(1) 
לְמִקְטְלֵיהּ בְּדָבָר הַנִּזְרָק.
לְמִקְטְלֵיהּ בְּדָבָר הַנִּזְרָק.killing it with an object that is thrown from a distance like an arrow rather than with one’s hands. If the dog is possessed by an evil spirit, one should avoid direct contact with it.
1. מובא גם ברי״ף יומא (דף ד ע״ב).
2. ועוד: חסר בכ״י א .
3. בפיו: געב , כ״י נ , כ״י מוסקבה , דפוסים, ה״ג, ובעיטור- עשרת הדברות הל׳ יוה״כ. כ״י א : ״בשיניו״, כלשון המשנה בהמשך הפרק כאן.
4. מטילין לו: כ״י נ , כ״י מוסקבה , ה״ג. כ״י א : ״מטילין לתוכו״. דפוסים: מותר להטיל לו .
5. שהוא: חסר ב-געב גפו , כ״י נ , כ״י מוסקבה , דפוסים.
6. דוחה: כ״י נ : ״להקל ודוחה״.
7. כ״י מוסקבה מוסיף הקדמה למשפט הבא: ״וכל ספק נפשות דוחה את השבת״.
8. ספק שבת אחרת: כ״י נ : ״שבת״.
9. כי היכי: חסר בכ״י מוסקבה .
10. תרי שבי: גפו : ״תרי זימני״. גסז געב , כ״י נ , כ״י מוסקבה , דפוסים. כ״י א : ״תרתי שבי״.
11. דלא: וכן בה״ג שבת. חסר ב-געב גפו , כ״י נ , כ״י מוסקבה . (ובה״ג היל׳ יוה״כ חסר).
12. מחימין: דפוסים : מחממין . וכן בברייתא הסמוכה.
13. נמי: חסר ב-געב , כ״י נ , כ״י מוסקבה , דפוסים.
14. ספק: חסר ב-גפו .
15. בלבד: וכן בה״ג. חסר ב-גסז , כ״י נ , כ״י מוסקבה , דפוסים.
16. אפילו : בדפוסים, וכן בה״ג.
17. גוים: דפוסים : נכרים (מצונזר).
18. גדולי ישראל: כ״י נ : ״גדולים של ישראל״.
19. לא: כ״י א , גפו , כ״י נ , כ״י מוסקבה . חסר בדפוסים, וכן חסר בכ״י א במקביל ביומא.
20. לתוכו: וכן ב-גה . גב , גז , כ״י נ , דפוסים: ״לו״, כבמשנה.
21. ולא: וכן גב , גג , גה . גז , כ״י נ , דפוסים: ״דלא״.
22. רבנן: גב , גה , גז , כ״י נ , דפוסים. חסר בכ״י א , גג .
23. דר׳ מתיה בן חרש: וכן גז , כ״י נ . גג , גה רק: ״דר׳ מתיה״. חסר בדפוסים.
24. עליה: חסר בכ״י נ . ב-גב חסר כל המשפט: ״דר׳ מתיה בן חרש אלא...עליה״ (שמא מחמת הדומות).
25. דהא: גב , גה , גז : ״והא״.
26. נמי: גב , גג , גה , גז , דפוסים. חסר בכ״י א , כ״י נ .
27. פיר׳: גב , גג , גה , גז , כ״י נ , דפוסים: ״שהוא״.
28. השנים: גב , גג , גז , כ״י נ , דפוסים. וכן בר״ח. כ״י א : ״שנים״.
29. בשבתא: וכן ב-גב , גג , גה , גז . כ״י נ , דפוסים: ״בשבת״.
30. דכמכה: גה : ״דמכה״.
31. סימנא: גב , גז : ״סימניה״.
32. רמי דמא מגפיה: כמו גב : ״רמי דמא מגופיה״. גג , גה , גז , כ״י נ , דפוס קושטא : ״רמי דמא מככיה״. דפוסים : רמי מידי מככיה . ערוך (דר ה): ״רמי מידי בי ככיה״.
33. ואתי: דפוסים: ואתיה .
34. מדרריה: וכן ב-גה , גז , ובערוך שם. גב : ״מריריה״. גג : ״מדדיה״. כ״י נ , דפוס קושטא : ״מדרדיה״. דפוסים : מדריה .
35. הבשר שעל שניו: כ״י נ : ״בשר שעל השנים״. שונה מהפירוש שבערוך.
מי שנשבע לאחד מן האומות על דעת עצמו והוא מכוין בשבועתו לדרך אחרת אסור לעבור על שבועתו מפני חילול השם שהגוי חושב שהשבועה קיימת וחושדו עליה ומ״מ כל שמודיעו תחלה שאינו עובר על שבועתו בכך ומודיעו הסיבה עד שהוא מכיר בכך מותר:
כבר ידעת שכל חולי שיש בו סכנה מחללין את השבת וסרונכי והוא בועה גדולה או נפח שעל הבשר אף שלא על ידי בועה אף הם בכלל חולי שיש בו סכנה הם ומחללים עליהם את השבת וכן בקצת חליי השיניים והחנכים על הדרך שביארנו במשנה וכשם שמחללים עליהם את השבת כך בדברים האסורים כל שהדבר ידוע שרפואת אותו חולי בהם מתירין אותו באכילתם אבל כל שאין רפואת אותו חולי בכך אלא שנוהגים כן אסור וגדולי המחברים כתבו בפירוש המשנה שכל שאינו מרפא מצד טבעו אע״פ שמרפא מצד סגלתו אין מתירין לו מפני שכחו חלוש ואינו מצד הדעת:
למקטליה בדבר הנזרק [להרוג אותו בדבר הנזרק] מרחוק בלבד, כגון חץ, שלא יהרגנו בידים, שאם רוח רעה היא יש להיזהר אף מפני הנגיעה בו.
killing it with an object that is thrown from a distance like an arrow rather than with one’s hands. If the dog is possessed by an evil spirit, one should avoid direct contact with it.
הכל
(2) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל כְּשֶׁהוֹרְגִין אוֹתוֹ אֵין הוֹרְגִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּדָבָר הַנִּזְרָק דְּחָיֵיף בֵּיהּ מִסְתַּכַּן דְּנָכֵית לֵיהּ מָיֵית דְּחָיֵיף בֵּיהּ מִסְתַּכַּן מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ נִישַׁלַּח מָאנֵיהּ וְנִירְהַיט רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חַף בֵּיהּ חַד מִינַּיְיהוּ בְּשׁוּקָא שַׁלְּחִינְהוּ לְמָאנֵיהּ וְרָהֵיט אֲמַר קִיַּימְתִּי בְּעַצְמִי {קהלת ז׳:י״ב} הַחׇכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.
The Gemara comments: This was taught in a baraita in accordance with the opinion of Shmuel: When one kills a mad dog, he should kill it only with a thrown object. Furthermore, one who is rubbed by mad dog will become dangerously ill, while one bitten by the dog will die. The Gemara asks: What is the remedy for one who is rubbed by mad dog and becomes dangerously ill? The Gemara answers: Let him take off his clothing and run. The Gemara relates: Rav Huna, son of Rav Yehoshua, was rubbed by one of these mad dogs in the market, whereupon he took off his clothing and ran. He said: I have fulfilled the verse: “Wisdom preserves the lives of those who have it” (Ecclesiastes 7:12).
ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של שמואל. ששנינו: כשהורגין אותו את הכלב השוטה — אין הורגין אותו אלא בדבר הנזרק. ועוד בענין כלב שוטה: דחייף ביה [מי שמתחכך בו] כלב שוטה — מסתכן במחלה, דנכית ליה [מי שהכלב נושך אותו] — מיית [מת]. ושואלים: על זה שאמרנו כי דחייף ביה [מי שמתחכך בו] כלב שוטה — הוא מסתכן, שואלים: מאי תקנתיה [מה תקנתו] לריפוי? ומשיבים: נישלח מאניה ונירהיט [שיפשוט את בגדיו וירוץ]. מסופר: רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע חף ביה חד מינייהו בשוקא [התחכך בו אחד מאלה הכלבים השוטים בשוק], שלחינהו למאניה ורהיט [פשט את בגדיו ורץ]. אמר: קיימתי בעצמי ״החכמה תחיה בעליה״ (קהלת ז, יב).
The Gemara comments: This was taught in a baraita in accordance with the opinion of Shmuel: When one kills a mad dog, he should kill it only with a thrown object. Furthermore, one who is rubbed by mad dog will become dangerously ill, while one bitten by the dog will die. The Gemara asks: What is the remedy for one who is rubbed by mad dog and becomes dangerously ill? The Gemara answers: Let him take off his clothing and run. The Gemara relates: Rav Huna, son of Rav Yehoshua, was rubbed by one of these mad dogs in the market, whereupon he took off his clothing and ran. He said: I have fulfilled the verse: “Wisdom preserves the lives of those who have it” (Ecclesiastes 7:12).
הכל
(3) דְּנָכֵית לֵיהּ מָיֵית מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ אָמַר אַבָּיֵי נֵיתֵי מַשְׁכָּא דְּאַפָּא דדיכרא וְנִיכְתּוֹב עֲלֵיהּ אֲנָא פְּלָנְיָא בַּר פְּלָנִיתָא אַמַּשְׁכָּא דְּאַפָּא דִּיכְרָא כָּתֵיבְנָא עֲלָךְ כַּנְתִּי כַּנְתִּי קְלֵירוֹס וְאָמְרִי לַהּ קַנְדִּי קַנְדִּי קְלוֹרוֹס יָהּ יָהּ ה׳ צְבָאוֹת אָמֵן אָמֵן סֶלָה וְנִשְׁלְחִינְהוּ לְמָאנֵיהּ וְלִקְבְּרִינְהוּ בֵּי קִבְרֵי עַד תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא וְנַפְּקִינְהוּ וְנִקְלִינְהוּ בְּתַנּוּרָא וּנְבַדְּרִינְהוּ לְקִטְמֵיהּ אַפָּרָשַׁת דְּרָכִים וְהָנָךְ תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא כִּי שָׁתֵי מַיָּא לָא לִישְׁתֵּי אֶלָּא בְּגוּבְתָּא דִנְחָשָׁא דִּילְמָא חָזֵי בָּבוּאָה דְּשֵׁידָא וְלִיסְתַּכַּן כִּי הָא דְּאַבָּא בַּר מָרְתָא הוּא אַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי עֲבַדָא לֵיהּ אִימֵּיהּ גּוּבְתָּא דְּדַהֲבָא.:
The Gemara continues to discuss the baraita: One bitten by a mad dog will die. The Gemara asks: What is the remedy? Abaye said: Let him bring the skin of a male hyena and write on it: I, so-and-so, son of so-and-so, am writing this spell about you upon the skin of a male hyena: Kanti kanti kelirus. And some say he should write: Kandi kandi keloros. He then writes names of God, Yah, Yah, Lord of Hosts, amen amen Selah. And let him take off his clothes and bury them in a cemetery for twelve months of the year, after which he should take them out, and burn them in an oven, and scatter the ashes at a crossroads. And during those twelve months of the year, when his clothes are buried, when he drinks water, let him drink only from a copper tube and not from a spring, lest he see the image of the demon in the water and be endangered, like the case of Abba bar Marta, who is also called Abba bar Manyumi, whose mother made him a gold tube for this purpose.
