×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {דברים י״ד:כ״ב} עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר.
“A tithe shall you tithe [te’aser]” (Deuteronomy 14:22)? This phrase can be interpreted homiletically: Take a tithe [asser] so that you will become wealthy [titasher], in the merit of the mitzva.
תוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
עשר תעשר – הכי איתא בסיפרי עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין ת״ל את כל דהוה מצי למימר את תבואתך מאי כל לרבות רבית ופרקמטיא וכל דבר שמרויח בו והכי נמי איכא בהגדה היוצא השדה שנה [שנה] כלומר אם לא תעשר שדך כהוגן לא יהיה לך אלא היוצא מן השדה כלומר לא יעשה שדך אלא כפי מעשרות שהיו קודם לכן דהיינו היוצא מן השדה כלומר מה שהיית רגיל להוציא למעשר מן השדה ומעשה באדם אחד שהיה עשיר והיה לו שדה שעשתה אלף כור והיה אותו עשיר נוטל ק׳ כורין למעשר ומפריש כל שנה ושנה וכן עשה כל ימיו כשחלה למות קרא לבנו ואמר לו בני דע ששדה זו שאני מוריש לך עושה בכל שנה ושנה אלף כורין הזהר שתפריש ק׳ כורין כאשר עשיתי ומת אותו האיש ועמד הבן במקומו ועשה השדה אלף כורין כאשר היה עושה בחיי האב והפריש ממנה ק׳ כורין בשנה שניה נסתכל וראה הבן שמעשר היה דבר גדול ואמר שלא יפריש לשנה אחרת נתמעט השדה ולא עשה כי אם מאה כורין נצטער עליו ושמעו קרוביו שכך מיעט ולא הפריש מעשר באו כולם אצלו מלובשים לבנים ושמחים אמר להם כמדומה לי שאתם שמחים בקלקלתי אמרו לו נצטער עליך כי גרמת לך כל הרעה הזאת ומפני מה לא הפרשת מעשר כראוי היטב בא וראה כי מתחלה כשבא השדה לידך היית בעל הבית והקב״ה כהן שהיה המעשר חלקו ליתן לעניים ועכשיו שלא הפרשת חלקו לו היה הקב״ה בעל הבית ואתה כהן שאין שדך עושה מה שהיה עושה מתחלה אלף כורין והפריש לך מאה כורין והיינו דכתיב (במדבר ה) ואיש את קדשיו לו יהיו כלומר כשאינו מפריש כהוגן לא יהיה לו אלא הקדשים כלומר המעשר ועל זה אמרו חכמים המעכב מעשרותיו לסוף בא שלא יהיה לו אלא אחד מעשר כדכתיב (ישעיהו ה) וזרע חומר יעשה איפה דהיינו המעשר דאיפה ג׳ סאין ובחומר יש (לו) ל׳ סאין וכן כתיב כי עשרת צמדי כרם יעשו בת אחת וה״ר נתן האופניא״ל פי׳ היוצא מן השדה כלומר ואם לאו שאין אתה מפריש העישור יהיה לאותו היוצא לשדה דהיינו עשו הרשע כלומר שיקחוהו העובדי כוכבים.
מ״ד עשר תעשר. ואפי׳ למ״ד בפ׳ (המפקיד) [אלו מציאות] דברה תורה כלשון בנ״א היכא דאיכא למדרש דרשינן ובפ״ק דר״ה נמי דרשינן מיניה עשר תעשר בב׳ מעשרות הכתוב מדבר ועיין בתוס׳ פ׳ (המפקיד) [אלו מציאות]:
א״ל עשר בשביל שתתעשר כו׳. ויהיה תעשר לשון עושר א״נ מלשון מעשר והכא קאמר עשר תן מעשר משלך ותזכה בזה לעשר עוד את שלך ולפי המדרש שכתבו התוס׳ בזה בכאן עיין מה שכתבנו בזה פרק הספינה פירוש יפה בפסוק עשר תעשר וגו׳ היוצא השדה שנה וגו׳:
״עשר תעשר את כל תבואת זרעך״ (דברים יד, כב), יש לדרשו: עשר בשביל שתתעשר בזכות המצוה.
“A tithe shall you tithe [te’aser]” (Deuteronomy 14:22)? This phrase can be interpreted homiletically: Take a tithe [asser] so that you will become wealthy [titasher], in the merit of the mitzva.
תוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אַשְׁכְּחֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לְיָנוֹקָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אֲמַר לֵיהּ אִימָּא לִי פְּסוּקָיךְ א״לאֲמַר לֵיהּ עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר א״לאֲמַר לֵיהּ וּמַאי עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר א״לאֲמַר לֵיהּ עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר אֲמַר לֵיהּ מְנָא לָךְ א״לאֲמַר לֵיהּ זִיל נַסִּי.

Rabbi Yoḥanan found the young son of Reish Lakish. He said to the boy: Recite to me your verse, i.e., the verse you studied today in school. The boy said to him: “A tithe shall you tithe.” The boy further said to Rabbi Yoḥanan: But what is the meaning of this phrase: “A tithe shall you tithe”? Rabbi Yoḥanan said to him: The verse means: Take a tithe so that you will become wealthy. The boy said to Rabbi Yoḥanan: From where do you derive that this is so? Rabbi Yoḥanan said to him: Go and test it.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לינוקא דריש לקיש – בן אחותו של ר׳ יוחנן ולאחר מיתתו של ריש לקיש כדמוכח לקמן.
אמר – ינוקא לר׳ יוחנן מאי עשר תעשר.
מסופר: אשכחיה [מצאו] ר׳ יוחנן לינוקא [את בנו הקטן] של ריש לקיש, אמר ליה [לו]: אימא לי פסוקיך [אמור לי את פסוקך] שלמדת היום בבית הספר! אמר ליה [לו] הילד: ״עשר תעשר״. אמר ליה [לו] הילד: ומאי [ומה פירוש] ״עשר תעשר״? אמר ליה [לו] רבי יוחנן: פירושו עשר בשביל שתתעשר, אמר ליה [לו] הילד: מנא [מניין] לך שכך הוא? אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן: זיל נסי [לך ונסה].
Rabbi Yoḥanan found the young son of Reish Lakish. He said to the boy: Recite to me your verse, i.e., the verse you studied today in school. The boy said to him: “A tithe shall you tithe.” The boy further said to Rabbi Yoḥanan: But what is the meaning of this phrase: “A tithe shall you tithe”? Rabbi Yoḥanan said to him: The verse means: Take a tithe so that you will become wealthy. The boy said to Rabbi Yoḥanan: From where do you derive that this is so? Rabbi Yoḥanan said to him: Go and test it.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר לֵיהּ וּמִי שְׁרֵי לְנַסּוֹיֵיהּ להקב״הלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָכְתִיב {דברים ו׳:ט״ז} לֹא תְנַסּוּ אֶת ה׳ א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא חוּץ מִזּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {מלאכי ג׳:י׳} הָבִיאוּ אֶת כׇּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרוּבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקוֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי.

The boy said to him: And is it permitted to test the Holy One, Blessed be He? But isn’t it written: “You shall not test the Lord your God” (Deuteronomy 6:16)? Rabbi Yoḥanan said to the boy that Rabbi Hoshaya said as follows: It is prohibited to test God in any way, except in this case of tithes, as it is stated: “Bring the whole tithe into the storeroom, that there may be food in My house, and test Me now by this, said the Lord of hosts, if I will not open for you the windows of heaven, and pour out for you a blessing that there shall be more than sufficiency” (Malachi 3:10).
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עשר תעשר כלומר עשר כדי שירבה קניינך ותעשר עוד פעמים אחרים. ואמרינן מי שרי למימר הכי והכתיב לא תנסו את י״י אלהיכם ושנינן חוץ מזו שנאמר הביאו וגו׳ ובחנוני נא בזאת וגו׳ כתיב אולת אדם תסלף דרכו ועל י״י יזעף לבו. כיוצא בו בתורה דכתיב ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו.
א״ל ינוקא – והכתיב לא תנסו.
כתוב בתורה לא תנסו את י״י אלהיכם ועקר ענינו בה על נביא שכבר נתפרסמה נבואתו על פי האותות הידועים על זה כמו שיתבאר במקומו או שהעיד עליו נביא והיה מהלך בדרכים הישרים שאדם חייב להאמין בנבואתו ושלא להרהר עליו ושלא לנסותו יותר מן הראוי ועם כל זה נכללו בלאו זה ענינים אחרים והוא להזהר שלא לעשות המצוה על מנת לקבל פרס עליה עד שינסה את השם בכך כלומר לראות אם יעשה מצוה זו אם יגמל עליה אם לאו ואע״פ שהתורה מיעדת שכר עליהם באמרו אם בחקתי תלכו וכו׳ ונתתי גשמיכם וכו׳ ביאור הדברים שאם יעשו המצות סוף השכר לבא ולא שהתירה לעשותם על מנת כך אלא שהבטיחם על כך והוא אמרם עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר כלומר שסוף השכר לבא כאלו אמר עשר ותתעשר ולא שיעשר על מנת שיתעשר ואע״פ שאמר הביאו את המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת וכו׳ ביאורו כן שהדבר ברור על השכר לבא אא״כ יתגלגלו לו חובות מצד אחר ומ״מ כל לעשות על מנת כך אסור וכן מה שאמרו נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו וכו׳ ביאורו גם כן ותהא הבטחתכם שסוף ברכה לבא וכן סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני ר״ל והבטחתי שיחיו בני לא שיהרהר על מדותיו יתברך יקרה לו מה שיקרה ומה שאמר כאן עשר בשביל שתתעשר והקשה התלמוד ומי בעיי לנסויי קודשא בריך הוא והוא השיב חוץ מזו מדכתיב ובחנוני נא בזאת וכו׳ לא שאף בזה יהא מותר לנסות ולעשות על מנת כך אלא שאע״פ שבשאר יעודים לבו של אדם בטוח בשכרם מ״מ אינו סמוך בהם מכל וכל אבל בזו יהא בטוח לגמרי שכל מדותיו של הב״ה מדה כנגד מדה:
ההולך למוד את גרנו אומר יהי רצון שתשלח ברכה במעשי ידי ולא שירבו הפירות אלא שיצליח בהם לסחורתו התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה כך כתבוה גדולי הרבנים ופרשו שמזכיר בה ברכה ומלכות ומ״מ יש גורסים יהי רצון שתשלח ברכה בכרי הזה מדד ואחר כך בירך הרי זו תפלת שוא שאין הברכה מצויה לא בדבר המדוד ולא בדבר השקול ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין וגדולי המפרשים שואלים על מה הוא מברך אם על שלא ירקבו הרי בכל שעה הוא צריך לה ואע״פ שאין הברכה מצויה בו תפלת שוא מיהא למה ולדעתי כל שהוא מברך שלא יפסיד פירותיו אין כאן תפלת שוא אלא שעל התפלה הנזכרת הוא אומר כן יהי רצון שתשלח ברכה בפירות הללו ור״ל שיתברכו בכל מיני הצלחה ואי אפשר שהמדידה או הפרסום לא יעכב בהצלחתו אי זה עכוב:
ובחנוני נא בזאת כו׳. משום דבזו יבא אדם לנסיון טפי דהיאך אפשר שמתוך שאדם מחסר ממונו ליתן מעשר יבא להוסיף לו עושר ואמר אל תתמה על כך ובחנוני נא בזאת בדבר גדול כזה אם לא אפתח לכם ארובות השמים שמהם באה הקללה לעולם במבול כמ״ש וארובות השמים נפתחו ומתוכן ע״י מעשר שתתנו והריקותי לכם ברכה עד בלי די כו׳:
אמר ליה [לו]: ומי שרי לנסוייה [והאם מותר לנסות] את הקדוש ברוך הוא? והכתיב [והרי נאמר] בתורה: ״לא תנסו את ה׳ אלהיכם״ (דברים ו, טז)! אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר ר׳ הושעיא: חוץ מזו שבה מותר לנסות, שנאמר: ״הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה׳ צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די״ (מלאכי ג, י).
The boy said to him: And is it permitted to test the Holy One, Blessed be He? But isn’t it written: “You shall not test the Lord your God” (Deuteronomy 6:16)? Rabbi Yoḥanan said to the boy that Rabbi Hoshaya said as follows: It is prohibited to test God in any way, except in this case of tithes, as it is stated: “Bring the whole tithe into the storeroom, that there may be food in My house, and test Me now by this, said the Lord of hosts, if I will not open for you the windows of heaven, and pour out for you a blessing that there shall be more than sufficiency” (Malachi 3:10).
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי עַד בְּלִי דָי אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אָמַר רַב עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר דַּי א״לאֲמַר לֵיהּ אִי הֲוָת מָטֵי הָתָם לְהַאי פְּסוּקָא לָא הֲוֵית צְרִיכְנָא לָךְ וּלְהוֹשַׁעְיָא רַבָּךְ.

In relation to the above verse, the Gemara asks: What is the meaning of the phrase: “That there shall be more than sufficiency [ad beli dai]”? Rami bar Ḥama said that Rav said: It means that the abundance will be so great that your lips will be worn out [yivlu], similar to the word beli, from saying enough [dai]. Returning to the above incident, the Gemara adds that the boy said to Rabbi Yoḥanan: Your claim appears explicitly in a verse. If I had arrived there, at this verse, I would not have needed you or Hoshaya your teacher, a I could have understood it on my own.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיבלו – כלומר שייגעו דולוראנ״ט בלע״ז.
אי הוה מטינא להתם – להאי קרא דהביאו את כל המעשר הוה ידעית ליה ממילא.
לר׳ הושעיא רבך – דאמרית לי משמיה.
עד שיבלו שפתותיכם כו׳. מפורש פ״ג דמכות:
ואגב שואלים: מאי [מה פירוש] ״עד בלי די״? אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שיבלו (יתעייפו, כאילו ייעשו בלאות, שכך דרש ״בלי״) שפתותיכם מלומר ״די״. אמר ליה [לו] התינוק לר׳ יוחנן: אי הות מטי התם להאי פסוקא, לא הוית צריכנא לך ולהושעיא רבך [אם הייתי מגיע לשם לפסוק זה, לא הייתי צריך אותך ואת הושעיא רבך], שהרי הדבר מפורש שם, ואין צורך בדבריו.
In relation to the above verse, the Gemara asks: What is the meaning of the phrase: “That there shall be more than sufficiency [ad beli dai]”? Rami bar Ḥama said that Rav said: It means that the abundance will be so great that your lips will be worn out [yivlu], similar to the word beli, from saying enough [dai]. Returning to the above incident, the Gemara adds that the boy said to Rabbi Yoḥanan: Your claim appears explicitly in a verse. If I had arrived there, at this verse, I would not have needed you or Hoshaya your teacher, a I could have understood it on my own.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְתוּ אַשְׁכְּחֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לְיָנוֹקֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ דְּיָתֵיב וְאָמַר {משלי י״ט:ג׳} אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה׳ יִזְעַף לִבּוֹ.

The Gemara relates another story about the precociousness of this child. And furthermore, on a different occasion Rabbi Yoḥanan found the young son of Reish Lakish, when he was sitting and studying and he was reciting the verse: “The foolishness of man perverts his way, and his heart frets against the Lord” (Proverbs 19:3). This verse means that when someone sins and every manner of mishap befalls him, he complains and wonders why these things are happening to him.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אולת אדם תסלף דרכו ועל ה׳ יזעף לבו – כשאדם חוטא מסלף דרכו שבאין עליו פגעים ועל השם יזעף לבו שכועס ואומר מפני מה אירע לי פגע זה.
אולת אדם תסלף דרכו גו׳ יתיב ר״י וקמתמה כו׳. נראה לפרש דודאי ר״י הוה ידע זה המקרא שבמשלי קודם ששמע מהינוקא אלא שלפי ענינו שם היה דעת ר״י לפרש האי קרא הכי כי ע״י אולת ושטות של אדם מסלף ומקלקל דרכיו ומעשיו גם על ה׳ יזעף לבו שמהרהר על ה׳ בדבר אמוניי ודבר זה ודאי רמוז בתורה כמ״ש כי תשטה אשתו אין אדם עושה עבירה אא״כ נכנסה בו רוח שטות והיה נראה לו דוחק לפרש דרכו על פגעי אדם עד אחר ששמע זה המקרא מפי ינוקא כפי המבוקש ממנו שאמר ליה פסוק לי פסוקיך כנראה מריש המאמר ולפי הענין אשר בקש ר״י ממנו פסוק לי פסוקיך ואמר ליה הינוקא זה הפסוק הבין ר״י ממנו שהוא מפרש זה המקרא כענין זה ודרכו על פגעי אדם ויזעף מלשון תרעומת והרהור האדם על ה׳ ומדת דינו ועל זה היה ר״י מתמה מי איכא מידי כו׳ ודו״ק:
ומסופר עוד על חריפותו של ילד זה: ותו אשכחיה [ועוד, ושוב מצאו] ר׳ יוחנן לינוקיה [את בנו הקטן] של ריש לקיש דיתיב ואמר [שהוא יושב ואומר] פסוק זה בתוך לימודו: ״אולת אדם תסלף דרכו ועל ה׳ יזעף לבו״ (משלי יט, ג), שכשאדם חוטא, באים עליו כל מיני פגעים (״תסלף דרכו״), וכועס ותמה מפני מה אירע לו כזאת (״ועל ה׳ יזעף לבו״).
The Gemara relates another story about the precociousness of this child. And furthermore, on a different occasion Rabbi Yoḥanan found the young son of Reish Lakish, when he was sitting and studying and he was reciting the verse: “The foolishness of man perverts his way, and his heart frets against the Lord” (Proverbs 19:3). This verse means that when someone sins and every manner of mishap befalls him, he complains and wonders why these things are happening to him.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) יְתֵיב רַבִּי יוֹחָנָן וְקָא מַתְמַהּ אָמַר מִי אִיכָּא מִידֵּי דִּכְתִיבִי בִּכְתוּבֵי דְּלָא רְמִיזִי בְּאוֹרָיְיתָא א״לאָמַר לֵיהּ אַטּוּ הָא מִי לָא רְמִיזִי וְהָכְתִיב {בראשית מ״ב:כ״ח} וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ.

Rabbi Yoḥanan sat down and wondered aloud about this verse, saying: Is there anything that is written in the Writings that is not alluded to in the Torah at all? I cannot think of any hint of this idea in the Torah itself. The child said to him: Is that to say that this idea is really not alluded to in the Torah? But isn’t it written, with regard to Joseph’s brothers: “And their heart failed them and they turned trembling to one to another, saying: What is this that God has done to us?” (Genesis 42:28). This verse exemplifies the notion that when one sins and encounters troubles, he wonders why it is happening to him.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא רמזה – משה באורייתא שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים ובכולן יש סמך למצוא מן התורה.
ויאמר מה זאת עשה וגו׳. הגם שאמרו והתודו על עונם ואמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו וגו׳ מ״מ מלשון מה זאת עשה אלהים לנו נראה שהתרעמו על מדותיו כאלו בא עליהם ח״ו בעקיפים והנראה בענין זה דודאי תלו הדבר במכירת יוסף כמ״ש אבל אשמים וגו׳ על אחינו וגו׳ כי ראו שנפרעו במדה כנגד מדה כמו שהם חשדו אותו שהוא כמרגל ומוציא דבה עליהם נגד אביהם וע״כ השליכוהו לבור כן נחשדו הם כמרגלים להשליכם לבור במאסר גם ראו מתחלה שאמר שלחו מכם אחד שהיה כוונתו על ראובן שלא היה חייב בדבר ולבסוף אמר להו אחד יאסר וגו׳ שכוונתו על שמעון שהיה העיקר במכירתו גם אח״כ ויפתח האחד את שקו וגו׳ שהוא לוי שהוא מצא את כספו במלון שהיה מונח למעלה בשק כדי שימצא בדרך לצערו שגם לוי היה עיקר במכירה משא״כ בשאר האחים שלא מצאו כספם עד ביתם לפי שהיה מונח בצרור למטה בשק בכל זה רמז שאלהים יפרע להם במדה כנגד מדה ואמרו אבל אשמים וגו׳ על אחינו אבל ממה שאמרו מה זאת עשה וגו׳ נראה כאלו התרעמו על מדותיו ונבאו בזה ולא ידעו מה נבאו דהיינו שכל זה עשה לנו אלהים לסבב ביאתם למצרים כמ״ש וישלחהו מעמק חברון וגו׳:
יתיב [ישב] ר׳ יוחנן וקא מתמה [והיה תמה] ומעיין בדבר; אמר: מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא [האם יש דבר הכתוב בכתובים ואינו רמוז כלל בתורה]? שהרי דבר זה אין לו רמז בתורה! אמר ליה [לו] התינוק: אטו הא מי לא רמיזי [האם דבר זה איננו רמוז], והכתיב [והרי נאמר]: ״ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו״ (בראשית מב, כח) והרי זו דוגמה לאותו ענין; שאדם שחטא, כאשר אירעה לו קלקלה תמה מפני מה עשה לו דבר זה.
Rabbi Yoḥanan sat down and wondered aloud about this verse, saying: Is there anything that is written in the Writings that is not alluded to in the Torah at all? I cannot think of any hint of this idea in the Torah itself. The child said to him: Is that to say that this idea is really not alluded to in the Torah? But isn’t it written, with regard to Joseph’s brothers: “And their heart failed them and they turned trembling to one to another, saying: What is this that God has done to us?” (Genesis 42:28). This verse exemplifies the notion that when one sins and encounters troubles, he wonders why it is happening to him.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דַּל עֵינֵיהּ וַחֲזָא בֵּיהּ אָתְיָא אִימֵּיהּ אַפֵּיקְתֵּיהּ אֲמַרָה לֵיהּ תָּא מִקַּמֵּיהּ דְּלָא לֶיעְבַּד לָךְ כְּדַעֲבַד לַאֲבוּךְ.

Impressed by the youth’s wisdom, Rabbi Yoḥanan raised his eyes and stared at the boy. At this point, the boy’s mother came and took him away, saying to him: Come away from Rabbi Yoḥanan, so that he does not do to you as he did to your father. Reish Lakish, the boy’s father, died during a heated dispute with Rabbi Yoḥanan over a Torah matter. The argument ended with an offended look from Rabbi Yoḥanan which caused Reish Lakish’s death, and the boy’s mother was afraid that her son might suffer the same fate.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלי עיניה – רבי יוחנן שהיו עפעפיו מכסין את עיניו ומגביהין במזלגי דכספא בבבא קמא בפ׳ אחרון (דף קיז.) שהיה רוצה לראותו מפני שהוא חריף.
דלא ליעביד לך כדעבד לאבוך – שלא יתן עיניו בך כמו שנתן באביך והמיתו בבבא מציעא (דף פד.).
התפעל רבי יוחנן מחכמתו של הילד דל עיניה וחזא ביה [נשא עיניו והסתכל בו], אתיא אימיה אפיקתיה [באה אמו והוציאה אותו] משם, אמרה ליה [לו] לילד: תא מקמיה [בוא, לך מלפניו] שלא ליעבד [יעשה] לך כדעבד לאבוך [יעשה לך כפי שעשה לאביך]. שמסופר שכעס רבי יוחנן על גיסו ריש לקיש ונתן עיניו בו, וגרם לו על ידי כך שימות (ב״מ פד,א), ופחדה אמו שמא יארע אף לבן כעין זה.
Impressed by the youth’s wisdom, Rabbi Yoḥanan raised his eyes and stared at the boy. At this point, the boy’s mother came and took him away, saying to him: Come away from Rabbi Yoḥanan, so that he does not do to you as he did to your father. Reish Lakish, the boy’s father, died during a heated dispute with Rabbi Yoḥanan over a Torah matter. The argument ended with an offended look from Rabbi Yoḥanan which caused Reish Lakish’s death, and the boy’s mother was afraid that her son might suffer the same fate.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) [ו]⁠א״ר יוֹחָנָן מָטָר בִּשְׁבִיל יָחִיד פַּרְנָסָה בִּשְׁבִיל רַבִּים מָטָר בִּשְׁבִיל יָחִיד דִּכְתִיב {דברים כ״ח:י״ב} יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ פַּרְנָסָה בִּשְׁבִיל רַבִּים דִּכְתִיב {שמות ט״ז:ד׳} הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם.

§ After this brief digression, the Gemara turns to the fifth in the series of statements by Rabbi Yoḥanan concerning rain. Rabbi Yoḥanan said: Rain falls even for the sake of an individual, in response to the petition of a single person in need of rain, whereas a blessing of sustenance comes only for the sake of many. Rain falls even for the sake of an individual, as it is written: “The Lord will open for you His good treasure, the heavens, to give the rain of your land” (Deuteronomy 28:12). The fact that this verse is written in the second person singular demonstrates that rain can fall even for the sake of an individual. Rabbi Yoḥanan further proves that sustenance comes for the sake of many, as it is written: “Behold I will cause to rain bread from the heavens for you” (Exodus 16:4). Here, God is referring to the people in the plural form.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוחנן מטר בזכות יחיד שנאמר לתת מטר ארצך בעתו ריש לקיש אמר מהכא שאלו מי״י מטר וגו׳ ותניא ומטר גשם יתן להם לאיש יכול לכל השדות שלו ת״ל בשדה. יכול לכל השדה ת״ל עשב השדה וכדר׳ דניאל בר רב קטינא דהוה סייר גינתיה ואמר האי משרא בעי מיא והאי משרא לא בעי מיא ואתי מטרא להאי משרא דאמר בעי מיא. פרנסה בשביל רבים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו׳. ואקשינן והא משה רבינו יחידי הוה (וקמא) [וקאמר] כי המן ירד בזכותו. והענן בזכות אהרן והבאר בזכות מרים. וכולן כיון שמתו נסתלקו כל אחד ואחד הדבר שהיה בזכותו. וחזרו בשביל מרע״ה. וכיון שמת נסתלקו הכל שנאמר ואכחיד שלשת הרועים בירח אחד. ושנינן שאני משה רבינו כיון דאלים זכותיה כרבים דמי.
מטר בשביל יחיד – שאם א״צ מטר אלא לאדם אחד כגון שזרע אחר זמן זריעת בני אדם או שדר בעיר שכולה נכרים וצריך למטר בא בזכותו ופרנסה שפע טובה ומחיה לכל העולם אינו בא לעולם בזכות אחד אלא בשביל רבים שאם רבים צריכין שובע שתשלח ברכה בתבואה הקב״ה עושה אם זכו אבל יחיד הצריך שיתברכו תבואותיו אין הקב״ה משנה בעבורו דין השנה אלא כפי ברכותיה ואע״פ שמוריד בשביל יחיד מטר זה להשביח תבואותיו שלא יהו גרועות משל אחרים אבל לעשות שדהו כשדה שובע לא.
מטר ארצך – של אחד משמע.
ממטיר לכם – לשון רבים.
בפרש״י בד״ה מטר בשביל יחיד כו׳ ואע״פ שמוריד בשביל זה מטר זה להשביח כו׳ כצ״ל:
מטר בשביל יחיד פרנסה כו׳. עיין פרש״י ועוד י״ל מטר שהוא אינו אלא צורך הפרנסה והוא ניתן בטבע מן השמים אם יש בה צורך ליחיד ניתן לו בזכותו אבל פרנסה גופיה בעינן שתבא מן השמים כגון המן והבאר הוא דבר ניסי ולא בא רק בשביל רבים:
דכתיב יפתח ה׳ לך את אוצרו וגו׳. הגם שכל ברכות וקללות שבת״כ לכל ישראל נאמר מכל מקום כיון שנאמר בלשון יחיד בשביל יחיד מהן נמי נאמר:
א לאחר הפסקה זו, חוזרים למאמר נוסף שאמר רבי יוחנן בענין הגשם. ואמר ר׳ יוחנן: מטר יורד אפילו בשביל יחיד, שבשביל דרישתו של אדם יחיד הצריך למטר יורד הגשם, ואילו פרנסה וברכה באה בשביל רבים. וראיה לדבר: מטר בשביל יחיד — דכתיב [שנאמר]: ״יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך״ (דברים כח, יב) האמור בלשון יחיד, פרנסה באה בשביל רבים — דכתיב [שנאמר]: ״הנני ממטיר לכם לחם מן השמים״ (שמות טז, ד) בלשון רבים.
§ After this brief digression, the Gemara turns to the fifth in the series of statements by Rabbi Yoḥanan concerning rain. Rabbi Yoḥanan said: Rain falls even for the sake of an individual, in response to the petition of a single person in need of rain, whereas a blessing of sustenance comes only for the sake of many. Rain falls even for the sake of an individual, as it is written: “The Lord will open for you His good treasure, the heavens, to give the rain of your land” (Deuteronomy 28:12). The fact that this verse is written in the second person singular demonstrates that rain can fall even for the sake of an individual. Rabbi Yoḥanan further proves that sustenance comes for the sake of many, as it is written: “Behold I will cause to rain bread from the heavens for you” (Exodus 16:4). Here, God is referring to the people in the plural form.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מֵיתִיבִי ר׳רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה פַּרְנָסִים טוֹבִים עָמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל אֵלּוּ הֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם וג׳וְשָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נִיתְּנוּ עַל יָדָם וְאֵלּוּ הֵן בְּאֵר וְעָנָן וּמָן בְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם עַמּוּד עָנָן בִּזְכוּת אַהֲרֹן מָן בִּזְכוּת מֹשֶׁה מֵתָה מִרְיָם נִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ׳:א׳} וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וְחָזְרָה בִּזְכוּת שְׁנֵיהֶן.

The Gemara raises an objection from a baraita: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Three good sustainers rose up for the Jewish people during the exodus from Egypt, and they are: Moses, Aaron and Miriam. And three good gifts were given from Heaven through their agency, and these are they: The well of water, the pillar of cloud, and the manna. He elaborates: The well was given to the Jewish people in the merit of Miriam; the pillar of cloud was in the merit of Aaron; and the manna in the merit of Moses. When Miriam died the well disappeared, as it is stated: “And Miriam died there” (Numbers 20:1), and it says thereafter in the next verse: “And there was no water for the congregation” (Numbers 20:2). But the well returned in the merit of both Moses and Aaron.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג׳ פרנסים טובים עמדו לישראל. ואלו הן משה ואהרן ומרים וג׳ מתנות נתן להם הקב״ה על ידם ואלו הן מן ובאר ועמוד הענן כו׳.
בארה של מרים – סלע וזבין ממנו מים והיה מתגלגל והולך עם ישראל והוא הסלע שבו הכה משה שלא היה רוצה להזיל מימיו בשבילו לפי שמתה מרים.
חזרה בזכות שניהן – שכן כתיב ודברתם שניכם אל הסלע ונתן מימיו.
ג׳ מתנות כו׳. ואלו הן באר ומן וענן כו׳. מה שיש לדקדק בזה מפורש פרק הפועלים:
חזרה בזכות שניהן כו׳. כיון שחזרה בזכות שניהן כ״ש שלא היתה להסתלק כלל בזכותן אלא שנסתלק להורות ולהגיד לישראל שבזכותה היה עד היום וכן שחזרו שניהם בשביל משה ולא נסתלקו אלא להגיד שבשביל זכות אהרן היה עד היום וענין שלשה פרנסים באלו ג׳ דברים שיעקב לא בקש אלא על ב׳ כמה שאמר ושמרני בדרך הזה וגו׳ ונתן לי לחם לאכול ובגד וגו׳ דהיינו הענן לשמירה מאויבים המים לשתות ולגהץ מלבושיהם המן במקום לחם לאכול כי הצדיקים מסתפקים במועט:
מיתיבי [מקשים] על כך מברייתא, ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: שלשה פרנסים (מנהיגים) טובים עמדו לישראל בצאתם ממצרים, ואלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו משמים על ידם, ואלו הן: באר המים, וענן הכבוד, ומן. באר ניתנה לישראל בזכות מרים, ועמוד ענןבזכות אהרן, ומןבזכות משה. ועל כן כאשר מתה מרים נסתלק הבאר, שנאמר: ״ותמת שם מרים״ (במדבר כ, א), וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: ״ולא היה מים לעדה״ (במדבר כ, ב), וחזרה הבאר לישראל בזכות שניהן, משה ואהרן.
The Gemara raises an objection from a baraita: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Three good sustainers rose up for the Jewish people during the exodus from Egypt, and they are: Moses, Aaron and Miriam. And three good gifts were given from Heaven through their agency, and these are they: The well of water, the pillar of cloud, and the manna. He elaborates: The well was given to the Jewish people in the merit of Miriam; the pillar of cloud was in the merit of Aaron; and the manna in the merit of Moses. When Miriam died the well disappeared, as it is stated: “And Miriam died there” (Numbers 20:1), and it says thereafter in the next verse: “And there was no water for the congregation” (Numbers 20:2). But the well returned in the merit of both Moses and Aaron.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מֵת אַהֲרֹן נִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ״א:א׳} וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד מָה שְׁמוּעָה שָׁמַע שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד וּכְסָבוּר נִיתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל וְהַיְינוּ דִּכְתִיב {במדבר כ׳:כ״ט} וַיִּרְאוּ כׇּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן.

When Aaron died the clouds of glory disappeared, as it is stated: “And the Canaanite, the king of Arad heard” (Numbers 33:40). What report did he hear? He heard that Aaron had died and the clouds of glory had disappeared, and he thought that the Jewish people were no longer protected by Heaven and therefore he had been given permission to go to war against the Jewish people. And this disappearance of the clouds is the meaning of that which is written: “And all the congregation saw that [ki] Aaron was dead” (Numbers 20:29).
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נהר
נהרא(תענית ט.) חשוך ענני זעירין מוהי נהור ענני סגיאין מוהי (שבת קמז:) תאנא לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו רבי נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה הכי תרגומו נהריתא כבר פי׳ בערך ברק:
א. [ערלייכטען.]
ונסתלקו ענני כבוד – ענני רקיע וענני עשן ושאר עננים אינן של כבוד.
שנאמר וישמע הכנעני וגו׳. מה שמועה כו׳ אל תקרא ויראו כו׳ אלא וייראו מפורש פרק קמא דר״ה:
מת אהרן נסתלקו ענני כבוד, שנאמר: ״וישמע הכנעני מלך ערד״ (במדבר לג, מ), מה שמועה שמע — שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור שאין לישראל עוד הגנה משמים ולכן ניתנה לו רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב [והוא שנאמר]: ״ויראו כל העדה כי גוע אהרן״ (במדבר כ, כט),
When Aaron died the clouds of glory disappeared, as it is stated: “And the Canaanite, the king of Arad heard” (Numbers 33:40). What report did he hear? He heard that Aaron had died and the clouds of glory had disappeared, and he thought that the Jewish people were no longer protected by Heaven and therefore he had been given permission to go to war against the Jewish people. And this disappearance of the clouds is the meaning of that which is written: “And all the congregation saw that [ki] Aaron was dead” (Numbers 20:29).
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר ר׳רַבִּי אֲבָהוּ אַל תִּקְרֵי וַיִּרְאוּ אֶלָּא וַיִּירָאוּ כִּדְדָרֵישׁ ר״לרֵישׁ לָקִישׁ דאר״לדְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כִּי מְשַׁמֵּשׁ בְּאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת אִי דִּלְמָא אֶלָּא דְּהָא.

Rabbi Abbahu said: Do not read the verse as: “And they saw [va’yiru]”; rather, read it as: And they were seen [va’yera’u], as the clouds which had concealed the Jewish people were temporarily removed. This is as Reish Lakish taught. As Reish Lakish said: The term ki actually has at least four distinct meanings: If; perhaps; but; because, or that. According to this interpretation, the verse would be rendered: And all the congregation was seen, because [ki] Aaron was dead.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי משמש ארבע לשונות אי דלמא אלא דהא – כל מקום שצריך לדרוש כי בין לענין דרשה בין למשמעות המקרא תוכל לשנותו באחד מהני ארבע לשונות דלשון כי משמע בכולם וכן וכד וברם וארי בכלל הני ד׳ הן והאי דכי גוע אהרן משתמש בלשון דהא ושמעינן מינה טעמא דקרא דמה טעם נתראו דהא מית שהרי מת אהרן וריש לקיש לא אתי למימר דלא מתרגמין שום כי בעולם אלא מהני לשונות אלא אפי׳ מתרגם דלמא ארי דרשינן משמעותיה כמשמעות דהא ומאן דמתרגם וחזיאו כל כנישתא דהא מית טועה הוא דאם כן ואתחזיאו מיבעי ליה ויראו כל העדה במשקל ויראו ראשי הבדים וירפו המים ויעלו מעל משכן קרח.
כי משמש בארבע לשונות אי דלמא אלא דהא כו׳. מפורש בחידושי הלכות פרק קמא דר״ה:
ואמר ר׳ אבהו: אל תקרי [תקרא] ״ויראו״ אלא ״וייראו״ (נראו, התגלו), משום שעמוד הענן שהסתירם, סר מעליהם לפי שעה. וכפי דדריש [שדרש] ריש לקיש, שאמר ריש לקיש: המלה ״כי״ משמש בארבע לשונות (בארבעה מובנים): במובן אי [אם], במובן דלמא [שמא], במובן אלא, ובמובן דהא [שכן, מפני ש...], וכאן יש לפרש ״כי גוע אהרן״ — במובן של דהא = מפני, מפני שמת אהרן, לכן — ״ויראו כל העדה״.
Rabbi Abbahu said: Do not read the verse as: “And they saw [va’yiru]”; rather, read it as: And they were seen [va’yera’u], as the clouds which had concealed the Jewish people were temporarily removed. This is as Reish Lakish taught. As Reish Lakish said: The term ki actually has at least four distinct meanings: If; perhaps; but; because, or that. According to this interpretation, the verse would be rendered: And all the congregation was seen, because [ki] Aaron was dead.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) חָזְרוּ שְׁנֵיהֶם בִּזְכוּת מֹשֶׁה מֵת מֹשֶׁה נִסְתַּלְּקוּ כּוּלָּן שֶׁנֶּאֱמַר {זכריה י״א:ח׳} וָאַכְחִיד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרוֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד וְכִי בְּיֶרַח אֶחָד מֵתוּ וַהֲלֹא מִרְיָם מֵתָה בְּנִיסָן וְאַהֲרֹן בְּאָב וּמֹשֶׁה בַּאֲדָר אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנִּתְבַּטְּלוּ ג׳שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּתְּנוּ עַל יָדָן וְנִסְתַּלְּקוּ כּוּלָּן בְּיֶרַח אֶחָד.

The baraita continues: Both the well and the clouds of glory returned in the merit of Moses. However, when Moses died all of them disappeared. As it is stated: “And I cut off the three shepherds in one month” (Zechariah 11:8). But did the three shepherds really die in one month? Didn’t Miriam die in the month of Nisan, and Aaron in Av and Moses in Adar? Rather, this verse teaches us that with the death of Moses the three good gifts that were given through their agency were annulled, and all three gifts disappeared in one month, which made it seem as though all three leaders had died at the same time.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תלמידי דרבא כד נח נפשיה אתו לקמיה דרב פפא לא הוו מסתברי להו שמעתתיה הוה מרמזי להדדי חזנהו חלש דעתיה אקריות בחלמא ואכחיד את שלשת הרועים וגו׳.
חזרו שניהם בזכות משה – מדכתיב ואכחיד את שלשת הרועים פשיטא לן דבדידהו משתעי שלא מצינו פרנסים לישראל שלשה כאחד אלא הם.
מתה בניסן – שנאמר (במדבר כ) ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם (בפרה) אדומה.
אהרן מת – באחד לחדש.
