×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְתִנָּשֵׂא לְאַחֵר.
and is married to another man. She is permitted to engage in intercourse with her second husband because it is possible that the bleeding was caused by engaging in intercourse with her first husband, and the issue will not reoccur when she engages in intercourse with a different man.
רי״ףהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי נדה סו ע״א} תנו רבנן נישאת וראת דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית מיכן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותינשא לאחר נישאת לאחר והיתה רואה דם בשעת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית מיכן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותינשא לאחר1 עד2 כמה מותר להנשא3 [עד]⁠4 שלשה יתר מיכן לא תינשא עד שתבדוק5 עצמה כיצד בודקת עצמה מביאה שפופרת ובתוכה מכחול ומוך מונח6 לו על ראשו נמצא דם על ראשו בידוע שהוא מן המקור7 ואם לאו בידוע שהוא מן הצדדין ואם יש לה ווסת תולה8 בווסתה ואם יש לה מכה תולה במכתה ואם היה9 דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקור שממנה הדם יוצא שפופרת10 אבגורי מבגר לה אמר שמואל שפופרת של-אבר ופיה רצוף לתוכה11 אמר ליה רבן שמעון בן גמליאל לר׳12 ותבדוק עצמה בביאה שלישית של-בעל ראשון אמר ליה13 לפי שאין כל [אצבעות]⁠14 שוות ותבדוק עצמה15 בביאה ראשונה של-בעל שלישי לפי
שאין כל [כוחות]⁠16 שוות. {בבלי נדה מד ע״א} תנו רבנן {ויקרא טו:יט} ואשה כי תהיה זבה אין לי אלא אשה גמורה מניין לרבות את [הקטנה]⁠17 תלמוד לומר ואשה מיכן אמרו בת יום אחד לנידה בת עשרה ימים לזיבה פירוש כיון18 דלא הויא זבה [אלא]⁠19 עד שתראה שלשה ימים אחר [שבעת]⁠20 ימי נדה לא משכחת לה למהוי זבה פחות מבת עשרה ימים
{ספרא מצורע זבים פרשה ד} כי תהיה זבה יכול אפילו זבה מכל מקום תהיה טמאה תלמוד לומר {ויקרא כ:יח} והיא גילתה את מקור דמיה לימד על הדמים21 שאינן אלא מן המקור יכול כל מראה זוב תהיה טמאה תלמוד לומר דם אי דם יכול אין לי אלא מראה דם22 אחד כשהוא אומר דמיה מלמד [שדמים הרבה]⁠23 טמיאין בה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזג24 בית שמי אומרים אף כמימי תלתן וכמימי25 בשר צלי ובית הלל מטהרין פירוש בית הלל דרשי והיא גלתה את מקור דמיה הרי כאן שנים וטהרה ממקור דמיה הרי כאן [שנים הרי]⁠26 ארבעה והא אנן חמשה תנן
{בבלי נדה סו ע״א} אמר רבא תבעוה לינשא וניפייסה27 צריכה לישב שבעה נקיים לא28 שנא גדולה [דשכיחי]⁠29 בה דמים ולא שנא קטנה גדולה מאי טעמ׳30 משום דמחמדא קטנה נמי מחמדה:
1. והיתה רואה דם בשעת תשמיש משמשת...לאחר: חסר בדפוס קושטא.
2. עד: גג: ״ועד״.
3. מותר להנשא: וכן גג. גא, גב: ״מותר לינשא״. כ״י נ, דפוסים: ״מותרת לינשא״.
4. עד: גא, גב, גג, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית.
5. גב, גג מוסיפים: ״את״.
6. מונח: גב: ״יהא מונח״
7. שהוא מן המקור: גג: ״מן המקור הוא״.
8. תולה: גב: ״תולה היא״.
9. היה: דפוסים: היתה.
10. שפופרת: גג: ״בשפופרת״.
11. לתוכה: גג: ״לתוכו״.
12. ליה רבן שמעון בן גמליאל לר׳: וכן גא, גג, כ״י נ. דפוס קושטא רק: רבן שמעון בן גמליאל. דפוסים: ליה ר״ש ב״ל לר׳ יוחנן.
13. אמר ליה: כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית, גא, גב, גג, דפוס קושטא, כפי שחסר בה״ג.
14. אצבעות: גא, גב, גג. כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ, דפוסים: ״האצבעות״.
15. עצמה: חסר ב-גג.
16. כוחות: גא, גג. כ״י נ, דפוסים: ״הכחות״. כ״י הספרייה הבריטית: ״ביאות״, וניתן לקרוא כן גם ב-גב.
17. הקטנה: גא, גב, גג, כ״י נ, דפוסים. כ״י הספרייה הבריטית: ״התינוקות״.
18. כיון: גא: ״כגון״.
19. אלא: גא, גב, גג, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית.
20. שבעת: גא, גב, גג, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית.
21. הדמים: גב, גג: ״דמים טמאים״.
22. דם: וכן גא, גב, גג, כ״י נ. חסר בדפוסים.
23. שדמים הרבה: גא, גב, גג, גטב, דפוסים. כ״י הספרייה הבריטית: ״הרבה דמים״. כ״י נ: ״שהרבה דמים״.
24. וכמזג: דפוסים: וכמזוג.
25. וכמימי: גב: ״כמימי״.
26. שנים הרי: גא, גב, גג, גטב, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית.
27. וניפייסה: כן גי, גה לפני הגהה. ושם אחר הגהה, דפוסים: ״ונתפייסה״.
28. לא: דפוס קושטא: ולא.
29. דשכיחי: גי, כ״י נ, דפוסים. כ״י הספרייה הבריטית: ״דשכיחה״.
30. מאי טע׳: גה: ״טע׳ מאי״.
ערך אצבע
אצבעא(עירובין נג.) א׳ רבא ואנן כאצבע בקירא לסבר׳ ס״א אוצבתא פי׳ כאצבע בקירא קרושה שלא יכנס בה. אמר רב אשי ולשכחה כאצבעתא בביזרא פי׳ כאצבע שישים אדם בתוך זרע שילך לו מהרה. ס״א כי אצבעתא בקירא קירא רכה כשמניח אצבעו לתוכו נעשה גומא וכשמגביה מפעפע ועולה ומתמלאת הגומא כאלו לא נשקעה בתוכה אצבע ולא היתה גומא בתוכה. ולשכחה כאצבעתא בביזרא פירוש ששוקע אצבעו בזרעונים כגון חרדל וכיוצא בהן נראה כאילו עושה גומא וכאשר מרים אצבעו חוזרת ומתמלאת הגומא מיד כך אנו כשמשלימין המסכתא ומתחילין אחרת מיד שוכחין הראשונה. פי כסיכתא בגודא לגמרא כמו היתד בכותל שאינו מעלה ולא מוריד כך אנו בגמרא. פי׳ אחר כמו שיכולין להכניס יתד בכותל שאין בו נקב (בכורות מה:) ננס לא ישא ננסת שמא יצא מהן אוצבתא פי׳ ולד קצר כאצבע. (נדה מד) במשנה פחות מכאן כנותן אצבע בעין פי׳ הבא על נערה פחותה מג׳ שנים אינו חייב כלום שהוא כאדם שנותן אצבעו בעין דמה עין מדמעת חוזרת ומדמע׳ אף זו אע״פ שמוציא בתולין באים בתולים אחרים ולא הויא ביאתו ביאה. (כתובות ה) (מנחות יא) בגמ׳ מפני שאמרו הקומץ זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זו גודל. פי׳ זו זרת אצבע קטנה שמה זרת למדוד ממנה עד גודל למדידת החשן דכתיב ביה זרת ארכו וזרת רחבו. זו קמיצה שעד האצבע של מעלה מן הזרת היה קומץ מן המנחה. זו אמה שבאותו אצבע האמצעי היא מדת האמה ושל מעלה הימנו הוא אצבע האמור בתורה וטבל הכהן באצבעו. גודל הוא בוהן על שם בהן ידו הימנית. (משנה תמיד בפרק לא היו כופתין) הפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד פי׳ היא יותרת הכבד. (פסחים סו) בגמ׳ ואפילו מן התמחוי ואי בעית אימא באלמנה לפי שאין כל האצבעות שוות. (נדה סו.) ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי לפי שאין כל האצבעות שוות פי׳ אבר של איש:
ערך דם
דםב(מועד קטן יח:) אמר אביי אמרה לי אם דומי מתא יומא ופנגא. (יבמות כה., יבמות נב.) ההוא דחליף אבבא דבי חמוה ונגדיה רב ששת ההוא מידם הוה דיימא חמתיה מיניה (יבמות סט:, יבמות ע.) דדיימא מעלמא פי׳ מרננין עליה שגם אחר בא עליה זולתי הארוס. (נדה סו.) דמות עיריך עלתה ביך פי׳ עין שלטה ביך שחושדין אותך לפי שאת רגיל׳ לטבול ביותר את מרבה בתשמיש המטה לכי והבעלי לו לאלתר כשתעלי מן הנהר שטבלת בו קודם שתראה דם איכא דאמרי אמר לה לא תגלי להו לחברותיך שאת מצטערת על כך שאת רואה דם דכי היכי דתהוי עליך בחד גיסא שתמהו עליך שהיית רגילה לשמש תדיר ונתנו ביך עין נתנוהו עליך לאידך גיסא שכשיראו שאת מרבה לראות דמים הרבה יאמרו סימן יפה הוא לה שהאשה שדמיה מרובין בניה מרובין ויתנו בך עין ויפסוק הדם (פירוש רננת בנות עירך עלתה כנגדך):
א. [פינגר. דאס מענליכע גליד.]
ב. [פערדאכט.]
ומותרת היא שתנשא לבעל אחר, ולשמש עמו. שאפשר ואין היא רואה דם מחמת תשמיש אלא אצל בעלה הראשון.
and is married to another man. She is permitted to engage in intercourse with her second husband because it is possible that the bleeding was caused by engaging in intercourse with her first husband, and the issue will not reoccur when she engages in intercourse with a different man.
רי״ףהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) נִיסֵּת לְאַחֵר וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ מְשַׁמֶּשֶׁת פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא תְּשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ וְתִנָּשֵׂא לְאַחֵר נִיסֵּת לְאַחֵר וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ מְשַׁמֶּשֶׁת פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא תְּשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדּוֹק עַצְמָהּ.

If she married another man and again saw blood due to sexual intercourse, she may engage in intercourse before the first time this occurs, before the second time this occurs, and before the third time this occurs. From this point forward she may not engage in intercourse until she is divorced from her second husband and is married to yet another man. If she married another man and again saw blood due to sexual intercourse, she may engage in intercourse the first time this occurs, the second time this occurs, and the third time this occurs. From this point forward there is a presumption that she always bleeds due to engaging in intercourse, and therefore she may not engage in intercourse or marry someone else until she examines herself.
רי״ףרש״יתוספות רי״דרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותנשא לאחר – כדמפרש לקמיה שאין כל האצבעות שוות.
ותנשא לאחר – דתלתא זימני בעינן לחזקה כרשב״ג. בכולה גרסינן ושלישית.
מיכן ואילך לא תשמש עד שתבדוק עצמה כו׳ – ובבדיקה מותרת לשמש והשתא יש לומר כשהוחזקה לתלתא גברי מותרת לשמש על ידי בדיקה כשלא הוחזקה אלא לחד גברא לא כל שכן שהיא יכולה לשמש על ידי בדיקה ומאי דתני ברישא מיכן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותינשא לאחר לאו למימר שאין לה תקנה לשמש אפילו על ידי בדיקה אלא חייב לגרשה אלא הכין פירוש מיכן ואילך לא תשמש בלא בדיקה שכבר הוחזקה להיות רואה תחתיו בשעת תשמיש אלא אם נתגרשה ונישאת לאחר מותרת לשמש עמו עוד ג׳ פעמים בלא בדיקה שחזקה של בעל זה אינו מועלת לבעל זה וכן לשלישי. אבל אם הוחזקה לשלשה בעלים אסורה לשמש בלא בדיקה. ומקשה: ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל ראשון – פירוש: כיון שהוחזקה להיות רואה שלשה פעמים לא תהיה מותרת לשמש אלא על ידי בדיקה ולמה התיר לה התנא לשמש עוד עם בעל שיני ועם בעל שלישי בלא בדיקה. ומהדר: לפי שאין כל האצבעות שוות ואין חזקה של זה מועיל לזה. ומקשה: ותיבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי – פירוש: שהרי כבר הוחזקה תחת שלשה בעלים ולמה מתירה התנא עד בפעם שלישית. ומהדר: לפי שאין כל הכוחות שוין – כך נראה לי פתרון שטה זו ופתרון המורה לא נראה לי כלל.
ה״ג וכן גרסת רש״י ז״ל: משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית – וכן בכולהו גרסינן ושלישית ותתגרש ותנשא לאחר, וכולה רשב״ג היא דאמר בתלת זימני הוי חזקה, וכי קתני דברי רבי, אסיפא דמתני׳ דנאמנת אשה בלחוד קתני, אבל ברישא כולה רשב״ג היאא. ורבינו ז״ל כתב בהלכותב עד כמה מותרת לינשא עד ג׳, יותר מכאן לא תנשא עד שתבדוק את עצמה. ואיני יודע אם הוא לשון גרסת הגמרא, מ״מ כרשב״ג אתיא.
א. וכ״כ רש״י ד״ה ותנשא וד״ה דברי רבי, וכ״כ הרשב״א כאן ובתוה״ב בית ז ש״ב, ולהוציא מדעת הר״י בתוד״ה ונאמנת ות׳ הרא״ש דאפילו לרבי קאי דהוי כאכלה שום דבעי רבי שתתחזק ג״פ. [ועי׳ ח״ס סי׳ קנג שכ׳ דרש״י נמי ס״ל כתוס׳ וגם לרבי בעי ג״פ ע״ש, ועי׳ לחו״ש קפז סק״ח ד״ה והנה גם שדחה בזה, וע״ש מה שכ׳ מירושלמי יבמות ס״פ הבע״י ושו״ת בית אפרים סי׳ מד]. ועי׳ ט״ז שם סקט״ז שכ׳ שרואה מ״ת דומה לוסת המעשה כאכלה שום, והש״ך כתב דדמיא לקפיצות ואינה חוששת בחדא זימנא ורק בג׳ פעמים חוששת כמו קפיצת שא״ק וחוששת להם, ונראה דאפילו לרש״י והרז״ה לעיל יא, א דקובעת לקפיצות, אפשר דרמ״ת גריעי דענינו חולשת המקור ואינו ענין לקביעות ההרגל [ועי׳ רבנו בסמוך שהזכיר שרמ״ת הוא גדר בעל מום]. ואפשר שגם לתוספות דמדמי לאכילת שום אין הכרע שזה מגדר הווסתות אלא כונתם דכ״ש לוסת האונסים שגרוע כרואה מ״ת, וכבר נחלקו בזה הגרח״צ והנוב״י בסי׳ מו. ונפ״מ אי הוי בגדר וסת לענין עקירה [ובדיקת שפופרת אינו בגדר עקירה אלא הוכחה דאינו אלא מן הצדדים]. וכן לענין קביעות בימי מניקותה עי׳ ס״ס קפז בשם הגהת ש״ד, וכן לענין וסת המורכב כתשובת מהר״ם שברשב״א הובא בב״י שם, ואפשר שכ״ה גם בימי זיבות ונידות. ועי׳ רי״ד שכ׳ שברמ״ת יש ב׳ חששות, דוסת ודחולי הממלאת ונופצת.
ב. הרי״ף שבועות פ״ב אלף פו [כ״ה בד״י, ובד״ח הוסיפו ע״פ הב״ח] וע״ש בר״ן.
אשה שיש לה וסת אלא שהיא רואה דם מחמת תשמיש הרי זו משמשת עם בעלה שלשה פעמים ואינה צריכה בדיקה לפני תשמיש הואיל ויש לה וסת אלא שבודקת לאחר תשמיש ואם נתרצפה בשלשתן לטומאה הרי זו מוחזקת ברואה מחמת תשמיש ולא תשמש מכאן ואילך עם בעל זה ואפילו על ידי בדיקה אם נתרפאת אלא תתגרש מזה ותנשא לשני ואם אירעה כן שלשה פעמים תתגרש ותנשא לשלישי ואם ארעה כן שלשה פעמים הוחזקה זו לכל אדם ותתגרש ולא תנשא לעולם אלא על ידי בדיקה אם נתרפאת אם לאו ושאלו בה ונבדק בביאה שלישית של בעל ראשון כלומר ולא תתגרש אלא שתבדוק אם נתרפאת אם לאו ואם נתרפאת תהא מותרת לו ותירץ לא כל האצבעות שוות ושמא אצבעו של זה גורם ומוטב שתנשא לאחר ושמא לא תהא צריכה לכלום משנעמידה עם זה בספק כרת וכן שאלו ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי שמאחר שהוחזקה בשנים ואירעה כן בשלישי אף בביאה ראשונה נדון אותה במוחזקת בכולם ונאסרנה עד שתבדק ברפואה ותירץ לא כל הכחות שוות ושמא אף באצבע אחד שמא ביאה זו היתה בכח מרובה והילכך לא נאסרה לגמרי עד שאירע לה כן בשלשתם שלשה ביאות בכל אחד ומשם ואילך נאסרה לו ולאחר לעולם עד שתבדוק אם נתרפאית אם לאו ואם יש לה וסת תולה בוסתה ולא שתפרש אם יש לה וסת דמים שהרי באשה שיש לה וסת אתה עסוק אלא שפירושו אם שימשה סמוך לוסתה ר״ל באותה עונה תולה בוסתה ואין ראיה זו מחזקת לרואה מחמת תשמיש וגדולי הרבנים מפרשים אם יש לה וסת ר״ל שאינה מתרצפת שלשה ביאות לענין זה אלא פעמים שרואה לאחר תשמיש פעמים שאינה רואה תולה בכך ולא הוחזקה וי״מ אם יש לה וסת גוף כלומר שאין ראיה זו שבשעת תשמיש באה אלא על ידי מקרים שבגוף כגון פיהוק או עטוש והדומים להם תולה באותם הענינים ואין ראיה זו מחזיקתה ברואה מחמת תשמיש ואם היתה בה מכה תולה במכתה אפילו היתה במקור שסתם הדם מן המכה הוא יוצא ואף הוא עצמו טהור לענין טהרות ואע״פ שעובר דרך המקור שהמקור מקומו טהור אלא שמ״מ צריך שתהא היא מרגשת שהדם יוצא מן המכה וזו היא שאמרו נאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקור שממנה דם שותת ויוצא וגדולי הדור פירשוה אף כשאינה מרגשת וממה שאמרו בבריתא נאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקור ולא הזכירו בה שממנה הדם יוצא אלמא כל שאומרת שיש לה מכה תולין בה מן הסתם וזו שבכאן כך פירושו נאמנת וכו׳ כלומר שאין הדבר צריך להיות המכה ברורה לנו אלא שתהא נאמנת לומר מכה יש לי וכל שהיא אומרת כך תולה בה מן הסתם שאני אומר שממנה הדם יוצא ואם היתה דם מכתה משונה מן הדם שהיא רואה בשעת תשמיש שאינה תולה:
רש״י בד״ה ותנשא לאחר כו׳ שוות הס״ד:
בד״ה הוא צ״ל הוי עובדא כו׳:
ע״ב תוס׳ בד״ה כל הראוי לבילה כו׳ אע״ג דפריס בהדיא בכלי אחד כו׳ כצ״ל:
בד״ה אם סמוך כו׳ מדלא קאמר לא תחוף כו׳. נ״ב ותימה לי מאי צריך למידק כך למה אינו דייק כפשוטו מדקאמר משרי מזיא אלמא דבמקום שער הראש איירי וכן דייק האשר״י משמו וכן אי׳ בפ״ק דתולין ואדרבה מן דיוק זה יראה סייעתא לרש״י קצת דבגוף נמי איירי בכ״מ שיש בו שער ונ״ל שמוסיף זה דלא אקשי ליה מאחר שלא תחוף אלא בחמין לא איירי אלא בראש ולא בגוף א״כ למה אמרינן שתהא אשה מדיחה בית קמטיה ע״כ פי׳ דלאו דוקא בראש לחוד קאמר אלא כל מקום שיש בו שער קאמר דשייך ביה חפיפה ובית השחי ובית הערוה נמי בכלל וכן פירש הר״ן להדיא:
ואם אשה זו ניסת (נישאה) לבעל אחר, ואף בתשמיש איתו ראתה דם מחמת תשמיש, שהיתה משמשת ורואה דם, פעם ראשונה ופעם שניה ופעם שלישית. אף כאן הלכה היא כי מכאן ואילך לא תשמש עוד עם בעל זה, עד שתתגרש ממנו, והריהי מותרת שתנשא לאחר, שלישי, ותשמש עימו. שאפשר והריהי רואה דם מחמת תשמיש דווקא אצל שני בעליה הקודמים. ואם אכן ניסת (נישאה) לבעל אחר, ואף בתשמישה איתו ראתה דם מחמת תשמיש, שהיתה משמשת ורואה דם, פעם ראשונה ופעם שניה ופעם שלישית — הרי הוחזקה כמי שרואה דם מחמת תשמיש אצל כל בעל, ולכך מכאן ואילך לא תשמש כלל עד שתבדוק את עצמה קודם תשמיש.
If she married another man and again saw blood due to sexual intercourse, she may engage in intercourse before the first time this occurs, before the second time this occurs, and before the third time this occurs. From this point forward she may not engage in intercourse until she is divorced from her second husband and is married to yet another man. If she married another man and again saw blood due to sexual intercourse, she may engage in intercourse the first time this occurs, the second time this occurs, and the third time this occurs. From this point forward there is a presumption that she always bleeds due to engaging in intercourse, and therefore she may not engage in intercourse or marry someone else until she examines herself.
רי״ףרש״יתוספות רי״דרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אכֵּיצַד בּוֹדֶקֶת אֶת עַצְמָהּ מְבִיאָה שְׁפוֹפֶרֶת וּבְתוֹכָהּ מִכְחוֹל וּמוֹךְ מוּנָּח עַל רֹאשׁוֹ אִם נִמְצָא דָּם עַל רֹאשׁ הַמּוֹךְ בְּיָדוּעַ שֶׁמִּן הַמָּקוֹר הוּא בָּא לֹא נִמְצָא דָּם עַל רֹאשׁוֹ בְּיָדוּעַ שֶׁמִּן הַצְּדָדִין הוּא בָּא.

How does she examine herself? She brings a tube, inside of which she places a cosmetic brush so that it is long enough to reach deeply into her vagina, and an absorbent cloth is placed on the tip of the brush. She inserts the tube with the brush and cloth within herself and then removes it. If blood is found on the top of the absorbent cloth, it is known that the blood comes from the uterus and she is ritually impure. If blood is not found on the top of the cloth, it is known that the blood comes from the sides of the vaginal walls and she is ritually pure, and she may resume engaging in intercourse with her husband.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכחול – קיסם ארוך ומוך על ראשו של מכחול.
מן הצדדין – וטהור.
ומפרטים: כיצד היא בודקת את עצמה?מביאה שפופרת ובתוכה מכחול, ומוך (מטלית רכה כשל צמר) מונח על ראשו של המכחול, ומכניסתו אל תוך המקור דרך אותה שפופרת, ומוציאתו. ומעתה, אם נמצא דם על ראש המוךבידוע שמן המקור הוא בא, וטמאה היא. ואם לא נמצא דם על ראשו של המכחול — בידוע שמן הצדדין הוא בא, וטהורה היא.
How does she examine herself? She brings a tube, inside of which she places a cosmetic brush so that it is long enough to reach deeply into her vagina, and an absorbent cloth is placed on the tip of the brush. She inserts the tube with the brush and cloth within herself and then removes it. If blood is found on the top of the absorbent cloth, it is known that the blood comes from the uterus and she is ritually impure. If blood is not found on the top of the cloth, it is known that the blood comes from the sides of the vaginal walls and she is ritually pure, and she may resume engaging in intercourse with her husband.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) בוְאִם יֵשׁ לָהּ מַכָּה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם תּוֹלָה בְּמַכָּתָהּ גוְאִם יֵשׁ לָהּ וֶסֶת תּוֹלָה בְּוִסְתָּהּ.

And if she has a wound in that place, i.e., her vagina, she attributes the blood to her wound, and she is ritually pure, as it is assumed to not be uterine blood. And if she has a fixed menstrual cycle, i.e., she does not bleed every time she engages in intercourse with her husband, but only at fixed times, she attributes the blood to her fixed menstrual cycle, and she is permitted to engage in intercourse at other times.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם יש לה וסת – לקלקול הזה שאינה רואה כל שעה מחמת תשמיש אלא לפרקים תולה בוסתה ומשמשת בלא בדיקה בין וסת לוסת.
גמ׳ תולה בוסתה ואם היה כו׳ כצ״ל:
ואם יש לה לאשה זו הרואה דם מחמת תשמיש, מכה (פצע מדמם) באותו מקום — הריהי תולה (מייחסת) את הדם שרואה במכתה, ולא כבא מן המקור, וטהורה היא. ואם יש לה וסת קבועה לראייה מחמת תשמיש. שאין היא רואה כל פעם שמשמשת עם בעלה, אלא רק בזמנים מסויימים קבועים — הריהי תולה את הדם שראתה בתשמיש בוסתה, ומותרת לשמש עם בעלה שלא בשעת וסת זו.
And if she has a wound in that place, i.e., her vagina, she attributes the blood to her wound, and she is ritually pure, as it is assumed to not be uterine blood. And if she has a fixed menstrual cycle, i.e., she does not bleed every time she engages in intercourse with her husband, but only at fixed times, she attributes the blood to her fixed menstrual cycle, and she is permitted to engage in intercourse at other times.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דוְאִם הָיָה דַּם מַכָּתָהּ מְשׁוּנֶּה מִדַּם רְאִיָּיתָהּ אֵינָהּ תּוֹלָה הוְנֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה לוֹמַר מַכָּה יֵשׁ לִי בַּמָּקוֹר שֶׁמִּמֶּנָּה דָּם יוֹצֵא דִּבְרֵי רַבִּי.

And if the blood of her wound differed from the blood that she sees due to sexual intercourse, she may not attribute the blood to her wound. And a woman is deemed credible to say: I have a wound in my uterus, from where the blood is emerging. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דברי רבי – הך מילתא לחודה דנאמנת אשה קאמר רבי אבל רישא כולה רבן שמעון היא.
ונאמנת אשה לומר וכו׳ דברי רבי – פרש״י דדוקא הך סיפא דנאמנת כרבי אבל כולה רישא כרשב״ג דסבירא ליה בג׳ זימני הוי חזקה ור״י מפרש דאפילו רבי מודה ברואה מחמת תשמיש דבעי ג׳ זימנין לאחזוקה דומיא דהך דלעיל דאמר לימים ב׳ ולמה שלא מנו חכמים ג׳ כגון אכלה שום או פלפלין דאפילו לרבי בעי תלת זימני.
ונאמנת אשה לומר מכה יש לה שממנה הדם שותת ויורד. מסתברא דה״פ נאמנת אשה לומר מכה יש לה וכל שהיא נאמנת במכה מן הסתם היא תולה שממנה הדם שותת ויורד שהרי היא אינה בקיאה בלא בדיקה אם הדם מן המכה או מן המקור ואם בבדיקה מאי שנא כי אית לה מכה אפילו בלא ידיעת מכה טהורה דהא קתני בידוע שהוא מן הצדדין ועוד דהא קתני בהדיא ואם יש לה מכה תולה במכתה אלמא מן הסתם תולה ובלישנא דתוספתא לא מצאתי שממנה הדם שותת ויורד אלא כך היא שנויה בתוספתא ונאמנת אשה לומר מכה יש לה מן המקור ודרך הגמרא היא להוסיף בלשון התוס׳ דרך פירוש בעלמא וכאלו היא מגוף התוספתא.
הא דקתני: אם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה הכי קאמר אם נשתנה בודאי מראה דם מכתה מדם ראייתה אינה תולה לומר שמא דם המכה הוא שנשתנו עכשו מראייתה אבל מן הסתם אינה חוששת שאלו מן הסתם חוששת עד שתדע בודאי שלא נשתנו מראה דמים שלה הכי הוה ליה למימר תולה במכתה אם היה דם מכתה דומה לדם ראייתה.
והלכה למעשה היא זו אפילו עכשו כדי שלא תוציא אשה מבעלה ואינו דומה לבועל את הבתולה שאמרו בועל בעילת מצוה בלבד ופורש ואע״פ שאין לך מכה גדולה ממכת השרת בתולים דשאני התם שאינה אסורה לעולם אבל לאסור אותה לעולם לא גזרו ותדע לך דלגבי בעילת הבתולה שנינו בהדיא חזרו ונמנו וכאן לא הזכירו כלל וכבר הארכתי יותר בפסקי ההלכות בס״ד.
דבריר׳. פרש״י אבל רישא לאו רבי היא דלר׳ בתרי זימני הויא חזקה. ומיהו י״ל דאף לר׳ בעינן ג׳ זימני כדאמרינן לעיל לימים שנים והיינו כר׳ וקאמר למה שלא מנו חכמים ג׳ כמו אכלה שום וראתה כו׳ אלמא גם לר׳ יש דבר שצריך שתתחזק ג׳ פעמים:
ואולם אם היה דם מכתה משונה במראהו מדם ראייתה בשעת תשמיש — אינה תולה את הדם במכה. ונאמנת אשה לומר ״מכה יש לי במקור, שממנה דם יוצא״, אלו דברי רבי.
And if the blood of her wound differed from the blood that she sees due to sexual intercourse, she may not attribute the blood to her wound. And a woman is deemed credible to say: I have a wound in my uterus, from where the blood is emerging. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר דַּם מַכָּה הַבָּא מִן הַמָּקוֹר טָמֵא וְרַבּוֹתֵינוּ הֵעִידוּ עַל דַּם הַמַּכָּה הַבָּא מִן הַמָּקוֹר שֶׁהוּא טָהוֹר.

Rabban Shimon ben Gamliel says: Blood of a wound that comes from the uterus is ritually impure as a primary category of impurity. Although this blood does not render it prohibited for her to engage in intercourse with her husband, it does render her impure with regard to eating ritually pure food. But our Sages testified that they had a tradition with regard to the blood of a wound that comes from the uterus, that it is ritually pure.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבן שמעון בן גמליאל אומר: דם מכה הבא מן המקור — אף שאינו אוסר את האשה על בעלה, הריהו דם טמא כאב הטומאה, ומטמא את האשה לענין אכילת טהרות. ואילו רבותינו העידו (שכך בא להם במסורת) על דם המכה הבא מן המקור שהוא טהור.
Rabban Shimon ben Gamliel says: Blood of a wound that comes from the uterus is ritually impure as a primary category of impurity. Although this blood does not render it prohibited for her to engage in intercourse with her husband, it does render her impure with regard to eating ritually pure food. But our Sages testified that they had a tradition with regard to the blood of a wound that comes from the uterus, that it is ritually pure.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר עוּלָּא מָקוֹר מְקוֹמוֹ טָמֵא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

The Gemara asks: What is the difference between the opinion of those Sages and the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel? Ulla said: The difference between them is whether the place of a woman’s uterus is impure, which means that any blood that passes through there is impure, even if it is blood from a wound. According to Rabban Shimon ben Gamliel, even the blood of a wound becomes impure if it passes through the uterus, whereas those Sages hold that only blood that originates in the uterus is impure.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומבררים: מאי בינייהו [מה, לאיזה ענין יש הבדל ביניהם, בין רבן שמעון בן גמליאל ורבותינו]? אמר עולא: השאלה היא האם מקור, מקומו טמא ודבר שהיה בו נטמא איפוא איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל. שלדעת רבן שמעון בן גמליאל, כיון שהיה דם המכה במקומו של המקור — הריהו טמא בשל כך, ואילו לדעת רבותינו אין הוא טמא בשל כך.
The Gemara asks: What is the difference between the opinion of those Sages and the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel? Ulla said: The difference between them is whether the place of a woman’s uterus is impure, which means that any blood that passes through there is impure, even if it is blood from a wound. According to Rabban Shimon ben Gamliel, even the blood of a wound becomes impure if it passes through the uterus, whereas those Sages hold that only blood that originates in the uterus is impure.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) שְׁפוֹפֶרֶת אַפְגּוֹרֵי מפגרא לה אָמַר שְׁמוּאֵל ובִּשְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל אֲבָר וּפִיהָ רָצוּף לְתוֹכָהּ.

With regard to the baraita that states that the test for a woman who experiences bleeding due to sexual intercourse is to insert a tube, the Gemara asks: But won’t a tube scratch her and cause her to bleed regardless? Shmuel said: The baraita is referring to a tube of lead, and the mouth, i.e., the end that is inserted, is folded inward so that it will not scratch her.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפגורי מפגרא – שהעץ אינו חלק ומסרטט ומוציא דם.
רצוף – כפול.
ודנים את זו ששנינו בדרך הבדיקה של הרואה דם מחמת תשמיש, שנעשית באמצעות שפופרת ומכחול שבראשו מוך המוכנסים אל תוך המקור. ותוהים על כך: והרי באופן זה הריהי אפגורי מפגרא לה [פוצעת את עצמה], ומעתה יתכן והדם הנמצא על המוך הינו דם פצע ולא דם נדות! אמר שמואל בהסבר הדבר: מדובר בשפופרת קנה חלול של אבר (עופרת), ופיה של השפופרת רצוף (מכופף) לתוכה, שבשפופרת כזו אין הבדיקה גורמת לפציעת האשה. ועוד בבירור הדברים ששנינו, שאחר שראתה שלוש פעמים דם מחמת תשמיש אצל בעלה הראשון הריהי מתגרשת ממנו.
With regard to the baraita that states that the test for a woman who experiences bleeding due to sexual intercourse is to insert a tube, the Gemara asks: But won’t a tube scratch her and cause her to bleed regardless? Shmuel said: The baraita is referring to a tube of lead, and the mouth, i.e., the end that is inserted, is folded inward so that it will not scratch her.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן זוְתִבְדּוֹק עַצְמָהּ בְּבִיאָה שְׁלִישִׁית שֶׁל בַּעַל הָרִאשׁוֹן אֲמַר לֵיהּ לְפִי שֶׁאֵין כׇּל הָאֶצְבָּעוֹת שָׁווֹת.

The baraita says that if a woman experiences bleeding on three occasions due to intercourse with her husband he must divorce her. Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: But let her examine herself after the third act of intercourse with her first husband, so that he need not divorce her. Rabbi Yoḥanan said to him: It is preferable for her not to test herself and risk becoming forbidden to all men and instead to be divorced and remarry another, because not all fingers, i.e., penises, are equal. Since it is possible that sexual intercourse with her second husband might not cause her to bleed, she should not risk becoming forbidden to all men by performing the examination.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותבדוק בביאה שלישית של בעל ראשון – כלומר מביאה שלישית של ראשון ואילך תשמש ע״י בדיקה ולמה תתגרש.
לפי שאין כל האצבעות שוות – ושמא בבעל אחר לא תצטרך בדיקה ומוטב שתתגרש ותתקן ולא תבא לידי כרת הלכך מתגרשת עד שתתחזק בשלש אצבעות.
ותבדוק עצמה בביאה שלישית כו׳ – פירש בקונטרס מביאה שלישית ואילך תשמש על ידי בדיקה ולמה תתגרש מתוך לשונו משמע דאסורה לראשון אפי׳ בבדיקה וה״ה דהוה מצי למיפרך לפי פירושו דגם לשני לא תשתרי אלא ע״י בדיקה כיון דלא ידע שינויא דלאו כל האצבעות שוות ור״ת מתיר לראשון בבדיקה ויש להעמיד הברייתא כשאינה רוצה לטרוח בבדיקה או שאינה יודעת לבדוק וכן משמע בירושלמי בפ׳ דם הנדה דפריך ותבדוק עצמה בבעל שני ומשני לפי שאין כל האצבעות שוות כן י״ל דהש״ס דידן נמי פריך אשני ובתוספתא (תוספתא נדה ח׳) נמי תניא עד כמה מותרת לינשא עד שלשה כו׳ פירוש עד כמה מותרת בלא בדיקה ומדלא מהדר אאיסורא לפרש עד כמה היא אסורה אפילו בבדיקה משמע דבבדיקה שריא אפילו לראשון ואתי שפיר לפירוש ר״ת דפירכא קמייתא הוי כמו פירכא שניה.
והא דמקשינן: ותבדוק בביאה ג׳ של בעל ראשון – נראה ודאי דה״ק היאך מותרת לינשא לב׳ ולשמש בלא בדיקה, והלא כבר הוחזקה זו לראות מחמת תשמיש בג׳ ביאות של בעל ראשון, הילכך תבדוק ולא תתגרשא, ופריק מותר לשני בלא בדיקה מפני שאין כל האצבעות שוות ואין מחזיקין אותה בבעל מום ורואה מחמת תשמיש אלא לאצבע זה שהוחזקה לו לפיכך תתגרש ממנו, אבל לשאר אצבעות1 עד שתהא מוחזקת לכל בג׳ אצבעותב. והדר אקשי׳ כיון שהוחזקה בג׳ אצבעות למה לה ג׳ פעמים באצבע אחרון ולמאי דפריך השתא דחזקה באצבעות בלבד תהא חזקה, אפילו שמשה פעם א׳ וראת ונתגרשה ושמשה עם השני וראת ומת ושמשה פעם אחרת עם שלישי זה וראתה הוחזקה זו לכלג. ופריק לפי שאין כל הכוחות שוות ואיפשר שראויה לאצבע בנחת, אבל בג׳ אצבעות וג׳ כוחות בכל אצבע ואצבע הוחזקה לכל, אבל אם רצתה להכניס עצמה בספק ולבדוק בבעל ראשון ושלא תתגרש ודאי מותרת, שאין אחר בדיקה של חכמים בית מיחוש שנאסור אותה לראשון ונתיר לשלישי, וכי קתני תתגרש ותנשא רבותא קמ״ל דלא מיחזקה אלא בג׳. ומי שסובר להחמירד בבעלים הראשונים אין ממש בדבריו, דאם יש לחוש בראשונים כ״ש לאחרון שהוחזקה, ולא התירו ספק דבר שזדונו כרת בשביל שתנשא זו.
אבל לענין מעשה עכשיו נראין דברי הרב ר׳ אברהם בר דוד ז״לה שאמר אין אנו בקיאין בבדיקה זו. ועוד שאפילו שידוע שהוא מן הצדדין הרי גזרו בנות ישראל בכל רואה טיפת דם כחרדל שיושבת עליה ז׳ נקיים בין מן המקור בין מן העליה בין מן הצדדיןו, ודעת רבינו ז״לז שכתבה להנהיג בה הלכה למעשה. ואף ה״ר אברהםח אמר שאין מוציאין אותה לאחר בדיקה.
א. לרבנו הקושיא בתרתי דלא תהא מותרת לב׳ בלא בדיקה [וע״ז תי׳ דאין כל האצבעות שוות] ולמה תתגרש מראשון כפשטות הקושיא שהזכיר בדיקה אצל בעל ראשון, אבל רש״י פי׳ דגם בס״ד ידע טעמא דאין כל האצ״ש מהני שתנשא לשני ועיקר הקושיא שתבדוק אצל ראשון ולא תתגרש, ומשני דבדיקת שפופרת גריעא ול״ה בדיקה מעליתא וכל זמן דאיכא תקנה ע״י גירושין מוטב שתתגרש, דשמא אצבע האחד לא יביא דם, ממה שנתירה לראשון ע״י בדיקה, אבל לשלישי שאם לא נתיר לה בדיקה תתעגן דאסורה על כל העולם, התירו לסמוך על הבדיקה. ואפשר דחלוק שלישי מראשון הוא, דכיון דאין כל האצבעות שוין ה״נ גם אין השפופרת שוה לאצבע הראשון, ואכתי שפיר אפשר דתראה לכח הבעל ולא תראה בשפופרת, אבל כשהוחזקה לג׳ אצבעות הוחזקה לכל האצבעות, ומהני גם בדיקת שפופרת [כקושית הב״י]. אלא שהרב המגיד והביאו הד״מ בסי׳ קפז כתב דרך לכתחילה קאסרי, אבל עברה ובדקה מותרת, משמע דאין זה הטעם אלא כמ״ש לעיל דלכתחילה לא רצו חכמים לסמוך אבדיקה שהיא אינה הוכחה גמורה כ״כ, מיהו לדעת הרמב״ם להלן משמע דאין מועיל בדיקה אפילו לשלישי אלא להתירה לאחר. ורבנו ס״ל דבדיקה מהני אפילו לראשון, וברייתא קמ״ל דלא תיבדוק אצל ראשון שמא תמצא דמן המקור הוא ונאסרת על הכל [כדעת הר״ן וכן הוא בסה״ת סי׳ קו⁠־קז ועוד ועי׳ ט״ז סק״ז], או שאשמועינן שאם רצתה תנשא לאחר, ובב״י הכריח מכאן דהסברא דאין כל האצבעות שוות לא אמרו אלא להקל, אבל לענין חומרא לא אמרינן כן, דהא סמכינן אבדיקה ול״ח שמא רק לכח השפופרת לא חזאי אבל עדיין אפשר שתראה לבעלה. ובסמוך הארכנו עוד בזה.
ב. הביאור בסוגיא, דמחמת שני ספיקות מתירין אותו לאחר, משום ספק מקור ספק צדדים, ותו משום דאין כל האצבעות שוות ואפשר דלא תראה בבעל שני. וכ״כ לעיל שיש ראשונים דס״ל שאם בדקה בשפופרת אצל ראשון ומצאה על ראש המוך תו אסורה לכה״ע, דכיון שנתברר שבא מן המקור ל״מ ספק אצבעות להתירה לאחר, ולא התירו רק בצירוף ספק צדדים. ויש להקשות כיון דספק צדדים הוי ספק גמור להתירה לאחר, א״כ אמאי תנן לעיל יד, א, דחייבים חטאת ואמאי ל״ח שמא מן הצדדים הוא. וכן מה ששורפין על הדם שנמצא בפרוזדור לעיל יז, ב, אע״פ שאפשר שאינו מן המקור. וכן למנין זיבה ונידה דמנינן לפי מציאת הדם ומעולם לא ראינו שיסתפקו שמא מן הצדדים הוי. וליכא למימר דאיירי בהרגישה בפתהמ״ק, דאז א״א להסתפק בצדדים, דהא בשבועות יח, א, אמרי׳ דנמצא לאחר כך משמע. [ועיי״ש בתוס׳ שאם הרגישה חייבת בחטאת ודאי ולא בא״ת]. וכן ליכא לאוקמי מתניתין בשראתה דם הרבה דמוכח דאין זה דם מכה אלא דם נידה, דמכה אין רגילה שתשפה הרבה, והספק הוא ממתי התחיל לבא, ותליא בשיעורא דמתניתין דשם. דז״א דהא אקשינן התם ודילמא דם מאכולת הוא משמע דבפחות מכגריס מיירי, ובדם שאינו ודאי שבא מן המקור קאי. ונראה דמן הסתם אין להסתפק כלל בצדדים, דאדרבא חזקת דמים שהם במקור וכל שאין ידוע שיש לה מכה אין לתלות מעצמנו שמא יש לה מכה ומשם בא, אלא דברואה מ״ת שהוברר שתליא ראייתה בענין השימוש, וזה אינו שכיח ודבר רחוק הוא שתהא ממלאה ומנפצת, ולכן יש בזה מקום להסתפק שמא איכא מכה בצדדים שמחמת חיכוך השימוש מביא דם, ולפי״ז בראיות ס״ם, אין להסתפק שמא מן צדדים הוא, דתלינן במקור שחזקת דמים שם. ואפילו אם ראתה פעם אחת בשעת שימוש נמי עדיין אין להסתפק שמא מן הצדדים, דאכתי אין תולין דאתא מ״ת שהוא דבר רחוק, ומסתמא תלינן דאתא דם במקרה בשעת שימוש, ולפי״ז מוכרח דאם ראתה ג׳ פעמים מ״ת דאין מביאה בשלישי חטאת, כיון דעכשיו מוכח דהשימוש גרם לה ותו איכא להסתפק בצדדין. וכן הסברא נוטה, דאם אתה אומר לבודקה בשפופרת, איך אתה יכול לחייבה בקרבן ודאי, ולפי״ז בפעם הג׳ אין מביאה קרבן וכן בביאה א׳ של בעל שני. ובזה אפשר נמי לבאר, אמאי אין חוששת בחדא זימנא שמא תראה מ״ת כמו בוסת שא״ק. דלפי משנ״ת דבפעם הא׳ לא תלינן דמ״ת אתא, א״כ אין חוששין לזה. [וגם כיון דלא שכיח לא חיישינן, כמו וסת הסירוג והדילוג].
ג. הביאור בדברי רבנו דהנה תוס׳ הקשו דבס״ד דלי׳ סברא דכל הכוחות יקשה מבעל שני. ובתוס׳ הרא״ש תי׳ דכל זמן שלא הוחזקה באצבעות אית לן למימר דלאו כל הכוחות שוין, ונחלקו דתוס׳ ס״ל דאף דכל שלא הוחזקה ג״פ אצל ראשון מספ״ל דאפשר דזה מקרה ואין זו מ״ת, מיהו אחר שהוחזקה רמ״ת תו מועיל להתחזק לענין כל האצבעות אפילו בחדא זימנא, ותוס׳ הרא״ש ס״ל דלשני ל״מ הוחזק של הראשון דהוי כתחילת ראיתה, מיהו אחר שהוחזקה בג׳ אצבעות איכא סברא דאפילו בביאה ראשונה של ג׳ תתחזק, ולפי״ז ה״נ בג׳ אצבעות אפילו בחדא זימנא תתחזק, ודמיא לדין השוורים בב״ק לז, א דנגח שור חמר וגמל דנעשה מועד לכל, אבל בג׳ שוורים וחמור אחד אמרי׳ התם שם לז, ב דלא אייעד לחמור, [וכ״ז נתבאר בחוו״ד ביאורים סק״ג, ובס׳ שארית יעקב לגרא״י זצ״ל]. ומסיק דבג׳ החזקות ג׳ כוחות. וכל שלא הוחזקה בג׳ כוחות לא הוחזקה גם לאצבעות.
ד. כ״ה דעת הרמב״ם שם, ובר״ן ועוד כתבו שכ״ד רש״י שאינה מותרת לראשון בבדיקה [והרמב״ם אינו מתיר אפילו לשלישי], וכ״ד האור זרוע סי׳ שו בשם הרשב״ם, ועי׳ חכמת בצלאל.
ה. שער הספירה (עמ׳ ע).
ו. ברא״ש וחי׳ הר״ן תמהו דהא ליתא בכלל חומרא דר״ז עיי״ש.
ז. הרי״ף שבועות שם.
ח. בעה״נ שם, ועי׳ רבנו בהלכותיו ספ״ו.
1. הגהת הגרא״ז: לא הוחזקה.
לפי שאין כל האצבעות שוות. פירש״י ושמא בבעל אחר לא תצטרך בדיקה ומוטב שתתגרש ותתקן ולא תבא לידי חשש כרת הלכך מתגרשת עד שתתחזק בג׳ אצבעות. ומשמע לפי׳ שאסורה לראשון מתשמיש שלישי ואילך אפילו בבדיקה שלא תהאבחשש כרת. ול״נ פי׳ דאם יש חשש בבדיקה זו ואסרינן לה לראשון ע״י בדיקה א״כ למה לא נתיר אותה לבעל שלישי ע״י בדיקה בפעם רביעית וכי מחמת תקנת נשואי אשה נתיר חששאיסור ואם אין חשש איסור בבדיקה א״כ גם לראשון תהא מותרת. הלכך נ״ל דה״פ ותבדוק עצמה מביאה שלישית של בעל ראשון כלומר ואמאי מותרת לשני בלא בדיקה כיון שכבר הוחזקה לראות ג׳ פעמים בשעת תשמיש דומיא דפירכא שניה דפריך ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי כדפי׳ התם שתהא אסורה לשמש בלא בדיקה הכי נמי פריך הכא שתהא אסורה לשמש מכאן ואילך אפילו לבעל אחר ומשני לפי שאין כל האצבעות שוות וחזקת בעל ראשון אינה אוסרתה על בעל שני. והה״נ אי בעיא לבדוק בביאה רביעית של בעל ראשון דשריא ליה אלא עצה טובה קמ״ל דמוטב שתתגרש ותינשא לשוק ולא תצטרך בדיקה:
אמר ליה [לו] ריש לקיש לר׳ יוחנן בשאלה: ותבדוק עצמה לפני כל תשמיש שמשמשת עם בעלה, בבדיקה זו שעל ידי שפופרת ומכחול, למן הביאה השלישית (שראתה בה דם מחמת תשמיש) של הבעל הראשון, ולא יצטרך לגרשה? אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן בתשובה: מוטב שלא תצטרך לבדוק את עצמה לפני כל תשמיש עם בעל זה שיתכן שבכך תיאסר לכל, שכן אפשרי הדבר שאצל בעל אחר לא תראה מחמת תשמיש, לפי שאין כל האצבעות (כינוי בלשון נקיה לאבר הבעל) שוות. שאין היא רואה דם מחמת תשמיש אלא משום שזה הוא הבועל אותה, ואילו אצל אחר הבועל אותה, לא תראה דם מחמת תשמיש.
The baraita says that if a woman experiences bleeding on three occasions due to intercourse with her husband he must divorce her. Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: But let her examine herself after the third act of intercourse with her first husband, so that he need not divorce her. Rabbi Yoḥanan said to him: It is preferable for her not to test herself and risk becoming forbidden to all men and instead to be divorced and remarry another, because not all fingers, i.e., penises, are equal. Since it is possible that sexual intercourse with her second husband might not cause her to bleed, she should not risk becoming forbidden to all men by performing the examination.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֲמַר לֵיהּ וְתִבְדּוֹק עַצְמָהּ בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל בַּעַל שְׁלִישִׁי לְפִי שֶׁאֵין כׇּל הַכֹּחוֹת שָׁווֹת.

