×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דְּגִלְדָּאֵי וְאָמְרִי לַהּ בְּשׁוּקָא דְּרַבָּנַן חָזֵי הָנָךְ דְּקָיְימָן כַּנְדֵי כַּנְדֵי אוְלָא אָמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי.
of the skinners, and some say in the market of the Sages, he would see these lungs that were full of jugs, i.e., they were covered in large cysts full of liquid, and he would not say anything to the butchers. Evidently, he held that the animals were kosher.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי חולין מח ע״ב} איתמר מחט שנימצאת בריאה ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר ור׳ חנינה מכשרי1 והילכתא כותיהו [והני מילי]⁠2 היכא דאיתה לריאה3 כשהיא שלימתא קמאן דנפחינן4 לה אי5 ליכא בה נוקבא6 כשרה דאמרינן האי [מחטא]⁠7 דרך סמפונא נקט ואתאי אבל אי8 ליתה לריאה שלימתא קמאן לא מכשרינן [לה]⁠9 דחישינן לה דילמא נקובי נקב ואתאי וסומפונא דריאה דאינקיב לחבריה טרפה10 והדרא דכנתא דאינקיב לחבריה כשרה חבריה11 מגין עליה ואין אומרין בטרפות [זו] דומה [לזו]⁠12 ואל תתמה שהרי חותכה מיכאן ומתה [חותכה]⁠13 מיכאן
וחיתה: (גרסינן בגמרא אמ׳ רב אשי ניקב הטחול בקולשיה כשרה בסומכיה טרפה14).
{בבלי חולין מח ע״ב-מט ע״א} ומחטא דמשתכחא15 בחיתוכא דכבדא אי קופה16 לבר נקובי נקיב וטרפה ואי קופא לגיו דרך סמפונא נקט ואתא והני מילי באלימתא אבל בחלישתא לא שנא קופא לבר ולא שנא קופא לגיו נקובי נקיב ואתאי ומאי שנא ממחט שנמצאת בעובי בית17 הכוסות18 דלא אמרינן [אי]⁠19 קופא לבר אי קופא לגיו אמרי התם כיון דאיכא אוכלין ומשקין אימור אוכלין ומשקין20 דחקוה21 ומחטא דמשתכחא22 בסימפונא רבה [דכבדא]⁠23 כשרה.
1. מכשרי: דפוסים: מכשירים.
2. והני מילי: גקכ, גקכא, כ״י פריס, דפוסים. חסר בכ״י א, גקנח.
3. היכא דאיתה לריאה: וכן גקכ, גקנח, דפוסים. גקכא רק: ״[היכא] דאיתה״. כ״י פריס: ״דאיתיה לריאה בעיינה״.
4. דנפחינן: גקכא: ״דנפחין״.
5. אי: כ״י פריס: ״ואי״. חסר ב-גקכא.
6. נוקבא: דפוסים: ניקבא.
7. מחטא: גקכא, גקנח, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״מחט״.
8. אי: חסר בדפוסים.
9. לה: גקכא, כ״י פריס, דפוסים. חסר בכ״י א, גקנח.
10. טרפה: כ״י פריס: ״פסול׳⁠ ⁠״.
11. חבריה: כ״י פריס, דפוסים: ״דחבריה״.
12. זו דומה לזו: גקכא, גקנח, כ״י פריס, דפוסים, וכן בה״ג. כ״י א: ״זה דומה לזה״.
13. חותכה: גקנח גקכא, כ״י פריס, וכן בה״ג. כ״י א, דפוסים: ״וחותכה״.
14. הוספה רק בכ״י א, על פי הגמ׳ לקמן נה ע״א-ע״ב (רב אשי שם לא אמר אלא ״אין אומרים בטרפות זו דומה לזו״, ומובא כאן כדוגמא נוספת לכלל זה, הנאמר בסמוך לפניו, ללא שיוך). חסר ב-גקכא, גקנח, כ״י פריס, דפוסים.
15. דמשתכחא: וכן גקנח. גקכא: ״דמישתכחא״. כ״י פריס: ״דאשתכח״, דפוסים: דאישתכח.
16. אי קופה: כ״י פריס: ״אי קופיה״. וכן בסמוך שם.
17. בעובי בית: גקכא: ״בבית״.
18. ב-גקנח ממשיך: ״מצד אחד כשרה [משני צדד]⁠ין טרפה״, דפוסים ממשיך: ״מצד א׳ כשירה״.
19. אי: גקכא, כ״י פריס, דפוסים. חסר בכ״י א.
20. ומשקין: וכן בכ״י פריס גקמח. חסר בגקנח, דפוס קושטא ונוסף בדפוסים בסגריים מרובעים.
21. דחקוה: גקכא: ״דחוקה״, וכנראה כן גם ב-גקנח. גקמח: ״דחק״.
22. דמשתכחא: גקנח: ״דאישתכחא״. גקכא, גקמח, כ״י פריס: ״דאשתכח״. גקנט, דפוסים: ״דאישתכח״.
23. דכבדא: גקכא, גקמח, גקנח, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״דבכבדא״.
דגילדאי שמתקנין עורות ומוכרין:
בשוקא דרבנן – שוקא דרבנן מזבנין חפצייהו:
כנדי כנדי – כלומר חזנהו לריאה דקיימי צמחים ככדים על הריאה:
דגלדאי – רצענין.
כנדי כנדי – צמחין גדולים כבדים בריאה.
צמחי וכנדי וטנרי וכו׳, ובכלהו כשרה. דאמרינן תתאה אינקיב מחמת חולי ועילאה לא אינקיב, וניקב זה בלא זה הא אמרינן דכשר.
גמ׳ טעמא דליתא הא איתא ולא מינקבא כשרה והא אמר רב נחמן כו׳ ובלאו דיוקא ארבנן דמכשרי לא פריך בפשיטות מהא דאמר רב נחמן כו׳ משום דאיכא לפרושי פלוגתייהו אמחט שנמצא בסמפון דריאה וכה״ג כתב הב״י בשם בעל העיטור שי״מ כן להך גירסא דגריס דכ״ע חסרון מבפנים שמיה חסרון ע״ש ודו״ק:
דגלדאי [של הרצענים], ואמרי לה [ויש אומרים]: בשוקא דרבנן [בשוק החכמים], חזי הנך דקיימן כנדי כנדי [ראה ריאות שיש עליהן כדים כדים, אבעבועות גדולות (צמחים) מלאות נוזלים] ולא אמר להו ולא מידי [ולא אמר להם דבר לטבחים], משמע שהוא סבור שזה כשר. וכן מסופר,
of the skinners, and some say in the market of the Sages, he would see these lungs that were full of jugs, i.e., they were covered in large cysts full of liquid, and he would not say anything to the butchers. Evidently, he held that the animals were kosher.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי הֲווֹ חָלְפִי בְּשׁוּקָא דִּטְבֶרְיָא חָזֵי הָנָךְ דְּקָיְימִי טִינָּרֵי טִינָּרֵי וְלָא אָמְרִי לְהוּ וְלָא מִידֵּי.:

The Gemara relates that Rabbi Ami and Rabbi Asi were passing through the market of Tiberias. They saw these lungs that were full of rocks, i.e., large, hard growths, and they did not say anything to the butchers. Evidently, they held that the animals were kosher.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טינרי טינרי – כלומר1 כצורים קשין הבועי על הריאה:
1. נראה דצ״ל כלומר בועי על הריאה שקשין כצורים.
טינרי – צמחים גדולים מכנדי וכבר הוקשו כסלע ואלו הן אותן המצוין בבהמות שלנו בריאה ואין מראיהן דומה לריאה אלא דומין כמראה מוגלא ולאו היינו אטום בריאה דאטום אין שם צמח ואינו משתנה מן הריאה אלא שאין עולה בנפיחה.
ר׳ אמי ור׳ אסי הוו חלפי בשוקא [היו עוברים בשוק של] טבריא, חזי הנך דקיימי טינרי טינרי [ראו אותן ריאות שיש עליהן סלעים סלעים], גושים גדולים וקשים, ולא אמרי להו ולא מידי [ולא אמרו להם דבר], משמע שהם סבורים שזה כשר.
The Gemara relates that Rabbi Ami and Rabbi Asi were passing through the market of Tiberias. They saw these lungs that were full of rocks, i.e., large, hard growths, and they did not say anything to the butchers. Evidently, they held that the animals were kosher.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אִתְּמַר מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בָּרֵיאָה רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי חֲנִינָא מַכְשְׁרִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְרַבִּי מָנִי בַּר פַּטִּישׁ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים טָרְפִי.

§ It was stated that the amora’im disagree with regard to a needle that was found in the lung of a slaughtered animal: Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar and Rabbi Ḥanina deem the animal kosher, while Rabbi Shimon ben Lakish and Rabbi Mani bar Pattish and Rabbi Shimon ben Elyakim deem it a tereifa.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מחט שנמצאת בריאה – בתוך הריאה נקובי נקיב ועייל כלומר מבחוץ ניקבה ועייל:
מחט שנמצאת בריאה – ואין הריאה נקובה מבחוץ ואין הרוח יוצא ממנה.
סימן רמד
ומחט שנמצאת בריאה שלא נופחה טריפה דאמרינן נקובי נקיב ועייל.
מחט שנמצאת בריאה. בבשר הריאה, ולא בסמפונות. מכשרי. דאמרינן הקדימה קנה לושט, ובדרך הקנה נכנסה שמה, ועדיין לא ניקבה העור מבחוץ. ולא חיישינן שמא דרך הושט נכנסה כדרך שאר אוכלין וניקבה כל בני מעיים ואחר כך התחילה לנקוב עורות הריאה ונכנסה בבשר הריאה ועלתה בנקב ריאה קרום, וכן בדקין, דכיון שהיא שלימה לפנינו ואין ניכר בה שום מוגלא יבשה מבחוץ, ליכא למיחש לה למידי. אבל אם לא היתה כל הריאה שלימה לפנינו אלא שנחתך ממנה קצת, אמרינן שמא במקום נקב חתך, כיון דאיתיילידא ריעותא בריאה, שאנו מוצאין בה מחט ואין דרך קנה להכנס בו שום דבר, ועוד שאינה נמצאת המחט בתוך סמפונא רבה, לפיכך יש לחוש שמא במקום נקב חתך. ואפי׳ יהיו כל בני המעים לפנינו ובדקנום ולא אשכחן בהו שום חשש בעולם, אפילו הכי טרפינן לה, דחיישינן שמא ניקבה זאת המחט סמפונות הריאה נקב מפולש מבפנים, אלא שלא ניכר, שהרי חתוכה היא, וסמפונא דריאה דאינקיב לחבריה, טרפה, ולא אמרינן דופן חברו יגין עליו כדאמרינן בהדרא דכנתא דאינקיב לחבריה דהיינו נקב מפולש שיוצא לחוץ אלא שסמוך לו דופן אחר של שאר דקים כשרה, דחבריה מגין עליה, שאין אומרי׳ בטרפות זו דומה לזו, אין למדין זו מזו, שהרי חותכה מכאן ומתה, וחותכה מכאן וחיתה, חותכה מכאן, בטחול בסומכיה אם ניקב, מתה, ובקולשיה, כשרה.