ערך אפא
אפא – אמשכא דאפא דכרא (יומא פד.) בגמ׳ מי שנשכו. (בבא קמא טז.) צבוע זה אפא פי׳ מפרקיה דרב יוסף שמעינן דנפרז׳ וצבוע תרווייהו אפא נינהו מיהו נפרז׳ שם הנקבה וצבוע שם הזכר גיא הצבועים תרגומו מישר אפעים אפעה מוליד לשבעים שנה וכנגד׳ באילן חרוב בפ״ק דבכורות (בכורות ח) (א״ב: וגם פי׳ המלה בלשון יוני נחש).
ערך גבתא
גבתא – ב(שבת סו:) ולישדייה בגובתא דנחש׳ (יומא פד.) מי שנשכו כלב שוטה לא לישתי מים אלא בגובתא דנחשא. (שבת צ) ופלגיה דשמאלא רמי ליה בגובתא דנחשא. (ברכות יח) ואימא לה לאימא תשדר ליה גובתא דכוחלא. (יבמות קב) ההוא עובדא דהוה בפומבדיתא אוסתתם גובתא דשכבת זרע ואפיק במקום קטנים. (שבת נח) דאי בעי מנח ליה בגובתא דקניא. (חולין נח) ההוא גובתא דהוה נפקא מבי כסי להובלילא ההיא גובתא דהוה נפיק מבי כסי לכריסה (שבת קמו) בגמרא אין נוקבין גובתא רב אסר ושמואל שרי וכו׳. פי׳ גובתא היא שפופרת של קנה או של עצים שנותנין אותו בנקב של חבית או ביד הנוד של יין להיות מושכין ממנו יין מן החבית אומן הנוד רב אסר ושמואל שרי ואוקימנא לפלוגתייהו בשפופרת חתוכה ואינה מתוקנת להכניסה לנקב אבל לחתוך דברי הכל אסור ואם היתה חתוכה ומתוקנת דברי הכל מותר להחזירה בנקב החבית אז בנוד למשוך יין ממנו. פי׳ גובתא דנחשא (דפרק יום הכיפורים) יניח קנה של נחשת ארוך ראש אחד בכוס וראש אחד בפיו והוא שלא כנגד הכוס ושותה דילמא אי שתי בכוס או כנגד הכוס חזי בבואה דיליה ומסתכן (א״ב: פירש בלשון רומי כלי כמו קערה).
א. [קלאפר, שלאנג.]
ב. [רעהער.]
משכא דאפא – הוא הצבוע ובלעז פוטויי״ש.
דאפא דיכרא – צבוע זכר.
בגובתא דנחשא – על ידי קנה של נחשת.
דילמא חזי לבבואיה דשד – שקפץ מן הכלב עליו ומסתכן.
על שאמרנו דנכית ליה [מי שנושך אותו] הכלב — מיית [מת], שואלים: מאי תקנתיה [מה תקנתו]? אמר אביי: ניתי משכא דאפא דדיכרא [שיביא עור של צבוע זכר] וניכתוב עליה [ושיכתוב עליו]: אנא פלניא בר פלניתא אמשכא דאפא דיכרא כתיבנא עלך [אני פלוני בן פלונית על עור של צבוע זכר כותב אני עליך] לחש זה: ״כנתי כנתי קלירוס״. ואמרי לה [ויש אומרים] שצריך לכתוב: ״קנדי קנדי קלורוס״, וכותב את השם י-ה י-ה ה׳ צבאות אמן אמן סלה. ונשלחינהו למאניה ולקברינהו בי קברי עד תריסר ירחי שתא [ושיפשוט את בגדיו ויקבור אותם בבית הקברות עד תום שנים עשר חדשי השנה] ונפקינהו ונקלינהו בתנורא [ושיוציאם אחר כך וישרפם בתנור] ונבדרינהו לקטמיה [ושיפזר את אפרו] על פרשת דרכים והנך תריסר ירחי שתא [ואותם שנים עשר חדשי השנה] בהם קבורים בגדיו, כי שתי מיא [כאשר הוא שותה מים] — לא לישתי [ישתה] אלא בגובתא דנחשא [בקנה של נחושת] ולא מן המעין, דילמא חזי בבואה דשידא וליסתכן [כדי שלא יראה את דמותו של השד במים ויסתכן], כי הא [כמו זה] המעשה של אבא בר מרתא שהוא המכונה גם אבא בר מניומי, עבדא ליה אימיה גובתא דדהבא [עשתה לו אמו קנה של זהב] לצורך זה.
The Gemara continues to discuss the baraita: One bitten by a mad dog will die. The Gemara asks: What is the remedy? Abaye said: Let him bring the skin of a male hyena and write on it: I, so-and-so, son of so-and-so, am writing this spell about you upon the skin of a male hyena: Kanti kanti kelirus. And some say he should write: Kandi kandi keloros. He then writes names of God, Yah, Yah, Lord of Hosts, amen amen Selah. And let him take off his clothes and bury them in a cemetery for twelve months of the year, after which he should take them out, and burn them in an oven, and scatter the ashes at a crossroads. And during those twelve months of the year, when his clothes are buried, when he drinks water, let him drink only from a copper tube and not from a spring, lest he see the image of the demon in the water and be endangered, like the case of Abba bar Marta, who is also called Abba bar Manyumi, whose mother made him a gold tube for this purpose.
