×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אַפִּיקְטְוִיזִין בַּשַּׁבָּת וְרַב שֵׁשֶׁת הָתָם לָאו אוֹרְחֵיהּ הָכָא אוֹרְחֵיהּ.
afiktoizin, a drug to induce vomiting, on Shabbat. Apparently, actions associated with treating the body on Shabbat are prohibited. And Rav Sheshet explains: There, with regard to a drug to induce vomiting, drinking it for any reason other than medicinal purposes is atypical. Here, aligning the limbs of an infant is typical conduct not undertaken solely for medicinal purposes.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ממטן למעלן אסיר – פירוש: אם יש לאדם פוגלא טמונה בתבן או אפילו בעפר תיחוח עומדת כעין נטועה ראשה טמונה ועליה מגולין עכשיו כשבא לנוטלה אם אוחזו בעלים ומושך הראש ומסלקה זהו ממעלה למטה. אף על פי כשמגביה התבן והעפר משתרבב במקומן ויורד שרי אבל לאחוז קצה הראש הטמונה ולהגביהה ממטה למעלה לא. אלמא שטלטול מן הצד שמיה טלטול. ומפרקינן הדר ביה מההיא. מחט שניטל חררה או עוקצה. פי׳ חרירה הנקב שלה. עוקצה ראשה הוא. חידודה תרגמה אביי אליבא דרבא בגלמי והן פשוטין כדתנן גלמי כלי מתכות טהורין פשוטיהן טמאין ואלו הן וכו׳. והן חוטי ברזל משוכין וחתך אותן חתיכות חתיכות ולוקח מהן האומן כשיעור אורך מחט ומחדד ראשה האחת ונוקב הקצה השני ונעשה מחט. וקודם שיחדדנה וינקבנה נקראת אותה החתיכה גולם. כגון זו וכיוצא בה שהן עומדות להעשות כלי ניטלין בשבת. אבל מחט שניטל חררה או עוקצה אסור. גרוטאות הוא לשון יון. ופתרונו כלי מוכן להטיל בו התגר כלי נחושת או כלי ברזל שבורין שיזדמנו לו לקנותם קונה ומשליכם לאותו כלי כדי להתיכם. ונקראין גרוטאות ומיכן נהגו לקרות לתגר גרוטאות.
אסובי ינוקא – פירוש: כשנופל ערלת הגרון של תינוק משימה החיה את אצבעותיה בפיו ומסלקת אותה הערלה. ופעמים שמקיא התינוק ועל זה אקשינן עלה והא אין עושין אפיקטויזין בשבת כו׳. ורבותינו הגאונים אמרו פי׳ אחר. ואנן כתבנו מה שקבלנו מרבותינו.
{משנה שבת יז:ג-ד} מתני׳ קנה של זתין אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואם לאו אינו מקבל טומאה בין1 כך ובין כך ניטל בשבת רבי יוסי אומר כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד2 של-מחרישה כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך:
{בבלי שבת קכג ע״ב} גמ׳ אמר רב נחמן האי אובלא3 דקצרי כיתד של-מחרשה דאמי4 {הלכות גדולות} פיר׳5 אובלא דקצארי כלי חרס מנוקב ומזלפין6 בו מים ומעשנין בו את הכלים7 {כפי׳ ר״ח} פיר׳ אחר אובלא דקצארי אבן גדולה שנותן הכובס עליה8 את היריעה כשהוא רוצה ללבנה והיא שרויה במים ומכה עליה במזור ופירושא קמא דוקא דגרסינן בפרק חלק {בבלי סנהדרין צב ע״א} עד דשויה לגופיה9 כי אובלא דקצארי כלומ׳ כלי10 מנוקב הוא11:
אמר אביי האי חרבא12 דאושכאפי וסכינא דאשכבתא וחצינא דנַגַארי
כיתד של-מחרישה דאמי:
1. בין: דפוסים: ובין.
2. ויתד: דפוסים: ומן היתד.
3. אובלא: וכן בר״ח, בה״ג ובערוך (אבל ג׳). דפוסים: אוכלא. וכן בהמשך.
4. כיתד…דאמי: חסר בדפוס קושטא.
5. הפירוש הראשון נמצא בהלכות גדולות. גם בר״ח הביאו, אך כפירוש שני, בשם יש אומרים ובנוסח קצת שונה.
6. ומזלפין: כך בה״ג. כ״י מוסקבה: ״מזלפין״. ר׳ ישמעאל בן חכמון (בשם רבינו): ״שמזלפין״.
7. ומזלפין, ומעשנין: כך בה״ג. בדפוסים הסדר הפוך: מעשנין, ומזלפין.
8. הכובס עליה: וכן בר״ח. דפוסים: עליה הכובס.
9. לגופיה: דפוסים: לנפשיה.
10. כלומ׳ כלי: דפוסים: דשמעת מינה דכלי.
11. ופירושא...הוא: חסר בכ״י מוסקבה, ונוסף שם בגליון. וכן העיד ר׳ ישמעאל בן חכמון בפירושו לרי״ף שבת: ״זה והגיעה לידי נוסחא מהלכות רבי׳ הרב לא היה זה כתוב בכלל ההלכות בתוך העלה אלא בחוץ של עלה״.
12. חרבא: דפוס קושטא: חדתא.
אפיקטויזין – להקיא שותה משקים ומקיא ולא לרפואה אלא להריק את מעיו שיוכל לאכול ולשתות [היום] הרבה כדאמרינן בפרק חבית ואף על גב דלא גזור בה משום שחיקת סממנין דהא לאו לרפואה היא אסור משום דמתקן גברא.
הכא אורחיה – והרי הוא כמי שמאכילו ומשקהו.
מתני׳ רש״י קנה של זתים וכו׳, לאחר (הסקתן) [מסיקתן]⁠א צוברן במעטן ושמנן מתאסף (בתוכו) [בתוכן]⁠ב ונוח לצאת. ויש לו קנה להופכן בו ולבדוק אם גמרוג כל צורכן והגיעוד לבית הבד.
אם יש קשר בראשו, (כגון) [כעין]⁠ה פקק של קנה קולמוס.
מקבל טומאה, דכלי הוא לפי שעב⁠(ר)⁠ו בראשו קצת.
ואם לאו, לא דמי לכלי ו/בגמר⁠[׳ מפרש]⁠ז לה.
ואמאי, (כגון) [כיון]⁠ח שישט קשר (בראשן) [בראשו],⁠י נהי נמי דקשר משוי לה מנא, מיהו פישוטי כלי עץ [הוא]⁠כ שאפי׳ הוא חלול אין חללו עשוי לקבל כלום.
הופכו ורואה, בחלל ראשו, (שנשתייר) [שמשתייר]⁠ל שם על (ידו) [ידי]⁠מ שהוא פקוק בקשר מן השמן הזב (או) [מן]⁠נ הזתים, ובודק בו אם הגיעו לעצור, וזו היא קבלה בחלל שלו. ואם לאו שאין קשר בראשו, אין השמן נראה שם מפני שאינו /פקוק וכולו היו חלול, הולכך לאו לקבלה הוא עשוי והוה ליה (פשיטי) [פשוטי]⁠ס כלי עץ. ובין כך ובין כך (נוטל) [ניטל]⁠ע בשבת דהא כלי להפוך בו זתים הוא.
קנה של זתים וכו׳
רחז״ל: ואמרי אמאי פשוטי כלי עץ הוא ואין מקבלין טומאה.
ופרקינן תנא משמיה דר׳ נחמיה בשעה שמהפך בו את הזתים הופכופ ורואה בו. ולא פירש מהוא רואה בו, אבל פירש בתלמוד ארץ ישראל קנה שהתקינו להיות בודק בו הזתים כיצד הוא יודע, אם מלוכלך במשקה בידוע שנגמרה מלאכת המעטן, ואם לאו בידוע שלא נגמרה מלאכת המעטן אמ׳ ליה ר׳ מנא לא תני (שמ/ן) [שמו׳אל]⁠צ אלא להיות שולה בו הזתים, כלומ׳ יש לו בית קיבול⁠(י).⁠ק
אמ׳ ר׳ נחמן האי אובלא דקצארי כיתד של מחרישה דאמי ואסור לטלטלה. פיר׳ אובלא, אבן גדולה שנותן הכובס עליה היריעה שרוצה ללבנה והיא שרוייה במים, ומכה עליה במזורי מכה ומהפך ומכה (ונעור) ועוד שורה ומכה, ואחרי שמשלים שוטחה ומיבשה ועוד חוזר ושורה אותה פעם אחרי פעם עד שתתלבן היטב. ויש אומ׳ כלי חרש נקובה שכופין אותו על גבי גחלים ומקטרים בגפרית (חלילים) [הכלים]⁠ר ללבנן. עד הנה מדברי רחז״ל.
[אוכלא דקצרי,]ש רשצז״ל: כלי נחשת עשוי כנפה נקבים נקבים והוא של כובסין ונותן על הבגדים ומזלף בו המים עליהם. ויש מפרשין שמגמרין מוגמר מתחתיו והבגדים מונחים עליו ומתגמרין דרך הנקבים.
חרבה דאושכאפי,ת פיר׳ סכין של רצענין.
{רבנו חננאל}
<והואא> אוזמיל של שכף כדמתרגמ׳ב חרבות צורים אוזמילואןג חריפין.
סכינא (דאושכאפי) [דאשכבתא],⁠ד פיר׳ סכין המיוחדת לשחיטה בלבד.
וחצינא דנגארי, הוא גרזן והוא (המעצר) [המעצד]⁠ה של חרש וכו׳.
כיון דקפדי אפגימיהו קבעי להו מקום ומסחיו דעתן מהן מלעשות בהן מלאכה אחרת. הללו וכיוצא בהן שהן מוקצה מחמת חסרון כיס אסור לטלטלן בשבת.
מסר גדול,ז רשצז״ל פיר׳: מגרה גדולה העשוייה לקצץ קורות.
ויתד של מחרישה, כלי ברזלח העשוי כסכין עושה חריץ של תלם (המנינה) [המענה].⁠ט דהנך קפיד עליהו ומיחד להו מקום.
א. ד׳.
ב. ד׳.
ג. בד׳, כמרו.
ד. כ״ה בד״ס רש״י. ובד׳, ומגיען.
ה. ד׳.
ו. ד׳.
ז. כד׳.
ח. בד׳, כי.
ט. בד׳, יש בו. בנ״י, יש.
י. ד׳.
כ. ד׳.
ל. ד׳.
מ. נ״י.
נ. ד׳.
ס. ד׳.
ע. ד׳.
פ. בד׳, הופכן.
צ. כד׳.
ק. ד׳.
ר. ד׳.
ש. ד׳.
ת. בד׳, חרבא דאושכפי.
א. מילת קישור לנר.
ב. יהושע ה׳ ב׳.
ג. בד׳ ובתרג׳, אזמלון.
ד. ד׳.
ה. ד׳.
ו. בד׳, ומסיע.
ז. בד׳, הגדול.
ח. בד׳, הוא כלי גדול.
ט. ד׳.
גמ׳ וחזרו והתירו לצורך מקומו כו׳ כצ״ל ונמחק דבר שמלאכתו להיתר:
רש״י בד״ה אפיקטוזין קיא שותה משקים ומקיא כו׳ ולשתות היום הרבה כו׳ כצ״ל:
אפיקטויזין (סם הקאה) בשבת. והרי שאסרו בשבת דברים שיש בהם משום תיקון הגוף! ורב ששת מסביר: התם [שם] בענין סם הקאה — לאו אורחיה [אין זו דרכו] לשתותו, והרי זה ודאי לרפואה, ואולם הכא [כאן] ביישור התינוק — אורחיה [זו דרכו] ואין זו רפואה.
afiktoizin, a drug to induce vomiting, on Shabbat. Apparently, actions associated with treating the body on Shabbat are prohibited. And Rav Sheshet explains: There, with regard to a drug to induce vomiting, drinking it for any reason other than medicinal purposes is atypical. Here, aligning the limbs of an infant is typical conduct not undertaken solely for medicinal purposes.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מְנָא אָמֵינָא לַהּ דִּתְנַן מַחַט שֶׁל יָד לִיטּוֹל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ וְרַב נַחְמָן הָתָם פְּקִיד הָכָא לָא פְּקִיד.:

