×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁהִמְרוּ זֶה אֶת זֶה; אָמְרוּ: כׇּל מִי שֶׁיֵּלֵךְ וְיַקְנִיט אֶת הִלֵּל יִטּוֹל ד׳אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר אֶחָד מֵהֶם: אֲנִי אַקְנִיטֶנּוּ. אוֹתוֹ הַיּוֹם ע״שעֶרֶב שַׁבָּת הָיָה, וְהִלֵּל חָפַף אֶת רֹאשׁוֹ. הָלַךְ וְעָבַר עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ; אָמַר: מִי כָּאן הִלֵּל, מִי כָּאן הִלֵּל? נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ. אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? א״לאָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי לִשְׁאוֹל. א״לאָמַר לוֹ: שְׁאַל בְּנִי שְׁאַל. מִפְּנֵי מָה רָאשֵׁיהֶן שֶׁל בַּבְלִיִּים סְגַלְגַּלּוֹת? א״לאָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ – מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם חיות פִּקְּחוֹת.
who wagered with each other and said: Anyone who will go and aggravate Hillel to the point that he reprimands him, will take four-hundred zuz. One of them said: I will aggravate him. That day that he chose to bother Hillel was Shabbat eve, and Hillel was washing the hair on his head. He went and passed the entrance to Hillel’s house and in a demeaning manner said: Who here is Hillel, who here is Hillel? Hillel wrapped himself in a dignified garment and went out to greet him. He said to him: My son, what do you seek? He said to him: I have a question to ask. Hillel said to him: Ask, my son, ask. The man asked him: Why are the heads of Babylonians oval? He was alluding to and attempting to insult Hillel, who was Babylonian. He said to him: My son, you have asked a significant question. The reason is because they do not have clever midwives. They do not know how to shape the child’s head at birth.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כל מי שיקניט הילל יטול {ד׳ מאות}1 זוז כו׳.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״ד׳ מאות״.
ערך חף
חףא(שבת לא.) היה הלל חופף את ראשו (סנהדרין צה.) אבישי בן צרויה הוה חייף רישיה. (בבא קמא פב) ושתהא אשה חופפת וטובלת (שבת נ) חופף ומפספס אבל לא סורק (ביצה לה) נזי׳ לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער. (נדה סו) לא תחוף בנתר. (שבת ו) אימר דאמר רבי אליעזר צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו היכ׳ דליכא חיפופי היכא דאיכא חיפופי מי אמר פי׳ מי שבונה כותל סמוך לרשות הרבים כדי שלא יזיקו גמלים ושוורים ובני אדם את הכותל מביאין אבנים שיש להם קרנים וקובעין אותן בכותל ומוציאים את ראשיהן מעט לרשות הרבים כדי שלא יזיקו גמלים ושוורים ובני אדם את הכותל שלא יתחככו בכותל ויהרסוהו ולדברי הכל לאו כרשות הרבים דמו ועיקרו מן חיכוך כמו שאמרינן בסוטה הני דחייפי גונדי ובזה הפי׳ משמש גונדי כמו גידודי וכן כאן במקום העשוי להתחכך בו ויש שקובעין בצד כותליהן עמוד או קונדס (כתובות כד) משום חיפופי רשות הרבים פי׳ שמא עוברי דרכים נתחככו בהן וטימאו החיצונות (עבודה זרה לט) רבי עקיבא איקלע לגינזק אייתי לקמיה ההוא מינא דהוה דמי לחיפושא חפייה בדיקולא חזא ביה קילפי ושרייה. (יומא פד) ר׳ הונא בריה דרב יהושע הוה קאיה בשוקא חף ביה ושלח שדנהו למניה קמיה: (גיטין סח) כי נקיט ליה ואתי מטא דיקלא חף ביה שדייה. וליתליה בסיפי בבא דכי עייל חייף ביה וכי נפיק חייף ביה. (שבת עז) ונחש לחפפית פי׳ אחת ממיני שחין ותמיד צריך בעלה לחכך אותם ולחפף אותה כמו ששנינו ויקח לו חרש להתגרד בו ורפואתה בנחש שמרתיחין אותו בשמן זית ושפין אותה ומן הטינוף מתכנס על העור:
ערך סגלגל
סגלגלב(שבת לא.) מפני מה ראשן של בבליים סגלגל. (נדרים סו:) סגלגל הוא הדלת האחת גלילין תרגומו דדשא חדא סגלגלין. עגול סביב (דברי הימים ב ד׳:ב׳) תרגום סגלגל סחור סחור ככף רגל עגל תרגום כפרסת רגלין סגלגלין:
א. [קראצין.]
ב. [רונד.]
שהמרו – נתערבו כמו שממרין את היונים דסנהדרין (דף כו:).
מי כאן הלל – כלום כאן הלל ולשון גנאי לנשיא ישראל.
מפני מה ראשן של בבליים סגלגלות – בילונ״ה בלעז שאינו עגול לישנא אחרינא ראשן של בבליים סגלגל עגול.
שהמרו זה את זה – דיני אסמכתא מפורש במקום אחר (בבא מציעא דף עד. ושם).
כבר ידעת שכל שחכמתו קודמת ליראתו אין חכמתו מתקיימת לפיכך יהא אדם זהיר ביראת שמים שאפי׳ הגיע לידיעת כל השלמויות ולא היה בו יראת שמים לא הועיל כלום הוא שאמר יראת יי׳ היא אוצרו משל לאדם שאמר לשלוחו לך והעלה חטים לעלייה הלך והעלה אמר לו עירבת בהן קב חומטין והיא ארץ מליחה שעפרה משמרת את הפירות מהתליע ואין בעירובן אונא׳ כמו שיתבאר במקומו אמר לו לאו א״ל א״כ מוטב שלא העלית כך יראת שמים היא השומרת והמעמדת כל הידיעות כי היא הכל ובה הכל ומפתח של תחיית המתים תלוי בה וכשזו נעדרת ממנו נוח לו שלא נברא נוח לו שלא למד וכבוד אדם מי שנודע ביראת שמים קודם לכבוד מי שנודע בחכמה מעשה בשני חכמים שעבר חכם אחד לפניהם ואמר אחד לחבירו ניקום מקמיה דגבר דחיל חטאין הוא והשיבו האחר ניקום מקמיה דגבר בר אוריין הוא ואמר לו דרך תמה אמינא לך דגבר דחיל חטאין הוא ואת אמרת דגבר בר אוריין הוא וכן אמרו אין לו להקב״ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנ׳ הן יראת יי׳ היא חכמה וכבר ביארנו במסכת ברכות שכל שאינו יכול להשליט יצר טוב על יצר רע יהא מזכיר לו יום המיתה תמיד לרכך טבעו וליסרו להשיבו אל אביו ומי שאינו עושה כן נשאר בקשי עורפו ואחריתו עדי אובד הוא שאמרו לא דיין לרשעים שאין חרדים למיתתם אלא שלבם בריא להם כאולם:
רש״י בד״ה שהמרו נתערבו כו׳. נ״ב נ״ל לשון עירובין וכן פירש״י במס׳ שבועות דף ל״א גבי משחק בקוביא שהוא לשון עירובין והמראה:
תוס׳ בד״ה אמונה כו׳. שמאמין כו׳. נ״ב גם נ״ל לפרש שאסור לנסות ה׳ יתברך אולי לא יצליח ויתחרט חוץ ממעשרות שמובטח שיתעשר שנאמר בחנוני נא וגו׳ א״כ היא המביאה לידי אמונה שלימה ודו״ק:
אותו היום ע״ש היה והלל חופף כו׳. כל זה עשה בזמן שיקניטנו מהר שלא יהיה לו פנאי אז להשיב וע״כ עבר ג״כ על פתח ביתו ולא נכנס לביתו כדי שיצא לקראתו אולי בזה יקניטנו ביותר וכן מ״ש מי כאן הלל כו׳ כאילו לא הכיר אותו והוא היה נשיא בישראל מפורסם וניכר לכל שבאלו דברים יקניטנו שמחשיבו לשפל שאינו ניכר:
