×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) עֲבוֹדָה זָרָה1 שׁוּב מָה כְּתִיב בָּהּ זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כְּלוּם אַתֶּם עוֹשִׂים מְלָאכָה שֶׁאַתֶּם צְרִיכִין שְׁבוּת שׁוּב מָה כְּתִיב בָּהּ לֹא תִשָּׂא מַשָּׂא וּמַתָּן יֵשׁ בֵּינֵיכֶם שׁוּב מָה כְּתִיב בָּהּ כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ אָב וָאֵם יֵשׁ לָכֶם שׁוּב מָה כְּתִיב בָּהּ לֹא תִּרְצָח לֹא תִּנְאָף לֹא תִּגְנוֹב קִנְאָה יֵשׁ בֵּינֵיכֶם יֵצֶר הָרָע יֵשׁ בֵּינֵיכֶם מִיָּד הוֹדוּ לוֹ להקב״הלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ח׳:י׳} ה׳ אֲדוֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ וְגוֹ׳ וְאִילּוּ תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם לָא כְּתִיב.
idols that you require this special warning? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Remember the Shabbat day to sanctify it” (Exodus 20:8). Moses asked the angels: Do you perform labor that you require rest from it? Again Moses asked: What else is written in it? “Do not take the name of the Lord your God in vain” (Exodus 20:7), meaning that it is prohibited to swear falsely. Moses asked the angels: Do you conduct business with one another that may lead you to swear falsely? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:12). Moses asked the angels: Do you have a father or a mother that would render the commandment to honor them relevant to you? Again Moses asked: What else is written in it? God said to him: “You shall not murder, you shall not commit adultery, you shall not steal.” Moses asked the angels: Is there jealousy among you, or is there an evil inclination within you that would render these commandments relevant? Immediately they agreed with the Holy One, Blessed be He, that He made the right decision to give the Torah to the people, and as it is stated: “God our Lord, how glorious is Your name in all the earth” (Psalms 8:10), while “that Your majesty is placed above the heavens” is not written because the angels agreed with God that it is appropriate to give the Torah to the people on earth.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת גלולים״.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
קנאה יש ביניכם – שאתם באים על ידה לידי רציחה.
גמ׳ קנאה יש ביניכם. עי׳ ברש״י בחומש בראשית א כ״ו וברא״ם שם:
שם מיד הודו לו להקב״ה. עי׳ תורת חיים סנהדרין דף עא ד״ה ולמה נכתבו:
עבודה זרה וצריכים אתם לפיכך אזהרה מיוחדת? שוב שאל משה: מה עוד כתיב [נאמר] בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״זכור את יום השבת לקדשו״ (שמות כ, ח). שאל משה את המלאכים: כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות (שביתה) ממנה? שוב שאל משה: מה עוד כתיב [נאמר] בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא״ (שמות כ, ז), והכוונה שלא ישבעו לשקר. שאל משה את המלאכים: וכי משא ומתן יש ביניכם שיש מקום לבוא לשבועת שקר? שוב שאל משה: מה עוד כתיב [נאמר] בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״כבד את אביך ואת אמך״ (שמות כ, יב). ושאל משה את המלאכים: וכי אב ואם יש לכם שצריכים אתם ציווי מיוחד על כיבודם? שוב שאל משה: מה עוד כתיב [נאמר] בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״לא תרצח״, ״לא תנאף״, ״לא תגנב״. ושאל משה את המלאכים: וכי קנאה יש ביניכם? וכי יצר הרע יש ביניכם שצריכים אתם לציוויים הללו? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא שיפה עושה שנותן את התורה לבני אדם, וכפי שנאמר: ״ה׳ אדננו מה אדיר שמך בכל הארץ״ (תהילים ח, י), ואילו ״תנה הודך על השמים״ לא
idols that you require this special warning? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Remember the Shabbat day to sanctify it” (Exodus 20:8). Moses asked the angels: Do you perform labor that you require rest from it? Again Moses asked: What else is written in it? “Do not take the name of the Lord your God in vain” (Exodus 20:7), meaning that it is prohibited to swear falsely. Moses asked the angels: Do you conduct business with one another that may lead you to swear falsely? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:12). Moses asked the angels: Do you have a father or a mother that would render the commandment to honor them relevant to you? Again Moses asked: What else is written in it? God said to him: “You shall not murder, you shall not commit adultery, you shall not steal.” Moses asked the angels: Is there jealousy among you, or is there an evil inclination within you that would render these commandments relevant? Immediately they agreed with the Holy One, Blessed be He, that He made the right decision to give the Torah to the people, and as it is stated: “God our Lord, how glorious is Your name in all the earth” (Psalms 8:10), while “that Your majesty is placed above the heavens” is not written because the angels agreed with God that it is appropriate to give the Torah to the people on earth.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מִיָּד כׇּל אֶחָד וְאֶחָד נַעֲשָׂה לוֹ אוֹהֵב וּמָסַר לוֹ דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ס״ח:י״ט} עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם בִּשְׂכַר שֶׁקְּרָאוּךְ אָדָם לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת אַף מַלְאַךְ הַמָּוֶת מָסַר לוֹ דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״ז:י״ב} וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטוֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם וְאוֹמֵר וַיַּעֲמוֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וְגוֹ׳ אִי לָאו דַּאֲמַר לֵיהּ מִי הֲוָה יָדַע.:

Immediately, each and every one of the angels became an admirer of Moses and passed something to him, as it is stated: “You ascended on high, you took a captive, you took gifts on account of man, and even among the rebellious also that the Lord God might dwell there” (Psalms 68:19). The meaning of the verse is: In reward for the fact that they called you man, you are not an angel and the Torah is applicable to you, you took gifts from the angels. And even the Angel of Death gave him something, as Moses told Aaron how to stop the plague, as it is stated: “And he placed the incense, and he atoned for the people” (Numbers 17:12). And the verse says: “And he stood between the dead and the living, and the plague was stopped” (Numbers 17:13). If it were not that the Angel of Death told him this remedy, would he have known it?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מסר לו – למדו.