מחט הנמצאת בריאה אם יצאה מחט לחוץ הרי ניקבה הריאה וטרפה ואם היא שלמה ואנו מכירים במשמוש שיש בה מחט מבפנים מעלין אותה בנפיחה ואם מבצבצת טרפה ואם אינה מבצבצת כשרה על כרחנו דרך הקנה נכנס המחט בסמפון הריאה ונקבה הסימפון עד שנכנס לה לבשר הריאה ואע״פ שמ״מ ניקב סימפון הריאה הרי הוא כשר כמו שיתבאר בסמוך ואע״פ שאין מאכל נכנס דרך הקנה שמא הקדים קנה לושט מאחר שהריאה לפנינו שלמה שאלו נכנסה דרך הושט ונקבה הדקין ומהם לריאה היה ראוי למצוא הריאה נקובה אלא דרך קנה נכנסה ולא ניקבה הריאה ואפי׳ נתאכל הבשר סביב המחט בפנימיות הריאה שחסרון מבפנים אינו חסרון ושמא תאמר תינח בקופא מלגו ר״ל בפנימיות הריאה וחדה כנגד חלל הבהמה שיש לומר דרך חודה נכנסה בקנה ונקבה הסימפון ויצאה דרך חדה בבשר הריאה על הדרך שיתבאר בסמוך בכבד אבל קופא מלבר נחוש שמא דרך ושט נכנסה ונקבה הדקין שהרי משני צדדין ראוי לומר כן חדא שכל שאפשר לומר שדרך ושט נכנסה נוח לנו בכך ועוד שאלו דרך קנה נכנסה צריך לומר שדרך קופה נקבה הסמפון ואין זה מצוי תדע שגדולי הרבנים סוברים כן ולא הכשירו אף בריאה אלא בקופא מלגו שנכנסה דרך חדה בקנה ומ״מ אלו כן לא היה להם להזכירה סתם אלא שאף בקופא לבר הדבר רחוק לומר שדרך ושט נכנסה שהרי ריאה זו שלמה לפנינו והמחט אינו יוצא לחוץ כלל ואין הדבר מצוי לנקוב המחט את הדקין ולהזדרז כל כך שתכנס כולה לריאה בלא שום יציאת חוץ ועוד שהריאה אינה מבצבצת בנפיחה והיכן הוא הנקב ואם תאמר שנסתם מ״מ סתמא דמילתא קרום היה ניכר בו ואם מפני שאין דרך קופה לנקוב את הסימפון באמת אינו מצוי כל כך ומ״מ אינו רחוק כדרך שהוא רחוק בדקין שהסימפון רך קצת ולפעמים ניקב דרך קופא:
נחתכה הריאה ונמצא המחט באחת מן החתיכות או שחתכוה לאחר שהכירו בכך קודם שהעלוה בנפיחה והביאו חתיכה שהמחט בתוכה לפנינו טרפה מספק הואיל והכשרה היה תלוי בבדיקה בנפיחה ואינה שלמה אף אנו אומרים שמא אלו היתה שלמה היה הנקב נמצא בנפיחה ושמא עבר המחט ונקב את הריאה מבחוץ וזהו שאמרו הם שהכשירו ידוע מאיזה טעם הכשירו כלומר שהעלוה בנפיחה אנו מאיזה טעם נכשיר אחר שאינה שלמה לפנינו ואף זו אין בה הפרש בין קופא לבר לקופא לגו שאם דרך ושט נכנסה כבר נקבה הדקין והריאה ואם דרך קנה נכנסה כשם שנקבה הסמפון כך אפשר שעבר ונקב הקרום ויש אומרים שאפילו נראית לנו הרבה בפנים מתוך נדנודה חוזרת ומתגלגלת ומכל [מקום] בזו אני אומר שהכל לפי מראית העין וכל שהמחט רחוק מן השפה ומקומה ניכר שלא עבר מכשירין אותה:
מחט שכבר העלינו בנפיחה הריאה שהיא בתוכו ועלתה שעל כל פנים יש לנו לדון שנכנס בקנה ונכנס בסימפון הריאה ונקבה הסימפון ויצאה לה לבשר הריאה כשרה כמו שביארנו שהרי לא ניקבה הריאה ואם מפני נקב הסימפון הרי אמרו סימפון הריאה שניקב כשר אחר שלא ניקב לחברו והוא שניקב בפנימיות הריאה אחר שנבלע הסימפון בבשר הריאה והוא סמוך לבשר הריאה שבשר הריאה מגין עליו אבל אם ניקב בעליונות הריאה כשמתפרד מסימפון אחר שבה קודם שיבלע בבשר ונמצא הנקב מכוון כנגד דופן הסימפון האחר והוא שאמור עליו כאן ניקב לחבירו טרפה שאין דופן חבירו מגינה עליו שהסימפון קשה הוא ואינו מגין שמא תאמר מחט שנמצאת בריאה שכבר עלתה בנפיחה נחוש שמא בכניסתה נקבה הסימפון בצד חברו תדע שמתוך כך פרשו קצת חכמי הדור שכל שבתוך הריאה אין בו טרפות אף בסימפון שניקב לחברו ומה שאמר אמר רב נחמן סימפון שניקב וכו׳ הוא נאמר בקנה הריאה ודברים זרים הם ומ״מ לענין השאלה תירצו רבים שאין מחזיקין איסור אלא במה שהדבר מצוי להחזיקו ואין הדבר מצוי לנקוב בתחלת הסימפון תכף שנכנסה בו ומחט שנמצאת בסימפון הגדול שבריאה אין צריך לומר לפי מה שכתבנו שהיא כשרה:
הרבה דקים סובבים סביב הכנתא הנקראת אינטריל וסדור אלו הדקין כאחד נקראים סדורא דכנתא ניקב אחד מהם בדופן הסמוך לחברו כשרה שדופן חברו שהוא רך מגין עליו כל שכן אם ניקב בדופן הסמוך לכנתא שהרי חלב שבה טהור וסותם הא אם ניקב כלפי מעלה או כלפי מטה או מן הצד החיצון שאין דופן מעי אחר סמוך לו טרפה:
מחט שנמצאת בכבד או בחתיכה שבו והרי הכבד אינו נטרף בזה מצד עצמו שהרי אין נקב פוסל בו אי קופא לגאו ר״ל שנכנס המחט דרך חדה והרי אנו רואים אם יצאה לחוץ שחודה כלפי חלל הבהמה וקופא בפנימיות הכבד ודאי מחט זה לא נכנס דרך הושט שאלו כן כשתבא לומר שנקבה המעין ויצאה מהם ונכנסה לכבד ודאי יש לך לדון שדרך חדה נכנסה ונקבה וכן דרך חדה נכנסה בכבד והיה ראוי שתהא קופא לצד חלל הבהמה שאלו תאמר שדרך קופא נכנסה בושט ונקבה ונכנסה קופה לכבד ומתוך כך חודה יוצא לחלל הבהמה אין קופה של מחט עשוי לנקוב הדקין אלא ודאי דרך הקנה נכנסה דרך חודה ובא לו לסימפון הכבד ונקב והרי חודה שיצא או שהוא עומד כנגד החלל וכשרה ואם קופה של מחט כלפי חלל הבהמה ודאי נכנס המחט דרך חדו בושט ונקב המעין ונכנס דרך חדו בכבד והרי קופה נשאר בצד חלל הבהמה וטרפה ואע״פ שאפשר לומר שדרך הסימפון נכנס ומפני שהסימפון רך קצת וניקב אף דרך קופה מ״מ אין נקיבה דרך קופה מצויה כל כך אף בסימפון וכל שכן שכל שנוח לנו שדרך הושט נכנסה כך יפה לנו כמו שנבאר בסמוך ואם היתה המחט דקה פסולה על כל פנים שאף קופה מצוי לנקוב הדקים ואע״פ שיש לתלות בה להקל לומר שדרך הסימפון נכנסה גם כן כל שנוח לנו לומר שדרך הושט נכנסה אין אומרין שדרך קנה נכנסה שהדבר מצוי יותר ליכנס דרך הושט עם המאכל ויש מפרשים אבל חלישתה אף קופא לבר תולין שדרך הסימפון נכנסה וכשרה מפני שבכל כלי הריאה נוח להם לומר שדרך קנה נכנסה וכן כתבוה מגדולי הראשונים שבגירונדאה בחבוריהם בשם גדולי הרבנים ואין גורסין אבל חלישתא נקובי נקיב אלא אבל חלישתא לא ופי׳ מעורבב הוא ויש בו מן הקושיות הרבה כתובות בחדושין אלא שאין תועלת בזכרם וביאור השמועה כלה מתישב יפה על פי הפסק שכתבנו:
שיעור גסות המחט ודקותו לא נודע לנו ומתוך כך אנו אוסרין את הכל ואין מפרישין בין דרך חדה נכנסה לדרך חרירה נכנסה ומ״מ אם היה ענין בגרעינה מדקדקים בה וכן במחט של סקאין לדעתי שאם לא כן במה חלקו בין גסה לדקה ולא מצינו בתלמוד מחט גסה הימנה:
נמצא המחט בקורקבן של עוף בתוך הכיס ודאי דרך ושט נכנסה ואם נקבה הקורקבן כלו אחר הכיס טרפה ואם ניקב הכיס לבד הרי לא ניקב הקורקבן וכשרה:
היתה תחובה בקורקבן וכיסה קיים יש אומרים שטרפה לא נאמר בניקב הקורקבן וכיסו קיים שהוא כשר אלא בניקב מחמת חולי אבל בקוץ או מחט מהיכן באו אם דרך הושט על כרחך ניקב הכיס אם דרך הקנה רחוק הוא שלא לעבור תחלה באיזה אבר שהנקב פוסל בו וכן הדין בכל אבר פנימי שאין הנקב פוסלו כגון ניקב הלב שלא לבית חללו וכגון הטחול בצד הדק שבו והמסס או בית הכוסות שניקבו שלא ניקבו לחוץ וכן כל כיוצא בזה אא״כ ראינו המחט תחוב מדופן הבהמה לאותו האבר וזו היא שיטת רבותי׳ הצרפתים ואף גדולי הדור נסכמים בה ויש אומרים שאין זה הכרח אפשר שיצא מן הקנה לקורקבן קודם שיגיע לקנה הריאה שנקיבתו במשהו ודעת ראשון נראה עקר אלא שבנארבונאה נהגו בכולם כדעת שניה שכל שאפשר לתלות אף על צד רחוק תולין שלא להחזיק איסור במקום שאינו ברור ושלא נולד בו ריעות שהרי אף במקום ריעות יש לנו בקצת דברים לתלות במה שאפשר לתלות להקל כידא דטבחא וכיוצא בה כמו שהתבאר:
הורו רבותי שכל שאנו חוששין לניקבו הדקין או הושט או הריאה כל שהדקין או הושט או הריאה לפנינו ואנו רואין באיזה נסיון שאין שם נקב כגון בושט ובדקין בנתינת מים לתוכן ובריאה בנפיחה בודקין אותם וכל שלא נמצאת נקובה על פי הנסיון מכשירין אותה:
נמצאת בתוך הכרס של בהמה ודאי כשרה שעם האוכלין נכנסה:
נמצאת בלב ויצאה לחוץ טרפה בכל ענין שאם ניקב לבית חללו טרפה מצד עצמו ואם לא ניקב לבית חללו אלא שניקב בקוץ או שנמצא המחט ויצא לחוץ ודאי בלעתו הבהמה דרך ושט ונקב הדקין ונכנס ללב ואם תאמר דרך קנה נכנסה הרי יצאה לחוץ ונמצא שניקב לסימפון הא כל שלא יצאה לחוץ יראה שכשרה דרך קנה נכנסה לסימפון ובקשה לצאת ולא יצאה שאלו דרך ושט אי אפשר שלא נמצא מעט ממנה בחוץ כמו שכתבנו ואין להפריש אף בזו בין נכנסה דרך חדה לנכנסה דרך חרירה:
נמצא המחט תחוב מן הדופן לאחד מן האיברים שאין נפסלין בנקב מצד עצמן ודאי הרי לא נגעה בדקין וכשרה:
נמצא מחט או קוץ בחלל הבהמה או העוף גדולי האחרונים אסרוה שהרי בדוחק נכנסה בחלל ושמא מתוך דחק זה נקב עם כניסתו אחד מן הנטרפים בנקב משהו ולא יראה כן:
א אתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים ביחס למחט שנמצאת בריאה של בהמה שנשחטה, ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר ור׳ חנינא מכשרי [מכשירים] את הבהמה הזו, ואילו ר׳ שמעון בן לקיש ור׳ מני בר פטיש ור׳ שמעון בן אליקים טרפי [מטריפים] אותה.