מפני מה ראשיהם כו׳ אמר ליה בני שאלה כו׳. יש שאלה בזה כיון דשאלה. זו לאו בדברי תורה הויא רק במילי דעלמא גם אם היה הלל ענותן לא היה לו להשיב על שאלות אלו כמו שאמר שלמה ב״ה אל תען כסיל כאולתו ונראה בזה לומר דמתוך ענותנותו [לא] חשב הלל דודאי זה בא להקניטו באלו שאלות אלא שרמז לו בשאלות הנוגעות בדברי תורה ובשלש השאלות נתכוין לג׳ מדות הרעות הללו שהם רוח גבוה ועין רעה ונפש רחבה שנזכרו בתלמידי בלעם דהיינו מה ששאל מפני מה ראשיהם כו׳ נתכוין למדה הרעה דרוח גבוה ע״פ מה שכתוב בסוף פרק הישן מפני ד דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון כו׳ ועל גסות הרוח ופרש״י שמשתררים ומתגאים על אחיהם כו׳ ע״ש וז״ש דבבבל יש ראשיהם העשירים סגלגלים שגלגל החוזר בהם לירד מנכסיהם מפני מה הוא באיזה עון והשיב לו על זה בדרך רמז מפני מה שאין להם חיות פקחות דהיינו בעון שאינן פקחות דהיינו שגסות הרוח גברה בהן דכל מי שמתגאה הוא שוטה וזו המדה רעה איכא בבבל כדאמרינן פרק זה בורר דחנופה וגסות הרוח ירדו לבבל וזה הביאם שראשיהם סגלגלים לירד מנכסיהם כהך דפרק הישן. ואמר מפני מה עיניהם של תרמודיין כו׳. חשב הלל שנתכוין למדת הרעה הב׳ דעין רעה על פי מ״ש פרק חלק דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין כו׳ ופירש״י שהיו מגביהין עיניהם ומנאפים אחר עיניהם עכ״ל. ובכמה מקומות כינה את הזנות על שם העין וכמ״ש גבי שמשון הלך אחר עיניו לפיכך כו׳ וז״ש דבתרמוד האנשים רעים במדה זו והיינו עיניהם טרוטות ע״ש שהם רעים כפירוש רש״י א״נ כדפירש רש״י במקומות אחרים טרוטות כמו עגולות וכמ״ש פרק חלק גלגל העין כו׳ והשיב לו מפני שדרות בין החולות ע״פ מ״ש סוף פרק קמא דיבמות פסולי דתרמוד משום עבדי שלמה והיינו בין החולות מלשון חול שאין בהן קדושה וגדר ערוה כמו שיש במיוחסים שבישראל:
ע״ב פיסקא כחס על הנר ר״י כמאן ס״ל כו׳ ואי כר״ש ס״ל פתילה נמי ליפטר. עיקר פלוגתא דר״י ור״ש לענין מלאכה שאצ״ל היינו במאי דפליגי במתניתין דפרק המצניע לענין המוציא כזית מן המת וכזית מן הנבלה דפוטר ר״ש ואע״ג דלכאורה לא דמיא האי דהכא להאי דהתם דאפשר הא דפוטר ר״ש כזית מן המת וכזית מן הנבילה היינו משום שאינו רוצה בקיומו של אותו דבר כלל אלא שלא יטמא בהם ומה״ט נמי פוטר ר״ש בצד נחש שלא ינשכנו משא״כ הכא שרוצה בקיומו של השמן והנר שבשביל כך מכבהו וא״כ אפשר דר״ש נמי מודה אלא דלא משמע לית להש״ס לחלק בכך כיון דאפי׳ בהוצאת המת אין שום סברא לפוטרו מה״ט דהא סוף סוף עביד מלאכה גמורה שמוציא מרשות לרשות מה לי שלא לצורך אע״כ דעיקר טעמא דר״ש משום דבעינן מלאכת מחשבת דומיא דמשכן ומש״ה אין לחייב אלא באותו ענין עצמו שהיה במשכן שהיה צריך לגופה ממש כמ״ש התוס׳ שם בפרק המצניע וא״כ מה״ט גופא משמע להש״ס דאין לחייב משום מכבה אלא היכא שרוצה לעשות פחמין דהא לא אשכח שום כיבוי במשכן אלא כדי לעשות פחמין כנ״ל וק״ל:
שם אמר עולא קסבר ר׳ יוסי סותר על מנת לבנות במקומו כו׳ הא דמייתי הכא מילתא דסותר ע״מ לבנות אמאי לא מפרש כה״ג לענין כיבוי גופא דאיירינן ביה דקסבר ר׳ יוסי מכבה ע״מ להדליק במקומו הוי כיבוי דאפשר משום דאפילו לרבי יהודא דלא בעינן דומיא דמשכן ממש מ״מ מודה מיהא דעיקר מלאכות ממשכן ילפינן וא״כ לפ״ז כיון דלא אשכחן במשכן שום כיבוי אלא לעשות פחמין ובפחמין לא שייך לחלק בין במקומו ובין שלא במקומו שהפחמין עצמן הן הפתילה והן השמן ומשו״ה לא שייך לחלק בכך בין כחס על הנר ובין כחס על הפתילה אי לאו דמדמי לה ר׳ יוסי לסותר שהוא במנין ל״ט מלאכות ואף ע״ג דמקלקלו השתא מ״מ חייב כיון שקילקול הוא צורך תיקון. ובאמת דסתם סתירה ע״מ לבנות היינו כדי לבנות במקומו וכדמסקינן נמי דהכי אשכחן במשכן ומש״ה מדמה ר׳ יוסי אליבא דר״י כיבוי לסותר כיון שהם ענין אחד דעיקר מלאכות כיבוי היינו לצורך תיקון שאחריו וכמו שהאריך רש״י ז״ל בזה כנ״ל ודו״ק:
שהמרו זה את זה (התערבו) ואמרו: כל מי שילך ויקניט (ירגיז) את הלל עד שיגער בו יטול ארבע מאות זוז. ואמר אחד מהם: אני אקניטנו. ואותו היום שבחר לשם כך ערב שבת היה, והלל חפף את ראשו. הלך ועבר אז על פתח ביתו של הלל ובלשון זלזול אמר: מי כאן הלל, מי כאן הלל? נתעטף הלל בלבוש מכובד ויצא לקראתו. אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול. אמר לו הלל: שאל בני. שאל: מפני מה ראשיהן של הבבליים סגלגלות (עגולים מדי)? ועל ידי כך רצה ברמז להעליב את הלל שהיה מבבל. אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת. וטעמו של דבר: מפני שאין להם חיות (מילדות) פקחות ואינן יודעות לעצב את צורת קדקדו של הילד.
who wagered with each other and said: Anyone who will go and aggravate Hillel to the point that he reprimands him, will take four-hundred zuz. One of them said: I will aggravate him. That day that he chose to bother Hillel was Shabbat eve, and Hillel was washing the hair on his head. He went and passed the entrance to Hillel’s house and in a demeaning manner said: Who here is Hillel, who here is Hillel? Hillel wrapped himself in a dignified garment and went out to greet him. He said to him: My son, what do you seek? He said to him: I have a question to ask. Hillel said to him: Ask, my son, ask. The man asked him: Why are the heads of Babylonians oval? He was alluding to and attempting to insult Hillel, who was Babylonian. He said to him: My son, you have asked a significant question. The reason is because they do not have clever midwives. They do not know how to shape the child’s head at birth.
מאמרים באתר אסיף
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הָלַךְ וְהִמְתִּין שָׁעָה אַחַת, חָזַר וְאָמַר: מִי כָּאן הִלֵּל, מִי כָּאן הִלֵּל? נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ. אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? א״לאָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי לִשְׁאוֹל. א״לאָמַר לוֹ: שְׁאַל בְּנִי שְׁאַל. מִפְּנֵי מָה עֵינֵיהֶן שֶׁל תַּרְמוֹדִיִּין תְּרוּטוֹת? אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ – מִפְּנֵי שֶׁדָּרִין בֵּין הַחוֹלוֹת.

