×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִמּוּלָאֵי אָמְרִיתוּ מִילֵּי מוּלְיָתָא אבִּמְקוֹמָהּ מְבַשְּׁלָה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ לָא מְבַשְּׁלָה.
from truncated [mimula’ei] people, as Rav Beivai’s family traced their lineage to the house of Eli, all of whose descendants were destined to be short-lived (see I Samuel 2:31), you speak truncated [mulayata] and unsound matters. When the semen passes through its proper place, it fertilizes; but if it does not pass through its proper place, it does not fertilize. Since he cannot father children, he is like one whose testicles have been crushed, and therefore he may not enter into the congregation.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי יבמות עו ע״א} תנו רבנן ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזה הוא פסול שחוזר1 להכשרו זה הוא למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה2 ממקום אחר3.
אמר רבה בר רב הונא המטיל מים משני מקומות פסול אמר רבא לית הלכתא לא כברא ולא כאבא ברא4 הא דאמרן אבא מאי היא דאמר רב הונא נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה ולא היא5 אפילו לר׳ אלעזר6 דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה הני מילי איש אבל אשה פריצותא בעלמא היא וכל שכן שאין הלכה כר׳ אלעזר:
1. שחוזר: כ״י נ: ״החוזר״.
2. בריאה: חסר בכ״י פרמה.
3. ממקום אחר: כה״י, דפוס קושטא, כבה״ג הלכות טריפות, תשובות הגאונים גאוניקה ב (תרס״ט) עמ׳ 53 (קמברידג׳ T-S Misc. 35.97, ערוך ע׳ קרם, דפוסים: דאינו קרום, כלשון רב יוסף (חולין מז ע״ב). וכן כבה״ג הלכות מיאון. וכן משמע ברמב״ם הל׳ שחיטה ז:ג.
4. לא כברא ולא כאבא ברא: כ״י נ: ״לא כאבא ולא כברא כברא״ כברא״ש. וכצ״ל גכג (שם משובש: ״לא כאבא שאול כברא כברא״). כ״י פרמה: ״לא כאבא ולא כרבה כרבא״.
5. היא: חסר בכ״י נ.
6. אלעזר: כ״י נ, כ״י פרמה: ״אליעזר״.
ערך אוכלסא
אוכלסאאבפסחים עב. ובמכות י וביבמות עו. תרגום ירושלמי יש לאל ידי אוכלוסין סגיאין וכן נפל ממנו רב וצים מיד כתים פי׳ המון עם בלשון יון אוכלוסא תנא. בברכות ס. אין אוכלסא פחותה מס׳ רבוא. ואי נפקא באוכלסא רבנן לאו בני מיפק באוכלסא נינהו. ס״א אכלוזא פירוש ואי נפקי רוב המון עמי הארץ לא נפקי רבנן בהדייהו שאין דרך החכמים לצאת עם עמי הארץ ירודים ונבזים (זו השמועה בבא מציעא קט ובבתרא ח):
א. [פיהל מענטשן.]
ממולאי – ממשפחה אומללה מבית עלי דאמרינן בפ״ק דר״ה (דף יח.) אביי ורבא מדבית עלי קאתו.
מבשלה – מתבשל שכבת זרע ונגמר להוליד ולעשות פרי.
ממולאי – פי׳ בקונטרס מקוטעים משפחה אומללה וקשה דהוה ליה למימר משום דאתון מולאי ויש לפרש שהוא שם מקום כדאמרינן בב״ר ר״מ אזל לממלא חזנהו דהוו שחורי ראש אמר להו מדבית עלי אתון דכתיב כל מרבית ביתך וגו׳.
שני נקבים יש בגיד שאחד מוציא שתן ואחד מוציא זרע וביניהם כקליפת השום ואם נסתם שביל של זרע על ידי אדם ויוצא לו דרך שביל שמי רגלים יוצאין משם פסול שאין הזרע מתבשל לשם ומכל מקום אם היה מטיל מים משני מקומות כגון בשביל של זרע ובשביל של מי רגלים כשר הואיל ומכל מקום אין הזרע יוצא משביל שלו אע״פ שהשתן נכנס בשביל שלו אין בשולו נמנע אחר שהוא במקומו:
ניקבה העטרה עצמה אם כשהוא רואה קרי הנקב מתרחב ויוצא שכבת זרע דרך הנקב פסול ואם לאו כשר ואם ניקב בכדי יציאת הזרע ונסתם חזר להכשרו:
הריאה שניקבה ועלה בה קרום מחמת מכה שבמקום אחר שלא ממקום הנקב אינו קרום וטרפה כמו שביארנו במקומו:
נשים המסוללות זו בזו ר״ל שבאות זו על זו אפילו פלטו זו בזו אפילו היו חייבי כריתות זו בזו אינן נעשות זונות בכך ליפסל לכהונה שאין ענינם אלא פריצות בעלמא ולשון מסוללות כאדם שדורך במסלה ואינו בוקע בעפרה כלום:
המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ובמשוחררת ואינן אסורין אלא מלבא בקהל שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה׳ מבואר לר״ם:
אמר המאירי פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת שהרי לא נאסרו אלא לבא בקהל כדכתיב לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה׳ וקהל גרים ומשוחררים לא איקרו קהל הא בישראל אסורים הם לבד אבל לא בניהם שהרי לא מנה בו דורות:
משנה עמוני ומואבי אסורין ואסורן אסור עולם אבל נקיבותיהן מותרות מיד מצרי ואדומי אינן אסורין אלא עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקבות אמ״ר שמעון קל וחמר הדברים מה אם במקום שאסר את הזכרים אסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד אמרו לו אם הלכה נקבל אם הדין יש תשובה אמר להם לא כי הלכה אני אומר ממזרין ונתינין אסורין ואסורן אסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות אמר הר״ם התשובה אשר אפשר שיושב בה ר׳ שמעון כי להם שאמרו לו מה לעמון ומואב שכן נתפרש טעמן על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים האיש דרכו לקדם ולא האשה תאמר במצרי ואדומי שלא תלה ריחוק לשלש הדורות בדבר בעולם ואין הלכה כר׳ שמעון:
אמר המאירי עמוני ומואבי אע״פ שנתגיירו אסורין לבא בקהל ואיסורם איסור עולם דור אחר דור שהרי נאמר בהם גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה׳ עד עולם ונקבותיהם מותרות מיד ומפני שנתלה איסורן בטעם שאין לו מקום אצל הנשים דכתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם וכו׳ איש דרכו לקדם ואשה אין דרכה לקדם:
מצרי ואדומי כשנתגיירו אין אסורין אלא עד שלשה דורות ולא עד בכלל שדור שלישי מותר כדכתיב דור שלישי יבא להם בקהל ה׳ ואיסורן שוה בין לזכרים בן לנקבות שהרי לא תלה הכתוב איסורן בשום טעם ור׳ ישמעאל מתיר בנקבות מיד מקל וחומר דעמוני ומואבי אלא שאמרו לו אם לדין יש תשובה כלומר שעמוני ומואבי לא הותרו נקבותיהם אלא מפני שתלה הכתוב איסורן בטעם ואין הלכה כר׳ ישמעאל אלא כתנא קמא:
ממזרים ונתינים אסורים ואיסורם איסור עולם בין לזכרים בין לנקבות שהרי בממזר נאמר גם דור עשירי לא יבא לו גו׳ ואם תאמר להתירו מדור עשירי ואילך למדנו עשירי עשירי בגזירה שוה מעמון ומואב שכתוב בהם עד עולם ושמא תאמר דון מינה ומינה ונתיר את הנקבות מעשירי ואילך הא קיימא לן דון מינה ואוקי באתרה:
ונתינים הם אותם גבעונים שנתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים ועל שם נתינה זו נקראו נתינים והם משבעה עממין שכתוב בהם ולא תתחתן בם ואע״פ שאף שאר עממין נאסרו בחתון מכל מקום לא נאמר לאו של חתון אלא בשבעה עממין ושאר עממין איסור חתנותן בעשה ממה שמצינו ביפת תאר ואחר כן תבא אליה ובעלתה הא מעיקרא לא ולאו הבא מכלל עשה עשה ומכל מקום שבעה עממין וכל שאר אומות כל שנתגיירו מותרין מיד לא נאמר איסור לאחר גירות אלא בעמון ומואב לעולם ובמצרי עד שלשה דורות ואחר שכן נתינים מותרין מן הדין הואיל ונתגיירו אלא שיהושע גזר עליהם לכל זמן שבית המקדש קיים ודוד לעולם ומאחר שגזרו עליהם גזרו בהם איסור עולם בין לזכרים בין לנקבות ואע״פ שראוי לשאול אחר שכן היאך אמרו (מכות י״ג.) אלו הן הלוקין וחשב בהם הבא על הנתינה והרי נתינה אינה מן התורה איפשר שלוקה מדבריהם ולא כתבוה שם אלא מצד רגילות הלשון שרגילים להזכיר נתינה עם ממזרת על דרך שמזכירין גרושה וחלוצה אלא שיש בזו חולקים לומר דמדאורייתא אית בה מלקות ומוקמי לאו דלא תתחתן בם אף לאחר גרותן ואין הדברים נראין ובגמרא נבאר הראיות שמחלוקת זו תלויה בהם:
וכן צריך שתדע שכל שהזכרנו באיסור עולם של עמון ומואב ובאיסור שני דורות של מצרי ואדומי דוקא בדורות הראשונים שהיו כל אלו קבועים במקומם אבל בזמן הזה נתבלבלו האומות וכל שנתגייר אחד מהם אפילו היה אצלנו בחזקת אלו הותרו מיד זכרים ונקבות שכבר נתבטלה חזקתם ונתערבבו האומות ודנין אותם אחר הרוב כמו שאמרו בפרק תפלת השחר ביהודה גר העמוני שאמר לו ר׳ יהושע מותר אתה אלא שאם יתברר ענינם לעתיד חוזרין לאיסורן ואף בזו יש חולקין בקצת דברים כמו שנבאר בגמרא:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
פצוע דכא כהן שאלו בסוגיא זו אם הוא מותר בגיורת כפצוע דכא ישראל אם לאו מי אמרינן בקדושתיה קאי כלומר אע״פ שנפצע קדושת כהונה עליו ליאסר בכל איסורי כהונה או דילמא לאו בקדושתיה קאי ואע״פ שהוא אסור בכל איסורי כהונה כגון אלמנה וגרושה וחללה זונה לא נאסר בהם מצד כהונתו אלא מצד שאסור לו לבא בקהל וגיורת מיהא אע״פ שאלו לא היה פצוע דכא היתה נאסרת לו משום זונה עכשו נפקעה קדושתו והותרה לו אחר שאין שם איסור ביאה בקהל שהרי קהל גרים לא איקרי קהל ואתו למיפשטה מדתניא פצוע דכא מותר בנתינה ר״ל פצוע דכא ישראל והרי מכל מקום פציעתו הפקיעה קדושת ישראל ממנו להתירו בנתינה ואף בכהן בגיורת הדין כן ושני ליה דלא דמי דאיסור נתינה לישראל לא משום קדושה היה אלא שלא ילד בן ויגדלנו לע״ז ומתוך כך לא נאסר חתנותן אלא בגיותן הא משנתגיירו מותר כמו שביארנו במשנה ורבנן גזרו בהו לאסור חתונן אף לאחר שנתגיירו מפני שדוד גזר עליהם ולא גזרו אלא בהנך דבני אולודי הא אלו היה איסורן משום קדושה לא הופקעה מצד פציעתו ואחר שכן כהן שאיסורו בגיורת משום קדושה לעולם אימא לך דלא פקעה מיניה ונאסר בה אף כשהוא פצוע דכא ואע״פ שנאסר ממזר בנתינה אע״ג דבר אולודי הוא התם משום דבכשרים גזור בפסולים לא גזור והדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי דודאי איסור חתנות של שבעה אומות אף בגרותם היא דאי בגיותן לא שייך בהו חתנות ואע״פ שמצינו ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים לא נשאה אלא שבא עליה דרך יחוד וכדכתיב דבק שלמה לאהבה ולא לאישות ומתוך אהבתו היתירה העלה עליו הכתוב כאלו נשאה ואחר שנאסר החתנות אף בגרותם משום קדושה הוא וכשנעשה פצוע דכא פקעה קדושתו ואם כן אף הכהן שנפצע מותר בגיורת ומתוך משא ומתן זה לא הובררה שאלתנו וגדולי המחברים פסקו בה כלישנא בתרא דרבא דמשום קדושה הוא וכשנפצע נפקעה קדושתו ומותר בגיורת וכן פצוע דכא וכרות שפכה בין כהן בין ישראל מותר בנתינה ולדעת זה חתנות של שבעה עממין נאסר אף לאחר הגרות ובהפך מה שכתבנו במשנתנו ואני תמה שאף הם לא כתבו איסור חתנות אלא בעודן גוים והשוו בה שבעה עממין לשאר אומות וכן כתבו שלא נתגיירו משבעה עממין אלא אותם הגבעונים והיו מותרים דבר תורה אלא שיהושע גזר עליהם לזמן בית המקדש ודוד לעולם כמו שכתבנוה במשנתנו וכן ראיה לדעת זה מה שאמרו בימי רבי בקשו להתיר נתינים ואי מדאוריתא אסירי היאך עלה על דעתם להתירם אלא ודאי עיקר הדברים שלא נאסר החתון אלא בגיותם וכמו שאמרו בע״ז בנותיהם דאוריתא הוא דכתיב לא תתחתן בם וסתמא איתמר לא שנא בשבעה עממין לא שנא בשאר אומות ומכל מקום בכלם כל שנתגיירו הותרו אלא שדוד גזר בנתינים ולא היה איסורם משום קדושה הא אלו היה איסורם משום קדושה לא הופקעה וכהן פצוע דכא שהוא משום קדושה אסור בגיורת דבקדושתיה קאי והיינו דהן ועבדיהן אוכלים בתרומה וקושיא דאלו הן הלוקין כבר תירצנוה במשנה ומכל מקום אחרוני הרבנים מפרשים דנתינה איסור תורה וחתנות דידהו בגרותם נאסר מן התורה ומשום קדושה וכמתניתין דאלו הן הלוקין והא דהן ועבדיהן אוכלין משום דלא אמרינן להו בקדושתיה קאי אלא לאיסורי ביאה והא דאמרינן דוד גזר עליהם פירושו להשתעבד בהם ושלא לשחררם וזהו שאמרו משה גזר עליהם ואי משום לא תתחתן הוה ליה למימר משה אסרן אלא דמשה גזר עליהם לשעבוד ולאותו דור ויהושע לכל זמן המקדש ודוד לעולם וכדאיתה בהדיא (יבמות ע״ט.) וכשחשבו של בית רבי להתירם פירושו מן השעבוד ועיקר הדברים כדעת ראשון ומה שאמרו משה גזר עליהם לאותו הדור ר״ל אפילו נתגיירו ומפני שהכיר ערמתם הא משנולדו בקדושה מותרין דהא לא כתיב בהו דורות ולא עד עולם ומינה דכל נתינה ראשונה אסורה מן התורה אף כשנתגיירה ויהושע גזר אף לדורות לכל זמן בית המקדש ודוד לעולם וכן עקר:
ולמדנו שפצוע דכא מכל מקום מותר בנתינה ופצוע דכא כהן אף לדעת המתירים אותו בגיורת ונתינה ובכל מה שנאסר מתורת ספקות מכל מקום בממזרת ודאית נאסר וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שהרבה חלוקים עליהם להתיר כל פצוע דכא אף בממזרת ודאית ובתלמוד המערב נחלקו בה והוא שאמרו שם ר׳ ירמיה אמר פצוע דכא ישראל מותר בממזרת אמר ר׳ יוסה בלבד פסול משפחה הא פסול הגוף לא בדא חייליה דר׳ יוסה מן הדא דאמר ר׳ סימון לא שאנו אלא פצוע דכא ישראל אבל כהן לא בדא כמה דתימר כהן ברור הוא אסור לישא גיורת אף הכא ישראל ברור הוא אסור לישא ממזרת:
ממולאי. ממשפחה אומללה מבית עלי. מוליתא. דברים שאינם. מבשלא. מתבשל הזרע ומוליד. נקב. במקום הפוסלו. ונסתם. שעלה בו קרום, אם הוא חזק כל כך שכשרואה קרי אינו נקרע כשר. למטה מעטרה. בבשר. אלא בעטרה עצמה. דעטרה נפסלת בנקב כמו למעלה מעטרה. פי׳ ר״ש1 ולמעלה מעטרה לא מצי לאוקומה, דהתם ודאי לא מקרע, שאין הזרע דוחק ומתאסף אלא אצל נקב יציאתו. ע״כ. והואיל ואם ניקבה העטרה פסול, הא דאמרי׳ לעיל נקב2 למטה מעטרה שכנגדו למעלה מעטרה, הוא הדין שכנגדו בעטרה עצמה. וכן כתב הר״ם בפרק י״ו3.
1. ד״ה היכא.
2. = ניקב.
3. מהל׳ איסו״ב ה״ה.
משום דאתו ממולאי – פרש״י ז״ל לשון כרותים ואומללי׳ שהם ממשפחת בני עלי שנכרתים בחצי ימיהם ור״י ז״ל פי׳ ממולאי שם מקום כדאמרי׳ במדרש ר״מ הלך לממולא חזנהו להנהו דהוו שחורי ראש אמר להם מדבית עלי אתון ועסקו בתורה.
גמ׳ כי מגיירי משרא שרו כו׳ כצ״ל:
ממולאי [שאתם באים מאומללים] ממשפחה אומללה, מבית עלי, אמריתו מילי מוליתא [אומרים אתם דברים אומללים, ופגומים]? במקומה — מבשלה [מבשלת] שכבת הזרע וגומרת להזריע, שלא במקומה — לא מבשלה [מבשלת], וכיון שאינו יכול להוליד, הרי הוא כפצוע דכא ופסול.
from truncated [mimula’ei] people, as Rav Beivai’s family traced their lineage to the house of Eli, all of whose descendants were destined to be short-lived (see I Samuel 2:31), you speak truncated [mulayata] and unsound matters. When the semen passes through its proper place, it fertilizes; but if it does not pass through its proper place, it does not fertilize. Since he cannot father children, he is like one whose testicles have been crushed, and therefore he may not enter into the congregation.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בנִיקַּב וְנִסְתַּם כֹּל שֶׁאִילּוּ נִקְרֵי וְנִקְרָע פְּסוּל וְאִי לָאו כָּשֵׁר הָוֵי בֵּהּ רָבָא הֵיכָא אִילֵּימָא לְמַטָּה מֵעֲטָרָה אפי׳אֲפִילּוּ נִכְרַת נָמֵי גאֶלָּא בַּעֲטָרָה עַצְמָהּ אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַב מָרִי בַּר מָר אָמַר מָר עוּקְבָא אָמַר שְׁמוּאֵל נִיקַּב בַּעֲטָרָה עַצְמָהּ וְנִסְתַּם כֹּל שֶׁאִילּוּ נִקְרֵי וְנִקְרָע פָּסוּל וְאִי לָאו כָּשֵׁר.

