×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גַּסְטְרָא שֶׁל בֵּית פְּעוֹר הַרְאֵנוּ הֵיכָן מֹשֶׁה קָבוּר עָמְדוּ לְמַעְלָה נִדְמָה לָהֶם לְמַטָּה לְמַטָּה נִדְמָה לָהֶם לְמַעְלָה נֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי כִיתּוֹת אוֹתָן שֶׁעוֹמְדִים לְמַעְלָה נִדְמָה לָהֶן לְמַטָּה לְמַטָּה נִדְמָה לָהֶן לְמַעְלָה לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר {דברים ל״ד:ו׳} וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ.
the garrison [gastera] of Beth Peor and said to them: Show us where Moses is buried. As the men stood above on the upper section of the mountain, it appeared to them as if the grave was below in the lower section. As they stood below, it appeared to them to be above. They divided into two groups, one above and one below. To those who were standing above, the grave appeared to them to be below; to those who were standing below, the grave appeared to them to be above, to fulfill that which is stated: “And no man knows of his grave to this day” (Deuteronomy 34:6).
רש״יתוספות איווראבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
גסטרא – מושל כמה שאמר קומוס דוכוס ושלטון וחבירו ריהטון קורטון גסטרא (ברכות דף לב:).
גסטרא דוכוס ושלטון וחבירו בברכות (ד׳ לב) ריהטון קרטין גיסטרא:
פרק שני בע״ה:
רש״י בד״ה כפיפה כו׳ דקל זרדין הגדילין כו׳ כצ״ל. ונ״ב נ״ל זרדין והוא קנים קטנים לחים הגדילים סביב הדקל:
גמ׳ מפני מה נקבר משה אצל בית פעור כו׳. ר״ל גם שלא זכה ליכנס לא״י בחיים מפני מה לא זכה ליקבר בא״י כמו עצמות יוסף וקאמר לכפר כו׳ והוא ענין הכתוב שאחר תפלת משה כתיב ונשב בגיא מול בית פעור גו׳ ר״ל שחטא זה שעשיתם בבית פעור גרמה לי ליקבר בח״ל לכפר עליכם ועי״ל שאמרו מפני מה נקבר כו׳ דגנאי הוא לזכור שם ע״ז על מקום קבורתו וקאמר כדי לכפר כו׳. ועיין בתוס׳ ע״פ מ״א ובמדרש ילקוט איתא בע״א מה עשה משה חפר כו׳ וטמן חמה בארץ כו׳ וכשישראל חוטאין היה עולה ופוער פיו לנשוף ברוחו להשחית לפיכך נקרא שמו פעור והיה משה מזכיר עליו את השם ומורידו למטה וכשמת מה עשה הקב״ה נתן את קברו כנגדו והוא רואה קברו וחוזר לאחוריו כו׳ והוא מבואר כבר בזה הפ׳ שהחטא מוליד מלאך משחית והוא זה הפעור שפער פיו כו׳ ודו״ק:
וכי אפשר לאדם להלוך אחר שכינה כו׳. אע״ג דכתיב וה׳ הולך לפניהם האי קרא אחרי ה׳ גו׳ לאו בענין זה איירי אלא בענין הקרוב אליו וההפך לא תלכו אחרי אלהים אחרים וק״ל:
ביקור חולים דכתיב וירא אליו ה׳ גו׳. מפורש פ׳ הפועלים יום ג׳ למילתו היה ובא הקב״ה לשאול באברהם ע״ש בחידושינו:
ברכת אבלים דכתיב ויברך אלהים את יצחק בנו גו׳. דרשו כן מדכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים גו׳ תלה הכתוב ברכה זו במיתתו של אברהם דהיינו ברכת אבלים ודו״ק:
הקב״ה קובר מתים שנאמר ויקבור אותו כו׳. הפועל שהוא הקובר חסר מן המקרא מי הוא ופירשוהו דקאי על הקב״ה שנזכר לעיל ובספרי איכא תנא דפליג וקאמר ויקבור אותו הוא קבר את עצמו:
דבר הבא מן העור כו׳. ולא עור בהמה ממש דעדיין לא נתפשטה אז שום בהמה כ״כ החזקוני:
תורה תחלתה ג״ח כו׳. הוא הוראה במעלת התורה כי התורה כולה מראשה ועד סופה כולה חסד כמ״ש ותורת חסד על לשונה וידוע מעלת מדה טובה זו על הצדקה ושאר מדות בכמה מקומות וק״ל:
מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס כו׳. דליכא למימר שהיה מתאוה ליקבר בא״י משום גלגול מחילות כמ״ש בסוף כתובות גבי יעקב ויוסף דאעברה נא ואראה את הארץ הטובה לא משמע כן:
וא״ל הקב״ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני כו׳. יש לפרש זאת התשובה בהאי קרא ויאמר ה׳ אלי רב לך גו׳ דהיינו רב טוב הצפון לצדיקים לעוה״ב כמ״ש במדרשות ומיהו קשה דהיאך קאמר שהיה מבקש לקיים המצות כדי לקבל שכר עליהן הא אמרינן אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע״מ לקבל פרס וי״ל דהיינו במצוה שנתחייב בה כבר אבל הכא שעדיין לא בא לא״י ששם חיובה והקב״ה לא רצה שיהיה חייב בהו שפיר מצי לבקש משום קבול שכרן ודו״ק:
שנא׳ לכן אחלק לו ברבים גו׳. דהיינו אחלק לו שכר בכלל הרבים שבאו לא״י ודימה לו השכר הזה לשלל שהוא דבר שלא טרח בו אלא אחרים עשאוהו כן תקבל שכר כאילו עשית על דבר שלא טרחת בו אלא אחרים שיבואו לשם והוא כוונת הפסוק שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב ר״ל שש אנכי על אמרתך אמירת התורה בעלמא בלא קיומה וטורח עשייתה כמוצא שלל רב ששש על דבר שלא טרח בו וק״ל:
יכול כאחרונים כו׳. ר״ל יכול כאחרונים דהיינו כאותן רבים שיבואו לא״י לקיים המצות ולא כראשונים שהם אברהם יצחק ויעקב דמפורש בהם שכרם הגדול כמ״ש באברהם שכרך הרבה מאד וכעין זה ביצחק ויעקב שגם הם אע״פ שהיו עצומים בתורה ובמצות שקיימו כל התורה מ״מ הרבה מצות התלויות בארץ ובקרבנות ודאי לא קיימו התלויות בכבוש א״י וישיבתה ושכרן הרבה מאד כן תהיה שכרך גדול בלא קיומן. ואמר ואת פושעים נמנה שנמנה עם מתי מדבר כו׳. שע״כ הוא ראוי לחלק עמהן השכר שהרי הוא נמנה עמהן במתי מדבר ובשבילן כמ״ש בענין ויתעבר ה׳ בי למענכם גו׳ וק״ל:
ולפושעים יפגיע שבקש רחמים כו׳ שיחזרו בתשובה כו׳. דהא דבקש רחמים על כפרתן כבר מפורש שבקש בתפלתו ואם אין מחני גו׳ אבל קאמר ולפושעים יפגיע שבקש רחמים שלא יהיו עוד פושעים דהיינו שיחזרו בתשובה ומפורש בקרא שבקש עליהם כך שנא׳ מי יתן והיה לבבם זה כל הימים גו׳ ודו״ק:

סליק
פרק המקנא‪:‬
גסטרא (חיל המבצר) של בית פעור, ואמרו להם: הראנו היכן משה קבור. עמדו אנשים למעלה על ההר — נדמה להם שהקבר למטה, עמדו למטה — נדמה להם למעלה. נחלקו לשתי כיתות (קבוצות), אותן שעומדים למעלה — נדמה להן שהוא למטה, אלה שעומדים למטה — נדמה להן שהוא למעלה, לקיים מה שנאמר ״ולא ידע איש את קברתו״ (דברים לד, ו).
the garrison [gastera] of Beth Peor and said to them: Show us where Moses is buried. As the men stood above on the upper section of the mountain, it appeared to them as if the grave was below in the lower section. As they stood below, it appeared to them to be above. They divided into two groups, one above and one below. To those who were standing above, the grave appeared to them to be below; to those who were standing below, the grave appeared to them to be above, to fulfill that which is stated: “And no man knows of his grave to this day” (Deuteronomy 34:6).
רש״יתוספות איווראבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ר׳רַבִּי חָמָא בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר אַף מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן קָבוּר כְּתִיב הָכָא וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ וּכְתִיב הָתָם {דברים ל״ג:א׳} וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים וא״רוְאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא מִפְּנֵי מָה נִקְבַּר מֹשֶׁה אֵצֶל בֵּית פְּעוֹר כְּדֵי לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה פְעוֹר.

Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Even Moses our teacher himself does not know where he is buried. It is written here: “And no man knows of his grave,” and it is written there: “And this is the blessing wherewith Moses the man of God blessed the children of Israel before his death” (Deuteronomy 33:1). In other words, even Moses, as he is referred to by the term “man,” does not know his burial place. And Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: For what reason was Moses buried near Beth Peor? In order to atone for the incident that transpired at Beth Peor (Numbers, chapter 25).
תוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני מה נקבר מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור – ומדרש אגדה בכל שנה ושנה בעת שחטאו ישראל בבנות מואב באותו פרק בית פעור עולה למעלה כדי לקטרג ולהזכיר עון וכשהוא רואה קברו של משה חוזר ושוקע שמשה רבינו שקעו בקרקע עד חוטמו וכל שעה שעולה חוזר ונשקע למקום ששקעו משה רבינו. מתוספת רבי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מפני מה נקבר משה אצל בית פעור כו׳. ר״ל גם שלא זכה ליכנס לא״י בחיים מפני מה לא זכה ליקבר בא״י כמו עצמות יוסף וקאמר לכפר כו׳ והוא ענין הכתוב שאחר תפלת משה כתיב ונשב בגיא מול בית פעור גו׳ ר״ל שחטא זה שעשיתם בבית פעור גרמה לי ליקבר בח״ל לכפר עליכם ועי״ל שאמרו מפני מה נקבר כו׳ דגנאי הוא לזכור שם ע״ז על מקום קבורתו וקאמר כדי לכפר כו׳. ועיין בתוס׳ ע״פ מ״א ובמדרש ילקוט איתא בע״א מה עשה משה חפר כו׳ וטמן חמה בארץ כו׳ וכשישראל חוטאין היה עולה ופוער פיו לנשוף ברוחו להשחית לפיכך נקרא שמו פעור והיה משה מזכיר עליו את השם ומורידו למטה וכשמת מה עשה הקב״ה נתן את קברו כנגדו והוא רואה קברו וחוזר לאחוריו כו׳ והוא מבואר כבר בזה הפ׳ שהחטא מוליד מלאך משחית והוא זה הפעור שפער פיו כו׳ ודו״ק:
ר׳ חמא בר׳ חנינא אמר: אף משה רבינו עצמו אינו יודע היכן הוא קבור; כתיב הכא [נאמר כאן] ״ולא ידע איש את קברתו״ וכתיב התם [ונאמר שם] ״וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים״ (דברים לג, א), כלומר, אפילו משה הנקרא ״איש האלקים״ לא ידע. ואמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: מפני מה נקבר משה אצל בית פעור — כדי לכפר בכך על מעשה פעור.
Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Even Moses our teacher himself does not know where he is buried. It is written here: “And no man knows of his grave,” and it is written there: “And this is the blessing wherewith Moses the man of God blessed the children of Israel before his death” (Deuteronomy 33:1). In other words, even Moses, as he is referred to by the term “man,” does not know his burial place. And Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: For what reason was Moses buried near Beth Peor? In order to atone for the incident that transpired at Beth Peor (Numbers, chapter 25).
תוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי דִּכְתִיב {דברים י״ג:ה׳} אַחֲרֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לְהַלֵּךְ אַחַר שְׁכִינָה וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר {דברים ד׳:כ״ד} כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא.

And Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “After the Lord your God shall you walk, and Him shall you fear, and His commandments shall you keep, and unto His voice shall you hearken, and Him shall you serve, and unto Him shall you cleave” (Deuteronomy 13:5)? But is it actually possible for a person to follow the Divine Presence? But hasn’t it already been stated: “For the Lord your God is a devouring fire, a jealous God” (Deuteronomy 4:24), and one cannot approach fire.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי אפשר לאדם להלוך אחר שכינה כו׳. אע״ג דכתיב וה׳ הולך לפניהם האי קרא אחרי ה׳ גו׳ לאו בענין זה איירי אלא בענין הקרוב אליו וההפך לא תלכו אחרי אלהים אחרים וק״ל:
א ואמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״אחרי ה׳ אלהיכם תלכו״ (דברים יג, ה), וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר ״כי ה׳ אלהיך אש אכלה הוא״ (דברים ד, כד)!
And Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “After the Lord your God shall you walk, and Him shall you fear, and His commandments shall you keep, and unto His voice shall you hearken, and Him shall you serve, and unto Him shall you cleave” (Deuteronomy 13:5)? But is it actually possible for a person to follow the Divine Presence? But hasn’t it already been stated: “For the Lord your God is a devouring fire, a jealous God” (Deuteronomy 4:24), and one cannot approach fire.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אאֶלָּא לְהַלֵּךְ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה הוּא מַלְבִּישׁ עֲרוּמִּים דִּכְתִיב {בראשית ג׳:כ״א} וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כׇּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם אַף אַתָּה הַלְבֵּשׁ עֲרוּמִּים הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּיקֵּר חוֹלִים דִּכְתִיב {בראשית י״ח:א׳} וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳ בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא אַף אַתָּה בַּקֵּר חוֹלִים הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִיחֵם אֲבֵלִים דִּכְתִיב {בראשית כ״ה:י״א} וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ אַף אַתָּה נַחֵם אֲבֵלִים הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָבַר מֵתִים דִּכְתִיב {דברים ל״ד:ו׳} וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בגיא אַף אַתָּה קְבוֹר מֵתִים.:

He explains: Rather, the meaning is that one should follow the attributes of the Holy One, Blessed be He. He provides several examples. Just as He clothes the naked, as it is written: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21), so too, should you clothe the naked. Just as the Holy One, Blessed be He, visits the sick, as it is written with regard to God’s appearing to Abraham following his circumcision: “And the Lord appeared unto him by the terebinths of Mamre” (Genesis 18:1), so too, should you visit the sick. Just as the Holy One, Blessed be He, consoles mourners, as it is written: “And it came to pass after the death of Abraham, that God blessed Isaac his son” (Genesis 25:11), so too, should you console mourners. Just as the Holy One, Blessed be He, buried the dead, as it is written: “And he was buried in the valley in the land of Moab” (Deuteronomy 34:6), so too, should you bury the dead.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויברך אלהים את יצחק – ניחמו על אביו וברכו ברכת אבלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ביקור חולים דכתיב וירא אליו ה׳ גו׳. מפורש פ׳ הפועלים יום ג׳ למילתו היה ובא הקב״ה לשאול באברהם ע״ש בחידושינו:
ברכת אבלים דכתיב ויברך אלהים את יצחק בנו גו׳. דרשו כן מדכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים גו׳ תלה הכתוב ברכה זו במיתתו של אברהם דהיינו ברכת אבלים ודו״ק:
הקב״ה קובר מתים שנאמר ויקבור אותו כו׳. הפועל שהוא הקובר חסר מן המקרא מי הוא ופירשוהו דקאי על הקב״ה שנזכר לעיל ובספרי איכא תנא דפליג וקאמר ויקבור אותו הוא קבר את עצמו:
אלא הכוונה היא שיש להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא ולנהוג כמו כן; מה הוא מלביש ערומים, דכתיב [שנאמר]: ״ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם״ (בראשית ג, כא)אף אתה הלבש ערומים. הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, דכתיב [שנאמר]: לאחר שמל אברהם את עצמו והיה חולה מכאב המילה ״וירא אליו ה׳ באלני ממרא״ (בראשית יח, א)אף אתה בקר חולים. הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים, דכתיב [שנאמר]: ״ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו״ (בראשית כה, יא)אף אתה נחם אבלים. הקדוש ברוך הוא קבר מתים, דכתיב [שנאמר]: ״ויקבר אתו בגי״ (דברים לד, ו)אף אתה קבר מתים.
He explains: Rather, the meaning is that one should follow the attributes of the Holy One, Blessed be He. He provides several examples. Just as He clothes the naked, as it is written: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21), so too, should you clothe the naked. Just as the Holy One, Blessed be He, visits the sick, as it is written with regard to God’s appearing to Abraham following his circumcision: “And the Lord appeared unto him by the terebinths of Mamre” (Genesis 18:1), so too, should you visit the sick. Just as the Holy One, Blessed be He, consoles mourners, as it is written: “And it came to pass after the death of Abraham, that God blessed Isaac his son” (Genesis 25:11), so too, should you console mourners. Just as the Holy One, Blessed be He, buried the dead, as it is written: “And he was buried in the valley in the land of Moab” (Deuteronomy 34:6), so too, should you bury the dead.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כׇּתְנוֹת עוֹר רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר דָּבָר הַבָּא מִן הָעוֹר וְחַד אָמַר דָּבָר שֶׁהָעוֹר נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ.

The Gemara discusses the verse: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21). Rav and Shmuel disagree as to the meaning of the term “garments of skin.” One says that these garments were made of something that comes from the skin, and one says that these garments were something from which the skin benefits.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבר הבא מן העור – של צמר הוא.
שהעור נהנה ממנו – של פשתן שאדם לובש סמוך לעורו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דבר הבא מן העור כו׳. ולא עור בהמה ממש דעדיין לא נתפשטה אז שום בהמה כ״כ החזקוני:
כיון שהזכרנו כתוב זה על כתנות עור דנים בו; רב ושמואל נחלקו בפירושו, חד [אחד מהם] אמר: כתנות אלה היו עשויות מדבר הבא מן העור, וחד [ואחד מהם] אמר: דבר שהעור נהנה ממנו.
The Gemara discusses the verse: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21). Rav and Shmuel disagree as to the meaning of the term “garments of skin.” One says that these garments were made of something that comes from the skin, and one says that these garments were something from which the skin benefits.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דָּרַשׁ ר׳רַבִּי שִׂמְלַאי תּוֹרָה תְּחִלָּתָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים תְּחִילָּתָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים דִּכְתִיב וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כׇּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים דִּכְתִיב וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בגיא.