That man went and waited one hour, a short while, returned to look for Hillel, and said: Who here is Hillel, who here is Hillel? Again, Hillel wrapped himself and went out to greet him. Hillel said to him: My son, what do you seek? The man said to him: I have a question to ask. He said to him: Ask, my son, ask. The man asked: Why are the eyes of the residents of Tadmor bleary [terutot]? Hillel said to him: My son, you have asked a significant question. The reason is because they live among the sands and the sand gets into their eyes.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך טרטות
טרטותא(שבת לא.) מפני מה עיניהן של תרמודיים טרוטות מפני שדרים בין החולות. (נדרים סו:) שמא עיניה יפות טרוטות הן (סנהדרין קז: סוטה מז) עיניה טרוטות. (בכורות מז) טרוטות דמרמצן עיניה פי׳ שעפעפיו סגורות ואינן פתוחות אלא מעט (במכילתא וישיבו ויחנו לפני פי החירות) מה חירות הללו לא היו טרוטות אלא מוקפות כחצי גורן עגולה. ס״א תרוטות בערך ת׳ (א״ב פי׳ בלשון רומי עגולים ובפרט אם נוטים קצת לאורך):
א. [לענגיכדיק.]
תרוטות – רכות.
שדרים בין החולות – והרוח נושבת ונכנס בתוך עיניהם ובמקום אחר מפרש תרוטות לשון עגולות בית מושב שלהן ואף כאן אני אומר כן ומפני שדרים בין החולות שינה אותם המקום שלא יהא סדק של עיניהם ארוך כשלנו ויכנס בו החול וכן רגליהם של אפרקיים רחבות שלא יטבעו בבצעי המים ורבותינו מפרשים שדרים בין בצעי המים והולכין יחפין ומתפשטין רגליהן לפי שהמנעל דוחק הרגל ומעמידו על דפוס שלו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הלך אותו אדם והמתין שעה אחת (זמן מסויים), ושוב חזר וחיפש את הלל ואמר: מי כאן הלל, מי כאן הלל? ושוב נתעטף הלל ויצא לקראתו. אמר לו הלל: בני, מה אתה מבקש? אמר לו אותו אדם: שאלה יש לי לשאול. אמר לו: שאל. ושאל: מפני מה עיניהן של תרמודיין (בני תדמור) תרוטות (ממצמצות ורכות)? אמר לו הלל: בני, שאלה גדולה שאלת, וטעמו של דבר — מפני שהם דרין בין החולות, והחול נכנס לתוך עיניהם.
That man went and waited one hour, a short while, returned to look for Hillel, and said: Who here is Hillel, who here is Hillel? Again, Hillel wrapped himself and went out to greet him. Hillel said to him: My son, what do you seek? The man said to him: I have a question to ask. He said to him: Ask, my son, ask. The man asked: Why are the eyes of the residents of Tadmor bleary [terutot]? Hillel said to him: My son, you have asked a significant question. The reason is because they live among the sands and the sand gets into their eyes.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הָלַךְ וְהִמְתִּין שָׁעָה אַחַת חָזַר וְאָמַר: מִי כָּאן הִלֵּל, מִי כָּאן הִלֵּל? נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ. א״לאָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? א״לאָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי לִשְׁאוֹל. א״לאָמַר לוֹ: שְׁאַל בְּנִי שְׁאַל. מִפְּנֵי מָה רַגְלֵיהֶם שֶׁל אַפְרִקִיִּים רְחָבוֹת? א״לאָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ – מִפְּנֵי שֶׁדָּרִין בֵּין בִּצְעֵי הַמַּיִם.

Once again the man went, waited one hour, returned, and said: Who here is Hillel, who here is Hillel? Again, he, Hillel, wrapped himself and went out to greet him. He said to him: My son, what do you seek? He said to him: I have a question to ask. He said to him: Ask, my son, ask. The man asked: Why do Africans have wide feet? Hillel said to him: You have asked a significant question. The reason is because they live in marshlands and their feet widened to enable them to walk through those swampy areas.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני מה רגליהם של אפרקיים כו׳. חשב הלל שנתכוין למדה הרעה הג׳ שהיא נפש רחבה לאסוף ממון הרבה ורגליהם רחבה דקאמרינן ע״פ מ״ש את כל היקום אשר ברגליהם זה הממון שמעמיד את האדם על רגליו והשיב מפני שדרים בין בצעי מים רמז ע״ש שדרים שם בין הנכרים אוהבים הבצע והממון דבני אפריקי הם מבני כנען שפנה מארץ ישראל כדאיתא בר״פ חלק ומצינו בע״פ שאמרו בכנען שצוה לבניו אהבו הגזל והבצע ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושוב הלך אותו האיש והמתין שעה אחת וחזר ואמר: מי כאן הלל, מי כאן הלל? ושוב נתעטף הלל ויצא לקראתו, ואמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול. אמר לו: שאל בני. שאל אותו האיש: מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות? אמר לו הלל: שאלה גדולה שאלת, וטעמו של דבר — מפני שהם דרין בין בצעי המים (ביצות) ורגליהם מתרחבות, שיוכלו להלך במקום טובעני כזה.
Once again the man went, waited one hour, returned, and said: Who here is Hillel, who here is Hillel? Again, he, Hillel, wrapped himself and went out to greet him. He said to him: My son, what do you seek? He said to him: I have a question to ask. He said to him: Ask, my son, ask. The man asked: Why do Africans have wide feet? Hillel said to him: You have asked a significant question. The reason is because they live in marshlands and their feet widened to enable them to walk through those swampy areas.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר לוֹ: שְׁאֵלוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ לִי לִשְׁאוֹל, וּמִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תִּכְעוֹס. נִתְעַטֵּף וְיָשַׁב לְפָנָיו; א״לאָמַר לוֹ: כׇּל שְׁאֵלוֹת שֶׁיֵּשׁ לָךְ לִשְׁאוֹל – שְׁאַל. א״לאָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא הִלֵּל שֶׁקּוֹרִין אוֹתְךָ נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל? א״לאָמַר לוֹ: הֵן. א״לאָמַר לוֹ: אִם אַתָּה הוּא, לֹא יִרְבּוּ כְּמוֹתְךָ בְּיִשְׂרָאֵל. א״לאָמַר לוֹ: בְּנִי, מִפְּנֵי מָה? א״לאָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁאִבַּדְתִּי עַל יָדְךָ ד׳אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. א״לאָמַר לוֹ: הֱוֵי זָהִיר בְּרוּחֲךָ; כְּדַי הוּא הִלֵּל, שֶׁתְּאַבֵּד עַל יָדוֹ ד׳אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וד׳וְאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וְהִלֵּל לֹא יַקְפִּיד.:

That man said to him: I have many more questions to ask, but I am afraid lest you get angry. Hillel wrapped himself and sat before him, and he said to him: All of the questions that you have to ask, ask them. The man got angry and said to him: Are you Hillel whom they call the Nasi of Israel? He said to him: Yes. He said to him: If it is you, then may there not be many like you in Israel. Hillel said to him: My son, for what reason do you say this? The man said to him: Because I lost four hundred zuz because of you. Hillel said to him: Be vigilant of your spirit and avoid situations of this sort. Hillel is worthy of having you lose four hundred zuz and another four hundred zuz on his account, and Hillel will not get upset.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קפד
קפדא(שבת לא.) ולא יהא קפדן כשמאי (בפ״ב דאבות) לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד (פרק ט דמקואות) כל המקפיד עליו חוצץ פי׳ כל דבר שיש על בשרו או על בגדו ומקפיד להסירו חוצץ ואם אינו מקפיד אינו חוצץ (חולין קז.) קפדיתו אמנא קפדיתו אחזותא קפדיתו אשיעורא א״ל אין פי׳ קפדיתו אמנא דאי נקוב בכונס משקה לא נטלתו מיניה אחזותא שיהא להן מראה יפה אשיעורא שיהא בו רביעית:
א. [גאללזיכטיג זיין.]