בירח אחד כו׳. פי׳ בז׳ באדר שבו מת משה ופסק המן והא דכתיב וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ דהיינו בט״ז בניסן מפורש במכילתא דמ׳ יום אחרי שמת משה נסתפקו ממן שבכליהם שלקטו בו ביום שמת משה:
חזרו שניהם הבאר וענני הכבוד בזכות משה, מת משה נסתלקו כולן, שנאמר: ״ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד״ (זכריה יא, ח), וכי בירח (בחודש) אחד מתו שלושת הרועים? והלא מרים מתה בחודש ניסן, ואהרן באב, ומשה באדר! אלא, מלמד שנתבטלו עם מות משה שלש מתנות טובות שנתנו על ידן, ונסתלקו כולן כל המתנות בירח אחד ולכן נראה להם כאילו מתו כולם יחד.
The baraita continues: Both the well and the clouds of glory returned in the merit of Moses. However, when Moses died all of them disappeared. As it is stated: “And I cut off the three shepherds in one month” (Zechariah 11:8). But did the three shepherds really die in one month? Didn’t Miriam die in the month of Nisan, and Aaron in Av and Moses in Adar? Rather, this verse teaches us that with the death of Moses the three good gifts that were given through their agency were annulled, and all three gifts disappeared in one month, which made it seem as though all three leaders had died at the same time.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אַלְמָא אַשְׁכְּחַן פַּרְנָסָה בִּשְׁבִיל יָחִיד שָׁאנֵי מֹשֶׁה כֵּיוָן דִּלְרַבִּים הוּא בָּעֵי כְּרַבִּים דָּמֵי.

The Gemara explains the difficulty from this baraita. Apparently, we find that sustenance can come for the sake of an individual, as the baraita states that sustenance in the form of manna came for the sake of Moses. The Gemara answers: Moses is different, since he requested the manna for many, and therefore he was considered like many, not as an individual.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאני משה כו׳. מדלא נקט בשינוי רק שאני משה כו׳ משמע דממשה בלחוד הוה פריך דאשכחן פרנסה גופה שהוא המן הוה בשביל יחיד אבל מבאר שהיה בשביל מרים לא פריך ליה ואפשר דמשום דאיכא למיחש דלאו בזכות׳ לחוד היה הבאר אלא דגם זכות משה היה עמה ומיהו מענן שהיה בזכות אהרן ניחא בלאו הכי דלא פריך ליה משום דלאו בכלל פרנסה הוא אלא הצלה מאויבים:
ולענייננו: אלמא אשכחן [מכאן שמוצאים אנו] שפרנסה באה בשביל יחיד, שהרי אמרו שהפרנסה במן באה בשביל משה! ומשיבים: שאני [שונה] משה, כיון שלרבים הוא בעי [מבקש] — כרבים דמי [הוא נחשב] ולא כאדם יחיד.
The Gemara explains the difficulty from this baraita. Apparently, we find that sustenance can come for the sake of an individual, as the baraita states that sustenance in the form of manna came for the sake of Moses. The Gemara answers: Moses is different, since he requested the manna for many, and therefore he was considered like many, not as an individual.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ וְרַב שְׁמוּאֵל בַּר אִידִי וְרַב חִיָּיא מִוָּוסְתַּנְיָא הֲווֹ שְׁכִיחִי קַמֵּיהּ דְּרָבָא כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרָבָא אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא כׇּל אֵימַת דַּהֲוָה אָמַר לְהוּ שְׁמַעְתָּא וְלָא הֲוָה מִסְתַּבְּרָא לְהוּ הֲווֹ מְרַמְּזִי אַהֲדָדֵי חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ

The Gemara relates a story concerning the aforementioned verse from Zechariah. Rav Huna bar Manoaḥ, Rav Shmuel bar Idi, and Rav Ḥiyya from Vastanya were often found before Rava, as they were among his most distinguished students. When Rava died, they came before Rav Pappa to learn from him. However, as also they were great Sages, whenever Rav Pappa would say a halakha that did not sound reasonable to them, they would gesture to each other that Rav Pappa was not equal in stature to Rava. Rav Pappa was offended by their behavior.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מווסתניא – מאותו מקום.
אחוו להדדי – מראין ומביטין זה לזה דלא סלקא להו שמעתא כרבא.
אגב הזכרת הפסוק בזכריה, מסופר: רב הונא בר מנוח, ורב שמואל בר אידי, ורב חייא מן המקום ווסתניא, הוו שכיחי קמיה [היו מצויים לפני] רבא, שהיו תלמידיו החשובים. כי נח נפשיה [כאשר נחה נפשו, נפטר] רבא, אתו לקמיה [באו לפני] רב פפא ללמוד, אולם כיון שהיו תלמידי חכמים גדולים, כל אימת דהוה אמר להו שמעתא ולא הוה מסתברא להו [כל זמן שהיה אומר להם הלכה ולא היתה מסתברת בעיניהם], הוו מרמזי אהדדי [היו מרמזים זה לזה] שאין זה כרבם הראשון הגדול רבא. חלש דעתיה [חלשה דעתו, התבייש].
The Gemara relates a story concerning the aforementioned verse from Zechariah. Rav Huna bar Manoaḥ, Rav Shmuel bar Idi, and Rav Ḥiyya from Vastanya were often found before Rava, as they were among his most distinguished students. When Rava died, they came before Rav Pappa to learn from him. However, as also they were great Sages, whenever Rav Pappa would say a halakha that did not sound reasonable to them, they would gesture to each other that Rav Pappa was not equal in stature to Rava. Rav Pappa was offended by their behavior.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית ט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל תענית ט., הערוך על סדר הש"ס תענית ט., מיוחס לרש"י תענית ט., תוספות תענית ט., בית הבחירה למאירי תענית ט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות תענית ט., מהרש"א חידושי אגדות תענית ט., פירוש הרב שטיינזלץ תענית ט., אסופת מאמרים תענית ט.

Taanit 9a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Taanit 9a, Collected from HeArukh Taanit 9a, Attributed to Rashi Taanit 9a, Tosafot Taanit 9a, Meiri Taanit 9a, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 9a, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 9a, Steinsaltz Commentary Taanit 9a, Collected Articles Taanit 9a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144