×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כַּחֲנִיָּיתָן עָבְרוּ לְדִבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּזֶה אַחַר זֶה עָבְרוּ.
the Jewish people crossed in the same formation as they camped. It was necessary for the water to stand only twelve mil high to allow for the entire encampment to pass through the Jordan. According to the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who said the water stood at a height of over three hundred mil, the water had to reach these heights to allow for enough time for everyone to cross the Jordan, as they crossed one after the other.
תוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כחנייתן עברו – י״ל הראשונים לעולם כשהיו מגיעין לשפת עבר השני לצד מערב היו הולכין למטה בירדן ועושין מקום מעמד לבאין אחריהם שהרי רוחב מחנה ישראל היה שנים עשר מיל ורוחב הירדן לא היה כ״א חמשים אמה ומיל הוא אלפים אמה וי״ל דדוקא באורך ורוחב חנייתן נכנסו בירדן אבל לאחר שנכנסו בירדן נמשכו זה אצל זה וצמצמו עצמן שאם לא תאמר כן אלא כדרך חנייתן עמדו בירדן אם כן לא עמדו כולם בירדן בשעה שהתנה יהושע עמהן שהרי אתה מוצא ברוחב שנים עשר מיל ת״פ רצועות רחבות חמשים אמה כרוחב הירדן ואורך כל רצועה י״ב מיל על רוחב נ׳ אמה ואם היה לך להקיף אותן ת״פ רצועות מדת ארכן זו אצל זו היה אורכו קרוב לאלף ות׳ (ומ׳) פרסאות כאורך הירדן והירדן לא נכרת כי אם עד ים הערבה ויוצא הוא ממערת פמייס שהוא בחלק דן כדאיתא בפ׳ מעשר בהמה (בכורות דף נה.) ואורך כל ארץ ישראל לא היה כ״א ת׳ פרסאות ועוד דהיאך היו יכולין לשמוע התנאים מפי יהושע אלא ע״כ בירדן לא היו עומדים כדרך חנייתן אלא מצומצמין ותימה לר״י נהי דדרך חנייתן עברו מ״מ הלא עמדו בירדן עד שגמר יהושע התנאים ונטלו האבנים ולא חזר לאיתנו עד שעברו כולן א״כ אותם נ׳ אמה של ירדן ושהות זה שעברו היו המים נגדשין ועולין יותר על י״ב מיל וי״ל אותו גודש שהיה מיותר על י״ב מיל לא הגיע לכלל גובה מיל ולהכי לא חשיב ליה.
בזה אחר זה עברו – תימה א״כ אמאי תלי ליה ר׳ אלעזר בקלות המים והלא אינו תלויה אלא בעיכוב העברתם וי״ל דבתרתי פליגי על מה שמשוה קלות האדם לקלות המים אמר זה אינו שאפילו אם היו עוברין דרך חנייתן היו המים נגדשין יותר מי״ג מיל והוא לא אמר אלא י״ב ועוד שבזה אחר זה עברו ועל זה תמיה רבי אם בזה אחר זה עברו מה קצבה שייך דקאמר שלש מאות שלפי חשבון גודל המים היו עוברים ברוחב חצי מיל שהוא אורך ג׳ מאות חסר י״ב כיצד שתעשה י״ב רצועות מי״ב מיל על י״ב מיל וכל רצועה ברוחב מיל ואורך י״ב מיל וכשתצרפם זו אצל זו באורך יהיה אורך קמ״ד מיל על רוחב מיל תחלוק רוחב הרצועות ותצרפנה לאורך יהיה אורך רפ״ח מיל על רוחב חצי מיל והא מנא ליה שכך עברו ונראה דלר״א בר שמעון לא עברו כלל דרך חנייתן שהרי בשעת חנייתן היו מפוזרים מפני שהיו נוטים אהליהם זה רחוק מזה כדרך חניית שיירות אבל כשעברו נמשכין כולן זה אצל זה ושמא לא היה כל ישראל כי אם ברוחב חצי מיל על חצי מיל וכשעברו זה אחר זה כדרך בני אדם העוברין דרך שביל אחד בעשרה בני אדם זה אצל זה יכול להיות כשיעור ס׳ ריבוא ששוהין בהעברתן כל כך.
שלח לך אנשים לדעתך איני מצוה לך אבל יש׳ הם אומר שתשלחם כדכתיב ותקרבון אלי כלכם:
וכי יש אדם כו׳ כלומר אם צוה הקב״ה [היה מצוה] לעשות לי דבר שסופו לבא לידי תקלה. וייטב בעיני הדבר ולא בעיני המקום ובמדרש רבה מפרש שאף בעיני משה לא היטיב אלא משל לאדם האומר לחבירו מכור לי חמורך ואנסנו ונאות לו להוליכו בהר ובבקעה ואמר כיון שאין אתה מעכב על ידי שלא אעשה ממנו מה שארצה לנסותו לא אנסנו וכן היה משה סבור שיאמרו לו ישר׳ כיון שאתה מודה לשלוח מרגלים לא תשלח עוד וה״ק הכא וייטב בעיני הדבר שהייתי סבור שתניחו מלשלוח כי היה לכם להאמין במקום ב״ה. אבל לא בעיני המקום שהיה גלוי לפניו שתשלחו ותבאו לידי תקלה. א״נ י״ל דהמד״ר חולק עם תלמוד שלנו. מרגלים לא נתכונו בו. אינו רוצה לומר מרגלים ממש אלא אותן ששאלו תחלה שילוח מרגלים:
שעשה עצמו מך משונאו של הקב״ה כביכול כדאמר לקמן אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם:
שעושה הארץ כשחיתות שמקום רגליו מעמיק הארץ מרוב כובדו. ופ״ה לשון ששי לא פורש לי מאי דמי לשחיתות ונ״ל לשון עמודי שיש שהם כבדים ומקום מעמדם ניכר ל״ה. אלימא נבנתה ממש. וחולק התלמוד על המדרש דאיתא התם מפני מה זכו הכנענים לישב בארצם מ״ז שנים יותר ממצרים בשכר שכבדו הזקן אברהם אבינו שאמרו לו נשיא אלהים אתה בתוכנו:
רש״י בד״ה סתור כו׳ בדאי הס״ד:
בפרש״י בד״ה סתר דבריו הכחיש ועשה שונאו בדאי עכ״ל הס״ד ואח״כ מה״ד שעשה שונאו של כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה כחנייתן עברו כו׳ אורכו אלף ות״ס פרסאות כו׳ להכי לא חשיב עכ״ל והס״ד ואח״כ מה״ד בזה אחר זה כו׳ אורך שלש מאות חסר י״ב כו׳ אורך קמ״ד מיל על רוחב מיל כו׳ ונראה דלראב״ש כו׳ ושמא לא היה כו׳ עכ״ל כצ״ל:
גמ׳ כחנייתן עברו לדברי ראב״ש בזה אחר זה כו׳. משמע מהאי לישנא דעברו דלא פליגי אלא בהעברת הירדן אבל בחומש פרש״י דאיתא בירושלמי איכא פלוגתא בכל המסעות במדבר איכא מ״ד כתיבה היו הולכין מדכתיב כאשר יחנו כן יסעו ואיכא למ״ד כקורה היו מהלכין מדכתיב מאסף לכל המחנות ודע מה שדקדקו התוס׳ כאן כשנכנסו לירדן נמשכו זה אצל זה וצמצמו עצמן שאם לא תאמר כן אלא כדרך חנייתן עמדו בירדן א״כ לא עמדו כלם בירדן בשעה שהתנה יהושע כו׳ עכ״ל ע״ש ואין זה ראיה דמי הגיד להם דבפעם אחת שמעו כלם התנאים ואימא דיהושע והכהנים היו עומדים בירדן בכמה מקומות ומשמיעים התנאים כמה פעמים וכל העובר שם היה שומע ומ״ש התוס׳ בד״ה בזה אחר זה כו׳ יהיה אורך רפ״ח מיל על רוחב חצי מיל והא מנלן כו׳ עכ״ל ושלש מאות מיל דקאמר נוסף על רפ״ח י״ב מיל היינו ע״י קלות המים לדעת ראב״ש ועוד כתבו התוס׳ בד״ה מ״ס אדם קל כו׳ אע״פ שהדבר ידוע כו׳ אבל כאן שהיו נגדשין ועולין כו׳ עכ״ל היינו לפי גירסתן בדברי ר״י וכמה גובהן דגם לר״י היו נגדשין אבל קשה למה לא השיב ר״י כן לקושיית ראב״ש דתשובה נצחת היא ולשיטתינו לפי הגירסא בדברי ר״י וכמה רוחבן לא ק״מ דהמים לא היו נגדשין כלל לר״י כמ״ש לעיל ובעיקר קושייתם אע״פ שהדבר ידוע שהמים קלים י״ל דר״י לא חש משום דגם אם על הרוב המים קלים יש נהרות שאין מימיו קלים יותר מבן אדם דמצינו חילוק בקלות המים בנהרות כדאמרינן חדקל חד קל שהיה קל יותר משאר נהרות מיהו בע״י פי׳ שם שהוא קל בע״א ודו״ק:
כחנייתן עברו, כלומר, כדרך שהיה המחנה מסודר בשעת חנייה כך עברו את הירדן, ולכן היה גובהם של המים רק שנים עשר מיל, עד כדי שיעבור המחנה. לדברי ר׳ אלעזר בר׳ שמעון שאמר: יתר משלוש מאות מיל — בזה אחר זה בשורה עברו את הירדן, לכן נמשך הדבר זמן רב וגבהו המים כל כך.
the Jewish people crossed in the same formation as they camped. It was necessary for the water to stand only twelve mil high to allow for the entire encampment to pass through the Jordan. According to the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who said the water stood at a height of over three hundred mil, the water had to reach these heights to allow for enough time for everyone to cross the Jordan, as they crossed one after the other.
תוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וְחַד אָמַר בֵּין מָר וּבֵין מָר כַּחֲנִיָּיתָן עָבְרוּ מָר סָבַר אָדָם קַל וּמָר סָבַר מַיִם קַלִּים.

And one says: According to both this Sage and that Sage, they crossed in the same formation as they camped. However, one Sage, Rabbi Yehuda, holds that a person moves faster than water, and one Sage, Rabbi Elazar son of Rabbi Shimon, holds that water moves faster than a person does.
רש״יתוספותתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולדברי ר״א בר שמעון – דאמר יותר משלש מאות מיל בזה אחר זה עברו איש אחר איש נמצאו ששהו הרבה לעבור דאי כחנייתן עברו משום קולא דמים מאדם לא נגבהין כל כך.
מים קלים – הרבה הם קלים מן האדם ומר סבר אדם קל לרוץ כמו המים.
מר סבר אדם קל – נראה דה״פ אע״פ שהדבר ידוע שמים קלים היינו דוקא כשהן יורדין כדי דרך מרוצתן אבל כאן שהיו נגדשין ועולין שיעור קלות מים ושיעור קלות אדם שוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחד [ואחד] מהם אמר: בין מר [לחכם זה] ובין מר [לחכם זה] כדרך חנייתן עברו. אלא מר [חכם זה, ר׳ יהודה] סבר: אדם קל (מהיר) מן המים, ומר [וחכם זה, ר׳ אלעזר בר׳ שמעון] סבר: מים קלים מן האדם.
And one says: According to both this Sage and that Sage, they crossed in the same formation as they camped. However, one Sage, Rabbi Yehuda, holds that a person moves faster than water, and one Sage, Rabbi Elazar son of Rabbi Shimon, holds that water moves faster than a person does.
רש״יתוספותתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) {במדבר י״ג:ב׳} שְׁלַח לָךְ אֲנָשִׁים אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ שְׁלַח לְךָ מִדַּעְתֶּךָ וְכִי אָדָם זֶה בּוֹרֵר חֵלֶק רַע לְעַצְמוֹ וְהַיְינוּ דִּכְתִיב {דברים א׳:כ״ג} וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּעֵינַי וְלֹא בְּעֵינָיו שֶׁל מָקוֹם.

§ Since the Gemara mentioned the cluster of grapes that the spies brought back from Eretz Yisrael, it continues discussing the story of the spies. It is stated in the Torah that God told Moses: “Send you men” (Numbers 13:2). Reish Lakish says: “Send you” means that you should send them at your own discretion and not as a divine command. As, if it were a divine command, does a person choose a bad portion for himself? Since God knew the nature of these spies and that they would ultimately slander the land, He certainly would not have sent them Himself. And this is the meaning of that which is written in the passage where Moses retold the story of the spies: “And it was good in my eyes” (Deuteronomy 1:23), and Reish Lakish says: The implication of these words is that it seemed good “in my eyes,” but not in the eyes of the Omnipresent.
רש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדעתך – אני איני מצוה אותך אבל ישראל הם אומרים לך כדכתיב (דברים א) ותקרבון אלי כולכם וגו׳ אני איני מעכב על ידך.
כלום יש אדם – כלומר אם הקב״ה צוה כלום היה אומר לו לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלח לך לדעתך וכי אדם בורר כו׳. עי׳ פרש״י והוא דחוק ונראה לפרש דר״ל דלא היה בזה דעת הקב״ה שהעיד כבר עליה שהיא טובה והיה להם להאמינו בכך מדרך משל באדם וכי בורר לו חלק רע לעצמו וכ״ש הבורא שבירר לו א״י כמ״ש ארץ אשר ה׳ אלהיך דורש אותה גו׳ וכבר האריך הרמב״ן בזה כיון דדעת משה היה גם כן לשלוח המרגלים מה חטאו הם יותר ממנו ותוכן הדברים כי גם במלחמות אלו שהיה להם תשועת ה׳ הלכו לפי הטבע קצת כמ״ש הסוס מוכן למלחמה ולה׳ התשועה ולזה הסכים הקב״ה בשליחות יהושע ב׳ אנשים והם כלב ופנחס שהוחזקו כבר לצדיקים ולא יוציאו דיבה על הארץ ולא שלחו אותן רק שידעו מהיכן נוחה ליכבש וגם כאן הסכים הקב״ה עם משה לשלוח ב׳ אנשים כאילו כמ״ש שלח לך אנשים דרוב מיעוט שנים אבל ישראל לא היה כוונתם בכך אלא לידע האם טובה אם רעה ומשה לא ידע את כוונתם זה הרעה וע״כ אמר וייטב בעיני משה ואמר ליה הקב״ה שלח לדעתך שלא ידעת כוונתם הרעה ולא לדעתי כי ה׳ יראה ללבב שכל כוונתם לבושת א״י וע״פ כוונתם הרעה שלא האמינו להקב״ה שהיא ארץ טובה לא רצו כל שבט ושבט מהם לשלוח לו מרגל שאינו משבטו כי לא האמין לו לזה א״ל איש א׳ איש א׳ למטה אבותיו תשלחו כל נשיא גו׳ היינו לפי דעת כל נשיא ושבט בהם ולא כן דעתי רק בב׳ אנשים כשרים כמו בשליחות יהושע וק״ל:
א כיון שהזכרנו את האשכול שהביאו המרגלים באים לדון בהם. על מה שנאמר שאמר ה׳ למשה לגבי המרגלים ״שלח לך אנשים״ (במדבר יג, ב), אמר ריש לקיש: ״שלח לך״ — כוונתו מדעתך ולא כמצוותו של הקדוש ברוך הוא. שאם ה׳ הוא שאמר לשלוח את המרגלים, וכי אדם זה בורר חלק רע לעצמו? שהרי ידע מה טיבם ושסופם להוציא דיבת הארץ. והיינו דכתיב [וזהו שנאמר] על ידי משה בענין זה כי העם הוא אשר ביקש לשלוח את המרגלים, ומשביקש כן ״וייטב בעיני הדבר״ (דברים א, כג). ואמר ריש לקיש: ההדגשה היא ״בעיני״ — ולא בעיניו של מקום.
§ Since the Gemara mentioned the cluster of grapes that the spies brought back from Eretz Yisrael, it continues discussing the story of the spies. It is stated in the Torah that God told Moses: “Send you men” (Numbers 13:2). Reish Lakish says: “Send you” means that you should send them at your own discretion and not as a divine command. As, if it were a divine command, does a person choose a bad portion for himself? Since God knew the nature of these spies and that they would ultimately slander the land, He certainly would not have sent them Himself. And this is the meaning of that which is written in the passage where Moses retold the story of the spies: “And it was good in my eyes” (Deuteronomy 1:23), and Reish Lakish says: The implication of these words is that it seemed good “in my eyes,” but not in the eyes of the Omnipresent.
רש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) {דברים א׳:כ״ב} וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אָמַר ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא מְרַגְּלִים לֹא נִתְכַּוְּונוּ אֶלָּא לְבוֹשְׁתָּהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּתִיב הָכָא וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וּכְתִיב הָתָם {ישעיהו כ״ד:כ״ג} וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה וְגוֹ׳.

The Torah relates that the people asked Moses to send spies so “that they may search the land for us” (Deuteronomy 1:22). Rabbi Ḥiyya bar Abba says: When the Jewish people asked to send spies, their intention was only to shame Eretz Yisrael. It is written here: “That they may search [veyaḥperu] the land for us,” and it is written there: “Then the moon will be embarrassed [veḥafera], and the sun will be ashamed” (Isaiah 24:23).
רש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לבושתה של ארץ ישראל – אותה שאילה ששאלו תחילה שלוח המרגלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתיב הכא ויחפרו לנו את הארץ גו׳. מדשינה לכתוב בפרשת דברים ויחפרו במקום ויתורו דכתיב בפרשת שלח לך דרשוהו מלשון בושה כמו וחפרה הלבנה גו׳ וק״ל:
על מה שנאמר ״ויחפרו לנו את הארץ״ (דברים א, כב), אמר ר׳ חייא בר אבא: כאשר ביקשו בני ישראל לשלוח מרגלים, לא נתכוונו אלא לבושתה של ארץ ישראל. וראיה לכך, כתיב הכא [נאמר כאן]: ״ויחפרו לנו את הארץ״ וכתיב התם [ונאמר שם]: ״וחפרה הלבנה ובושה החמה״ (ישעיה כד, כג), משמע שחפירה — לשון בושה היא.
The Torah relates that the people asked Moses to send spies so “that they may search the land for us” (Deuteronomy 1:22). Rabbi Ḥiyya bar Abba says: When the Jewish people asked to send spies, their intention was only to shame Eretz Yisrael. It is written here: “That they may search [veyaḥperu] the land for us,” and it is written there: “Then the moon will be embarrassed [veḥafera], and the sun will be ashamed” (Isaiah 24:23).
רש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) {במדבר י״ג:ד׳} וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר אָמַר רַבִּי יִצְחָק דָּבָר זֶה מָסוֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ מְרַגְּלִים עַל שֵׁם מַעֲשֵׂיהֶם נִקְרְאוּ וְאָנוּ לֹא עָלְתָה בְּיָדֵינוּ אֶלָּא אֶחָד {במדבר י״ג:י״ג} סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל סְתוּר שֶׁסָּתַר מַעֲשָׂיו שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיכָאֵל שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ מָךְ.

The Torah states with regard to the spies: “And these were their names: Of the tribe of Reuben, Shammua the son of Zaccur” (Numbers 13:4). Rabbi Yitzḥak says: This statement that follows is a tradition of ours that was passed down to us from our ancestors: The spies were named after their actions, but we have obtained the interpretation of only one name, the name of “Sethur the son of Michael” (Numbers 13:13). He is called Sethur, as he hid [satar] the actions of the Holy One, Blessed be He. In other words, he ignored the miracles that God performed for the Jewish people in Egypt and in the wilderness. He is called Michael, as he made Him, God, appear weak [makh] by saying that there was not enough food in the land for everyone.
רש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[לא עלה בידינו – אין אנו יודעין לדרוש].
סתר דבריו – הכחיש ועשה שונאו [של הקב״ה] בדאי.
שעשה שונאו של הקב״ה מך – חלש כדאמרי׳ לקמן אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דבר זה מסורת כו׳ מרגלים ע״ש מעשיהם כו׳. דרשו כן מדכפל קרא לכתוב ואלה שמותם גו׳ אלא שמות האנשים גו׳ לומר לך לדייק בשמותם שהם ע״ש מעשיהם סתור שסתר מעשיו של הקב״ה כו׳ עי׳ פרש״י ועי״ל שמעשה הש״י בכל האותות והניסים המפורסמים שעשה להם מיום צאתם מארץ מצרים הסתיר וכסה אותן כאילו אינו רואה אותן שלולא כך לא היה אומר לא נוכל לעלות ומיכאל שעשה עצמו מך שאין ח״ו בידו ית׳ ב״ה ליתן להם מזונות כמו שנפרש לקמן שהוציא דבת הארץ שחסר בה עיקר המזונות שהם עיקר חיי נפש שהם חטה ושעורה ושמן ונחבי שהחביא דבריו של הקב״ה ולא האמין במה שהעיד על הארץ שהיא טובה ופסע על מדותיו של הקב״ה שנותן שכר טוב למאמינים בו כמ״ש בהבטחת א״י אני ה׳ גו׳ וההיפך ליתן עונש לכופרים שלא האמינו לדבריו והוא הענין לפי דעת הש״י לא היו ראוים להיות שלוחים רק שני אנשים והם כלב ופנחס כמו שעשו בימי יהושע שהושלחו מפי הש״י ולא מפי נשיא כמ״ש כאן כל נשיא בהם כי כלב היה משבט יהודה דלא כתיב בנחשון נשיא וכן פנחס שלא היה נמנה מכלל הנשיאים אבל הם כוונו לרעה למנות להם מכל שבט ושבט שיהיה לו נחלה בא״י ולכך לא רצו בפנחס ולזה כשנתברר להם יהושע משבט אפרים היה חושש משה כיון שהוא ג״כ נתמנה ע״פ נשיא שבט אפרים ולא מפי הקב״ה שמא ח״ו יקלקל עמהם ע״כ הוסיף לו יו״ד משמו של הקב״ה כמ״ש ויקרא משה להושע בן נון יהושע שבא משבט יוסף שגם לו ניתוסף אות א׳ משמו של הקב״ה דהשתא יהיה ליהושע אותיות בתחלת שמו מאותיות שם הש״י וכמ״ש ביהודה שבא ממנו כלב שיהיה ג״כ ברצון הש״י ויהיו בהם שני שלוחים שצוה הש״י ואף אם יתקלקלו כל השאר להוציא דבה יהיו אלו שנים מפי הש״י מכחישות אותן ותרי כמאה ודו״ק:
על מה שנאמר במרגלים ״ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן זכור״ (במדבר יג, ד), אמר ר׳ יצחק: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מרגלים על שם מעשיהם נקראו, ואנו לא עלתה בידינו אלא פירושו של שם אחד: ״סתור בן מיכאל״ (במדבר יג, יג), ״סתור״ — שסתר מעשיו של הקדוש ברוך הוא. ״מיכאל״ — שעשה עצמו (כביכול, את הקדוש ברוך הוא) מך (נמוך).
The Torah states with regard to the spies: “And these were their names: Of the tribe of Reuben, Shammua the son of Zaccur” (Numbers 13:4). Rabbi Yitzḥak says: This statement that follows is a tradition of ours that was passed down to us from our ancestors: The spies were named after their actions, but we have obtained the interpretation of only one name, the name of “Sethur the son of Michael” (Numbers 13:13). He is called Sethur, as he hid [satar] the actions of the Holy One, Blessed be He. In other words, he ignored the miracles that God performed for the Jewish people in Egypt and in the wilderness. He is called Michael, as he made Him, God, appear weak [makh] by saying that there was not enough food in the land for everyone.
רש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אַף אָנוּ נֹאמַר נַחְבִּי בֶּן וׇפְסִי נַחְבִּי שֶׁהֶחְבִּיא דְּבָרָיו שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וׇפְסִי שֶׁפִּיסַּע עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

Rabbi Yoḥanan says: We can also say an interpretation of the name: “Nahbi the son of Vophsi” (Numbers 13:14): He is called Nahbi, as he concealed [heḥbi] the statement of the Holy One, Blessed be He, that the land is good, by delivering a distorted description of it. He is called Vophsi, as he stomped [pisse’a] on the attributes of the Holy One, Blessed be He, i.e., he did not believe in His promise to give Eretz Yisrael to the Jewish people.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נחבי
נחביאבן ופסי (סוטה לד:) נחבי שהחביא דבריו של הקדוש ברוך הוא ופסי שפיסע על מדותיו של הקב״ה:
א. [נאמע.]
שהחביא דבריו – ולא אמרן כמות שהן.
שפיסע – דילג שלא אמרן כאשר הם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ יוחנן: אף אנו נאמר דרשה בדבר: ״נחבי בן ופסי״ (במדבר יג, יד), ״נחבי״ — שהחביא דבריו (גרם להסתירם, שלא אמר את הדברים כהווייתם) של הקדוש ברוך הוא. ״ופסי״ — שפיסע (דרך בזלזול) על מדותיו של הקדוש ברוך הוא.
Rabbi Yoḥanan says: We can also say an interpretation of the name: “Nahbi the son of Vophsi” (Numbers 13:14): He is called Nahbi, as he concealed [heḥbi] the statement of the Holy One, Blessed be He, that the land is good, by delivering a distorted description of it. He is called Vophsi, as he stomped [pisse’a] on the attributes of the Holy One, Blessed be He, i.e., he did not believe in His promise to give Eretz Yisrael to the Jewish people.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) {במדבר י״ג:כ״ב} וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וַיָּבֹאוּ מִבְּעֵי לֵיהּ אָמַר רָבָא מְלַמֵּד שֶׁפֵּירַשׁ כָּלֵב מֵעֲצַת מְרַגְּלִים וְהָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת אָמַר לָהֶן אֲבוֹתַי בִּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים שֶׁאֶנָּצֵל מֵעֲצַת מְרַגְּלִים.

It is also stated with regard to the spies: “And they went up into the south, and he came to Hebron” (Numbers 13:22). Why is the phrase “and he came” written in the singular form? The verse should have said: And they came. Rava says: This teaches that Caleb separated himself from the counsel of the other spies and went and prostrated himself on the graves of the forefathers in Hebron. He said to them: My forefathers, pray for mercy for me so that I will be saved from the counsel of the spies.
תוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבותי בקשו עלי רחמים – וא״ת והאמר בפרק מי שמתו (ברכות דף יח.) דמיתי לא ידעין מידי ומשמע במסקנא ואפילו אבות העולם יש לומר דעל ידי תפלה שזה מתפלל מודיעין להן שכך נתפלל והכי אמר בפרק שני דתענית (תענית טז.) למה יוצאין לבית הקברות כדי שיבקשו עליהם מתים רחמים וכן בפרקי דחסידים בעובדא דרבי מנא דאשתטח אמערתא דאבוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה כחנייתן כו׳ למטה בירדן ועושין מקום כו׳ ועוד י״ל כו׳ קרוב לאלף ות׳ פרסאות באורך הירדן כצ״ל. ונ״ב ונ״ל אלף וארבע מאות וארבעים פרסאות מכוונות לחשבון כל ארבע מיל פרסה ודו״ק:
דיבור חדש צ״ל בזה אחר זה כו׳ ונ״ב נ״ל. וי״ל דבתרתי פליג כו׳ לקלות המים אמר זה אינו כו׳ נגדשין יותר משנים עשר מיל כו׳ שהוא אורך שלש מאות חסר י״ב כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ ואותן י״ב הנותרים יהי לקלות המים ודו״ק:
בא״ד ונראה דלרבי אלעזר כו׳ כצ״ל:
בד״ה אבותי כו׳ וי״ל דע״י תפלה כו׳ כצ״ל:
על מה שנאמר עוד במרגלים ״ויעלו בנגב ויבא עד חברון״ (במדבר יג, כב), מקשים: הלא ״ויבאו״ מבעי ליה [צריך היה לו לומר], ומדוע נאמר בלשון יחיד? אמר רבא: מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים, והלך ונשתטח על קברי אבות שבחברון. אמר להן: אבותי! בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים.
It is also stated with regard to the spies: “And they went up into the south, and he came to Hebron” (Numbers 13:22). Why is the phrase “and he came” written in the singular form? The verse should have said: And they came. Rava says: This teaches that Caleb separated himself from the counsel of the other spies and went and prostrated himself on the graves of the forefathers in Hebron. He said to them: My forefathers, pray for mercy for me so that I will be saved from the counsel of the spies.
תוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) יְהוֹשֻׁעַ כְּבָר בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה עָלָיו רַחֲמִים שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״ג:ט״ז} וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים וְהַיְינוּ דִּכְתִיב {במדבר י״ד:כ״ד} וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וְגוֹ׳.

The Gemara explains: Joshua did not go to the graves of the forefathers because Moses had already prayed for mercy for him, as it is stated: “And Moses called Hoshea son of Nun Joshua [Yehoshua]” (Numbers 13:16), meaning: God will save you [Ya yoshiakha] from the counsel of the spies. And this is the meaning of that which is written: “But My servant Caleb, because he had another spirit with him, and has followed Me fully, him will I bring into the land where into he went” (Numbers 14:24), which implies that Caleb changed his mind over time. Joshua, however, was opposed to the intentions of the other spies from the outset.
רש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יהושע – לא הוצרך לילך שכבר ביקש עליו משה רחמים.
והיינו דכתיב ועבדי כלב וגו׳ – והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה והיא חברון כדכתיב (יהושע יד) ויתן את חברון לכלב ש״מ כלב הוא דאזיל לחברון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה יהושע כו׳ כלב וגו׳ הס״ד:
יה יושיעך מעצת מרגלים כו׳. ומה שנאמר כבר במלחמת עמלק ויאמר משה אל יהושע גו׳ נקרא כן ע״ש העתיד כמ״ש ההולך קדמת אשור גו׳ ועדיין אשור לא היה כדאמרינן פ״ק דכתובות ע״ש:
והיינו דכתיב עקב היתה רוח אחרת עמו גו׳. כפרש״י מדמסיים ביה והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה דמשמע על מקום מיוחד מן א״י דאל״כ למה לא נאמר כן גם ביהושע שזכה ג״כ לבא אל הארץ וענין רוח אחרת לפי שיש באדם ב׳ רוחות כמ״ש מי יודע רוח הבהמה היורדת למטה ורוח האדם העולה למעלה דכולה באדם איירי כדברי המפרשים רוח החיוני שבאדם שהוא משתווה בו לבהמה ורוח האחרת שהאדם מובדל בו מן הבהמה דהיינו הנשמה ואמר שלא הלך אחר רוח הבהמי שהלכו בו חביריו אבל הלך אחרי רוח אחרת שהיא הנשמה ומילא אחרי ה׳ גו׳ וע״כ זכה לב׳ עולמות משא״כ חביריו שלא זכו לא״י בעוה״ז ולא לעוה״ב כדאמרינן במס׳ ב״ב וק״ל:
ומעירים: ואילו יהושע לא הלך לשם כי כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר: ״ויקרא משה להושע בן נון יהושע״ (במדבר יג, טז) שכוונתו: יה (ה׳) יושיעך מעצת מרגלים. והיינו דכתיב [וזהו שנאמר]: ״ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו״ (במדבר יד, כד), לומר ששינה את דעתו במשך הזמן, ואילו יהושע מתחילה כך היה בדעתו.
The Gemara explains: Joshua did not go to the graves of the forefathers because Moses had already prayed for mercy for him, as it is stated: “And Moses called Hoshea son of Nun Joshua [Yehoshua]” (Numbers 13:16), meaning: God will save you [Ya yoshiakha] from the counsel of the spies. And this is the meaning of that which is written: “But My servant Caleb, because he had another spirit with him, and has followed Me fully, him will I bring into the land where into he went” (Numbers 14:24), which implies that Caleb changed his mind over time. Joshua, however, was opposed to the intentions of the other spies from the outset.
רש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי וְגוֹ׳ אֲחִימַן מְיוּמָּן שֶׁבְּאֶחָיו שֵׁשַׁי שֶׁמֵּשִׂים אֶת הָאָרֶץ כִּשְׁחִתוֹת תַּלְמַי שֶׁמֵּשִׂים אֶת הָאָרֶץ תְּלָמִים תְּלָמִים.

The verse continues to state about Hebron: “And Ahiman, Sheshai, and Talmai, the children of Anak, were there” (Numbers 13:22). Ahiman was called by this name because he was the most skilled [meyumman] among his brothers. Sheshai was called by his name because he would turn the land that he treaded upon into ditches [sheḥatot] due to his large dimensions. Talmai was called this because he would turn the land that he treaded upon into furrows upon furrows [telamim] due to his weight.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אחימן
אחימןאששי ותלמי (סוטה לד:) אחימן מיומן שבאחיו ששי שמשים את הארץ נשחתת תלמי שמשים את הארץ תלמים תלמים:
א. [איין ריז.]
מיומן – גבור שבהם כמו שיד הימין חשובה מן השמאל.
שעושה את הארץ כשחיתות – שמקום רגליו מעמיק בארץ מרוב כובדו וניכר שם כגומא וכשחת ולשון ששי לא פורש לנו מאי דמי לשחיתות ונראה לשון עמודי שש שהם כבדים ומקום מעמדם ניכר.
תלמים – כתלם המחרישה שמעלה העפר ומעמיק בארץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה שעושה כו׳ לא פורש לן מאי כו׳ כצ״ל. בד״ה מינה כלומר כו׳ בגרונדי היא שניהם משלמין כי עפר של כו׳ כצ״ל:
ושם אחימן ששי גו׳ אחימן מיומן גו׳. משום דכבר נזכר מקום חברון בכמה מקומות בתורה ולא נזכר שמות אלו ילידי הענק שם אבל זכר אותן כאן לפי ששמותן אלו ע״ש גבורתן ומפחדן עקמו המרגלים הדרך ושאמרו וגם ילידי הענק ראינו שם שקר ודיבה היה ולא אמרו כן רק להפחיד ישראל כמו שנפרש לקמן אבל כלב היה לו רוח אחרת ולבו בטוח בה׳ שלא יבא לו שם תקלה והלך [שם] להתפלל וק״ל:
ב על חברון מסופר באותה פרשה ״ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק״ (במדבר יג, כב). ומבארים את פשר השמות: ״אחימן״ נקרא כך מפני שהוא מיומן (זריז ומוצלח) שבאחיו, ״ששי״ — שמשים את הארץ כשחתות (בורות) בהליכתו, מפני גודלו, ״תלמי״ — שמשים את הארץ תלמים תלמים בהליכתו, מפני כובדו.
The verse continues to state about Hebron: “And Ahiman, Sheshai, and Talmai, the children of Anak, were there” (Numbers 13:22). Ahiman was called by this name because he was the most skilled [meyumman] among his brothers. Sheshai was called by his name because he would turn the land that he treaded upon into ditches [sheḥatot] due to his large dimensions. Talmai was called this because he would turn the land that he treaded upon into furrows upon furrows [telamim] due to his weight.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ד״אדָּבָר אַחֵר אֲחִימַן בָּנָה עֲנָת שֵׁשַׁי בָּנָה אָלֻשׁ תַּלְמַי בָּנָה תַּלְבּוּשׁ יְלִידֵי הָעֲנָק שֶׁמַּעֲנִיקִין חַמָּה בְּקוֹמָתָן.

Alternatively, their names signify another matter: Ahiman is the one who built the city of Anat. Sheshai built the city of Alush. Talmai built the city of Talbush. The verse describes them as “the children of Anak” because they were so tall and large that it appeared as if they were wearing [ma’anikin] the sun as a necklace due to their height.
רש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהיו מעניקים את החמה בקומתן – מרוב גובה קומתן דומין כאילו צוארם נוקב ועונק בנקב שהחמה יוצאה בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דבר אחר: ״אחימן״ — הוא זה שבנה את העיר ענת, ״ששי״בנה את אלש, ״תלמי״בנה את תלבוש. ״ילידי הענק״ — שמעניקין חמה בקומתן, שהם גבוהים כל כך שנראים כאילו החמה היא ענק לצווארם.
Alternatively, their names signify another matter: Ahiman is the one who built the city of Anat. Sheshai built the city of Alush. Talmai built the city of Talbush. The verse describes them as “the children of Anak” because they were so tall and large that it appeared as if they were wearing [ma’anikin] the sun as a necklace due to their height.
רש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) {במדבר י״ג:כ״ב} וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה [מַאי נִבְנְתָה] אִילֵימָא נִבְנְתָה מַמָּשׁ אֶפְשָׁר אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת לִבְנוֹ קָטָן קוֹדֶם לִבְנוֹ גָּדוֹל דִּכְתִיב {בראשית י׳:ו׳} וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וְגוֹ׳.

The continuation of the verse states: “Now Hebron was built seven years [shanim] before Zoan of Egypt [Mitzrayim]” (Numbers 13:22). The Gemara asks: What is the meaning of the phrase “was built”? If we say that it was actually built seven years before Zoan, would a person build a house for his younger son before he builds one for his older son? Canaan was the youngest son of Ham, as it is written: “And the sons of Ham: Cush, and Mizraim, and Put, and Canaan” (Genesis 10:6). How then could Hebron, a city in the land of Canaan, have been built before Zoan, a city in the land of Egypt, occupied by the descendants of Mizraim?
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך בן
בןא(כתובות יב. סוטה לד:) וחברון שבע שנים נבנתה מאי נבנתה אילימא דאיבני ממש וכו׳ עד אלא שהיתה על אחת משבעה בצוען. (סוטה מב) וכו׳ ויצא איש הבינים מאי בינים אמר רב שמבונה מכל מום כלומר כל מום לא היה בו שהוא עשוי כבנין כלומר גדול כבנין מאה פפי וחד נאנא פי׳ שבאו מאה אנשים על אמו וכלב אחד. רבי יוסי אומר של בנאים מצד אחד חוצץ (בפרק תשיעי דמקואו׳ שבת קיד) פי׳ רבי יוחנן בנאים אלו תלמודי חכמים שעסוקין בבנינו על עולם וקפדי על רבב שבבגדיהן לכבסו ולהוציאו שלא יהו מן המשניאים לפיכך אפי׳ בצד אחד נראה חוצץ ולא עלתה לו טבילה אבל בגדי הבורים אם רבב עבר מצד לצד חוצץ ואם לאו אינו חוצץ וכן הלכה אמר רבי יוחנן אי זהו תלמיד חכם שמחזירין לו אבידה בטביעות עינא זה המקפיד על חלוקו להפכו:
א. [בויען. ערבויען.]
לבנו קטן – כנען קטן הבנים של חם היה ומצרים שני לבנים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על מה שנאמר עוד ״וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים״ (במדבר יג, כב), שואלים: מאי [מה פירוש] ״נבנתה״? אילימא [אם תאמר] כי נבנתה ממש, וכי אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם שבונה לבנו גדול?! דכתיב [שנאמר]: ״ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען ״(בראשית י, ו) וכנען הלא היה הבן הקטן, וכיצד נבנתה עירו לפני עירו של מצרים?
The continuation of the verse states: “Now Hebron was built seven years [shanim] before Zoan of Egypt [Mitzrayim]” (Numbers 13:22). The Gemara asks: What is the meaning of the phrase “was built”? If we say that it was actually built seven years before Zoan, would a person build a house for his younger son before he builds one for his older son? Canaan was the youngest son of Ham, as it is written: “And the sons of Ham: Cush, and Mizraim, and Put, and Canaan” (Genesis 10:6). How then could Hebron, a city in the land of Canaan, have been built before Zoan, a city in the land of Egypt, occupied by the descendants of Mizraim?
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מְבוּנָּה עַל אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְּצוֹעַן וְאֵין לְךָ טְרָשִׁים בְּכׇל א״יאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָתֵר מֵחֶבְרוֹן (מִשּׁוּם) דְּקָבְרִי בָּהּ שָׁיכְבֵי וְאֵין לְךָ מְעוּלָּה בְּכׇל הָאֲרָצוֹת יָתֵר מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית י״ג:י׳} כְּגַן ה׳ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֵין לְךָ מְעוּלָּה בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרַיִם יָתֵר מִצּוֹעַן דִּכְתִיב {ישעיהו ל׳:ד׳} כִּי הָיוּ בְצוֹעַן שָׂרָיו וַאֲפִילּוּ הָכִי חֶבְרוֹן מְבוּנָּה אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְּצוֹעַן.

Rather, the meaning of the verse is that Hebron was seven times more fruitful [mevunna] than Zoan. And there is no stonier land in Eretz Yisrael than Hebron. This is evident because they would bury the dead there, just as the forefathers were buried there. This was done only in land that was not suitable for agriculture. And of all the lands, there is none of a higher quality than the land of Egypt, as it is stated: “Like the garden of the Lord, like the land of Egypt” (Genesis 13:10). And there was no higher-quality land in all of the land of Egypt than Zoan, as it is written with regard to Pharaoh’s ministers, who would certainly have lived on the finest land in the country: “For his princes are in Zoan” (Isaiah 30:4). And even so, Hebron was seven times more fruitful than Zoan.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך טרש
טרשא(חולין מז:) בקרירי לא דמטרשי פירוש מחזיקין (כתובות קיב סוטה לד:) אין לך טרשין בכל ארץ ישראל יותר מחברון (קידושין נט) א״ר יצחק טרשין שאמרו בית ד׳ קבין כלומר סלעים דתנן גבוהין שלשה טפחים בית ד׳ קבין (ערכין יד) א״ר פפא הקדיש טרשון פודן בשוויהן פי׳ בלשון ישמעאל קורין לאבנים חדים וקשים טריש (א״ב פי׳ בלשון יוני חורב ויובש):
ערך טרטן
טרטןב(שבת פא.) וכי טרטני יכניס (בבא בתרא קיט) בזמן שהן יושבין והטורטני לפניהם. (בבא בתרא נא) ושל טורטני תלויה. (נדה יד.) החמרין מהן רשעין ומהן צדיקין הא דמיכף אותן שעשימין אוכף ויושבין על גביו צדיקין שהאוכף קשה ואינו מחמם דמטרטן שרוכב כדרך זכר ירך אחד מכאן וירך אחד מכאן רשע שבא לידי חימו׳ אבל אם יושב כדרך אשה שני שוקיו לצד אחד אינו בא לידי חימום מטרטן כמו טורטני יכניס שמשקל א׳ מכאן ומשקל א׳ מכאן. (מנחות פז: פ״ב דמדות) חביתי כ״ג במה מחלק׳ לחלות ביד או בכלי פשיטא דביד דאי בכלי טורטני יכניס ויכניס כיון דבקללה כתיב ואכלתם לחמכם במשקל לאו אורח ארעא. (סוטה לד) אמר רבי בלשון הקדש אמר רבי יצחק טורטני וטורטני דטורטני פי׳ טורטני בלשון יון קנה של מאזנים וכיצד נשאוהו הביאו שנים עמודים של עצים וסורגים בחבלים ונתנו האשכול על גבי החבלים ונתנו מוטות בקצת העמודים המסורגים מוט בחבלים א׳ מן הקצה מזה הראש וכיוצא בו בראש הקצה האח׳ נמצא שני מוטות בראשי העמודים המסורגים בחבלים והאשכול נתון על גבי החבלים ועל כל מוט מאלו המוטות ב׳ מוטות פחותים מהם מוט בראש זה ומוט בראש זה נמצאו ארבע מוטות בראש שני מוטות הנתונים בראש העמודים וכל מוט מאלו ד׳ מוטות היו סובלין אותו ב׳ אנשים נמצאו ח׳ סובלים האשכול וזה פי׳ טורטני וטורטני דטורטני כלו׳ מוטות ומוטות על המוטות (א״ב פי׳ בלשון יוני ורומי פלס וידוע כי בהתרחק המשקל מן המוט יכריע כמה פעמים כמות משקלו ויש מעשה ערמנות לסבול ולהניע אדם אחד משא אנשים רבים בדרך פלס וזה אמרם טרטני וטרטני דטרטני להורות כובד האשכול):
ערך תלמוד
תלמודג(בבא בתרא קיט) אין למדין הלכה לא מפי תלמוד פי׳ רבי חננאל ז״ל מפי תלמוד זה שכתוב במשנה והלכה כדבריו כגון הא דתנן (נדה ז.) רבי אליעזר אומר ד׳ נשים דיין שעתן וכו׳ עד אבל הלכה כדבריו ותנן עוד (נדה לו:) כמה תשהה ותהא זבה מעת לעת דברי ר׳ אליעזר והלכה כדבריו ותנן עוד זב וזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור וכו׳ עד והלכה כדבריו א״ר יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בד׳ והני תלת עינייהו ואקשינן מאי אתא לאשמועינן בכולהו תנא בהו הלכה כדבריו במתניתין ופרקינן אין למדין הלכה מפי תלמוד ולולי שאמר שמואל הלכה כדבריו בהני תלת לא הוה מיתוקמא הלכה ממתניתין כיוצא בהן (יבמות מט) איזהו ממזר שמעון התימני אומ׳ כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ולולי שאמר בתלמוד שהלכה כדבריו לא סמכינן אמאי דפסיק הלכה במתניתין (תלמוד ירושלמי בראש פיאה ירוש׳) אין למדין לא מהלכות ולא מהגדות ולא מתוספות אלא מן התלמוד פי׳ לאו דסמכא הוא אלא אם יסמכו בו אנשי התלמוד ויודו בו (יבמות מט) תנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו פי׳ רבינו חננאל ז״ל קיי״ל הלכה כוותיה ולא משום דתני במתניתין הלכה כדבריו דבהדיא קיימא לן אין למדין הלכה לא מפי תלמוד וזהו מפי תלמוד ולא מפי מעשה אלא משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא בפירקא קמא בהלכה בתרא גופא אר״א אע״פ שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות מודין שאין ממזר וכו׳ ותנן (קידושין סו) כל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה קדושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה (ירושלמי בפרק החולץ) בר מנדה מ״ט שנייה היא הנדה שאין בה בשר לפיכך אין ממזר ממנה (כריתות יג) ביד משהזה תלמוד יכול אפילו משנה ת״ל ולהורות פי׳ רבי יוסף ברבי יהודה אומר יכול אפילו תלמוד ת״ל ולהורות שמעינן מדרבי יוסי בר׳ יהודה שקריאת התלמוד אינה הוראה כמאן אזלא הא דתניא יצא שרץ טמא וצפרדע טהור שתויי יין מורין בהן הלכה טמא רבי יוסי ברבי יהודה היא דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה ומקשינן עלה דרב מי אמר רב הלכה כרבי יוסי בר׳ יהודה דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה והא רב לא הוה מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה פי׳ כיון שהיה שותה יין ביו״ט לא הוה מוקי אמורא כלומר לא היה דורש אפילו בדברים שיעשו ביו״ט שני וכ״ש לזולתו מכלל דשתויי יין אסורין לקרות בתלמוד כי הוראה היא ופרקינן רב לא הוה נמנע אלא מן ההוראה ואמרינן ולוקי אמורא לאשמועי תלמוד ולא יורה ופריק כל היכא דמוקי רב אמורא לא סגי ליה בלא הוראה כלומר לא יתכן לרב להשמיע דברי תלמוד בלא הוראה (סוכה כח) מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות (בבא מציעא לג) הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד (סנהדרין קא) כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה רבא אמר איפכא (סוטה לד) הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא משנה ותלמוד ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר ובנית ביתך בא ודרוש וקבל שכר (בבא קמא קד) גזילה ועושק אבדה ופקדון יש תלמיד ישתלמון קאמר מר משמע ישתלמו מן היורשין דילפי מרישיה דקרא יש תלמוד קאמינא דנכתוב קרא והשיב את אשר גזל או את אשר עשק או את אשר הפקד אתו או את אשר מצא מדכתב רחמנא גזלה ועושק פקדון ואבידה ש״מ שהיורשין משלמין קרן (נזיר כ) ואמר ואני א״ל חוב לא שבקת רווחא לתלמודא:
א. [בעפעסטיגען.]
ב. [וואגע.]
ג. [לעהרונג.]
מבונה – לשון אבנה ממנה (בראשית טז) כלומר מיושבת בפירות.
טרשים – סלעים שאין עושין פירות כארץ לחה.
דקברי בה שכבי – לא גרסינן מ״ט אלא ה״ק ותדע דטרשין היא ואינה ראויה לפירות ככל שאר הארץ לפיכך יחדוה לקבורת מתים.
כי היו בצוען שריו – של מלך ישראל ששולחים אל פרעה לעזור לו על מלך אשור אלמא פרעה בצוען יתיב ושם הולכין לבקשו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שהיתה מבונה על א׳ מז׳ בצוען כו׳ מפורש ספ״ב דכתובות ע״ש:
ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים כו׳ דכתיב כי היו בצוען שריו. פי׳ ששם היה מושב המלכים ושרים ואיכא לאקשויי דהא דוד מלך בחברון שבע שנים וחברון היה הטרשים שבא״י כדמסיק הכא וי״ל שאותן ז׳ שנים לא מלך עדיין על כל ישראל לא נתנו לו לישב במקומות המעולה מחברון ודו״ק:
אלא הכוונה היא שהיתה מבונה (פוריה יותר) על אחד משבעה (פי שבע) בצוען. ואין לך מקום שיש בו טרשים בכל ארץ ישראל יתר מחברון, והראיה לדבר: משום דקברי [שקוברים] בה שיכבי [מתים] וזהו דבר הנעשה בקרקע שאינה ראויה לעיבוד, ולכן שם הוא מקום קבורת האבות. ואין לך מעולה בכל הארצות יתר מארץ מצרים, שנאמר: ״כגן ה׳ כארץ מצרים״ (בראשית יג, י), ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יתר מצוען, וראיה לדבר, ממה דכתיב [שנאמר]: ״כי היו בצען שריו״ (של פרעה מלך מצרים) (ישעיה ל, ד) ובודאי במקום המובחר שבמדינה היו יושבים, ואפילו הכי [כך] חברון מבונה אחד משבעה בצוען.
Rather, the meaning of the verse is that Hebron was seven times more fruitful [mevunna] than Zoan. And there is no stonier land in Eretz Yisrael than Hebron. This is evident because they would bury the dead there, just as the forefathers were buried there. This was done only in land that was not suitable for agriculture. And of all the lands, there is none of a higher quality than the land of Egypt, as it is stated: “Like the garden of the Lord, like the land of Egypt” (Genesis 13:10). And there was no higher-quality land in all of the land of Egypt than Zoan, as it is written with regard to Pharaoh’s ministers, who would certainly have lived on the finest land in the country: “For his princes are in Zoan” (Isaiah 30:4). And even so, Hebron was seven times more fruitful than Zoan.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְחֶבְרוֹן טְרָשִׁים הֲוַי וְהָא כְּתִיב {שמואל ב ט״ו:ז׳} וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ אֵלְכָה נָּא וְגוֹ׳ וְאָמַר רַב אַוְיָא וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר בַּר חָנָן שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא כְּבָשִׂים מֵחֶבְרוֹן וְתַנְיָא אאֵילִים מִמּוֹאָב כְּבָשִׂים מֵחֶבְרוֹן מִינַּהּ אַיְּידֵי דִּקְלִישָׁא אַרְעָא עָבְדָה רִעְיָא וְשַׁמִּן קִנְיָינָא.

The Gemara asks: But is the land in Hebron in fact stony? But isn’t it written: “And it came to pass at the end of forty years, that Absalom said to the king: I pray, let me go and pay my vow, which I have vowed to the Lord, in Hebron” (II Samuel 15:7)? And Rav Avya says, and some say that it was Rabba bar bar Ḥanan: This means that Absalom went to bring sheep specifically from Hebron. And it is taught in a baraita (Tosefta, Menaḥot 9:13): One must bring the choicest animals to the Temple as offerings. Rams are brought from Moab, and sheep are brought from Hebron. This indicates that Hebron has rich land where fat and healthy sheep are raised. The Gemara answers: From this very source it can be proven that Hebron is not suitable for agriculture. Since the earth there is thin, it produces only grass for grazing and fattens the livestock.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלכה נא ואשלם את נדרי – אלכה נא בחברון ואשלם הנדר שנדרתי בגשור כדכתיב בתריה כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור ובחברון מאי בעי והלא לא היה שם המזבח כי אם בגבעון.
להביא כבשים לעולה – דאמר מר במס׳ מנחות כבשים מחברון אלמא ארץ מרעה היתה.
מינה – כלומר מתשובתך אתה מסייעני שלא היתה חשובה ליזרע כשאר הארץ מאחר שהיא בת טרשים כדאמרי׳ בבבא מציעא בהשוכר (דף פ.) ואי ארעא דמחזקא בגרונדי [היא שניהם משלמין].
דקלישא ארעא – עפר של טרשים דק וקלוש ומועט הוא ומתוך כך לא היו חורשים וזורעים אותה תבואה מאכל אדם.
ועבדה רעיא – מצמחת ומעלה עשבים ואוכלים הצאן.
ושמן קניינא – המקנה הצאן שכן דרך הצאן להשביח בארץ יבשה וטרשים יותר מארץ לחה.
ואמר רב אויא ואיתימא רבה בר בר חנן שהלך להביא כבשים מחברון – אע״ג דמסיק בפרק שני דתמורה (תמורה יד:) דלאקרובי אזל מיהו שמעינן מיהת דשמן קניינא מדסלקא דעתך למימר שהלך להביא כבשים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויהי מקץ ארבעים שנה כו׳ שהלך להביא כבשים כו׳. מפורש במס׳ נזיר ע״ש:
ושואלים: וחברון מקום טרשים הוי [היא]? והא כתיב [והרי נאמר]: ״ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה׳ בחברון ״(שמואל ב טו, ז), ואמר רב אויא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רבה בר בר חנן: שהלך אבשלום להביא כבשים מחברון דווקא. ותניא [ושנויה ברייתא] שמביאים למקדש קרבנות מן המובחר ביותר, אילים מביאים ממואב, כבשים מביאים מחברון, משמע שהארץ בחברון היא טובה, שמגדלת כבשים שמנים! ומשיבים: מינה [ממנה], מתוך קושיה זו עצמה אנו מוצאים ראיה לדבר, שכן איידי דקלישא ארעא עבדה רעיא ושמן קניינא [מתוך שקלושה היא האדמה ואינה עמוקה, הריהי מוציאה רק עשב למרעה ומשמין המקנה].
The Gemara asks: But is the land in Hebron in fact stony? But isn’t it written: “And it came to pass at the end of forty years, that Absalom said to the king: I pray, let me go and pay my vow, which I have vowed to the Lord, in Hebron” (II Samuel 15:7)? And Rav Avya says, and some say that it was Rabba bar bar Ḥanan: This means that Absalom went to bring sheep specifically from Hebron. And it is taught in a baraita (Tosefta, Menaḥot 9:13): One must bring the choicest animals to the Temple as offerings. Rams are brought from Moab, and sheep are brought from Hebron. This indicates that Hebron has rich land where fat and healthy sheep are raised. The Gemara answers: From this very source it can be proven that Hebron is not suitable for agriculture. Since the earth there is thin, it produces only grass for grazing and fattens the livestock.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) {במדבר י״ג:כ״ה} וַיָּשׁוּבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ

The verse states: “And they returned from spying out the land at the end of forty days.
תוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג נאמר במרגלים: ״וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום
The verse states: “And they returned from spying out the land at the end of forty days.
תוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144