באדם בשכר – שחרפוך וקראוך אדם נוצר מאדמה לשון שפלות.
מסר לו סודו – להקטיר מחתות קטורת בשעת מגפה ולעמוד בין המתים ובין החיים.
ואי לאו דאמר ליה – מלאך המות.
מנא ידע – הלא בתורה לא נכתב.
כתיב [נאמר], והרי שקיבלו המלאכים את דעתו של הקדוש ברוך הוא שראוי שיהא הוד ה׳ על הארץ. מיד כל אחד ואחד מן המלאכים נעשה לו אוהב למשה ומסר לו דבר, וכפי שנאמר: ״עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכון יה אלהים״ (תהילים סח, יט), ומשמעות הכתוב — בשכר שקראוך ״אדם״, ומפני שאתה אדם ולך ראויה התורה, לקחת מתנות מן המלאכים. ואף מלאך המות מסר לו דבר, שבשעת המגפה אמר משה לאהרן סגולה לעצור את המגיפה, שנאמר: ״ויתן את הקטרת ויכפר על העם״ (במדבר יז, יב). ואומר הכתוב עוד: ״ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגיפה״ (במדבר יז, יג), אי לאו [אם לא] שאמר ליה [לו] מלאך המות סגולה זו מי הוה ידע [האם היה יודע]?
Immediately, each and every one of the angels became an admirer of Moses and passed something to him, as it is stated: “You ascended on high, you took a captive, you took gifts on account of man, and even among the rebellious also that the Lord God might dwell there” (Psalms 68:19). The meaning of the verse is: In reward for the fact that they called you man, you are not an angel and the Torah is applicable to you, you took gifts from the angels. And even the Angel of Death gave him something, as Moses told Aaron how to stop the plague, as it is stated: “And he placed the incense, and he atoned for the people” (Numbers 17:12). And the verse says: “And he stood between the dead and the living, and the plague was stopped” (Numbers 17:13). If it were not that the Angel of Death told him this remedy, would he have known it?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וא״רוְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד מֹשֶׁה מִלִּפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא שָׂטָן וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תּוֹרָה הֵיכָן הִיא אָמַר לוֹ נְתַתִּיהָ לָאָרֶץ הָלַךְ אֵצֶל אֶרֶץ אָמַר לָהּ תּוֹרָה הֵיכָן הִיא אָמְרָה לוֹ {איוב כ״ח:כ״ג} אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְגוֹ׳ הָלַךְ אֵצֶל יָם וְאָמַר לוֹ אֵין עִמָּדִי הָלַךְ אֵצֶל תְּהוֹם א״לאָמַר לוֹ אֵין בִּי שֶׁנֶּאֱמַר {איוב כ״ח:י״ד} תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִי אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאׇזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ חָזַר וְאָמַר לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם חִיפַּשְׂתִּי בְּכׇל הָאָרֶץ וְלֹא מְצָאתִיהָ אָמַר לוֹ לֵךְ אֵצֶל בֶּן עַמְרָם.

And Rabbi Yehoshua ben Levi said: When Moses descended from standing before the Holy One, Blessed be He, with the Torah, Satan came and said before Him: Master of the Universe, where is the Torah?
He said to him: I have given it to the earth. He went to the earth, and said to it: Where is the Torah? It said to him: I do not know, as only: “God understands its way, and He knows its place” (Job 28:23).
He went to the sea and asked: Where is the Torah? And the sea said to him: “It is not with me.”
He went to the depths and asked: Where is the Torah? And the depths said to him: “It is not within me.” And from where is it derived that the sea and the depths answered him this way? As it is stated: “The depth said: It is not within me, and the sea said: It is not with me” (Job 28:14). “Destruction and death said: We heard a rumor of it with our ears” (Job 28:22).
Satan returned and said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, I searched for the Torah throughout all the earth and did not find it. He said to him: Go to Moses, son of Amram.
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תורה היכן היא – וא״ת וכי שטן לא היה יודע מתן תורה וי״ל דאמרינן במדרש לפניו ילך דבר שטרדו הקב״ה למלאך המות בשעת מתן תורה שלא יקטרג לומר אומה שעתידה לחטוא לסוף מ׳ יום בעגל אתה נותן להם התורה והוא שטן והוא מלאך המות כדאמרי׳ בפ״ק דב״ב (דף טז.) ואמרי׳ נמי בסנהדרין (דף כו:) תושי׳ שניתנה בחשאי מפני השטן.
