×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אאֲבָל אַגַּבַּהּ אֲפִילּוּ כְּטַרְפָּא דְאָסָא טְרֵפָה.
But if it is on the back of the lung, even if it is as small as a myrtle leaf, the animal is a tereifa.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר״י מלונילרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1אפילו כטרפא דאסא – קטנה כעלה של הדס. ומדסבר רב אשי למיטרפה שמע מינה לאו אורחה ובהני דידן דאית ברובא דידהו אי משכחינא ריאה דלית בה עינוניתא כשרה. ויש אומרים שאם חסרו אונות הימין מצטרפין לה בהדייהו הואיל ויתרת היא ובתשובת הבבליים מצאתי כן אבל לא שמעתי ואין הדבר נראה בעיני הואיל ולא קיימא בדרא דידהו יתרת היא ואותם הראויות להיות חסרות והויא לה כחליף וטרפה וכדמשתכחן תרתי עינוניתא שמעתי מפי מורי הזקן שנחלקו בה גדולי הדור ר׳ יהודה בן רבי ברוך וחביריו ולא פירש לי דעתו ונראה לי שהיא טרפה דהא יתרת דביני ביני היא ולאו אורחה דחדא גופה לא אכשרן אלא משום דכל הנך ברייתא הכי אית להו.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בסוף דף מ״ז.
אבל אגבה אפילו כטרפא דאסא טרפה – ונראה דאם נמצאת העינוניתא לצד שמאל כיון דלאו אורחא בהכי טרפה דהא מפרש טעמא משום דעיזי ברייתא הכי אית להו והא דממעט אגבה ולא ממעט לצד שמאל נקט גבה למעוטי אפילו בימין ואם שינתה מקומה היה נראה להתיר מדממעט גבה דוקא ואף כי רבינו שלמה מטריף בתרי עינוניתא אע״פ שאחת אינה עומדת במקומה לא היה אוסר אם לאו דאיתא שנים אך מורי הרב דודי ז״ל אמר שהיה מקובל לאסור ואפשר דטעמא משום דלאו אורחיה בהכי.
אפילו כטרפא דאסא טרפה – משום אבי העזרי וה״ר אב״ן כתב ה״ר יצחק בספרו דדוקא בשאר אונות וגב הריאה הויא טרפה אבל האונות שבצד הימין התחתונה שהיא עליונה הסמוכה לצואר כשרה דדרכה להתפצל וכתב בתשובה דאפי׳ לא הויא כטרפא דאסא אלא על ידי נפיחה טרפה ואי לא הויא אפילו בתר נפיחה כטרפא דאסא נראה לאבי העזרי שהיא כשרה.
אבל מגבה. כלפי הפנים הרואים את הדופן, אפי׳ יתרת קטנה כעלה של הדס שהוא קטן מכל עלי האילנות, טרפה, לפי שאין דרך הבהמות בכך. וכל יתר כנטול דמי, ונמצא שניקבה הריאה.
אבל מגבה אפי׳ כטרפא דאסא טרפה. יש לפרש וה״הא לפחות מכאן, מדקאמר אפילו, אלא אורחא דמלתא נקטב. והרמב״ם הספרדי ז״לג הכשיר בפחות מיכןד. והכי מסתברא, מדגרסי׳ בפ׳ מי שמתה אמר רבה דוקא דינר אבל פחות מדינר לא, ואקשינן פשיטא דינרו תנן, מהו דתימא ה״ה אפי׳ פחות מדינר והא דקתני דינר אורחא דמלתא קתני קמ״ל. ובמס׳ ברכותז ומינה מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר, ומכאןח יש לי ללמוד שכל שיעורי חכמים בכיוצאט בזה אע״ג דקתני עלייהו אפי׳, דוקא בשיעורןי הא פחות מכאן אין במשמעכ.
ופירוש מגבה, בין מהאי גיסא ובין מהאי גיסא, הכי כתב בגדולותל, אבל רש״י ז״למ גריס והני מילי מגוואי ופי׳ מתחת כשרהנ. וכן דעת ר״ח ז״לס.
א. כי״פ: ה״ה.
ב. ברוקח הלכות טריפות סי׳ שפא כתב דלאו דווקא נקט טרפא דאסא אלא דבר מועט. וכ״כ הראבי״ה תשובות וביאורי סוגיות סי׳ אלף פט, שבלי הלקט הלכות טריפות סימן ח בשם רבינו שמואל הצרפתי. וכן הביאו הרשב״א והר״ן שם שיש מי שפירש שאפילו פחות מכאן.
ג. הל׳ שחיטה פ״ח ה״ד.
ד. וכן כתב ראב״ן (סי׳ רלט) בשם הגאונים, ראבי״ה שם בשם תשובת הגאונים (ראה או״ז סי׳ תיא), שבלי הלקט שם בשם רבינו חננאל, והעיטור הלכות שחיטה מא, ב.
ה. ב״ב קמו, א.
ו. כן בנדפס וכי״פ ובגמ׳ שם. בכי״ל: ׳אפילו דינר׳.
ז. טו, א.
ח. ראה חידושי הרשב״א ובתורת הבית בית שני שער שלישי (לז, א), חידושי הרא״ה ברכות שם, אהל מועד הל׳ טריפות דרך ג נתיב ו, תרומת הדשן סי׳ עד, משפטי בדיקת הריאה לרבינו יונה ד״ה והתוספות.
ט. כי״פ: כיוצא.
י. כי״ל: בשיעורא.
כ. וכן הביאו דברי רבינו הרשב״א בחידושיו והר״ן על הרי״ף (יא, ב).
ל. ה״ג הל׳ טריפות סימן סא עמ׳ תרכב, מהד׳ ר״ע הילסהיימר (ירושלים) ח״ג עמ׳ 145. וכן הו״ד במחזור ויטרי סי׳ תקלח. וראה ראב״ן חולין סי׳ רלט.
מ. ד״ה וה״מ. וראה דק״ס אות נ.
נ. הגרר״ב העיר: הנה הכוונה ברור דלשיטת בה״ג מגבה בכל צד בין ימין בין שמאל טריפה, נמצא דמקמה אפשר דבשמאל עכ״פ טריפה, לא כן לרש״י, מגוואי הכל כשר דכל יתרת מקמא כשרה כשיטת הרמב״ם בזה, ורק מגבה טריפה. וז״ב בס״ד. ועי׳ הרב״י סי׳ רלה. ועי׳ תוה״ב (לז, א) גי׳ ה״ג וגי׳ רש״י.
ס. עי׳ שבלי הלקט שם.
אבל מגבה אפילו כטרפא דאסא טריפה. כתב הרמב״ם ז״ל (שם ה״ד) אבל פחות משיעור זה כשרה, והסכים לפירושו גם הרמב״ן ז״ל, והביא ראיה מדגרסי בבבא בתרא (בבא בתרא קמו.) אמר רבא דוקא דינר אבל פחות מדינר לא, ואקשינן פשיטא אפילו דינר תנן, מהו דתימא הוא הדין דאפילו פחות מדינר, והא דינר אורחא דמילתא קתני, קא משמע לן. ובמסכת ברכות (ברכות טו.) אפילו מיל אינו חוזר, ואמרינן ומינה דמיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר, מכאן יש ללמוד דכל שיעורי חכמים כיוצא בזה אף על גב דקתני עלייהו אפילו, דוקא נינהו, הא [פחות] מכשיעורין לא. ויש מי שפירש דאפילו פחות מכאן, ואורחא דמילתא נקט.
בד״ה שלישי הביאתו כו׳ דבתרי זימני הוי חזקה כרבי מדא״ל המתיני עכ״ל יש מקשים דאימא לאו משום דבתרי זימני הוי חזקה א״ל המתיני אלא משום דם שלא נבלע בו עדיין וכדאמר פ׳ ר״א דמילה האי ינוקא דסומק ממתינין ליה עד דאבלע ביה דמיה ולימהלוה ומייתי מדרבי נתן כו׳ ולאו קושיא היא דאם כן למה הזכיר כלל שמלה בנה ראשון ושני ומת דליכא למימר דאדרבא דאי לא היה אדום היה מל אותי אע״ג דמתו ב׳ בניה משום דתרי זימני דהוי חזקה מ״מ כיון דבהאי ינוקא לא נפקא ליה מידי לא ה״ל להזכיר דמתו ב׳ בנים אלא ע״כ דאכתי לא הוה קים ליה שלא לימול ינוקא דסומק אלא דמשום דמתו כבר ב׳ בניה שהיו גם כן אדומים א״ל המתיני דבתרי זימני הוי חזקה ואחר שנבלע בו הדם אמר למול אותו דלא הוחזקה אלא באדומים ומשום שלא נבלע עדיין הדם בהם מתו ודו״ק:
אבל אם היתה האונה היתירה הזו אגבה [על גבה], מצידה האחורי של הריאה, אפילו היתה קטנה כטרפא דאסא [כעלה של הדס] — הרי זו טרפה.
But if it is on the back of the lung, even if it is as small as a myrtle leaf, the animal is a tereifa.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר״י מלונילרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר רַפְרָם הַאי רֵיאָה דְּדָמְיָא לְאוּפְתָּא טְרֵפָה אִיכָּא דְּאָמְרִי בבַּחֲזוּתָא וְאִיכָּא דְּאָמְרִי גבְּגִישְׁתָּא אִיכָּא דְּאָמְרִי דדִּנְפִיחָה וְאִיכָּא דְּאָמְרִי דִּפְחִיזָא וְאִיכָּא דְּאָמְרִי הדְּשִׁיעָא דְּלֵית לַהּ חִיתּוּכָא דְאוּנֵּי.

§ Rafram says: This lung that is similar to a chip of wood renders the animal a tereifa. There are those who say that the similarity lies in its appearance, i.e., if it is pale like wood. And there are those who say that it lies in its feeling, i.e., if it is hard like wood. There are those who say that it is swollen. And there are those who say that it is light. And there are those who say that it is completely smooth, that it has no sectioning of lobes.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ריאה דדמיא לאופתא טריפה כו׳ – כלומר היכי דמי דמיא לאופתא אמרי לה דפחיזא כלומר קשה כחתיכת עץ ואמרי לה דשיעא כאופתא כו׳:
ערך אפי
אפיאבפסיקתא דסוכה פנה אל תפלת הערער א״ר ראובן אין אנו יכולין לעמוד על אופו של דוד פעמים קורא עצמו מלך ופעמים קורא עצמו עני וכו׳ כל זה בויקרא רבה באמור אל הכהנים בפסוק קחו מוסרי פי׳ אופו עיקרו ויש אומר אופי בנהרא כמו זה שורש של דקנים וכן אופתא (סוכה לב.) בגמרא דרבי יהודה ואימא אופתא כפות מכלל שהוא פרוד והאי כפות ועומד הוא ובלעז צופ״ו. (חולין מז:) ריאה דמיא לאופתא טריפה אית דאמרי פחוזה כאופתא פי׳ פחוזה קלה כדכתיב אנשים רקים ופוחזים אית דאמרי דנפיחה כי אופתא נפוחה מחולי אית דאמרי דשיעה חלקה כלומר אין קמט כאשר הקיר כשטוחין אותו. ובהגדת ילמדנו ומי גוי גדול א״ר הושעיא מי כאומה זו שהיא יודעת אופו של אלהיה יודעין מה הוא מבקש והן עושין יודעין היאך מחבבן וכו׳ ס״א אופו דעתו (א״ב: פי׳ בלשון יוני קול ודבור):
ערך אפותא
אפותאב(חולין מז:) ריאה דדמיא לאופת׳ טריפ׳ כבר פירשתי בראש זה הפרק:
א. [מיינונג. ווארט.]
ב. [שפאלט. שניט.]
דדמיא לאופתא – בקעת עצים וכדמפרש.
בגישתא – שקשה משושה כעץ.
דפחיזא – קשה והיינו נמי כגישתא.
דנפיחא – נעשת לבנה כבקעת והיינו נמי בחזותא. והיכא דלא מחתכא בחיתוך גמור ובסדק אלא כמין מראה הפרש ניכר בו כשרה דלאו שיעא כי אופתא היא.
סימן רמ
וריאה דקשה כי אופתא או נפיחא כי אופתא ואין רוח נכנס בה, או שיעא כי אופתא דלית לה חיתוכא דאוני שאין ניכר כלל מקום פרידת האונות, טריפהא. אבל אם ניכר מקום דביקת האונות לאומה, או בין זו לזו קצת, היינו כסדרן שאמרנו למעלה דכשירה.
א. נראה דגריס בגמרא כגירסת שני כת״י של הגמרא: וא׳ לה דפחיזא כי אופתא וא׳ לה דנפיחא כי אופתא וא׳ לה דשיעא כי אופתא.
דשיעא כאופתא – היינו שחלקה לגמרי אבל אם יש בה שום היכר בעלמא כשרה.
דדמיא לאופתא. בקעת עצים. ומפרש ואזיל התלמוד מילתיה דרבא לכמה פנים, ובכולן אסרינן לה לבהמה. דנפיחא. מחמת חולי היא נפוחה כשורש העץ. דחזותא כאופתא. שנתייבשה כל כך ונעשית לבנה כבקעת. בגישתא. שקשה ממשה כעץ. דשיעא כאופתא, דלית לה חיתוכא דאוני. והיכא דלא מינכר החתוך בהפרש גמור, וסדק כמין מראה הפרש ניכר בו, כשרה היא, דהא לא שיעא לגמרי כאופתא.
דשיעא כאופתא ולית לה חיתוכא דאוני. כתב רש״י ז״לא ואם סדק כמין מראה הפרש ניכר בתוכו כשרהב דלא שיעא כאופתאג. ואי שיעא כולה ובראשה יש לה חיתוך, ראיתי לר״מ הספרדי ז״לד שאמר שיעורו בכדי טרפא דאסא ופחות מיכן אינו חיתוךה, ויפה אמרו.
וכתבז חד מרבוותא ז״ל הכי, אי אדביקו על גב סירכא ואפי׳ כל חיתוכא דידהו, כיון דעל ידי סירכא הוא דאי יהיב ידיה מתפרקא לאלתר, ההיא סירכא מינה ובהח וכשרהט ממה נפשךי, דהא חיתוכא אית להו, והא אמרינן לעילכ דהיינו רביעתייהו וכשרה.
וכולהו חזוואתאל דמיטרפא בהון ריאה אם נפחה וחזרו למראה כשר כשרהמ שהריאה בחייה נפוחה היתה, וכן כתב רבינו הגאון ז״לנ בתשובה.
והראב״ד ז״ל כתבס שאין מראות הללו שמנו חכמים פוסלות אלא כשהריאה כולה מאותו מראה הפסול, שכיון שהזכירו בקצתן כולה ומקצתהע, ש״מ במקומות שאמרו פסול בריאה ולא הזכירו בה מקצתה עד דהויא בכולה, הילכך חזוואתא שהכשירופ אפי׳ היוצ בה ממראות הרעות כשרה אלו דבריו ז״לק. ונראה שאין זה דעת הגאונים ז״ל שכתבור חזוואתא חזוואתא גוני דמתכשרא בהו ריאהש. ואדרבה מדפרישו באדמימותת מקצתה כשרה ולא אמרו סתם האדימה טרפה, משמע דדין כולה ומקצתה שוין הן מן הסתם. ועוד מדפריכו בגמ׳א מאי שנא מקצתה ולא אמרו והא הדרא בריא, משמע דמקשה נמי קשיא אמאי מחלק בין מקצתה לכולה. ועוד הרי אמרוב ריאה דאוושא וליתה אלא במקצת, וריאה דדמיא לאופתא בגישתא ושיעא כאופתא דלית לה חיתוכא דאוני לאו בכולה דוקא. וכן ריאה הסמוכה לדופןג ונשפכה כקיתון ולא קיימי סמפונהא, אפי׳ באונא אחת מן האונות היא נטרפת. ומה שאמרוד ריאה שיבשה מקצתה, משום דכולה קודם היובש היא נפסלתה, כגון בצימוק דהיינו חרותאו. וכן כתב הרמב״ם ז״לז שכל מראות שמנו כאן לפסול, במשהו הן פוסלות כנקבח.
א. ד״ה דנפיחא.
ב. ביאר הר״ן: ׳דהני נינהו אוני דידה אלא דסריכו אהדדי בכסדרן׳.
ג. כ״כ מרדכי סי׳ תרכ בשם הגאונים, תוד״ה דשיעא, רוקח סי׳ שפא, עיטור (מז, ב), סמ״ג עשין סג. וראה ספר המנהיג עמ׳ תשמד בשם רב האיי, ראבי״ה סי׳ אלף פט ואו״ז סי׳ תיא. [וראה עוד שחיטות ובדיקות למהר״י ווייל (סימן ד ס״א) שנראה מדבריו שהתוס׳ חולקין על רש״י בשיעור ההיכר].
ד. הל׳ שחיטה פ״ה ה״ו.
ה. ראה רא״ש סי׳ יז שלישנא דתלמודא משמע כרש״י שאם יש היכר כל שהוא כשרה. וכתב הב״י (סי׳ לט) שנראה מדברי הרא״ש שהרמב״ם חולק על רש״י, שלרש״י סגי במין הפרש, אע״פ שאין בו פירוד, אבל להרמב״ם בעי שיהא פירוד כטרפא דאסא. ובב״י דחה דבריו, וסובר שאינו חולק, עיי״ש. וכ״כ הרדב״ז שם. ובדברי רבינו לא נתבאר בפירוש אם הרמב״ם חולק על רש״י. ובהערות הגרר״ב כתב שמלשון רבינו מוכח כפירוש השני של הב״י, דליכא פלוגתא בין רש״י לרמב״ם, אלא שהרמב״ם חידש שיעור בטריפה. אכן, ברשב״א מפורש: ׳פי׳ רש״י ז״ל... אבל הרמב״ם ז״ל כתב...׳. וראה עוד יש״ש סי׳ לה.
ו. ׳דכיון דמפסלא כה״ג ביתרת, ש״מ כל כי האי שיעורא אונא הויא׳ (ר״ן על הרי״ף יא, ב).
ז. וכן הביא הרשב״א בתוה״ב בית שני ש״ג עמ׳ 74. ועי׳ שו״ת מהר״י הכהן (רפופורט) יו״ד מה״ת סי׳ י, ראש אפרים סי׳ לה אות לז.
ח. ר״ל שאינה סרוכה לשום מקום שאינו רביתה.
ט. כי״פ: כשרה.
י. קצ״ע לשון ׳ממה נפשך׳ שנקט.
כ. מו, ב.
ל. כי״ל: חזותא.
מ. כן מפורש ברמב״ם הל׳ שחיטה פ״ז הי״ח [וראה רדב״ז שם שציין מקורו להלן נו, ב שלקן וחזרו והאדימו כשרה]. וכן הביאו הרשב״א והרא״ש סי׳ יג, אורחות חיים הלכות טריפות אות יז בשם הגאונים.
נ. רבינו האי גאון בתשובה, הובאה בר״ן על הרי״ף יא, ב.
ס. בהשגות להל׳ שחיטה פ״ז הט״ז ובתשובות ופסקים סי׳ צד (תמים דעים סי׳ יא), וב׳שיטה׳ המובאת בשטמ״ק בשמו. בכי״פ: וכתב הראב״ד ז״ל.
ע. בראב״ד שם: ׳והרי האדימה שהיו מחולקין בה בפירוש....׳. ובר״ן על הרי״ף (י, ב): ׳והביא ראיה מדאמר רבא ריאה שיבשה מקצתה טרפה ואם איתא שכל הדברים שפוסלין בריאה אפילו במקצתה פוסלין למה ליה לפרושי מקצתה גבי יבשה אלא ודאי משום דבשאר מראות בעינן כולה איצטריך למימר גבי יבשה דאפי׳ מקצתה פסולה׳.
פ. כוונתו למימרא דרבא לעיל דף מו, ב דלהראב״ד מיירי שם אף בגווני דמטרפא בהו ריאה בכולה או ברובה (הגרשז״ר).
צ. כי״ל: היה.
ק. וראה רא״ש סי׳ יד בדעת התוס׳ לעיל מו, ב ד״ה אוכמי, שהוא כשיטת הראב״ד.
ר. הלכות גדולות הלכות טריפות עמ׳ תרכד, מהד׳ ר״ע הילסהיימר (ירושלים) ח״ג עמ׳ 150, הובאו ברי״ף י, ב.
ש. ראה תשובות ופסקים שהראב״ד חולק בפירוש על פירוש זה. עיי״ש.
ת. לעיל מו, ב.
א. לעיל שם.
ב. שם.
ג. להלן מח, א.
ד. שם.
ה. ראה חידושי מהר״י שפירא (ירושלים, תש״ס), עמ׳ רמג.
ו. להלן נה, ב.
ז. הל׳ שחיטה פ״ז הט״ז.
ח. ראה ר״ן על הרי״ף שם: ׳ולא מיחוור דודאי מראות הפוסלות בריאה מחמת נקב הוא דפסלי כלומר שעתידין הן לינקב הילכך כי היכי דנקב במשהו ה״נ מראות הפוסלות במשהו׳. ועיין עוד רא״ה המובא בר״ן ובשטמ״ק, ובבדק הבית בית ב ש״ג (לא, ב).
דשיעא כאופתא דלית ליה חתוכא דאוני. פירש רש״י ז״ל שאם יש סדק כמין מראה הפרש ניכר כשרה, דלאו שיעא כאופתא היא, אבל הרמב״ם ז״ל (שם פ״ח ה״ו) כתב נמצאו שתי אונות כאונא אחת ואינן נראות כב׳ דבוקות אם היה ביניהם כמו עלה ההדס בין בעיקרן בין באמצען בין בסופן כדי שיוכר (שם) [שהן] דבוקות מותרות, ואם לאו הרי זו (אסורה) [חסירה] וטריפה. ובחבור הרב ז״ל סריכן מעיקרייהו ועד סופייהו מייתינן סכינא ומפרקינן להו [אי] מפקא זיקא מבינייהו חדא היא וטריפה ואי לא כשרה. והרב בעל העיטור ז״ל [כתב] מסתברא לן דאפילו סריכא כולה מעיקרא ועד סופו אי מראה הפרש ניכר בו כשרה, דהא אמרינן האי ריאה דדמיא לאופתא טירפא א״ד דשיעא כאופתא דלית בה חתוכי דאוני ומראה הפרש ניכר בו כשרה דלא שיעא כאופתא ומקום רבותא הוא וכשרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ועוד בעניני טריפות הריאה אמר רפרם: האי ריאה דדמיא לאופתא [ריאה זו שדומה לבקעת, חתיכת עץ]טרפה היא. איכא דאמרי [יש שאומרים] שהדמיון הוא בחזותא [במראה], שנעשית לבנה כבקעת עץ, ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: בגישתא [במישוש], שלפי המישוש היא קשה כעץ. איכא דאמרי [יש שאומרים]: דנפיחה היא נפוחה], ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: דפחיזא היא קלה], ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: דשיעא היא חלקה לגמרי], דלית לה חיתוכא דאוני [שאין לה חיתוך של אונות].
§ Rafram says: This lung that is similar to a chip of wood renders the animal a tereifa. There are those who say that the similarity lies in its appearance, i.e., if it is pale like wood. And there are those who say that it lies in its feeling, i.e., if it is hard like wood. There are those who say that it is swollen. And there are those who say that it is light. And there are those who say that it is completely smooth, that it has no sectioning of lobes.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רָבָא וכְּכוּחְלָא כְּשֵׁרָה זכִּדְיוֹתָא טְרֵפָה דא״רדְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא שָׁחוֹר אָדוֹם הוּא אֶלָּא שֶׁלָּקָה.

