ערך בלע
בלע –
א(חולין מג:) איזהו ושט עצמו כל שחותכו וכווץ אמר רבי ירמיה מבלעתא פירוש בית הבליעה וכמה אמר רב אויא פחות משערת׳ ועדיף מחיטתא. (בסוף מגלת איכה) נפלה עטרת ראשינו בר בריה דריב״ל הוה ליה חד בלע אתא חד ולחש ליה
(א״ב: גרסא זאת אינה בנוסחאות שלנו אבל היא (במדרש קהלת על פסוק כשגגה היוצא מלפני השליט ובירושלמי דשבת פרק שמנה שרצים) ונראה לי שפירושו חולי בגרון מעכב מעבר המאכל והמשקה (ובמסכת שבת פרק במה אשה) מי שיש לו עצם בגרונו לימא הכי חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד):
ערך קווץ
קווץ –
ב(סוכה כג) זמנין דמיתא קווצא (כווצא) ולאו אדעתיה
(סוכה לב.) כפוף קווץ סדוק
(חולין מג:) איזהו וושט עצמו כל שחותכו וקווץ (וכווץ) פי׳ ענין צמיתה וכבר פי׳ ענין הזה בערך כווץ:
ערך בר
בר –
ג(בבא מציעא ט.) אלא הא דרבי אבוה ברותא הוא
(בבא מציעא ד) אלא דרב אשי ברותא היא
(מנחות סח.) אלא דרב אשי ברותא הוא
(בבא בתרא קא) והא רב הונא בר רב יהושע ברותא הוא התם שלפניו ומיהת משתמר פי׳ במקום שטעו חכמים ולא דברו בהלכה לא רצו לגנותם ולומר טעו אלא אמר ברותא כלומר דעת חיצונית היא.
(בבא בתרא מ) היכי דמי מתנתא טמירתא אמר רב יוסף דאמר להו לסהדי זילו איטמורו וכתובו ליה ואיכא דאמרי אמר רב יוסף דלא אמר להו לסהדי תיתבו בבריתא ובשוקא ותכתבו ליה מאי בינייהו איכא בינייהו סתמא דלא פריש לא איטמרי לא תיתבי בשוקא ובבריתא. ואר״ח דהוה קשה הא לישנא טובא דהא תרי לישני דרב יוסף מיחזי סתמא כשרה היא ואמר דפריש לה אביו ז״ל הכי להאי לישנא דאמר זילו איטמורו מתחזי דבהאי לישנא אי פריש הכי מיפסלא ואי לא פריש אלא אקני לה סתמא כשרה ולהאי לישנא דפריש לא תיתבו בשוקא ובבריתא ותכתבו לה מכלל דכל מתנתא צריך למיתב בשוקא ובבריתא למיכתב ליה ואי לא כתיב בה הכי פסולה אישתכח ללישנא קמא דרב יוסף סתמא כשרה וללישנא בתרא דרב יוסף סתמא פסולה.
(סנהדרין כה) בגמרא זה בורר אחד בגמרא סוחרי שביעית בהמה בת הכי היא אין בשור הבר דתנן (בכלאים בסוף פרק ח) שור הבר מין בהמה ר׳ יוסי אומר מין חיה
(מנחות לה) החליף פרשיותיה פסולה אמר אביי לא אמרן אלא גווייתא לברייתא וברייתא לגווייתא אבל וכו׳.
(חולין מג) עוזי ברייתא קוצי אכלן.
(חולין מז) ההיא דביני ביני דאתי לקמיה דרב אשי סבר למטרפה א״ל הונא מר בר רב אויא לרב אשי כל הני עוזי ברייתא הכי אית להו.
(חולין מג) אמר עולא ישב לה קוץ בושט אין חוששין לה שמא הבריא פירוש הבריא יצא לחוץ כדמתרגם חוץ ברא.
(חולין ק) ונוהג בשליל אצדדין אי דץ ביה מידי דמברי ליה שרי ואי לא אסור
(א״ב: תרגום חית השדה חיות ברא):
ערך בר
בר –
ד(בבא מציעא ט.) אלא הא דרבי אבוה ברותא הוא
(בבא מציעא ד) אלא דרב אשי ברותא היא
(מנחות סח.) אלא דרב אשי ברותא הוא
(בבא בתרא קא) והא רב הונא בר רב יהושע ברותא הוא התם שלפניו ומיהת משתמר פי׳ במקום שטעו חכמים ולא דברו בהלכה לא רצו לגנותם ולומר טעו אלא אמר ברותא כלומר דעת חיצונית היא.
(בבא בתרא מ) היכי דמי מתנתא טמירתא אמר רב יוסף דאמר להו לסהדי זילו איטמורו וכתובו ליה ואיכא דאמרי אמר רב יוסף דלא אמר להו לסהדי תיתבו בבריתא ובשוקא ותכתבו ליה מאי בינייהו איכא בינייהו סתמא דלא פריש לא איטמרי לא תיתבי בשוקא ובבריתא. ואר״ח דהוה קשה הא לישנא טובא דהא תרי לישני דרב יוסף מיחזי סתמא כשרה היא ואמר דפריש לה אביו ז״ל הכי להאי לישנא דאמר זילו איטמורו מתחזי דבהאי לישנא אי פריש הכי מיפסלא ואי לא פריש אלא אקני לה סתמא כשרה ולהאי לישנא דפריש לא תיתבו בשוקא ובבריתא ותכתבו לה מכלל דכל מתנתא צריך למיתב בשוקא ובבריתא למיכתב ליה ואי לא כתיב בה הכי פסולה אישתכח ללישנא קמא דרב יוסף סתמא כשרה וללישנא בתרא דרב יוסף סתמא פסולה.
(סנהדרין כה) בגמרא זה בורר אחד בגמרא סוחרי שביעית בהמה בת הכי היא אין בשור הבר דתנן (בכלאים בסוף פרק ח) שור הבר מין בהמה ר׳ יוסי אומר מין חיה
(מנחות לה) החליף פרשיותיה פסולה אמר אביי לא אמרן אלא גווייתא לברייתא וברייתא לגווייתא אבל וכו׳.
(חולין מג) עוזי ברייתא קוצי אכלן.
(חולין מז) ההיא דביני ביני דאתי לקמיה דרב אשי סבר למטרפה א״ל הונא מר בר רב אויא לרב אשי כל הני עוזי ברייתא הכי אית להו.
(חולין מג) אמר עולא ישב לה קוץ בושט אין חוששין לה שמא הבריא פירוש הבריא יצא לחוץ כדמתרגם חוץ ברא.
(חולין ק) ונוהג בשליל אצדדין אי דץ ביה מידי דמברי ליה שרי ואי לא אסור
(א״ב: תרגום חית השדה חיות ברא):
ערך גמד
גמד –
ה(פסחים קיא.) גמוד מסאני ולקי כרעי פי׳ נדחקו ונקמטו: ס״א גמור ברי״ש פי׳ נשתברו ״
(גיטין נ״ז.) אף ארץ ישראל בזמן שיושביה עליה רווחא אין יושביה עליה גמדא.
(חולין מג) ושט דאכלה ביה ופעיא ביה גמדא ליה ומתחא ליה פי׳ מכויץ ליה ופשיט ליה.
(יומא סט) האי נמטא גמדא דנרש שריא פי׳ לבד כווץ וקמוט והוא קשה והוא כמו כמט בחילוף אותיות:
ערך גרד
גרד –
ו(ברכות לה:) והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרדיה ללבי׳ כדאשכחן (
פסחים קז: שבת קח:) א״ר חסדא אנא בעניותא לא אכלי ירקא משום דגריד בעתירורא אמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. פי׳ דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול.
(שבת נ:) האי תנא אליבא דרבי יהוד׳ סבר דגריד.
(שבת ע״ה) המגרד ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך.
(שבת פא.) זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר.
(שבת קט) ליתא גרדא דאסינתא דגריד מעילאי לתתאי פי׳ קליפה של סנה דאיגריד מעילאי לתראי שיקליפנו ממטה למעלה דלמא נפקי התולעים כעין הגרידה ויצאו דרך פיו
(פסחים קיא) האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא פי׳ הנפנה על הקליפה שנקלף מן הדקל פלגא כאב חצי הראש (ובראש השנה כז) גרדו והעמידו על גלדו כשר
(בבא מציעא סט) אזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדיקלא. (
בבא קמא צט. ובבבא מציעא קיב) אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דתרבנא פי׳ לתקן הסרבל בלעז פלו״קרי דליכא שבחא דליקני אומן לרכוכי שיהא רך ונוח דאגריה לבטישיה לדורכו ברגל כדי שיהא עב דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדיה ולרכוכיה.
(שבת קלד) דלמא מידבקא גירדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה.
(שבת קמז) סכין וממשמשין אבל לא מתעמלק ולא מתגרדין.
(בבא בתרא מה) הרחיצו סכו גרדו הלבישו פי׳ גירוד זה חיכוך בכלי. כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדות בשבת בגוף של אדם. רשב״ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגרדא דכספא להתחכך בה.
(עבודה זרה כה) לאסוקי גירדא דיבלא גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעלין. פי׳ לאסוקי לרפאות את המכה להעלות בשר למקומו גירדא דיבלא מה שגורדין מן בגד בלוי פי׳ אחר גורדות שגורדין מעשב שנקרא חצב בלישנא דרבנן גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעל מן מקום בשר. ספר אחר גירדא דאסנא מה שגורדין מן הסנה.
(עבודה זרה לג) ת״ר נודות הגוים חדשים גרודין מותרין.
(כתובות ע״ז) מאי אסותיה אמר אביי פילא ולונדא גירדא דאזגא גירדא דאשכפא. פירוש י״א קליפה של אגוז גירדא דאשכפא מה שאשכפין גורדין מן העורות
(מנחות ל) הטועה בשם גורד מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על מקום הגרד.
(חולין מג) ונגרדיה ונכסיה מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמ׳ גריד ליה ומכסי ליה (
כתובות ס כריתות יב) דכותיה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסה מי אסיר הא תניא דם שעל גבי ככר גורדו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע פי׳ גורד הדם ומעבירו ואחר כך אוכל הככר. (פרק י״א בכלים) מן השוחלת מן הגורדת פי׳ ממה שנגרד מן הכלי כדכתיב ויקח לו חרש להתגרד בו
(יבמות עט) רב חסדא אמר כקולמוס פסול כמרזב כשר מאי טעמא האי גריד והאי לא גריד פירוש עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה נחוץ אבל עשוי כמרזב שאין ראשו קצר לא גריד שכבת זרע מבית הרחם ואי משום גרידתא מידי דהוה האי דעשר כקולמוס אברזא דחביתא כשמוציאין אותה לחוץ אינה נוגעת בדופני הנקב הכא נמי אינו נוגע בדופני הרחם (ובפרק קמא דנזיר ד) בגמ׳ הריני כשמשון ודלמא גורדויי גרדי בהון והוא לא נגע בהון. פי׳ הים מבקע ראשם בראש הלחי ומושך ידו ואינו נוגע בהן:
ערך פע
פע –
ז(סוטה יא:) פועה זו מרים ולמה נקראת פועה שפועה לולד פי׳ לוחשת לאשה ויוצא הוולד כמו אלו עכשיו שקורין באזני האשה (בויקרא רבה פרשת צדקתך אמור אל הכהנים) ופעלכם מאפע כל ברכות טובות ונחמות שהקב״ה מביאן על ישראל בשכר פעייה אחת שפעו בסיני כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע. ד״א ופעלכם מאפע מק׳ פעיות שהאשה פועה בשעה שיושבת על משבר צ״ט למיתה ואחד לחיים ג׳ שמות נקראה לה חייתא מחבלתא ומתברא חייתא דהוות מתה וחיית מחבלתא דהיות ממשכנא למיתה המד״א אם חבל תחבל מתברא דהוות תבריא למיתה.
(בראשית רבה כג) לאחד שחטף גדי והפשילו לאחוריו בעל המרעה רץ אחריו ואמר לו מה בידך ולא כלום אמר לו והרי מפעה אחריך כך קול דמי אחיך צועקים.
(עירובין עז) סתם גוי אם איתא דאוגר מפעא פעי.
(חולין קלג:) ואימא סתם גוי מיפעא פעי פי׳ צועק אל תשקול בהכרעה ומגיד שהבשר שלו כדאמרינן
(סוכה לא) פעיתא היא דא
(חולין מג) וושט דאכלה ביה ופעיא ביה פי׳ גועה.
(בכורות לה) מה טעם נעקרו הוי מום משום דפעי ומחזי מלשון כיולדה אפעה:
ערך קרט
קרט –
ח(עבודה זרה לה:) וקורט של חלתית
(שבת מז.) הכא במאי עסקינן דאית ביה קרטין פי׳ גרגרים של לבונה שלא שלטה בהן האור
(סנהדרין מג) היוצא ליהרג משקין קורט של לבונה ביין שתיטרף דעתו עליו.
(סוטה יד) כדתנן (בפרה ובסיפרא) והביאה אל בני אהרן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול (
עירובין יז: חולין קה) ומשתכחת כי קורטא בכורא.
(עבודה זרה לב) אם יש עליו קורט דם אסור
(חולין מג) אפכיה ובדקיה ואשכח עליה תרי קורטי דמא
(חולין כח) חילתית אחילתית לא קשיא כחן בעלין כאן בקורטין
(חולין עז) ההוא נשבר העצם ויצא לחוץ דאישתקל קרטתא מינה.
(נדה כ) ר׳ חנינא פלי קירטא דגרגישתא ובדיק פי׳ קורטא מלשון קורט של לבונה:
ערך תרבץ
תרבץ –
ט(בבא בתרא ז.) וחד מטייה תרביצא. (
בבא בתרא נט בגמ׳ טרקלין) תנא וקנטר שנים עשר על שנים עשר מאי קנטר תרביץ אפדני.
(עירובין פח.) פעמים לאיסור והיכי דמי כגון דעבדא להדי תרביצא דביתיה דאמרינן לנטורי תרביצא הוא דעבד
(תענית ו) טבח לשתא דטבת ארמלתא איכא דאמרי דלא ביירי ביה תרביצי פי׳ חצרות מפורש
(בבא בתרא סז) כי פליגי דא״ל דרתא ר׳ אלעזר סבר תרביצא משמע שבן תרגום חצר דרתא על כן אמר לא מכר אלא אוירה של חצר וכשטבת ארמלתא שלא ירדו גשמים בטבת שהגשם בעל לארץ שנא׳ והולידה והצמיחה לא ביירי תרביצי כלומר אין מניחין שממה החצרות אלא שוכנין שם שלא באו גשמים כדי ליכנס לבית לא תשם תרגומו לא תבור פי׳ אחר דלא ביירי תרביצי כיון שיש חום יושבין באויר החצרות להתרווח לרוח לפיכך אין מניחין אויר החצר בורה בלא בני אדם אלא שוכנים בה פ״א תרביצי מקומות שנתרבצו במים כמו המרבץ שדהו ומרבצים שדה לבן בשביעית וכשירד יורה במרחשון וכסליו והשדה מתרבצת ותתיבם בטבת חורשין אותה וזורעין אותה אבל כשיורדין גשמים אף בטבת אין יכולין לזרוע וביירי תרביצי פי׳ אחר תרביצי בתי מדרשות כלומר אין חריבין בתי מדרשות שיכולין תלמידין לבא שאין מעכבין להן הגשמים ובטבת יש להן פנאי יותר מכל ימות השנה איכא דאמרי דלא שקיל שודפנא כלו׳ לא נסתלק החום אלא ישנים בפתחים פתוחים מפני חוזק החום
(מנחות פב) בתרבינא אמרי וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש בכלה לא איתמר
(חולין מג) איזהו תרבץ הוושט א״ר זירא מבלעתא:
א. [שלינד.]
ב. [איינגעשרימפען.]
ג. [אויסווערטס אויסען.]
ד. [אויסווערטס אויסען.]
ה. [צוזאממען ציהן, איינשרימפען.]
ו. [רייצען קראצען.]
ז. [שרייען.]
ח. [קערנער.]
ט. [פאר האף.]