כדי הוא הלל – ראוי לכך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתיירא אני שמא תכעוס כו׳. נתן לו מקום שראוי לכעוס אולי יקניטנו בזה אם אתה הוא לא ירבה כמותך כו׳ כאלו לא היה מכירו כבר ושא״ל מפני שאבדתי וכו׳ ר״ל דע״כ אני אומר לא ירבו כמותך בענווה בישראל שאין לאדם להיות עניו כ״כ ואמר ליה הוי זהיר ברוחך וכו׳ ר״ל שטעית בדבורך לומר שאבדת ארבע מאות זוז אלא כדאי הוא הלל בענוותו שתאבד ארבע מאות זוז ועוד ארבע מאות. והיינו ארבע מאות זוז שאבדת שהיית מרויח אילו תקניטני ועוד ארבע מאות והוא שאבדת מכיסך על שלא הקניטתני וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוסיף ואמר לו אותו אדם: שאלות הרבה יש לי לשאול עוד, ואולם מתירא אני שמא תכעוס. נתעטף הלל וישב לפניו ואמר לו: כל השאלות שיש לך לשאול שאל. כעס אותו אדם ואמר: וכי אתה הוא הלל שקורין (קוראים) אותך ״נשיא ישראל״? אמר לו: הן [כן]. אמר לו: אם אתה הוא זה, אם כן שלא ירבו כמותך בישראל. אמר לו הלל: בני, מפני מה אתה אומר כך? אמר לו אותו אדם: מפני שאבדתי על ידך (בגללך) ארבע מאות זוז. אמר לו הלל: הוי זהיר ברוחך שלא להתערב בכעין זה, וכדי (כדאי) הוא הלל, כלומר, מסוגל הוא, שתאבד על ידו בדרך זו ארבע מאות זוז ועוד ארבע מאות זוז והלל לא יקפיד.
That man said to him: I have many more questions to ask, but I am afraid lest you get angry. Hillel wrapped himself and sat before him, and he said to him: All of the questions that you have to ask, ask them. The man got angry and said to him: Are you Hillel whom they call the Nasi of Israel? He said to him: Yes. He said to him: If it is you, then may there not be many like you in Israel. Hillel said to him: My son, for what reason do you say this? The man said to him: Because I lost four hundred zuz because of you. Hillel said to him: Be vigilant of your spirit and avoid situations of this sort. Hillel is worthy of having you lose four hundred zuz and another four hundred zuz on his account, and Hillel will not get upset.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּגוֹי1 אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי. אָמַר לוֹ: כַּמָּה תּוֹרוֹת יֵשׁ לָכֶם? אָמַר לוֹ: שְׁתַּיִם, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. א״לאָמַר לוֹ: שֶׁבִּכְתָב – אֲנִי מַאֲמִינְךָ, וְשֶׁבְּעַל פֶּה – אֵינִי מַאֲמִינְךָ; גַּיְּירֵנִי ע״מעַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. גָּעַר בּוֹ וְהוֹצִיאוֹ בִּנְזִיפָה. בָּא לִפְנֵי הִלֵּל – גַּיְירֵיהּ. יוֹמָא קַמָּא א״לאֲמַר לֵיהּ: א״ב ג״ד; לִמְחַר אֲפֵיךְ לֵיהּ. א״לאֲמַר לֵיהּ: וְהָא אֶתְמוֹל לָא אֲמַרְתְּ לִי הָכִי!? א״לאֲמַר לֵיהּ: לָאו עֲלַי דִּידִי קָא סָמְכַתְּ? דְּעַל פֶּה נָמֵי סְמוֹךְ עֲלַי.:

The Sages taught: There was an incident involving one gentile who came before Shammai. The gentile said to Shammai: How many Torahs do you have? He said to him: Two, the Written Torah and the Oral Torah. The gentile said to him: With regard to the Written Torah, I believe you, but with regard to the Oral Torah, I do not believe you. Convert me on condition that you will teach me only the Written Torah. Shammai scolded him and cast him out with reprimand. The same gentile came before Hillel, who converted him and began teaching him Torah. On the first day, he showed him the letters of the alphabet and said to him: Alef, bet, gimmel, dalet. The next day he reversed the order of the letters and told him that an alef is a tav and so on. The convert said to him: But yesterday you did not tell me that. Hillel said to him: You see that it is impossible to learn what is written without relying on an oral tradition. Didn’t you rely on me? Therefore, you should also rely on me with regard to the matter of the Oral Torah, and accept the interpretations that it contains.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בנכרי״.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוציאו בנזיפה – דתניא הבא לקבל דברי חברות חוץ מדבר אחד וכן גר הבא להתגייר וקבל עליו דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו במסכת בכורות (דף ל:).
גייריה – וסמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו דלא דמיא הא לחוץ מדבר אחד שלא היה כופר בתורה שבעל פה אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה והלל הובטח שאחר שילמדנו יסמוך עליו.
אפיך ליה – כגון תשר״ק.
לאו עלי קא סמכת – מנין אתה יודע שזו אלף וזו בית אלא שלמדתיך וסמכת עלי דעל פה נמי סמוך על דברי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יומא קמא א״ל אבג״ד וכו׳ דהא ודאי יש טעם לסדר האותיות מאל״ף ועד תי״ו כגון לענין מספר ולשאר דברים וע״כ א״ל אתמול לא אמרת לי סדר האותיות הכי וא״כ לא ידעתי איזה הסדר הוא עיקר ואמר ליה כיון דע״כ עלי דידי סמכת להודיע לך איזה עיקר הסדר דע״פ נמי כו׳ וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא הלל גייריה. עי׳ יבמות דף כד ע״ב תוס׳ ד״ה לא בימי ודף קט ע״ב תוס׳ ד״ה רעה:
א תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה בגוי אחד שבא לפני שמאי. אמר לו אותו גוי לשמאי: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו הגוי: על התורה שבכתב אני מאמינך, ותורה שבעל פהאיני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני את התורה שבכתב בלבד. גער בו שמאי והוציאו בנזיפה. בא אותו גוי לפני הלל וגייריה [גיירו], והתחיל ללמדו תורה. יומא קמא אמר ליה [ביום הראשון אמר והראה לו] את אותיות האל״ף בי״ת: אלף, בית, גימל, דלת. למחר אפיך ליה [הפך לו] את סדר האותיות ואמר לו על אל״ף שהוא ת״ו וכיוצא, אמר ליה [לו] הגר: והא [והרי] אתמול לא אמרת לי הכי [כך]! אמר ליה [לו] הלל: אם כן רואה אתה שאי אפשר לדעת אף דברים הכתובים במפורש מבלי להסתמך על מסורת שבעל פה, ולאו עלי דידי סמכת [ולא עלי אתה סומך]? ואם כן בענין שבעל פה נמי [גם כן] סמוך עלי, וקבל את הפרשנות שיש בה.
The Sages taught: There was an incident involving one gentile who came before Shammai. The gentile said to Shammai: How many Torahs do you have? He said to him: Two, the Written Torah and the Oral Torah. The gentile said to him: With regard to the Written Torah, I believe you, but with regard to the Oral Torah, I do not believe you. Convert me on condition that you will teach me only the Written Torah. Shammai scolded him and cast him out with reprimand. The same gentile came before Hillel, who converted him and began teaching him Torah. On the first day, he showed him the letters of the alphabet and said to him: Alef, bet, gimmel, dalet. The next day he reversed the order of the letters and told him that an alef is a tav and so on. The convert said to him: But yesterday you did not tell me that. Hillel said to him: You see that it is impossible to learn what is written without relying on an oral tradition. Didn’t you rely on me? Therefore, you should also rely on me with regard to the matter of the Oral Torah, and accept the interpretations that it contains.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּגוֹי1 אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי; א״לאָמַר לוֹ: גַּיְּירֵנִי ע״מעַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת. דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ. בָּא לִפְנֵי הִלֵּל – גַּיְירֵיהּ. אָמַר לוֹ: דַּעֲלָךְ סְנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד – זוֹ הִיא כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, וְאִידַּךְ פֵּירוּשַׁהּ הוּא, זִיל גְּמוֹר.:

There was another incident involving one gentile who came before Shammai and said to Shammai: Convert me on condition that you teach me the entire Torah while I am standing on one foot. Shammai pushed him away with the builder’s cubit in his hand. This was a common measuring stick and Shammai was a builder by trade. The same gentile came before Hillel. He converted him and said to him: That which is hateful to you do not do to another; that is the entire Torah, and the rest is its interpretation. Go study.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בנכרי״.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמת הבנין – מקל שהוא אמת אורך ומודדים בו אורך הבנין שהיו קוצצין עם האומנין כך וכך אמות בכך וכך דמים.
