HaHashlamah Shabbat 50b – ההשלמה שבת נ:‏ – Shas HaMeforash

^אנָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס אֲבָל לֹא סוֹרֵק. אֶלָּא הָא וְהָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה הִיא וּתְרֵי תַנָּאֵי אַלִּיבָּא דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה הַאי תַּנָּא אַלִּיבָּא דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר גָּרֵיר וְהַאי תַּנָּא אַלִּיבָּא דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לָא גָּרֵיר. בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה אֵימָא סֵיפָא אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו מוּתָּר הָא מְעַבַּר שֵׂיעָר. אִיבָּעֵית אֵימָא בְּקָטָן וְאִיבָּעֵית אֵימָא בָּאִשָּׁה וְאִיבָּעֵית אֵימָא בְּסָרִיס. אָמַר רַב יְהוּדָה ^בעֲפַר לְבֵינְתָּא שְׁרֵי אָמַר רַב יוֹסֵף כּוּסְפָּא דְיַסְמִין שְׁרֵי אָמַר רָבָא עֲפַר פִּלְפְּלֵי שְׁרֵי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בַּרְדָּא שְׁרֵי. מַאי בַּרְדָּא אָמַר רַב יוֹסֵף תִּילְּתָא אַהֲלָא וְתִילְתָּא אָסָא וְתִילְתָּא סִיגְלֵי אָמַר רַב נְחֶמְיָה בַּר יוֹסֵף ^גכׇּל הֵיכָא דְּלֵיכָּא רוּבָּא אַהֲלָא שַׁפִּיר דָּמֵי. בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת מַהוּ לִפְצוֹעַ זֵיתִים בְּשַׁבָּת אֲמַר לְהוּ וְכִי בְּחוֹל מִי הִתִּירוּ קָסָבַר מִשּׁוּם הֶפְסֵד אוֹכָלִין. לֵימָא פְּלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל ^דעוֹשֶׂה אָדָם כׇּל צוֹרְכּוֹ בְּפַת אָמְרִי פַּת לָא מְאִיסָא הָנֵי מְאִיסֵי. אַמֵּימָר וּמָר זוּטְרָא וְרַב אָשֵׁי הֲווֹ יָתְבִי אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ בַּרְדָּא אַמֵּימָר וְרַב אָשֵׁי מְשׁוֹ מָר זוּטְרָא לָא מְשָׁא אֲמַרוּ לֵיהּ לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב שֵׁשֶׁת בַּרְדָּא שְׁרֵי אֲמַר לְהוּ רַב מָרְדֳּכַי בַּר מִינֵּיהּ דְּמָר דַּאֲפִילּוּ בְּחוֹל נָמֵי לָא ס״לסְבִירָא לֵיהּ. סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּתַנְיָא מְגָרֵר אָדָם גִּלְדֵי צוֹאָה וְגִלְדֵי מַכָּה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ בִּשְׁבִיל צַעֲרוֹ אִם בִּשְׁבִיל לְיַפּוֹת אָסוּר. וְאִינְהוּ כְּמַאן סַבְרוּהָ כִּי הָא דְּתַנְיָא רוֹחֵץ אָדָם פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בְּכׇל יוֹם בִּשְׁבִיל קוֹנוֹ מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ט״ז:ד׳} כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ.: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר קוּפָּה מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל שֶׁמָּא יִטּוֹל וְכוּ׳.: אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי (אָמַר רַב) ^ההַכֹּל מוֹדִים שֶׁאִם נִתְקַלְקְלָה הַגּוּמָּא שֶׁאָסוּר לְהַחֲזִיר. תְּנַן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים נוֹטֵל וּמַחֲזִיר הֵיכִי דָמֵי אִי דְּלָא נִתְקַלְקְלָה הַגּוּמָּא שַׁפִּיר קָא אָמְרִי רַבָּנַן אֶלָּא לָאו אַף עַל פִּי דְּנִתְקַלְקְלָה הַגּוּמָּא. לָא לְעוֹלָם דְּלָא נִתְקַלְקְלָה וְהָכָא בְּחוֹשְׁשִׁין קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא נִתְקַלְקְלָה הַגּוּמָּא וּמָר סָבַר ^ואֵין חוֹשְׁשִׁין. אָמַר רַב הוּנָא ^זהַאי סְלִיקוּסְתָּא דָּצַהּ שָׁלְפָה וַהֲדַר דָּצַהּ שריא וְאִי לָאו אֲסִיר. אָמַר שְׁמוּאֵל ^חהַאי סַכִּינָא דְּבֵינֵי אוּרְבֵי דָּצַהּ שַׁלְפָהּ וַהֲדַר דָּצַהּ שְׁרֵי וְאִי לָאו אֲסִיר. מָר זוּטְרָא וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי אָמַר בְּגוּרְדְּיָתָא דִּקְנֵי שַׁפִּיר דָּמֵי. אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרָבָא מֵתִיב רַב קַטִּינָא תְּיוּבְתָּא הַטּוֹמֵן לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת תַּחַת הַגֶּפֶן אִם הָיָה מִקְצָת עָלָיו מְגוּלִּים אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות נזירות ה׳:י״ד
סמ״ג מצוות לא תעשה נ״ד

^ב רמב״ם הלכות שבת כ״ב:י״ג
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים שכ״ו:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים שכ״ו:ט׳

^ג רמב״ם הלכות שבת כ״ב:י״ג
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים שכ״ו:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים שכ״ו:ט׳

^ד טור אורח חיים קע״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים קע״א:א׳

^ה סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים רנ״ט:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים רנ״ט:ג׳

^ו סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים רנ״ט:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים רנ״ט:ג׳

^ז רמב״ם הלכות שבת כ״ה:ט״ו
טור אורח חיים של״ו:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים של״ו:ו׳

^ח טור אורח חיים שי״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שי״ד:א׳

תניא רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בשביל קונהו שנאמר כל פעל ה׳ למענהו. תניא הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשר וניטלין בשבת. פירוש האי דנקט מקצת עליו מגולין לא משום כלאים ושביעית ומעשר נקיט להו, אלא משום ניטלין בשבת, שאם אין מקצת עליו מגולין אסור לטלטלן. ואע״ג דקיימא לן כאלעזר בן תדאי דאמר בפרק כל הכלים גבי פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים שאע״פ שאין מגולה מקצתה תוחבן בכוש או בכרכר והן ננערות מאליהן, שאני הכא דמחזו כזרועים אם אין מקצת עליו מגולין. אי נמי מחזי כחופר. ויש מפרשיך הא דתוחבן בכוש או בכרכר כגון שמגולה החררה כמלא פי הכוש ואי לאו הכי אסור.מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון