×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) עֵינוֹ בְּכוֹסוֹ עֲרָיוֹת כּוּלָּן דּוֹמוֹת עָלָיו כְּמִישׁוֹר וְחַד אָמַר כָּל הַנּוֹתֵן עֵינוֹ בְּכוֹסוֹ כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ דּוֹמֶה עָלָיו כְּמִישׁוֹר.
his eye on his cup, i.e., is habitually drunk, all the prohibitions of those with whom relations are forbidden seem to him like level [mishor] ground. He is unaware of the pitfalls of sin and continues walking along a twisted and dangerous path. And one said: Whoever casts his eye on his cup, the whole world seems to him like level [mishor] ground. Not only is such a person unconcerned by forbidden sexual relations, but all other prohibitions, e.g., monetary prohibitions, also seem permitted in his eyes.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עינו בכוסו – אוהב שכרות.
כל העולם דומה עליו כמישור – ממון אחרים דומה לו היתר.
בכוסו עריות כו׳. דשתיית יין מביא לידי זנות כדכתיב זנות יין ותירוש וגו׳:
כל העולם כולו דומה כו׳. פרש״י ממון אחרים כו׳ ע״ש ר״ל דאחר שאכל ממונו מבקש לימודו בממון אחרים ועוד נראה דלפי זה יש לגרוס נותן עיניו בכיסו שהוא הכתיב ביו״ד ור״ל שעינו רעה בכיסו בא לידי חימוד ממון של אחרים:
דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים כו׳. מפורש במס׳ סוטה פ׳ משוח מלחמה:
חד אמר אפי׳ אוכל כו׳. לכאורה אקרא דתורה ה״מ לפלוגי הכי דכתיב ועפר תאכל כל וגו׳ אפי׳ כו׳ טועם בו טעם עפר או אין דעתו מיושבת כו׳ וי״ל דההוא קרא דתורה בלשון קללה נאמר דאפשר שלא יהיה לו שום אכילה מצויה אלא עפר ואפשר שבשאר אכילות טועם בהם טעם גם דעתו מיושבת עליו אבל הכא מדכתיב לחמו דריש אי למר דאפי׳ בלחם שהוא כולל שאר אכילת סעודה טועם בו טעם עפר ואי למר דאפי׳ בלחם שהוא כולל שאר מאכלות אין דעתו כו׳ עד שיאכל עפר:
קלל את הנחש עולה כו׳. ר״ל דגם אחר שנתקלל ואין אוכל רק עפר מזונותיו מצוין עולה לגג כו׳ וכן קלל את כנען שיהיה עבד לאחיו ואין לו כלום בלא רבו דמה שקנה עבד קנה רבו מ״מ מזונותיו מצוין אצל רבו והיינו כמ״ד שלא יכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך וכן באשה אשר קללתה ארבה עצבונך גם שהם טומאת נדה ולידה מ״מ אין מרחיקין ממנה והכל רצין אחריה וכן קלל האדמה קוץ ודרדר תצמיח וגו׳ מ״מ הכל ניזונין ממנה בזעת אפים וק״ל:
וחד אמר עריות כו׳. עי׳ פרש״י והיינו בשהותרו לישא גם בקרובים הפריה ורביה מתרבה יותר ודקאמר נמי ומ״ד עריות דכתיב חנם לפי שברחוקות לא ימצא לישא אלא במוהר ומתן משא״כ בקרובות דאפשר שיתרצו חנם ולמ״ד התם דבן נח מותר בבתו ניחא טפי בחנם:
כשהיו ישראל שואבין מים הקב״ה מזמין כו׳. מפורש בפ״ק דסוטה וע״ש:
מאי מעין חתום כו׳. יש לעיין דמעיקרא נקט במילתיה רישא דקרא גן נעול וגו׳ ילבסוף נקט סיפא דהאי קרא מאי מעין חתום וי״ל דמעיקרא נמי אסיפא דקרא קסמיך דרישא דקרא גן נעול וגו׳ לא מתפרש ליה אלא בא״א וכ״ה בתרגום וכן גן נעול מתפרש ליה על הבתולות כתרגומו אבל מעין חתום מתפרש ליה על העריות וק״ל:
שנאסרו כו׳. וכתב הרא״ם לא ידעתי למה נתעוררו עכשיו כו׳ והלא עברו כמה חדשים כו׳ שהרי מיוה״כ שירד משה שוב לא עלה כו׳ וי״ל דלא נאמרה כל התורה לישראל אלא כ״א בזמנה כו׳ ע״ש ומ״מ ק״ק למה נתעוררו על איסור עריות בזמן תרעומתן על המן ובאמרם מי יאכילנו בשר וי״ל ע״פ מ״ש לקמן גד שמגיד אם בן ט׳ לראשון ואם בן ז׳ לאחרון דהשתא בכה״ג ביבום אשת אחיו אם נמצא עומר הקטן בבית בעלה הראשון שמת הרי השני בא עליה באיסור ערוה ולכך ע״י המן נתרעמו על העריות:
ולא ממשן כו׳. מדלא התרעמו רק על אלו ה׳ מינין ע״כ משום שהיה המן חסר ממשן שהוא קשה לעוברות ומיניקות אבל טעמן לא היה חסר שכל הטעמים היו במן דטעמן בלא ממשן אינו קשה לעוברות כו׳:
א״ר אסי עגול כגדא כו׳. לפי שאנו רואין שזרע גד אינו לבן ע״כ לא דמוהו לגד אלא משום עגול והראיה דבפ׳ בהעלותך דמו אותו למראה כעין הבדולח והיא מראה לבן כמרגליות דנקט הכא וק״ל:
גד שדומה להגדה כו׳. ולפ״ז יהיה לבן מלשון לב דכמו שהאגדה זו מושך לב אדם לד״ת כך המן מושך לב אדם לאכילה לפי שהיה טועם בו כל הטעמים וכדאמרי׳ רווחא לבסומי שכיח:
מגיד להם לישראל אי בן ט׳ כו׳. ויהיה פי׳ כזרע גד שמגיד איזו זרע זה הבן אי בן ט׳ כו׳ ולפי דרך זה לבן שמלבין כו׳ לפי שספק בן ט׳ לראשון ובן ז׳ לאחרון קרוב לבוא לידי עבירה כדאמרי׳ פ׳ החולץ דלכך תקנו הבחנת ג׳ חדשים בכל הנשים גזירה שמא ישא את אחותו מאביו כו׳ והמן מלבין עון זה מישראל:
שהיה מגיד כו׳. ויהיה פי׳ גד לבן שהיה מלבן ומברר מה שבחורין כו׳ דהיינו דבר הספק לדיין מי זכאי ומי חייב:
אם נמצא עומרה בבית בעלה כו׳. יש נוסחא אחרת בהיפך כמ״ש בע״י ונראה לפרש לפי הנוסחא שלפנינו דאם היא סרחה עליו והוא היה רוצה בה הרי היא אשתו ועומרה בבית בעלה אבל אם הוא סרח עליה הרי היא כאינה אשתו כיון שיכול לגרשה בעל כרחה עומרה בבית אביה וזה שדקדק רש״י לפרש הוא סרח עלי ותובעתו כתובתה ע״ש דודאי לא איירי שנתן לה גט דא״כ היאך נמצא עומרה בבית בעלה כיון שאינה אשתו כלל אלא שהוא רוצה עתה לגרשה באומרו שהיא סרחה עליו ואינו רוצה ליתן לה כתובה והיא אומרת הוא סרח עלי ואם רוצה ליתן לי גט בע״כ יתן לי כתובה ודו״ק:
רשעים שטו ולקטו כו׳. מה שבקשו לתת להם לחם לא חטאו כלל כדמוכח לקמן ובערכין דשנים במן היינו שהותירו ויצאו בשבת ורשעים דנקט הכא אינו נראה דעל שהותירו ויצאו בשבת קאמר דלא הוזכר בענינו בפ׳ בהעלותך אבל רשעים דקאמר היינו אחר שניתן להם המן התלוננו ועתה נפשנו יבשה אין כל וגו׳ וזה נלמד מענינו דבתר הכי כתיב שטו העם ולקטו וגו׳ דהיינו רשעים:
בינונים כו׳. נראה דאין ר״ל שירד להם לחם ממש דהוא הלחם אשר נתן וגו׳ לקטו ממנו וגו׳ לא משמע כן וכן ועשו אותו עוגות אלא דה״ק לצדיקים הוא ירד כעין לחם שאכלו אותו כמו שירד ולא הוצרכו לטחנו ולאפותו ולבינונים ירד להם לעשות עוגות ולאפותו אבל לא הוצרכו לטחנו ולרשעים הוצרכו גם לטחנו וגם זה נלמד מענינו דכתיב שטו העם ולקטו דמיירי ברשעים וכתיב ביה וטחנו ורש״י בחומש שפי׳ וטחנו בריחים וגו׳ לא ירד בריחים ולא בקדרה כו׳ אלא היה משתנה טעמו לנטחנין ולנדוכין ולמבושלים ע״ש אינו ע״פ סוגיא דשמעתין:
במדוכה כו׳. משום דבקרא משמע דכעין לחם היו אוכלין כדכתיב ולחם בבקר ובבקר תשבעו לחם וגו׳ והוא הלחם וגו׳ אם לצדיקים כמו שירד ואם לבינונים ע״י אפיה ואם לרשעים ע״י טחינה כדלעיל אבל דכו במדוכה לא שייך בלחם אלא בדבר שנתבשל וע״כ דרשו דעם המן ירד להם דבר שדרכו להיות דכוי במדוכה דהיינו תכשיטי נשים. ומזה נמי דרשו
ובשלו בפרור היינו ציקי קדרה דהמן גופיה לא בא לידי בישול אלא לידי אפיה כלחם אבל עם המן ירד להם ציקי קדרה:
מדבר שירד להם בבקר בבקר כו׳. מדכתיב תרתי בבקר גבי נדבת מלאכת המשכן דרשו כן דרמז על בבקר בבקר דכתיב במן דהתם איצטריך למיכתב תרי זימני לדרוש מיניה חלקהו לב׳ בקרים כדאמרי׳ פ׳ ת״ה:
נשיאים ממש כו׳. דאי נשיאים כפשטיה למה נתעצלו הם להתנדב באחרונה דהא בחנוכת המזבח התחילו הם להתנדב בתחלה ולכך אמרו דנשיאים הביאו היינו עננים ועבים וק״ק לישנא דקאמר נשיאים ממש למה מיקרי זה השם מלשון עבים טפי ממש דבכמה כתובים נאמר נשיאים ונשיא מלשון רב:
מה שד זה תינוק כו׳. ורש״י בחומש הקשה לדרש זה מה ענין שדים אצל שמן וא״א לומר לשון וישמן שא״כ היה המ״ם נקוד קמץ כו׳ ע״ש גם לקמן. ולדרש
מה שד זה מתהפך כו׳. יש לפרש השמן ע״ש שדי שמן דפרק חלק דיש מעשה שדים ששואלין ע״י שמן כו׳ כפרש״י שם דאפשר דאלו מתהפכין לגוונין כו׳:
בשר ששאלו שלא כהוגן כו׳. עיין פרש״י וכה״ג פרש״י בחומש והוא במכילתא אבל קשה מ״ש למדה תורה ד״א שלא יאכל בשר אלא בלילה כו׳ ואם ד״א הוא כן אמאי ניתן להם שלא כהוגן ורש״י בחומש הרגיש בזה ופירש בשר לאכול ולא לשובע ד״א כו׳ אבל בכל נוסחות שלנו אינו כן וע״כ נראה ע״פ סוגיא שלנו די״ל בהיפך וה״ק בשר ניתן להם שלא כהוגן היינו רק לאכול ולא לשבוע אבל לחם ניתן כהוגן היינו גם לשבוע כמפורש בקרא ודקאמרינן מכאן למדה תורה ד״א שלא יאכל כו׳ אלא בלילה הוא מלתא באנפי נפשיה אהאי קרא:
עינו בכוסו כלומר משתכר, כל איסורי עריות כולן דומות עליו כמישור, שאינו חש שיש מכשול בעבירות והולך בדרכו אף במקום מעוקש ומסוכן. וחד [ואחד] מהם אמר: כל הנותן עינו בכוסו כל העולם כולו דומה עליו כמישור, שלא רק איסורי ערוה אין חשובים בעיניו, אלא אף שאר האיסורים, כאיסורי ממונות וכדומה נראים קלים בעיניו.
his eye on his cup, i.e., is habitually drunk, all the prohibitions of those with whom relations are forbidden seem to him like level [mishor] ground. He is unaware of the pitfalls of sin and continues walking along a twisted and dangerous path. And one said: Whoever casts his eye on his cup, the whole world seems to him like level [mishor] ground. Not only is such a person unconcerned by forbidden sexual relations, but all other prohibitions, e.g., monetary prohibitions, also seem permitted in his eyes.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) {משלי י״ב:כ״ה} דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי חַד אָמַר יַשִּׂחֶנָּה מִדַּעְתּוֹ וְחַד אָמַר יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים.

§ The Gemara explains another verse in Proverbs: “If there is care in a man’s heart, let him quash it [yashḥena]” (Proverbs 12:25). Rabbi Ami and Rabbi Asi dispute the verse’s meaning. One said: He should forcefully push it [yasḥena] out of his mind. One who worries should banish his concerns from his thoughts. And one said: It means he should tell [yesiḥena] others his concerns, which will lower his anxiety.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שח
שחא(יומא עה. סוטה מב:) דאגה בלב איש ישחנה רב אמי ורב אסי חד אמר ישיחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים פי׳ כדי שיבקשו עליו רחמים (א״ב מענין היסח הדעת כלומר יסירנה מדעתו):
א. [ענטשלאגען.]
ישיחנה לאחרים – שמא ישיאוהו עצה.
דאגה – פחד שדואג על הפסד שום דבר פן יבואהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד בפירוש הכתוב; נאמר: ״דאגה בלב איש ישחנה״ (משלי יב, כה), ונחלקו ר׳ אמי ור׳ אסי בפירוש הכתוב. חד [אחד] אמר: ישחנה מדעתו, שלדעתו הכוונה היא שאדם דואג ראוי לו להסיח דעתו מדאגתו, וחד [ואחד] מהם אמר: שהכוונה היא ישיחנה (יספר אותה) לאחרים, ויוקל לו.
§ The Gemara explains another verse in Proverbs: “If there is care in a man’s heart, let him quash it [yashḥena]” (Proverbs 12:25). Rabbi Ami and Rabbi Asi dispute the verse’s meaning. One said: He should forcefully push it [yasḥena] out of his mind. One who worries should banish his concerns from his thoughts. And one said: It means he should tell [yesiḥena] others his concerns, which will lower his anxiety.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) {ישעיהו ס״ה:כ״ה} וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ ר׳רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי חַד אָמַר אֲפִילּוּ אוֹכֵל כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם טוֹעֵם בָּהֶם טַעַם עָפָר וְחַד אָמַר אֲפִילּוּ אוֹכֵל כׇּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם אֵין דַּעְתּוֹ מְיוּשֶּׁבֶת עָלָיו עַד שֶׁיֹּאכַל עָפָר.