הכל
(4) וְעוֹד אָמַר ר׳ רַבִּי מַתְיָא.: אר׳ רַבִּי יוֹחָנָן חָשׁ בצפידנא אֲזַל גַּבַּהּ דְּהַהִיא מַטְרוֹנִיתָא עֲבַדָא לֵיהּ מִלְּתָא חַמְשָׁא וּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא אֲמַר לַהּ בְּשַׁבָּת מַאי אֲמַרָה לֵיהּ לָא צְרִיכַתְּ אִי מִצְטְרִיכְנָא מַאי אֲמַרָה לֵיהּ אִישְׁתְּבַע לִי דְּלָא מְגַלֵּית אִישְׁתְּבַע לֵאלָהָא דְיִשְׂרָאֵל לָא מְגַלֵּינָא נְפַק דַּרְשַׁהּ בְּפִירְקָא.
§ The mishna said: And furthermore, Rabbi Matya ben Ḥarash said: With regard to one who suffers pain in his throat, one may place medicine inside his mouth on Shabbat, although administering a remedy is prohibited on Shabbat. The Gemara discusses a related incident: Rabbi Yoḥanan suffered from the illness tzefidna, which first affects the teeth and gums and then the intestines. He went to a certain gentile matron [matronita] who was a well-known healer. She prepared a medicine for him on Thursday and Friday. He said to her: What shall I do on Shabbat, when I cannot come to collect the medicine from you? She said to him: You will not need it. He asked her: If I do need it, what shall I do? She said to him: Swear to me that you will not reveal the remedy; then I will tell you, and you can prepare it yourself should you need it. He swore: To the God of the Jews, I will not reveal it. She told him the remedy. Rabbi Yoḥanan then went out and taught it publicly, revealing the secret of the remedy.
ועוד א״ר מתיא בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת ר׳ יוחנן חש בצפדינא פי׳ כאב השינים עבדא ליה ההיא מטרוניתא סמא יום חמישי וערב שבת. א״ל בשבת מאי אמרה לי׳ לא צריכת ואי איצטריכנא מאי א״ל אישתבע לי דלא מגלית אישתבע לה אלהי ישראל לא מגלינא והוה נקיט בליביה בשעת שבועתו דלעמו ישראל מגלינא ובתר דאודעה ליה. אודעה הוא דלא הות ליך שבועתי אלא דלא מגלינא לאלהי ישראל אבל מגלינא לעמו ישראל.
ערך צפדינא
צפדינא – א(יומא פד. עבודה זרה כח.) רבי יוחנן חש בצפדינא (בבא מציעא פה.) שית בצמירתא ושב בצפדינא פי׳ כאב שינים.
א. [צעהן שמערצען.]
צפידנא – חולי השינים והחניכים ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים ומסוכן הוא.
מטרוניתא – נכרית היתה.
עבדא ליה רפואה חמשא ומעלי שבתא – יום ה׳ בשבת וע״ש.
א ועוד אמר ר׳ מתיא בן חרש שהחושש בגרונו נותנים לו סם אפילו בשבת. מסופר: ר׳ יוחנן חש [היה סובל] ממחלת צפידנא שהיא מחלה הפוגעת בתחילה בשיניים ובחניכיים ולבסוף בבני המעים. אזל גבה דההיא מטרוניתא [הלך לגברת גויה אחת] שהיתה מפורסמת כרופאה, עבדא ליה מלתא [עשתה לו דבר רפואה] חמשא [ביום חמישי] ומעלי שבתא [ובערב שבת]. אמר לה: בשבת מאי [מה אעשה]? אמרה ליה [לו] לא צריכת [אין אתה צריך] לכך. שאל אותה: אי מצטריכנא מאי [אם אצטרך לכך מה] אעשה? אמרה ליה [לו]: אישתבע לי דלא מגלית [השבע לי שאין אתה מגלה] מה היא התרופה, ואז אומר לך ותוכל לעשות בעצמך אם תזדקק לכך, אישתבע [נשבע]: לאלהא דישראל לא מגלינא [לאלהי ישראל אין אני מגלה]. נפק [יצא] ר׳ יוחנן דרשה בפירקא [דרש בדרשה פומבית] וגילה את סוד התרופה הזו.
§ The mishna said: And furthermore, Rabbi Matya ben Ḥarash said: With regard to one who suffers pain in his throat, one may place medicine inside his mouth on Shabbat, although administering a remedy is prohibited on Shabbat. The Gemara discusses a related incident: Rabbi Yoḥanan suffered from the illness tzefidna, which first affects the teeth and gums and then the intestines. He went to a certain gentile matron [matronita] who was a well-known healer. She prepared a medicine for him on Thursday and Friday. He said to her: What shall I do on Shabbat, when I cannot come to collect the medicine from you? She said to him: You will not need it. He asked her: If I do need it, what shall I do? She said to him: Swear to me that you will not reveal the remedy; then I will tell you, and you can prepare it yourself should you need it. He swore: To the God of the Jews, I will not reveal it. She told him the remedy. Rabbi Yoḥanan then went out and taught it publicly, revealing the secret of the remedy.
הכל
(5) וְהָא אִישְׁתְּבַע לַהּ לֵאלָהָא דְיִשְׂרָאֵל לָא מְגַלֵּינָא הָא לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מְגַלֵּינָא וְהָא אִיכָּא חִלּוּל הַשֵּׁם דִּמְגַלֵּי לַהּ מֵעִיקָּרָא.
The Gemara is surprised at this: But he swore to her that he would not reveal it. The Gemara answers that in his vow he declared: I will not reveal it to the God of the Jews. However, his words imply: I will reveal it to His people, the Jews. The Gemara asks: Still, there is a desecration of God’s name, as the matron now thinks that a great man of Rabbi Yoḥanan’s stature broke his vow. The Gemara answers: He revealed it to her at the outset. As soon as she revealed the remedy to him, he told her that his vow would not prevent him from publicizing the remedy.
והאיכא חלול השם – שהיא סבורה שעבר על שבועתו.
דמגלי לה מעיקרא – מההיא שעתא גלי לה לא נשבעתי לך כי כך אמרתי.