Rav Sheshet said: From where do I say that this is the halakha? As we learned in the mishna: One is permitted to take an ordinary hand needle used for sewing clothes to extract a thorn with it. Apparently, some curative actions are permitted and there is no concern that they are similar to completing the production process of a vessel. And Rav Naḥman objects: That is no proof, as there, the thorn is merely deposited in the skin and it is not an organic part of the body. Removing a foreign object from the body effects no fundamental change in the body. Here, in the case of aligning the limbs, it is not merely tending to a foreign object deposited in the body; rather it involves effecting a fundamental change in the body itself, which is both a curative act and one similar to completing the production process.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ליטול בה את הקוץ – אלמא תקוני גברא במידי דלאו לרפואה דליכא משום שחיקת סממנין שרי.
פקיד – הקוץ הזה אינו מחובר בו אלא מופקד ונתון שם והוצאה זו אינו תיקון.
הכא לא פקיד – ודמי למלאכה שמסדרן ומכניסן למקום חבור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר המאירי המשנה השלישית והכונה בה בביאור עניני החלק השלישי והרביעי והוא שאמר קנה של זיתים והוא שלאחר שמסקן וצברן במעטן להתחמם כדי שיהא שמנן נוח לצאת תוחב קנה בתוכן ומוציאו והופכו כדי שישאר השמן לתוכו ובודק בו אם נמוחו כל צרכן שיהו ראויות לעצור ואמר שאם יש קשר בראשו ר״ל כעין פקק של קנה מקבל טומאה לפי שהוא עשוי לקבלה שהרי בשעה שהוא מהפך הקנה לבדוק במה שנכנס בתוכו הוא הופכו בחלל ראשו ומשתייר שם מן השמן הזב מן הזיתים והואיל ויש בה קשר פקוק אין המשקה זב ממנו וזהו קבלתו ואם אין קשר בראשו הרי אין חללו מקבל כלום שהרי אם הופכו המשקה יוצא וזב על בגדיו ועל ידיו ולפיכך אינו מקבל טומאה ובין כך ובין כך ניטל בשבת שאע״פ שאין שם קשר הואיל והוא כלי חזק ומתוקן שיהא ראוי להפוך בו זתים הרי הוא כלי לענין שבת וכתבו גדולי המפרשים דוקא בקנה של זתים אבל קנה דעלמא שאינו מיוחד למלאכה ולא מתקן למלאכה לא שהרי אמרו בפרק תולין האי כתניתא מישלף קניא מינה אסיר כמו שיתבאר שם ובפרק זה אמרו קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו הרי זה פותח ונועל בו אלמא דוקא מיהא במתוקן לכך:
אמר רב ששת: מנא אמינא לה [מנין אומר, לומד אני אותה הלכה]דתנן כן שנינו במשנה]: מחט של יד — מותרת בטלטול בשבת ליטול בה את הקוץ, ואין אנו חוששים משום התיקון שבדבר, ונמצא אם כן שלא כל דבר של ריפוי נאסר! ורב נחמן אומר: אין זו ראיה, כי התם [שם] בקוץ — פקיד [שמור הוא] במקומו ואינו חלק מן הגוף, ואין בהוצאת גוף זר משום תיקון ושינוי יסודי בו, ואולם הכא [כאן] ביישור האיברים — לא פקיד [אינו שמור] אלא עושה בכך מלאכת תיקון וריפוי.
Rav Sheshet said: From where do I say that this is the halakha? As we learned in the mishna: One is permitted to take an ordinary hand needle used for sewing clothes to extract a thorn with it. Apparently, some curative actions are permitted and there is no concern that they are similar to completing the production process of a vessel. And Rav Naḥman objects: That is no proof, as there, the thorn is merely deposited in the skin and it is not an organic part of the body. Removing a foreign object from the body effects no fundamental change in the body. Here, in the case of aligning the limbs, it is not merely tending to a foreign object deposited in the body; rather it involves effecting a fundamental change in the body itself, which is both a curative act and one similar to completing the production process.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: קָנֶה שֶׁל זֵיתִים אִם יֵשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה וְאִם לָאו אֵין מְקַבֵּל טוּמְאָה אבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִיטָּל בַּשַּׁבָּת.:

MISHNA: A reed that is used for turning olives in a bundle, if there is a cork-like knot at the top of it, it can become ritually impure as a vessel, and if not, it cannot become ritually impure, because it is not a vessel. In either case, it may be moved on Shabbat for use in a permitted action.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ קנה של זיתים כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חרב
חרבא(פרק ח׳ דשביעית) אבל קוצה היא בחורבה. (כלים פכ״א) בחרב ובבורך ובביצול טמא פי׳ חרב בלשון ישמעאל סייף והוא העץ שתופס בו האיש החורש ידו נכנס בתוך העץ וכו׳ שנים עצים שהן לחים והוא דבוק בסיכת פנדא שהוא את ומנין שהוא כן דתניא החרב שפרשה עם יתדות המחרישה הרי זה טמא מפני שהוא מנקב חוליות של באר והוא דומה לברזל שנוקבין בו אבן שעל הבור העץ שנכנס בתוך האת שמו בלשון ישמעאל סכתא פנדא. חרב הרי הוא כחלל כבר פי׳ בערך חל חרבא דאושכפא (שבת קכג:) קנה של זתים פי׳ אזמל של אשכף כמו תרגום חרבות צורים אזמילוון והוא שמגרדין בהן העורות:
א. [שווערד.]
מתני׳ קנה של זיתים – לאחר מסיקתן צובר במעטן ושמנן מתאסף בתוכן ונוח לצאת ויש לו קנה להפכן בו ולבדוק אם כמרו כל צרכן ומגיען לבית הבד.
אם יש קשר בראשו – כעין פקק של קנה קולמוס.
מקבל טומאה – דכלי הוא לפי שעב בראשו קצת.
ואם לאו – לא דמי לכלי ובגמרא מפרש לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ג. קנה של זיתים. לאחר מסיקתם צוברם [במעטן] להתחמם כדי שיהיה ש⁠(ו)⁠מנן מתאסף לתוכו, ויהיה נוח לצאת. ויש לו קנה להפכן בו ולבדוק אם נימוחו כל צורכן והגיע⁠[ו] לבית הבד.
אם יש קשר בראשו. כעין פקק של קנה קלמוס.
מקבל טומאה. דכלי הוא לפי שהוא לקבלה, שבשעה שהוא מהפך הזיתים לבדקן אם נימוחו אם לאו, הופכו בחלל ראשו שמשתייר שם על ידי שהוא חלל, מן השמן הזב מן הזיתים, ובודק בו אם הגיעו לעצור, וכיון שיש בו קשר פקוק אין המשקה זב ממנו, זה הוא קבלתו.
ואם לאו. שאין הקשר בראשו, אין החלל שלו עשוי לקבלה, לפי שהמשקה זב על ידיו ועל לבושו אם הפכו, לפיכך אינו מקבל טומאה.
ובין כך ובין כך ניטל בשבת. אעפ״י שאין קשר בראשו, דהא כלי הוא (זב) [זה] ומתוקן, שראוי להפוך בו את הזיתים. אבל שאר קנים שאי⁠[נ]⁠ן חזקים ומתוקנים לתשמיש אסור ליטלם בשבת, אפי׳ לצורך גופם.
הא דתנן קנה של זיתים בין יש קשר בראשו בין אין קשר בראשו ניטל בשבת. דוקא בקנה של זיתים אבל קנה דעלמא אינו ניטל בשבת, דגרסינן בפרק ר׳ אליעזר דתולין האי כתונא משלף קנה מינה אסור. ובשלהי פרקין נמי תניא קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו אין קשור ותלוי בו אין פותח ונועל בו רשב״ג אומר מתוקן אע״פ שאינו קשור, אלמא מתוקן מיהו בעינן, ומסתברא דמשום טלטול בעינן מתוקן ולאו משום תוספת אהל.
מסקנא דשמעתא דדבר שמלאכתו להיתר אפילו מחמה לצל מותר, וכל שכן לצורך גופו ולצורך מקומו. דבר שמלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו ולצורך מקומו, ואפילו לר׳ יהודה דאית ליה מוקצה, מפני שפעמים שעושה בו מלאכת היתר. אבל שופר לגמע בו מים לתינוק אסור לר׳ יהודה בסוף פרק במה מדליקין מפני שאין עושין בו בחול כך הוה ליה מוקצה. ומחמה לצל אסור דבר שמלאכתו לאיסור, אפילו לר׳ שמעון דלית ליה מוקצה, דכיון שמלאכתו לאיסור אינו עשוי בסתמא להשתמש בו בשבת, ואם מטלטלן מחמה לצל כמטלטל משבת לחול הוא. ולא דמי לדבר שמלאכתו להיתר, דהתם כשמטלטלו מחמה לצל סתמיה לצורך שבת הוא שהרי עשוי להשתמש בו היום. אבל דבר שמלאכתו לאיסור סתמיה אינו עשוי להשתמש בו היום, ואם מטלטלו מחמה לצל כמטלטלו משבת לחול דמי. וכל זה שאמרנו לרבנן דהלכתא כוותייהו, אבל לר׳ נחמיה דבר שמלאכתו להיתר מותר לצורך גופו ולצורך מקומו ואסור מחמה לצל. ומדלא קא אסר אלא מחמה לצל משמע דכל לצורך גופו מותר אפילו (להשתמש) [לתשמיש] שאינו מיוחד לו. ולא כפירוש רבינו שלמה ז״ל שפירש לר׳ נחמיה אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו המיוחד לו, דאם כן לשמעינן איסורא [לצורך] גופו שאינו מיוחד לו וכל שכן מחמה לצל, אלא לאו ש״מ דלצורך גופו דר׳ נחמיה כלל צורך גופו משמע כל צורך גופו דתנא קמא. והיינו טעמא דאין מסיקין בכלים לר׳
נחמיה אע״פ שמלאכתן להיתר דכיון דאינן עשויין כלל להיסק כמחמה לצל דמי. וכל דבר שמלאכתו להיתר אסור במחמה לצל. דבר שמלאכתו לאיסור ואפילו לצורך גופו אסור. ולפיכך אין מטלטלין את השופר, וכן חותלות שבתמרים מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך בפרק חבית מפני שאין יכול להפקיע ולחתוך בסכין אלא בסכינא דאשכבתא שמלאכתו לאיסור. וכן שובר את החבית ליטול ממנה גרוגרות דרוסות אבל לא מפונדאות כדאיתא בפרק חבית, בקרדום או בסייף העשוי לחתוך גרוגרות אבל אינו עשוי לשבר בו חביות, ולפיכך מותר בדרוסות אבל לא במפונדות. ומה שכתב הרב בעל המאור לרבה ולרבא אליבא דר׳ נחמיה אין חילוק בין דבר שמלאכתו להיתר לדבר שמלאכתו לאיסור דתרוייהו לצורך גופן ולצורך מקומן שרי מחמה לצל אסור, הוא דבר רחוק מאוד, ולא ידעתי מי הכריחו לומר כך. ואם משום דאמרינן בגמרא ואתא ר׳ נחמיה למימר אפילו דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו ולצורך מקומו מותר מחמה לצל אסור, דייקת מינה מדקא אמר אפילו לדבר שמלאכתו לאיסור נמי האי דינא אית ליה, הא לאו קושיא היא, דאפילו אמחמה לצל קאי, והכי קא אמר אע״פ שמלאכתו להיתר מחמה לצל אסור.
המשנה השלישית קנה של זיתים אם יש שם קשר בראשו מקבל טומאה ואם לאו אין מקבל טומאה בין כך ובין כך ניטל בשבת אמר הר״ם פי׳ עושין מקל לחבוט בו הזיתים כשהן בגת ועושין בראשו קצת אותם המקלות כמו רמון עגול או קשר וכשמהפכין בו הזיתים ירימו המקל ויביאו באותו רמון אם יש בו שמנינות אם לאו וידמה כלי קבול ולפיכך טמאה:
א משנה קנה של זיתים שהוא קנה שמשתמשים בו כדי להפוך את הזיתים שבערימה, אם יש קשר בראשו כעין פקק — הריהו מקבל טומאה משום כלי, ואם לאו [לא]אין הוא מקבל טומאה, שאינו כלי. בין כך ובין כךניטל בשבת לצורך מלאכת היתר.
MISHNA: A reed that is used for turning olives in a bundle, if there is a cork-like knot at the top of it, it can become ritually impure as a vessel, and if not, it cannot become ritually impure, because it is not a vessel. In either case, it may be moved on Shabbat for use in a permitted action.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: אַמַּאי פְּשׁוּטֵי כְלֵי עֵץ הוּא בוּפְשׁוּטֵי כְלֵי עֵץ אֵינָן מְקַבְּלִין טוּמְאָה מ״טמַאי טַעְמָא דּוּמְיָא דְּשַׂק בָּעֵינַן תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דר׳דְּרַבִּי נְחֶמְיָה גבְּשָׁעָה שֶׁמְּהַפֵּךְ בְּזֵיתִים הוֹפְכוֹ וְרוֹאֶה בּוֹ.:

GEMARA: The Gemara asks: Why would this reed become impure? It is in the category of flat wooden vessels without a receptacle, and the governing principle in that case is: Flat wooden vessels do not become ritually impure. What is the reason for this? We require an object similar to a sack. The halakhot of ritual impurity are derived from the sack mentioned in the Torah as an example of an item that can become ritually impure. If it lacks a receptacle, it is unlike that sack and it cannot become ritually impure. To explain this halakha, the Gemara cites that which was taught in a baraita in the name of Rabbi Neḥemya: At the time that one turns over the olives with the reed, he turns over the reed and sees inside it. There is a small cavity at the end of the reed near the knot. He looks there to ascertain whether it has filled with oil, which would indicate that the olives are ready to be placed in the olive press. That cavity is a type of small receptacle, which renders the reed fit to become ritually impure.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן אמאי פשוטי כלי עץ הוא ואין מקבלין טומאה. ומפרקינן תנא משמיה דר׳ נחמיה בשעה שמהפך בו את הזיתים הופכן ורואה בו. ולא פי׳ מה הוא רואה בו. אבל פירשו בתלמוד ארץ ישראל. קנה שהתקינו להיות בודק בו הזיתים. כיצד הוא יודע אם מלוכלך במשקה בידוע שנגמרה מלאכת המעטן. ואם לאו בידוע שלא נגמרה מלאכת המעטן. א״ל ר׳ מנא לא תני שמואל אלא להיות שולה בו הזיתים. כלומר יש בו בית קבול.
בשעה שמהפך בו זיתים הופכו ורואה בו. בגמ׳ דבני מערבא גרסי דבי ר׳ ינאי אמרי קנה שהתקינו להפך בו זיתים כיצד הוא יודע אם היה מלוכלך במשקה בידוע שנגמר מלאכת המעטן ואם לאו בידוע שלא נגמרה מלאכת המעטן אמר לון ר׳ לא תני שמואל אלא להיות שולה בו את הזיתים ומשום הכי אמרי דמקבל טומאה והואיל וככלי קיבול דמי.
אמר רב נחמן האי אוכלא דקצרי כיתד של מחרישה דמי אוכלא דקצרי הוא כלי שדומה לדלעת ומנוקב הוא כולו נקבין ובו מזלפין מים הכובסין על הבגדים ומשכחת לה בפ׳ כל ישראל יש להם חלק (סנהדרין דף צב) אמרו מנקבין אותו ככברה אמר אביי כאוכלא דקצרי:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ואמאי – כי יש בו קשר בראשו נהי נמי דקשר משוי ליה מנא מיהו פשוטי כלי עץ הוא שאפילו חלול הוא אין חללו עשוי לקבל כלום.
הופכו ורואה – בחלל ראשו שמשתייר שם על ידי שהוא פקוק בקשר מן השמן הזב מן הזיתים ובודק בו אם הגיעו לעצור וזו היא לו קבלה בחלל שלו ואם לאו. שאין קשר בראשו. אין השמן נראית שם מפני שאינו פקוק וכולו חלל הלכך לאו לקבל הוא עשוי והוי פשוטי כלי עץ ובין כך ובין כך. ניטל בשבת דהא כלי הוא להפוך בו זיתים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמאי והא פשוטי כלי עץ נינהו כו׳ – עיין מה שכתבתי בפרק כ״ב דכלים.
בד״ה ואמאי כי יש קשר בראשו כו׳ כצ״ל:
ב גמרא ושואלים: אמאי [מדוע] יקבל קנה זה טומאה? והלא מפשוטי כלי עץ הוא, שאין בו בית קיבול, וכלל בידינו שפשוטי כלי עץ אינן מקבלין טומאה, מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — דומיא [בדומה] לשק בעינן [אנו צריכים], שלמדנו דיני טומאה משק המוזכר בתורה כדוגמה, ואם אין בו בית קיבול אינו דומה לשק האמור בתורה ואינו מקבל טומאה. כדי להסביר זאת מביאים את מה שתנא משמיה [ששנה החכם בברייתא משמו] של ר׳ נחמיה: בשעה שמהפך בזיתים הופכו ורואה בו, שהרי יש חלל קטן בקצה הקנה ליד הקשר, והופך ורואה אם התמלא קשר זה בשמן וראויה כבר הערימה לכבישה. וכיון שיש בו כעין כלי קיבול קטן הרי הוא ראוי לקבל טומאה בשל כך.
GEMARA: The Gemara asks: Why would this reed become impure? It is in the category of flat wooden vessels without a receptacle, and the governing principle in that case is: Flat wooden vessels do not become ritually impure. What is the reason for this? We require an object similar to a sack. The halakhot of ritual impurity are derived from the sack mentioned in the Torah as an example of an item that can become ritually impure. If it lacks a receptacle, it is unlike that sack and it cannot become ritually impure. To explain this halakha, the Gemara cites that which was taught in a baraita in the name of Rabbi Neḥemya: At the time that one turns over the olives with the reed, he turns over the reed and sees inside it. There is a small cavity at the end of the reed near the knot. He looks there to ascertain whether it has filled with oil, which would indicate that the olives are ready to be placed in the olive press. That cavity is a type of small receptacle, which renders the reed fit to become ritually impure.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מתני׳מַתְנִיתִין: ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כׇּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין דחוּץ מִן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵישָׁה.:

MISHNA: Rabbi Yosei says: All utensils may be moved on Shabbat except for a large saw and the blade of a plow. Since they must be sharp and ready for use and there is concern that they might be damaged, one sets them aside from his consciousness and they may not be used for any other purpose.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך יתד
יתדא(שבת קכג:) יתד של מחרישה (כלים פרק י״ד) יתדות אהלים ויתדות המשוחות טמאין פירוש יתדות המודדין של מודדי הארץ תרגום מדה משחתא שלשלת המשוחות כמו גץ יווני אילו יתדות דרכים כבר פירשנו בערך גץ:
ערך סר
סרב(שבת מט.) בנסורת של חרשין (שבת קכג:) חוץ מן המסר הגדול פי׳ מסר היא המגיר׳ ומה שיצא מתחת המסר נקרה נסורות:
א. [נאגיל.]
ב. [אבשניטץ.]
מתני׳ מסר הגדול – מגירה גדולה שעשויה לקצוץ קורות.
ויתד של מחרישה – הוא כלי גדול העשוי כסכין שבו עושין חריץ של תלם המענה קולטר״א בלעז דהנך קפיד עלייהו ומייחד להם מקום דלא חזו למלאכה אחרת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יוסי אומר כל הכלים וכו׳. ר׳ יוסי לא בא לחלוק אלא מילתא בפני עצמה היא, ובא להשמיענו דאע״ג דכל הכלים שמלאכתן לאיסור לצורך גופן מותר לטלטלן, אבל בכלים שחס עליהם וקפיד עליהם שלא יפגמו, או שלא יתעוותו, אסור לטלטלן אפי׳ לצורך גופן.
מסר הגדול. מגירה גדולה שעשוייה לקצץ קורות.
ויתד של מחרישה. הוא כלי העשוי כסכין שבו עושה חריץ של תלם המענה קולטרא בלעז, דהנך קפיד עלייהו ומיחד להו מקום, דהפסדם מרובה אם יפגמו ויתקלקלו, לכך אם היה רוצה לגרור בו את הגבינה, או באותו יתד המחרישה לנעצו בגבינה כדי שתשוב לשתי חתיכות, אסור.
משנה ר׳ יוסי אומר כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר גדול ויתד של מחרישה כל הכלים הניטלים ניטלים לצרך ושלא לצרך ר׳ נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצרך אמר הר״ם פי׳ מסר הגדול הוא המגרה הגדולה שבה מגרדין העץ העבה ויתד של מחרישה ידועה ואמרו לצרך ושלא לצרך רוצה בו בין לצרך גופן בין לצרך מקומן ואפי׳ מחמה לצל וצריך שיהיו אותם הכלים ראויים להשתמש בהן כמו הסכינין והכסאות והם נקראים דבר שמלאכתו להיתר אבל כלים שהם דבר שמלאכתו לאיסור כמו המדוכות והרחים מותר לטלטלן לצרך גופן ולצורך מקומן אבל לא מחמה לצל וזהו העקר בטלטול שבת וזכור ואל תשכח ואין הלכה כר׳ נחמיה:
ג משנה ר׳ יוסי אומר: כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר (משור) הגדול ויתד (להב) של מחרישה, שכיון שדרוש שיהיו חדים ומוכנים למלאכתם וחוששים להם שמא יפגמו, אדם מקצה אותם מדעתו, ואינו מוכן להשתמש בהם למלאכה אחרת.
MISHNA: Rabbi Yosei says: All utensils may be moved on Shabbat except for a large saw and the blade of a plow. Since they must be sharp and ready for use and there is concern that they might be damaged, one sets them aside from his consciousness and they may not be used for any other purpose.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר ר״נרַב נַחְמָן הַאי אוּכְלָא דְקַצָּרֵי כְּיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵישָׁה דָּמְיָא.