§ It was stated that the amora’im disagree with regard to a needle that was found in the lung of a slaughtered animal: Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar and Rabbi Ḥanina deem the animal kosher, while Rabbi Shimon ben Lakish and Rabbi Mani bar Pattish and Rabbi Shimon ben Elyakim deem it a tereifa.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר חִסָּרוֹן מִבִּפְנִים שְׁמֵיהּ חִסָּרוֹן וּמָר סָבַר לָא שְׁמֵיהּ חִסָּרוֹן לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא חִסָּרוֹן מִבִּפְנִים לָא שְׁמֵיהּ חִסָּרוֹן וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר סִמְפּוֹנָא נְקַט וַאֲתַאי וּמָר סָבַר נַקּוֹבֵי נַקֵּיב וַאֲתַאי.

The Gemara suggests: Let us say that they disagree about this: That one Sage, i.e., those who deem it a tereifa, holds that a deficiency on the inside of the lung, created by the needle, is considered a deficiency, rendering the animal a tereifa; and one Sage, i.e., those who deem it kosher, holds that it is not considered a deficiency. The Gemara responds: No, everyone holds that a deficiency on the inside is not considered a deficiency. And here, in the case of a needle, the Sages disagree with regard to this: One Sage, i.e., those who deem it kosher, holds that the needle took the respiratory route and came into the lung without perforating the membrane; and one Sage, i.e., those who deem it a tereifa, holds that it perforated its way out of the digestive system and came through to the lung by perforating its membrane.
רי״ףרש״יראב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חסרון מבפנים – שהברזל אוכל הבשר סביבותיו כששוהה שם ומחסרו.
ה״ג: לא דכולי עלמא לא שמיה חסרון – דהא הכי אוקימנא לעיל דאכשרי ריאה שנשפכה כקיתון ועוד אי גרסי׳ דכ״ע שמיה חסרון אי נמי סמפונא נקט ואתא כדמפרש מ״מ כיון שנמצא בבשר הריאה אי אפשר בלא חסרון כדפרי׳.
סמפונא נקט ואתא – דרך הקנה נכנס ובא בסמפונות ומן הסמפונות לבשר ומ״מ קרום החיצון לא ניקב ואע״פ שאין דרך הקנה לבלוע אפ״ה הואיל דאיתא לריאה קמן ולא חזינן דאינקבא ע״כ סמפונא נקט ועל ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן.
נקובי נקיב – דרך הוושט בא ונכנס שאין דרך הקנה לבלוע ונקבה את הדקין ויצאה ונקבה את קרום הריאה ונכנס לתוכה:
והלכתא כהנך רבנן דמכשרי דהא רבי יוחנן וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן ועוד דקם ליה בשיטתייהו רבי אמי ורב אשי דאמרי לקמן אי קופא לגיו סמפונא נקט ואתא אלמא עבידא קנה שיכנס לתוכו מחט ולא מחזקינן איסורא הואיל ואין נקב ניכר בו ודוקא כי אתא כולה ריאה לקמן אבל נחתכה קודם שבא לפנינו חיישינן דלמא אי הוה ריאה קמן הוה נקובה והכי פסק רבי אמי לקמן בשמעתין.
ואם נופחה והוכשרה ואח״כ נמצא בה מחט כשירה דאמרינן סמפונא נקט דאי ניקבה לא הייתה עולה בנפיחה.
ואם נופחה הריאה ונמצאת מחט שנוקבת מסימפון לחבירו טריפה במקום שסמוכין הסימפונות זה לזה.
ואם נמצא בתוך סימפון הגדול דריאה אמרינן סימפונא נקט ועייל וכשירהא.
א. בגמרא הוצרכנו לטעם זה אליבא דרבנן טרופאי אבל המתירין הרי מתירין אפילו נמצאת בבשר הריאה וצ״ב למה הביאו רבינו. וא״א ליישב שבא לומר דבכה״ג א״צ בדיקה, וכמו שכתב הר״ן (הביאו הב״י סי׳ מא ס״ז) דבדאשתכח בסמפונא רבא אפילו איתא לריאה קמן אינה צריכה בדיקה, שהרי רבינו ס״ל לעיל רס״י רי דכל ריאה דלא נפיחה ספק טריפה .
רש״י בד״ה נקובי נקיב כו׳ לתוכה והלכתא כו׳ כצ״ל והד״א:
ומציעים: לימא בהא קמיפלגי [האם לומר שבנושא זה הם חלוקים], דמר סבר [שחכם זה, האוסרים, סבור]: חסרון מבפנים שהמחט עושה בבשר הריאה, אף על פי שאינו ניכר מבחוץ — שמיה [שמו] חסרון, והרי זו טריפה. ומר סבר [וחכם זה, המתירים, סבור]: לא שמיה [אין שמו] חסרון? ודוחים: לא, דכולי עלמא [לדעת הכל] חסרון מבפנים לא שמיה [אין שמו] חסרון, והכא בהא קמיפלגי [וכאן בענין המחט בזה הם חלוקים], מר סבר [חכם זה, המכשירים, סבור]: סמפונא נקט ואתאי [מהסמפון, דרך הקנה, נכנסה המחט, ומשם באה לתוך הריאה], ולא עשתה נקב בקרום הריאה. ומר סבר [וחכם זה, המטריפים, סבור]: נקובי נקיב ואתאי [המחט הלכה וניקבה את המעיים, ומשם באה וניקבה את דופן הריאה],
The Gemara suggests: Let us say that they disagree about this: That one Sage, i.e., those who deem it a tereifa, holds that a deficiency on the inside of the lung, created by the needle, is considered a deficiency, rendering the animal a tereifa; and one Sage, i.e., those who deem it kosher, holds that it is not considered a deficiency. The Gemara responds: No, everyone holds that a deficiency on the inside is not considered a deficiency. And here, in the case of a needle, the Sages disagree with regard to this: One Sage, i.e., those who deem it kosher, holds that the needle took the respiratory route and came into the lung without perforating the membrane; and one Sage, i.e., those who deem it a tereifa, holds that it perforated its way out of the digestive system and came through to the lung by perforating its membrane.
רי״ףרש״יראב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הָהִיא מַחְטָא דְּאִשְׁתְּכַח בְּחִיתּוּכָא דְּרֵיאָה אַיְיתוּהָ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי סְבַר לְאַכְשׁוֹרַהּ אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה וְאִיתֵּימָא רַבִּי זְרִיקָא הָרֵיאָה שֶׁנִּיקְּבָה אוֹ שֶׁחָסְרָה מַאי חָסְרָה אִילֵימָא מִבַּחוּץ הַיְינוּ נִיקְּבָה אֶלָּא לָאו מִבִּפְנִים וש״מוּשְׁמַע מִינַּהּ חִסָּרוֹן מִבִּפְנִים שְׁמֵיהּ חִסָּרוֹן.

The Gemara relates that a certain needle was found in a piece of lung after it had been cut into pieces. People there brought it before Rabbi Ami, and he thought to deem it kosher. Rabbi Yirmeya, and some say Rabbi Zerika, raised an objection to this possible ruling from the mishna: The lung that was perforated or that was missing a piece renders the animal a tereifa. Now, what is the case of a lung that was missing a piece? If we say that it was missing a piece on the outside, this is the same as if it was perforated, since any missing piece of the lung wall constitutes a perforation. Rather, is it not referring to a missing piece on the inside? If so, learn from the mishna that a deficiency on the inside of an organ is considered a deficiency, and the needle certainly caused a deficiency inside the lung.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בחיתוכה דריאה – כלומר הריאה נחתכה ולא הוה אלא חתוכה מעוטה ובאותה חתיכה נמצאת המחט:
ערך קשייתא
קשייתאא(יומא עט:) היינו דאמרי אנשי תרי קבי תמרי תרי קבי קשייתא וסרוח (חולין מח:) ההיא קשייתא דאשתכח במרירתא פי׳ גרעינים של תמרים או של זיתים:
ערך גלד
גלדב(שבת י.) מגרד אדם גילדי צואה וגילדי מכה שעל בשרו. (ובפ״ט במקואות) אלו חוצצין לפלוף שהוא חוץ לעין וגלד שחוץ למכה והרטייה שעליה ושרף היבש וגלדי צוא׳ שעל בשרו פי׳ אדם שהיתה לו זיעה גדולה ועלה הלכלוך והצואה עליו ונעשה כמו גלד על עורו (חולין נה כתובות עו.) הוגלד פי׳ המכה בידוע שג׳ ימים קודם שחיטה פי׳ עור דק שעלה על המכה כמו שק תפרתי עלי גלדי (איוב ט״ז:ט״ו) אמר איוב מנהגו של עולם מי שהיתה לו מכה ונתרפא והעלת׳ גלד נותן בה דברים רכים כמו צמר גפן או סרק של פשתן בריכוך השמן אבל אני השק שאינו רך אלא קשה תפרתי עלי גלדי. (חולין נד) הגלודה ר״מ הכשיר. (סוכה לה) אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא כשרה. (חולין מו) אמר רבא האי ריאה דאיגליד כאהינא סומקא כשרה פי׳ נקלפה הריאה כגון שניטל קרום העליון כמו התמרה האדומה שנקלפה עורה כשרה שהקרום התחתון מגין (חולין מח) אמר רבא כי הוינן אזלינן בתריה דרב נחמן בשוקא דגילדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן. (בבא מציעא כד) ר״ש אומר כל כלי אנפוריא רבא הוה שקיל ואזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דרבנן. (מועד קטן כז. סנהדרין כ) מת לו מת כי אתא רבין אמר אמר לי ההוא מרבנן ורב תחליפא בר מערבא שמיה דהוה שכיח בשוקא דגילדאי האי דרגש ערסא דצלא. (חולין מו) אמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי (ראש השנה כו) והאי דפרה כיון דקאי גילדי גילדי כב׳ וג׳ שופרו׳ דמו (ראש השנה כ״ז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (יומא מג) בכל יום הית׳ כביד׳ והיום הית׳ קלה תנא בכל יום היתה גילדה עבה והיום דקה. (וביקרא רבה בפרשת צו פרשת שנאה תעורר מדנים) אם תאמר דהוה גליד תני רבי הושעי׳ כעובי דינר גרדיון הוה בו:
ערך טנר
טנרג(גיטין סח.) כרא ליה בירא ומלייה מיא ומכסיה אטינרא. (חולין מח) חזנהו דהוו קיימי טינרי טינרי פי׳ בהלכות גדולות צמחים קטנים כנדי גדולים טינרי רברבן מן כנדי וכולהו צמחים בועי אינון וכנדי בדלית גרסינן וכנדי בועי נפיחתא רבות דהוויין בריאה טינרי בועי עקישתא דדמיין לטינרא דכתיב מצור החלמיש ומתרגמינן מטינרא תקיפא אלא מהו לאו אבנא דהוי בריאה:
ערך כנדי
כנדי – דקיימי כנדי כנדי (חולין מח) כבר פירשנו בערך טנר:
ערך מקפה
מקפהד(טבול יום פרק ב) המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין (חולין מח) שברי עריבה לצוק לתוכו מקפה פי׳ מרק של פולין והוא גריס (בבא בתרא פט.) לא צריכה דאמר ליה למקפה פי׳ לציקי קדרה שהוא יין יפה הרבה שמבשם הקדרה:
ערך קניא
קניאה(פסחים ל: עבודה זרה לג:) בעו מיניה ממרימר מאני דקוניא מאי (בסוף כתובות) והלכתא כוותיה דרב זביד בקוניא. (חולין מח) מייתינן צעה דקוניא פי׳ קוניא תחילתו חרס וסופו טחין אותו בזכוכית כדגרסינן בעבודה זרה קוניא פליגו בה רב אחא ורבינא חד אמר בתחילתו וחד אמר בסופו חד אמר בתחילתו כלי חרס הוא ואין צריך טבילה וחד אמר בסופו זכוכית הוא וצריך טבילה:
ערך קף
קףו(ברכות נו.) ולא פילא דעייל בקופא דמחטא (בבא מציעא לח:) דלמא מפומבדיתא את דמעיילי פילא בקופא דמחטא כלומר שאומרין דבר שאינו היה (חולין מח) חזינ׳ אי קופא לבר נקובי נקב ואתאי פי׳ נקב של מחט (כלים פי״ג) נשבר מקופו טהור פי׳ מקום שנכנס בו הקתא והיא הנקב (א״ב פי׳ בל״י נקב):
ערך תב
תבז(חולין מח) תותב וקרום ונקלף פי׳ תותב העשוי ככובע ומכסה כשמנה היא שמלתו לעורו תרגומו היא תותביה. (שבת קמה:) במתאי שמאי בלא מתאי תותבאי. (כתובות סו.) ואמר רב פפא הני תותבאי דבי מכסי פ׳ שמלות:
א. [קערנער פאן אליוען.]
ב. [הויט אבגישיילט.]
ג. [שטיין פערהערטונג.]
ד. [ברייא.]
ה. [פליס זאנד.]
ו. [צאך.]
ז. [בעדעקען.]
בחיתוכא – לאחר שנחתכה נמצאת באחד החתיכות.
סבר לאכשורה – דקסבר סמפונא נקט וחסרון מבפנים לא שמיה חסרון.
מסופר, ההיא מחטא דאשתכח בחיתוכא [אותה מחט שנמצאה בחתיכה של] ריאה, לאחר שנחתכה לחתיכות, אייתוה לקמיה [הביאו אותה לפני] ר׳ אמי, סבר לאכשורה [סבור היה להכשיר אותה]. איתיביה [הקשה לו] ר׳ ירמיה, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר׳ זריקא ממה ששנינו במשנתנו: הריאה שניקבה או שחסרה — טריפה. ויש לשאול: מאי [מהו פירוש] חסרה? אילימא [אם תאמר] שחסרה מבחוץהיינו [זהו מה ששנינו] ניקבה, שהרי כל חסרון מבחוץ הוא נקב בקרום הריאה! אלא לאו [האם אין] הכוונה שחסרה מבפנים, ושמע מינה [ולמד מכאן] שהחסרון שהוא מבפניםשמיה [שמא] חסרון, ומחט זו בודאי עשתה חסרון בבשר הריאה!
The Gemara relates that a certain needle was found in a piece of lung after it had been cut into pieces. People there brought it before Rabbi Ami, and he thought to deem it kosher. Rabbi Yirmeya, and some say Rabbi Zerika, raised an objection to this possible ruling from the mishna: The lung that was perforated or that was missing a piece renders the animal a tereifa. Now, what is the case of a lung that was missing a piece? If we say that it was missing a piece on the outside, this is the same as if it was perforated, since any missing piece of the lung wall constitutes a perforation. Rather, is it not referring to a missing piece on the inside? If so, learn from the mishna that a deficiency on the inside of an organ is considered a deficiency, and the needle certainly caused a deficiency inside the lung.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הֲדַר שַׁדְּרוּהָ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא סְבַר לְאַכְשׁוֹרַהּ אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי זְרִיקָה הָרֵיאָה שֶׁנִּיקְּבָה אוֹ שֶׁחָסְרָה מַאי חָסְרָה אִילֵימָא מִבַּחוּץ הַיְינוּ נִיקְּבָה אֶלָּא לָאו מִבִּפְנִים וש״מוּשְׁמַע מִינַּהּ חִסָּרוֹן מִבִּפְנִים שְׁמֵיהּ חִסָּרוֹן.

Rabbi Ami did not decide the matter, so they then sent the lung before Rabbi Yitzḥak Nappaḥa. He, too, thought to deem it kosher. Rabbi Yirmeya, and some say Rabbi Zerika, raised an objection to this from the mishna: The lung that was perforated or that was missing a piece renders the animal a tereifa. Now, what is the case of a lung that was missing a piece? If we say that it was missing a piece on the outside, this is the same as if it was perforated. Rather, is it not referring to a missing piece on the inside? If so, learn from the mishna that a deficiency on the inside of an organ is considered a deficiency.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שדרה קמיה דרבי יצחק – ולא משום הך קושיא דהא איכא לשנוייה כדשנינן לעיל (מז:) לעולם מבחוץ ולרבי שמעון איצטריך אלא משום דנחתכה הריאה לא סמך אגמריה למימר סמפונא נקט ועל דדלמא אי הוה ריאה לקמן הואי נקובה ותדע דמשום הך ספיקא הדר ביה דהא כי הדר אהדרוה קמיה טרפה מהאי טעמא.
שדרה לקמיה דרבי יצחק נפחא – לא מפני שקבל לקושיתם כדפירש בקונטרס דלעיל שנינו דלא צריכא אלא לר״ש אלא משום דדלמא אי הוה ריאה קמן הוה מינקבה ואע״פ שרבי אמי הקשה לעיל קושיא זו לעולא ממתניתין דהריאה שניקבה או שחסרה קיבל תירוצו של עולא ויש ספרים דגרסי לעיל איתיביה רבי אחא לעולא.
והיכאא דמשתכחא בלבא לא איתפרש בגמ׳ בהדיא. אבל חזינא ליה לבעל הלכות ז״לב דכתב הכי ומחטא דמשתכחא בלבא אע״ג דלא נקיב טריפה, והני מילי כי משתכחא בסימפונא דליבא לגוואי דלא אית לה דוכתא למיפק וכי רישא לתתאי דכמה דאתיא נקובי נקבא וטרפה, אבל קופא לתתאי לאג עייל אלא בסימפונא רבה תלינן דילמא בהדי דשעלאד פלטא ליה ואחזוקי באיסורא לאו מילתא היא דנפקא מהתם ונפקאה מדוכתא אחריתיו. ותו אשכחית התםז מחטא דמשתכחא בטרפשאח ספק טרפה הוא וכל ספק טרפה לאסורא.
א. דברי רבינו הובאו בחידושי הרשב״א בשמו ובתוה״ב (לז, א).
ב. הלכות טריפות סי׳ סא עמ׳ תרכ.
ג. בה״ג שם: הוא לא עייל. ובתוה״ב שם: ׳דלא עייל׳. וראה ב״י סי׳ מ שכתב שני פירושים בדברי הה״ג: ׳וביאור דבריו שכשנמצאת מחט בסמפון הלב בפנים וראש המחט כלפי פנים אע״פ שאין נראה שום נקב בלב טרפה לפי שכיון שהיא בפנימי הסמפון שהוא מקום דחוק ואינה יכולה לצאת משם וחודה לצד מטה ודאי ניקבה בכניסתה אבל אם חודה לצד מעלה קופא ודאי לא יכול ליכנס בפנים הסמפון אלא במקום הרחב מהסמפון וכיון דקופא לתתאי לא ניקבה בכניסתה, וכי תימא נאסרנה משום שסופו ליכנס יותר ולנקוב להכי לא חיישינן, דתלינן דילמא כשתשעול תפלוט אותו, וכן לא חיישינן דילמא נפקא מהתם ונקבה דוכתא אחריתא דאחזוקי איסורא לא מחזקינן. ולפי שיטה זו אפשר לפרש רישא דמילתא דאע״ג דלית ביה נקב השתא טרפה מפני שסופו לינקב. אבל קשה בעיני לאסור מפני שסוף המחט לנקוב. ועל כן אני מפרש רישא דמילתא כמו שפירשתי בתחלה, וסוף הלשון יתפרש כאילו כתוב אבל קופא לתתאי או לא עייל אלא בסמפונא רבא, והכי פירושו אבל קופא לתתאי אע״פ שנכנסה בפנימי הסמפון כשרה דליכא למימר בכניסתה נקובי נקיב וכן אם עדיין הוא בסמפון הגדול כשר ולא חיישינן דילמא נפקא מהתם ונקבה דוכתא אחריתא דאחזוקי איסורא לאו מילתא היא. אך מה שכתב דילמא בהדי דשעלא פלטא לה היינו שסופה לפלוט המחט ולא תנקוב יותר כמו שכתבתי למעלה ועל כן נראה כפירוש הראשון׳. וראה ט״ז ס״ק ד שכן יש לגרוס בדברי הה״ג: ׳או דלא עייל׳. עיי״ש בביאור הדברים, ועי׳ פמ״ג משב״ז ז. וכבר העיר הגרר״ב על דברי הט״ז: ׳ד״ק צ״ע שגם רבינו כאן ורשב״א בחידושיו ובתוה״ב לא גרסי תיבת ׳או׳, וצ״ע. ופשטות דברי בה״ג משמע דכוונתו הק׳ כיון דקופא לתתאי בסמפונא אין אורחיה להימצא רק בסמפונא רבא כיון שלא יכול לנקוב (וכקושית הרשב״א גבי כבדא בקופא לגואי ודו״ק)׳. [ובהגהות ותיקונים לה״ג שנדפסו בקובץ זכור לאברהם תשס״ב עמ׳ תו: צ״ל: ולא עייל. וזה כנראה על פי דרכו של הט״ז. ואין הכרח בזה כאמור].
ד. בה״ג שם ובה״ג מהד׳ ר״ע הילסהיימר (ירושלים) (ח״ג עמ׳ 140): ׳בהדי דשיע לא׳ וכו׳. ונראה שהיא ט״ס [וכן בהגהות ותיקונים לה״ג שבקובץ זכור לאברהם שם].
ה. וכן בחידושי הרשב״א ובתוה״ב שם. ובב״י שם הביא מתוה״ב: ונקבא.
ו. בספר והזהיר (ח״ב מ, א): ׳מחט שנמצאת בלב ואע״פ שלא נקב, אם נמצאת בקנה של לב בפנים שאין לה מקום לצאת וראשה למטה, בודאי שנקבה ונכנסה, ואם ראשה למעלה ועינה למטה, לא הלכה אלא דרך הקנה ולא נקבה וכשרה. לפי שיש לנו לתלותה ולומר שכשהבהמה שועלת פולטתה. ולא תאמר שמא תצא ממקום ומנקבת במקום אחר, לא נחזיק האיסור בלא אסור, אלא כשרה היא׳. וראה בהערות שם אות מ. וראה ב״י שהובא בהערה 430, ב״ח ופרישה סי׳ מ ביאורים שונים לדברי הה״ג. וראה ט״ז שם סק״ד וש״ך סק״ו ופרי תואר שם סק״ה.
ז. שם ד״ו קכח, ג; הוצ׳ רע״ה ירושלים ח״ג עמ׳ 151.
ח. בהלכות פסוקות סי׳ לו: ׳מחט שנמצאת בחלב החופה את הלב וראשה לפנים, חוששין לה׳. וראה ב״י סי׳ מ: ׳וקשה לי למה קרא אותה ספק טרפה, דודאי טרפה היא, ממה נפשך אי מהלב יצא לטרפש הרי ניקב הלב וטרפה, ואי מחוץ אתאי מחט שנמצא בחלל הבהמה טרפה היא. ונראה דמשום הכי קרי לה ספק משום דמחט שנמצא בחלל הבהמה משום ספק הוא דמטרפינן לה שמא ניקב אחד מהאיברים הפנימיים׳. ועוד כתב שם על דברי הטור: ׳ורבינו נראה שלא היה גורס בטרפשא דליבא אלא בטרפשא לבד וכן כתב בתורת הבית הארוך (שם) ורבינו מפרש דבטרפשא דכבדא קאמר׳. והדברים צ״ב.
ר׳ אמי לא החליט בדבר, ולכן הדר שדרוה לקמיה [חזרו ושלחו אותה, את הריאה הזו, לפני] ר׳ יצחק נפחא. סבר לאכשורה [סבור היה ר׳ יצחק להכשירה], איתיביה [הקשה לו] ר׳ ירמיה, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר׳ זריקה, ממה ששנינו: הריאה שניקבה או שחסרה — טריפה, ויש לשאול: מאי [מה פירוש] חסרה? אילימא [אם תאמר] מבחוץהיינו [זהו מה ששנינו] ניקבה! אלא לאו [האם אין] הכוונה מבפנים, ושמע מינה [ונלמד מכאן] שחסרון מבפנים שמיה [שמו, נחשב] חסרון!
Rabbi Ami did not decide the matter, so they then sent the lung before Rabbi Yitzḥak Nappaḥa. He, too, thought to deem it kosher. Rabbi Yirmeya, and some say Rabbi Zerika, raised an objection to this from the mishna: The lung that was perforated or that was missing a piece renders the animal a tereifa. Now, what is the case of a lung that was missing a piece? If we say that it was missing a piece on the outside, this is the same as if it was perforated. Rather, is it not referring to a missing piece on the inside? If so, learn from the mishna that a deficiency on the inside of an organ is considered a deficiency.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הֲדַר שַׁדְּרוּהָ לְקַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי אַמֵּי בוְטַרְפַהּ אָמְרִי לֵיהּ וְהָא רַבָּנַן מַכְשְׁרִי אָמַר לָהֶן הֵן הִכְשִׁירוּ שֶׁיּוֹדְעִים מֵאֵיזֶה טַעַם הִכְשִׁירוּ אנן מֵאֵיזֶה טַעַם נַכְשִׁיר דִּלְמָא אִי הֲוָה רֵיאָה קַמַּן מִינַּקְבָה.

They then sent the lung back before Rabbi Ami, and he deemed the animal a tereifa. They said to him: But don’t the Rabbis, i.e., Rabbi Yoḥanan, Rabbi Elazar, and Rabbi Ḥanina, deem it kosher? Rabbi Ami said to them: They deemed it kosher since they knew for which reason they deemed it kosher. They were confronted with a whole lung and could see that it had no perforation. But we, for which reason shall we deem it kosher? We see only part of the lung. Perhaps if the whole lung was before us we would see that its membrane was perforated.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא רבנן מכשירי – כלומר ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר ור׳ חנינא מכשירי. אמר להן הן מכשירין שיודעין מאי זה טעם [הכשירו] כלומר שראו הריאה כולה ודאי שלא ניקבה מבחוץ אנו מאי זה טעם נכשיר כלומר שאין לפנינו אלא חתיכה אחת הא אייתי לריאה קמן ולא ניקבה כשרה דלא ניקבה מבחוץ:
והא רבנן – דלעיל מכשרי רבי יוחנן ורבי אלעזר ור׳ חנינא.
שיודעין מאיזה טעם הכשירו – שהרי באת כל הריאה לפניהם וראוה שלמה הלכך על כרחיך דרך הקנה נכנסה.
דלמא – הוה נקובה שרוב הנכנסין דרך הוושט נכנסין ואי בוושט נכנס ודאי ניקבה.
דלמא אי הוה ריאה קמן הוה מנקבה – לא משום דדרך הוושט מינקיב ואתאי דא״כ אמאי מכשר בסמוך בחתיכה דכבדא אלא בעי למימר דרך הסמפונות יצא ונכנס בריאה מבחוץ.
הא דאמרי׳ הם הכשירו שיודעים מאיזה טעם הכשירו אנוא מאיזה טעם נכשיר. פרש״י ז״לב יודעין מאיזה טעם הכשירו שבאת הריאה לפניהם וראוה שלימה, הילכך על כרחין דרך הקנה נכנסה. ואין הלשון מחוור לי, שלא מצינו לשוןג מכשירין לומר שצריכה בדיקה ואם לאו שתאסר, דבההיא חוששין לה קאמרינן. אלא ה״ק הם יודעים טעם שלהם להיתרד אבל אנו שלא ירדנו לסוף דעתם היאך נכשיר בלא בדיקה לכל הפחות. ואנן נמי אהא סמכינןה, אבל רבנן אכשוראי דמערבא לגמרי מכשרי.
וכללא דשמעתא מחט שנמצאת בריאה בין קופא לגאו בין קופא לבר בין אלימתא בין קלישתא כולהו כשרהו, והוא דאיתא לקמן ולא מפקא זיקא. ובדליתא קמן טרפה, בין קופא לגו בין קופא לבר ואפי׳ באלימתא. ובחתוכא דכבדא חזינן אי קופא לבר אי נמי קלישתא אע״ג דקופא לגו טרפה. וה״ה להיכא דאיתא לכולה ריאה ואשתכח בכבדא שאין לנו בדיקה בכבד. ובמרריתא לעולם טרפה דלא גרע קופא דאלימתא מקשיתא דזיתאז. וזו היא דרך הסוגיא והרבה טעמים נתפרשו בה, מ״מ לענין הדין אין לך אלא מה שמנו חכמים, ושיעורא דאלימתא וקלישתא לא שמיעא לן ולאח פקיעינן ביה.
א. לפנינו: אנן.
ב. ד״ה שיודעין.
ג. בכי״ל ושטמ״ק ליתא תיבה זו.
ד. בחידושי הרשב״א: ׳והרמב״ן ז״ל פי׳ הם הכשירו שיודעין טעם שלהם להתיר ואפילו בלא בדיקה אבל אנו שלא ירדנו לסוף דעתם איך נכשיר בלא בדיקה לכל הפחות׳. וכתב ע״ז הרשב״א: וג״ז אינו נתחוור כל הצורך.
ה. להכשיר ע״י בדיקה. וכן פסקו הרי״ף (יב, ב), הרמב״ם (הל׳ שחיטה פ״ז הי״ד) והרא״ש (סי׳ כו). אכן, הראשונים הנ״ל פסקו כרבנן אכשוראי וכפירוש רש״י שהכשירו ע״י בדיקה. אבל רבינו כמפורש בדבריו פסק כרב אמי. [ול״מ מי שהביא דברי רבינו].
ו. כ״ה בספר התרומה סי׳ יד, וראה תוד״ה אי קופא. וראה בעל המאור (יב, ב) וכלבו סי׳ קא בשמו וב״י סי׳ לו.
ז. דלהלן מט, א.
ח. שלש תיבות אלו ליתא בכי״פ.
הא דאמר במחט דאישתכח בחתיכא דריאה וסבר רבי אמי לאכשוריה ואותביה רב ירמיה מדתנן הריאה שניקה או שחסרה ושדרה לקמיה דרבי יצחק נפחא וסבר לאכשורי ואותביה נמי ר׳ ירמיה מדתנן הריאה שניקבה או שחסרה. פירש רש״י ז״ל דהא דשדריה לקמיה דרבי יצחק ורבי יצחק נמי דהדר שדרה לקמיה דרבי אמי לאו משום הך קושיא דר׳ אמי, דהא איכא לשנויי כדשני לעיל לעולם מבחוץ ורבי שמעון איצטריכא, אלא משום דנחתכה הריאה לא סמך אגמריה למימר סימפונא נקט ועל, ותדע דמשום הך ספיקא הדר ביה דהא כי אהדרוה לגביה טרפה מהאי טעמא. וקשה קצת דודאי מדקאמר סבר לאכשורי ואותביה רבי ירמיה ושדרה לקמיה דר׳ יצחק, והדר קאמר דר׳ יצחק סבר לאכשורה, ואהדר תלמודא תיובתיה דר׳ ירמיה דאותביה עליה, וקאמר הדר שדרה לקמיה דר׳ אמי, ודאי משמע דתרווייהו לתיובתיה דר׳ ירמיה חששו, דאם לא כן לא ליחשיב תלמודא תיובתיה דר ירמיה ואינו לא חיישו לה כלל ולא הדרי בה עלה מהאי דסברי תחלה לאכשורי זו אינה תורה, אלא נראה דמתחלה ודאי תרוייהו לקושיא דרב ירמיה חששו ומשום הכי שדרה לגבי חבריה. ולבסוף כי אהדריה לקמיה דרב אמי מאן דחזא, סבר דמשום דחשש ליה לקושיא דרבי ירמיה טרפה וכדחש לה מעיקרא, ואמרי ליה והא רבנן מכשרי, אלמא חסרון מבפנים לא שמיה חסרון, ואהדר להו דהשתא לאו משום קושיא דרב ירמיה טריפה אלא משום חשש נקב דאי איתא לקמן דילמא הות נקובה כנ״ל.
תוס׳ בד״ה דלמא אי הוה ריאה קמן כו׳ דדרך הסמפונות יצא ונכנס בריאה מבחוץ עכ״ל פי׳ דהכא בחיתוכא דריאה דטרפה לא מפלגינן בין קופא לגו ובין קופא לבר כדמפלגי׳ בחיתוכא דכבדא והיינו ע״כ משום דבריאה ניחוש שדרך הסמפונות יצא בריאה וניקבה עד לחוץ ומה שכולה מונחת בריאה ולא נראית בחוץ משום דשוב חזרה ונכנסה בריאה מבחוץ לאחוריה ועי׳ ע״פ דבריהם באורך ברא״ש ובר״ן וק״ל:
הדר שדרוה לקמיה [חזרו ושלחו אותה לפני] ר׳ אמי וטרפה [והטריף אותה]. אמרי ליה [אמרו לו]: והא רבנן מכשרי [והרי חכמים מכשירים], כפי שנאמר לעיל בשם ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר ור׳ חנינא! אמר להן: הן הכשירו — אחר שיודעים היו מאיזה טעם הכשירו, שבאה לפניהם ריאה שלימה, וראו שאין בה נקב, אבל אנן [אנו] מאיזה טעם נכשיר בחתיכת ריאה שהובאה לפנינו? דלמא אי הוה [שמא אם היתה] הריאה כולה קמן [לפנינו] היינו רואים שהיא מינקבה [מנוקבת] מצידה החיצוני!
They then sent the lung back before Rabbi Ami, and he deemed the animal a tereifa. They said to him: But don’t the Rabbis, i.e., Rabbi Yoḥanan, Rabbi Elazar, and Rabbi Ḥanina, deem it kosher? Rabbi Ami said to them: They deemed it kosher since they knew for which reason they deemed it kosher. They were confronted with a whole lung and could see that it had no perforation. But we, for which reason shall we deem it kosher? We see only part of the lung. Perhaps if the whole lung was before us we would see that its membrane was perforated.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) טַעְמָא דְּלֵיתַא הָא אִיתַא וְלָא מִינַּקְבָה כְּשֵׁרָה וְהָאָמַר רַב נַחְמָן הַאי סִמְפּוֹנָא דְּרֵיאָה דְּאִינְּקִיב טְרֵפָה גהָהוּא לַחֲבֵירוֹ אִתְּמַר.

The Gemara asks: One can infer that the reason he deemed it a tereifa is that the entire lung was not before him, but if it had been before him and the membrane had not been perforated, then he would have deemed the animal kosher. But doesn’t Rav Naḥman say: This bronchus of the lung that was perforated renders the animal a tereifa? Accordingly, even if the needle entered the lung through a bronchus the animal ought to be a tereifa. The Gemara responds: That statement of Rav Naḥman was stated in reference to a case where a needle pierced from one bronchus into another. Since the bronchi are hard, one bronchus cannot seal a perforation in another. By contrast, when a needle perforates the bronchi and continues into the flesh of the lung, soft tissue left behind can seal the perforation.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא איתא – לריאה ולא ניקבה.
כשרה – ומשום טעמא דבסמפונא נקט ועל ונהי נמי דדרך הסימפון בא הרי לא בסמפונות נמצאת ועל כרחך ניקבה הסמפון ויצאה לבשר הריאה ואמר רב נחמן האי סמפונא דאינקיב טרפה.
לחבירו אתמר – אצל פיצול כשמתפצל מחבירו ניקב אצל דופן של חבירו דכיון דדופן חבירו קשה הוא דייר״ש בלעז עומד כנגדו ואינו סותם הנקב ולא מגין עליה אבל ניקב לאחר פיצולו ברחוק בשר הריאה שהוא רך נכנס לנקב ומגין עליו והא לא אמרינן דילמא אינקיב לחבריה דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן אי לא איתחזוק כגון היכא דליתא לריאה קמן דע״כ חזקה היא זו שרוב הנבלעין אין נבלעין אלא דרך הוושט ומשם לא יצתה בתוך הריאה בלא נקיבת דקין וריאה.
שם והאמר רב נחמן האי סמפונא כו׳ ק״ק למאי דס״ד השתא דסמפון דאנקב לבשר הריאה טרפה הא קתני במתני׳ ר״ש תומר עד שתינקב לבית הסמפונות דמשמע דוקא בניקבה מבחוץ עד לסמפין גדול אבל בניקב מסמפון לבשר הריאה בלחוד לא פסול ורבנן לא פליגי עליה בהא אלא בניקב לחוץ בלחוד פליגי עליה ודו״ק:
ומתקשים בדבר: מדברים אלו יש לדייק כי טעמא דליתא [הטעם שהטריף הוא דווקא מפני שהריאה כולה איננה לפניו] הא איתא ולא מינקבה [אבל אם היא נמצאת לפנינו ואינה נקובה]כשרה? והאמר [והרי אמר] רב נחמן: האי סמפונא דריאה דאינקיב [אחד מסמפונות הריאה שניקב]טרפה, למרות שלא ניקב קרום הריאה מבחוץ! ומשיבים: ההוא [אותו דבר] בסמפון שניקב לחבירו (לסמפון אחר) שסמוך לו אתמר [נאמר], שכיון שקשים הם — אין הם סותמים זה את זה, אבל במחט שחודרת מסמפון אל בשר הריאה — בשר הריאה שצמוד לסמפון סותם את הנקב שבסמפון.
The Gemara asks: One can infer that the reason he deemed it a tereifa is that the entire lung was not before him, but if it had been before him and the membrane had not been perforated, then he would have deemed the animal kosher. But doesn’t Rav Naḥman say: This bronchus of the lung that was perforated renders the animal a tereifa? Accordingly, even if the needle entered the lung through a bronchus the animal ought to be a tereifa. The Gemara responds: That statement of Rav Naḥman was stated in reference to a case where a needle pierced from one bronchus into another. Since the bronchi are hard, one bronchus cannot seal a perforation in another. By contrast, when a needle perforates the bronchi and continues into the flesh of the lung, soft tissue left behind can seal the perforation.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְהָאָמַר רַב נַחְמָן דהַאי הֲדוֹרָא דְּכַנְתָּא דְּאִינְּקִיב לַהֲדֵי חַבְרֵיהּ מַגֵּין עֲלֵיהּ אָמַר רַב אָשֵׁי טְרֵפוֹת קָא מְדַמֵּי לַהֲדָדֵי אֵין אוֹמְרִין בִּטְרֵפוֹת זוֹ דּוֹמָה לָזוֹ שֶׁהֲרֵי חוֹתְכָהּ מִכָּאן וּמֵתָה חוֹתְכָהּ מִכָּאן וְחַיָּה.

The Gemara asks: But doesn’t Rav Naḥman say: If this spiral colon was perforated against another coil of the intestine, the other coil protects it by sealing the perforation? If so, why does a bronchus not seal a perforation in another bronchus? Rav Ashi said: Are you comparing tereifot to one another? One cannot say with regard to tereifot: This is similar to that, as one cuts an animal from here, in one place, and it dies, while one cuts it from there, in another place, and it lives.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא אמר רב נחמן האי סימפונא דריאה דאם ניקבה טרפה אע״ג דלא ניקבה מבחוץ כי איתמר דרב נחמן לחבריה איתמר כלומר סימפון שניקב לחברו דליכא מידי דמגין וסתים אבל אי לא נקב סימפון לחברו אלא סימפון גרידא אינקיב וריאה סותמו כשרה דחיסרון מבפנים לא שמיה חיסרון. והא אמר רב יוסף בר מניומי האי הדורא דכנתא דאינקיב לחברו כשרה כלומר ואמאי אמרת סימפונא שניקב לחברו טרפה והא הדרא דכנתא כלומר הדקין שבהדרא דכנתא דניקב חד בצד חברו כשרה דאמרינן חברו סותמו הכא נמי נימא סימפונא דאינקב לחבריה כשירה. אתיוה לקמיה דרבנן טרופאי לר׳ מני בר פטיש ור׳ שמעון בן לקיש ור׳ שמואל בן אליקים:
בחיתוכא דכבדא כלומר בחתיכת כבד:
כנתא – אנטלי״ר בלעז חלב טהור.
הדורא דכנתא – דקין הסובבין אותו סביב כעגולה.
דאינקיב לחבריה – שניקב באותו צד שבינו לחברו שלא ניקב חיצון שבכולן.
שהרי חותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן וחיה – נחתך בשר רגלים למעלה מצומת הגידין ולא נשבר העצם כשרה נחתכה למטה במקום צומת הגידין אע״פ שנמוך מכאן טרפה כדאמרינן לקמן וכן שניטל צומת הגידין בפ׳ בהמה המקשה (לקמן דף עו.) ואע״פ שלא נחתך העצם.
אמר להן הן הכשירו שיודעין מאיזה טעם הכשירו אנו מאיזה טעם נכשיר. פירש רבינו שלמה ז״ל שיודעין מאיזה טעם הכשירו, שהרי באה כל הריאה לפניהם (וראוה) [וראה] שלימה, הלכך על כרחך דרך הקנה נכנסה, וקשה לי קצת דהא הני רבנן דאכשרו לה לא על ידי מעשה אכשרוה אלא מימרא הוא דאיפליגו בה הני רבנן כולהו במחט שנמצאת בריאה אי מכשרינן לה או לאו. ואפילו תאמר דהכי קאמר הם לא הכשירו אלא כשיודעין מאיזה טעם נכשיר, כלומר בזמן שתבוא לפניו שלמה, לא הוה ליה למימר כי האי לישנא אלא הכי הוה ליה למימר הני מילי שלמה אבל חתיכה לא, והרמב״ן ז״ל פירש הם הכשירו שיודעין טעם שלהם להתירה ואפילו בלא בדיקה, אבל אנו שלא ירדנו לסוף דעתם איך נכשיר בלא בדיקה לכל הפחות, וגם זה אינו נתחוור כל הצורך.
ומקשים, והאמר [והרי אמר] רב נחמן: האי הדורא דכנתא דאינקיב להדי חבריהמגין עליה [המעיים המסובבים שיש חלב ביניהם, שניקב מעי כנגד חבירו — חבירו סותם אותו ומגן עליו], מדוע אין אומרים כאן שהסמפונות מגינים זה על זה? אמר רב אשי: טרפות קא מדמי להדדי [אתה מדמה זו לזו]? אין אומרין בטרפות זו דומה לזו, שהרי בבהמה יכול שיהא חותכה מכאן, במקום אחד — ומתה, חותכה מכאן במקום אחר וחיה!
The Gemara asks: But doesn’t Rav Naḥman say: If this spiral colon was perforated against another coil of the intestine, the other coil protects it by sealing the perforation? If so, why does a bronchus not seal a perforation in another bronchus? Rav Ashi said: Are you comparing tereifot to one another? One cannot say with regard to tereifot: This is similar to that, as one cuts an animal from here, in one place, and it dies, while one cuts it from there, in another place, and it lives.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָהִיא מַחְטָא דְּאִישְׁתְּכַח בְּסִמְפּוֹנָא רַבָּה דְּרֵיאָה אַתְיוּהָ לְקַמֵּיה דְּרַבָּנַן טָרוֹפָאֵי לָא אֲמַרוּ בָּהּ לָא אִיסּוּר וְלָא הֶיתֵּר הֶיתֵּר לָא אָמְרִי בַּהּ כִּשְׁמַעְתַּיְיהוּ אִיסּוּר נָמֵי לָא אָמְרִי בַּהּ הכֵּיוָן דִּבְסִמְפּוֹנָא רַבָּה אִישְׁתְּכַח אֵימָא סִמְפּוֹנָא נְקַט וַאֲתַאי.

The Gemara recounts the case of a certain needle that was found in the large, i.e., main, bronchus of the lung. They brought it before the Rabbis who deem an animal tereifa if a needle is found in the lungs, i.e., Rabbi Shimon ben Lakish, Rabbi Mani bar Pattish, and Rabbi Shimon ben Elyakim. They did not say that it was prohibited, nor that it was permitted. They did not say it was permitted, in accordance with their ruling, but they also did not say it was prohibited since the needle was found in the large bronchus, and one can therefore say that it likely took the respiratory route and came into the lung rather than perforating through from the digestive system.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבנן טרופאי – הנך רבנן דלעיל רבי מני וריש לקיש ורבי שמעון דטרפי למחט שנמצאת בריאה.
כשמעתייהו – דמחזקי ריעותא מספיקא דחיישינן שמא דרך הוושט נכנסה תחלה וניקבה כרס או דקין ויצתה.
כיון דבסמפונא רבה אישתכח – מי מכוונה לאותו סמפון אם דרך וושט נכנסה הלכך דברים ניכרים על כרחנו דבסמפונא נקט ועל דרך הקנה ובא לסמפונות הריאה.
מסופר, ההיא מחטא דאישתכח בסמפונא רבה דריאה [אותה מחט שנמצאה בסמפון הגדול הראשי של הריאה], אתיוה לקמיה דרבנן טרופאי [הביאו אותה לפני החכמים המטריפים] במחט שנמצאת בריאה, ר׳ שמעון בן לקיש ור׳ מני בר פטיש ור׳ שמעון בן אליקים, ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר. ומסבירים: היתר לא אמרי [אמרו] בהכשמעתייהו [כשמועתם, כהלכתם] שהם אוסרים בזה, איסור נמי לא אמרי [גם כן לא אמרו] בהכיון דבסמפונא רבה אישתכח [שבסמפון הגדול נמצאה], אימא סמפונא נקט ואתאי [אמור שדרך הסמפון באה], שהדברים נראים שבאה דרך הקנה (ולא דרך הוושט), שניקבה אותו ועברה לחלל הגוף, ומשם עברה וניקבה את הריאה, ומשם הגיעה לסמפון הגדול.