ותוהים: והא אישתבע לה [והרי נשבע לה]! ומשיבים: הוא ניסח את השבועה כך: לאלהא דישראל לא מגלינא [לאלהי ישראל אין אני מגלה] ומכאן הא [הרי] לעמו ישראל מגלינא [מגלה אני]. ומקשים: מכל מקום, והא איכא [והרי יש בכך] משום חלול השם שהיא סבורה שאדם גדול כר׳ יוחנן הפר את שבועתו! ומשיבים: דמגלי לה מעיקרא [שהוא גילה לה מתחילה], שמיד לאחר שנשבע אמר לה ששבועה זו אינה מונעת ממנו מלפרסם ברבים.
The Gemara is surprised at this: But he swore to her that he would not reveal it. The Gemara answers that in his vow he declared: I will not reveal it to the God of the Jews. However, his words imply: I will reveal it to His people, the Jews. The Gemara asks: Still, there is a desecration of God’s name, as the matron now thinks that a great man of Rabbi Yoḥanan’s stature broke his vow. The Gemara answers: He revealed it to her at the outset. As soon as she revealed the remedy to him, he told her that his vow would not prevent him from publicizing the remedy.
הכל
(6) מַאי עֲבַדָא לֵיהּ אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי מֵי שְׂאוֹר שֶׁמֶן זַיִת וָמֶלַח רַב יֵימַר אֲמַר שְׂאוֹר גּוּפֵיהּ שֶׁמֶן זַיִת וָמֶלַח רַב אָשֵׁי אָמַר מִשְׁחָא דְּגַדְפָּא דַאֲוָּוזָא אָמַר אַבָּיֵי אֲנָא עֲבַדִי לְכוּלְּהוּ וְלָא אִיתַּסַּאי עַד דַּאֲמַר לִי הַהוּא טַיָּיעָא אַיְיתִי קַשְׁיָיתָא דְזֵיתָא דְּלָא מְלוֹ תִּילְתָּא וּקְלִינְהוּ בְּנוּרָא אַמָּרָא חַדְתָּא וְאַדְבֵּיק בְּכַכֵּי דָרֵיה עֲבַדִי הָכִי וְאִיתַּסַּאי.
The Gemara asks: What was the medicine that she prepared for him? Rav Aḥa, son of Rav Ami, said: It was water in which leaven was steeped, olive oil, and salt. Rav Yeimar said: It was leaven itself, olive oil, and salt. Rav Ashi said: The remedy was fat from the bone marrow of a goose’s wing. Abaye said: I made all of these medicines and was not cured from this ailment, until a certain Arab told me the remedy for it: Take olive seeds that are less than one-third ripe, and burn them in a fire on top of a new hoe, and stick them along the row of gums. I did this and was cured.
משחא דגדפא דאוזא – שומן מוח עצם קטן שבראש כנף העוף שקורין כניי״ל סכה אותו על צדעיו.
קשייתא דזיתי – גרעיני זיתים.
דלא מלו תילתא – שלא הביאו שליש.
אמרא חדתא – על מר חדש שקורין פושוי״ר.
ודביק בככי דדריה – הדבק בשורת השינים.
ושואלים: מאי עבדא ליה [מה הרפואה שעשתה לו]? אמר רב אחא בריה [בנו] של רב אמי: מי שאור (מים ששרו בהם שאור) שמן זית, ומלח. רב יימר אמר: שאור גופיה [עצמו], שמן זית, ומלח. רב אשי אמר: תרופה זו היתה משחא דגדפא דאווזא [שומן המיוצר ממוח עצם הכנף של האווז]. אמר אביי: אנא עבדי לכולהו [אני עשיתי את התרופות הללו כולן] ולא איתסאי [התרפאתי ממחלה זו], עד שאמר לי ההוא טייעא [ערבי אחד] מה התרופה לכך: אייתי קשייתא דזיתא דלא מלו תילתא [קח גרעיני זיתים שלא הגיעו לשליש בישולם] וקלינהו בנורא אמרא חדתא [ושרוף אותם באש על מעדר חדש] ואדביק בככי דריה [והדבק אותם בשורת החניכיים]. עבדי הכי ואיתסאי [עשיתי כן והתרפאתי].
The Gemara asks: What was the medicine that she prepared for him? Rav Aḥa, son of Rav Ami, said: It was water in which leaven was steeped, olive oil, and salt. Rav Yeimar said: It was leaven itself, olive oil, and salt. Rav Ashi said: The remedy was fat from the bone marrow of a goose’s wing. Abaye said: I made all of these medicines and was not cured from this ailment, until a certain Arab told me the remedy for it: Take olive seeds that are less than one-third ripe, and burn them in a fire on top of a new hoe, and stick them along the row of gums. I did this and was cured.
הכל
(7) מִמַּאי הֲוָה מֵחַמִּימֵי חַמִּימֵי דְּחִיטֵּי וּמִשִּׁיּוּרֵי כָּסָא דְהַרְסָנָא וּמַאי סִימָנֵיהּ כַּד רָמֵי מִידֵּי בְּכַכֵּיהּ וְאָתֵא דְּמָא מִבֵּי דָרֵי רַבִּי יוֹחָנָן כִּי חָשׁ בצפידנא עֲבַד הָכִי בְּשַׁבְּתָא וְאִיתַּסִּי וְרַבִּי יוֹחָנָן הֵיכִי עָבֵיד הָכִי אֲמַר ר״נ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק שָׁאנֵי צפידנא הוֹאִיל וּמַתְחִיל בַּפֶּה וְגוֹמֵר בִּבְנֵי מֵעַיִים.
§ The Gemara asks: From where does this disease tzefidna come? It is from eating wheat bread that is too hot and fish remains fried in oil. What is the sign of this sickness? When one puts something between his teeth, blood comes out from his gums. When Rabbi Yoḥanan suffered from tzefidna, he prepared this medicine described above on Shabbat and was cured. The Gemara asks: And how did Rabbi Yoḥanan prepare this medicine on Shabbat for an ailment which affects only the gums but is not life-threatening? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Tzefidna is different, since it does indeed begin in the mouth and appears to be an illness of the teeth, but it ends up in the intestines and is dangerous.
ממאי הוי – על ידי מה בא החולי הזה.
מחמימי חמימי דחיטי – האוכל פת חמה יותר מדאי.
כסא דהרסנא – דגים מטוגנים עם הקמח בשמן שלהן.
שיורי – שעבר עליו הלילה.
מאי סימניה – של אותו חולי.
כד רמי מידי בככיה – כשנותן כלום בשיניו זב הדם משורת שיניו.
ורבי יוחנן היכי עביד הכי וכו׳ – לא גרסינן לה הכא אלא במסכת ע״ז.
גמר׳. צפדינא. חולי השיני׳ והחנכים ומתחיל בפה וגומר בבני מיעיין ולפיכך מסוכן הוא1.
מאי סימניה. של אותו חולי2.
דליא ליה מייא בככיה. פי׳ כשיתן מים או שום דבר בשיניו הדם זב משורת שיניו3. וכן4 פי׳ ר״ב כשנותן דבר בפיו וטוחנו בטוחנותיו יוצא הדם מבשר שסביב שיניו.
וכת׳ ר״מ5 וכן מי שיש לו מכה בחלל גופו מן השפה ולפנים בין בפיו בין במיעיו6 בין בטחלו בין בשאר מקומות כל שיש בחללו הרי זה יש בו סכנה ומחללי׳ ואינו צריך שיאמד שחולי כבד הוא לפיכ׳ מחללין מיד בלא אמידה. ומכה שהיא בגב היד או בגב הרגל הרי זו כמכה של חלל7 ומחללין עליה השבת וכן כל חולי שהרופאים או׳ שיש בו סכנה אעפ״י שהיא בעור הבשר מבחוץ מחללין עליה השבת על פיהם.
1. כ״פ רש״י ד״ה צפידנא. ובפי׳ המשניות לרמב״ם כתב החושש בפיו הוא שיתעכלו החניכים שאם יניחוהו יתעכל החיך. [ועיין במאירי שהביא דברי הרמב״ם ומשמע דפליג על רש״י דלרמב״ם אינו חושש אלא לחיך].
2. כ״פ רש״י ד״ה מאי סימניה.
3. כ״פ רש״י ד״ה כד רמי. ובפי׳ ריבב״ן ככיה שינים הפנימיות. מדרריה שורות שיניו.
4. בכי״מ וכן פי׳ ר״ב ז״ל ורמי מידי בככיה כשיכניס בפיו שום דבר וטוחנו בטוחנותיו יצא הדם מסביבות בשר שיניו הנקרא בלשון ערבי אללתא וכן פירשו ר״מ ור״ש ז״ל.
5. פ״ב מהל׳ שבת ה״ה.
6. בכי״מ בין בכבידו בין בטחולו וכ״ה ברמב״ם.
7. בכי״מ ואינו צריך אומד וכ״ה ברמב״ם.
ושואלים: ממאי הוה [ממה נעשית] מחלת הצפידנא? מחמימי חמימי דחיטי, ומשיורי כסא דהרסנא [מאכילת פת חמה מדי של חיטים, ומשיירי דגים מטוגנים בשמן]. ומאי סימניה [ומה סימנו] של חולי זה — כד רמי מידי בככיה ואתא דמא מבי דרי [כאשר הוא מכניס משהו בין שיניו ויוצא דם מן החניכיים]. ר׳ יוחנן כי חש [כאשר היה סובל] ממחלת הצפידנא, עבד הכי בשבתא ואיתסי [עשה כך רפואה זו בשבת והתרפא]. ושואלים: ור׳ יוחנן היכי עביד הכי [כיצד עשה כך] להתרפא בשבת בדבר שהוא מחלת השיניים בלבד? אמר רב נחמן בר יצחק: שאני [שונה] צפידנא הואיל ומתחיל חולי זה אכן בפה והוא נראה כמחלת שיניים, אולם בסופו של דבר הריהו גומר בבני מעיים והוא מסוכן.
§ The Gemara asks: From where does this disease tzefidna come? It is from eating wheat bread that is too hot and fish remains fried in oil. What is the sign of this sickness? When one puts something between his teeth, blood comes out from his gums. When Rabbi Yoḥanan suffered from tzefidna, he prepared this medicine described above on Shabbat and was cured. The Gemara asks: And how did Rabbi Yoḥanan prepare this medicine on Shabbat for an ailment which affects only the gums but is not life-threatening? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Tzefidna is different, since it does indeed begin in the mouth and appears to be an illness of the teeth, but it ends up in the intestines and is dangerous.
הכל
(8) אֲמַר לֵיהּ רַב חִיָּיא בַּר אַבָּא לר׳ לְרַבִּי יוֹחָנָן כְּמַאן כר׳ כְּרַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ דְּאָמַר הַחוֹשֵׁשׁ בְּפִיו מְטִילִין לוֹ סַם בְּשַׁבָּת א״ל אֲמַר לֵיהּ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר בְּזוֹ וְלֹא בְּאַחֶרֶת.
Rav Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Yoḥanan: In accordance with whose opinion did you do this? Was it not in accordance with the opinion of Rabbi Matya ben Ḥarash, who said: In the case of one who suffers pain in his mouth, one puts medicine in his mouth on Shabbat, which is a minority opinion? Rabbi Yoḥanan said to him: It is so, but I say the Sages agreed with him about taking medicine in this case alone, but no other. If so, with regard to medicine on Shabbat, the view of Rabbi Matya ben Ḥarash is not a minority opinion.
