment: Are you saying that to the entirety of your days I should not reach? Why? Rabbi Yehoshua ben Korḥa said to him: Shall those who come after you just tend cattle? If you live as long as me, your sons will never be able to succeed you in the position of Nasi. As such, they will never achieve greatness in Torah, and it will be as if they just tended cattle throughout their lives. It is therefore better that your life not be so prolonged, so that they have the opportunity to rise to eminence.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הבאים אחריך בהמה ירעו – בתמיה אין טוב לך לחיות ימים רבים כמוני שא״כ לא יטלו בניך בגדולתך ואתה נשיא והם כל ימיהם יהיו הדיוטות.
הבאים אחריך בהמה ירעו כו׳. כפרש״י שיהיו כל ימיהם הדיוטות ע״ש מיהו ה״מ לברך גם בניו שיגיעו לכולהו הימים ושיהיו כל דורות צאצאיו כן:
בשעת פטירתו של רבי יהושע בן קרחה, אמר לו רבי לרבי יהושע בן קרחה: רבי, ברכני! אמר לו: יהי רצון שתגיע לחצי ימי. מששמע זאת רבי, שאל אותו בתמיהה: ולכולהו [ולכולם] לכל ימיך לא? מדוע? אמר לו: הבאים אחריך בהמה ירעו? כלומר, אם אתה תאריך ימים כמוני, הרי ימותו בניך בחייך ולא יוכלו לירש את משרתך ומעמדך כנשיא, ונמצא שהם לא יזכו לגדולה אלא יהיו כביכול רק רועי בהמה כל ימיהם, ומוטב איפוא שלא תאריך ימים כל כך, כדי שגם הם יזכו לגדולה.
At the time of Rabbi Yehoshua ben Korḥa’s departure from this world, Rabbi Yehuda HaNasi said to him: My teacher, bless me. He said to him: May it be God’s will that you live to reach to half of my days. When Rabbi Yehuda HaNasi heard this, he asked in astonishment: Are you saying that to the entirety of your days I should not reach? Why? Rabbi Yehoshua ben Korḥa said to him: Shall those who come after you just tend cattle? If you live as long as me, your sons will never be able to succeed you in the position of Nasi. As such, they will never achieve greatness in Torah, and it will be as if they just tended cattle throughout their lives. It is therefore better that your life not be so prolonged, so that they have the opportunity to rise to eminence.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אֲבוּהּ בַּר אִיהִי וּמִנְיָמִן בַּר אִיהִי חַד אָמַר תֵּיתֵי לִי דְּלָא אִסְתַּכַּלִי בְּגוֹי1 וְחַד אָמַר תֵּיתֵי לִי דְּלָא עֲבַדִי שׁוּתָּפוּת בַּהֲדֵי גּוֹי2.
Avuh bar Ihi and Minyamin bar Ihi both spoke on this topic: One of them said: May a blessing come to me for I never gazed at a wicked gentile. And the other one said: May a blessing come to me for I never formed a partnership with a wicked gentile, so as not to have any association with a wicked person.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "בכותי".
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "כותי".
רי״ףתוספותרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תיתי לי דלא עבדי שותפות עם הכותי – אפי׳ בענין שאינו יכול לבא לידי שבועה ואפילו יחול עליו שבועה יפטרנו דשרי בשאר בני אדם אפ״ה לא היה רוצה לעשות.
תיתי לי דלא עבדית שותפותא בהדי גוי. ואם תאמר ומאי רבותיה והא אמרינן בסנהדרין (סנהדרין סג:) דאסור לעשות שותפות בהדי גוי משום דדילמא מחייב ליה שבועה וקא עבר משום לא ישמע על פיך (שמות כג, יג). יש לומר אע״פ שהיה פוטרו משבועה, ורבותיה כדי שלא יהא רגיל אצלו פן ילמד ממעשיו. ואי נמי נראה לומר, אפילו בזמן שאין רגילות הגוים לישבע בתרפותם דאז מותר, וכמו שאנו רגילים לומר שם דאי לא אנו לא כלום ולא נשביעם אלא מפני שאין נשבעים בשם עבודה זרה ממש שאינן מזכירין אותה.
(כ-כא) תיתי לי דלא עבדי שותפותא בהדי גוי – וכי תימא מאי רבותיה דהא איסורא דאורייתא הוא ובכלל לא ישמע על פיך כדאיתא במסכת סנהדרין אסור לאדם לעשות שותפות עם הגוי שמא יתחייב לו שבועה והתורה אמרה לא ישמע על פיך והנכון דההיא לאו איסורא ממש דאורייתא או דרבנן אלא מידת חסידות בעלמא וכענין שאמרו אסור לאדם לעשות שותפות עם הגוי שמא יתחייב לו שבועה והתורה אמרה לא ישמע על פיך והנכון דההיא לאו איסורא ממש דאוריתא או דרבנן אלא מידת חסידות בעלמא והענין שאמרו אסור לאדם שילוה מעותיו בלא עדים ואסור להלוות את הגוי ברבית ובענין שאמרו אסור דמשחרר עבדו עובר בעשה וכדפירש רש״י בסדר נזיקין מורי נ״ר.
אבוה בר איהי ומנימן בר איהי, חד [אחד מהם] אמר: תיתי [תבוא] לי ברכה על שלא אסתכלי [הסתכלתי] בגוי, וחד [ואחד מהם] אמר: תיתי [תבוא] לי ברכה על שלא עבדי [עשיתי] שותפות בהדי [עם] גוי, כדי שלא להיות קשור באדם רשע.
Avuh bar Ihi and Minyamin bar Ihi both spoke on this topic: One of them said: May a blessing come to me for I never gazed at a wicked gentile. And the other one said: May a blessing come to me for I never formed a partnership with a wicked gentile, so as not to have any association with a wicked person.
רי״ףתוספותרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת ר׳רַבִּי זֵירָא בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים אָמַר לָהֶם מִיָּמַי לֹא הִקְפַּדְתִּי בְּתוֹךְ בֵּיתִי וְלֹא צָעַדְתִּי בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנִּי גוְלֹא הִרְהַרְתִּי בִּמְבוֹאוֹת הַמְטוּנָּפוֹת וְלֹא הָלַכְתִּי ד״אאַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִילִּין דוְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לֹא שֵׁינַת קֶבַע וְלֹא שֵׁינַת עֲרַאי וְלֹא שַׂשְׂתִּי בְּתַקָּלַת חֲבֵירִי וְלֹא קָרָאתִי לַחֲבֵירִי (בַּחֲנִיכָתוֹ) וְאָמְרִי לַהּ (בַּחֲכִינָתוֹ).:
The Gemara presents a similar incident: Rabbi Zeira was once asked by his disciples: In the merit of which virtue were you blessed with longevity? He said to them: In all my days, I was never angry inside my house with members of my household who acted against my wishes. Nor did I ever walk ahead of someone who was a greater Torah scholar than me. Nor did I ever meditate upon words of Torah in filthy alleyways, as doing so is a disgrace to the Torah. Nor did I ever walk four cubits without meditating on words of Torah or without wearing phylacteries. Nor did I ever sleep in a study hall, neither a deep sleep or a brief nap. Nor did I ever rejoice when my fellow stumbled. Nor did I ever call my fellow by his derogatory nickname [ḥanikhato]. And some say that he said: I never called my fellow by his nickname [ḥakhinato], i.e., even one that is not derogatory.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אריטב״אר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חנך
חנךא(תענית כ: מגילה כח.) ולא קראתי לחבירי בחניכתי ואמרי לה בחניכתו פי׳ חניכתי שלא כניתי לו שם ולא בחניכתו שאפילו שם שכינו לו אחרים לא קראתיו. (גיטין פז) כתב חניכתו וחניכתה כשר פי׳ שם לווי ולא הזכיר שמו ממש.
א. [בייאנאמע.]
הרהרתי – דברי תורה.
בלא תורה – גרסתי שגורה בפי תמיד.
(בחניכתו) – אם כינו שם לחבירו לגנאי.
ואמרי לה (בחכינתו) – אפילו אותו כינוי שמסודר ובא לו ממשפחתו שם דופי כמו כתב חניכתו וחניכתה דמסכת גיטין (דף פז:).
ולא הרהרתי במבואות המטונפות. מסתברא דהוה סבירא ליה כרבי יוחנן דשרי (ראה ברכות כד:), והיינו רבותיה.
[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 20]

גמרא במה הארכת ימים – באיזו זכות.
לא הקפדתי בתוך ביתי כו׳. הכעס היא ממדה הרעה ואמר הגם שבביתו של אדם יש לאדם להטיל אימה ולא יתירה מ״מ לא עשיתיו בקפידא וכעס:
ולא צעדתי בפני כו׳. דבכמה מקומות אמרו דאין לאדם להלוך לפני מי שגדול ממנו אבל אמרו בפרק א״ל הממונה בג׳ המהלכין בדרך הרב באמצע והגדול בימינו והקטן משמאלו וקאמר דמ״מ כשהלכתי כן עם רבי נזהרתי בזה דאפילו צעד א׳ לא הלכתי בפני מי שגדול ממני:
ולא הרהרתי במבואות כו׳. דבפ׳ מי שמתו אמרי׳ דאסור לקרות שם ק״ש ומסמיך להו אקראי וקאמר דרבי זירא מחמיר על עצמו אפילו על הרהור תורה:
ולא הלכתי ד׳ אמות כו׳. בכמה דברים אמרי׳ שיש לכל אדם ד׳ אמות וקאמר דמעולם לא הלכתי מתוכן בלי תורה ותפילין שהיא כתר תורה כמפורש פ׳ האומר:
ולא ישנתי בב״ה כו׳ אמרי׳ בעלמא דאסור לישן בב״ה ומסמיך ליה אקרא שנא׳ וקרעים תלביש נומה ורבי זירא החמיר אפי׳ שינת עראי:
ולא ששתי בתקלת חבירי כו׳ קרא כתיב ומייתי לה בפ״א בנפול אויבך אל תשמח כו׳ היינו ששמח מפני השנאה עליו אבל בחבירו שאינו עושה משום שנאה דאפשר שיש לו הנאה כגון שקנה מחבירו סחורה בזול ובודאי שחבירו הפסיד בה אע״פ כן החמיר רבי זירא בזה שלא היה שמח בהפסידו ותקלתו:
ולא קראתי לחבירו בחניכתו כו׳. רש״י גרס מלשון חניכה וחכינה ופי׳ תרוייהו לגנאי ודופי וק״ק דא״כ מאי רבותי׳ דהא המכנה לגנאי אין לו חלק לעולם הבא משום דאזיל סומקא ואתי חיורא וא״כ ה״נ בחניכה וחכינה לגנאי אבל בערוך גרס בתרוייהו מלשון חניכה אלא דגרס ולא קראתי לחבירי בחניכתי שלא כניתי לו שם ולא בחניכתו שאפילו שם שכינו לו אחרים לא קראתיו עכ״ל ולפי זה מצינן לפרש אפי׳ כינוי דלא הוי לגנאי הוה רבותי׳ וכמ״ש התוספות לעיל:
מסופר עוד: שאלו תלמידיו את ר׳ זירא: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא הקפדתי בתוך ביתי על בני ביתי שאינם עושים רצוני, ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני, ולא הרהרתי בדברי תורה במבואות המטונפות שלא לבזות התורה בכך, ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ובלא להניח תפילין, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא ששתי (שמחתי) בתקלת חבירי, ולא קראתי לחבירי בחניכתו, כלומר, בכינוי גנאי שיש לו, ואמרי לה [ויש אומרים]: בחכינתו אפילו בכינוי סתם שיש לו שאינו של גנאי, לא קראתי לו.
The Gemara presents a similar incident: Rabbi Zeira was once asked by his disciples: In the merit of which virtue were you blessed with longevity? He said to them: In all my days, I was never angry inside my house with members of my household who acted against my wishes. Nor did I ever walk ahead of someone who was a greater Torah scholar than me. Nor did I ever meditate upon words of Torah in filthy alleyways, as doing so is a disgrace to the Torah. Nor did I ever walk four cubits without meditating on words of Torah or without wearing phylacteries. Nor did I ever sleep in a study hall, neither a deep sleep or a brief nap. Nor did I ever rejoice when my fellow stumbled. Nor did I ever call my fellow by his derogatory nickname [ḥanikhato]. And some say that he said: I never called my fellow by his nickname [ḥakhinato], i.e., even one that is not derogatory.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אריטב״אר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) מתני׳מַתְנִיתִין: וְעוֹד א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁחָרַב אֵין מַסְפִּידִין בְּתוֹכוֹ וְאֵין מַפְשִׁילִין בְּתוֹכוֹ חֲבָלִים וְאֵין פּוֹרְשִׂין לְתוֹכוֹ מְצוּדוֹת וְאֵין שׁוֹטְחִין עַל גַּגּוֹ פֵּירוֹת וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ קַפֶּנְדַּרְיָא.