§ Rava says: If the lung assumed a dark color like eye shadow, the animal is kosher. If its color is black like ink, the animal is a tereifa. As Rabbi Ḥanina says: Menstrual blood that appears black is actually red, except that it decayed. Black color is therefore a sign of decay, and the lung is assumed to be defective.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי כוחלא כשירה – כלומר ריאה (פירוש)⁠1 כי כוחלא:
כי דיותא כמו דיו מ״ט כדר׳ חנינא דאמר ר׳ חנינא כו׳ מ״ט אמרינן כי דיותא טרפה דחזינן לענין דם נדה חמשה דמים טמאים באשה ושחור אחד מהם מ״ט אמרינן שחור חשוב דם דא״ר חנינא שחור אדום הוא אלא שלקה מדחזינן דשחור לקוי הכא נמי ריאה ודאי לקוי הוא ולפיכך טריפה:
1. נראה דצ״ל שדומה במראיתה למראה הכחול.
ערך דיו
דיוא(שבת קד:) כתב בדיו בסם ובסיקרא גמ׳ דיו דיותא. (בבא בתרא קסג) דמדיית ליה פי׳ דמדיית בדיו החלק כלומר עושה נקודים של דיו בין העדים לאשרא. (חולין מ״ז:) בגמ׳ דהריאה בפרק אלו טריפות כדיותא טריפה פי׳ שחורה כדיו (א״ב בנוסחאות שלנו כתוב דמטייט ליה סהדי אטיוטא הוא דחתימי לדעת הערוך גרסינן אדיותא והענין אחד מאן דגריס אדיותא מקום מחוק שהוסר ממנו הדיו ומאן דגריס אטיוט׳ מקום מחוק שהעבירו טיט עליו או הוא מלשון וטאטיתי׳ במטאטא):
א. [טינט.]
ככוחלא – צבע כחול שהוא כמראה לזו״ר לא ירוק ולא שחור.
כדיותא – קורט דיו יבש והוא שחור.
דרבי חנינא – לענין דם נדה.
אלא שלקה – אלמא לקותא הוא וסופו לירקב ולינקב.
וריאה שחורה כדיו טריפה. שחור אדום הוא אלא שלקה. ושחור שאמרנו כחרתותא דדיותאא, אבל מראה כחול וירוקה ככרתי ואדומה כשירה. וכמראה כבד כשירה. וכמראה בשר טריפה. וכן כעין מוריקא כרכום וכן ככשותא וכן כביעתא כחלמוןב שלה טריפה.
א. עי׳ מה שכתב בתבו״ש סי׳ לח סק״ז. (אבנ״ש).
ב. והרבה ראשונים פירשו דאף חלבון בכלל. עי׳ ראבי״ה עמ׳ צא וטוב״י רס״י לח.
ככוחלא, כשרה. צבע הכחול, לא ירוק ולא שחור. כדיותא. קורט דיו יבש, והוא שחור. וסימניך דיותא ארמיתא. עוף ששמו דיו, והוא אסור באכילה, דהיינו דיה, וכן מראה ריאה כדיו, טרפה. דאמ׳ ר׳ חנינא האי שחור, אדום הוא וכו׳. לענין דם נדה אמרו גבי משנת חמשה דמים טמאים באשה, האדום והשחור וכו׳. ואע״פ שעיקר כל דם להיות אדום, דכת׳ ויראו מואב את המים אדומים כדם, אפי׳ הכי שחור טמא, שמתחלה היה אדום אלא מחמת לקות נשתנה מראיתו, והם הכי נמי לענין ריאה לקות הוא וסופו לינקב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב אמר רבא: ריאה שציבעה ככוחלא [כמו כחול], צבע שכוחלים בו את העין — כשרה, שחורה כדיותא [כדיו]טרפה, שכן אמר ר׳ חנינא בענין הנדה: הדם השחור אדום הוא, אלא שלקה (התקלקל), ואם כן צבע שחור מורה על פגם. ועוד אומרים: היתה הריאה
§ Rava says: If the lung assumed a dark color like eye shadow, the animal is kosher. If its color is black like ink, the animal is a tereifa. As Rabbi Ḥanina says: Menstrual blood that appears black is actually red, except that it decayed. Black color is therefore a sign of decay, and the lung is assumed to be defective.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) חיְרוּקָּה כְּשֵׁרָה מִדְּרַבִּי נָתָן טאֲדוּמָּה כְּשֵׁרָה מִדְּרַבִּי נָתָן דְּתַנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר פַּעַם אַחַת הָלַכְתִּי לִכְרַכֵּי הַיָּם בָּאתָה אִשָּׁה אַחַת לְפָנַי שֶׁמָּלָה בְּנָהּ רִאשׁוֹן וָמֵת שֵׁנִי וָמֵת שְׁלִישִׁי הֱבִיאַתּוּ לְפָנַי רְאִיתִיו שֶׁהָיָה אָדוֹם אָמַרְתִּי לָהּ בִּתִּי יהַמְתִּינִי לוֹ עַד שֶׁיִּבָּלַע בּוֹ דָּמוֹ הִמְתִּינָה לוֹ וּמָלָה אוֹתוֹ וְחָיָה וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ נָתָן הַבַּבְלִי עַל שְׁמִי.

The Gemara continues: If the lung was green, the animal is kosher, as can be derived from the episode of Rabbi Natan. And if it was red, it is kosher, as can be derived from the episode of Rabbi Natan. As it is taught in a baraita: Rabbi Natan says: Once I went to the cities overseas, where one woman came before me who circumcised her first son and he died, and she circumcised her second son and he died, and out of concern that circumcising her third son might cause him to die as well, she brought him before me. I saw that he was red, so I said to her: My daughter, wait for him until his blood is absorbed into him. She waited for him until his blood was absorbed into him and then circumcised him, and he survived. And they would call him Natan the Babylonian after my name. This incident indicates that a red lung can heal.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ירוקה – כמין עשבים כדלקמן.
אדומה – שנקוטרוד״א.
כשרה – דהדרא בריא מדרבי נתן.
המתיני לו – דאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים.
שיבלע בו דמו – שיהא דמו נבלע בבשרו שהיה דמו הולך בין עור לבשר והוי כמי שאין לו דם והדם הוא הנפש ומתוך שאין בו חיות הוא מת במכה קלה.
שלישי הביאתו לפני – נראה דסבר דבתרי זימני הויא חזקה כרבי (יבמות דף סד:) מדאמר לה המתיני.
ירוקה כשרה מדר׳ נתן. ואע״ג דבדם נדה נחשב ללקות, אבל לגבי ריאה יש לומ׳ שאינו לקות. וכן באדומה שודאי טמא לענין נדה, אבל בריאה יש לומר שאינו לקות, ורגילין בבהמה אלו השינויין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ירוקהכשרה, וכפי שנלמד מדברי ר׳ נתן. וכן אם היתה אדומה ביותר, מלאה דם — גם אז כשרה היא, כפי שנלמד מדברי ר׳ נתן. ומהם דברי ר׳ נתן אלה? דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ נתן אומר: פעם אחת הלכתי לכרכי הים (ערים הגדולות שמעבר לים הגדול), באתה (באה) אשה אחת לפני לשאול שאלה, שמלה את בנה הראשון ומת, וכן מלה את השני ומת, שלישיהביאתו [הביאה אותו] לפני. ראיתיו את התינוק שהיה אדום, אמרתי לה: בתי, המתיני לו עד שיבלע בו דמו ויהיה צבע עורו רגיל. המתינה לו עד שנבלע דמו ומלה אותו, וחיה אותו תינוק, והיו קורין אותו את הילד שנשאר בחיים ״נתן הבבלי״ על שמי. ומכאן יש ללמוד גם לענין ריאה, שאף שהיא אדומה — הריהי חוזרת ומבריאה.
The Gemara continues: If the lung was green, the animal is kosher, as can be derived from the episode of Rabbi Natan. And if it was red, it is kosher, as can be derived from the episode of Rabbi Natan. As it is taught in a baraita: Rabbi Natan says: Once I went to the cities overseas, where one woman came before me who circumcised her first son and he died, and she circumcised her second son and he died, and out of concern that circumcising her third son might cause him to die as well, she brought him before me. I saw that he was red, so I said to her: My daughter, wait for him until his blood is absorbed into him. She waited for him until his blood was absorbed into him and then circumcised him, and he survived. And they would call him Natan the Babylonian after my name. This incident indicates that a red lung can heal.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְשׁוּב פַּעַם אַחַת הָלַכְתִּי לִמְדִינַת קַפּוֹטְקְיָא בָּאתָה אִשָּׁה לְפָנַי שֶׁמָּלָה בְּנָהּ רִאשׁוֹן וָמֵת שֵׁנִי וָמֵת שְׁלִישִׁי הֱבִיאַתּוּ לְפָנַי רְאִיתִיו שֶׁהָיָה יָרוֹק הֵצַצְתִּי בּוֹ וְלֹא הָיָה בּוֹ דַּם בְּרִית אָמַרְתִּי לָהּ בִּתִּי כהַמְתִּינִי לוֹ עַד שֶׁיִּפּוֹל בּוֹ דָּמוֹ הִמְתִּינָה לוֹ וּמָלָה אוֹתוֹ וְחָיָה וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ נָתָן הַבַּבְלִי עַל שְׁמִי.

Rabbi Natan further related: And on another occasion I went to the state of Cappadocia, and a woman came before me who circumcised her first son and he died, and she circumcised her second son and he died. Out of concern that circumcising her third son might cause him to die as well, she brought him before me. I saw that he was green, i.e., pale. I looked at him and saw that he did not have the blood of circumcision in him, i.e., he had a deficiency of blood such that no blood would emerge from the circumcision. I said to her: My daughter, wait until his blood enters him. She waited for his blood to increase and then circumcised him, and he survived. And they would call his name Natan the Babylonian after my name. This incident indicates that a green lung can heal as well.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד שיפול בו דמו – כלומר עד שיפול דמו באברין מדחזינן הכא דירוק חי הכא נמי כשרה לענין ריאה:
עד שיבלע בו דמו כלומר הדם היה מכונס למקום אחד ולא היה עדיין נבלע באברין. מוריקא כרכום:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עוד סיפר ר׳ נתן: ושוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא שבאסיא הקטנה, באתה אשה לפני לשאול שאלה, שמלה את בנה הראשון ומת, שני ומת, שלישיהביאתו לפני, ראיתיו שהיה ירוק (צהבהב, חיור), הצצתי (התבוננתי) בו ולא היה בו די דם כדי שיצא ממנו דם ברית, אמרתי לה לאם הילד: בתי, המתיני לו לתינוק עד שיפול (שייכנס) בו דמו! המתינה לו כדי הזמן הזה, ואחר כך מלה אותו וחיה, והיו קורין אותו ״נתן הבבלי״ על שמי. ומכאן יש ללמוד גם לענין ריאה, שאם היתה ירוקה — כשרה היא. ועוד בענין מראות הריאה.
Rabbi Natan further related: And on another occasion I went to the state of Cappadocia, and a woman came before me who circumcised her first son and he died, and she circumcised her second son and he died. Out of concern that circumcising her third son might cause him to die as well, she brought him before me. I saw that he was green, i.e., pale. I looked at him and saw that he did not have the blood of circumcision in him, i.e., he had a deficiency of blood such that no blood would emerge from the circumcision. I said to her: My daughter, wait until his blood enters him. She waited for his blood to increase and then circumcised him, and he survived. And they would call his name Natan the Babylonian after my name. This incident indicates that a green lung can heal as well.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב כָּהֲנָא לכְּכַבְדָּא כְּשֵׁרָה מכְּבִשְׂרָא טְרֵפָה וְסִימָנָיךְ {שמות כ״ב:ל׳} וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה.

Rav Kahana says: If the lung has an appearance like the liver, the animal is kosher. If it has an appearance like flesh, the animal is a tereifa. And your mnemonic to remember that the latter is a tereifa is the verse: “You shall not eat any flesh that is torn of animals [tereifa] in the field” (Exodus 22:30).
עין משפט נר מצוהרש״יבעל המאורר״י מלונילרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ככבדא כשרה – ריאה שמראה שלה דומה לכבד כשרה.
כבישרא טרפה – והכי קים להו דבהכי הויא לקותא ובהכי לא הויא לקותא.
ככבדא, כשרה. דהדרא ובריא, כר׳ נתן, ובמראה זה הכשיר ר׳ נתן ולא באדומה כמראה בשר.
ככבדא כשרה כבשרא טריפה. פירש רש״י ז״ל כעין כבדא וכעין בשרא, והר״ז ז״ל פירש ככבדא בממשותיה ובשרא בממשותיה, דאי כפירוש רש״י ז״ל הוה ליה למימר כעין כבדא כעין בשרא כדאמרינן כעין כשותא כעין מוריקא, וכל מראות הללו שמנו חכמים שהיא נטרפת בהן נופחים את הריאה תחלה ואם היה חוזרת למראה (בשר) [כשר] כשעומדת בנפיחה כשרה, שהריאה בגוף הבהמה נפוחה היא, וכן כתב הרמב״ם ז״ל (שם פ״ז הי״ח) וכן כתוב בתשובת הגאונים ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב כהנא: ריאה שנראית ככבדא [ככבד]כשרה, נראית כבשרא [כבשר]טרפה. וסימניך שלא תחליף: ״ובשר בשדה טרפה לא תאכלו״ (שמות כב, ל), שאם הריאה נראית כבשר — הרי היא טריפה ואין אוכלים אותה.
Rav Kahana says: If the lung has an appearance like the liver, the animal is kosher. If it has an appearance like flesh, the animal is a tereifa. And your mnemonic to remember that the latter is a tereifa is the verse: “You shall not eat any flesh that is torn of animals [tereifa] in the field” (Exodus 22:30).
עין משפט נר מצוהרש״יבעל המאורר״י מלונילרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב סַמָּא בְּרֵיהּ דְּרָבָא נהַאי רֵיאָה דְּדָמְיָא כִּכְשׁוּתָא וּכְמוֹרִיקָא וּכְגוֹן בֵּיעֲתָא טְרֵפָה אֶלָּא יְרוּקָּה דִּכְשֵׁרָה הֵיכִי דָּמְיָא סכְּכַרָּתֵי.

Rav Sama, son of Rava, says: This lung whose appearance resembles dodder, or saffron, or has a yellow color such as that of an egg yolk, renders the animal a tereifa. Since all of these appearances are various shades of green, the Gemara asks: But the green lung that is kosher, what is it like? The Gemara responds: It is like a leek.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כשותא – הומלין כמיל בלשון כנען:
כגון ביעתא חלמון שבפנים – כי כרתי פוריש:
ככשותא – ירוקה ולא כעשבים אלא כמראה כשותא הומלו״ן או כמראה מוריקא כרכום או כמראה ביצה. וכל אלה מין ירוק הן אלא שזה משונה מזה וכל מראה קרו״ג נקרא ירוק.
אלא ירוקה ה״ד ככרתי – וי״ס שכתוב בהן ככרתן והכל אחד וכתב בערוך דהוא צבע ירוק ותרגום של חציר הוא כרתי ונראה דהוא צבע אינדי״ש בלע״ז דהוא דמי לרקיע דהא משמע שהוא דומה קצת לתכלת כדאמרינן (ברכות דף ט:) כדי שיכיר בין תכלת לכרתי ואמר תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ומתוך כך אומר ר״ת דהא דפסלינן בפרק לולב הגזול (סוכה דף לד:) אתרוג הירוק ככרתן דוקא בצבע אינדי״ש ומיהו נראה דמכח זה אין להכשיר שאר אתרוגים הירוקים דלא נקט ככרתן למעוטי שאר עניני ירקות וה״נ לא הוי דוקא ככרתן דלעיל גבי ירוקה כשרה מדרבי נתן פירש בקונטרס ירוקה כעשבים אלמא ככרתן לאו דוקא וכן נראה דלא אתי למעוטי אלא דדמיא לכשותא ומוריקא וביעתא דכל מיני קרו״ג ירוקים איקרי כדאמר במסכת נגעים (פ״א ה״ג) ירקרק ככנף טווס ואיכא למ״ד כשעוה ואמרינן בפרק ד׳ נדרים (נדרים לב.) וירק את חניכיו שהוריקן (באבנים טובות ומרגליות) שלא יתנו עיניהם בממון ויתעסקו בהצלת נפשות ולא באבנים טובות ומרגליות.
כעין ביעתא. כעין חלמון הביצה, וכשותא ומוריקא, כל אלו שלשה, מיני ירוק הן.
ככרתי. יש אומרים עלי הבצלים, ויש אומרים ככרתן, והוא צבע דומה לתכלת. וכן גורסין, כדי שיכיר בין תכלת לכרתן, במס׳ ברכות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב סמא בריה [בנו] של רבא: האי ריאה דדמיא ככשותא [ריאה זו שנראית ככשות] שהוא צהבהב, או כמוריקא [ככרכום] שהוא כתום, וכגון ביעתא [חלמון של ביצה] — בכל המראות האלה היא טרפה. ושואלים: אם כן, אלא ירוקה שאמרנו שכשרה היכי דמיא [כיצד היא בדיוק]? ומשיבים: שהיה לה צבע ככרתי, שהוא צבע ירוק נוטה לכחול.
Rav Sama, son of Rava, says: This lung whose appearance resembles dodder, or saffron, or has a yellow color such as that of an egg yolk, renders the animal a tereifa. Since all of these appearances are various shades of green, the Gemara asks: But the green lung that is kosher, what is it like? The Gemara responds: It is like a leek.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רָבִינָא עאָטוּם בְּרֵיאָה מַיְיתִינַן סַכִּינָא וְקָרְעִינַן לַהּ אִי אִית בַּהּ מוּגְלָא וַדַּאי מֵחֲמַת מוּגְלָא הוּא וּכְשֵׁרָה וְאִי לָא מוֹתְבִינַן עֲלַהּ גַּדְפָּא אוֹ רוּקָּא אִי מְבַצְבְּצָא כְּשֵׁרָה וְאִי לָא טְרֵפָה.

§ Ravina says: If there was a sealed area in the lung that does not inflate, we bring a knife and tear it open. If there is pus in the sealed area, then it was definitely sealed due to the pus, and the animal is kosher. But if we do not find pus there, we lay a feather or saliva on the opening and inflate the lung. If the saliva bubbles or the feather moves, the animal is kosher, since some air does reach the area, and if not, there is some defect in the lung, and the animal is a tereifa.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האי אטום בריאה שאינו מקבל הרוח משום קשיות אי מבצבצא כשרה דודאי שולט בו הרוח ואם לאו טרפה דלא שולט בו הרוח:
אטום בריאה – דוכתא דמטמטם ולא עייל זיקא בגויה.
מוגלא – קווייטור״א.
מניחים עלה – על אותו אטום לאחר שנקרע.
אי מבצבצא – דנייד רוקא כשרה דהא עייל ביה זיקא.
ואי לא – לקותא הוא וטרפה.
סימן רמא
ואטום בריאה שאין הרוח בא בו, מנקב בקוץא אם יש שם מוגלא מחמת המוגלא לא בא בו הרוח וכשירה. ואם אין שם מוגלא מניחין רוק או גדפא על הנקב אי מבצבץ הרוח הרוק או הכנף כשירה דלאו סתים הוא ואי לאו טריפה דאטום הוא.
א. כגירסת כמה כת״י של הגמרא מייתינן סילוא. [וכ״ה בחרוזי רבינו ח״א עמ׳ תסו שו׳ קסו: נוקבין מקום סיתומה בקוצים]. לפנינו מייתינן סכינא.
אוטם בריאה. מקום שנסתם שאין נכנס בו הרוח ואינו עולה בנפיחה. אי מבצבצא. באותו מקום שניקבנו אותו שיוצא ממנו רוח ולפיכך מתנדנד הרוק או הנוצה הדקה, כשרה, שעתידה היתה להרפא לגמרי, ואי לא, לקותא היא, וסופו להינקב וטרפה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג אמר רבינא: אם היה מקום אטום בריאה, שלא נכנס בו אויר, מייתינן סכינא וקרעינן לה [מביאים אנו סכין וקורעים אנו אותה], אי אית [אם יש] בה מוגלא באותו מקום — ודאי מחמת מוגלא הוא שנעשה האוטם הזה, שמנעה את כניסת האויר, וכשרה הבהמה. ואי [ואם] לא מצאנו בה מוגלה — מותבינן עלה גדפא או רוקא [מושיבים אנו עליה באותו מקום נוצה או רוק], ונושפים בריאה, אי מבצבצא [אם מבצבץ, מתנועע] העלה או הרוק — כשרה, שסימן הוא לכך שאויר מגיע לאותו מקום, ואי [ואם] לא יוצא אויר משם — לקות היא בריאה עצמה, וטרפה.
§ Ravina says: If there was a sealed area in the lung that does not inflate, we bring a knife and tear it open. If there is pus in the sealed area, then it was definitely sealed due to the pus, and the animal is kosher. But if we do not find pus there, we lay a feather or saliva on the opening and inflate the lung. If the saliva bubbles or the feather moves, the animal is kosher, since some air does reach the area, and if not, there is some defect in the lung, and the animal is a tereifa.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב יוֹסֵף פקְרוּם שֶׁעָלָה מֵחֲמַת מַכָּה בָּרֵיאָה אֵינוֹ קְרוּם וְאָמַר רַב יוֹסֵף צהַאי רֵיאָה דְּאָוְושָׁא אִי יָדְעִינַן הֵיכָא אָוְושָׁא מַנְּחִינַן עֲלַהּ גַּדְפָּא אוֹ גִילָא אוֹ רוּקָּא אִי מְבַצְבְּצָא טְרֵפָה וְאִי לָא כְּשֵׁרָה וְאִי לָא יָדְעִינַן לַהּ מייתי משיכותא דְּמַיָּא פָּשׁוֹרֵי וּמוֹתְבִינַן לַהּ בְּגַוַּהּ.

Rav Yosef says: A membrane that appeared due to a wound in the lung, i.e., a scab that covered a perforation through the lung, is not considered a true membrane, since it does not last. And Rav Yosef says: With regard to this lung that emits a sound when inflated, if we know from where it emits a sound, we set a feather, or straw, or saliva on that point. If the saliva bubbles when the lung is inflated, the animal is a tereifa, since this proves that the lung is perforated through both membranes. And if not, the animal is kosher. And if we do not know from where it emits a sound, we bring a basin of tepid water and set the lung inside it.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קרם
קרםא(שבת יט:) ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה רבי אליעזר אמר כדי שיקרם התחתון שלה פי׳ שעלה על פני הלחם קלף מחמת האש. (יבמות עו.) זהו למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה ממקום אחר שלא מקום רבותא פי׳ אם היתה מכה בריאה ומחמת המכה עלה שם קליפה וסתם הנקב לא הועיל כלום כנקובה דמיא והני מילי על הדופן ושם מקום צר אם עלה שם קרום מחמת מכה ונסתבך בדופן כשירה. וכן מפורש (חולין מז: מקואות פרק ט) קרום שעלה מחמת מכה טמא ומטמא פי׳ כשתתרפא המכה מעלת קרום כדאמרינן חמשה קרמי איכא בחיותא וכתיב ויקרם עליהם עור:
א. [איבערצאגען זיין.]
אינו קרום – שסופו ליסתר וכל סירכי דריאה קרום העולה מחמת מכה הן הלכך אע״ג דלא נפיק זיקא טרפה.
האי ריאה דאוושא – הא פרישית לעיל.
וקרום שעלה מחמת מכה בריאה, שאנו מוצאין תחת הקרום נקב, אע״פ שסתמו קרום לאו סתימה היא דסופה לינתק הקרום וליפול מעל הנקב והוי כאילו אינו וטריפה.
אינו קרום. שסופו ליסתר. וכל סירכי הריאה, קרום העולה מחמת מכה הוא, הילכך אע״ג דלא נפיק זיקא מיניה, טרפה.
האי ריאה דאוושא. מפורש למעלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יוסף: קרום שעלה מחמת מכה (פצע) בריאהאינו קרום, משום שאינו מתקיים שם לאורך זמן. ואמר רב יוסף: האי ריאה דאוושא [ריאה זו שמשמיעה קול] כשנושפים לתוכה, אי ידעינן היכא אוושא [אם יודעים אנו היכן היא משמיעה קול]מנחינן עלה גדפא או רוקא [מניחים אנו עליה באותו מקום נוצה או קש או רוק], ונושפים, אי מבצבצא [אם הוא מבצבץ, מתנועע]טרפה, שיש שם נקב, ואי [ואם] לאכשרה. ואי לא ידעינן לה [ואם אין יודעים] מהיכן יוצא הקול, מייתי משיכותא דמיא פשורי [מביאים גיגית של מים פושרים], ומותבינן לה בגוה [ומניחים אותה, את הריאה, בתוכה].
Rav Yosef says: A membrane that appeared due to a wound in the lung, i.e., a scab that covered a perforation through the lung, is not considered a true membrane, since it does not last. And Rav Yosef says: With regard to this lung that emits a sound when inflated, if we know from where it emits a sound, we set a feather, or straw, or saliva on that point. If the saliva bubbles when the lung is inflated, the animal is a tereifa, since this proves that the lung is perforated through both membranes. And if not, the animal is kosher. And if we do not know from where it emits a sound, we bring a basin of tepid water and set the lung inside it.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בְּחַמִּימֵי לָא דְּכָוְוצִי בְּקָרִירֵי לָא דִּמְטָרְשִׁי אֶלָּא בָּדְקִינַן לַהּ בְּפָשׁוֹרֵי אִי מְבַצְבְּצָא טְרֵפָה וְאִי לָא כְּשֵׁרָה תַּתָּאָה אִינְּקִיב עִילָּאָה לָא אִינְּקִיב וְהַאי דְּאָוְושָׁא זִיקָא דְּבֵינֵי וּבֵינֵי הוּא.

One cannot place it in hot water, as it causes the lung to contract, closing the perforation. And one cannot place it in cold water, as it hardens the lung and may cause it to crack. Rather, we check it in tepid water. If the water bubbles, the animal is a tereifa. And if not, the animal is kosher, since it is apparent that only the inner membrane is perforated and the outer membrane is not perforated, and the fact that it emits a sound is due to the air moving in the space between the two membranes.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך טרש
טרשא(חולין מז:) בקרירי לא דמטרשי פירוש מחזיקין (כתובות קיב סוטה לד:) אין לך טרשין בכל ארץ ישראל יותר מחברון (קידושין נט) א״ר יצחק טרשין שאמרו בית ד׳ קבין כלומר סלעים דתנן גבוהין שלשה טפחים בית ד׳ קבין (ערכין יד) א״ר פפא הקדיש טרשון פודן בשוויהן פי׳ בלשון ישמעאל קורין לאבנים חדים וקשים טריש (א״ב פי׳ בלשון יוני חורב ויובש):
ערך כווץ
כווץב(שבת כ:) ותנא דידן צמר מיכווץ כוץ (נדה ג) מוך נמי אגב זיעה מיכווץ כויץ (חולין מז:) בקרירי לא דכווצי פירוש צומתין (א״ב פי׳ בלשון יון נפתל עקש נצמת):
א. [בעפעסטיגען.]
ב. [איינשרומפפפן.]
דמכווצי – סותמין הנקב.
דמטרשי – לשון טרשים. שמקשין אותה וקרום הדק כשהוא מתקשה נסתר במשמוש היד דזמנין דלא אינקיב עילאה ומינקב כי בדיק לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: ודווקא במים פושרים, אבל בחמימי [במים חמים] לא — משום דכווצי הם מכווצים] את הריאה, בקרירי מים קרים] לא — משום דמטרשי הם מקשים] אותה, אלא בדקינן לה בפשורי [בודקים אנו אותה במים פושרים], שנושפים בריאה כשהיא בתוך המים, ורואים אי מבצבצא [אם היא מבצבצת מעלה בועות]טרפה, ואי [ואם] לאכשרה, שאנו אומרים: תתאה אינקיב, עילאה לא אינקיב [הקרום התחתון ניקב, העליון לא ניקב], והאי דאוושא [וזה משמיעה קול]זיקא דביני וביני הוא [הרוח שנכנס בין קרום זה לזה הוא].
One cannot place it in hot water, as it causes the lung to contract, closing the perforation. And one cannot place it in cold water, as it hardens the lung and may cause it to crack. Rather, we check it in tepid water. If the water bubbles, the animal is a tereifa. And if not, the animal is kosher, since it is apparent that only the inner membrane is perforated and the outer membrane is not perforated, and the fact that it emits a sound is due to the air moving in the space between the two membranes.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר עוּלָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קרֵיאָה שֶׁנִּשְׁפְּכָה כְּקִיתוֹן כְּשֵׁרָה ראַלְמָא קָסָבַר חִסָּרוֹן מִבִּפְנִים לָא שְׁמֵיהּ חִסָּרוֹן.

§ Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: An animal with a lung that liquefied and can be poured out like water from a jug is kosher. The Gemara notes: Evidently, Rabbi Yoḥanan holds that a deficiency on the inside of an organ is not considered a deficiency. Only a deficiency in the wall or membrane of an organ renders an animal a tereifa.
עין משפט נר מצוהרש״יר״י מלונילרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנשפכה כקיתון – בשר הריאה נימוח בתוך קרומים שלה ונשפך מראשה לסופה ומסופה לראשה בתוך הקרומים וחסרון היא שמתחלה כולה מלאה ועכשיו חציה ריקנית.
ריאה שנשפכה כקיתון. שבשר הריאה נימוח בתוך קרומים שלו ונשפך מראשה לסופה ומסופה לראשה, ואי אפשר זה בלא חסרון מתוכה. ואפי׳ הכי כשרה, והוא שלא נימוחו הסמפונות. היכי עבדינן. היאך נכיר שלא נימוח אחד מן הסמפונות. מייתינן צעא דקוניא. קערה של חרס המכוסה באבר, שקורין פלומייר שחלקה היא ונראה בה יפה יפה. ושפכינן לה בגוה. קורעין הקרום והכל נשפך. שורייקי חיוורי. כעין שערות נוטות לאודם וללובן. טרפה. שנימוחו הקנוקנות.
נימוקה. נתרוקנה מאליה במקצתה, ואינה נשפכת כקיתון אבל אין שם כלום. אפי׳ מחזקת רביעית. חלל החסרון מחזיק רביעית הלוג. כשרה. דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון.
אמר עולא אמר ר׳ יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשרה אלמא קסבר חסרון מבפנים [לא] שמיה חסרון. ותמיה לי ומי מעליא נשפכה כקיתון מהעלתה צמחים ולא מורה בה ר׳ יוחנן התירא כדאמר לקמן (חולין מח.) כי הוה אתו לקמיה דר׳ יוחנן הוה משדר להו קמיה ר׳ שמעון בן לקיש דמורה היתירא משום ר׳ אלעזר בר׳ שמעון וליה לא סבירא ליה. ויש לומר דריאה שנשפכה כקיתון לית בה חשש נקב, ומבפנים היא שנימקה בשרה, ונמס כדונג, ומשום הא לא חיישינן דהדר בריא, ומשום נקב ליכא, דעורה לא לקה כלל, אבל צמחים שהם מחמת ליחה שמתאספת בין עור לבשר ונפסדת שם ונעשית מוגלא קרוב הדבר הרבה שניקב העור על ידי כך, ואף על פי שנראית שלמה ועולה בנפיחה קרום הוא שעלה בה, ומיהו לא מורי בה לאסור, דלא קבלה מרבותיו, ומיחש הוא דחייש לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד אמר עולא אמר ר׳ יוחנן: ריאה שנשפכה כקיתון, שבשר הריאה נשפך כמים בתוך הקרומים שלה — כשרה. ומעירים: אלמא קסבר [מכאן שהוא סבור]: חסרון מבפנים בתוך אבר לא שמיה [אין שמו, דינו] כחסרון, אלא דווקא אם נחסר מצידו החיצון.
§ Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: An animal with a lung that liquefied and can be poured out like water from a jug is kosher. The Gemara notes: Evidently, Rabbi Yoḥanan holds that a deficiency on the inside of an organ is not considered a deficiency. Only a deficiency in the wall or membrane of an organ renders an animal a tereifa.
עין משפט נר מצוהרש״יר״י מלונילרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְעוּלָּא הָרֵיאָה שֶׁנִּיקְּבָה אוֹ שֶׁחָסְרָה מַאי חָסְרָה אִילֵימָא מִבַּחוּץ הַיְינוּ נִיקְּבָה אֶלָּא לָאו מִבִּפְנִים וּשְׁמַע מִינַּהּ חִסָּרוֹן מִבִּפְנִים שְׁמֵיהּ חִסָּרוֹן.

Rabbi Abba raised an objection to Ulla from the mishna, which states: The lung that was perforated or that was missing a piece renders the animal a tereifa. What is the case of a lung that was missing a piece? If we say that it was missing a piece on the outside, this is the same as if it was perforated, since any missing piece of the lung wall would constitute a perforation. Rather, is it not referring to a missing piece on the inside? If so, learn from the mishna that a deficiency on the inside of an organ is considered a deficiency to render the animal a tereifa.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי נימא אידי ואידי מבחוץ ואי פרכת היינו ניקבה לא צריכא לר׳ שמעון כו׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתיביה [הקשה לו] ר׳ אבא לעולא ממה ששנינו במשנתנו: הריאה שניקבה או שחסרה — טריפה. ויש לשאול: מאי [מה פירוש] חסרה? אילימא [אם תאמר] שחסרה מבחוץהיינו [זהו] ניקבה, שהרי לא יתכן חסרון מבחוץ שאינו נוקב את קרום הריאה! אלא לאו [האם לא] צריך לומר שניקבה — מבחוץ, וחסרה — מבפנים, ושמע מינה [ולמד מכאן] שחסרון מבפנים שמיה [שמו] חסרון!
Rabbi Abba raised an objection to Ulla from the mishna, which states: The lung that was perforated or that was missing a piece renders the animal a tereifa. What is the case of a lung that was missing a piece? If we say that it was missing a piece on the outside, this is the same as if it was perforated, since any missing piece of the lung wall would constitute a perforation. Rather, is it not referring to a missing piece on the inside? If so, learn from the mishna that a deficiency on the inside of an organ is considered a deficiency to render the animal a tereifa.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) לָא לְעוֹלָם מִבַּחוּץ וּדְקָא אָמְרַתְּ הַיְינוּ נִיקְּבָה לָא צְרִיכָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר עַד שֶׁתִּנָּקֵב לְבֵית הַסִּמְפּוֹנוֹת ה״מהָנֵי מִילֵּי נֶקֶב דְּלֵית בֵּיהּ חִסָּרוֹן אֲבָל נֶקֶב דְּאִית בֵּיהּ חִסָּרוֹן אֲפִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה.

The Gemara responds: No, the mishna actually is referring to a missing piece on the outside. And with regard to that which you said: This is the same as if it was perforated, one may respond that no, it is necessary to mention both cases to account for the opinion of Rabbi Shimon in the mishna, who says: It is not a tereifa until the lung is perforated through to the bronchi. By mentioning both cases, the mishna teaches that this statement of Rabbi Shimon applies only to a small perforation that does not constitute a deficiency. But in the case of a perforation so large that it constitutes a deficiency, even Rabbi Shimon concedes that it renders the animal a tereifa even if the perforation does not reach the bronchi.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היינו ניקבה – שאי אפשר לחסרה שלא ינקב הקרום.
לא צריכא לרבי שמעון – הא דאיצטריכא לאשמועינן ולמיתני חסרה לר׳ שמעון איצטריך לאשמועינן תנא דמתניתין דפליג רבי שמעון אניקבה ולא אחסרה דבנקב שיש בו חסרון מודי.
אבל נקב שיש בו חסרון אפילו רבי שמעון מודה – ויש שרצו לאסור כשנראית הריאה חסרה שיש קמט וסדק וחסרון על הריאה אפילו עולה בנפיחה והעור והבשר קיים והשיב להם ריב״א דטעות הוא בידם דא״כ הוה ליה לשנויי הכא הכי וכדברי הכל ולא הוה ליה לאוקמא כר״ש אלא ודאי כיון דעולה בנפיחה כשרה וכן פסק רבינו קלונימוס הזקן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: לא, לעולם תאמר שחסרה ששנינו הוא גם כן מבחוץ, ודקא אמרת מה שאתה אומר] היינו [והרי זהו] ניקבה! על כך יש להשיב כי לא צריכא [לא נצרכה] הלכה זו שחסרה עושה טריפה אלא לדעת ר׳ שמעון, שאמר במשנתנו שאינה טריפה עד שתנקב הריאה לבית הסמפונות (הסמפון הראשי), ולא די שניקבו הקרומים, ועל כך נאמר כי הני מילי נקב דלית ביה [דברים אלה אמורים דווקא בנקב שאין בו] חסרון, אבל בנקב דאית ביה [שיש בו] חסרוןאפילו ר׳ שמעון מודה שהוא טריפה.
The Gemara responds: No, the mishna actually is referring to a missing piece on the outside. And with regard to that which you said: This is the same as if it was perforated, one may respond that no, it is necessary to mention both cases to account for the opinion of Rabbi Shimon in the mishna, who says: It is not a tereifa until the lung is perforated through to the bronchi. By mentioning both cases, the mishna teaches that this statement of Rabbi Shimon applies only to a small perforation that does not constitute a deficiency. But in the case of a perforation so large that it constitutes a deficiency, even Rabbi Shimon concedes that it renders the animal a tereifa even if the perforation does not reach the bronchi.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רַבִּי חֲנַנְיָה חֲלַשׁ עָל לְגַבֵּיהּ רַבִּי נָתָן וְכׇל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר אַיְיתוֹ קַמֵּיהּ רֵיאָה שֶׁנִּשְׁפְּכָה כְּקִיתוֹן וְאַכְשְׁרַהּ.

The Gemara relates that Rabbi Ḥananya became sick. Rabbi Natan and all the eminent scholars of the generation entered before him to visit. They brought before him a lung that could be poured out like water from a jug, and he deemed the animal kosher.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובענין ריאה שנשפכה כקיתון מסופר, ר׳ חנניה חלש [חלה], על לגביה [נכנס לפניו] ר׳ נתן וכל גדולי הדור לבקרו, בתוך כך אייתו קמיה [הביאו לפניו] ריאה שנשפכה כקיתון, ואכשרה [והכשיר אותה].
The Gemara relates that Rabbi Ḥananya became sick. Rabbi Natan and all the eminent scholars of the generation entered before him to visit. They brought before him a lung that could be poured out like water from a jug, and he deemed the animal kosher.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רָבָא שוְהוּא דְּקָיְימִי סִמְפּוֹנוֹת אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי מְנָא יָדְעִינַן אֲמַר לֵיהּ תמַיְיתִינַן צָעָא דְּקוּנְיָא וְשָׁפְכִינַן לַהּ בְּגַוֵּיהּ אִי אִית בַּהּ שׁוּרְיָיקֵי חִיוָּרֵי טְרֵפָה וְאִי לָא כְּשֵׁרָה.