GEMARA: Rav Naḥman says: A launderer’s sprinkler is considered to be like the blade of a plow. Moving it is prohibited on Shabbat because one sets it aside from use out of concern that it might be damaged.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב נחמן האי אובלא דקצרי כיתד של מחרישה דמי. ואסור לטלטלה. אובלא. אבן גדולה שנותן הכובס עליה היריעה שרוצה ללבנה והיא שרויה במים ומכה עליו במזורי. מכה ומהפך ומכה. ועוד שורה ומכה. ואחרי שישלים שוטחה ומייבשה. ועוד חוזר ושורה אותה פעם אחר פעם עד שתתלבן היטב. וי״א כלי חרס מנוקב שכופין אותו ע״ג גחלים ומקטרן בגפרית הכלים ללבנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אבל
אבלאאובלא דקצרי (שבת קכג: ובסנהדרין צב.) ובגמ׳ דג׳ מלכים (סנהדרין קד.) פירו׳ כלי של ברזל הוא וברייתו כעציץ של קנקן ושיעורו כחצי קנקן של יין ומנוקב נקבין דקין וכשמתגפרין הכלים כופין אותו ומניחין תחתיו גפרית על הגחלים ופורסין על אותו אובלא הבגדים ומתגפרין ומתלבנים. פ״א של ר״ח ז״ל אבן גדולה שנותן הכובס עליה הבגדים והיריעה שרוצה ללבנה והיא שרויה במים ומכה עליה במזור מכה ומהפך ומכה ועוד שורה ומכה ואחר שישלים שוטחה ומיבש׳ ועוד חוזר ושורה ומיבש פעם אחר פעם עד שתתלבן היטב פ״א ערבה של כובסין שהיא מנוקבת ויוצאין המים ומשיירין הבגדים כמו שעושות הנשים שלנו שמכבסות הבגדים. ויש אומרים כלי של כובסין שהוא מנוקב ומזלפין בו מים על הבגדים ומסתברא דמנוקב הוא כמפורש בריש חלק מנקבין אותו ככברה אמר אביי כי אובלא דקצרי ובית קיבול יש לו מדגרסי׳ בענין אחז (סנהדרין קד.) אובלא דקצרי סחוף על רישיה:
א. [איין קארב מיט לוג. אדר דער שטיין ווס דער וועשר שלאגט דרויף דיא וועש.]
גמ׳ אוכלא דקצרי – כלי נחושת העשוי כנפה נקבים נקבים והוא של כובסים ונותנו על הבגדים ומזלף בו המים עליהן וי״מ שמגמרין מוגמר מתחתיו והבגדים מונחין עליו ומתגמרין דרך הנקבים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד גמרא אמר רב נחמן: האי אוכלא דקצרי [מזלף הכובסים]כיתד של מחרישה דמיא [הוא נחשב] ואסור לטלטלו בשבת שכן חוששים לו שמא יתקלקל ומקצים אותו משימוש.
GEMARA: Rav Naḥman says: A launderer’s sprinkler is considered to be like the blade of a plow. Moving it is prohibited on Shabbat because one sets it aside from use out of concern that it might be damaged.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר אַבָּיֵי החַרְבָּא דְאוּשְׁכָּפֵי וְסַכִּינָא דְאַשְׁכָּבְתָּא וַחֲצִינָא דְנַגָּרֵי כְּיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵישָׁה דָּמֵי.

Abaye says: A shoemaker’s knife, and a butcher’s knife, and a carpenter’s drawknife are considered to be like the blade of a plow, because their owners set them aside from use out of concern that they might be damaged.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר אביי חרבא דאשכפתא. וסכינא דאשכבתא וחצינא דנגרי כיתד של מחרישה דמו ואסור לטלטלם. חרבא דאושכפי. איזמל של שכף כדמתרגמינן עשה לך חרבות צורים. איזמלין חריפין. סכינא דאשכבתא. סכין המיוחדת לשחיטה בלבד. חצינא דנגרי הוא גרזן. והוא המעצד של חרש כיון דקפדי אפגמיהו קבע ליה מקום ומסיח דעתו מלעשות בהן מלאכה אחרת הללו וכיוצא בהן שהן מוקצה מחמת חסרון כיס אסור לטלטלן בשבת. והרי מפורש בסוף פרק מי שהחשיך דכולהו הני היינו טעמא דאסירי משום דמוקצה מחמת חסרון כיס נינהו. ואפילו ר׳ שמעון מודה דתנן סתמא לדברי הכל כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה. מקצוע של דבילה כלי ברזל שחותכין בו דבילה. זומליסטרון תרווד שמהפך בו הקדירה. כדתנן זומליסטרא שנוטל כפה טמאה מפני המזלג וכו׳. א״ר חנינא בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו דכתיב בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גיתות בשבת. כיון שראום כך שהקילו בשבת אסרו להן כל הכלים ושרי להן הא דתנן רבנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אשכבתא
אשכבתאא(שבת קכג:) חרבא דאישכפא וסכינא דאשכבתא פי׳ של קצבים שחותכין בו בשר:
ערך חצן
חצןב(שבת קכג:) אמר אביי חרבא דאושכפי וסכינא דאשכבתא וחצינא דנגרי ביתד של מחרישה דמו. (עירובין לה.) לא צריכא דבעי מרא וחצינא. (יומא נט) מוליכו בקתחא דנגרי וחצינא. חרש ברזל מעצד תרגומו נפחא מברזלא חצינא וכן תרגום מעשה ידי חרש במעצד (א״ב כן נקרא בלשון יוני עיין ערך חזינא):
ערך סכין
סכיןג(שבת קכג:) אמר אביי חרבא דאושכפי וסכינא דאשכבתא וחצינא דנגרי כיתד של מחרישה דמו (בבא מציעא קיז) ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחברא פירוש סכין המיוחדת לשחיטה והוא החלפה. ס״א סכינא דאשכפתא פי׳ סכין של אשכף שמקצע בה העורות ומסתברא דהיא החלפה דאמרינן כיון דמיפגמה ואין הפגימה פוסלת אלא בשחיטה ועוד היא נקראת חרבא פירש ר״ח זצ״ל סכין של שחיטה צריך להיות ארוך כמלא צואר של בהמה וחוץ לצואר כמלא צואר והא דתנן אפילו כל שהוא ואפי׳ כאיזמל בעוף שצוארו דק אבל בהמה לא (א״ב לשון מקרת זה ושמת סכין בלועיך):
א. [פליישהעקר.]
ב. [טשאגען.]
ג. [מעססער.]
חרבא דאושכפי – סכין של רצענין.
וסכינא דאשכבתא – סכין של בית המקולין שהקצבין מקצבין בו בשר.
חצינא – דולויר״א כל הני קפדי עלייהו משום דמפגמי ומקצי להו בידים.
וסכינא דאשכבתא – פירש בקונטרס סכין שהקצבים מקצבין בה בשר וי״מ סכין ששוחטין בה שמקפיד שלא תיפגם ויש ליזהר שלא לטלטלו אפי׳ לצורך גופו דהוי כיתד של מחרישה דאפי׳ ר״ש מודה כדאמרינן בסוף מכילתין (דף קנז׳.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. אמר אביי האי חרבא דאושפכי. סכין של רצענין.
וסכינא דשכבתא. סכין של בית המקולין שהקצבים מקצבין בו את הבשר.
וחצינא דנגרי. כולדירא בלעז. הני קפיד עליהו דמיפגמי ומקצה להו בידים.
אמר אביי: חרבא דאושכפי [סכין הסנדלרים] וסכינא דאשכבתא [וסכין השוחטים] וחצינא דנגרי [ומעצד הנגרים]כיתד של מחרישה דמי [הם נחשבים], שבעליהם מקפידים עליהם שלא יפגמו, ומקצים אותם מכל שימוש.
Abaye says: A shoemaker’s knife, and a butcher’s knife, and a carpenter’s drawknife are considered to be like the blade of a plow, because their owners set them aside from use out of concern that they might be damaged.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים שְׁלֹשָׁה כֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת מִקְצוֹעַ שֶׁל דְּבֵילָה וְזוּהֲמָא לִיסְטְרֹן שֶׁל קְדֵרָה וְסַכִּין קְטַנָּה שֶׁעַל גַּבֵּי שֻׁלְחָן הִתִּירוּ וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ עַד שֶׁאָמְרוּ כׇּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת חוּץ מִן מַסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵישָׁה.

The Sages taught in the Tosefta: Initially, they would say that only three utensils may be moved on Shabbat: A knife for cutting a cake of dried figs, and a combined spoon and fork (ge’onim) to clean the filth [zuhama listeran] of a pot, and a small knife that is on the table. Each of these items is required for eating and may be used, and it had been prohibited to move any other utensil. However, over the generations, when the Rabbis saw that Jewish people were vigilant in observing the prohibitions of Shabbat, they permitted, and then they permitted again, and then they permitted again, until they said in the last mishna: All utensils may be moved on Shabbat except for a large saw and the blade of a plow.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלין בשבת מקצוע של דבילה וזומליסטרון של קדירה. וסכין קטנה. כיון שנגדרו וחזרו לדקדק בשמירת שבת היו מתירין להן והולכין עד שהתירו הכל חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה. וכך הוא מפורש בתלמוד ארץ ישראל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך זמלסטר
זמלסטרא(שבת קכג:) שלש כלים נטלין בשבת מקצוע של דבילה וזמלסטרון של קדירה וסכין קטנה שעל גבי השלחן (בבא מציעא לג.) כגון רב סחורה דאסברן זימליסטרון. (הוריות יג) והאוכל מזומליסטרות. (כלים פרק י״ג) זומליסטרון שניטלה כפה טמאה מפני המזלג ניטל המזלג טמאה מפני כפה (כלים פרק כ״ה) נודות יין ושמן וזומליסטרון. ס״א זימניסטרה פי׳ כלי של מתכת ראשו אחת מזלג וראשו אחד כף מזלג מעלין בו בשר מן היורה וכף מעלין בו מרק פ״א כעין תרווד כפה דפרזלא דמסקין ביה כוור דוקא ושחלין ביה בשר פי׳ זומליסטרון דין עביד תנין כלומר דין עביד תרין עיבידתא כדתנן ניטל כפה טמאה מפני המזלג פ״א שמעביר הזוהמא לסטר (א״ב פי׳ בלשון יוני כף המקבל את המרק):
ערך מסר
מסרב(שבת קכ״ג:) חוץ ממסר הגדול וישם במגר׳ תרגומו ומסר יתהון במסרין:
ערך מקצוע
מקצועג(שבת קכג:) ג׳ כלים ניטלין בשבת מקצוע של דבילה וכו׳ פי׳ כלי ברזל שחותכין בו דבילה העשויה עיגול ודומה זה למוקצה שלפניו:
א. [זופען לעפעל.]
ב. [זעגע.]
ג. [פייגען מעססר.]
ג׳ כלים – ותו לא ולקמן אמרינן דבימי נחמיה בן חכליה בבית שני גזרו על טלטול כל הכלים כדי לגדור גדר להחמיר באיסורי שבת מפני שהיו מקילין בה.
מקצוע – איזמל שמחתכין בו דבלה יעשהו במקצועות מתרגמינן באיזמליהון (ישעיהו מד).
זוהמא לסטרון – כף גדולה שמסלקין בו זוהמא של קדרה.
וסכין קטן – שחותכין בו לחם ובשר ואוכלין דהני תדירין בתשמיש.
התירו – עוד כשראו שחזרו להזהר קצת באיסור שבת וחזרו והתירו כשנזהרו יותר וחזרו והתירו ולקמיה מפרש מאי כולהו הנך התירו.
עד שאמרו – עוד חזרו והתירו את הכל עד שאמרו הכל ניטלין חוץ מן המסר הגדול כו׳.
התירו – לטלטל דבר שעיקר מלאכתו בחול להיתר לדבר המותר בשבת התירו לטלטל לצורך גופו אם הוצרך להשתמש בגוף הכלי אבל לא משום שהוצרך למקומו.
מקצוע של דבילה – לא חשיב אלא כלים דלאו בני קיבול דהא פשיטא דכוסות וקערות וצלוחיות היו מטלטלין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ג׳ כלים כו׳ מפני שהיו מקילין בה כצ״ל והס״ד:
בד״ה התירו עוד כו׳ והתירו לקמן מפרש מאי כולהו הנך התירו כצ״ל והס״ד:
בד״ה התירו לטלטל דבר שעיקר מלאכתו בחול כו׳:
ה תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: בראשונה היו אומרים ששלשה כלים בלבד ניטלין בשבת, והם: מקצוע של דבילה המיוחד לחתוך בו את התאנים היבשות, וזוהמא ליסטרן (כף ומזלג יחד) (גאונים) של קדרה, וסכין קטנה שעל גבי שלחן, שכל אלה נחוצים לאוכל ומשתמשים בהן, אבל אסור לטלטל כל כלי אחר. ואולם במשך הדורות, כשראו שישראל מדקדקים באיסורי שבת, התירו, וחזרו והתירו, וחזרו והתירו, עד שאמרו במשנה אחרונה: כל הכלים ניטלין בשבת, חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה.
The Sages taught in the Tosefta: Initially, they would say that only three utensils may be moved on Shabbat: A knife for cutting a cake of dried figs, and a combined spoon and fork (ge’onim) to clean the filth [zuhama listeran] of a pot, and a small knife that is on the table. Each of these items is required for eating and may be used, and it had been prohibited to move any other utensil. However, over the generations, when the Rabbis saw that Jewish people were vigilant in observing the prohibitions of Shabbat, they permitted, and then they permitted again, and then they permitted again, until they said in the last mishna: All utensils may be moved on Shabbat except for a large saw and the blade of a plow.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַאי הִתִּירוּ וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ.

The Gemara asks: What are the stages described in the Tosefta: They permitted, and then they permitted, and then they permitted?
רי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעתה דנים בפירושה של תוספתא זו: מאי [מהו בדיוק] התירו, וחזרו והתירו, וחזרו והתירו, מה היו שלבי ההיתר?
The Gemara asks: What are the stages described in the Tosefta: They permitted, and then they permitted, and then they permitted?
רי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֲמַר אַבָּיֵי הִתִּירוּ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶיתֵּר לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶיתֵּר לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִיסּוּר לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ אִין לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ לָא וַעֲדַיִין בְּיָדוֹ אַחַת אִין בִּשְׁתֵּי יָדָיו לָא עַד שֶׁאָמְרוּ כׇּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת ואפי׳וַאֲפִילּוּ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם.

Abaye says: Initially, they permitted moving an object whose primary function is for a permitted use, for the purpose of utilizing the object itself to perform a permitted action. And then they permitted moving an object whose primary function is for a permitted use, for the purpose of sitting in or utilizing its place. And then they permitted moving an object whose primary function is for a prohibited use, for the purpose of utilizing the object itself to perform a permitted action, yes; however, for the purpose of utilizing its place, no. And still, utensils that can be held in one of his hands, yes, they may be moved; however, utensils that can only be held in his two hands, no, they may not be moved, in order to signify that there is a prohibition to move certain items. This prohibition remained intact until they said: All utensils may be moved on Shabbat, and even those that can only be held in both hands.
רי״ףרש״יספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחזרו והתירו – את אלו לצורך מקומו.
וחזרו והתירו אף מי שמלאכתו לאיסור – והוצרך לו בשבת לגופו למלאכת היתר ומיהו לא הותרו אלו לצורך מקומו.
כל הכלים – הללו שאמרנו חוץ מן המסר הגדול דלא שרי לא לצורך גופו ולא לצורך מקומו ואביי דמתרץ הכי הדר ביה לגבי רבה דאמר לעיל קורנס של נפחים שנינו דדבר שמלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין אבל מחמה לצל לא – עיין מה שכתבתי במהדורא קמא בפרק נוטל אדם את בנו דהא דרבא אליבא דר׳ יהודה היא אבל ר׳ שמעון דלית ליה מוקצה אפילו מחמה לצל שרי. אבל ריב״ם זצוק״ל כתב דמודה ר׳ שמעון בהני ואין ממש בדבריו.
בד״ה כל הכלים הללו ולמה שאמרנו חוץ מן המסר הגדול דלא שרי לא לצורך גופו כו׳ כצ״ל:
אמר אביי: התירו מתחילה דבר שמלאכתו להיתר להשתמש בו לצורך גופו, למלאכה מותרת. וחזרו והתירו דבר שמלאכתו להיתר לטלטל אותו לצורך מקומו אם רוצה לשבת או להשתמש באותו מקום, וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור, לצורך גופואין [כן] ואולם לצורך מקומולא. ועדיין בידו אחתאין [כן] התירו לטלטל, אבל בשתי ידיולא, כדי לעשות היכר בדבר, שיש מקצת איסור בטלטול, עד שאמרו היתר גמור: כל הכלים ניטלין בשבת, ואפילו בשתי ידים.
Abaye says: Initially, they permitted moving an object whose primary function is for a permitted use, for the purpose of utilizing the object itself to perform a permitted action. And then they permitted moving an object whose primary function is for a permitted use, for the purpose of sitting in or utilizing its place. And then they permitted moving an object whose primary function is for a prohibited use, for the purpose of utilizing the object itself to perform a permitted action, yes; however, for the purpose of utilizing its place, no. And still, utensils that can be held in one of his hands, yes, they may be moved; however, utensils that can only be held in his two hands, no, they may not be moved, in order to signify that there is a prohibition to move certain items. This prohibition remained intact until they said: All utensils may be moved on Shabbat, and even those that can only be held in both hands.
רי״ףרש״יספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא מִכְּדֵי הִתִּירוּ קָתָנֵי מַה לִּי לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ מַה לִּי לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ אֶלָּא אָמַר רָבָא והִתִּירוּ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶיתֵּר בֵּין לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וּבֵין לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ מֵחַמָּה לַצֵּל וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִיסּוּר לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ אִין מֵחַמָּה לַצֵּל לָא וַעֲדַיִין בְּאָדָם אֶחָד אִין בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם לָא עַד שֶׁאָמְרוּ כׇּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת אֲפִילּוּ בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם.

Rava said to him: After all, it was taught in the Tosefta: They permitted, what difference is there to me if it is for the purpose of utilizing the object itself, and what difference is there to me if it is for the purpose of utilizing its place; why introduce distinctions that are not explicitly stated in the Tosefta? Rather, Rava said that it should be explained as follows: Initially, they permitted moving an object whose primary function is for a permitted use, both for the purpose of utilizing the object itself and for the purpose of sitting in or utilizing its place. And then they permitted moving that object from the sun into the shade. And then they permitted moving an object whose primary function is for a prohibited use, both for the purpose of utilizing the object itself and for the purpose of sitting in or utilizing its place, yes; however, moving that object from the sun into the shade, no, they did not permit it. And still, utensils that can be carried by one person, yes, they may be moved; however, utensils that can only be carried by two people, no, they may not be moved. This prohibition remained intact until they said: All utensils may be moved on Shabbat, and even those that can only be carried by two people.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנררשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל רבא מכדי – לצורך התירו בפעם ראשונה.
מה לי גופו מה לי מקומו – תרווייהו צורך נינהו.
מחמה לצל – שאינו צריך לו עכשיו לא לגופו ולא למקומו אלא חס עליו שמא יתבקע בחמה.
עד שאמרו – היינו עוד היתר אחרינא כל הכלים אפי׳ גדולים ומיהו לכדאוקימנא של היתר אפי׳ מחמה לצל ושל איסור לצורך גופו או מקומו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת ואפילו בשני בני אדם. ואיני יודע במה הן נחלקין אביי ורבא, דאביי אמר דוקא באדם אחד ובניטל אפילו בשתי ידים, ורבא אמר אפילו בשני בני אדם. ויש לפרש דאביי סבר דכיון דאיכא לאוקמה באדם אחד, לא מוקמינן לה בשני בני אדם, דתפשת מועט תפשת תפשת מרובה לא תפשת, ורבא סבר דכיון דקתני כל הכלים אפילו בשני בני אדם משמע. ואי נמי בסברא בעלמא הוא דפליגי, דאביי סבר דכל שאינו ניטל באדם אחד, מקצה אותו מדעתו ואין מטלטלין אותו, ורבא סבר דאפילו בשני בני אדם, ובעיא היא לעיל בפרק כל כתבי הקודש בסופו (שבת קכב.) גבי קרונות, ואסיקנא התם דאפילו בשני אדם, ושני בני אדם לאו דוקא אלא אפילו ארבעה וחמשה, ופלוגתא היא בירושלמי (פי״ז, ה״א) דגרסינן התם שהוא ניטל בשנים מטלטלין אותו בשנים, בשלשה ובחמשה אסור, א״ר זעירא מכיון דתימא בשנים מותר, אף בארבעה וחמשה מותר.
אמר המאירי ר׳ יוסי אומר וכו׳ פי׳ ר״י לא בא לחלוק עם ת״ק שמודה הוא שמה שאינו כלי אסור לטלטלו אבל בא לחדש מוקצה מחמת חסרון כיס ואמר שכל הכלים ניטלין אע״פ שמלאכתו לאיסור לצורך גופן ומקומן חוץ מן המסר הגדול העשוי לנסר בו קורות שהוא חס עליו שלא יפגם מפני שתקונו כבד ויתד של מחרישה והוא הכלי שבו נעשה החריץ של תלם המענה שבכלים אלו הוא קפיד עליהם ומיחד להם מקום שאם יתקלקלו הפסדן מרובה ומתוך כך אסורים אף לצורך גופן ומקומן:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא אבל מה שאמר אח״כ כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך ור׳ נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך פי׳ בגמ׳ למסקנה שלה כל הכלים אע״פ שמלאכתן לאיסור ניטלין לצורך ר״ל לצורך גופו ושלא לצורך ר״ל שלא לצורך גופו אלא לצורך מקומו אבל לעצמו כגון מחמה לצל או שלא יגנב לא וכן הלכה ור׳ נחמיה אומר אינו ניטל אלא לצורך י״מ אותה אף במלאכתו להיתר וי״מ אותה דוקא במלאכתו לאיסור ולענין פסק אין לנו אלא כמו שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
כל הכלים הניטלים בשבת לא סוף דבר בדברים הקלים אלא אף בצריך לשתי ידים ולא עוד אלא אפי׳ בעשרה בני אדם ודוקא בדברים שלא נתיחד להם מקום שהוא קפיד עליהם הרבה כמו שביארנו ובירושלמי נחלקו בה והוא שאמרו שם כלי הניטל בשנים מטלטלין אותו בשנים בארבעה וחמשה אסור אמר ר׳ זעירא מכיון דאת אמר בשנים מותר אף בארבעה וחמשה כן:
אמר ליה [לו] רבא: מכדי [הרי] ״התירו״ קתני [שנינו] ומה לי לצורך גופו, ומה לי לצורך מקומו, ולמה לחלק בדבר שאינו מפורש? אלא אמר רבא כך יש לפרש: התירו דבר שמלאכתו להיתר מתחילה בין לצורך גופו ובין לצורך מקומו, וחזרו והתירו לטלטלו אפילו מחמה לצל כשאינו זקוק למקום הכלי או לשימוש בו אלא רוצה לשמור את הכלי עצמו שלא יתקלקל בחמה וכיוצא בזה. וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור, לצורך גופו ולצורך מקומואין [כן] מחמה לצללא. ועדיין אם החפץ מיטלטל על ידי אדם אחדאין [כן], בשני בני אדםלא, עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת אפילו היו כבדים כמשא שני בני אדם.
Rava said to him: After all, it was taught in the Tosefta: They permitted, what difference is there to me if it is for the purpose of utilizing the object itself, and what difference is there to me if it is for the purpose of utilizing its place; why introduce distinctions that are not explicitly stated in the Tosefta? Rather, Rava said that it should be explained as follows: Initially, they permitted moving an object whose primary function is for a permitted use, both for the purpose of utilizing the object itself and for the purpose of sitting in or utilizing its place. And then they permitted moving that object from the sun into the shade. And then they permitted moving an object whose primary function is for a prohibited use, both for the purpose of utilizing the object itself and for the purpose of sitting in or utilizing its place, yes; however, moving that object from the sun into the shade, no, they did not permit it. And still, utensils that can be carried by one person, yes, they may be moved; however, utensils that can only be carried by two people, no, they may not be moved. This prohibition remained intact until they said: All utensils may be moved on Shabbat, and even those that can only be carried by two people.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנררשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי מְדוֹכָה אִם יֵשׁ בָּהּ שׁוּם מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ וְאִם לָאו אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן מֵחַמָּה לַצֵּל אֵיתִיבֵיהּ וְשָׁוִין שֶׁאִם קִצֵּב עָלָיו בָּשָׂר שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ הָכָא נָמֵי מֵחַמָּה לַצֵּל.

Abaye raised a challenge to Rava’s opinion from that which was taught: With regard to a mortar, if it has garlic in it, one may move it on Shabbat, and if not, one may not move it on Shabbat. According to Rava’s opinion that all utensils may be moved, why is it prohibited to move the mortar? Rava responded: With what we are dealing here? We are dealing with a case of moving the mortar from the sun to the shade. Abaye raised a challenge to Rava’s opinion from that which was taught: Beit Shammai and Beit Hillel agree that if one cut meat on it for the purpose of a Festival that it is then prohibited to move it because there is no further need for it on the Festival. According to Rava’s opinion, all utensils may be moved. He answered him: Here, too, we are dealing with a case of moving the mortar from the sun to the shade.
רי״ףרש״יתוספותספר הנררמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין מטלטלין אותה – בשלמא לדידי אין מטלטלין אותה לצורך מקומה קאמר אלא לדידך אמאי.
איתיביה אביי מדוכה – בשלמא לדידי מוקמינן לצורך מקומו וה״מ לשנויי כר׳ נחמיה כדשני לעיל ואביי נמי הוה ידע דהא משני ליה רבה הכי לעיל אלא פריך לרבא אולי יאמר תירוץ אחר ורבא לא בעי לשנויי כר׳ נחמיה דלית הלכתא כוותיה ורבה דמשני ליה כר׳ נחמיה משום דמשמע ליה אין מטלטלין אותם בשום ענין.
הכא נמי מחמה לצל – והא דנקט לקצב עליו בשר אע״ג דלצורך גופו ומקומו נמי שרי לאשמעינן דאפילו בהא פליגי ב״ש דלא שרו מחמת שמחת יו״ט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאותביה אביי לרבא חבריה מדוכה – ואקשי ליה (שבת קכ״ג.) איהו נמי לרבי׳1 מדוכה. ולא אסיק אדעתי׳ לאוקומה בלצורך מקומה. דילמא לאפוקי תירוצא מיניה דרבה איכוין, וכי אותביה לרביה לאו למיפלג עליה אמר, אלא גמרא גמיר. א״נ בתר דשמעה סברה2.⁠א ואיכא דמיעבר קולמס עלה דההיא ול״ג אבייב אלא איתביה סתם3. ומה יעשה זה במאי דאקשי׳ לקמן4 ג למר אליבא דר׳ נחמי׳ הני קערות היכי מטלטלי להו5, ורבה ודאי אפשר הוה ליה למימר הכא במאי עסקינן שלא לצורך גופה, אלא ניחא ליה למימר דס״ל אסור לטלטלה לעולם קאמר דסתמא הכי משמע, ולרבי נחמיה ודאי אינה נטלת לעולם דלצורך מקום כל הכלים אסורין, ולצורך גופה של תשמיש המיוחד לה אין אותו תשמיש מותר בשבת כדי שתהא נטלת לכך, וה״נ סבר ר׳ אלעזר אין מטלטלין אותה לעולם, ומשום הכי אוקמה קודם התרת כלים, ורבא ענה בתרי׳ לפום סבריה ואוקמה כר׳ נחמי׳, אבל לדידי׳ מתוקמא מחמה לצל. א״נ רבה בר נחמני הוה.
ומדאוקי׳ רבא ואם לאו אין מטלטלין אותה מחמה לצל – ש״מ דיש בה שום מטלטלת מחמה לצל ולאו אגב שום, שהרי לא אמרוד ככר או תינוק אלא למת בלבד, ולא לשאר המוקצין נמי כגון נר וכיוצא בו, אלא מלאכתו לאיסור כיון דלית בי׳ משום הקצאה אלא איסור מלאכתו גורמת לו כל זמן שהוא משמש היתר מותר, ודוקא שהוא במשמשין לו, הא להניח עליו ככר ולטלטלו מחמה לצל אסור לעולם כנ״ל.⁠ה
א. הביאור, דהוקשה לרבנו דהא אביי לא ס״ל כרבה דמלאכתו לאיסור לא הותר לצורך מקומו, וע״כ דאביי מוקים לצורך מקומו וא״כ אמאי קשיא ליה ארבה טפי משיטתיה, ועי׳ רבנו לקמן סד״ה הא דאמרינן לרבה.
ב. כמדומה שנתכוין לר״ח שלא הזכיר אביי בקושיא.
ג. לקמן קכד, א, ואע״ג דקושיא זו קשה גם לאביי וע״כ דרצה לשמוע מרבו תירוץ אחר, וא״כ גם לעיל אין למחוק גירסת אביי.
ד. לעיל מד, ב לקמן קמב, ב. ורבנו אתא לאפוקי מדעת אחד מחכמי הדור שהתיר לטלטל נר שהדליקו באותו שבת ע״י ככר ותינוק דאע״ג דרק למת בלבד אמרו ה״מ היכא דליכא תורת כלי כמת כגון ארנקי או אבנים אבל דבר שהוא כלי כמו מדוכה מטלטל. [ועי׳ השלמה שכ׳ חילוק אחר שבמת מניחין לכתחילה ובשאר כלים אם היה עומד ומונח מותר. וכ״כ בא״ח הל׳ שבת שסט וכב בשמו] וכ״ה בתשובות הרא״ש כלל כב, ח והובא בב״י סי׳ שח שכ״נ לראב״ן. ועי׳ שו״ע שח סעיף ה וט״ז וביאור הגר״א שם.
ה. עי׳ מאור ורשב״א.
1. הגהת הגרא״ז: רבה.
2. הגהת הגרא״ז: פירוש דלהכי אקשי כאן לרבא משום דסמך על תירוצו של רבה דר׳ נחמי׳ הוא, ולרבא לא מצי למימר כר׳ נחמיה דלרבא לר׳ נחמי׳ מותר לצורך מקומו במלאכתן לאיסור דלצורך מקומו הוי כתשמישו המיוחד בלצורך גופו. וכן הוא בבעה״מ דלא כתוס׳. וכן ביאר הרמב״ן אח״כ בד״ה הא.
3. הגהת הגרא״ז: חסר כאן דברים. וצ״ל ויש מי שאומר דאביי גופי׳ דסבר כאן דצורך מקומו לא דמי לצורך גופו הוא משום דסבר כרבה דצורך מקומו הוא שלא לצורך ולר׳ נחמי׳ אסור גם במלאכתו להיתר ואף דאקשי׳ לעיל מדוכה בתר דשמעה סברה ופי׳ כן הברייתא (שי׳ הבעה״מ וכן כ׳ הרשב״א כאן).
4. הגהת הגרא״ז: פי׳ דתיקשי לדידי׳ דמפ׳ כן הברייתא והרשב״א משמע דלא חשש לזה ויאמר בתר דשמע מרבי׳ בשני המקומות היינו פי׳ דמתני׳ דנוטל קורנס דרישא, ופי׳ דמתני׳ דכל הכלים דסיפא ואקשי׳ ותרצי׳ סברה, לפרש כן הברייתא דהתירו וחזרו והתירו והרמב״ן לא ניחא לי׳ כן בשביל סדר הגמ׳. דפירושא דברייתא קתני קודם דאקשי לרבה הני קערות.
5. הגהת הגרא״ז: והא דרבה לא מתרץ בצורך מקומה.
איתביה אביי מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותו ואם לאו אין מטלטלין. תמיהא לי מאי קא מותיב מינה אביי לרבא, דהא לדידיה נמי על כרחך אין מטלטלין אותה דקתני, היינו לצורך מקומה, אבל לצורך גופה מטלטלין אותה. ויש לומר דמשום דסבירא ליה לאביי דאין מטלטלין אותה כלל משמע, משום הכי קא מותיב ליה לרבא מיניה, דלמא נפיק מיניה פירוקא חדתא. ועוד יש לי לומר דלאביי משמע ליה דאין מטלטלין אותה כלל קאמר וכדאמרן, והכי קאמר ליה בשלמא לדידי דאמינא דלצורך מקומו שלא לצורך קרינן ליה, ומינה דלר׳ נחמיה אפילו מלאכתו להיתר לצורך מקומו לא שרי, מוקמינן לה למדוכה כר׳ נחמיה וכדאוקי לה רבה לעיל, אלא לדידך דאמרת דצורך גופו וצורך מקומו כהדדי ניהו, אם כן כמאן מוקמת לה, ואע״ג דהשתא לא איירי אינהו כלל בדר׳ נחמיה, מכלל פלוגתייהו נפקא להו כדאמרן. ואי נמי עיקר תיובתיה דאביי לקמן (שבת קכד.) הות גבי פירושא דמתניתין דהא פליגי התם בהדיא בדר׳ נחמיה, ולאו דוקא מותיב אביי לרבא הכא והתם, דבודאי כל יומא לא פריך ליה מינה, אלא דתלמודא הוא דמסדר להו לאקשויי הכא והתם. כך נראה לי.
אם יש בו שום כו׳ כצ״ל:
בד״ה איתיביה כו׳ לדידי מוקמינן לצורך מקומו וה״מ לשנויי כר׳ נחמיה כו׳ עכ״ל מדבריהם נראה דלמאי דמסיק נמי רבה לעיל גבי עלי טעמא משום דקפיד גבי מדוכה קאי האי תירוצא דאתיא כרבי נחמיה וכן נראה מדברי בעל המאור דליכא קפידא כ״כ במדוכה כמו בעלי לרבה וכן מוכח דקמסיק רבה דכולהו לאחר התרת כלים נשנו ומדוכה כרבי נחמיה ולא קאמר מדוכה משום דקפיד אבל רש״י פירש לעיל למאי דמסיק רבה בעלי משום דקפיד ה״נ במדוכה קשה למה לא אמר רבה לקמן מדוכה משום דקפיד מיהו משום דאין זה הוכחה אלא דאיכא למימר נמי כתירוצא קמא דאתיא כר׳ נחמיה וכדמסיק לקמן ואין להקשות בעלי כיון דמשני ליה רבה לעיל משום דקפיד מאי פריך אביי הכא לרבא די״ל דהאי תירוצא דקפיד נראה להם לאביי ורבא דחוק דליכא קפידא בעלי כמו בסיכי זורי ומזורי אבל האי תירוצא גבי מדוכה כרבי נחמיה דקושטא דרבי נחמיה סבר הכי וליכא דחוקי במלתא אלא מהאי טעמא דלית הלכתא כוותיה וליכא לאקשויי נמי כיון דאביי הכא ניחא ליה לאוקמא בצורך מקומו מאי פריך ליה לרבה דאימא דרבה נמי אוקמה בהכי דאוסר נמי לצורך מקומו ולא התיר אלא לצורך גופו די״ל דאביי לעיל הוה סבר כרב יהודה דאף לצורך גופו אסור והוה משמע ליה אין מטלטלין אותן בשום ענין אבל הכא בשמעתין הדר ביה אביי לגבי רבה להתיר לצורך גופו כפרש״י וכדברי בעל המאור והוה משמע ליה שפיר אין מטלטלין בצריך למקומו ודו״ק:
איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו: מדוכה, אם יש בה שוםמטלטלין אותה בשבת, ואם לאו [לא]אין מטלטלין אותה. ולשיטת רבא שהכל הותר בטלטול, מדוע אין מטלטלים אותה? ענה לו: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — בטלטול המדוכה מחמה לצל וכיוצא בזה. ועוד איתיביה [הקשה לו] ממה ששנינו: ושוין בית שמאי ובית הלל שאם כבר קצב (חתך) עליו, על העלי בשר די צורכו ליום טוב שאסור לטלטלו, והרי לדעת רבא הכל מותר בטלטול! ענה לו: הכא נמי [כאן גם כן] בטלטול מחמה לצל.
Abaye raised a challenge to Rava’s opinion from that which was taught: With regard to a mortar, if it has garlic in it, one may move it on Shabbat, and if not, one may not move it on Shabbat. According to Rava’s opinion that all utensils may be moved, why is it prohibited to move the mortar? Rava responded: With what we are dealing here? We are dealing with a case of moving the mortar from the sun to the shade. Abaye raised a challenge to Rava’s opinion from that which was taught: Beit Shammai and Beit Hillel agree that if one cut meat on it for the purpose of a Festival that it is then prohibited to move it because there is no further need for it on the Festival. According to Rava’s opinion, all utensils may be moved. He answered him: Here, too, we are dealing with a case of moving the mortar from the sun to the shade.
רי״ףרש״יתוספותספר הנררמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר ר׳רַבִּי חֲנִינָא בִּימֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ דִּכְתִיב {נחמיה י״ג:ט״ו} בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דּוֹרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵימוֹת.

Rabbi Ḥanina said: This mishna was taught in the days of Nehemiah, son of Hacaliah, a period when many stringent decrees were issued with regard to Shabbat prohibitions, as it is written: “In those days I saw in Judea some treading winepresses on Shabbat and bringing in heaps of grain and lading donkeys with them; as also wine, grapes, figs, and all manner of burdens which are brought into Jerusalem on the Shabbat day. I forewarned them on that day when they sold food” (Nehemiah 13:15). Since the people treated the sanctity of Shabbat with disdain, Nehemiah instituted many stringencies with regard to all the halakhot of Shabbat in order to educate the people to observe Shabbat.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משנה זו – דלעיל בראשונה היו אומרין ג׳ כלים ותו לא משום דהוו מזלזלים בשבתות דכתיב בימים ההמה וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ חנינא: בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו, ובאותם הימים החמירו וגזרו הרבה באיסורי שבת, דכתיב [שנאמר] ״בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועומסים על החמורים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלים ביום השבת ואעיד ביום מיכרם ציד״(נחמיה יג, טו), וכיון שזלזלו בקדושת השבת עשה נחמיה כמה וכמה תקנות להחמיר בכל דיני השבת, כדי לחנך את העם לשמירת השבת.
Rabbi Ḥanina said: This mishna was taught in the days of Nehemiah, son of Hacaliah, a period when many stringent decrees were issued with regard to Shabbat prohibitions, as it is written: “In those days I saw in Judea some treading winepresses on Shabbat and bringing in heaps of grain and lading donkeys with them; as also wine, grapes, figs, and all manner of burdens which are brought into Jerusalem on the Shabbat day. I forewarned them on that day when they sold food” (Nehemiah 13:15). Since the people treated the sanctity of Shabbat with disdain, Nehemiah instituted many stringencies with regard to all the halakhot of Shabbat in order to educate the people to observe Shabbat.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר קָנִין וּמַקְלוֹת גְּלוּסְטְרָא וּמְדוֹכָה כּוּלָּן קוֹדֶם הַתָּרַת כֵּלִים נִשְׁנוּ.

Rabbi Elazar said: The mishnayot that deal with the topics of rods, poles, the thick end [gelostera] of the bolt in a door lock, and a mortar were all taught before permission to move utensils on Shabbat was adopted. At that time, moving most utensils was still prohibited and only a small number of utensils whose primary function was for a permitted use were permitted to be moved. The Gemara cites the relevant mishnayot.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר אלעזר קנים ומקלות וקלוסטרא ומדוכה כולם קודם התרת כלים נשנו. ולפיכך שנשו באיסור. קנים הם קנים של לחם הפנים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גלסטר
גלסטרא(עירובין קא:) נגר שיש בראשו גלוסטרא. (שבת קכ״ג: פרק כל הכלים) אמר רבי אלעזר קני׳ ומקלות וגלוסטרא. ס״א קלוסטרא ופיר׳ בערך קוף (א״ב פי׳ קלוסטר בלשון רומיי ויוני בריח ומנעול עיין ערך קלסטרא):
ערך אפקטפיזון
אפקטפיזוןב(שבת קמז.) אין עושין אפיקטפיזון (שבת יב.) אין עושין אפיקטפיזון ברשות הרבים מפני הכבוד (שבת קכג) (סוכה מ) בגמרא דהלוקח לולב לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטפיזון וגם זה (בבא קמא ק״ב) בסוף גמרא ר׳ יהודה אומר. פי׳ אפיקטפיזון בלשון מקרא הוא הקיא ושמעתי שהוא שלשה מלות אפיק טפי זון הוציא עודף המזון כי כך דרך האיסטומכא כשיעדיף עליה האוכל לא תקבלנו ואז תתבלבל האיסטומכא ויקיא האדם. שורו עיבר ולא יגעיל תרגומו ולא יפקטיז (א״ב: פירוש בלשון יוני קיא אוכל הנבלע):
ערך פשט
פשטג(עירובין יז:) ד׳ דיומדין וד׳ פשוטין (שבת יז) כלי עץ כלי עור כלי עצם כלי זכוכית פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין משנה זו (כלים פ״ב ובפרק טו) ועל אילו המשניות ק״ל ר׳ נסים ז״ל הא דתניא בספרא בענין שרצים כלי חרש אין לי אלא כלי חרש מנין לרבות כלי נתר ת״ל וכל כלי חרם ומנין לרבות אהלין ודין הוא ומה כלי עץ שטימא פשוטיו וטיהר אוהליו אלמא פשוטי כלי עץ טמאין ופריק דהני דחזו למדרסות קאמר כגון המטה והכסא והספסל והקתידר׳ שהן פשוטין ומקבלין טומא׳ והתם בבכורות כשהקשינו ואיו לו תוך בכלי שטף מדאורייתא בר קבולי טומאה הוא דומיא דשק בעינן דמטלטל מלא וריקם ופירקנו בהנך חזו למדרסות פי׳ דאלמא מקבלי טומאה מדאורייתא. והתם נמי (שבת סו.) כסא סמוכות שלו טמאים מדרס ואמרנו לעיל סנדל של סיידין טמא מדרס והא לאו להילוכה עביד א״ר אחא בר רב אויא שכן הסייד מניחו ברגלו ומטייל בו עד שמגיע לביתו וגמרת מינה דכל דעביד להלוכה טמא מדרס אבל שאר פשוטי כלי עץ דלא עבידה למדרס ולא מטלטלי מלא וריקן כלי עץ העשוי לנחת הוא וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה דבעינן דומיא דשק. (שבת קכג) קנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואמרי׳ עלה בגמ׳ אמאי פשוטי כלי עץ ננהו וכו׳ (חגיגה כז) לענין שולחן אקשינן כלי עץ העשוי לנחת הוא וכו׳ ופרקינן מלמד שמגבי׳ אותו וכו׳ ואיתא (מנחות צז) דכוותה אמרינ׳ נמי (מגילה כז) והתם (בבא בתרא עו) אמרינן לענין דף של נחתומין שקבעו בכותל ר״א מטהר שאני פשוטי כלי עץ דרבנן דאלמא מדאורייתא טהורין נמצאו פשוטי כלי עץ תרי גווני מאי דחזי למדרס מקבל טומאה מדאורייתא וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה מדאורייתא אא״כ דרכו לטלטל מלא וריקן כדאמרינן. מחזי פשוט כבר פי׳ בערך כף (כתובות קח) הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל כלומר שאמר לו טול רגלי שאין לו המעות שפסק ליתן לו לשון בני אדם הוא: פ״א אם היית תולה אותו ברגל של עץ אינו נותן לך כלום. פ״א כאדם מתלוצץ בחברו וטופח לו ברגלו ואומר לו אפי׳ שתחת רגלי איני נותן לך:
ערך קלסטרא
קלסטראד(שבת קכג) קנים ומקלות וקלסטרא פירוש קלוסטרא היא משנה (כלים פרק יא) שאסר רבי יהושע לטלטלה בשבת (תוספתא בכלים בתחלת בבא מציעא) קלוסטרא רבי טרפון מטמא וחכמים מטהרין ברוריה אמרה שומטה מפתח ותולה בחבירו בשבת וכשנאמרו דבריה לפני רבי יהושע אמר יפה אמרה ברוריה פירוש קלוסטרא קטינצ״ו בלעז והוא מרובע כמעשה קסת הסופר מחופה כדאמרינן דלוסקוס הנעול וקלוסטרא הנעולה וי״מ קלוסטרא נגרא ששנינו (בסוף עירובין) נגר שיש בראשו קלוסטרא הוא כמין יתד וראשו עגול כמו רמון וכשיש בפתח ב׳ דלתות עושין טבעת בדלת אחת וכן באחרת ומכניסין באותן טבעות היתד (א״ב פי׳ בליו״ר שם כללי למנעול ודבר הסוגר כמו נגר ובפרט נקרא כן חלק נגר הזז ומתנועע בעת סגירה ופתיחה):
ערך תקע
תקעה(שבת קכג) גזירה שמא יתקע בה מסמר או יתד (יבמות נד) והאמר רבה (בבא קמא כו.) נפל מראש הגג ונתקע חייב בד׳ דברים פי׳ נזדמן לו שנפל על כריסה ובא עליה חייב בד׳ דברים בנזק בצער בריפוי בשבת אבל בבושת אינו חייב עד שיתכוין כדבעינן למימר לקמן בזה (יבמות קט:) התוקע עצמו לדבר הלכה אין לו תורה פי׳ כל האומר אין לי אלא תורה שאומר אין לי עסק בכל המצות אלא בקריאת תורה בלבד אין לו תורה כלו׳ אפילו שכר קריאת התורה אין לו דכתיב ולמדתם ועשיתם וכו׳ כלומר כל המתעתק בעשיית המצות יש לו שכר המצות שכר לימוד תורה אבל המתעסק בקריאה בלבד אף על גב דמגמר לאחריני ואלו עבדי מנות איהו לית ליה אגרא (בבא מציעא פה:) אמר לו אצל מי אתה תוקע:
א. [קאפף ריגיל שלאס.]
ב. [אמיטל צום ברעכן.]
ג. [אויסשטרעקען אין פאך.]
ד. [ריגעל שלאס.]
ה. [זיך פעסטזעצען.]
קנים ומקלות כו׳ – משניות הן כדמפרש ואזיל.
קודם התרת כלים – מנין האחרון שהותרו כולן לצורך גופן לאביי ולרבא אף לצורך מקומו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כלי חרס המנוקב שמזלפי׳ בו מים על הבגדים וכן שמעשני׳ בה את הכלים והוא הנקרא אובלא דקצרי וכן סכין גדול של רצענים וסכין גדול של קצבים ומעצד של נגרים כל אלו וכיוצא בהם דינם כמסר גדול ויתד של מחרישה ואין מטלטלין אותן בשבת אפי׳ לצרך גופו ולצרך מקומו שכלם הוא מקצה אותם בידים:
אפיית לחם הפנים אינה דוחה שבת ויום טוב אפי׳ חל יום טוב של ראש השנה חמשי וששי אופין אותו מיום רביעי וכן אין סדור הקנים הנתונים בין חלה לחלה להכניס ביניהם אויר שלא יתעפשו ונטילתם דוחה שבת אלא נכנס מערב שבת ושומטן מן המערכה הישנה ונותנן לאורך השלחן ומסדר את החדשה בלא קנים ולמוצאי שבת נכנס ונותן הקנים ביניהם ואע״פ שהקנים ראויים לטלטל מ״מ אין כאן צורך כלל שהרי בשיעור זה אין העפוש מצוי בו כלל וכל שאין בה צרך כלל אין ראוי לטלטלו בחנם:
הפסח לאחר שנשחט תולין אותו ומפשיטין אותו ומסמרות היו קבועים בעזרה לתלותו לשם ומי שלא מצא מקום לתלות נוטל מקלות דקים וחזקים שהיו שם ומניח על כתפו ועל כתף חבירו ותולה ומפשיט ואם היה שבת מניח ידו על כתף חבירו ויד חבירו על כתפו ותולה ומפשיט ואע״פ שהמקל ראוי לטלטל הואיל ואפשר בכך לא הקלו ויש חולקים בזו מצד שחכמים לא הודו בה וכן נראין הדברים:
ו אמר ר׳ אלעזר: המשניות בענין קנין, ומקלות, גלוסטרא (קצהו העב של הנגר, שהוא יתד המיועד לנעילת הדלת), ומדוכהכולן קודם התרת טלטול כלים נשנו, ונאמרו באותם דורות שעדיין אסרו לטלטל את רוב הכלים בשבת והתירו רק כלים מעטים שמלאכתם להיתר.
Rabbi Elazar said: The mishnayot that deal with the topics of rods, poles, the thick end [gelostera] of the bolt in a door lock, and a mortar were all taught before permission to move utensils on Shabbat was adopted. At that time, moving most utensils was still prohibited and only a small number of utensils whose primary function was for a permitted use were permitted to be moved. The Gemara cites the relevant mishnayot.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) קָנִין דִּתְנַן זלֹא סִידּוּר הַקָּנִין וְלֹא נְטִילָתָן דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת.

Rods: Golden rods were placed between the loaves of showbread in the Temple to support the loaves and to aerate them. At that time, moving the rods was prohibited because they were considered to be set-aside, as we learned in a mishna: Neither arranging the rods nor moving them overrides the prohibition of set-aside on Shabbat.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא סידור הקנים – שהיו נותנין במערכת לחם הפנים בין חלה לחלה להפרידן ליכנס הרוח ביניהן שלא יתעפשו.
ולא נטילתן – מן המערכה ישנה.
דוחה את השבת – אלא נכנס בע״ש ונוטל הקנים ולמחר מסלק המערכה הישנה ומסדר החדשה בלא קנים ולמוצאי שבת נכנס ונותן הקנים ביניהן זו נשנית קודם היתר מנין הראשון דהא מלאכתן להיתר וקאסר להו לצורך גופן.
לא סידור קנים – אע״ג דאין שבות במקדש כמה שבותים אשכחן במקדש שגזרו פעמים לצורך כי הכא בקנים ומקלות לפי שהיו מחללים את השבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ולא נטילתן כו׳ ישנה הס״ד:
בד״ה ה״נ מחמה לצל והא דנקט לקצב עליו בשר כו׳ עכ״ל ר״ל דהיינו לצורך גופו של שמחת יו״ט דמשמע ולא שאר צרכי גופו או מקומו וה״ה דהמ״ל כן לאביי אלא דהך קושיא חזקה יותר וק״ל:
תוס׳ ד״ה לא וכו׳ אשכחן במקדש. ע״ל דף קכו ע״א תוס׳ ד״ה והמונח:
ומעתה מפרטים אותן עניינים כפי שנשנו במשניות השונות: קנין, שבבית המקדש היו שמים בין לחם ללחם בלחם הפנים קנים עשויים זהב להחזיק את הלחמים ולאווררם, ובאותם דורות אסרו לטלטל את הקנים כיון שחששו בהם משום מוקצה. דתנן כן שנינו במשנה]: לא סידור הקנין ולא נטילתן דוחה את השבת.
Rods: Golden rods were placed between the loaves of showbread in the Temple to support the loaves and to aerate them. At that time, moving the rods was prohibited because they were considered to be set-aside, as we learned in a mishna: Neither arranging the rods nor moving them overrides the prohibition of set-aside on Shabbat.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַקְלוֹת דִּתְנַן חמַקְלוֹת דַּקִּין חֲלָקִין הָיוּ שָׁם וּמַנִּיחוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְעַל כֶּתֶף חֲבֵירוֹ וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט (אָמַר) רַבִּי אֶלְעָזָר אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַנִּיחַ

And the source for the matter of poles is as we learned in a mishna: There were thin, smooth poles in the Temple, and every Passover eve one places the pole on his shoulder and on the shoulder of another, and suspends the Paschal lamb on it and flays its hide. And Rabbi Elazar said: With regard to the fourteenth of Nisan, the day that the Paschal lamb is sacrificed, that occurred on Shabbat, they would not use the poles, as a conspicuous reminder that it was Shabbat. Instead, one places
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקלין דקין וחלקין היו – בעזרה בפסח שחל להיות י״ד בחול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקור לענין המקלותדתנן כן שנינו במשנה]: מקלות דקין חלקין היו שם, בבית המקדש, ובכל ערב פסח מניחו את המקל על כתפו ועל כתף חבירו, ותולה בו את קרבן הפסח ומפשיט את עורו. ואמר ר׳ אלעזר: ביום ארבעה עשר בניסן שהוא יום הקרבת קרבן פסח שחל להיות בשבת היו עושים שינוי ולא השתמשו אף במקלות אלה, אלא מניח
And the source for the matter of poles is as we learned in a mishna: There were thin, smooth poles in the Temple, and every Passover eve one places the pole on his shoulder and on the shoulder of another, and suspends the Paschal lamb on it and flays its hide. And Rabbi Elazar said: With regard to the fourteenth of Nisan, the day that the Paschal lamb is sacrificed, that occurred on Shabbat, they would not use the poles, as a conspicuous reminder that it was Shabbat. Instead, one places
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קכג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת קכג:, עין משפט נר מצוה שבת קכג:, ר׳ חננאל שבת קכג:, ר׳ נסים גאון שבת קכג:, רי"ף שבת קכג: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קכג:, רש"י שבת קכג:, תוספות שבת קכג:, ספר הנר שבת קכג: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קכג: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת קכג: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת קכג:, רמב"ן שבת קכג: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קכג: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קכג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קכג:, מהרש"א חידושי הלכות שבת קכג:, גליון הש"ס לרע"א שבת קכג:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת קכג:, אסופת מאמרים שבת קכג:

Shabbat 123b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 123b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 123b, R. Chananel Shabbat 123b, R. Nissim Gaon Shabbat 123b, Rif by Bavli Shabbat 123b, Collected from HeArukh Shabbat 123b, Rashi Shabbat 123b, Tosafot Shabbat 123b, Sefer HaNer Shabbat 123b, Ri MiLunel Shabbat 123b, HaHashlamah Shabbat 123b, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 123b, Ramban Shabbat 123b, Rashba Shabbat 123b, Meiri Shabbat 123b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 123b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 123b, Gilyon HaShas Shabbat 123b, Steinsaltz Commentary Shabbat 123b, Collected Articles Shabbat 123b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144