§ Another verse states: “And dust shall be the serpent’s food” (Isaiah 65:25). Rabbi Ami and Rabbi Asi dispute the verse’s meaning. One said: Even if the serpent eats all the delicacies in the world, they will still taste like dust. And one said: Even if it eats all the delicacies in the world, its mind is unsettled until it also eats some dust.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לעולם לא תהא שנאת אדם מונעתו מלהטיב לחבירו בכל מה שאפשר לו להיטיב והוא שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך וילמד אדם ממדת קונו דרך צחות אמרו בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת בשר [ודם] אדם מקניט את חבירו יורד עמו עד לחייו מדת⁠[ו] של הקב״ה קלל את הנחש עולה לגג מזונותיו עמו יורד לקרקע מזונותיו עמו קלל את העבד אוכל מה שרבו אוכל ושותה מה שרבו שותה קלל את האשה הכל רצין אחריה קלל את האדמה הכל ניזונין ממנה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד נאמר: ״ונחש עפר לחמו״ (ישעיה סה, כה), ואף בפירוש כתוב זה נחלקו ר׳ אמי ור׳ אסי, חד [אחד] מהם אמר: אפילו אוכל הנחש כל מעדני עולם — טועם בהם טעם עפר, וחד [ואחד] מהם אמר: אפילו אוכל כל מעדני עולם אין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל גם מעט עפר.
§ Another verse states: “And dust shall be the serpent’s food” (Isaiah 65:25). Rabbi Ami and Rabbi Asi dispute the verse’s meaning. One said: Even if the serpent eats all the delicacies in the world, they will still taste like dust. And one said: Even if it eats all the delicacies in the world, its mind is unsettled until it also eats some dust.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם מִדַּת בָּשָׂר וָדָם מַקְנִיט אֶת חֲבֵירוֹ יוֹרֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו אֲבָל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן קִלֵּל אֶת הַנָּחָשׁ עוֹלֶה לַגָּג מְזוֹנוֹתָיו עִמּוֹ יוֹרֵד לְמַטָּה מְזוֹנוֹתָיו עִמּוֹ.

With regard to the same topic, it was taught in a baraita: Rabbi Yosei said: Come and see that the attribute of the Holy One, Blessed be He, is different than the attribute of flesh and blood. The attribute of flesh and blood is that one who seeks to provoke another harasses him in all aspects of his life, but the Holy One, Blessed be He, does not act in this way. He cursed the serpent and what happened? When the serpent goes up to the roof its food is with it, and when it comes down its food is with it. Consequently, the curse that it suffers does not ruin its life but rather benefits it.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יורד עמו לחייו – בכל דבר שהוא יכול להקניטו ולהפסידו הוא יורד.
עולה לגג מזונותיו עמו. יש אומר בבראשית רבה שאינו אוכל עד שמגיע למקום של קרקע בתולה לאכול:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באותו ענין תניא [שנויה ברייתא]: אמר ר׳ יוסי: בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם מה היא? אדם מקניט את חבירו — הרי הוא יורד עמו לחייו ומציק לו בכל דבר, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, הרי קלל את הנחש ומה אירע לו, עולה הנחש לגג — מזונותיו עמו, יורד למטה — מזונותיו עמו, שהקללה שקללו אינה מקפחת את חייו, ואף יש בה כמה יתרונות.
With regard to the same topic, it was taught in a baraita: Rabbi Yosei said: Come and see that the attribute of the Holy One, Blessed be He, is different than the attribute of flesh and blood. The attribute of flesh and blood is that one who seeks to provoke another harasses him in all aspects of his life, but the Holy One, Blessed be He, does not act in this way. He cursed the serpent and what happened? When the serpent goes up to the roof its food is with it, and when it comes down its food is with it. Consequently, the curse that it suffers does not ruin its life but rather benefits it.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) קִלֵּל אֶת כְּנַעַן אוֹכֵל מַה שֶּׁרַבּוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מַה שֶּׁרַבּוֹ שׁוֹתֶה קִלֵּל אֶת הָאִשָּׁה הַכֹּל רָצִין אַחֲרֶיהָ קִלֵּל אֶת הָאֲדָמָה הַכֹּל נִיזּוֹנִין הֵימֶנָּה.

Similarly, He cursed Canaan that he should be the servant of servants, but he benefits somewhat from this. He eats what his master eats, and drinks what his master drinks, and does not worry like a free man does. He cursed the woman and everyone pursues her to marry her. He cursed the land after the sin of Adam and Eve, yet everyone is sustained from it. Even when God is angry, He does not punish His creations severely.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן קלל את כנען שיהא עבד עבדים, ויש לו בזה אף הנאה מסויימת, כי אוכל מה שרבו אוכל ושותה מה שרבו שותה ואינו צריך לדאוג לעצמו כבני חורין. קלל את האשה — הכל רצין אחריה. קלל את האדמה — הכל ניזונין הימנה [ממנה]. שאף בשעת כעס אין הקדוש ברוך הוא מעניש את הבריות בעונש חמור מדי.
Similarly, He cursed Canaan that he should be the servant of servants, but he benefits somewhat from this. He eats what his master eats, and drinks what his master drinks, and does not worry like a free man does. He cursed the woman and everyone pursues her to marry her. He cursed the land after the sin of Adam and Eve, yet everyone is sustained from it. Even when God is angry, He does not punish His creations severely.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) {במדבר י״א:ה׳} זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר דָּגִים וְחַד אָמַר עֲרָיוֹת מַאן דְּאָמַר דָּגִים דִּכְתִיב נֹאכַל וּמַאן דְּאָמַר עֲרָיוֹת דִּכְתִיב חִנָּם.

The Gemara cites more verses that pertain to the same issue. Rav and Shmuel disagree with regard to the following verse: “We remember the fish which we ate in Egypt for nothing” (Numbers 11:5). One said: The verse is referring literally to fish. And one said: The verse is referring to incestuous relations that the Torah had not yet forbidden. The people cried once the Torah prohibited certain relatives to them. The Gemara explains: The one who said that the verse is referring to fish bases him explanation on the verse, as it is written “which we ate.” This means what they actually ate. And the one who said that the verse is referring to forbidden sexual relations also bases his explanation on the verse, as it is written “for nothing.” Certainly, the people did not actually eat fish for free.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עריות – דנאסרו להם במדבר ודגה לשון תשמיש כמו וידגו לרוב (בראשית מח).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ועוד באותו ענין, בפירוש הכתוב ״זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם״ (במדבר יא, ה), נחלקו רב ושמואל, חד [אחד] מהם אמר: הכונה היתה כפשוטה דגים, וחד [ואחד] מהם אמר: רמזו בדבר לאיסורי עריות, שעוד לא נאסרו בדבר זה, ובכו על שאסרה עליהם התורה. ומסבירים: מאן דאמר [מי שאמר] שהכוונה לדגים — דכתיב [שנאמר]: ״נאכל״, פשוטו כמשמעו. ומאן דאמר [ומי שאמר] שהכוונה לעריות — דכתיב [שנאמר]: ״חנם״. שלדעתו ודאי לא היו אוכלים דגים של ממש חינם.
The Gemara cites more verses that pertain to the same issue. Rav and Shmuel disagree with regard to the following verse: “We remember the fish which we ate in Egypt for nothing” (Numbers 11:5). One said: The verse is referring literally to fish. And one said: The verse is referring to incestuous relations that the Torah had not yet forbidden. The people cried once the Torah prohibited certain relatives to them. The Gemara explains: The one who said that the verse is referring to fish bases him explanation on the verse, as it is written “which we ate.” This means what they actually ate. And the one who said that the verse is referring to forbidden sexual relations also bases his explanation on the verse, as it is written “for nothing.” Certainly, the people did not actually eat fish for free.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּלְמַאן דְּאָמַר עֲרָיוֹת הָא כְּתִיב נֹאכַל לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא נָקֵט דִּכְתִיב {משלי ל׳:כ׳} אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן וּלְמַאן דְּאָמַר דָּגִים מַאי חִנָּם דַּהֲווֹ מַיְיתִין לְהוּ מֵהֶפְקֵירָא דְּאָמַר מָר כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֲבִין מַיִם הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְמִין לָהֶם בְּתוֹךְ הַמַּיִם דָּגִים קְטַנִּים בְּכַדֵּיהֶן.

The Gemara asks: And according to the one who said that it is referring to forbidden relations, but isn’t it written “which we ate”? The Gemara answers: The Torah employed a euphemistic expression. Eating is used as a euphemism for sexual relations, as it is written: “So is the way of an adulterous woman; she eats, and wipes her mouth, and says I have done no wickedness” (Proverbs 30:20). And according to the one who said it is referring to fish, what is the meaning of the phrase “for nothing”? The people brought the fish from the river, which was ownerless property, since the Egyptians obviously would not have given them free food. The Master said: When the Jews drew water from the river, the Holy One, Blessed be He, prepared little fish for them in the water. They swam into their jugs.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומחתה פיה – מקנחת פיה של מטה כמו כאשר ימחה הצלחת (מלכים ב כא) כמי שמקנח את הקערה.
דאמר מר – במסכת סוטה בפרק קמא (דף א:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ולמאן דאמר לשיטת מי שאומר] שהכוונה היא עריות, הא כתיב [הרי נאמר]: ״נאכל״! ומשיבים: לישנא מעליא נקט [לשון מעולה, נקיה, תפס], שלא לומר לשון תשמיש במפורש, וראיה לשימוש לשון זה בענין תשמיש — דכתיב [שנאמר] על האשה הרעה: ״אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און״ (משלי ל, כ), ששם בודאי הוא רמז לתשמיש. ולמאן דאמר [ולשיטת מי שאומר] שהכוונה לדגים, מאי [מה פירוש] ״חנם״ — דהוו מייתין להו מהפקירא [שהיו מביאים אותם מן ההפקר], כי ודאי שלא היו המצריים מפרנסים אותם בדגים חינם, אלא שהם היו מוצאים דגים בנהר. שאמר מר [החכם]: כשהיו ישראל שואבין מים, היה הקדוש ברוך הוא מזמין להם בתוך המים דגים קטנים בכדיהן.
The Gemara asks: And according to the one who said that it is referring to forbidden relations, but isn’t it written “which we ate”? The Gemara answers: The Torah employed a euphemistic expression. Eating is used as a euphemism for sexual relations, as it is written: “So is the way of an adulterous woman; she eats, and wipes her mouth, and says I have done no wickedness” (Proverbs 30:20). And according to the one who said it is referring to fish, what is the meaning of the phrase “for nothing”? The people brought the fish from the river, which was ownerless property, since the Egyptians obviously would not have given them free food. The Master said: When the Jews drew water from the river, the Holy One, Blessed be He, prepared little fish for them in the water. They swam into their jugs.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר דָּגִים אֲבָל עֲרָיוֹת לָא פְּרִיצִי בְּהוּ הַיְינוּ דִּכְתִב {שיר השירים ד׳:י״ב} גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה [גּוֹ׳] אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר עֲרָיוֹת מַאי מַעְיָן חָתוּם מֵהָנָךְ דַּאֲסִירִין לָא פְּרִיצִי בְּהוּ.

The Gemara comments: Granted, according to the one who said that they cried over actual fish but were not promiscuous in having forbidden relations in Egypt, this is what is written to praise the Jewish people: “A garden enclosed is my sister the bride; a locked fountain, a sealed spring” (Song of Songs 4:12). This figurative language teaches that Jewish women are chaste. However, according to the one who said the Jewish people cried over forbidden sexual relations, what does the phrase “a sealed spring” mean? The Gemara answers: It means that they were not promiscuous with those relatives who were already forbidden to them. In Egypt, the Jewish people observed the laws of forbidden sexual relations that are included in the seven Noahide commandments. In the desert, they cried over the additional prohibitions imposed when the Torah was given.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא פרצי בהו – לא היו פרוצים בעריות במצרים.
הנך דאסירין – אותן שהיו נאסרות לבני נח כגון הנך דאמרינן בסנהדרין (דף נז:) ערוה שב״ד של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה והן בכו על הנוספות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: בשלמא [נניח] למאן דאמר שיטת מי שאומר] שעל הדגים ממש בכו, אבל עריות לא פריצי [פרוצים] היו בהו [בהם] אף במצרים — היינו דכתב [זהו שאמר] הכתוב בשבח ישראל בלשון מליצה: ״גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום״ (שיר השירים ד, יב), ללמד שבנות ישראל היו כגן נעול שאין הכל דורכים בו. אלא למאן דאמר שיטת מי שאומר] כי הכוונה לעריות, — מאי [מה פירוש] ״מעין חתום״? ומשיבים: מהנך דאסירין לא פריצי בהו [מאותן שהיו אסורות להם לא היו פרוצים בהם], ששמרו על דיני העריות האסורים לבני נח ובכו על האיסורים הנוספים שיש בדיני ישראל.
The Gemara comments: Granted, according to the one who said that they cried over actual fish but were not promiscuous in having forbidden relations in Egypt, this is what is written to praise the Jewish people: “A garden enclosed is my sister the bride; a locked fountain, a sealed spring” (Song of Songs 4:12). This figurative language teaches that Jewish women are chaste. However, according to the one who said the Jewish people cried over forbidden sexual relations, what does the phrase “a sealed spring” mean? The Gemara answers: It means that they were not promiscuous with those relatives who were already forbidden to them. In Egypt, the Jewish people observed the laws of forbidden sexual relations that are included in the seven Noahide commandments. In the desert, they cried over the additional prohibitions imposed when the Torah was given.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר עֲרָיוֹת הַיְינוּ דִּכְתִיב {במדבר י״א:י׳} וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בּוֹכֶה לְמִשְׁפְּחוֹתָיו עַל עִסְקֵי מִשְׁפְּחוֹתָיו שֶׁנֶּאֶסְרוּ לָהֶם לִשְׁכַּב אֶצְלָם אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר דָּגִים מַאי בּוֹכֶה לְמִשְׁפְּחוֹתָיו הָא וְהָא הֲוַאי.

