×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן אדְּיָתֵיב גּוֹי1 אַמְּסַחְתָּא.
The Gemara responds: Here, we are dealing with a case where the gentile is sitting in the butcher shop of the Israelite. In such a situation, it is evident that the gentile is in partnership with the Israelite and the animal need not be marked. By contrast, the mishna is referring to a case where the gentile does not sit in the shop.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין קלג ע״ב} אמר רב הונא ואם1 היה לו כהן2 שותף בראש פטור מן הלחי שותף ביד פטור מן הזרוע שותף בבני מעים פטור מן הקיבה וחייה בר רב אמר אפילו [שותף]⁠3 באחד מהן פטור מכולן והילכתא כרב הונא דהא איתותב חייה בר רב מיהא4 דתניא הראש שלי וכולה שלך אפילו אחד ממאה5 בראש פטור6 מן הלחי וחייב בכולן וסליקא ליה בתיובתא:
1. ואם: וכן כ״י פריס. גקי, כ״י נ: אם.
2. לו כהן: כ״י נ: ״אם היה כהן לו״.
3. שותף: גקי, כ״י פריס, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א.
4. מיהא: כ״י פריס: ״מיהא מתניתא״.
5. ממאה: כ״י נ: ״במאה״.
6. פטור: וכן כ״י נ. גקי, כ״י פריס, כ״י פרמא: ״נפטר״.
ערך כסף
כסףא(זבחים קב.) כל האשמות שבתורה באין בני שתי׳ פי׳ בני שתי שנים ובתין בכסף שקלים פי׳ שקנוי בשתי סלעים חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע שהן באין בני שנתן ואינן באין בכסף שקלים. (בפסקא דכי תשא) כסף נבחר לשון צדיק זה עידוא הנביא שאמר ועצמות אדם ישרפו עליך מלמד שחלק כבוד למלכות ולא אמר ועצמות ירבעם ישרפו עליך. (בבא קמא סה) ההוא דבטש בכסיפתא דחבריה (חולין קלג:) הכא במאי עסקינן דיתי׳ גו אכסיפת׳ פי׳ ארגז שמשימין שם הכספין:
א. [זילבער מינצע.]
הכא במאי עסקינן – דהמשתתף עם עובד כוכבים אינו צריך לרשום.
דיתיב עובד כוכבים אמסחתא – כשהטבח מוכר הבשר דמוכחא מילתא דעובד כוכבים שותף הוא ואין כאן חשד ומתניתין בדלא יתיב.
גמ׳ דתניא כ״ד מתנות כו׳ הוא סבר מדקא חשיב להו במתנות בחדא כו׳ וה״ה דהמ״ל דברייתא דלעיל אטעיתיה דקתני ט׳ נכסי כהן כו׳ וקחשיב להו למתנות בחדא אלא דניחא ליה לאתויי הך ברייתא דמינה נמי אדחי טעותיה מדקחשיב בה נמי מורם מן התודה ואיל נזיר בחדא וק״ל:
ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן בברייתא זו, במה אנו עוסקים]דיתיב [שיושב] הגוי אמסחתא [באטליז, בחנות למכירת בשר] של הטבח הישראל, שבכך ניכר לכל שהגוי הוא שותפו של הישראלי, ולכן אין צריך לסמן שותפות זו. ואילו משנתנו מדברת בגוי שאינו יושב בחנות.
The Gemara responds: Here, we are dealing with a case where the gentile is sitting in the butcher shop of the Israelite. In such a situation, it is evident that the gentile is in partnership with the Israelite and the animal need not be marked. By contrast, the mishna is referring to a case where the gentile does not sit in the shop.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) דִּכְוָתַהּ גַּבֵּי כֹהֵן דְּיָתֵיב אַמְּסַחְתָּא אַמַּאי צָרִיךְ לִרְשׁוֹם דְּאָמְרִי בִּשְׂרָא קָא זָבֵין אִי הָכִי גּוֹי1 נָמֵי אָמְרִי בִּשְׂרָא קָא זָבֵין.

The Gemara asks: If so, then in the corresponding situation involving a priest, where the baraita teaches that one who enters into partnership with a priest must mark the animal, this must also be referring to a case where the priest sits in the butcher shop. Why, then, must one mark the animal? The Gemara responds: The fact that the priest sits in the shop does not indicate that he is in partnership with the Israelite, as people will say: He is in the shop because he is purchasing meat. The Gemara objects: If so, then in the case of the gentile as well, they will say that he is in the shop because he is purchasing meat.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דכותה גבי כהן – דברייתא.
דיתיב – כהן אמסחתא אמאי צריך לרשום הא נמי מוכחא מילתא דכהן שותף בה.
אפ״ה דיתיב כהן אמסחתא לא הוי ידעי אינשי דכהן שותף בה.
דאמרי בשרא קזבין – בשר הוא רוצה לקנות.
ושואלים על כך: אם כן מסתבר דכותה [בדומה לכך] גם זה ששנינו באותה ברייתא גבי [אצל] המשתתף עם הכהן שצריך לרשום, שמדובר גם כן באופן דיתיב אמסחתא [שיושב הכהן באטליז], ואמאי [מדוע] צריך לרשום שיש לו בה שותפות עם הכהן? ומשיבים: בזה שהכהן יושב בחנות הבשר, אין היכר שהריהו שותף במכירת הבשר, דאמרי בשרא קא זבין כן אומרים האנשים כי הוא קונה בשר], ולכן הוא נמצא שם. ותוהים: אי הכי [אם כך], על גוי נמי [גם כן] אמרי בשרא קא זבין [אומרים האנשים כי בשר הוא קונה]!
The Gemara asks: If so, then in the corresponding situation involving a priest, where the baraita teaches that one who enters into partnership with a priest must mark the animal, this must also be referring to a case where the priest sits in the butcher shop. Why, then, must one mark the animal? The Gemara responds: The fact that the priest sits in the shop does not indicate that he is in partnership with the Israelite, as people will say: He is in the shop because he is purchasing meat. The Gemara objects: If so, then in the case of the gentile as well, they will say that he is in the shop because he is purchasing meat.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּיָתֵיב גּוֹי1 אַכַּסְפְּתָא דִּכְוָתַהּ גַּבֵּי כֹּהֵן דְּיָתֵיב אַכַּסְפְּתָא אַמַּאי צָרִיךְ לִרְשׁוֹם אָמְרִי הֵמוֹנֵי הֵימְנֵיהּ גּוֹי2 נָמֵי אָמְרִי הֵמוֹנֵי הֵימְנֵיהּ.

Rather, here we are dealing with a case where the gentile sits by the safe into which the butcher places money received from his customers. In such a situation, it is evident that the gentile is in partnership with the Israelite, and therefore the animal need not be marked. The Gemara asks: If so, then the corresponding situation in the baraita involving a priest must also be a case where the priest sits by the safe. Why, then, must one mark the animal? The Gemara responds: The fact that the priest sits by the safe does not indicate that he is in partnership with the Israelite, as people will say: The butcher trusts him to protect the safe from theft. The Gemara asks: If so, then in the case of the gentile as well, they will say that he sits by the safe because the butcher trusts him.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא – לא תוקמה דיתיב עובד כוכבים אמסחתא אלא הכי תוקמה דיתיב עובד כוכבים אכספתא על הארגז שנותן בה הטבח המעות כשמקבלם תמיד מן הלוקחים דהא ודאי מוכחא שפיר דעובד כוכבים שותף בה.
דאמרי – הרואים המוני הימניה לשומרם לו שלא יגנבום הימנו.
אלא הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]דיתיב [שיושב] הגוי אכספתא [על הכספת, בצד הקופה בה ניתן הכסף מאת הלקוחות], והרי זו הוכחה ברורה שהגוי שותף במכירת הבשר, ולכך אין צריך לציין את שותפותו. ותוהים גם על הסבר זה: אם כן מסתבר דכותה [בדומה לכך] גם זה ששנינו באותה ברייתא גבי [אצל] המשתתף עם הכהן שמדובר באופן דיתיב אכספתא [שיושב הכהן על הכספת], ומעתה אמאי [מדוע] צריך לרשום שותפות עם הכהן, והרי ניכר לכל שהכהן הוא שותפו? ומשיבים: גם כשהכהן יושב בצד הקופה, אין בכך הוכחה כי הוא שותף במכירת הבשר, שכן אמרי המוני הימניה [אומרים האנשים שמניח לו בעל החנות לשבת שם כי הוא מאמינו] שיכול הוא להפקידו על הקופה לשומרה מפני גנבים. ומקשים על הסבר זה: והרי בגוי נמי גם כן] היושב בצד הקופה [אומרים האנשים כי מאמינו] בעל החנות שלא יקח כסף לעצמו!
Rather, here we are dealing with a case where the gentile sits by the safe into which the butcher places money received from his customers. In such a situation, it is evident that the gentile is in partnership with the Israelite, and therefore the animal need not be marked. The Gemara asks: If so, then the corresponding situation in the baraita involving a priest must also be a case where the priest sits by the safe. Why, then, must one mark the animal? The Gemara responds: The fact that the priest sits by the safe does not indicate that he is in partnership with the Israelite, as people will say: The butcher trusts him to protect the safe from theft. The Gemara asks: If so, then in the case of the gentile as well, they will say that he sits by the safe because the butcher trusts him.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֵין אֱמוּנָה בְּגוֹי1 אִיבָּעֵית אֵימָא סְתַם גּוֹי2 מִפְּעָא פָּעֵי.

The Gemara responds: It is not common for a Jew to place his trust in a gentile. If you wish, say instead that in both cases of the baraita the priest and the gentile sit in the butcher shop, not by the safe. It is evident that the gentile is in partnership with the Israelite, as an ordinary gentile partner yells at the seller, saying, for example: Do not sell an item for this price but for a different price. By contrast, a priest, even if he sits in the shop, would not question the practices of the salesman, due to his modesty, but would defer to the seller’s expertise. Accordingly, it is not evident that the priest is a partner, and the animal must therefore be marked.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בעובד כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פע
פעא(סוטה יא:) פועה זו מרים ולמה נקראת פועה שפועה לולד פי׳ לוחשת לאשה ויוצא הוולד כמו אלו עכשיו שקורין באזני האשה (בויקרא רבה פרשת צדקתך אמור אל הכהנים) ופעלכם מאפע כל ברכות טובות ונחמות שהקב״ה מביאן על ישראל בשכר פעייה אחת שפעו בסיני כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע. ד״א ופעלכם מאפע מק׳ פעיות שהאשה פועה בשעה שיושבת על משבר צ״ט למיתה ואחד לחיים ג׳ שמות נקראה לה חייתא מחבלתא ומתברא חייתא דהוות מתה וחיית מחבלתא דהיות ממשכנא למיתה המד״א אם חבל תחבל מתברא דהוות תבריא למיתה. (בראשית רבה כג) לאחד שחטף גדי והפשילו לאחוריו בעל המרעה רץ אחריו ואמר לו מה בידך ולא כלום אמר לו והרי מפעה אחריך כך קול דמי אחיך צועקים. (עירובין עז) סתם גוי אם איתא דאוגר מפעא פעי. (חולין קלג:) ואימא סתם גוי מיפעא פעי פי׳ צועק אל תשקול בהכרעה ומגיד שהבשר שלו כדאמרינן (סוכה לא) פעיתא היא דא (חולין מג) וושט דאכלה ביה ופעיא ביה פי׳ גועה.(בכורות לה) מה טעם נעקרו הוי מום משום דפעי ומחזי מלשון כיולדה אפעה:
ערך מסחתא
מסחתאב(בבא קמא כג:) תא תיב חמסחתא וקביל זוזך. (שבועות מב.) אחורי יהבת לי ואתית יהבית אמסחתא וקבילת זוזי. (חולין קלג) הני מילי היכי דלא קבע מסחת׳ פי׳ השלחן שמוכרין עליה הבשר פ״א טורטני במאזנים ישאו יחד תרגומו במסחתא יעלון כחדא:
ערך עדן
עדןג(פסחים ד.) צורבא מרבנן לא ליפתח בעידנא (ברכות נג.) אבל קביע ליה עידנא מידע ידיע דלעידנא קא אזיל (שבת לג) שאני רבא דאנסו ליה עידניה בעל כרחו (חולין קלג) ולפרוס ידיה אנסו ליה עידניה פי׳ לא היו מניחין אותו לעמוד לפי שהיה לומדם (גיטין ס) רב שימי בר אשי אתא לקמיה דאביי אמר ליה לותבן מר בעידנא אמר ליה אית לי עידנא לדידי פי׳ עת ללמד כמו קבעת עתים לתורה (נדה יב.) וזהו עידן של צנועות (א״ב בדניאל שבע עדנין ענין עת וזמן):
ערך עשר
עשרד(ברכות כא.) עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה וכו׳ הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ בחי כרב אשי דאמר על הארץ ובברכת על הארץ מוזגין עליו מים מפני כי הוא יין חי דקיימא לן בברכת הארץ נותנין לתוכו מים אם הוא חי דהא אמרינן מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכים עליו עד שיתן לתוכו מים מלא כמשמעו עיטור בתלמידים רב חסדא מעטר בנטלי פי׳ היה נותן ליושב לימין המברך וליושב לשמאלו כוסות וכשאמר המברך ברכת הארץ מוסיף מאחד מאלו הכוסות בכוס שביד המברך עכשיו כל יין ששותין מזוג הוא במים. עיטוף דמעטף או פרים סודרא ארישיה מקבלו בשתי ידיו ואוחזו בימינו ור׳ יוחנן אפי׳ לסייע בשמאלו ומגביהו מן הקרקע טפח פי׳ בתלמוד ארץ ישראל צריך להגביהו מן השולחן טפח ונותן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו (ראש השנה יב:) שנה שאין בה אלא מעשר אחד פי׳ תורת מעשרות כך היא שנה ראשונה של שבוע מפריש מעשר ראשון ללוי כדכתיב ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל לנחלה ועוד מפריש מעשר שני ומעלהו ואוכלו בירושלים וכן בשנה שנייה אבל בשנה שלישית מפריש מעשר ראשון ותמורת מעשר שני מפריש מעשר עני ונותנו לעניים והיינו דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר שנה שאין בה אלא מעשר אחד והיינו מעשר ראשון לפי שמעשר עני אין בו שום קדושה לפי שזר אוכלו בכל מקום בלא פדייה ובלא קדושה וכמו כן מפריש בשנה ד׳ ה׳ ו׳ מעשר ראשון ואסור לזרים. (יבמות פו) האוכל טבל שנשאר שלא הופרש ממנו שום דבר אפי׳ מעשר עני חייבין עליהן מיתה וחומש דתניא רבי יוסי אומר יכול לא יהא חייב אלא על הטבל שלא מורם ממנו כל עיקר וכו׳. אבל מעשר ראשון עצמו לאחר שהופרש ונתנו לכהן אם הכהן נותנו במכירה או במתנה מותר לו ואפי׳ קודם שנתנו לכהן לרבי מאיר שאוסרו לזר אין חייבין עליו מיתה וחומש. (זבחים מד) הבכור והמעשר והפסח קדשים קלי׳ וכו׳ עד הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם (בבורות נג) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם וגו׳ בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן וכו׳. תוספת׳ במסכת שחיטת קדשים יפה כח כהנים מכח ישראל בקדשי קדשים ובבכור שאין לישראל בהן כלום ויפה כח ישראל מכח כהנים בפסח ובמעשר בהמה שאין לכהנים בהן כלום. עשרה תנאים התנה יהושע עשר תקנות תיקן עזרא עשרה דברים נאמרו בירושלים וכולם מפורשים בסוף גמרא דפרק מרובה. (שבת פז) ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן תנא עשר עטרות נטל אותו היום וכו׳ עשר נטיעיות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני. (סוכה מד מועד קטן ד תענית ג) פי׳ עשר נטיעות כדתנן (שביעית פרק א) עשר נטיעות המפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה ואע״ג דאסור לחרוש קודם ראש השנה דשביעית שדה הלבן ושדה האילן מפסח ועד עצרת כמפורש בריש (שביעית פרק ב) ר׳ שמעון אומר וכו׳. אלו נטיעות שהן ילדות מותר לחרוש בשבילן עד ראש השנה כדגרסינן בריש משקין אתאי הלכתא למשרי ילדה. (כתובות נב) בגמרא לא כתב ועד כמה אביי ורבא דאמרי תרווייהי עד עישור נכסי. עשורייתא דבי רבי ובבני גילו דתניא רבי אומר הבת ניזונת מנכסי אחי׳ ונוטלת עישור נכסים אומר לו לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אחד וכו׳. (בראשית רבה נב) מניין לעשרה נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה עד מתי לעדה מה עדה שנאמרה כאן וכו׳ (בבא קמא קי: חולין קלג) עשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו וכולן ניתנו בכלל ופרט וברית מלח וכו׳. כולן מנויין בתוספתא חלה פי׳ בכלל וברית מלח שנאמר כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה׳ נתתי לך ולבניך לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני ה׳ לך ולזרעך אתך בפרט חטאת שנאמר כל זכר בכהנים יאכל אותה קודש קדשים היא חטאת העוף אשם תלוי ואשם ודאי שנאמר כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה זבחי שלמי ציבור שנאמר על שני כבשים קדש יהיו לה׳ לכהן. לוג שמן של מצורע שנאמר ולקח הכהן את כבש האשם ואת לוג השמן וגו׳ הקיש לוג שמן לאשם מותר העומר שנאמר ואם תקריב מנחת בכורים לה׳ זו מנחת העומר וכתיב וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו וכתיב והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן. שתי הלחם שנאמר והניף הכהן אותם על לחם הביכורים תנופה לפני ה׳ על שני כבשים קדש יהיו לה׳ לכהן שירי מנחות דכתיב והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו ארבע בירושלים בכורה שנאמר כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה׳ באדם ובבהמה יהיה לך ביכורים שנא׳ ביכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה׳ לך יהיה והמורם מן התודה ואיל נזיר שנא׳ והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה׳ לכהן וגו׳. איל נזיר שנא׳ והניף אותם הכהן תנופה לפני ה׳ קודש הוא לה׳ על חזה התנופה. עורות קדשים שנאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה עשר בגבולין תרומה וראשית הגז שנא׳ ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו תרומת מעשר שנא׳ ונתתם ממנו את תרומת ה׳ לאהרן הכהן חלה שנא׳ ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אותה ותרומת גרן לכהן היא פדיון הבן לכהן שנאמר ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת וגו׳ ונתת הכסף לאהרן ולבניו פדויי העודפים בהם פטר חמור שנאמר ופטר חמור תפדה בשה וגו׳ שדה אחיזה ושדה החרם שנא׳ והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה׳ כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו וכתיב כל חרם בישראל לך יהיה גזל הגר שנאמר האשם המושב לה׳ לכהן מלבד איל הכיפורים וגו׳ אלו כ״ד מתנות כהונה כל המקיימן כאלו קיים כלל ופרט וברית מלח וכו׳. (חלה פרק ב) שיעור החלה אחד מכ״ד וכו׳ עד ונחתום אחד ממ״ח ירושלמי נחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי מתנה לכהן ובעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי מתנה לכהן (בבא בתרא צח) כתיב שלשים אמה קומתו וכתיב עשרים אמה קומתו ומשרי כי קא חשיב משפת כרובים ולמעלה פי׳ אלו כ׳ אמות מראשי כרובים עד שמי קורה כי הכרובים קומתן עשר אמות שנא׳ ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן עשר אמות קומתו וקמ״ל האי קרא דהני עשר אמות שהכרובים עומדין בהן כמו הכרובים של מעלה מה הכרובים כולן חלל ואין בהן דבר כך גם השאר והכרובים בנס היו עומדין עשרין ותרתי שביקא להו בריש גמ׳ דתעניות פי׳ הלא הם מפורשין מהדין קרא ולקמיה כ״ד ואמאי חשיב ב׳ ושביק כ״ב ואילו הן א׳ אותי עזבו ב׳ לחצוב להם ג׳ עזבך את ה׳ אלהיך ד׳ רעתך ה׳ ומשובותיך ו׳ ולא פחדתי ז׳ ולא אעבור ח׳ צועה ט׳ זונה י׳ נהפכת י״א נכתם עונך י״ב לא נטמאתי י״ג דרכך בגיא י״ד כי אהבתי זרים ט״ו ואחריהם אלך י״ו הובישו י״ז מלכיהם י״ח שריהם י״ט כהניהם כ׳ נביאים כ״א אומרים לעץ אבי אתה כ״ב ולאבן את ילדתני כ״ג כי פנו אלי עורף כ״ד כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ואמרינן נמי דהני דאמרינן הכא כ״ד רעות דכתיב בעניין התשפט התשפט ודמי דהכי הוא בודאי ואלו הן א׳ עיר שופכת דם ב׳ ועשתה גילולים ג׳ טמאת השם ד׳ רבת המהומה ה׳ איש לזרועו היו בך למען שפך דם ו׳ ז׳ אב ואם הקלו בך ח׳ לגר עשו בעושק ט׳ יתום י׳ ואלמנה י״א קדשי בזית י״ב ואת שבתותי חללת י״ג אנשי רכיל י״ד אל ההרים אכלו בך ט״ו זמה עשו בתוכן י״ו ערות אב גלה בך י״ז טמאת הנדה ענו בך י״ח ואיש את אשת רעהו י״ט ואיש את כלתו כ׳ ואיש את אחותו כ״א שחד לקחו בך כ״ב נשך ותרבית כ״ג ותבצעי כ״ד ואותי שכחת הרי אלו כ״ד בספר אחד כתיב ותרתי הויין והא כ״ד הויין. ס״א תרתי הוא דעביד כ״ד שביקא א״ל הכי א״ר יוחנן כל אחת ואחת שקולה כשתים שנא׳ כי שתים רעות עשה עמי וגו׳ בתרה שמעתא אחריתי כי עברו וגו׳ ותו לא וגו׳ זאת אגדה היא ויש שאומרים בפירושה דהני כ״ד דקאמר לאו דווקא האי מניינא אלא לרעות נפשיה קא מכוין דקאמר כ״ד בלשון הבאי וגוזמא כדכתיב מהכות כסיל מאה כי שבע יפול צדיק וקם כי שבע תועבות בלבו ולמך שבעים ושבעה וכיוצא בהם ואי אמרת היכי כ״ד אמרי רגילי רבנן במאי דנפישי למימר כ״ד כי ההיא דהשוכר את הפועלים א״ל דין כבר לקישא דאי הוה כבר לקישא הוה מקשי לי כ״ד קושיי ומפריקנא ליה כ״ד פירוקי וממילא רווחא שמעתתא וכן אמרינן (כתובות עז) כ״ד מוכי שחין היו בירושלים כל אלו פירושים מן רב האי גאון ומנין של יחזקאל היא העיקר בענינו שכן מצינו מפורש (ובויקרא רבה אל תונו פרשת מות וחיים) ר׳ יודן בשם ר׳ יוחנן כ״ד חטאות סדר יחזקאל ומכולן לא חתם אלא על הגזל עשר קדושות הן א״י מקודשת מכל הארצות שאלו מרב האי גאון י׳ קדושות שנינו בריש כלים כשתחשוב אותן יבואו י״א והשיב כך א״י אינה חשובה מן הקדושות לפי שבשאר הקדושות יש בהן כבוד למקום שמונעין ממנו מקצת טומאה או שמונעין מקצת בני אדם להיכנס אליו ואין בסתם א״י קדושה זו והבאת ביכורים ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים אינן בקדושות הללו וי׳ קדושות בא״י הן וסדר אחד הן כל אחת כתורתה:
א. [שרייען.]
ב. [פלייש באנק.]
ג. [צייט.]
ד. [צעהן.]
אין אמונה בעובד כוכבים – אין ישראל רגילין להאמין בהם.
אבע״א – לעולם כדאוקימנא מעיקרא דיתיב עובד כוכבים אמסחתא וכהן נמי דיתיב אמסחתא ולא דמו דסתם עובד כוכבים מפעא פעי תדיר הוא צועק אל תתנם בכך אלא בכך והכל יודעין שיש לו חלק בה אבל כהן צנוע הוא וסומך על הטבח ואין הכל יודעין שהוא שותף.
ומשיבים: אין זה דבר רגיל בישראל שתהא אמונה בגוי. ומוסיפים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] הסבר אחר: אמנם מדובר (כפי שהוסבר בתחילה) בברייתא הן בכהן והן בגוי היושבים בחנות (ולא בצד הקופה), וניכר שהגוי שותף במכירת הבשר, שכן סתם גוי השותף בחנות הריהו מפעא פעי [צועק] על המוכר בהערות ובהוראות, וכגון ״אל תמכור במחיר זה אלא במחיר אחר״. ואילו הכהן, אף שהוא יושב בחנות, אינו מתערב בעבודתו של המוכר, שהריהו צנוע וסומך על המוכר שיודע מלאכתו נאמנה, ואין זה ניכר שהריהו שותף, ולכך צריך לסמן שהוא שותף.
The Gemara responds: It is not common for a Jew to place his trust in a gentile. If you wish, say instead that in both cases of the baraita the priest and the gentile sit in the butcher shop, not by the safe. It is evident that the gentile is in partnership with the Israelite, as an ordinary gentile partner yells at the seller, saying, for example: Do not sell an item for this price but for a different price. By contrast, a priest, even if he sits in the shop, would not question the practices of the salesman, due to his modesty, but would defer to the seller’s expertise. Accordingly, it is not evident that the priest is a partner, and the animal must therefore be marked.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר מָר וּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין אֵין צָרִיךְ לִרְשׁוֹם אַלְמָא מוֹכְחָא מִלְּתָא וְהָא אֲנַן תְּנַן בפְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין נִמְכָּרִים בָּאִיטְלִיז וְנִשְׁחָטִים בָּאִיטְלִיז וְנִשְׁקָלִים בְּלִיטְרָא.

§ The Master said in the baraita: And the owner of disqualified consecrated animals, which were slaughtered after they were redeemed and became non-sacred, is exempt from the obligation to give the gifts, and one does not need to mark the animal. The Gemara objects: Apparently, it is an evident matter that this is a disqualified consecrated animal, and therefore one need not mark it. But didn’t we learn in a mishna (Bekhorot 31a): All disqualified consecrated animals are sold in the meat market [be’itliz], and are slaughtered in the meat market, and are weighed and sold by the litra, in the manner of non-sacred meat? Since disqualified consecrated animals are treated in the same manner as ordinary non-sacred animals, how is it evident that this is a disqualified consecrated animal?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלמא מוכחא מילתייהו – דלא מזבין להו כדרך חולין.
באיטליז – בשוק.
פסולי המוקדשין שנפדו שביארנו עליהם שפטורים מן המתנות צריך לרשום שיכירו הכל שהן פסולי המוקדשין שאין מקום מכירתן מוכחת עליהן שהרי פסולי המוקדשין נשחטין באיטלין ונמכרין באיטלין ונשקלין בליטרא כחולין גמורין ומ״מ בכור ומעשר אינו צריך לרשום הואיל ואין ריוח להקדש במכירתן באיטלין שהרי אינן נפדין כמו שביארנו במסכת יום טוב החמירו עליהן שלא לימכר באיטלין ומתוך כך מכירתן בבית מוכחת עליהן ואין צריך רשום:
א ועוד באותו ענין שנינו שאמר מר [החכם]: ופסולי המוקדשין לאחר שנפדו ויצאו לחולין כדינם, ונשחטו, והרי הם פטורים ממתנות כהונה — אין צריך לרשום שאלה פסולי מוקדשים. ושואלים: אלמא [מכאן נסיק] כי בפסולי המוקדשים מוכחא מלתא [מוכח הדבר] מצד עצמם שהריהם פסולי מוקדשים, ולכן אין צורך ברישום. ואולם הא אנן תנן [הרי שונים אנו] בדרך מכירת פסולי המוקדשין שהם נמכרים באיטליז (מקום ממכר בשר), כשאר בשר בהמות חולין, ובדומה לכך הם נשחטים באיטליז, ונשקלים ביחידות משקל שונות כליטרא, ונמצא אם כן שנוהגים בהם כבבשר בהמות חולין, ואין היכר לבשר פסולי המוקדשים!
§ The Master said in the baraita: And the owner of disqualified consecrated animals, which were slaughtered after they were redeemed and became non-sacred, is exempt from the obligation to give the gifts, and one does not need to mark the animal. The Gemara objects: Apparently, it is an evident matter that this is a disqualified consecrated animal, and therefore one need not mark it. But didn’t we learn in a mishna (Bekhorot 31a): All disqualified consecrated animals are sold in the meat market [be’itliz], and are slaughtered in the meat market, and are weighed and sold by the litra, in the manner of non-sacred meat? Since disqualified consecrated animals are treated in the same manner as ordinary non-sacred animals, how is it evident that this is a disqualified consecrated animal?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תַּרְגְּמָא רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא בְּאוֹתָן הַנִּמְכָּרִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת.