Reish Lakish further said to Rabbi Yoḥanan: Why does she examine herself only after the third time she experiences bleeding due to sexual intercourse with her third husband? But let her examine herself after the first act of intercourse with her third husband. After the first occurrence this woman already has a presumptive status that all acts of intercourse cause her to bleed. Rabbi Yoḥanan answered: She does not perform the examination then, because not all forces are equal. It is possible that the manner in which the couple has intercourse causes her to bleed, and therefore it is only after three times that she has a presumptive status of bleeding after every act of intercourse.
רי״ףרש״יתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותבדוק בביאה ראשונה של בעל שלישי – משבא עליה פעם אחת לא תשמש שניה בלא בדיקה שהרי הוחזקה בג׳ אצבעות. ומשנינן אין חזקת ביאה אחת חזקה דאין כל הכחות שוין ושמא בעילה זו היתה בכח מרובה הלכך עד שתתחזק בג׳ ביאות לכל אחד ואחד והדר תבעי בדיקה לביאה רביעית של בעל שלישי.
ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי – תימה למאי דלא ידע שינויא דאין כל הכחות שוות ליפרוך דתבדוק עצמה בביאה שניה של בעל שני דלענין אצבע שלו אין לומר לא כל האצבעות שוות שהרי כבר ראתה פעם ראשונה על ידי בעילתו ומשום חזקת כחות אין להתירה שהרי הוחזקה בג׳ כחות של בעל ראשון ואין להתירה אלא מטעם זה דאין כל הכחות שוין ואין חזקת כחו של ראשון מועלת לשני ואכתי לא ידעינן הך טעמא.
ותבדוק עצמה מביאה ראשונה של בעל שלישי. ותי׳ כיון דאכתי לא ידע טעמא דכל הכחות שוין ליפרוך נמי ותבדוק עצמה מביאה ראשונה של בעל שני שהרי אצבע שלו שוה לאצבע של ראשון. וי״ל דידע שפיר המקשה דאית לן למימר אין כל הכחות שוין כל זמן שלא הוחזקה באצבעות:
נתהוו לאידך גיסא. פי׳ בערוך שתאמרי להם שאת בת דמים מרובין ויתנו בך עין לומר בניך מרובין ויפסקו ממך הדמים:
חזר ואמר ליה [לו] ריש לקיש לר׳ יוחנן בשאלה: מדוע הריהי בודקת את עצמה רק לאחר שלושה תשמישים עם הבעל השלישי שראתה בהם דם, ומדוע לא תבדוק את עצמה מאז שראתה דם בביאה הראשונה של הבעל השלישי, שהרי כבר בביאה ראשונה של הבעל השלישי התברר שהיא רואה דם מחמת תשמיש אצל בעלים שונים? ענה לו ר׳ יוחנן: כל עוד לא נבעלה שלוש פעמים (לבעלה השלישי) וראתה דם, עדיין לא התברר שהיא רואה דם מחמת תשמיש אף אצל בעל זה, לפי שאין כל הכחות של מעשי הבעילה שוות, ויתכן הדבר שאף שבבעילה ראשונה שלו (שנעשתה בכח מסויים) ראתה דם, לא תראה דם בבעילה אחרת שלו שתיעשה בכח אחר.
Reish Lakish further said to Rabbi Yoḥanan: Why does she examine herself only after the third time she experiences bleeding due to sexual intercourse with her third husband? But let her examine herself after the first act of intercourse with her third husband. After the first occurrence this woman already has a presumptive status that all acts of intercourse cause her to bleed. Rabbi Yoḥanan answered: She does not perform the examination then, because not all forces are equal. It is possible that the manner in which the couple has intercourse causes her to bleed, and therefore it is only after three times that she has a presumptive status of bleeding after every act of intercourse.
רי״ףרש״יתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲמַר לֵיהּ לְאַבָּדָן זִיל בַּעֲתַהּ אֲזַל בַּעֲתַהּ וְנָפַל מִמֶּנָּה חֲרָרַת דָּם אָמַר רַבִּי חנִתְרַפְּאָה זֹאת.

The Gemara relates: There was a certain woman who experienced bleeding due to sexual intercourse who came before Rabbi Yehuda HaNasi and asked him what she should do. Rabbi Yehuda HaNasi said to the Sage Abdon, who was present at the time: Go and suddenly frighten this woman. Abdon went and frightened her, and a mass of congealed blood fell from her vagina. Rabbi Yehuda HaNasi said: This woman is now cured. She will no longer experience bleeding due to sexual intercourse, as this mass of blood was the source of the blood.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ההיא דאתאי – שהיתה רואה דם מחמת תשמיש.
בעתה – הבהילה פתאום.
וקצת חכמי הדורות כתבו שבזמן הזה אין תולין במכה שאף בבועל את הבתולה חזרו ונמנו להיות פורש אחר בעילת מצוה ואינה תולה במכה וחבורה שבעקירת בתוליה ועוד שאם אתה אומר כן אף אתה צריך לבדוק אם נשתנה דם מכתה מדם ראיתה ועכשו אין אנו בקיאין במראות הדמים אלא שגדולי הדור משיבים עליהם שאם החמירו בבועל את הבתולה מפני שחומרתה באה לידי הכשר תאמר בזו שאם אתה בא לומר כן נמצאת אסורה לעולם אלא אף בזמן הזה תולה ואף זו שאמרו אם היתה דם מכתה משונה מראייתה אינה תולה דוקא בשאפשר לעמוד על בוריו של דבר כגון זו שראתה ראשונה ושניה בלא מכה אי נמי שכל ביאות שבבעל ראשון היו בלא מכה ונתחדשה לה מכה ברשות שני או ברשות שלישי אבל כל שאי אפשר לעמוד על בוריו של דבר סופה כתחלתה ותולה אע״פ שלא נשתנה ואם כן הוא הדין לכל שאי אתה בקי במראות הדמים והדברים ברורים:
א ומביאים מעשים והנהגות הוראה בעניינה של הרואה דם מחמת תשמיש, ההיא דאתאי לקמיה [אשה אחת שבאה לפני] רבי, שיורה לה כיצד לנהוג, שכן היא רואה דם מחמת תשמיש. אמר ליה [לו] רבי לאבדן: זיל, בעתה [לך, הפחד לפתע אותה]. אזל בעתה [הלך אבדן הפחיד אותה], וכתוצאה מכך נפל ממנה חררת (גודש) דם. אמר רבי: בכך נתרפאה האשה הזאת, ושוב לא תראה דם מחמת תשמיש. שכן גוש דם זה הוא שגרם לה לראות דם.
The Gemara relates: There was a certain woman who experienced bleeding due to sexual intercourse who came before Rabbi Yehuda HaNasi and asked him what she should do. Rabbi Yehuda HaNasi said to the Sage Abdon, who was present at the time: Go and suddenly frighten this woman. Abdon went and frightened her, and a mass of congealed blood fell from her vagina. Rabbi Yehuda HaNasi said: This woman is now cured. She will no longer experience bleeding due to sexual intercourse, as this mass of blood was the source of the blood.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הַהִיא אִתְּתָא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל אֲמַר לֵיהּ לְרַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף זִיל בַּעֲתַהּ אֲזַל בַּעֲתַהּ וְלָא נְפַל מִמֶּנָּה וְלָא מִידֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל זוֹ מְמַלְּאָה וְנוֹפֶצֶת הִיא וְכׇל הַמְמַלְּאָה וְנוֹפֶצֶת אֵין לָהּ תַּקָּנָה.

The Gemara relates a similar incident: There was a certain woman who experienced bleeding due to sexual intercourse who came before Shmuel. Shmuel said to Rav Dimi bar Yosef: Go and frighten this woman. Rav Dimi went and frightened her, but nothing fell from her at all. Shmuel said: This woman is filled with blood, which falls out of her during intercourse. And any woman who is filled with blood that falls out during intercourse has no cure.
רי״ףרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ממלאה ונופצת – מתמלאה דם ומנפצתו בשעת תשמיש.
הא דאמר שמואל ממלא ונופצת היא ואין לה תקנה – ק״ל א״כ עקרת בדיקה הראשונה ששנויה בברייתא, דקא אמרת דאי אפילא נתרפאת ואי לא אפילא לית לה תקנה, אי הכי מכחול למהא. ושמא אותה שהפילה חררה בידוע שנתרפאת וזו שלא הפילה כלום ממלא ונופצת היאב, אבל אם ראתה מחמת ביעתותא ולא הפילה חררה זו היא שצריכה לבדיקה של ברייתא, וכן נמי שלא ביעתוה נבדקת בכךג, ואינו מחוור. ורבינו הגדול ז״ל לא כתב מעשים הללו.
א. בנובי״ק חיו״ד סי׳ מו הקשה דאפשר שזו שבאת לפני שמואל כבר בדקה ומצאה בראש המוך וכבר יצאה טמאה בבדיקה ומשו״ה אמר שמואל לבעתה ע״ש, ועי׳ חוו״ד סי׳ קסז סק״ג בקושיא ז שכ׳ לתרץ ע״ש [ודבריו תמוהים, וכבר תמה בזה בפרדס רמונים בפתיחה לסי׳ קפז סק״ז בהגהה]. מיהו אפשר דאין מועיל בדיקת בעתה אלא בצירוף ספק מן הצדדים [ועי׳ בסמוך] אבל אי בדקה ומצאה דודאי מן המקור לא יועיל בדיקת בעתה, וע״כ שמואל לפני בדיקה קאמר ושפיר תמה רבנו.
ב. והר״ן פליג ארבנו וס״ל דעדיין מועיל בדיקת שפופרת עיי״ש.
ג. יש לעיין לרבנו דמפרש דהא דאמר שמואל אין לה תקנה היינו דבממלא ונופצת אין מועיל בדיקה, דאפשר דאף שלא תראה בראש המוך אפשר שתהא נופצת מ״ת, א״כ אמאי ס״ל דמועיל בדיקה בזו שלא ביעתוה דהא אכתי אפשר שהיא חולה בממלא ונופצת ולא יועיל בזה בדיקת שפופרת, וצ״ל דחולי דממלא ונופצת אין שכיח כלל ואין לחוש לזה רק אי חזינא דבעית ולא הפילה. ומיהו קשה לרבנו אמאי באמת לא בדקה שמואל בשפופרת, ואמנם לדעת רש״י והרמב״ם דאין מועילה בדיקה זו לבעל ראשון ניחא. [ועדיין יש לעיין בלא הפילה דהוי ממלאת ונופצת אי מותרת לבעל שני]. וי״ל דירא שמא תמצא דם ולא יועיל לה שוב בדיקת בעתה וכמו שכ׳ לעיל דמועיל רק בצירוף ס״ס. ועדיין צ״ע לרבנו דאמאי אם לא הפילה כלל קבעינן ודאי דהוי ממלאת ונופצת, אכתי אפשר דאי״ז כלל מן המקור אלא מן הצדדים ובזה לא שייך לאסרה משום דלא הפילה. [שו״ר שכבר דנו בזה המפרשים וצע״ע בזה].
ועוד מסופר: ההיא אתתא דאתאי לקמיה [אשה אחת שבאה לפני] מר שמואל, להורות לה כיצד תנהג מפני שהיתה רואה דם מחמת תשמיש. אמר ליה [לו] שמואל לרב דימי בר יוסף: זיל, בעתה [לך, הפחד לפתע אותה]. אזל בעתה [הלך רב דימי בר יוסף הפחיד אותה], ולא נפל ממנה ולא מידי [משהו]. אמר שמואל: אשה זוממלאה (מתמלאת) בדם, ונופצת (ומשליכה) היא אותו בשעת תשמיש, וכל הממלאה ונופצתאין לה תקנה (רפואה).
The Gemara relates a similar incident: There was a certain woman who experienced bleeding due to sexual intercourse who came before Shmuel. Shmuel said to Rav Dimi bar Yosef: Go and frighten this woman. Rav Dimi went and frightened her, but nothing fell from her at all. Shmuel said: This woman is filled with blood, which falls out of her during intercourse. And any woman who is filled with blood that falls out during intercourse has no cure.
רי״ףרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּכֹל אֵימַת דַּהֲוָת סָלְקָא מִטְּבִילַת מִצְוָה הֲוָת קָחָזְיָא דְּמָא א״לאֲמַר לַהּ שֶׁמָּא דִּימַת עִירִיךְ עָלְתָה בִּיךְ לְכִי וְהִבָּעֲלִי לוֹ ע״געַל גַּבֵּי הַנָּהָר.