דעלך סני לחברך לא תעביד – ריעך וריע אביך אל תעזוב (משלי כז) זה הקב״ה אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך ל״א חבירך ממש כגון גזלה גנבה ניאוף ורוב המצות.
אידך – שאר דברי תורה.
פירושה – דהא מילתא הוא לדעת איזה דבר שנאוי זיל גמור ותדע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על רגל אחת וכו׳. נראה שגם הוא נתכוין לפי התשובה דהלל דהיינו שילמדנו שכל התורה תהיה לה רגל ויסוד אחד ואמר שדחפו שמאי באמת הבנין ולעיל לא אמר אלא שגערו בנזיפה והיינו משום דהכא רמז לו כמו שהבנין אי אפשר לו לעמוד ביסוד אחד כן התורה רחבה במצותיה אי אפשר לה ליתן יסוד אחד וכן רמז לו לקמן באמת הבנין גבי על מנת שיעשוני כהן גדול דאין התורה עומדת על יסוד הכהונה לבד. ואמר דהלל למדו דעלך סני לחברך לא כו׳. והיינו דכתיב בתורה ואהבת לרעך כמוך וגו׳ ויש לעיין בזה גם שאמר ליה בלשון תרגום שכן היה לשונם אז בירושלים מכל מקום אמאי שינה לומר לו בלשון שלילה דעלך סני כו׳ דתרגום מלישנא דקרא הל״ל ותרחמיה לחברך כוותך כת״א וי״ל דמשמע ליה דקרא לא איירי אלא בכי האי גוונא בל״ת דגביה לא תקום ולא תטור כתיב ועלה קאי ואהבת לרעך וגו׳ שלא תעשה לו רעה מכל דסני לך כו׳ אבל לגבי לעשות לו טובה לא קאמר ואהבת לרעך כמוך כדאמרינן חייך קודמין לחיי אחיך וכן מוכיחין דברי ת״י ע״ש ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב ושוב מעשה בגוי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו אותו גוי לשמאי: גיירני על מנת שתלמדני את כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת! דחפו שמאי באמת הבנין שבידו, שהיה שמאי בנאי במקצועו. בא אותו גוי לפני הלל, גייריה [גיירו] ואמר ליה [לו]: דעלך סני לחברך לא תעביד [מה שעליך שנוא אל תעשה לחברך], זו היא כל התורה כולה, ואידך [והשאר] פירושה הוא זיל גמור [לך ולמד].
There was another incident involving one gentile who came before Shammai and said to Shammai: Convert me on condition that you teach me the entire Torah while I am standing on one foot. Shammai pushed him away with the builder’s cubit in his hand. This was a common measuring stick and Shammai was a builder by trade. The same gentile came before Hillel. He converted him and said to him: That which is hateful to you do not do to another; that is the entire Torah, and the rest is its interpretation. Go study.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּגוֹי1 אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁמַע קוֹל סוֹפֵר שֶׁהָיָה אוֹמֵר: {שמות כ״ח:ד׳} ״וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חוֹשֶׁן וְאֵפוֹד״. אָמַר: הַלָּלוּ לְמִי? אָמְרוּ לוֹ: לְכֹהֵן גָּדוֹל. אָמַר אוֹתוֹ גּוֹי2 בְּעַצְמוֹ: אֵלֵךְ וְאֶתְגַּיֵּיר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּשִׂימוּנִי כֹּהֵן גָּדוֹל. בָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי, אָמַר לֵיהּ: גַּיְּירֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּשִׂימֵנִי כֹּהֵן גָּדוֹל. דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ. בָּא לִפְנֵי הִלֵּל – גַּיְירֵיהּ.

There was another incident involving one gentile who was passing behind the study hall and heard the voice of a teacher who was teaching Torah to his students and saying the verse: “And these are the garments which they shall make: A breastplate, and an efod, and a robe, and a tunic of checkered work, a mitre, and a girdle” (Exodus 28:4). The gentile said: These garments, for whom are they designated? The students said to him: For the High Priest. The gentile said to himself: I will go and convert so that they will install me as High Priest. He came before Shammai and said to him: Convert me on condition that you install me as High Priest. Shammai pushed him with the builder’s cubit in his hand. He came before Hillel; he converted him.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בנכרי״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
רש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סופר – מלמד תינוקות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג ושוב מעשה בגוי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש ושמע קול סופר (מלמד תינוקות) שהיה מלמד תורה לתלמידיו ואומר את מאמר הכתוב ״ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט״ (שמות כח, ד), ואמר: בגדים הללו למי הם מיועדים? אמרו לו התלמידים: לכהן גדול. אמר אותו גוי בעצמו: אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי ואמר ליה [לו]: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. דחפו שמאי באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל וגייריה [גיירו].
There was another incident involving one gentile who was passing behind the study hall and heard the voice of a teacher who was teaching Torah to his students and saying the verse: “And these are the garments which they shall make: A breastplate, and an efod, and a robe, and a tunic of checkered work, a mitre, and a girdle” (Exodus 28:4). The gentile said: These garments, for whom are they designated? The students said to him: For the High Priest. The gentile said to himself: I will go and convert so that they will install me as High Priest. He came before Shammai and said to him: Convert me on condition that you install me as High Priest. Shammai pushed him with the builder’s cubit in his hand. He came before Hillel; he converted him.
רש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״לאָמַר לוֹ: כְּלוּם מַעֲמִידִין מֶלֶךְ אֶלָּא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ טַכְסִיסֵי מַלְכוּת – לֵךְ לְמוֹד טַכְסִיסֵי מַלְכוּת. הָלַךְ וְקָרָא, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ {במדבר א׳:נ״א} ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״, אָמַר לֵיהּ: מִקְרָא זֶה עַל מִי נֶאֱמַר? א״לאָמַר לוֹ: אפי׳אֲפִילּוּ עַל דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. נָשָׂא אוֹתוֹ גֵּר קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמוֹ: וּמַה יִּשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם, וּמִתּוֹךְ אַהֲבָה שֶׁאֲהָבָם קְרָא לָהֶם: {שמות ד׳:כ״ב} ״בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, כְּתִיב עֲלֵיהֶם: ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״, גֵּר הַקַּל שֶׁבָּא בְּמַקְלוֹ וּבְתַרְמִילוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!?

Hillel said to him, to the convert: Is it not the way of the world that only one who knows the protocols [takhsisei] of royalty is appointed king? Go and learn the royal protocols by engaging in Torah study. He went and read the Bible. When he reached the verse which says: “And the common man that draws near shall be put to death” (Numbers 1:51), the convert said to Hillel: With regard to whom is the verse speaking? Hillel said to him: Even with regard to David, king of Israel. The convert reasoned an a fortiori inference himself: If the Jewish people are called God’s children, and due to the love that God loved them he called them: “Israel is My son, My firstborn” (Exodus 4:22), and nevertheless it is written about them: And the common man that draws near shall be put to death; a mere convert who came without merit, with nothing more than his staff and traveling bag, all the more so that this applies to him, as well.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טכסיסי מלכות קואנין כדם אל⁠[מלו]⁠ך
טכסיסי מלכות חוקי שירות המלכים.