MISHNA: And Rabbi Yehuda said further: A synagogue that fell into ruin still may not be used for a mundane purpose. Therefore, one may not eulogize in it. And nor may one stretch out and repair ropes in it. The wide expanse of the synagogue would have been particularly suitable for this. And nor may one spread animal traps within it. And nor may one spread out produce upon its roof to dry. And nor may one make it into a shortcut.
קישוריםר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותר״י מלונילתוספות רי״ד מהדורה תנינארשב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ ועוד אמר ר׳ יהודה בית הכנסת שחרב אין מספידין בו, ואין מפשילין לתוכו חבלים, ואין פורסין בתוכו מצודות, ואין שוטחין על גגו פירות, ואין עושין אותו קפנדריא. שנאמר: והשימותי את מקדשיכם, קדושתן בהן אף כשהן שוממין. עלו בו עשבים לא יתלוש, מפני עגמת נפש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פשל
פשלא(מגילה כח.) ואין מפשילין לתוכו חבלים (פסחים כז ובסוף כלאים) והצנועין מפשילין במקל (ביצה כט:) ומוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו (בבא קמא כ) היתה קופתו מופשלת לאחוריו (מנחות פז) לאחר שהשלים מלאכתו הפשיל כליו לאחוריו.
ערך קפנדר
קפנדרב(ברכות נד.) לא יעשנו קפנדריא. (מגילה כח.) אין עושין אותו קפנדריא פי׳ בית שיש בו ב׳ פתחים נכנס בפתח זה ויוצא בפתח זה וכן מפורש בתלמודא דמיקפנא בהא איעול אידרי בהא ואומרים לשון יון היא (א״ב פי׳ בל״ר שביל המקצר את הדרך). (בילמדנו בריש קדושים תהיו) ואם פירשת ממני לקופנדר תהא יודע שאני מניחך כענין ראשון.
א. [אנהענגען.]
ב. [אבגעקירצטער וועג.]
מתני׳ מפשילין חבלים – והוא הדין לכל מלאכות אלא לפי שהפשלת חבלים צריך מקום מרווח פנוי ובית הכנסת גדול הוא וראוי ומספיק לכך.
ועוד א״ר יהודה בית הכנסת שחרב – קשה מאי ועוד דהא לעיל הוה מקיל טפי מחכמים והכא הוא מחמיר ואם כן מאי ועוד וי״ל דקאי אהא דאמר ר׳ יהודה ברישא מוכרין אותו לשם חצר ודוקא לשם חצר קאמר אבל סתם אינה יורדת מקדושתה והיינו ועוד דאמר ר׳ יהודה כלומר ועוד חומרא אחרת מלבד הראשונה.
ואין מפשילין לתוכו חבלים. כלומר גודלין, והוא הדין לכל המלאכות, אלא שהפשלת חבלים צריך למקום רחב ידים, ובית הכנסת הוא בית גדול וראוי לכך. לכן האומן הוא יוצא מביתו שהוא דר והולך שם, אבל לשאר מלאכות אינו צריך לצאת מביתו.
ואין פורשין לתוכו מצודות. לצוד העופות או החיות, אם בית הכנסת הוא בשדות, שכך היה דרכם לעשות בתי כנסיות בשדות, לפי שהיו מתקבצין בתוכו בעלי השדות עם פועליהן בשעת התפלה.
ואין שוטחין על גגו פירות. כדי ליבשן.
ואין עושין אותו קפונדריאה. לקצר הדרך שיש לו ללכת, ונכנס בתוכו וממנו יוצא למקום חפצו במהרה, ואינו צריך לסבב.
ועוד אמר רב יהודה כול׳ – עיין מה שכתבתי בפרק שיני דעירובין במהדורה קמא.
מתני׳: ועוד אמר רבי יהודה בית הכנסת שחרב אין מפשילין לתוכו חבלים. איכא למידק מאי ועוד, דאדרבא רבי יהודה מיקל הוא בההיא דלעיל (מגילה כז:) כדקתני והלוקח מה שירצה יעשה. ודחקו התוספות לתרץ, דרבי יהודה מחמיר הוא דבעי שימכור בפירוש לשם חצר אבל אינו מוכר סתם ורבנן שרו אפילו למכור סתם. ורחוק מאד בעיני, דמאי אהני במוכרו לשם חצר אלא כדי שלא יראה כמוכרו לבית המים (שאם) [ואם] כן כל שכן דעדיף במתנה עמו בפירוש שלא יעשה בו אחד מארבעה דברים ורבנן לחומרא ולא לקולא. ושמא הם ז״ל מפרשים דברי רבנן מוכרין אותו ממכר עולם לכל דבר חוץ מארבעה דברים שאינו מוכרו לשם כך בפירוש אבל מכל מקום מוכרין סתם ואינו צריך להתנות כלל שלא יעשה בה אותן ארבעה דברים. וגם זה אינו נכון בעיני, דכיון דאדרבי מאיר אתינן משמע דכי היכי דרבי מאיר צריך תנאי שלא להורידו מקדושתו לעולם אלא אם ירצו יחזרו הכי נמי צריכי רבנן תנאי באותן ארבעה דברים מיהא. ועוד דאם כן רב יוסף דקאמר לעיל (שם) ואפילו רבנן לא קאמרי אלא בית הכנסת וכו׳ ומנא ליה לרב יוסף דרבנן אסרי דילמא מישרא שרו אלא דקא אסרי למכור לשם כך בפירוש כדי שלא יראה כמזלזל בקדושתה, דהא אפילו רבי יהודה דמחמיר ומצריך שימכור לשם חצר קא שרי ללוקח לעשות בה כל צרכו. והר״ם במז״ל (בפי״א מהל׳ תפלה הי״ז) כן כתב מפורש כדברי שצריך להתנות שלא לעשות בו אותן ארבעה דברים.
אלא נראה לי, דמשום דרבי יהודה סבירא ליה דמותר לעשות בה אפילו ארבעה דברים הללו וכדקאמר והלוקח מה שירצה יעשה ואפילו הכי קא אסר למוכרו בפירוש לאותן דברים אלא מוכרו סתם, ואיכא בהא משום חומר קדושה כל דהו שלא יראה המוכר כמזלזל בקדושתה בעוד שהיא עומדת תחת ידו בקדושתה, ואע״פ שהלוקח מותר לעשות בו כל צרכו התם הוא דכיון שלקחה לשום חצר קודם שישתמש בה באחד מאותן ארבעה דברים הרי יצאתה מקדושתה משעת קנייתה וכשמשתמש בה לאחר מכאן במה שירצה אין כאן לדעת רבי יהודה משום זלזול בית הכנסת, ומכל מקום מדמחמיר בה רבי יהודה למאי דסבירא ליה ואסר למכור עד שימכור לשם חצר ולא לשם אותן ארבעה דברים משום הכי קתני ועוד. כך נראה לי.
מפשילין – גודלין וה״ה לכל מלאכה אלא שהפשלת חבלים צריך מקום רחב ידים וב״ה בית גדול הוא וראוי הוא לכך.
ואין מפשילין בתוכן חבלים – לאו דוקא נקט חבלים אלא כל מלאכה נמי אסורא למעבד בבית הכנסת דכל מלאכות קלות ראש הוא אלא להכי נקט הפשלת חבלים לפי שבית הכנסת רחבה וברחבה דרכן של בני אדם להפשיל חבלים הרב אבי ז״ל.
א משנה ועוד אמר ר׳ יהודה: בית כנסת שחרב — אין משתמשים במקומו לכל צורך אחר. ופירוט הדברים: אין מספידין בתוכו את המת, ואין מפשילין (מותחים ומתקינים) בתוכו חבלים שצריך לשם כך מרחב, ואסור להשתמש בכך במקום שהיה בו בית כנסת, ואין פורשין לתוכו מצודות (מלכודות) לציפרים, ואין שוטחין על גגו פירות לייבוש, ואין עושין אותו קפנדריא (קיצור דרך),
MISHNA: And Rabbi Yehuda said further: A synagogue that fell into ruin still may not be used for a mundane purpose. Therefore, one may not eulogize in it. And nor may one stretch out and repair ropes in it. The wide expanse of the synagogue would have been particularly suitable for this. And nor may one spread animal traps within it. And nor may one spread out produce upon its roof to dry. And nor may one make it into a shortcut.
קישוריםר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותר״י מלונילתוספות רי״ד מהדורה תנינארשב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) שֶׁנֶּאֱמַר ״וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁכֶם״ (ויקרא כ״ו:ל״א) הקְדוּשָּׁתָן אַף כְּשֶׁהֵן שׁוֹמְמִין.
The halakha that a synagogue in disrepair still may not be used for mundane purposes is derived from a verse, as it is stated: “And I will bring desolation to your sanctuaries” (Leviticus 26:31). The fact that the word “sanctuaries” appears after the word “desolation” indicates that their sanctity remains upon them even when they are desolate.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנאמר והשמותי כו׳ קדושתן אף כשהן שוממין כו׳. אמרו במדרש והשמותי את מקדשיכם יכול מן הקרבנות כשהוא אומר ולא אריח גו׳ הרי קרבנות אמורים הא מה אני מקיים והשמותי את מקדשיכם מן הגדודיות של ישראל שהיו מתקדשים ונועדות לבא שם כו׳ כפרש״י בחומש והמתני׳ דהכא לא ניחא לה לפרש כן דההיא נמי כבר אמורה דכתיב ונשמו דרכיכם והיתה ארצכם שממה גו׳ וע״כ דרשו מיניה הכא דאשמועינן קרא דאף כשהן שוממין יהיו בקדושתן:
שנאמר: ״והשמותי את מקדשיכם״ (ויקרא כו, לא), ומכאן אנחנו למדים: קדושתן עליהם אף כשהן שוממין וחרבים.
The halakha that a synagogue in disrepair still may not be used for mundane purposes is derived from a verse, as it is stated: “And I will bring desolation to your sanctuaries” (Leviticus 26:31). The fact that the word “sanctuaries” appears after the word “desolation” indicates that their sanctity remains upon them even when they are desolate.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) עָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים לֹא יִתְלוֹשׁ מִפְּנֵי עׇגְמַת נֶפֶשׁ.:
However, if grass sprang up of its own accord in the ruined synagogue, although it is not befitting its sanctity, one should not pick it, due to the anguish that it will bring to those who see it. It will remind them of the disrepair of the synagogue and the need to rebuild it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך עגם
עגםא(מגילה כח.) לא יתלוש מפני עגמת נפש (א״ב מלשון עגמה נפשי לאביון עיין ערך אגם).
א. [טרוררגי בעקיממערט זיין.]
מפני עגמת נפש – מניחין בו עשבים כדי שתהא עגמת נפש לרואיהן ושיזכירו את ימי בניינו ואת שהיו רגילין להתאסף שם יבקשו רחמים שיחזרו לקדמותו.
עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש. מניחין אותן העשבים שיצמחו, כדי שתהא עגמת נפש לרואים שיזכרו את ימי בניינו, ושהיו רגילין להאסף שם, ויבקשו רחמים שישוב לשהיה. ומקשינן בגמ׳ עשבים מאן דכר שמייהו, היכן שמע לת״ק דמתיר לתלשן דקאמר. ומתרץ בגמרא. ומפרש בגמרא אינו תולש ומאכיל לבהמתו, אבל תולש ומניח מפני עגמת נפש לרואים.
מפני עגמת נפש – מניחין אותו לעלות עשבים כדי שתהא עגמת נפש לרואים שיזכרו את ימי בנינו ואת שהיו רגילין להתאסף שם.
עלו בו בבית הכנסת החרב עשבים — לא יתלוש אותם, מפני עגמת נפש, כדי שההזנחה תהיה נכרת, ויצטערו הבריות על כך שבית הכנסת חרב.
However, if grass sprang up of its own accord in the ruined synagogue, although it is not befitting its sanctity, one should not pick it, due to the anguish that it will bring to those who see it. It will remind them of the disrepair of the synagogue and the need to rebuild it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ובָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ אֵין אוֹכְלִין בָּהֶן וְאֵין שׁוֹתִין בָּהֶן
GEMARA: The Sages taught in a baraita: With regard to synagogues: One may not act inside them with frivolity. Therefore, one may not eat in them; nor may one drink in them;
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אין אוכלין בהן כו׳ – ולא גרסינן ואין אוכלין בהן דכולהו פירושא דקלות ראש הן לשון קלות שמקילין אותה.
אין אוכלין ואין שותין בהן – והא דאמר בריש ערבי פסחים (פסחים דף קא) דאורחין אכלו ושתו בבי כנישתא רוצה לומר בחדר הסמוכה לבית הכנסת.
אין אוכלין. גר׳ בלא וי״ו דכולה פירוש׳ הוא דקלות ראש1.
תוספ׳ והא דא׳ בערבי פסחי׳2 להוצי׳ אורחי׳ ידי חובתן דאכלי ושתו בבי כניסת׳ לאו דווק׳ בבי׳ הכנסת אלא בחדרים הסמוכין לבי׳ הכנס׳3 אבל אין לתר׳ משו׳ דבתי כנסיו׳ של בבל בתנאי הן עשויין דה״מ בחורבנן אבל בעוד שקיימין בקדוש׳ קיימי כשל א״י4 כדא׳ בשמעתין5 דרבינ׳ ורב אחא בר אבא הוה שיילי שמעת׳ מרבא ואת׳ מיטר׳ וכו׳ והת׳ בבבל הוה ולעי׳ ברי׳ פיר׳6 נמי אמרינ׳ רבינ׳ ה״ל תילא וכו׳ עד א״ל זיל זבניה מז׳ טובי העיר וכו׳ וי״מ דההי׳ דערבי פסחי׳ בבית הכנסת ממש קא׳ ואורחים שאני7 כדפי׳ שם.
1. כ״פ רש״י ד״ה אין אוכלין. [ועיין בתוספתא פ״ב הי״א בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש לא יכנס להן לא בחמה מפני החמה ובצינה מפני הצינה ובגשמים מפני הגשמים ואין אוכלין בהן וכו׳. ולפ״ז א״ש אי גרסי׳ ואין אוכלין אף שהוא פירושא דקלות ראש. ובכי״ק כתב ת״ר בתי כניסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטילה ואין אוכלין ואין שותין וכו׳].
3. וכ״כ המאירי בסוגיין וכ״כ התוס׳ והריטב״א בפסחים שם. וכ״כ התוס׳ בב״ב (דף ג,ב ד״ה ועייליה).
4. וכ״כ התוס׳ (דף כח,ב) ד״ה בתי כנסיות, וד״ה ואעפ״כ.
5. לקמן ע״ב.
6. דף כו,ב.
7. וכן הוא דעת הרמב״ן (לעיל דף כו,ב) הביאוהו הרשב״א והר״ן (דף ט,א ד״ה בתי כנסיות) בסוגיין שהיו עניים אוכלים בביהכנ״ס עצמו ואף שאסור לנהוג בהן קלות ראש וכהא דרבינא ורב אחא בר אבא וכו׳ וכהא דרבינא ה״ל תילא מ״מ על תנאי הם עשויים שאם יצטרכו אנשי העיר להאכיל בהם עניים או להשכינם שם מותר והיינו דאמרינן לקמן בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין. [ועיין תוס׳ רי״ד לפסחים (דף קא,א) שכתב שאף בא״י שרי לאורחים לאכול בביהכנ״ס שעל דעת כן הם עשויין. ועיין באור הלכה סי׳ קנ״א ד״ה אבל בישובו].
ושלא היה מברך לפני כהן ושלא היה אוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה ר״ל זרוע ולחיים וקיבה ואע״פ שמותר לעשות כן מ״מ ברכת כהן דוקא כשהכהן ת״ח אבל אם היה זה ת״ח והכהן עם הארץ אסור להניח לו לברך ומהם שהיה כהן והיה משבח את עצמו שלא נשא כפיו בלא ברכה וי״מ בה שאע״פ שנשא את כפיו פעם אחת כל שהלה מזדמן לו לישא פעם אחרת אף באותו היום היה חוזר ומברך וברכה זו היא אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה ואין זה נראה דמאי רבותיה ודאי כך הוא הדין לברך כל זמן שנושא את כפיו כמו שביארנו אלא נראה שהיא אמורה על מה שאמרו בשעת עלייתו אומר יהי רצון שתהא ברכה זו כתקנה וכד מהדר אפיה אומר רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו וכו׳ והיה משבח את עצמו שהיה מוסיף בה בברכה ארוכה עד שמראה מתוך דבריו חבה יתירה ואהבה עזה לעם ומהם שהיו אומרים שלא נתכבדו בקלון חביריהם לעולם והוא מדה מגונה עד למאד וביאורה בשני פנים אחד בדבור ואחד במעשה בדבור כגון שיאמר איני בעל עבירה זו כפלוני ובמעשה כגון שהיה זה מביא בידו או בכתיפו דבר שאינו כבוד לו ונותנו לזה האחר שיביאנו אחר שזה אדם הגון ג״כ ושאין זה מכבודו ומקצת חכמים היו מעטרין עצמן במדת הענוה עד שלא היתה קללת חביריהם עולה עמהם על מטתם אלא מוחלין מיד לכל מי שציערם ואע״פ שאמרו (יומא כ״ב:) כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם ההיא כשהקילוהו מתוך תוכחתו ומתוך דברי שמים וכל שלכבוד תורה וכן שהיו ותרנים בממונם ושלא היו מקבלים מתנות וכל שכן שלא היו עומדים על מדותיהם אלא מעבירין על הכל ומהם מי שלא היה מסתכל באדם רשע כלל כל שכן שהיו נזהרין ממשאו ומתנו כדרך הנביאים והחסידים וכמו שאמר אלישע לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך ומהם מי שלא הקפיד אפילו בתוך ביתו לעולם ושלא היה הולך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין והיה נזהר עם כל זה שלא להרהר במבואות המטונפות ולא היה ישן בבית המדרש ולא היה שש בתקלת חבירו כל שכן שלא היה מקלהו בהזכרתו לקראו בכנוי כל אלו וכיוצא בהם מדות החכמים ותלמידיהם וראוי לאדם ללמוד מהם כמה שאפשר לו ובספרי המוסר לחכמים נאמר ממדות החכם צהלתו בפניו ובלבו אבלו לבו רחב ונפשו שפלה איננו חומד ולא נוטר ואינו מספר בגנות מואס בגדולה שונא את השררה אם ישחק לא ירבה ואם יכעס לא יתקצף מחלקתו נאה תשובתו נכבדת הסכמתו חזקה בריתו נאמנה אם יכעס יחמול ימשול ביצרו וירצה בדין אלהיו לא ידבר עתק למי שיזיקהו ולא ייגע במה שלא יועילהו לא יתנקם ולא יזכור רעה משאו קל ועזרתו רבה הודאתו נמצאת בעת רעה וסבלו ארוך בעת הנזק אם ישאלוהו יתן ואם יחמסוהו ימחול אם ימנעו ממנו יתנדב ואם ירחיקוהו יתקרב רך מחמאה מתוק מדבש לא יגלה סוד ולא יחשוף מסתור צרותיו רבות תלונתו מועטה כשיראה טוב יזכרנו וכשיראה רע יכסנו מלמד לסכל מזכיר למשכיל כל אדם בעיניו נכבד ממנו אב ליתום בעל לאלמנה מכבד הדלים מיסר לעשירים וראוי לכל מי שייחס עצמו בשם תלמיד חכם להתנהג על דרך אלו המדות ובדומיהם:
בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש אין אוכלין בהם ואין שותין בהם ואע״פ שבמסכת פסחים (ק״א.) יתבאר שמקדשין בבית הכנסת להוציא האורחים האוכלין שם פירושו שאוכלין בבית הסמוך לבית הכנסת ולא ימנע זה אמרם אין קדוש אלא במקום סעודה הואיל ומתחלה על דעת כן מקדשין לשם כמו שיתבאר במקומו:
ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: בתי כנסיות אין נוהגין בהם קלות ראש, ופירוט הדברים: אין אוכלין בהן, ואין שותין בהן,
GEMARA: The Sages taught in a baraita: With regard to synagogues: One may not act inside them with frivolity. Therefore, one may not eat in them; nor may one drink in them;
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144