The Gemara relates another incident: There was a certain woman who came before Rabbi Yoḥanan and told him that every time she emerged from immersion in a ritual bath, after completing the mitzva of purifying herself for her husband, she would see blood before she engaged in intercourse with him. Rabbi Yoḥanan said to her: Perhaps the gossip of the women in your city, who are jealous of the love between you and your husband, has reached you, and this evil eye causes you to bleed before you engage in intercourse. Go and immerse in the river and engage in intercourse with your husband on the bank of the river, so that the other women will not see you leaving the ritual bath and gossip about you.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דימת עיריך – בנות עיריך שהיו מתקנאות ביך בחיבה שביניך לבעליך. דימת לשון ליעוז פרליר״ץ כמו (יבמות דף נב.) מידם דיימא וכמו (סוטה דף כז.) לא ישא אדם דומה.
האא דא״ר יוחנן לכי והבעלי לו על גב הנהר – משום שאין וסת זה אוסר יומו, לפי שלא היה וסתה אלא בהכנסתה לעיר שהיו חברותיה מרגישות בה, ושמא אף היא היתה מתביישת מהן מפני שמדברות בה ומתחלחלת, וה״ל כוסת של קפיצות ושל אכילות שום שכל זמן שאינה אוכלת אינה חוששתב. א״נ דימה לא קבעה וסת דאקראי בעלמא היא, וה״ק לה לאו טבילה גרמא ליך דתיתסרי, אלא דימת עירך גרמא ליך ומותרת את על גב הנהרג.
א. בגמ׳ לפנינו קטע זה לאחר הקטע שבסמוך.
ב. ממשמעות רבנו נראה דמפרש דאף דהוי בהפלגה או בימים שוים מ״מ קאמר ריו״ח שאין הימים גורמים אלא דימת עירך דהוי כוסת המעשה דאמרי׳ לעיל טו, רע״ב דכל דתליא במעשה אימא לא קפיץ ולא חזאי, ומשו״ה אף דהוי בימים שוים אין הימים גורמים ואין נאסר אלא שעתו, ורבנו פסק בהלכותיו פ״ו הי״ב דקובעת לקפיצות לחודייהו, [עי׳ לעיל יא, א]. ובר״ן אמנם כתב דלדעת הסוברים דבקפיצות בעי מורכב מיירי בימים שוים ע״ש. ורבנו מפרש דלאו הטבילה הוי גרמו אלא בהכנסה לעיר שמכח החלחלה נבהלת, ומשמע דאי הטבילה גרמה הוי אסורה כל יומא, [וכ״כ רבנו להדיא בסמוך דריו״ח קאמר דלאו טבילה גרמה ליך דתיתסרי, מיהו נראה דלא כ״כ רבנו אלא בפי׳ הב׳ דדימת עירך ל״ה וסת כלל, ולפי׳ הב׳ אמנם אי הוי בגדר וסת בעי פרישה כולה יומא, אבל השתא בפי׳ הא׳ דאף דהוי וסת נאסר רק לשעתו אפשר דה״נ טבילה ל״ה אלא גדר וסת האונסין, ורבנו דלא נקט משום טבילה, נראה דס״ל דאין טבילה גורם האורח, וכ״ש דל״ש שיגרום שיבא במאוחר, שאם יבעול ע״ג הנהר יקדים הביאה], ובבעה״נ ריש שער הוסתות (עמ׳ לד) כתב שביום טבילתה היתה לה שעה קבועה בעת כניסתה לעיר לראות ויליף מכאן שאם יש לה קביעות לשעה מיוחדת אפילו לר׳ יהודה אינה חוששת אלא לשעתה, ועי׳ רז״ה דפליג, ואפשר דרבנו נמי לא ס״ל הכי, ועי׳ חוו״ד וסד״ט ריש סי׳ קפ״ט שהאריכו בזה.
ג. ואע״ג דלפי זה אין זה וסת וא״צ פרישה, מ״מ אפשר בג׳ פעמים חוששת לה כלוסת שא״ק מ״מ אינו אוסר יומו, ואפשר דלימדה ריו״ח שלא תתקלקל ולאו משום פרישה.
אמר לה בתי שמא דמות עירך עלתה ביך ליכי והבעלי לו על גב הנהר. הרמב״ן ז״ל פירש לאו משום חשש קביעות וסתות שהיא חששא לכך ואמר לה ר׳ יוחנן שאין זה וסת אוסר יומו לפי שלא היה וסתה אלא בהכנסתה לעיר שהיו חברותיה מרגישות בה ושמא אף היא היתה מתביישת מהן מפני שמדברות בה ומתחלחלת והוה ליה כוסת של קפיצות ואכילת שום שכל זמן שאינה אוכלת אינה חוששת, אי נמי דימא לא קבעה וסת דאקראי בעלמא הוא והכי קאמר לה לאו טבילה גרמה ליך ותתסרי אלא דמות עיריך גרמה לך ומותרת את אגב הנהר.
תוספתא: היתה בודקת בימין והיא טמאה בשמאל והיא טהורה לא תבדוק אלא בשמאל, בחצר והיא טהורה בטרקלין והיא טמאה לא תבדוק אלא בחצר, בעצמה והיא טמאה בחברתה והיא טהורה לא תבדוק אלא בחברתה.
מסופר: ההיא דאתאי לקמיה [אשה אחת שבאה לפני] ר׳ יוחנן, שכל אימת דהות סלקא [כל פעם שהיתה עולה] מטבילת מצוה בבית הטבילה, הות קחזיא דמא [היתה רואה דם], עוד קודם לתשמישה עם בעלה, וביקשה שיורה לה ר׳ יוחנן כיצד תנהג. אמר לה: שמא דימת [לעז] של בנות עיריך (עירך) הרואות אותך שבה מבית הטבילה לבעלך, והריהן מקנאות בך על החיבה שבינך לבין בעלך היא שעלתה ביך (בך), והיא הגורמת לכך. מעתה, לכי והבעלי לו לאחר שטבלת על גבי (סמוך) הנהר, שלא תדענה בנות עירך שחוזרת את מטבילת מצוה.
The Gemara relates another incident: There was a certain woman who came before Rabbi Yoḥanan and told him that every time she emerged from immersion in a ritual bath, after completing the mitzva of purifying herself for her husband, she would see blood before she engaged in intercourse with him. Rabbi Yoḥanan said to her: Perhaps the gossip of the women in your city, who are jealous of the love between you and your husband, has reached you, and this evil eye causes you to bleed before you engage in intercourse. Go and immerse in the river and engage in intercourse with your husband on the bank of the river, so that the other women will not see you leaving the ritual bath and gossip about you.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אִיכָּא דְּאָמַר אֲמַר לַהּ תְּגַלִּי לְחַבְרוֹתִיךְ כִּי הֵיכִי דתהוו עֲלַיךְ לְהָךְ גִּיסָא נתהוו עֲלַךְ לְהָךְ גִּיסָא וְאִיכָּא דְּאָמַר אֲמַר לָהּ גַּלִּי לְחַבְרוֹתִיךְ כִּי הֵיכִי דְּלִבְעוֹ עֲלַיךְ רַחֲמִים דְּתַנְיָא {ויקרא י״ג:מ״ה} וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים.

Some say that Rabbi Yoḥanan said to her: Reveal this fact to your friends, so that those women who were against you on this side, and gossiped about you, will be with you on that side, and be kind to you. And some say that Rabbi Yoḥanan said to her: Reveal this fact to your friends, in order that they will pray for mercy for you, as it is taught in a baraita discussing the verse: “And the leper in whom the mark is, his clothes shall be ripped and the hair of his head shall grow long and he will put a covering upon his upper lip and will cry: Impure, impure” (Leviticus 13:45). The leper publicizes the fact that he is ritually impure, as he must announce his pain to the masses, and then the masses will pray for mercy on his behalf.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי היכי דתהוו עליך – עד השתא להאי גיסא על חיבה יתירה שביניכם.
נתהוו עליך לאידך גיסא – ויאמרו כמה שנואה זו ותשוב קנאה ממך.
כי היכי דתהוו עליך להך גיסא – פירש״י תחת אשר קנאו באהבת אישך יאמרו כמה שנאה גדולה ותשוב קנאתם ממך ובערוך פי׳ ששלטו בך עינים להתרחק מבעליך תודיעם עכשיו שאת בת דמים מרובים שבניך מרובין ביותר ויתנו עיניהם בך ויאמרו אשריה שדמיה מרובים שמתוך כך בניה מרובים ומתוך העין שיתנו בך יפסקו הדמים ותתרפא.
איכא [יש] שאמר שכך אמר לה ר׳ יוחנן: תגלי לחברותיך שכך קורה לך כשאת שבה מטבילת מצוה. שעל ידי כך, כי היכי דתהוו [כמו שתוהות, מסתכלות] הנשים הללו עליך להך גיסא [לצד זה, שקנאו בך]. ומעתה שישמעו שכך קורה לך, נתהוו עלך להך גיסא [יתהו עליך לצד זה, שירחמו עליך], ושוב לא יקרה לך כן. ואיכא [ויש] שאמר שכך אמר לה: גלי לחברותיך שכך קורה לך כשאת שבה מטבילת מצוה, כי היכי דלבעו [כדי שיבקשו] עליך רחמים, שתתפללנה עליך, ששוב לא יקרה לך כן. דתניא כן שנויה ברייתא] על האמור בדינו של המצורע ״וטמא טמא יקרא״ (ויקרא יג, מה)צריך המצורע, וכן כל הסובל, להודיע את צערו לרבים, ורבים מבקשים עליו רחמים.
Some say that Rabbi Yoḥanan said to her: Reveal this fact to your friends, so that those women who were against you on this side, and gossiped about you, will be with you on that side, and be kind to you. And some say that Rabbi Yoḥanan said to her: Reveal this fact to your friends, in order that they will pray for mercy for you, as it is taught in a baraita discussing the verse: “And the leper in whom the mark is, his clothes shall be ripped and the hair of his head shall grow long and he will put a covering upon his upper lip and will cry: Impure, impure” (Leviticus 13:45). The leper publicizes the fact that he is ritually impure, as he must announce his pain to the masses, and then the masses will pray for mercy on his behalf.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַב יוֹסֵף הֲוָה עוֹבָדָא בְּפוּמְבְּדִיתָא וְאִתַּסִּי.

Rav Yosef said: There was a similar incident in Pumbedita of a woman who experienced bleeding immediately after immersing in a ritual bath, and she followed the advice given by Rabbi Yoḥanan and she was cured.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוה עובדא – וגילתה צערה לרבים ובקשו עליה רחמים ונתרפאה.
אמר רב יוסף: הוה עובדא [היה מעשה] שכזה בעיר פומבדיתא, באשה שהיתה רואה דם לאחר טבילת מצוה, ונהגה כדרך שאמר ר׳ יוחנן, ואמנם אתסי [נרפאה].
Rav Yosef said: There was a similar incident in Pumbedita of a woman who experienced bleeding immediately after immersing in a ritual bath, and she followed the advice given by Rabbi Yoḥanan and she was cured.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הִתְקִין רַבִּי בְּשָׂדוֹת רָאֲתָה יוֹם אֶחָד תֵּשֵׁב שִׁשָּׁה וְהוּא.

§ Rav Yosef says that Rav Yehuda says that Rav says: Rabbi Yehuda HaNasi decreed that in the fields, i.e., in those distant places where there were no Torah scholars and whose residents were not well versed in the halakhot of menstruating women and did not know how to distinguish between the days of menstruation and the days of ziva, if she saw blood on one day, she must sit and count six days and that first day. She must observe six clean days without a discharge despite the possibility that she might have experienced bleeding only in her period of ziva, in which case she would be impure for only one day.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשדות – מקום שאין בני תורה ואינן יודעות למנות פתח נדות מתי הן ימי נדה מתי הן ימי זוב.
ששה והוא – כדין תורה ושמא בימי נדה הוא.
ה״ג וכן בנוסחאות: יום אחד תשב ו׳ והוא שנים תשב ו׳ והן – שהרי בני מקום זה שאינן בני תורה בידוע שאין רואים דם, ויש לחוש שמא יום א׳ דם טהור ויום ב׳ טמא וצריכה ו׳, ועוד שהרי אין נשיהן בקיאין בימי נדה וזבה, שלכך תקן להם לג׳ ז׳ נקיים בכל זמן, הלכך בשנים נמי יש לחוש שמא ראשון י״א לזיבה הוא ושני תחלת נדה הילכך צריכות ו׳ והןא.
ואין זה צריך לפנים אלא שבהלכות רבינו הגדולב ז״ל חמשה והן נראה כטעות סופר. והלשון שכתב רש״י ז״לג תשב ו׳ והוא כדין תורה, לומר שדין תורה כך הוא למנות ו׳ לאחד, אבל אינו כדין תורה לכך שזו יושבת ו׳ נקיים, שאם תראה צריכה יותר, הילכך צריכה הפרשה בטהרה ובדיקה, והאי דקאמר ז׳ נקיים ולא קאמר נמי ו׳ נקיים, לישנא בעלמא נקט דשגירי למימר ז׳ ימים נקייםד.
וא״ת לדברי האומר ימי נדה שאינו רואה בהן אין עולין לה לספירת זיבתהה, עדיין היה לו לר׳ בית מיחש לומר שמא יום א׳ י״א הוא ובעי שימורו, והז׳ הן התחלת נדה אין עולה לו וצריך ז׳ והן לשני ימיםז. לאו מילתא, שכבר פי׳ בפרק בנות כותיים שימי נדה ולידה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבה קטנה לדברי כל אדם ואין לחוש כלום.
וכתב רבי׳ בעל הלכותח ז״ל שאפילו בימי טוהר נמי אם ראתה סופרת, דהאידנא יולדות בזוב הן לפי שא״א לפתיחת הקבר בלא דם, ובנות ישראל סופרת ז׳ לכל טיפה דם. ושמענו כדבריו בזה שהגאוניםט החרימו בדם טוהר, והדברים נראין אף לדין הגמרא שכשם שחששו לטועות בפתחיהן ולמשלימות דם טמא לדם טהור ועשו נמי הרחקה יתירה בדבר, כך יש לחוש שמא יבואו לטעות באותן שיושבות עליהן לזכר ולנקבה ולנדהי שמא ינהגו בהן קולא, שסוברות כל שיש לו טומאת לידה יש לו טוהר שלה, וכ״ש שברוב נפלים אין בני אדם בקיאין, ואין עליהם לדון בהם אלא כך תשב לזכר ולנקבה ולנדה וקרוב הדבר לטעות בו, הילכך אין ימי טוהר יוצאין מכלל ר׳ זירא שאף בהן החמירו בנות ישראל לישב ז׳ נקייםכ. וההיא דאמרינןל דרש מרימר הילכתא כותיה דרב וכו׳, דינא קאמרי, כדאמרי בשמעתין אמינא לך האי איסור׳ ואת אמר׳ לי חומראמ היכא דאחמור אחמור היכא דלא אחמור לא אחמור. והמקומות שבועלין עכשיו על דם טוהר הם יחושו לעצמןנ.
א. רבנו כתב ב׳ הטעמים, ורש״י כ׳ מספק זיבות, ותוס׳ כ׳ שמא ראתה תחילה דם טהור, ועי׳ פתחי נדה שכ׳ שהנפ״מ אחר ימי טוהר דליכא ענין זיבות עיי״ש.
ב. הרי״ף שבועות פ״ב (ד, א) שכתב ראתה שנים תשב חמשה והן. ועי׳ רשב״א מה שכ׳ בזה.
ג. ד״ה ששה.
ד. וכ״כ בתוס׳ הרא״ש ד״ה יום.
ה. לז, א.
ו. עי׳ לקמן עב, ב.
ז. עי׳ תוס׳ הרא״ש.
ח. הרי״ף שם, ועי׳ בית יוסף סי׳ קצד ד״ה והרשב״א.
ט. עי׳ האשכול ח״א עמ׳ 90 [ואצ״ל: והחמירו].
י. עי׳ לעיל כט, א.
כ. כה״ע כ׳ רבנו בהלכותיו פ״ז ה״כ.
ל. לעיל לו, א דמשמע דימי טוהר נוהג עכשיו.
מ. לפנינו: אמינא לך אנא איסורא ואת אמרת מנהגא היכא דאחמור אחמור.
נ. עי׳ טור סי׳ קצד ושו״ע סעיף ב.
יש מי שגורס: התקין ר׳ בשדות ראתה יום אחד תשב ששה והיא שנים תשב ה׳ והם ג׳ תשב ז׳ נקיים. וכן היא גם בהלכות הרבה אלפסי ז״ל וכן מצאתיה בחבור הרב אל אברצלוני ז״ל משמן של ראשונים ז״ל ופירש הוא ז״ל לפי גירסה זו שבאותן הימים היו גם בני הכפרים מכירים קצת בין דם טהור לדם טמא והיו מכירות קצת וסתות אבל לא עיקר הוסתות ולכך די להם בשנים כעיקר נדה דאוריתא אבל אם ראתה ג׳ חוששת לספק זבה שאינן מכירות כל כך בזבה לא הן ולא אותן בני הכפרים שמראות להן את הדם ולפיכך חשש ר׳ ותיקן להם לג׳ ז׳ נקיים. ומכל מקום גרסא הנכונה שנים תשב ששה והם דכיון דאינן בקיאות לגמרי יש להם לחוש שמא יום ראשון סוף זיבה ויום שני תחלת נדה וצריכה ששה והוא וגם מן הראשונים יש שהיו גורסין כן והיא הגרסא הנכונה וששה דקאמרינן ששה נקיים קאמר והא דקאמרינן ג׳ תשב ז׳ נקיים לאו למימרא דג׳ דוקא בעינן נקיים אבל לא׳ וב׳ לא בעיא נקיים אלא מכלל מה שאמרו בג׳ דבעינן נקיים אנו יודעים שטועות הן בימי זיבה ונדה והילכך על כרחין ו׳ דקאמ׳ נקיים קאמ׳ ולא רצה להאריך ולומר בכל אחד ואחד נקיים כיון שמשמשת האחד אנו יודעים בבירור את השאר, ואי נמי י״ל דנקיים דקאמרינן בסופה אכולהו קאי ומ״מ בין הכי ובין הכי אין ספק דכולהו נקיים בעינן להו.
יום אחד תשב ששה והוא. וצריך שיהו נקיים שבכל יום שתראה מספקי׳ דלמא השתא הוי תחלת נדה. והא דלא קאמר נקיים משום דלא שייך לומר נקיים אלא כשהם ימי ספירה שנים תשב ששה והן. ותי׳ אמאי סגי לה בששה דלמא ראשון הוה בימי זיבה וימי נדה שאינה רואה בהן אין עולין לספירת זיבתה כדפסק ר״ת בימי לידה. ובשילהי בא סימן משוה יחד ימי נדה לימי לידה ונמצא שהיא צריכה עדיין לשמור יום אחד כנגד אותו יום שראתה בימי זיבה. וי״ל אי מספקי׳ לשני בתחלת נדה א״כ הוי הראשון י״א יום של זיבה ולא בעי שימור מדאורייתא ואפילו אי בעי שימור מדרבנן לא היה ר׳ מחמיר על עם שבשדות כל כך:
ב אמר רב יוסף, אמר רב יהודה, אמר רב: התקין רבי (ר׳ יהודה הנשיא) תקנה לדרים בשדות (במקומות המרוחקים, שאין בהם תלמידי חכמים), ואינם יודעים כראוי דיני נדה, מתי הם ימי נדות ומתי הם ימי זיבות, ויש חשש שיכשלו, שכל שראתה דם יום אחדתשב (ותספור, כנדה) ששה ימים ונוסף להם הוא (אותו יום שראתה בו), והרי אלה עולים לשבעה ימי נקיות, ולאחר מכן תטבול לטהרתה. הגם שאפשר שלאמיתו של דבר לא היתה זו אלא ראיית זיבה, המצריכתה שמירת יום אחד בלבד (שטובלת לטהרתה למחרת).
§ Rav Yosef says that Rav Yehuda says that Rav says: Rabbi Yehuda HaNasi decreed that in the fields, i.e., in those distant places where there were no Torah scholars and whose residents were not well versed in the halakhot of menstruating women and did not know how to distinguish between the days of menstruation and the days of ziva, if she saw blood on one day, she must sit and count six days and that first day. She must observe six clean days without a discharge despite the possibility that she might have experienced bleeding only in her period of ziva, in which case she would be impure for only one day.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) שְׁנַיִם תֵּשֵׁב שִׁשָּׁה וְהֵן שְׁלֹשָׁה תֵּשֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים.