Rava said: This is the halakha only if the bronchi still exist and only the flesh of the lung has liquefied. Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: From where do we know whether the bronchi still exist? Rav Ashi said to him: We bring a glazed earthenware vessel with no cracks, so the contents can be observed, and we pour the lung into it. If there are white streaks in it, the animal is a tereifa, as the white streaks are remains of the liquefied bronchi. And if not, the animal is kosher.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מייתינן צעא דקוניא כו׳ כלי חרש שמעורבת אבר כלומר שיהא שוליו שוה דלא יהא בו קרטופני אבל יהא שוה מבפנים דיכילינן למיחזי כל מה שנפל מינה:
אי אית ביה שורייקי חוורי ודאי מן הסמפונות הוא וטרפה:
ערך שרייק
שרייקא(פסחים עד:) רבינא אמר אע״ג דלא אסמיק נמי חליא אסיר אי אפשר דלית ביה שוריקא דדמא (חולין מז:) אי אית ביה שוריקי חיורי טרפה (חולין צג) לא אזרען שריין מנא ידעינן אי אית בהו שוריקי סומקי אסירן כל שעתא אית בהו שוריקי סומקי עיין בערך כרבל (א״ב פי׳ גידים וחוטים בערך כרבל לא פירשו בעל הערוך ומכאן ראייה שהוא לא סיים ספרו):
ערך אוטם
אוטםבבריאה (חולין מז) פי׳ מקום עמוק יבש שאין הרוח מהלכת בו קורעין אותו מקום אם יש בו שחין מחמת שחין הוא ואם לאו נותנין עליו רוק או דבר קל כגון קש וכדומה לו ונופחין אם מבצבצת כשרה ואם לאו טריפה:
ערך בר
ברג(בבא מציעא ט.) אלא הא דרבי אבוה ברותא הוא (בבא מציעא ד) אלא דרב אשי ברותא היא (מנחות סח.) אלא דרב אשי ברותא הוא (בבא בתרא קא) והא רב הונא בר רב יהושע ברותא הוא התם שלפניו ומיהת משתמר פי׳ במקום שטעו חכמים ולא דברו בהלכה לא רצו לגנותם ולומר טעו אלא אמר ברותא כלומר דעת חיצונית היא. (בבא בתרא מ) היכי דמי מתנתא טמירתא אמר רב יוסף דאמר להו לסהדי זילו איטמורו וכתובו ליה ואיכא דאמרי אמר רב יוסף דלא אמר להו לסהדי תיתבו בבריתא ובשוקא ותכתבו ליה מאי בינייהו איכא בינייהו סתמא דלא פריש לא איטמרי לא תיתבי בשוקא ובבריתא. ואר״ח דהוה קשה הא לישנא טובא דהא תרי לישני דרב יוסף מיחזי סתמא כשרה היא ואמר דפריש לה אביו ז״ל הכי להאי לישנא דאמר זילו איטמורו מתחזי דבהאי לישנא אי פריש הכי מיפסלא ואי לא פריש אלא אקני לה סתמא כשרה ולהאי לישנא דפריש לא תיתבו בשוקא ובבריתא ותכתבו לה מכלל דכל מתנתא צריך למיתב בשוקא ובבריתא למיכתב ליה ואי לא כתיב בה הכי פסולה אישתכח ללישנא קמא דרב יוסף סתמא כשרה וללישנא בתרא דרב יוסף סתמא פסולה. (סנהדרין כה) בגמרא זה בורר אחד בגמרא סוחרי שביעית בהמה בת הכי היא אין בשור הבר דתנן (בכלאים בסוף פרק ח) שור הבר מין בהמה ר׳ יוסי אומר מין חיה (מנחות לה) החליף פרשיותיה פסולה אמר אביי לא אמרן אלא גווייתא לברייתא וברייתא לגווייתא אבל וכו׳. (חולין מג) עוזי ברייתא קוצי אכלן. (חולין מז) ההיא דביני ביני דאתי לקמיה דרב אשי סבר למטרפה א״ל הונא מר בר רב אויא לרב אשי כל הני עוזי ברייתא הכי אית להו. (חולין מג) אמר עולא ישב לה קוץ בושט אין חוששין לה שמא הבריא פירוש הבריא יצא לחוץ כדמתרגם חוץ ברא. (חולין ק) ונוהג בשליל אצדדין אי דץ ביה מידי דמברי ליה שרי ואי לא אסור (א״ב: תרגום חית השדה חיות ברא):
ערך סל
סלד(כתובות צא) (בבא מציעא קא:) מחינא לך בסילויא דלא מבע דמא (קידושין כא: שבועות ד: בכורות כא:) מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול והסירה וכו׳ (סנהדרין פד) רב פפא לא שביק ליה לבריה למישקל ליה סילויא (עבודה זרה כט) דחרזייה סילויא (חולין מז) מייתינן סילויא ובזעינן לה (חולין צה) אייתי סילתא שדא אסיק תרין (יומא עה) רשעים דומה להם כסלוים (יבמות סג) דאמרי אנשי מחייה בחברתא ולא בסילתא:
ערך סן
סןה(מגילה כה:) האי מאן דסני שומעניה שרי לבזוייה בג׳ וש׳ פי׳ כגון השותה בד׳ מיני זמר וכיוצא בהן כמו שמצינו באלישע אחר שהוציאוהו אלו הדברים לתרבות רעה ומפורש (חגיגה טו.) שכן בדבר שהוא יתר מזו שרי לבזוייה בג׳ וש׳ כלומר מי ששמע ורע מצוה לבזותו בן זונה דגיירא דגיירתי ונגלו שוליו ונחמסו עקביו ופי׳ בן שפחה בן גוי כדגרסינן (סנהדרין כט) כמאן קרינן לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא כי האי תנא וכו׳ (מועד קטן טז) ההוא צורבא מרבנן דהוו סני שומעניה דעבד כרבי אלעאי דתניא רבי אלעאי הזקן אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו פי׳ מבקש לשתות במיני זמר ולשמוח בשמחה המרגילה לידי עבירה כגון זה ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה מה שלבו חפץ לא התיר אלא אכילה ושתיה במיני זמר וכיוצא בהן. אבל דבר עבירה שיש בה דין אדם או דין שמים ואפי׳ חייבי לאוין או חייבי עשה וכל שכן למעלה שאיסורן איסור עולם חס ושלום שהתיר ר׳ אלעאי ואפי׳ בסתר אלא כגון הדרך שפירשנו הוא שאמר לעשות ואפי׳ דברים הללו לא התירן אלא אמר כמשיא עצה לעשות כך כדי להבטיח את יצרו להשלים תאותו וכיון שיראה את עצמו לבוש שחורים ועטוף שחורים משתבר יצרו ונמנע ואינו עושה וזה צורבא מרבנן עשה כרבי אלעאי ולבש שחורים ונתעטף שחורים ואחר זה כולו חזר לשתות במיני זמר כמו שהיה עושה ולפיכך שמתיה רב יהודה פי׳ ד׳ מיני זמר כנור ונבל ותוף וחליל כמפורש (סוטה מח.) קסבר משום סניות מלתא הוא דקאמר הדין גברא (נדרים סב.) (תענית ט) אי הוו סנו טפי הוו גמירי (בבא בתרא קלא) אילימא שופרא וסוניא פי׳ בין שדה טובה ורעה (שבת פט) ה׳ שמות יש לו מדבר צין שנצטוו ישראל עליו מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו מדבר קדמות שניתנה קדומה עליו מדבר פארן שפרו ורבו ישראל עליו מדבר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עליו ומה שמו חורב (חולין מז) סניא דיבי פי׳ ששונאין אותו הזאבין ולא יוכלו למיכל מיניה. פ״א סניא כעין מסננת דיבי ל׳ זיבה:
ערך ער
ערו(כריתות י:) כל העריות עשה בהן את המערה כגומר (יבמות נה:) א״ר יוחנן הערה זו הכנסת עטרה גמר ביאה גמר ביאה ממש מכאן ואינך אינו אלא כנשיקה ופטור (חולין כט) ודלמא טעמא דרבי שמעון התם הואיל ומערה בבעלי חיים דתני איחור של תאנה שנפלה ומעירה אפילו בקליפתה (טבול יום פרק ג) אוכל שנפרס ומעורה במקצת (בסוף עוקצין) יחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפתה. תבואה שנעקרה ומעורה ואפי׳ בשרש קטן (חולין מז) נידלדלה הכבד ומעורה בטרפשין מהו פי׳ מעורה דבוקה כדגרסינן (יומא נד) מאי כמער איש ולויות אמר רבה בר רב שילא כאיש המעורה בלוייה שלו. וכתיב ודבק באשתו ש״מ שהמיעור היא הדבוק. (גיטין כ) בעי רב פפא ה״ז גיטיך והנייר בין שיטה לשיטה מהו וכו׳ עד לא צריכא דמערה פי׳ כגון הלמ״ד של מטה מגעת לשיטה של מעלה וכן הנונין לשיטה של מטה. (ביצה ז) רבי יעקב אומר אם היו מעורין בגידין אסורות פי׳ גאון מאי איריא דקרי לה לשון עירוב כדאמרינן בטבול יום ונשא מעורה ויש מהן הרבה בתלמוד ובמשנה והרבה בל׳ ארמי מחליפין א׳ בע׳ כלומר מידי דמערבא:
ערך שע
שעז(בסוף כלאים) אינו אסור משום כלאים אלא טווי ואריג שנאמר לא תלבש שעטנז הוא שוע הוא טווי הוא נוז פי׳ שעטנז כך הוא כי הכלאים הוא טווי ושוע או טווי או נוז שוע לשון שעיעות כתרגומו על חלקת נואריו שעיעות והוא שטורפין צמר ופשתן זה עם זה ועושין מהן לבדין ועושין מהן כמו לבוש ותנן הנבדין אסורין מפני שהן שועין טווי הוא ב׳ פנים או טורפין צמר ופשתים וטווין אותו או טווין צמר לבד ופשתים לבדו וחוזרין ושוזרין ב׳ חוטין זה יום זה נוז גם הוא ב׳ פנים או באריגה או תכיפה במחט ולא מצינו ללשון הזה עיקר אלא בהגדה של ויקרא לבן מלך שנזז לבו עליו ונטל צפורן לחתור על אביו ומפרש אותו לשון סיכוך כדבר שהוא מסתכך או מסתרך ר״א הסיע הנו״ן ללמ״ד ופירושו דבר המליז את ישראל מאביהן שבשמים כלומר מרחקן מלשון אל יליזו מעיניך והדרך הראשון עיקר ואפקינהו קרא בחדא מילתא גדיל שנים גדילים ארבעה דברים ברורים הם כי חוט אחד לא יקרא גדיל ואין גדיל שהוא עבות פחות מן ב׳ חוטין ואין גדילין פחותין משני גדילין ונמצאו ארבעה וזו פי׳ עשאו גדיל ופתלהו מתוכו וגרסינן (יבמות ה: נדה סא:) א״ר אחא בר יוסף משמיה דמר זוטרא האי מאן דאבד ליה חוטא דכיתנא בגלימיה דעמרא ונתקיה ולא ידיעי אי נתיק אי לא נתוק שפיר דמי וכו׳ עד מתקיף ליה רב אשי אימור או שוע או טווי או נוז והלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחדא מילתא פי׳ שוע קרמ״נטו טווי פי״לטו נוז טיסו״טו (חולין מז) דשיעא דלית לה חיתוכא דאוניה (שבת פז) ומייתו שיעא דדנא פי׳ דבר שמלפפין בו החביות אשתעו כל צלמניא כבר פי׳ בערך מחצל (פסחים ל) כי תבעי לך דשועי פי׳ חלקין:
א. [אדער, פאדען.]
ב. [פערשטאפונג.]
ג. [אויסווערטס אויסען.]
ד. [דארן.]
ה. [פיינד. גרייליך.]
ו. [ענטבנעסען.]
ז. [אוים גיגלעט.]
דקיימי סימפונא – שלא נימוקו הקנוקנות.
מנא ידעינן – שמא נימוקה אחת מהן.
מייתינן צעא דקוניא – קערה של חרס המחופה באבר שקורין פלומיא״ה בלעז דשיעא היא ונראה יפה.
ושפכינן לה בגווה – קורעים הקרום והכל נשפך.
שורייקי חיוורי – טק״ש בלעז.
טרפה – דאז ודאי נראה שמיחוי הסמפונות הוא.
והוא דקיימי סימפונאה שלא נימוחו. וכיצד בודקין אי קיימי, מייתינן צעא דקוניא שהיא חלקה וכן של נחשת, ושפכי המיחוי לתוכה אי אית במיחוי שורייקי חיורי הם הסימפונות שנימוחו וטריפה ואי לאו כשירה.
והאי ריאה שנשפכה כקיתון אסקא רבא והוא דקיימין סימפונא, והיכי ידעינן מייתינן צעא דקוניא ומותבינן לה בגווה, אי אית ביה שורייקי חיורי טריפה, ואי לאו כשרה. ותמיהא ודלמא אינקיב חד לחבריה ונקב לא ידיע במנא. ואפילו נקיב נקב שלא לחבירו הכא הוה לן למיסר דמוגלא לא סתמא, ונראה דהכא לנקב לא חיישינן (ב)[ד]⁠ודאי כיון שהגיע להפסד גדול כזה עד שנעשית כולה מוגלא, אם איתא דמטי לקותא לסימפונהא איפרוקי הוה איפרוק וידיע במנא, וכיון דלא מיפרקי חזקה לא מטי להו לקותא כלל לסמפונות ולא אינקיבו, הלכך לא חיישינן לנקב כלל, כן נ״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: והוא דווקא במקרה דקיימי עדיין קיימים] הסמפונות של הריאה, הצנורות הקטנים המסתעפים מן הסמפון הראשי לתוך האונות, ושם חוזרים ומסתעפים. ורק בשר הריאה נימוח. אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: מנא ידעינן [מנין יודעים אנו] אם קיימים הסמפונות? אמר ליה [לו]: מייתינן צעא דקוניא [מביאים אנו כלי של חרס מצופה], שאין בו סדקים, ואפשר לראות כל מה שניתן לתוכו, ושפכינן לה בגויה [ושופכים אותה, את תוכן הריאה בתוכו], אי אית בה שורייקי חיורי [אם יש בה כעין חוטים לבנים]טרפה, שמן הסתם הם סמפונות שנרקבו ונשפכו לאותו כלי יחד עם בשר הריאה, ואי לאו [ואם אין בה] חוטים לבנים — כשרה, שרק בשר הריאה נימוח.
Rava said: This is the halakha only if the bronchi still exist and only the flesh of the lung has liquefied. Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: From where do we know whether the bronchi still exist? Rav Ashi said to him: We bring a glazed earthenware vessel with no cracks, so the contents can be observed, and we pour the lung into it. If there are white streaks in it, the animal is a tereifa, as the white streaks are remains of the liquefied bronchi. And if not, the animal is kosher.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַב נַחְמָן רֵיאָה שֶׁנִּימּוֹקָה וּקְרוּם שֶׁלָּהּ קַיָּים כְּשֵׁרָה תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רֵיאָה שֶׁנִּימּוֹקָה וּקְרוּם שֶׁלָּהּ קַיָּים אאֲפִילּוּ מַחְזֶקֶת רְבִיעִית כְּשֵׁרָה נִיטְּלָה