The Gemara asks further: Granted, according to the one who said that they cried over the new prohibitions of forbidden sexual relations, this is as it is written: “And Moses heard the people weeping for their families” (Numbers 11:10). They cried with regard to the issue of their families, because now it became prohibited for them to cohabit with them. But according to the one who says that they cried over fish what does “weeping for their families” mean? The Gemara answers: Both this and that happened. They cried about the laws of forbidden sexual relations, and they also cried because they no longer had the fish of Egypt.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים עוד: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] שהכוונה לעריות — היינו דכתיב [זהו שנאמר]: ״וישמע משה את העם בכה למשפחתיו״ (במדבר יא, י) וכוונתו: על עסקי משפחותיו, שנאסרו להם לשכב אצלם. אלא למאן דאמר שיטת מי שאומר] שהכוונה לדגים, מאי [מה פירוש] ״בוכה למשפחותיו״, מה ענין משפחות לכאן? ומשיבים: הא והא הואי [זה וזה היה] שבכו גם על דיני עריות, וגם על המן כפשוטו.
The Gemara asks further: Granted, according to the one who said that they cried over the new prohibitions of forbidden sexual relations, this is as it is written: “And Moses heard the people weeping for their families” (Numbers 11:10). They cried with regard to the issue of their families, because now it became prohibited for them to cohabit with them. But according to the one who says that they cried over fish what does “weeping for their families” mean? The Gemara answers: Both this and that happened. They cried about the laws of forbidden sexual relations, and they also cried because they no longer had the fish of Egypt.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) {במדבר י״א:ה׳} אֵת הַקִּשּׁוּאִים וְאֵת הָאֲבַטִּיחִים רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי חַד אָמַר טַעַם כׇּל הַמִּינִין טָעֲמוּ בַּמָּן טַעַם חֲמֵשֶׁת הַמִּינִין הַלָּלוּ לֹא טָעֲמוּ בּוֹ וְחַד אָמַר טַעַם כָּל הַמִּינִין טָעֲמוּ טַעְמָן וּמַמָּשָׁן וְהַלָּלוּ טַעְמָן וְלֹא מַמָּשָׁן.

The Gemara returns to the same verse: It states: “We remember…the cucumbers, and the melons, and the leeks, and the onions, and the garlic” (Numbers 11:5). Rabbi Ami and Rabbi Asi debate the verse’s meaning. One said: They tasted the flavor of all types of food in the manna, but they cried because they could not taste the tastes of these five foods that they mentioned. And one said: They tasted the flavor of all types of food, as well as their textures. The sensation was so strong that it seemed to them like they were eating those very foods. However, with the foods they listed, the people tasted only their flavor but not their texture.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הללו לא טעמו – שהן קשין לעוברות ומיניקות כדאמרינן בספרי משל אומר לאשה לא תאכלי בצל מפני התינוק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב ועוד בפירושי המקראות בענין זה. נאמר: ״את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים״ (במדבר יא, ח), ר׳ אמי ור׳ אסי נחלקו בכך, חד [אחד] מהם אמר: טעם כל המינין טעמו במן, ואילו טעם חמשת המינין הללו שהזכירו בדבריהם לא טעמו בו ומשום כך בכו, וחד [ואחד מהם] אמר: טעם כל המינין טעמו טעמן וממשן, כלומר: שהתחושה היתה כה חזקה שהיה נראה להם כאילו טועמין ממשן, אבל במינים אלה טעמו את טעמן ולא ממשן.
The Gemara returns to the same verse: It states: “We remember…the cucumbers, and the melons, and the leeks, and the onions, and the garlic” (Numbers 11:5). Rabbi Ami and Rabbi Asi debate the verse’s meaning. One said: They tasted the flavor of all types of food in the manna, but they cried because they could not taste the tastes of these five foods that they mentioned. And one said: They tasted the flavor of all types of food, as well as their textures. The sensation was so strong that it seemed to them like they were eating those very foods. However, with the foods they listed, the people tasted only their flavor but not their texture.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) {שמות ט״ז:ל״א} (וְהַמָּן) כְּזֶרַע גַּד לָבָן (וְטַעְמוֹ) אָמַר ר׳רַבִּי אַסִּי עָגוֹל כְּגִידָּא וְלָבָן כְּמַרְגָּלִית (תַּנְיָא נָמֵי הָכִי) גַּד שֶׁדּוֹמֶה לְזֶרַע פִּשְׁתָּן בַּגִּבְעוֹלִין.

With regard to the manna, the Torah further states: “And it was white [lavan] like coriander seed; and its flavor was like wafers made of honey” (Exodus 16:31). The Gemara questions this, since coriander is brown, not white. Rabbi Asi said: The manna was round like coriander seed but white like a pearl. This was also taught in a baraita: Coriander [gad] is so named because it is similar to flax seeds on their stalks, which are bound [agud] in a bundle.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והוא כזרע גד לבן אמר רבי אסי – זרע הגד אינו לבן אבל עגול הוא והכי קאמר קרא והוא עגול כזרע גד ולבן כמרגלית.
כגידא – גרעין של אליינדרי.
שדומה לזרע פשתן – שגם הוא עגול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד לענין המן, נאמר: ״והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש״ (שמות טז, לא). אמר ר׳ אסי: עגול היה המן כגידא [כמו זרע הגד] ולבן כמרגלית, ולא שחור כגד. תנו רבנן [שנו חכמים]: גד — שדומה לזרע פשתן בגבעולין, שהוא אגוד.
With regard to the manna, the Torah further states: “And it was white [lavan] like coriander seed; and its flavor was like wafers made of honey” (Exodus 16:31). The Gemara questions this, since coriander is brown, not white. Rabbi Asi said: The manna was round like coriander seed but white like a pearl. This was also taught in a baraita: Coriander [gad] is so named because it is similar to flax seeds on their stalks, which are bound [agud] in a bundle.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֲחֵרִים אוֹמְרִים גַּד שֶׁדּוֹמֶה לְהַגָּדָה שֶׁמּוֹשֶׁכֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כַּמַּיִם תַּנְיָא אִידַּךְ גַּד שֶׁמַּגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אִי בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן וְאִי בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן.