If she experiences bleeding for two days, she must sit and count six days and both of those first two days, for a total of eight days, in case the first day on which she bled was the last day of ziva, while the next day was the first day of her menstruation period. If she experiences bleeding for three days she must sit and count seven clean days, as she might be a greater zava, who must count seven clean days.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנים תשב ששה והן – לחומרא שמא ראשון סוף זוב ושני תחלת נדה וצריכה עוד ששה אבל שלשה דאילו הוה ימי זיבה צריכה ז׳ נקיים השתא נמי תשב שבעה נקיים שמא בימי זיבה עומדת.
שנים תשב ששה – שמא ראתה יום ראשון דם ירוק ואינו מן המנין.
וכן אם ראתה שנים ימים — תשב ששה ימים והן (שני הימים שראתה), והריהי טובלת לטהרתה לאחר שמונה ימים. ואולם אם ראתה שלשה ימים, ומעתה יש לחשוש שהריהי בימי זיבה, והריהי איפוא זבה גדולה — תשב שבעה ימים נקיים.
If she experiences bleeding for two days, she must sit and count six days and both of those first two days, for a total of eight days, in case the first day on which she bled was the last day of ziva, while the next day was the first day of her menstruation period. If she experiences bleeding for three days she must sit and count seven clean days, as she might be a greater zava, who must count seven clean days.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר ר׳רַבִּי זֵירָא טבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶחֱמִירוּ עַל עַצְמָן שֶׁאֲפִילּוּ רוֹאוֹת טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל יוֹשְׁבוֹת עָלֶיהָ שִׁבְעָה נְקִיִּים.

The Gemara cites a related statement. Rabbi Zeira says: Jewish women were stringent with themselves to the extent that even if they see a drop of blood the size of a mustard seed, they sit seven clean days for it. By Torah law, a woman who experiences menstrual bleeding waits seven days in total before immersing, regardless of whether she experienced bleeding on those days. If she experiences bleeding during the eleven days when she is not expected to experience menstrual bleeding, she is a lesser zava and waits one day without bleeding and then immerses. The Jewish women accepted upon themselves the stringency that if they experience any bleeding whatsoever, they treat it as the blood of a greater zava, which obligates one to count seven clean days before immersing (see Leviticus 15:25).
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טפת דם כחרדל. ותי׳ כיון דרואה ודאה מאי רבותא בטפת דם כחרדל. פשיטא דמטמא בכל שהוא תנן. וי״ל דטעמא דיושבת ז׳ נקיים היינו משום דאימור תמול ושלשום ראתה ולאו אדעתה וסד״א אלו ראתה לפני שני ימים היתה רואה עתה ראיה מרובה שכבר מעיינה פתוח ומדלא אשכח אלא כחרדל ש״מ מעיינה סתום קמ״ל:
ומביאים לענין זה מה שאמר ר׳ זירא: כל בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו הן רואות טפת דם מועטה ביותר, כזו ששיעורה הוא כזרע צמח החרדל — הריהן יושבות עליה שבעה נקיים, כאילו הן זבות.
The Gemara cites a related statement. Rabbi Zeira says: Jewish women were stringent with themselves to the extent that even if they see a drop of blood the size of a mustard seed, they sit seven clean days for it. By Torah law, a woman who experiences menstrual bleeding waits seven days in total before immersing, regardless of whether she experienced bleeding on those days. If she experiences bleeding during the eleven days when she is not expected to experience menstrual bleeding, she is a lesser zava and waits one day without bleeding and then immerses. The Jewish women accepted upon themselves the stringency that if they experience any bleeding whatsoever, they treat it as the blood of a greater zava, which obligates one to count seven clean days before immersing (see Leviticus 15:25).
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אַדְבְּרֵיהּ רָבָא לְרַב שְׁמוּאֵל וְדָרֵשׁ קִשְּׁתָה שְׁנֵי יָמִים וְלַשְּׁלִישִׁי הִפִּילָה תֵּשֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים קָסָבַר אֵין קָשָׁוֵי לִנְפָלִים וְאִי אֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּם.

Rava authorized Rav Shmuel, and he taught: If a pregnant woman experienced labor pains for two days, and on the third day she miscarried, she must sit and count seven clean days. The Gemara explains that Rava holds that the principle that blood that emerges while the woman experiences labor pains is not ritually impure does not apply to miscarriages. And Rava further maintains that it is impossible for the womb to open without blood emerging. Therefore, when she miscarried she must have experienced a flow of blood, even if she did not notice it.
רי״ףבית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בדיקה זו שביארנו שאם בדקה עצמה ונתרפאת מותרת אף לרביעי או לשלישי שלא גירשה עדין או שרצה להחזירה כך הוא ענינה מביאה שפופרת של אבר שהוא חלק ופי השפופרת כפוף לתוכו כדי שלא יסרטה מבפנים ומכנסת בתוכו קיסם כעין מכחול ומוך נתון בראשו ודוחקתו בפנים עד שיגיע המוך לצואר הרחם מקום שאף האבר מגיע לשם ומוציאו אם נמצא טיפת דם בראש המוך בידוע שלא נתרפאת ואם לא נמצא דם בראשו בידוע שנתרפאת שאף זה כעין תשמיש הוא אלמלא שנתרפאת היה הדם מתעורר קצת ואפילו נמצא דם בשאר מקומות שבשפופרת כל שלא נמצא בראשו בידוע שהוא מן הצדדין וכבר ביארנו שאם בדקה בבעל ראשון אחר פעם שלישית ומצאה טהור אין מתירין אותה לו שמא האצבע גורם ומ״מ אם בדקה עצמה גדולי המפרשים מתירין שאף באלו הואיל וכעין צלמי זכר הם יש לומר בהן לא כל האצבעות שוות וכן יש דרך בבדיקה זו בדרך אחרת והוא שמבהילין אותה ואם הפילה לסיבת הבהלה זו חררת דם הוחזקה ברפואה ואם לא הפילה כלום אין זה אלא ממלאה ומערה ואין לה תקנה:
אדבריה רבא כו׳. ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. והא דאמרינן בפ״ב דכריתות ולרבא דאמר מחוסר כפורים דזב כזב דמי הא מתניתא היכי מתרץ לה אמר רב אשי מתרץ לה ביום מ׳ ליצירת זכר וביום פ׳ ליצירת נקבה ור׳ ישמעאל היא ואפשר לפתיחת הקבר בלא דם אליבא דהאי ברייתא קאמר הכי אבל איהו סבר אי אפשר לפתיחת קבר בלא דם כדקאמר הכא. אבל בשאילתות דרב אחאי כתב דהא דקאמר התם אפשר לפתיחת הקבר בלא דם היינו ביום ארבעים שעדיין לא נגמר צורת הוולד. ואפשר הקבר ליפתח בלא דם וליתא דהא לעיל בפ׳ המפלת אמרי׳ גבי המפלת חתיכה דפליגי ר׳ יהודה ורבנן בפלוגתא דהני תנאי אם אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. אלמא מאן דאית ליה א״א לפתיחת הקבר אפי׳ בחתיכה קטנה ס״ל דא״א כ״ש יום מ׳ לזכר:
ג ובענין דברי ר׳ זירא אלה, מביאים עוד: אדבריה [הדריכו] רבא לרב שמואל בדרך, ודרש: אשה הרה שקשתה ללדת במשך שני ימים בתקופת ימי זיבתה, וליום השלישי של הקישוי הפילה את עוברה — אף שאין דם הנראה בקישוי לידה מטמא את האשה בזיבה, מכל מקום זו תשב שבעה נקיים כזבה. ומסבירים: קסבר [סבור הוא] רבא כי אין נוהג דין קשוי (שאין האשה נטמאת בזיבה בדם הנראה אז), אלא בלידה של ממש, ולא לנפלים. וכן סבור רבא כי אי אפשר לפתיחת הקבר (בית הרחם), שנפתח בעת הלידה, בלא שתראה דם.
Rava authorized Rav Shmuel, and he taught: If a pregnant woman experienced labor pains for two days, and on the third day she miscarried, she must sit and count seven clean days. The Gemara explains that Rava holds that the principle that blood that emerges while the woman experiences labor pains is not ritually impure does not apply to miscarriages. And Rava further maintains that it is impossible for the womb to open without blood emerging. Therefore, when she miscarried she must have experienced a flow of blood, even if she did not notice it.
רי״ףבית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא מַאי אִרְיָא קִשְּׁתָה שְׁנֵי יָמִים אֲפִילּוּ מַשֶּׁהוּ בְּעָלְמָא דְּהָא א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶחֱמִירוּ עַל עַצְמָן שֶׁאֲפִילּוּ רוֹאוֹת טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל יוֹשְׁבוֹת עָלֶיהָ שִׁבְעָה נְקִיִּים.

Rav Pappa said to Rava: For what reason did you teach this halakha specifically with regard to a woman who experiences labor pains for two days? Even if she merely discharges any amount of blood she should be impure, as Rabbi Zeira says: The Jewish women were stringent with themselves to the extent that even if they see a drop of blood of the size of a mustard seed, that woman sits seven clean days for it. Since it is impossible for the womb to open without the emergence of blood, when this woman miscarried there must have been blood, and therefore she must count seven clean days.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קשתה שנים – וראתה בימי זוב.
אמר ליה [לו] רב פפא לרבא בשאלה על דבריו אלה: מאי אריא [מה המכוון] בדבריך שמדובר במי שקשתה שני ימים, והלא אפילו ראתה משהו דם בעלמא [בסתם] הריהי יושבת עליו שבעה נקיים, דהא [שהרי] אמר ר׳ זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טפת דם כחרדליושבות עליה שבעה נקיים!
Rav Pappa said to Rava: For what reason did you teach this halakha specifically with regard to a woman who experiences labor pains for two days? Even if she merely discharges any amount of blood she should be impure, as Rabbi Zeira says: The Jewish women were stringent with themselves to the extent that even if they see a drop of blood of the size of a mustard seed, that woman sits seven clean days for it. Since it is impossible for the womb to open without the emergence of blood, when this woman miscarried there must have been blood, and therefore she must count seven clean days.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) א״לאֲמַר לֵיהּ אָמֵינָא לָךְ אִיסּוּרָא וְאַתְּ אָמְרַתְּ מִנְהָגָא הֵיכָא דְּאַחְמוּר אַחְמוּר הֵיכָא דְּלָא אַחְמוּר לָא אַחְמוּר.

Rava said to Rav Pappa: I speak to you of a prohibition, i.e., that by Torah law a woman who experiences difficulty in childbirth for two days and on the third miscarries must count seven clean days as a greater zava, and you speak to me of a custom, a mere stringency. The stringency you mention does not apply in this case. Where the Jewish women were stringent, they were stringent, i.e., if they saw a drop of blood the size of a mustard seed. Where they were not stringent, i.e., in a case of blood due to labor, they were not stringent. By contrast, in the case I described the woman is obligated to count seven clean days by Torah law.
רי״ףרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איסורא – דאפי׳ היכא דלא אחמור תשב על כרחה מן התורה.
גמ׳ א״ל אמינא לך איסורא. עיין בראב״ן סי׳ שכ״ג שהיה לו גי׳ אחרת כאן:
אמר ליה [לו] רבא לרב פפא: אמינא [אני אמרתי] לך איסורא [איסור], שכך הוא דינה של אשה זו מן התורה, ואת אמרת מנהגא [ואתה אומר לי מנהג]?! היכא דאחמור [היכן שהחמירו] בנות ישראל על עצמן כדברי ר׳ זירא — אחמור החמירו], ויושבות הן שבעה נקיים. ואולם היכא [היכן] שלא אחמור [החמירו] בנות ישראל על עצמן כדברי ר׳ זירא — לא אחמור [החמירו], ואינן יושבות שבעה נקיים. ואולם במקרה זה שאמרתי, הריהן חייבות לשבת מן התורה שבעה נקיים.
Rava said to Rav Pappa: I speak to you of a prohibition, i.e., that by Torah law a woman who experiences difficulty in childbirth for two days and on the third miscarries must count seven clean days as a greater zava, and you speak to me of a custom, a mere stringency. The stringency you mention does not apply in this case. Where the Jewish women were stringent, they were stringent, i.e., if they saw a drop of blood the size of a mustard seed. Where they were not stringent, i.e., in a case of blood due to labor, they were not stringent. By contrast, in the case I described the woman is obligated to count seven clean days by Torah law.
רי״ףרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) (תְּבָעוּהָ נֶתֶר בְּחַמִּין לִטְבוּל קְמָטִים ע״געַל גַּבֵּי נָמָל סי׳סִימָן) אָמַר רָבָא יתְּבָעוּהָ לִינָּשֵׂא וְנִתְפַּיְּיסָה צְרִיכָה שֶׁתֵּשֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים.

