×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֵימָתַי וּבַמֶּה אֵינוֹ אֶלָּא לְפָרֵשׁ דִּבְרֵי חֲכָמִים.
When does this halakha apply, or: In what case is this statement said, he intends only to explain the statement of the Rabbis, not to disagree with them?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים כול׳.
{בבלי סנהדרין כה ע״א} והמלוה ברבית אמר רבא לוה ברבית פסול לעדות בר בינתוס נפקו עליה תרי שהדי ואשהידו ביה חד אמר קמאי1 דידי אוזיף ברביתא וחד אמר לדידי אוזיף ברביתא פסליה רבא לבר בינתוס. והאמר רבא לוה ברבית פסול לעדות רבא לטעמיה דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים את עצמו רשע.
{בבלי סנהדרין כה ע״א} ההוא טבחא דנפק טריפתא מתותי ידיה שמתיה רב נחמן ועבריה אזל רבי מזייה ורבי טופריה2 סבר רב נחמן לאכשוריה אמר ליה רבא האי
איערומי קא מערים אלא מאי תקנתיה כדרב אידי בר אבין דאמר רב אידי בר אבין ילבש שחורים ויתכסה שחורים3 וילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בממון חשוב אי נמי יוציא טרפה מתחת ידו בממון חשוב משלו4:
1. קמאי: דפוסים: קמא.
2. רבי, ורבי: גד: ״ר׳, ור׳⁠ ⁠״.
3. ילבש שחורים ויתכסה שחורים: כך בכל הנוסחאות, וכן ברא״ש (כאן, ובשו״ת הרא״ש נח:ד), ובתלמוד נוסח כתבי היד. ואינו בגמ׳ שבדפוסים, ולא בר״ח, אלא כלשון מאמר ר׳ אלעאי בקידושין מ ע״א: {אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו וכו׳}. וכבר הובא בלשון הגאונים: ספר והזהיר (פר׳ משפטים), ובתשובות הגאונים הרכבי (סי׳ תקי״ב). וכן נוסח רבינו גם בשו״ת הרי״ף סי׳ קנב.
4. בממון חשוב משלו: וכן גד, כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ, דפוס קושטא. וכן בשו״ת הרי״ף שם, ובשו״ת הרא״ש שם. דפוסים: בדבר חשוב ומשלו, כבר״ח: ״ובדבר חשוב משלו״.
אימתי ובמה – אימתי כגון במתניתין דהכא או במה דברים אמורים.
המאכיל טרפות לישר׳ פסול לעדות הואיל שחמדתו מעבירו על דת. כדאמרי׳ ההוא טבחא דנפק טריפה מתותי ידיה פסליה רב נחמן ועבריה מאומנתיה:
בא״ד [ומ״מ] פסק דמשחק בקוביא כשר לעדות דפסקינן כר״י כו׳ עכ״ל מלתא באנפיה נפשיה הוא ור״ל אע״ג דרמי בר חמא פליג עליה דרב ששת וסבירא ליה דרבנן דמתני׳ פליגי עליה דר״י וס״ל דכה״ג אסמכתא היא מ״מ פסק ר״י בעל התוספות דמשחק כשר דפסקינן כו׳ דאפילו לרמי ב״ח לא ס״ל דהוי אסמכתא אלא אליבא דרבנן אבל אליבא דר״י מודה דלא הוי אסמכתא ולקמן פסק ר׳ אבא הלכה כר״י וכן הם דבריהם בתוספות ס״פ חלון ומהרש״ל הגיה ומ״ה במקום ומ״מ ולא ידעתי לפרשו ואין להאריך כי הדברים ברורים כמ״ש ועיין גם במרדכי ודו״ק:
בא״ד והא דפסקינן דמשחק בקוביא קני דווקא כשמעות שניהם על פי הדף כו׳ עכ״ל אע״ג דלא הוי אסמכתא בכה״ג כיון דדברים בעלמא הם ואין להם תביעה זה על זה אלא שעתה מחייב את עצמו לא מקני ליה באמנה ועיין בדברי הרא״ש בפרק איזהו נשך וק״ל:
גמ׳ וצריכא וכו׳ התם הוא דלא גמר ומקני. לפ״ז צ״ל דהך מ״ד ס״ל כרמב״ח דלעיל דאימתי דר״י לחלוק וס״ל לת״ק דפסולין משום דהוי אסמכתא ולא גמר ומקני. אבל קשה לי מנ״ל להגמרא לומר כך דס״ל דלא כריב״ל ור״י דס״ל אימתי לפרש הא י״ל הצריכותא בהיפוך על ההכשר דבמתני׳ קתני דעוסקים בישובו של עולם כשר דאסמכתא קני ולזה אי תני משחק בקוביא ס״ד דזהו לא הוי אסמכתא דאין בידו כלל וגמר ומקני אבל מפריחי יונים דאמר בנקשא תליא מלתא הוי אסמכתא ואי תנא מפריחי יונים ה״א דמשחקי בקוביא דאמר קים לי בנפשאי והוי אסמכתא. אחר זה ראיתי בחי׳ הר״ן דכתב דמש״ה אזלא סוגיא זו כרמי בר חמא משום דלהך מ״ד דמפריחי יונים ודאי קאי לרמב״ח דאי סבירא ליה כר״ש משום דאין עוסקין בישובו של עולם היינו משחק בקוביא ותרתי ל״ל אבל לענ״ד קשה כנ״ל דהא מ״מ הצריכותא בהך גופא דעוסקים בישובו של עולם דכשר ולא מפסיל משום אסמכתא:
״אימתי״ או ״במה דברים אמורים ״במשנה — אינו אלא לפרש דברי חכמים, שאין דעתו שונה מדעת התנא הראשון אלא רק לפרש דבריו ויש להבין את המשנה כולה כיחידה אחת, ואילו
When does this halakha apply, or: In what case is this statement said, he intends only to explain the statement of the Rabbis, not to disagree with them?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵימָתַי לְפָרֵשׁ וּבַמֶּה לַחְלוֹק וּדְכוּלֵּי עָלְמָא אֵימָתַי לְפָרֵשׁ הוּא.

Granted, Rabbi Yoḥanan disagrees with Rabbi Yehoshua ben Levi, and says that only the term: When does this halakha apply, indicates that Rabbi Yehuda intends to explain the previous statement of the Rabbis, but the term: In what case is this statement said, indicates that he intends to disagree. But according to everyone, the term when indicates that he intends to explain the previous statement. This is difficult according to Rami bar Ḥama.
רי״ףאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יוחנן אמר: כשאומר ״אימתי״ — הרי הוא בא לפרש את דברי חכמים, ואילו כשאומר ״במה דברים אמורים ״הרי הוא בא לחלוק. ועל כל פנים דכולי עלמא [לדעת הכל] ״אימתי״ לפרש הוא, ודברי ר׳ יהודה במשנתנו זהים לדברי התנא הראשון, וקשה לרמי בר חמא!
Granted, Rabbi Yoḥanan disagrees with Rabbi Yehoshua ben Levi, and says that only the term: When does this halakha apply, indicates that Rabbi Yehuda intends to explain the previous statement of the Rabbis, but the term: In what case is this statement said, indicates that he intends to disagree. But according to everyone, the term when indicates that he intends to explain the previous statement. This is difficult according to Rami bar Ḥama.
רי״ףאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גַּבְרָא אַגַּבְרָא קָא רָמֵית מָר סָבַר פְּלִיגִי וּמָר סָבַר לָא פְּלִיגִי.

The Gemara responds: Are you setting the statement of one man against the statement of another man? One Sage, Rami bar Ḥama, holds that Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree even when Rabbi Yehuda employs the term: When does this halakha apply, and one Sage, Rabbi Yehoshua ben Levi, and similarly Rabbi Yoḥanan, holds that they do not disagree.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושנינן: גברא אגברא קא רמית – כלומר: מדברי ר׳ יהושע ור׳ יוחנן אתה מקשי⁠(׳) על רמי בר חמא? הני סברי דאימתי לפרש, ורמי סבר אימתי נמי לחלוק הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גברא אגברא – דרבי יהושע בן לוי ארמי בר חמא רמי בר חמא סבר אימתי דרבי יהודה לחלוק בא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: וכי גברא אגברא קא רמית [מאדם על אדם אתה משליך, מראה סתירה], כלומר, אין להקשות משיטתו של אמורא אחד על חבירו. שכן יתכן לומר כי מר סבר פליגי [חכם זה, רמי בר חמא, סבור שחלוקים], ר׳ יהודה וחכמים אף כשנוקט ר׳ יהודה בלשון ״אימתי״, ומר סבר [וחכם זה, ר׳ יהושע בן לוי ור׳ יוחנן, סבור] שלא פליגי [חלוקים].
The Gemara responds: Are you setting the statement of one man against the statement of another man? One Sage, Rami bar Ḥama, holds that Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree even when Rabbi Yehuda employs the term: When does this halakha apply, and one Sage, Rabbi Yehoshua ben Levi, and similarly Rabbi Yoḥanan, holds that they do not disagree.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְלָא פְּלִיגִי וְהָתַנְיָא בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוּמָּנוּת שֶׁלֹּא הוּא בֵּין שֶׁאֵין לוֹ אוּמָּנוּת אֶלָּא הוּא הֲרֵי זֶה פָּסוּל.

The Gemara asks: And do they not disagree? But isn’t it taught in a baraita: Whether a dice player has an occupation other than this one, or whether he does not have an occupation other than this one, he is disqualified from bearing witness? This baraita is in accordance with the opinion of Rami bar Ḥama.
ר׳ חננאלרי״ףאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתניא בהדיא דר׳ יהודה חולק על החכמים, דתניאא: ר׳ יהודה אומר: בזמן שיש להן אומנות אחרת – הרי אילו כשרין, חזרו בהן – הרי אילו כשרין. וחכמים אומרים: בין שאין להן אומנות אלא היא, ובין שיש להן אומנות שלא היא – פסולין.
ושנינן: ההיא דקתני וחכמים אומרים – אינן החכמים השנויין במשנתינו, אלא ר׳ טרפון היא. ור׳ יהודה הוא ששונה אותו בלשון חכמים, לפי שהוא אית ליה האי סבראב. דתניא: ר׳ יהודה אומר משום ר׳ טרפון: אין אחד מהן נזיר, לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה, אבל ר׳ יהודה דמתניתין – מפרש דברי חכמים הוא.
וגרסינן בעירובין סוף פרק חלון שבין שתי חצירותג: אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר׳ יהודה דאמר: במה דברים אמורים? בעירובי תחומין כול׳.
ואקשינן עליה: הילכתא – מכלל דפליגי, והאמר ר׳ יהושע בן לוי: כל מקום שאמר ר׳ יהודה אימתי ובמה אינו {אלא} לפרש דברי חכמים.
ומהדרינן: ולא פליגי.
והאמר רב חסדא: חלוקין עליו חבריו על ר׳ יהודה?
ואמרינן: גברא אגברא קא רמית – כלומר: מדברי רב חסדא תדחה דברי ר׳ יהושע.
ושקלי וטרו בה, ומקשו: ואימתי לפרש הוא, והתנן: אילו הן הפסולין: המשחק בקוביא. א״ר יהודה: אימתי? בזמן שאין לו אומנות אלא היא, אבל יש לו אומנות שלא היא [כשר ותני עלה בברייתא וחכמים אומרים בין שאין לו אומנות אלא היא ובין שיש לו אומנות שלא היא]⁠ד – פסול.
ודחינן: ההיא ר׳ יהודה שאמר משום ר׳ טרפון היא, דתנן:⁠ה ר׳ יהודה אומר משום ר׳ טרפון: אין אחד מהן נזיר, שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה.
ומסקי לה לשמעתא הכיו. אלמא כיון דמספקא ליה אי נזיר הוא ואי לאו נזיר הוא – לא משעבד נפשיה, הכא נמי כיון דלא ידע אי קני אי לא קני – לא גמר ומקניז. וזו סברא דר׳ טרפון היא, ושנה ר׳ יהודה דבריו בבריתא בלשון חכמים, ובריתא כולה ר׳ יהודה.
א. תוספתא פרק ה. בגמרא לפנינו הובאה רק הסיפא בין שיש וכו׳. ור״ח הביא את כל הברייתא לפרש הא דאמרינן דר׳ יהודה הוא דאמר לה בשם ר׳ טרפון, דכולה ר׳ יהודה היא. והכי קאמר ר׳ יהודה, הדין המוסכם על רוב החכמים הוא שבזמן שיש להם אומנות אחרת כשרים, אבל יש חכמים האומרים בין שיש להם אומנות וכו׳. ואף שהיא דעת יחיד כתב לה בשם חכמים ומפני שהוא מכריע כמותו.
ב. ואף שר׳ יהודה סובר כר׳ טרפון פירש במשנתינו דברי חכמים.
ג. עירובין פא,ב.
ד. שורה זו הושמטה בכ״י על ידי הדומות.
ה. לפנינו דתניא. גם בר״ח עירובין איתא דתנן אבל בחגיגה גרס כדתניא.
ו. כלומר ושם יש תוספת הסבר שאין כאן.
ז. וזו היא דעת רב האי ור״ח ורמב״ם שכל שדעתו אינה מבוררת בשעת הקנין אי קנה או לא הוי אסמכתא, וכלשון הרמב״ם שדעתו עדיין סומכת שמא יהיה שמא לא יהיה, ורק במקנה מעכשיו על תנאי שכבר נגמר קנינו אלא שתלאו בתנאי קיום או ביטול אינו אסמכתא.
וכבר נתקשו מפרשי הרמב״ם בדעתו שפסק שהמשחק בקוביה הוא גזלן מדבריהם ובכל זאת לא פסל לעדות רק את מי שאין לו אומנות אחרת. והסמ״ע בסי׳ לד כתב שלדעת הרמב״ם קוביה אינה אסמכתא, ובכל זאת יש בה משום אבק גזל מפני שהיא דרך שחוק והיתול. וכלומר, דמה שאמר רב ששת מפני שאין עוסקין בישובו של עולם זה עצמו הטעם שיש בו אבק גזל, וכתב שלדעת הרמב״ם אינו נפסל אלא אם הוא מתפרנס מהקוביה, ועשיר שאין לו אומנות אחרת אבל אינו צריך מעות אלו לפרנסה כשר לעדות. וכמו כן מי שיש לו אומנות אבל אינה מספקת והוא משלים פרנסתו מהקוביה הרי הוא פסול לעדות. וכדברי הסמ״ע מפורש בספר משפטי שבועות לרב האי גאון חלק ב שער ד, הוצאת הרב דומב (בני ברק תשס״ב) בנוסח שמכתב יד, זה לשונו: אבל שבועת המשחק בקוביה לא תקובל כשיעסוק בזה תמיד והמעשה הזה הוא לו למלאכ⁠[ה] ומחיה וכו׳. ע״כ. ואין הדבר תלוי אלא באם הוא מתפרנס ממנה.
וראיה לדעת הסמ״ע הם דברי הרמב״ם בפרק כא מהל׳ מכירה הל׳ ג זה לשונו, אבל האומר לחבירו כל מה שיש בבית הזה אני מוכר לך בכך וכך וכו׳ ורצה הלוקח ומשך אין כאן קנין כלל, שלא סמכה דעת הלוקח שהרי אינו יודע מה יש בו אם תבן או זהב ואין זה אלא כמשחק בקוביה. ואין כוונת הרמב״ם לאסמכתא שהרי הלוקח כל מה שיש בבית זה נגמר קנינו מיד ואין בזה אסמכתא כלל לדעת הרמב״ם ורה״ג, וע״כ שטעם הקוביה אינה משום אסמכתא, ולא הזכיר הרמב״ם כלל אסמכתא על המשחק בקוביה, אלא מפני שהמשחק בקוביה הוא דרך שחוק והיתול. וכלומר, כל עיקר משא ומתן ומקח וממכר הוא רק מה ששייך לישוב העולם, וכסף ושוה כסף הם לפי קיום צרכי בני אדם. ומטעם זה אין להימורים דמים לפי הדין בכדי שנאמר שהספק עצמו שוה כך וכך, והוא משלם על שוויו של הספק. ואינו אלא שחוק והתול ולא שוה ממון, והרי היא גזל מדבריהם. ומכאן למד הרמב״ם למוכר כל מה שיש בבית זה, שהוא מהמר ומשלם על הספק, והמחיר נקבע על הספק, ואין המכר על חפצים ועל שוויים, שאין כזה מכר ואין הקנין חל כלל, וכל קיומו של מכר כזה אינו שייך לישובו של עולם שהוא כסף ושוה כסף. ובביאור הגר״א כתב שהיינו טעמא דמה שאירש מאבא מכור לך שאינו קונה, ואפילו למאן דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
ובזה נחלקו רמי בר חמא עם רב ששת בדין המשחק בקוביה, אם הוא מתחייב על התוצאה והיא אסמכתא, או שהוא מהמר עכשיו על הספק וזה הוא גזל מפני שאינו בישובו של עולם. וכתב הסמ״ע שגזל זה שאינו עוסק בישובו של עולם אינו חמור כמו אסמכתא, ולא פסלו אלא את המתפרנס בדרך זו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ולא פליגי [וכי באמת אין חלוקים]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: בין שיש לו אומנות אחרת שלא הוא, בין שאין לו אומנות אחרת אלא הואהרי זה פסול, הרי שיש חכם הסבור שעצם העיסוק בדברים אלה פוסל, וכדברי רמי בר חמא!
The Gemara asks: And do they not disagree? But isn’t it taught in a baraita: Whether a dice player has an occupation other than this one, or whether he does not have an occupation other than this one, he is disqualified from bearing witness? This baraita is in accordance with the opinion of Rami bar Ḥama.
ר׳ חננאלרי״ףאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הָהִיא רַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן לְעוֹלָם אֵין אֶחָד מֵהֶן נָזִיר לְפִי שֶׁלֹּא נִתְּנָה נְזִירוּת אֶלָּא לְהַפְלָאָה.:

The Gemara answers: That baraita is not the opinion of the Rabbis in the mishna, but rather it is the opinion of Rabbi Yehuda in the name of Rabbi Tarfon. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Tarfon: In the case where two people quarreled and each of them declared that if the other is right he will become a nazirite, actually, neither of them becomes a nazirite, as naziriteship is determined only by explicitness. A vow of naziriteship does not take effect if the individual does not vow clearly and with certitude. Here too, Rabbi Tarfon maintains that one who bets on games played with dice is considered a thief, as one can acquire the money of another legally only if the latter gives it to him with certain and conclusive intent. Since one who plays dice is not certain that he will have to pay the other player, as he considers it likely that he will win, the transaction is an asmakhta and is legally invalid.
רי״ףרש״יתוספותאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ההיא דרבי יהודה היא משום רבי טרפון – לעולם אימתי לפרש הוא ורבנן דמתניתין לא פליגי עליה ומתניתא דקתני בין שיש לו כו׳ דמשמע טעמא משום אסמכתא ר׳ יהודה גופיה אמרה משמיה דרבי טרפון ופליג אדרבנן דמתניתין דטעמייהו משום יישוב ובמתניתין ר׳ יהודה מילתייהו דרבנן קא מפרש.
אין אחד מהן נזיר – שנים יושבין ואחד עובר זה אומר פלוני העובר נזיר הוא וזה אומר אינו נזיר ואמר אחד הריני נזיר אם כמותו הוא שהוא נזיר וחבירו אומר הריני נזיר אם כמותו הוא שאינו נזיר ושניהם מתכוונין לנזירות ונמצא כאחד מהם ואמר רבי טרפון אין אחד מהן נזיר שעל הספק אמר דבריו תחילה ואין זו הפלאה דכי יפליא איש (ויקרא כז) יפרש משמע אלמא לר׳ טרפון דכי תלי תנאה במידי דלאו בידיה ולא ידע לה אפילו הכי הויא אסמכתא ולא אמרינן מספיקא גמר ואקני.
ההיא ר׳ יהודה משום ר׳ טרפון – דאמר לא נתנה נזירות אלא להפלאה פ״ה אלמא כיון דמספקא ליה אי הוי נזיר אי לא מספיקא לא משעביד נפשיה הכא נמי מספיקא לא גמר ומקני והקשה הריב״ן מאי מדמה קנין לנזירות שאני נזירות דגלי קרא דכתיב כי יפליא וי״ל דמ״מ נילף מיניה בעלמא ור״י פי׳ דמ״מ מייתי שפיר ואין להקשות שאני הכא דגלי קרא משום דהא לא מפרש בקרא מאי היא הפלאה אלא גלי לן קרא דבעינן הפלאה ולא ידעינן מה היא הפלאה אלא תיתי לן מסברא מה היא הפלאה והיינו דקאמר ההיא רבי יהודה היא דאמר משום רבי טרפון דכיון דלא חשיב ליה הפלאה א״כ ש״מ דעל כרחיך הוא דאמר לעיל בכי האי גוונא אסמכתא היא דאי לאו אסמכתא היא מילתא דלא ידע אם כן הויא נמי הך הפלאה אע״ג דלא ידע ומדקאמר ר׳ יהודה לעולם אין אחד מהם נזיר וכו׳ מכלל דלא הוי הפלאה כי האי גוונא אם כן ש״מ לעיל דהוי אסמכתא כי האי גוונא וקרא דכי יפליא איצטריך משום דידות נזירות כנזירות הלכך אי לאו קרא דכי יפליא הייתי מרבה גם זו לידות נזירות דלא גרע מהם ומשום הכי איצטריך כי יפליא לומר דלא חשיב כידות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ר׳ יהודה אומר משום ר׳ טרפון לעולם אין אחד מהם נזיר לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה.
לכאורה יש לעיין בדמיון בין הציור דנזיר לבין אסמכתא, דבעלמא אסמכתא היינו כשמתנה על העתיד, וכגון במשחק בקוביא. ואילו כאן התנה על העבר שאם נמצא שפלוני שעבר היה נזיר אזי הריהו נזיר, ומבואר דאף בתנאי על דבר שהוא לשעבר הוי אסמכתא. ואע״פ שלכאורה היה אפשר לחלק דאסמכתא אינה אלא בדבר שהוא בעתיד במקום שהדבר או החפצא עצמו מוטל בספק, משא״כ בציור שהחפצא אינו מוטל בספק אלא הגברא הוא בספק וכגון בציור דנזיר לא הויא אסמכתא. ומהגמרא מוכח דזה אינו דאף בכה״ג שהגברא בספק והדבר בעצמו אינו בספק חשיב אסמכתא. ולענין תנאי נחלקו בזה תוס׳ והרמב״ן, דכתבו התוס׳ (קידושין סב. ד״ה בשלמא) דבתנאי על העבר בעינן כל משפטי התנאים, משא״כ הרמב״ן (ספר הזכות גיטין לח. בדפי הרי״ף) סובר דלא בעינן משפטי התנאים בתנאי על העבר, ולא חל בו תורת תנאי כלל. ונראה דהרמב״ן סובר שעצם דין תנאי היינו רק כשהחפצא בעצמו מוטל בספק, ואילו תוס׳ סובר דחל תנאי אף כשהגברא מוטל בספק.
והנה לגבי כוונה בקיום המצוות, אם למשל יטול אחד שני לולבים בכוונה לצאת יד״ח בלולב שכשר אלא שאינו ברור איזה מהן הוא הלולב הכשר, לכאורה י״ל דזה הוי כאסמכתא ולא יצא יד״ח, דמבואר מסוגיין דכשיש לגברא ספק שתלוי על בירור המציאות לשעבר דזה הוי אסמכתא וכציור דנזיר. אמנם נראה דיש לחלק דדין אסמכתא אינו אלא היכא דהדבר תלוי בדעת מקנה משא״כ בקיום מצוות לא בעינן דעת כלל אלא סגי בכוונה לצאת יד״ח. ובציור הנ״ל נתכוון לצאת אלא שאינו יודע איזה מהן הוא לולב כשר, ושפיר יצא יד״ח. ויל״ע בדין הפלאה דנזירות אי בעינן דעת בדומה להקנאה או דסגי בכוונה בלבד בדומה למעשה מצוה.⁠א ולפום ריהטא י״ל דבעינן דעת גמור כמו בקנינים, וכן משמע מהא דמועיל תנאי בנזירות ועל כרחך דבעינן חלות שם דעת ולא כוונה בעלמא. וי״ל דלכן אסמכתא לא מהני בנזיר מכיון דבעינן דעת שלימה כמו בקנינים.
אולם יתכן לדחות דלגבי נזירות החסרון באסמכתא אינו משום חסרון בגמירת דעת, אלא דיש חסרון בהפלאה דכי יפליא איש משמע דבעינן דיבור מפורש וברור כדי שיחול חלות נזירות והיכא דתולה בדבר שאינו ידוע הוי חסרון בהפלאה דלא נחשב כדיבור מפורש וברור. וזה דומה להא דבאסמכתא ליכא חלות דעת גמור לענין קנינים. ולפי״ז י״ל דאין ראייה מסוגיין דשייך אסמכתא אף על תנאי בדבר שהוא תלוי על העבר, דכל הנידון כאן הוא בנוגע לדיבור מפורש והלכות הפלאת נזירות. והדמיון מאסמכתא לנזירות אינו אלא משל ודמיון בעלמאב. וי״ל דבזה נחלקו ב׳ התירוצים בתוס׳, דלפי הר״י הדמיון בין אסמכתא לנזירות אינו אלא משל בעלמא. משא״כ לתירוץ הראשון בתוס׳ דיניהם שווים דתרווייהו בעינן חלות שם דעת, ובנזירות חל דין אסמכתא.
א. דהרי קיי״ל דמופלא סמוך לאיש נודר בנזיר מדאורייתא (עיין ברמב״ם פ״ב מהל׳ נזירות הי״ג, ובכס״מ ובמל״מ שם), ויש להסתפק האם חל נדרו מדין דעת או דסגי בכוונה גרידא.
ב. עיין במאירי (דף כה: ד״ה שני בני אדם) וז״ל ועיקר הדברים לדעתי שאף במתנה אחד הרי הוא נזיר ואין דנין דין אסמכתא באיסורין כלל ואף על פי שהביאוה כאן בענין אסמכתא לא הביאוה אלא דרך דחיה ומשא ומתן ולדעת האומר לא ניתנה נזירות אלא להפלאה וכו׳ עכ״ל.
ומשיבים: הברייתא ההיא לא כדעת חכמים שבמשנתנו היא, אלא כשיטת ר׳ יהודה שאמר משום (בשם) ר׳ טרפון. דתניא כן שנינו בברייתא]: היו שני אנשים מתערבים על דבר מה ואומרים שאם ימצאו דבריהם בלתי נכונים הריהם מקבלים על עצמם נזירות, ר׳ יהודה אומר משום ר׳ טרפון: לעולם אין אחד מהם נזיר, לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה. כלומר, הנזירות צריכה להיות מבוררת (״מופלאה״, מופלית, ברורה) ואם היה נדרו שלא במלוא הוודאות והבהירות — שוב אין כאן נזירות. ולפי אותה שיטה אף בדיני קניינים סבור ר׳ טרפון שאדם יכול לקנות מחבירו רק דבר שהקנה לו בוודאות ובהחלטה גמורה. והמשחקים בקוביה, כיון שאין בידם וודאות זו, שהרי כל אחד מהם סבור שירוויח — הרי זו אסמכתא שאינה קונה, והנהנה ממנה הרי הוא כגזלן. אבל דעת יחיד היא.
The Gemara answers: That baraita is not the opinion of the Rabbis in the mishna, but rather it is the opinion of Rabbi Yehuda in the name of Rabbi Tarfon. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Tarfon: In the case where two people quarreled and each of them declared that if the other is right he will become a nazirite, actually, neither of them becomes a nazirite, as naziriteship is determined only by explicitness. A vow of naziriteship does not take effect if the individual does not vow clearly and with certitude. Here too, Rabbi Tarfon maintains that one who bets on games played with dice is considered a thief, as one can acquire the money of another legally only if the latter gives it to him with certain and conclusive intent. Since one who plays dice is not certain that he will have to pay the other player, as he considers it likely that he will win, the transaction is an asmakhta and is legally invalid.
רי״ףרש״יתוספותאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַלְוֶה בְּרִבִּית.: אָמַר רָבָא אלָוָה בְּרִבִּית פָּסוּל לְעֵדוּת וְהָאֲנַן תְּנַן מַלְוֶה בְּרִבִּית מִלְוָה הַבָּאָה בְּרִבִּית.

§ The mishna teaches that one who lends money with interest is disqualified from bearing witness. Rava says: One who borrows money with interest is disqualified from bearing witness. The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna that specifically one who lends money with interest is disqualified? The Gemara answers: The reference in the mishna is to a loan that comes with interest, and is teaching that all those who participate in the loan are disqualified.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןאור זרוערמ״המהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והמלוה בריבית פסול לעדות – תרגמה רבא: מלוה הבאה לו בריבית, ואפילו לוה עובר עליה ופסול לעדות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לוה בריבית פסול לעדות – דקיי״ל (ב״מ דף עה:) המלוה והלוה עוברין בלא תעשה וכיון דחימוד ממון מעבירו על דת הוה לי׳ כרשע דחמס דעובר נמי על לא תעשה מפני חימוד ממון.
מלוה הבאה בריבית – ומשמע אתרווייהו.
ומלוה ברבית פסול לעדות. וכךא לוה ברבית. דאמר רבא לוה ברבית פסול לעדות והאנן תנן מלוה ברבית ומשני מלוה הבאה ברבית. והמלוה מעיד על הלוה שלוה ממנו אם יש אחר עמו. וכן הלוה מעיד על המלוה שהלוהו ברבית ופוסלו.
א. וכן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודחינן גברא אגברא קא רמית אינהו סברי לא פליגי ורמי בר חמא סבר פליגי: ומתמהינן ולא פליגי והתניא ר׳ יהודה אומר כו׳ ומפרקינן ההוא דקתני וחכמים אומרים ר׳ יהודה היא דאמר לה משום ר׳ טרפון ובכמה דוכתא קרי ליה ליחיד חכמים כדאמרינן התם (ב״מ ס:) מאן חכמים ר׳ אחא היא וכן בפרק אלו נערות (ל״ג:) מאן חכמים כו׳ וברישא אשמועינן ר׳ יהודה סברא דנפשיה והדר אשמועינן סברא דרביה וקרי ליה חכמים אבל רבנן דמתני׳ כר׳ יהודה סבירא להו.
מאי ר׳ טרפון דתניא ר׳ יהודה אומר משום ר׳ טרפון לעולם אין אחד מהן נזיר לפי שאין נזירות אלא להפלאה ופי׳ כגון שהיו שנים יושבין ואחד עובר זה אמר עליו שהוא נזיר וזה אמר שאינו נזיר אמר אחד מהן אם כמותי הוא הריני נזיר והשני אומר אם כמותי הוא הריני נזיר ונמצא כאחד מהן קסבר ר׳ טרפון כיון דהוה מספקא ליה מעיקרא אי נזיר הוא ואי לאו נזיר הוא לא משעביד נפשיה לפי שאין נזירות אלא להפלאה כלומר דמפרש את דבריו שיהא נזיר מ״מ דכי לא יפליא מפרש משמע ה״נ כיון דלא ידע אי קני אי לא קני לא גמר ומשעבד נפשיה. וקיי״ל כרב ששת חדא דהא ר׳ יוחנן וריב״ל קיימי כותיה ותו דאפי׳ תימא פליגי רבנן עליה דר׳ יהודה הא איפסיקא הילכתא לקמן כר׳ יהודה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. מלוה ברבית.
עיין ברמב״ם (פ״י מהל׳ עדות ה״ד) וז״ל ועוד יש שם רשעים שהן פסולין לעדות אף על פי שהן בני תשלומין ואינן בני מלקות, הואיל ולוקחים ממון שאינו שלהם בחמס פסולין שנאמר כי יקום עד חמס באיש, כגון הגנבים והחמסנים אף על פי שהחזיר פסול לעדות מעת שגנב או גזל וכו׳, וכן המלוה ברבית אחד המלוה ואחד הלוה שניהם פסולין לעדות, אם רבית קצוצה עשו הרי הן פסולין מן התורה ואם אבק רבית עשו הרי הן פסולין מדבריהם עכ״ל. ויל״ע בדבריו דהרמב״ם בתחילת ההלכה כתב שהגדר דרשע דחמס היינו שלוקחין ממון שאינו שלהם בחמס, ויל״ע א״כ מדוע מלוה ברבית הוי פסול לעדות דאע״פ שיש איסור לגבות הרבית מ״מ אין זה לוקח ממון שאינו שלו, דהמלוה קנה את הרבית. ונראה דעל כרחך מוכח מכאן דהגדר דרשע דחמס אינו שלוקח ממון שאינו שלו אלא דנפסל משום שעבר על לקיחת ממון באיסור, דהלוקח ממון ע״י עבירה של ממון הוי רשע דחמס. אמנם לפי״ז צ״ע מדוע נפסל הלוה בריבית מדאורייתא, והרי הלוה אינו נוטל את הריבית. וי״ל דעצם לקיחת ההלואה ברבית מחייבתו, ואין הלוה נפסל לעדות מחמת תשלומי הריבית אלא מחמת לקיחת ההלואה, דעבר על הלאו דלא תשוך. אמנם לפי״ז יוצא דעדי ההלואה אינם נפסלין מה״ת שהרי לא לקחו ממון בעבירה. ובתוס׳ (ב״מ דף עב. ד״ה שטר) כתבו דעדי הלואה ברבית נפסלים מה״ת. וי״ל דתוס׳ אזלי לשיטתם דכתבו בסוגיין (בד״ה ואלו) דסוחרי שביעית פסולין מה״ת בזמן ששמיטה נוהגת מה״ת, ומוכח דס״ל דרשע דחמס אינו תלוי באיסור לקיחת ממון. ואילו להרמב״ם סוחרי שביעית פסולים לעדות מדרבנן (רמב״ם פ״י מהל׳ עדות ה״ד).
א שנינו במשנה כי המלוה ברבית פסול לעדות. אמר רבא: לוה ברבית פסול לעדות שכן גם הוא שותף לעבירה, הלוואה בריבית. ושואלים: והאנן תנן [והרי אנחנו שנינו] כי מלוה ברבית פסול, משמע: רק הוא בלבד! ומשיבים: הכוונה היא מלוה הבאה ברבית וכל השותפים בהלוואה הבאה בריבית כולם פסולים.
§ The mishna teaches that one who lends money with interest is disqualified from bearing witness. Rava says: One who borrows money with interest is disqualified from bearing witness. The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna that specifically one who lends money with interest is disqualified? The Gemara answers: The reference in the mishna is to a loan that comes with interest, and is teaching that all those who participate in the loan are disqualified.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןאור זרוערמ״המהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בַּר בִּינִיתּוֹס אַסְהִידוּ בֵּיהּ תְּרֵי סָהֲדֵי חַד אָמַר קַמֵּי דִּידִי אוֹזֵיף בְּרִיבִּיתָא וְחַד אָמַר לְדִידִי אוזפי בְּרִיבִּיתָא בפַּסְלֵיהּ רָבָא לְבַר בִּינִיתּוֹס.

The Gemara recounts: Two witnesses testified about bar Binittos. One said: He lent money with interest in my presence, and the other one said: He lent me money with interest. Rava rendered bar Binittos disqualified from bearing witness and from serving as a judge.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בר ביניתוס אסהידו עליה {תרי סהדי. חד} אמר: קמאי דידי אוזיף בריבית, וחד אשהיד: לדידי אוזפן ברבית. פסליה רבא לבר ביניתוס.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בר ביניתוס – אוזיף מלוה.
דבר ביניתוס אסהידו ביה תרי סהדי חד אמר קמי דידי אוזיף בריביתא וחד אמר לדידי אוזיף בריביתא פסליה רבא לבר ביניתוס
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: בר ביניתוס אסהידו ביה תרי סהדי [העידו בו שני עדים] חד [אחד מהם] אמר: קמי דידי אוזיף בריביתא [לפני היה המעשה שהלוה בריבית] וחד [ואחד מהם] אמר: לדידי אוזפי בריביתא [לי הלווה בריבית]. פסליה [פסלו] רבא לבר ביניתוס לעדות ולדין.
The Gemara recounts: Two witnesses testified about bar Binittos. One said: He lent money with interest in my presence, and the other one said: He lent me money with interest. Rava rendered bar Binittos disqualified from bearing witness and from serving as a judge.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר לָוָה בְּרִבִּית פָּסוּל לְעֵדוּת וְהָוֵה לֵיהּ רָשָׁע וְהַתּוֹרָה אָמְרָה אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד.

The Gemara asks: But isn’t Rava the one who said that one who borrows money with interest is disqualified from bearing witness? And accordingly the latter witness is considered a wicked man, as by his own account he borrowed money with interest from bar Binittos, and the Torah states: Do not place a wicked man as a witness (see Exodus 23:1). Consequently, the testimony of that witness cannot be accepted, and bar Binittos should not have been disqualified.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשינן: והא רבא הוא דאמר: לווה ברבית פסול לעדות, ואיך פסליה לבר ביניתוס על פי עד אחד פסול רשע, והתורה אמרה: אל תשת רשע עד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והוה ליה – האי סהדא רשע דהא אודי דלווה בריבית.
והא רבא הוא דאמר לוה ברבית פסול לעדות
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: והא [והרי] רבא הוא שאמר שהלוה ברבית פסול לעדות, והוה ליה [והרי הוא] מכאן רשע, והתורה אמרה ״אל תשת רשע עד״ (ראה שמות כג, א), ולכן אותו עד שהעיד שבר ביניתוס הלווה לו בריבית העיד ממילא גם על עצמו שהוא רשע, וכיצד אפשר לקבל את עדותו?
The Gemara asks: But isn’t Rava the one who said that one who borrows money with interest is disqualified from bearing witness? And accordingly the latter witness is considered a wicked man, as by his own account he borrowed money with interest from bar Binittos, and the Torah states: Do not place a wicked man as a witness (see Exodus 23:1). Consequently, the testimony of that witness cannot be accepted, and bar Binittos should not have been disqualified.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רָבָא גלְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רָבָא אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ וְאֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע.

The Gemara answers: Rava conforms to his standard line of reasoning, as Rava says: A person is his own relative and a person cannot make himself wicked. Consequently, the part of the testimony that relates to the witness’s own status is not accepted, while the part that relates to bar Binittos is accepted.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושנינן: הני מילי – במשהדי עליה שהדי דלווה בריבית, אבל בהודאתו הוא כי לוה בריבית – לא. וזה שאמר: רבא לטעמיה, דאמר: אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע. וכבר פירשנוהו בפרק ראשוןא.
א. ט,ב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבא לטעמיה – בפ״ק דאין אדם משים עצמו כו׳ אינו יכול לפסול עצמו על פיו דהא אין קרוב מעיד לא לזכות ולא לחובה ואדם קרוב אצל עצמו.
רבא לטעמיה דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע ופלגינן דיבורא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: רבא הולך לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר רבא: אדם קרוב אצל עצמו וכדין קרוב, ואין אדם משים עצמו רשע, ולכן את אותו חלק העדות שנוגע בעצמו — אין אנו מקבלים, אבל אנו מקבלים את חלק העדות הנוגע לאחרים.
The Gemara answers: Rava conforms to his standard line of reasoning, as Rava says: A person is his own relative and a person cannot make himself wicked. Consequently, the part of the testimony that relates to the witness’s own status is not accepted, while the part that relates to bar Binittos is accepted.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָהוּא טַבָּחָא דְּאִישְׁתְּכַח דִּנְפַקָא טְרֵיפְתָּא מִתּוּתֵי יְדֵיהּ פַּסְלֵיהּ רַב נַחְמָן וְעַבְּרֵיהּ אֲזַל רַבִּי מַזְיֵהּ וְטוּפְרֵיהּ סְבַר רַב נַחְמָן לְאַכְשׁוֹרֵיהּ.