The Gemara responds: Rav Adda bar Ahava interpreted the baraita before Rav Pappa as referring to those disqualified consecrated animals that are sold from inside the house, i.e., a firstborn animal and an animal tithe, whose redemption payments belong to their owners, as their value has no sanctity. Since no gain would accrue to the Temple, the Sages prohibited one from selling these animals in the market, despite the fact one could have obtained a higher sale price there due to the high concentration of customers.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באותן הנמכרים בתוך הבית – בכור ומעשר דהתם תנן חוץ מן הבכור והמעשר שהנאתן לבעלים שאין דמיהן קדש דכתיב בהו לא תפדה ולא תגאל דהיינו אין קדושה לדמיהן לפיכך לא התירו לו בשביל הנאתו לזלזל בהן למוכרן בשוק כדרך חולין אלא בתוך הבית ואע״פ שמפסיד בדבר שאין עליהם קופצין כל כך והיינו מוכחא מילתא אבל פסולי המוקדשים שדמי פדיונן נכנסו בקדושתן אי לא שרית ליה למוכרן בשוק לא פריק להו מעיקרא אלא בזול ואיכא פסידא דהקדש והנהו צריך לרשום.
ומשיבים: אכן תרגמא [פירש] רב אדא בר אהבה קמיה [לפני] רב פפא את דברי משנתנו שמדובר בה רק באותן פסולי המוקדשים הנמכרים בתוך הבית, בהמת בכור ובהמת מעשר, שדמי פדיונן ניתן לבעליהן, שכן אין קדושה לדמיהן. ולא התירו חכמים למוכרן בשוק, אלא רק בתוך הבית, אף שיש בדבר הפסד מסויים (שכן במכירה בשוק מרובים הם הקונים, והמחיר גבוה יותר). ומעתה ניכר בהם שהריהם פסולי המוקדשים, ואין צורך לרשום כן.
The Gemara responds: Rav Adda bar Ahava interpreted the baraita before Rav Pappa as referring to those disqualified consecrated animals that are sold from inside the house, i.e., a firstborn animal and an animal tithe, whose redemption payments belong to their owners, as their value has no sanctity. Since no gain would accrue to the Temple, the Sages prohibited one from selling these animals in the market, despite the fact one could have obtained a higher sale price there due to the high concentration of customers.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב הוּנָא גשׁוּתָּף בָּרֹאשׁ פָּטוּר מִן הַלֶּחִי שׁוּתָּף בַּיָּד פָּטוּר מִן הַזְּרוֹעַ שׁוּתָּף בִּבְנֵי מֵעַיִין פָּטוּר מִן הַקֵּבָה וְחִיָּיא בַּר רַב אָמַר אפי׳אֲפִילּוּ שׁוּתָּף בְּאַחַת מֵהֶן פָּטוּר מִכּוּלָּן.

§ With regard to gifts of the priesthood from animals owned in partnership, Rav Huna says: If an Israelite is a partner with a priest or gentile in only the head of the animal, he is exempt merely from the obligation to give the jaw, which is part of the head. He remains obligated to give the foreleg and the maw. If he is a partner with a priest or gentile in the leg and hoof of the animal, he is exempt only from the obligation to give the foreleg. If he is a partner with a priest or gentile in the innards, he is exempt merely from the obligation to give the maw. And Ḥiyya bar Rav says that even if the priest or gentile is a partner in only one of them, the Israelite is exempt from all of the gifts.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שותף בראש – ולא ביותר.
פטור מן הלחי. וחייב בשאר מתנות.
בהמת השותפין חייבת במתנות שנאמר זובחי הזבח אא״כ היה אחד מן השותפין פטור כגון כהן שנשתתף עם ישראל הרי שנשתתף כהן עם ישראל באחד מן האיברים שיש בהם מתנה ולא בשאר הבהמה הרי זה פטור ממתנה שבאותו אבר וחייב באחרות כיצד נשתתף עמו בכל הראש פטור מן הלחיים ונשתתף עמו ביד פטור מן הזרוע נשתתף עמו בבני מעים פטור מן הקיבה ואפי׳ לא נשתתף עמו בכל האבר אלא בקצתו ואפי׳ בחלק אחד ממאה שבו הדין כן:
היה הדבר בהפך שכל הבהמה של כהן או של גוי והראש לבדו של ישראל חייב בלחי שהרי האבר החייב ברשותו:
ב ועוד בדין מתנות כהונה בשותפים, אמר רב הונא: אם היה הישראל בעל הבהמה שותף עם הכהן או הגוי רק בראש הבהמה, ולא בשאר גופה — הריהו פטור רק מן מתנת הלחי שהוא חלק מראש הבהמה, ואולם הריהו חייב בנתינת הזרוע והקיבה. וכיוצא בזה אם היה הישראל שותף עם הכהן רק ביד הבהמה — הריהו פטור רק מן הזרוע, שהיא חלק מיד הבהמה. וכן הוא אם היה שותף רק בבני המעיין — הריהו פטור רק מן הקבה, שהיא חלק מבני המעיים של הבהמה. ואילו חייא בר רב אמר כי אפילו היה הכהן שותף רק באחת מהן — הריהו פטור מכל המתנות כולן. מיתיבי [מקשים] על שיטת חייא
§ With regard to gifts of the priesthood from animals owned in partnership, Rav Huna says: If an Israelite is a partner with a priest or gentile in only the head of the animal, he is exempt merely from the obligation to give the jaw, which is part of the head. He remains obligated to give the foreleg and the maw. If he is a partner with a priest or gentile in the leg and hoof of the animal, he is exempt only from the obligation to give the foreleg. If he is a partner with a priest or gentile in the innards, he is exempt merely from the obligation to give the maw. And Ḥiyya bar Rav says that even if the priest or gentile is a partner in only one of them, the Israelite is exempt from all of the gifts.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מֵיתִיבִי הָרֹאשׁ שֶׁלִּי וְכוּלָּהּ שֶׁלָּךְ ואפי׳וַאֲפִילּוּ אֶחָד מִמֵּאָה בָּרֹאשׁ פָּטוּר הַיָּד שֶׁלִּי וְכוּלָּהּ שֶׁלָּךְ אפי׳אֲפִילּוּ אֶחָד מִמֵּאָה בַּיָּד פָּטוּר בְּנֵי מֵעַיִין שֶׁלִּי וְכוּלָּהּ שֶׁלָּךְ אפי׳אֲפִילּוּ אֶחָד מִמֵּאָה בָּהֶן פָּטוּר.

The Gemara raises an objection to the opinion of Ḥiyya bar Rav from a baraita: If a priest says to an Israelite butcher: Let us enter into a partnership in which the head of the animal is mine and the entire remainder is yours, even if the priest proposes that only one-hundredth of the head should be his, the Israelite is exempt. Similarly, if the priest offers: Let us enter into a partnership in which the leg and hoof of the animal are mine and the entire remainder is yours, even if the priest suggests that only one-hundredth of the leg and hoof will be his, the Israelite is exempt. And likewise, if the priest says: Let us enter into a partnership in which the innards of the animal are mine and the entire remainder is yours, even if the priest offers to take only one-hundredth of the innards, the Israelite is exempt.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפילו אחד ממאה ביד – אפילו אין לכהן או לעובד כוכבים חלק בזרוע אלא אחד ממאה פטור טבח. ובכהן או עובד כוכבים שמכרו בהמה לטבח ישראל קאמר. ובכולהו גרסינן פטור סתמא.
בר רב ממה ששנינו: כהן המציע לטבח שותפות בבהמה באופן ש״רק הראש של הבהמה הוא שלי, ושאר כל הבהמה כולה שלך״, ואפילו אם הציע לו שותפות בבהמה באופן שרק חלק אחד ממאה בראש הבהמה הינו שלו, והשאר של חבירו — הריהו פטור. וכן אם הציע לו שותפות באופן ש״רק היד של הבהמה הינה שלי ושאר כל הבהמה כולה שלך״. ואפילו הוא מותיר לעצמו רק אחד ממאה ביד — הריהו פטור. ובדומה לכך בשותפות וכן אם אמר כי ״רק בני המעיין של הבהמה הם שלי, ושאר כל הבהמה כולה הוא שלך״, ואפילו כשאמר שרק חלק אחד ממאה בהן, מבני המעיים הוא שלו, ושאר כל הבהמה של חבירו — פטור.
The Gemara raises an objection to the opinion of Ḥiyya bar Rav from a baraita: If a priest says to an Israelite butcher: Let us enter into a partnership in which the head of the animal is mine and the entire remainder is yours, even if the priest proposes that only one-hundredth of the head should be his, the Israelite is exempt. Similarly, if the priest offers: Let us enter into a partnership in which the leg and hoof of the animal are mine and the entire remainder is yours, even if the priest suggests that only one-hundredth of the leg and hoof will be his, the Israelite is exempt. And likewise, if the priest says: Let us enter into a partnership in which the innards of the animal are mine and the entire remainder is yours, even if the priest offers to take only one-hundredth of the innards, the Israelite is exempt.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַאי לָאו פָּטוּר מִן הַלֶּחִי וְחַיָּיב בְּכוּלָּן פָּטוּר מִן הַזְּרוֹעַ וְחַיָּיב בְּכוּלָּן פָּטוּר מִן הַקֵּבָה וְחַיָּיב בְּכוּלָּן לָא פָּטוּר מִכּוּלָּן.