ערך טכס
טכסא(שבת לא.) טכסיסי מלכות פי׳ אנשי׳ בקיאים בעבודת המלך (בסוף פסיקתא דויהי בחצי הלילה) בטכסיס מלכים בא עליהם וכו׳:
ערך תרמל
תרמלב(שבת לא.) גר זה שבא במקלו ותרמילו (יבמות קכב) שהוציאה להן מקלו מנעלו ותרמילו (כלים פכ״ד) והתרמל חמשת קבין ג׳ תרמילין הן (ובפכ״ח) חמת שעשאה תרמל (נגעים פי״א) כל הבגדים והחמת והתרמל נראין כדרכן פי׳ כלים של עור ומוליכין בהן מיני מזונות וכל דבר. ובילקוט תרגום ובתורמיליה (שביעית פרק ב) אפינין הגמלונין שתרמילו פי׳ שהקשו ועשו כמין כיס כמו תרמיל ירושלמי עבדינן קנקוליא (א״ב פי׳ בל״ר כים גדול של רועים):
א. [אורדנונג.]
ב. [זאק. טאשע. הילזע.]
טכסיסי – תיקוני צרכי המלך לפי הכבוד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה מקרא כו׳. ומעיקרא לא הוי בעי הלל למימר הכי משום דלא הוה מקבל עליו לגייר ומיהו קצת קשה הא אין מקבלין גרים משום שלחן מלכים ולא משום אישות ולא עדיף זה שגייר עצמו משום כהונה שילבש בגדי כבוד וצ״ל הא דקאמר בא לפני הלל וגייריה כו׳ לאו דוקא אלא דלא גייריה עד לבתר הכי שידע דגר אסור בכהונה ולא קאמר לעיל דגייריה אלא שקבל עליו לגייר ומתוך שלא לשמה בא לשמה ואין להקשות דא״כ היאך למדו תורה קודם שנתגייר הא אמרינן בפרק ארבע מיתות דעובד כוכבים הלומד תורה חייב מיתה די״ל דהכא כיון שבא לגייר שרי ללמוד תורה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר לו הלל לגר: כלום דרך העולם שמעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות, מנהגי המלכות ודרכיה, לך למוד טכסיסי מלכות, ולשם כך עליך לעסוק בתורה תחילה. הלך וקרא, במקרא. כיון שהגיע לפסוק האומר ״והזר הקרב יומת״ (במדבר א, נא) אמר ליה [לו] אותו גר להלל: מקרא זה על מי נאמר? אמר לו הלל: אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה ישראל שנקראו בנים למקום (לה׳) ומתוך אהבה שאהבם ה׳ קרא להם, כלומר, אמר אליהם: ״בני בכרי ישראל״ (שמות ד, כב), ובכל זאת כתיב [נאמר] עליהם ״והזר הקרב יומת״ — הגר הקל שבא בלי זכויות אלא במקלו ובתרמילו בלבד, על אחת כמה וכמה שדינו כן.
Hillel said to him, to the convert: Is it not the way of the world that only one who knows the protocols [takhsisei] of royalty is appointed king? Go and learn the royal protocols by engaging in Torah study. He went and read the Bible. When he reached the verse which says: “And the common man that draws near shall be put to death” (Numbers 1:51), the convert said to Hillel: With regard to whom is the verse speaking? Hillel said to him: Even with regard to David, king of Israel. The convert reasoned an a fortiori inference himself: If the Jewish people are called God’s children, and due to the love that God loved them he called them: “Israel is My son, My firstborn” (Exodus 4:22), and nevertheless it is written about them: And the common man that draws near shall be put to death; a mere convert who came without merit, with nothing more than his staff and traveling bag, all the more so that this applies to him, as well.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי, א״לאָמַר לוֹ: כְּלוּם רָאוּי אֲנִי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל? וַהֲלֹא כְּתִיב בַּתּוֹרָה ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״! בָּא לִפְנֵי הִלֵּל, א״לאָמַר לוֹ: עַנְוְותָן הִלֵּל, יָנוּחוּ לְךָ בְּרָכוֹת עַל רֹאשְׁךָ, שהקרבתני תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. לְיָמִים נִזְדַּוְּוגוּ שְׁלָשְׁתָּן לִמְקוֹם אֶחָד, אָמְרוּ: קַפְּדָנוּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי בִּקְּשָׁה לְטוֹרְדֵנוּ מִן הָעוֹלָם; עִנְוְותָנוּתוֹ שֶׁל הִלֵּל קרבנו תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.:

The convert came before Shammai and told him that he retracts his demand to appoint him High Priest, saying: Am I at all worthy to be High Priest? Is it not written in the Torah: And the common man that draws near shall be put to death? He came before Hillel and said to him: Hillel the patient, may blessings rest upon your head as you brought me under the wings of the Divine Presence. The Gemara relates: Eventually, the three converts gathered together in one place, and they said: Shammai’s impatience sought to drive us from the world; Hillel’s patience brought us beneath the wings of the Divine Presence.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלשתן – הגרים הללו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל כלום ראוי אני להיות כהן גדול כו׳. ר״ל דבכך הוה ליה לדחוני מעיקרא שלא אתגייר ולא בכעס באמת הבנין:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בא הגר לפני שמאי ואמר לו שחוזר הוא בו מדרישתו לעשות אותו כהן גדול, שכן כלום ראוי אני להיות כהן גדול? והלא כתיב [נאמר]: בתורה ״והזר הקרב יומת״. בא לפני הלל ואמר לו: ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה. ומסופר: לימים נזדווגו (נזדמנו) שלשתן, אותם שלושה גרים, במקום אחד, ואמרו: קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה.
The convert came before Shammai and told him that he retracts his demand to appoint him High Priest, saying: Am I at all worthy to be High Priest? Is it not written in the Torah: And the common man that draws near shall be put to death? He came before Hillel and said to him: Hillel the patient, may blessings rest upon your head as you brought me under the wings of the Divine Presence. The Gemara relates: Eventually, the three converts gathered together in one place, and they said: Shammai’s impatience sought to drive us from the world; Hillel’s patience brought us beneath the wings of the Divine Presence.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִכְתִיב: {ישעיהו ל״ג:ו׳} ״וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חוֹסֶן יְשׁוּעוֹת חׇכְמַת וָדָעַת וְגוֹ׳⁠ ⁠״? ״אֱמוּנַת״ – זֶה סֵדֶר זְרָעִים, ״עִתֶּיךָ״ – זֶה סֵדֶר מוֹעֵד, ״חוֹסֶן״ זֶה סֵדֶר נָשִׁים, יְשׁוּעוֹת״ – זֶה סֵדֶר נְזִיקִין, ״חׇכְמַת״ – זֶה סֵדֶר קׇדָשִׁים, ״וָדָעַת״ – זֶה סֵדֶר טְהָרוֹת. ואפ״הוַאֲפִילּוּ הָכִי, {ישעיהו ל״ג:ו׳} ״יִרְאַת ה׳ הִיא אוֹצָרוֹ״.

The Gemara continues discussing the conduct of the Sages, citing that Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And the faith of your times shall be a strength of salvation, wisdom, and knowledge, the fear of the Lord is his treasure” (Isaiah 33:6)? Faith; that is the order of Zeraim, Seeds, in the Mishna, because a person has faith in God and plants his seeds (Jerusalem Talmud). Your times; that is the order of Moed, Festival, which deals with the various occasions and Festivals that occur throughout the year. Strength; that is the order of Nashim, Women. Salvations; that is the order of Nezikin, Damages, as one who is being pursued is rescued from the hands of his pursuer. Wisdom; that is the order of Kodashim, Consecrated Items. And knowledge; that is the order of Teharot, Purity, which is particularly difficult to master. And even if a person studies and masters all of these, “the fear of the Lord is his treasure,” it is preeminent.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ריש לקיש: והיה אמונת עתיך וג׳. אמונת1 – זה סדר זרעים. עתיך – זה סדר מועד. חוסן – זה {סדר}2 נשים. ישועות – זה סדר נזיקים. חוכמת – זה סדר קדשים. ודעת – זה סדר טהרות.3 ואף על פי {כן}⁠4יראת י״י היא אוצרו: אי איכא יראת י״י – אין, ואי לא – לא.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״אמונות״.
2. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״סדר״.
3. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״טהורת״.
4. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״כן״.
ערך עת
עתא(שבת לא.) והיה אמונת עתך אמונת זה סדר זרעים שבאמונת תלוי המעשר שיעשר פירותיו כהלכה. עתך זה סדר מועד ששם שמירת זמנים ושבתות וימים טובים. חוסן זה סדר נשים שצריך תוקף שלא ישלוט בו יצר הרעי ישועות זה סדר נזיקין שדנין בנ אדם ונוטלין מזה ונותנין לזה ומושיעו מיד הגזלנין פי׳ אחר חוסן סדר נשים לשון אחסנא דהוויין לו בנים ונוחלין. בסוף ברכות רבי נתן אומר הפרו תורתך עת לעשות לה׳ פי׳ התקינו שיהא אדם שואל לחבירו בשם כמו שאמר ה׳ עמכם ה׳ עמך וזה הוא התיקון הוא שלום עליכם ושלום משמותיו של הקב״ה שנא׳ יצר סמוך תצור שלום שלום ואומר אל תבוז כי זקנה אמך אמרו למעלה שהתקינו שיהא אדם שואל שלום חברו בשם אמרו רבנן אם אתה רואה שנארך הזמן ונמשך הגלות אל תאמר שזו התקנה היתה בימות הראשונים ובעת מלכותם עכשיו אנחנו נבזים וכשהזקין הדבר אין אנו מאמינים וחייבין בתקנה זו היו הכהנים בתחלה עונים אחר כל ברכה וברכה ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם וכשמעו האפיקורסים אמרו אין עולם אלא אחד וכשראו הכהנים שבשביל כן נתמעטה האמונה של עולם הבא התקינו שיהא אומרים מן העולם ועד העולם כלומר מן העולם הזה ועד העולם הבא ובשביל כבוד המקום הפרו התיקון שהיה והוסיפו ועד העולם (יומא סט.) איבעית אימא עת לעשות לה׳ הפרו תורתך כלומר עת סכנה היא ואין למדין הימנה (תמורה יד) מעיינין בספר אגדתא בשבתא אמרו עת לעשות לה׳ הפרו תורתך (נדה מז) שנה האמורה בקידושין והאמורה בבתי ערי חומה ושתי שנים שבשדה אחוזה שש בעבד עברי שבבן ושבבת כולן מעת לעת ושם מפורשים כולם:
א. [צייט.]
סדר זרעים – שעל אמונת האדם סומך להפריש מעשרותיו כראוי.
חוסן – לשון יורשין ועל ידי אשה נולדו יורשין.
סדר נזיקין – מושיען מזהיר לפרוש מהיזק ומהתחייב ממון.
דעת – עדיף מחכמה.
היא אוצרו – הוא עיקר החשוב בעיניו לאצור ולעשות סגולה לזכרון.
אמונת זה סדר זרעים – מפרש בירושלמי שמאמין בחי העולמים וזורע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמונת זו סדר זרעים כו׳. עיין פירש״י ותוס׳ ועי״ל דעל מסכת ברכות שהיא הראשונה בסדר זרעים קאמר אמונת ע״ש מאה ברכות שנזכרים בה וגדול העונה אמן עליהם:
ועתך זה סדר מועד. שבאו לעתים כמ״ש יודעי בינה לעתים:
וחוסן זה סדר נשים. כפירוש רש״י גם נוטריקון מאותיות דחסן חלק סדר נשים וכה״ג דרשו נוטריקון:
וישועות זה סדר נזיקין. ע״פ מ״ש בריש פ״ק דבבא קמא דנזקי דארעא ד׳ אבות רומזים על נזקי שמים ד׳ דבעי רחמי להושיע אותנו ולהצילנו מהם:
וחכמה זה סדר קדשים ודעת זו כו׳ כפירש״י דעת עדיף מחכמה עכ״ל כ״ה ודאי כדמוכח קרא דפרשת כי תשא בחכמה ובתבונה ובדעת שהיא רוח הקודש כפירש״י שם אבל אם כן הול״ל בהפך חכמה זה סדר טהרות ודעת זו סדר קדשים דהא קדושה עדיף מטהרה בכמה מעלות כדמוכח הסוגיא ספ״ק דע״ז וי״ל דקושטא דהכי הוא אלא דנקט להו כסדרן שסדר קדשים קודם סדר טהרות ואמר אפ״ה יראת ה׳ היא אוצרו כו׳ מפורש פ׳ אין עומדין ע״ש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד ומאחר שדובר על נוהג תלמידי החכמים מביאים את מה שאמר ריש לקיש: מאי דכתיב [מהי משמעות זה שנאמר] ״והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמת ודעת יראת ה׳ היא אוצרו״ (ישעיהו לג, ו)? ״אמונת״זה סדר זרעים במשנה, שמאמין אדם בה׳ וזורע (ירושלמי). ״עתיך״זה סדר מועד, העוסק בעתים ובמועדים השונים בשנה. ״חסן״זה סדר נשים. ״ישועות״זה סדר נזיקין, שמושיעים את הנרדף מיד רודפו. ״חכמת״זה סדר קדשים. ״ודעת״זה סדר טהרות שהם קשים ביותר ללמוד. ואפילו הכי [כך] אף אם למד וידע כל אלו, ״יראת ה׳ היא אוצרו״, שהיא העיקר.
The Gemara continues discussing the conduct of the Sages, citing that Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And the faith of your times shall be a strength of salvation, wisdom, and knowledge, the fear of the Lord is his treasure” (Isaiah 33:6)? Faith; that is the order of Zeraim, Seeds, in the Mishna, because a person has faith in God and plants his seeds (Jerusalem Talmud). Your times; that is the order of Moed, Festival, which deals with the various occasions and Festivals that occur throughout the year. Strength; that is the order of Nashim, Women. Salvations; that is the order of Nezikin, Damages, as one who is being pursued is rescued from the hands of his pursuer. Wisdom; that is the order of Kodashim, Consecrated Items. And knowledge; that is the order of Teharot, Purity, which is particularly difficult to master. And even if a person studies and masters all of these, “the fear of the Lord is his treasure,” it is preeminent.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רָבָא: בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לְדִין, אוֹמְרִים לוֹ: אנָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בָּאֱמוּנָה? בקָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה? עָסַקְתָּ בפו״רבִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה? צָפִיתָ לִישׁוּעָה? פִּלְפַּלְתָּ בְּחׇכְמָה? הֵבַנְתָּ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר? ואפ״הוַאֲפִילּוּ הָכִי, אִי יִרְאַת ה׳ הִיא אוֹצָרוֹ – אִין, אִי לָא – לָא. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ: הַעֲלֵה לִי כּוֹר חִיטִּין לָעֲלִיָּיה; הָלַךְ וְהֶעֱלָה לוֹ. א״לאָמַר לוֹ: עֵירַבְתָּ לִי בָּהֶן קַב חוֹמְטוֹן? א״לאָמַר לוֹ: לָאו. א״לאָמַר לוֹ: מוּטָב אִם לֹא הֶעֱלֵיתָה.

With regard to the same verse, Rava said: After departing from this world, when a person is brought to judgment for the life he lived in this world, they say to him in the order of that verse: Did you conduct business faithfully? Did you designate times for Torah study? Did you engage in procreation? Did you await salvation? Did you engage in the dialectics of wisdom or understand one matter from another? And, nevertheless, beyond all these, if the fear of the Lord is his treasure, yes, he is worthy, and if not, no, none of these accomplishments have any value. There is a parable that illustrates this. A person who said to his emissary: Bring a kor of wheat up to the attic for me to store there. The messenger went and brought it up for him. He said to the emissary: Did you mix a kav of ḥomton, a preservative to keep away worms, into it for me? He said to him: No. He said to him: If so, it would have been preferable had you not brought it up. Of what use is worm-infested wheat? Likewise, Torah and mitzvot without the fear of God are of no value.