There was a certain slaughterer about whom it was discovered that a tereifa, an animal with a wound that would have caused it to die within twelve months, emerged from his possession. In other words, he sold tereifa meat without informing the customers of its status. Rav Naḥman disqualified him from bearing witness and removed him from his position as a slaughterer. The slaughterer subsequently went and grew his fingernails and his hair out of remorse over his actions. Rav Naḥman thought to deem him fit again for bearing witness, as he clearly repented, and once someone repents for his sin, his status as a valid witness is restored.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ההוא טבחא דנפק טריפתא מתותי ידיה, פסליה רב נחמן ועבריה. אזל רבי מזייה וטופריה. סבר לאכשוריה – כלומר: חזר בתשובה. אמר ליה רבא: דילמא איערומי מיערם, אין לו תקנה אלא עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידהא, או שיוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו. אי עביד כי האי גוונא – מכשירין אותו.
א. לפנינו בגמרא ׳בדבר חשוב׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי מזייה וטופריה – הגדיל שערו וציפורניו לנוול עצמו לעשות תשובה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. ההוא טבחא דאישתכח דנפקא טריפתא מתותי ידיה.
לכאורה צ״ע דהטבח רק עבר על לאו דלפני עור גרידא, ואין לוקין על לאו דלפני עור, וא״כ אמאי נפסל לעדות. ועיין ברמב״ם (פי״ב מהל׳ עדות ה״ט) וז״ל וכן טבח שהיה בודק לעצמו ומוכר ויצאת טרפה מתחת ידו שהרי הוא בכלל אוכלי טרפה שהן פסולין לעדות עכ״ל. ומבואר מדברי הרמב״ם דטבח שיצא טריפה מתחת ידו נפסל לעדות משום שהוא בכלל אוכלי טריפה שפסולין לעדות. ולכאורה מבואר מדברי הרמב״ם שהעובר על לפני עור ומכשיל את חברו בעבירה המכשיל נפסל לעדות מחמת העבירה של השני, דנחשב כאילו המכשיל עבר על אותו האיסור, ולכן הטבח שעבר על הלאו דלפני עור והכשיל את חבירו באכילת טריפות הרי זה נחשב כאילו הוא עצמו אכל טריפות, וחל במכשיל שם רשע מחמת העבירה שגרם לשני לעשות. ומבואר לפי״ז דחל חלות שם רשע בגברא או ע״י מעשה עבירה שעושה בעצמו או ע״י מעשה עבירה שגרם לחבירו לעשות. ולפי״ז י״ל דעדי ההלואה בהלואה ברבית נפסלין מה״ת מחמת שהכשילו את הלוה והמלוה לעבור על הלאו דהלואה ברבית. אמנם יש לדחות דרק היכא שא׳ מכשיל את חבירו לעבור עבירה בשוגג דאזי עבירת הנכשל מצטרפת למכשיל וחל על המכשיל חלות שם רשע, משא״כ בהלואה ברבית דהמלוה ולוה מזידין הן וחל עליהן שם רשע מחמת הך עבירה, אין על העדים חלות שם רשע מחמת מעשה עבירה זו, כי העבירה שנעשית במזיד ע״י הלוה והמלוה אינה מצטרפת אליהם.⁠א
ובענין משחק בקוביא, עיין ברמב״ם (פ״י מהל׳ עדות ה״ד) וז״ל וכן משחק בקוביא והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא, הואיל ואינו עוסק ביישובו של עולם הרי זה בחזקת שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל, ולא בקוביא בלבד אלא אפילו משחקים בקליפי אגוזים וקליפי רמונים, וכן לא יונים בלבד אמרו אלא אפילו המשחקים בבהמה חיה ועוף ואומר כל הקודם את חבירו או כל הנוצח את חבירו יטול בעליו את שניהן וכן כל כיוצא בשחוק זה, והוא שלא תהיה לו אומנות אלא שחוק זה הרי הוא פסול, וכל אלו פסולין מדבריהם עכ״ל. ויל״ע דאם משחק בקוביא פסול לעדות משום שאינו עוסק בישובו של עולם למה הוסיף הרמב״ם ״הרי זה בחזקת שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל״. דממה נפשך אליבא דרב ששת דמשחק בקוביא לאו אסמכתא היא לכאורה ליכא גזילה כלל במשחק בקוביא, ולפי רמי בר חמא דהויא אסמכתא י״ל דנפסל לעדות אף כשיש לו אומנות אחרת משום דהוי גזלן, וצ״ע בדברי הרמב״ם.
ועוד צ״ע בדברי הרמב״ם דבפ״ו מהל׳ גזילה (ה״ז, וה״י) נקט דהמשחק בקוביא עובר על איסור גזילה מדרבנן, שכתב (בהל׳ ז׳) וז״ל דברים הרבה אסרו חכמים משום גזל והעובר עליהן הרי זה גזלן מדבריהם, כגון מפריחי יונים והמשחקין בקוביא. מפריחי יונים כיצד, לא יפריח אדם יונים בתוך הישוב שהרי לוקח ממון אחרים שלא כדין מפני שמשלח זכר ויביא נקבה משובך אחר או נקבה ותביא זכר, ולא יונים בלבד אלא כל העושה כזה בשאר עופות או חיה ובהמה הרי זה גזלן מדבריהם עכ״ל. ולפי״ז צ״ע למה פסק בהל׳ עדות דרק המשחק בקוביא שאין לו אומנות אחרת נפסל לעדות (ועיין בכס״מ שנתקשה בזה). והנה הגר״א הגיה בסוגיין והשמיט את התיבות ״כל כה״ג לאו אסמכתא״, וס״ל דאף לרב ששת משחק בקוביא הוי בכלל אסמכתא ולא קניא, אולם חלות הפסול לעדות אינו מדין גזלן אלא משום שאינו עוסק בישובו של עולם. אמנם צ״ב מ״ט צריכים לטעם זה לפוסל המשחק בקוביא לעדות דתיפוק״ל דנפסל משום דהוי גזלן. ועוד צ״ב לפי הגר״א מהו יסוד המחלוקת בין רב ששת לרמי בר חמא.
ונראה לבאר אליבא דהרמב״ם והגר״א דבין לרמי בר חמא ובין לרב ששת אסמכתא לא קניא במשחק בקוביא, אלא דלרמי בר חמא הוי איסור גזילה ממש מדאורייתא, ומשחק בקוביא נפסל לעדות מדין גזלן דאורייתא. אך הרמב״ם פסק כרב ששת וסובר דאסמכתא לא קניא ואם קידש אשה במעות אלו אינה מקודשת דהמעות אינן שלו, אבל אכתי לא הוי גזלן מדאורייתא ולא חל על המעות שם גזל מכיון שנטל את הממון מדעתו של חבירו. ודומה לאורח האוכל על שולחן חבירו דאע״פ שאין בעה״ב מקנה לו את האוכל מ״מ אין האורח עובר על איסור גזילה שהרי אוכל ברשות בעה״ב. וכמו״כ הכא אע״פ שאינו קונה את הממון דליכא דעת מקנה גמורה דהוי אסמכתא מ״מ אינו עובר על איסור גזילה מדאורייתא מכיון שנוטל את הממון ברשות הבעלים. אמנם החכמים קבעו שאם אין למשחק בקוביא אומנות אחרת אזי הריהו נידון כגזלן מדרבנן, וחל בו שם רשע מדרבנן. ונראה ד״אין לו אומנות אחרת״ הוי שיעור בקביעת שם רשע וגזלן דדוקא כשאינו עוסק בישובו של עולם אזי הטילו רבנן על המשחק בקוביא חלות שם רשע דגזלן. ולפי״ז י״ל דמשחק בקוביא נפסל מחמת חלות שם רשע בגברא ואע״פ שלא עבר על איסור גזל, והפסול אינו מחמת עצם מעשה העבירה דגזילה אלא מחמת חלות שם רשע דגזלן בגברא. ודומה למש״נ בההוא טבחא דלא נפסל מחמת מעשה העבירה שעשה אלא דחל עליו שם רשע מחמת מעשה עבירה של חבירו, וכמו״כ י״ל דבמשחק בקוביא שאין לו אומנות אחרת נפסל לעדות מחמת חלות שם רשע שהטילו עליו רבנן, אע״פ שלא עשה מעשה עבירה הפוסלתו. ולפי״ז נראה לבאר מש״כ הרמב״ם פ״ו מהל׳ גזילה (ה״י) שכתב וז״ל המשחק בקוביא כיצד אלו שמשחקין בעצים או בצרורות או בעצמות וכיוצא בהן ועושים תנאי ביניהם שכל הנוצח את חבירו באותו השחוק יקח ממנו כך וכך הרי זה גזל מדבריהם אע״פ שברצון הבעלים לקח הואיל ולקח ממון חבירו בחנם דרך שחוק והתל הרי זה גזל עכ״ל, כלומר דמעיקר הדין אין במשחק בקוביא דין גזל מדאורייתא מכיון דלקח את ממון חבירו ברצונו, אלא שרבנן קבעו דהוא נידון כגזלן מאחר שאינו עוסק בישובו של עולם. וי״ל דלכן חילק הרמב״ם בין משחק עם ישראל למשחק עם העכו״ם (שם הי״א) וז״ל והמשחק בקוביא עם העכו״ם אין בו איסור גזל אבל יש בו איסור עוסק בדברים בטלים שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדברי חכמה ובישובו של עולם עכ״ל, דרק המשחק בקוביא עם ישראל עובר על גזל מדבריהם, וצ״ע בזה דלכאורה מצד דיני גזל אין מקום לחלק בין משחק עם ישראל למשחק עם העכו״ם דאף גזל עכו״ם אסור. ונראה לתרץ דהרמב״ם מחלק בין משחק בקוביא עם ישראל למשחק עם העכו״ם בנוגע לחלות שם רשע בגברא, דדוקא כשמשחק עם ישראל הטילו עליו רבנן חלות שם רשע ונפסל לעדות, משא״כ במשחק עם העכו״ם.
אך צ״ע דמהרמב״ם (פ״ו מהל׳ גזילה ה״י) משמע קצת שהמשחק בקוביא אפילו פעם אחת הרי זה עובר משום גזל מדבריהם ונפסל לעדות, ולכאורה זה סותר למש״כ בפ״י מהל׳ עדות (ה״ד) וז״ל וכן משחק בקוביא והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא, הואיל ואינו עוסק ביישובו של עולם הרי זה בחזקת שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל, ולא בקוביא בלבד אלא אפילו משחקים בקליפי אגוזים וקליפי רמונים, וכן לא יונים בלבד אמרו אלא אפילו המשחקים בבהמה חיה ועוף ואומר כל הקודם את חבירו או כל הנוצח את חבירו יטול בעליו את שניהן וכן כל כיוצא בשחוק זה, והוא שלא תהיה לו אומנות אלא שחוק זה הרי הוא פסול וכל אלו פסולין מדבריהם עכ״ל.⁠ב וי״ל דיסוד הפסול הוא מחמת חלות שם רשע שבגברא שחל עליו כשאין לו אומנות אחרת, אלא שאסור לגברא לקבוע על עצמו שם רשע, וכל מעשה המביאו להיות רשע ג״כ אסור, ומשו״ה הוא נפסל אף כשמשחק בקוביא פעם אחת, וצ״ע בזה.
ולפי״ז יש לבאר נמי מש״כ הרמב״ם לגבי סוחרי שביעית שכתב (פ״י מהל׳ עדות ה״ד) וז״ל וכן סוחרי שביעית והם בני אדם שיושבין בטלים וכיון שבאה שביעית פושטים ידיהן ומתחילין לישא וליתן בפירות שחזקת אלו שהן אוספין פירות שביעית ועושין בהן סחורה עכ״ל, ומשמע דנקט שאין לסוחרי שביעית אומנות אחרת, ואינם נפסלין מחמת מעשה העבירה דלאכלה ולא לסחורה דא״כ היו נפסלין אף כשיש להן אומנות אחרת. ומשמע דהרמב״ם סובר שרבנן הטילו על סוחרי שביעית חלות שם רשע בגברא. ונראה דהרמב״ם סובר דלהפסל מה״ת צריך לעבור על לאו שיש בו מלקות או מיתה או על איסור לקיחת ממון, וסוחרי שביעית שלא עברו על לאו שיש בו מלקות או על איסור לקיחת ממון נפסלין רק מדרבנן מחמת חלות שם רשע בגברא, דחל מחמת שאין להם אומנות אחרת. אולם יתכן דלתוס׳ עדי הלואה ברבית וסוחרי שביעית נפסלו מחמת מעשה העבירה והן פסולין אף כשיש להן אומנות אחרת. דלתוס׳ סוחרי שביעית ועדי הלואה ברבית עברו על איסורי ממון והויין רשע דחמס מה״ת ואע״פ שלא לקחו ממון שאינו שלהם.
וכמו״כ נמי יש לבאר הא דאיתא בגמ׳ לקמן (כה:) ״ואימתי חזרתן משתגיע שביעית אחרת ויבדלו ואמר רבי נחמיה לא חזרת דברים בלבד אמרו אלא חזרת ממון, כיצד אומר אני פלוני בר פלוני כינסתי מאתים זוז בפירות שביעית והרי הן נתונים במתנה לעניים״.ולכאורה צ״ע בזה, שהרי ממון זה אינו גזל אלא דעבר על איסור סחורה בפירות שביעית ולמה צריך להחזיר הממון לעניים, והרי הממון הוי שלו מה״ת. וי״ל דאינו מחזיר ממון לעניים לקיים השבת הגזילה אלא דזה מעשה המועיל להפקיע ממנו חלות שם רשע בגברא, דחל עליו חלות שם רשע דסוחרי שביעית וצריך להוציא מתחת ידו הממון שקיבל תמורת פירות שביעית. ויל״ע האם צריך דוקא להחזיר ממון לעניים או״ד דיכול להפקירו ולהפקיע מיניה שם רשע, וצ״ע.
גמ׳. ההוא טבחא דאישתכח דנפקא טריפתא מתותי ידיה, פסליה רב נחמן ועבריה. אזל רבי מזיה וטופריה. סבר רב נחמן לאכשוריה. אמר ליה רבא דילמא איערומי קא מערים אלא מאי תקנתיה כדרב אידי בר אבין. דאמר רב אידי בר אבין החשוד על הטריפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו, ויחזיר אבידה בדבר חשוב, או שיוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו.
עיין ברש״י (ד״ה רבי מזייה וטורפיה) וז״ל הגדיל שערו וציפורניו לנוול עצמו לעשות תשובה עכ״ל, ונראה דהא דאינו נאמן בגידול שעריו וצפורניו שעשה כן לעשות תשובה הוא משום דכדי שיחול חלות שם רשע בגברא בעינן עדות ברורה, וכמו״כ כדי להפקיע שם רשע מהגברא בעינן ראייה ברורה שעשה תשובה, ולכן תקנתיה שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב דזהו הוכחה ברורה שחזר בו מחמדת ממון.
א. דכשא׳ עובר על לפני עור ומכשיל את חבירו לעבור על עבירה בשוגג, מכיון דהחוטא הוא שוגג לא חל על הנכשל שם רשע והרשעות של מעשה העבירה מצטרפת למכשיל, וחל על המכשיל חלות שם רשע ונפסל לעדות. משא״כ כשהחוטא הוא מזיד אין החטא מצטרף לזה שמסייע לו לחטוא.
ב. ועיין במגיד משנה פ״ו מהל׳ גזילה ואבדה ה״י, ובכס״מ פ״י מהל׳ עדות ה״ד.
ההוא טבחא דאישתכח דנפקא טריפתא מתותי ידיה [שוחט אחד שנמצא שיצאה טריפה מתחת ידו] וחס על ממונו ולא הכריז שטריפה היא, פסליה [פסלו] רב נחמן לעדות ועבריה [והעבירו] מלהיות שוחט עוד. אזל רבי מזיה וטופריה [הלך וגידל את צפרניו ושערותיו] מתוך חרטה כדרך אדם העושה תשובה גדולה. סבר [חשב] רב נחמן לאכשוריה [להכשירו], שכיון שעשה אדם תשובה חזר לכשרותו הראשונה.
There was a certain slaughterer about whom it was discovered that a tereifa, an animal with a wound that would have caused it to die within twelve months, emerged from his possession. In other words, he sold tereifa meat without informing the customers of its status. Rav Naḥman disqualified him from bearing witness and removed him from his position as a slaughterer. The slaughterer subsequently went and grew his fingernails and his hair out of remorse over his actions. Rav Naḥman thought to deem him fit again for bearing witness, as he clearly repented, and once someone repents for his sin, his status as a valid witness is restored.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא דִּילְמָא אִיעָרוֹמֵי קָא מַעֲרֵים.

Rava said to Rav Naḥman: Perhaps he is employing artifice, pretending to repent in order to be reinstated as a slaughterer.
רי״ףאור זרועבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שני בני אדם שהיו עומדין ואחד עובר ונחלקו שניהם על העובר אם הוא נזיר אם לאו או אם הוא ראובן ואם הוא שמעון זה אומר אינו נזיר ואם הוא נזיר הריני נזיר והלה אומר נזיר הוא ואם אינו נזיר הריני נזיר ונמצא כאחד מהם הרי חבירו נזיר ואין דנין בו דין אסמכתא ואין אומרין לא ניתנה נזירות אלא להפלאה ר״ל כשנודר על הוודאי ולא כשנודר נזירות בספק וזה שאין מפקיעין דין זה מתורת אסמכתא הוא שהרי לשיטה ראשונה אין זה בידו עד שנאמר שעל סמך מחשבתו התנה כן ולשטה שניה הרי שניהם מתנים והם כממרים זה את זה ומתכוונים להכחיש זה את זה ומ״מ אם לא היה שם אלא אחד שמתנה כן על עצמו לשיטה ראשונה הרי הוא נזיר ולשיטה שניה אינו נזיר הואיל ואין כאן שני מתנים כך כתבו הרבה מפרשים ועיקר הדברים לדעתי שאף במתנה אחד הרי הוא נזיר ואין דנין דין אסמכתא באיסורין כלל ואע״פ שהביאוה כאן בענין אסמכתא לא הביאוה אלא דרך דחיה ומשא ומתן ולדעת האומר לא ניתנה נזירות אלא להפלאה וכן כתבוה חכמי הדורות:
כשם שהמלוה בריבית פסול לעדות כך הלווה פסול שהרי אף הוא עובר בלא תעשה אף קודם שנתנו שמשעת הלוואה עברו על לא תעשה ואע״פ שמאחר שאינו נוטל ממון היה לנו לומר שאין זה רשע דחמס מ״מ חמוד ממון מביאו לעבירה וכל שחמוד ממון מכשילו רשע דחמס הוא:
כשם שאין אדם נהרג על פי עצמו כמו שבארנו כך אינו נפסל בעבירה על פי עצמו ר״ל שאם אמר בבית דין שגנב או גזל או הלוה או לוה בריבית אע״פ שמשלם על פי עצמו אינו נפסל וכן אם אמר שאכל נבילה או בא על הערוה וכיוצא באלו עד שיהו שם שני עדים מעתה ראובן ושמעון שהעידו על לוי שהלוה להם בריבית או שאחד מעיד שהלוה ברבית ר״ל שקבלו או שהכתיבו בשטר שכל שבשטר משעת כתיבה עבד ליה שומא ועבר על לא תשימון עליו נשך והאחר מעיד שהלוה לו ברבית אע״פ ששניהם או האחד מודים בעדותם שלוו ברבית ושהם פסולים לעדות הרי לוי נפסל שאין זה נאמן על עצמו שלוה שאין אדם משים עצמו רשע ומה שהעידו שלוו אינו כלום אבל מה שהעידו על האחר שהלוה הוא עיקר העדות ופוסלין אותו על פיהם ויראה לי בדבר זה לפי מה שכתבנו בשמועת פלוני רבעני לרצוני שדבר זה פירושה כשנאמר על לשון עדות שיוצאין ממנו שני דברים ואנו מסלקים את האחד מתורת שימת עצמו רשע ונשאר האחר הכל על דרך שכתבנו בפרק ראשון ועדים מיהא יראה ממה שכתבנו שפסולים לעדות שאף הם עוברים על לא תשימון ואע״פ שאין זה רשע דחמס הרי מ״מ יש בו מלקות ומ״מ גדולי הרבנים כתבו בפרק נשך במה שאמרו בשטר שיש בו ריבית שגובה את הקרן ואמרו חכמים שם אף מן המשועבדים דמשמע דסבירא להו דעדים לא מיפסלי וכן יש שמורים כן ממה שאמרו בראשון של מציעא לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו ואף כאן לא תשימון לאינשי במלוה ולוה משמע להו:
מי שנתברר לנו שעבר עבירה הפוסלתו לעדות אם היא מעבירות שיש בהן מלקות ולקה הרי זה בחזקת כשר ובעל תשובה אבל אם עבר בדבר שאין בו מלקות והראה העובר בעצמו שהוא שב מחטאו אין מאמינין בו וחוששין שמא דרך הערמה הוא עד שיתברר לנו מענינו שבכל לבו הוא שב ולא דרך הערמה מעשה היה בטבח שהיה בודק לעצמו ויצאה טריפה מתחת ידו שהיה מוכרה ומאכילה ופסלוהו לעדות והעבירוהו ואח״כ גדל שערו וצפרניו והראה עצמו כמתחסד ושב מחטאו בכל לבו והיו סבורים להחזירו ולהכשירו והקשו קצת חכמיהם ודלמא איערומי קא מיערם אלא אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו שאין שם חשש הערמה ויודע לנו שיחזיר אבידה בדבר חשוב או שיוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו וכן כל כיוצא בזה שיתברר לנו שלא מצד הערמה הוא עושה כן וכן כל הפסולים מחמת חשד חמס או מחמת חמס גמור אע״פ ששלמו אין מכשירין אותן עד שיודע לנו שהם שבים בכל לב מכאן אמרו משחק בקוביא או משאר מיני השחוק אפילו בקליפי אגוזים ורמונים ואע״פ שאין עשויין לכך הם מתקנין אותם לכך כקוביא עצמה והוא הפספסין כלם פסולין לעדות ואע״פ שהחזירו מה שבא לידן ממנו ומאימתי חזרתם לחזור לכשרותם משישברו את פספסיהם ויחזרו בהם חזרה גמורה שלא ישחקו בהם אף בחנם מלוה ברבית או הלוה משיקרעו את שטריהם מעצמן ויחזרו בהם חזרה גמורה שלא ילוו אפילו לגוי וכן הלווה שלא ילווה אף מן הגוי שאין רפואה לחולי הנפש במצוע הדרכים אא״כ בנטייה אחר הקצוות דרך רפואה ומפריחי יונים לדעת המפרש בהם ארא והוא שממרין את היונים ר״ל שמרגיזין אותם בקשקוש על דפים להנידם מקיניהם ואח״כ מצפצפין בתחבולות עד שבאים לידם וכן העושים בדרך זו בבהמות על הדרך האמור בסוף השמועה בשור הבר שהבייתיות אין נדות ממקומם בקשקושו אלא בשור הבר שהיא בהמה לענין איסור חלבו כמו שיתבאר במשנת כלאים בסדר זרעים וכן בחיה ושאר עופות אימתי חזרתן משישברו את פגמיהן ויחזרו מהם חזרה גמורה שאפילו במדבר שהם הפקר ואין בהם צד גזל אין עושין כן ולדעת המפרש במפריחי יונים אי קדמיה יונך ליון כבר הוא בכלל משחק בקוביא וחזרתם גם כן שלא יעשו כן אף בחנם ואני תמה למה שעלה על דעת בעל השמועה לפרש שממרין את היונים שמרגיזין אותם לזרזם לקדום לחבריהם בנקוש הדפין ולשיטת אי קדמיה יונך ליון מה ענין בחזרתם דאפילו במדבר לא עבדי ומה בזו בין מדבר ליישוב אלא שהעיקר כמו שהעלוה לשטת ארא כמו שפירשנו וכן סוחרי פירות שביעית חזרתם משתגיע שביעית אחרת ויבדלו ולא חזרת דברים אלא שיחלק מה שכנס מהם לעניים:
וכן יתבאר בתלמוד המערב במועל בשבועת שקר או בשבועת שוא שחזרתו בשבועות שקר משיבא בבית דין שאין מכירין אותו ויתחייב שבועה בממון חשוב וישלם ולא ירצה לישבע ובשבועת שוא שיאמר חשוד אני וכן עד שקר משהלך למקום שאין מכירין ונתנו לו ממון חשוב להעיד באמתלא ולא קבל וכן כל כיוצא בזה ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ולמדת לפי דרכך שהעובר על שבועתו פסול לעדות ויש חולקים בשבועות בטוי וממה שאמרו בשבועות בענין חשוד על השבועה אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא ואמרו שם ואלו שבועת בטוי לא קתני כגון אוכל ולא אוכל ותירץ כי קתני שבועה כי מישתבע בשיקרא קא מישתבע שבועת בטוי דמ״מ כי מישתבע לאו שיקרא מישבע שהרי דעתו לקיים לא קתני ופירשו שם גדולי הרבנים שאינו נפסל ובמחילה מהם אין זה כלום שלא אמרו שם אלא דתנא דהתם לא שנאה אבל מ״מ כשעבר עליה ודאי נפסל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: דילמא איערומי קא מערים [להערים הוא שמערים] משום שרצה שיחזירוהו לתפקידו הקודם ולא חזר באמת בתשובה.
Rava said to Rav Naḥman: Perhaps he is employing artifice, pretending to repent in order to be reinstated as a slaughterer.
רי״ףאור זרועבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ כִּדְרַב אִידִי בַּר אָבִין דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין דהֶחָשׁוּד עַל הַטְּרֵיפוֹת אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁיֵּלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיַחְזִיר אֲבֵידָה בְּדָבָר חָשׁוּב אוֹ שֶׁיּוֹצִיא טְרֵיפָה מִתַּחַת יָדוֹ בְּדָבָר חָשׁוּב מִשֶּׁלּוֹ.:

Rather, what is his remedy? It is in accordance with the statement of Rav Idi bar Avin; as Rav Idi bar Avin says: One who is suspected of selling tereifot to others has no remedy to restore his fitness to bear witness until he goes to a locale where they do not recognize him and returns a lost item of substantial value that he finds, or removes his own tereifa meat of significant value from his possession. These actions demonstrate that he has repented, as he is willing to lose money for a mitzva. By contrast, if he does so in a place where he is recognized his fitness in not reinstated based on these actions, as perhaps he performed them only in order to be reinstated.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאין מכירין אותו – דתשובה דהתם לאו עירומי הוא.
ויחזיר אבידה – אם ימצא אבידת חבירו דכיון דמחזיר אבידה הוא ודאי הדר ביה מחמדת ממון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאלו רב נחמן: ואלא מאי תקנתיה [מה תהא תקנתו] להוכיח שחוזר בתשובה גמורה? ומשיבים: אין דרך אלא כפי שאמר רב אידי בר אבין. שאמר רב אידי בר אבין: החשוד על הטריפות שמא מכר טריפות לאחרים, אין לו תקנה להכשירו עד שילך למקום שאין מכירים אותו ויחזיר אבידה שמצא בדבר חשוב, שרואים שחזר בו ומוכן לוותר על הממון משום מצוה, או שיוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו, שמוכן להפסיד דמיה ובכך מראה שאינו מערים, אבל במקום שמכירים אותו אין לסמוך, שכן שמא הוא מערים כדי להראות שחזר בתשובה.
Rather, what is his remedy? It is in accordance with the statement of Rav Idi bar Avin; as Rav Idi bar Avin says: One who is suspected of selling tereifot to others has no remedy to restore his fitness to bear witness until he goes to a locale where they do not recognize him and returns a lost item of substantial value that he finds, or removes his own tereifa meat of significant value from his possession. These actions demonstrate that he has repented, as he is willing to lose money for a mitzva. By contrast, if he does so in a place where he is recognized his fitness in not reinstated based on these actions, as perhaps he performed them only in order to be reinstated.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים.: מַאי מַפְרִיחֵי יוֹנִים הָכָא תַּרְגּוּמַהּ אִי תִּקְדְּמֵיהּ יוֹנָךְ לְיוֹן רַבִּי חָמָא בַּר אוֹשַׁעְיָא אָמַר האָרָא.

§ Among the list of those who are disqualified from bearing witness the mishna teaches: And those who fly pigeons. The Gemara asks: What is meant by: Those who fly pigeons? Here, in Babylonia, the Sages explained that these are people who gamble on pigeon races, i.e., one says to another: If your pigeon reaches a certain destination before my pigeon I will give you such and such an amount of money. Rabbi Ḥama bar Oshaya says: It is referring to an ara, i.e., one who trains his pigeons to bring him pigeons from the property of others.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יאור זרוערמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומפריחי יונים – הכא תרגימו: אי תקדמיה יונך ליוני – פירוש: מתנין ביניהן: כל מי שתקדים יונתו ליונת חבירו – יטול מחבירו כך וכך, ומפריחין אותן שניהן בבת אחת ומנקשין אחריהן, והקודם – נוטל בעליו מחבירו מה שהיה ביניהן.
ר׳ חמא בר הושעיא אמר: ארא. פירוש ארא – קושרין חוט ארוך בעוף ומפריחין אותו בגג ומצפצף, ומתקבצין סביבותיו עופות של בני אדם מן שובכין אחרים. וכיון שמתקבצין – פושט רשת ונוטלן, וזהו שב⁠[ש]⁠אא.
א. משבש דרכם של היונים. וזה לשון רב האי גאון (הרכבי שנט – קובץ תשובות פרשניות על מסכת סנהדרין. ומשם בערוך ערך ארא): אשר כתבתם אדא בדלת אינו כן אלא ארא בריש ופירושו שבאשא. מנהג מפריחי יונים שמעמידין שובכין ופיגמין ומציבין בהן יונים שבאשי שמשבשין בהם יונים של בני אדם אחרים כדי שיעמדו עם יוניהן ויצודו אותן וכו׳ ופיגמן הוא שובך מיוחד ועומד כי דתנן התם בית נכנס פיגם נכנס ופיגם יוצא. פירוש רב האי זה הובא בר״ח עירובין נב,ב: פי׳ פגים בניין כמו שובך כדאמרינן במפריחי יונים מי ששברו את פגמיהן כגון שובך של יונים עשוי בניין עומד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ארא
אראא(סנהדרין כה.) בפרק זה בורר בגמ׳ ומפריחי יונים הכא תרגמו אי תקדמה יונך ליוני חמא בריה דרב הושעיא אמר אדא פירש רב האי גאון ארא ברי״ש ופי׳ ארא שבאשי מנהג מפריחי יונים שמעמידין שובכין ופגמין ומציבין בהם יונים שבאשי שמשבשין בהן יונים של בני אדם אחרים כדי שיעמדו עם יוניהם ויצודו אותם ויהיו כגזלנים ואף על פי כי מן האויר הן נוטלין אלא שנאסר לעשות כך מפני דרכי שלום ובלעז קורין למטעה איר״טור:
א. [אטויבן שלאג וואס איז גמאכט צו פאנגן פרעמדי טויבן.]
אם תקדמיה יונך ליון – ליוני אתן לך כך וכך.
ארא – אשתליו״ן מלומד להביא יונים ממקומן לבית בעלים על כרחן ויש בהן גזל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פיסקא מלוי ברבית אמר רבא לוה ברבית פסול לעדות דקא עבר אלא תשיך משום ממון ומתני׳ דקתני מלוה ברבית אמלוה ואלוה קאי והכי קאמר מלוה הבאה ברבית כלומר מי שבאה לו מלוה ברבית ומשמע אתרווייהו:
בר בנתוס כו׳ ומקשינן והא כיון דאסהיד דלדיליה אוזיף ברבית איפסיל ליה איהו ותו לא מהימן למפסליה למלוה ומפרקינן רבא לטעמיה דאמר רבא אדם חשוב קרוב אצל עצמו וכשם שאין אדם משים את קרובו רשע לפסלו ולבטל עדותו שמעיד על אחרים כך אין אדם משים את עצמו רשע לפסול את עצמו לבטל את עדותו שהעיד על חבירו וכבר ברירנא בפ״ק:
ההוא טבחא דנפיק טריפתא מתותי ידיה בחזקת כשרה פסליה רב נחמן לעדות ועבריה אזל כו׳ הלך וגדל את שערו וצפרניו כאדם בעל תשובה שמתאבל על מה שעשה ואסיקנא לא הויא ליה תקנתא לאהדוריה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזור אבידה בדבר חשוב אם ימצא אבידת חבירו במקום שאין עדים שרואין אותו ויחזירנה לבעלים דודאי הדר ביה מחימוד ממון דהא אפילו במקום שאין מכירין אותו ואינו בוש מהן מחזיר אבידה בדבר חשוב אבל במקום שמכירין אותו איכא למימר דמשום כיסופא בעלמא הוא דמהדר או שיוציא טרפה מתחת ידו לאסרה על עצמו בדבר חשוב כגון בהמה גסה וכיוצא בה ומשלו ופשוטה היא:
פיסקא ומפריחי יונים הכי תרגימו בבבל אי תקדמה יונך ליון מתנין ביניה אם יונתך קודמת ליונתי אני נותן לך כך וכך ומפריחין אותן כאחת ומנקשין אחריהן וכל אחת ואחת מכרת ניקוש של בעליה וממהרת לעוף לקול הניקוש ומי שיונתו קודמת נוטל מחבירו כפי תנאו ר׳ חמא בר אושעיא אמר קושרין חוט ארוך ביונים וקצהו בעץ כדי שלא תוכל היונה לנשאו ולברוח ומפריחין אותן על הגגין והן מצפצפין ויוני שובכין ויוני עליות של בני העיר מתקבצין שם לקולן והוא פורש להן רשתות ונוטלן והו״ל גזל:
ואמרי׳ מאן דאמר אי תקדמה יונך ליון מ״ט לא אמר ארא מפני דרכי שלום בעלמא הוא דאסיר דתניא בפ׳ השואל פרה יוני שובך ויוני עליה יש בהן גזל מפני דרכי שלום דממילא קאתין ולא זכה בהן בעל השובך וכיון דאין להן בעלים אשתכח דלית בהו צד גזל כלל כי היכי דליפסליה עילויהו ואי איכא למפסליה עילויהו גבי אי תקדמה יונך ליון דקא שקיל מידי דאית ליה בעלים שלא כדין ואיכא צד גזל ומ״ד ארא מ״ט לא אמר אי תקדמה יונך ליון אמר לך היינו משחק בקוביא ותו למה לי למתנא תרתי ומ״ד אי תקדמה יונך ליון אמר לך תנא משחק בקוביא דהוי תולה בדעת עצמו לאשמועי׳ דהוי אסמכתא והדר תני מפריחי יונים לאשמועינן תולה בדעת יונו וצריכי דאי תנא תולה בדעת עצמו התם הוא דלא גמר ומקנה דסמכא דעתיה דאיהו נצח דאמר קים לי בנפשאי דאנא ידענא טפי ואי הוה מסיק אדעתיה דנצחי ליה לא הוה מקנה הינכך לאו אדעתא דנצחי ליה אקני ומאי דשקלי מיניה גזל הוי אבל תולה בדעת יונו דלספיקא קא נחית ואפ״ה אתני ס״ד אמר גמר ומקנה ולאו גזל הוא קמ״ל ואי אשמועינן תולה בדעת יונו התם הוא דהוי גזל דהא בנקשא תליא מילתא שכן דרך מפרחי יונים לעוף שמנקשים אחריהן בדפין של עץ וכל אחת ואחת מכרת ניקוש בעליה ויודעת לפי מה שהיא מלומדת וממהרת לעוף הילכך סבר אנא ידענא בנקשא טפי וסמכה דעתיה דנצח ולא גמר ומקנה אבל תולה בדעת עצמו אימא נחית שהרי (אין) אדם זריז במלאכת ידיו יותר מחכמה שצריך בה לעיון ומחשבה ופעמים שמחשבתו מסתכלת אימא אסמכתא היא צריכא. והאי טעמא לא סליק אלא לטעמא דמ״ד דטעמא דמשחק בקוביא משום אסמכתא הוא הילכך איצטריך למתנא תרתי חדא בתולה בדעת עצמו וחדא בתולה בדעת יונו וצריכי כדאמרן אבל לטעמא דמ״ד לפי שאין עסוקין בישובו של עולם מה לי תולה בדעת עצמו מה לי תולה בדעת יונו אלא ודאי על כרחך כי קא מיירי אליבא דמאן דמוקי טעמא דמתני׳ משום אסמכתא הוא ולאו משום דהכי הילכתא דהא ברירנא דלית הילכתא הכי אלא הא קמ״ל דלא סליק טעמא דמ״ד אי תקדמה יונך ליון אלא אליבא דמאן דמוקי טעמא דמתני׳ משום אסמכתא דאי למאן דאמר לפי שאין עסוקין בישובו של עולם היינו משחק בקוביא ותרתי למה לי בשלמא למ״ד משום אסמכתא תנא תולה בדעת עצמו וקתני תולה בדעת יונו אלא למ״ד לפי שאינן עסוקין בישובו של עולם מה לי תולה בדעת עצמו מה לי תולה בדעת יונו:
גמ׳ ר׳ אחא בר אושעיא אמר אדא כו׳. נ״ב וז״ל נ״י אדא כלומר דאדי אדויי שמפריחים באומנות על ידי שמרגיז אותם שילכו מהרה ומלמדם להביא יונה מן השובך שעומדים בבית אחר על כרחם:
תוס׳ בד״ה כל כי ה״ג כו׳ בסוף הדבור אם לא הקנו בבית דין חשוב. נ״ב פי׳ ג׳ דידעי בדינא דאסמכתא כך פירש מהר״ם (עיין במהרש״א):
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב עוד שנינו במשנה שמפריחי יונים אף הם פסולים לעדות. ושואלים: מאי [מה הם] ״מפריחי יונים״? הכא תרגומה [כאן תרגמו, הסבירו] זאת שהוא עושה מירוצי יונים אי תקדמיה יונך ליון [אם תקדים יונתך את יונתי]. ר׳ חמא בר אושעיא אמר: ארא (שמלמד את יוניו לצוד ולהביא יונים משל אחרים).
§ Among the list of those who are disqualified from bearing witness the mishna teaches: And those who fly pigeons. The Gemara asks: What is meant by: Those who fly pigeons? Here, in Babylonia, the Sages explained that these are people who gamble on pigeon races, i.e., one says to another: If your pigeon reaches a certain destination before my pigeon I will give you such and such an amount of money. Rabbi Ḥama bar Oshaya says: It is referring to an ara, i.e., one who trains his pigeons to bring him pigeons from the property of others.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יאור זרוערמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַאן דְּאָמַר אִי תִּקְדְּמֵיהּ יוֹנָךְ לְיוֹן מ״טמַאי טַעְמָא לָא אָמַר אָרָא.

