×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ערובין י״ט:גמרא
;?!
אָ
שהן כְּעֶשֶׂר דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּכְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה אַמָּה. כְּעֶשֶׂר הָא עֶשֶׂר הָוְיָין מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִיתְנָא סֵיפָא כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה טְפֵי הָוְיָין מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי כְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה וּכְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה הָא לָא הָוְיָא אָמַר רַב פָּפָּא איְתֵירוֹת עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וְאֵינָן מַגִּיעוֹת לְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה. א״ראָמַר רַב פָּפָּא בְּבוֹר שְׁמוֹנֶה דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא בָּעִינַן פְּשׁוּטִין. בְּבוֹר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבָעֵינַן פְּשׁוּטִין. כִּי פְּלִיגִי מִשְּׁמוֹנֶה עַד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לר׳לְרַבִּי מֵאִיר בָּעִינַן פְּשׁוּטִין לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה לָא בָּעִינַן פְּשׁוּטִין. וְרַב פָּפָּא מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא. רַב פָּפָּא בָּרָיְיתָא לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ וקמ״לוְקָא מַשְׁמַע לַן כְּבָרַיְיתָא.: ארי״ך יות״ר בת״ל חיצ״ת חצ״ר שיבש״ה סִימָן.: בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה הֶאֱרִיךְ בִּדְיוֹמְדִין כְּשִׁיעוּר פְּשׁוּטִין לר״מלְרַבִּי מֵאִיר מַהוּ. א״לאֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין מַאי לָאו דְּמַאֲרִיךְ בִּדְיוֹמְדִין לָא בדְּמַפֵּישׁ וְעָבֵיד פְּשׁוּטִין. א״האִי הָכִי הַאי וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין עַד שֶׁיַּרְבֶּה פַּסִּין מִיבְּעֵי לֵיהּ תְּנִי עַד שֶׁיַּרְבֶּה פַּסִּין. א״דאִיכָּא דְאָמְרִי א״לאֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין מַאי לָאו דְּמַפֵּישׁ וְעָבֵיד פְּשׁוּטִין לָא דְּמַאֲרִיךְ בִּדְיוֹמְדִין. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא מִדְּקָתָנֵי וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין ש״משְׁמַע מִינַּהּ. בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה מַהוּ פְּשׁוּטִין עָבֵיד אוֹ בִּדְיוֹמְדִין מַאֲרֵיךְ. א״לאֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ כַּמָּה הֵן מְקוֹרָבִין כְּדֵי רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ שֶׁל פָּרָה וְכַמָּה מְרוּחָקִין אפי׳אֲפִילּוּ כּוֹר ואפי׳וַאֲפִילּוּ כּוֹרַיִים. ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בֵּית סָאתַיִם מוּתָּר יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם אָסוּר אָמְרוּ לוֹ לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה אִי אַתָּה מוֹדֶה בְּדִיר וְסַהַר וּמוּקְצֶה וְחָצֵר אֲפִילּוּ בַּת חֲמֵשֶׁת כּוֹרִים ואפי׳וַאֲפִילּוּ בַּת עֲשָׂרָה כּוֹרִים שֶׁמּוּתָּר. אָמַר לָהֶן זוֹ מְחִיצָה וְאֵלּוּ פַּסִּין. וְאִם אִיתָא זוֹ מְחִיצָה וְזוֹ (הִיא) מְחִיצָה מִיבְּעֵי לֵיהּ. הָכִי קָאָמַר זוֹ תּוֹרַת מְחִיצָה עָלֶיהָ וּפִרְצוֹתֶיהָ בְּעֶשֶׂר וְאֵלּוּ תּוֹרַת פַּסִּין עֲלֵיהֶן וּפִרְצוֹתֵיהֶן בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ. בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה תֵּל הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד אוֹ אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. א״לאֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר גהָיְתָה שָׁם אֶבֶן מְרוּבַּעַת רוֹאִין כׇּל שֶׁאִילּוּ תְּחַלֵּק וְיֵשׁ בָּהּ אַמָּה לְכָאן וְאַמָּה לְכָאן נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד וְאִם לָאו אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר הָיְתָה שָׁם אֶבֶן עֲגוּלָּה רוֹאִין כׇּל שֶׁאִילּוּ תֵּחָקֵק וְתֵחָלֵק וְיֵשׁ בָּהּ אַמָּה לְכָאן וְאַמָּה לְכָאן נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד וְאִם לָאו אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי מָר סָבַר חַד רוֹאִין אָמְרִינַן תְּרֵי רוֹאִין לָא אָמְרִינַן וּמָר סָבַר אפי׳אֲפִילּוּ תְּרֵי רוֹאִין נָמֵי אָמְרִינַן. בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה חִיצַת הַקָּנִים קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד אוֹ לָאו. אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ דהָיָה שָׁם אִילָן אוֹ גָּדֵר אוֹ חִיצַת הַקָּנִים נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד מַאי לָאו הקָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה. לָא גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי אִי הָכִי הַיְינוּ אִילָן. וְאֶלָּא מַאי קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הַיְינוּ גָּדֵר אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר תְּרֵי גַוְונֵי גָּדֵר הָכָא נָמֵי תְּרֵי גַוְונֵי אִילָן. אִיכָּא דְּאָמְרִי גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי מַאי א״לאֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ הָיָה שָׁם גָּדֵר אוֹ אִילָן אוֹ חִיצַת הַקָּנִים נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד מַאי לָאו גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי. לָא קָנָה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אִי הָכִי הַיְינוּ גָּדֵר. וְאֶלָּא מַאי גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי הַיְינוּ אִילָן אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַרמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
שהן כעשר אמות דברי ר׳ מאיר. והא דקתני בדר׳ מאיר כעשר ולא קתני עשר, איכא למימר משום דבעי למיתני בדר׳ יהודה כשלש עשרה כארבע עשרה, תנא נמי בדר׳ מאיר כעשר. ויש ספרים דמקשו בהדיא כעשר אמות עשר הויין, משום דקא בעי למיתני סיפא כשלש עשרה כארבע עשרה תני נמי כעשר. רב פפא ברייתא לא שמיע ליה. ואף על גב דמפרש לה רב פפא לעיל כדאמרינן אמר רב פפא יתירות על שלש עשרה ואין מגיעות לארבע עשרה. איכא למימר דלבתר דשמעה הוה. אי נמי לאו רב פפא גופיה הוא דמפרש לה אלא אנן הוא דמיפרשא לן מדברי רב פפא, וכיון דמדידיה מיפרשא לן תלינן בדרב פפא כן תירץ הראב״ד ז״ל. בעא מיניה אביי מרבה האריך בדיומדין כשיעור פשוטין מהו. כלומר: כיון דשמעינן ליה לר׳ מאיר דתנא בהדיא שמונה נראין כשנים עשר ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין, דלמא פשוטין דוקא קאמר ומשום דכי מפיש ועבד פשוטין הוי חומרא דקא ממעט באוירא דאפילו עשר לא הוי, אבל כי מאריך בדיומדין לעולם אשתאר ביה אוירא עשר, וכל היכא דאפשר למעוטי באוירא טפי עדיף. ואע״ג דזימנין דהוו פשוטין לקולא והארכת דיומדין לחומרא, בבור