×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַאי לָאו בְּעוֹף דְּקָא בָעֵי לֵיהּ לִדְמֵיהּ לְיָנִיכָא לָא בְּחַיָּה דְּקָא בָעֵי לֵיהּ לִדְמֵיהּ לְלַכָּא.:
What, is it not referring to a bird, as he requires its blood to remove a moth from his garments? If so, apparently birds require slaughter by Torah law, as, if that were not the case, then even if a bird were stabbed, covering of the blood would be required. The Gemara rejects that proof: No, the baraita is referring to an undomesticated animal, as he requires its blood to use as a red dye [lelakka] Therefore, no proof may be cited from this baraita that birds require slaughter by Torah law.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין כח ע״א} תניא ר׳ אומר1 {דברים יב:כא} וזבחת וגו׳2 כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב סימן3 אחד בעוף [ועל רוב]⁠4 שנים בבהמה:
השוחט אחד בעוף וכו׳: איתמר רב נחמן אמר או ושט או קנה אחד תנן או האי או האי רב5 אדה בר אהבה אמר ושט ולא6 קנה7 והילכתא כרב נחמן דאמר או ושט או קנה.
{בבלי חולין כח ע״א-ע״ב} ההוא בר אווזא דהוה בי רבא8 [דנפק] ואתא9 כי ממסמס קועיה דמא אמר רבא היכי ניעביד נשחטיה והדר נבדקיה10 דילמא במקום נקב שחיט11 נבדקיה והדר נשחטיה והא אמ׳ רבה12 ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים אמר ליה רב יוסף בריה נבדקיה לקנה ונשחטיה ונכשריה13 והדר נפכיה14 לושט ונבדקיה אמר רבא15 חכים [יוסף ברי]⁠16 בטרפות כר׳ יוחנן:
{בבלי חולין כח ע״א} תנו רבנן שחט את הושט ואחר כך נשמטה הגרגרת שחיטתו כשרה נשמטה הגרגרת ואחר כך שחט את הושט שחיטתו פסולה שחט את הושט ונמצאת17 הגרגרת שמוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה18 אם אחר19 שחיטה נשמטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה:
1. ר׳ אומר: חסר ב-גלא.
2. וזבחת וגו׳: כ״י א, גלא, גלג, גפ, גפב רק ״וזבחת״. גב ממשיך: ״מבקרך ומצאנך״. גלה, גפג ממשיכים: ״מבקרך ומצאנך אשר נתן יי׳ אלהיך״.
3. סימן: רק בדפוסים, כנוסח שבה״ג.
4. ועל רוב: רק כ״י א: ״ורוב״.
5. רב: כ״י פריס: ״ורב״.
6. ולא: וכן בכל קטעי הגניזה, כ״י פריס. דפוסים: בלא.
7. בדפוסים נוסף כאן פירוש על פי התלמוד שם: ומאי אחד המיוחד שבשניהם.
8. רבא: וכן גא, גה, גלא, דפוסים. גכב, גלה, געג, גפג, גפט, כ״י פריס: ״רבה״, וכן בהמשך שם. וכן כ״י א אחר הגהה (רק כאן).
9. דנפק ואתא: גא, גלא, געג, גפג, גפט, דפוסים. כ״י א, גלה: ״נפק ואתא״. גה: ״דנפיק ואתא״. כ״י פריס רק: ״דאתא״.
10. נבדקיה: גלה: ״נבדקיה לקנה״.
11. במקום נקב שחיט: גכב: ״במקום נקב נקב״, כלשון התלמוד לעיל ט ע״א, וברי״ף שם פרק א (דף ב ע״א).
12. רבה: כ״י פריס: ״רב״. דפוס קושטא: רבא.
13. ונכשריה: גא, גפ: ״וניכשריה״. חסר בכ״י פריס.
14. נפכיה: וכן גא. גב, גה, גלא, גפ, גפט, כ״י פריס: ״ניפכיה״. דפוסים: נהפכיה.
15. רבא: וכן ב-גא, גה. גלה, גפט, כ״י פריס: ״רבה״.
16. יוסף ברי: גא, גב, גה, גלא, גלה, גפט, כ״י פריס, דפוסים. רק כ״י א: ״ברי יוסף״.
17. ונמצאת: דפוסים: ואחר כך נמצאת.
18. נשמטה: חסר ב-גלא.
19. אם אחר: וכן כ״י פריס. גסו: ״אם לאחר״. גא: ״אי אחר״. גה, גלא, גלה, געז, גפט, דפוסים: ״או אחר״.
לא בחיה דקא בעי לדמיה ללבא כלומר פרייא יירמניק ופטור אבל בעוף מחייב:
ערך יגיבא
יגיבאא(חולין כח.) מאי לאו בעוף דקא בעי לדמיה ליניבא לא בחיה דקא בעי לדמיה ללכא (חולין פה:) רבי חייה נפל ליה יניבא בכיתניה פי׳ דם העוף שעושין אותו להמית התולעת שגדל בפשתן ויש מפרשים התולעת הזה כשירית דם העוף בורח מן הפשתן ודם החיה עושים אותו לצבע לכא סם שניו לכ״א ודם מחיה מחזק אותו הגוון ועוד מפורש בערך אנבא:
א. [ווארם.]
מאי לאו בעוף – קאי שהרי דמו ראוי ליניכא לתולעת הגדלה בבגדי צמר שקורין טיני״א כדכתיב כבגד אכלו עש וקאמר נוחרו ויפטר מן הכסוי ואי אין שחיטה לעוף נוחרו צריך כסוי שזו היא שחיטתו.
ללכא – צבע עור אדום שקורין פרק״א.
תד״ה תיהכי לה סכין כו׳ דאין מליקה מטהרת מידי נבילה דדוקא שחיטה מטהרת בבהמה כו׳ עכ״ל כצ״ל ונחירה דהכא אע״ג דזו היא שחיטתו בעוף מכל מקום אינו מטהר מידי נבילה מהאי טעמא גופיה דקאמר התם דיה כנבילת בהמה כו׳ וק״ל:
בד״ה רבי היא כו׳ אי נמי קסבר כדי לחנכו ומביא חטאת העוף ואינו נאכל כו׳ עכ״ל ובההיא דלעיל מניה דפריך התם למאן דאמר כדי לחנכו הא קאכיל כהן מליקה לא אסיק אכתי אדעתיה למימר הכי דמביא חטאת העוף ואינו נאכל עד לבתר הכי דמייתי ליה התם הך דחטאת העוף הבאה על הספק וק״ל:
מאי לאו [האם לא] מדובר כאן בעוף, דקא בעי ליה לדמיה ליניכא [שהוא צריך את דמו כדי לטפל בעש]? ומכאן שיש לעוף דין שחיטה מן התורה, שאם לא כן, מדוע אם נחרו ייפטר מכיסוי הדם? והרי גם נחירה כשרה בו! ודוחים: לא בעוף מדובר כאן, אלא בחיה, דקא בעי ליה לדמיה ללכא [שהוא צריך את דמו לצבע אדום], ואין מכאן ראיה.
What, is it not referring to a bird, as he requires its blood to remove a moth from his garments? If so, apparently birds require slaughter by Torah law, as, if that were not the case, then even if a bird were stabbed, covering of the blood would be required. The Gemara rejects that proof: No, the baraita is referring to an undomesticated animal, as he requires its blood to use as a red dye [lelakka] Therefore, no proof may be cited from this baraita that birds require slaughter by Torah law.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ת״שתָּא שְׁמַע מָלַק בְּסַכִּין מְטַמֵּא בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה וְאִי אָמְרַתְּ אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה נְהִי נָמֵי דְּכִי תָּבַר לֵיהּ שִׁדְרָה וּמַפְרֶקֶת הָוְיָא לַהּ טְרֵפָה תַּהְנֵי לַהּ סַכִּין לְטַהֲרָהּ מִידֵּי נְבֵלָה.

The Gemara cites proof from a mishna (Zevaḥim 68a): Come and hear: If one cut the nape of the neck of a sacrificial bird with a knife instead of pinching it with his fingernail, this bird carcass renders the garments of one who eats the bird ritually impure when the meat is in his throat. The Gemara explains the proof: And if you say that slaughter of a bird is not obligatory by Torah law, then although when cutting the bird from the nape, he breaks the spine and the neck bone with the knife before severing the gullet and windpipe, and it indeed becomes a tereifa and may not be eaten, cutting the simanim with the knife should be effective to purify it, i.e., to prevent it from assuming the status of an unslaughtered carcass. The fact that the garments of one who swallows the meat of the bird become ritually impure indicates that slaughter is the only method effective in permitting the consumption of a bird and for preventing it from assuming the status of an unslaughtered carcass.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה – כלומר מי שמולק דינו ששובר מפרקת וכיון דמלק בסכין לא חשוב מליקה ועכשיו חשובה נבלת עוף ומטמא (בנבלת עוף) אבית הבליעה ואי אמרת אין שחיטה לעוף מן התורה וכו׳ דכי תבר ליה1 כלומר שזו שחיטתו תיהני ליה סכין וכו׳:
1. נראה דצ״ל תבר ליה וכו׳ תיהני ליה סכין וכו׳ כלומר שזו שחיטתו: הוא דאמר וכו׳.
מלק – עוף קדשים בסכין נבילה דאין מליקה אלא בציפורן.
נהי נמי [דכי תבר] שדרה ומפרקת – בלא רוב בשר כדאמרינן בפ״ק (לעיל דף כא.) הויא טרפה משום דסכין לאו מליקה הוא.
תיהני לה סכין – שחותך סימנין לאחר שנטרפה.
לטהרה מידי נבילה – דהא טרפה ששחטה אינה מטמאה ועוף1 נחירתו זו היא שחיטתו והך שחיטה מן העורף בין שהוא מחליד ובין שהוא דורס כדאמרינן בפ״ק (שם דף כ:) מ״מ לא גרעה מנחירה וטרפה מיהא הויא דמודה רבי יצחק שיש טריפה לעוף כדתנן (לקמן דף נו.) אלו טרפות בעוף ואין כשר בו אלא נחירה שהיא בסימנין כדכתיב ושפך או עיקור אבל הריגה בעלמא לא.
1. כן בכ״י פרמא 2589, ובמסורת הש״ס. בדפוסים: ״ועוד״.
תיהני לה סכין לטהרה מידי נבלה – הך פירכא ליתא לר׳ יוסי דאמר בזבחים פרק חטאת העוף (זבחים סט:) גבי מלק ונמצאת טרפה דאין מליקה מטהרת מידי נבלה דדווקא שחיטה מטהרת בבהמה אלא לרבי מאיר פריך דקאמר התם נמי דמליקה מטהרת.
ואי אמרת אין שחיטה לעוף מן התורה תהני ליה סכין לטהרה משום נבלה. מדקאמר תהני ליה סכין, משמע דאפילו מאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה, חתיכת סימנין מיהא בעינן, שאילו הכהו על ראשו ומת או שחתך כנגד לבו הרי זה נבלה ואין התרתו אלא מן הצואר, ואין שחיטה לעוף שאמרו שאין נוהגין בו הלכות שחיטה ואין פוסל בו שהייה חלדה הגרמה ועיקור, ואמרינן במנחות (מנחות מה.) נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי ליה, כהנים איצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא הואיל ואישתרי מליקה לגביהו לא ליחייב, קא משמע לן, אלמא מליקה נבלה היא הוא טרפה. וכן פירש רש״י ז״ל אין שחיטה לעוף מן התורה לומר שאין נחירה ועיקור פוסלין בו.
ומיהו איכא למידק מדתנן בנזיר (נזיר כח:) האיש מדיר את בנו בנזיר, ואמרינן עלה בגמרא (נזיר כח:-כט.) מאי טעמא רבי יוחנן אמר הלכה הוא בנזיר, ורבי יוסי ברבי חנינא אמר כדי לחנכו במצות. ואמר עלה בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר כי מטמא מייתי צפרים ואכיל כהן מליקה, אלא לרבי יוסי ברבי חנינא הא קא אכיל נבלה. ופרקינן קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה וחולין שנשחטו בעזרה דרבנן. אלמא למאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה נתנבלה או שנטרפה כשרה. יש לומר דהתם הכי קאמר קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה ומחזיר סימנין להדי עורף ומולק סימנין, דהשתא נישחטו סימנין עד שלא נעשית נבלה ולא טרפה, אלא למאן דאמר יש שחיטה נבלה היא שהרי נשחטו בצפורן מחוברת, ועדיין יש להקשות דהא אמרינן הכא דרבי סבירא ליה שחיטה לעוף מן התורה דנצטוה משה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. ואילו התם בנזיר בההיא שמעתא אמרינן דרבי סבירא ליה כמאן דאמר כדי לחנכו במצות, ויש לומר דדילמא סבירא ליה לרבי דמביא קרבן ואינו נאכל וחולין בעזרה לאו דאורייתא, אי נמי ההיא דחייה בעלמא היא.
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו: מלק הכהן עוף קדשים מן העורף בסכין, ולא בצפורן כפי שציותה התורה — הרי העוף נעשה נבילה, ומטמא בגדים של האוכלו כשהוא נמצא בבית הבליעה שלו. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שאין שחיטה לעוף מן התורה, וכל דרך שחותך את הסימנים מוציאה אותה מידי טומאת נבילה, נהי נמי דכי תבר ליה [גם אם אמנם כאשר מולק בסכין ושובר] מתחילה את השדרה והמפרקת הויא לה [נעשתה] בכך טרפה, מכל מקום תהני [תועיל] לה הסכין שחותך בה אחר כך את הסימנים לטהרה מידי טומאת נבלה! אלא מכאן שרק שחיטה כדינה מכשירה את העוף, ולא אופן אחר של חיתוך הסימנים!
The Gemara cites proof from a mishna (Zevaḥim 68a): Come and hear: If one cut the nape of the neck of a sacrificial bird with a knife instead of pinching it with his fingernail, this bird carcass renders the garments of one who eats the bird ritually impure when the meat is in his throat. The Gemara explains the proof: And if you say that slaughter of a bird is not obligatory by Torah law, then although when cutting the bird from the nape, he breaks the spine and the neck bone with the knife before severing the gullet and windpipe, and it indeed becomes a tereifa and may not be eaten, cutting the simanim with the knife should be effective to purify it, i.e., to prevent it from assuming the status of an unslaughtered carcass. The fact that the garments of one who swallows the meat of the bird become ritually impure indicates that slaughter is the only method effective in permitting the consumption of a bird and for preventing it from assuming the status of an unslaughtered carcass.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרַבִּי אוֹמֵר מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {דברים י״ב:כ״ב} אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְגוֹ׳ וְכִי מָה לָמַדְנוּ מִצְּבִי וְאַיָּל מֵעַתָּה.

The Gemara rejects that proof: Although it is clear from that mishna that slaughter of birds is obligatory by Torah law, Rabbi Yitzḥak ben Pineḥas states his opinion in accordance with the opinion of that tanna who holds that it is not obligatory by Torah law, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar HaKappar, the distinguished Sage, says: What is the meaning when the verse states: “However, as the gazelle and as the deer is eaten, so shall you eat of it” (Deuteronomy 12:22)? And what now have we derived from the gazelle and the deer with regard to disqualified consecrated animals?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוא דאמר אין שחיטה לעוף כו׳ סבירא ליה כר׳ אלעזר הקפר וכו׳:
הוא דאמר – רבי יצחק בן פנחס דאמר כי האי תנא עוף אין לו שחיטה וכו׳.
ברבי – גדול בדורו.
אך כאשר יאכל וגו׳ – בפסולי המוקדשין שנפדו במומן קאי.
מה למדנו מצבי ואיל – הכי לכתוב אך הטמא והטהור יחדו יאכלנו.
ומשיבים: אף שכך היא דעת התנא של משנה זו, מכל מקום הוא, ר׳ יצחק בן פנחס, שאמר שאין שחיטה לעוף מן התורה — כי האי תנא [כדעת תנא זה] אמר, דתניא [ששנויה ברייתא] בענין פסולי המוקדשים (קרבנות שנפל בהם מום ונפדו), ר׳ אלעזר הקפר ברבי (הגדול) אומר: מה תלמוד לומר: ״אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו״ (דברים יב, כב)? וכי מה למדנו מצבי ואיל מעתה לפסולי המוקדשים?
The Gemara rejects that proof: Although it is clear from that mishna that slaughter of birds is obligatory by Torah law, Rabbi Yitzḥak ben Pineḥas states his opinion in accordance with the opinion of that tanna who holds that it is not obligatory by Torah law, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar HaKappar, the distinguished Sage, says: What is the meaning when the verse states: “However, as the gazelle and as the deer is eaten, so shall you eat of it” (Deuteronomy 12:22)? And what now have we derived from the gazelle and the deer with regard to disqualified consecrated animals?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד מַקִּישׁ צְבִי וְאַיָּל לִפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין מָה פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין בִּשְׁחִיטָה אַף צְבִי וְאַיָּל בִּשְׁחִיטָה וְעוֹף אֵין לוֹ שְׁחִיטָה מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

These two undomesticated animals come in the verse to teach a halakha with regard to disqualified consecrated animals, and it is found that a halakha is derived from the case of disqualified consecrated animals in their regard. The Torah juxtaposes a gazelle and a deer to disqualified consecrated animals to teach: Just as disqualified consecrated animals are rendered fit for consumption through slaughter, so too, a gazelle and a deer are rendered fit for consumption only through slaughter. But for a bird, slaughter is not obligatory by Torah law; rather, the obligation is by rabbinic law.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרי זה בא ללמד כלומר דכתב כאשר יאכל וכו׳ כן תאכלנו כלומר ילפינן דבר אחר ממנו והוא עצמו ילפינן מפסולי המוקדשין וכו׳ ור׳ פליג עליה דהוא א׳ דשחיטה לעוף מן התורה:
מה פסולי המוקדשין בשחיטה – דלעיל מההוא קרא כתיב וזבחת מבקרך וגו׳. בספרי גרסינן מקיש צבי ואיל לבהמה מה בהמה בשחיטה כו׳ ולא מוקי להאי קרא דכי ירחיב בפסולי המוקדשין אלא בבשר תאוה של חולין.
אלא הרי זה (צבי ואיל) בא ללמד על פסולי המוקדשים, ונמצא למד מהם, מקיש (משווה) הכתוב צבי ואיל, שהם חיות ולא בהמות, לפסולי המוקדשין: מה פסולי המוקדשין דינם בשחיטה, כדי להכשירם באכילה, שנאמר בהם ״וזבחת״ (שם כא) — אף צבי ואיל דינם בשחיטה; ומוסיף ר׳ אלעזר הקפר: ועוף אין לו דין שחיטה מדברי תורה אלא מדברי סופרים.
These two undomesticated animals come in the verse to teach a halakha with regard to disqualified consecrated animals, and it is found that a halakha is derived from the case of disqualified consecrated animals in their regard. The Torah juxtaposes a gazelle and a deer to disqualified consecrated animals to teach: Just as disqualified consecrated animals are rendered fit for consumption through slaughter, so too, a gazelle and a deer are rendered fit for consumption only through slaughter. But for a bird, slaughter is not obligatory by Torah law; rather, the obligation is by rabbinic law.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר רַבִּי הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר {דברים י״ב:כ״א} וְזָבַחְתָּ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ אמְלַמֵּד שֶׁנִּצְטַוָּה מֹשֶׁה עַל הושט וְעַל הַקָּנֶה וְעַל רוֹב אֶחָד בָּעוֹף וְעַל רוֹב שְׁנַיִם בִּבְהֵמָה.:

The Gemara asks: Who is the tanna who disagrees with Rabbi Elazar HaKappar and holds that the slaughter of a bird is obligatory by Torah law? It is Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: The Torah states: “And you shall slaughter of your herd and of your flock, which the Lord has given you, as I have commanded you” (Deuteronomy 12:21). This verse teaches that Moses was previously commanded about the halakhot of slaughter, even though they are not written explicitly in the Torah. He was commanded about cutting the gullet and about cutting the windpipe, and about the requirement to cut the majority of one siman for a bird, and the majority of two simanim for an animal.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאן תנא – דלעיל דקתני נוחרו או עוקרו דפליג עליה דרבי אלעזר הקפר.
כאשר צויתיך – למד שנתפרשה לו מצות שחיטה על פה דהיכן ציוהו בכתב.
רוב אחד כו׳ – לאו מקרא יליף אלא כלומר על הלכות שחיטה נצטוה.
רבי היא דתניא כו׳ – הוה מצי למימר בר קפרא היא אלא דניחא ליה לאוקמי משניות דלעיל כרבי הקשה רבינו אפרים דהכא ס״ל לרבי דיש שחיטה לעוף מן התורה ובפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני (נזיר כט:) קאמר גבי פלוגתא דרבי ורבנן דכ״ע כדי לחנכו במצות וא״כ לרבי הא קא אכיל כהן מליקה דה״נ פריך לעיל מיניה למ״ד כדי לחנכו במצות קאכיל כהן מליקה ומשני קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה ולרבי ליכא לשנויי הכי אם כן תיקשי ואפילו יחזיר סימנין ויוליך ויביא נבלה היא לרבי דבעי שחיטה בתלוש בפ״ק (לעיל טז.) מויקח את המאכלת ועוד דמ״ד מחזיר קסבר מוליך ומביא במליקה פסול דבענין אחר לא מיתוקמא מתניתין דפ״ק (שם יט:) דנמצא כשר בשחיטה וא״כ ה״ל דורס וי״ל דהתם בנזיר דיחויא בעלמא הוא דמההיא ליכא למידק דתהוי פלוגתא דתנאי אי הלכה הוא בנזיר או כדי לחנכו אבל מ״מ אמת הוא דרבי סבר דהלכה הוא בנזיר כיון דסבר דיש שחיטה לעוף מן התורה א״נ קסבר כדי לחנכו ומביא חטאת העוף ואינו נאכל מידי דהוה אחטאת העוף הבאה על הספק.
ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה – י״מ דדריש בגימטריא דכאשר אל״ף אחד בעוף שי״ן שנים בבהמה רי״ש רובו של אחד כמוהו רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ראשי תיבות למפרע של כאשר הוי רובו של אחד כמוהו.
מלמד שנצטוה משה כו׳. דייק מכאש״ר, אל״ף, אחד, שי״ן, שנים, רי״ש, רוב. ר״ל רובו של זה ורובו של זה.
והא דאמר רבי מלמד שנצטוה משה על רוב אחד בעוף, דאלמא סבר יש שחיטה לעוף מן התורה, קשיאא דהתם במסכת נזירב אמרינן עלה דרבי ות״ק דידיה דכולי עלמא לחנכו במצות, וא״כ היכי אכיל כהן מליקה, דהא איכא דרסהג והא בצפורן מחובר שחיט, ולרבי שחיטה בתלושד. וי״ל מביא חטאת ואינו נאכלה, וחולין בעזרה לאו דאוריתא. אי נמי ההיא דחייה בעלמא היא.
א. כן הקשו ותירצו שני התירוצים בתוס׳ כאן ד״ה רבי, ובספר התרומה ריש הלכות שחיטה. ועי׳ בית הלוי ח״א סי׳ ב.
ב. כט, ב.
ג. כוונת רבינו לדברי התוס׳: ׳ואפילו יחזיר סימנין ויוליך ויביא נבילה היא לרבי דבעי שחיטה בתלוש׳ וכו׳.
ד. לעיל טו, ב.
ה. כי״ל: אוכל. וכ״כ תוס׳ ותוס׳ הרא״ש ושא״ר נזיר שם ד״ה ואיבעית אימא. וראה חידושי הרשב״א ובשטמ״ק בשמו.
בפרש״י בד״ה מאן תנא דלעיל דקתני נוחרו או עוקרו כו׳ עכ״ל אין זו מכרעת דהא דחינן לה דאיכא לאוקמא בחיה אבל הך דמלק בסכין כו׳ הוה ליה למנקט דההיא ודאי מכרעת דיש לעוף שחיטה מן התורה ודו״ק:
ומעירים: מאן תנא דפליג עליה [מיהו התנא שחולק עליו] על רבי אלעזר הקפר, וסבור שיש שחיטה לעוף מן התורה (כפי שהוכחנו מן המשנה בענין המולק בסכין)? שיטת רבי היא, דתניא [ששנויה ברייתא], רבי אומר: מה שנאמר ״וזבחת... כאשר צויתיך״ (שם כא) — מלמד שנצטוה משה על הלכות שחיטה, למרות שאינן מפורשות בתורה: על חיתוך הושט ועל חיתוך הקנה, ועל שחיטת רוב סימן אחד בעוף, ועל שחיטת רוב שנים בבהמה.
The Gemara asks: Who is the tanna who disagrees with Rabbi Elazar HaKappar and holds that the slaughter of a bird is obligatory by Torah law? It is Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: The Torah states: “And you shall slaughter of your herd and of your flock, which the Lord has given you, as I have commanded you” (Deuteronomy 12:21). This verse teaches that Moses was previously commanded about the halakhot of slaughter, even though they are not written explicitly in the Torah. He was commanded about cutting the gullet and about cutting the windpipe, and about the requirement to cut the majority of one siman for a bird, and the majority of two simanim for an animal.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶחָד בָּעוֹף.: אִיתְּמַר ר״נרַב נַחְמָן אָמַר באוֹ וֶושֶׁט אוֹ קָנֶה רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר וֶושֶׁט וְלֹא קָנֶה ר״נרַב נַחְמָן אָמַר אוֹ וֶושֶׁט אוֹ קָנֶה אֶחָד קָתָנֵי אֶחָד כֹּל דְּהוּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר וֶושֶׁט וְלֹא קָנֶה מַאי אֶחָד מְיוּחָד.

§ The mishna teaches that in the case of one who cuts one siman in a bird, his slaughter is valid. It was stated that there is an amoraic dispute with regard to this matter. Rav Naḥman said: One may cut either the gullet or the windpipe. Rav Adda bar Ahava said: One must cut the gullet for the slaughter to be valid, but cutting the windpipe is not sufficient. The Gemara explains the formulation of the mishna according to the opinion of each amora. Rav Naḥman said: One may cut either the gullet or the windpipe. One siman is taught in the mishna, meaning that the slaughter is valid if he severs one, indicating that either siman is valid. Rav Adda bar Ahava said: One must cut the gullet for the slaughter to be valid, but cutting the windpipe is not sufficient. What is the meaning of: One, in the mishna? It means the special one, the gullet.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קתני אחד כל דהו דמשמע בין ושט בין קנה – (וכ׳):
מאי אחד מיוחד שבסימנין כלומר שזהו ושט שהוא חמור לענין טרפה יותר מקנה שזה אפי׳ ניקב כל שהוא טרפה וקנה בכאיסר האיטאלקי וכו׳:
וושט – מיוחד שבסימנים הוא שחיות הבהמה תלוי בו דהא בנקב במשהו מיטרפא ואילו קנה עד דמיפסק רובא.
ושט ולא קנה. שעיקר החיות בוושט, דהא ת״ל שהושט פיסולו בנקיבת משהו, והקנה ברוב, לפיכך בעוף דליכא אלא סימן אחד, בעינן שיהיה הסימן החשוב שתלוי בו החיות, והוא הושט.
א שנינו במשנה שהשוחט סימן אחד בעוף שחיטתו כשרה. איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בדבר, רב נחמן אמר: בכל אחד משני הסימנים מדובר, או וושט או קנה. רב אדא בר אהבה אמר: וושט דווקא ולא קנה. ומסבירים את לשון המשנה לשיטת כל אחד מהם. רב נחמן אמר או וושט או קנה — שהרי סימן אחד קתני [הוא שונה], אחד כל דהו [כל שהוא, איזה שיהיה]. ואילו לשיטת רב אדא בר אהבה שאמר וושט ולא קנה, מאי [מה פירוש] אחדמיוחד, והוא הוושט.
§ The mishna teaches that in the case of one who cuts one siman in a bird, his slaughter is valid. It was stated that there is an amoraic dispute with regard to this matter. Rav Naḥman said: One may cut either the gullet or the windpipe. Rav Adda bar Ahava said: One must cut the gullet for the slaughter to be valid, but cutting the windpipe is not sufficient. The Gemara explains the formulation of the mishna according to the opinion of each amora. Rav Naḥman said: One may cut either the gullet or the windpipe. One siman is taught in the mishna, meaning that the slaughter is valid if he severs one, indicating that either siman is valid. Rav Adda bar Ahava said: One must cut the gullet for the slaughter to be valid, but cutting the windpipe is not sufficient. What is the meaning of: One, in the mishna? It means the special one, the gullet.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) (סִימָן שָׁחַט חֲצָאִין גַּרְגֶּרֶת פְּגִימָה דְּחַטַּאת הָעוֹף).

The Gemara provides a mnemonic for the proofs to be cited by the Gemara: Slaughter, halves, windpipe, deficiency, of a bird sin offering.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(סימן לראיות שמביאה הגמרא: שחט את הגרגרת, שחט חצאין — שני חצאי סימנין, שחט חצי גרגרת, פגימה — היה חצי קנה פגום, דחטאת העוף כיצד מולקים).
The Gemara provides a mnemonic for the proofs to be cited by the Gemara: Slaughter, halves, windpipe, deficiency, of a bird sin offering.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מֵיתִיבִי גשָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמְטָה הַגַּרְגֶּרֶת כְּשֵׁרָה נִשְׁמְטָה הַגַּרְגֶּרֶת ואח״כוְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט פְּסוּלָה שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט וְנִמְצֵאת גַּרְגֶּרֶת שְׁמוּטָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם קוֹדֶם שְׁחִיטָה נִשְׁמְטָה אִם לְאַחַר שְׁחִיטָה נִשְׁמְטָה זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וְאָמְרוּ כׇּל סָפֵק בִּשְׁחִיטָה פְּסוּלָה וְאִילּוּ שְׁחִיטָה בְּגַרְגֶּרֶת לָא קָתָנֵי.

The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Naḥman from a baraita: If one cut the bird’s gullet and thereafter the windpipe was displaced, the slaughter is valid. If the windpipe was displaced and thereafter he cut the gullet, the slaughter is not valid. With regard to a case where one cut the gullet and the windpipe was found displaced and he does not know if it was displaced prior to the slaughter or if it was displaced after the slaughter, that was an incident that transpired, and the Sages said: In any case of uncertainty with regard to slaughter, the slaughter is not valid. The baraita mentions only the case of cutting the gullet, while cutting the windpipe is not taught. The baraita supports the opinion of Rav Adda bar Ahava and is contrary to the opinion of Rav Naḥman.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואילו שחיטה בגרגרת לא קתני אלא בושט וקשיא לרב נחמן – לא משום דגרגרת עבידא לאישתמוטי שקשה היא ונשמטה ומה לשון נשמטה רומפיר ועדיין אומר אני או ושט או קנה:
שחט את הוושט – בעוף.
ואילו שחיטה בגרגרת לא קתני – דנימא שחט גרגרת ואח״כ נשמט הוושט כשרה אלמא לא מיתכשרא בקנה לחודיה.
שחט את הושט אחר כך נשמטה הגרגרת וכו׳. בעוף מיירי, דסגי ליה בסימן אחד.
כל ספק בשחיטה פסולה. משום דרב הונא, דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה.
שמוטה ושחוטה. כלומ׳ הגרגרת עצמה מצאה שמוטה לגמרי ולא ברובה, ושחוטה, כשרה, שאם היתה עקורה הגרגרת קודם שחיטה היאך היתה נשחטת, הלא מיד שהיתה עקורה לגמרי היתה יורדת ונכנסת למטה מן החזה.
ומוקים לה רב נחמן בשלא תפש בסימנין כלל בשעת שחיטה, שאם היה תופשן לא היו יכולין לירד למטה. ומיירי נמי שהיתה עקורה לגמרי, שאם לא היתה עקורה אלא ברוב, כדאמרינן סימנין שנידלדלו ברובן, אפי׳ לא תפש בסימנין, פסולה, שהרי לא יכלו לירד למטה מפני אותו המיעוט, ולפיכך נשחטה. וכיון שלא תפש בסימנין, לא צריך להקיף אליבא דרב, ובתפס בסימנין יש לומר דפליג רב, דלא מהני ליה הקיפה בבהמה אחרת, ואין לה תקנה להכשירה, כיון דבאותה הבהמה עצמה לית אפשר לדמויה.
והלכתא כותיה דרב, מדפירש רב נחמן למילתיה דרב.
ור׳ יוחנן אמ׳ יביא בהמה אחרת ויקיף. כלומ׳ יביא בהמה אחרת וישחטנה ואחר כך יעקור כל הסימנין ויראה היטיב, אם ידמה עיקור הראשון לשני, מותרת, ואם לא ידמה, אסורה. אבל באותה הבהמה עצמה אי אפשר לדמות, כלומר שישחוט פעם אחרת למטה מן השחיטה, ואם ידמו שתי שחיטות אלו נמצא שכולם היו לאחר עיקור הסימנים, וטרפה, ואם לא ידמו שתי השחיטות ש״מ שהראשונה היתה קודם עיקור ולפיכך האחרונה אינה דומה לראשונה, אפי׳ הכי לא הוי בחינה גמורה, שאע״פ שאינם דומים, משום שהשחיטה הראשונה אע״פ שהיו הסימנים כולם נעקרים, עדיין היה קצת חיות לבהמה, כדאמרי׳ גבי אדם, שחט בו שנים או רוב שנים ואמ׳ כתבו גט לאשתי, הרי אלו יכתבו ויתנו, אבל שחיטה האחרונה כבר יצתה נשמתה לגמרי, ומשום הכי לא דמו.
ור׳ יוחנן מחמיר בהיכא שלא תפש בסימנין דצריך היקף, דחייש שמא נעקרו רוב הסימנין קודם שהתחיל לשחוט ולפיכך צריך היקף אם ידמו שני העיקורין זה לזה. ומיקל בהיכא שתפש בסימנין דסגי ליה בבדיקה. ורב נחמן מיקל בלא תפש, דלא צריך היקף, ובתפש בסימנין לא סגי ליה בהיקף.
ולית הלכתא כר׳ יוחנן, אלא כרב, מדמפרש רב נחמן למלתיה. ואע״ג דסבי׳ לן כר׳ יוחנן דמקיפין בריאה, לא דמי, דהתם אותה ההקפה באותה הבהמה עצמה, מה שאין כן בהקפה זו.
[שבת קכח, ב] ליכבשינהו לכרעיה בארעא. כלומ׳ בכח בענין שלא תוכל התרנגולת לפשוט רגליה כלל, כדי שלא יתעקרו הסימנין שלה.
מיתיבי [מקשים] על שיטת רב נחמן ממה ששנינו בברייתא: שחט את הוושט בעוף ואחר כך נשמטה (נעקרה ממקומה) הגרגרת (הקנה) — הרי זו שחיטה כשרה; אם נשמטה הגרגרת ואחר כך שחט את הוושטפסולה, לפי שמשעה שנשמטה הגרגרת הריהי טריפה. שחט את הוושט ונמצאת הגרגרת שמוטה, ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה אם לאחר שחיטה נשמטהזה היה מעשה שאירע ואמרו חכמים: כל ספק בשחיטהפסולה. הרי שהתנא מזכיר שחיטה של וושט לבדו, שהיא כשירה, ואילו שחיטה בגרגרת לא קתני [אינו שונה]!
The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Naḥman from a baraita: If one cut the bird’s gullet and thereafter the windpipe was displaced, the slaughter is valid. If the windpipe was displaced and thereafter he cut the gullet, the slaughter is not valid. With regard to a case where one cut the gullet and the windpipe was found displaced and he does not know if it was displaced prior to the slaughter or if it was displaced after the slaughter, that was an incident that transpired, and the Sages said: In any case of uncertainty with regard to slaughter, the slaughter is not valid. The baraita mentions only the case of cutting the gullet, while cutting the windpipe is not taught. The baraita supports the opinion of Rav Adda bar Ahava and is contrary to the opinion of Rav Naḥman.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מִשּׁוּם דְּגַרְגֶּרֶת עֲבִידָא לְאִישְׁתְּמוֹטֵי.

The Gemara rejects that proof: The baraita mentions only the cutting of the gullet and displacement of the windpipe not because slaughter may be performed only by cutting the gullet. Rather, those scenarios were mentioned because the windpipe, unlike the gullet, is likely to be displaced.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום דגרגרת עבידא לאשתמוטי – להכי נקט שחיטה בוושט והשמטה בגרגרת.
ומשיבים: אין זה משום ששחיטת הגרגרת לבדה לא היתה מועילה, אלא התנא מביא מקרה זה דווקא, משום שהגרגרת עבידא לאישתמוטי [עשויה להישמט], מה שאין כן הוושט.
The Gemara rejects that proof: The baraita mentions only the cutting of the gullet and displacement of the windpipe not because slaughter may be performed only by cutting the gullet. Rather, those scenarios were mentioned because the windpipe, unlike the gullet, is likely to be displaced.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ת״שתָּא שְׁמַע שָׁחַט [ג]שְׁנֵי חֲצָאֵי סִימָנִין בְּעוֹף פְּסוּלָה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּבְהֵמָה ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בָּעוֹף עַד שֶׁיִּשְׁחוֹט אֶת הושט וְאֶת הַוְּרִידִין מִשּׁוּם דְּוֶשֶׁט סָמוּךְ לִוְרִידִין.

The Gemara suggests: Come and hear a proof contrary to the opinion of Rav Naḥman from a baraita. If one cut two halves, one half of each of the simanim, in a bird, the slaughter is not valid, as the requirement is that a majority of one siman is cut; and needless to say the slaughter performed in that manner is not valid in the case of an animal, where the requirement is that a majority of both simanim are cut. Rabbi Yehuda says: In a bird the slaughter is not valid until he cuts the gullet and the veins; the veins must be cut so that the blood will drain from the body. The fact that Rabbi Yehuda mentions cutting only the gullet and not the windpipe indicates that slaughter is valid only when the gullet is cut. The Gemara rejects that proof: Rabbi Yehuda mentions only the gullet because the gullet is adjacent to the veins.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יהודה א׳ עד שישחוט את הושט ולא אמר קנה והיאך אמרת או ושט או קנה:
לא משום דושט סמוך לוורידין ועדיין א׳ אני או ושט או קנה:
שני חצאי סימנין – פסול דכמו דלא עביד מידי דמי דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא.
בעוף – שצולהו כולו כאחד וצריך שיוציא דמו בשחיטה יפה.
עד שישחוט כו׳ – ות״ק לא פליג אלא אוורידין.
משום דושט סמוך לוורידין – נקט ליה ומיהו הוא הדין לקנה. הוושט הוי בין קנה למפרקת סמוך לוורידין.
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת ממה ששנינו בברייתא: שחט שני חצאי סימנין בעוף, חצי וושט וחצי קנה — פסולה, שצריך לשחוט רובו של סימן אחד לפחות; ואין צריך לומר אם עשה כן בבהמה, שכן בבהמה צריך לשחוט רוב של כל אחד מן הסימנים. ר׳ יהודה אומר: בעוף אינו כשר עד שישחוט את הושט וגם את הורידין כדי שיצא הדם. הרי שר׳ יהודה מזכיר וושט דווקא ולא קנה! ומשיבים: גם כאן, אין זה משום ששחיטה בקנה לבדו לא תועיל, אלא הוא ענין של מציאות, משום שושט סמוך לורידין.
The Gemara suggests: Come and hear a proof contrary to the opinion of Rav Naḥman from a baraita. If one cut two halves, one half of each of the simanim, in a bird, the slaughter is not valid, as the requirement is that a majority of one siman is cut; and needless to say the slaughter performed in that manner is not valid in the case of an animal, where the requirement is that a majority of both simanim are cut. Rabbi Yehuda says: In a bird the slaughter is not valid until he cuts the gullet and the veins; the veins must be cut so that the blood will drain from the body. The fact that Rabbi Yehuda mentions cutting only the gullet and not the windpipe indicates that slaughter is valid only when the gullet is cut. The Gemara rejects that proof: Rabbi Yehuda mentions only the gullet because the gullet is adjacent to the veins.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ת״שתָּא שְׁמַע דשָׁחַט חֲצִי גַרְגֶּרֶת וְשָׁהָה כְּדֵי שְׁחִיטָה אַחֶרֶת וְגָמַר שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה מַאי לָאו הבְּעוֹף וּמַאי גְּמָרָהּ גְּמָרָהּ לְגַרְגֶּרֶת לָא ובִּבְהֵמָה וּמַאי גְּמָרָהּ גְּמָרָהּ לִשְׁחִיטָה כּוּלַּהּ.

The Gemara suggests: Come and hear proof in support of the opinion of Rav Naḥman from a baraita. If one cut half the windpipe and interrupted the slaughter for an interval equivalent to the duration of the slaughter of another animal, and then completed his slaughter, the slaughter is valid and it is not invalidated due to an interrupted slaughter. What, is the baraita not referring to the slaughter of a bird? And what does the term: Completed it, mean in the baraita? Doesn’t it mean that he completed cutting the windpipe, which he had started cutting, indicating that with the cutting of the windpipe the slaughter is valid, in accordance with the opinion of Rav Naḥman as opposed to the opinion of Rav Adda bar Ahava? The Gemara rejects that proof: No, the baraita is referring to slaughter of an animal, for which both simanim must be cut. And what does the term: Completed it, mean in the baraita? It means that he completed the entire slaughter.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאי לאו בעוף ומאי גמרה גמרה לגרגרת וש״מ או ושט או קנה ומאי גמרו גמרו לקנה והיאך אמרת ושט ולא קנה וכו׳:
ושהה בה כו׳ כשרה – משום דחצי גרגרת לאו התחלת שחיטה היא שאפילו נקרע חציו לא מיטרפא בהכי.
לא בבהמה – כלומר הא אפילו בבהמה קאמר דהא גמרה לאו אגרגרת קאי אלא אכולה שחיטה קאי.
ועוד מציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לשיטת רב נחמן ממה ששנינו בברייתא: שחט חצי גרגרת, ושהה כדי שחיטה אחרת, וגמר שחיטתו — הרי זו כשרה, ואין בזה פסול של שהייה בשחיטה. מאי לאו [האם לא] מדובר כאן בשחיטת עוף שהכשרו בסימן אחד, ומאי [ומה פירוש] שגמרה את שחיטתו — גמרה את שחיטת הגרגרת שהיא ראשונה לשחיטה? ומשמע שבשחיטת גרגרת בלבד כשרה! ודוחים: לא, הכוונה היא בבהמה, שצריך לשחוט בה שני סימנים, ומאי [ומה פירוש] גמרהגמרה לשחיטה כולה.
The Gemara suggests: Come and hear proof in support of the opinion of Rav Naḥman from a baraita. If one cut half the windpipe and interrupted the slaughter for an interval equivalent to the duration of the slaughter of another animal, and then completed his slaughter, the slaughter is valid and it is not invalidated due to an interrupted slaughter. What, is the baraita not referring to the slaughter of a bird? And what does the term: Completed it, mean in the baraita? Doesn’t it mean that he completed cutting the windpipe, which he had started cutting, indicating that with the cutting of the windpipe the slaughter is valid, in accordance with the opinion of Rav Naḥman as opposed to the opinion of Rav Adda bar Ahava? The Gemara rejects that proof: No, the baraita is referring to slaughter of an animal, for which both simanim must be cut. And what does the term: Completed it, mean in the baraita? It means that he completed the entire slaughter.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ת״שתָּא שְׁמַע זהֲרֵי שֶׁהָיָה חֲצִי קָנֶה פָּגוּם וְהוֹסִיף עָלָיו כׇּל שֶׁהוּא וּגְמָרוֹ שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה מַאי לָאו בְּעוֹף וּמַאי גְּמָרוֹ גְּמָרוֹ לְקָנֶה לָא בִּבְהֵמָה וּמַאי גְּמָרוֹ גְּמָרוֹ לְוֶושֶׁט.

The Gemara suggests: Come and hear proof in support of the opinion of Rav Naḥman from a baraita: In a case where half of the windpipe was deficient, i.e., somewhat cut, prior to the slaughter and the slaughterer added to that deficiency an incision of any size, and completed it, his slaughter is valid. What, is it not referring to the slaughter of a bird? And what does the term: Completed it, mean in the baraita? Doesn’t it mean that he completed cutting the majority of the windpipe, indicating that cutting the windpipe renders the bird fit for consumption? The Gemara rejects that proof: No, the baraita is referring to slaughter of an animal, for which both simanim must be cut. And what does the term: Completed it, mean in the baraita? It means that he completed the entire slaughter by cutting the gullet.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וגמרו – סלקא דעתין וגמרו בהאי כל שהוא שהרי נשחט הרוב דפגימה קמייתא כשלימה דמיא והאיכא רוב קמן.
גמרו לוושט – והכי קאמר והוסיף עליו כל שהוא דה״ל רובא וגמרו לו לוושט לאחר מכאן.
כל ספק שיארע לאדם בשחיטתו הן ששחט בעוף סימן אחד נמצא חברו נעקר ולא ידע אם קודם שחיטה ופסול אם לאחר שחיטה וכשר וכן כל ספק אחר פסול כמו שיתבאר במשנה הששית הושט נקיבתו במשהו אבל הקנה אינו נפסל אלא בנפגם רובו היה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא כשרה שחט חצי קנה ושהה שיעור שהייה וחזר וגמרו כשרה שאין זה אלא תחלת שחיטה ומה ששחט עד חצי קנה לא מעלה ולא מוריד:
אע״פ שעוף הכשרו בסימן אחד בקדשים אינו כן ר״ל בעולת העוף אלא צריך לחתך רוב שניהם כדי לקיים מצות הבדלה ומ״מ בחטאת העוף די לו בסימן אחד כמו שהתבאר בפרק ראשון:
למטה יתבאר שחוששין לספק דרוסה ר״ל שאם נודע לנו שנדרס ונסתפק לנו אם היא דריסה הפוסלת אם לאו או שנכנסה שם חיה דורסת חוששין לה וצריכה בדיקה אבל כל שלא ראינו שנדרס ושלא נכנסה שם חיה הדורסת אלא שבא העוף לפנינו צוארו מבוצבץ בדם אין כאן ספק דריסה אלא תולין במכת מי שאינו בעל ארס ומ״מ יש כאן ספק נקב ואף היא צריכה בדיקה אלא שיש לברר אם צריכה בדיקה בפנימי של ושט כספק דרוסה ולא תהא לו בדיקה מבחוץ או שמא דיו בבדיקת חוץ ומעתה עוף שבא לפנינו צוארו מלוכלך בדם וראו בו שבעל ארס הכהו בצוארו אלא שנסתפק אם פגע בסימנין ותאסר או בעור ובשר בלבד ותאכל ואנו צריכים לבדוק אם נמצא שום אדמימות בסימן שנפסול אותו משום ארס אם לאו שאף הקנה אין לו שיעור רוב לענין ארס שהארס שורף את סביביו והרי הוא כנשרף רובו וכמו שאמרו זיהרא מיקלא קלי ואע״פ שהקנה אפשר לנו בו בבדיקה מפני שהוא לבן ואדמימות ניכר בו מ״מ הושט אין לו בדיקה מבחוץ כפני שהושט יש לו שני עורות סמוכים זה לזה עד שהם נראין כאחד ועור חיצון אדום הוא ואין אדמימות של ארס נכר בו הילכך אין לו בדיקה מבחוץ אחר שכן כיצד יבדק בעוף בודק את הקנה ושוחטו והרי הוכשר העוף מצד שחיטה ואחר כך עוקר את הושט ממקום חבורו בלחי והופכו ואם הוא מוצא שום אדמימות בפנימי שהוא לבן הדבר ידוע שהארס נקב וטרפה ואם לא מצא בו שום אדמימות כשרה שהארס נוקב לאלתר ומאדים ובדיקה זו מועלת גם כן בעוף שהוחל לשחוט בו את הקנה ולא נשלם לרוב ושהה שיעור שהייה מפני שהיה סבור שכבר נשחט הרוב וכשראינו שלא נשחט בו הרוב חוששין מ״מ שמא נקב את הושט וגומרין את הקנה ונזהרין שלא ליגע בושט ואחר כך יוציא הושט שלם והופכו כדרך הנזכר כאן ובבהמה אין לו תקנה שאם תאמר ישחוט גם את הושט ואחר כך יהפכהו שמא במקום שנקב הארס ושרף הוא שוחט וכן הדין בדרוסה בודאי וכן כל שלא נמצא אדמימות בבשר אם נמצא שם קורט דם פסולה גם כן וכמו שאמרו בה בפרק שלישי אפכה ואשכח בה תרי קורטי דמא אלא שרוב הנדרסין מאדימים:
בא לידינו עוף זה צוארו מלוכלך בדם ולא נודע לנו שבעל ארס דרסו אין כאן ספק ארס שכל ספק דרוסה אנו תולין במכה שלא מבעל ארס או בקנה וכיוצא בו ומ״מ יש כאן ספק נקב והקנה אין בו ספק שאפשר לבדקו מבחוץ שהרי פסיקתו ברובה אבל הושט נסתפק ביד מפרשים אם יש לו בדיקה מבחוץ בספק נקב אם לאו ונחלקו בה לשלש כתות:
יש מי שאומר שמאחר שנקובתו במשהו אין בו בדיקה אלא בראיית קורט דם הנכנסת בפנים וקורט דם אינו נראה מבחוץ מתוך אדמימותו והרי הוא כספק הראשון ואין בו תקנה בבהמה וראיה לדבר שהרי מעשה שהוזכר כאן נאמר בו ההוא בר אווזא דנפק כי ממסמס קועיה דמא אלמא שלא ראו בו שנדרס כלל אלא שבא לו מבחוץ כן והזקיקוהו לבדיקת פנים אע״פ שלא חששו אלא לספק נקב וכמו שאמר במקום נקב קא שחיט ומ״מ אינה ראיה לדעתי שמא הואיל ועוף היה רצה לרוחא דמילתא בבדיקה המספקת לספק נקב ולספק ארס הא אלו אירע לו כן בבהמה היה מכשירה בבדיקת חוץ או שמא היתה להם אמתלא בדריסה אלא שיש קצת ראיה להם ממה שאמר (רב הונא) [עולא] בפרק טרפות ישב לה קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ר״ל שמא נקב והקשו לו מאי שנא מספק דרוסה ומדקאמר הכי אלמא כשם שספק דרוסה צריך בדיקת פנים כך בספק נקב ואף זו לדעתי אינה ראיה (שרב הונא) [שעולא] היה אומר אין חוששין וכו׳ כלומר ואינה צריכה שום בדיקה ומאי שנא מספק דרוסה כלומר וכשם שאתה מצריך לספק דרוסה בדיקה הראויה כך ראוי להצריך בספק נקב בדיקה הראויה לו ומ״מ יש שואלין בדבריהם אחר שאין לושט בדיקה אף בספק נקב היאך אתה מוצא ניקב זה בלא זה שיהא כשר והלא ניקב פנימי שמא אף החיצון ניקב ואינו ניכר בו ואם תאמר שלא אמרוה אלא בניקב חיצון ופנימי קיים הרי סתם אמרוה ובספק ארס מיהא אין לשאול כן שהדריסה מבחוץ היא באה ובדיקתה בעור פנימי לבד אבל בנקב שאפשר לינקב מבפנים בלא נקיבת חוץ היאך אתה בודקה להכשירה ומ״מ יש אומרים שאף החיצון לבן הוא מבפנים והופכו ואם לא נמצא בו קורט דם כשר ויש מי שאומר שכל ספק נקב יש לו בדיקה מבחוץ שנקיבה אף נקיבת חוץ נכרת היא במחט ובכיוצא בו וכל שכן של חיה או של קנה וכיוצא בה והרי בקרום של מוח מצינו בדיקה במחט שהיו מעבירין עליו ואם היה מתעכב היו מכירין בו שהיא נקובה כמו שיתבאר בנשיכת חולדה ועוד ראיה לדבר שהרי שני עורות שבושט ניקב זה בלא זה כשר ואם אין נקב ניכר בחיצון היאך אנו יודעים שהפנימי ניקב בלא חיצון ואע״פ שאנו תירצנוה למעלה הם סוברים שאף פנימיותו אדום קצת ואם כן אף בבהמה יש בה תקון וכן מביאין ראיה ממה שאמרו בפרק טרפות ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים למאי נפקא מינה לספק דרוסה ולא אמרו לספק נקובה אלמא ספק נקובה יש לו בדיקת חוץ ואע״פ שאפשר לפרש דחדא מיניהו נקט היכא דאפשר למידק דייקינן ויש מכריעין שכל ספק נקב אם הוא במקום ידוע מן הושט כגון שישב לו קוץ או הכהו בקנה וכיוצא בו יש לו בדיקה בחוץ אבל אם יש שם ספק נקב ולא במקום ידוע אלא שצריך לבדוק בענין זה כל הושט אף בספק נקב אין לו בדיקת חוץ ובזו נשתנית מספק דריסה שאלו ספק דריסה אפי׳ ראינו מקום ידוע בעור הצואר שנתאדם אין במה שכנגדו מן הושט בדיקת חוץ ובנקב כל שאין צריך בו לבדיקת כלו אלא במקום ידוע דיו בבדיקת חוץ ומעשה הנזכר כאן אע״פ שספק נקב היה מ״מ כל הושט היה צריך בדיקה ומתוך כך הזקיקוהו לבדיקת קורט דם בפנים ובדיקת מחט האמורה בנשיכת חולדה קרום של מוח דבר מועט הוא והרי הוא כמקום ידוע ואע״פ ששטה זו נאה ומקובלת סוגית פרק שלישי מוכחת כשטה אמצעית ומ״מ בעלי נפש לא יסמוכו על בדיקה זו אלא על ידי מי שבקי בכך:
יש מי שאומר (שבהפך) [שבספק] נקב הוא שיש לחוש לכך אבל בדריסה אינו צריך לתחבולה זו אלא שוחט להדיא ובודק הושט מבפנים אפי׳ שחט במקום הדריסה אי אפשר שלא יתפשט האדמימות וכן לדעתי כל ספק נקב אין לו בדיקת פנים אלא לשעתו אבל כל שאכל ושתה אחר כן אין כאן בדיקה שקורט דם אוכלין ומשקין מעבירין אותו בנקל כמו שיתבאר בפרק שלישי אבל ארס הואיל ורוב הנדרסין מקום הדריסה מאדים כל שלא האדים ולא מצינו בו קורט דם אין חוששין לומר קורט דם היה שם והעבירוהו ועוד שכל שדם יוצא מחמת ארס הרבה יוצא ממנו ואינו עובר כל כך והוא שאמרו בפרק טריפות ואשתכוח בה חמשה קורטי דמא:
שחיטה זו פירשו קצת גאונים שאינו מברך עליה על הספק הואיל ונולד בה ריעותא ויש מצריכין קודם לה עוף אחר ומברך עליו ואחר כך ישחוט עוף זה על סמך אותה ברכה:
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא: הרי שהיה חצי הקנה פגום קודם השחיטה, והוסיף עליו חיתוך כל שהוא וגמרושחיטתו כשרה. מאי לאו [האם לא] מדובר כאן בשחיטת עוף, ומאי [ומה פירוש] גמרוגמרו לשחיטת רוב קנה? משמע שבזה בלבד השחיטה כשרה! ודוחים: לא, מדובר כאן בבהמה, ומאי [ומה פירוש] גמרו — כוונתו גמרו לוושט גם כן.
The Gemara suggests: Come and hear proof in support of the opinion of Rav Naḥman from a baraita: In a case where half of the windpipe was deficient, i.e., somewhat cut, prior to the slaughter and the slaughterer added to that deficiency an incision of any size, and completed it, his slaughter is valid. What, is it not referring to the slaughter of a bird? And what does the term: Completed it, mean in the baraita? Doesn’t it mean that he completed cutting the majority of the windpipe, indicating that cutting the windpipe renders the bird fit for consumption? The Gemara rejects that proof: No, the baraita is referring to slaughter of an animal, for which both simanim must be cut. And what does the term: Completed it, mean in the baraita? It means that he completed the entire slaughter by cutting the gullet.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ת״שתָּא שְׁמַע כֵּיצַד מוֹלְקִין חַטַּאת הָעוֹף חוֹתֵךְ שִׁדְרָה וּמַפְרֶקֶת בְּלֹא רוֹב בָּשָׂר עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַוֶּושֶׁט אוֹ לַקָּנֶה הִגִּיעַ לַוֶּושֶׁט אוֹ לַקָּנֶה חוֹתֵךְ סִימָן אֶחָד וְרוֹב בָּשָׂר עִמּוֹ וּבָעוֹלָה שְׁנַיִם אוֹ רוֹב שְׁנַיִם תְּיוּבְתָּא דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה תְּיוּבְתָּא.

The Gemara suggests: Come and hear proof in support of the opinion of Rav Naḥman from a baraita: How does one pinch the nape of the neck of a bird sin offering? Using his thumbnail, the priest cuts the spine and the neck bone, without cutting through the majority of the surrounding flesh until he reaches either the gullet or the windpipe. Once he reaches the gullet or the windpipe, he cuts one siman with his nail and a majority of the surrounding flesh with it. And in the case of a bird burnt offering, he cuts the two simanim or the majority of the two simanim. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Rav Adda bar Ahava from this baraita is indeed a conclusive refutation.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קתני מיהת הגיע לושט או לקנה וקשיא לרב אדא בר אהבה:
בלא רוב בשר – כדאמרן בפ״ק (לעיל כא.) דאי חתיך רוב רוחב הבשר עם המפרקת קודם לסימנין הויא לה מתה קודם חתיכת הסימנין ותו מאי מליק.
בעולה – דבעי הבדלה כדאמרן בפ״ק (שם) חותך שנים. קתני מיהא לוושט או לקנה כר״נ.
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא: כיצד מולקין חטאת העוף? חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או לקנה; הגיע לוושט או לקנהחותך בציפורנו סימן אחד ורוב בשר עמו, ובעולה — חותך שנים (שני סימנים) או רוב שנים. הרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על דעת רב אדא בר אהבה, שהרי מפורש שם ״או לוושט או לקנה״! ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה] חמורה היא, ונדחו דבריו.
The Gemara suggests: Come and hear proof in support of the opinion of Rav Naḥman from a baraita: How does one pinch the nape of the neck of a bird sin offering? Using his thumbnail, the priest cuts the spine and the neck bone, without cutting through the majority of the surrounding flesh until he reaches either the gullet or the windpipe. Once he reaches the gullet or the windpipe, he cuts one siman with his nail and a majority of the surrounding flesh with it. And in the case of a bird burnt offering, he cuts the two simanim or the majority of the two simanim. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Rav Adda bar Ahava from this baraita is indeed a conclusive refutation.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַאי הָוֵי עֲלַהּ מַאי הָוֵי עֲלַהּ כִּדְקָאָמְרַתְּ דִּלְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאִיכָּא שִׁדְרָה וּמַפְרֶקֶת.

The Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about the matter? The Gemara asks in response: What halakhic conclusion was reached about the matter? It is as you said, that the opinion of Rav Adda bar Ahava was conclusively refuted. The Gemara says that there is not absolute proof from the baraita, as perhaps it is different there with regard to pinching, as in that case there is the spine and the neck bone that are cut initially, and therefore cutting the windpipe is sufficient. But in the case of slaughter of a non-sacred bird, perhaps only if one cuts the gullet the slaughter is valid.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי הוי עלה כלומר השתא באיזה ענין אמרינן (אמרינן) או ושט או קנה [או ושט] ולא (ושט) [קנה] אמר ליה כדקאמרינן כלומר כדאקשינן או ושט או קנה לא דלמא שאני התם דאיכא וכו׳ ומשום הכי אמרינן או ושט או קנה אבל בשחיטה (אחרת) מאי:
מאי הוי עלה – לענין שחיטה.
כדקאמרת – במליקה.
דלמא – מליקה שאני דאיכא חתיכת שדרה ומפרקת ואזיל ליה חיותיה בכל דהו.
משום דאיכא למימר שאני התם דאיכא שדרה ומפרקת. איכא למידק אם כן היכי סלקא להו בתיובתא, ויש לומר דרב נחמן ורב אדא בר אהבה בין במליקה בין בשחיטה פליגי, ובמליקה ודאי סלקא ליה בתיובתא, ולכאורה שחיטה כמליקה, והשתא קא בעי מאי הוי עלה בשחיטה, ואמר ליה מאי הוי עלה כדאמרן. ואהדר דילמא הני מילי במליקה אבל בשחיטה לא, דהתם שאני דאיכא שדרה ומפרקת.
גמ׳ מאי הוי עלה כדקאמרת דלמא כו׳ כצ״ל:
ושואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה] על מחלוקת זו? ותמהים: מאי הוי עלה [מה היה עליה]?! הרי כדקאמרת [כמו שאמרת], שנדחו דברי רב אדא בר אהבה! ואומרים: משם אין הוכחה גמורה, דלמא שאני התם [שמא שונה שם] במליקה, דאיכא [שיש] כבר חיתוך שדרה ומפרקת מתחילה, ודווקא במקרה זה חיתוך הקנה לבדו מועיל כדי לגמור את המליקה, מה שאין כן בשחיטת עוף חולין.
The Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about the matter? The Gemara asks in response: What halakhic conclusion was reached about the matter? It is as you said, that the opinion of Rav Adda bar Ahava was conclusively refuted. The Gemara says that there is not absolute proof from the baraita, as perhaps it is different there with regard to pinching, as in that case there is the spine and the neck bone that are cut initially, and therefore cutting the windpipe is sufficient. But in the case of slaughter of a non-sacred bird, perhaps only if one cuts the gullet the slaughter is valid.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מַאי ת״שתָּא שְׁמַע דְּהָהוּא בַּר אֲוָּוזָא דַּהֲוָה בֵּי רָבָא אֲתָא כִּי מְמַסְמַס קוֹעֵיהּ דְּמָא אָמַר רָבָא הֵיכִי נַעֲבֵיד

The Gemara asks: What then is the halakha in the case of slaughter? The Gemara answers: Come and hear proof from the following incident, that there was a certain duck that was in the house of Rava, which came for slaughter with its neck filthy with blood and they did not know whether the blood was the result of its windpipe having been severed or its gullet having been perforated, in which cases the duck is a tereifa. Rava said: What should we do with regard to this duck?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ת״ש דההוא אווזא דאתא כי ממסמס קועיה דמא – כלומר ראשו וגרונו כו׳:
ערך מסמס
מסמסא(חולין ד.) ודלמא סימנא הוה ליה בגויה אמר רב משרשיא דמסמסי ליה מסמוסי פי׳ מלכלכו שלא ישאר בו סימן. (חולין כח.) ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי על לביני קני אתא כי ממסמס קיעיה דמא נתמסמס הבשר רואין אותו כאלו אינו היכי דמי נתמסמס כל שהרופא גורדו מעמידו על בשר חי. (חולין עה) הומרך פסול נתמסמס פסול כבר פירשנו בערך מז. (נדה כד) איתמר המפלת שפניו מוסמסין. פי׳ שבשר פניו נימוק תחת העור. פ״א כגון כלי מתכות שנצרף:
ערך קע
קעב(עבודה זרה כט.) חנא חנא יאה קועיך לזוגא (חולין כח.) כי אתי ממסמס קועיה דמא (בבא קמא קיח) קם רב כהנא שמטיה לקועיה פי׳ גרון:
ערך אזמל
אזמלגשל רהיטני (שבת נח:) ברזל שהוא דבוק בעץ ושפים בו נגרים כלים ומיישרים בו לוחות החביות ובלעז קורין אותה דריטורא. המעצד והאיזמל במשנה כלים בפרק הסייף והסכין ובפ״ב (בשחיטת חולין כח) תרגום חרבות צורים איזמלין חריפון יקרענה בתער הסופר תרגומו באיזמל ספרא יעשהו במקצועות תרגומו באזמילא (א״ב: פי׳ בלשון יוני תער וסכין קטן וחרב הרצענים):
ערך אמר
אמרדאמראי בקתא לבקא (חולין כח) אייקר עבידתא ואימרו פועלים דזל עבידתא ואימרי בעל הבית (בבא מציעא בריש גמרא דהשוכר הפועלים): ומלשון זה מאי אימרייך בערך אמריא:
ערך קרט
קרטה(עבודה זרה לה:) וקורט של חלתית (שבת מז.) הכא במאי עסקינן דאית ביה קרטין פי׳ גרגרים של לבונה שלא שלטה בהן האור (סנהדרין מג) היוצא ליהרג משקין קורט של לבונה ביין שתיטרף דעתו עליו. (סוטה יד) כדתנן (בפרה ובסיפרא) והביאה אל בני אהרן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול (עירובין יז: חולין קה) ומשתכחת כי קורטא בכורא. (עבודה זרה לב) אם יש עליו קורט דם אסור (חולין מג) אפכיה ובדקיה ואשכח עליה תרי קורטי דמא (חולין כח) חילתית אחילתית לא קשיא כחן בעלין כאן בקורטין (חולין עז) ההוא נשבר העצם ויצא לחוץ דאישתקל קרטתא מינה. (נדה כ) ר׳ חנינא פלי קירטא דגרגישתא ובדיק פי׳ קורטא מלשון קורט של לבונה:
א. [צוזאממען דריקען.]
ב. [האלז, קעלהע.]
ג. [מעסר.]
ד. [שטאלץ ווערען.]
ה. [קערנער.]
ממסמס קועיה – מלוכלך צוארו בדמא שנקרע צוארו וצריך לבדוק בסימנין שמא נפסק הקנה או ניקב הוושט. ומשום ספק דרוסה לא בעי למבדקיה דתלינן בכלבא או בקניא כדאמרינן התם (לקמן דף נג:) ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא.
אתא כי ממסמס קועיה דמא – פירש בקונטרס וצריך בדיקה בסימנים שמא נפסק הקנה או ניקב הוושט ומשום ספק דרוסה לא בעי בדיקה דתלינן בכלבא או בקנה דאמר באלו טריפות (לקמן נג.) ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא וא״ת למאי נפקא מינה אי תלינן בכלבא או בקניא כיון דאפילו קניא בעי בדיקה וי״ל דנפקא מינה דאי הוה תלינן בשונרא הוה צריך בדיקה כנגד כל החלל אע״ג דליכא ריעותא אלא כנגד הסימנין א״נ לענין ספק דרוסה אפי׳ לא האדימו הסימנין אלא משהו טריפה כדאמר לקמן׳ (דף נד.) דגרגרת דרוסתו במשהו דזיהרא מיקלא קליא וריב״א מפרש דהכא בשמעתין הויא משום ספק דרוסה ואתי שפיר דקאמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים והיינו משום דאין אדמומית הדרוסה ניכרת בעור הוושט החיצון האדום אבל בנקובה יש לוושט בדיקה אף מבחוץ וכן משמע באלו טרפות (לקמן דף מג.) דקאמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים ולמאי נפקא מינה לספק דרוסה ולא קאמר לספק נקוב ועוד אמרינן (שם) שני עורות יש לו לוושט ניקב זה בלא זה כשר וכשניקב הפנימי היכי ידעינן אי ניקב חיצון אי לאו כיון דאין לו בדיקה מבחוץ אפילו לענין נקב ודוחק לומר כגון שניקב הפנימי מחמת חולי ובחיצון אין ניכר שום חולי והר״ר אלחנן הקשה אי וושט יש לו בדיקה מבחוץ אם כן מאי פריך ור״מ היכי אכל בשרא דלמא במקום נקב שחט ונימא דהוה אכיל ע״י בדיקה ונראה לי שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה ואין לו בדיקה מבחוץ אי נמי הכי פירושו וכי תימא דלא הוה אכל בלא בדיקה פסח וקדשים מאי איכא למימר דאי אפשר להפריד העור ולבדוק דאין מום גדול מזה.
ואם כן, מאי [מה הדין]? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] מן המסופר דההוא בר אווזא דהוה בי [שברווז אחד שהיה בבית] רבא אתא כי ממסמס קועיה דמא [בא כאשר היה צווארו מלוכלך בדם], ולא ידעו האם הוא טריפה, שנפסק הקנה או ניקב הוושט, אמר רבא: היכי נעביד [כיצד נעשה] בברווז זה?
The Gemara asks: What then is the halakha in the case of slaughter? The Gemara answers: Come and hear proof from the following incident, that there was a certain duck that was in the house of Rava, which came for slaughter with its neck filthy with blood and they did not know whether the blood was the result of its windpipe having been severed or its gullet having been perforated, in which cases the duck is a tereifa. Rava said: What should we do with regard to this duck?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין כח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין כח. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין כח. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין כח., הערוך על סדר הש"ס חולין כח., רש"י חולין כח., תוספות חולין כח., ר"י מלוניל חולין כח. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין כח. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין כח. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין כח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין כח., מהרש"א חידושי הלכות חולין כח., פירוש הרב שטיינזלץ חולין כח., אסופת מאמרים חולין כח.

Chulin 28a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 28a, Rif by Bavli Chulin 28a, Attributed to R. Gershom Chulin 28a, Collected from HeArukh Chulin 28a, Rashi Chulin 28a, Tosafot Chulin 28a, Ri MiLunel Chulin 28a, Ramban Chulin 28a, Rashba Chulin 28a, Meiri Chulin 28a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 28a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 28a, Steinsaltz Commentary Chulin 28a, Collected Articles Chulin 28a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144