א״ל ר׳ חייא בר אבא לר׳ יוחנן כמאן כר׳ מתיא בן חרש דשרי להטיל סם בפיו בשבת. א״ל ר׳ יוחנן בהחושש בפיו מטילין לו סם בשבת דברי הכל היא ולא באחרת שחולקין.
כמאן עביד ר׳ יוחנן – לתת סם בשבת בשביל חולי השינים דקאמר לה אי מצריכנא מאי.
שאני אומר בזו – מודים לו חכמים שהיא רפואה לו בכלב שוטה בחצר כבד שלו.
אמר ליה [לו] ר׳ חייא בר אבא לר׳ יוחנן: כמאן [כשיטת מי] עשה זאת — כשיטת ר׳ מתיא בן חרש, שאמר: החושש בפיו — מטילין לו לתוך פיו סם רפואה בשבת. אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן: כן הוא, אלא שאני אומר בזו האחרונה בלבד, בהטלת סם בפיו בשבת מודים לו חכמים, ולא באחרת. ואם כן לגבי סם בשבת מסכימים חכמים לדעת ר׳ מתיא בן חרש.
Rav Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Yoḥanan: In accordance with whose opinion did you do this? Was it not in accordance with the opinion of Rabbi Matya ben Ḥarash, who said: In the case of one who suffers pain in his mouth, one puts medicine in his mouth on Shabbat, which is a minority opinion? Rabbi Yoḥanan said to him: It is so, but I say the Sages agreed with him about taking medicine in this case alone, but no other. If so, with regard to medicine on Shabbat, the view of Rabbi Matya ben Ḥarash is not a minority opinion.
הכל
(9) לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ מִי שֶׁאֲחָזוֹ יֵרָקוֹן מַאֲכִילִין אוֹתוֹ בְּשַׂר חֲמוֹר מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלּוֹ וְהַחוֹשֵׁשׁ בְּפִיו מְטִילִין לוֹ סַם בְּשַׁבָּת דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ וחכ״א וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּאֵילּוּ אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם רְפוּאָה בְּאֵלּוּ לְמַעוֹטֵי מַאי מַאי לָאו לְמַעוֹטֵי סַם.
Let us say that this baraita supports him: With regard to one who is seized with yerakon, one feeds him donkey meat as medicine; with regard to one whom a mad dog bit, one feeds him the lobe of its liver; in the case of one who has pain in his mouth, one puts medicine in his mouth on Shabbat; this is the statement of Rabbi Matya ben Ḥarash. And the Rabbis say: These have no value as a remedy. The Rabbis used the term these, to exclude what? What, is it not to exclude this medicine for tzefidna, which the Rabbis agree is permitted on Shabbat?
נימא מסייעא ליה לר׳ יוחנן הא דתניא מי שאחזו ירקון מאכילין אותו בשר חמור מי שנשכו כלב מאכילין אותו מחצר כבד שלו והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת דברי ר׳ מתיא בן חרש וחכמים אומרים באלו אין בהן משום רפואה באלו לאו למעוטי סם דסם אית ביה רפואה ודחי לא למעוטי הזקת הדם לסרונכי ולא עמדה ואסיקנא אלא למעוטי סם.
ירקון – חולי שפניו מוריקות.
הכי גרסינן: וחכמים אומרים באלו אין בהן משום רפואה באלו למעוטי מאי לאו למעוטי סם – והכי קאמרי ליה בשתים הראשונות אין זו רפואה גמורה לעבור עליהן דבר תורה ולמעוטי סם דיש בו משום רפואה.
לימא מסייע ליה [האם נאמר שמסייעת לו] ברייתא זו: מי שאחזו ירקון — מאכילין אותו בשר חמור לרפואה, מי שנשכו כלב שוטה — מאכילין אותו מחצר כבד שלו, והחושש בפיו — מטילין לו סם בשבת, דברי ר׳ מתיא בן חרש. וחכמים אומרים: באילו אין בהם משום רפואה. ונדייק מן הלשון ״באלו״ למעוטי מאי [למעט מה]? מאי לאו למעוטי [האם לא הכוונה למעט] ענין זה של סם שחכמים מודים שמותר בשבת?
Let us say that this baraita supports him: With regard to one who is seized with yerakon, one feeds him donkey meat as medicine; with regard to one whom a mad dog bit, one feeds him the lobe of its liver; in the case of one who has pain in his mouth, one puts medicine in his mouth on Shabbat; this is the statement of Rabbi Matya ben Ḥarash. And the Rabbis say: These have no value as a remedy. The Rabbis used the term these, to exclude what? What, is it not to exclude this medicine for tzefidna, which the Rabbis agree is permitted on Shabbat?
הכל
(10) לָא לְמַעוֹטֵי מַקִּיזִין דָּם לִסְרוֹנְכֵי ה״נ הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּתַנְיָא שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים א״ר אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בר׳ בְּרַבִּי יוֹסֵי שֶׁשָּׁמַע מִשּׁוּם רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ מַקִּיזִין דָּם לִסְרוֹנְכֵי בְּשַׁבָּת וּמִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלּוֹ וְהַחוֹשֵׁשׁ בְּפִיו מְטִילִין לוֹ סַם בְּשַׁבָּת.
The Gemara rejects this: No, it excludes a different remedy, which Rabbi Matya suggests: Bloodletting to heal the ailment serunkhi is permitted on Shabbat. The Gemara comments: So too, this is reasonable to say, as it was taught in a baraita: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said three things that he heard in the name of Rabbi Matya ben Ḥarash: One may let blood for serunkhi on Shabbat; and in the case of one whom a mad dog bit, one feeds him the lobe of its liver; and in the case of one who has pain in his mouth, one puts medicine in his mouth on Shabbat.