Rabbi Samlai taught: With regard to the Torah, its beginning is an act of kindness and its end is an act of kindness. Its beginning is an act of kindness, as it is written: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21). And its end is an act of kindness, as it is written: “And he was buried in the valley in the land of Moab” (Deuteronomy 34:6).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תחילתו גמילות חסדים – הלביש ערומים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תורה תחלתה ג״ח כו׳. הוא הוראה במעלת התורה כי התורה כולה מראשה ועד סופה כולה חסד כמ״ש ותורת חסד על לשונה וידוע מעלת מדה טובה זו על הצדקה ושאר מדות בכמה מקומות וק״ל:
דרש ר׳ שמלאי: תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. כיצד? תחילתה גמילות חסדים — דכתיב [שנאמר]: ״ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם״ (בראשית ג, כא), הרי גמילות חסדים של הלבשת ערומים, וסופה גמילות חסדים — דכתיב [שנאמר] ״ויקבר אתו בגי״ (דברים לד, ו), הרי גמילות חסדים של קבורת מתים.
Rabbi Samlai taught: With regard to the Torah, its beginning is an act of kindness and its end is an act of kindness. Its beginning is an act of kindness, as it is written: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21). And its end is an act of kindness, as it is written: “And he was buried in the valley in the land of Moab” (Deuteronomy 34:6).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי מִפְּנֵי מָה נִתְאַוָּה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לִיכָּנֵס לא״ילְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכִי לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ הוּא צָרִיךְ אוֹ לִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ הוּא צָרִיךְ אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה הַרְבֵּה מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל וְאֵין מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בא״יבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶכָּנֵס אֲנִי לָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּימוּ כּוּלָּן עַל יָדִי.

Rabbi Samlai taught: For what reason did Moses our teacher greatly desire to enter Eretz Yisrael? Did he need to eat of its produce, or did he need to satisfy himself from its goodness? Rather, this is what Moses said: Many mitzvot were commanded to the Jewish people, and some of them can be fulfilled only in Eretz Yisrael, so I will enter the land in order that they can all be fulfilled by me.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס כו׳. דליכא למימר שהיה מתאוה ליקבר בא״י משום גלגול מחילות כמ״ש בסוף כתובות גבי יעקב ויוסף דאעברה נא ואראה את הארץ הטובה לא משמע כן:
ב דרש ר׳ שמלאי: מפני מה נתאוה משה רבינו כל כך ליכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי.
Rabbi Samlai taught: For what reason did Moses our teacher greatly desire to enter Eretz Yisrael? Did he need to eat of its produce, or did he need to satisfy himself from its goodness? Rather, this is what Moses said: Many mitzvot were commanded to the Jewish people, and some of them can be fulfilled only in Eretz Yisrael, so I will enter the land in order that they can all be fulfilled by me.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלוּם אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֶלָּא לְקַבֵּל שָׂכָר מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִילּוּ עֲשִׂיתָם שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו נ״ג:י״ב} לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פּוֹשְׁעִים נִמְנָה וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא וְלַפּוֹשְׁעִים יַפְגִּיעַ.

The Holy One, Blessed be He, said to him: Do you seek to enter the land to perform these mitzvot for any reason other than to receive a reward? I will ascribe you credit as if you had performed them and you will receive your reward, as it is stated: “Therefore will I divide him a portion among the great, and he shall divide the spoil with the mighty; because he bared his soul unto death, and was numbered with the transgressors; yet he bore the sin of many, and made intercession for the transgressors” (Isaiah 53:12).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולפושעים יפגיע – בשביל פושעים הפגיע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וא״ל הקב״ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני כו׳. יש לפרש זאת התשובה בהאי קרא ויאמר ה׳ אלי רב לך גו׳ דהיינו רב טוב הצפון לצדיקים לעוה״ב כמ״ש במדרשות ומיהו קשה דהיאך קאמר שהיה מבקש לקיים המצות כדי לקבל שכר עליהן הא אמרינן אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע״מ לקבל פרס וי״ל דהיינו במצוה שנתחייב בה כבר אבל הכא שעדיין לא בא לא״י ששם חיובה והקב״ה לא רצה שיהיה חייב בהו שפיר מצי לבקש משום קבול שכרן ודו״ק:
שנא׳ לכן אחלק לו ברבים גו׳. דהיינו אחלק לו שכר בכלל הרבים שבאו לא״י ודימה לו השכר הזה לשלל שהוא דבר שלא טרח בו אלא אחרים עשאוהו כן תקבל שכר כאילו עשית על דבר שלא טרחת בו אלא אחרים שיבואו לשם והוא כוונת הפסוק שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב ר״ל שש אנכי על אמרתך אמירת התורה בעלמא בלא קיומה וטורח עשייתה כמוצא שלל רב ששש על דבר שלא טרח בו וק״ל:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כלום אתה מבקש לעשות מצוות אלה אלא לקבל שכר — מעלה (מחשיב) אני עליך כאילו עשיתם ותקבל שכרך, שנאמר: ״לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פשעים נמנה, והוא חטא רבים נשא ולפשעים יפגיע״ (ישעיה נג, יב), וכך דורשים את הפסוק:
The Holy One, Blessed be He, said to him: Do you seek to enter the land to perform these mitzvot for any reason other than to receive a reward? I will ascribe you credit as if you had performed them and you will receive your reward, as it is stated: “Therefore will I divide him a portion among the great, and he shall divide the spoil with the mighty; because he bared his soul unto death, and was numbered with the transgressors; yet he bore the sin of many, and made intercession for the transgressors” (Isaiah 53:12).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָּרַבִּים יָכוֹל כָּאַחֲרוֹנִים וְלֹא כָּרִאשׁוֹנִים ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל כְּאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁהֵן עֲצוּמִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ לְמִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ל״ב:ל״ב} וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא וְגוֹ׳.

Rabbi Samlai proceeds to expound the verse “Therefore will I divide him a portion among the great” to mean that he will receive reward. One might have thought that he will receive reward like the later ones and not like the earlier ones, so the verse states: “And he shall divide the spoil with the mighty,” meaning like Abraham, Isaac, and Jacob, who were mighty in Torah and in mitzvot. “Because he bared his soul unto death,” meaning he gave himself over to death on behalf of the Jewish people, as it is stated: “Yet now, if You will forgive their sin; and if not, blot me, I pray You, out of Your book that You have written” (Exodus 32:32).
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הערה – הריק.
היה מביא וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכתא שהחלק השני שבה אמנם לבאר עניני סדרי הנהגותיהם בענין הסוטה ושזה החלק הוחל ביאורו בראשון כמו שהתבאר שם עניני הבאתה לפני הכהן במקדש ודרכי הבזיונות שהיו מתנהגים עמה בהם ובא זה הפרק בענין זה החלק ג״כ ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים הראשון בענין מנחת סוטה היאך דינה והשני בענין נתינת העפר במים וכתיבת המגלה והשבעתו וקללתו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר ואנו מפרשים את כל החלקים ביחד במשנה אחת והוא שאמר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יכול כאחרונים כו׳. ר״ל יכול כאחרונים דהיינו כאותן רבים שיבואו לא״י לקיים המצות ולא כראשונים שהם אברהם יצחק ויעקב דמפורש בהם שכרם הגדול כמ״ש באברהם שכרך הרבה מאד וכעין זה ביצחק ויעקב שגם הם אע״פ שהיו עצומים בתורה ובמצות שקיימו כל התורה מ״מ הרבה מצות התלויות בארץ ובקרבנות ודאי לא קיימו התלויות בכבוש א״י וישיבתה ושכרן הרבה מאד כן תהיה שכרך גדול בלא קיומן. ואמר ואת פושעים נמנה שנמנה עם מתי מדבר כו׳. שע״כ הוא ראוי לחלק עמהן השכר שהרי הוא נמנה עמהן במתי מדבר ובשבילן כמ״ש בענין ויתעבר ה׳ בי למענכם גו׳ וק״ל:
״לכן אחלק לו ברבים״, כלומר, יקבל שכר. יכול יקבל שכר כאחרונים ולא כראשונים — תלמוד לומר: ״ואת עצומים יחלק שלל״, כאברהם יצחק ויעקב שהן עצומים בתורה ובמצות. ״תחת אשר הערה למות נפשו״ — שמסר עצמו למיתה על ישראל, שנאמר: ״ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ״(שמות לב, לב).
Rabbi Samlai proceeds to expound the verse “Therefore will I divide him a portion among the great” to mean that he will receive reward. One might have thought that he will receive reward like the later ones and not like the earlier ones, so the verse states: “And he shall divide the spoil with the mighty,” meaning like Abraham, Isaac, and Jacob, who were mighty in Torah and in mitzvot. “Because he bared his soul unto death,” meaning he gave himself over to death on behalf of the Jewish people, as it is stated: “Yet now, if You will forgive their sin; and if not, blot me, I pray You, out of Your book that You have written” (Exodus 32:32).
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאֶת פּוֹשְׁעִים נִמְנָה שֶׁנִּמְנָה עִם מֵתֵי מִדְבָּר וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא שֶׁכִּיפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וְלַפּוֹשְׁעִים יַפְגִּיעַ שֶׁבִּיקֵּשׁ רַחֲמִים עַל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ז׳:ט״ז} וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי.:

“And was numbered with the transgressors,” meaning that he was counted among those who died in the desert, for, just like them, he did not enter Eretz Yisrael. “Yet he bore the sin of many,” as he atoned for the incident of the Golden Calf. “And made intercession [yafgia] for the transgressors,” as he requested mercy for the sinners of Israel so that they should engage in repentance. And the word pegia means nothing other than prayer, as it is stated: “Therefore pray not you for this people, neither lift up cry nor prayer for them, neither make intercession [tifga] to Me; for I will not hear you” (Jeremiah 7:16).
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולפושעים יפגיע שבקש רחמים כו׳ שיחזרו בתשובה כו׳. דהא דבקש רחמים על כפרתן כבר מפורש שבקש בתפלתו ואם אין מחני גו׳ אבל קאמר ולפושעים יפגיע שבקש רחמים שלא יהיו עוד פושעים דהיינו שיחזרו בתשובה ומפורש בקרא שבקש עליהם כך שנא׳ מי יתן והיה לבבם זה כל הימים גו׳ ודו״ק:
סליק פרק המקנא
״ואת פשעים נמנה״ — שנמנה עם מתי מדבר, שהרי אף הוא כמותם לא נכנס לארץ. ״והוא חטא רבים נשא״ — שכיפר על מעשה העגל. ״ולפשעים יפגיע״ — שביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה. ואין ״פגיעה״ אלא לשון תפלה, שנאמר: ״ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי״ (ירמיה ז, טז).
“And was numbered with the transgressors,” meaning that he was counted among those who died in the desert, for, just like them, he did not enter Eretz Yisrael. “Yet he bore the sin of many,” as he atoned for the incident of the Golden Calf. “And made intercession [yafgia] for the transgressors,” as he requested mercy for the sinners of Israel so that they should engage in repentance. And the word pegia means nothing other than prayer, as it is stated: “Therefore pray not you for this people, neither lift up cry nor prayer for them, neither make intercession [tifga] to Me; for I will not hear you” (Jeremiah 7:16).
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ב – היה מביא
(11) מתני׳מַתְנִיתִין: בהָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ בְּתוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנָהּ עַל יָדֶיהָ כְּדֵי לְיַגְּעָהּ.