Rav Naḥman says: If the lung was partially atrophied and only part of the flesh remains, but its membrane still exists, the animal is kosher. The Gemara notes: This is also taught in a baraita: If the lung was atrophied, but its membrane still exists, even if the space vacated by the atrophied lung can hold a quarter-log of fluid, the animal is kosher.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אע״פ שהיא מחזקת רביעית כשרה – ניטלה שלפוחית זו האם כדבעינן למימר [לקמן דף נה:]:
נימוקה – נתרוקנה מאליה מקצתה ואינה נשפכה כקיתון אך במקצתה לא נשאר כלום.
אפילו מחזקת רביעית – חלל חסרון המחזיק רביעית הלוג.
וריאה שנימוקה הבשר שבפנים והקרום קיים כשירה.
וכן ריאה שנימוקה וכלה מקצת הבשר שבפנים, ונתרוקנה שמחזיק רביעית הלוג אותו ריקון, והקרום קיים, כשירה.
ריאה שהיה מראה שלה לבן כמראה הבקעת והוא האמור עליה לגירסתנו דפחירא כאופתא מלשון כלי חרס לבנים שקרויים מאני דפחרא ויש מהם לבנים כמו שאמרו מייתינן משיכלי חיורי והוא מרוב אפייתם לפי טבעם או מחמת קוניא ואבר שבו על זו אמרו שהיא טרפה היה משושה נחור כמשוש הבקעת והוא האמור עליה דפחיזא כאופתא טרפה היו אונות שלה אחת ואין שום סדק נראה בהם שיהא מפריש ביניהם והוא האמור עליה דשיעא כאופתא טרפה שהרי אין כאן חמש היה ביניהם כעין חוט הדבק בו במקום שהיה ראוי להיות הפרש ביניהם והוא כסימן להפרשתם הסכימו הרבה מפרשים להתירה וכן אם לא היה שם ברובה שום הפרש אלא שהיתה כל אחת מהן נבדלת בראשה מעט אם היה בהבדל זה שיעור כעלה של הדס הסכימו להתירה אע״פ שכל השאר חלק ושאין בו רושם ששתי אלו מ״מ אינן שיעי כאופתא:
ריאה שהיה מראה שלה ממוצע בין הירוק והשחור והוא שחרות חלוש הצבע דומה לכחול כשרה היה שחור כעין הדיו טרפה שלקות הוא וכן מראה דם שבנדה השחור טמא ועליה אמרו שחור זה אדום הוא אלא שלקה:
היתה ירוקה אם היה ירקות זה ירוק הנקרא גארוג שהוא נכלל בצבע ירוק כעין הכרכום או כעין חלמון הביצה או שהיה ירקותה נוטה ללובן כעין הכשות טרפה הא אם היה ירוק כתקונו כעין כרתי כשרה שאין זה אלא מחמת שלא נגמר צבע דמו עדין וכן היתה אדומה בתכלית האודם כשרה שאין זה אלא מחמת שלא נבלע בה הדם עדיין היתה מראה שלה ממוצע בין הירוק והשחור כמראה הכבד הרי זה כמראה הכחול וכשרה היה מראה שלה ממוצע בין האדום והירוק כמראה הבשר אע״פ שהאדום בעצמו והירוק בעצמו כשרים טרפה יש מי שאומר שזו שאמרו ככבדא כשרה כבשרא טרפה שלא על המראה נאמר אלא על המשמוש ר״ל שאם היה ממשה כממש הכבד כשרה ואם כממש הבשר טרפה ואין הדברים נראין:
כל מראה הפוסל פוסל במשהו כנקב ומגדולי המפרשים מתירין אא״כ בכלה או ברובה כמו שכתבנו הסכימו הגאונים ואף גדולי המחברים בכללם שכל מראה הפוסל שבריאה מעלין את הריאה בנפיחה ואם חזרה בנפיחתה למראה הכשר כשרה שהרי הריאה בגוף הבהמה נפוחה היא:
אע״פ שמצוה מן המובחר למול בשמיני ראוי לעיין בולד אם דמו נבלע או אם הוא מבושל בכדי הצורך ואם מכירין בו שצריך איחור ראוי לאחרו עד שיכירו בו סימני דם ברית ואין ראוי לשום חסיד להתחסד בדבר זה:
כבר ידעת שהריאה שואפת הרוח ומניפה על הלב תמיד ואם היתה אטומה ר״ל שהיו סמפונותיה סתומים אינה יכולה להניף וטרפה היה אוטם במקום שבה והדבר ניכר כשהעלוה בנפיחה שהיתה כלה ראויה לעלות בנפיחה וכלה הרוח באיזה מקום שבאמצעה ולא היה יכול לעבור משם ואילך ולא עלה משם ואילך בנפיחה קורעין באותו מקום שהרוח כלה לשם עד הסימפון ואם נמצא שם מוגלא כשרה שהמוגלא מעכבת הנפיחה עכשיו ולא עכבה הנפיחה מחיים שמוגלא בריאה כשרה כמו שיתבאר ואם אין שם מוגלא מניחין קש או נוצה על מקום שקרענו בו אם מבצבצת כשרה שדנין בה שאף הרוח היה עובר בה מחיים ואם לאו טרפה וענין קרום שעלה מחמת מכה שאינו קרום וכן ענין ריאה דאוושא כבר ביארנום למעלה:
ריאה שנימוח כל מה שבתוכה ונעשה מים ונשפכת מראשה לסופה ומסופה לראשה והקרום קיים אם היו סמפונות שלה כלם וכל חלק שבהם קיים כשרה ואם התחיל להמוח אפי׳ חלק אחד מהם טרפה אע״פ שהם קיימים והיאך יודע דבר זה קורעין ושופכין אותה בקערה של חרס מחופה באבר שהיא חלקה ואם נשקע בה דבר אדם רואה אותו מיד וכן בכל כלי שכיוצא בזה ואם נמצאו בה כעין ורידין לבנים בידוע שמן הסמפונות הוא וטרפה ואם לאו כשרה:
נימוקה הריאה מאליה ולא שנעשית כמים אלא שנתרוקן מכל וכל והקרום קיים כשרה אפי׳ היה מקום הריקות שבמקום אחד מחזיק רביעית יתר מכאן יש אומרים שטרפה ומצד מה שכתבנו למעלה שהלשונות היוצאים בלשון אפי׳ בדיוק הם באים ומ״מ לי נראה שכשרה שהרי רב נחמן אמרה סתם ר״ל ריאה שנימוקה וקרומה קיים כשרה וודאי אפי׳ נימוקה כולה קאמר ולשון רביעית אין בו הכרח שהלשון הבא באפי׳ אע״פ שמצינו בהם באים בדיוק כמו שכתבנו אף כמה מהם באים דרך גוזמא ושאף ביתר או בפחות מכן ואין הדבר ברור:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב נחמן: ריאה שנימוקה ונתרוקנה בחלקה, ורק חלק מן הבשר נשאר, וקרום שלה עדיין קייםכשרה. ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: ריאה שנימוקה, וקרום שלה עדיין קיים, אפילו החלל שנוצר בתוך הקרום מחזקת נפח של רביעית הלוג — כשרה. ניטלה
Rav Naḥman says: If the lung was partially atrophied and only part of the flesh remains, but its membrane still exists, the animal is kosher. The Gemara notes: This is also taught in a baraita: If the lung was atrophied, but its membrane still exists, even if the space vacated by the atrophied lung can hold a quarter-log of fluid, the animal is kosher.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין מז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין מז: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין מז:, הערוך על סדר הש"ס חולין מז:, רש"י חולין מז:, ראב"ן חולין מז: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין מז:, בעל המאור חולין מז: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר"י מלוניל חולין מז: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין מז: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין מז: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין מז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חולין מז:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין מז:

Chulin 47b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 47b, Attributed to R. Gershom Chulin 47b, Collected from HeArukh Chulin 47b, Rashi Chulin 47b, Raavan Chulin 47b, Tosafot Chulin 47b, Baal HaMaor Chulin 47b, Ri MiLunel Chulin 47b, Ramban Chulin 47b, Rashba Chulin 47b, Meiri Chulin 47b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 47b, Steinsaltz Commentary Chulin 47b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144