The Gemara recounts the case of a certain needle that was found in the large, i.e., main, bronchus of the lung. They brought it before the Rabbis who deem an animal tereifa if a needle is found in the lungs, i.e., Rabbi Shimon ben Lakish, Rabbi Mani bar Pattish, and Rabbi Shimon ben Elyakim. They did not say that it was prohibited, nor that it was permitted. They did not say it was permitted, in accordance with their ruling, but they also did not say it was prohibited since the needle was found in the large bronchus, and one can therefore say that it likely took the respiratory route and came into the lung rather than perforating through from the digestive system.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הָהִיא מַחְטָא דְּאִישְׁתְּכַח בַּחֲתִיכָה דְּכַבְדָּא סְבַר מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְמִיטְרְפַהּ אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי אִילּוּ אִשְׁתְּכַח בְּבִשְׂרָא כה״גכְּהַאי גַוְונָא הֲוָה טָרֵיף מָר אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי וחָזֵינָא אִי קוֹפָא לְבַר נַקּוֹבֵי נַקֵּיב וַאֲתַאי אִי קוֹפָא לְגָיו זסִמְפּוֹנָא נְקַט וַאֲתַאי.

§ The Gemara relates that there was a certain needle that was found in a piece of liver. Mar, son of Rav Yosef, thought to deem the animal a tereifa. Rav Ashi said to him: If a needle had been found in the flesh, like this case where it was found in the liver, would the Master have deemed it a tereifa? A perforated liver, like perforated flesh, does not in itself render the animal a tereifa, as is evident from the mishna (42a). Rather, Rav Ashi said that we see: If the eye of the needle faces outward, toward the stomach cavity, one must presume that it perforated its way out of the gullet, rendering the animal a tereifa, and thereby came to the liver. If the eye of the needle faces inward, buried in the liver, and the sharp end of the needle is facing outward, one may presume that it took hold of a blood vessel and came to the liver through it, rather than through the gullet, and the animal is kosher.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןבעל המאורר״י מלונילההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל רב אשי בבישרא נמי קא טריף מר כלומר אי אישתכח בבישרא נמי קא טריף מר בתמיה. אלא אמר רב אשי חזינן אי קופיה לגאו כו׳ קופיח זו אחוריה של מחט כלומר אי אחוריו לגאו ודאי אחוריו לא נקב שאין חידוד באחוריו אלא ודאי סימפונא נקט ועייל:
הוה טריף מר – בתמיה. כלומר וכי נקובת הכבד טרפה הוא.
אי קופא לגיו – אם ראשה העב שהיא נקובה בו נחבא בתוך הכבד וחודה שקורין פונט״ה יוצא לתוך חלל הבהמה ודאי סמפונא נקט ואח״כ ניקב חודה את הסמפון ויצא לכבד וממנו לחוץ ואי קופא לבר לחלל הבהמה ופיה לתוך הכבד ודאי דרך הוושט נכנסה תחלה וניקבה הדקין ויצתה ונכנס פיה לכבד.
וכן מחט שנמצא בכבד, אם דקה היא אמרינן נקובי נקיב הכרס והדקין או הקיבה ועייל מהם אל תוך הכבד וטריפה. ואם עב הוא המחט או שנמצא שם מסמר, אם חידודו לתוך הכבד נקובי נקיב דקין או קיבה ועייל לכבד, ואם חודו לבר והעב לגיו, דרך סמפון בא אל הכבד והתחיל לצאת וכשירה.
ומחט שנמצא בסימפון הגדול של כבד כשירה דסימפון נקט ועיילא.
סימן רמה
בוקנה שמנונית היורד בין שתי הערוגות של ריאה, אם נדבק או נסרך אצל הריאה מעיקרו שאין יכול להכניס האצבע תחתיו כשירה דאורחה הוא, ואם יכול להכניס האצבע מתחת הסירכא סירכא גמורה היא וטריפה, דחלב טהור אינו סותםג. וכן הורה רבינו נחשון גאון.
א. ומשמע שסובר רבינו דבכה״ג אפילו קופא לבר [וכד׳ הרמב״ם ורבינו ירוחם והר״ן שהביא ב״י בסי׳ מא ס״ז] דאל״ה למאי אייתי זה הרי בקופא לגו כשרה בכל ענין.
ב. נדון לעיל סי׳ רלא והובאו דברי רבינו בראבי״ה סוף עמ׳ צה ועמ׳ צו.
ג. בעל אבני שהם תמה: הלשון הוא תמוה דהא מבואר בסמוך סי׳ רמז (ראב״ן חולין נ׳.) דסותם ולית מאן דפליג. אבל נראה הכונה דדוקא בריאה אינו סותם לפי שאין לה שומן עצמי כמ״ש התוס׳ דמ״ט ע״ב. ואולי חלב זה יש לו דין דטרפשא דלבא העשוי ככובע המבואר בתשוה״ג לעיל סי׳ רמג. וכ״ז דחוק. והר״ב אבן שלמה הגיה בעקבות זה ׳דחלב טהור זה אינו סותם׳. וג״ז דחוק. ובאמת התמיהה גדולה יותר, עי׳ ראבי״ה עמ׳ צו שכתב: ואם האומות או האונות סרוכין בשומן היורד בין ב׳ הערוגות ויכול להכניס ביניהם אצבע קטנה טריפה. ואם דבוק בלא הפרד כשר שכן גידולו. וכיו״ב פסק בה״ג אך לא הזכיר שיעור אצבע. אבל רבינו זקיני הכשירו והזכירו. ורבינו אפרים בר״י היה מכשיר אפילו דרך סירכא וטעמא שחלב טהור הוא וסותם כיון שאינו מחלב העשוי ככובע דהיינו טרפשא דליבא וחיטי דכרכשא. ואין נראין דבריהן, שהטעם שמטריפין מפני שאינו להם מקום רביתא וסופו להנתק, שכשהבהמה חיה ומהלכת השומן ההוא דבוק לשדרה והאומות וגם האונות נטפלות ויורדות לחזה למטה ומתפרדות מן אותו שומן וכו׳⁠ ⁠׳. הרי לן מפורש: א. טעם המטריפין [וראב״ן שהזכירו ראבי״ה בכללם] משום שאינו מקום רביתא ולא משום שחלב זה אינו סותם. ב. המתירין הם שהעלו את הטעם של חלב טהור סותם ומשום זה רצו להתיר.
{שמעתא דמחט שנמצאת בריאה או בכבד וכדומה}
אלא אמר רב אשי: חזינן. אי קופא לגאו, סמפונא נקט ואתאי, ואי קופא לבר, נקובי נקיב ועייל – פי׳, אי קופא לגאו: אי חררה של מחט כלפי בית הבליעה, וזה הוא כלפי פנים, והוא טמון בתוך הכבד, ועוקצה של מחט תחוב בכבד כאילו רוצה לצאת כלפי חוץ, והוא כלפי מטה, או שיצא עוקץ המחט לתוך חלל הבהמה, דרך סמפונא דכבדא נקט מחט ואתאי ומתוך חודו של עוקץ המחט נתחב בכבד. ואם עוקץ המחט כלפי בית הבליעה, טמון בכבד, וחררה כלפי חוץ והוא הוא התחוב בכבד כאילו רוצה לצאת לחוץ והוא כלפי מטה, או שיצא חררה של מחט לחוץ לתוך חלל הבהמה, כיון שאין דרך חררה של מחט לנקוב ולתחוב מצדו בכבד, אמרי׳, נקובי נקיב הושט או הכרס ונפק מן הושט ומן הכרס ועייל בכבד ואח״כ נסתם הנקב מבחוץ ונמצאת חררה של מחט תחובה בכבד, וטרפה.
וה״מ באלימתא, שאין דרך חררה לנקוב, אבל בקלישתא, ל״ש קופא לבר ול״ש קופא לגאו, נקובי נקיב דרך קופא ועייל ונתחב קופא בכבד, ולעולם דרך סמפונא נקט ואתא, ותלי׳ לקולא כרבנן דמכשרי במחט שנמצאת בריאה.
והם ה״נ עבדי׳ במחט שנמצאת בריאה. אי קופא לגאו, כשרה, והוא שלא יצא ממנה לחוץ כלום והוא דאיתא לריאה כשהיא שלימה קמן ובדיקנא ולא מינקבא. ואי קופא לבר, טרפה, כיון שהוא פנה כלפי חוץ, אף על פי שלא יצא עדיין לחוץ.
ומאי שנא ממחט שנמצאת בעובי בית הכוסות, דמצד אחד כשרה אפי׳ באלימתא, ואף על גב דקופא לבר, שחררה כלפי חוץ, והוא הוא התחוב בדופן הפנימי של בית הכוסות, ולא אמרי׳: כיון שאין דרך חררה של מחט לנקוב, מבחוץ באה ונקבה הדופן החיצון ונכנסה לתוך הפנימי. התם, כיון דאיכא אוכלים ומשקים שבתוך הכרס, אימר, אוכלים ומשקים דחקוה לנקוב אף בחררה ואף באלימתא. ובהא כ״ע מודו דלא נקיבא לבראי מידי, משום דאמרי׳, דרך אוכלים ומשקים נקט ואתאי.
וההיא קשיאתא דאישתכח במררתא, אסיקנא בדזיתא דמבזע בזע כמחט ומאן דטריף במחט, כרבנן טרופאי, טריף נמי בהא.
כתבתי פי׳ שמועות הללו על הדרך שנ״ל מתוך פירושים ותוספות שמצאתי מישיבתו של רבינו שלמה ז״ל, אף על פי שאין הדברים מבוארים כ״כ בפירושו.
ולא כן נראה מדברי הגאונים ז״ל. שהם פסקו במחט שנמצאת בריאה כרבנן דמכשרי ולא הפרישו בין קופא לגאו ובין קופא לבר. ובקשיאתא דזיתא דאישתכח במררתא, פסקו לאיסור, דאמרי׳ מבזע בזע, ואף על גב דלא קי״ל כרבנן טרופאי.
ועוד, נמצא כתוב במקצת נוסחאות מוגהות, וה״מ באלימתא, אבל בקלישתא, אף על גב דקופא לגאו נקובי נקיב ועייל. ונראה מזה שהיא טרפה, שלא כדרך הפי׳ שכתבנו. וכן כתב רבינו חננאל ז״ל: אבל מחט קלישתא, בין כך ובין כך טרפה.
לפיכך נ״ל לפרש שמועות הללו בדרך אחרת, על דעת הגאונים ז״ל:
כי מחט שנמצאת בריאה לעולם כשרה, כרבנן דמכשרי, ל״ש קופא לגאו ול״ש קופא לבר. מתוך שהיא קרובה לבית הבליעה, אמרי׳, לא נקיב מידי. והוא דאיתא לריאה קמן כשהיא שלימה, ובדיקנא ולא מינקבא.
אבל מחט שירדה והגיעה לכבד, מתוך ששלשל אותה הכח המושך לחוץ כל כך עד שהגיעה לכבד, חוששין לנקב הושט או הכרס או הריאה. והוא דאישתכח קופא לבר, כלומר, חררה של מחט כלפי בית הבליעה דרך מקום שבאה מחוץ. כיון דעוקץ המחט פונה כלפי בני המעיים, אמרי׳, נקובי נקיב ועייל, אי בושט אי בכרס אי בריאה, ומהתם נקיב ועייל בכבדא, וטרפה. ואי חררה כלפי פנים, כלומר, כלפי מטה, אין הכח המושך מסייע אותה לנקוב, ואמרי׳, סמפונא דכבדא נקט ואתאי וכשרה. וה״מ באלימתא, אבל במחט קלישתא, דאורחא למינקב דרך קופא, אפי׳ קופא לגאו, כלומר, שחררה כלפי מטה, נקובי נקיב ועייל וטרפה, דחיישי׳ לה. מאחר דאשתלשלא כולי האי, א״א בלא נקוב.
וכן בגרעינה של זית שנמצאת במרה. מתוך שנשתלשלה הרבה ויש לה עוקץ משני צדדיה, חוששים לנקב בני מעיים או לנקב המרה ע״י כח המושך אותה לחוץ ושלשל אותה עד כאן.
אבל במחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד, כיון דדרך אוכלים ומשקים נקט ואתאי והכח המחזיק גם1 כח המעכל מעכבים את האוכלין ואת המשקים עד שיתעכלו, אמרי׳, אוכלים ומשקים דחקו את המחט והעמידוה ומנעוה מלנקוב אף על פי שנמצאת חררה כלפי חוץ, כלומר, כלפי בית הבליעה, ועוקצה כלפי פנים תחוב בצד האחר. ולא אמרי׳, כשם שנקבה הצד האחד, והוא הפנימי, כך נקבה הצד השני, והוא החיצון.
זהו שנ״ל לפרש להעמיד דברי הגאונים ז״ל. ועל הדרך הזה כתבתי מה שכתבתי בחבורי בענין זה, בהלכות בדיקה.
1. נדצ״ל: וגם
ומחטא דאישתכחא בחיתוכא דכבדא. לאחר שנחתכה נמצאת המחט, שהיתה ראשה אחד עב מאד וראשה אחד דק כמין מרצע קטן, באחת מן החתיכות, וכבד אינו נטרף משום נקב, אלא שיש לחוש שמא נכנסה המחט דרך הושט וניקבה הדקים כולם ויצתה מתוכן, ועתה התחילה בכבד ונתקעה רובה בכבד, לפיכך בדקינן בחודה של מחט לאי זה מקום הוא פונה. אי קופה לגאו. אם ראשה העב נחבא בתוך הכבד, וחודה שקורין פונטא, יוצא לתוך חלל הבהמה, ודאי דרך סמפונות הריאה נכנסה לבשר הכבד הדבוק בקנה הגרגרת, ואחר כך ניקב חודה את הכבד והיה נוקב והולך ממנו לחוץ, ואם היתה חיה יותר היתה יוצאה ונוקבת בני מעים, אלא שלא הספיקה, וכשרה. ואי קופה העב לבר, לחלל הבהמה, ופיה לתוך הכבד, בודאי דרך הושט נכנסה תחלה וניקבה הדקים ויצתה ונכנס פיה לכבד וטרפינן לה, שאם נכנסה דרך סמפונות הגרגרת, היאך יצא ראשה העב מחוץ לכבד, הלא אין כח בראשה העב לנקוב, והיאך מצאנו הכבד ניקב לחוץ לחלל הבהמה, אלא ודאי דרך הושט נכנסה, וכל הדקים נקובים. ואפי׳ יהיו לפנינו הדקין כולן ולא אשכחן בהן שום נקב, טרפה, דמילתא דלא אפשר הוא שינקב ראש עב כזה במקום שאין אוכלין ומשקין דוחקין אותו, אלא ודאי שהדקין ניקבו ועלה בהם קרום, וקיימא לן דאינו קרום. אבל בחלישתא. כגון מחטין שלנו שמנקבין בשר אפי׳ בקופה שלהם.
ההיא מחטא דאשתכח בחתוכה דכבדא, רב אשי אמר אי קופא לגו סמפונא נקט ועייל ואי קופא לבר נקובי נקוב ועייל, והני מילי באלימתא, אבל בקלישתא אע״ג דקופא לגאו נקובי נקוב ועייל. אבל מחט שנמצאת בריאה, הואיל והריאה שלימה לפנים לא שנא אלימתא ולא שנא קלישתא כשרה. סמפונא דאנקוב לחבריה טרפה, אנקוב לריאה כשרה.
הא דאמר רב נחמן: האי הדרא דכנתא דאינקיב לחבריה כשירה. לרבותא נקט ליה לחבריה ולומר דאפילו חברו מגין עליו, ואי אפשר לומר דדוקא בשניקב לחברו קאמר, הא לאו הכי טריפה, דהא כי אמר לקמן (חולין מט:) דחלב טהור סותם ורב נחמן גופיה הכי סבירא ליה אפילו בבר (אמצא) [חימצא] כיון דבני ארץ ישראל אכלי ליה לבני בבל דלא אכלי ליה מסתם מיהא סתים, וכל שכן בהדרא דכנתא דטהור הוא לכולי עלמא שסותם.
ההיא מחטא דאישתכח בחיתוכא דכבדא סבר רב מרי בר יוסף למטרפה. נראה שרש״י ז״ל מפרש לה בשראש המחט יוצא לחלל גוף הבהמה, ומשום הכי אמר ליה רב אשי אילו אשתכח בבשרא כי האי גוונא הוי טריף מר, כלומר וכי נקובת הכבד טריפה הוא. ותמיהא לי דלכאורה אי אינקיב כבדא ויצאה מחט לחלל גוף הבהמה טריפה דחיישינן דילמא נקבה הריאה (בו) [או] הלב או הדקין או אחד משאר האיברים שנקובתן במשהו, וכדאמרינן לקמן (חולין נג:) בקוץ עד שתנקב לחלל בדרוסה עד שיאדים בשר כנגד בני מעיים. ואם תאמר דדעת רבינו ז״ל לומר דכי אמרינן בקוץ עד שתנקב לחלל הסרכא בבדיקא קאמר, ובבדיקה מיהא כשירה שבודקים כל האיברים שבחלל שנקובתן במשהו שאפשר לקוץ זה ליגע בהן, והכא משום דרב מרי בר יוסף בעי למטרפה ומחטא דאשתכח בטרפשא דליבא ספק טריפה וכל ספק טריפה לאיסורא.
ב מסופר, ההיא מחטא דאישתכח בחתיכה דכבדא [אותה מחט שנמצאה בתוך חתיכה של כבד] בהמה, סבר [סבור היה] מר בריה [בנו] של רב יוסף למיטרפה [להטריף אותה], אמר ליה [לו] רב אשי: אילו אשתכח בבשרא כהאי גוונא [אם היית מוצא מחט בבשר הבהמה כגון זה] הוה טריף מר [היה אדוני מטריף]? והרי נקב בכבד הוא כנקב בבשר, שנקב בכבד אינו בכלל הטריפות ששנינו במשנתנו! אלא אמר רב אשי: חזינא [רואים אנו], אי קופא לבר [אם הקוף, הצד המחורר, העבה של המחט נמצא מבחוץ], לצד חלל הבטן, וחוד המחט פונה לכבד — יש להניח שנקובי נקיב ואתאי [ניקבה המחט את הוושט ויצאה לחלל הגוף עד שבאה לכבד], ולכן טריפה היא, וכדין נקובת הוושט. אי קופא לגיו [אם הקוף פונה לפנים הכבד], וחוד המחט פונה מן הכבד החוצה לחלל הגוף, יש להניח שסמפונא נקט ואתאי [דרך סמפון, כלי דם, של הכבד באה] לכבד דרך מערכת הדם, ולא נקבה את הוושט והגיעה לכבד דרך חלל הגוף, ולכן היא כשרה.
§ The Gemara relates that there was a certain needle that was found in a piece of liver. Mar, son of Rav Yosef, thought to deem the animal a tereifa. Rav Ashi said to him: If a needle had been found in the flesh, like this case where it was found in the liver, would the Master have deemed it a tereifa? A perforated liver, like perforated flesh, does not in itself render the animal a tereifa, as is evident from the mishna (42a). Rather, Rav Ashi said that we see: If the eye of the needle faces outward, toward the stomach cavity, one must presume that it perforated its way out of the gullet, rendering the animal a tereifa, and thereby came to the liver. If the eye of the needle faces inward, buried in the liver, and the sharp end of the needle is facing outward, one may presume that it took hold of a blood vessel and came to the liver through it, rather than through the gullet, and the animal is kosher.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןבעל המאורר״י מלונילההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) חוה״מוְהָנֵי מִילֵּי בְּאַלִּימְתָּא אֲבָל קַטִּינְתָּא לָא שְׁנָא קוֹפָא לְגָיו לָא שְׁנָא קוֹפָא לְבַר נַקּוֹבֵי נַקֵּיב וַאֲתַאי.

The Gemara adds: And this statement applies only to a thick needle, the eye of which is not sharp enough to cause a perforation by itself. But if the needle is thin, it is no different if the eye faces inward and it is no different if the eye faces outward, and one must presume that it perforated its way out of the gullet and thereby came to the liver.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באלימתא – מחט עבה שאינה יכולה לנקב דרך קופא שלה אבל בקטינתא כגון מחטין שלנו שמנקבין בשר אפילו דרך קופא שלהן.
אי קופא לגיו אי קופא לבר – אין לפרש כשהמחט מקצתה חוץ לכבד ומקצתה בתוכו אבל כולו בתוך הכבד כשרה בכל ענין דסמפונא נקיט ואתא דא״כ מאי פריך ממחט שנמצא בעובי בית הכוסות דעל כרחך התם כשהוא בתוך בית הכוסות איירי דאי בחלל הגוף היכי קאמר מצד אחד שלא ניקבה אלא עור אחד כשרה הא ודאי דרך הוושט נקיב ואתא אלא אי קופא לגיו לצד סמפון של כבד קאמר ואפילו כולה בתוך הכבד ונראה דדוקא גבי כבד יש חילוק בין קופא לגיו לקופא לבר אבל בריאה כשרה בכל ענין דקרובה לקנה וסמפונא דריאה יש לה ריוח וחלל גדול וכן אם נמצאת בתוך הקורקבן כשר שדרך הוושט בא מחט עם המאכל שהקורקבן תלוי בוושט.
ומוסיפים: והני מילי באלימתא [ודברים אלה אמורים במחט גסה, גדולה], שאין הקוף שלה יכול לעשות נקב בבשר, ולכן יש להניח שהגיעה דרך הסמפון, אבל קטינתא [במחט דקה], לא שנא קופא לגיו לא שנא קופא לבר [אינו שונה אם הקוף לפנים, אינו שונה אם הקוף לחוץ], יש לחשוש שנקובי נקיב ואתאי [נקבה את הוושט, ומחלל הגוף באה לכבד].
The Gemara adds: And this statement applies only to a thick needle, the eye of which is not sharp enough to cause a perforation by itself. But if the needle is thin, it is no different if the eye faces inward and it is no different if the eye faces outward, and one must presume that it perforated its way out of the gullet and thereby came to the liver.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּמַאי שְׁנָא מִמַּחַט שֶׁנִּמְצֵאת

The Gemara asks: And in what way is this case different from that of a needle that is found
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי שנא מהא דתניא כו׳ מצד אחד דלא נקב חוץ:
ושואלים: ומאי שנא [ומה שונה הדבר] ממחט שנמצאת
The Gemara asks: And in what way is this case different from that of a needle that is found
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין מח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין מח: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין מח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין מח:, הערוך על סדר הש"ס חולין מח:, רש"י חולין מח:, ראב"ן חולין מח: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין מח:, בעל המאור חולין מח: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר"י מלוניל חולין מח: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה חולין מח: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן חולין מח: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין מח: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין מח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין מח:, מהרש"א חידושי הלכות חולין מח:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין מח:

Chulin 48b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 48b, Rif by Bavli Chulin 48b, Attributed to R. Gershom Chulin 48b, Collected from HeArukh Chulin 48b, Rashi Chulin 48b, Raavan Chulin 48b, Tosafot Chulin 48b, Baal HaMaor Chulin 48b, Ri MiLunel Chulin 48b, HaHashlamah Chulin 48b, Ramban Chulin 48b, Rashba Chulin 48b, Meiri Chulin 48b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 48b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 48b, Steinsaltz Commentary Chulin 48b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144