לא למעוטי מקיזין דם לסרונכי – בשבת לעולם אכולי הנך פליגי ומאי באלו משום דשמעוה לר׳ מתיא דאמר אכתי אחריתי.
לסרונכי – חולי ששמו אשטרנגליו״ן הוא בו״ן מלנט ובההיא מודה ליה.
ה״ג: הכי נמי מסתברא דתניא שלשה דברים אמר רבי אלעזר בן עזריה משום ר׳ מתיא בן חרש מקיזין דם לסרונכי בשבת ומי שנשכו כלב סוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת וחכמים אומרים באלו אין בהם משום רפואה באלו למעוטי מאי לאו אתרתי בתרייתא ולמעוטי דרישא לא אתרתי דרישא ולמעוטי דסיפא.
הכי נמי מסתברא שלשה דברים כו׳ – ריב״א ל״ג הכי נמי מסתברא אלא הכי גריס תא שמע שלשה דברים משום דמאי אולמיה דהא מהא דאייתי כבר ונראה לי דשפיר מייתי דברייתא קמייתא לא מיתני בה מקיז דם לסרונכי ולהכי הוי דוחק הא דמוקמינן למעוטי מקיז דם לסרונכי מה שלא הוזכר בה אבל מהא מייתי שפיר מאי לאו באלו אתרתי דסיפא דסליק מינה קאי ולמעוטי מקיז דם לסרונכי דקא תני רישא ואי (שמא) משום דבכל דוכתא נשאר הכי נמי מסתברא בשביל זה אין למוחקו דבפרק קמא דקידושין (קידושין כו:) גבי מעשה במדוני אחד) יש הכי נמי [מסתברא] שאינו נשאר ובפרק הזהב (בבא מציעא דף מו:) יש [ג״כ] הכי נמי מסתברא שאינו נשאר בשמעתא דמטבע אין נעשה חליפין לפירוש רש״י.
בפרש״י בד״ה ור״י היכי עביד הכי כו׳ ל״ג לה הכא כו׳ עכ״ל דהתם בע״ז פ״ב גרסינן לה בענין שאין מתרפאין מן הנכרי אבל לענין שבת הכא ודאי דלאו קושיא היא דלר׳ מתיא פשיטא ליה לתלמודא דשרי ודו״ק:
בד״ה ה״ג הנ״מ כו׳ באלו למעוטי מאי לאו אתרתי בתרייתא ולמעוטי דרישא לא אתרתי כו׳ כצ״ל והד״א:
תוס׳ בד״ה הנ״מ ג׳ כו׳ ואי משום דבכל דוכתא כו׳ יש הכי נמי מסתברא שאינו נשאר והתם נמי דפ׳ הזהב כו׳ כצ״ל:
ודוחים: לא, למעוטי [למעט] רפואה אחרת שאמר ר׳ מתיא: מקיזין [הקזת] דם לריפוי מחלת הסרונכי, שמותר לעשות כן בשבת. ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר. דתניא [שכן שנינו בברייתא אחרת]: שלשה דברים אמר ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי ששמע משום (משם) ר׳ מתיא בן חרש: מקיזין דם לסרונכי בשבת, ומי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו, והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת.
The Gemara rejects this: No, it excludes a different remedy, which Rabbi Matya suggests: Bloodletting to heal the ailment serunkhi is permitted on Shabbat. The Gemara comments: So too, this is reasonable to say, as it was taught in a baraita: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said three things that he heard in the name of Rabbi Matya ben Ḥarash: One may let blood for serunkhi on Shabbat; and in the case of one whom a mad dog bit, one feeds him the lobe of its liver; and in the case of one who has pain in his mouth, one puts medicine in his mouth on Shabbat.
הכל
(11) וחכ״א וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּאֵילּוּ אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם רְפוּאָה בְּאֵילּוּ לְמַעוֹטֵי מַאי מַאי לָאו אַתַּרְתֵּי בָּתְרָיָיתָא וּלְמַעוֹטֵי דְּרֵישָׁא לָא אַתַּרְתֵּי דְּרֵישָׁא קַמָּיָיתָא וּלְמַעוֹטֵי דְּסֵיפָא
And the Rabbis say: These have no value as a remedy. The Rabbis used the term these to exclude what? What, is it not to limit their argument only to the latter two items, which do not cure anything, and to exclude the first item, bloodletting for serunkhi, which everyone agrees is an effective remedy? The Gemara rejects this: No, there is no proof from here, since it is possible to say that it is referring to the first two items of the first baraita and excludes the latter clause with regard to medicine on Shabbat, which they agree with.
וחכמים אומרים: באילו אין בהן משום רפואה. ״באילו״ למעוטי מאי [למעט את מה]? מאי לאו אתרתי בתרייתא [האם לא היתה הכונה על שני דברים האחרונים] שאין בהם משום רפואה ולמעוטי דרישא [ולמעט את הראשונה] הקזה לסרונכי שהיא רפואה לדעת הכל! ודוחים: לא, אין מכאן ראיה, כי אפשר לומר: אתרתי דרישא קמייתא [על שתי הראשונות של הברייתא הראשונה], ולמעוטי דסיפא [ולמעט מה שאמר באחרונה] לגבי סם בשבת, שבזו הודו לו.
And the Rabbis say: These have no value as a remedy. The Rabbis used the term these to exclude what? What, is it not to limit their argument only to the latter two items, which do not cure anything, and to exclude the first item, bloodletting for serunkhi, which everyone agrees is an effective remedy? The Gemara rejects this: No, there is no proof from here, since it is possible to say that it is referring to the first two items of the first baraita and excludes the latter clause with regard to medicine on Shabbat, which they agree with.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.