×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָמַשְׁמַע לַן כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אאָסוּר לָאָדָם שֶׁיֹּאמַר כַּמָּה נָאֶה גּוֹי1 זֶה.
by not mentioning gentiles, the mishna teaches us another matter in passing, in accordance with the statement that Rav Yehuda says that Rav says. As Rav Yehuda says that Rav says: It is prohibited for a person to say: How beautiful is this gentile.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
[אסור לאדם לומר כמה נאה עובד כוכבים זה – משום שנאמר לא תחנם לא תתן להם חן]:
מילתא אגב אורחיה קמ״ל – דלא תנא את הנאה שבכנענים לפי שאסור להזכיר שם נוי על כנעני כדרב יהודה דכתיב (דברים ז) לא תחנם לא תתן להם חן.
מלתא אגב אורחיה קמשמע לן [דבר נוסף בדרך אגב משמיע לנו], כדברי רב יהודה אמר רב, שאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיאמר ״כמה נאה גוי זה״, כפי שדרשו חכמים את הכתוב ״ולא תחנם״ (דברים ז, ב) שאסור להזכיר חן שיש בגוי.
by not mentioning gentiles, the mishna teaches us another matter in passing, in accordance with the statement that Rav Yehuda says that Rav says. As Rav Yehuda says that Rav says: It is prohibited for a person to say: How beautiful is this gentile.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְלִיתְנֵי אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבַּגּוֹיִם1 בְּחַד אוּמָּה קָמַיְירֵי בִּתְרֵי אומה לָא מַיְירֵי.

The Gemara asks: But if this is the only reason that a gentile is not mentioned, let the mishna teach: In the case of one who took a vow of valuation to donate the fixed value of the most attractive among the Jewish people and the most unsightly among the gentiles, he gives the fixed payment of fifty sela to the Temple treasury. The Gemara answers: The tanna prefers to deal with one nation, i.e., Jews, and does not wish to deal with two nations, Jews and gentiles.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״שבכנענים״.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: אם רק מטעם זה, וליתני [ושישנה] במשנה: ״את הנאה שבישראל ואת הכעור שבגוים״! ומשיבים: אין בכך קושי, מפני שהתנא בחד אומה קמיירי [באומה אחת מדבר] בדרך כלל, באותה קבוצת אנשים, בתרי אומה לא מיירי [בשתי אומות אינו מדבר].
The Gemara asks: But if this is the only reason that a gentile is not mentioned, let the mishna teach: In the case of one who took a vow of valuation to donate the fixed value of the most attractive among the Jewish people and the most unsightly among the gentiles, he gives the fixed payment of fifty sela to the Temple treasury. The Gemara answers: The tanna prefers to deal with one nation, i.e., Jews, and does not wish to deal with two nations, Jews and gentiles.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְלָא וְהָא קָתָנֵי הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהוּנָּה וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הָתָם חַד אוּמָּה הוּא אֶלָּא מִקְדָּישׁ הוּא דְּקַדִּישִׁי כֹּהֲנִים טְפֵי.

The Gemara challenges this answer: And does the mishna not deal with two nations? But isn’t it taught in a mishna (14b): One who raped or seduced a young woman, whether she is the most prominent in the priesthood or the lowliest among the Israelites, gives the payment of fifty sela, the fine stated in the Torah. Priests and Israelites are two distinct groups of people, analogous to Jews and gentiles. The Gemara answers: In that mishna there it is one nation, as although there are two groups they are both part of the Jewish people. It is only that the priests have greater sanctity than Israelites.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא קתני – גבי אונס ומפתה.
את הקטנה שבישראל ואת הגדולה שבכהונה – אלמא בתרתי אומי קא מיירי.
ושואלים: ולא, והאם אינו עוסק בשתי קבוצות אנשים שונות? והא קתני [והרי הוא שונה] במשנתנו: אחד שאנס ופיתה את הגדולה שבכהונה ואת הקטנה שבישראל נותן חמישים סלע! ומשיבים: התם חד אומה הוא [שם אומה אחת היא], אלא מקדיש הוא דקדישי כהנים טפי [מקודשים הם הכהנים יותר].
The Gemara challenges this answer: And does the mishna not deal with two nations? But isn’t it taught in a mishna (14b): One who raped or seduced a young woman, whether she is the most prominent in the priesthood or the lowliest among the Israelites, gives the payment of fifty sela, the fine stated in the Torah. Priests and Israelites are two distinct groups of people, analogous to Jews and gentiles. The Gemara answers: In that mishna there it is one nation, as although there are two groups they are both part of the Jewish people. It is only that the priests have greater sanctity than Israelites.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאִיבָּעֵית אֵימָא אַיְּידֵי דְּקָא בָּעֵי לְמִתְנֵי סֵיפָא שְׂדֵה אֲחוּזָּה דִּבְיִשְׂרָאֵל הוּא דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּגוֹי1 לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּלָאו בְּנֵי אֲחוּזָּה נִינְהוּ מִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי לַהּ בְּיִשְׂרָאֵל.:

And if you wish, say instead that since the mishna wants to teach the case of an ancestral field in the latter clause, which you find in the case of Jews, but you do not find with regard to gentiles, as they are unfit to have ancestral land in Eretz Yisrael, it is due to this reason that the mishna teaches only cases that involve the Jewish people.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בעובד כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלאו בני אחוזה נינהו1 דעובד כוכבים לא קני (גופא) [שדה] ועוד שאין לו שאר אב ואין2 יורש את אביו:
1. אולי צ״ל בא״י דעובד כוכבים וכו׳:
2. עי׳ קידושין יז: דעובד כוכבים יורש את אביו ד״ת וכ״ה כאן בתוס׳ ד״ה בעובד כוכבים וצ״ע:
בעובד כוכבים לא משכחת לה – דין שדה אחוזה שיהא פודהו בחמשים שקל כסף אלא בשויו דלאו בני אחוזה בארץ ישראל נינהו.
בעובד כוכבים לא משכחת – משום דלאו בני אחוזה נינהו ואע״ג דאמרינן (קדושין דף יז:) עובד כוכבים יורש אביו דבר תורה מ״מ לא היה להם אחוזה בארץ ודין זה לא שייך כי אם בא״י דמצוה היא התלויה בארץ ועובד כוכבים אין לו נחלה בארץ.
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר אחר למשנתנו, גם לדעת ר׳ מאיר, הסבור שהגוי גם כן נערך: איידי דקא בעי למתני סיפא [מתוך שרצה לשנות בסוף המשנה] את דין המקדיש שדה אחוזה, שבישראל הוא דמשכחת לה [שאתה מוצא אותה], בגוי לא משכחת לה [אין אתה מוצא אותה], דלאו [מפני שלא] בני אחוזה בארץ ישראל נינהו [הם], משום הכי קתני לה [משום כך הוא שונה אותה] כולה בישראל.
And if you wish, say instead that since the mishna wants to teach the case of an ancestral field in the latter clause, which you find in the case of Jews, but you do not find with regard to gentiles, as they are unfit to have ancestral land in Eretz Yisrael, it is due to this reason that the mishna teaches only cases that involve the Jewish people.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַתְנִי׳: בִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר כֵּיצַד באֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בַּפַּרְדֵּיסוֹת סְבַסְטֵי נוֹתֵן זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף גוּבִשְׂדֵה מִקְנָה נוֹתֵן אֶת שׇׁוְויוֹ.

MISHNA: There are halakhot with regard to an ancestral field that are lenient and others that are stringent. How so? Both one who consecrates an ancestral field in the low-quality sands of the areas surrounding the city and one who consecrates the high-quality orchards of Sebastia gives a redemption payment of fifty silver shekels for every area that he consecrated that is fit for sowing a kor of barley (Leviticus 27:16). And with regard to a purchased field that one consecrates, he gives its value as redemption, a sum that can be more or less than fifty shekels for every area required for sowing one kor of barley.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרדסות סביסטי – שבאותו מקום שהן מעולות הרבה כשהוא פודה נותן בין בזו ובין בזו נ׳ שקל:
מתני׳ בחולת המחוז היינו שדה שסמוכה למחוז העיר שדורכין אותה בני אדם ועוד כיון שסמוכה לעיר ועומדת בקמתה רואין אותה בני אדם ונותנין בה עין רעה ואינו עושה פירות כ״כ:
ערך חלת
חלתא(ערכין יד.) אחד המקדיש בחולת המחוז פירוש מדינה שהיא חול ואינה עושה פירות:
א. [זאנדיגע ערד.]
מתני׳ אחד המקדיש – שדה בחולת המחוז סביבות עיר שאינה חשובה כ״כ מפני מדרס הרגלים. חולת סביבות כמו מחול הכרם (כלאים פ״ד מ״א). (ל״א) מחוז עיר. ל״א מחוז שם מקום שלא היו שדותיו חשובין.
פרדיסות סבסטי – כרמים של אותו מקום ומעולים הם מאוד.
נותן – מי שפודה אותם בין בעלים בין אדם אחר בבית זרע חומר שעורים חמשים שקל כסף אם תחלת היובל היה ואם לא מגרע לפי השנים שעברו סלע ופונדיון לשנה כדכתיב קרא.
א משנה מה ששנינו במשנה הקודמת שיש בדין שדה אחוזה להקל ולהחמיר. כיצד? אחד המקדיש שדה אחוזה (נחלת אבותיו) בחולת המחוז, ששם הקרקע גרועה וזולה, ואחד המקדיש בפרדיסות של סבסטי, שהיו מעולים ביותר, נותן בפדיונה לפי החשבון האמור בתורה של זרע חומר שעורים (שטח הראוי לזריעת כור שעורים) בחמשים שקל כסף (ויקרא כז, טז), ואילו במקדיש שדה מקנה (שדה שקנה מאדם אחר), והוא בא לפדותו — נותן את שוויו של השדה, לפי מספר השנים שנותרו עד היובל.
MISHNA: There are halakhot with regard to an ancestral field that are lenient and others that are stringent. How so? Both one who consecrates an ancestral field in the low-quality sands of the areas surrounding the city and one who consecrates the high-quality orchards of Sebastia gives a redemption payment of fifty silver shekels for every area that he consecrated that is fit for sowing a kor of barley (Leviticus 27:16). And with regard to a purchased field that one consecrates, he gives its value as redemption, a sum that can be more or less than fifty shekels for every area required for sowing one kor of barley.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֶחָד שְׂדֵה מִקְנָה וְאֶחָד שְׂדֵה אֲחוּזָּה מָה בֵּין שְׂדֵה אֲחוּזָּה לִשְׂדֵה מִקְנָה דשֶׁבִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה הוּא נוֹתֵן חוֹמֶשׁ וּבִשְׂדֵה המִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חוֹמֶשׁ.:

Rabbi Eliezer says: With regard to both a purchased field and an ancestral field, one gives a redemption payment of fifty silver shekels for every area required for sowing a kor of barley that he consecrated. What, then, is the difference between an ancestral field and a purchased field? The difference is that in the case of an ancestral field one gives an additional payment of one-fifth, but in the case of a purchased field one does not give an additional payment of one-fifth.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחד שדה אחוזה כו׳ – דכולהו מיפרקי בנ׳ שקלים.
שדה אחוזה – אם בעלים פודין אותה מוסיפין חומש על החמישים כדכתיב (ויקרא כז) ואם גאל יגאל את השדה המקדיש וגו׳.
ובשדה מקנה אין נותן חומש – כדמפרש בגמ׳.
1מה בין שדה מקנה לשדה אחוזה כו׳ – והוא הדין דהוה מצי למימר חילוק אחר בין שדה אחוזה לשדה מקנה שבשדה אחוזה אם הקדישו וגאלו אחר מתחלק לכהנים ביובל ובשדה מקנה אם הקדישו וגאלו אחר חוזר לבעלים ביובל ולא נחת לפרושי אלא חילוק דשייך כשהוא עצמו פודהו.
1. תוס׳ ד״ה ״מה בין שדה מקנה״ מופיע בדפוס וילנא בדף י״ג:.
ר׳ אליעזר אומר: אחד שדה מקנה ואחד שדה אחוזה נותן בפדיונם זרע חומר שעורים בחמישים שקל כסף, ומה בין שדה אחוזה לשדה מקנה? שבשדה אחוזה הוא נותן (מוסיף) חומש להקדש, כאשר הוא עצמו פודה אותה (ויקרא כז, יט), ואלו בשדה מקנה, כאשר המקדיש רוצה לפדות, אינו נותן חומש.
Rabbi Eliezer says: With regard to both a purchased field and an ancestral field, one gives a redemption payment of fifty silver shekels for every area required for sowing a kor of barley that he consecrated. What, then, is the difference between an ancestral field and a purchased field? The difference is that in the case of an ancestral field one gives an additional payment of one-fifth, but in the case of a purchased field one does not give an additional payment of one-fifth.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גְּמָ׳: אָמַר רַב הוּנָא הִקְדִּישׁ ושָׂדֶה מְלֵיאָה אִילָנוֹת כְּשֶׁהוּא פּוֹדָן פּוֹדֶה אִילָנוֹת בְּשׇׁוְויָן וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה קַרְקַע בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף אַלְמָא קָסָבַר רַב הוּנָא זאָדָם מַקְדִּישׁ בְּעַיִן יָפָה מַקְדִּישׁ.

GEMARA: Rav Huna says: In a case where one consecrated a field full of trees, when he redeems the trees and field, he redeems the trees according to their value, and then redeems the land according to the fixed formula, by which an area required for the sowing of a kor of barley seed is redeemed for fifty silver shekels. The Gemara notes that evidently Rav Huna holds that when a person consecrates, he consecrates generously. In this case he consecrated the trees and the land separately, so that he would have to redeem them each separately, rather than the trees being redeemed as part of the land.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ מקדיש בעין יפה מקדיש – והקדיש את האלנות לדמיהן [לבד וחוזר ופודה קרקע כו׳]:
גמ׳ בעין יפה מקדיש – אילנות לבד וקרקע לבד ולא שיפדה אילנות אגב קרקע.
ב גמרא אמר רב הונא: הקדיש שדה אחוזה מליאה אילנות, כשהוא פודןפודה את האילנות בשווין, וחוזר ופודה את הקרקע לפי המחיר של בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. ומעירים: אלמא קסבר [מכאן שסבור] רב הונא: אדם שמקדישבעין יפה (נדיבה) הוא מקדיש, ולכן הקדיש כל דבר בפני עצמו, כדי לפדותו לחוד.
GEMARA: Rav Huna says: In a case where one consecrated a field full of trees, when he redeems the trees and field, he redeems the trees according to their value, and then redeems the land according to the fixed formula, by which an area required for the sowing of a kor of barley seed is redeemed for fifty silver shekels. The Gemara notes that evidently Rav Huna holds that when a person consecrates, he consecrates generously. In this case he consecrated the trees and the land separately, so that he would have to redeem them each separately, rather than the trees being redeemed as part of the land.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֵיתִיבֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב הוּנָא אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּפַרְדֵּיסוֹת סְבַסְטֵי נוֹתֵן בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף א״לאֲמַר לֵיהּ רְאוּיָה לְפַרְדֵּיסוֹת קָאָמֵינָא.

Rav Naḥman raised an objection to Rav Huna from the mishna: Both one who consecrates an ancestral field in the low-quality sands of the areas surrounding the city and one who consecrates the high-quality orchards of Sebastia gives a redemption payment of fifty silver shekels for every area required for sowing a kor of barley that he consecrated. This indicates that when one consecrates orchards he does not redeem the land and the trees separately. Rav Huna said to Rav Naḥman: The mishna is speaking of land that is suitable for orchards but does not actually have trees planted on it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרדיסות משמע דאית בה אילנות וקתני נותן [בבית] זרע חומר שעורים נ׳ שקל אלמא אינו צריך לפדות את האילנות בפני עצמן:
[ראויה לפרדיסאות קאמינא – ולא דאית ביה אילנות:
פרדיסות – היינו כרמים נטועים וקתני חמשים שקל אלמא נפדין אילנות אגב קרקע.
ראויה – ואינה נטועה.
איתיביה [הקשה לו] רב נחמן לרב הונא ממשנתנו: אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדיסות סבסטי, נותן בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, משמע שגם בפרדיסות אינו נותן יותר, למרות שיש שם עצים! אמר ליה [לו] רב הונא לרב נחמן: בקרקע ראויה לפרדיסות קאמינא [אומר אני] שמדובר במשנה, ולא בפרדס נטוע.
Rav Naḥman raised an objection to Rav Huna from the mishna: Both one who consecrates an ancestral field in the low-quality sands of the areas surrounding the city and one who consecrates the high-quality orchards of Sebastia gives a redemption payment of fifty silver shekels for every area required for sowing a kor of barley that he consecrated. This indicates that when one consecrates orchards he does not redeem the land and the trees separately. Rav Huna said to Rav Naḥman: The mishna is speaking of land that is suitable for orchards but does not actually have trees planted on it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֵיתִיבֵיהּ בֵּית זֶרַע אֵין לִי אֶלָּא בֵּית זֶרַע שְׂדֵה גְּפָנִים וּשְׂדֵה קָנִים וּשְׂדֵה אִילָנוֹת מִנַּיִן.

Rav Naḥman raised another objection to Rav Huna from a baraita: When discussing a consecrated ancestral field the Torah states: “An area fit for sowing” (Leviticus 27:16). I have derived only an area fit for sowing; from where do I derive that the same is true for a field of vines and a field of reeds and a field of trees?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין לי – נפדה בנ׳ שקלים אלא בית זרע שראוי לזריעה.
עוד איתיביה [הקשה לו] רב נחמן לרב הונא מברייתא: בפרשת המקדיש שדה אחוזה הוזכר דוקא בית זרע, כלומר, שדה תבואה, שזורעים אותה, שנאמר: ״ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לה׳ והיה ערכך לפי זרעו זרע חמר שערים בחמישים שקל כסף״ (ויקרא כז, טז)אין לי אלא בית זרע, ואולם שדה גפנים, ושדה קנים, ושדה אילנות, מנין שפודה לפי חשבון זה?
Rav Naḥman raised another objection to Rav Huna from a baraita: When discussing a consecrated ancestral field the Torah states: “An area fit for sowing” (Leviticus 27:16). I have derived only an area fit for sowing; from where do I derive that the same is true for a field of vines and a field of reeds and a field of trees?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר שָׂדֶה מ״ממִכׇּל מָקוֹם אֲמַר לֵיהּ ה״נהָכָא נָמֵי פּוֹדֶה וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה.

The verse states: “And if a man shall consecrate to the Lord part of the field of his possession, then your valuation shall be according to an area fit for sowing; the sowing of a ḥomer of barley shall be valued at fifty silver shekels” (Leviticus 27:16). The word “field” teaches that this halakha applies in any case, regardless of the type of field. It can be inferred from here that if one consecrates an orchard, the redemption of the trees is not valued separately from the land. Rav Huna said to Rav Naḥman: Here too, the baraita means that he first redeems the trees and afterward redeems the field, according to the formula of the Torah.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ל] שדה מכל מקום – כלומר שיפדה את השדה ואין צריך לפדות את האילנות:
[הכא נמי פודה וחוזר ופודה – כלומר שלאחר שפדה השדה פודה את האילנות]:
פודה – האילנות בשויהן וחוזר ופודה קרקע. ושדה מ״מ דקאמר לא קאי אלא אקרקע.
תלמוד לומר: ״מ שדה״ (״ואם משדה אחוזתו יקדיש״, שם) מכל מקום, שעל כל שדה נותן סכום זה, בין שזורעים אותה ובין שיש בה אילנות! אמר ליה [לו] רב הונא: הכא נמי [כאן גם כן] יש לפרש שפודה את האילנות וחוזר ופודה את הקרקע לפי החשבון.
The verse states: “And if a man shall consecrate to the Lord part of the field of his possession, then your valuation shall be according to an area fit for sowing; the sowing of a ḥomer of barley shall be valued at fifty silver shekels” (Leviticus 27:16). The word “field” teaches that this halakha applies in any case, regardless of the type of field. It can be inferred from here that if one consecrates an orchard, the redemption of the trees is not valued separately from the land. Rav Huna said to Rav Naḥman: Here too, the baraita means that he first redeems the trees and afterward redeems the field, according to the formula of the Torah.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֵיתִיבֵיהּ הִקְדִּישׁ חשְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת מִמַּטַּע עֲשָׂרָה לְבֵית סְאָה הֲרֵי זֶה הִקְדִּישׁ אֶת הַקַּרְקַע וְאֶת הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם כְּשֶׁהוּא פּוֹדֶה פּוֹדֶה בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף.

Rav Naḥman again raised an objection to Rav Huna from a baraita: If one consecrated three trees in a field where ten trees are planted in an area required for sowing one se’a of seed [beit se’a], he has consecrated not only those trees, but also the land and the young trees between them. Therefore, if this is his ancestral field, when he redeems it, he redeems the land and everything contained within it according to the standard rate established by the Torah, where an area required for the sowing of a kor of barley seed is redeemed for fifty silver shekels.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ממטע עשרה לבית סאה – כלומר שישנן נטועין [בשוה] בתוך בית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע אגב האילנות אע״ג שלא הזכיר את הקרקע דבטילה היא (אגב) לגבי האילנות [ואת האילנות שביניהם אילנות קטנים שעלו בין אותן אילנות]. פחות מיכן או יתר מכן שנטועין אותן י׳ אילנות בפחות מבית סאה או מפוזרין ביותר מבית סאה דבטלו מתורת אילנות:
הקדיש שלשה אילנות – נטועין ומפוזרין כסדרן ממטע עשרה לבית סאה שאם היו עשרה מפוזרין כדרך אלו היו מחזיקין בית סאה זו היא דין נטיעת אילנות וכל קרקע שביניהם צריך להם לפיכך אם הקדישו ה״ז הקדיש קרקע שבניהם וכל אילנות קטנים שביניהם.
הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה – והנך אילנות בנטיעות איירי דאילו גדולים בשלשה [אילנות] לבית סאה סגי.
עוד איתיביה [הקשה לו] רב נחמן לרב הונא ממה ששנינו בברייתא: הקדיש שלשה אילנות הנטועים בצפיפות של מטע עשרה אילנות לשטח של בית סאההרי זה הקדיש גם את הקרקע ואת האילנות הקטנים שביניהם, מפני שפיזור זה ראוי לשדה אילנות, ולכן ברור שדעתו היתה לאילנות ולקרקע שהם גדלים בה, וכשהוא פודהפודה לפי חשבון בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף.
Rav Naḥman again raised an objection to Rav Huna from a baraita: If one consecrated three trees in a field where ten trees are planted in an area required for sowing one se’a of seed [beit se’a], he has consecrated not only those trees, but also the land and the young trees between them. Therefore, if this is his ancestral field, when he redeems it, he redeems the land and everything contained within it according to the standard rate established by the Torah, where an area required for the sowing of a kor of barley seed is redeemed for fifty silver shekels.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) פָּחוֹת מִיכֵּן אוֹ יָתֵר עַל כֵּן אוֹ שֶׁהִקְדִּישָׁן בְּזֶה אַחַר זֶה ה״זהֲרֵי זֶה לֹא הִקְדִּישׁ לֹא אֶת הַקַּרְקַע וְלֹא אֶת הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם.

But if the ratio of land to trees was less than that, i.e., the trees were planted more densely, or if the ratio of land to trees was more than that, i.e., the trees were planted less densely, or if he consecrated each of the trees separately, one after the other, this person has consecrated neither the land nor the young trees between them. Therefore, when he redeems, he redeems the trees in accordance with their worth.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או שהקדישן בזה אחר זה – לאילנות הרי זה לא הקדיש (אלא) את הקרקע:
פחות מיכן – אם נטועין בפחות ממטע עשרה לבית סאה או ביותר מיכן אין זה סדר נטיעת אילנות ולא הקדיש אלא אילנות וכשהוא פודן פודה בשויהן.
זה אחר זה – לא קנה הקדש קרקע שאין קנין קרקע אלא לג׳ אילנות כדאמר בבבא בתרא.
פחות מכאן או יתר על כן לא הקדיש את הקרקעות – ממטע עשרה לבית סאה מגיע לכל אילן ואילן ר״נ אמות ותימה דבפרק המוכר [את] הספינה (ב״ב דף פב.) תניא הקונה שלשה אילנות והם מד׳ אמות עד ט״ז קנה תחתיהן וביניהן וצידיהן כמלא אורה וסלו אלמא לא חשבינן להו כרצופין כשאין בין זה לזה כי אם ח׳ אמות על ח׳ אמות בריבוע דהיינו ס״ד אמות לכל אחד ואית ליה קרקע בהכי והכא אמרי׳ דפחות מר״נ אמות לא הקדיש הקרקע ואור״י דיש חילוק בין מוכר למקדיש במוכר לא בעינן כולי האי מיהו תימה דהכא אמרי׳ דיתר על כן אין לו קרקע וגבי מוכר אמרי׳ עד ט״ז אמות על ט״ז אמות דהיינו רנ״ו ולא חשבינן להו כמפוזרים יותר מדאי ויש להו קרקע וצ״ל דהני ט״ז אמות דגבי מכירה מיירי בעיגולא והריבוע יתר על העיגול רביע נמצא דגבי מכירה לא בעינן כולי האי כמו מקדיש והקשה רבינו שמואל בבבא בתרא מהא דתניא בתוספתא דאין חילוק בין מוכר למקדיש לדין זה לקנות קרקע ותירץ דתנאי היא מיהו תימה דר׳ שמעון אית ליה התם דח׳ אמות בין זה לזה לא חשיב יותר מדאי אף לענין הקדש וברייתא דהכא במטע עשרה לבית סאה מוקי לה הכא בסמוך כר׳ שמעון וי״ל דלא מוקי כר׳ שמעון כ״א מדין דמקדיש בעין רעה מקדיש אבל מדין שיעור נטיעת האילנות לא הוי כר׳ שמעון.
היו האילנות שהקדיש צפופים פחות מיכן, או יתר על כן, או שהקדישן בזה אחר זההרי זה לא הקדיש לא את הקרקע ולא את האילנות שביניהם, אלא רק אותם.
But if the ratio of land to trees was less than that, i.e., the trees were planted more densely, or if the ratio of land to trees was more than that, i.e., the trees were planted less densely, or if he consecrated each of the trees separately, one after the other, this person has consecrated neither the land nor the young trees between them. Therefore, when he redeems, he redeems the trees in accordance with their worth.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְלֹא עוֹד אֶלָּא טאפי׳אֲפִילּוּ הִקְדִּישׁ אִילָנוֹתָיו ואח״כוְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ קַרְקַע כְּשֶׁהוּא פּוֹדֶה פּוֹדֶה אֶת הָאִילָנוֹת בְּשׇׁוְויֵהֶן וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה קַרְקַע בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף.

And moreover, even if one consecrated its trees when they are planted more densely, or less densely, or one after the other, and then afterward he consecrated the land, so that at this point everything belongs to the Temple treasury, when he redeems them, he redeems the trees separately in accordance with their worth, and afterward he redeems the land according to the standard rate, where an area required for the sowing of a ḥomer, i.e., a kor, of barley seed is redeemed for fifty silver shekels.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא (א״כ) [אפי׳] הקדיש בפירוש הקרקע וכשהוא פודה וכו׳. וקא פריך מרישא דברייתא:
ולא עוד – ולא אלו בלבד נפדין בשויהן שאין עמהן הקדש קרקע כלל.
אלא אפי׳ הקדיש האילנות – שאינן נטועים כסדר.
ואח״כ הקדיש קרקע – דאיכא למימר ליפרקו אגב ארעייהו אפי׳ הכי הואיל ולא קדשו יחד פודה אילנות בשויהן והקרקע נפדית בית זרע נ׳ שקלים.
ולא עוד, לא רק במקרה שהקדיש את האילנות בלבד הריהם נפדים לעצמם, אלא אפילו הקדיש אילנותיו ואחר כך הקדיש בפירוש גם את הקרקע, כשהוא פודהפודה תחילה את האילנות בשוויהן, וחוזר ופודה את הקרקע לפי חשבון של בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. ומשמע שבדין הראשון, כשהוקדשו האילנות יחד עם הקרקע שביניהם, הריהם נפדים יחד לפי חשבון בית זרע שעורים בחמישים שקל, שלא כדברי רב הונא!
And moreover, even if one consecrated its trees when they are planted more densely, or less densely, or one after the other, and then afterward he consecrated the land, so that at this point everything belongs to the Temple treasury, when he redeems them, he redeems the trees separately in accordance with their worth, and afterward he redeems the land according to the standard rate, where an area required for the sowing of a ḥomer, i.e., a kor, of barley seed is redeemed for fifty silver shekels.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי פּוֹדֶה וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה הָא מִדְּסֵיפָא פּוֹדֶה וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָא.

The Gemara explains the objection: And if you would say that here too, in the first part of the baraita, it means that he redeems the field and afterward redeems the trees, from the fact that the latter clause of the baraita states that he redeems and afterward redeems, by inference the first clause is not referring to a case where he redeems the field and afterward redeems the trees.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תיובתא לרב הונא – מרישא דהיכא דהקדישן יחד נפדין אגב קרקע.
וכי תימא [ואם תאמר]: הכא נמי [כאן גם כן] מדובר שפודה את האילנות בשוויים וחוזר ופודה קרקע לפי חשבון בית זרע שעורים בחמישים שקל, הא מדסיפא [הלא ממה שבסוף] נאמר שפודה וחוזר ופודה, מכלל הדברים אתה למד דרישא לא [שבראש, בדין הראשון, אין עושים כך], אלא פודים הכל יחד!
The Gemara explains the objection: And if you would say that here too, in the first part of the baraita, it means that he redeems the field and afterward redeems the trees, from the fact that the latter clause of the baraita states that he redeems and afterward redeems, by inference the first clause is not referring to a case where he redeems the field and afterward redeems the trees.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֶלָּא הָא מַנִּי ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר מַקְדִּישׁ בְּעַיִן רָעָה מַקְדִּישׁ דְּתַנְיָא הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה הִקְדִּישׁ אֶת כּוּלָּהּ רש״ארַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא חָרוּב הַמּוּרְכָּב וְסַדַּן הַשִּׁקְמָה.

Rather, in accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says that when one consecrates, he consecrates sparingly. As it is taught in a baraita: One who consecrates a field has consecrated all of it. Rabbi Shimon says: He only consecrated a grafted carob tree and a sycamore stump.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ שמעון אומר לא הקדיש אלא את החרוב כו׳ דדבר חשוב הן דקא ינקי משדה הקדש – אבל לא שאר האילנות דמקדיש בעין רעה מקדיש:
הקדיש את כולה – כל אשר בתוכה.
ר׳ שמעון אומר לא הקדיש – אילנות שבה.
אלא חרוב המורכב וסדן השקמה – שהם זקנים וגדולים מאד ויונקים משדה הקדש טפי משאר אילנות והכי מפורש בב״ב. סדן [השקמה] דדרך שקמין לקוץ אותם כדי שיגדלו בעובי וקודם שנקצץ קרי ליה בתולת שקמה ולאחר קציצה קרי ליה סדן השקמה הכי תניא במס׳ נדה (דף ח:).
אלא כך צריך לדחות קושיה זו: הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא]? כשיטת ר׳ שמעון היא, שאמר: מקדיש בעין רעה (כמה שפחות) הוא מקדיש, ולכן כשהקדיש שלושה אילנות עם הקרקע שביניהם — הקדישם על דעת שייפדו אגב הקרקע, ולא בנפרד. ואילו רב הונא האומר שפודה אותם בפני עצמם, הולך כשיטת חכמים, שהמקדיש בעין יפה מקדיש. ומנין שלדעת ר׳ שמעון, המקדיש בעין רעה מקדיש? דתניא [ששנויה ברייתא]: המקדיש את השדההקדיש את כולה, כל מה שמצוי בה באופן קבוע, גם מה שאינו נמכר בדרך כלל עם השדה, כגון בור וגת, וכן חרוב המורכב וסדן השקמה, שהם עצים חשובים. ר׳ שמעון אומר: לא הקדיש כל מה שמצוי בה, מפני שהמקדיש בעין רעה מקדיש, אלא רק חרוב המורכב וסדן השקמה בלבד, מפני שאם אינו מקדישם, אלא משיירם לעצמו, נמצא שהם יונקים משל הקדש.
Rather, in accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says that when one consecrates, he consecrates sparingly. As it is taught in a baraita: One who consecrates a field has consecrated all of it. Rabbi Shimon says: He only consecrated a grafted carob tree and a sycamore stump.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אִי ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵימָא סֵיפָא וְלֹא עוֹד אֶלָּא אפי׳אֲפִילּוּ הִקְדִּישׁ אִילָנוֹתָיו ואח״כוְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ קַרְקַע כְּשֶׁהוּא פּוֹדֶה פּוֹדֶה אֶת הָאִילָנוֹת בְּשׇׁוְויֵהֶן וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף.

The Gemara raises a difficulty: If the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, say the latter clause: And moreover, even if one consecrates its trees and then afterward he consecrated the land, when he redeems them he redeems the trees separately in accordance with their worth, and afterward he redeems the land according to the standard rate, where an area required for the sowing of a ḥomer of barley seed is redeemed for fifty silver shekels.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הקדיש את האילנות ואח״כ הקדיש הקרקע – אע״פ שנטועין עשרה בבית סאה ובזה אחר זה הקדיש (שדה ואת האילנות כשהוא פודה כו׳ בשויהן) [פודה את האילנות בשוויהן וחוזר כו׳:
ומקשים על הסבר זה: אי [אם] אתה מפרש את הברייתא כשיטת ר׳ שמעון, אימא סיפא [אמור את סופה]: ולא עוד, אלא אפילו הקדיש אילנותיו ואחר כך הקדיש קרקע, כשהוא פודהפודה את האילנות בשוויהן, וחוזר ופודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף.
The Gemara raises a difficulty: If the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, say the latter clause: And moreover, even if one consecrates its trees and then afterward he consecrated the land, when he redeems them he redeems the trees separately in accordance with their worth, and afterward he redeems the land according to the standard rate, where an area required for the sowing of a ḥomer of barley seed is redeemed for fifty silver shekels.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְאִי רַבִּי שִׁמְעוֹן לֵיזִיל בָּתַר פִּדְיוֹן וְלִיפְרְקוּ אַגַּב אַרְעַיְיהוּ דְּהָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָזֵיל בָּתַר פִּדְיוֹן.

And if the baraita is according to the opinion of Rabbi Shimon, let one follow the status of the field at the time of its redemption, and let the trees be redeemed along with their land, as at the time of its redemption both the trees and the land are consecrated. As we have heard that Rabbi Shimon follows the time of the redemption, i.e., he determines the price at which a field is redeemed based on the time it is being redeemed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ניזיל] בתר פדיון – הואיל ובשעת פדיון ישנה לקרקע מקודשת עם האילנות ונפרקו אגב ארעייהו:
ליזיל בתר פדיון – והואיל ובשעת פדיון יש קרקע עם האילנות.
ליפרקו אגב ארעייהו – ואע״ג דבשעת הקדש הקדישן בפני עצמם.
ואי [ואם] כשיטת ר׳ שמעון היא — ליזיל בתר [שנלך אחר] שעת הפדיון, שאז גם הקרקע וגם העצים שייכים להקדש ועומדים לפדייה, וליפרקו אגב ארעייהו [וייפדו האילנות אגב הקרקע שלהם], דהא שמעינן ליה [שהרי שמענו אותו] את ר׳ שמעון דאזיל בתר [שהולך אחר] שעת הפדיון!
And if the baraita is according to the opinion of Rabbi Shimon, let one follow the status of the field at the time of its redemption, and let the trees be redeemed along with their land, as at the time of its redemption both the trees and the land are consecrated. As we have heard that Rabbi Shimon follows the time of the redemption, i.e., he determines the price at which a field is redeemed based on the time it is being redeemed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) דְּתַנְיָא מִנַּיִן ילְלוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵאָבִיו וְהִקְדִּישָׁהּ ואח״כוְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו מִנַּיִן שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ז:כ״ב} אִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחוּזָּתוֹ.

As it is taught in a baraita: From where is it derived with regard to one who purchases a field from his father and consecrated it, and afterward his father dies, which means that the field would now be his as an inheritance, from where is it derived that it should be considered before him as an ancestral field, rather than a field that he purchased, with respect to its redemption? The verse states with regard to a field that was purchased: “And if he sanctifies to the Lord a field that he has bought, which is not of his ancestral fields” (Leviticus 27:22).
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה – דבשעת הקדש היתה שדה מקנה:
ואח״כ מת אביו – והיה ראוי לירש אותה שדה אם לא קנאה:
מנין שתהא לפניו – עכשיו בשעת פדיון:
כשדה אחוזה – ויפדה בית זרע חומר שעורים בנ׳ שקל כסף:
ת״ל ואם את שדה מקנתו וגו׳ אלמא אזיל רבי שמעון בתר פדיון אע״ג דלא הויא שדה אחוזה בשעה שהקדישה אלא בשעת פדיון אזלינן בתר השתא:
והקדישה ואח״כ מת אביו – אע״ג דבשעת הקדש הואי שדה מקנה הואיל ולאחר שמת אביו הוי שדה אחוזה.
מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה – ונפדית בחמשים שקלים ולא בשויה.
דתניא [ששנויה ברייתא]: מנין ללוקח (קונה) שדה מאביו, והקדישה הבן, ואחר כך מת אביו, מנין שלא יפדה הבן את השדה בשוויה, כדין שדה שקנה והקדיש, אלא שתהא לפניו כשדה אחוזה, כאילו ירש אותה מאביו ואחר כך הקדישה, ויפדה לפי חשבון בית זרע שעורים בחמישים שקל? תלמוד לומר בפדיון שדה מקנה: ״ו אם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחזתו״ (ויקרא כז, כב), ללמדנו שרק אם הקדיש
As it is taught in a baraita: From where is it derived with regard to one who purchases a field from his father and consecrated it, and afterward his father dies, which means that the field would now be his as an inheritance, from where is it derived that it should be considered before him as an ancestral field, rather than a field that he purchased, with respect to its redemption? The verse states with regard to a field that was purchased: “And if he sanctifies to the Lord a field that he has bought, which is not of his ancestral fields” (Leviticus 27:22).
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה יָצְתָה זוֹ שֶׁרְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן.

The verse speaks specifically of a field that is not fit at the time of its consecration to be an ancestral field, i.e., one that he could never have inherited in the future. This specification excludes this field that was fit to be an ancestral field from this halakha, since eventually it would have become his through inheritance, even had he not purchased it. This is the statement of Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1תלמוד לומר וכו׳ שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה – יש לה דין שדה מקנה לפדות בשוויה יצתה זו כו׳.
1. שני ד״ה אלו מופיעים בדפוס וילנא בתחילת דף י״ד:
שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה פודה אותה בשוויה, יצתה שדה זו שראויה היתה להיות שדה אחוזה כשהקדישה, שהיא נפדית כשדה אחוזה, אלו דברי ר׳ יהודה ור׳ שמעון.
The verse speaks specifically of a field that is not fit at the time of its consecration to be an ancestral field, i.e., one that he could never have inherited in the future. This specification excludes this field that was fit to be an ancestral field from this halakha, since eventually it would have become his through inheritance, even had he not purchased it. This is the statement of Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) ר׳רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִנַּיִן לַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵאָבִיו וּמֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ מִנַּיִן שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה

The baraita continues: Rabbi Meir learns a different halakha from this verse and says: From where is it derived that in a case of one who purchases a field from his father and his father dies, and only afterward he consecrated the field, from where is it derived that it should be considered before him like an ancestral field?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומת אביו ואחר כך הקדישה – דבין בשעת הקדש ובין בשעת פדיון הוי שדה אחוזה:
ואח״כ הקדישה – דבשעת הקדש הויא שדה אחוזה אבל הקדישה ואח״כ מת אביו אינה אלא כשדה מקנה.
ר׳ מאיר אומר: במקרה שהקדישה קודם שמת האב דינה כשדה מקנה. אלא כך יש ללמוד מן הכתוב: מנין ללוקח שדה מאביו, ואחר כך מת אביו, ואחר כך הקדישה הבן, מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה?
The baraita continues: Rabbi Meir learns a different halakha from this verse and says: From where is it derived that in a case of one who purchases a field from his father and his father dies, and only afterward he consecrated the field, from where is it derived that it should be considered before him like an ancestral field?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144