גמרא
פירוש
אִיגְּנִיב לַן כָּסָא דְכַסְפָּא בַּהֲדֵי דְּקָא מְעַיְּינִי ואתי אַשְׁכְּחוּהָ דִּכְרִוכָה בְּסוּדָרֵיהּ.
אָמְרִי לֵיהּ חֲזִי מָר דְּלָא מֵיכַל קָא בָּעֵי אֶלָּא לְצַעוֹרַן אֲמַר לְהוּ אֲנָא מֵיכָל אֲכַלִי וּטְעַמִי בֵּיהּ טַעְמָא דְחִיוָּרָא אָמְרִי לֵיהּ חִיוָּרָא לָא עֲבִיד לַן הָאִידָּנָא אֲמַר לְהוּ בְּדַקוּ בְּדוּכְתֵּיהּ דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אוּכָּמָא בְּחִיוָּרָא וְחִיוָּרָא בְּאוּכַּמְתָּא לָקוּתָא הִיא בְּדוּק אַשְׁכְּחוּהּ.
כִּי קָא נָפֵיק כְּרוֹ לֵיהּ בֵּירָא וּשְׁדוֹ לֵיהּ צִיפְּתָא עִילָּוֵיהּ וְאָמְרִי לֵיהּ לֵיתֵי מָר לֵינַח נְחַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא מֵאֲחוֹרֵיהּ אֲמַר לֵיהּ לְיָנוֹקָא פְּסוֹק לִי פְּסוּקָיךְ אֲמַר לֵיהּ {שמואל ב ב׳:כ״א} נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ מַאי קָא חָזֵית אֲמַר לֵיהּ צִיפְּיתָא דְּשַׁדְיָא אֲמַר לֵיהּ הֲדַר מִינַּהּ.
לְבָתַר דִּנְפַק אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא מְנָא הֲוָה יָדַע מָר אֲמַר לֵיהּ חֲדָא דִּנְחַר לִי מָר וְעוֹד דִּפְסַק לִי יָנוֹקָא פְּסוּקָא וְעוֹד דַּחֲשִׁידִי עַבְדֵי דְּלָא מְעַלּוּ.
{קהלת ב׳:ח׳} עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגוֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת שָׁרִים וְשָׁרוֹת אֵלּוּ מִינֵי זֶמֶר וְתַעֲנוּגוֹת בְּנֵי הָאָדָם אֵלּוּ בְּרֵיכוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת הָכָא תַּרְגִּימוּ שֵׁידָה וְשֵׁידְתִין בְּמַעְרְבָא אָמְרִי שִׁידְּתָא.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִינֵי שֵׁדִים הָיוּ בְּשִׁיחִין וְשֵׁידָה עַצְמָהּ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הִיא.
אָמַר מָר הָכָא תַּרְגִּימוּ שֵׁידָא וְשֵׁידְתִין שֵׁידָה וְשֵׁידְתִין לְמַאי אִיבְּעִי לֵיהּ דִּכְתִיב {מלכים א ו׳:ז׳} וְהַבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וְגוֹ׳ אָמַר לְהוּ לְרַבָּנַן הֵיכִי אֶעֱבֵיד אֲמַרוּ לֵיהּ אִיכָּא שָׁמִירָא דְּאַיְיתִי מֹשֶׁה לְאַבְנֵי אֵפוֹד.
אֲמַר לְהוּ הֵיכָא אִישְׁתְּכַח אֲמַרוּ לֵיהּ אַיְיתִי שֵׁידָה וְשֵׁידְתִין כַּבְשִׁינְהוּ אַהֲדָדֵי אֶפְשָׁר דְּיָדְעִי וּמְגַלּוּ לָךְ אַיְיתִי שֵׁידָה וְשֵׁידְתִין כַּבְשִׁינְהוּ אַהֲדָדֵי אָמְרִי אֲנַן לָא יָדְעִינַן דִּילְמָא אַשְׁמְדַאי מַלְכָּא דְשֵׁידֵי יָדַע.