עין משפט נר מצוהרב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חונטון תראב מן סבכה מא⁠[ל]⁠ח⁠[ה
חונטון עפר מאדמה מלוחה.
רבא אמר: בשעה שמכניסין את האדם לדין אומרים לו: נשאת ונתתה באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפרייה וריביה? ציפית לישועה? פילפלתה בחכמה? הבנתה דבר מתוך דבר? אף על פי שיש בידך כל אילו, אי איכא יראת שמים – אין, ואי לא – לא.
פי׳ חומטון – חול מערבין שבתבואה, ואינו בה בא סלמנטון, והיא רצינתא, ומפורש בסוף המוכר את הספינה.
ערך חמט
חמטא(שבת לא.) קב חומטין פי׳ עפר מלוח מן ארץ מלחה וי״א חול (א״ב פירוש בל׳ המטון חול):
א. [געזאלצינע ערד. זאנד.]
קבעת עתים – לפי שאדם צריך להתעסק בדרך ארץ שאם אין דרך ארץ אין תורה הוצרך לקבוע עתים לתורה דבר קצוב שלא ימשך כל היום לדרך ארץ.
בפריה ורביה – היינו חוסן.
צפית לישועה – לדברי הנביאים.
הבנת דבר מתוך דבר – היינו דעת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשעה שמכניסין אדם לדין כו׳. ולעיל מהאי קרא אמונת עתך וגו׳ כתיב נשגב ה׳ וגו׳ מלא ציון משפט וצדקה דהיינו במשפט לעתיד אומרים לו אלו דברים נשאת ונתת באמונה כו׳. מה שיש לדקדק מכאן אהא דאמרינן פרק קמא דסנהדרין תחילת דינו של אדם על ד״ת כו׳ מפורש שם. ואמר קבעת עתים. שני עתים אחד ביום ואחד בלילה כהא דאמרינן יזיף ביום ופרע בלילה. ואמר עסקת בפ״ו. לא אמר קיימת פ״ו אלא עסקת דהיינו להשיא יתום ויתומה. ואמר צפית לישועה. דהיינו ישועות בלשון רבים לפי שהמצפה ומקוה לישועה בכל שעה הם רבים. ואמר פלפלת בחכמה. דהיינו שלא יהא אדם מפלפל פלפול של הבל אלא שיהא כוונתך לפלפל בשכל וחכמה ודעת. ואמר הבנת דבר מתוך דבר. כפירוש רש״י בחומש בפרשת כי תשא גבי בחכמה ובתבונה ובדעת פירש רש״י דתבונה היינו מבין דבר מתוך דבר אבל דעת הוא רוה״ק דהיינו כיון דכתיב גבייהו ותבונה שפירושו מבין דבר כו׳ ע״כ דדעת הוא מעלה יתירה שהיא רוח הקודש אבל הכא דלא כתיב ותבונה בתר חכמה אית לן לפרושי דעת שהוא מבין דבר כו׳. ואמר ואפילו הכי יראת ה׳ היא אוצרו כו׳ משל כו׳ העלה לי חטין כו׳. דהיינו להעלותן לאוצר אין להם קיום אי לאו חומטין הכי נמי ביראת ה׳ נתקיימו כולן באוצר הזה ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכעין זה אמר רבא: לאחר שנפטר האדם מהעולם הזה, בשעה שמכניסין אדם לדין על חייו שחי בעולם הזה אומרים לו לפי הסדר שבאותו כתוב: האם נשאת ונתת באמונה, האם קבעת עתים לתורה, האם עסקת בפריה ורביה, האם צפית לישועה, האם פלפלת בחכמה או הבנת דבר מתוך דבר? ואפילו הכי [כך], על כל אלה אי [אם] יראת ה׳ היא אוצרואין [כן], ראוי הדבר, אי [אם] לאלא, אין כל ההישגים הללו בעלי ערך. ומשל לאדם שאמר לשלוחו: העלה לי כור חיטין לעלייה, לשומרם שם. הלך השליח והעלה לו. אמר לו המשלח: האם עירבת לי בהן קב חומטון (מלח להרחיק את התולעים)? אמר לו? לאו [לא]. אמר לו המשלח: אם כן, מוטב היה אם לא העליתה, כי מה תועלת בחטים מתולעות? וכן תורה ומצוות בלא יראת שמים אין להן ערך.
With regard to the same verse, Rava said: After departing from this world, when a person is brought to judgment for the life he lived in this world, they say to him in the order of that verse: Did you conduct business faithfully? Did you designate times for Torah study? Did you engage in procreation? Did you await salvation? Did you engage in the dialectics of wisdom or understand one matter from another? And, nevertheless, beyond all these, if the fear of the Lord is his treasure, yes, he is worthy, and if not, no, none of these accomplishments have any value. There is a parable that illustrates this. A person who said to his emissary: Bring a kor of wheat up to the attic for me to store there. The messenger went and brought it up for him. He said to the emissary: Did you mix a kav of ḥomton, a preservative to keep away worms, into it for me? He said to him: No. He said to him: If so, it would have been preferable had you not brought it up. Of what use is worm-infested wheat? Likewise, Torah and mitzvot without the fear of God are of no value.
עין משפט נר מצוהרב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תָּנָא דְּבֵי ר״ירַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מְעָרֵב אָדָם קַב חוֹמְטוֹן בְּכוֹר שֶׁל תְּבוּאָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.:

On a related note, the Gemara cites a halakha that was taught in the school of Rabbi Yishmael: A person who sells wheat may, ab initio, mix a kav of ḥomton into a kor of grain and need not be concerned that by selling it all at the price of grain he will be guilty of theft, as the kav of ḥomton is essential for the preservation of the wheat.
רש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קב חומטין – ארץ מלחה ומשמרת את הפירות מהתליע.
ואינו חושש – למוכרה בדמי חטין דלאו אונאה היא שהרי שמירתן בכך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בדרך אגב מזכירים כאן את ההלכה שתנא דבי [שנה התנא מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: מערב אדם המוכר חיטים לכתחילה קב חומטון בתוך כור של תבואה, ואינו חושש לגזל כשמוכר את הכל בדמי חיטה, מפני שקב החומטין חשוב לשימורה של החיטה.
On a related note, the Gemara cites a halakha that was taught in the school of Rabbi Yishmael: A person who sells wheat may, ab initio, mix a kav of ḥomton into a kor of grain and need not be concerned that by selling it all at the price of grain he will be guilty of theft, as the kav of ḥomton is essential for the preservation of the wheat.
רש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וְאֵין בּוֹ

Rabba bar Rav Huna said: Any person who has Torah in him but does not have
בית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד בענין זה, אמר רבה בר רב הונא: כל אדם שיש בו תורה ואולם אין בו
Rabba bar Rav Huna said: Any person who has Torah in him but does not have
בית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת לא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת לא., רב שרירא גאון ערבית שבת לא. – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט (תשע"ג), ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), רב שרירא גאון תרגום לעברית שבת לא. – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט, ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), ר׳ חננאל שבת לא., הערוך על סדר הש"ס שבת לא., רש"י שבת לא., תוספות שבת לא., בית הבחירה למאירי שבת לא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת לא., מהרש"א חידושי אגדות שבת לא., פני יהושע שבת לא., גליון הש"ס לרע"א שבת לא., פירוש הרב שטיינזלץ שבת לא., אסופת מאמרים שבת לא.

Shabbat 31a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 31a, R. Sherira Gaon Arabic Peirush Milim Shabbat 31a, R. Sherira Gaon Hebrew Translation Peirush Milim Shabbat 31a, R. Chananel Shabbat 31a, Collected from HeArukh Shabbat 31a, Rashi Shabbat 31a, Tosafot Shabbat 31a, Meiri Shabbat 31a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 31a, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 31a, Penei Yehoshua Shabbat 31a, Gilyon HaShas Shabbat 31a, Steinsaltz Commentary Shabbat 31a, Collected Articles Shabbat 31a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144