שמונה עשר דאיכא רווחא בין דיומד לדיומד עשרים ושנים, דכי ממעט אוירא ומעמידו בעשר מאריך בחד מן הדיומדין עשר הוה ליה דיומד אחד עשר, והויא מחיצה גמורה מרובה על הפרוץ והויא עומד ואפילו לרב הונא בריה דרב יהושע (עירובין טו:), ואי נמי בבור שבעה עשר לרב פפא דאמר פרוץ כעומד והויא עומד ועל הדרך שאמרנו. מכל מקום אפשר דר׳ מאיר חייש טפי לבור משמונה ועד שבעה עשר דשכיח טפי. וכיון דתוך השיעור הוו פשוטין להחמיר הכין עדיף, אע״ג דמשיעור זה ואילך הויא הארכת דיומדין לחומרא ועדיף טפי דהויא מחיצה גמורה. או דילמא בדיומדין מאריך, כלומר: אילו רצה להאריך בדיומדין מאריך, וכל שכן דעדיף משום דזימנין דהויא מחיצה גמורה כדאמרן. ופשוטין דקאמר ר׳ מאיר לאו דוקא אלא להקל קאמר, כלומר: אילו רצה למעט באוירא על ידי פשוטין עביד ולא מטרחינן ליה להאריך בדיומדין. אמר ליה תנינא ובלבד שירבה בפסין מאי לאו דמאריך בדיומדין. ומתניתין ר׳ מאיר היא דסתם מתניתין ר׳ מאיר היא. ועוד דקתני מותר להרחיק כל שהוא ועלה קאמר ובלבד שירבה בפסין וההיא ר׳ מאיר היא, דאילו לר׳ יהודה אינו מאריך אלא בית סאתים וכדפליג לה בהדיא. ואסיקנא: דמאריך בדיומדין ללישנא בתרא, ואיהו עדיף מלישנא קמא ומדקתני שירבה בפסין ולא תני שירבה פסין ולא נצטרך לשבושי לישנא דמתני׳ (ולא תני) [וליתני] שירבה פסין. והלכך אילו רצה להרבות בפשוטין לר׳ מאיר עושה ואילו רצה להאריך בדיומדין כל שכן דעדיף טפי וכדאמרן. ומשום הכי הדר ובעא מיניה אביי מרבה לר׳ יהודה דלא שמענו לו שהזכיר פשוטין, בדיומדין דוקא מאריך או דלמא אפילו בפשוטין סגי ליה כר׳ מאיר. ואתי למפשטה מדקתני בברייתא זו מחיצה ואלו פסין, דאלמא לא פליג בהא אדר׳ מאיר ולדידיה נמי אי בעי פשוטין עביד, דאי אמרת בדיומדין דוקא מאריך אף זו מחיצה היא ביתר מבית סאתים דאיירי ביה, ואפילו בבור עשרים וארבעה דבבור עשרים וארבעה הוי בין דיומד לדיומד עשרים וששה ריוח, והלכך כי מוקמת לאויר על שלש עשרה אמה ושליש נמצאת מוסיף באחד מן הדיומדין על השאר דהיינו י״ב אמה ושני שלישים, הוי ליה דיומד שלש עשרה אמה ושני שלישים והוה ליה עומד מרובה על הפרוץ אפילו לרב הונא בריה דרב יהושע. אלא ודאי מדלא קתני זו מחיצה וזו מחיצה וקתני זו מחיצה ואלו פסין, שמעת מינה דאפילו רצה לעשות פסין עושה ולא פליג בהא אדר׳ מאיר. כנ״ל. הכי קאמר זו תורת מחיצה עליה ופרצתה בעשר ואלו תורת פסין עליהן ופרצתן בשלש עשרה אמה ושליש. ואיכא למידק היכי קאמר ר׳ יהודה זו תורת מחיצה עליה ופרצתה בעשר, והא קתני בפרק קמא (עירובין י.) הרחב מעשר ימעט ור׳ יהודה אומר אינו צריך למעט. מסתברא דר׳ יהודה לא קאמר אלא במקום שיש שתי מחיצות גמורות כמבוי המפולש או שני בתים בשני צידי רשות הרבים, דכיון דאיכא שתי מחיצות הוה ליה לר׳ יהודה רשות היחיד גמורה, והלכך מכאן ומכאן דאינו צריך אלא לחי וקורה מדרבנן אפילו ביתר מעשר נמי, ואפילו עד שלש עשרה אמה ושליש סגי ליה בלחי וקורה דומיא דפסי ביראות. אבל הכא דאיכא לשתי המחיצות פרצות, ואתה צריך להתיר מצד עומד מרובה על הפרוץ שאין אנו מתירין אלא פרצה כעין פתח, לעולם אין מתירין בהן פרצה יתירה על עשר, דכל שהיא יתירה על עשר נפקא לה לכולי עלמא מתורת פתח ואין עומד מרובה מתיר כנגד הפרצה. ותדע לך דאפילו ר׳ יהודה מודה בדבר זה, מדתנן בפרק קמא (עירובין טו:) שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה מטלטלין בתוכה ובלבד שלא יהו פרצות [יתירות] על הבנין, כל פרצה שהיא כעשר אמות מותרת מפני שהיא כפתח יתר מכן אסור, והא מתני׳ משמע דדברי הכל [היא], מדלא פליג בה ר׳ יהודה. ומשמע נמי לכאורה דר׳ יהודה תני לה מדקתני בסיפא