The Gemara provides a mnemonic for the following discussions: One who proposed to her; natron; with hot water; to immerse; folds; on top of; a port. Rava says: With regard to one who proposed marriage to a woman and she accepted it, the emotional excitement might have caused her to have a flow of menstrual blood, which would render her ritually impure and prohibit her from engaging in intercourse. Even if she was unaware of any flow, she must consider the possibility that it occurred. Therefore, to purify herself she must wait seven consecutive days that are clean from any flow of menstrual blood and then immerse in a ritual bath. Only after that process may she marry.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צריכה לישב שבעה נקיים – שמא מחמת תאות חימוד ראתה דם.
אמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה שתשב ז׳ נקיים. פי׳ ואפילו בדקה ומצאתה טהור דחיישינן שמא מתוך חמודה רואה דם טפה כחרדל ונאבד ולפיכך צריכה לישב ז׳ נקיים חוץ מיום התביעה ולא שנא גדולה ולא שנא קטנה, ומסתברא שאינה צריכה הפסק טהרה ולא בדיקה תוך ז׳ לא בתחלתן ולא בסופן לפי שאין זו אלא חששא בעלמא ודי לה בישיבת בת ז׳ ואע״פ שאמרו צריכה לישב ז׳ נקיים לאו נקיים הספורים לפנינו ואפילו בתחלתן או בסופן כשאר נקיים דזבה בעלמא אמרו, אלא כל שלא הרגישה בדם תוך ז׳, נקיים קרינן להו, וכנ״ל מעובדא דרבינא דאעסק ליה לבריה בי רב חביבא וא״ל ליום פלוני נכתוב כתובה ואיעכב ז׳ יומי ובתר הכי אתא ומדקאמר איעכב ז׳ יומין בר ההוא יומא ואתא משמ׳ דלבתר כל שבעה ממש הוא דאתא, ורב חביבא לא רמא אדעתא דמשום דרבא קא״ל, דסבור היה דלא אמר רבא אלא בגדולה דשכיחי בה דמים אבל בקטנה לא אלמא לא בדקה איהי כלל ורבינא אע״ג דלבתר שבעה הוא דאתא לא אשכחן דאצריכה שבעה אחריני אלמא כל שנתעכבה ז׳ אינה צריכה לא הפסק טהרה ולא בדיקה כלל אלא כל שמצאה טהור טהורה, אבל ראיתי בפיסקי הלכות הראב״ד ז״ל ובפסקי הרמב״ן נ״ר שלא הצריכוה הפסק טהרה אבל הצריכוה בדיקה תוך ז׳, ולא ירדתי לסוף דעתם אם עשינו אותה כרואה דעלמא אף היא צריכה הפסק טהרה, ואם אינה צריכה הפסק טהרה וכודאי הפסיקה בטהרה משוית ליה הואיל ואינו אלא ספק בעלמא. אף נאמר שהיא בחזקת טהרה כל ז׳ אלא שצריך לחוש לדבריהם ז״ל.
ממעשה דרבינא ורב אחא חביבא שמענו שמיום התביעה אנו מונין לה ז׳ דמשעת תביעה היא שמחמדת ולא משעת כתיבת הכתובה דהא רבינא ליום פלוני נכתוב כתובה קאמר ובתר ההוא יומא דתביעה זו נתעכב ז׳ יומי מדרבא, ועוד דתניא לעיל (נדה סה.) בזו שב״ה אומרים כל הלילה שלה ונותנין לה עונה שלמה וכמה עונה שלמה פי׳ רשב״ג לילה וחצי יום, ואקשינן ומי בעינן כולי האי ורמינהו הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין וכו׳ וכמה עונה חצי יום וחצי לילה ופרקינן שאני כתובה דמגהי בה טפי עד שיכתבו אלמא משעת כתיבה ממש שריא ואינה צריכה להמתין כלל ודברים פשוטים הם ואינן צריכין לפנים. ועוד מדאמרינן בפ״ק דכתובות (כתובות ז.) בההוא דלא כתב כתובה בערב שבת ואתו ושאלו לר׳ אמי ואמר להו אתפסוה מטלטלי וכן ביבמות (יבמות לז:) ברב דהוה מכריז כי הוה אעיל לדרדשיר ורב נחמן לשכנציב ואמרי מאן בעיא ליומי ואקשינן מיהא דרבא ופרקו רבנן שלוחי משדרי ומודעי להו. ומ״מ יש לעיין מאימתי מונין לה וכי אם תבעוה לינשא לאחר י״ב חדש מונין לה מיום זה, ושמא לא אמרו אלא משעה שמתקנים לה צורכי חופה וכאותה שאמרו מכי רמו שערי באסינתא וכיוצא בזה דכל שמשתדלים לתקן לה חופה נותנת דעתה ומחמדת.
אשה זו לענין כתבה אם יש לה כתבה מראשון ומשני הואיל וראויה לשלישי ואם משלישי אין לה הואיל ובדקה עצמה ומצאה טמא וכן אם יש בה הפרש בין באו לה מומין אלו בבית בעלה לבאו עמה מבית אביה וכן מה שנחלק דין אשה זו מדין אשה שאין לה וסת כבר ביארנו הכל ביאור מרווח בכדי הצורך בסוף פרק ראשון:
כבר ביארנו בוסת הסיבה שהוא אוסר את שעתו ויראה שזו היא שאמרו כאן בההיא אתתא דכל אימת דהות סלקא מטבילת מצוה הות חזיא אתאי לקמיה דר׳ יוחנן ואמר לה דמות עיריך עלתה ביך לכי ותבעלי לו על גב הנהר שפירושו מפני שהיא היתה חוששת לוסת שלא להבעל לו לשעתה מפני שהיתה סבורה שהטבילה גורמת ושתהא צריכה להמתין כל שעתה ואמר לה שאין הטבילה גורמת אלא שאחר טבילה כשהולכת לביתה זוכרת את חשוקה ורואה מחמת חימוד ושתבעל לו על גב הנהר ר״ל תכף לטבילה בעוד שטרדת הטבילה עליה ואין הרעיון פנוי כל כך ופירוש דמות עיריך כלומר אוהבך והוא משל לבחור נחמד על דרך יונתך נזכרת ומה שאמר לה לא תגלי לחברותיך עצה אחרת היתה ומפני שחשב שהדבור עם חברותיה בשעת לכתה שמשתעשעות עמה בדברי חשק מעוררים אותה ואמר לה שלא תגלה להם שהיא באה ממקום פלני וכשם שעכשו מדברות בענינים אלו ידברו עמך מענינים אחרים ויטרידוך שלא לזכור ואיכא דאמרי גלי לחברתיך כי היכי דלבעו עלך רחמי וכדתניא וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשין עליו רחמים ויש גורסין דומת עיריך כלומר לעז בנות העיר מלשון דומי מתא ור״ל עין הרע על שם שמקנאות ביך לחבת בעליך כשרואות שאת טובלת תמיד ומתעוררת כל כך עליו ונתן לה עצה שלא תגלה להן טבילותיה ויחשבו שנתחדשה איבה ביניהן ותסור קנאתן ואין עין הרע שלהן שולטת ביך:
דין תורה בענין הנדה שכל שראתה יום אחד יושבת שבעה וטובלת בליל שמיני ואין הפרש בין שראתה יום אחד לראתה כל שבעה אלא אף בשלא ראתה אלא טפה אחת טמאה שבעה וכן אפילו ראתה כל שבעה כל שפסקה בשביעי טובלת בליל שמחרתו שמיני שלא הצריכה תורה בנדה ספירה אחר טהרה ר״ל אחר הפסק הדם אלא בזבה שכתוב בה ואם טהרה מזובה וספרה לה וכו׳ וכשהשלימה שבעת ימי נדה וטבלה אם ראתה בשמיני היא שומרת יום טהור כנגד יום טמא וכן בכל אחד עשר יום עד שתתרצף בתוכם שלשה ימים לטומאה ואם נתרצפה בהם שלשה ימים לטומאה נעשית זבה גמורה ובימי רבינו הקדוש מצא בקעה בכפר אחד ששמה שוריית והחמיר עליהן וחומרתו הוזכרה כאן בקצת ספרים שאם ראתה יום אחד תשב ששה נקיים והוא ואם ראתה שנים תשב חמשה נקיים והן ואם ראתה שלשה אף בימי נדה שתשב שבעה נקיים ולגירסא זו לא היתה התקנה אלא מפני שמצאן טועות בענין הוסתות בין ימי נדה לימי זיבה ושמא הראשון סוף זיבה והשני תחלת נדה וצריכה ששה אחריו ואם ראתה שלשה שמא כלם בימי זיבה ומ״מ עיקר הגירסא שאף בשנים התקין ששה והן ומפני שהתקנה היתה לשתי סבות אחת זו שהזכרנו והאחרת שהיה לב החכמים מתמעט שלא להכיר בין דם טמא לטהור וכמו שאמרו (נדה כ׳:) אמר ר׳ יוחנן חכמתיה דר׳ יוחנן גרמה לי דלא למיחזי דמא דמטמינא מטהר דמטהרנא מטמא ואע״פ שבימיו היו רואים את הדם הוא היה רואה את הנולד ותקן לפי מה שראה על העתיד והיה החשש שמא כל שראתה שנים הראשון דם טהור ואינו תחלת נדה עד השני וכן כל שהיא רואה כמה כלן דמן טהור עד האחרון ואין ראוי למנות אלא ממנו ולחששא זו על כל פנים צריכה ששה נקיים ובראיית שלשה חשש לשניה שמא טועה בין ימי נדה לימי זיבה ושמא באחד עשר יום היא עוברת מקצתן בלא ראייה ואחר כך היא רואה שלשה רצופים בסוף אחד עשר וסבורה שהם נדות והם זיבה ולפיכך תיקן שלכל ראיית שלשה תהא סופרת שבעה נקיים ובתקנה זו לא היתה צריכה לא להראות דם לחכם ולא למנות ימי נדה וזיבה כלל אחר כך ראו בנות ישראל שעל כל פנים צריכות ששה נקיים ודנו בעצמן אף בזה יש צדדין בכדי לטעות הגע עצמך שראתה שלשה והיא טעונה שבעה שמא כשעמדה לה ששה בטהרה היא סבורה שנדה היא ולא זבה ואע״פ שחששא רחוקה היא מ״מ נוח להן שלא להיות זו טעונה ששה וזו שבעה והסכימו להיות כלן מונות שבעה אף לראיה אחת ואפילו בטפה כחרדל ולא שראייה מועטת נאמרה כאן דרך ריבותא שהרי אף מן הדין אשה מיטמאה אף לפחות מכחרדל אלא כך פירושו אפילו בטפה כחרדל שהדבר מוכיח שהוא בא ממעיין סתום וכל שרואה מעיינת בעצמה יום שהיא פוסקת בו אם לאחד אם לשנים אם לכמה ולובשת בגדי נקיות ומונה שבעה ממחרתו של יום ההפסק וחכמים קבלו תקנתן ועשאוה כהלכה פסוקה וכבר ביארנו ענין זה כלו יפה בחמישי של ברכות:
האשה שקישתה שני ימים בתוך ימי זיבה ולשלישי הפילה הרי זו יולדת בזוב שאין קושי מטהר בנפלים ואפילו לא ראתה דם שהרי אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכבר ביארנוה בפרק ראשון ובשאר מקומות שבמסכתא זו:
האשה שתבעוה לינשא וניפייסה לכך צריכה שתשהא שבעה נקיים קודם שתנשא ומתחלת ממחרתו של יום התביעה והריצוי ולא סוף דבר בגדולה אלא אפילו בקטנה שאין דמיה מצויים ואפילו בדקה עצמה ביום הריצוי או אחר כן ומצאה טהור שמא מתוך חימודה ראתה טפה כחרדל ואבד ונמצא יום זה חמור מיום הוסת שהוסת אם לא בדקה בשעתו ולבסוף בדקה ומצאה טהור טהורה ואלו יום התביעה והריצוי אע״פ שבדקה אחר התביעה והריצוי ומצאה טהור טמאה וגדולי המפרשים הקלו בה מצד אחר שלא להצריכה הפסק טהרה ר״ל שכל שמנתה שבעה אחר יום התביעה והריצוי אע״פ שלא בדקה אם פסקה דיה ולא כשאר נדות שצריכות לבדוק אם פסקו קודם שיתחילו במנין שבעה והביאו ראיה ממה שהוזכר כאן ברבינא דאעסק ליה לבריה בי רב חנינא ואמר להו ליום פלני נכתוב כתבה ונמצא שאותו יום פלני שיעד לכתיבת הכתבה הוא יום התביעה והריצוי ואיעכב שבעה יומי בתר הכי והרי הנשארים לא היו סבורים שתהא צריכה שבעה נקיים ונמצא שלא בדקה אם הפסיקה בטהרה ואעפ״כ עלו לה שבעה ומ״מ הם סוברים שבדיקה מיהא בעיא או בכלן או בתחלתן או בסופן כשאר נדות ואע״פ שאף בזו לא הצריכוה בדיקה והטבילה וכמו שאמרו סופן אע״פ שאין תחלתן וגדולי הדור סוברים עוד שאפילו בדיקה אינה צריכה לא בתחלתן ולא בסופן שמאחר שאינה אלא חששא בעלמא די לה בישיבת שבעה שלא בהרגש ראייה ואף הם מדקדקים אותה ממעשה דרבינא שמאחר שאמר איעכב שבעה יומי אלמא כל שבעה נתעכב ולא בא עד לאחר השבעה והרי לא הצריכוה כלום שהרי לא היו סבורים שתהא צריכה לכך והדברים נראין ומ״מ יש ספרים שאין גורסין ואתא אלא איעכב שבעה יומי כלומר אחר יום התביעה והריצוי נתעכב שבעה ימים שלא כנס ומ״מ שם היה והנהיגה כרצונו ומה ששאלו לו מאי טעמא עבד מר הכי אף ביום הראשון שנתעכב שאלו למה הוא מתעכב והם גורסים מאי טעמא עביד מר הכי ואין הכרח מכאן להפקיע ממנה צורך בדיקה ולא צורך הפסק טהרה אלא שהדברים נראין כדבריהם ולמדנו שהיום שהם מתרצים ביניהם לישא ביום פלוני שמחרתו מתחלת למנות ולדעת זה זה שאמרו ליום פלוני נכתוב כתבה פירוש שיכנוס באותו היום והיה אותו היום תוך שבעה ונתעכב שבעה כדי למנותן ממחרת יום הריצוי ויש מחמירין שלא למנות ממחרת היום שבו מתרצין על ענין הנישואין ומסכימין בו לעשות לזמן פלני אלא ממחרת היום שעליו מסכימין לנישואין מתחילין למנות ומתעכבין אותם עוד שבעת ימים והם מפרשים ליום פלני נכתוב כתבה כלומר שיכנוס ונתעכב שבעה אחר היום הנועד לנישואין ובקצת מקומות נוהגים להזקיקה שבעה מיום חתימת הכתבה ואילך ומפני שהם מפרשים כאן איעסק ליה לבריה לנשואין ומה שאמרו ליום פלוני נכתוב כתבה הם מפרשים שכתבוה והזקיקוה למנות שבעה אחר שנחתמה הכתבה ואין זה כלום שבמנהג הראשונים הכניסה וכתיבת הכתבה הכל נעשה בבת אחת ואיעסק ליה פירושו לאירוסין ומה שאמר ליום פלני נכתוב כתבה פי׳ ביום פלני נעשה הנשואין ומפני שהכתבה הוא מכוש אחרון לעניני הנשואין הוא מזכירה במקום נישואין ונתעכב שבעה אחר יום הריצוי לדעתנו או אחר היום שנועד לנישואין לשיטת אחרת הא משכנסה לא ומשנת כתובות ראיה ברורה לזה שכונס ברביעי ובועל בלילה והוא מה שאמרו שם בההוא דלא כתב כתובה ואמר להו אתפסוה מטלטלי והתירה וכן ממה שאמרו למעלה שני כתבה דמאחרי בה טפי אלמא שהלילה שבו כותבין כתבה הם מתיחדים אלא שאפשר שדוקא בנתקדשה מעיקרא אבל אותה שאינה מתקדשת עד היום שהיא נכנסת לחפה יראה לדעתם שצריכה שבעה ממחרת יום הקידושין והחופה ולדברי כולם אין מנין שבעה שקודם לכך מועיל שאין דם חימוד אלא במקודשת הא כל שנתקדשה ימי הספירה מתחילין מיום הריצוי לדעתנו או לדעתם מן היום הנועד לנישואין אפילו נועד שנה קודם כניסה לדעתם אם נתרצו לכך מתחלת השנה וגדולי הדור חוככים לומר שלא למנות אלא ביום ריצוי או ביום הנועד משעה שמתקנים צרכי חופה לצורך יום הנועד שכל שאדם נוהג ליעד זמן ארוך לשנה או לחדשים כשהגיע זמן חוזרים ומיעדים זמן קצר ליום פלני ואותו יום שנתרצו בו לאותו יום פלני או אותו יום פלני הנועד הוא שמתחלת למנות למחרתו וכן עיקר:
גדולי המחברים כתבו שאם נישאת לתלמיד חכם מותרת לינשא ותספור לאחר נישואין מפני שתלמיד חכם יודע הוא בכך ונזהר ונראה שהוציאו דבר זה ממה שאמרו ביבמות (ל״ז:) רב כי מקלע לשכנציב אמר מאן הויא ליומא והקשו לו מזו שבכאן שהרי צריכה לספור שבעה נקיים ותירץ דמודע להו מעיקרא וחזרו והקשו ממה שאמרו כל הנושא אשה במקומות הרבה עליו נאמר ומלאה הארץ זמה ותירץ רבנן קלא אית להו אי נמי יחודי בעלמא מיחדים להו והם מפרשים שכונסים היו ומתיחדים עמה ואין באים עליה ומ״מ גדולי המפרשים פירשו בה שלא היו כונסים אלא שהיו מיחדים להם לכנוס כשירצו עד שהיה פת בסלם ולא היה יצרם גובר עליהם ומ״מ אף תלמיד חכם אסור לו וכל שכנס תוך זמן זה איסור לו להתיחד אלא הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים כדין כלה שפירסה נדה:
ד מתוך שהובאו דברי רבא בענין טומאת הנדה, מביאים עוד מדברים שונים שאמר בענין זה. ומציינים כי המלים הבאות (תבעוה, נתר, בחמין, לטבול, קמטים, על גבי, נמל, הריהן סימן לזכרון העניינים שיבואו להלן). אמר רבא: אשה שתבעוה (הפצירו בה) לינשא, ונתפייסה (ונעתרה) לכך — צריכה שתשב שבעה נקיים, שמא ראתה דם מתוך חימוד (תשוקה).
The Gemara provides a mnemonic for the following discussions: One who proposed to her; natron; with hot water; to immerse; folds; on top of; a port. Rava says: With regard to one who proposed marriage to a woman and she accepted it, the emotional excitement might have caused her to have a flow of menstrual blood, which would render her ritually impure and prohibit her from engaging in intercourse. Even if she was unaware of any flow, she must consider the possibility that it occurred. Therefore, to purify herself she must wait seven consecutive days that are clean from any flow of menstrual blood and then immerse in a ritual bath. Only after that process may she marry.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) רָבִינָא אֶיעְסֹק לֵיהּ לִבְרֵיהּ בֵּי רַב חֲנִינָא א״לאֲמַר לֵיהּ סָבַר לֵיהּ מָר לְמִכְתַּב כְּתוּבָה לְאַרְבָּעָה יוֹם א״לאֲמַר לֵיהּ אִין כִּי מְטָא לְאַרְבָּעָה נְטַר עַד אַרְבְּעָה אַחֲרִינָא אִיעַכַּב שִׁבְעָה יוֹמֵי בָּתַר הָהוּא יוֹמָא.

The Gemara cites a related incident: Ravina arranged for his son to marry into the family of Rav Ḥanina, i.e., to marry Rav Ḥanina’s daughter. Rav Ḥanina said to Ravina: Does the Master hold that it is appropriate to write the marriage contract as stating that the wedding will take place in four days, i.e., on Wednesday? Ravina said: Yes. When the fourth day, i.e., Wednesday arrived, he waited until another fourth day before marrying her, until the following Wednesday, i.e., he delayed seven days after that day when he had planned to marry her.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איעכב ז׳ יומי – בתר יומא שנתפייסה לינשא.
שם למכתב כתובה ליום ארבעה כו׳ כצ״ל. ונ״ב יום ארבעה הוא יום רביעי שהבתולה נשאת ליום רביעי נטר עד ארבעה אחרינא פי׳ עד יום ד׳ הבא בשבוע אחרת ונוסח זה כמדומה שאינו מתוקן לפי כל הפירושים שהביא הרא״ש:
גמ׳ סבר ליה מר למכתב כתובה לארבעה יום כו׳ מפירוש מהרש״ל דהיינו ליום ד׳ שהבתולה נשאת ליום ד׳ וכפירושו איכא במרדכי ע״ש אבל מפרש״י שכתב איעכוב שבעה יומי בתר יומא שנתפייסה לינשא עכ״ל אין נראה לפרש כן כיון דנטר דיום ד׳ בשבוע אחרונה הוה ליה יום ז׳ מיום רביעי זה ולא מיום שנתפייסה ונראה לפירושו דנטר עד ארבע לאו היינו ליום רביעי בשבוע שהבתולה נשאת:
שם לבריה בי רב חנינא. ברי״ף ורשב״א ורא״ש איתא בי רב חביבא:
ובענין זה מסופר כי רבינא איעסק ליה לבריה [התעסק השתדל להשיא את בנו] בי [בבית] רב חנינא, שיישא בנו את בתו של רב חנינא. אמר ליה [לו] רב חנינא לרבינא: האם סבר ליה מר למכתב [חושב אדוני לכתוב] כתובה שייערכו הנישואין לארבעה יום (ביום הרביעי)? אמר ליה [לו] רבינא: אין [כן]. ואולם כי מטא [כאשר הגיע] לארבעה (היום הרביעי), לא נערכו הנישואין, אלא נטר [המתין] מלשאת עד ארבעה (היום הרביעי) אחרינא [האחר, בשבוע הבא], וכך נמצא כי איעכב [התעכב] יום הנישואין שבעה יומי בתר ההוא יומא [ימים לאחר אותו היום] שבו הוסכם על נישואין.
The Gemara cites a related incident: Ravina arranged for his son to marry into the family of Rav Ḥanina, i.e., to marry Rav Ḥanina’s daughter. Rav Ḥanina said to Ravina: Does the Master hold that it is appropriate to write the marriage contract as stating that the wedding will take place in four days, i.e., on Wednesday? Ravina said: Yes. When the fourth day, i.e., Wednesday arrived, he waited until another fourth day before marrying her, until the following Wednesday, i.e., he delayed seven days after that day when he had planned to marry her.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) א״לאֲמַר לֵיהּ מַאי הַאי א״לאֲמַר לֵיהּ לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּרָבָא דְּאָמַר רָבָא תְּבָעוּהָ לִינָּשֵׂא וְנִתְפַּיְּיסָה צְרִיכָה לֵישֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים א״לאֲמַר לֵיהּ אֵימַר דְּאָמַר רָבָא בִּגְדוֹלָה דְּקָחָזְיָא דְּמָא אֲבָל בִּקְטַנָּה דְּלָא חַזְיָא דְּמָא מִי אָמַר.

Rav Ḥanina said to Ravina: What is this? Why did you delay the wedding by an extra week? Ravina said to Rav Ḥanina: Doesn’t the Master hold in accordance with this statement of Rava, as Rava said: With regard to one who proposed marriage to a woman and she accepted it, she must wait seven consecutive days that are clean from any flow of menstrual blood and then immerse in a ritual bath? Rav Ḥanina said to Ravina: One can say that Rava said this statement with regard to an adult woman, who has seen menstrual blood. But did Rava actually say this with regard to a minor girl, who has not yet seen menstrual blood?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב חנינא לרבינא: מאי האי [מה זה], מדוע מתעכבים עוד שבוע מהנישואין? אמר ליה [לו]: האם לא סבר לה מר להא [אין אדוני סבור, מקבל את הלכה זו] של רבא, שכן אמר רבא: אשה שתבעוה לינשא ונתפייסהצריכה לישב שבעה נקיים? ולכך המתנתי אף אני שבעה ימים. אמר ליה [לו] רב חנינא לרבינא: אמר [אמור] שכך אמר רבא דווקא במי שהיא גדולה, דקחזיא דמא [שרואה כבר דם]. אבל בקטנה דלא חזיא דמא עדיין אינה רואה דם], כבתי זו — מי [האם] גם כן אמר רבא את דינו?
Rav Ḥanina said to Ravina: What is this? Why did you delay the wedding by an extra week? Ravina said to Rav Ḥanina: Doesn’t the Master hold in accordance with this statement of Rava, as Rava said: With regard to one who proposed marriage to a woman and she accepted it, she must wait seven consecutive days that are clean from any flow of menstrual blood and then immerse in a ritual bath? Rav Ḥanina said to Ravina: One can say that Rava said this statement with regard to an adult woman, who has seen menstrual blood. But did Rava actually say this with regard to a minor girl, who has not yet seen menstrual blood?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) א״לאֲמַר לֵיהּ בְּפֵירוּשׁ אָמַר רָבָא כל״שלָא שְׁנָא גְּדוֹלָה לָא שְׁנָא קְטַנָּה גְּדוֹלָה טַעְמָא מַאי מִשּׁוּם דְּמֵחֲמָדָא קְטַנָּה נָמֵי מֵחֲמָדָא.

Ravina said to Rav Ḥanina: Rava said explicitly that there is no difference whether she is an adult woman and no difference whether she is a minor girl. What is the reason that an adult woman must wait for seven days? She must wait because she desires to marry her husband, and this might cause her to have a flow of blood. A minor girl also desires to marry her husband, which could cause a flow of blood.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חמד
חמדא(בילמדנו לך לקראת משה המדברה) והיה כל מחמד עיניך וכי כל מה שתבע בראשונה אינו חמדה ביקש כסף וזהב והן חמדה שנאמר ובאו חמדת כל הגוים בקש נשים והן חמדה שנאמר בן אדם הנני לוקח עמך את מחמד עיניך בקש בנים והן חמדה שנאמר והמתי מחמדי בטנם ומהו כל מחמד עיניך דבר שהוא חמדה זה ספר התורה שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב (סנהדרין קב:) מחמד עיניך מאי הוא לאו ספר תורה (נדה סו.) משום דמחמדא ואגב חימוד שופעת דם:
א. [בעגעהרען.]
אמר ליה [לו] רבינא לרב חנינא: בפירוש אמר רבא: לא שנא [אין שונה] דין זה בגדולה, לא שנא [ואין שונה] בקטנה. שהרי בגדולה טעמא מאי [מהו הטעם] להצריכה לשבת שבעה נקיים משעה שהתפייסה? משום דמחמדא [שחומדת], קטנה נמי מחמדא [גם כן חומדת].
Ravina said to Rav Ḥanina: Rava said explicitly that there is no difference whether she is an adult woman and no difference whether she is a minor girl. What is the reason that an adult woman must wait for seven days? She must wait because she desires to marry her husband, and this might cause her to have a flow of blood. A minor girl also desires to marry her husband, which could cause a flow of blood.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) אָמַר רָבָא אִשָּׁה

§ Rava says: A woman who is about to immerse herself in a ritual bath for purification
רי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהל. פי׳ חפיפה חפיפת מקום שער ראשה ובית השחי ובית הערוה וכל מקום שיש שם שער אבל בשאר הגוף בעיוני בעלמא סגי וחפיפה זו מתקנת עזרא היא דאי מדאוריתא אפילו במקום שיער בעינוי בעלמא סגי כיון דלא מיקטיר מידי וליכא מידי דמימאיס וחאיץ בעיוני סגי וכדאמר׳ בפרק מרובה (בבא קמא פב.) גבי עשר תקנות שתקן עזרא ושתהא אשה חופפת וטובלת ואקשינן דאוריתא הוא דכתיב את כל בשרו את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו, ופריק מדאוריתא בעיוני בעלמא דילמא מקטי׳ אי נמי מיאוס מידי משום חציצה אתא איהו ותקין חפיפה אלמא מדאקשינן את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו משמע דחפיפה בשער בלבד היא ומתקנת עזרא ושאר כל הגוף בעיוני בעלמא דמדאמרינן דילמא מיקטיר אי נמי מיאוס מידי משום חציצה, שמע מינה בשאר כל הגוף צריכה עיוני מדאוריתא דלענין חציצה מקום שער ושאר כל הגוף שוין.
וכיון דחפיפה לאו דאורייתא אע״ג דאתא עזרא ותקין סמוך לטבילה חפיפה. היכא דלא איפשר שרי והיינו דאמרינן לקמן אשה חופפת בערב שבת וטובלת למוצאי יום טוב ראשון שלאחר השבת דהיכא דאיפשר איפשר היכא דלא איפשר לא איפשטא. ואמרינן תו לקמן והילכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והילכתא אשה לא תחוף אלא בלילה ולא קשיא הא דאיפשר הא דלא איפשר, ואלו היתה חפיפה דאוריתא לא היו מקילין בה ואפילו היכא דלא איפשר, והילכתה עיוני בעלמא דמדאוריתא צריכה, דבדאורייתא לא מקילין ואי טבלה במוצאי יום טוב ראשון דלאו סמוך לחפיפה ולא עיינה לא עלתה לה טבילה, והיינו דאמר רב גידל אמר רב נתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה, ואע״ג דהשתא ליכא אימר ברדיוני נפל, כלומר אם לא חזרה ועיינה סמוך לטבילה, ואם לשעה קלה שנתנה התבשיל לבנה חוששין, כ״ש לזו שחפפה בערב שבת וטבלה בשני בשבת שנתעסקה בנתים בכמה מיני חציצה.
ה ועוד אמר רבא: האשה הטובלת לטהרתה מטומאת נדתה
§ Rava says: A woman who is about to immerse herself in a ritual bath for purification
רי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה סו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה סו. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף נדה סו. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה סו., רש"י נדה סו., תוספות נדה סו., תוספות רי"ד נדה סו., רמב"ן נדה סו. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה סו. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה סו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה סו., מהרש"ל חכמת שלמה נדה סו., מהרש"א חידושי הלכות נדה סו., גליון הש"ס לרע"א נדה סו., פירוש הרב שטיינזלץ נדה סו., אסופת מאמרים נדה סו.

Niddah 66a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 66a, Rif by Bavli Niddah 66a, Collected from HeArukh Niddah 66a, Rashi Niddah 66a, Tosafot Niddah 66a, Tosefot Rid Niddah 66a, Ramban Niddah 66a, Rashba Niddah 66a, Meiri Niddah 66a, Tosefot Rosh Niddah 66a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 66a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 66a, Gilyon HaShas Niddah 66a, Steinsaltz Commentary Niddah 66a, Collected Articles Niddah 66a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144