תוס׳ בד״ה תורה היכן היא כו׳ לפניו ילך דבר כו׳. נ״ב והאי קרא במתן תורה כתיב בחבקוק:
בד״ה לסוף מ׳ יום כו׳ ועוד אם לא תחשוב יום עלייה כו׳ נ״ב פירוש וקבלה בידינו שעלה בר״ח אלול כדאיתא בפירקי דר״א ומצינו לפרש שעלה בראש חדש ר״ל ביום ראשון של ר״ח שהוא ל׳ באב כי אב מלא ומשום הכי תוקעין ביום רחשון לר״ח של אלול אבל לרש״י שאינו מונה יום העליה א״כ המנין מתחיל בראשון לאלול א״כ לא יגיעו מנין הארבעים כלל ליום כפורים אבל לפירוש התוס׳ שיום העלייה מן המנין א״כ שלמו הארבעים ביום כפורים ובאותו יום אמר לו הקב״ה סלחתי כדבריך ונהי שלא ירד עד למחרתו של יום הכפורים להשלים יום העלייה הראשונה שחסרה מכל מקום יום כפורים יום רצון וסליחה שהוא כלות הארבעים יום וכן פי׳ הרמב״ן שלמחרת יום כפורים ירד כך נישמע דברי התוס׳ דהכא אבל בסוף מרובה פירשו להדיא שירד בעשירי בתשרי ומ׳ יום האחרונים לא היו שלמים עם הלילות א״כ לפי זה לא קשה לרש״י דלעולם אינו מונה יום העליה לפי שאינו שלם אבל בימים האחרונים שלא היו שלמים מונה יום העליה ואפשר משום הכי מקשים אח״כ על מה שפירש רש״י בי״ט עלה כו׳ שזה אין לו ישוב כלל דאמצעיים לכ״ע שלמים א״כ כלו המ׳ יום ביום שלשים לאב ואם כן על כרחך באחד לאלול עלה אם כן אינם כלים הארבעים יום בי״כ אף שהתוס׳ בפרק מרובה רוצים לדחוק ולמצוא שבה׳ עלה משה וירד ביום ב׳ ומפרשי שבכ״ט באב ירד ועלה כו׳ וא״כ לרש״י נמי לדחוק הכי ונימא שבל׳ באב ירד ועלה זה אינו דרש״י בע״כ לא ס״ל הך סברא שהרי דחק ופירש בי״ט עלה ולא פי׳ בי״ח ששרף את העגל עלה אלא משום דס״ל כל עליותיו בהשכמה היו ודו״ק:
בא שטן ואמר רבש״ע תורה כו׳ כתבו התוס׳ וכי לא היה יודע השטן כו׳ אבל ריב״ל גופיה אמר לעיל דמלאך המות מסר לו דבר כו׳ דמשמע דידע שמשה קבל התורה במרום ונראה דהוא השטן והוא היצר הרע הגם שהודו כל המלאכים על נתינת התורה אמר אחר שירד משה בא לקטרג ולהסית שיחזרו מלקבלה מפני עומק המושג וקוצר המשיג של בעלי חומר וא״א להם לקיימה למטה וז״ש:
תורה היכן היא איזה מקום למטה שתוכל להתקבל התורה שהרי ארוכה מארץ מדה וא״ל הקב״ה:
נתתיה לארץ שהוא כלל עולם התחתון:
הלך אצל ארץ דהיינו לשר הממונה על הארץ וכה״ג כתבו התוס׳ בפ״ק דחולין גבי גנאי נהרא וא״ל:
תורה היכן היא שהרי ארוכה מארץ מדה והמיעוט אינו מחזיק המרובה ואי אפשר להתקיים בה א״ל:
אלהים הבין דרכה והוא ידע מקומה דהיינו באיזה מקום בעולם התחתון שתוכל להתקבל ולהחזיק אותה ולהתקיים בה וכן:
הלך אצל ים שהוא שר של ים א״ל:
תורה היכן היא שהרי היא רחבה מני ים ואמר ג״כ:
אין עמדי מה״ט שאין העולם מחזיק אותה וכן השיב התהום:
לא בי היא כי לא תוכל להחזיק אותה ג״כ התהום:
הלך אצל אבדון ומות שהוא שר ממונה על הגיהנם כי שם אפשר שתנתן התורה מצד מקומו שהוא גדול הרבה כמ״ש העולם אחד מששים בגן וגן אחד מס׳ בעדן ועדן א׳ מס׳ בגיהנם ואמר:
באזנינו שמענו שמעה דהיינו שלא קבלנוה אבל שמענוה בנתינתה כמ״ש בפ״ב דזבחים וישמע יתרו מתן תורה שמע כשנתן הקב״ה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו כו׳:
חזר ואמר כו׳ חפשתיה בכל הארץ דהיינו בכלל כל העולם התחתון ולא מצאתי שתוכל להתקבל שם כי המועט אינו מחזיק המרובה וא״ל:
לך אצל בן עמרם כו׳ קראו בן עמרם במקום הזה שהורה להשטן שנתנה התורה ליד בן מי שהוא אביו כמלאך ה׳ שאין מלאך המות שולט בו כמ״ש דעמרם מת בעטיו של נחש ומלאך המות לא השגיח בזה והלך אצל משה כאלו לא היה מיוחס לבן עמרם:
וא״ל תורה שנתן הקב״ה לך היכן היא שא״א לך לקיימה מעומק המושג וקוצר המשיג דילוד אשה אתה:
א ואמר ר׳ יהושע בן לוי: בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא עם התורה, בא שטן ואמר לפניו, לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, תורה היכן היא? אמר לו: נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ, אמר לה: תורה היכן היא? אמרה לו: איני יודעת, כי רק ״אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה״ (איוב כח, כג). הלך אצל ים ושאל אותו היכן התורה, ואמר לו הים: ״אין עמדי״. הלך אצל תהום ושאלו אולי הוא יודע היכן התורה, ואמר לו התהום: ״אין בי״. ומנין שכך השיבוהו הים והתהום — שנאמר: ״תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי״ (איוב כח, יד). וכן ״אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה״ (איוב כח, כב). חזר ואמר השטן לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, חיפשתי את התורה בכל הארץ ולא מצאתיה. אמר לו: לך אצל בן עמרם (משה).
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: When Moses descended from standing before the Holy One, Blessed be He, with the Torah, Satan came and said before Him: Master of the Universe, where is the Torah?
He said to him: I have given it to the earth. He went to the earth, and said to it: Where is the Torah? It said to him: I do not know, as only: “God understands its way, and He knows its place” (Job 28:23).
He went to the sea and asked: Where is the Torah? And the sea said to him: “It is not with me.”
He went to the depths and asked: Where is the Torah? And the depths said to him: “It is not within me.” And from where is it derived that the sea and the depths answered him this way? As it is stated: “The depth said: It is not within me, and the sea said: It is not with me” (Job 28:14). “Destruction and death said: We heard a rumor of it with our ears” (Job 28:22).
Satan returned and said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, I searched for the Torah throughout all the earth and did not find it. He said to him: Go to Moses, son of Amram.
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הָלַךְ אֵצֶל מֹשֶׁה אָמַר לוֹ תּוֹרָה שֶׁנָּתַן לְךָ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵיכָן הִיא אָמַר לוֹ וְכִי מָה אֲנִי שֶׁנָּתַן לִי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה א״לאָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה מֹשֶׁה בַּדַּאי אַתָּה אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם חֶמְודָּה גְּנוּזָה יֵשׁ לְךָ שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהּ בְּכׇל יוֹם אֲנִי אַחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמִי אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה הוֹאִיל וּמִיעַטְתָּ עַצְמְךָ תִּקָּרֵא עַל שִׁמְךָ שֶׁנֶּאֱמַר {מלאכי ג׳:כ״ב} זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי וְגוֹ׳.:

He went to Moses and said to him: The Torah that the Holy One, Blessed be He, gave you, where is it? Moses evaded the question and said to him: And what am I that the Holy One, Blessed be He, would have given me the Torah? I am unworthy. The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Moses, are you a fabricator? Moses said before Him: Master of the Universe, You have a hidden treasure in which You delight every day, as it is stated: “And I was His delight every day, playing before Him at every moment” (Proverbs 8:30). Should I take credit for myself and say that You gave it to me? The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Since you belittled yourself, the Torah will be called by your name, as it is stated: “Remember the Torah of Moses My servant to whom I commanded at Horeb laws and statutes for all of Israel” (Malachi 3:22).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בדאי אתה – בתמיה.
א״ל וכי מה אני שנתן לי הקב״ה כו׳ כאלו הודה לדבריו שאין סוד ונסתר של התורה נתנו לו כי אם הנגלה מטעם כי הסוד ונסתר התורה עמוק הוא מי ימצאנו בילודי אשה:
וא״ל הקב״ה למשה בדאי אתה כו׳ שהרי תוכל לקבל גם הנסתר כדאמרינן לעיל שפירש שדי מזיו שכינתו עליו דהיינו על הנשמה האחוזה בכסא כבוד והשיב משה:
חמדה גנוזה כו׳ דהיינו סתרה וגנוזת התורה שאתה משתעשע בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי שהרי מצדי שאני ילוד אשה לא הייתי ראוי לכך אי לאו שפרשת מזיו שכינתך עלי:
וא״ל הקב״ה הואיל ומעטת עצמך כו׳ ולא החזקת טובה לעצמך אלא תלית בי גם אני תולה התורה בך שתקרא על שמך שנאמר זכרו וגו׳ ודו״ק:
הלך אצל משה ואמר לו: תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא? השתמט משה ואמר: וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, בדאי אתה?! אמר לפניו: רבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום, כאמור: ״ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת״ (משלי ח, ל), וכי אני אחזיק טובה לעצמי ואומר שלי ניתנה? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת את עצמך תקרא התורה על שמך ״תורת משה״, שנאמר: ״זכרו תורת משה עבדי אשר ציויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים״ (מלאכי ג, כב).
He went to Moses and said to him: The Torah that the Holy One, Blessed be He, gave you, where is it? Moses evaded the question and said to him: And what am I that the Holy One, Blessed be He, would have given me the Torah? I am unworthy. The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Moses, are you a fabricator? Moses said before Him: Master of the Universe, You have a hidden treasure in which You delight every day, as it is stated: “And I was His delight every day, playing before Him at every moment” (Proverbs 8:30). Should I take credit for myself and say that You gave it to me? The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Since you belittled yourself, the Torah will be called by your name, as it is stated: “Remember the Torah of Moses My servant to whom I commanded at Horeb laws and statutes for all of Israel” (Malachi 3:22).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וא״רוְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ להקב״הלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר כְּתָרִים לָאוֹתִיּוֹת אָמַר לוֹ מֹשֶׁה אֵין שָׁלוֹם בְּעִירְךָ אָמַר לְפָנָיו כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ א״לאָמַר לוֹ הָיָה לְךָ לְעׇזְרֵנִי מִיָּד אָמַר לוֹ {במדבר י״ד:י״ז} וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה׳ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.

And Rabbi Yehoshua ben Levi said: When Moses ascended on High, he found the Holy One, Blessed be He, tying crowns to letters. On the tops of certain letters there are ornamental crownlets. Moses said nothing, and God said to him: Moses, is there no greeting in your city? Do people not greet each other in your city? He said before Him: Does a servant greet his master? That would be disrespectful. He said to him: At least you should have assisted Me and wished Me success in My work. Immediately he said to Him: “And now, may the power of the Lord be great as you have spoken” (Numbers 14:17).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קושר כתרים – כגון הנך דאמרי׳ בפרק הבונה (דף קד.) תגא דקו״ף לגבי רי״ש וכן שעטנ״ז ג״ץ שצריכין כל אות ג׳ זיונים כדאמרינן (במנחות דף כט:) ראש הזיי״ן נמתח לימין ולשמאל בגגו מעט וכן ראש השי״ן השמאלי וכן כל ראשי שבע אותיות הללו בכל מקום שהן.