The Gemara explains the objection: What, is it not correct that the baraita is teaching that when the priest owns the head the butcher is exempt from giving the jaw, but obligated in giving all the rest, and likewise when the priest owns the leg and hoof, he is exempt from giving the foreleg but obligated in all the rest, and when the priest owns the innards, he is exempt from the maw and obligated in all the rest? This would contradict the opinion of Ḥiyya bar Rav. The Gemara responds: No; in each case the baraita means that he is exempt from all the gifts.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומציעים: מאי לאו [האם אין] הכוונה שהריהו פטור מן הלחי (בשותפות בראש בלבד), ואולם הריהו חייב בכולן (זרוע וקיבה), וכן הריהו פטור מן הזרוע (בשותפות ביד בלבד), ואולם הוא חייב בכולן (לחיים וקיבה). וכן הריהו פטור מן הקבה (בשותפות בבני המעיים בלבד), ואולם הוא חייב בכולן (לחיים וזרוע), ושלא כדעת חייא בר רב! ודוחים: לא, כוונת הדברים שהריהו פטור מכולן.
The Gemara explains the objection: What, is it not correct that the baraita is teaching that when the priest owns the head the butcher is exempt from giving the jaw, but obligated in giving all the rest, and likewise when the priest owns the leg and hoof, he is exempt from giving the foreleg but obligated in all the rest, and when the priest owns the innards, he is exempt from the maw and obligated in all the rest? This would contradict the opinion of Ḥiyya bar Rav. The Gemara responds: No; in each case the baraita means that he is exempt from all the gifts.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְלִיתְנֵי פָּטוּר מִכּוּלָּן וְעוֹד תַּנְיָא הָרֹאשׁ שֶׁלִּי וְכוּלָּהּ שֶׁלָּךְ אפי׳אֲפִילּוּ אֶחָד מִמֵּאָה בָּרֹאשׁ פָּטוּר מִן הַלֶּחִי וְחַיָּיב בְּכוּלָּן תְּיוּבְתָּא דְּחִיָּיא בַּר רַב תְּיוּבְתָּא.

The Gemara suggests: But if so, let the baraita teach explicitly that he is exempt from all the gifts, rather than simply stating that he is exempt. And furthermore, it is taught in another baraita that if a priest says to an Israelite butcher: Let us enter into a partnership in which the head of the animal is mine and the entire remainder is yours, even if the priest suggests that only one-hundredth of the head will be his, the butcher is exempt from the obligation to give the jaw but is obligated in giving all the rest. This baraita explicitly contradicts the opinion of Ḥiyya bar Rav. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Ḥiyya bar Rav is indeed a conclusive refutation.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי הכי ליתני פטור מכולם – בהדיא.
ועוד תניא – בהדיא דלא פטר ליה אלא מן הלחי.
ושואלים: אם כך הוא, ליתני [שישנה] התנא במפורש פטור מכולן (במקום הלשון ״פטור״ שאינה מבוררת דיה)! ועוד מקשים על דעת חייא בר רב: שכן תניא [שנויה ברייתא] מפורשת בדין שותפות שאם אומר הכהן לטבח הישראל ״רק הראש של הבהמה הוא שלי ושאר כל הבהמה כולה הוא שלך״, ואפילו לא היה לו אלא חלק אחד ממאה בראש הבהמה — הריהו פטור מן הלחי בלבד, ואולם הריהו חייב בשאר המתנות כולן, שלא כדברי חייא בר רב! ומסכמים: אכן תיובתא [קושיה חמורה] זו שעל דעת חייא בר רב היא תיובתא [קושיה חמורה] שאין עליה מענה, ונדחו דבריו.
The Gemara suggests: But if so, let the baraita teach explicitly that he is exempt from all the gifts, rather than simply stating that he is exempt. And furthermore, it is taught in another baraita that if a priest says to an Israelite butcher: Let us enter into a partnership in which the head of the animal is mine and the entire remainder is yours, even if the priest suggests that only one-hundredth of the head will be his, the butcher is exempt from the obligation to give the jaw but is obligated in giving all the rest. This baraita explicitly contradicts the opinion of Ḥiyya bar Rav. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Ḥiyya bar Rav is indeed a conclusive refutation.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב חִסְדָּא הָא מַתְנִיתָא אַטְעִיתֵיהּ לְחִיָּיא בַּר רַב דְּתַנְיָא דעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה הֵן וְכוּלָּן נִיתְּנוּ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו בִּכְלָל וּפְרָט וּבְרִית מֶלַח.

Rav Ḥisda said in explanation of the opinion of Ḥiyya bar Rav: This baraita misled Ḥiyya bar Rav, as it is taught in a baraita: There are twenty-four gifts of the priesthood, and all of them were given in the Torah to Aaron and his sons by a generalization and a detail, and with a covenant of salt. The verse states: “And the Lord spoke to Aaron: And I, behold, I have given you the charge of My gifts; of all the consecrated items of the children of Israel to you have I given them for prominence, and to your sons, as an eternal portion” (Numbers 18:8). After this generalization, the Torah proceeds to list the gifts in detail. Finally, after delineating all the gifts of the priesthood, the verse states: “It is an everlasting covenant of salt” (Numbers 18:19), assuring Aaron that just as a covenant of salt is unbreakable, so too, the gifts of the priesthood are eternal.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בכלל ופרט – בויקח קרח לכל קדשי בני ישראל לך נתתים והדר מפרש כל חד וחד וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש וגו׳.
וברית מלח – כתיב בסיפיה ברית מלח עולם הוא כשם שברית מלח אינה שובתת כך זו לא תשבות.
עשרים וארבעה מתנות נתנו לכהנים בקנין חזק עד שנאמרו בתורה דרך כלל ודרך פרט ובברית מלח דרך כלל שנאמר בפרשת ויקח קרח לכל קדשי בני ישראל לכם נתתיו ודרך פרט כמו שמתחיל למנותם וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש ונאמר בסוף ברית מלח עולם היא ומה הן מתנות אלו עשרה מהן במקדש ר״ל ליאכל בעזרה וארבעה בירושלים ליאכל בכל העיר ועשרה בגבולין ר״ל קצתן בכל ערי ארץ ישראל וקצתן אף בחוצה לארץ עשרה שבמקדש א׳ חטאת בהמה שבשרה נאכל הכהנים ב׳ חטאת העוף ג׳ אשם ודאי ד׳ אשם תלוי ה׳ זבחי שלמי צבור והם כבשי עצרת שאין שלמים לצבור אלא הם ויש להם דין קדשי קדשים ליאכל בעזרה ו׳ לוג שמן של מצורע ר״ל מה שנשאר ממנו שהוא לכהנים כמו שהתבאר בזבחים ובמנחות ז׳ שתי הלחם של עצרת ח׳ לחם הפנים ט׳ שירי מנחות אחר שנקמצו י׳ מותר העומר ולא כללוה בשאר המנחות אחר שהיא מנחת צבור ואין לצבור עוד מנחה:
גמ׳ בכלל ופרט וכלל וברית מלח כו׳ כצ״ל וכן אח״כ:
רש״י בכלל ופרט כו׳. נ״ב ולכל תרומת הקדשים חזר וכלל כן פרש״י בחומש:
ג אמר רב חסדא בהסבר דבריו של חייא בר רב (שנדחו דבריו למעלה מפני דברי ברייתא): הא מתניתא אטעיתיה [ברייתא זו שתובא בהמשך היא שהטעתו] לחייא בר רב, דתניא כן שנויה ברייתא]: עשרים וארבע מתנות כהונה הן, הניתנות לכהנים, וכולן ניתנו (ציוותה התורה על נתינתן) לאהרן ולבניו בלשון כלל (שבתחילת פרשת מתנות הכהונה נאמר ״וידבר ה׳ אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם״, במדבר יח, ח). וחזרו וניתנו בלשון פרט שבהמשך הפרשה באה רשימה מפורטת של מתנות הכהונה. ובסוף פרשת מתנות הכהונה נאמר ״ברית מלח עולם היא״ (שם פסוק יט), שהבטחה היא: כשם שברית מלח אינה שובתת, כן מתנות כהונה לא תשבותנה.
Rav Ḥisda said in explanation of the opinion of Ḥiyya bar Rav: This baraita misled Ḥiyya bar Rav, as it is taught in a baraita: There are twenty-four gifts of the priesthood, and all of them were given in the Torah to Aaron and his sons by a generalization and a detail, and with a covenant of salt. The verse states: “And the Lord spoke to Aaron: And I, behold, I have given you the charge of My gifts; of all the consecrated items of the children of Israel to you have I given them for prominence, and to your sons, as an eternal portion” (Numbers 18:8). After this generalization, the Torah proceeds to list the gifts in detail. Finally, after delineating all the gifts of the priesthood, the verse states: “It is an everlasting covenant of salt” (Numbers 18:19), assuring Aaron that just as a covenant of salt is unbreakable, so too, the gifts of the priesthood are eternal.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) כָּל הַמְקַיְּימָן כְּאִילּוּ קִיֵּים בִּכְלָל וּפְרָט וּבְרִית מֶלַח וְכׇל הָעוֹבֵר עֲלֵיהֶן כְּאִילּוּ עוֹבֵר עַל בִּכְלָל וּפְרָט וּבְרִית מֶלַח.

The baraita continues: Therefore, anyone who fulfills the mitzva of giving the gifts of the priesthood is considered as though he fulfills all these mitzvot that are derived using the principle of a generalization and a detail, and as though he has upheld the covenant of salt. And anyone who violates the mitzva of giving the gifts of the priesthood is considered as though he violates all of the mitzvot derived by the principle of a generalization and a detail, and as though he has not upheld the covenant of salt.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כאילו קיים כללות ופרטות – שבתורה.
וברית מלח – של קרבנות.
ולכך כל המקיימן, שנותן מתנות כהונה — כאילו קיים את מצוותן שבלשון כלל ושבלשון פרט וקיום הבטחת ברית מלח, וכל העובר עליהן, שאינו נותנן — כאילו עובר על בכלל ופרט וברית מלח.
The baraita continues: Therefore, anyone who fulfills the mitzva of giving the gifts of the priesthood is considered as though he fulfills all these mitzvot that are derived using the principle of a generalization and a detail, and as though he has upheld the covenant of salt. And anyone who violates the mitzva of giving the gifts of the priesthood is considered as though he violates all of the mitzvot derived by the principle of a generalization and a detail, and as though he has not upheld the covenant of salt.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאֵלּוּ הֵן עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם וְעֶשֶׂר בַּגְּבוּלִים עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ חַטָּאת וְחַטַּאת הָעוֹף אָשָׁם וַדַּאי וְאָשָׁם תָּלוּי וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וְלוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת וּמִנְחַת הָעוֹמֶר.

And these are the twenty-four gifts: Ten are consumed in the Temple, and four in Jerusalem, and ten in the boundaries of Eretz Yisrael. The ten gifts consumed only in the Temple are an animal sin offering; and a bird sin offering; and a definite guilt offering; and a provisional guilt offering; and communal peace offerings, i.e., the lambs that accompany the two loaves brought on Shavuot and which are considered offerings of the most sacred order; and the remainder of the log of oil that accompanies the guilt offering of a recovered leper; and the two loaves offering from the new wheat brought on Shavuot; and the shewbread; and the leftovers of meal offerings; and the omer meal offering, i.e., the measure of barley brought as a communal offering on the sixteenth of Nisan.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עשר במקדש – ניתנו להם בתוך עזרה לאוכלן שם.
זבחי שלמי צבור – כבשי עצרת והם קדשי קדשים לאכול בעזרה.
לוג שמן של מצורע – מה שנשאר ממתנותיו נאכל לכהנים כדאמרינן במנחות (דף נח.) ובזבחים (דף מד:) לכל קרבנם דכתיב בויקח קרח לרבות לוג שמן של מצורע דקרוי קרבנם דכתיב ביה והקריב אותם לאשם ואת לוג השמן וכתיב בויקח קרח בקדש הקדשים תאכלנו אכולהו לכל קרבנם ולכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם וגו׳.
עומר לא חשיב ליה בהדי שאר מנחת צבור מפני שהיא מנחת צבור הנקמצת ונאכלת ואין לך עוד בצבור.
ושירי מנחות – של יחיד.
זבחי שלמי צבור – הן כבשי עצרת ויש להם דין אשמות ליאכל לפנים מן הקלעים כדתנן באיזהו מקומן (זבחים דף נד:).
בד״ה לוג שמן כו׳ ובזבחים כל קרבנם כו׳ אכולהו כל קרבנם כו׳ כצ״ל:
ואלו עשרים וארבע המתנות, מתחלקות הן לקבוצות: עשר מהן נאכלות בעזרה שבמקדש, וארבע מהן נאכלות בירושלים, ועשר מהן נאכלות בגבולים, בארץ ישראל מחוץ לירושלים. ומפרטים: אלו הן עשר מתנות כהונה שנאכלות במקדש: בשר קרבן החטאת, וחטאת העוף ואשם ודאי, ואשם תלוי, וזבחי שלמי צבור (כבשי עצרת, שהינם קדשי קדשים הנאכלים רק בעזרה), ולוג שמן הנשאר לאחר נתינת השמן של מצורע עליו לטהרו, שהריהו נאכל לכהנים בעזרה. וקרבן שתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, ומנחת העומר.
And these are the twenty-four gifts: Ten are consumed in the Temple, and four in Jerusalem, and ten in the boundaries of Eretz Yisrael. The ten gifts consumed only in the Temple are an animal sin offering; and a bird sin offering; and a definite guilt offering; and a provisional guilt offering; and communal peace offerings, i.e., the lambs that accompany the two loaves brought on Shavuot and which are considered offerings of the most sacred order; and the remainder of the log of oil that accompanies the guilt offering of a recovered leper; and the two loaves offering from the new wheat brought on Shavuot; and the shewbread; and the leftovers of meal offerings; and the omer meal offering, i.e., the measure of barley brought as a communal offering on the sixteenth of Nisan.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם הַבְּכוֹרָה וְהַבִּכּוּרִים וּמוּרָם מִן הַתּוֹדָה וּמֵאֵיל נָזִיר וְעוֹרוֹת קָדָשִׁים.

And these are the four gifts that the priests consume anywhere in Jerusalem: The unblemished firstborn of kosher animals; and the first fruits; and the portions separated for the priests from the thanks offering, i.e., the breast and thigh and one loaf from each of the four types of loaves brought with a thanks offerings: Cakes, wafers, cakes of fine flour, and leavened bread, and the portions separated from the nazirite’s ram, i.e., the boiled shoulder, a cake, and a wafer, in addition to the breast and thigh of any peace offering; and the hides of sacrificial animals brought as burnt offerings, sin offerings, and guilt offerings.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בירושלים – הנאכלים ומתחלקים לכל העיר.
הבכורה – בכור תם.
בכורים – אינם נאכלים אלא בירושלים דכתיב (דברים יב) לא תוכל לאכול בשעריך וגו׳ ואמר מר (מכות דף יז:) ותרומת ידך אלו הבכורים.
ומורם מתודה – חזה ושוק וד׳ חלות כדכתיב (ויקרא ז) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה׳ לכהן הזורק וגו׳ מארבעת מינים חלות ורקיקים ורבוכה וחמץ אחת מכל מין.
ומורם מאיל נזיר – זרוע בשלה וחלה ורקיק כדכתיב בפרשת נשא שמניפין אותן. והני חד חשיב להו משום דדמו אהדדי דתרווייהו מורם מקדשים קלים נינהו וחזה ושוק של שאר שלמים נמי בכלל זה הן והאי דנקט תודה משום דאית ביה מורם אחרינא ותנינהו לכולהו בחדא שמא.
ועורות קדשים – של עולה חטאת ואשם כדכתיב (ויקרא ז) עור העולה אשר הקריב ובתורת כהנים נמי מרבה עור חטאת ואשם.
ועורות קדשים – תימה אמאי חשיב עורות קדשים מהארבע שהיו בירושלים הלא בעזרה היו מפשיטין אפילו קדשים קלים משום אימורים שלא היו יכולים להוציא חוץ לעזרה וה״ל למימניה עם עשר שבמקדש.
ארבעה בירושלים א׳ בכור תם מ״מ בכלל מתנה זאת בכור בעל מום ואע״פ שאין בו קדושה ב׳ הבכורים ג׳ מורם מתודה ר״ל חזה ושוק ולחמי תודה וכן המורם מאיל נזיר והוא זרוע בשלה וחלה ורקיק ונחשבו אלו באחת מפני שענינם אחד ובכללם חזה ושוק שבכל מיני שלמים ד׳ עורות קדשים ר״ל של קדשי קדשים כגון עולה וחטאת ואשם שזכו בהם הכהנים ואע״פ שבכל מקום מותר להשתמש בהם שהרי ודאי חולין הם בידם מ״מ הואיל ויש בהם צד חמור שמן המקדש הם זוכים בהם ויש בהם צד קל שהם משתמשים בהם בכל מקום מצעו עליהם את התחום לימנות כאותן שבירושלים:
תוס׳ בד״ה ועורות קדשים כו׳ הלא בעזרה היו מפשיטין כו׳ והוה ליה למימניה עם עשרה שבמקדש עכ״ל תמיהתם אינה מובנת לן דהבכור ומורם מאיל נזיר ומן התודה נמי לא היו יכולין להוציאן חוץ לעזרה בשעת הפשטה ואפילו הכי חשיב להו מהם שהיו בירושלים כיון דמיהת אחר הפשטה היו יכולין להוציאן חוץ לעזרה לירושלים והכי נמי אית לן למימר בעורות שאחר הפשטה היו יכולין להוציאן [כלל] חוץ לעזרה ואדרבה הא קשיא לן דאמאי חשיב לעורות אפי׳ מהנך שבירושלים כיון שאחר הפשטה היו יכולין להוציאן אף לגבולין ויש ליישב זה כיון דמיהת באו מעיקרא לכלל קדושת העזרה לא חשיב להו בהנך י׳ דבגבולין דלא באו לעולם לכלל קדושת עזרה ודו״ק:
ואלו הן ארבע מתנות כהונה שנאכלות בכל ירושלים: הבכורה (בהמה הקדושה בקדושת בכור שאין בה מום), והבכורים, והמורם מן קרבן התודה (חזה ושוק וארבע חלות הבאות מארבעת מיני החלה שבמנחת התודה: חלות, רקיקים, רבוכה וחמץ). ומאיל נזיר (הזרוע בשלה וחלה ורקיק, שכל אלה נמנים כדבר אחד, ובכלל אלה אף חזה ושוק של שאר שלמים), ועורות קדשים של קרבן עולה וחטאת ואשם, שניתנים לכהנים.
And these are the four gifts that the priests consume anywhere in Jerusalem: The unblemished firstborn of kosher animals; and the first fruits; and the portions separated for the priests from the thanks offering, i.e., the breast and thigh and one loaf from each of the four types of loaves brought with a thanks offerings: Cakes, wafers, cakes of fine flour, and leavened bread, and the portions separated from the nazirite’s ram, i.e., the boiled shoulder, a cake, and a wafer, in addition to the breast and thigh of any peace offering; and the hides of sacrificial animals brought as burnt offerings, sin offerings, and guilt offerings.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְעֶשֶׂר בַּגְּבוּלִים תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה וְרֵאשִׁית הַגֵּז וּמַתָּנוֹת וּפִדְיוֹן הַבֵּן וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר.

And these are the ten gifts that the priests consume anywhere in the boundaries of Eretz Yisrael: Teruma, i.e., the portion of the produce designated for the priest; and teruma of the tithe; and ḥalla; and the first sheared wool; and the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw; and the five sela given as redemption of the firstborn son; and a sheep or goat given as redemption of the firstborn donkey.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגבולים – נתנין להם בכל ערי ישראל.
ומתנות – הזרוע והלחיים והקבה.
פדיון הבן – ה׳ סלעים.
פדיון פטר חמור – שה.
עשר שבגבולין א׳ תרומה גדולה ב׳ תרומת מעשר ג׳ חלה ד׳ ראשית הגז ה׳ מתנות ר״ל זרוע לחיים וקיבה ו׳ פדיון הבן ז׳ פדיון פטר חמור ח׳ שדה אחוזה שהקדישה ולא גאלה ומכרה גזבר לאחר שיוצאה ביובל ומתחלקת לכהנים שבאותו משמר ט׳ שדה חרמים י׳ גזל הגר שנשבע גוזלו לשקר והודה לאחר מיתת הגר כמו שמפורש בפרשת נשוא:
גדולי המחברים מנו מתנות אלו בדרך אחרת והם שהם מנו חטאת בהמה וחטאת העוף באחת וכן אשם ודאי ואשם תלוי באחרת ובמקום שתים אלו הוציאו מכלל מורם מתודה איל נזיר וחזה ושוק ונמנו מורם מתודה באחת ומורם מאיל נזיר באחרת וחזה ושוק של כל שלמים באחרת וסדרו במתנות אלו ששמונה מהן אין נאכלות אלא בעזרה והם העשרה שמנינו תחלה כשחלקנו החטאות והאשמות וחמש אין נאכלין אלא בירושלם והם הבכור והבכורים ומורם מתודה ומורם מאיל נזיר וחזה ושוק וחמש זוכין בהן מן התורה בארץ ישראל לבד שלשה של קדש והם תרומה ותרומת מעשר וחלה ושנים של חולין והם ראשית הגז ושדה אחוזה וחמש זוכין בהן בכל מקום והם מתנות ופדיון הבן ופטר חמור וגזל הגר וחרמים וחמשתן חולין גמורין ונשארה אחת שזוכין בהן מן המקדש והיא עורות של קדשי קדשים עשר שבמקדש שהן שמנה לחשבון האחרון יתבאר במקום אחר שאין נאכלין אלא לזכרי כהנה אבל חמש שבירושלם לחשבון אחרון או שלש לחשבון ראשון נאכלות אף לנקבותיהם ועליהם נאמר לבניך ולבנותיך אתך ומ״מ אין ניתנין אלא לזכרים שהרי רבן לאנשי משמר הן והבכור צריך להקריב אימוריו ואין מקריב אלא זכר:
יש באותן שבגבולין ששה מהן שאין ניתנין אלא לזכרים עורות קדשים ושדה אחוזה וגזל הגר וחרמים שהרי ארבעתם לאנשי משמר ופדיון הבן שהרי נאמר בו לאהרן ולבניו ופטר חמור שהוא בכלל בכור לדין זה נשארו חמש מתנות שניתנות לנקבות כזכרים והם תרומה ותרומת מעשר וחלה ומתנות וראשית הגז:
כשם שהכהן פטור מן המתנות כך פטור מראשית הגז וכן הנכרי אע״פ שגזז לו ישראל כיצד כהן או גוי שמסרו צאנם לישראל לגזזם לצרכם פטור אפי׳ לקח גז צאנם אחר שגזזם פטור הואיל ובשעת הגיזה נפטר וכל שכן אחר שגזזן הגוי לקח הצאן מכל וכל וגזזן אע״פ שמן הפטורים נלקחו חייב אפי׳ לקחן לגיזה ואע״פ שהגזה גדלה ברשות הגוי והצאן חוזרות לגוי הואיל והגוזז ישראל והגזות שלו חייב כמו שיתבאר:
ואלו הן עשר מתנות כהונה שניתנות בגבולים: תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, וראשית הגז, ומתנות כהונה (זרוע, לחיים וקיבה), וחמש סלעים דמי פדיון הבן, ושה הניתן בפדיון פטר חמור,
And these are the ten gifts that the priests consume anywhere in the boundaries of Eretz Yisrael: Teruma, i.e., the portion of the produce designated for the priest; and teruma of the tithe; and ḥalla; and the first sheared wool; and the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw; and the five sela given as redemption of the firstborn son; and a sheep or goat given as redemption of the firstborn donkey.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וּשְׂדֵה אֲחוּזָּה וּשְׂדֵה חֲרָמִים וְגֶזֶל הַגֵּר.

The baraita continues the list: And a consecrated ancestral field that one did not redeem, which was sold to another by the Temple treasurer and is therefore given to the members of the priestly watch serving during the Jubilee Year; and a dedicated field; and payment for the robbery of a convert who died without heirs. If one takes an oath that he did not rob from a convert, and after the death of the convert he admits to having taken a false oath, he must pay the principal value of the stolen item and an additional one-fifth of the value, all of which is given to the priests.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שדה אחוזה – שהקדיש ולא גאלה ומכרה גזבר לאחר והרי היא יוצאה ביובל ומתחלקת לכהנים של אותו משמר שאירע בו יובל שנאמר (ויקרא כז) והיה השדה בצאתו ביובל וגו׳ לכהן תהיה אחוזתו.
וגזל הגר – האשם המושב לה׳ בפרשת נשא וגזל הגר שנשבע לו לשקר ואח״כ הודה לאחר מיתת הגר כדפי׳ לעיל בפרקין [קלא. ד״ה תשעה].
ושדה אחוזה שהקדיש אדם ולא גאלה ומכרה הגזבר לאחר, והריהי יוצאת ביובל ומתחלקת לכהנים של המשמר העובד במקדש בעת שאירע בו היובל, ושדה וקרקע שאמר בהן אדם שהריהן חרמים, שהן ניתנות לכהנים, וגזל הגר שאין לו יורשים, ונשבע הגזלן שלא גזלו, ולאחר שמת הגר הודה הגזלן שנשבע לשקר, שחייב בנתינת קרן (שווי הגזילה) ועוד חמישית, ואלו ניתנים לכהנים.
The baraita continues the list: And a consecrated ancestral field that one did not redeem, which was sold to another by the Temple treasurer and is therefore given to the members of the priestly watch serving during the Jubilee Year; and a dedicated field; and payment for the robbery of a convert who died without heirs. If one takes an oath that he did not rob from a convert, and after the death of the convert he admits to having taken a false oath, he must pay the principal value of the stolen item and an additional one-fifth of the value, all of which is given to the priests.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) הוּא סָבַר מִדְּקָא חָשֵׁיב לְהוּ לְמַתָּנוֹת בַּחֲדָא חֲדָא נִינְהוּ וְלָא הִיא אַטּוּ מוּרָם מִתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר דְּקָא חָשֵׁיב לְהוּ כַּחֲדָא מִשּׁוּם דַּחֲדָא נִינְהוּ אֶלָּא כֵּיוָן דְּדָמְיָין לַהֲדָדֵי חָשֵׁיב לְהוּ כַּחֲדָא ה״נהָכִי נָמֵי כֵּיוָן דְּדָמְיָין לַהֲדָדֵי חֲשִׁיב לְהוּ כַּחֲדָא.

Rav Ḥisda explains how the baraita misled Ḥiyya bar Rav: He thought that from the fact that the tanna of the baraita counts the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw as one gift, they are treated as one gift, which means that if one is exempt from one of them he is exempt from all of them. But it is not so, as is that to say that the portions separated for the priests from the thanks offering and from the nazirite’s ram, which the tanna counts as one, are counted this way because they are one? Obviously, these are independent gifts. Rather, since they are similar to one another the tanna counts them as one. So too, with regard to the foreleg, the jaw, and the maw, since they are similar to one another he counts them as one.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוא סבר – חייא בר רב סבר.
מדקא חשיב – האי תנא לכולהו זרוע לחיים וקבה כחדא מתנה שלא אמר עשרים ושש.
ש״מ – חדא היא והמחוייב באחד מתחייב בכולם והנפטר מאחת מהן פטור מכולן.
ועתה מסביר רב חסדא כיצד הוטעה חייא בר רב מדברי ברייתא זו, שכן הוא (חייא בר רב) סבר: מדקא חשיב להו [מתוך שהוא התנא בברייתא חושב, מונה אותן] המתנות (זרוע לחיים וקיבה) לא כשלש מתנות אלא בחדא [באחת] — מכאן שכל השלוש מתנה חדא נינהו [אחת הן], ואם נפטר אדם מאחת מהן, הריהו פטור מכולן. ואולם, מסכם רב חסדא כי לא היא המסקנה הנכונה. וראיה לדבר: אטו [וכי] המורם מקרבן תודה ואיל נזיר דקא חשיב להו כחדא [שהוא התנא בברייתא מונה אותם כאחד], האם משום דחדא נינהו [שאחד הם]?! והרי אלה מתנות נפרדות לחלוטין! אלא כיון דדמיין להדדי הם דומים זה לזה]חשיב להו כחדא [מנה אותם כאחד], הכי נמי [כך גם כן] לענין זרוע לחיים וקיבה, כיון דדמיין להדדי [שדומות זו לזו]חשיב להו כחדא [מנה אותן כאחד].
Rav Ḥisda explains how the baraita misled Ḥiyya bar Rav: He thought that from the fact that the tanna of the baraita counts the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw as one gift, they are treated as one gift, which means that if one is exempt from one of them he is exempt from all of them. But it is not so, as is that to say that the portions separated for the priests from the thanks offering and from the nazirite’s ram, which the tanna counts as one, are counted this way because they are one? Obviously, these are independent gifts. Rather, since they are similar to one another the tanna counts them as one. So too, with regard to the foreleg, the jaw, and the maw, since they are similar to one another he counts them as one.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אִיבַּעְיָא לְהוּ הָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ וְכוּלָּהּ שֶׁלִּי מַהוּ בָּתַר חִיּוּבָא אָזְלִינַן וְחִיּוּבָא גַּבֵּי יִשְׂרָאֵל הוּא אוֹ דִלְמָא בָּתַר עִיקַּר בְּהֵמָה אָזְלִינַן וְעִיקַּר בְּהֵמָה דְּכֹהֵן הוּא.

§ With regard to animals owned in partnership with a priest, the Gemara relates that a dilemma was raised before the Sages: If a priest says to an Israelite butcher: Let us enter into partnership in ownership of a live animal, in which the head is yours and the entire remainder is mine, what is the halakha? Is the Israelite obligated to give the jaw to a priest when it is slaughtered? The Gemara explains the sides of the dilemma: Do we follow the obligation, i.e., the limbs of the animal which contain the gifts, and since the obligation is owned by the Israelite he is obligated? Or perhaps, we follow the principal part of the animal, and since the principal of the animal is in the possession of the priest, the Israelite is exempt?
רי״ףרש״יתוספותבעל המאורפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כולה שלי והראש שלך – כהן מוכר לטבח הראש קודם שחיטה.
או דילמא בתר עיקר בהמה אזלינן – הא לא דמי כלל למתניתין דתנן חוץ מן המתנות פטור מן המתנות דהא לא מחייב התם ישראל במתנות משום שהמתנות נשארו ביד כהן.
{שמעתא דהלכות שהשמיט הרי״ף ז״ל}
והמשתתף עם הגוי אינו צריך לרשום בדיתיב גוי אכספתא א״נ אמסחתא משום דסתם גוי מפעא פאעי.
איבעיא להו: כולה שלי והראש שלך מהו – ופשטינא לחיובא, משא״כ בראשית הגז.
ועל מנת שהמתנות שלי, נותנן לכל כהן שירצה, דקי״ל כל על מנת תנאה הוא ולאו כחוץ דמי. ומתני׳ נמי דיקא, דקתני, אם אמר ליה חוץ מן המתנות, ולא אמר, אם אמר ליה ע״מ שהמתנות שלי.
ומתנות כהונה נגזלות, כרב, [ודלא כרב אסי,]⁠1 דתלמיד הוא לגבי דרב.
אלו מן ההלכות שהשמיט הרי״ף ז״ל.
והוי יודע דכי הוה סליק אדעתין לפלוגתא2 דרב ודרב אסי בדרב חסדא, היינו מפרשים דברי רב, דאמר, הדין עם הטבח, דוקא עם הטבח אבל לא עמו, ולית ליה דרב חסדא, ורב אסי אמר, הדין עמו, אף עמו, ואית ליה דרב חסדא. וכשאמר רב חסדא, ובא אחר ואכלו, רבותא קמ״ל - אף על פי שאכלו גובה הנגזל ממנו אם רצה. ודכ״ע מתנות כהונה נגזלות.
ובמסקנא דאוקמתא לפלוגתייהו במתנות כהונה נגזלות, ה״ל פי׳ דברי רב, דאמר, הדין עם הטבח, אף עם הטבח [וכל שכן]⁠3 עמו, דמתנאתה דכהן גביה נינהו. ופי׳ דברי רב אסי, דאמר, הדין עמו, דוקא,⁠4 ולא עם הטבח. ודכ״ע אית להו דרב חסדא.
1. בכת״י: וכרב אסי. אבל זו טעות.
2. בכתי״ס: לאוקומה לפלוגתא.
3. בדפ״ר: וה״ה.
4. בכתי״ו: דוקא עמו.
ד ועוד בדין שותפות כהן וטבח ישראל לענין מתנות כהונה, איבעיא להו [נשאלה להם, לחכמים]: אם אמר הכהן לטבח הישראלי קודם שנשחטה הבהמה (שהוא זמן חיובה במתנות כהונה) שישתתפו בבהמה באופן שהראש של הבהמה הוא שלך ושאר כל הבהמה כולה הוא שלי, מהו הדין, האם חייב בנתינת הלחיים לכהן? וצדדי השאלה: האם בתר חיובא אזלינן [אחר איברי הבהמה שיש בהם חיוב מתנות אנו הולכים], והרי חיובא גבי [חיוב מתנת לחיים אצל] ישראל הוא, או דלמא בתר [שמא אחר] עיקר הבהמה אזלינן [הולכים אנו], ועיקר גוף הבהמה של הכהן הוא?
§ With regard to animals owned in partnership with a priest, the Gemara relates that a dilemma was raised before the Sages: If a priest says to an Israelite butcher: Let us enter into partnership in ownership of a live animal, in which the head is yours and the entire remainder is mine, what is the halakha? Is the Israelite obligated to give the jaw to a priest when it is slaughtered? The Gemara explains the sides of the dilemma: Do we follow the obligation, i.e., the limbs of the animal which contain the gifts, and since the obligation is owned by the Israelite he is obligated? Or perhaps, we follow the principal part of the animal, and since the principal of the animal is in the possession of the priest, the Israelite is exempt?
רי״ףרש״יתוספותבעל המאורפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) ת״שתָּא שְׁמַע גּוֹי1 וְכֹהֵן שֶׁמָּסְרוּ צֹאנָם לְיִשְׂרָאֵל לִגְזוֹז פָּטוּר הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל גּוֹי2 פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז.

The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita: With regard to a gentile or a priest who transferred his sheep to an Israelite to act as his agent to shear it, the Israelite is exempt from giving the first sheared wool to a priest. Similarly, one who purchases the shearing of the sheep of a gentile, even before the sheep was actually sheared, is exempt from giving the first sheared wool.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גרסינן: ת״ש עובד כוכבים וכהן שמסרו צאנן לישראל לגזוז – שעשאוהו שלוחן לגזוז את צאנן.
פטור – ואיידי דתנא לה גבי מתנות השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור תנייה נמי גבי ראשית הגז.
הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים – אפילו קודם שנגזזו פטור.
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה ממה ששנינו: גוי וכן כהן שמסרו צאנם לישראל שיהיה שליחם לגזוז אותו — פטור הגוזז מנתינת ראשית הגז. וכמו כן הלוקח (הקונה) את גז צאנו של גוי, עוד בטרם נגזז הצאן — הריהו פטור מראשית הגז.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita: With regard to a gentile or a priest who transferred his sheep to an Israelite to act as his agent to shear it, the Israelite is exempt from giving the first sheared wool to a priest. Similarly, one who purchases the shearing of the sheep of a gentile, even before the sheep was actually sheared, is exempt from giving the first sheared wool.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְזֶה חוֹמֶר בִּזְרוֹעַ וּבַלְּחָיַיִם וּבְקֵבָה יוֹתֵר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז ש״משְׁמַע מִינַּהּ בָּתַר חִיּוּבָא אָזְלִינַן שְׁמַע מִינַּהּ.:

The baraita adds: And this, the halakha in a case where one purchases an item before the obligation of a certain gift of the priesthood takes effect, is a stringency that applies in the case of the foreleg, the jaw, and the maw more so than in the case of the first sheared wool. In other words, one who purchases wool from a priest before it is shorn is exempt from giving first sheared wool, whereas one who purchases part of an animal from a priest before its slaughter is obligated to give any gifts contained within the purchased portion. Since this is the halakha even if the portion he purchased is not the principal part, similar to the stated case of one who purchases only the shearing of the sheep of a gentile, one can conclude from this baraita that we follow the obligation, i.e., the limbs of the animal that contain the gifts. The Gemara concludes: Indeed, conclude from it that this is correct.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וזה חומר וכו׳ – דהלוקח מתנות מן הכהן חייב קודם שחיטה וכל בהמה לכהן חייב במתנות שלא זכה בה קודם שחיטה.
ש״מ – מדקתני זה חומר אלמא בתר חיובא אזלינן דהאי לא קנה אלא מתנות וקאמר חייב.
ומוסיפים כי בנושא זה של הקונה דבר טרם התחייבותו במתנות כהונה יש צד חומר (חומרה) שיש במתנת זרוע ובלחיים ובקבה יותר מראשית הגז. שכן הקונה מן הכהן קודם שחיטת הבהמה את חלקי הבהמה החייבים במתנות, הריהו חייב במתנות כהונה, ואילו הקונה מן הגוי קודם גזיזת הצאן את גז צאנו, הריהו פטור ממתנות כהונה. שמע מינה [למד מכאן] כי בתר חיובא אזלינן [אחר החיוב אנחנו הולכים], ומסיקים: אכן שמע מינה [למד ממנה] שכך הוא, ונפתרה בעייתם של חכמים.
The baraita adds: And this, the halakha in a case where one purchases an item before the obligation of a certain gift of the priesthood takes effect, is a stringency that applies in the case of the foreleg, the jaw, and the maw more so than in the case of the first sheared wool. In other words, one who purchases wool from a priest before it is shorn is exempt from giving first sheared wool, whereas one who purchases part of an animal from a priest before its slaughter is obligated to give any gifts contained within the purchased portion. Since this is the halakha even if the portion he purchased is not the principal part, similar to the stated case of one who purchases only the shearing of the sheep of a gentile, one can conclude from this baraita that we follow the obligation, i.e., the limbs of the animal that contain the gifts. The Gemara concludes: Indeed, conclude from it that this is correct.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְאִם אָמַר לוֹ חוּץ מִן הַמַּתָּנוֹת פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת.:

§ The mishna teaches: And if a priest sold his animal to an Israelite and said that he is selling everything except for the gifts with it, the Israelite is exempt from the obligation to give the gifts, because they are not his.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה שנינו במשנתנו שאם אמר לו הכהן לישראל שהוא מוכר לו את בהמתו חוץ מן המתנות שבה — הישראלי פטור מן המתנות, שכן אינן שלו, ואינו חייב לתת לכהן את דמיהן.
§ The mishna teaches: And if a priest sold his animal to an Israelite and said that he is selling everything except for the gifts with it, the Israelite is exempt from the obligation to give the gifts, because they are not his.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין קלג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין קלג: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין קלג: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס חולין קלג:, רש"י חולין קלג:, תוספות חולין קלג:, בעל המאור חולין קלג: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר"י מלוניל חולין קלג: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., בית הבחירה למאירי חולין קלג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין קלג:, מהרש"א חידושי הלכות חולין קלג:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין קלג:, אסופת מאמרים חולין קלג:

Chulin 133b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 133b, Rif by Bavli Chulin 133b, Collected from HeArukh Chulin 133b, Rashi Chulin 133b, Tosafot Chulin 133b, Baal HaMaor Chulin 133b, Ri MiLunel Chulin 133b, Meiri Chulin 133b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 133b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 133b, Steinsaltz Commentary Chulin 133b, Collected Articles Chulin 133b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144