אֲמַר לְהוּ הֵיכָא אִיתֵיהּ אָמְרִי לֵיהּ אִיתֵיהּ בְּטוּרָא פְּלָן כַּרְיָא לֵיהּ בֵּירָא וּמַלְיָא לֵיהּ מַיָּא וּמִיכַּסְּיָא בְּטִינָּרָא וחתמיה בְּגוּשְׁפַּנְקֵיהּ וְכֹל יוֹמָא סָלֵיק לרקיע וְגָמַר מְתִיבְתָּא דִרְקִיעָא וְנָחֵית לְאַרְעָא וְגָמַר מְתִיבְתָּא דְאַרְעָא וְאָתֵי סָיֵיר לֵיהּ לְגוּשְׁפַּנְקֵיהּ וּמְגַלֵּי לֵיהּ וְשָׁתֵי וּמְכַסֵּי לֵיהּ וְחָתֵים לֵיהּ וְאָזֵיל.
שַׁדְּרֵיהּ לִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע יְהַב לֵיהּ שׁוּשִׁילְתָּא דַּחֲקִיק עֲלַהּ שֵׁם וְעִזְקְתָא דַּחֲקִיק עֲלַהּ שֵׁם וּגְבָבֵי דְעַמְרָא וְזִיקֵי דְחַמְרָא אֲזַל כְּרָא בֵּירָא מִתַּתַּאי וּשְׁפִינְהוּ לְמַיָּא וְסַתְמִינְהוּ בִּגְבָבֵי דְעַמְרָא וּכְרָא בֵּירָא מֵעִילַּאי וְשַׁפְכִינְהוּ לְחַמְרָא וְטַמִּינְהוּ סְלֵיק יְתֵיב בְּאִילָנָא.
כִּי אֲתָא סַיְירֵיהּ לְגוּשְׁפַּנְקָא גַּלְּיֵיהּ אַשְׁכְּחֵיהּ חַמְרָא אֲמַר כְּתִיב {משלי כ׳:א׳} לֵץ הַיַּיִן הוֹמֶה שֵׁכָר וְכׇל שׁוֹגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם וּכְתִיב {הושע ד׳:י״א} זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב לָא אִישְׁתִּי כִּי צָחֵי לָא סַגִּיא לֵיהּ אִישְׁתִּי רְוָה וּגְנָא.
נְחֵית אֲתָא שְׁדָא בֵּיהּ שׁוּשִׁילְתָּא סְתָמֵיהּ כִּי אִתְּעַר הֲוָה קָא מִיפַּרְזַל כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
איגניב לן כסא דכספא [נגנבה לנו כוס כסף]! ובדקו את כולם. בהדי דקא מעייני ואתי [בזמן שהיו בודקים ובאים], אשכחוה [מצאוה] את חתיכת הבשר שהיא כרוכה בסודריה [בסודרו]. אמרי ליה [אמרו לו] העבדים לראש הגולה: חזי מר [יראה אדוני] שלא מיכל קא בעי [לאכול הוא רוצה] אלא רק לצעורן [לצער אותנו]! שהרי אחרי כל מה שנעשה למענו — לא אכל מסעודת ראש הגולה. אמר להו [להם] רב ששת: אנא מיכל אכלי, וטעמי ביה טעמא דחיורא [אני אכלתי וטעמתי בו טעם של שחין] ולכן לא גמרתי לאכול. אמרי ליה [אמרו לו] לראש הגולה: חיורא לא עביד לן האידנא [בהמה בעלת שחין לא עשינו, הכנו לאכילה, עכשיו היום], אמר להו [להם] רב ששת: בדקו בדוכתיה [במקומו] באותו מקום שלקחתי, שאמר רב חסדא: אוכמא בחיורא וחיורא באוכמתא [שחור בתוך עור לבן ולבן בתוך עור שחור] — לקותא היא [ליקוי הוא] וסימן של חולי. בדוק אשכחוה [בדקו ומצאו] כדבריו, וכעסו העבדים עליו יותר. כי קא נפיק, כרו ליה בירא ושדו ליה ציפתא עילויה [כאשר היה יוצא מבית ראש הגולה כרו לו בור ושמו מחצלת עליו] שלא יוכר הדבר, ואמרי ליה [ואמרו לו]: ליתי מר לינח [יבוא אדוני וינוח קצת], והתכוונו שיפול שם ויינזק. נחר ליה [נחר לו] השמיע קול רב חסדא מאחוריה [מאחוריו] לרמוז לו, אמר ליה [לו] רב ששת לינוקא [לילד] שהיה שם: פסוק לי פסוקיך [פסוקך] שלמדת היום, אמר ליה [לו] את הפסוק: ״נטה לך על ימינך או על שמאלך״ (שמואל ב ב, כא). אמר ליה [לו] רב ששת, שהיה עיוור, לשמעיה [לשמשו]: מאי קא חזית [מה אתה רואה]? אמר ליה [לו]: ציפיתא דשדיא [מחצלת שמוטלת] על הקרקע, אמר ליה [לו]: הדר מינה [פנה ממנה] ונלך מסביב. לבתר דנפק [אחרי שיצא] מבית ראש הגולה, אמר ליה [לו] רב חסדא: מנא הוה ידע מר [מניין היה אדוני יודע] שיש בור כרוי במקום? אמר ליה [לו]: חדא, דנחר לי מר [אחת, שאדוני נחר לי] והיה זה לי סימן שיש פה חשש. ועוד, שפסק לי ינוקא פסוקא [התינוק פסוק] שהוא רמז לדבר. ועוד, דחשידי עבדי דלא מעלו [שחשודים עבדים שאינם בני מעלה] והם עלולים לעשות כל דבר רע. א כיון שהוזכר שמו של מזיק בתחילת הענין מביאים עוד דברים מעניינים אלה. נאמר: ״עשיתי לי שרים ושרות ותענגת בני האדם שדה ושדות״ (קהלת ב, ח), ומסבירים: ״שרים ושרות״ — אלו מיני זמר, ״ותענגת בני האדם״ — אלו בריכות ומרחצאות, ״שדה ושדות״ — הכא תרגימו [כאן, בבבל, תרגמו] לשונות אלה: שידה ושידתין [שד זכר ושדות נקיבות]. במערבא אמרי [בארץ ישראל אמרו]: שידתא [שידה] כלומר מרכבה. אמר ר׳ יוחנן: שלש מאות מיני שדים היו במקום שנקרא שיחין, ושידה עצמה איני יודע מה היא. אמר מר [החכם]: הכא תרגימו [כאן תרגמו]: שידא ושידתין [שד ושדות]. ושואלים: שידה ושידתין למאי איבעי ליה [למה היה צריך אותם] שלמה? ומשיבים: דכתיב [שנאמר] בבניין בית המקדש: ״והבית בהבנתו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו״ (מלכים א ו, ז), אמר שלמה להו לרבנן [להם לחכמים]: היכי אעביד [איך אעשה] שהאבן תהיה מיושרת ומסותתת בלי להשתמש בברזל? אמרו ליה [לו]: איכא שמירא דאייתי [יש שמיר שהביא] משה וחתך בו את אבני אפוד. אמר להו [להם]: היכא אישתכח [היכן הוא מצוי]? אמרו ליה [לו]: אייתי שידה ושידתין כבשינהו אהדדי [הבא שד ושדות, ותכבשם, תלחצם יחד זה עם זה], אפשר דידעי ומגלו [שהם יודעים ומתוך שתלחצם יגלו] לך. עשה כן, אייתי שידה ושידתין כבשינהו אהדדי [הביא שד ושידות כבשם זה עם זה], אמרי [אמרו]: אנן לא ידעינן, דילמא [אנו איננו יודעים, שמא] אשמדאי מלכא