Others say: It was called coriander [gad] because it is similar to a tale [haggada], which draws a person’s heart toward it, just like water, which is essential for life, draws one. It was taught in another baraita: Why is it called gad? Because it told [maggid] the Jewish people the answer to issues of uncertainty, such as the paternity of a baby. If a woman remarries within two months after her divorce or the death of her husband and gives birth seven months after her remarriage, it is unclear if the baby gestated for seven months and is the son of the second husband or for nine months and is the son of the first husband. The manna would tell them if the baby was born after nine months and belongs to the first husband, or if the baby was born after seven months and belongs to the second husband. Since the manna was collected by each family based on the number of its biological members, the manna established the baby’s paternity.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם בן תשעה וכו׳ – לפי שנאמר (שמות טז) וימודו בעומר בין שליקט הרבה בין שליקט מעט מוצא עומר לגולגולת ואם נמצא יתר בבית הראשון בידוע שבן תשעה לראשון הוא ואם בבית האחרון בידוע שבן האחרון הוא.
אי הוי בן ט׳ לראשון כו׳. ועדיין לא גזרו שצריכות להמתין שלשה חדשים משום הבחנה כי לא הוצרכו עדיין שהמן בודק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אחרים אומרים: נקרא גד — שדומה להגדה, שמושכת לבו של אדם כמים. תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: למה נקרא גד — שמגיד להם לישראל כל דבר של ספק. כגון: אי [אם] בן תשעה לראשון ואי [או] בן שבעה לאחרון. שאם נישאה אשה תוך חודשיים מגירושיה או ממות בעלה לאיש אחר, וילדה לאחר שבעה חדשים, ולא ברור אם הילד הוא בן שבעה חדשים לבעלה השני או בן תשעה חדשים לבעלה הראשון, וכיון שהמן היה בא לכל משפחה לפי גולגולת היה מתברר על ידו לאיזה משפחה שייך הילד.
Others say: It was called coriander [gad] because it is similar to a tale [haggada], which draws a person’s heart toward it, just like water, which is essential for life, draws one. It was taught in another baraita: Why is it called gad? Because it told [maggid] the Jewish people the answer to issues of uncertainty, such as the paternity of a baby. If a woman remarries within two months after her divorce or the death of her husband and gives birth seven months after her remarriage, it is unclear if the baby gestated for seven months and is the son of the second husband or for nine months and is the son of the first husband. The manna would tell them if the baby was born after nine months and belongs to the first husband, or if the baby was born after seven months and belongs to the second husband. Since the manna was collected by each family based on the number of its biological members, the manna established the baby’s paternity.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) לָבָן שֶׁמַּלְבִּין עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

The manna was called white because it whitened Israel’s sins. The people feared that if they sinned the manna would not continue to fall. Consequently, they devoted themselves to introspection and repentance.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמלבין עונותיהן – מתוך שהיו דואגים שמא לא ירד מן למחר היו משעבדים לבם למקום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולמה נקרא המן ״לבן״ — שמלבין עונותיהן של ישראל שמתוך שחששו שבשל חטאיהם לא ירד להם מן, לכך היו עסוקים תמיד בהרהור על מעשיהם ובחזרה בתשובה.
The manna was called white because it whitened Israel’s sins. The people feared that if they sinned the manna would not continue to fall. Consequently, they devoted themselves to introspection and repentance.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תַּנְיָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁהַנָּבִיא הָיָה מַגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁבְּחוֹרִין וּמַה שֶּׁבִּסְדָקִין כָּךְ הַמָּן מַגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁבְּחוֹרִין וּמַה שֶּׁבִּסְדָקִין כֵּיצַד שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה לְדִין זֶה אוֹמֵר עַבְדִּי גָּנַבְתָּ וְזֶה אוֹמֵר אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לַבּוֹקֶר מִשְׁפָּט לְמָחָר אִם נִמְצָא עוֹמְרוֹ בְּבֵית רַבּוֹ רִאשׁוֹן בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה גְּנָבוֹ אִם נִמְצָא עוֹמְרוֹ בְּבֵית רַבּוֹ שֵׁנִי בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה מְכָרוֹ לוֹ.

Similarly, it was taught in a baraita: Rabbi Yosei says: Just like the prophet would tell the Jewish people what was in the holes and what was in the cracks of their souls, highlighting the sins of the people, so too, the manna clarified for Israel what was in the holes and what was in the cracks. How so? If two people came before Moses for a judgment, one saying: You stole my slave, and the other one saying: I did not steal him, rather you sold him to me, Moses would say to them: In the morning there will be a judgment. How was the matter resolved? If on the following day the slave found his omer of manna in his first master’s house, it would be clear that he was stolen, because the manna still came to the first owner. And if on the following day he found his omer of manna in his second master’s house, it would be clear that he had been sold.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעין זה תניא [שנויה ברייתא] ר׳ יוסי אומר: כשם שהנביא היה מגיד להם לישראל מה שבחורין ומה שבסדקין, כך המן מגיד להם לישראל מה שבחורין ומה שבסדקין. כיצד? שנים שבאו לפני משה לדין, זה אומר: עבדי גנבת, וזה אומר: לא גנבתיו אלא אתה מכרתו לי. אמר להם משה: לבקר משפט. וכיצד מתברר הדבר? למחר אם נמצא עומרו בבית רבו ראשון — בידוע שזה גנבו, שהרי המן מגיע עוד לבעליו הראשון. ואם נמצא עומרו בבית רבו שני — בידוע שזה מכרו לו.
Similarly, it was taught in a baraita: Rabbi Yosei says: Just like the prophet would tell the Jewish people what was in the holes and what was in the cracks of their souls, highlighting the sins of the people, so too, the manna clarified for Israel what was in the holes and what was in the cracks. How so? If two people came before Moses for a judgment, one saying: You stole my slave, and the other one saying: I did not steal him, rather you sold him to me, Moses would say to them: In the morning there will be a judgment. How was the matter resolved? If on the following day the slave found his omer of manna in his first master’s house, it would be clear that he was stolen, because the manna still came to the first owner. And if on the following day he found his omer of manna in his second master’s house, it would be clear that he had been sold.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְכֵן אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה לַדִּין זֶה אוֹמֵר הִיא סָרְחָה עָלַי וְהִיא אוֹמֶרֶת הוּא סָרַח עָלַי אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט לְמָחָר אִם נִמְצָא עוֹמְרָהּ בְּבֵית בַּעְלָהּ בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא סָרְחָה עָלָיו נִמְצָא עוֹמְרָהּ בְּבֵית אָבִיהָ בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא סָרַח עָלֶיהָ.

Similarly, if a man and a woman came to Moses for a judgment, he saying: She sinned against me, and therefore I may divorce her and am not obligated to pay her divorce settlement, and she saying: He sinned against me and therefore I am entitled to the full settlement from the marriage contract, Moses would say to them: In the morning there will be a judgment. The following day, if her omer of manna was found in her husband’s house, it would be clear that she sinned against him. The fact that her nourishment was given to his household signifies the fact that he has respected her appropriately and is worthy of nourishing her. If her omer of manna was found in her father’s house, it would be clear that he sinned against her. Her nourishment has not been given to his household, signifying that he has been disrespectful to her and is not worthy of nourishing her.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוא סרח עלי – ותובעתו כתובתה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן אם איש ואשה שבאו לפני משה לדין, זה אומר היא סרחה (פשעה) עלי וראוי לגרשה, והיא אומרת הוא סרח (פשע) עלי ואני אינני אשמה, ורצונה שיגרשנה ויתן כתובתה. אמר להם משה: לבקר משפט. למחר, אם נמצא עומרה בבית בעלה — בידוע שהיא סרחה עליו, נמצא עומרה בבית אביה בידוע שהוא סרח עליה.
Similarly, if a man and a woman came to Moses for a judgment, he saying: She sinned against me, and therefore I may divorce her and am not obligated to pay her divorce settlement, and she saying: He sinned against me and therefore I am entitled to the full settlement from the marriage contract, Moses would say to them: In the morning there will be a judgment. The following day, if her omer of manna was found in her husband’s house, it would be clear that she sinned against him. The fact that her nourishment was given to his household signifies the fact that he has respected her appropriately and is worthy of nourishing her. If her omer of manna was found in her father’s house, it would be clear that he sinned against her. Her nourishment has not been given to his household, signifying that he has been disrespectful to her and is not worthy of nourishing her.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) כְּתִיב {במדבר י״א:ט׳} וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה [יֵרֵד הַמָּן עָלָיו] וּכְתִיב {שמות ט״ז:ד׳} וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ וּכְתִיב {במדבר י״א:ח׳} שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ הָא כֵּיצַד צַדִּיקִים יָרַד עַל פֶּתַח בָּתֵּיהֶם בֵּינוֹנִים יָצְאוּ וְלָקְטוּ רְשָׁעִים שָׁטוּ וְלָקְטוּ.