Rav Yehuda said that Shmuel said: If a man’s member had been punctured and it later healed and the hole closed up with flesh, in any case where, if he would emit semen, it would tear open again, he is unfit to enter into the congregation; but if not, he is fit. Rava discussed this ruling and raised a question: Where is this perforation? If we say it is below the corona, at the end of the man’s member, why should this perforation render him unfit? Even if the member was entirely severed, he would also be fit. Rather, the hole is in the corona itself, that is, at the point where the corona meets the rest of the member. It was also stated explicitly that this is the case, as Rav Mari bar Mar said that Mar Ukva said that Shmuel said: If a man’s member had been punctured in the corona itself, and it later healed and the hole closed up with flesh, in any case where if he would emit semen it would tear open again, he is unfit; but if not, he is fit.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ניקב – נקב קטן שנסתם בכל שהוא ואין ניכר רואים אם גדול כ״כ שאם נקרי האיש הזה נקרע ומרחיב הנקב מחמת דוחק הזרע שמתאסף פסול.
היכא אילימא למטה מעטרה כו׳ – דהוא בראש הגיד. ולמעלה מעטרה ליכא לאוקומי דהתם ודאי לא מקרע שאין הזרע דוחה ומתאסף אלא אצל נקב יציאתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ניקב בעטרה עצמה ונסתם כל שאלו ניקרי ונקרע פסול – פי׳ שנקרע למעלה מן העטרה פסול וזהו פיסול החוז׳ להתרו ולהכשירו פי׳ ה״ר אלעזר ממיץ ז״ל דאינו פסול לבא בקהל שאין זה פצוע דכא שהרי אמרו בספרי הפצוע דכא אינו חוזר לברייתו ולקמן בפ׳ אמרי׳ כי סריס אדם אין לו רפואה אלא לומר שהוא פסול מלהוליד ובניו ממזרים וכן כתב בעל ס׳ המצות אבל הגאונים והרמב״ם ז״ל פוסלים אותו לקהל.
אמר רב יהודה אמר שמואל: ניקב הגיד, ונסתם אחר כך בבשר, שהפצע הגליד, כל שאילו נקרי [רואה קרי] ואז נקרע שנית — פסול. ואי לאו [ואם לא] — כשר. הוי [דן] בה רבא: היכא [היכן] היה הנקב? אילימא [אם תאמר] שהיה למטה מעטרה (בקצה האיבר), מדוע יפסול שם הנקב? אפילו נכרת כולו נמי [גם כן] כשר, אלא הכוונה היא במקום עטרה עצמה, כלומר, בנקודת המגע בין העטרה והגיד. איתמר נמי [נאמר גם כן] אמר רב מרי בר מר אמר מר עוקבא אמר שמואל: ניקב בעטרה עצמה ונסתם, כל שאילו נקרי [רואה קרי] ונקרע — פסול, ואי לאו [ואם לא] — כשר.
Rav Yehuda said that Shmuel said: If a man’s member had been punctured and it later healed and the hole closed up with flesh, in any case where, if he would emit semen, it would tear open again, he is unfit to enter into the congregation; but if not, he is fit. Rava discussed this ruling and raised a question: Where is this perforation? If we say it is below the corona, at the end of the man’s member, why should this perforation render him unfit? Even if the member was entirely severed, he would also be fit. Rather, the hole is in the corona itself, that is, at the point where the corona meets the rest of the member. It was also stated explicitly that this is the case, as Rav Mari bar Mar said that Mar Ukva said that Shmuel said: If a man’s member had been punctured in the corona itself, and it later healed and the hole closed up with flesh, in any case where if he would emit semen it would tear open again, he is unfit; but if not, he is fit.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) שְׁלַח לֵיהּ רָבָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה לְרַב יוֹסֵף יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ הֵיכִי עָבְדִינַן א״לאֲמַר לֵיהּ מַיְיתִינַן נַהֲמָא חַמִּימָא דִּשְׂעָרֵי וּמַנְּחִינַן לֵיהּ אַבֵּי פוֹקְרֵי וּמִקְּרֵי וְחָזֵינַן לֵיהּ.

With regard to this issue, Rava, son of Rabba, sent the following question to Rav Yosef: Let our teacher teach us, what should we do to verify whether or not the perforation was adequately closed? Rav Yosef said to him: We bring warm barley bread and place it upon his anus [bei pukrei], and owing to the heat he emits semen, and we observe what happens and see whether or not the perforation remains closed.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יההשלמהבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פקד
פקדא(יבמות עו.) נהמא חמימא דשערי ומנחינן ליה אבי פוקריה ומוקריה פי׳ במקום הסדק:
א. [שפאלטע.]
היכי עבדינן – כי אתי לקמן לאורויי היכי מייתינן ליה לידי קרי דלחזי אי מיקרע למיבדקיה ולאכשוריה.
אבי פוקרי – נקב בית הרעי ומחמת חמימותו הוא נקרי כך שמעתי.
היכי עבדינן מייתינן נהמא חמימא דשערי ומנחינן ליה אבי פוקריה ומקרי וחזינן ליה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היכי עבדינן. כי אתי לקמן לאורויי היכי מייתינן ליה לידי קרי דנחזי אי מקרע אי לא. אבי פוקריה. נקב בית הרעי. ומחמת חמימותו הוא נקרי. ואית דמפרשי נקב שביל בית הזרע. ולשון בעל הערוך בערך פקר, אבי פוקרי פי׳ במקום הסדק. אטו כולי עלמ׳ יעקב וכו׳. פי׳ ר״ש1 שראובן היה מטיפה ראשונה שיצא ממנו, שלא ראה קרי מימיו עד שנוצר ראובן. דמצרכת ליה לעשות כולי האי כדי שיראה קרי. ע״כ. ולא נהיר, שאין לומר שראובן היה מטיפה ראשונה, דהא אסיקנא סוף פרק ארבעה אחין2 שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה. ואין ראוי לומ׳ שלאה באצבעה מיעכה ונתעברה מראובן מביאה ראשונה, שאין סידור הפרשה מורה כך, דכתו׳3 ויבא אותה אליו ויבא אליה, ואחר ספרו תרעומת יעקב ונשואי רחל כתו׳4 וירא ה׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה. דמשמע שלאחר שבא על רחל ונעשית עקרה פתח השם רחמה של לאה, כלומ׳ שקבלה זרע מיעקב והרתה ונוצר ראובן. ועיקר הפי׳ הוא דכתו׳ כחי וראשית אוני, שלא ראה קרי מימיו עד שבא על לאה אמו, לא בסיבת תשמיש אשה ולא בסיבה אחרת מקרית. ואם ראובן היה הנוצר מזרעו תחלה, ולא יצא מיעקב זרע מעולם עד שבא על לאה, והבן הראשון שהוליד היה ראובן, ודאי הוא ראשית אונו וכחו, שאליו היתה כונתו בכל זרע שהוציא בביאות ראשונות שבא עם לאה אמו. וזהו העקר.
1. ד״ה ראשית.
2. לעיל לד, א.
3. בראשית כט, כג.
4. שם פסוק לא.
שלח ליה [לו] רבא בריה [בנו] של רבה לרב יוסף: ילמדנו רבינו, היכי עבדינן [איך אנו עושים] כדי לבדוק אם הנקב הזה סתום כראוי או לא? אמר ליה [לו]: מייתינן נהמא חמימא דשערי, ומנחינן ליה אבי פוקרי, ומקרי, וחזינן ליה [מביאים אנו לחם חם של שעורים ומניחים אותו בבית פי הטבעת, ומחמת החום הוא רואה קרי, ואנו רואים אותו] אם הנקב נשאר סתום.
With regard to this issue, Rava, son of Rabba, sent the following question to Rav Yosef: Let our teacher teach us, what should we do to verify whether or not the perforation was adequately closed? Rav Yosef said to him: We bring warm barley bread and place it upon his anus [bei pukrei], and owing to the heat he emits semen, and we observe what happens and see whether or not the perforation remains closed.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יההשלמהבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר אַבָּיֵי אַטּוּ כ״עכּוּלֵּי עָלְמָא יַעֲקֹב אָבִינוּ הֲוַאי דִּכְתִיב בֵּיהּ {בראשית מ״ט:ג׳} כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי שֶׁלֹּא רָאָה קֶרִי מִיָּמָיו.

Abaye said: Is that to say that everyone is like our Patriarch Jacob, with regard to whom it is written: “Reuben, you are my firstborn, my might and the first fruits of my strength” (Genesis 49:3), implying that Jacob never experienced an emission of semen in all his days, so that his eldest son Reuben was conceived from his first drop of seed, i.e., “the first fruits of my strength.” The implication is that there is certainly no need for such measures in order to bring a man to ejaculate.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ראשית אוני – היא היתה טפת קרי שיצאה ממנו ראשון שלא ראה קרי מימיו. כלומר דמצרכת ליה כולי האי.
שלא ראה קרי מימיו – ונתעברה מביאה ראשונה שמיעכה באצבעה כדאמרינן בתמר בפרק ד׳ אחין (לעיל לד:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי: אטו כולי עלמא [וכי כל העולם] כמו יעקב אבינו הואי [הוא]? דכתיב ביה [שנאמר בו] ״כחי וראשית אוני״ (בראשית מט, ג), שאמרו שלא ראה קרי מימיו, וראובן בכורו בא מטיפת זרע ראשונה (״ראשית אוני״) שיצאה ממנו. ובודאי אין צורך באמצעי זה כדי לגרום שאדם יראה קרי!
Abaye said: Is that to say that everyone is like our Patriarch Jacob, with regard to whom it is written: “Reuben, you are my firstborn, my might and the first fruits of my strength” (Genesis 49:3), implying that Jacob never experienced an emission of semen in all his days, so that his eldest son Reuben was conceived from his first drop of seed, i.e., “the first fruits of my strength.” The implication is that there is certainly no need for such measures in order to bring a man to ejaculate.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי מְעַבְּרִינַן קַמֵּיהּ בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין אָמַר רָבָא אַטּוּ כ״עכּוּלֵּי עָלְמָא בַּרְזִילַּי הַגִּלְעָדִי הוּא אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְשַׁנִּין מֵעִיקָּרָא.

Rather, Abaye said that a different method is used: We pass before him colorful garments of a woman, and thereby bring him to arousal, so that he will experience an emission. Rava said: Is that to say that everyone is like Barzilai the Gileadite, traditionally known for his licentious character? Not all men are brought to excitement when they merely see such clothes. Rather, the Gemara rejects this proposal and states that it is clear as we initially answered, that we follow the former procedure even though not all men require it.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעבירין לפניו בגדי צבעונים – של אשה והוא מהרהר באשה ונקרי.
ברזילי הגלעדי – שטוף בזימה היה דכתיב ביה אם יטעם עבדך ואמרי׳ במסכת שבת בפ׳ שואל אדם (דף קנב.) שטוף בזימה היה לפיכך קפצה עליו זקנה דההיא אמתא דהויא בי רבי בת צ׳ ותרתין שנין וטעמה קידרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא, אמר אביי די באמצעי אחר: מעברינן קמיה [מעבירים לפניו] בגדי צבעונין של אשה, והוא מהרהר ורואה קרי. אמר רבא: אטו כולי עלמא [וכי כל העולם] ברזילי הגלעדי הוא שדרשו עליו שהיה שטוף בזימה, ובודאי לא כל אדם רואה קרי מהרהור כזה בלבד. אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא [מחוור, ברור, כמו שהסברנו מתחילה] כיצד עושים, אף שלא כל אדם זקוק לכך.
Rather, Abaye said that a different method is used: We pass before him colorful garments of a woman, and thereby bring him to arousal, so that he will experience an emission. Rava said: Is that to say that everyone is like Barzilai the Gileadite, traditionally known for his licentious character? Not all men are brought to excitement when they merely see such clothes. Rather, the Gemara rejects this proposal and states that it is clear as we initially answered, that we follow the former procedure even though not all men require it.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן נִיקַּב פָּסוּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹתֵת דנִסְתַּם כָּשֵׁר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹלִיד וְזֶהוּ פְּסוּל שֶׁחוֹזֵר לְהֶכְשֵׁירוֹ זֶהוּ לְמַעוֹטֵי מַאי לְמַעוֹטֵי קְרוּם שֶׁעָלָה מֵחֲמַת מַכָּה בָּרֵיאָה דְּאֵינוֹ קְרוּם.

The Sages taught in a baraita: If a man’s member was punctured, he is unfit to enter into the congregation of Israel because his semen is discharged gently and does not fertilize; if the perforation later closed up with flesh, he is fit, because now he can father children. And this is an instance of one who is unfit who returns to his previous state of fitness. The Gemara asks: What does the word this come to exclude? The Gemara explains that it comes to exclude a case involving an entirely different matter, that of a membrane that formed on the lung of an animal in the wake of a wound, which is not considered a proper membrane, as it is likely to rupture. If a puncture in the lung became covered with such a membrane the animal does not regain its former kosher status.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קרם
קרםא(שבת יט:) ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה רבי אליעזר אמר כדי שיקרם התחתון שלה פי׳ שעלה על פני הלחם קלף מחמת האש. (יבמות עו.) זהו למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה ממקום אחר שלא מקום רבותא פי׳ אם היתה מכה בריאה ומחמת המכה עלה שם קליפה וסתם הנקב לא הועיל כלום כנקובה דמיא והני מילי על הדופן ושם מקום צר אם עלה שם קרום מחמת מכה ונסתבך בדופן כשירה. וכן מפורש (חולין מז: מקואות פרק ט) קרום שעלה מחמת מכה טמא ומטמא פי׳ כשתתרפא המכה מעלת קרום כדאמרינן חמשה קרמי איכא בחיותא וכתיב ויקרם עליהם עור:
א. [איבערצאגען זיין.]
מפני שהוא שותת – שמחמימות התאוה יוצא דרך הנקב (וכשהזרע יוצא דרך הנקב יציאתו) אין יורה כחץ וקי״ל (חגיגה דף טו.) שכבת זרע שאין יורה כחץ אינו מזריע.
למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום – משום דהדר מיפחת והיינו הנך סירכי דריאה דמיטרפא בהו חיותא.
ת״ר ניקב פסול מפני שהוא שותת ואינו יורה כחץ נסתם כשר מפני שהוא מוליד ומורה כחץ וזהו פסול החוזר להכשרו זה למעוטי מאי למועוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה שאינו קרום היכי עבדי פי׳ לסתום הנקב א״ל אביי לראב״א מייתינן שערתא ומסרטין לי׳ ומייתינן תרבא ושייפינן לי׳ ומייתינן שומשמנא גמלא ומכתינן לי׳ ופסקי׳ לי׳ לרישא ודוקא שערתא אבל פרזלא מיצרף צריף וה״מ קטן אבל גדול איקפול׳ מיקפילי לאחר שמעלה ארוכה חוזר ונקלף ונסתר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שותת. יוצא דרך הנקב ואינו יורה כחץ ואינו מוליד. דאינו קרום. דהדר מפתח. ומהנך סירכי דמיטרפא בהו חיותא קאמ׳. פסול. אעפ״י שהזרע יוצא משביל שלו, הואיל ומי...⁠1 הלכתא דהואיל והזרע יוצא ממקומו...⁠2
1. חסר כחמש תיבות.
2. חסר כשתים שלש תיבות.
זהו למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום ולא מצי למימר למעוטי ריאה שניקבה ודופן סותמה במקום רביתה שהיא טריפא דדומיא דהא דגיד בעי׳ שהסתימה היא מגופו של גיד והיינו דלא פליגא הא אמאי דק״ל דריאה שניקבה ודופן סותמה במקום רביתא שהיא כשרה וכדאיתא בדוכתא בפ׳ אלו טריפות.
רש״י בד״ה מפני שהוא שותת שחמימות התאוה דרך הנקב יוצאת ואין יורה כו׳ כצ״ל:
תנו רבנן [שנו חכמים]: ניקב — פסול, מפני שהוא שותת ואין הזרע מקלח, נסתם אחר כך בבשר — כשר, מפני שהוא מוליד. וזהו פסול שחוזר להכשירו. ושואלים: ההדגשה במלה ״זהו״ למעוטי מאי [למעט את מה]? ומשיבים: למעוטי [למעט] בנושא אחר — קרום שעלה בנקב שנעשה מחמת מכה בריאה של בהמה, שאינו [שאינו] נחשב קרום ואינו מחזירה להכשירה.
The Sages taught in a baraita: If a man’s member was punctured, he is unfit to enter into the congregation of Israel because his semen is discharged gently and does not fertilize; if the perforation later closed up with flesh, he is fit, because now he can father children. And this is an instance of one who is unfit who returns to his previous state of fitness. The Gemara asks: What does the word this come to exclude? The Gemara explains that it comes to exclude a case involving an entirely different matter, that of a membrane that formed on the lung of an animal in the wake of a wound, which is not considered a proper membrane, as it is likely to rupture. If a puncture in the lung became covered with such a membrane the animal does not regain its former kosher status.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) שְׁלַח לֵיהּ רַב אִידִי בַּר אָבִין לְאַבָּיֵי הֵיכִי עָבְדִינַן מַיְיתִינַן שְׂעָרְתָּא וּמְסָרְטִינַן לֵיהּ וּמַיְיתִינַן תַּרְבָּא וְשָׁיְיפִינַן וּמַיְיתִינַן שׁוּמְשָׁנָא גַּמְלָא וּמְנַכְּתִינַן לֵיהּ וּפָסְקִינַן לֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ וְדַוְקָא שְׂעָרְתָּא אֲבָל פַּרְזְלָא מִזְרָף זָרֵיף וה״מוְהָנֵי מִילֵּי קָטָן אֲבָל גָּדוֹל מיקפולי מִיקַּפַּל.