אין שלום – אין דרך ליתן שלום.
בעירך – במקומך.
לעזרני – לומר תצלח מלאכתך.
מיד – בעליה אחרת אמר לו יגדל נא כח ה׳.
שהיה קושר כו׳ והם התגין והזיינין כפרש״י והם רומזין לפי הנסתר גם לפי הנגלה כמ״ש בפרק הקומץ ברבי עקיבא שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות ע״ש:
וא״ל משה אין כו׳ כלום יש עבד שנותן כו׳ והתוס׳ הקשו ע״ז מהא דאמרינן כדי שאילת תלמיד לרב ע״ש ונראה ליישב דשאילת שלום ונתינת שלום תרתי מילי נינהו דשאילת שלום היינו שבעל הבית שואל את האורת הבא אצלו אם היה שלום לו בדרך וממקום שבא וזהו שייך ג״כ בתלמיד לרב אבל נתינת שלום הוא שהאורח נותן לבעל הבית שלום וזה אינו בתלמיד לרב:
וא״ל הקב״ה היה לך לעזרני כפירש״י וכן מצינו בבועז שאמר לקוצרים ה׳ עמכם והצדיקים בדיבורם מוסיפין כח וגבורה בפמליא של מעלה וז״ש ועתה שאתה אומר לעזרך בדיבורי הרי יגדל כח ה׳ כאשר דברת לי לאמר שאומר אני והאי קרא אינו כתוב לגבי מתן תורה אלא בשילוח מרגלים ואפשר דה״ל לריב״ל קבלה שהאי קרא נאמר אדהכא ואין מוקדם ומאוחר בתורה וכל דברי המאמר לא מצינו לו רמז בקרא אלא דברי קבלה הם ודו״ק:
שם כלום יש עבד שנותן שלום. עי׳ מהרש״א בח״א רפ״ד דברכות. וקושייתו ותירוצו בתוס׳ ב״ק עג ע״ב ד״ה כדי:
ב ואמר ר׳ יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות, שבראש אותיות מסויימות יש תגים מיוחדים, והיה הקדוש ברוך הוא מתייג אותן, ולא אמר משה דבר. אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, וכי אין שלום בעירך? כלומר, וכי במקומכם אין אומרים ״שלום״? אמר לפניו: כלום יש עבד שנותן שלום לרבו? אין זה מנהג דרך ארץ. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לפחות היה לך לעזרני ולומר שתצליח מלאכתי, מיד אמר לו: ״ועתה יגדל נא כח ה׳ כאשר דברת לאמר״ (במדבר יד, יז).
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: When Moses ascended on High, he found the Holy One, Blessed be He, tying crowns to letters. On the tops of certain letters there are ornamental crownlets. Moses said nothing, and God said to him: Moses, is there no greeting in your city? Do people not greet each other in your city? He said before Him: Does a servant greet his master? That would be disrespectful. He said to him: At least you should have assisted Me and wished Me success in My work. Immediately he said to Him: “And now, may the power of the Lord be great as you have spoken” (Numbers 14:17).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) (אָמַר) ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מ״דמַאי דִּכְתִיב {שמות ל״ב:א׳} וַיַּרְא הָעָם כִּי בוֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה אַל תִּקְרֵי בּוֹשֵׁשׁ אֶלָּא בָּאוּ שֵׁשׁ בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם אָמַר לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ אֲנִי בָּא לְסוֹף מ׳אַרְבָּעִים יוֹם בָּא שָׂטָן וְעִירְבֵּב אֶת הָעוֹלָם אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה רַבְּכֶם הֵיכָן הוּא אָמְרוּ לוֹ עָלָה לַמָּרוֹם אָמַר לָהֶן בָּאוּ שֵׁשׁ וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו מֵת וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו הֶרְאָה לָהֶן דְּמוּת מִטָּתוֹ וְהַיְינוּ דְּקָאָמְרִי לֵיהּ לְאַהֲרֹן {שמות ל״ב:א׳} כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ וְגוֹ׳.:

And Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of that which is written: “And the people saw that Moses delayed [boshesh] to come down from the mount” (Exodus 32:1)? Do not read the word in the verse as boshesh; rather, read it as ba’u shesh, six hours have arrived. When Moses ascended on High, he told the the Jewish people: In forty days, at the beginning of six hours, I will come. After forty days, Satan came and brought confusion to the world by means of a storm, and it was impossible to ascertain the time. Satan said to the Jews: Where is your teacher Moses? They said to him: He ascended on High. He said to them: Six hours have arrived and he has not yet come. Surely he won’t. And they paid him no attention. Satan said to them: Moses died. And they paid him no attention. Ultimately, he showed them an image of his death-bed and an image of Moses’ corpse in a cloud. And that is what the Jewish people said to Aaron: “For this Moses, the man who brought us up out of the land of Egypt, we know not what has become of him” (Exodus 32:1).
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בא השטן – הוא יצר הרע המחטיא את האדם הוא העולה ומסטין [והאומר] דהוא מדת הדין אין הגון בעיני.