§ The Gemara continues to discuss the manna: It is written: “And when the dew fell upon the camp in the night, the manna fell upon it” (Numbers 11:9). And it is written: “And the people shall go out and gather a day’s portion every day” (Exodus 16:4). And it is written: “The people went about and gathered it” (Numbers 11:8). How can these texts be reconciled? For the righteous, the manna fell at the opening of their homes. They expended no effort at all. The average people went out of the camp and gathered what fell there. The wicked had to go about farther to gather.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ירד המן עליו – אלמא בתוך המחנה יורד וכתב ויצא העם ולקטו יציאה מחוץ למחנה משמע וכתיב שטו משמע למקום רחוק כמו משוט בארץ (איוב א).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתיב [נאמר]: ״וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו״ (במדבר יא, ט), וכתיב [ונאמר]: ״ויצא העם ולקטו״ (שמות טז, ד), וכתיב [ונאמר]: ״שטו העם ולקטו״ (במדבר יא, ח), הא כיצד ניישב את הלשונות השונים הללו? צדיקים שבישראל ירד המן על פתח בתיהם ולא הוצרכו לטרוח כלל. בינונים יצאו מחוץ למחנה ולקטו מה שהיה מכונס להם שם. רשעים שטו היו צריכים להלך הרבה ולקטו.
§ The Gemara continues to discuss the manna: It is written: “And when the dew fell upon the camp in the night, the manna fell upon it” (Numbers 11:9). And it is written: “And the people shall go out and gather a day’s portion every day” (Exodus 16:4). And it is written: “The people went about and gathered it” (Numbers 11:8). How can these texts be reconciled? For the righteous, the manna fell at the opening of their homes. They expended no effort at all. The average people went out of the camp and gathered what fell there. The wicked had to go about farther to gather.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) כְּתִיב לֶחֶם וּכְתִיב עוּגוֹת וּכְתִיב וְטָחֲנוּ הָא כֵּיצַד צַדִּיקִים לֶחֶם בֵּינוֹנִים עוּגוֹת רְשָׁעִים טָחֲנוּ בָּרֵיחַיִם.

With regard to the manna, it is written “bread” (Exodus 16:4); and it is written “cakes” (Numbers 11:8); and it is also written “and ground it in mills,” (Numbers 11:8), implying that it was neither bread nor a cake. How can these texts be reconciled? For the righteous, it fell as baked bread; for average people, it fell as unbaked cakes; for the wicked it came in an unprocessed form and consequently they ground it in a mill.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לחם – משמע אפוי.
עוגות – משמע קודם אפייה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתיב [נאמר] בו במן לשון ״לחם״ (שמות טז, ד) וכתיב [ונאמר] בו לשון ״עגות״ (במדבר יא, ח) וכתיב ״וטחנו בריחים״ (במדבר יא, ח), הא כיצד ניישב את התיאורים השונים? לצדיקים היה יורד כלחם אפוי, לבינונים היה יורד כעוגות, ככרות בלתי אפויים, לרשעים היה בא כצורתו ולכן ״טחנו בריחים״.
With regard to the manna, it is written “bread” (Exodus 16:4); and it is written “cakes” (Numbers 11:8); and it is also written “and ground it in mills,” (Numbers 11:8), implying that it was neither bread nor a cake. How can these texts be reconciled? For the righteous, it fell as baked bread; for average people, it fell as unbaked cakes; for the wicked it came in an unprocessed form and consequently they ground it in a mill.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) {במדבר י״א:ח׳} אוֹ דָכוּ בַּמְּדוֹכָה א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי חָמָא בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא מְלַמֵּד שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עִם הַמָּן תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים דָּבָר שֶׁנִּידּוֹךְ בִּמְדוֹכָה {במדבר י״א:ח׳} וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר א״ראָמַר רַבִּי חָמָא מְלַמֵּד שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עִם הַמָּן צִיקֵי קְדֵירָה.

The verse states: “Or beat it in a mortar” (Numbers 11:8). Rabbi Yehuda said that Rav said, and some say it was Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina: This teaches that women’s perfumes fell for the Jewish people with the manna because they are an item that is beaten in a mortar. The verse continues: “And cooked it in a pot” (Numbers 11:8). Rabbi Ḥama said: This teaches that cooking spices fell for the Jewish people with the manna.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנא ירד להן לישראל תכשיטי נשים וציקי קדירה ואבנים טובות ומרגליות עם המן.
ערך דך
דךא(ביצה יד.) תבלין נידוכין במדוך של עץ (יומא עה.) או דכו במדוכה מלמד שירד להן לישראל תכשיטי נשים עם המן דבר הנידך במדוכה פי׳ בשמים הנדכין במדוכה (נדרים נח) דלמא במדוכנין (א״ב תרגום דכא לארץ חיתי דכדך לארעא חיתי):
ערך צק
צקב(פסחים נו.) משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה (יומא עה.) ובשלו בפרור מלמד שירד להם לישראל ציקי קדירה עם המן (בבא מציעא פו) הללו לציקי קדירה. (בבא בתרא עו) אני ראיתי ציפורי בשלוותה והיו בה ק״פ אלף מוכרי ציקי קדירה. (כתובות סה) מעשה בכלתו של נקדימון שפסקו לה חכמים סאתים יין לציקי קדירה (חולין עז) בנבלתה ולא בעצמות ולא בגידין וכו׳ עד לא נצרכא אלא שעשאן ציקי קדירא פי׳ דבר היורד לקדירה:
א. [צערשטיסין.]
ב. [איינגוס.]
תכשיטי נשים – בשמים שהן דוכות במדוכה ומתקשטות בהן להיות ריחן ערב לבעליהן.
ציקי קדירה – תבלין לתבשיל ערב ומבושם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר כאן: ״או דכו במדכה״ (במדבר יא, ח), אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר׳ חמא בר׳ חנינא: מלמד שירד להם לישראל עם המן תכשיטי נשים (מיני בשמים), שהם דבר שנידוך במדוכה. נאמר: ״ובשלו בפרור״ (במדבר יא, ח), אמר ר׳ חמא: מלמד שירד להם לישראל עם המן ציקי קדירה שהם תוספות שמוסיפים בתוך תבשיל.
The verse states: “Or beat it in a mortar” (Numbers 11:8). Rabbi Yehuda said that Rav said, and some say it was Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina: This teaches that women’s perfumes fell for the Jewish people with the manna because they are an item that is beaten in a mortar. The verse continues: “And cooked it in a pot” (Numbers 11:8). Rabbi Ḥama said: This teaches that cooking spices fell for the Jewish people with the manna.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) {שמות ל״ו:ג׳} וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מַאי בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר א״ראָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מִדָּבָר שֶׁיָּרַד לָהֶם בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מְלַמֵּד שֶׁיָּרְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת עִם הַמָּן {שמות ל״ה:כ״ז} וְהַנְּשִׂיאִים הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם תָּנָא נְשִׂיאִים מַמָּשׁ וְכֵן הוּא אוֹמֵר {משלי כ״ה:י״ד} נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן.

§ With regard to donations for the Tabernacle, the verse states: “And they brought yet to him free-will offerings every morning” (Exodus 36:3). The Gemara asks: What is the meaning of “every morning”? Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: They brought donations from that which fell every morning with the manna. This teaches that pearls and precious stones fell for the Israelites with the manna. It states: “And the rulers [nesi’im] brought the onyx [shoham] stones” (Exodus 35:27). A tanna taught that the word nesi’im means actual clouds brought them. As it states: “As clouds [nesi’im] and wind without rain so is he that boasts himself of a false gift” (Proverbs 25:14). We learn from this that the precious stones fell from the clouds with the manna.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שירדו להן אבנים טובות – הביאו נדבה ממה שמוצאין בבקר בבקר כשיוצאין ללקוט את המן שנאמר וילקטו אותו בבקר בבקר.
נשיאים ממש – עננים היו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתרומת המשכן נאמר: ״והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר״ (שמות לו, ג), ושאלו מאי [מה פירוש] ״בבקר בבקר״? אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: הביאו מדבר שירד להם עם המן שהיה יורד ״בבקר בבקר״. מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן. נאמר שם: ״והנשאם הביאו את אבני השהם״ (שמות לה, כז) תנא [שנה החכם]: נשיאים (עננים) ממש הם שהביאו להם. וכן הוא אומר: ״נשיאים ורוח וגשם אין״ (משלי כה, יד) והרי אנו למדים ש״נשיאים״ הם עננים והם שהיו מביאים איתם את האבנים הטובות.
§ With regard to donations for the Tabernacle, the verse states: “And they brought yet to him free-will offerings every morning” (Exodus 36:3). The Gemara asks: What is the meaning of “every morning”? Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: They brought donations from that which fell every morning with the manna. This teaches that pearls and precious stones fell for the Israelites with the manna. It states: “And the rulers [nesi’im] brought the onyx [shoham] stones” (Exodus 35:27). A tanna taught that the word nesi’im means actual clouds brought them. As it states: “As clouds [nesi’im] and wind without rain so is he that boasts himself of a false gift” (Proverbs 25:14). We learn from this that the precious stones fell from the clouds with the manna.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) {במדבר י״א:ח׳} וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מָה שַׁד זֶה תִּינוֹק טוֹעֵם בָּהּ כַּמָּה טְעָמִים אַף הַמָּן כׇּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִין אוֹתוֹ מוֹצְאִין בּוֹ כַּמָּה טְעָמִים א״דאִיכָּא דְּאָמְרִי לְשֵׁד מַמָּשׁ מָה שֵׁד זֶה מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְּוָונִין אַף הַמָּן מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה טְעָמִים.

It was also said with regard to the manna: “And its taste was as the taste of a cake [shad] baked with oil [hashamen]” (Numbers 11:8). Rabbi Abbahu said: Shad means breast. Just as a baby tastes different flavors from the breast, since the taste of the milk changes somewhat depending on what foods his mother eats, so too with the manna, every time that the Jewish people ate the manna, they found in it many different flavors, based on their preferences. There are those who say that the word is written as shed and means literally a demon. How so? Just as a demon changes into different forms and colors, so too, the manna changed into different flavors.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שד זה תינוק מוצא בו כל מיני טעמים – שהאם אוכלת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עוד נאמר במן: ״והיה טעמו כטעם לשד השמן״ (במדבר יא, ח). אמר ר׳ אבהו: ״לשד״ פירושו כמו ״שד״ מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים שהוא נהנה מכל מה שאימו אוכלת, אף המן, כל זמן שישראל אוכלין אותו — מוצאין בו כמה טעמים כפי רצונם. איכא דאמרי [יש אומרים]: לשד ממש, כיצד? מה שד זה מתהפך לכמה גוונין (צורות וצבעים) — אף המן מתהפך לכמה טעמים. נאמר:
It was also said with regard to the manna: “And its taste was as the taste of a cake [shad] baked with oil [hashamen]” (Numbers 11:8). Rabbi Abbahu said: Shad means breast. Just as a baby tastes different flavors from the breast, since the taste of the milk changes somewhat depending on what foods his mother eats, so too with the manna, every time that the Jewish people ate the manna, they found in it many different flavors, based on their preferences. There are those who say that the word is written as shed and means literally a demon. How so? Just as a demon changes into different forms and colors, so too, the manna changed into different flavors.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) {שמות ט״ז:ח׳} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת ה׳ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכוֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבּוֹעַ תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה בָּשָׂר שֶׁשָּׁאֲלוּ שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן נִיתַּן לָהֶם שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן

The verse states: “And Moses said: This shall be, when the Lord will give you in the evening meat to eat, and in the morning bread to the full” (Exodus 16:8). A tanna taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Korḥa: The meat that the Jewish people asked for inappropriately, since they had the manna and did not need meat, was given to them inappropriately, in a way that was unpleasant; they were punished afterward (Rabbeinu Elyakim).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1בשר שאלו שלא כהוגן – מתוך כרס מלאה שהרי מקנה רב היה להם.
שלא כהוגן – ירד להם עם חשיכה שעה שאינה ראויה לתקן אותה עד שעת הסעודה.
1. שני ד״ה הבאים מופיעים בדפוס וילנא בדף ע״ה: לאחר ד״ה ״ניתן״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

״ויאמר משה בתת ה׳ לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע״ (שמות טז, ח), תנא [שנה החכם] משמיה [משמו] של ר׳ יהושע בן קרחה: בשר ששאלו ישראל שלא כהוגן, שהרי אין הבשר חיוני לאדם — אף ניתן להם שלא כהוגן שלא בדרך נוחה, והיו צריכים ללקט ולשטוח אותו.
The verse states: “And Moses said: This shall be, when the Lord will give you in the evening meat to eat, and in the morning bread to the full” (Exodus 16:8). A tanna taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Korḥa: The meat that the Jewish people asked for inappropriately, since they had the manna and did not need meat, was given to them inappropriately, in a way that was unpleasant; they were punished afterward (Rabbeinu Elyakim).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא עה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל יומא עה., הערוך על סדר הש"ס יומא עה., רש"י יומא עה., תוספות ישנים יומא עה., בית הבחירה למאירי יומא עה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי אגדות יומא עה., פירוש הרב שטיינזלץ יומא עה.

Yoma 75a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Yoma 75a, Collected from HeArukh Yoma 75a, Rashi Yoma 75a, Tosefot Yeshanim Yoma 75a, Meiri Yoma 75a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 75a, Steinsaltz Commentary Yoma 75a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144