The Gemara asks: With regard to the one who says that it is referring to those who say: If your pigeon reaches a certain destination before my pigeon I will give you such and such an amount of money, what is the reason that he does not say that it is referring to an ara?
ר׳ חננאלרי״ףאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומאן דאמר אם תקדמיה יונך ליון – היינו משחק בקוביא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאן [מי] שאמר שההסבר הוא אי תקדמיה יונך ליון [אם תקדים יונתך ליוני], מאי טעמא [מה טעם] לא אמר ארא?
The Gemara asks: With regard to the one who says that it is referring to those who say: If your pigeon reaches a certain destination before my pigeon I will give you such and such an amount of money, what is the reason that he does not say that it is referring to an ara?
ר׳ חננאלרי״ףאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר לָךְ אָרָא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם בְּעָלְמָא.

The Gemara answers: He could say to you that an ara is not considered a robber, as the pigeons that he has his pigeons bring do not actually belong to those from whom he takes them. Rather, they dwell on the property of these individuals, and it is prohibited to take them merely due to the ways of peace.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והכא תרגימו אמריא: כי האי גוונא לאו גזלן הוא, מפני דרכי שלום הוא.
א. כלומר, ולדידן דפירשנו אי תקדמך וכו׳ למה לא פירשנו ׳ארא׳ וכו׳. יש כאן האנשה של הכא תרגימו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני דרכי שלום בעלמא – דתניא (חולין דף קמא:) יוני שובך ויוני עלייה יש בהן גזל מפני דרכי שלום ולא גזל גמור דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קאתו ורבו להתם ובגמרא דהשואל (דף קב.) גרס לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר [יכול היה לומר] לך: אראמפני דרכי שלום בעלמא [בלבד] הוא, ואינה גזל ממש, שאין לו לבעל היונים ביוניו בעלות גמורה, שהיונים גדלות מאליהן בביתו.
The Gemara answers: He could say to you that an ara is not considered a robber, as the pigeons that he has his pigeons bring do not actually belong to those from whom he takes them. Rather, they dwell on the property of these individuals, and it is prohibited to take them merely due to the ways of peace.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וּמַאן דְּאָמַר אָרָא מַאי טַעְמָא לָא אָמַר אִי תִּקְדְּמֵיהּ יוֹנָךְ לְיוֹן אָמַר לָךְ הַיְינוּ מְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא.

The Gemara asks: And with regard to the one who says that the mishna is referring to an ara, what is the reason that he does not say that it is referring to one who says: If your pigeon reaches a certain destination before my pigeon I will give you such and such an amount of money? The Gemara answers: He could say to you that this individual is the same as one who plays with dice; they both gamble on games of chance. This type of disqualification is already listed in the mishna.
רי״ףאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאן [ומי] שאמר ארא מאי טעמא [מה טעם] לא אמר שההסבר הוא אי תקדמיה יונך ליון [אם תקדים יונתך ליוני]? אמר [יכול היה לומר] לך: בכך אין חידוש כי היינו [זהו] אותו דבר כמשחק בקוביא, כלומר, זהו אותו פסול של כל משחקי המזל.
The Gemara asks: And with regard to the one who says that the mishna is referring to an ara, what is the reason that he does not say that it is referring to one who says: If your pigeon reaches a certain destination before my pigeon I will give you such and such an amount of money? The Gemara answers: He could say to you that this individual is the same as one who plays with dice; they both gamble on games of chance. This type of disqualification is already listed in the mishna.
רי״ףאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְאִידַּךְ.

The Gemara asks: And how would the other Sage, who maintains that the expression: Those who fly pigeons, is referring to those who gamble on racing their pigeons, respond to this claim?
רי״ףאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואידך [והאחר] מה עונה הוא על קושי זה?
The Gemara asks: And how would the other Sage, who maintains that the expression: Those who fly pigeons, is referring to those who gamble on racing their pigeons, respond to this claim?
רי״ףאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) תְּנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת עַצְמוֹ וּתְנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת יוֹנוֹ.

The Gemara answers that it is necessary for the mishna to teach that both types of gamblers are disqualified. The mishna taught that one who bets on dice, making it dependent on his own decision, as he believes he has a method by which he will win, is disqualified, and the mishna taught that one who bets on pigeon races, making it dependent on the decision of his pigeon, is also disqualified.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין הכי נמי. מיהו משחק בקוביא הוא תולה בדעת עצמו, וסבר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנא תולה בדעת עצמו – דהויא אסמכתא והדר תנא דתולה בדעת יונו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

— לדעתו יש לחלק ולומר כי תנא [שנה] גם תולה בדעת עצמו כשמשחק בעצמו בקוביא וסבור שירוויח ותנא תולה בדעת יונו.
The Gemara answers that it is necessary for the mishna to teach that both types of gamblers are disqualified. The mishna taught that one who bets on dice, making it dependent on his own decision, as he believes he has a method by which he will win, is disqualified, and the mishna taught that one who bets on pigeon races, making it dependent on the decision of his pigeon, is also disqualified.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וּצְרִיכָא דְּאִי תְּנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת עַצְמוֹ הָתָם הוּא דְּלָא גָּמַר וּמַקְנֵי דְּאָמַר

The Gemara explains: And both are necessary. As had the mishna taught this halakha only with regard to one who bets on dice, making it dependent on his own decision, one might reason that it is specifically there that a gambler is considered a thief. The reason for this is that he presumably does not resolve to transfer the money if he loses; as he says to himself:
רי״ףאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: וצריכא [ונצרכו שניהם] להיאמר. כיצד? — דאי תנא [שאם היה שונה] תולה בדעת עצמו, היינו אומרים: התם [שם] הוא דלא גמר ומקני [שאינו גומר ומקנה] ומשחק עמו שאמר [שאומר בלבו]
The Gemara explains: And both are necessary. As had the mishna taught this halakha only with regard to one who bets on dice, making it dependent on his own decision, one might reason that it is specifically there that a gambler is considered a thief. The reason for this is that he presumably does not resolve to transfer the money if he loses; as he says to himself:
רי״ףאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין כה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין כה., ר׳ חננאל סנהדרין כה. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רי"ף סנהדרין כה. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין כה., רש"י סנהדרין כה., ראב"ן סנהדרין כה. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות סנהדרין כה., אור זרוע סנהדרין כה., רמ"ה סנהדרין כה., בית הבחירה למאירי סנהדרין כה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין כה., מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין כה., גליון הש"ס לרע"א סנהדרין כה., רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין כה. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין כה., אסופת מאמרים סנהדרין כה.

Sanhedrin 25a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 25a, R. Chananel Sanhedrin 25a, Rif by Bavli Sanhedrin 25a, Collected from HeArukh Sanhedrin 25a, Rashi Sanhedrin 25a, Raavan Sanhedrin 25a, Tosafot Sanhedrin 25a, Or Zarua Sanhedrin 25a, Ramah Sanhedrin 25a, Meiri Sanhedrin 25a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 25a, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 25a, Gilyon HaShas Sanhedrin 25a, Reshimot Shiurim Sanhedrin 25a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 25a, Collected Articles Sanhedrin 25a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144