בשיירא דברי ר׳ יהודה, אלמא כולה מתני׳ עד הכא ר׳ יהודה תני לה. ובמתני׳ דחלון (עירובין עו:) נמי לא פליג בה ר׳ יהודה, וקתני נפרץ הכותל עד עשר אמות מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד מפני שהיא כפתח, יתר מכן מערבין אחד ואין מערבין שנים. דאלמא לכ״ע פרצה יתירה על עשר אינה נידונית משום פתח ואין עומד מרובה מבטלה. ומתני׳ דשלש מדות במחיצה נמי ראייתי, לעיל בפרק קמא (עירובין טז.) דקתני ובלבד שלא תהא פרצה יתירה על עשר. משמע דכולי עלמא היא דלא מפקינן כל הני מדר׳ יהודה, אלא מסתברא כדאמרן. ולענין בעיין, כיון דפשיט ליה רבה לאביי דעביד אפילו פשוטין מדקתני זו מחיצה ואלו פסין, מסתברא דהכין הלכתא. דאע״ג דפריק אביי דאלו תורת פסין עליהן קאמר דחייה בעלמא היא וקיי״ל כרבה. ועוד דלרבה קיימי בהא ר׳ מאיר ור׳ יהודה בחדא שיטתא ולאביי פליגי אפילו בהא, וכיון שכן כל היכא דאפשר למימר דלא פליגי טפי עדיף. ובירושלמי (כאן ה״ב) גרסינן בהדיא, על דעתיה דר׳ מאיר דיומדין ופשוטין על דעתיה דר׳ יהודה דיומדין אבל פשוטין לא. ואם תאמר כי עביד פשוטין מאי אהני, לימא אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה. נראה לי דמקולי פסי ביראות שנו כאן, וכי היכי דשרו בהו פרוץ מרובה על העומד והעמידוהו אדאורייתא לגבי הא נמי הלכו בדאורייתא. ואויר דמבטל לאו דאורייתא, דהא לענין כלאים תניא (עירובין טז.) כל שהיא ארבעה ומארבעה ועד עשר צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו שלא יהא פרוץ כעומד ואם היה פרוץ כעומד כנגד העומד מותר, ומפרש רב פפא פרוץ כעומד בנכנס ויוצא, ומי לא עסקינן אפילו בשהפס באמצע שיש ריוח מכאן ומכאן, אלמא אף על פי דאויר דמהאי גיסא ודהאי גיסא רבה על העומד לא מבטל ליה לעומד לענין כלאים. הלכך לענין שבת דמבטל ליה לחומרא הוא שהלכו לענין שבת החמורה ומדבריהם, והלכך לגבי פסי ביראות העמידו אותו על דין תורה והתירו. וי״ל דדוקא פשוטין רחבין ארבעה שהן חשובין כענין שאמרו לגבי כלאים, ואי נמי אפילו רחבין שלשה כדעת רבא (עירובין טז:) דאוקי מתני׳ דשלש מדות רישא וסיפא כרשב״ג, ולומר דלרבנן כל שלשה חשובין למישרא כנגדן, כיון שהן חשובין דנפקי מתורת לבוד כדאיתא לעיל גבי ההיא דשלש מדות במחיצה, אבל פחות מכן אפילו לגבי פסי ביראות לא חשיבי ואוירא דהכא ודהכא מבטל להו. ומיהו אין נראה כן מתוך משנתינו, דכיון שנתנה משנתינו שיעור לדיומדין ולא נתנה שיעור לפשוטין, משמע דפשוטין כל שהן בין רחבין בין שאינן רחבין, וזה נראה עיקר. וכן אמרו בירושלמי פסין אין להם שיעור, ומשמע אין להם שיעור כלל אלא אפילו כל שהוא. מר סבר חד רואין אמרינן תרי רואין לא אמרינן ומר סבר תרי רואין נמי אמרינן. פירש רש״י ז״ל: ותל כאבן עגולה. והראב״ד ז״ל פירש: שהיא כאבן מרובעת. ונראין דבריו, דלפי דברי רש״י ז״ל לא הוה ליה למימר תניתוה דמשמע לדברי הכל היא אלא הוה ליה למימר פלוגתא דר׳ שמעון בן אלעזר ור׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה היא. ירושלמי (ה״א): היתה אבן אחת גדולה רואין שאם תחלק ויש בה ששה לכאן וששה לכאן נדונית משום דיומד, אית תניי תני שאם תיחקק הוי בעיין מימר מאן דמר שאם תיחקק מודד מבפנים מאן דמר שאם תחלק מודד מבחוץ, אמר ר׳ יוסי ולא עוד בקליפת השום החיצונה אתה עתיד להעמידה, הוי לא שנייה בין כמאן דמר שאם תחלק בין כמאן דמר שאם תיחקק מודד מבפנים, מאן דמר שאם תיחקק בעגולה ומאן דמר שאם תחלק במרובעת, תדע לך שהוא דכן תניה מתיב לחבריא אין בין דברי לדבריך אלא שאתה אומר בעגולה ואני אומר במרובעת ע״כ.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144