×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִצְוָה לְשַׁפְשֵׁף מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי אַמֵּי דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי אָסוּר לְאָדָם שֶׁיֵּצֵא בְּנִיצוֹצוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי רַגְלָיו מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּכְרוּת שׇׁפְכָה וּמוֹצִיא לַעַז עַל בָּנָיו שֶׁהֵן מַמְזֵרִים.
it is a mitzva to brush the drops of urine from one’s legs so that they cannot be seen. Since one rubs it with his hands, his hands require sanctification as well. The Gemara comments: This supports the opinion of Rabbi Ami, as Rabbi Ami said: It is prohibited for a man to go out with the drops of urine that are on his legs, because he appears as one whose penis has been severed. A man with that condition is incapable of fathering children. People who see urine on his legs might suspect that he is suffering from that condition and spread rumors about his children that they are mamzerim. Therefore, one must be certain to brush the drops of urine from his legs.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כי מטו לילי שבת יקדש השלחן הלחם ויפסל ודחי רבינא כגון שקדם וסילקו קודם ביאת השמש ערב שבת וחזר וסידרו בשבת. רב אשי אמר כיון שסידרו כו׳. זה הכלל היה במקדש כו׳ ואוקימנא המטיל מים צריך קידוש ידים משום דמצוה לשפשף הניצוצות הניתזין על רגליו כשמשתין ורגליו משום הניצוצות עצמן ואיסורא נמי איכא מפני שנראה כאילו מי רגלים אינן יוצאין בקילוח אלא בשתיתה ככרות שפכה. לפיכך ניתזות הניצוצות על רגליו ומי שהוא כרות אינו מוליד ונמצא מוציא לעז על בניו שהן ממזרים.
{בבלי יומא ל ע״א} גרסינן ביומא1 בפרק אמר להם הממונה תנו רבנן הלכה [בסעודה2] אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס דבר3 עם חברו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס וכשהוא נוטל אל4 יטול מבחוץ אלא מבפנים. נכנס ויושב במקומו5 ונוטל ומחזיר פניו לאורחין. אמר רב חסדא לא אמרו6 אלא לשתות אבל לאכול נוטל (ידיו7) מבחוץ ונכנס8 מידע ידעי דאנינה דעתיה אמר רב נחמן בר יצחק9 אנא10 אפילו לשתות מידע ידעי דאנינא דעתאי11:
הדרן עלך אלו דברים
1. ביומא: כ״י נ: ״במסכת יומא״.
2. בסעודה: גקא, כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים, אשכול, רא״ה. חסר בכ״י א.
3. דבר: בכ״י קרפנטרץ יש לפניו פסיק, ולכן יש לקרוא: ״דיבר״. בכ״י נ ברור שהוא ההמשך הרצוף של המשפט: ״נכנס לדבר״.
4. אל: כ״י נ, כ״י פריס 312, רא״ה: ״לא״.
5. נכנס ויושב במקומו: וכן ברמב״ם משנ״ת הל׳ ברכות (ז:ח). חסר בכ״י קרפנטרץ. בכ״י א לפני הגהה רק: ״ויושב במקומו״.
6. אמרן: כ״י פריס 312: ״שנו״.
7. ידיו: רק כ״י א.
8. גקא מוסיף: ״מאי טעמא״.
9. אמר רב נחמן בר יצחק: כ״י פריס 312: ״רב נחמן בר יצחק א׳⁠ ⁠״. כ״י קרפנטרץ רק: ״אמ׳ רב נחמן״, כבה״ג דפוס ורשה.
10. אנא: חסר בכ״י פריס 312. כ״י קרפנטרץ: ״אף אנא״.
11. דעתאי: כ״י פריס 312, רא״ה, דפוס קושטא: ״דעתיה״.
מצוה לשפשף בידו – ניצוצות של מי רגלים הניתזין על רגליו שלא יצא בהן חוץ ונראה ככרות שפכה שאין מי רגליו מקלחין אלא שותתין וכרות שפכה אינו מוליד ויאמרו על בניו שאינם שלו.
מצוה לשפשף – תימה אמאי צריך לשפשף והא מסתמא קיימא לן כרבנן דר״א דאסור לאחוז באמה ואמרו ליה רבנן והלא ניצוצות ניתזין על רגליו וכו׳ אלמא דכשאוחז באמה אין ניצוצות ניתזין על רגליו וי״ל אעפ״כ אי אפשר שלא יהו מעט ניתזין על רגליו דזימנין מישתלי ולאו אדעתיה לאחוז באמה עד לבסוף אי נמי דרבנן מודו לבסוף לדיברי ר״א תדע דבפ׳ כל היד (נדה דף יג.) פריך אשמואל דאמר ליה לרב יהודה שיננא אחוז באמה והתניא ר״א אומר כל האוחז וכו׳ וכן בפרק כירה (שבת דף מא.) ואי רבנן פליגי מאי פריך מיהו יש לדחות זה דאפילו רבנן לא שרו אלא שלא יוציא לעז על בניו הא לאו הכי לא וההיא דכירה לאו משום הכי הוה והא דרב יהודה אאיגרא הוה קאי ומשתין למטה וליכא למימר משום ניצוצות אלא משום לכלוך הכותל ומשום האי מילתא לא הוו שרו רבנן מיהו יש להביא ראיה מדאמרינן פרק כיצד מברכין (ברכות דף מ.) אין מי רגלים כלים אלא בישיבה ובעפר תיחוח אפילו בעמידה וכו׳ אבל אוחז באמה לא קאמר דאע״ג דמסתמא כמו כן כלים ואמרינן נמי בפרק כל היד (נדה דף טז:) ג׳ שנאתי וכו׳ וחשיב אוחז באמה ומשתין ולא הוזכר שם ר״א אלא ש״מ דחזרו רבנן והודו לר״א ואע״ג דלא אשכחן בהדיא לא במשנה ולא בברייתא שחזרו יש לומר כן וה״נ אשכחן בפרק כל היד (שם דף יג:) אמילתא אחריתי דקאמר ר׳ טרפון תקצץ ידו על טיבורו פי׳ על שנגע באמתו אמרו לו ישב לו קוץ לא יטלנו משמע דרבנן שרו אפילו בלא קוץ אלא דהוו מקשי ליה אודי לן מיהת בישב לו קוץ ובמתני׳ דהתם באנשים תיקצץ ומסתמא אתיא נמי כרבנן דאין סברא לאוקומיה כר״ט אלמא דחזרו בהן אע״ג דלא אשכחן לה בהדיא וא״ת וכיון דמצוה לשפשף ויש תקנה לשפשף מאי קא פרכי ליה רבנן לר״א אין לו מקום גבוה ואין לו עפר תיחוח מאי אמר להם מוטב יוציא לעז על בניו שהן ממזרים ואל יראה רשע שעה אחת לפני המקום ואמאי לא אמר להו מצוה לשפשף וי״ל אם לא יאחוז באמה כלל אז יהיה רוב ניצוצות ניתזים על רגליו ואפילו אם משפשף יהא ניכר ויוציא לעז על בניו וגם יש לו טורח לשפשפן הכל ומניח.
מצוה לשפשף. אומר ר״ת כי מיכן יש ללמוד שהנכנס להשתין מים אין צריך ליטול ידיו אם לא שיפשף ואם שיפשף מיהא נראה דאין צריך לברך על נטילת ידים מידי דהוי אנוגע ידיו במקום הטנופת או היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה ואפילו אשר יצר לא היה רבינו מאיר רגיל לברך אך רבי רגיל לברך אשר יצר הר״ר אלחנן היה רוצה לדחות דהא כל המטיל מים טעון קידוש דמשמע אפי׳ ליכא כלל ניצוצות דלא פלוג רבנן בקידוש ה״ה גבי1 טבילה אך י״ל דמ״מ נהי דגבי קידוש ידים לא פלוג רבנן נטילה לתפלה מיהא לא מצינו שהצריכו בכל ענין והילכך לא צריך ומיהו היכא דשיפשף ודאי צריך ליטול אותו יד כדאמרינן בסמוך גבי סעודה אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת וכו׳ והוא הדין לתפלה ולדברי תורה אבל אין צריך לברך כדפירשתי:
1. צ״ל נטילה.
מי שנמצא על בשרו טנופת של צואה יבשה ושאין לה ריח מותר לו לקרות את שמע ואין דבר מעכבו וכן במי שידו מטונפת מבית הכסא כל שאין בו ריח מצד קטנותה או יבשותה ומ״מ אם היתה במקומה אע״פ שיבשה כל שהיא נראית מעכבתו מלקרות ואפילו לא היתה נראית כשהוא עומד אסור שכל שבמקומה מצד שלא יצאה באויר ולא נתפזר ריחה נפיש זוהמא והרי היא כלחה:
כבר ביארנו במקומו שכל האוכל פת הראויה לברך עלי׳ המוציא צריך נטילת ידים אפילו בסתם ר״ל שאין ידיו מלוכלכות ושאינו יודע שנטנפו מפני שהידים עסקניות הן אבל האוכל פירות או בשר ודגים ושאר מיני מזונות אין צריך נטילת ידים מן הסתם אא״כ טבולן במשקה ואם שתה יין או שאר משקים י״מ שנוטל ידו אחת אף בסתם ר״ל אותה שאוחז בה את הכוס שמא תגע ידו במשקין וכמו שאמרו בפרק כיצד מברכין (ברכות מ״ג.) בא להם יין כל אחד ואחד נוטל ידו אחת וזה שאמרו בסוגיא זו לא אמרן אלא לשתות שהדברים מוכיחים שאף לשתיה צריך נטילת ידים בזו דוקא הם מפרשים אותה במטיל מים והפליג והסיח דעתו ושמא שפשף בשתי ידיו אבל בסתם לא ועקר הדברים שכל לשתיה אף ידו אחת אינו נוטל מן הסתם וזו שבכאן דוקא במטיל מים כמו שביארנו וזו של מסכת ברכות לא נאמרה אלא מפני שאין דרך כבוד לשאול לאורחים אם יש בהם שיודע בעצמו שיהו ידיו מסואבות ומתוך כך מביאין מים לפני כולם ונוטלין כולם יד אחת שלא להתבייש זה מזה:
סעודה שיש בה אורחים ויצא אחד מהם מן הסעודה להטיל ולא הפליג עד שהדברים מראין שלא הסיח דעתו לא הזקיקוהו מן הסתם ליטול כשהוא חוזר לסעודה אלא בידו אחת שמן הסתם לא שפשף אלא ביד אחת ולמדת שאם שפשף בשתי ידיו צריך נטילת שתי ידיו וכן אם נזהר ולא שפשף כלל ולא הכניס ידיו במקום המזוהם כלל שאינו צריך כלום מכח סעודה הואיל וכבר נטל בתחלת הסעודה אבל אם הפליג אפילו לא יצא להטיל מים אלא לדבר עם חבירו מן הסתם הסיח דעתו ולא שימר את ידיו וצריך נטילת ידים וכשהוא נוטל ר״ל זה שיצא לו והפליג והוא הדין לאורח שבא משהסבו האחרים לא יטול מבחוץ ר״ל שלא בפני האחרים שלא יחשדוהו שלא נטל אלא נכנס ויושב במקומו ונוטל והשמש צריך שיחזר הטפיח והוא הכלי שיוצקין המים ממנו לידים לפני האורחים לשאול להם אם יש בהם מי שצריך נטילה כדי לפרסם אצלם שכולם נטלו ומ״מ זו שאמרו שצריך ליטול במעמד האחרים דוקא בשאינו חוזר לסעודה על דעת אכילה אלא לשתייה ואע״פ שאין השתיה צריכה נטילה לדעתנו כל שידיו מסואבות ודאי צריך אבל כל שחוזר לאכילה נוטל אף שלא בפניהם שאין כאן חשד שהכל יודעין שאין שום אדם מוצא עצמו לאכול בלא נטילה אחר דברים אלו ואין החשד אלא בשתיה שאין הידים נוגעות במשקה אלא בכוס ואם הוא אדם מפורסם ונודע בטבעו שאף לשתיה כן אף לשתיה נוטל מבחוץ ודיו:
כבר ביארנו במשנה שאין אדם נכנס בעזרה אפי׳ טהור עד שיטבול טבילה זו שאלו בה בסוגייא זו למה היא באה אחר שהוא טהור ולמדוה קצתם מקל וחומר כמו שביארנו במשנה ולא לעשותה מן התורה לגמרי עד שאם עבד בלא טבילה חלל שהרי אף ממקום שבאת ר״ל כהן גדול ביום הכפורים אם עבד בלא טבילות וקידושין שבין עבודה לעבודה ובין בגדים לא חלל ועבודתו כשרה אחר שקידש ידיו ורגליו שחרית אלא ליתן עליה תורת עשה כטבילות וקדושין של יוה״כ שהם בעשה כמה שנאמ׳ ורחץ במים את בשרו ולבשם ואף זו אינה שהרי קל וחומר זה יש בו תשובה מה ליום הכפורים שכפרתו מרובה אלא אינה אלא מדברי סופרים וסרך טבילה כדי שיהא הנכבס מתעורר בעצמו האיך מזקיקין אותי לטבילה ואני טהור ומתוך כך מתבונן בעצמו וזוכר לפעמים שנטמא ופורש מעבודה עד שיעריב הא אם עבד מ״מ עבודתו כשרה:
טבילות אלו אלו הן שבין עבודה לעבודה לכהן גדול ביום הכפורים עם קדושין שבה הן טהור שלא טבל ונכנס לעזרה ועבד אע״פ שביארנו עליהם שעבודתם כשרה בקדוש ידים ורגלים של שחרית אינו כן אלא כל כהן בין גדול בין הדיוט שעבד ולא קדש ידיו ורגליו שחרית חייב מיתה בידי שמים ועבודתו פסולה וכבר ביארנו שאינו צריך לחזור ולקדש אלא באחד מארבעה תנאים והם שישן או שיצא מן המקדש או שהטיל מים אף בבית הכבוד שהיה שם בלשכה אחת או שהסיח דעתו ואף ביצא מן המקדש מיהא אם לא הסיח דעתו מהן אע״פ שצריך לחזור ולקדש אם עבד בלא קדוש עבודתו כשרה הא בשאר הדברים שהזכרנו עבודתו פסולה:
זאת אומרת מצוה לשפשף – פרש״י ז״ל מצוה לשפשף בידים ניצוצות שברגליו שלא יראה ככרות שפכה. והכא מפני ניצוצות ששפשף בידיו צריך קדוש ידים גם כן ומכאן הביא ראיה ר״ת ז״ל שהנכנס להשתין מים קטנים אינו צריך ליטול ידיו אם לא שפשף ואפי׳ לתפלה ודברי תורה דלא עדיפי מכניסה לבית המקדש דלא בעיא קדוש. ואפשר לדחות ראיה זו דדילמא קדוש ידים ורגלים בכיור לא בעי אבל נטילת ידים ונקיות בעי אבל יש להביא ראיה ממה דתניא בסמוך אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס והתם בשנכנס לשתות אוקימנא ואע״ג דבעי לברוכי תחלה וסוף אפילו הכי אינו צריך ליטול אלא ידו אחת ששפשף בה וגם בזו יש לדחות דדילמא התם בשקם מתוך הסעודה אחר שהתחיל לשתות דכי הדר לקבעי׳ הדר ואינו צריך לברך לפניו ובששתה פחות מרביעית שאין ברכה לאחריו אבל זה דוחק גדול ומיהו אע״ג דאקילו בברכות אין מקילין בתפלה וק״ש משום ארחץ בנקיון כפי ואף על פי שלא שפשף צריך נטילת ידים במים או במידי דמנקי ולענין ברכה כתב ר״ת ז״ל שאפילו שפשף אין צריך לברכה של נטילת ידים וגם אינו מברך אשר יצר אלא על נקבים גדולים ור״י ז״ל היה מברך אשר יצר ונראי׳ דברי ר״ת ז״ל לענין אשר יצר שלא תקנוה אלא לנקבים גדולים כדכתיב בפ״ב דברכות אבל לענין ברכת הנטילה כל ששפשף שהוא צריך נטילת ידים לתפלה ודברי תורה לדברי הכל צריך הוא לברך ברכת נטילת ידים דכל שהנטילה חובה חייב לברך עליה. אבל יש אומרים שאין לברך ברכת נטילת ידים אפילו לתורה ולתפילה אלא בשיצא מנקבים גדולים וכן כתבו בשם הר׳ ר׳ מאיר האשכנזי ז״ל וכל שנפנה בנקבים גדולים לתפילה ודברי תורה מברך אשר יצר ועל נטילת ידים אבל שלא לתפלה ודברי תורה דעת רבותי שאינו מברך אלא אשר יצר אבל הנראה לי דכיון שחייב לברך אשר יצר ואסור לברך כן בלא נטילה הרי הנטילה חובה עליו ומברך עליה.
תוס׳ בד״ה מצוה לשפשף כו׳ פרק כיצד מברכין אין כו׳ כצ״ל:
מצוה לשפשף את ניתזי מי הרגלים מעל רגליו כדי שלא ייראו. ומשום שבשפשוף זה מתלכלכות ידיו — צריך קידוש. ומעירים: מסייע ליה הדבר לר׳ אמי, שאמר ר׳ אמי: אסור לאדם שיצא בניצוצות של מי רגלים שעל גבי רגליו, מפני שנראה ככרות שפכה (שנפגם אבר המין שלו) וכיון שאנשים יודעים שמי שהוא כרות שפכה אין מי רגליו ניתזין למרחוק, וכשרואים אדם שיש עליו נתזים, סבורים שהוא כרות שפכה ואינו יכול להוליד, ובכך הריהו מוציא לעז על בניו בכך שיאמרו האנשים שהן ממזרים, לפי שאינם ממנו. ומשום כך מצוה לשפשף שלא לגרום לידי הוצאת לעז כזאת.
it is a mitzva to brush the drops of urine from one’s legs so that they cannot be seen. Since one rubs it with his hands, his hands require sanctification as well. The Gemara comments: This supports the opinion of Rabbi Ami, as Rabbi Ami said: It is prohibited for a man to go out with the drops of urine that are on his legs, because he appears as one whose penis has been severed. A man with that condition is incapable of fathering children. People who see urine on his legs might suspect that he is suffering from that condition and spread rumors about his children that they are mamzerim. Therefore, one must be certain to brush the drops of urine from his legs.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַב פָּפָּא אצוֹאָה בִּמְקוֹמָהּ אָסוּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע הֵיכִי דָמֵי אִי דְּנִרְאֵית פְּשִׁיטָא אִי דְּלֹא נִרְאֵית לֹא נִיתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לָא צְרִיכָא דְּיוֹשֵׁב וְנִרְאֵית עוֹמֵד וְאֵינָהּ נִרְאֵית.

Apropos the above discussion the Gemara cites that Rav Pappa said: For one with excrement in its place, in the anus, it is prohibited to recite Shema until he removes it. What are the circumstances? If it is excrement that is visible, it is obvious that he cannot recite Shema, as there is excrement on his skin. If it is excrement that is not visible, and it is inside his body, how can Rav Pappa rule that he may not recite Shema? The Torah was not given to the ministering angels, and one’s body cannot be totally free of excrement. The Gemara answers: No, it is necessary to prohibit the recitation of Shema only in a situation where when he is sitting it is visible, and when he is standing it is not visible.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב פפא צואה במקומה. כלומר [במקום] הטנופת בחורי של אדם שיוצאה ממנו אפילו אם אינה נראית אלא כשיושב לעשות צרכיו אסור לקרות ק״ש כנגדה משום דנפיש זוהמא ולא דמיא לצואה על בשרו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במקומה – בנקב פי הטבעת אסור זה לקרות ק״ש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אגב הדברים האמורים בענין זה אמר רב פפא: צואה במקומה כלומר: בנקב פי טבעת אסור אדם זה לקרות קריאת שמע עד שיתנקה. ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? אי [אם] מדובר שהיא נראית מבחוץ, אם כן פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שאסור לו לקרוא, שהרי צואה על בשרו מבחוץ. אי [אם] מדובר שהיא לא נראית והיא מבפנים, כיצד נוכל לומר שאסור לו לקרוא? והרי לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ולא יתכן שיהיה אדם שגופו נקי בלי צואה כלל! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא באופן זה שכשהוא יושב הריהי נראית בחוץ, וכשעומד אינה נראית ובאופן כזה אסור הוא בקריאת שמע.
Apropos the above discussion the Gemara cites that Rav Pappa said: For one with excrement in its place, in the anus, it is prohibited to recite Shema until he removes it. What are the circumstances? If it is excrement that is visible, it is obvious that he cannot recite Shema, as there is excrement on his skin. If it is excrement that is not visible, and it is inside his body, how can Rav Pappa rule that he may not recite Shema? The Torah was not given to the ministering angels, and one’s body cannot be totally free of excrement. The Gemara answers: No, it is necessary to prohibit the recitation of Shema only in a situation where when he is sitting it is visible, and when he is standing it is not visible.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּמַאי שְׁנָא מִצּוֹאָה עַל בְּשָׂרוֹ דְּאִיתְּמַר בצוֹאָה עַל בְּשָׂרוֹ אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו בְּבֵית הַכִּסֵּא רַב הוּנָא אָמַר מוּתָּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע וְרַב חִסְדָּא אָמַר אָסוּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע בִּמְקוֹמָהּ נְפִישׁ זוּהֲמָא שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ לָא נְפִישׁ זוּהֲמָא.

The Gemara asks: If so, in what way is that different from excrement on his flesh? As it was stated in a case where one has excrement on his flesh or that his hands were placed into a bathroom that Rav Huna said: It is nevertheless permitted to recite Shema. And Rav Ḥisda said: It is prohibited to recite Shema in those cases. The Gemara rejects this: The situations are not comparable. There is no dispute that excrement in its place is more severe, as in the anus the filth is great because it is new and malodorous. And if it is not in its place, its filth is not great, as it is dried and less malodorous. It is with regard to that situation that there is an amoraic dispute.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ידיו בבית הכסא – מחיצה מפסקת ובית הכסא לפנים מהמחיצה וזה הכניס ידיו דרך חור שבמחיצה.
ורב חסדא אמר אסור – משום כל עצמותי תאמרנה וגו׳ (תהלים לה) טעמא משום כל עצמותי אבל משום זוהמת הריח לא וקשיא לרב פפא מתרוייהו.
במקומה נפיש זוהמא – שחמה היא שלא יצאה לאויר ולא נתפזר ריחה.
צואה על בשרו כו׳. במקום שמכוסה (בכובע) מיירי דאי במקום מגולה אפי׳ על הקרקע צריך להרחיק ד׳ אמות:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאי שנא מיה׳ דאיתמר צואה על בשרו וכו׳ – כבר פרשתיה בפרק מי שמתו בסד״י ופרש״י ז״ל דקושיין הכא אפילו מדרב חסדא דהתם הוא משום כל עצמותי תאמרנה אבל משום זוהמא לא פי׳ לפירושו דכיון שעומד ואינה נראית לא חשיב מקום גלוי לדון בו משום כל עצמותי ולא נהיר אלא קושיין מדרב הונא ונוסחי איכא דגרסי ומאי שנא מדרב הונא וכן פי׳ הגאון ורבי׳ אלפאסי ז״ל וגם בתוספות ופסקו כרב הונא חדא דהכא פרכי׳ מיניה לרב פפא ועוד דרב חסדא תלמידיה דרב הונא כדאיתא בפרק אלו מציאות חסדא חסדא את צריכת לן עד ארבעין שנין וכן הסכימו כל הפוסקי׳ ז״ל אלא שרבי׳ חננאל ז״ל פסק כרב חסדא לחומרא.
ושואלים: אם כך מאי שנא [במה שונה] הדבר מצואה שעל בשרו? דאיתמר כבר נאמר] שנחלקו חכמים במי שהיתה צואה על בשרו, או שהיו ידיו בלבד בבית הכסא; רב הונא אמר: מותר לו לקרות קריאת שמע שצואה זו אינה מעכבת, ורב חסדא אמר: אסור לקרות קריאת שמע. ודוחים: אין להשוות את הדברים זה לזה, כי צואה במקומה חמורה יותר שכן במקומה (בפי הטבעת) נפיש זוהמא [גדולה זוהמתה] שהרי טריה היא ומסריחה ביותר, שלא במקומה כבר התייבשה ולא נפיש זוהמא [ואין זוהמתה מרובה כל כך], ולכן יתכן שאין מקום למחלוקת באותו נושא. ועוד באותם נושאים.
The Gemara asks: If so, in what way is that different from excrement on his flesh? As it was stated in a case where one has excrement on his flesh or that his hands were placed into a bathroom that Rav Huna said: It is nevertheless permitted to recite Shema. And Rav Ḥisda said: It is prohibited to recite Shema in those cases. The Gemara rejects this: The situations are not comparable. There is no dispute that excrement in its place is more severe, as in the anus the filth is great because it is new and malodorous. And if it is not in its place, its filth is not great, as it is dried and less malodorous. It is with regard to that situation that there is an amoraic dispute.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן גהֲלָכָה בִּסְעוּדָה אָדָם יוֹצֵא לְהַשְׁתִּין מַיִם נוֹטֵל יָדוֹ אַחַת וְנִכְנָס דִּיבֵּר עִם חֲבֵירוֹ וְהִפְלִיג נוֹטֵל שְׁתֵּי יָדָיו וְנִכְנָס וּכְשֶׁהוּא נוֹטֵל לֹא יִטּוֹל מִבַּחוּץ וְיִכָּנֵס מִפְּנֵי חֲשָׁד אֶלָּא נִכְנָס וְיוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְנוֹטֵל שְׁתֵּי יָדָיו וּמַחֲזִיר הַטָּפִיחַ עַל הָאוֹרְחִין.

The Gemara proceeds to discuss a related topic. The Sages taught a halakha with regard to a meal in a baraita: A person who exits a meal to urinate washes one of his hands, the one that he used to brush off drops of urine, and enters to resume the meal. If one left, spoke with another, and lingered outside, he washes both of his hands and enters to resume the meal. Presumably, during the lengthy conversation he was distracted from maintaining the cleanliness of his hands, requiring him to wash his hands again. And when one washes his hands for the meal he should not wash them outside and then enter, due to the concern that doing so will arouse suspicion that he did not wash his hands. Rather, he enters and sits in his place and washes both his hands, and returns the jug of water to pass among the guests and ask if anyone requires water, to make certain that everyone is aware that he washed his hands.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין נוטל ידו אחת ונכנס. דיבר עם חבירו והפליג נוטל ב׳ ידיו ונכנס. הני מילי לסעודת אכילה אבל לשתיה נכנס ויושב במקומו ואחר כך נוטל ידיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הלכה בסעודה – כלומר הלכה זו אמרו בהלכות סעודה.
אדם – שיצא מתוך הסעודה להשתין מים נוטל ידו אחת אותה ששיפשף בה ניצוצות.
והפליג – שהה.
נוטל שתי ידיו – דכיון שהפליג שעה אחת או שתים הסיח דעתו מסעודתו ולא נזהר לשמור ידיו והן עסקניות.
לא יטול מבחוץ – שלא יאמרו עליו לא נטל.
ומחזיר הטפיח על האורחין – ה״ג לה בתוספתא [פ״ד] דברכות טפיח פך שיוצקין ממנו מים על הידים מחזירו על האורחים המסובין והשמש מחזירו עליהן ואומר יש בכם הצריך ליטול ואין זאת אלא להודיע שנטל זה שהכניס את ידיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דבר עם חברו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס – פי׳ נוטל שתי ידיו ונכנס מפני הסח הדעת שפוסל בנטילת ידים ומיהו אינו צריך לחזור ולברך ברכת הנהנין דכי הדר לקבעיה הדר וכדכתיב בפרק ערבי פסחים בס״ד.
בפרש״י בד״ה ומחזיר הטפיח כו׳ והשמש מחזירו עליהן כו׳ ובד״ה לעבודה לאו דוקא הס״ד ואח״כ מ״ה עד שיטבול כו׳ ובד״ה חוץ מזו כו׳ כתיב בהן במקום קדוש בענינא כו׳ ובד״ה סרך טבילה כו׳ אלא לסרך ולתפוש כצ״ל מפי׳ ישן:
נאמרה בברייתאתנו רבנן הלכה בסעודה: אדם יוצא להשתין מים בזמן הסעודה — נוטל ידו אחת שבה שפשף את הניצוצות ונכנס שוב לסעודה. יצא, דיבר עם חבירו והפליג (ושהה זמן רב בחוץ) נוטל שתי ידיו ונכנס שמן הסתם שכח בתוך כדי הדבור להזהר בנקיות הידים, והיסח הדעת טעון נטילת ידים שנית. וכשהוא נוטל ידיו לסעודה לא יטול מבחוץ ויכנס, מפני החשד שיחשדוהו שאר האורחים שמא לא נטל ידיו. אלא כך עושה: נכנס ויושב במקומו ונוטל שתי ידיו, ומחזיר הטפיח (כד המים) על פני האורחין ושואל מי מהם זקוק למים, כדי שיוודע לכולם שנטל ידיו, ולא יחשדוהו.
The Gemara proceeds to discuss a related topic. The Sages taught a halakha with regard to a meal in a baraita: A person who exits a meal to urinate washes one of his hands, the one that he used to brush off drops of urine, and enters to resume the meal. If one left, spoke with another, and lingered outside, he washes both of his hands and enters to resume the meal. Presumably, during the lengthy conversation he was distracted from maintaining the cleanliness of his hands, requiring him to wash his hands again. And when one washes his hands for the meal he should not wash them outside and then enter, due to the concern that doing so will arouse suspicion that he did not wash his hands. Rather, he enters and sits in his place and washes both his hands, and returns the jug of water to pass among the guests and ask if anyone requires water, to make certain that everyone is aware that he washed his hands.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״ראָמַר רַב חִסְדָּא לָא אֲמַרַן אֶלָּא לִשְׁתּוֹת דאֲבָל לֶאֱכוֹל נוֹטֵל מִבַּחוּץ וְנִכְנָס דְּמִידָּע יְדִיעַ דַּאֲנִינָא דַּעְתֵּיהּ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וַאֲנָא אֲפִילּוּ לִשְׁתּוֹת נָמֵי מִידָּע יָדְעִי דַּאֲנִינָא דַּעְתַּאי.:

Rav Ḥisda said: We said this principle with regard to making certain that one washes his hands in public only when he enters to drink; however, if he enters and intends to eat he may even wash his hands outside and enter. Why is this so? It is because it is well known that he is fastidious and would not handle food without cleaning urine and the like off his hands. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And I can even wash my hands outside when I intend only to drink, because they know that I am fastidious and that I certainly washed my hands before I entered to eat.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא אמרן – דלא יטול בחוץ אלא שאינו צריך עוד לאכול אלא לשתות הוא נכנס שהיו רגילין להאריך לשתות בשתיה אחר המזון ומיהו צריך ליטול שמא יתן פרוסה לתוך פיו.
מידע ידיע דאנינא דעתיה – ולא חשדי ליה.
לא אמרן אלא לשתות. פירש ריב״א דאנוטל ידו אחת קאי צריך ליטול בפנים פן יחשדוהו שלא נטל אבל לאכול נוטל מבחוץ דאין כאן חשד דודאי נטל1:
אנינא דעתיה. ליתן פרוסה בתוך פיו אם לא נטל:
אמר רב נחמן אנא אפילו לשתות מידע ידעי אנינא דעתאי. שלא הייתי שותה בלא נטילה לאחר שיפשוף מי רגלים אבל מתוך פירוש הקונטרס משמע דקאי אהפליג דנוטל שתי ידיו אפילו נכנס לשתות שמא יתן פרוסה לתוך פיו אבל משום שתיה לא דהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח מ״מ נראה כדפירש ריב״א ומהך שמעתא שמעינן דכל אדם שהשתין מים ושפשף בידו צריך ליטול מיד אותו יד ששיפשף והיכא דהפליג שעה אחת או שתים לפירוש הקונטרס צריך ליטול שתי ידיו ואע״פ שלא שהה כל כך שיצטרך שיחזור ברכה למפרע כדאמרינן בערבי פסחים (דף קב.) ואפילו היכא שנכנס לשתות יש לחוש שמא יתן פרוסה לתוך פיו לפירוש הקונטרס דהכא:
1. דודאי נטל דאנינא דעתיה וכו׳. אמר רב נחמן וכו׳ הד״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא אמרן אלא לשתות – פרש״י ז״ל דקאי אסיפא דדבר עם חבירו והפליג והקשו עליו דהסח הדעת אינו פוסל משום ידיו עסקניות אלא לענין אכילה כי הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ומיהו רש״י ז״ל נשמר מזה ופי׳ דטעון נטילה שמא ימלך לאכול ואם נוטל מבחוץ חושדין אותו שאוכל בלא נטילה ואינו מחוור דכיון דעכשו אין דעתו אלא לשתות אין לנו לחייבו בנטילה משום חשש המלכה ואפילו נכנס למקום שאחרים אוכלין סעודת קבע לפיכך פי׳ בתוספות דארישא קאי שהשתין מים ושפשף בידו שהוא צריך נטילת ידו אחת לכל הפחות וה״ק לא שנו שנוטל מבפני׳ אלא ברישא דמיירי שנכנס לשתות אבל כל שנכנס לאכול כמו בסיפא אינו צריך ליטול מבפנים אלא נוטל שתי ידיו אפילו מבחוץ ונכנס והא דקאמ׳ אבל לאכול נוטל מבחוץ נוטל שתי ידיו קאמ׳ כדפרי׳ ולא הוצרך לפרש. ואע״ג דרישא קיימי׳ שנוטל ידו אחת דהא פשיטא דכל לאכול בעי נטילת שתי ידיו.
אין אדם נכנס לעזרה לעבודה עד שיטבול כך הגרסא בפרש״י ז״ל ומיהו פי׳ הוא ז״ל דלעבודה לאו דוקא ונוסחי איכא דלא גרסי לעבודה אבל ר״י ז״ל פי׳ דלעבודה דוקא ומיהו לאו לעבודה ממש דהא קתני אין אדם נכנס ומשמ׳ אפילו ישראל. אלא לצורך עבודה קא׳ כגון לשחיטה או לסמיכה או להזאת עליו דומיא דמצורע דאמרינן בגמרא אמתני׳ דהכא. ולאפוקי ביאה רקנית שאינו טעון טבילה ופשט׳ דסוגיין דלקמן הכי ריהטא אבל בתוספות אמרו שיש סיוע בירושלמי לדברי רש״י ז״ל ונראה שיש לסייע דברי הר״י ז״ל מיהא דתנן במסכת כלים גבי עשר קדושות עזרת נשים מקודשת מן החיל שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבין עליה חטאת. עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבי׳ עליה חטאת. וש״מ דדוקא מחוסר כפורים אינו נכנס שם ביאה ריקנית אבל טהור גמור יכול ליכנס ומיהו רבינו שמשון ז״ל פירש שם דלאו דוקא נקט מחוסר כפורים דאפי׳ טהור גמור נמי אלא דבמחוסר כפורים איכא חיוב חטאת. א״נ דמחוסר כפורים אסור אפילו בטבילה דכל מחוסר כפורים כבר טבל ומתני׳ דהתם אפילו בנכנס סמוך לטבילה. ועוד י״ל לפי דרך רש״י ז״ל דמשום דבגמרא איכא תנא דפליג אמתניתין בטבילה זו דהיינו רבנן דפליגי עליה דרבי יהודה במשנת מדות גבי לשכת המצורעין לא נחית תנא דכלים בפלוגתא וקתני מחוסר כפורי׳ דאיסורא דאורייתא וחייבין עליה כרת ומיהו עיקרא דמלתא כר״י ז״ל משמע לפום סוגיין וכל שכן לנוסחי דגרסי במתני׳ לעבודה. ומסרך ומטיל מים דקתני כולהו לצורך עבודה נינהו.
אמר רב חסדא: לא אמרן דבר זה שעליו ליטול ידיו בפומבי אלא כשהוא נכנס ואינו מתכווין אלא לשתות בלבד, אבל אם נכנס ועדיין בכוונתו לאכול — אף נוטל מבחוץ ונכנס, ומדוע? — דמידע ידיע דאנינא דעתיה [שידוע הדבר שאנינה דעתו, שהוא מפונק] ובודאי לא יבוא לקחת בידיו מאכלים כשידיו מלוכלכות ממי רגלים וכיוצא בהם. אמר רב נחמן בר יצחק: ואנא [ואני, ושכמותי] אפילו אני נכנס לשתות נמי [גם כן] איני צריך ליטול ידי בפומבי, כי מידע ידעי דאנינא דעתאי [ידוע שאנינה דעתי, שאני מפונק] ובודאי נטלתי ידים קודם שנכנסתי לאכול.
Rav Ḥisda said: We said this principle with regard to making certain that one washes his hands in public only when he enters to drink; however, if he enters and intends to eat he may even wash his hands outside and enter. Why is this so? It is because it is well known that he is fastidious and would not handle food without cleaning urine and the like off his hands. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And I can even wash my hands outside when I intend only to drink, because they know that I am fastidious and that I certainly washed my hands before I entered to eat.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מתני׳מַתְנִיתִין: האֵין אָדָם נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה אֲפִילּוּ טָהוֹר עַד שֶׁיִּטְבּוֹל וחָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁין טוֹבֵל כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם זוְכוּלָּן בַּקֹּדֶשׁ עַל בֵּית הַפַּרְוָה חוּץ מִזּוֹ בִּלְבַד פֵּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם (קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו).:

MISHNA: A person does not enter the Temple courtyard for the Temple service, even if he is pure, until he immerses. Five immersions and ten sanctifications the High Priest immerses and sanctifies his hands and feet, respectively, on the day of Yom Kippur. And all of these immersions and sanctifications take place in the sacred area, the Temple courtyard, on the roof of the Hall of Parva, except for this first immersion alone. As that immersion is not unique to Yom Kippur, it may be performed outside the courtyard. They spread a sheet of fine linen between him and the people in the interest of modesty, and then the High Priest immersed and sanctified his hands and feet.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מתני׳] אין אדם נכנס לעבודה אפילו הוא טהור עד שטובל כו׳ – שאלו לבן זומא כיון שהוא טהור טבילה זו למה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ לעבודה – לאו דוקא דאין אדם נכנס לעזרה עד שיטבול וטעמא מפרש בגמרא.
חמש טבילות וכו׳ – יליף לה בגמרא.
על בית הפרוה – על גג לשכת בית הפרוה.
חוץ מזו – הראשונה שאינה באה חובה ליום הכפורים דהא כל יומא נמי איתא אבל טבילות הבאות חובה ליוה״כ כתיב בהן במקום קדוש בעניינא דאחרי מות.
אין אדם נכנס לעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל – לאו דוקא לעבודה אלא אפילו לשחיטה דלאו עבודה היא מוכח לקמן דבעי טבילה ואפילו בלאו עבודה רק שנכנס לעזרה וכן מוכיח בירושלמי דקאמר לא סוף דבר לעבודה אלא אפילו שלא לעבודה וכן מוכח לקמן כמו שאפרש בסמוך.
אין אדם נכנס לעזרה כו׳. פירש הקונטרס לעבודה לאו דוקא מיהו בכל הספרים שלנו וגם בפר״ח גרס אין אדם נכנס לעזרה לעבודה ואמאי נקטיה והכי נמי משמע בגמ׳ דלא מפיק ליה בן זומא אלא מקל וחומר דכהן גדול ביום הכפורים שמשנה מבגדי קדש לבגדי קדש כו׳ דהיינו לצורך עבודה ואפילו ר׳ יהודה לא פליג עליה דליכא בינייהו אלא לענין למיקם בעשה אבל אין הכי נמי בעי לצורך עבודה אבל קשה לרבי מדאמרינן בגמרא ומי אית ליה לר׳ יהודה הך סברא והתניא מצורע עומד וטובל בשער ניקנור ר׳ יהודה אומר אינו צריך לטבול שכבר טבל כו׳ ומצורע ודאי לא עביד עבודה י״ל דהכנסת ידיו לבהונות הוי לצורך עבודה אבל קשה לרבי מדאמר לקמן איבעיא ליה מהו שיעשה סכין ארוכה לשחוט בו תיבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלא עביד עבודה פי׳ והיינו רבנן דר׳ יהודה דאמר ששם מצורעין טובלין משום דדיישי בטומאה אבל שאר אדם לא מכלל דר׳ יהודה מצריך לטבול שאר אדם אפילו אין שם עבודה ואומר רבי דכל אדם דמחייב רבי יהודה לטבול מיירי שיש שם כעין עבודה דהכנסת ידים לבהונות כגון סמיכה ותנופה שבעלים נכנסין לסמוך או לקריאה והנחה דביכורים ופשיטא לן דמשכחת לה בכל אדם כגון מכניס ידיו לשחוט והא דאמר בירושלמי לא סוף דבר לעבודה הכי פירושו לא סוף דבר לעבודה גמורה1 ואפילו למתן בהונות וסמיכה צריך:
ומה המשנה מקדש לקדש כו׳. פי׳ בקונטרס היינו ממקום קדוש למקום קדוש וקשה והא היינו דמסיק בתר הכי ממקום שענוש כרת למקום כו׳ ותרי זימני למה לי ועוד לישנא דמקדש לקדש לא משמע הכי דהוה ליה למימר בין קדש לקדש ע״כ נראה לרבי דמקדש לקדש היינו שמשנה מבגדי קדש לבגדי קדש דהיינו מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב:
1. אלא אפילו.
אין אדם נכנס לעזרה אפילו טהור עד שהוא טובל – פירש המורה: לעבודה לאו דוקא. ואמת ודאי דבגמרא מוכח דכל הנכנס לעזרה אפילו שלא לעשות עבודה צריך טבילה מפני שנכנס ממקום חול למקום קודש. אבל מיהו לעבודה דמתני׳ דוקא הוא ולעבודה גרסינן עם ו״ו ותרתי מילי קתני והכין פירושו אין אדם נכנס לעזרה מחול לקודש בלא טבילה וגם אין אדם נכנס לעבודה אף על פי שהוא בתוך העזרה כגון שהיה עסוק כל הלילה להקטיר חלבים ואיברים ורוצה עכשיו להתחיל בעבודה של מחר אינו יכול להתחיל לעשות עבודה עד שיטבול והכי תנן בפרק קמא דתמיד מי שהוא רוצה לתרום את המזבח משכים וטובל עד שלא יבוא הממונה וכי באיזו שעה הממונה בא לא כל העתים שוות פעמים שהוא בא מקרות הגבר או שסמוך לו בין מלפניו ובין מלאחריו הממונה בא ודפק עליהם והן פותחין לו אמר להם מי שטבל יבוא ויפיס והפיסו וזכה מי שזכה הנה כל אילו שהיו מפיסין וטבלו בתוך העזרה היו עומדים כדתני הממונה בא ודפק עליהם ואפילו הכי היו טעונין טבילה בעבור הרמת הדשן שהיא תחלת עבודה וכהן גדול ביום הכיפורים נמי בעזרה היה עומד כל שבעת הימים ועכשיו כשהיה רוצה להתחיל עבודה היה צריך לטבול הילכך לעבודה דוקא הוא ולעבודה גרסינן ועונה על כהן גדול שהורידוהו לבית הטבילה שלא כהן גדול בלבד אלא אין אדם נכנס לעזרה אפילו שלא לעבוד או לעבודה ואף על פי שהיה בתוך העזרה עד שהוא טובל ועל שניהן דרש בן זומא קל וחומר המשנה מחול לקודש הינו מבגדי חול לבגדי קודש ואף על פי שעמד בעזרה וממקום שאינו ענוש כרת למקום שענוש כרת הינו הנכנס לעזרה אפילו שלא לעבוד כגון ישראל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה אין אדם נכנס לעזרה לעבודה בקודש אפילו אם היה טהור ודאי עד שיטבול טבילה מיוחדת. ואילו ביום הכיפורים חמש טבילות ועשרה קדושין (רחיצות ידים ורגלים) טובל היה הכהן הגדול ומקדש בו ביום, וכולן כל הטבילות והקדושין הללו היו בקדש, מעל גג לשכת בית הפרוה. חוץ מזו טבילה ראשונה בלבד שאינה שייכת דווקא לטבילות של יום הכיפורים, ולכן יכולה להיעשות אף בחוץ. פרסו סדין של בוץ (פשתן) בינו ובין העם משום צניעות ואז היה טובל ומקדש.
MISHNA: A person does not enter the Temple courtyard for the Temple service, even if he is pure, until he immerses. Five immersions and ten sanctifications the High Priest immerses and sanctifies his hands and feet, respectively, on the day of Yom Kippur. And all of these immersions and sanctifications take place in the sacred area, the Temple courtyard, on the roof of the Hall of Parva, except for this first immersion alone. As that immersion is not unique to Yom Kippur, it may be performed outside the courtyard. They spread a sheet of fine linen between him and the people in the interest of modesty, and then the High Priest immersed and sanctified his hands and feet.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: שָׁאֲלוּ אֶת בֶּן זוֹמָא טְבִילָה זוֹ לָמָּה אָמַר לָהֶם וּמָה הַמְשַׁנֶּה מִקּוֹדֶשׁ לְקוֹדֶשׁ וּמִמָּקוֹם שֶׁעָנוּשׁ כָּרֵת לְמָקוֹם שֶׁעָנוּשׁ כָּרֵת טָעוּן טְבִילָה הַמְשַׁנֶּה מֵחוֹל לְקוֹדֶשׁ וּמִמָּקוֹם שֶׁאֵין עָנוּשׁ כָּרֵת לְמָקוֹם שֶׁעָנוּשׁ כָּרֵת אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן טְבִילָה.

GEMARA: They asked ben Zoma with regard to this immersion: Why is it a requirement for anyone who enters to perform the Temple service? He said to them: Just as one who moves from service in one sacred area to service in another sacred area, i.e., the High Priest on Yom Kippur, who moves from one service to another in the Temple courtyard and the Sanctuary; and likewise one who moves from service in an area that one who enters while impure is punished by karet, the courtyard, to service in another area that one who enters impure is punished by karet, the Sanctuary or the Holy of Holies, requires immersion; so too, with regard to one who moves from a non-sacred area to a sacred area, and from a place that one who enters while impure is not punished by karet to a place that one who enters while impure is punished by karet, is it not right that he require immersion? This first immersion was instituted for purposes of sanctity rather than purity.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר להם ומה כ״ג ביום הכיפורים שטבל ועשה תמיד של שחר כשיבא לעשות עבודת היום הוא טובל עוד טבילה אחרת מפני שצריך טבילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ טבילה זו – של כל שחרית למה לטהור.
ומה המשנה מקודש וכו׳ – כהן גדול בחמש עבודות ביוה״כ המשתנות מחוץ לפנים ומפנים לחוץ ששני המקומות קדש ועל שניהן ענוש כרת הנכנס בטומאה.
טעון טבילה – בין עבודה לעבודה כדיליף בפרקין (יומא לב.) וזה הבא מביתו לעזרה שהוא מחול אל הקדש וכו׳.
ומה המשנה בין קדש לקדש כו׳ – תימה לי איכא למפרך מה להתם שכן רוצה לעבוד עבודה אבל טהור הנכנס שלא לעבודה מניין וי״ל דודאי הק״ו אינו אלא בטהור הנכנס כדי לעבוד אלא דמדרבנן גזרו אפילו בנכנס שלא לעבוד גזירה שמא יעבוד וא״ת אכתי ליפרך מה ליום הכפורים כשהוא משנה מקודש לקודש שכן טובל במקום קדוש די״ל דבשאר ימות השנה נמי יטבול במקום קדוש מהאי דינא אבל קשה אם כן כי קאמר בסמוך במאי קא מיפלגי לימא דבהא פליגי דלבן זומא טביל במקום קדוש ולר׳ יהודה לא ועוד דאכתי איכא למפרך מה ליום הכפורים שהוא חמור שלא הוכשרה עבודת יום בכהן הדיוט אלא בכהן גדול או ליפרך שכן מרובה כפרתו של היום כדפריך בפ״ק דשבועות (דף ט.) אלא צ״ל דבן זומא לא מחשיב להו פירכות דאדרבה אלימי אלים לק״ו ע״י כך ונכניס אותן חומרי בק״ו ונימא הכי ומה המשנה מקודש לקודש אע״פ שטבל כבר טבילה חשובה במקום קדוש ואע״פ שהוא כהן גדול דקדוש טפי ואע״פ שהוטלה עליו כל עבודת היום וזריז וזהיר טפי מתוך כך ומחמת שכפרת היום מרובה אפ״ה צריך טבילה המשנה מחול לקודש לא כ״ש והאי דלא טביל במקום קדוש סברא הוא כיון דאכתי לא נתקדש בבגדי קודש שיטבול בחול.
אמר להם קל וחומר ומה המשנה כו׳. תימה לריב״א (דמפרש) לבן זומא דמפיק ליה מק״ו ליבעי שני קידושין לפני הטבילה ואחריה כמו כהן גדול ביוה״כ. גי׳. ושמא אין זה אלא גילוי מילתא בעלמא מיהו לפי׳ הקונטרס דגרס מקדש לקדש לא אבגדי קדש קאי ניחא דלא היו הקידושין אלא צורך פשיטה ולבישה ומיהו למה שפירש לקמן דבן זומא לא אצטריך טבילה מן התורה אלא בכהן שלובש בגדי קדש וכל אדם לא איצטריך אלא מדרבנן אתי שפיר מיהו שלא צריך שני קידושין אך מכל מקום לא אשכחינן שני קידושין אפילו כ״ג שלובש בגדי קדש אם לא נאמר שנלמד שאר אדם מכהן גדול וכהן שלובש בגדי קדש נילף מהקישא דשאר אדם לענין שלא יצטרך שני קידושין1 בין בגד לבגד פירוש בגדי חול ובגדי קדש ובין עבודה לעבודה מבגדי לבן לבגדי זהב ותרי מילי נינהו ודלא כפירוש הקונטרס:
1. הוא התחלת דיבור בפ״ע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומה המשנה מקדש לקדש – פי׳ רש״י ז״ל ממקום קדוש למקום קדוש כגון מן העזרה ולפנים והקשו עליו בתוס׳ דא״כ היינו ממקום שענוש כרת למקו׳ שענוש כרת שאף בעזרה ענוש כרת הנכנס שם בטומ׳ וכדפרש״י ז״ל. ותרתי למה לי לכך פר״י ז״ל המשנה מבגדי קדש לבגדי קדש וקשיא לי דהתם ליכא למימר המשנה מבגדי חול לבגדי קדש דהא טבילה דמתני׳ בלא שינוי בגדים לכל הנכנס לעזרה: ואפילו תימא דמיירי בנכנס לעבודה כדפר״י ז״ל דהא איתא בכהן שהיה לבוש בגדי קדש ונכנס או בזר שנכנס לשחוט או לתנופה או להזאת עליו לכך נראה יותר כפרש״י ודקאמרת תרתי למה לי הא לא קשיא דאורחא דתלמודא היא דפתח בקילתא וסיים בחמירתא דאפשר דהוי ממקום קדוש למקום קדוש ולא הוי ממקום חיוב כרת למקום חיוב כרת וא״ת ולבן זומא יהא צריך קדוש ידים ורגלים מהאי ק״ו גופיה. וי״ל דלא דמי דגזרת הכתוב הוא שאין קדוש אלא בכהני׳ ושנכנסין לשרת כדכתיב בהדיא בפ׳ קדוש ידים ורגלים ורחצו אהרן ובניו כו׳ וכתיב או בגשתם אל המזבח לשרת.
בד״ה ומה המשנה כו׳ דיש לומר דבשאר ימות השנה נמי יטבול במקום קדוש כו׳ עכ״ל ומתני׳ דקתני וכולן בקודש כו׳ חוץ מזו בלבד לא אתיא כבן זומא אלא כר׳ יהודה דלית ליה האי דינא:
ב גמרא שאלו את בן זומא: טבילה זו שטובל בכל יום כל הנכנס לעבודה, למה? אמר להם: ומה המשנה מקודש לקודש כהן גדול ביום הכיפורים, המשנה מעבודת קודש אחת לעבודת קודש אחרת, והוא נכנס ממקום שענוש כרת אם נכנס בו בטומאה, כלומר, מן העזרה למקום שענוש כרת, כגון האולם או קודש הקדשים, ובכל זאת כיון שמשנה מעבודה לעבודה — טעון טבילה. המשנה מחול לקודש, וממקום שאין ענוש כרת למקום שענוש כרת — אינו דין שטעון טבילה? ומשום כך תיקנו טבילה זו שהיא טבילה לקדושה, ולא להטהר מטומאה.
GEMARA: They asked ben Zoma with regard to this immersion: Why is it a requirement for anyone who enters to perform the Temple service? He said to them: Just as one who moves from service in one sacred area to service in another sacred area, i.e., the High Priest on Yom Kippur, who moves from one service to another in the Temple courtyard and the Sanctuary; and likewise one who moves from service in an area that one who enters while impure is punished by karet, the courtyard, to service in another area that one who enters impure is punished by karet, the Sanctuary or the Holy of Holies, requires immersion; so too, with regard to one who moves from a non-sacred area to a sacred area, and from a place that one who enters while impure is not punished by karet to a place that one who enters while impure is punished by karet, is it not right that he require immersion? This first immersion was instituted for purposes of sanctity rather than purity.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חסֶרֶךְ טְבִילָה הִיא זוֹ כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוֹר טוּמְאָה יְשָׁנָה שֶׁבְּיָדוֹ וְיִפְרוֹשׁ.

Rabbi Yehuda says: It is an ancillary immersion, which is not a mitzva, instituted so that one will remember any old impurity that he contracted and withdraw. In the course of immersion, he will remember if he was exposed to a source of seven-day impurity and will refrain from serving in the Temple.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ יהודה אומר סרך טבילה זו. כלומר מנהג החמירו עליו כדי שישים בלבו ואולי יזכור שיש בידו טומאה ויפרוש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סרך טבילה היא זו – אין כאן חובה מן התורה אלא לסרך ולתפוש בשם טבילה כדי לעלות על לב שאין טבילה אלא לטמאין ולתת ללבו אם יש טומאה עליו ויזכור טומאה ישנה שיש עליו ושכחה ויפרוש מלבא לעזרה היום עד שיעריב שמשו אחר הטבילה ולא יעבוד היום.
רבי יהודה אומר כו׳. דלית ליה האי קל וחומר דבן זומא ושמא אית ליה שום פירכא עליה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יהודה אומר סרך טבילה היא זו – פי׳ דמדאורייתא אפי׳ כהן הנכנס לעבודה אינו טעון טבילה ולא חייביה רחמנא אלא בקדוש ידים ורגלים.
ר׳ יהודה אומר: סרך טבילה היא זו, שאין בה מצוה מצד עצמה, אלא היא כתוספת לענין טבילה כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרוש שאגב טבילה יזכר, שמא הוא טמא טומאת מת או טומאה אחרת שהיא טומאת שבעה, ולא יבוא לעבוד בטומאה.
Rabbi Yehuda says: It is an ancillary immersion, which is not a mitzva, instituted so that one will remember any old impurity that he contracted and withdraw. In the course of immersion, he will remember if he was exposed to a source of seven-day impurity and will refrain from serving in the Temple.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי

The Gemara asks: With regard to what principle do ben Zoma and Rabbi Yehuda, who provided two different rationales for the immersion, disagree?
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עקרון, חלוקים] בן זומא ור׳ יהודה, שהם נותנים שני הסברים שונים לטבילה זו?
The Gemara asks: With regard to what principle do ben Zoma and Rabbi Yehuda, who provided two different rationales for the immersion, disagree?
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא ל. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא ל., עין משפט נר מצוה יומא ל., ר׳ חננאל יומא ל., רי"ף יומא ל. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יומא ל., תוספות יומא ל., תוספות ישנים יומא ל., תוספות רי"ד יומא ל., בית הבחירה למאירי יומא ל. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא ל., מהרש"א חידושי הלכות יומא ל., פירוש הרב שטיינזלץ יומא ל., אסופת מאמרים יומא ל.

Yoma 30a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 30a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 30a, R. Chananel Yoma 30a, Rif by Bavli Yoma 30a, Rashi Yoma 30a, Tosafot Yoma 30a, Tosefot Yeshanim Yoma 30a, Tosefot Rid Yoma 30a, Meiri Yoma 30a, Ritva Yoma 30a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 30a, Steinsaltz Commentary Yoma 30a, Collected Articles Yoma 30a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144