Chapter 2
MISHNA: The husband of the sota would bring his wife’s meal-offering to the priest in an Egyptian wicker basket made of palm branches, and he would place the meal-offering in her hands for her to hold throughout the ritual in order to fatigue her. This might lead her to confess her guilt and not drink the water of a sota unnecessarily.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות איווראבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך כפפה
כפפהא(תרומות פרק ט) תולה כפיפות בצוארי בהמות. (סוטה יד.) היה מביא את מנחתה בכפיפה מצרית. (כתובות פב) אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת פירוש קופית שעושין מן הגומא ומכל הנסרים וכגון מיני ערבה ויש עוד קפיפה בק׳ ואחד הן:
ערך מצר
מצרב(סוטה ט.) מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה (סוטה יד.) היה מביא את מנחתה בכפיפה מצרית. פי׳ חבל עשוי מנצרים של אילן וכן הכפיפה:
ערך אחר
אחרגעורי נקפו זאת בבראשית רבה (בריש פרשה מט) וירא אליו ה׳ אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק לזאת אות ומבשרי אחזה אלוה אילולי שעשיתי כן מהיכן היה נגלה עלי הקב״ה. ואחר נדרים לבקר אם איחר אדם נדרו נתבקרה פנקסו (בראשית רבה כ״ב) קום עלה בית אל. אחר כבוד שלחני בילמדנו רב לכם אחרי קול רעש גדול בילמדנו שמע ישראל אחר חיתום שטרות בבבא בתרא (בבא בתרא קעה:) ובגיטין (גיטין כא). אחרים אומר רבי מאיר יש אומר רבי נתן מפורש בסוף הוריות (הוריות יג:) כל המעשה. מאחיך פרט לאחרים (בבא מציעא קיא) בגמרא דאחד שכר אדם פרע לאשת אחרים (סנהדרין כב) פי׳ אשת אחרים עכו״ם. אחרי ה׳ אלהיכם תלכו (סוטה יד). אחורים ותוך בתרומ׳ אבל לא בקדש (חגיגה כב). אם נפלו משקין טמאין באחורי כלים תוכו של כלי טהור לתרומה אבל לא לקודש. כל הכלים יש להן אחורים ותוך (פסחים יז) פי׳ כגון הכרים והכסתות משתמשין באחוריהן שיושבין על גבן ובתוכן נותנין הנוצה חשובין כשני כלים וכן השקין והמרצופין פעמים ישב עליהן ופעמים טוען בתוכן וכן מפורש בכלים פרק כל הכלים כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחורים (בכלים פרק ב):
ערך גסטר
גסטרד(ברכות לב:) וכל גסטרא בראתי לו קרעטן. (שבת קכא.) ובאו אנשי גסטרא של צפירי לכבותה מפני שאפוטרופוס של מלך היה. (סוטה יד) וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל גסטרא של בית פעור הראוני היכן משה קבור ענין שולטנות המה (א״ב פירוש קסטרה בלשון רומי מחנה ומערכה מוכנת ללון שם אנשי מלחמה ואצל צפור בני הרומיים מעגל והושיבו בו אנשי חיל להחזיק תחת משמעתם כל הגליל):
ערך סדר
סדרהסדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא (כתובות קו.) פי׳ משניות חיצונות הן ורבה הוי ג׳ בבי ול׳ פירקין וזוטא יב פירקי ודאמרי בגמ׳ תני דבי אליהו כלהון בגווייהו. (פסחים קה:) סדרנא אנא פי׳ מסדר הלכות (סוטה יד) מפורש סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחה וכו׳ (בבא מציעא קיד) כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבעל חוב פי׳ מעריכין נכסי הלוה ואם הוא עני אע״פ שאינו נשלם החוב כולו אין נוטלין כל מה שיש לו אלא משיירין לו לפי כבודו כגון מפץ לעני ומצע לעשיר כך מסדרין בערכין כשאמר ערכי עלי ואינו עשיר שיתן כמה שכתוב בתורה עומד לפני הכהן ומעריכו כדכתיב ואם מך הוא מערכך וגו׳ ע״פ אשר תשיג יד הנודר ואם מסרב ליתן מה שמעריכו הולך שליח ב״ד וממשכן אותו דתנן בערכין חייבי ערכין ממשכנין אותן וכשהוא ממשכנו אינו נוטל כל מה שיש לו דתנן אע״פ שאמרו ממשכנין אותו נותנין לו מזון ל׳ יום וכסות י״ב חדש ומיטה מוצעת וסנדליו ותפילין לו אבל לא לאשתו ולבניו עיקר סידור בערכין כתיב דכתיב ואם מך הוא מערכך מפרש בגמרא החייהו מערכך ויש ששונין מסרדין פי׳ משיירין כגון ובשרידים אשר ה׳ קורא (נדרים סה) ש״מ אין מסדרין בבעל חוב:
ערך קלת
קלתו(בסוף בכורים) בקלתות של כסף ושל זהב. (בבא קמא צב.) מנא הא מילתא דאמור רבנן בתר עניא אזלא עניותא דתנן עשירים מביאים בכוריהם בקלתות של כסף וכו׳. (כתובות פב:) עשירות עושות אותן קלתות של כסף ושל זהב. (סוטה יד) אדם מביא מנחה בתוך ביתו בקלתות של כסף ושל זהב. (כתובות עב) דאורייתא קלתה שפיר דמי דת יהודית אפילו קלתה נמי אסיר פי׳ אעפ״י שבשוק כפה של ראש׳ לבדה שרי מדאורייתא דת יהודית אסרה בשוק עד שתתן על ראשה דבר אחר אבל בחצר בקלתה אין בה משום פריעת הראש. (בבא מציעא ט) קלתה מינח נייח (גיטין עח) הזורק גט לחיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת. (פרק י״ז דכלים) הקלתות משיחסום פי׳ קופות קטנות דומה לקלתה דגט. קילתיה תלא עיין בקלבאי (א״ב פי׳ בלשון יוני ורומי מין סל עשוי מגמא או מנצרים וגם אם הוא של כסף וזהב):
ערך קרט
קרטז(עבודה זרה לה:) וקורט של חלתית (שבת מז.) הכא במאי עסקינן דאית ביה קרטין פי׳ גרגרים של לבונה שלא שלטה בהן האור (סנהדרין מג) היוצא ליהרג משקין קורט של לבונה ביין שתיטרף דעתו עליו. (סוטה יד) כדתנן (בפרה ובסיפרא) והביאה אל בני אהרן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול (עירובין יז: חולין קה) ומשתכחת כי קורטא בכורא. (עבודה זרה לב) אם יש עליו קורט דם אסור (חולין מג) אפכיה ובדקיה ואשכח עליה תרי קורטי דמא (חולין כח) חילתית אחילתית לא קשיא כחן בעלין כאן בקורטין (חולין עז) ההוא נשבר העצם ויצא לחוץ דאישתקל קרטתא מינה. (נדה כ) ר׳ חנינא פלי קירטא דגרגישתא ובדיק פי׳ קורטא מלשון קורט של לבונה:
א. [קארב.]
ב. [געפלעכטען אויס רייזערן.]
ג. [נאך, אנדרע.]
ד. [קריגס לאגער.]
ה. [ארדענען איינריכטען.]
ו. [אויבסט קארב.]
ז. [קערנער.]
מתני׳ היה מביא את מנחתה – הבעל כדכתיב והביא את קרבנה עליה וגו׳ (במדבר ה).
כפיפה מצרית – סל של נצרי דקל זרדים שגדילין סביב הדקל.
כדי ליגעה – בגמרא מפרש טעמא.
מתני׳ מביא את מנחתה – אין סדר המשנה וסדר הפרשה מכוונין שהרי כך סדר הפרשה קינא לה ונסתרה מעלה האשה ומביא את מנחתה הכהן מביא פיילי של חרס ונותן לתוכו חצי לוג מים מן הכיור ונותן בו עפר מעמיד האשה בשער נקנור ואוחז בבגדיה וסותר את שערה ונותן את המנחה על ידיה וביד הכהן מים המרים ומשביע ומתנה עמה וכותב את המגילה ומוחק ומשקה ונוטל מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותן לתוך כלי שרת מניף ומגיש קומץ ומקטיר ולא ידענו למה שינה התנא הסדר ואם סדר התנא דוקא או סדר הפרשה.
כדי ליגעה – שהרי היתה נתונה על ידה עד גמר כל הסדר כדי שתחזור ותודה ולא שייך למימר דדריש טעמא דקרא אלא היכא דנפקא לן מינה מידי דמרבי מיניה וקרא סתמא כתיב וכולל הכל ואנו דורשין טעמו ואומרים זהו הטעם של פסוק הואיל וטעמו בשביל כך איכא דוקא כגון לא תחבול בגד אלמנה משמע בין עניה ועשירה וקאמר ר״ש טעמא דקרא שאם אתה ממשכן אותה אתה משיא לה שם רע בשכינותיה מתוך שאתה משיב לה העבוט ונאמר עניה דוקא אין ממשכנין אותה (ב״מ דף קטו.).
היה מביא את מנחתה כדכתיב והביא את קרבנה עליה. בתוך כפיפה מצרית וכו׳. צורי של דקל זרדין שגדילין סביב הדקל כדי ליגע ולא. משום תנופה היא. דלא כתיב תנופה בפרשה עד אחר ונתן על כפיה אלא כדי ליגעה ובגמ׳ מפרש טעמא:
היא היתה גרש פ״ה ממובחר שבו מנופה בי״ג נפה כעין סלת חיטים. ל״ה:
גמ׳ קסבר משקה ואחר כך מקריב מנחתה ופלוגתא היא בפ׳ היה נוטל ומיהו כל זמן שלא קירבה מנחתה אינה נבדקת דכתיב מזכרת עון ואע״פ ששתה משהין אותה בידה כדי ליגעה ותודה. וכהן מוליכה אצל מזבח ומגישה בקרן מערבית דרומית אבל בלילה לא חשיב משום דאין בלילה מעכבת דהא תנן אם לא בלל כשר. וא״ת והא במנחות בפ׳ הקומץ רבה אמרינן וקמץ הכהן מקמיצה ואילך מצות כהונה ואפי׳ הכי ממעטי יציקה ובלילה דמקמי הגשה הוו ואמאי נקט מקמיצה ואילך וי״ל דאיתיה אמ׳ במסכת ואילך מצות כהונה היה מכשרי קמיצה בזר והא דכתיב כהן אצל הגשה היינו שאין זר יכול ליקרב אצל המזבח דכתיב והזר הקרב יומת אבל קמיצה אימר שכשרה בזר להכי נקט מקמיצה ואילך מצות כהונה. וא״ת אמאי לא קאמר מתנופה ואילך מצות כהונה ואפי׳ הכי ממעטי יציקה דמקמי תנופה היה וי״ל דלאו מילתא היא דהא בשאר מנחות אין תנופה כמו שפירשו בהדיא במנחות (דף ס.) אבל קמיצה דהויא בכל המנחות נקט לה. הקרב אותה בני אהרן לפני המזבח יכול במערב יגיענה לדופן מערבי של מזבח דהיינו לפני ה׳ שההיכל היה למערב והמזבח לדרומו ל״ב אמה ממוצע באמצע העזרה וכן ההיכל באמצע זה מול זה ל״ב אמה ההיכל וכותלו חללו כ׳ וכותליו ו׳ אמה עובי ועובי כותל צפוני שש ושש לכותל דרומי נמצא מערבו של מזבח [לפני ה׳] דאין מפסיק בינו לבין ההיכל דאילו אולם שלפני היכל פתוח הוא ורחבו כ׳ אמה ככל חללו של היכל. ל״ה. אל פני המזבח בדרום פי׳ משום דכתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה. וכיון דהוי ירך לצפון א״כ הוי פניו לדרום. כנגד חודה כל מה שיכול לקרבו כלפי מערב ובלבד שיהי׳ שם קצת דרום משום אל פני המזבח דאי לאו כנגד חודה ליכא לפני ה׳. שהרי זויות ההיכל כולה בעד זויות המזבח. כולי מזבח בצפון קאי בחלק צפוני של עזרה [ולית ליה] דמזבח מכוון כנגד היכל וכותליו. נמצא כותל דרומי של מזבח כנגד אמצעי פתח ההיכל הלכך יגישנה אל פני המזבח בדרום ובלבד שיהא סמוך למערב ונמצא מקיים את שניהם וה״ה נמי אם היה מזבח משוך מעט כנגד זוית ההיכל ולצפון שיהא דרומה של מזבח כנגד ההיכל הוה מצי לקיים את שניהם דכיון דכנגד ההיכל הוה קרי ביה לפני ה׳. ובלבד שיהא סמוך לקרן דהיינו אצל מערב והאי דנקט (בפ״ק דיומא ר׳ אליעזר אית ליה) למשמע מיניה דכולי מזבח בצפון קאי משום דג׳ מחלוקות הן בדבר זה ר׳ יהודה אית ליה מזבח מכוון כנגד ההיכל וכותליו בפ״ק דיומא ור׳ אליעזר בר׳ יעקב אית ליה כולי מזבח בדרום קאי דאמר צפונה שיהא פנוי מכלום. ור׳ יוסי הגלילי אית ליה כולי מזבח בצפון קאי כדאמר בפ׳ קדשי הקדשים הילכך לר״א דהכא דשמעי׳ ליה ע״כ דאמר דרומו של מזבח לפנים מכנגד זוית של היכל הוא ופליג אדר׳ יהודה ואדר׳ אליעזר בן יעקב אוקי׳ ליה כר׳ יוסי הגלילי דסבי׳ ליה כולי מזבח בצפון ולא מוקמי ליה במחלוקת רבי׳ ל״ה. אע״ג דקדשי׳ סכין הדא זימנא הדר מקדש ליה בכלי שרת משמע מהכא דהסכין הוי קדוש וק׳ מההוא דפ״ק דחולין דקאמר כגון שבדק קרומית של קנה והכא אמר דצריך שיהא קדוש וקרומית לא הוו קדוש. וי״ל דלא ק׳ מידי דההיא דהתם אתיא כר׳ יוסי בר׳ יהודה דמכשר כלי שרת שעשאן של עץ אבל לעולם בעי׳ שהסכין הוי קדוש וראיה מיהא דאמרי׳ חומר בסכין מכלי שרת שהסכין אינו טעון תוך וכלי שרת טעון תוך ואי הוה אמרי׳ דאין צריך שיהא הסכין קדוש אמאי לא קאמר דסכין אינו קדוש וכלי שרת מקודש אלא ש״מ דלעולם סכין בעי׳ כלי שרת כדפרש״י ודלא כפי׳ ה״ר [אפרים] דפי׳ דלגבי שחיטת קדשים לא בעי כלי שרת ומביא ראיה מההיא דחולין דבדק בקרומית של קנה דהוה עץ. ויש לדחות אותה [ראיה] כמו שפירשתי דסבירא ליה כר׳ יוסי בר׳ יהודה. ועוד היה מביא ה״ר אפרים ראי׳ מפרק איזהו מקומן שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ומדנקט גבי קבלה כלי שרת ולא נקט גבי שחיטה דלא אמר שחיטתן בכלי שרת בצפון ש״מ דבשחיטה לא בעי כלי שרת. ומיהו אינה ראיה דהא דלא תני שחיטתן בכלי שרת בצפון כמו דתני וקיבול דמן בכלי שרת משום דבקבלה צריך שיהא הכלי בצפון אבל בשחיטה לא צריך. מקטירו ס״ד ה״ג רש״י ז״ל ולא גרס אטו בכלי שרת מקטר ליה. והכי קא קשיא ליה והרי עדיין לא מלחן והרי עדיין לא מלחן והרי אחרי כן תני ומולחו ונותנו על גבי האשים אלא אימא מעלהו על מנת להקטירו בכלי שרת לאחר שימלחנו ובמנחות (דף כו ע״א) קאמר כי הכא ומקטירו בכלי שרת ולא פריך כי הכא ופי׳ במסכת יומא פ׳ שני שעירי (דף סז) נזיר נמי חוטא הוא. פי׳ שציער עצמו מן היין. וא״ת ליקשי מאשם נזיר דהוה ליה למימר דתהא טעונה נסכים דאינה באה על חטא כדאמר התם בכריתות (דף כז ע״א) אשם נזיר לבטלה אתי. וי״ל דכיון דלבטלה קא אתי אינו טעון נסכים:
היה מביא את מנחתה בקפיפה מצרית ונתנה על ידיה כדי ליגעה כל המנחות תחלתן וסופן בכלי שרת כל המנחות טעונות שמן ולבונה וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה כל המנחות באות מן החטים וזו אינה באה אלא מן השעורים מנחת העומר אע״פ שהיא באה מן השעורים היא היתה באה גרש וזו היתה באה קמח רבן גמליאל אומר כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה אמר הר״ם פי׳ כדי ליגעה עד שתתעמל ותודה ולא תשתה מי המרים וירצה באמרו תחלתן בכלי שרת כלים הראויים לכלי שרת ר״ל כלי הזהב והכסף לפי שכל המנחות אמנם יובאו בכלי זהב וכסף ואז תושם בכלי שרת ואמרו כל המנחות טעונות שמן אין הכונה שזאת המנחה מתחלפת לכל המנחות מכל אחת מאלו הגזירות ואמנם ירצה שהיא תתחלף במנחות בכלל לפי שמנחת חוטא ואע״פ שהיא בלא שמן ולבונה הנה היא תעשה מסלת חטים ומנחת העומר ואע״פ שהיא משעורים הנה היא גרש וטעונה שמן ולבונה וזה יתקרבו בו שני הענינים יחד:
אמר המאירי היה מביא את מנחתה וכו׳ ר״ל אחר שנעשו בה מעשים שהוזכרו בפרק ראשון היה הבעל מביא את מנחתה פי׳ שהבעל מביא את מנחתה משלו כדכתיב והביא את קרבנה עליה והקרבן היה עשרון של קמח שעורים והיה מביאה בכפיפה מצרית ר״ל סל של צורי דקל והם חריות שסביב הדקל על הדרך שביארנו בפרק ראשון בענין חבל המצרי והיה נותן המנחה על ידה כדי ליגעה ר״ל שהמנחה עומדת בידה עד שישביענה ושיכתוב את המגלה וימחקנה בתוך המים וישקנה ואח״כ נוטלה מידה ודבר זה בודאי יגיעה גדולה אצלה וטורח יותר לעמוד שיעור מרובה כל כך פרועה ופרומה ובזויה ובכפיפה בידה ופירשו בגמרא ליגעה כדי שתודה ולא תשתה שהתורה חסה עליה ואין לומר כדי שלא תמחק המגלה שהרי אמרו משקה ואח״כ מקריב ואם מפני שלא תמחק המגלה הרי כבר נמחקה קודם שיסיר את הכפיפה מידה אלא שהכל כדי שלא תשתה ואף לאחר ששתת משהא אותה עדין בידה ממה שאמרו שכל שהודת קודם הבאת מנחתה אע״פ ששתת אין המים בודקין אותה:
ופירש אחר כך ההבדל שיש בין מנחה זו לשאר המנחות והוא שאמר שכל המנחות תחלתן וסופן בכלי שרת ופי׳ תחלתן הבאתן בעזרה ר״ל שהבאתם לעזרה היה בכלי שרת ופירשו בגמרא בכלים הראויים לכלי שרת והם כלי כסף וזהב ופי׳ סופה כשהכהן לוקחה ונותנה בכלי שרת וזו אע״פ שסופה בכלי שרת תחלתה מיהא היתה בכפיפה מצרית וכן יש הבדל ביניהן שמנחת סוטה אינה טעונה שמן ולבונה ואדרבה עובר עליהן ולוקה בנתינתן על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה מפני שהן לאוין מיוחדין וכדכתיב לא יצוק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה ושאר המנחות טעונות שמן ולבונה וכן שכל המנחות באות חטים וזו באה מן השעורים ומשנה זו לא נשנית בדיוק שהרי אף מנחת חוטא אינה טעונה לא שמן ולא לבונה וכן שתי הלחם וכן יש טעונות שמן ולא לבונה ויש טעונות לבונה ולא שמן כמו שהתבאר בפרק כל המנחות אלא שביאור המשנה שמנחת סוטה מובדלת מכולן באיזה ענין שרוב המנחות טעונות שמן ולבונה ובאות מן החטים ומן הסלת ויש שאינן טעונות אלא או שמן או לבונה וא״כ זו מופרשת מהן שאינה טעונה שמן ולבונה ובאה מן השעורים ואע״פ שמנחת חוטא ושתי הלחם אינן טעונות לא שמן ולא לבונה מ״מ באות הן מן החטים וכן אע״פ שמנחת העומר באה מן השעורים מ״מ טעונה היא שמן ולבונה ואינה באה קמח אלא גרש כרמל רשב״ג אומר כשם שמעשיה מעשה בהמה ר״ל שאינה מתיחדת לבן זוג אחד כך קרבנה מאכל בהמה ר״ל שעורים:
משנה היה מביא פילי של חרש חדשה ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור ר׳ יהודה אומר רביעית כשם שהוא ממעט בכתב כך הוא ממעט במים נכנס להיכל ופנה לימינו היה שם אמה על אמה וטבלה של שיש וטבעת היתה קבועה בה כשהוא מגביהה נוטל עפר מתחתיה ונותן כדי שיראה על פני המים שנאמר ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן וגו׳ בא לו לכתוב את המגלה מאי זה מקום הוא כותב מאם לא שכב איש אותך וגו׳ ואת כי שטית ואינו כותב והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה וכותב יתן ה׳ אותך לאלה ולשבועה וגו׳ ובאו המים המאררים האלה וגו׳ ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן אינו כותב לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדפתרא אלא במגלה שנאמר בספר אינו כותב לא בקומוס ולא בקנקנתוס ולא בכל דבר שהוא רושם אלא בדיו שנאמר ומחה כתב שהוא יכול להמחה ולמה היא אומרת אמן אמן לאלה אמן לשבועה אמן לאיש זה אמן לאיש אחר אמן שלא נטמאתי ואם נטמאתי יבאו בי אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה ר׳ מאיר אומר אמן שלא נטמאתי ואמן שלא אטמא הכל שוים שאינו מתנה עמה קודם שנתארסה ולא משנתגרשה נסתרה לאחר ונטמאת ואחר כך החזירה לא היה מתנה עמה זה הכלל כל שתבעל ותהא אסורה לו לא היה מתנה עמה אמר הר״ם פי׳ פיילי של חרס הוא כלי חרס ויצטרך שיהיה זה הכלי לא ישתנה שנוי רב בארך הזמן וענין אמרו חדשה שלא תעשה בה מלאכה כלל אפי׳ דבר מועט כמו כלי חרס של מצורע אשר כתוב בו אל כלי חרס על מים חיים ואמר מה מים שלא נעשה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה ואין הלכה כר׳ יהודה פי׳ תנא קמא סבר שהוא יכתוב אם לא שכב איש אותך וכולא פסוקא ואת כי שטית וכולא פסוקא לפי שאלו הפסוקים אע״פ שאין בהם קללות אבל הן יולידו קללות מפני שמאמרו אם לא שכב הנקי תילד ואם שכב חנקי על דרך ההיקש הנעשה במדות התורה והם יקראו אותם קללות הבאות מחמת ברכות ואמנם אמרו והשביע הכהן את האשה הנה היא צואה וחלקו כלם בלשון מאמר השם וכתב את האלות האלה ת״ק סבר האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות האלה למעוטי צואות ור׳ יוסי סבר את לרבות את הצואות ולזה אמ׳ אינו מפסיק אלא יכתוב גם כן והשביע הכהן ור׳ יהודה סבר האלה למעוטי קללות הבאות מחמת ברכות ולזה לא יכתוב הפסוק בכללו והוא והשביע הכהן והלכה כתנא קמא פי׳ לא יסופק אליך זה המאמר באמרו בפרק שלישי מיומא אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה לפי שזאת הפרשה כתובה בלוח הזהב אמנם נעשית לכתב ממנה פרשת סוטה על הספר כמו שנזכור לא נצטרך להביא ספר תורה ליכתב ממנה כאשר תארע לנו סוטה שהיתה כתובה על לוח הזהב היתה כתובה על זה הדמיון:
שכב שטית
איש תחת:
וכו׳ וכו׳
וסבת זה שאין מותר לנו שיכתוב פסוק מן התורה על סדרו זולת בספר על תנאי הכתיבה המבוארת בספרי תורה והתפלין והמזוזות כל אחד על תנאו אולם על הלוחות הנה לא יכתבו בלתי מלה תחת מלה או שתי מלות עד שישלים דף אחד ויתחיל דף אחר על הצורה אשר בארנו הנה אצל מה שיכתוב בספר מזה הלוח יכתוב הכתיבה המיושרת וממה שראוי שתדעהו אמרו מגלת סוטה שכתבה בלילה פסולה לאמרו את כל התורה הזאת ואמר על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט ולא יהיה משפט אלא ביום כמו שאמרנו בראש המשנה ואמרו כתבה למפרע פסולה לאמרו האלה על סדרה ואמר כתבה אגרת פסולה בספר אמ׳ רחמנא כתבה על שני דפין פסולה ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ובאמרו הנה שלא יכתוב אלא בדיו ושמו סבת זה כתב שיכול להמחק ובכל מקום כתב ספרי תורה גם כן יצטרכו שיהיה כתיבתם יכולה לימחק ולזה ראיתי אותם בארץ ישראל ירחיקו כתיבת ספר תורה אם לא בדיו ואשר הביאם לזה אינו אצל רב אומה אבל אשר אמר שספרי תורה הכתובות פסולות לפי שלא תוכל למחות כבר טעה בפסק ההלכה לפי שהוא לא ידע הספרים אשר בו יתאמת פסקת ההלכה מן התלמוד וזה שהלשון האחרון הנופל בתלמוד בזה הענין אשר עליו המעשה הוא אמרם לכל מטילין קלקנתוס חוץ מפרשת סוטה שבמקדש וכאשר היה זה כן הנה אין אצלנו דבר אסור כתיבתו בו זולת מפרשת סוטה לאמרו וכתב ומחה כמו שבארנו וממה שיתחייב שתדעהו אמנם צריך שיתן דבר מר לתוך המים דאמ׳ קרא מי המרים שהיו מרים כבר ר״ל שהוא יתיך במים מה שימיר טעמו ואז ימחה בו הפרשה זאת המשנה לר׳ עקיבא שאמר שומרת יבם ערוה וכבר התפרסם לו זה הדעת במקומות מיבמות ולזה כאשר זינתה נאסרה על יבמה ויצטרך שיתנה עמה שלא זינתה ואין הלכה כר׳ עקיבא אלא פסקת ההלכה ששומרת יבם שהיא תשבע על העתיד וכאשר זנתה לעתיד תמות והשם יודע ממה שיתחייב שתדעהו שהאדם כשגרש את אשתו וזנתה אחר זה לא תאסר עליו להחזירה ואם לקחה קדושין מזולתו נאסרה עליו ואע״פ שלא נבעלה לפי שלא תלה השם הענין בבעילה ואמנם תלה אותו בנשואין אמר ית׳ ויצאה מביתו ולא אמר ובעלה אחר ודע זה וזכרהו:
אמר המאירי היה מביא פילי של חרס ופילי פירושו כלי והוא מונח לכלי המוכן לשתיה של פורענות וכדכתיב קובעת כוס התרעלה ותרגומו פילי ונותן לתוכו מים חצי לוג מן הכיור דכתיב מים קדושים ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי ופירשו בגמ׳ שאף הכלי צריך להיות חדש שלא נעשה בו מלאכה מעולם אלא שאם היה ישן והחזירו לתוך כבשן האש דינו כחדש רבי יהודה אומר רביעית כשם שהיה ר׳ יהודה חולק עם חכמים למעט בכתיבה על המגלה כמו שיתבאר בסמוך כך הוא ממעט במים ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא:
נכנס לו ר״ל הכהן להיכל ופונה לימינו שהוא צפון העזרה שכך אמרו כל פונות שאתה פונה לא יהו אלא לימין ומקום היה שם אמה על אמה ניכר משאר רצפת ההיכל וטבלא של שיש היתה מונחת שם וטבעת קבועה בה שבה היו מגביהין אותה טבלא ונוטל עפר מקרקע שתחתיה ונותן על המים בכדי שיראה ר״ל שנותן מן העפר שיעור גדול כל כך שיהא נראה וניכר על פני המים שנא׳ ונתן על המים ולא כתוב במים ואחר כך בא לו לכתוב את המגלה:
ומאיזה מקום הוא כותב מאם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה ואת כי שטית טומאה תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך יתן ה׳ אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת ה׳ את ירכך נופלת ואת בטנך צבה ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך ואינו כותב והשביע הכהן את האשה שאינו אלא צואה וכן אינו כותב ואמרה האשה אמן אמן שאינו אלא קבלה שאין מקום לכתוב אלא הדבר שהוא אומר לה ושמשביעה קודם הכתיבה בלשון שהיא מכרת והיא אומרת אמן על הכל ואחר כך כותב אות באות מה שבשבועה ר׳ יוסי אומר לא היה מפסיק אלא שכותב הכל אפילו צואות ר״ל והשביע הכהן ואפילו קבלות ר״ל ואמרה האשה וכו׳ ורבי יהודה אומר כל עצמו לא היה כותב אלא האלה לבד ר״ל יתן ה׳ אותך עד ולנפיל ירך ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כר׳ יוסי אלא כתנא קמא שכותב הכל חוץ מן הצואות והקבלות שאף הראשונה ר״ל אם לא שכב בכלל אלה הוא שהרי משמעו אם שכב חנקי וכל שכן שאינו מוסיף אלות משלו ולא מקללות שבמשנה תורה ותורת כהנים:
ובמה הוא כותב לא על הלוח ר״ל של עץ ולא על הנייר והוא הנעשה מבלאות של בגדים הנקרא קאגד ויש מפרשים שהוא נעשה בעשבים כמין עור אלא על המגלה ר״ל קלף מעובד בסיד או גויל ובעור טהור כספר תורה שהרי כתוב בה וכתב את האלות בספר ואין ספר אלא קלף או גויל ומה שאמרו במסכת יומא אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה אינו אלא להעתיק ממנה שלא יצטרכו להביא ספר תורה וכן אינו כותב בקומוס והוא שרף אילן הניתך במים ולא בקנקנתום והוא הנקרא אירמינט ולא בשאר דברים הרושמים ונבלעים בקלף ואין יכולין לימחות אלא בדיו הנעשה מהרכבת דברים מדביקים ומשחירים וכל שהוא לח הוא נקל לימחות:
ועכשו הוא חוזר על השבועה שהוא משביעה כסדר המקראות הכתובים על הקלף וכבר השביעה קודם הכתיבה והיא צריכה לקבל את השבועה ואומרת אמן ועל מה היא אומרת אמן כלומר על איזה דבר היא צריכה לקבל את השבועה ופירש בה אמן על השבועה ר״ל שלא ניטמאת אמן על האלה ר״ל שאם נטמאת יבאו בה וכו׳ וכן מקבלת שבועה על כל מה שהוא רוצה להשביעה על כל ביאה האוסרת עליו ועל זה הוא אומר שהיא מקבלת שבועה על כל שהוא משביעה בדברים אלו אמן על השבועה ר״ל שאומר לה משביע אני אם נטמאת בסתירה זו ומגלגל עוד עליה אם נטמאת מאיש זה בזמן אחר וכן אם נטמאת מאיש אחר וכן אם נטמאת לעולם באיסור בעל זה או קודם נישואין מן האירוסין ואילך או לאחר נישואין ואם היתה כבר אשת אחיו שנתיבמה לזה הוא משביעה אם זינתה ברשות אחיו או ברשותו משכנסה הא מזמן שהיתה שומרת יבם אינו משביעה שהרי לא נאסרה לו בכך ששומרת יבם אינה אלא בלאו ומה שאמרו כאן שומרת יבם אינו אלא לדעת רבי עקיבא שהיה עושה ממזרות בחייבי לאוין ואין הלכה כן כמו שהתבאר במקומו הא אם זינתה ברשות אחיו נאסרה לו ואחר שהשביעה על הכל היתה אומרת אמן על הכל ומסיימת בדבריה שאם נטמאת יהו אותן המים בודקין אותה על הדרך שהשביעה ורבי מאיר מוסיף שמגלגל עליה שאם תצא זכאה מן המים שלא תזנה לעולם תחתיו והלכה כדבריו ועל זו אמרו אמן לשעבר אמן להבא ואם תזנה אותם המים בודקין אותה:
ומ״מ הכל שוים שאינו מגלגל עליה שום ביאה שאינה אוסרתה עליו כגון אם זינתה קודם שתתארס או אם נתגרשה והחזירה אינו מגלגל עליה אם זינתה לאחר גירושין קודם שהחזירה שהרי אין זנות מעכבה שלא לחזור דהויה ואישות כתיבא ביה כמו שביארנו בראשון של יבמות ואין צריך לומר שאינו משביעה בזה להבא ר״ל שלא תזנה לאחר שתתגרש כל זמן שתהא ראויה לחזור לו אלא שמגלגל עליה שאם יגרש להבא ויחזיר לא תזנה משתחזור לו זה הכלל כל שתבעל ואינה אסורה לו אינו מתנה עמה כמו שביארנו:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה פסוקה היא ושאר הענינים שבסדר זה ר״ל הקרבת המנחה וההשקאה יתבאר בפרק שאחר זה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
תוס׳ בד״ה כדי ליגעה כו׳ מידי דמרבי מיניה כו׳. נ״ב פי׳ לאו דוקא אלא כלומר שמרבה לנו הטעם שום חידוש שזולתו לא היינו יודעים אפילו הוא למיעוט כמו שמסיק ודו״ק:
בא״ד וכולל הכל ואנו דורשין טעמו ואומרים זהו הטעם של כו׳ בשביל כך איכא דוקא כו׳ ונאמר דוקא עניה כו׳ כצ״ל:
ונותנו על ידיה כדי לייגעה. ולא משום תנופה הוא דלא כתיב תנופה בפרשה עד אחר ונתן על כפיה. אלא כדי לייגעה ובגמרא מפרש טעמא. תוספות חיצוניות ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרק ב

(12) א משנה היה בעלה מביא את מנחתה של אשתו הסוטה לכהן בתוך כפיפה מצרית (סל העשוי מעלי דקל) ונותנה (את המנחה) על ידיה של הסוטה כדי ליגעה, שמא מתוך כך תודה לפני שתשתה.

Chapter 2

(12) MISHNA: The husband of the sota would bring his wife’s meal-offering to the priest in an Egyptian wicker basket made of palm branches, and he would place the meal-offering in her hands for her to hold throughout the ritual in order to fatigue her. This might lead her to confess her guilt and not drink the water of a sota unnecessarily.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות איווראבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) כׇּל הַמְּנָחוֹת תְּחִילָּתָן וְסוֹפָן בִּכְלִי שָׁרֵת וְזוֹ תְּחִלָּתָהּ בִּכְפִיפָה מִצְרִית וְסוֹפָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת.

The mishna lists differences between this meal-offering and other meal-offerings. Generally, all meal-offerings, from their beginnings, i.e., the moment they are consecrated, and until their ends, i.e., the moment they are sacrificed, must be in a service vessel. But in the case of this one, its beginning is in a wicker basket and only at its end, immediately before it is offered, is it placed in a service vessel.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תחילתן וסופן – השתא משמע כשמביאה מביתו מביאה בכלי שרת לעזרה.
וסופה בכלי שרת – קודם קמיצה.
בד״ה תחילתן כו׳ לעזרה הס״ד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל המנחות תחילתן משעת ההקדשה ועד סופן מונחות בכלי שרת, וזו תחילתה מונחת בכפיפה מצרית, וסופה, קודם ההקטרה, היתה מונחת בכלי שרת.
The mishna lists differences between this meal-offering and other meal-offerings. Generally, all meal-offerings, from their beginnings, i.e., the moment they are consecrated, and until their ends, i.e., the moment they are sacrificed, must be in a service vessel. But in the case of this one, its beginning is in a wicker basket and only at its end, immediately before it is offered, is it placed in a service vessel.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) גכׇּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה דוְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה הכׇּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מִן הַחִטִּין ווְזוֹ בָּאָה מִן הַשְּׂעוֹרִין זמִנְחַת הָעוֹמֶר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁבָּאָה מִן הַשְּׂעוֹרִין הִיא הָיְתָה בָּאָה גֶּרֶשׂ וְזוֹ בָּאָה קֶמַח ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְהֵמָה כָּךְ קׇרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה.:

All other meal-offerings require oil and frankincense, and this one requires neither oil nor frankincense. Furthermore, all other meal-offerings are brought from wheat, and this one is brought from barley. Although in fact the omer meal-offering is also brought from barley, it is still different in that it was brought as groats, i.e., high-quality meal. The meal-offering of the sota, however, is brought as unsifted barley flour. Rabban Gamliel says: This hints that just as her actions of seclusion with another man were the actions of an animal, so too her offering is animal food, i.e., barley and not wheat.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל המנחות טעונות שמן ולבונה – כדכתיב ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה (ויקרא ב) ולקמיה פריך והאיכא מנחת חוטא.
וזו אינה טעונה – דכתיב בה לא יצוק עליה שמן וגו׳ (במדבר ה).
באות מן החטין – דכתיב סלת חטים תעשה אותם (שמות כט).
מנחת העומר באה מן שעורים – במסכת מנחות (דף סח:) ילפינן לה מקראי.
באה גרש – דכתיב גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך (ויקרא ב) ובמסכת מנחות (דף סו:) אמרינן במנחת העומר הכתוב מדבר.
גרש – בשעורים מובחר שבו מנופה בי״ג נפה כעין סולת חטים.
קמח – הכל מעורב כמו שנטחן.
בד״ה כל המנחות כו׳ מנחת חוטא הס״ד:
בד״ה גרש כו׳ חטים הס״ד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והבדלים נוספים: כל המנחות טעונות שמן ולבונה, וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה. וכן, כל המנחות באות מן החיטין, וזו באה מן השעורין. ומנחת העומר, אף על פי שבאה מן השעורין, היא היתה באה גרש מן המובחר, כעין סולת של שעורים, וזו של מנחת סוטה באה קמח שאינו מנופה. רבן גמליאל אומר: רמז הוא, כשם שמעשיה בזנות מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה שהוא שעורים.
All other meal-offerings require oil and frankincense, and this one requires neither oil nor frankincense. Furthermore, all other meal-offerings are brought from wheat, and this one is brought from barley. Although in fact the omer meal-offering is also brought from barley, it is still different in that it was brought as groats, i.e., high-quality meal. The meal-offering of the sota, however, is brought as unsifted barley flour. Rabban Gamliel says: This hints that just as her actions of seclusion with another man were the actions of an animal, so too her offering is animal food, i.e., barley and not wheat.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גמ׳גְּמָרָא: תַּנְיָא אַבָּא חָנִין אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (וְכׇל כָּךְ לָמָּה) כְּדֵי לְיַגְּעָהּ כְּדֵי שֶׁתַּחֲזוֹר בָּהּ אִם כָּכָה חָסָה תּוֹרָה עַל עוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ קַל וָחוֹמֶר עַל עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ.

GEMARA: It is taught in a baraita that Abba Ḥanin says in the name of Rabbi Eliezer: And why is so much done to her? It is in order to fatigue her, so that she will retract and confess her guilt and be spared death. And if the Torah is so protective of those who transgress His will, i.e., the sota, who secluded herself with the man she was warned against, then by a fortiori inference He is protective of those who do His will.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ וכל כך למה – למה אנו טורחין ליגעה.
על עוברי רצונו – שאם זינתה עברה על רצונו של מקום ורוצה שתודה שלא תיבדק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא תניא [שנויה ברייתא]: אבא חנין אומר משום (בשם) ר׳ אליעזר: וכל כך למה עושים לה — כדי ליגעה, כדי שתחזור בה ותודה ולא תמות. ומעתה נאמר: אם ככה חסה תורה על עוברי רצונו, על סוטה זו שעברה על רצון המקום, שנסתרה עם אחר, ועושים בה מעשים אלה כדי שתודה ולא תשתה ותמות, קל וחומר שחסה על עושי רצונו.
GEMARA: It is taught in a baraita that Abba Ḥanin says in the name of Rabbi Eliezer: And why is so much done to her? It is in order to fatigue her, so that she will retract and confess her guilt and be spared death. And if the Torah is so protective of those who transgress His will, i.e., the sota, who secluded herself with the man she was warned against, then by a fortiori inference He is protective of those who do His will.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּמִמַּאי מִשּׁוּם דְּחָסָה הוּא דִּילְמָא כִּי הֵיכִי דְּלֹא תִּימָּחֵק מְגִילָּה קָסָבַר

The Gemara asks: And from where is it derived that they attempt to induce her to confess because the Torah is protective of the sota? Perhaps it is in order that the scroll of the sota, containing the name of God, will not be erased. The Gemara responds: Rabbi Eliezer holds
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קסבר – האי תנא דאמר משום דחסה הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: וממאי [ומניין] יודע אתה שהטעם משום שחסה עליה התורה הוא הטעם לדין זה? דילמא [שמא] מייגעים אותה שתודה כי היכי [כדי] שלא תימחק המגילה ושם ה׳ שבתוכה! ומשיבים: קסבר [סבור] תנא זה
The Gemara asks: And from where is it derived that they attempt to induce her to confess because the Torah is protective of the sota? Perhaps it is in order that the scroll of the sota, containing the name of God, will not be erased. The Gemara responds: Rabbi Eliezer holds
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה יד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוטה יד., עין משפט נר מצוה סוטה יד., הערוך על סדר הש"ס סוטה יד., רש"י סוטה יד., תוספות סוטה יד., תוספות איוורא סוטה יד., בית הבחירה למאירי סוטה יד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה יד., שיטה מקובצת סוטה יד., מהרש"א חידושי הלכות סוטה יד., מהרש"א חידושי אגדות סוטה יד., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה יד., אסופת מאמרים סוטה יד.

Sotah 14a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sotah 14a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 14a, Collected from HeArukh Sotah 14a, Rashi Sotah 14a, Tosafot Sotah 14a, Tosefot Evreux Sotah 14a, Meiri Sotah 14a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 14a, Shitah Mekubetzet Sotah 14a, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 14a, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 14a, Steinsaltz Commentary Sotah 14a, Collected Articles Sotah 14a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144