כשעלה משה – להר אמר להם לסוף מ׳ יום אני בא בתוך שש שעות הם סבורים שאותו יום שעלה בו מן המנין הוה והוא אמר להם מ׳ יום שלימים יום ולילו עמו ויום עלייתו אין לילו עמו שהרי בז׳ בסיון עלה נמצא יום מ׳ י״ז בתמוז היה בי״ו בא שטן ועירבב את העולם והראה דמות חשך ואפילה דמות ענן וערפל וערבוביא לומר ודאי מת משה שהרי באו כבר שש ולא בא ואי אפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן בין קודם חצות לאחר חצות שהרי לא ירד משה עד יום המחרת שנאמר וישכימו ממחרת וגו׳.
באו שש – שקבע לכם.
לסוף מ׳ יום אני בא – פירש בקונטרס דאותו יום שעלה בו אינו מן המנין והוא היה אומר להם מ׳ יום שלימים יום ולילו עמו ויום עלייתו אין לילו עמו שהרי ז׳ בסיון עלה נמצא יום מ׳ היה בי״ז בתמוז ואין נראה לר״י בן רבינו מאיר דבהדיא משמע בפ״ק דיומא (דף ד.) דיום עלייה מן המנין דקאמר התם בשלמא לר״ע משכחת להו דבי״ז בתמוז נשתברו הלוחות כ״ד דסיון ושיתסר דתמוז מלו להו מ׳ יומין ובשיבסר בתמוז נחת אלמא חשיב יום עלייה ואיכא מ׳ יום ומ׳ לילה כשתחשוב לילה שאחר היום ועוד אם לא תחשוב יום עלייה לא ישלמו מ׳ ימים אחרונים עד אחר יום הכפורים ושלמו ביוה״כ שאז א״ל הקב״ה למשה סלחתי כדברך גם מה שפרש״י בפרשת כי תשא שבי״ט בתמוז עלה קשה לר״י שאז לא תמצא ששלמו מ׳ ימים אחרונים ביום הכיפורים.
רש״י בד״ה בא השטן כו׳ העולה ומסטין והאומר שהוא מדת הדין כו׳ כצ״ל:
בא״ד בסופו מ׳ יום האחרונים ביוה״כ. נ״ב ואומר אני דאין לתמוה על רש״י כי כך תמצא בתנחומא ואמת שהתוס׳ במרובה הקשו על התנחומא וכתבו שאין ליישב אם לא שנאמר דעברוה לאלול ע״ש ורבי אליהו מזרחי לא דק בפי׳ החומש ע״ש:
אלא באו שש כו׳ דלפי פשוטו מלשון איחור כמו בושש רכבו לא הזכיר הכתוב במה ראו עכובו בו ביום יותר מבכל הימים שעברו וע״כ דרשו ממה שא״ל בו ביום מ׳ בבוא שש אני בא ופירש״י דעיקר טעותם שחשבו שאותו יום שעלה מן המנין כו׳ ע״ש באורך וכן פירש בחומש אבל התוס כתבו דע״כ דקושטא הוא דאותו יום מן המנין כדאמרינן פ״ק דיומא וכו׳ כ״ד דסיון ושיתסר דתמוז מלו להו מ׳ יום ובי״ז בתמוז נחית כו׳ ע״ש ואין כאן קושיא דחשיב מ׳ יום מכ״ד דסיון עד י״ז דתמוז היינו לפי שטעו והיו סבורים שאותו יום שעלה הוא מן המנין כפירש״י אבל לפי האמת לא היה אותו יום שעלה מן המנין כיון דאין לילו עמו ותדע שהרי משה לא ירד עד שבעה עשר בתמוז ומה שהקשו עוד אם לא תחשוב יום עלייה לא ישלמו מ׳ יום אחרונים עד אחר יום הכפורים כו׳ כבר תירצו בזה התוס׳ סוף פרק מרובה הא דכתיב כימים הראשונים היינו כימים ולא כלילות האחרונים היו חסרים לילה א׳ ועוד תירצו בזה דההוא שתא עברוה לאלול עיין שם באורך וכתבו שם דבסדר עולם איתא כפירש״י וניחא לפירש״י א״ל באו שש ולא השגיחו עליו משום שגם הם היו מסתפקים שמא מ׳ יום ולילו עמו קאמר משה עד שהראה להם שהוא מת כמ״ש כי זה משה וגו׳ דזה משמע שהראוהו להם כמ״ש גבי החודש הזה וגו׳ כזה ראה וקדש ושאמרו לא ידענו מה היה לו גם שהראוהו להם מת היו מסתפקים בקצת דשמא מעשה שטן הוא וק״ל:
ג ואמר ר׳ יהושע בן לוי: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר]: ״וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר״ (שמות לב, א), כדי להבין כתוב זה אל תקרי [תקרא] ״בשש״ אלא ״באו שש״. שבשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום בתחלת שש שעות, כלומר בחצות היום אני בא. לסוף ארבעים יום בא שטן ועירבב בסערה את העולם, ולא יכלו להבחין מה היא השעה. אמר להן השטן לישראל: משה רבכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום. אמר להן? באו שש שעות ועדיין לא בא ובודאי שוב לא יבוא. ולא השגיחו עליו. אמר להם השטן: מת משה. ולא השגיחו עליו. לסוף הראה להם דמות מטתו שנראתה בענן דמותו המתה. והיינו דקאמרי ליה [וזהו שאמרו לו] ישראל לאהרן: ״כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו״ (שמות לב, א).
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of that which is written: “And the people saw that Moses delayed [boshesh] to come down from the mount” (Exodus 32:1)? Do not read the word in the verse as boshesh; rather, read it as ba’u shesh, six hours have arrived. When Moses ascended on High, he told the the Jewish people: In forty days, at the beginning of six hours, I will come. After forty days, Satan came and brought confusion to the world by means of a storm, and it was impossible to ascertain the time. Satan said to the Jews: Where is your teacher Moses? They said to him: He ascended on High. He said to them: Six hours have arrived and he has not yet come. Surely he won’t. And they paid him no attention. Satan said to them: Moses died. And they paid him no attention. Ultimately, he showed them an image of his death-bed and an image of Moses’ corpse in a cloud. And that is what the Jewish people said to Aaron: “For this Moses, the man who brought us up out of the land of Egypt, we know not what has become of him” (Exodus 32:1).
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״לאֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרַב כָּהֲנָא מִי שְׁמִיעַ לָךְ מַאי הַר סִינַי א״לאֲמַר לֵיהּ הַר שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל הַר נִיסַּאי מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא הַר שֶׁנַּעֲשָׂה סִימָן טוֹב לְיִשְׂרָאֵל הַר סִימָנַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ מ״טמַאי טַעְמָא לָא שְׁכִיחַתְּ קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ דִּמְעַיְּינִי בְּאַגָּדְתָּא דְּרַב חִסְדָּא וְרַבָּה ברי׳בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ מַאי הַר סִינַי הַר שֶׁיָּרְדָה שִׂנְאָה לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם1 עָלָיו וְהַיְינוּ דְּאָמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא ה׳חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ מִדְבַּר צִין שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו מִדְבַּר קָדֵשׁ שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו מִדְבַּר קְדֵמוֹת שֶׁנִּתְּנָה קְדוּמָה עָלָיו מִדְבַּר פָּארָן

One of the Sages said to Rav Kahana: Did you hear what is the reason that the mountain was called Mount Sinai? Rav Kahana said to him: It is because it is a mountain upon which miracles [nissim] were performed for the Jewish people. The Sage said to him: If so, it should have been called Mount Nisai, the mountain of miracles. Rather, Rav Kahana said to him: It is a mountain that was a good omen [siman] for the Jewish people. The Sage said to him: If so, it should have been called Har Simanai, the mountain of omens. Rav Kahana said to him: What is the reason that you do not frequent the school where you can study before Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, who study aggada? As Rav Ḥisda and Rabba, son of Rav Huna, both said: What is the reason it is called Mount Sinai? It is because it is a mountain upon which hatred [sina] for the nations of the world descended because they did not accept the Torah. And that is what Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: The desert in which Israel remained for forty years has five names. Each name has a source and a rationale: The Zin Desert, because the Jewish people were commanded [nitztavu] in it; the Kadesh Desert, because the Jewish people were sanctified [nitkadshu] in it. The Kedemot Desert, because the ancient [keduma] Torah, which preceded the world, was given in it. The Paran Desert,
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעכו״ם״.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנאה לעכו״ם – שלא קבלו בו תורה.
מדבר צין – קשה לר״י דע״כ מדבר צין לאו היינו מדבר פארן דמדבר צין בתחילת דרומה של ארץ ישראל כדכתיב באלה מסעי והיה לכם פאת נגב ממדבר צין על ידי אדום וכתיב ונסב לכם הגבול מנגב וגו׳ והיו תוצאותיו מנגב לקדש ברנע וקדש ברנע היינו פארן דכתיב בשילוח מרגלים וישלח אותם משה ממדבר פארן ובספר יהושע (יהושע יד) כתיב שאמר כלב בשלוח אותי משה מקדש ברנע לרגל את הארץ וכן באלה הדברים כתיב ונבא עד קדש ברנע ומפרש מיד שלוח מרגלים ועוד דכמה מסעות היו ממדבר פארן עד מדבר צין דבסוף בהעלותך כתיב ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן ובאלה מסעי כתיב ויסעו העם מחצרות ויחנו ברתמה א״כ רתמה היינו פארן וחשיב כמה מסעות עד מדבר צין וכן בין פארן לסיני מהלך י״א יום דכתיב אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע א״כ מדבר צין ופארן וסיני לאו הכל אחד ואור״י דהכל מדב׳ אחד וגדול היה דע״כ סיני היינו פארן דכתי׳ הופיע מהר פארן ובפרק שור שנגח ד׳ וה׳ (ב״ק דף לח.) דרשינן מפארן הופיע ממונן לישראל גבי שור של ישראל שנגח שור של עובד כוכבים פטור ול״ג בריש מסכת ע״ז (דף ב:) מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן דהוה משמע דפארן היא אומה אחרת כמו שעיר אלא גרס מאי בעי בשעיר ומאי בעי בתימן וסיני נמי היינו מדבר צין דכתיב מדבר צין היא קדש וסיני איקרי קדש דכתיב בספר תילים (תהלים כט) קול ה׳ יחיל מדבר יחיל ה׳ מדבר קדש משמע דהיינו בשעת מתן תורה ומיהו קשה לר״י דהא מדבר קדמות היה מזרחה של ארץ ישראל כדכתיב (דברים ב) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון וגו׳ שהיתה במזרח של א״י דכתיב (שם ד) בעבר הירדן מזרחה שמש ומדבר צין ופארן היינו בדרומה כמו שמשמע בפסוקים שהבאתי ואיך יתכן דמדבר קדמות היינו מדבר סיני.
בד״ה מדבר צין כו׳ בתחלת דרומה כו׳ נ״ב פי׳ מקצוע מזרחית דרומית:
בא״ד וכתיב ונסב לכם הגבול כו׳. נ״ב שהוא הרבה רחוק מן המקצוע משוך לצד מערב שהרי מעלה עקרבים וצינה בין מדבר צין לקדש ברנע ור״ל:
בא״ד וחשוב כמה מסעות כו׳. נ״ב כ״א מסעות נסעו מרתמה שהיא פארן עד אשר הגיעו למדבר צין:
בא״ד וכן בין פארן לסיני כו׳. נ״ב היה לו להביא נמי ממסעות דכתיב ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברות התאוה ויסעו מקברות התאוה ויחנו בחצרות ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה שהיא מדבר פארן נ״ל:
בא״ד שהבאתי ואיך יתכן כו׳ כצ״ל:
בד״ה אע״פ כו׳ שייך לעיל במתני׳:
מאי הר סיני א״ל וכו׳ כדמסיק דס״ל דחורב הוא עיקר שמו שהוא שם הראשון שנקרא בו בתורה כמ״ש ומשה היה רועה וגו׳ ויבא אל הר האלהים חורבה ומ״ד דסיני עיקר שמו היינו משום דעל הרוב נקרא כן בשם סיני בכתוב וקאמר ה׳ שמות יש לו וכו׳ היינו ה׳ שמות יתירות לו ע״ש התואר ושם הששי אי למ״ד חורב הוא שם העצם לו להר וכתבו התוס״ בזה דהכל מדבר א׳ וגדול היה וכו׳ ומיהו קשה לר״י דהא מדבר קדמות היה במזרחה של ארץ ישראל וכו׳ ע״ש באורך וע״פ דבריהם נראה דודאי כל התורה לאו במקום אחד ממש נתנה דיש בה מצות מסיני ויש מאהל מועד ויש שנשנו בערבות מואב וע״ז כוונה התורה בשמות הללו מדבר צין שנצטוו ישראל עליו הם המצות שנצטוו מסיני ומדבר קדש הן המצות שנצטוו ממקום שנתקדשו ישראל עליו דהיינו מאהל מועד ומדבר קדמות הוא מזרחה של א״י והוא בערבות מואב כמ״ש התוס׳ והיינו דקאמר שנתנה קדומה עליו ר״ל התורה הקדומה כבר בסיני נתנה שנית עליו שהיא משנה התורה ואמר פארן שפרו ורבו וכו׳ כפירש״י דכ״א נתעברה אשתו זכר במצות וכו׳ ולא ידענא היכא רמיזא עכ״ל וי״ל דלהתירם בתשמיש כדאמרינן לעיל ובפ״ק דביצה ה״ל לפרושי כן אלא שבא לבשרם שובו לכם לאהליכם להנאתכם דהיינו בשורה שיולידו זכרים וק״ל:
ד אמר ליה ההוא מרבנן [לו אחדש החכמים] לרב כהנא: מי שמיע לך מאי [האם שמעת על מה] נקרא ההר ״הר סיני״? אמר ליה [לו] רב כהנא: משום שהוא הר שנעשו בו נסים לישראל. אמר לו אותו חכם: אם כן ״הר ניסאי״ מיבעי ליה [צריך היה לו] להיקרא! אלא אמר רב כהנא: משום שהוא הר שנעשה סימן טוב לישראל. ושוב דחהו אותו חכם: אם כן ״הר סימנאי״ מיבעי ליה [צריך היה לו] להיקרא! אמר ליה [לו] רב כהנא: מאי טעמא לא שכיחת קמיה [מדוע אינך מצוי לפני] רב פפא ורב הונא בריה [בנו] של רב יהושע דמעייני באגדתא [שמעיינים כרגיל גם באגדה]? שרב חסדא ורבה בריה [בנו] של רב הונא דאמרי תרווייהו [שאמרו שניהם]: מאי [מה הסיבה] שנקרא שמו ״הר סיני״ — משום שהוא הר שירדה שנאה לאמות העולם עליו על שלא קיבלו את התורה. והיינו [וזהו] מעין מה שאמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא, שאמר, חמשה שמות יש לו למדבר שהיו בו ישראל ארבעים שנה בצאתם ממצרים, ולכל שם מקור וסיבה: ״מדבר צין״ — משום שנצטוו ישראל עליו, ודורש משחק מילים ״נצטוו״ — ״צין״. ״מדבר קדש״ — משום שנתקדשו ישראל עליו. ״מדבר קדמות״ — משום שנתנה התורה שהיא קדומה, לעולם, עליו. ״מדבר פארן״ — משום
One of the Sages said to Rav Kahana: Did you hear what is the reason that the mountain was called Mount Sinai? Rav Kahana said to him: It is because it is a mountain upon which miracles [nissim] were performed for the Jewish people. The Sage said to him: If so, it should have been called Mount Nisai, the mountain of miracles. Rather, Rav Kahana said to him: It is a mountain that was a good omen [siman] for the Jewish people. The Sage said to him: If so, it should have been called Har Simanai, the mountain of omens. Rav Kahana said to him: What is the reason that you do not frequent the school where you can study before Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, who study aggada? As Rav Ḥisda and Rabba, son of Rav Huna, both said: What is the reason it is called Mount Sinai? It is because it is a mountain upon which hatred [sina] for the nations of the world descended because they did not accept the Torah. And that is what Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: The desert in which Israel remained for forty years has five names. Each name has a source and a rationale: The Zin Desert, because the Jewish people were commanded [nitztavu] in it; the Kadesh Desert, because the Jewish people were sanctified [nitkadshu] in it. The Kedemot Desert, because the ancient [keduma] Torah, which preceded the world, was given in it. The Paran Desert,
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144