With regard to this issue, Rav Idi bar Avin sent the following question to Abaye: What should we do to expedite the healing of such a perforation? Abaye answered: We bring a sharp-edged grain of barley and lacerate the area around the hole with it. We then bring fat and rub it on the spot, and afterward we bring a large ant [shumshena] and let it bite inside the hole. This leads to bleeding and the formation of a scab, which eventually heals as new flesh grows there. We also cut off the ant’s head so that it should remain in place until the wound is fully healed. The Gemara comments: And this procedure must be done specifically with a grain of barley, but an iron tool would cause inflammation [zareif]. The Gemara adds: And this applies only to a small perforation, but a large one will eventually peel off and reopen.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דק
דקאדקדוקי תורה ודקדוקי סופרים (סוכה כח.) (א״ב תרגום אשר בשערה ישופני דעד חוטי בינתא מדקדק עמי ומן עקר זה נגזר דווקא (יבמות עו.) ומסרטינן ליה דווקא שערתא אבל פרזלא מזרף זריף פי׳ הדבר בדקדוק לבדו ונגזר גם (שבת קכד) דייקא נמי דקתני כלומר הוה מדקדק):
א. [פיינהייט.]
היכי עבדינן – רפואה לסתום גיד שניקב.
שערתא – שעורה.
ומסרטינן ליה – כל סביבות הנקב כדי שיגליע ויוציא דם ומתוך כך הוא מעלה ארוכה ובשר עולה.
שומשנא גמלא – נמלה גדולה.
ומנכתינן ליה – מניחין ראשה שם ונושך ונדבק ראשו בנקב.
ופסקינן ליה לרישיה – להיות סתומה וכל זמן שהוא הולך ובלה הבשר עולה ומתחבר.
מזרף זריף – עושה חבורה אשגרטינ״א בלעז לישנא אחרינא מזרף זריף מעלה נפח אופל״א בלעז.
איקפולי מיקפל – לאחר שעלה ארוכה חוזר ונקלף ונסתר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ומנכתינן כו׳ ונושכת כו׳. נ״ב כמו עיסה הנושכת בחבירתה וק״ל:
ד״ה כהן כשר צ״ל אבל כהן כשר כו׳:
תוס׳ בד״ה ממולאי כו׳ דהוי שחורי ראש כו׳. נ״ב כלומר אינם שיבים כדאיתא בנדרים הנודר משחורי הראש אסור בשיבים:
שלח ליה [לו] רב אידי בר אבין לאביי: היכי עבדינן [כיצד אנו עושים] לרפואה, לסתום נקב כזה? אמר לו מייתינן שערתא [מביאים שעורה] שיש בה צד דק וחד, ומסרטינן ליה [וסורטים אותו] סביב הנקב, ומייתינן תרבא [ומביאים חלב], ושייפינן [ומורחים] על המקום, ומייתינן שומשנא גמלא ומנכתינן ליה [ומביאים נמלה גדולה וגורמים לה שתנשוך אותו] ועל ידי נשיכתה יוצא דם מהמקום ונוצר גלד שבמשך הזמן מתרפא בשל בשר חדש הגדל במקום, ופסקינן ליה לרישיה [וחותכים את ראשה] של הנמלה ומשאירים אותו שם כדי שיישאר חיבור זה עד לריפוי המוחלט. ומעירים: ודוקא על ידי שערתא [שעורה] עושים זאת, אבל פרזלא מזרף זריף [ברזל גורם לדלקת], ומעירים: והני מילי [ודברים אלה] אמורים בקטן (בנקב קטן), אבל גדול — מיקפולי מיקפל [מתקפל] לבסוף ושוב נפתח.
With regard to this issue, Rav Idi bar Avin sent the following question to Abaye: What should we do to expedite the healing of such a perforation? Abaye answered: We bring a sharp-edged grain of barley and lacerate the area around the hole with it. We then bring fat and rub it on the spot, and afterward we bring a large ant [shumshena] and let it bite inside the hole. This leads to bleeding and the formation of a scab, which eventually heals as new flesh grows there. We also cut off the ant’s head so that it should remain in place until the wound is fully healed. The Gemara comments: And this procedure must be done specifically with a grain of barley, but an iron tool would cause inflammation [zareif]. The Gemara adds: And this applies only to a small perforation, but a large one will eventually peel off and reopen.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא הַמֵּטִיל מַיִם מִשְּׁתֵּי מְקוֹמוֹת פָּסוּל אָמַר רָבָא לֵית הִלְכְתָא לָא כִּבְרָא וְלָא כְּאַבָּא בְּרָא הָא דַּאֲמַרַן אַבָּא דא״רדְּאָמַר רַב הוּנָא נָשִׁים הַמְסוֹלְלוֹת זוֹ בָּזוֹ פְּסוּלוֹת לַכְּהוּנָּה.

Rabba bar Rav Huna said: One who passes water from two places, so that he appears to have a hole or some other blemish in his member, is unfit to enter into the congregation of Israel, as is a man with crushed testicles. Rava said: With regard to these matters, the halakha is in accordance neither with the opinion of the son nor with that of the father. The son, this refers to that opinion of Rabba bar Rav Huna, which we just stated. As for the ruling of the father, this is referring to that which Rav Huna said: Women who rub against one another motivated by sexual desire are unfit to marry into the priesthood, as such conduct renders a woman a zona, whom a priest is prohibited from marrying. It was about this that Rava said that the halakha is not in accordance with Rav Huna’s opinion.
רי״ףרש״יתוספותר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המסוללות – דרך תשמיש זכר ונקבה משפשפות נקבתן זו לזו וכן המסוללת בבנה קטן דסנהדרין (דף סט:).
פסולות לכהונה – משום זנות.
המסוללות – פירש ריב״ן מטילות שכבת זרע שקבלו מבעליהן ולא יתכן דבפ׳ במה אשה (שבת דף סה. ושם) אמרי׳ שמואל לא שביק להו לבנתיה דגנין גבי הדדי משום דרב הונא דאמר נשים המסוללות כו׳ ומשמע דלא היו נשואות שהיו עדיין בבית שמואל ולא יתכן נמי הא דפירש בקונטרס התם דפסולות לכהן גדול דאע״ג דכהן גדול לא הוה בימי שמואל מכל מקום מכוער הדבר כיון שנפסלות בכך לכהן גדול דהכא משמע דפסולות אף לכהן הדיוט משום זונה מדקאמר אפילו לרבי אלעזר דאמר פנוי כו׳ מכלל דרב הונא משום זונה פסיל להו.
נשים המסוללות. יש ספרים גרסי נשים המסולדות זו בזו, כלו׳ מתחממות זו בזו, מלשון שהיד סולדת בהם.
אמר רבה בר״ה המטיל מים בב׳ מקומות פסול, פי׳ ב׳ נקבים יש באדם א׳ מוציא שתן וא׳ מוציא זרע וביניהם כקליפת השום וניקבה הקניפה שבניהין ויוצאים מ״ר ממקום הזרע פסול. א״ר לית הל׳ כרבה בר ר״ה דדוקא בנסתם נקב הזרע והי׳ יוצא מנקב השתן אז פסול דשלא במקומה לא מבשלא אבל זה שהזרע יוצא ממקומו אם יוצאים גם מ״ר משם אין דרך כלום:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[נשים המסוללות זו בזו]. מתחממות זו עם זו ושופכין שכבת זרע לה⁠[דדי]⁠1. [פסולות לכהונה. משום] זנות. וכר׳ אלעזר נמי אין הלכה.
1. כ״נ להשלים.
ואמר רב הונא נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה – פרש״י ז״ל משום זונה ולא מחוור דהא רב הונא לית ליה דר׳ אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה כדאיתא בפ׳ הבא על יבמתו וכ״ש בזו דגריע מינה טובא כדאמרי׳ בסמוך לפי׳ הנכון כדפרש״י ז״ל במ׳ שבת גבי אבוה דשמואל דלא שבק להו לברתי׳ דגניין בהדי הדדי קאתי לומר דטעמ׳ משו׳ דר״ה דפסל׳ לכ״ג משו׳ השרת בתולי׳ והויא כבוגר׳ שכלו קצת בתולי׳ ואע״ג דכ״ג בימי ר״ה לא הוה אמר לה לענין הלכת׳ כדאמר ר׳ בפ׳ הבא על יבמתו (דף נ״ט ע״ב) ואבוה דשמואל הוה בעי לנטורינהו לקדוש׳ גמורה.
אמר רבה בר רב הונא: המטיל מים משתי מקומות שנראה שיש נקב או פגם אחר באברו, פסול משום פצוע דכא. אמר רבא: בעניינים אלה לית הלכתא [אין הלכה] לא כברא [כבן] ולא כאבא [כאב], ברא [הבן]הא דאמרן [זה שאמרנו] לגבי דברי רבה בר רב הונא. ומה שאמר אבא [האב] — שאמר רב הונא: נשים המסוללות זו בזו שמתחככות זו בזו כדרך תשמיש, פסולות לכהונה, שלדעתו יש בכך משום זנות.
Rabba bar Rav Huna said: One who passes water from two places, so that he appears to have a hole or some other blemish in his member, is unfit to enter into the congregation of Israel, as is a man with crushed testicles. Rava said: With regard to these matters, the halakha is in accordance neither with the opinion of the son nor with that of the father. The son, this refers to that opinion of Rabba bar Rav Huna, which we just stated. As for the ruling of the father, this is referring to that which Rav Huna said: Women who rub against one another motivated by sexual desire are unfit to marry into the priesthood, as such conduct renders a woman a zona, whom a priest is prohibited from marrying. It was about this that Rava said that the halakha is not in accordance with Rav Huna’s opinion.
רי״ףרש״יתוספותר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר פָּנוּי הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת עֲשָׂאָהּ זוֹנָה ה״מהָנֵי מִילֵּי אִישׁ אֲבָל אִשָּׁה הפְּרִיצוּתָא בְּעָלְמָא.:

And even according to the opinion of Rabbi Elazar, who said that an unmarried man who has intercourse with an unmarried woman not for the sake of marriage renders her a zona, a woman who has had sexual relations with a man forbidden to her by the Torah, this applies only to intercourse with a man, but lewd behavior with another woman is mere licentiousness that does not render her a zona, and therefore she is still permitted to marry into the priesthood.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא דאמרי׳ הכא ואפילו אליבא דר׳ אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה כו׳ הכי – פי׳ אפי׳ לר׳ אליעזר דמחמיר בפסולי כהונה לומ׳ דפנוי הבא על הפנייה עשאה זונה התם הוא משום דאיכא מעשה איש אבל הכא פריצות בעלמא הוא ואפי׳ לכ״ג לא פסילא ולרבותא נקט לה רבא אע״ג דלית הלכתא כוותיה ואע״ג דלא שייכא כדרב הונא להאי.
ועל כך אמר רבה שאין הלכה כמותו, ואפילו לדעת ר׳ אלעזר שאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, הני מילי [דברים אלה] אמורים בביאה של איש, אבל ביאה של אשה — פריצותא בעלמא [פריצות סתם] היא ואינה עושה אותה זונה בכך.
And even according to the opinion of Rabbi Elazar, who said that an unmarried man who has intercourse with an unmarried woman not for the sake of marriage renders her a zona, a woman who has had sexual relations with a man forbidden to her by the Torah, this applies only to intercourse with a man, but lewd behavior with another woman is mere licentiousness that does not render her a zona, and therefore she is still permitted to marry into the priesthood.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מתני׳מַתְנִיתִין: ופְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שׇׁפְכָה מוּתָּרִין בְּגִיּוֹרֶת וּמְשׁוּחְרֶרֶת וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלָּבֹא בַּקָּהָל שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ״ג:ב׳} לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שׇׁפְכָה בִּקְהַל ה׳.:

MISHNA: A man with crushed testicles or with other wounds to his genitals and one whose penis has been severed are permitted to marry a female convert or an emancipated maidservant, and they are prohibited only from entering into the congregation and marrying a woman who was born Jewish, as it is stated: “A man wounded with crushed testicles or a severed penis shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:2).
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ מותרין בגיורת ומשוחררת – דלא איקרו קהל.
פצוע דכא וכרות שפכה ישראל מותרין בגיורת במשוחררת, ואינן אסורין אלא מלבא בקהל ישראל.
פצוע דכה וכרות שפכה מותרים בגיורת ומשוחררת, פי׳ דקהל גרים לא איקני קהל׳ בעי׳ מיני פצ״ד כהן מהו בגיורת שבקדושתי׳ ואסור כשאר כל הכהנים או לאו בקדושתי׳ קאי ושרי פי׳ כהן שלם אסור בגיורת משום זונה והשתא כשהוא פצ״ד מבעי לן אי קאי בקדושתי׳ ואסור כשאר כל הכהנים או לאו בקדושתי׳ קאי ושרי בפצ״ד ולא אפשיט:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגיורת ומשוחררת. דלא איקרו קהל. כהן. כשר אסור בגיורת ומשוחררת משום זונה. וקבעי פצוע דכא כהן דאסור בישראל, מהו לישא גיורת, אם נשאר פצוע דכא באותה קדושה שהיתה לו מתחלה או שיש לשאר אנשים. פצוע דכא. פי׳ ישראל. ונתינים הם מהגבעונים, והם משבע אומות דכתו׳ בהו לא תתחתן, אלמ׳ פצוע דכא ישראל אינו בקדושת ישראל, כך פצוע דכא כהן אינו בקדושת כהונה. אטו התם. דקאסר רחמנא לאיחתוני בהו משום קדושה הוא, דליסרינהו אפי׳ נתגיירו כגון נתינים שהם גרים. אלא טעמ׳ משום וכו׳. הילכך קרא בגיותן כתו׳, אבל נתגיירו שרו. והאי דאמור רבנן ישראל כשר לא ישא נתינה, גזירה היא דגזור כדלקמן, ובפסולין לא גזור, ומיהא לא תפשוט בעיין. בכשירין. לבא בקהל. אבל בפסולין, כגון ממזר ופצוע דכא לא גזור, דמילתא דלא שכיחא היא. לאו מילתא. דאוקימנא קרא דלא תתחתן בגיותן, דבגיותן הואיל ולא תפסי בהו קדושי לא שיך בהו חתנות. אלא ודאי קרא בגרים כתו׳ ומשום קדושה הוי. וש״מ מדשרינן פצוע דכא בנתינה, דלאו בקדושתיה קאי, ותפשוט בעיין.
א משנה פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת, ואינן אסורין אלא מלבא בקהל של זרע ישראל בלבד, שנאמר: ״לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה בקהל ה׳⁠ ⁠״ (דברים כג, ב).
MISHNA: A man with crushed testicles or with other wounds to his genitals and one whose penis has been severed are permitted to marry a female convert or an emancipated maidservant, and they are prohibited only from entering into the congregation and marrying a woman who was born Jewish, as it is stated: “A man wounded with crushed testicles or a severed penis shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:2).
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) גמ׳גְּמָרָא: בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת פְּצוּעַ דַּכָּא כֹּהֵן מַהוּ בְּגִיּוֹרֶת וּמְשׁוּחְרֶרֶת בִּקְדוּשְׁתֵּיהּ קָאֵי וַאֲסִיר אוֹ דִלְמָא זלָאו בִּקְדוּשְׁתֵּיהּ קָאֵי וּשְׁרֵי.

GEMARA: They raised a dilemma before Rav Sheshet: What is the halakha governing a priest with crushed testicles with respect to a female convert or an emancipated maidservant? The Gemara clarifies the two sides of this dilemma: Does he retain his state of sanctity like any other priest and is therefore prohibited from marrying either one of these women, or perhaps he does not retain his state of sanctity and therefore is permitted to marry a convert, like an ordinary Israelite with crushed testicles?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ כהן – [אבל כהן] כשר אסור בגיורת ומשוחררת משום זונה שנבעלה מקודם.
פצוע דכא כהן – שאסור בישראלית מהו לישא גיורת.
בעו מיניה מרב ששת פצוע דכא כהן מהו בגיורת בקדושתיה קאי ואסיר או לאו בקדושתיה קאי ושרי, ופשט דלאו בקדושתיה קאי ושרי. ואע״ג דבעא רבא למידחיה, הא הדר ביה ואמר לאו מילתא היא דאמריא.
[סימן תקכב]
1פצוע דכא כהן מהו בגיורת. כהן דלאו פצוע דכא אסור בגיורת כדכת׳ (ויקרא כא ז) אשה זונה וחללה לא יקחו, ואמרו חכמים (יבמות סא ע״א) אין זונה אלא גיורת ומשוחררת, וקא מיבעיא להו בקדושת כהן קאי ואסור או דילמא כיון דנפצע פקעה לה קדושת כהן מיניה והוי ליה כחלל כהןב ושרי בגיורת.
א. ועיין להלן סי׳ תקכב.
ב. משמע לכל מילי ולא רק לענין קדושת הזיווג. עי׳ ח״מ אהע״ז רס״י ה ופת״ש שם ואוצה״פ שם סק״ז.
1. סימן תקכ״ב מופיע בכ״י בסוף המסכת.
בעו מיניה מרב ששת פצוע דכא מהו בגיורת בקדושתיה קאי ואסור או דלמא לאו בקדושתיה קאי ושרי אמר להו רב ששת תניתוה הפצוע דכא מותר בנתינה ואי ס״ד בקדושתיה קאי קרי כאן לא תתחתן בם אלא לאו ש״מ לאו בקדושתיה קאי. וכהן בגיורת ה״ל כישראל בנתינה. וכיון דפסק רבה אפי׳ בגירותן אית להו חתנות וכ״ש בגיותן אלמא מסקנא הכי דלאו בקדושתיה קאי והא דאמרי׳ לקמן דוד גזר עליהם דנתינים איכא למימר דפליג אדרבה וס״ל דלא תתחתן בם בגיותן הוא אבל בגיורותן שרי ואתא דוד וגזר עליהם דאי ס״ל כרבה דבגירותן אמרה תורה לא תתחתן בם מה גזר דוד וכ״ת א״כ קשיא מתני׳ דאלו הן הלוקין דקתני הבא על הנתינה ומדקאמר הבא על הנתינה ולא קתני הבא על העובדת כוכבים אלמא לכשנתגיירה עסקינן ואפ״ה לוקה אלמא נתגיירו אית להו חתנות וקשה למ״ד דוד גזר עליהם וי״ל ולטעמיך לטעמיה דרב׳ דס״ד מעיקרא דבגיותן אסרה תורה ולא בגירותן קשיא מתני׳ דאלו הן הלוקין אלא מאי אית לך למימר מאי לוקה מדרבנן ומשום שטפה דממזרת תנא נתינה אע״ג דלא דמיא לה ולא אתיא מינה דומיא דחלוצה דאגב שטפה דגרושה תניא אע״פ שאינה אלא מדרבנן. ומיהו לא דמי אהדדי דחלוצה מגרושה אתיא כדאמרי׳ בעשרה יוחסין גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין ת״ל אשה ואסיקנא התם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אבל נתינה לא מממזרת קאתיא אפ״ה שטפיה בהדי ממזרת. הכא נמי למ״ד דוד גזר עליהם איכא לתרוצי הכי ורבינו יעקב ז״ל פי׳ נתינין דוד גזר עליהם שלא להפקיעם מידי שעבוד ישראל ושלא לשחררם. תניא בספרי לא יבוא ממזר בקהל ה׳ גם דור עשירי אין לי אלא עשירי מעשירי ואילך מנין נאמר כאן עשירי ונאמר בעמוני ומואבי עשירי מה להלן לעולם אף כאן לעולם:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא פצוע דכא כהן מהו בגיורת כו׳ הרמב״ם פי״ז מהלכות א״ב פסק דפצוע דכא מותר בנתינה וכל הספיקות ואסור בממזרת כו׳ עכ״ל והראב״ד השיג עליו שם גם הטור אה״ע סימן ה׳ כתב ואינו נראה דהא דשרי בנתינה דריש לה מקרא לא יבא ממזר בקהל ה׳ דהיינו בישראל לא יבא אבל באחריני שרי ואין חילוק עכ״ל. כתב הב״י לא מצאתי בגמרא שידרשו כן מפסוק זה ואולי כו׳ עכ״ל ואין דברי הטור מובנים כך דאיך עלה על הדעת להתיר פצוע דכא בנתינה מקהל ה׳ דכתיב גבי ממזר ולא מקהל ה׳ דכתיב גבי פצוע דכא גופיה אבל נראה דטעות נפל בספרי הטור וצ״ל במקום ממזר בקהל ה׳ פצוע דכא בקהל ה׳:
ב גמרא בעו מיניה [שאלו ממנו] מרב ששת: פצוע דכא כהן מהו, האם מותר הוא בגיורת ומשוחררת? וצדדי השאלה: האם בקדושתיה קאי [בקדושתו ככהן הוא עומד], שיש בו את כל קדושת כהונה ולכן אסיר [ואסור] כשאר כהן, או דלמא לאו בקדושתיה קאי ושרי [שמא לא בקדושתו הוא עומד, ומותר] בגיורת, כפצוע דכא ישראל?
GEMARA: They raised a dilemma before Rav Sheshet: What is the halakha governing a priest with crushed testicles with respect to a female convert or an emancipated maidservant? The Gemara clarifies the two sides of this dilemma: Does he retain his state of sanctity like any other priest and is therefore prohibited from marrying either one of these women, or perhaps he does not retain his state of sanctity and therefore is permitted to marry a convert, like an ordinary Israelite with crushed testicles?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״לאֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת תְּנֵיתוּהָ חפְּצוּעַ דַּכָּא יִשְׂרָאֵל מוּתָּר בִּנְתִינָה וְאִי ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ בִּקְדוּשְׁתֵּיהּ קָאֵי אִקְרִי כָּאן {דברים ז׳:ג׳} לֹא תִתְחַתֵּן בָּם.

Rav Sheshet said to them: You already learned the answer to this question in the following baraita: It is permitted for an ordinary Israelite with crushed testicles to marry a Gibeonite woman. Now, if it enters your mind that he retains his sanctity as a Jew, one should apply here the prohibition stated with regard to Canaanites: “You shall not marry them” (Deuteronomy 7:3). Apparently, then, one whose testicles have been crushed loses his former sanctity, and the same should apply to a priest.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פצוע דכא ישראל – ה״ג: פצוע דכא מותר בנתינה. ולא גרסינן כהן.
נתינה – מז׳ אומות מן הגבעונים.
ואי ס״ד פצוע דכא בקדושתיה קאי – היכי שרי ישראל בנתינה הא כתיב לא תתחתן בם.
אמר להו רב ששת תניתוה פצוע דכאא מותר בנתינה. ונתינה לישראל איסור קדושה, כדתנן בכיצד אשת אחיו (יבמות כ ע״א) איסור קדושה ממזרת ונתינה לישראל וכו׳, דכת׳ לא תתחתן בם. אבל לגירי וחרורי שריא כדתנן בעשרה יוחסין (קידושין סט ע״א). אי אמרת בשלמא פצוע דכא ישראל לאו בקדושת ישראל קאי והוי כגר וכמשוחרר, אמטי להכי מותר בנתינה, אלא אי אמרת בקדושת ישראל קאי כמו שאינו פצוע דכא, אמאי מותר, קרי כאן לא תתחתן. אלא ודאי מדתני מותר שמעינן דלאו בקדושתיה קאי, כהן פצוע דכא נמי לאו בקדושתיה קאי ומותר בגיורת.
א. ול״ג ישראל. וכ״ה בדק״ס.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר להו [להם] רב ששת: תניתוה [שניתם אותה כבר], ששנינו: פצוע דכא ישראל מותר בנתינה. ואי סלקא דעתך בקדושתיה קאי [ואם עולה בדעתך לומר שישראל זה בקדושתו הוא עומד] שיש בו כל קדושת ישראל אקרי [שיקרא] כאן את איסור הקירבה בכנענים ״ולא תתחתן בם״ (שם ז, ג), משמע שמצבו כפצוע דכא מוציא אותו מדרגת הקדושה שהיה בה. וכך זה גם בכהן.
Rav Sheshet said to them: You already learned the answer to this question in the following baraita: It is permitted for an ordinary Israelite with crushed testicles to marry a Gibeonite woman. Now, if it enters your mind that he retains his sanctity as a Jew, one should apply here the prohibition stated with regard to Canaanites: “You shall not marry them” (Deuteronomy 7:3). Apparently, then, one whose testicles have been crushed loses his former sanctity, and the same should apply to a priest.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רָבָא אַטּוּ הָתָם מִשּׁוּם קְדוּשָּׁה וְלָאו קְדוּשָּׁה הוּא דִּלְמָא מוֹלֵיד בֵּן וְאָזֵיל פָּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה1 וה״מוְהָנֵי מִילֵּי בְּגֹיוּתָן2 כִּי מִגַּיְירִי בְּיִשְׂרָאֵל שְׁרוּ וְרַבָּנַן הוּא דִּגְזַרוּ בְּהוּ וְכִי גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן בְּהָנָךְ דִּבְנֵי אוֹלוֹדֵי אֲבָל הַאי דְּלָאו בַּר אוֹלוֹדֵי לָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.

Rava said: This is no proof, as is that to say that the prohibition there against marrying Canaanites is due to sanctity or lack of sanctity? Rather, the reason for the prohibition is that perhaps one will father a child from his Canaanite wife and that child will later go off and engage in idolatrous worship. Now, this concern applies only when they are still gentiles, but when they convert, as did the Gibeonites, they are permitted to Jews. And it is the Sages who decreed that Gibeonites are forbidden like mamzerim even after their conversion. And when the Sages decreed that one may not marry them, the decree was limited to those who are capable of having children, but with regard to this one, a man with crushed testicles who is incapable of having children, the Sages did not issue a decree.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בהיותן עובדי כוכבים״.
רי״ףרש״יראב״ןתוספות ישניםבעל המאוררמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אטו התם – דקאסר רחמנא להתחתן בעובדי כוכבים משום קדושה ולאו קדושה הוא דליסרינהו אפילו נתגיירו כגון נתינים שהם גרים התם טעמא דלמא מוליד בר ופלח לעבודת כוכבים הלכך קרא בהיותם עובדי כוכבים כתיב אבל נתגיירו שרו דהא דאמור רבנן ישראל כשר לא ישא נתינה גזירה הוא דגזור כדאמרינן בהאי פירקא (דף עח:) דוד גזר עליהן וכי גזור רבנן בהני דבני אולודי נינהו דומיא דאיסור דאורייתא דטעמא משום אולודי.
אמר רבא אטו התם משום קדושה וכו׳, כלומר, וכי לא תתחתן בגירותן מיירי, דתימא דמשום קדושת ישראל הוא דהזהיר דאע״ג דגרים הם לא יתחתן בם משום דבאו מכלל ארור, דנימא פצוע דכא אדלאו בקדושתיה קאי מותר בהם, והא לא תתחתן (כמותן) [בגיותן] קאי ומזהיר שלא יתחתן דילמא מוליד בן וכו׳, כדכת׳ טעמא בקרא (דברים ז ד) כי יסיר את בנך וגו׳ב, אבל כי מגיירי מישרא שרו לישראל להתחתן, דיצאו מכלל ארור, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ומשום כי יסיר ליכא. קסבר רבא הא [ד]⁠אמרינן איסור קדושה ממזרת ונתינה לישראל, משה ויהושע ודוד גזרו עליהם דאע״ג דנתגיירו שיהו בארור ובעבדות כמעיקרא בגיותן, הילכך בלא תתחתן נמי קיימי דאין ברוך מידבק בארור, כדאמרינן בבראשית רבה בפרשת לא תקח אשה וגו׳ (בראשית רבה נט). וכי גזור רבנן למיקם בעבדות ובארור וקיימי בלא תתחתן, בהנך ישראל דבני אולודי נינהו דומיא דכי יסיר דאורייתא שהוא משום אולודי, אבל פצוע דכא דלאו בר אולודי לא קיימא עליה בארור, ומותר בה דאין כאן לא תתחתן כיון דליכא ארור.
ופסולוג נמי כגון ממזירי ושתוקי ואסופי, לא גזרו למיקם עלייהו בארור ובלא תתחתן דהא פסילי. וגירי וחרורי אע״ג דכשרין נינהו, מיהו לאו מזרע ברך י״י הם שלא ידבקו בארור הילכך לא קיימי בלא תתחתן.
ולהאד מילת׳ דרבא יש לנו לפרש לאו דנתינים כאשר פירשתי, דאי לית ליה לרבא לאו בנתינים, הוה ליה לבעל התלמוד להקשות לו ממתניתין דאיסור קדושה ממזרת ונתינה לישראל וממתניתין דאלו הן הלוקין (מכות יג ע״א) ממזרת ונתינה לישראל וכו׳. אלא מדלא מקשי ליה ש״מ דהכי בעא רבא למימר לאו בנתינה כאשר פרשתיה.
א. קרי משום דלאו וכו׳.
ב. וכ״כ בערל״נ דמכי יסיר דרש כן. ועי״ש שהקשה הא כי יסיר לא קאי כלל אישראל הבא על הנכרית אלא אנכרי הבא על בת ישראל דהא מה״ט גמרינן מיני׳ דבנך הבא מנכרית לא קרי בנך אלא בנה. ובשלמא לפי׳ ר״ת א״ש דלפרושו שם דקאי כי יסיר על החותן. ואכן גם לרבינו א״ש, שאף הוא פירש כר״ת לעיל סי׳ סו.
ג. ופסולי. והשתא בא לפרש למה הותרו כל אלו בנתינה בפ׳ עשרה יוחסין.
ד. כך נראה בכת״י. ואולי צ״ל ולהאי לישנא.
ה. כונת רבינו דגם ללישנא קמא דרבא דלא תתחתן בגיותן קאי, ואילו בגירותן אסורים מצד גזירה, מ״מ גם בגירותן יש לאו, שהגזירה היתה להכלילן בלאו של גיותן. ובזה מיושב מה דתנינן במס׳ מכות דהן בכלל הלוקין. אלא שלפי״ז צ״ל דלוקין שאמרו היינו מכת מרדות ולא מלקות דאורייתא. וככל זה מצינו גם בתוספות ישנים: ורבנן הוא דגזרו בהו, וא״ת והא קא חשיב באלו הן הלוקין נתינה וי״ל דמכת מרדות קאמר. וכ״ה בתוס׳ מהר״ם ור״פ ירושלם תשנ״א: מדאורייתא כי מגיירי משרא שרו, והא דתנן אלו הן הלוקין הבא על הנתינה ר״ל מכת מרדות.
ורבנן הוא דגזרו בהו – וא״ת והא קא חשיב באלו הן הלוקין נתינה. וי״ל דמכת מרדות קאמר ואגב ממזרת נקטא ולקמן אפרש בעז״ה:
{שמעתא דנתינים}
מדאסיקנא בגמרא (בבלי יבמות ע״ט.), נתינים משה ודוד ויהושע גזרו עליהם, אסתייע ליה טעמיה דרבה1 כדמעיקרא, בגיותן – אסירי מדאורייתא, נתגיירו – משרא שרו ורבנן הוא דגזרו בהו. ואף על גב דהדר ביה מיניה רבה ואמר, לאו מילתא היא דאמרי, אנן לא נקיטין אלא כטעמיה קמא, משום דמסייעא ליה מסקנא.
הלכך, פצוע דכא ישראל מותר בנתינה, ופצוע דכא כהן אסור לכתחלה בגיורת, דלמא בקדושתיה קאי ולא גמרי להו מהדדי, כלישנא קמא דרבה.
והרי״ף ז״ל לא הזכיר מכל זה כלום.
1. גירסתנו: רבא
{שמעתא דנתינים}
כתוב בספר המאור: מדאסיקנא בגמרא, נתינים משה ודוד ויהושע גזרו עליהם, אסתייע ליה טעמיה דרבא כדמעיקרא וכו׳, בגיותן, אסירי מדאורייתא, נתגיירו, משרא שרי, ורבנן הוא דגזרו בהו וכו׳, הלכך, פצוע דכא ישראל מותר בנתינה, ופצוע דכא כהן אסור לכתחלה בגיורת.
אמר הכותב: וכן היו הדברים מראין כפשטן, אלא שהקושיות מתרבות עלינו עד שלא נמצא ידינו ורגלינו בבית המדרש.
דתנינן להו לנתינים בהדי חייבי לאוין בכולהו דוכתא. כדתנן (כתובות כ״ט.): אלו נערות שיש להן קנס. הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית.
ותנן נמי (בבלי יבמות כ׳.): איסור קדושה. אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט⁠[, ממזרת ונתינה לישראל וכו׳]. 1 תנינן לה בהדי איסור קדושה, ולא באיסור מצוה שמדברי סופרים.
ותנן נמי (סוטה מ״ד.): ר׳ יוסי אומר: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, זהו הירא ורך הלבב. ואתמר עלה בגמרא, בעבירה דרבנן לרבי יוסי לא הדר.
ואם תאמר, והלא אף חליצה מדבריהם ונשנית עמהן. זו אינה דומה לזו. לפי שחלוצה מגרושה אתיא ודמיא לה, ולפום רהטא נקיט לה, אבל נתינה עם ממזרת, מה זו סמיכה שסומך אותן בכל מקום, ואינה מן התורה ועשאה כשל תורה.
ותניא (בבלי יבמות ס״ח.): כותי נתין חלל וממזר שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל, פסלוה.
ועוד שנינו (מכות י״ג.): ואלו הן הלוקין: הבא על אחותו, עד אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל. וקתני סיפא: אלמנה וגרושה חייב עליה משום שני שמות, גרושה וחלוצה אינו חייב אלא משם אחד בלבד. ותרצינן לה בגמרא בפרק עשרה יוחסין (קידושין ע״ח.), אינו חייב אלא על אחת, וחלוצה דרבנן. הא מפני ששנה ברישא, גרושה וחלוצה, לשגירות הלשון ושהיא דומה לה, חזר וגלה לך שאינה מן התורה אלא מדבריהם ואין לוקין עליה. ואילו נתינה ששנה בשל תורה, לא חזר לשנות כן: ממזרת ונתינה אינו חייב אלא על אחת מהן, ונתינה דרבנן. אלמא, דאורייתא היא.
וסוגיין נמי בגמרא הכי. דאתמר לקמן בפרק יש מותרות (בבלי יבמות פ״ה:): אמר רב חסדא: ממזרת ונתינה איכא בינייהו. מ״ד דאורייתא,⁠2 הא נמי דאורייתא ואית לה. ומ״ד מפני שהוא מרגילה, הא היא מרגלה ליה.
והיאך אנו יכולין לדחות דברי רב ששת ורבה ורב חסדא בלא ראיה גמורה.
ובפרק קמא דכתובות (בבלי כתובות י״ד.): אי זו היא עיסה3. כל שאין בה לא משום ממזרת ולא משום נתינות ולא משום עבדי מלכים. ומקשו: מאי שנא הני, דאורייתא. חלל נמי דאורייתא.
ברם, נראין דברי האומר שלא אסרה תורה בגירותן אלא אחד משבע אומות שנתגייר, לפי שמעשיהם מקולקלים מכל האומות ואינם ראויים לידבק באומה זו4. אבל זרע שנולד להם בקדושה משנתגיירו, הרי הוא כישראל כשר. שהרי לא מנה בהם הכתוב דורות, ולא נאמר בהם, עד עולם, כדרך שנאמר בעמוני ומואבי. ובא דוד וגזר עליהם דורות. הא מפני ששנינו במשנתינו (בבלי יבמות ע״ח:), ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם, לפיכך בא רב חנא בר אדא ופי׳ שזו גזירת דוד היא, שגזר עליהן כן.
ולפי משמעות הכתוב, משה ויהושע ודוד עבדות גזרו עליהם, דכתיב (יהושע ט׳:כ״ז), חוטבי עצים ושואבי מים. וכן בדוד מפורש על ידי עזרא (עזרא ח׳:כ׳), ומן הנתינים אשר נתן דוד... לעבודת הלוים. ולא שיהו כעבדים לכל דבריהם, בין לתקנתם בין לקלקלתם, אלא כדי להרחיקן מלבא בקהל גזרו עליהם שיהא משתמשין בהם כעבדים.
ולפיכך שנינו (כתובות כ״ט.), הבא על הנתינה יש לה קנס. ואתמר עלה בירושלמי (ירושלמי כתובות ג׳:א׳): א״ר יוסי: נתינים, לא חשו להם חכמים אלא משום פסולי משפחה. וא״ת, משום פסולי עבדות, מעתה, הבא על הנתינה לא יהא לה קנס, דתנינן, הבא על הנתינה יש לה קנס. ומפורש יותר בפרק עשרה יוחסין, ירושלמי (ירושלמי קידושין ד׳:א׳).
וזו היא שאמרו בגמרא דידן (בבלי יבמות ע״ט:), בקשו להתיר נתינים. כלומר, שלא ישתעבדו בהם כדי שיהו מותרין לבא בקהל. ואף על פי שאין ב״ד יכולין לבטל דברי ב״ד עד שיהא גדול ממנו, כיון שעשאום כעבדים הרי זה כמפקיר עבדו. אמר להם רבי: אם חלקנו נתיר, חלק מזבח מי יתיר. כבר זכה מזבח בהם והם קנויים לו למעשה ידיהם, ואין אנו רשאין להפקיע חלקו של מזבח.
והיינו דאמרינן (בבלי יבמות ע״ט.), משה גזר עלייהו לההוא דרא. כלומר, אותם גרים ראשונים שהיו אסורים מן התורה לבא בישראל, גזר עליהם משה שעבוד כדי שלא יטמעו בישראל וילמדו מעשיהם. ואתו אינהו וגזור דורות.
ובכל מקום ששנו חכמים נתינים סתם, יש במשמע גר ראשון של שבע אומות. כגון אותן שבימי משה ויהושע, וכגון הגרגשי שפנה שבא אחד ונתגייר, שהוא אסור מן התורה לבא בקהל. ולפיכך מנו אותן בכלל פסולי ביאה של תורה.
והיינו דאמר רבה, לאו מילתא היא דאמרי וכו׳. וא״ת, למאי דאמר רבה, כי מיגיירו שרו, תיקשי ליה כל הני. כיון דאיהו גופיה תוך כדי דבור הדר ביה מקרא, מה תדוק עליה.
וזו היא דרך ישרה שיבור לו החכם בדברים הללו.
אבל יש שאלה. והרי אמרו בפרק אין מעמידין (עבודה זרה ל״ו:): גזרו על פתן ועל שמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן, ועל בנותיהן משום דבר אחר. והוינן בה: בנותיהן דאורייתא היא, דכתיב, לא תתחתן בם. אלמא, בגיותן אית להו חתנות.
ותשובתנו, אין. ודאי בגיותן נמי קיימו עלייהו בלאו, דהא כתיב (דברים ז׳:ג׳): לא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו, ובתו לא תקח לבנך – לרבות בגיותן. וכתיב נמי (דברים ז׳:ד׳), כי יסיר, לרבות המסירין (בבלי קידושין ס״ח:). אלמא, בגיותן נמי משתעי קרא.
אלא רבה ה״ק: אי ס״ד בגיותן בלחוד משתעי קרא, לכתוב רחמנא, בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. דלשון חתון בגיותן לא שייך בהו. ואי משום שלא אסרה תורה אלא דרך נשואין, מלא תקח נפקא, דכל קיחה דרך נישואין משמע. אי נמי, לכתביה רחמנא בלישנא דשייך בהו. מדכתב בלשון חתון, שמע מינה, שאף בגירותן אסרן בחתנות, וכי יסיר נמי דומיא דלא תתחתן בם.
ומכלל דברינו נתברר זו ששנינו (קידושין ס״ט.) בגירי וחרורי ממזרי שתוקי ואסופי, שמותרין בנתיני. שאע״פ שישנן בכלל לאו דלא תתחתן בם,⁠5 הני מילי בגיותן, דנתרבו מכי יסיר, שאלו כולן בני ברית הן. אבל בגירותן, פסולי יוחסין הן, וקהל אלו אינו בכלל ליחסן. וכן מי שגזר עליהם עבדות, לא גזר אלא שלא ידבקו במשפחות המיוחסות שבישראל ולהרחיקן מהם, אבל בפסולין לא גזר, כמו שפירשתי למעלה.
ובעל הלכות נמי כסברא בתרא דרבא פסק, בגירותן אית להו חתנות.
1. כך המשך לשון המשנה שם
2. תבה זו ליתא בדפ״ר
3. גירסתנו: אלמנת עיסה
4. ר״ל, שהם אינם ראויים לידבק בישראל
5. תבה זו חסר בדפ״ר
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: אין זו ראיה, אטו התם [וכי שם] איסור זה להתחתן בכנענים משום קדושה ולאו קדושה הוא? הלא שם טעם האיסור הוא דלמא מוליד [שמא יוליד] בן ואזיל פלח [וילך ויעבוד] לעבודה זרה, והני מילי [ודברים אלה] אמורים — בגויותן, בהיותם גוים, שדווקא אז יש לחשוש, אבל כי מגיירי [כאשר הם מתגיירים] כמו הנתינים, בישראל שרו [הם מותרים], ורבנן הוא דגזרו בהו [וחכמים הם שגזרו בהם] אפילו לאחר גירות ואסרו אותם כממזרים, אבל לא מחמת איסור תורה, וכי [וכאשר] גזרו בהו רבנן [בהם חכמים] שלא להתחתן בהם — הרי זה דווקא בהנך [באלה] שהם בני אולודי [הולדה], אבל האי דלאו בר אולודי [זה שאינו בן הולדה] לא גזרו ביה רבנן [בו חכמים].
Rava said: This is no proof, as is that to say that the prohibition there against marrying Canaanites is due to sanctity or lack of sanctity? Rather, the reason for the prohibition is that perhaps one will father a child from his Canaanite wife and that child will later go off and engage in idolatrous worship. Now, this concern applies only when they are still gentiles, but when they convert, as did the Gibeonites, they are permitted to Jews. And it is the Sages who decreed that Gibeonites are forbidden like mamzerim even after their conversion. And when the Sages decreed that one may not marry them, the decree was limited to those who are capable of having children, but with regard to this one, a man with crushed testicles who is incapable of having children, the Sages did not issue a decree.
רי״ףרש״יראב״ןתוספות ישניםבעל המאוררמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֶלָּא מֵעַתָּה מַמְזֵר דְּבַר אוֹלוֹדֵי הָכִי נָמֵי דַּאֲסִיר וְהָא תְּנַן טמַמְזֵרִים וּנְתִינִים מוּתָּרִים לָבֹא זֶה בָּזֶה אֶלָּא כִּי גְּזוּר רַבָּנַן בִּכְשֵׁרִים בִּפְסוּלִים לָא גְּזוּר רַבָּנַן.

The Gemara raises an objection against Rava: However, if that is so, then with regard to a mamzer, who is capable of having children, so too one would say that he is prohibited from marrying a Gibeonite. But didn’t we learn otherwise in a mishna (Kiddushin 69a): Mamzerim and Gibeonites are permitted to marry one another. Rather, retract this explanation and replace it with the following: When the Sages decreed that one may not marry a Gibeonite, they limited their decree to those who are fit, so as to prevent them from mingling with Gibeonites; but with regard to those who are unfit to enter into the congregation, the Sages did not issue a decree.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא מעתה ממזר דבר אולודי הוא – ומוזהר על כל איסורין שבתורה ומדאורייתא אסור בעובדת כוכבים ה״נ דאסור מדרבנן בנתינה.
בפסולין – כגון פצוע דכא וממזר לא גזור רבנן משום דמילתא דלא שכיחא היא. א״נ שלא היתה זו גזירה משום איסור אלא לפי שלא היו רחמנים אמר דוד אין ראוין להתערב ישראל בהן לכך לא אסר את הפסולים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים על רבא: אלא מעתה לפי הסבר זה, ממזר שמוזהר על כל איסורים שבתורה ואסור לשאת גויה, דבר אולודי [שבן הולדה] הוא, הכי נמי דאסיר [כך גם כן תאמר שאסור] בנתינה מדברי סופרים? והא תנן [והרי שנינו במשנה]: ממזרים ונתינים מותרים לבא זה בזה! אלא יש לחזור מטעם זה ולומר טעם אחר: כי גזור רבנן [כאשר גזרו חכמים] שלא להתחתן בנתינים, גזרו רק בכשרים, שלא יתערבו בנתינים, אבל בפסולים לבוא בקהל לא גזור רבנן [גזרו חכמים].
The Gemara raises an objection against Rava: However, if that is so, then with regard to a mamzer, who is capable of having children, so too one would say that he is prohibited from marrying a Gibeonite. But didn’t we learn otherwise in a mishna (Kiddushin 69a): Mamzerim and Gibeonites are permitted to marry one another. Rather, retract this explanation and replace it with the following: When the Sages decreed that one may not marry a Gibeonite, they limited their decree to those who are fit, so as to prevent them from mingling with Gibeonites; but with regard to those who are unfit to enter into the congregation, the Sages did not issue a decree.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הֲדַר אָמַר רָבָא לָאו מִילְּתָא הִיא בְּגֹיוּתָן1 לֵית לְהוּ חַתְנוּת נִתְגַּיְּירוּ אִית לְהוּ חַתְנוּת.

Rava then reconsidered and said that what he had previously argued, that the prohibition against marrying them applies only when they are gentiles, is not correct. The prohibition cannot be referring to gentiles, as when they are gentiles there can be no valid marriage with them at all. It is only after they have converted that there can be valid marriage with them, and therefore the prohibition against entering into marriage with them applies. Nevertheless, it is permitted for a man with crushed testicles to marry a Gibeonite woman.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בהיותן עובדי כוכבים״.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאו מילתא היא דאמרי – דאוקימנא קרא בהיותם עובדי כוכבים דבהיותם עובדי כוכבים לית להו חתנות אלא ודאי קרא בגרים כתיב ומשום קדושה היא ומדשרינן פצוע דכא בנתינה שמע מינה לאו בקדושתיה קאי.
הדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמ׳רי קרא דלא תתחתן בגיותן כת׳, דבגיותן לית להו חתנות דלא תפסי קידושי, דחתנות על ידי קידושין הוא כדכת׳ (שמואל א יח כא) בשתים תתחתן בי היום, וכת׳ (שמואל א יח כב) התחתן במלך במאה ערלות פלשתים, נתגיירו דאיכא קידושין (ד)אית להו חתנות. וכי כת׳ לא תתחתן בגירות ומשום קדושה הוא ואיתא לדרב ששת. והשתא דאמר רבא לא תתחתן בגירו׳תן קאמ׳, כי יסיר מאי דריש ביה, אלא תרוייהוא דריש רבא מיניה, ולא תתחתן בם בגירותן, ולא הוה צריך קרא למימר בתך לא תתן לבנו, דהיינו לא תתחתן, אלא הכי קאמר, בתך לא תתן לבנו בגיותן כי יסיר וגו׳, ולא תתחתן בם בגירותן.
א. ר״ל בגיותן ובגירותן.
בהיותן עובדי כוכבים לית להו חתנות – והא דפריך בפ׳ אין מעמידין (ע״ז דף לו. ושם) בנותיהן דאורייתא נינהו דכתיב לא תתחתן בם אסיפא דקרא סמיך דכתיב בתו לא תקח לבנך וכן בשילהי האומר בקדושין (דף סח: ושם) לא גרסינן התם לא יהא לך חיתון בהם דלשון זה משמע דמלא תתחתן דריש ור״ת הגיה לא יהא לך ליקוחין בהן דמלא תקח דריש כדפרישית ואיירי בנכריותן כדדרשינן כי יסיר לרבות כל המסירים דלא שייך בגירות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הדר אמר רבא לאו מילתא הוא דאמרי׳ בעכומו״תן לית ליה חתנות – פי׳ דודאי חתנות דאסר רחמנא בגרותן הוא וישראל כשר אסור הוא בנתינה וגיור׳ מן התורה וכיון דשרי בה פצוע דכא על כרחך טעמ׳ דמילתא משום דלא קאי בקדושתיה וש״מ דפצוע דכא כהן מותר בגיור׳ למ״ד דקהל גרים לא איקרו קהל ולא פסלי ליה עליה משום זונה כדמעיקרא דהא לא קאי בקדושתיה לאחר שנפל וכן הלכתא הלכך פצוע דכא אפי׳ כהן מותר בגיור׳ ונתינה אף על פי שהן איסור מן התור׳ לכהן ברור ולישראל ברור כשנפצעו אשתרו להו בנייהו לפי שיצאו מקדושתם וכיון שכן ה״ה שהם מותרי׳ בממזרת כיון דממזרים לא איקרי קהל והני יצאו מקדושתם דמה לי נתינה מה לי ממזרת הא והא איסור תורה הוא כישראל ברור וכן אמר בירושלמי בפי׳ דלמאן דשרי פצוע דכא בנתינה מותר נמי בממזרת ושלא כדברי הרמב״ם ז״ל שכתב שהוא מותר בגיור׳ ונתינ׳ ואסור בממזר׳ כי הוא סובר דגיורת לכהן ונתינה לישראל אסור׳ מדבריהם וממזרת אסור תורה ולא הותרו לו אלא איסור מדבריהם וליתא כדמוכח סוגיין במסקנא ובכל דוכתיה נמי אסור תורה וכדבעיא למימר קמן וגיורת נמי איסור תורה היא לכהן כדכתב בפרק הבא על יבמתו.
הדר [חזר] ואמר רבא עצמו, שמה שהעמיד את האיסור להתחתן בהם דווקא בעודם גויים, לאו מילתא היא [לא דבר הוא], כלומר, אין ממש בדברים, שהאיסור שלא להתחתן בהם נאמר רק בהיותם גויים, כי בגויותן, בהיותם גוים, לית להו [אין להם] כלל ענין של חתנות בהם, נתגיירו — אית להו [יש להם] ענין של חתנות וחל עליהם איסור ״לא תתחתן״. ובכל זאת פצוע דכא מותר בהם.
Rava then reconsidered and said that what he had previously argued, that the prohibition against marrying them applies only when they are gentiles, is not correct. The prohibition cannot be referring to gentiles, as when they are gentiles there can be no valid marriage with them at all. It is only after they have converted that there can be valid marriage with them, and therefore the prohibition against entering into marriage with them applies. Nevertheless, it is permitted for a man with crushed testicles to marry a Gibeonite woman.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מֵתִיב רַב יוֹסֵף {מלכים א ג׳:א׳} וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם יגַּיּיוֹרֵי גַּיְּירַהּ וְהָא כלֹא קִבְּלוּ גֵּרִים לֹא בִּימֵי דָוִד וְלֹא בִּימֵי שְׁלֹמֹה מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא לְשׁוּלְחַן מְלָכִים

Rav Yosef raised an objection from the verse that states: “And Solomon married the daughter of Pharaoh, king of Egypt” (I Kings 3:1), which indicates that there can, in fact, be valid marriage even with gentiles. The Gemara answers: Before Solomon took Pharaoh’s daughter as his wife, he converted her. The Gemara asks: But isn’t it so that they did not accept converts, neither in the days of David nor in the days of Solomon? The Gemara answers: But isn’t the reason that they did not accept converts during those periods only due to concern that the converts were not acting for the sake of Heaven but in fact desired the power of the table of kings, David and Solomon?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא קבלו גרים כו׳ – קשיא הוא.
מידי הוא טעמא – האי דלא קבלו גרים אלא משום דלא הוו מגיירי אלא לשולחן מלכים הא בת פרעה לאו צריכא להכי שהרי בת מלך היתה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויתחתן. אלמ׳ בגיותן אית להו חתנות. לא קבלו. כדאית׳ בפרק כיצד1. מידי הוא טעמ׳. דלא קבלו אלא משום דלא מגיירי אלא משום שלחן מלכים, הא לא מגיירה משום הכי, דבת מלך היא. הילכך קבלוה דבכלל גירי הצדק היא.
1. לעיל כד, ב.
רש״י ד״ה כהן וכו׳ שנבעלה מקודם. עיין תוס׳ לעיל סא ע״א ד״ה אין זונה:
מתיב [מקשה על כך] רב יוסף, הרי נאמר: ״ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים״ (מלכים א׳ ג, א), משמע שיש להם חתנות גם בהיותם גויים! ומשיבים: גייורי גיירה [גייר אותה לפני כן], ומקשים: והא [והרי] לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה! ומשיבים: מידי הוא טעמא [כלום מהו טעם הדבר] שלא קיבלו גרים באותם הימים — משום שחששו שהגרים אינם מתגיירים לשם שמים אלא מתאווים לשולחן מלכים של דוד ושלמה,
Rav Yosef raised an objection from the verse that states: “And Solomon married the daughter of Pharaoh, king of Egypt” (I Kings 3:1), which indicates that there can, in fact, be valid marriage even with gentiles. The Gemara answers: Before Solomon took Pharaoh’s daughter as his wife, he converted her. The Gemara asks: But isn’t it so that they did not accept converts, neither in the days of David nor in the days of Solomon? The Gemara answers: But isn’t the reason that they did not accept converts during those periods only due to concern that the converts were not acting for the sake of Heaven but in fact desired the power of the table of kings, David and Solomon?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות עו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יבמות עו., עין משפט נר מצוה יבמות עו., רי"ף יבמות עו. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יבמות עו., רש"י יבמות עו., ראב"ן יבמות עו. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות עו., תוספות ישנים יבמות עו., בעל המאור יבמות עו. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר"י מלוניל יבמות עו. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה יבמות עו., פסקי רי"ד יבמות עו., רמב"ן מלחמות ה' יבמות עו. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי יבמות עו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות עו. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות עו., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות עו., מהרש"א חידושי הלכות יבמות עו., גליון הש"ס לרע"א יבמות עו., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות עו., אסופת מאמרים יבמות עו.

Yevamot 76a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yevamot 76a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 76a, Rif by Bavli Yevamot 76a, Collected from HeArukh Yevamot 76a, Rashi Yevamot 76a, Raavan Yevamot 76a, Tosafot Yevamot 76a, Tosefot Yeshanim Yevamot 76a, Baal HaMaor Yevamot 76a, Ri MiLunel Yevamot 76a, HaHashlamah Yevamot 76a, Piskei Rid Yevamot 76a, Ramban Milchamot HaShem Yevamot 76a, Meiri Yevamot 76a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 76a, Ritva Yevamot 76a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 76a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 76a, Gilyon HaShas Yevamot 76a, Steinsaltz Commentary Yevamot 76a, Collected Articles Yevamot 76a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144