דשידי ידע [מלך השדים יודע]. אמר להו [להם]: היכא איתיה [היכן הוא נמצא]? אמרי ליה [אמרו לו]: איתיה בטורא פלן [הוא נמצא בהר פלוני]. כריא ליה בירא ומליא ליה מיא ומיכסיא בטינרא וחתמיה בגושפנקיה [כרה, חפר לו שם בור ומילא אותו מים וכיסה אותו בצור, בסלע, וחתמו בחותמו], וכל יומא סליק [וכל יום הוא עולה] לרקיע, וגמר מתיבתא דרקיעא [ולומד בישיבה של מעלה], ונחית לארעא וגמר מתיבתא דארעא [ויורד לארץ ולומד בישיבה של הארץ], ואתי סייר ליה לגושפנקיה [ובא ובודק את חותמו] ומגלי ליה ושתי, ומכסי ליה וחתים ליה ואזיל [ומגלה אותו ושותה מהמים שבבור, ומכסה אותו וחותם אותו שוב והולך]. שדריה [שלחו] שלמה לבניהו בן יהוידע, יהב ליה שושילתא דחקיק עלה [נתן לו שלשלת שחקוק עליה] שם קדוש, ועזקתא דחקיק עלה [וטבעת שחקוק עליה] שם, וגבבי דעמרא וזיקי דחמרא [וגיזות צמר ונאדות יין]. מה עשה בניהו? אזל כרא בירא מתתאי [הלך כרה בור מלמטה], מתחת הבור של אשמדאי ושפינהו למיא וסתמינהו בגבבי דעמרא [ומשך את המים וסתם אותו בגיזות הצמר], שישאר הבור של מעלה ריק ממים, וכרא בירא מעילאי [וכרה בור מלמעלה] מעל הבור של אשמדאי ושפכינהו לחמרא [ושפך את היין] באופן שירד היין אל תוך בורו של אשמדאי וטמינהו [וסתם אותם] את שני הבורות שחפר: התחתון והעליון. סליק יתיב באילנא [עלה וישב באילן]. כי אתא סייריה לגושפנקא [כאשר בא אשמדאי בדק את חותמו], גלייה [פתח אותו] את הבור אשכחיה חמרא [מצא אותו שהוא יין], אמר: כתיב [נאמר]: ״לץ היין המה שכר וכל שגה בו לא יחכם״ (משלי כ, א), וכתיב [ונאמר]: ״זנות ויין ותירוש יקח לב״ (הושע ד, יא), ומוטב להיזהר ממנו. לא אישתי [שתה]. כי צחי [כאשר צמא], לא סגיא ליה, אישתי [לא יכול היה עוד להתאפק, ושתה], רוה וגנא [השתכר וישן]. נחית, אתא, שדא ביה שושילתא סתמיה [ירד ובא בניהו מן העץ, זרק עליו את השלשלת וסגר אותו בתוכה]. כי אתער הוה קא מיפרזל [כאשר התעורר אשמדאי היה משתדל לקרוע] את השלשלת, אמר ליה [לו] בניהו: שמא דמרך עלך, שמא דמרך עלך [שם אדוניך עליך, שם אדוניך עליך] ואל תקרע את השלשלת, שהרי שם שמים כתוב עליה, ואסור להשחיתה. כי נקיט ליה ואתי [כאשר לקח אותו בניהו את אשמדאי ובא] לירושלים, מטא דיקלא חף ביה שדייה [הגיע לדקל והתחכך בו, הפילו], מטא לביתא שדייה [הגיע לבית הפיל אותו], מטא גבי כובא דההיא ארמלתא [הגיע ליד צריף קטן של אלמנה אחת], נפקא [יצאה] האלמנהמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush